top of page

התשובה: כמה ימים יש בשבוע? (שידור מעודכן)

למה בשבוע יש בדיוק שבעה ימים, והאם זה חייב להיות ככה? התשובה כוללת כמה מהשבועות הפחות שגרתיים בתולדות האנושות, כולל הפעם ההיא שבה ברוסיה הסובייטית ניסו לבטל את יום ראשון באמצעות יום סגול, ואת המדינה שבה אפשר להיפגש ביום שלישי ביום שני.



 

רשת עושים היסטוריה.

היי זה דורון ושלומי טוב! תודה ששאלתם.

עדיין, זה לא פרק חדש ל"התשובה" זה עדיין פרק מחודש, הכל בסדר.

אני בסדר. אנשים התחילו לדאוג לי פשוט, הכל טוב הפודקאסט לא הסתיים או משהו, יהיו פרקים חדשים, עוד קצת סבלנות. הפרק הזה הוא לא פרק חדש, גם הפעם זה בינתיים פרק שיצא כבר בעבר אבל עם שידרוגים קטנים יש תוספת... קטנה, בפרק הזה שלא הייתה במקור שהיא פשוט עובדה כזאת נפלאה שכששמעתי אותה אני אמרתי זה יהיה פשע נגד הפודקאסט אם היא לא תוזכר פה.

ו… אם לא שמעתם עדיין את הפרק הזה בכלל אז זה לא משנה אז פשוט תשכחו [צוחק] מה שאמרתי, חוץ מזה, צריך להגיד, בנוסף לקלטים שכלולים כבר בפרק, יותם הלחמי עשה את העריכה מחודשת.

אז זה הפרק. אני רק מזהיר מראש הוא טיפה קצר אבל זה בסדר שהוא קצר. אין בעיה אם זה שהוא קצר. ביי.

[מוזיקת פתיחה] היי, אני דורון פישלר ואתם מאזינים ל"התשובה".

השאלה הפעם היא שאלה מאוד נפוצה אני קיבלתי מכמה אנשים והשאלה היא זאת: כמה ימים יש בשבוע?

התשובה היא: שבעה.

[מוסיקה] זאת היתה התשובה. אם גם אתם רוצים לשלוח שאלות אתם יכולים לעשות את זה בטופס שנמצא בעמוד של "התשובה" באתר של "רשת עושים היסטוריה".

הפיק וערך דור קומץ

אביב שם... (מישהו ממלמל משהו ברקע) מה?  כאילו קצר מידי?

דובר ברקע: לא זה לא לעניין.

דורון: טוב, נראה אם יש על מה להרחיב.

אוקיי משפחת מלכה שאלו אותי למה יש שבעה ימים בשבוע והאם תמיד היו שבעה ימים בשבוע. והם לא היו היחידים, גם עידו וגם דוד וגם ירדן שאלו דברים מאוד דומים זאת שאלה נפוצה אז.

האם תמיד יש ותמיד היו שבעה ימים בשבוע.

התשובה היא: לא.

בסדר אני אפרט.

מיד אחרי זה [מוסיקת רקע]

נכון לפעמים אתם קמים עם הרגשה של יום חמישי? כלומר אני יודע שיום שני היום אבל.. לא יודע למה? מהבוקר תקוע לי בראש שיום חמישי, אני כל הזמן כאילו מוכן לסוף שבוע. ואני הולך בסוף להיות מאוכזב שיום שישי לא יגיע אחר כך, זה החגים שדופקים את השעון הביולוגי של הימים בראש, ואני יודע שהחגים היו לפני כמה חודשים. לא משנה…

ואז לפעמים אתם יכולים לשאול רג... למה, למה היום לא יום חמישי? היום זה יום כמו כל יום אחר. השמש עלתה כמו בכל יום. השמש לא עולה בצורה שונה בשבת מאשר ברביעי. זה פשוט כולם החליטו משום מה שהיום יום שני, מי החליט? מי החליט בשבילי איזה יום היום? ומי אמר בכלל שאני צריך לחיות בשבוע של שבעה ימים?

יום, הוא דבר שאנחנו רואים אותו קורה. השמש זורחת בבוקר שוקעת בערב ואז למחרת, אם לא קרה משהו מאוד בלתי צפוי, זורחת שוב.

חודש זה גם דבר שאנחנו יכולים לראות אותו קורה, לפי הירח. הירח מתמלא לאט לאט ואחר כך מתרוקן הזמן בין ירח מלא אחד לבא אחריו הוא בין 29 ו30 ימים.

שנה אומנם קצת יותר קשה לראות את זה קורה אבל עדיין אחרי החורף בא הקיץ וחוזר חלילה.

ועם קצת אסטרונומיה וחישובים לא מאוד פשוטים אפשר גם לדעת מה האורך של שנה, שזה 365 ימים. בערך.

אז כל הדברים האלה הם תופעות שמתרחשות בעולם הטבעי, אנחנו יכולים לראות אותן קורות, אבל שבוע? שבוע זה לא דבר שקורה. אין שום תופעה טבעית בין הירח וכדור הארץ והשמש או משהו כזה שקורית בדיוק כל שבעה ימים. אין שום דרך להסתכל על השמיים או על מזג האוויר או גובה השמש או הרוח או משהו, ולדעת לפי זה איזה יום היום בשבוע.

