top of page

התשובה עם דורון פישלר - נאורו: ... ונפילתו, חלק שני

החצי השני של סיפורו של נאורו: איך האי שהיה המדינה העשירה ביותר בעולם הפך למדינה שהיא בית כלא, שהולך ושוקע עמוק יותר ויותר, ולא רק מטאפורית.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 30/04/2020.

[פתיח] רשת "עושים היסטוריה".

היי, מה קורה? זה דורון, כמה דברים על הפרק הזה לפני שאנחנו מתחילים: זה החלק השני של הסיפור של נאורו, שהתחלתי לספר בפרק הקודם. אם לא שמעתם את הפרק הקודם, את החלק הראשון של הסיפור, אז תחזרו ותשמעו אותו קודם, אחרת שום דבר כאן לא יהיה הגיוני. זה בקושי הגיוני אם כן שומעים את החלק הראשון של הסיפור. חוץ מזה, אני מזכיר בפרק הזה כמה נושאים לא נעימים, אז כרגיל, אם אתם הורים ואתם רוצים לשמוע עם הילדים, אני מאוד ממליץ לשמוע את הפרק קודם לבד, ואז להחליט אם אתם רוצים לשמוע את זה עם הילדים או לא.

עכשיו, הודעה נוספת, וההודעה הזאת היא רק למאזיני ההווה, לא העתיד. או העבר, תלוי מה ש… וואטאבר. ככה: אנחנו עושים כמה ניסויים של דברים חדשים עם הפודקאסט לעשות בזמן האחרון, אז אנחנו הולכים לנסות עוד דבר שלא ניסינו עד עכשיו. יום רביעי, ה-6 למאי בשעה שש, אנחנו הולכים לעשות הקלטה של פרק לייב. זה בגדול פרק רגיל אבל אתם מוזמנים להקשיב תוך כדי, בזמן שאני מקליט את הפרק, להציץ לנו לאולפן בוידאו, לראות איך הדברים קורים קצת מאחורי הקלעים, נשוחח עם כמה מכם קצת תוך כדי, זה… צריך להיות ממש כיף. אם אתם רוצים להשתתף, מספר הכרטיסים מוגבל, אז תיכנסו ל-ranlevi.com, יש שם לינק להרשמה, כל הקודם זוכה. הפרק הזה יעלה אחר כך לרשת בתור פרק רגיל, ככה שגם מי שלא הגיעו יוכלו לשמוע את זה, אבל בלי כל הקטע של מאחורי הקלעים, אז חבל. אז בואו, תשתתפו בפרק לייב, למה לא? רביעי, שש, ranlevi.com, אמרנו הכל? נראה לי שכן. סבבה. אהה… זה הכל. אחרי הפרסומת - נאורו, חלק שני.

[חסות]

מחר לא דאג לעצמו.

[מוזיקת רקע]

יש הרבה סיפורים על אנשים שזכו בלוטו וזה הרס להם את החיים. אתם בטח מכירים את זה, פשוט אם אתם נותנים להומלס שאף פעם לא היה לו כסף, אתם נותנים לו עשרה מיליון דולר פתאום, הוא לא יֵדע איך להתמודד עם זה, כי לבן אדם שאף פעם לא היה לו כסף קשה לקלוט שהסכום הזה הוא לא אינסופי, שהוא הולך להיגמר בשלב כלשהו. ויש הרבה סיפורים על אנשים שזכו בלוטו וכמעט מיד שקעו בחובות.

נאורו, הירוחם של האוקיינוס השקט? היא אותו סיפור, יותר בגדול.

נאורו הפכה למדינה הכי עשירה בעולם בזכות קקי של ציפורים, אבל בשלב כלשהו הקקי אזל.

[מוזיקת רקע]

זה לא היה ממש מפתיע, היה ברור מראש שהמלאי הוא לא אינסופי. נאורו מכרה את כל הפוספטים שלה, וחוץ מפוספטים לא היה לה שום דבר אחר למכור. מה יש לאי קטנטן באוקיינוס להציע לעולם?

לא היו להם אוצרות טבע אחרים, לא הייתה להם תעשייה או הייטק, 90% מתושבי נאורו לא עבדו בכלל. הם לא היו צריכים. אפילו תיירות היא לא באמת עסק שם. כשאתם חושבים על אי בודד באוקיינוס זה נשמע כמו יעד תיירותי, אבל זה פשוט לא עובד בנאורו, גם בגלל שכל כך קשה להגיע לשם, וגם בגלל שלמרות איך שהוא נראה מבחוץ, הוא לא בדיוק מתאים לפנטזיה הזאת של החוף הטרופי הזהוב עם עצי הדקל והדולפינים. עצי דקל דווקא יש שם, אבל החופים פשוט לא טובים. החופים מלאים בסלעי אלמוגים משוננים, ככה שאם תיכנסו לים יש סיכוי טוב מאוד שתחתכו ברגל מאיזה סלע.

וחוץ מזה, פשוט אין הרבה מה לראות שם. אז נאורו אף פעם לא הייתה אימפריית תיירות. אפילו בשיא העושר שלהם, היה באי בית מלון אחד עם 58 חדרים.

