top of page

התשובה עם דורון פישלר - אנחנו יותר קטנים או יותר גדולים?

Updated: Dec 7, 2023

תקציר: אנחנו נורא גדולים: יותר מחתולים, תאי דם, אטומים ואלקטרונים, למשל. אנחנו גם נורא קטנים: יותר מפלאנטות, כוכבים וגלקסיות. אבל מה אנחנו יותר - גדולים או קטנים? לאן אנחנו יותר קרובים - לדברים הכי קטנים ביקום, או לדברים הכי גדולים בו?


 

רשת עושים היסטוריה.

אהלן! אני דורון פישלר, זאת התשובה.

והפרק הזה לא הולך להיות בחרוזים, מצטער.

אדון קוסטאי שאל אותי יופי של שאלה.

'מה יותר קרוב אלינו בגודל, הדברים הכי גדולים ביקום- כמו כוכבים, ערפיליות, גלקסיות, או הדברים הכי קטנים- מולקולות, אטומים, פרוטונים.

לאיזה גודל אנחנו יותר קרובים'.

אחלה שאלה.

אם אתה מתעניינים אפילו טיפה במדע או במדע פופולרי, אז בטח נתקלתם בדברים האלה הרבה פעמים- תרשימים כאלה, או ממים כאלה, או סרטונים שמדגימים את העניין של גדלים ביקום, כי זה נושא נורא מגניב. אתם בטוח יודעים שאנחנו נורא נורא נורא קטנים.

משום שאנחנו, בני האדם, אנחנו כולה חיים במדינה שהיא קטנטנה ביחס לכדור הארץ.

וכדור הארץ בעצמו הוא מאוד מאוד קטן כשמשווים אותו לכל מערכת השמש ומערכת השמש היא זערורית בהשוואה לכל הגלקסיה, והגלקסיה היא רק חלק מהיקום. בקיצור אנחנו נקודה זערורית קטנטנה בלתי נראית ולא חשובה בקנה המידה של היקום.

מצד שני.

אנחנו גם נורא נורא גדולים.

משום שאנחנו מורכבים ממיליארדי תאים.

כל אחד מהתאים האלה עשוי מהרבה מאוד מולקולות. ומתחת לזה יש אטומים ומתחת לזה יש…

קווארקים או וואטאבר. כל כך הרבה פרטים קטנים שלגביהם אנחנו סופר ענקיים. אז השאלה של אדון קוסטאי הייתה: מה אנחנו יותר- קטנים או גדולים?

כלומר האם אנחנו יותר בסביבה של הדברים הכי קטנים או יותר בסביבה של הדברים הכי גדולים. וזאת שאלה נורא מעניינת משום שבשביל לדבר על זה צריך לדבר על… הכל, בייסיקלי.

על היקום.

וזה נושא שאני אוהב כי אני מחבב את היקום, גדלתי שם.

אבל עם השאלה הזאת יש גם בעיה, כי אם אנחנו לוקחים אותה במובן הכי פשוט שלה- היא שאלה נורא נורא קלה, ולא מאוד מעניינת. בכלל- התשובה שאנחנו קטנים. נקודה. מאוד ברור שאנחנו קטנים.

למה? מאוד פשוט- אם הגובה שלי הוא נגיד… 1.70, זה אומר שהפרש הגובה ביני לבין אטום הוא 1.70.

לעומת זאת הקוטר של השמש הוא מיליון ושלוש מאות תשעים ושתיים אלף קילומטר.

לכן הפרש הגובה ביני לבין השמש הוא מיליון ושלוש מאות תשעים ושתיים אלף קילומטר פחות מטר שבעים.

אז זה די ברור שאני יותר קרוב לגודל של אטום מאשר לגודל של השמש אני מאוד מאוד בטוח בזה אין ממש הרבה מה לבדוק.

זה חד משמעי. אם הייתי מחפש את האמצע- את הגודל שהוא חצי, חצי הדרך בין אטום לבין השמש אז הגודל הזה הוא… חצי מהגודל של השמש.

ואני לא בגובה של חצי שמש, ממש ממש לא, לא קרוב לזה, אז זה הכל- אנחנו קטנים. זאת הייתה התשובה. אבל אני לא חושב שזאת באמת הייתה השאלה.

כדי להבין באיזה אופן השאלה הזאת מעניינת, צריך לנסח אותה באופן אחר, ואני לא בטוח שאדון קוסטאי בעצמו ידע לנסח אותה, אבל אני אנסח את זה במקומו.