שבוע זאת המצאה. זה פרק זמן שבני אדם המציאו בשביל הנוחות של עצמם.

אז למה היה צריך שבוע? פשוט כי חודש זה יותר מדי. ויום זה פחות מדי.

אנשים צריכים משהו שיהיה ארוך יותר מיום אבל קצר יותר מחודש. כי יש דברים שצריך לעשות פעם בכמה ימים זה כנראה מאוד בסיסי כי העובדה היא שהשבוע הומצא כמעט בכל מקום בעולם. בכל מקום שיש בו לוח שנה, הלוח הזה כולל סוג כלשהו של שבוע, כלומר יחידת זמן שהיא בין יום לחודש.

עכשיו, איך בדיוק זה הומצא? מי המציא את השבוע? זה מסוג השאלות שאי אפשר לדעת כי זה פשוט היה ממש ממש מזמן. אנחנו יכולים רק לשער איך זה קרה.

למשל ברומא העתיקה הרבה מאוד אנשים היו חקלאים. הם לא גרו בעיר עצמה אלא הם גידלו את התבואות שלהם בחוות מחוץ לעיר. פעם בכמה זמן הם היו צריכים להגיע לעיר כדי למכור את הסחורות שלהם ולקנות לעצמם מצרכים לימים הקרובים. וכמובן הזמן הכי טוב למכור בו הוא הזמן שבו כל האחרים מגיעים לאותו מקום כדי לקנות. לכן פעם בכמה ימים היה יום שוק.           כל מי שרצה למכור או לקנות ידע שביום הזה הם מגיעים לכיכר כדי למכור ולקנות. וכיוון שהרבה יותר אנשים נמצאים בעיר באותו זמן זה היה בדיוק הזמן גם למכור להם בידור - הצגות, קירקס, תחרויות ספורט בקולוסיאום.

בינתיים אנשים שלא הלכו לשוק פשוט נחו. לילדים היה חופש מבית ספר. בקיצור פסטיבל. יש יום מיוחד פעם בכמה זמן.

יום השוק הזה היה צריך לקרות לעיתים די קרובות כי, אתם לא יכולים למכור לאנשים סחורה רק פעם בחודש. אם אתם רוצים בננות אתם לא יכולים להצטייד בהם רק פעם בחודש כי הם לא יחזיקו מעמד חודש. מצד שני אי אפשר לעשות יום שוק כל יום. אז זה היה צריך להיות פעם בכמה ימים. זה עדיין לא שבוע. זה פשוט יום מיוחד אחד פעם בכמה ימים.

אבל ברגע שיש יום מיוחד אחד, כל שאר הימים באים אחריו. כי הרי אתם צריכים לספור את הימים עד ליום השוק ולהתארגן ליום השוק אז כולם עקבו ומדדו אחרי מספר הימים לפני או אחרי יום השוק. ואז הספירה הזאת הופכת לדרך מאוד טובה לתאם תאריכים. כשאנשים מתאמים ביניהם זמנים, במקום להתחיל לברר את התאריך המדויק בחודש וכל זה מאוד פשוט להגיד משהו כמו "מתי ניפגש?" ביום השני אחרי יום השוק הבא.

ומהר מאוד היום השני אחרי יום השוק הופך פשוט ליום שני. וככה פתאום יש לנו שבוע עם ימים ושמות. אנחנו לא יודעים אם זה בדיוק מה שקרה בכל מקום שבו המציאו את השבוע, אבל סביר שבכל מקום קרה משהו די דומה. כי יש דברים שאנשים פשוט צריכים לעשות פעם בכמה ימים.

לנוח, למשל, אנשים צריכים לנוח. זה קשה לעבוד יום אחרי יום אחרי יום, אז יום מנוחה פעם בכמה ימים זה פשוט רעיון טוב. לכן הרעיון הזה של שבוע, של מחזור של כמה ימים, חוזר שוב ושוב ושוב בכל מקום.

אבל…

ה... כמה ימים האלה, זה חייב להיות שבעה ימים?

לא. ממש לא.

כי יום השוק הזה ברומא שדיברתי עליו למשל, הוא לא קרה פעם בשבעה ימים. הוא קרה פעם בשמונה ימים. השבועות שלהם היו באורך של שמונה ימים.

ויש הרבה דוגמאות אחרות, 

במצרים העתיקה, לוח השנה שלהם כלל שבועות של עשרה ימים, ששני הימים האחרונים בכל שבוע היו, לפחות לגבי חלק מהאנשים, ימי חופש.

בלוח השנה הסיני היה דבר מאוד דומה. כל חודש שבו יש עשרים ותשעה או שלושים ימים, מחולק לשלושה שבועות. כלומר, בכל שבוע יש או עשרה או תשעה ימים. כשבדרך כלל יום חמישי הוא יום מנוחה, כלומר, הם נחים ביום החמישי והעשירי של כל שבוע.

בלוח השנה האצטקי היו שני מחזורים - אחד של שבועות, אם זה בכלל די נכון להשתמש במילה הזאת עכשיו, של שלושה עשר ימים, ואחד של חמישה ימים, כשכל יום חמישי הוא יום שוק.