אז כשנגמרו להם הפוספטים, מה שנשאר היה "הקרן לענייני נאורו", שהושקעו בה מאות מיליוני דולרים, והייתה אמורה להיות הדבר שמספק לנאורו את העתיד שלהם. בשביל זה היא נוצרה. אבל זה לא עבד. פשוט משום שההשקעות שלהם… היו כל כך גרועות. [צוחק] הייעוץ שנאורו קיבלה בקשר להשקעות שלה, מדיוק מינקס ואחרים כמוהו, היה ממש רע. ההשקעות שלהם לא הניבו רווחים, אלא להיפך, הם פשוט הלכו והפסידו. ההשקעות שלהם אף פעם לא היו מוצלחות, אבל בזמן שהם הרוויחו מאות מיליוני דולרים בשנה הם לא שמו לב לזה. עכשיו הם שמו לב.

המצב הכספי של המדינה הידרדר במהירות כזאת שרק חמש שנים אחרי שהם מימנו מיוזיקל על לאונרדו, המדינה נאלצה לקחת הלוואה ענקית מתאגיד "ג'נרל אלקטריק", ובתור עירבון הם הציעו את תיק הנדל"ן שלהם, כלומר כל המלונות והבניינים הגבוהים ומרכזי הקניות בכל המקומות בעולם שהם בנו. הדיל היה 'תנו לנו כסף, אנחנו נחזיר לכם, ואם לא נצליח להחזיר, אז כל הבניינים האלה - שלכם'. גם זה, מתברר, לא היה רעיון טוב. בכלל.

וככה נאורו נשארה בלי כסף ובלי נדל"ן. המדינה פשטה את הרגל.

התהליך הזה לא קרה ביום אחד, אבל עדיין, כשמסתכלים על זה טיפה מרחוק, המהירות שבה הם התדרדרו היא מדהימה. בשנות ה-70 נאורו הייתה במדד התל"ג לנפש מקום ראשון בעולם. מקום ראשון! נכון להערכה בשנות ה-2000, היא הייתה בעלת התל"ג הכי נמוך מבין כל המדינות בעולם. המקום האחרון! הם היו המדינה הכי עשירה בעולם. הם הפכו תוך פחות מ-30 שנה למדינה הכי ענייה בעולם.

דרך אגב, אני לא יודע אם שמתם לב אבל אני קצת רימיתי עכשיו בשם הדרמה. כי הרשימה שבה נאורו הייתה במקום הראשון בזמנו היא של התל"ג לנפש, כלומר כמה כמה כסף יש לכל אדם בממוצע. ובזה למדינה שיש לה כל כך מעט אנשים יש יתרון. הרשימה שבה הם היו במקום האחרון זה של התל"ג הכולל, כלומר כמה כסף יש לכל המדינה, בלי לחלק למספר האנשים בה. וכאן מן הסתם מדינה ממש קטנה תמיד תהיה נמוך. כלומר אלה שני מדדים שונים. אם מסתכלים על הכסף הממוצע לאדם, נאורו לא נמצאת היום במקום האחרון, היא נמצאת נמוך. היא נמצאת במקום המאה ומשהו. וזה עדיין די מדהים שמדינה שהייתה במקום הראשון התדרדרה לשם, אבל היא לא באמת במקום האחרון. אבל מה לעשות, זה היה יותר דרמטי, ולא עמדתי בפיתוי של להציג את זה כאילו הם עברו מהמקום הראשון למקום האחרון. בכל מקרה, עזבו דרמה. לתושבי נאורו [צוחק] לא אכפת אם הם במקום האחרון בעולם, או שיש איפשהו אנשים יותר מסכנים מהם. המצב שם לא טוב.

כשמטיילים שם היום, ומעט מאוד אנשים עושים את זה, זאת נראית כמו מדינת עולם שלישי, אבל עולם שלישי שהיה פעם עולם ראשון. הרבה מהבתים הם לא ממש בתים, אלא צריפים עם גגות מפח. יש הרבה בתים הרוסים, אפשר לראות בצידי הדרכים שלדים של מכוניות ישנות. יש מים בברזים. רוב הזמן. כמה שעות בכל יום אין מים. גם חשמל לא תמיד יש. ואם אתם רוצים לקנות משהו במדינה, אז תביאו מזומן, כי אין כרטיסי אשראי במדינה הזאת. בכלל. אין דבר כזה. זה cash או כלום.

והאי הזה לא יכול לחזור אל השלווה הפסטורלית שהייתה לו קודם, לפני הפוספטים ולפני העושר, כי… חלק גדול מהאי כבר לא קיים!

נאורו היום היא טבעת ירוקה מסביב לאי, שעל החוף יש עצים, יש בתים, אנשים חיים שם, אבל כל החלק הפנימי של האי בתוך הטבעת הזאת, הוא מרוקן. תושבי האי פשוט בדרך כלל לא הולכים לשם. הרבה שנים היה שם מדבר מכוער של סלעים ריקים, מן מבוך של סלעים מזדקרים, שאפילו לא נראה מגניב כמו מורדור או משהו כזה, אלא פשוט לא יפה. בשנים האחרונות התחילו לגדול שם עשבים ושיחים, ככה שזה לפחות טיפה ירוק, אבל זה עדיין, זה… זה אזור לא נעים, לא פורה ולא יפה.

בחוף המערבי אתם עדיין יכולים לראות את מגדלי המתכת הענקיים ששימשו פעם להטענת כל הפוספטים על הספינות, שכבר לא כל כך מגיעות. שניים מהם שבורים ושוכבים על החוף, ונראים כמו דינוזאורים ענקיים גוססים עשויים ממתכת.