השאלה היא:

האם יחס הגודל בין אני לבין הדברים הכי קטנים שיש הוא יותר גדול או יותר קטן מיחס הגודל בין הדברים הכי גדולים שיש אליי?

אוקיי, יש מצב שזה לא היה ברור בכלל הניסוח הזה, ננסה את זה עוד פעם: האם יש יותר או פחות הפרשי סדרי גודל ביני לבין הדברים הכי קטנים, מאשר ביני לבין הדברים הכי גדול… זה לא, זה לא היה יותר מממ… ברור, נכון? זה עדיין, עדיין אה… שאלה מאוד לא ברורה.

אני אסביר.

הבעיה עם הגדלים האלה של דברים ביקום, זה שנורא קשה לתפוס אותם.

קשה להבין אותם באמת. הגודל של אטום מצד אחד, או של מערכת השמש מצד שני, זה כל כך לא דומה לשום דבר שאנחנו מכירים מהחיים שלנו, שאין לנו באמת שום דרך לתפוס או להבין כמה זה באמת קטן וכמה זה באמת גדול.

אני יכול להבין דברים כמו- פי 2, או פי 4, או בגובה של ג'ירפה אבל כשאומרים לי: פי מיליארד, אני לא באמת מבין מה זה אומר.

אפילו כשמנסים לפשט את זה, כלומר להביא את הגדלים האלה לאזור שאנחנו מכירים, זה לא תמיד עוזר משום שאנחנו תמיד קופצים שוב לדברים שאנחנו לא יכולים לתפוס. למשל, אוקיי, כמה קטן הוא אטום?

אטום זה דבר כל כך קטן.

שאילו אטום היה בגודל של כדור טניס, אז בן אדם היה בגובה של בערך פי שלושה מהמרחק מכדור הארץ לירח.

אוקיי, זה הרבה, כן, אבל עדיין- זה כל כך גדול שאני לא יודע איך לדמיין את זה.

מה זה אומר?

אז כדי לעשות את כל העסק הזה הכי פשוט שרק אפשר.

וכדי להמנע עד כמה שאפשר מלהגיד הרבה מאוד פעמים 0.00000 וכל זה, בוא נדבר על סדרי גודל.


הגובה של הבן אדם הממוצע הוא בסדר גודל של מטר אחד.

עכשיו הרבה אנשים יקפצו ויגידו שלא נכון בכלל- מה פתאום, בן אדם הממוצע הוא לא בגובה מטר!

בן אדם הממוצע הרבה יותר גבוה מזה, אני בגובה מטר וחצי או 1.80, וכבר דיברנו על זה שכל סנטימטר הוא חשוב למשכורת וכאלה דברים. אז כן, אני יודע שאתם מאוד רגישים לסנטימטרים שלכם, אבל אני לא קראתי לכם נמוכים עכשיו. אני אמרתי שאתם נמצאים בסדר גודל של מטר אחד.

סדר גודל זה אומר לעגל באגרסיביות.

זה אומר שמספרים כמו 1.5 או 2 או 5 פשוט לא מעניינים אותי.

מטר או מטר וחצי או שני מטר זה זניח מבחינתי אותי מעניין רק (!) מכפלות של 10. כלומר מה שגדול יותר או קטן יותר פי 10. אל תדברו איתי בכלל על מה שלא גדול פי 10. אז כשאני אומר שגובה של בן אדם הוא בסדר גודל של מטר, מה שאני מתכוון זה שבני אדם הם בגובה של יותר מעשירית ממטר (כלומר יותר מעשרה סנטימטר), אבל יותר נמוכים מעשרה מטר.

האם למישהו יש בעיה עם זה?

מישהו פה מרגיש שקיפחתי אותו? יש פה מישהו בגובה של 8 סנטימטר? מישהי בגובה של יותר מעשרה מטר שחושבת שלא כללתי אותה בזה? לא? אוקיי? הכל בסדר? אז אנחנו מסכימים.

אני יודע שיש הרבה הבדל בין גובה של מטר לגובה של שני מטר, כן? זה פי 2 גובה! העניין הוא שאנחנו פשוט הולכים לדבר עכשיו על מספרים כל כך גדולים שלידם מספר כמו… 2 הוא פשוט כל כך שולי, שזה לא מעניין אותנו.