באפריקה, בעיקר במערב אפריקה, ניגריה, טוגו, בנין, גאנה וקונגו, יש הרבה מאוד קבוצות אתניות עם הרבה לוחות שונה משלהם, עם שבועות באורך של חמישה או שישה או תשעה או עשרה ימים. אבל הכי פופולריים ביניהם הוא השבוע באורך של ארבעה ימים.                   והעובדה, שהמקור של המחזור הזה הוא ימי שוק, ברורה מזה שבכמה מהשפות שם, המילה ל-שבוע היא המילה ל -שוק.

כל זה לפי האנציקלופדיה לשבועות, weekipedia (וויקיפדיה).

אז יש הרבה אפשרויות, וזה בהחלט לא חייב להיות תמיד שבע.

דרך אגב, עוד עובדה מעניינת בקשר לקשר בין ימי השבוע לשוק. טאג'יקיסטן, שדרך אגב עוד עובדה מעניינת בקשר לטג'קיסטן, יש מדינה כזאת, אז עיר הבירה של טג'יקיסטן, והעיר הכי גדולה במדינה, היא דושנבה. והמשמעות של השם דושנבה, בטג'יקית, היא יום שני.             כלומר, השם של העיר הוא יום שני. למה? כי במקור העיר הזאת גדלה במקום שבו היה שוק. השוק של ימי שני. אז למקום הזה קראו "השוק של יום שני", מה שהפך בהדרגה לפשוט יום שני. 

 וזה נהדר, כי זה מאפשר לטאג'יקים להגיד דברים כמו:

"אנחנו נפגשים אז ביום ראשון ביום שני?"

"לא רגע, אני לא יכול להגיע ליום שני ביום ראשון."

"אז מתי אתה כן יכול להגיע ליום שני?"

"בשלישי."

"סבבה, אז ניפגש ביום שלישי, ביום שני."

"כן."

"אחלה."

[מוזיקת רקע] "לא רגע, בשלישי יש לי שיננית!"

אז איך הגענו למצב שבו בכל העולם משתמשים בשבוע של שבעה ימים דווקא?  זה הגיע, שוב, מרומא. כי רומא, בשלב כלשהו, נהייתה נוצרית. והנוצרים, להם היה שבוע משלהם, שבוע של שבעה ימים. היה להם יום קדוש. פעם בשבוע, כלומר, פעם בשבעה ימים, שהוא היום שבו צריך ללכת לכנסייה, ולשמוע דרשות, ולהתפלל וכל זה. היום הזה הוא יום ראשון, כמובן.

אז ככל שהנצרות התפשטה יותר ויותר, אנשים שמרו את יום הראשון לקדשו. עכשיו, זה לא ביטל את יום השוק. במשך כמה זמן, שני השבועות רצו במקביל. כלומר, יום ראשון כל שבעה ימים, ויום שוק כל שמונה ימים.

ולפעמים הם עלו אחד על השני, ולפעמים לא, וזה בטח היה מאוד מבלבל. לכן, במשך הזמן, המנהג הזה של השבוע של שמונה ימים, פשוט הפסיק. אפשר להניח שגם ימי השוק עברו להשתבץ בשבוע של השבעה ימים. אולי לימי שלישי.

הרומאים לקחו את השבעה ימים הנוצריים האלה, ונתנו להם שמות יפים של כוכבי לכת ושל אלים, וככה יום ראשון נהיה יום השמש, ויום שני הוא יום הירח, ושבת הוא Saturday, כלומר היום של סטורן. מכאן המסלול ברור.

רומא והנצרות מובילות למנהג בכל אירופה, ואירופה מובילה מאות שנים אחר כך לקולוניאליזם, ומפיצה את המנהגים שלה בכל העולם. ולכן, בכל העולם היום, משתמשים בשבוע של שבעה ימים. ובהמון, המון שפות שונות, ליום שני יש שם, שהמשמעות שלו היא יום הירח.

אבל רגע, מאיפה הנוצרים קיבלו את הרעיון הזה שלהם של שבוע של שבעה ימים? הם, כמובן, קיבלו אותו מהיהודים.

[מוזיקה]

הנצרות הייתה ענף משונה של היהדות. נצרות זאת יהדות עם חבילת הרחבה. ויהודים כבר עבדו עם שבוע של שבעה ימים, עם יום אחד קדוש עוד הרבה הרבה קודם. לפחות מ-600 לפני הספירה, ויכול להיות שעוד קודם, ליהודים היה שבוע של שבעה ימים. לוח השנה היהודי הוא המקרה הכי עתיק שידוע עליו בעולם, של שבוע שעובד כמו השבוע שלנו היום. כלומר, שבעה ימים שלא תלויים בשאר לוח השנה. כלומר, לא כל חודש מתחיל ביום ראשון דווקא, ולא כל שנה מתחילה ביום כלשהו. כלומר, זה שהיום בשבוע יש שבעה ימים בכל העולם, זה מגיע מהיהודים.

נכון, שיש איזושהי אי-הסכמה בין היהודים לנוצרים בקשר לאיזה יום הוא היום הקדוש שחייבים לשמור, אם זה שבת או ראשון, ובהמשך הגיע האיסלאם, שהעביר את היום החשוב ליום שישי בכלל, אבל לפחות כולם מסכימים לגבי האורך של שבוע.