חברת התעופה של נאורו מכרה ארבעה מבין חמשת המטוסים שלה ונשארה עם אחד. המטוס שנהיה הקשר היחיד של נאורו עם העולם החיצון. ובשנת 2005, בזמן שהבואינג הזה היה באוסטרליה, הגיעה הוצאה לפועל והחרימה אותו, כדי לכסות על חלק מהחובות שהיו להם.

עכשיו, מכיוון שנאורו צריכה מטוס, הם חייבים את המטוס כדי להביא לאי דברים כמו אוכל ומים, הם נאלצו לקנות מטוס משומש במקומו. זה עלה שליש מהתל"ג השנתי של המדינה, וזה כסף שממש לא היה להם.

ואולי הדבר הכי גרוע זה שלאי שסיפק דשן, סיפק קרקע חקלאית לכל העולם, אין היום קרקע חקלאית בכלל. אין אוכל מקומי בנאורו, כי אין איפה לגדל אותו. חוץ מדגים וקוקוס, כל האוכל בנאורו הוא מיובא. וזה אולי חלק מההסבר לעוד סטטיסטיקה מעניינת בקשר לנאורו, שיש לה עוד שיא - נאורו היא המדינה הכי שמנה בעולם. המשקל של תושב נאורו הממוצע גבוה יותר מבכל מדינה אחרת. לפי ארגון הבריאות העולמי, 95% מתושבי נאורו נמצאים במצב של משקל עודף. ו… יכול להיות שזה קשור לעובדה שאתם לא כל כך יכולים לאכול בריא בנאורו אפילו אם תרצו. אי אפשר לאכול ירקות טריים, כי אין ירקות טריים. אין שם דבר כזה. הכל משומר, הכל בקופסאות, הכל מיובא, והכל לא מהתוצרת הכי איכותית שיש, כי אין כסף.

אז המצב בנאורו… לא משהו.

אבל אתם לא יכולים לצפות ממדינה פשוט להתקפל על הגב ולמות, נכון?

[מוזיקת רקע]

מה עושה מדינה, אפילו אם היא מדינה קטנה מאוד, שאין לה כבר את האמצעים לתמוך בעצמה? לנאורו אין יותר מה למכור לעולם, חוץ מדבר אחד - את העובדה שהיא מדינה. את עצם העובדה שזאת מדינה, העובדה שעשרת אלפים האנשים האלה, קבוצה שבמצב סטנדרטי לא היה לה מספיק השפעה בשביל מנדט אחד בבחירות, לאנשים האלה יש מעמד של מדינה עצמאית. זה שווה משהו.

בדצמבר 2017 הייתה הצבעה באו"ם על הכרה בירושלים כבירת ישראל. אולי אתם זוכרים את זה, זה היה עניין גדול בארץ. טראמפ רצה להכיר בירושלים, רוב המדינות לא אהבו את זה והייתה הצבעה באו"ם… למעשה זאת הייתה הצבעה על התנגדות להכרה הזאת… לא משנה, הצבעה הזאת הלכה באופן די חד-צדדי. [צוחק] 128 מדינות הצביעו נגד ההכרה הזאת, 9 מדינות הצביעו בעד. תשע המדינות האלה היו: ישראל, ארצות הברית, וגם מיקרונזיה, איי מרשל, פלאו ונאורו.

עכשיו, לא משנה אם אתם חושבים שההצבעה הזאת הייתה נכונה או לא נכונה, העניין הוא כזה - זה לא קצת מוזר שמכל המדינות בעולם, דווקא כמה איים קטנים באוקיינוס השקט הם אלה שמתגייסים לטובת מדינת ישראל? ממתי ירושלים בכלל מעניינת את נאורו עד כדי כך שהיא בוחרת לצאת נגד כמעט כל העולם בנושא הזה? זה קצת מוזר. עכשיו, יכול להיות שזה נורא עקרוני להם, שמעמדה המדיני של ירושלים פשוט מעסיק יום ולילה את תושבי נאורו, רק על זה הם חושבים. אבל יכול להיות גם שזה קשור לזה שבדיוק שבועיים לפני ההצבעה הזאת, ישראל העניקה לנאורו סיוע של 250,191 שקלים להקמת מתקן לטיהור שפכים. עכשיו, 250 אלף שקל בסטנדרטים של מדינות, זה סכום מגוחך. זה כלום. בשביל ישראל זה פרקטיקלי אפס, אבל בשביל נאורו זה לא חסר משמעות. המדינה הזאת כל כך קטנה, ויש לה כל כך מעט כסף, שאפילו הסכום הזה בשביל טיהור שפכים, שווה להם איזה הצבעה באו"ם, למה לא?

[מוזיקת רקע]

השיטה באו"ם היא שלכל מדינה, גדולה או קטנה, יש קול אחד. כלומר כשעושים הצבעה, הכוח, לכאורה, של נאורו, שאמרנו, ירוחם, הוא שווה לכוח של, נאמר, סין, שבה יש מיליארד וחצי איש! עכשיו, האם הקול הבודד הזה של נאורו שינה משהו בהצבעה הזאת? תכלס, לא. אבל זה נותן מספר. זה אומר שהיו תשעה קולות, ולא שמונה. הקול הזה שווה משהו לישראל. וכנראה מישהו החליט שהוא שווה לפחות 250 אלף שקל. וזאת לא הפעם הראשונה שנאורו גויסה ככה להצבעה למען אינטרסים פוליטיים של ישראל. נאורו באופן קבוע מצביעה בעד ישראל, וישראל נותנת לה סיוע בתמורה.