כלומר אני יכול להגיד שמעכשיו המספר לא מעניין אותי, מעניין אותי מספר הספרות של המספר.

כלומר זה כאילו אם יש לי מספר מאוד ארוך, אז מה המספר שבהתחלה- לא אכפת לי. מה שאכפת לי זה כמה אפסים יש אחריו. כי תכלס זה באמת יותר משמעותי.

אם אני שואל מה גובה של בוקיצה, ועונים לי זה מספר עם שתי ספרות של מטרים.

אוקיי, זה לא נותן לי המון מידע, אבל עדיין אני יודע שיש הרבה הבדל בין הסדר גודל הזה- מספר עם שתי ספרות, לבין אם היו אומרים מספר עם ספרה אחת. או להפך- מספר עם שלוש ספרות. אני יודע את סדר הגודל. אותו דבר אני יכול לעשות גם בכיוון ההפוך, כלומר לדבר על דברים קטנים יותר ויותר. רק שכאן האפסים מגיעים מצד השני של המספר, כלומר עשירית ממטר זה 0.1 מטר. עשירית מזה זה 0.01. עשירית מזה זה 0.001. אז כל פעם שאני יורד בסדר גודל, זה אומר להוסיף עוד 0 לשורת האפסים שבתחילת המספר ל- …0.00000.

וכן, אני מבין את זה שלפי הגישה הזאת אני ולברון ג'יימס, ופיל אפריקאי, כולנו נחשבים לבערך אותו גודל.

כי כולנו באותו סדר גודל של גובה.

עכשיו, זה לא מדויק.

אבל לצורך העניין אנחנו באותו גובה בערך. ולכן, על כל דבר שאני אגיד מעכשיו והלאה בהמשך הפרק הזה, אני רוצה שתרחף המילה הגדולה:

בערך.

כי שום דבר פה לא יהיה מדויק. אל תנטפקו אותי על דיוק, אנחנו לא מתעסקים עכשיו בדיוק, אנחנו מתעסקים בסדרי גודל.

אז השאלה בעצם היא כזאת: כמה סדרי גודל אני צריך לרדת ממני, מהגובה שלי, ועד שאני אגיע לרצפה של היקום, כלומר לדברים הכי קטנים שיש ביקום. ולהפך, כמה סדרי גודל אני אצטרך לעלות מהגובה שלי עד לדברים הכי גדולים שיש ביקום,

ואיזה משתי הדרכים האלה היא יותר קצרה.

זאת השאלה.

והתשובה תכף תבוא.


אוקיי אז נתחיל מפה:

דברים שהם בסדר גודל של מטר.

כיסא, ארון, סוס, ציפי שביט, ספיידרמן, אני.

זה העולם שבו אנחנו חיים. זה הגודל של דברים שאנחנו מתעסקים איתם ביום יום. עכשיו, אם אנחנו יורדים סדר גודל 1.

כלומר מחלקים ב-10. לא מטר אחד, אלא 0.1 מטר, כלומר 10 סנטימטר.

זה האזור של הגודל של… טלפונים סלולריים. עטים. אוגרים. מיקרופונים. סרגלים באורך של 10 סנטימטר. חד קרן קטן עשוי מלגו. דרדסים.

דברים קטנים, אבל לא קטנים מאוד.

נרד עוד סדר גודל.

ל-0.01 מטר. שני אפסים, שני סדרי גודל מתחתינו, כלומר סנטימטר אחד.

שזה הגודל בערך של גולה. אוזניית בלוטוס. לבנה אחת של לגו. פקק של בקבוק. הטבעת האחת. מטבע.

כל אלה דברים שהם קטנים, אבל הם בהחלט עדיין דברים שנוכחים בעולם שלנו, אין לנו שום בעיה לראות אותם ולהתעסק עם דברים שהם שני סדרי גודל מתחתינו.

עוד סדר גודל אחד למטה, כלומר שלושה אפסים, זה מילימטר אחד. זה המקום שבו נמצא גרגיר אחד של שומשום. גרגרי חול. נמלים. נמלים קטנות, כן? לא דברים כמו נמלי הקליע. אות אחת בספר.

אלה דברים שאנחנו עדיין יכולים לראות, אבל דברים בסדר גודל הזה בדרך כלל אנחנו כבר לא מתעסקים בהם בבודדת, אלא רק בתור קבוצה של הרבה דברים.