אז היום בכל העולם יודעים איזה יום היום. יש לנו שבוע של שבעה ימים, כולם עובדים ככה, כולם רגילים לזה, הרגלים קשה לשנות. בעיקר הרגלים דתיים. כשמשהו קדוש, או לפחות כשהרבה אנשים מאמינים שהוא קדוש, אי אפשר לשנות אותו. ולכן, בכל מקום שבו הדת השלטת היא נצרות, או איסלאם, או, אתם יודעים, יהדות, ברור ששבוע יהיה שבוע, עם שבעה ימים.

וגם במקומות שבהם זה לא חלק מהדת המקובלת, כמו סין או יפן, שבוע של שבעה ימים הוא בכל זאת הנורמה, כי ככה כל האחרים עושים, ולזה אנשים רגילים וקשה לשנות הרגלים. כדי לשנות הרגל שמושרש כל כך עמוק למשך מאות שנים, צריך מהפכה.

ובאמת, הזמנים היחידים שבהם נעשה ניסיון רציני לשנות את השבוע, היו מהפכות. אחת מהן, צרפתית. [מוסיקת תופים קצרה] המהפכה הצרפתית הייתה המהפכה הכי מהפכנית בתולדות המהפכות. זה לא כמו שהיום, מכל דבר עושים מהפכה. מהפכה בארוחת הבוקר! מהיום אנחנו נאכל את הקורנפלקס עם יוגורט במקום עם חלב. מהפכה! לא. זאת הייתה מהפכה אמיתית, ששינתה סדרי עולם לגמרי.

פשוטי-העם והאיכרים החליטו שנמאס להם מכל העסק הזה של מלכים, ופאודליזם, וחלוקה למעמדות, דברים שמאז ומעולם היו, והפכו לגמרי את הסדר עם רעיונות חדשים כמו חירות, שוויון ואחווה, והמון דברים שנראו לגמרי מובנים מאליהם בוטלו, ובמקומם נכנס סדר חדש.     ועם השוונג, המהפכנים הצרפתים החליטו לשנות גם דברים שלא היו ישירות קשורים לשלטון, כמו למשל להכניס לשימוש כסף חדש, ושיטה חדשה למדוד דברים, וגם, בין השאר, לוח שנה חדש.

חלק מהשינויים שהם עשו תפסו, כמו למשל, השיטה המטרית. זה עבד, אנחנו משתמשים בה עד היום. חלק מהם לא כל כך, כמו, למשל, הניסיון לעשות שעון עשרוני, שבמקום 24 שעות ביום, יהיו בו 10 שעות, שבכל אחת מהן 100 דקות. אני בטוח שכבר סיפרתי את זה מתישהו.

בכל אופן, אחד מהחידושים היה לוח השנה החדש. לוח השנה המהפכני, כי לוח השנה המסורתי הוא לגמרי עולם ישן. והסדרים הישנים אנחנו לא רוצים אותו. אנחנו רוצים משהו חדש לגמרי. אז קודם כל, הם התחילו את הספירה מההתחלה. כי לספור את השנים מאז לידת ישו לא מעניין אותנו. אנחנו נתחיל לספור מאז האירוע הכי חשוב בעולם, שהוא… המהפכה.

ולכן השנה הראשונה שבה פעל לוח השנה החדש הזה, ברוב העולם קראו לה 1793, אבל בצרפת לא קראו לה ככה, קראו לה שנת… אחד.

[מוזיקה]

עכשיו, הצרפתים, כמו ששמתם לב, היו מאוד בקטע של 10. הם חילקו הכול לעשיריות ולמאות. אבל השנה, היא באורך של 365 ימים בערך, אז… אם הם היו יכולים, הם בהחלט היו משנים את השנה ל-100 ימים. אבל הם לא יכלו. כי השמש וכדור הארץ לא התרשמו מהמהפכה הצרפתית, והמשיכו להסתובב בחלל בדיוק כמו קודם. מה שהם כן יכלו לעשות, זה לנסות להפוך את לוח השנה להכי מסודר והכי עשרוני שרק אפשר. ולכן, בלוח השנה המהפכני לא היו, כמו בלוח השנה שלנו, חודשים שהם לפעמים 30 ימים, ולפעמים 31, ולפעמים 28, וכל הבלגן הזה. בלוח השנה המהפכני, שנה בנוייה מ-12 חודשים, בכל חודש יש בדיוק 30 ימים, כל חודש מחולק לבדיוק שלושה שבועות, שבכל אחד מהם יש בדיוק עשרה ימים.

וכמובן, את כל השטות הזאת של לקרוא לימים על שם אלים, גם את זה אנחנו לא אוהבים.        אז הם קראו לימי השבוע פשוט יום ראשון, יום שני, יום שלישי, יום רביעי, יום חמישי, יום שישי, יום שביעי, יום שמיני, יום תשיעי, ויום עשירי.

עכשיו, מכיוון שהשבועות והחודשים הם חלק מאותה מערכת, אין בלבול. אם אתם יודעים את התאריך בחודש, אתם יודעים איזה יום היום. ה-1 בחודש הוא תמיד יום ראשון. וגם ה-11 בחודש, וה-21 בחודש. ה-30 בחודש הוא תמיד יום עשירי. זה בהחלט יותר מסודר.