עכשיו אתם יכולים להגיד, מה רע בזה? נאורו וישראל חברים טובים שעוזרים אחד לשני, נכון? ככה זה עובד. כן… אבל נאורו חברה טובה של עוד מדינות, ויש לה היסטוריה ארוכה של הצבעות באו"ם לכל מיני עניינים שנויים במחלוקת, שאיכשהו מגיעים תמיד בסמיכות לסיוע שהיא מקבלת ממדינות כלשהן. למשל, חוץ מלהכיר בירושלים, נאורו היא גם אחת מרק חמש מדינות בעולם שמכירות באבחזיה בתור מדינה. אתם יודעים איפה זה אבחזיה? אני בטוח שגם תושבי נאורו לא לגמרי בטוחים איפה זה, אבל מכיוון שרוסיה בקטע של הכרה באבחזיה, ומכיוון שרוסיה נתנה להם כמה מיליונים, אז הם הצביעו בעד אבחזיה, למה לא?

נאורו גם הכירה פעם בטייוואן. טייוואן היא סיפור מסובך בפני עצמה, כן? בגדול טייוואן טוענת שהיא בעצם סין, וסין טוענת שטייוואן לא קיימת. המצב הוא שאם אתם ביחסים רשמיים עם סין, אז טיוואן תנתק אתכם קשר. ואם אתם ביחסים רשמיים עם טיוואן, סין תנתק אתכם קשר. ועם כל הכבוד לטייוואן, כיוון שסין היא מדינה הרבה הרבה יותר גדולה וחזקה וחשובה, כמעט כל המדינות בעולם מעדיפות להיות ביחסים טובים עם סין, ולכן הן מכירות בסין ולא בטייוואן. יש מעט מאוד מדינות שמעזות ללכת נגד סין ולהכיר רשמית בטייוואן, ונאורו הייתה אחת מהם. כל הכבוד. רק שב-2002 הם פתאום הסירו את ההכרה שלהם בטייוואן, ופתאום החליטו שהם דווקא תומכים בסין. וזה קרה במקרה אחרי שהם קיבלו סיוע כספי מאוד נדיב מסין. ושנתיים אחר כך נאורו פתאום שוב שינתה את דעתה, והחליטה שבעצם לא, הם לא בעד סין, הם בעד טייוואן, אחרי שהם קיבלו סיוע מטייוואן.

בקיצור, יש הרבה מאוד עדויות לזה שנאורו תהיה [מכריז בקול רם על רקע מחיאות כפיים] ידידתה האמיצה מאז ומתמיד ותתגייס בכל ליבה כדי לתמוך ולעודד ולשמור על האינטרסים של בעלת בריתה האהובה, [בקול רגיל] כל מי שנותנת לה כסף.

עכשיו, גם אני הייתי רוצה להכיר בטייוואן אם ישלמו לי על זה, אבל אני לא מדינה. אני לא יכול להצביע באו"ם. נאורו היא מדינה. ואת זה היא מוכרת.

דרך אחרת שבה מקומות קטנים מאוד יכולים לעשות כסף זה בנקאות. ובנקאות מסוג מאוד מסוים, ולא מאוד נחמד.

[מוזיקת רקע]

לפתוח בנק זה לא קל. לא כל אחד יכול לעשות את זה, צריך הרבה אישורים, הרבה ניירת, הרבה מאוד כסף בשביל לעשות את זה, ואז אתם צריכים לציית לחוקים של בנקים. למשל שבנק צריך להוציא תצהירים על כל דבר שנכנס אליו. כל כסף צריך לדעת מאיפה הוא הגיע ולאן הוא הולך. אבל נאורו, מכיוון שהיא מדינה, יכולה להמציא את החוקים של עצמה.

אז נאורו קבעה חוקים שבה בנקים אין להם חובה להצהיר מאיפה הגיע הכסף ולאן הוא הולך, וחוץ מזה, בנאורו מאוד קל להקים בנק. למעשה, כל אחד יכול להקים בנק פרטי בנאורו בעלות של בערך 20 אלף דולר.

עכשיו, למה שאי עם כל כך מעט תושבים יצטרך כל כך הרבה בנקים? הוא לא צריך, אהמ… אבל האפשרות פתוחה גם לאנשים שלא גרים בנאורו. אתם לא חייבים אפילו לבקר בנאורו בשביל זה. אתם יכולים לעשות את זה דרך האינטרנט. אתם יכולים להקים בנק בנאורו ולהעביר אליו כספים הלוך ושוב. בלי לתת דין וחשבון לאף אחד.

השיטה הזאת, מן הסתם, מאוד תקרוץ לאנשים שצריכים שלא יעקבו אחרי המקורות של הכסף שלהם ולאן הוא הולך. כלומר אנשים שנמצאים מהצד ה… אהמ… פחות חוקי של העסק.

אז הרבה אנשים ניצלו את זה. כלומר, נאורו הייתה מכשיר להלבנת הון. בכמויות גדולות. כמה מהלקוחות הכי גדולים שלהם היו מברית המועצות לשעבר. בשנות ה-90, כשברית המועצות התפרקה, הרבה מאוד כסף של המדינה נעלם. מיליארדים פשוט התפוגגו. ככל הנראה דרך כל מיני בכירים במאפיה ואוליגרכים וכל מיני אנשים לא נחמדים שהלבינו אותו בכל מיני דרכים, והרבה מאוד מהכסף הזה עבר דרך נאורו.

מוערך שבערך 70 מיליארד דולר עברו דרך בנקים וירטואליים בנאורו. בנקים שאף פעם לא היו יותר ממשהו על מחשב, שישב אולי באיזשהו חדר באי הזה. כלומר, סיוע לעבריינים במיליארדי דולרים היה אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של האי הזה.