עוד סדר גודל אחד למטה, כלומר ארבעה סדרי גודל מתחתינו, זה האזור של עובי של שערה, או חלקיק אבק, או פיקסל אחד על מסך.

וזה בערך הגבול של מה שאנחנו מסוגלים לראות.

כלומר לראות בעין בלתי… (ביפ). יו נואו.

אז העולם שבו אנחנו חיים, שבו אנחנו רואים ומרגישים ומבינים אינטואיטיבית את כל מה שקורה, נגמר כאן. כל דבר יותר קטן מזה, אנחנו יודעים אולי שהוא קיים, אבל אנחנו לא יכולים לראות את זה (לא בלי מיקרוסקופ לפחות) או להרגיש את זה ישירות.

כלומר נגיד היצורים המאוד מאוד ביזארים שחיים על העור שלכם אבל אתם לא יכולים לראות אותם וטוב שכך- זה באזור הזה.

אבל ברור שיש גם דברים קטנים הרבה יותר. ועכשיו אנחנו צריך מיקרוסקופ כדי לראות אותם.

חמישה סדרי גודל למטה.

זה פחות או יותר הגודל של… תאים בגוף- תאי דם, תאי עור, וגם הרבה סוגים של בקטריות, חיידקים, דברים שהם עדיין מאוד מורכבים, כל אחד מהם הוא מבנה מורכב וחי בפני עצמו שיודע לקבל מזון ולהפריש חומרים ויש לו חלקים פנימיים. ועדיין יש הרבה לאן לרדת מכאן.

עוד סדר גודל אחד או שניים למטה, אפשר להתקל בווירוסים.

הדברים האלה שלא כל כך ברור אם בכלל נחשבים לחיים או לחיה ב-ו'.

וירוס הקורונה- הדבר שעשה את כל הבעיות האלה- פה הוא נמצא. בסדר גודל הזה.

עוד אחד למטה, שמונה סדרי גודל מתחתינו, כאן כבר אפשר להתקל בסוגים של מולקולות, מבנים שאפשר לספור את האטומים שבהם.

וצריך לרדת רק עוד שני סדרי גודל, כלומר לעשרה סדרי גודל מתחתינו, כדי להגיע לאטומים.

זה הכל.

אמרתי שהכל בערך כאן, כן? לא כל האטומים באותו גודל יש אטומים גדולים (יחסית כמובן, כן הכל יחסי) ויש יותר קטנים, וחוץ מזה יש מה להתווכח גם על איפה בעצם האטום מתחיל כי זה לא כזה ברור יש כמה דרכים להגדיר את זה. אבל לפי הגדרות המקובלות- זה האזור. זה סדר הגודל שבו אטומים נמצאים. עשרה סדרי גודל מתחתנו.

וזה האמת…

לא נשמע כל כך הרבה.

כולה עשרה צעדים זה כל מה שצריך בשביל להגיע ממני לאטומים.

10 פשוט לא נשמע כמו מספר כזה גדול. אבל שוב צריך לזכור כאן שכל צעד כאן הוא גדול פי 10 או קטן פי 10 מהצעד הקודם, כן?

זה היה יותר מרשים אם הייתי אומר שאטום הוא פי אחד עם עשרה אפסים יותר קטן מאיתנו?

או פי 10 כפול אלף כפול מיליון? כי זה אומר את אותו הדבר, כל הדברים האלה זה שיטות שונות להגיד את אותו הדבר.

חוץ מזה עוד דבר שצריך לזכור כאן אני מודד פה דברים רק במימד אחד.

אורך.

כלומר האורך שלי לעומת האורך של אטום. כלומר כדי לבנות מגדל של אטומים בודדים בגובה שלי צריך בערך אחד עם עשרה אפסים אטומים.

אבל זה עדיין יהיה מגדל בגובה שלי אבל בעובי של אטום בודד.

אני לא בעובי של אטום בודד. ברגע שמוסיפים נפח לעניין המספרים מתנפחים, זה הגיוני, מספר האטומים בגוף שלי הוא הרבה יותר מאחד עם עשרה אפסים הוא מספר עם הרבה הרבה יותר אפסים מזה.

אבל נעזוב את זה כרגע. בוא נמשיך פשוט באותה שיטה שהתקדמנו עד עכשיו כי עדיין לא סיימנו!

לא הגענו למטה עדיין.

אטום… זה לא הדבר הכי קטן שיש.