עדיין יש עם זה כמה בעיות. בעיה ראשונה שמתעוררת היא ש-12 חודשים כפול 30 יום זה לא יוצא 365, זה יוצא 360 ימים בדיוק. אז מה עושים עם החמישה ימים שנשארו? אז התשובה היא שהחמישה ימים האלה היו בונוס. הם מגיעים בסוף השנה, הם ימי חג מיוחדים, והם לא שייכים לאף חודש. ומכיוון שימי השבוע הם חלק מהמבנה של החודש, חמשת הימים האלה גם לא אף יום בשבוע.

כלומר, כשאתם נמצאים בימים האלה, אז היום לא יום ראשון ולא שני ולא שלישי ולא תשיעי ולא כלום. הימים האלה מחוץ למשחק. יש יום עשירי של החודש האחרון, חמישה ימי חג, ואחר כך מתחילים את הספירה שוב עם יום ראשון.

עכשיו, בעיה אחרת עם השבוע של עשרה ימים היא שיש בו עשרה ימים. עם יום חופשי אחד ביום העשירי. אבל אנשים מאוד לא מרוצים מזה שפעם הם נחו פעם בשבעה ימים, ועכשיו פעם בעשרה ימים. לא נורא? יש פתרון.

ביום חמישי, יום חמישי מתוך עשרה, כן? הם קיבלו עוד חצי יום חופש. כלומר, עובדים רק עד הצהריים. אז בסך הכל, יש לנו יום וחצי חופש מתוך עשרה ימים, שזה 15 אחוז. שזה בערך אותו הדבר כמו אחד מתוך שבעה ימים, שזה 14.8 אחוז. אפילו טיפה יותר טוב. אז כולם מרוצים מזה, לא? 

[מוזיקה]

לא כל כך, אז אממ.. שאלנו את פייר, איכר צרפתי מהמאה ה-19, מה דעתו על השבוע של עשרה ימים, וזה מה שפייר (איכר דמיוני מהמאה ה-19) אומר:

De quoi j'ai entendu maintenant?

 (?מה שמעתי עכשיו)

Ce gouvernement de con m'ont pris un jour de congé.

 (הממשלה האידיוטית הזאת לקחה ממני יום חופש)

דורון: אהה

Mais merde alors avec ce gouvernement!

 (!אבל לעזאזל עם הממשלה הזאת)

דורון: אוקיי 

Cuand je vais avoir du temps pour me reposer maintenmant?

 (?מתי יהיה לי זמן לנוח עכשיו)

Mais merde alors!  

 (!לעזאזל)

דורון: אהה כן, הוא אומר שזה רעיון מטומטם, ושהוא רוצה יום מנוחה פעם בשבעה ימים, וזה שיש לו אחר צהריים חופשיים ביום חמישי זה לא ממש תחליף, כי אם הוא צריך לקום בבוקר, זה לא חופש. ואנחנו רוצים שוויון, ואחווה וכל זה, אבל גם חופש פעם בשבוע בערך.

un jour de congé. merde! 

(!יום חופש. לעזאזל)

ללוח השנה המהפכני היו עוד מטרות, חוץ מפשוט לעשות סדר. הוא נועד, בין השאר, לא להיות דתי. לנצרות היה, לטעמם של המהפכנים, הרבה יותר מידי כוח, וחלק מהעקרונות של המהפכה היה חופש דת. כלומר, שלא תהיה לדת אחת, ולא משנה כמה היא פופולרית, בלעדיות על החיים של כולם.

ג'ילבר רום, הוא מתמטיקאי שתכנן את לוח השנה הזה, וכששאלו אותו מה המטרה של השבוע עם העשרה ימים, הוא אמר מפורשות, זה כדי להשמיד את יום ראשון. כלומר, את יום ראשון הנוצרי. ובשלב מסוים הפכו את זה לחוק. כלומר, היה מותר לפתוח את הכנסיות רק ביום עשירי.

עדיין, מאוד קשה לגמול אנשים מהשבוע שהם רגילים אליו, בייחוד אם זה עניין דתי. אם הם רגילים להתפלל ביום ראשון, אז הם ימשיכו להתפלל ביום ראשון. כלומר, לספור את הימים של השבוע של השבעה ימים. אז השבוע של העשרה ימים לא כל כך תפס.

כשאנשים שאלו איזה יום היום ואמרו להם יום תשיעי, אז הם כנראה אמרו, 

כן, אבל אתם יודעים, איזה יום היום?

יום שני.

 או קיי. סבבה.

בקיצור, העסק לא היה פופולרי, ולכן לא לקח המון זמן עד שכולם הרגישו שזה פשוט לא עובד, והפסיקו עם זה. כבר בשנת עשר, השבוע המהפכני בוטל, וחזרו לשבוע הסטנדרטי של שבעה ימים. ושלוש שנים אחר כך, נפוליאון כבר היה בשלטון והוא החליט לבטל את כל העסק של לוח השנה החדש. כלומר, הוא אמר, לא, אנחנו לא נמצאים עכשיו בשנת שלוש עשרה, אנחנו בשנת אלף שמונה מאות ושש. 

[מוזיקה] אז זה היה ניסיון מעניין, והוא לא עבד.

שוב, כדי לעשות ניסיונות כאלה צריך מהפכות, וזה באמת קרה שוב בעקבות מהפכה אחרת. מהפכת אוקטובר. המהפכה הבולשביקית, שהובילה להקמת ברית המועצות הקומוניסטית.    שוב אותו סיפור, אנחנו הולכים לשנות לחלוטין סדרי עולם, להחריב את העולם הישן, לתת כוח לפועל הפשוט, לעשות דברים חדשים לגמרי.