לא מאוד נחמד. אבל מה לעשות, המדינה צריכה לשרוד באיזושהי צורה, נכון?

עכשיו, החוק הזה של הבנקים בסופו של דבר בוטל בשנת 2003, זה לא היה קל לבטל אותו, הם קיבלו איזשהי חבילת סיוע מארצות הברית כדי שיבטלו אותו. כמובן. בכל אופן היום אתם כבר לא יכולים לפתוח בנק פרטי בנאורו, בטח שלא בלי להגיע לשם, אבל זה בסדר. כי בינתיים בנאורו מצאו מקור הכנסה אחר. שהצליח איכשהו להיות עוד יותר גרוע.

[מוזיקת רקע]

עכשיו, תראו, אני הולך לדבר קצת על פוליטיקה. עוד יותר מקודם. פוליטיקה אוסטרלית, לא סתם. ואני בדרך כלל לא עושה את זה, בגלל שלדבר על פוליטיקה זה תמיד בעיה, [צוחק] כי זה נושא שלא משנה מה אני אגיד עליו, מישהו בטח יכעס עלי. אני לא מנסה לשכנע אתכם להצביע לאיזושהי מפלגה באוסטרליה, אבל כל דבר שאני אגיד, אפילו אם אני מציין עובדות, זה יהיה נפיץ פוליטית. אני בטוח שאם יש מאזינים אוסטרליים אז משהו שאני אגיד ירגיז אותם. אני מתנצל על זה מראש, אני רק משתדל לספר דברים כמו שהם קרו.

באוגוסט 2001 [רעשי גלים] הייתה ספינה קטנה מעץ באוקיינוס ההודי, איפשהו בין אינדונזיה לאוסטרליה. על הספינה, שקיוותה להגיע לאוסטרליה, הצטופפו 438 אנשים. רובם הגדול פליטים מאפגניסטן. והספינה שלהם עמדה לטבוע.

זה היה יכול להיות תיאור ציורי של מצבם, או מטאפורה, אבל זה לא. כלומר הספינה שלהם עמדה לטבוע. המנועים של הספינה התקלקלו, והיא הייתה תקועה באמצע הים במשך המון זמן, ובאיזשהו שלב פשוט התחילה להתפרק.

לא היה מספיק אוכל על הספינה לכל האנשים האלה, לא היה ציוד רפואי על הספינה, והמצב היה כזה גרוע שהם נאלצו לקרוא לעזרה. ולקרוא לעזרה זה לא דבר שאתם בדרך כלל עושים כשאתם אנשים שמנסים להגיע לאיזשהו מקום באופן לא חוקי, אבל במקרה הזה זה היה לקרוא לעזרה ואולי להיכלא או פשוט לטבוע.

הרשויות באוסטרליה שמעו את הקריאות לעזרה, ראו את הסירה הזאת, [סאונד של מסוקים] ההליקופטרים שלהם ריחפו מעליה… ולא עזרו לה.

אוסטרליה, צריך להגיד, לא אוהבת פליטים. הרבה אנשים מנסים להגיע לאוסטרליה, לאוסטרליה יש קווי חוף מאוד ארוכים, ככה שקשה מאוד לפקח על כל בן אדם שנוחת שם, והאוסטרלים לא אוהבים את זה. יש פה עניין של כלכלה, יש פה עניין של גזענות ויש פה עניינים אחרים. ואוסטרליה לא לבד בזה, כן? [צוחק] גם אצלנו יש עניין של מבקשי מקלט שהמדינה לא ממש רוצה אותם פה. רוב המדינות בעולם לא מקבלות בזרועות פתוחות פליטים ומהגרים. וגם אוסטרליה לא ששה להביא לתוך המדינה עוד 438 אנשים מאפגניסטן. כלומר, הם יכלו לעזור לפליטים האלה ולקחת את כולם לאוסטרליה, אבל אז הם יהיו בתוך המדינה ויוכלו להגיש בקשה למקלט מדיני ויהיה קשה מאוד לגרש אותם.

אז ראש הממשלה של אוסטרליה באותו זמן החליט שבאופן עקרוני אנחנו עכשיו לא נוגעים באנשים האלה. הם מסכנים, הם טובעים, נורא חבל, אבל זו לא בעיה שלנו. הם היו צריכים לחשוב על זה לפני שהם ניסו להגיע לאוסטרליה באופן בלתי חוקי.

מה שכן, אוסטרליה בהחלט שמחה להסב את תשומת ליבן של ספינות אחרות שעברו באזור לספינה הטובעת. 'היי, יש פה אנשים, הם בצרה, למה שלא תעזרו להם?'

אחת מהן הייתה אוניית משא מנורבגיה, שקראו לה "טמפה". [רעש סטטי ממכשיר קשר] הקפטן של "הטמפה", קראו לו ארנה רינן, קיבל את הפנייה, ניווט אל הספינה הטובעת וחילץ את כל האנשים שהיו עליה. והם היו במצב רע. הם היו מורעבים, אחרי כל הזמן הזה בים, הם סבלו מהתייבשות, עשרה מהם היו בלי הכרה כשחילצו אותם. הייתה שם אישה בהריון במצב קשה, אבל עכשיו הכל היה בסדר, כי הם היו על ספינת המשא. כמובן, גם הספינה הזאת לא נועדה לארח או לדאוג רפואית ל-400 איש, אבל לפחות היא לא טבעה.