כמו שאתם בטוח יודעים אטום הוא לא כדור, הוא לא חפץ מוצק, אלא הוא מבנה בפני עצמו- יש את גרעין האטום ומסביבו יש אלקטרונים.

כדי להגיע מהאטום לגרעין של האטום אנחנו צריכים לרדת עוד ארבעה סדרי גודל.

כלומר להוסיף עוד 0 0 0 0.

האטום גדול באזור של פי עשרת אלפים (!) מהגרעין שלו.

אם אני אעשה את אחת מההשוואות האלה שאי אפשר לברוח מהן, אז הפרש הגודל בין אטום לבין גרעין של אטום הוא בערך כמו הפרש הגודל ביני לבין חלקיק של אבק.

אז אם הגרעין הוא כל כך קטן מה יש בכל יתר האטום?

בעיקר כלום.

האטום מאוד מאוד רחוק מלהיות משהו מוצק, הוא מורכב בעיקר מ… שום דבר, עם טיפ טיפה דברים באמצע. ומכיוון שהאטומים מרכיבים פחות או יותר את הכל זה אומר שהכל מורכב בעיקר משום דבר עם טיפ טיפה דברים באמצע.

יש הרבה יותר שום דבר בעולם, מדברים, מתברר. אבל גם הגרעין של האטום הוא לא הסוף. גרעין של אטום הוא אוסף של חלקיקים אחרים- פרוטונים ונויטרונים וכל זה, 15 סדרי גודל מתחתינו זה האזור שבו אפשר למצוא אותם, פרוטונים ונויטרונים בודדים.

וגם הם לא דבר אחד בודד, אלא הם עשויים מדברים יותר קטנים.

קווארקים. זה מאוד קטן.

הבעיה כאן היא ש… כמה זה קטן? את זה ממש קשה להגיד. כי אנחנו נכנסים לאזור שבו דברים הם כבר… לא ממש דברים, כמו שאנחנו רגילים לחשוב על דברים כי בקנה המידה הזה, ההגדרות של- מה זה דבר ואיפה דבר נמצא הן לא כל כך ברורות, כי הכל פה עניינים של קוונטים ו… (אזעקה מופעלת)

*אזעקת קוונטים אזעקת קוונטים נא להתרחק בזהירות מהמיקרופון עם ידיים על הפה.*

*אזעקת קוונטים אזעקת קוונטים נא להתרחק בזהירות מהמיקרופון עם ידיים על הפה.*

*אזעקת קוונטים אזעקת קוונטים נא להתרחק בזהירות מהמיקרופון עם ידיים על הפה.*

(תוך כדי האזעקה, דורון:) מה קורה? אה, אוקי, סליחה זה.. אחרי הפעם האחרונה אני התקנתי אזעקת קוונטים כדי לא להתפתות לדבר על שום דבר שקשור לתורת הקוונטים עוד פעם אי פעם. סליחה, שנייה, אני אשתיק את זה. (אזעקה נכבית)


אז אני לא נכנס פה בכלל לשדה המוקשים הזה, אני רק אומר שקווארקים זה דבר מאוד מוזר.

זה מסוג הדברים ש… אני לא הולך לעשות כאילו אני מבין את זה, כי אני לא. אלה הדברים שמהם מורכב כל העולם ומאוד קשה להבין איך הם עובדים בכלל. אפילו לענות על השאלה מה הגודל שלהם זה ממש לא פשוט.

קווארקים- קודם כל ברור שאי אפשר לראות אותם, אבל לא רק זה, אי אפשר אפילו למדוד אותם בשום דרך סטנדרטית. כלומר אין שום סרגל ואין שום קרן לייזר שיכולה למדוד אורך של קווארק.

גם מיקרוסקופ אלקטרונים לא יעזור לכם כאן. בכלל. יותר מזה, אפילו אי אפשר לבודד אותם.

כלומר אם ההוראות איך למדוד קווארק זה: א) קח קווארק. ב) תמדוד אותו,

את א' אי אפשר לעשות, בגלל שאי אפשר לקחת קווארק בודד, הם אף פעם לא מגיעים בבודד, הם תמיד בקבוצות, תמיד!

אי אפשר לבודד קווארק. אז אפילו ההגדרה של מה הכוונה בגודל שלהם היא לא כל כך ברורה לגבי קווארקים. לפי הגדרות מסוימות אין להם גודל בכלל. כלומר הם פשוט נקודות במרחב.

אז איך מחשבים את.. זה?