דרך אגב, אחת מהתכונות המעניינות של מהפכת אוקטובר היא שהיא התרחשה בנובמבר. למה? גם זה קשור ללוחות שנה שונים, ההבדל בין הלוח היוליאני והגרגוריאני, אבל זה עניין שונה לחלוטין, אנחנו לא מדברים על זה עכשיו.

בכל מקרה, המהפכה הבולשביקית הביאה המון רעיונות חדשים, וזה יפה להביא רעיונות חדשים. הם היו ברובם רעיונות ממש גרועים. המהפכה הזאת נשמעת קצת כמו שכמה חברים יושבים קצת שיכורים וזורקים רעיונות, כאילו לא היה כיף אם זה היה ככה, רק שהם, הם ניסו את זה. על עשרות מיליוני אנשים, במשך עשרות שנים.

רעיונות כמו "אולי לא כל אחד יעבוד לעצמו, אלא כל אחד יתרום כמה שהוא יכול, ואז פשוט נחלק את כל מה שיש לכולם באופן שווה". זה רעיון מאוד מאוד יפה. הוא פשוט לא עובד. והם גילו בדרך הקשה שזה לא עובד.  אבל זה לא היה הרעיון המוזר היחיד שהיה שם, היו עוד. וזה כולל בין השאר את.. מה שאני חושב שהוא השבוע הכי מופרע שהיה אי-פעם בעולם.

[מוזיקה]

זה לא התחיל מיד עם המהפכה, אבל בשנת 1929 הוחלט בברית המועצות לשנות את לוח השנה. למה?

קודם כל, כי גם הם מאוד לא אהבו דת. ברוסיה הקומוניסטית אין דת. ורעיון שאנשים מתנהגים לפי לוח שנה דתי הרגיז אותם. הסיבה האחרת הייתה להגביר את הייצור, שהכל יעבוד כל הזמן. ולכן, ב-1929 הם הנהיגו לוח שנה חדש עם שבוע חדש. בשבוע הזה יש חמישה ימים, ואין בו שבת. כלומר, אין בו יום מנוחה בכלל. משום שמכונת התעשייה הסובייטית לא נחה לעולם.      היא עובדת יום ולילה, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בש…, חמישה ימים בשבוע. היא לא תשבות אף פעם.

עכשיו עדיין, צריך להכיר בזה שהאדם הפשוט, בניגוד למכונת התעשייה הסובייטית, חייב לנוח מדי פעם, ולכן אנשים צריכים יום מנוחה. אז הסידור הוא כזה. בשבוע יש חמישה ימים. לחמשת הימים האלה אין שמות, יש להם צבעים - אדום, ירוק, סגול, כחול וצהוב. לכל פועל מוצמד באקראיות צבע, ואם אני למשל קיבלתי את הצבע הירוק, אז אני הולך לעבודה ביום אדום, אני עובד ביום סגול, וביום כחול, וביום צהוב, אבל ביום ירוק אני נח.

ופועלת אחרת שקיבלה סגול, אז היא נשארת בבית בימים סגולים ועובדת בכל שאר הימים. וככה כל אחד נח פעם בחמישה ימים, אבל לא ביחד, ותמיד 80% מהפועלים עובדים. והתעשייה דוהרת קדימה. גאוני!

הכוונה הייתה כנראה שהשבוע הצבעוני יחליף בסופו של דבר את השבוע המסורתי, אבל לפחות בהתחלה שתי השיטות היו קיימות במקביל. כלומר, היו ימי ראשון, שני, שלישי, וגם ימים אדום, כחול וצהוב. כלומר, היום היה יכול להיות גם יום שלישי וגם יום סגול, והשבוע הבא יום שלישי הוא בכלל יום ירוק. מבלבל קצת, אבל בסך הכל כולם מרוצים, נכון?

שאלנו את יבגני, פועל רוסי משנת 1930, מה דעתו על המערכת החדשה.

אוקיי.

כן, אני אשתדל לתרגם. (ברקע דיבור ברוסית)

הוא אומר, זה רע מאוד, הוא אומר, אני מקבל יום ירוק, אבל אישה שלי מקבל יום סגול.

עכשיו, אני רוצה לצאת עם אישה שלי לפיקניק, אבל אני לא יכול, כי היא לעבוד כשאני בחופש.

אז אני שואל בוס שלי מתי אני יכול לצאת לפיקניק עם אישה שלי.

הוא אומר, אף פעם לא.

אני אומר, מה זה פה?

ואז בוס שואל איפה מישה, אני אומר, מישה לא בא היום למה שהיום יום צהוב.

הוא אומר, אבל אני צריך מישה, למה מישה נוהג מלגזה.

אני אומר, אין מישה.

אז הוא אומר, אבל אם אין מישה, אין מלגזה, אין מלגזה, אין סחורה, אין סחורה, אין עבודה, כולם יושבים משחקים דורק כל היום.

אני אומר, מכונת תעשייה סובייטית לא נחה לרגע, אבל לא עובדת.

זה היה תרגום נכון, פחות או יותר? (נשמעת "תשובה" ברוסית)

אוקיי, אבל… (נשמע משפט בצרפתית..)