אז ארנה הודיע שהוא חילץ את האנשים האלה, ועכשיו הוא לוקח את כולם לטיפול באוסטרליה. באוסטרליה אמרו לו, 'לא, סליחה, לא. אתה לא מביא אותם אלינו, קח אותם למקום אחר'. קפטן ארנה אמר שאין מקום אחר, והוא חייב להגיע לאוסטרליה, כי עם כל הכבוד לפוליטיקה שלכם, אנשים מתים פה. האוסטרלים איימו שאם הוא מביא את הפליטים האלה לאוסטרליה, ברגע שהוא עוגן הם מכניסים אותו לכלא באשמת הברחת בני אדם.

המצב היה מאוד מתוח. הוא נתקע. העסק הזה היה עניין פוליטי מאוד רציני. כאילו, ימין ושמאל, לכל אחד באוסטרליה שיש לו עניין כלשהו בחדשות הייתה דעה בנושא מה לעשות עם "הטמפה", האם לתת לפליטים להיכנס למדינה או שלא. בסופו של דבר קפטן ארנה אמר שלא אכפת לו, זה מצב חירום, ונכנס למים הטריטוריאליים של אוסטרליה וסירב לצאת משם. וככה הוא הכריח את אוסטרליה להחליט מה עושים עם האנשים האלה.

אגב, קפטן ארנה, תשמחו לדעת, לא נשלח לכלא. הוא כן קיבל ממלך נורבגיה את תואר "אביר מסדר הכבוד הנורבגי", על הפעולות הנחושות שלו במשבר הזה, שזה יפה. אני לא ידעתי קודם שאפשר להיות אביר מסדר הכבוד הנורבגי, אבל עכשיו גם אני רוצה להיות אחד כזה.

אבל בנוגע לפליטים… בסופו של דבר מה שהוחלט הוא דבר שבפוליטיקה האוסטרלית קראו "הפתרון הפסיפי". וכן, זה נשמע רע. [נאנח] הפתרון היה כזה: אוסטרליה לא תקבל את האנשים האלה. היא לא תכניס אותם, לא מוכנה בשום אופן, זה נהיה עכשיו עניין עקרוני לא להכניס אותם לשטח שלה. מה שהיא כן תעשה זה תיקח אותם ותשכן אותם באופן זמני במחנות שהייה במדינות אחרות, עד שאפשר יהיה לברר מה קורה איתם והאם הם זכאים למעמד של פליטים וכל זה.

אז חלק מהם הועברו לאי מאנוס, ששייך לפפואה גינאה החדשה, והחלק השני, שזה רובם, העבירו אותם לנאורו.

נאורו, צריך לציין, בשלב הזה תלויה באוסטרליה, כי עם כל הכבוד לסיוע שהיא מקבלת מדי פעם ממדינות כמו סין או ישראל, היא בתכלס תלויה באוסטרליה. הכסף שבו הם משתמשים בנאורו הוא דולרים אוסטרליים. הטיסות אליה מגיעות מאוסטרליה. האוכל מגיע מאוסטרליה. הכל. אז כשאוסטרליה פונה אליהם בהצעה נדיבה של סיוע בעשרות מיליוני דולרים לשנה, וכל מה שהם צריכים לעשות בתמורה זה רק לארח כמה מאות אנשים שאוסטרליה לא רוצה. אז נאורו הסכימה. לא בטוח שהייתה לה הרבה ברירה.

אז בנאורו נבנה בזריזות מתקן שהייה, או במילים קצת פחות מנומסות, כלא. המתקן הזה הוא מחנה סגור שנבנה באמצע האי, כלומר בחלק השומם והחם שלו, עם אוהלים ובקתות והרבה שומרים מסביב. כל הפליטים עברו לשם, ואמרו להם לחכות שם בינתיים עד שיטפלו בעניין שלהם, ושם הם פשוט נשארו. הם כביכול נמצאים שם זמנית עד שיעברו למקום אחר, אבל לאף אחד לא היה נורא דחוף להעביר אותם למקום אחר, ולכן אנשים נשארו שם במשך שנים. ויותר מזה, עכשיו כשהמחנה הזה היה קיים, האוסטרלים המשיכו לשלוח לשם מדי פעם עוד אנשים, עוד מבקשי מקלט שנתקעו בדרך או משהו כזה.

[מוזיקת רקע רגועה]

הפתרון הזה היה ממש נוח לאוסטרליה. נאורו, מתברר, היא מעולה בתור כלא. אין הרבה סיכוי לברוח ממקום שנמצא מאות קילומטרים מכל מקום אחר, ושנקודת הכניסה והיציאה היחידה אליו היא שדה תעופה אחד. חוץ מזה, האוסטרלים גם מעדיפים שהעולם לא ידע בדיוק איך נראה המחנה הזה ומה בדיוק קורה שם, וגם בזה, העובדה שנאורו כל כך מבודדת מאוד עוזרת. לפליטים שנמצאים שם אסור להחזיק טלפונים. האנשים שעובדים שם מסביב, שומרים ורופאים וכל זה, גם הם עוברים בדיקה לפני כן, שיהיה ברור שהם חס וחלילה לא מתעניינים באופן כלשהו בתחום זכויות האדם וכאלה דברים, ואם מישהו עושה קולות שאולי הוא כן מתעניין בתחומים האלה, או אולי הולך לדבר עם התקשורת, מיד מעיפים אותו משם ומביאים אחד חדש.

כדי שאנשים אחרים לא יחטטו באזור יותר מדי, נאורו העלתה את המחיר של ויזה לעיתונאי מ-200 דולר ל-8,000 דולר. זה מופרך? זאת נאורו. זאת מדינה. הם יכולים לעשות מה שבא להם.

ולמרות כל זה, בכל זאת דלפו החוצה סיפורים על איך נראה המחנה הזה ומה קורה שם. ואני לא רוצה לדבר על זה. אני לא רוצה לדבר על זה, כי זה פודקאסט שאמור בסך הכל להיות כיפי ומשעשע, והנושא הזה לא משעשע בכלל. נגיד את זה ככה, אם אתם משום מה מרגישים שיש לכם יותר מדי שמחת חיים בחיים, ואתם רוצים להרוס לעצמכם את מצב הרוח ולחטוף דיכאון - תגגלו "פליטים נאורו", שיהיה לכם בהצלחה. [נאנח]

מבחינת אוסטרליה, כל זה בסדר. משום שקודם כל הם מנצלים היטב את העובדה שנאורו זה טכנית לא באוסטרליה. הם יכולים תמיד להגיד 'זה לא נמצא אצלנו, זה לא במדינה שלנו, מה זה קשור אלינו בכלל?'. והעובדה שלא נעים שם, זה מאוד משרת את האינטרסים שלהם, משום שהמסר שהם רוצים להעביר זה "אל תבואו לאוסטרליה אם אתם מבקשים מקלט. אל תבואו!"

מבחינת נאורו, זה גם בסדר. מה בסדר? זה נפלא! מחנה הפליטים שם היה כלכלית הדבר הכי טוב שקרה לנאורו מאז קקי של ציפורים. כי יש להם עכשיו הכנסה קבועה, והם לא צריכים אפילו להעמיד פנים שהם בעד או נגד איזה מדינה בטיזנבי בשביל זה. הסיוע שנאורו מקבלת מאוסטרליה עכשיו הוא ההכנסה הכי גדולה של המדינה הזאת. באופן משמעותי. המחנות האלה יצרו מקומות עבודה, ענף הכלכלה העיקרי של נאורו הפך להיות כלא. סידור נוח. זה לא נוח לפליטים, אבל אף אחד לא שואל אותם.

הנושא הזה של הפליטים בנאורו נשאר אחד הנושאים הפוליטיים הכי בוערים באוסטרליה הרבה זמן. בהחלט לא כולם אוהבים את הרעיון הזה, וממשלות קמות ונופלות על זה, ויש הרבה ויכוחים על זה, ומספר האנשים במחנות האלה עלה וירד, כל המחנה הזה נסגר ב-2007, ואז נפתח מחדש כמה שנים אחר כך. ומכיוון שכל העסק הזה צריך להישמר די חשאי, נאורו נהייתה יותר ויותר קפדנית בנושא. לדבר עם התקשורת נהיה אחד הפשעים הכי גרועים בנאורו. הוחלט שלאנשי הצוות של המחנות אסור לצלם את הפליטים, כמובן, כשרופאה בכירה צילמה ילד שהיא טיפלה בו, אסרו אותה וגירשו אותה.

וזה… לא נשמע כמו דבר דמוקרטי במיוחד. בכל הזמן שנאורו הייתה עשירה והייתה ענייה, היא בכל מקרה נשארה דמוקרטיה. אבל… מאז שפתחו את המחנות שם היא פחות ופחות כזאת. חברי פרלמנט שראש הממשלה האשים שהם מדברים עם התקשורת על המצב בנאורו, פיטרו אותם ואז אסרו אותם. שופטים שלא ששו לאשר דברים כאלה, גם הם פוטרו. בשלב כלשהו חסמו את פייסבוק במדינה. בקיצור, חופש הדיבור ועוד כל מיני חופשים בנאורו לא נמצאים במצב מי יודע מה, והעסק כבר ממש לא נשמע כמו דמוקרטיה. [נאנח] ואולי זה מתבקש, במדינה שהפכה את עצמה לכלא.

עכשיו, הנה עוד דבר קטן בקשר לנאורו.

[מוזיקת רקע]

אני אף פעם לא הייתי שם. זה כמובן ממש לא יוצא דופן. רוב ענק של תושבי העולם אף פעם לא היו בנאורו. אבל העניין הוא כזה, אני לא הייתי שם, אני אף פעם לא שוחחתי עם מישהו שגר שם, אני נמצא פה בצד השני של העולם ומנסה להבין מה לעזאזל קורה שם. אבל בתור בן אדם שלא היה שם, זה בטח לא הוגן מצדי לשפוט את המדינה הזאת, נכון? מי אני שאגיד על מדינה שלמה, [מגחך] גם אם היא מדינה מאוד קטנה, שהיא מושחתת עד היסוד?

זה נורא מפתה כששומעים את כל הסיפורים האלה להגיד שנאורו הוא אי שהיה פעם מלא בקקי של ציפורים, ועכשיו הוא מלא בקקי של אנשים. [מגחך] אבל אני באמת לא חושב שתושבי נאורו הם אנשים רעים. הם נראים מאוד נחמדים, הם מן הסתם רוצים לחיות את החיים שלהם כמו כל אחד. אבל הם חיים במקרה במדינה ששרשרת של החלטות טיפשיות וטעויות והרבה שחיתות ומחזות זמר, הביאה אותה למצב שבה הם עכשיו מדינת בובה שמתפרנסת מלכבס את הכביסה המלוכלכת של מדינות אחרות.