לא, לא עכשיו, פייר.

גייז, תודה. (צרפתית ורוסית ביחד)

תודה, תודה, מרסי. חרשו. גלזנוסט.

אוקיי.

אז מתברר באופן כל כך מפתיע שהרעיון הזה של שבוע חמישה ימים היה רעיון ממש, אבל ממש טיפשי. ולכן הוא בוטל תוך זמן קצר מאוד. לוח השנה הזה הוחל בחלק מהמפעלים בברית המועצות, לא כולם, בסוף 1929, והוא בוטל באביב 1931. כלומר, בעצם הייתה רק שנה מלאה אחת, 1930, שבה השיטה הזאת עבדה. אבל לפחות יצאו מזה באותה שנה כמה לוחות שנה מאוד יפים, מאוד צבעוניים.

אחרי שהם ראו ששבוע חמישה ימים הזה לא עובד, הסובייטים עברו לשבוע של שישה ימים, כי עדיין לא רצו לחזור לשיטה הדתית של השבעה ימים. אבל לפחות הפעם יום המנוחה היה אחיד לכולם, למרבה חוסר המקוריות. לא עשו משמרות בימים. ובמשך תשע שנים, לשבוע בברית המועצות היה אורך של שישה ימים. ואז הם החליטו לוותר גם על זה ופשוט לחזור לשבוע של שבעה ימים, כי באמת, למה לקלקל את מה שעובד?

אז, מה הייתה השאלה? [מוזיקה]

למה יש שבעה ימים בשבוע? והאם תמיד יש שבעה ימים בשבוע?

אז, לא. לא תמיד. לא חייבים להיות שבעה ימים בשבוע, ואפשר בהחלט לעבוד עם שבועות שלא כוללים דווקא שבעה ימים. אבל, לפני שעוברים לשיטה כזאת, כדאי לבדוק היטב האם אנשים באמת מעוניינים לשנות את השיטה, כי אם לא, אתה מקבלים הרבה עצבים מפייר ומיבגני.

זאת הייתה התשובה.

אבל אם אנחנו כבר מדברים על עניינים של לוחות שנה חדשים ומשוכללים, יש עוד שיטה לעשות את זה, בלי לפגוע בשבועות, ובואו נדבר עליה עוד מעט.

[מוזיקה וחסויות]

דורון: היי, חזרנו.

הבעיה עם לוח השנה זה שהוא טיפשי. הוא בלאגן. כי הוא שילוב של המון המון דברים. יש לנו השבוע היהודי וחודשים רומאיים ושנה גרגוריאנית, וכולם נופלים אחד על השני בלי שום סדר, ככה שהאורכים של החודשים לא אחידים, ואי אפשר לדעת מתי יש את זה כל יום בשבוע. זה בלאגן.                                                                                                                                                                    זה עד כדי כך בלאגן שכל שנה צריך לקנות לוח שנה חדש. לוח שנה של השנה הקודמת לא מתאים לשנה הנוכחית, החגים לא נופלים על אותם ימים, ימי השבוע לא נופלים על אותם ימים.

בטח אפשר לסדר את זה, נכון?

כל שנה אמורה להיות זהה בדיוק לשנה הקודמת. אז הצרפתים עם לוח השנה המהפכני שלהם ניסו לסדר את זה, ניסו לעשות את זה בצורה מאוד מאורגנת, אבל שם הפכו את השבועות לעשרה ימים ואף אחד לא אוהב את זה.

אבל האמת שיש דרך לסדר את לוח השנה ככה שהוא יהיה מסודר, שהחודשים יהיה להם אורך קבוע, והשבועות ייפלו יפה בתוך החודשים, ושומרים על השבועות באורך של שבעה ימים ולא עשרה.

הדרך היא כזאת.

אנחנו נחלק את השנה לחודשים שבכל אחד מהם יש בדיוק 28 ימים. בכל חודש של 28 ימים יהיו ארבעה שבועות של שבעה ימים כל אחד. זה אומר שהיום הראשון של כל חודש הוא יום ראשון, השני בחודש הוא יום שני. ה-13 בחודש הוא תמיד יום שישי. לא בכל חודש יש יום שישי ה-13, אז אם אתם מאמינים באמונות תפלות אז זה קצת פחות מתאים. וככה הכל הסתדר.

עכשיו, אתם יכולים לשים לב שאולי משהו פה לא בסדר משום שהשנה קצת קצרה מדי, אם אנחנו מקצרים את כל החודשים, אבל לזה יש פתרון מאוד פשוט. אנחנו נוסיף עוד חודש.

אם יש לנו 13 חודשים בכל שנה, ולא 12, תעשו את החישוב, 13 כפול 28, זה מגיע בדיוק ל-364 ימים. לכן כדי לפתור את הבעיה הקטנה הזאת, אנחנו צריכים רק להוסיף יום אחד נוסף כל שנה. כמו שהצרפתים הוסיפו חמישה ימים, אנחנו מוסיפים רק אחד. יום שיהיה יום בונוס. שיהיה לא חלק משום חודש, לא שום יום בשבוע. יום מיוחד.

ואז חוזרים חזרה. ככה כל שנה תהיה זהה לחלוטין לשנה הקודמת, אפשר יהיה להשתמש באותו לוח שנה כל שנה, הכל יהיה נורא נורא מסודר. הרעיון הזה הוא כל כך מוצלח, שחשבו עליו יותר מפעם אחת.