יכול להיות שלא הייתה להם ברירה. מישהו עשה טעות באיזשהו שלב שהובילה אותם אל המקום הזה. ויכול להיות שהטעות הייתה עצם הרעיון שאי עם כמה אלפי אנשים [צוחק] בכלל יכול להיות מדינה.

אני לא ממש רואה דרך לנאורו לצאת מהבוץ שלהם. מה שכן, יכול להיות שדי בקרוב השאלה כבר לא תהיה רלוונטית.

[מוזיקת רקע]

כי בנוסף לכל, יש לנאורו עוד בעיה. ההתחממות הגלובלית.

העולם מתחמם, וכשהעולם מתחמם פני הים עולים ויש יותר סערות. ויש הערכות כרגע שאומרות שתוך עשרים, או לכל היותר שלושים שנה, כל החלק הראוי למגורים של נאורו, השוליים של האי, פשוט לא יהיה יותר.

[רחש גלים ורוחות]

האי הזה, המדינה הזאת, תהפוך למקום לא ראוי למגורים.

מה יקרה אז? התושבים של נאורו יאלצו למצוא לעצמם מקום אחר. הם יהפכו כולם לפליטים.

קארמה? אולי. ואולי זה הסוף הכי טוב שאפשר לקוות לו. זה נשמע כמו פתרון מאוד תנ"כי. כשיש לך מקום שהיה לו הכל, ופשוט הרס והשחית את עצמו באופן יסודי לגמרי ולחלוטין, פשוט להציף את הכל במים, ולהתחיל מההתחלה.

אחרי הפרסומת, טיפ-טיפה על אי אחר, עם שיטה אחרת להתפרנס.

[חסות]

בואו נדבר רגע על טובאלו.

[מוזיקת רקע]

יש הרבה במשותף לטובאלו ולנאורו. טובאלו גם היא מדינה קטנטנה שמורכבת מאיים באוקיינוס השקט. אפשר לקרוא לה שכנה של נאורו, למרות ש… [צוחק] יש מרחק מאוד מאוד גדול בין השכנים האלה. היא גם קטנטנה, היא רק טיפ-טיפה יותר גדולה מנאורו. היא מורכבת מתשעה איים ולא אחד, אבל יש שם מעט מאוד אנשים. ולכן יש להם הרבה מאותם הבעיות של נאורו, איך מקום כל כך קטן יכול להתפרנס. בטובאלו אפילו אין מאגרים גדולים של פוספטים שיעשו אותם עשירים.

מה שכן, לפני בערך עשרים שנה טובאלו גילתה אוצר טבע מסוג שונה. [צוחק] הייתה להם סיומת אינטרנט. לכל מדינה יש אחת כזאת, כן? לכל מדינה יש את הכתובת אינטרנט שלה, נקודה משהו, כמו שבישראל זה נקודה IL. למזלה של טובאלו, סיומת האינטרנט שלה הייתה נקודה TV. וזה די מגניב, כי זה נשמע כמו טלוויזיה. לא נשמע כמו דבר נורא מרגש, אבל זה היה מרגש אז. זו הייתה תקופה שבה אי אפשר היה לעשות סיומות אינטרנט כמו שרוצים. היום אפשר לעשות נקודה מה שאתם רוצים. אבל אז היו מעט מאוד דברים כאלה, לכולם היה נקודה com, ואם יש לך נגיד איזשהו בלוג שעוסק בטלוויזיה או משהו כזה, אז כתובת אינטרנט שנגמרת בנקודה TV זה די מגניב.

אז אנשים פתאום התחילו להתעניין בכתובות אינטרנט של טובאלו. ושילמו עליהם.

המדינה הזאת מכרה את זכויות השימוש בסיומת האינטרנט שלה, למה לא? בסופו של דבר היא מכרה את הזכויות לנקודה TV לחברה אחרת, שהמשיכה למכור את זה לכל מיני אתרים ובלוגים וכאלה שרצו כתובת מגניבה, וקיבלו על זה… כמה מיליוני דולרים. לא הרבה. כלומר, בשביל בן אדם בודד זה היה עסק ממש טוב, בשביל מדינה בדרך כלל סכום כזה הוא לא מאוד משמעותי, אבל מכיוון שמדובר פה במדינה כל כך קטנה, זה כן משמעותי.

ההכנסות של טובאלו ממכירת סיומת האינטרנט שלהם הם בערך 10% מכל ההכנסות של המדינה הזאת. זה לא קקי של ציפורים אמנם, אבל אולי זה עדיף.

[מוזיקת סיום]

זה היה החלק השני של הפרק הכפול על נאורו. הממ… כנראה נחזור לעשות פרקים נורמליים באיזשהו שלב… לא יודע. יכול להיות. זאת "התשובה". את הפרק הזה אתם יכולים למצוא באתר ranlevi.com/theanswer, או באפליקציה של "עושים היסטוריה", או בכל אפליקציית פודקאסטים אחרת, שם תמצאו את כל הפרקים של הפודקאסט הזה. אתם יכולים לראות עדכונים על הפודקאסט הזה, על פרקים חדשים, על הרצאות שאני עושה ועל עוד כל מיני דברים בעמוד הפייסבוק "דורון פישלר נגד העולם". גיא בן נון מפיק ועורך, אביב שם טוב יעוץ ותמיכה מורלית, רן לוי העורך הראשי, דני טימור המנהל העסקי, אני דורון. זהו.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

8 views0 comments

Comments


bottom of page