היו כמה אנשים לאורך ההיסטוריה שניסו לסדר את לוח השנה, והביאו בערך את אותו רעיון.

כבר ב-1745 הרעיון הזה הוצע לראשונה, וב-1849 היה מה שנקרא לוח השנה הפוזיטיביסטי, וב-1902 הציעו את לוח השנה הבינלאומי היציב, כולם בעצם אותו הדבר, כלומר זה אותו רעיון, כשהשוני ביניהם זה הרעיון של איך הם קוראים לחודשים השונים, ומה בדיוק עושים עם היום הנוסף הזה, או יומיים בשנה מעוברת.

אז חלק מהם הציעו שהיום הנוסף, היום המיוחד יהיה כריסמס, או שזה יהיה יום השנה שהוא סוג של חג מיוחד כזה. היו כאלה שניסו לתת לכל החודשים שמות חדשים, אבל ההצעה שנהייתה הכי מפורסמת וכמעט עבדה, הייתה "לוח השנה הבינלאומי היציב", שהציע ב-1902 בן אדם שקוראים לו Moses B. Cotsworth ולפי השם אתם שומעים שיש לו כרס ומונקל.  

 הוא היה איש עסקים שהתעסק בעיקר בתחום הרכבות, ולוח השנה המבולגן עצבן אותו, אז הוא תכנן את לוח השנה החדש הזה. הוא הציע להשאיר את הכל כמעט אותו דבר כמו שהוא היום, שזה טוב בגלל שאנשים רגילים לאיך שהדברים היום, זאת אומרת עדיין יהיה ינואר, פברואר, מרץ, אפריל וכל זה, אבל בין יוני ויולי, התווסף חודש נוסף שקוראים לו "סול". 

וההצעה הזאת שלו, אממ.. קצת עבדה כלומר, הוא רצה שזה יהיה לוח השנה הבינלאומי של כל העולם, בפועל הוא הצליח לשכנע את ג'ורג' איסטמן הבעלים של קודאק, חברת קודאק הייתה חברה ענקית בזמנו, אז הוא שכנע אותו להשתמש בלוח השנה הזה, ובמשך 65 שנים חברת קודאק השתמשה בחשבונאות שלה בלוח השנה של 13 החודשים. 

אבל מה שיותר חשוב זה הגיע לאו"ם. כלומר לא ממש לאו"ם, לחבר הלאומים, לא היה אז או"ם. חבר הלאומים היה הגוף האיחוד של המדינות שבהמשך הפך לאו"ם והם בהחלט ניסו לעשות איזשהו לוח שנה בינלאומי שכולם ישתמשו בו. הם קיבלו 130 הצעות וההצעה הזאת נבחרה להיות ההצעה הטובה ביותר. ואז פרצה מלחמת העולם השנייה והם פשוט ירדו מזה.

עכשיו, יכול להיות שזה לא היה עובד, בכל מקרה בגלל היום הבודד הזה. היום הזה זה הדבר המעצבן. בגלל שזה הכל כמעט שבועות נורמליים אבל עדיין, יש יום אחד בשנה שהוא לא אף יום בשבוע ובשביל אנשים ששומרים על השבועות מבחינה דתית זאת בעיה. משום שאם אתם מאמינים שאתם נחים כל יום שביעי משום שזה מה שאלוהים אמר, שאלוהים ציווה לנוח כל יום שביעי, אז אתם צריכים לנוח כל יום שביעי ואתם לא יכולים פעם בשנה להגיד לו רגע, חכה, יום אחד לא נחשב, פוס, ואחר כך להמשיך.

אז זה לא היה עובד משום שאנשים היו סופרים את יום שישי בתור יום שבת בשנה שאחר כך ואחר כך את יום חמישי והיינו חוזרים שוב לבלגן הזה.

וככה בגלל הדבר הקטן הזה זה כמעט עבד, כמעט היה לנו משהו מסודר וזה לא הצליח.

[מוזיקה]

עד כאן התשובה עוד שאלות אתם יכולים לשלוח לי דרך הטופס שאותו תמצאו בעמוד של "התשובה" באתר של "רשת עושים היסטוריה".

בפייסבוק אני ב"דורון פישלר נגד העולם" ואפשר לקבל שם גם עדכונים על ההרצאות שאני עושה ועל כל מיני דברים אחרים. את הפרקים של "התשובה" אתם יכולים למצוא גם באתר הבית: ranlevi.com/theunswer

ובאפליקציה של רשת עושים הסטוריה באנדרואיד ובכל אפליקצית פודקאסטים אחרת. 

בתפקיד פייר דניאל ליסנר בתפקיד יבגני היה מיכאל פרלמוטר. תודה רבה לשניכם.

מפיק ועורך - דור קומץ.

אביב שם טוב - ייעוץ ותמיכה מורלית וניהול מכירות. 

העורך הראשי  - רן לוי 

המנהל העסקי - דני תימור 

מנהלת קהילות - שרה סלבצקי 

אני דורון פישלר ועכשיו יבוא רצף של קללות ברוסית או משהו.

ביי.

[שיר ברוסית]

[רצף קללות ברוסית]

[פרסום]

[מוזיקה]


16 views0 comments

Comentários


bottom of page