אז אחרי שדיברתי עם כמה פיזיקאים, יפתח גלון מאוד עזר לי פה, אבל אם יש לי טעויות אז הם שלי ולא שלו. בכל אופן אז דיברתי איתם ולחצתי אותם לקיר ואמרתי להם: (קול מאיים) "קווארק, יש דבר כזה? מה. הגודל. שלו?

אז הם הסכימו לתת לי איזושהי הגדרה אחרת לגודל. אפשר לתת הערכה לסקאלת ההשפעה של קווארק.

באיזה טווח הוא יכול לקיים אינטראקציה עם חלקיקים אחרים, שזה הגדרה לא רעה לגודל תכלס.

כאילו ההשפעה שלי, הנקודה שבה אני יכול לגעת בדברים, זה הגודל שלי, נכון? אז אני לא יכול למדוד קווארק אבל אנחנו כן יודעים מה המסה שלהם, ואנחנו יכולים לחשב את הגודל הזה לפי המסה שלו, ולפי נוסחאות שאנחנו יודעים. אז- אם אנחנו משתמשים בהגדרה הזאת בתור גודל (ושוב זה דבר שאפשר להתווכח עליו אם אתם במקרה פיזיקאי חלקיקים) אבל אם אתם משתמשים בהגדרה הזאת, אז קווארקים מסוגים שונים הם בגדלים של בין 21 ל24 סדרי גודל מתחת למטר.

קווארק עליון (טופ קווארק) הוא הקווארק עם הכי הרבה מסה, והוא גם הכי קטן מביניהם, לפי הגדרה הזאת, והוא 24 סדרי גודל מתחת למטר, כלומר 0.0000… 24 אפסים.

ונכון לכרגע, לפי הידע שיש לנו עכשיו, זה הדבר הכי קטן שיש.

זה הדבר הכי קטן שאנחנו יודעים עליו שאפשר באופן כלשהו להגדיר כ.. דבר.

דרך אגב, אתם זוכרים שאמרתי שאטום נמצא 10 סדרי גודל מתחתינו?

וקווארק 24?

אז זה אומר ש-אני יותר קרוב לגודל של אטום, מאשר שאטום קרוב לגודל של קווארק.

הם ממש קטנים.

עכשיו, שנייה לפני שאנחנו חוזרים למציאות, לגודל שלנו, ומתחילים לזוז בכיוון השני, הערה קטנה שאני חייב להגיד פשוט בשביל להתגונן מראש מפני אה.. קטנוניים.

יש כמה אנשים שהקשיבו לי עכשיו, ואמרו: "לא נכון! מה עם אורך פלאנק?"

אז קודם כל יפה שאתם מודעים למושגים מעניינים בפיזיקה, אבל עכשיו אני צריך להגיד למה אני לא סופר את אורך פלאנק.

אם זה לא מעניין אתכם, אתם יכולים לדלג כמה דקות קדימה, אבל אני צריך להגיד את זה. זה נכון. יש מושג שנקרא אורך פלאנק. זה מושג ידוע, קל למצוא עליו מידע, והרבה הרבה יותר קשה להבין מה זה בעצם.

ואורך פלאנק, הוא הרבה הרבה הרבה יותר קצר.

אפילו מקווארק עליון.

עוד 11 סדרי גודל למטה. כלומר תוסיפו עוד אחת עשרה 0000 בשביל להגיע אליו.

אוקיי, אז למה אני לא מדבר עליו?

אני לא מדבר על אורך פלאנק, משום שהשאלה הייתה על הדברים הכי קטנים והכי גדולים.

ואורך פלאנק הוא לא דבר.

אורך פלאנק הוא יחידת אורך.

זה נקבע לפי מהירות האור ועוד כמה קבועים פיזיקליים שאנשים שיודעים על מה הם מדברים יודעים לסדר בנוסחה הנכונה, והגיעו למסקנה שהאורך הזה הוא האורך הכי קצר שאפשר אפילו באופן תיאורטי למדוד.

כלומר להגיד חצי פלאנק- אין לזה אפילו משמעות, לפי הפיזיקה שאנחנו מכירים היום, כי אין ולא יכולה להיות דרך למדוד חצי פלאנק.

עכשיו בגלל זה, אתם תמצאו כל מיני אנשים שמגדירים את אורך פלאנק בתור הפיקסל של היקום. כאילו אם היקום הוא סימולציה, אז זאת הנקודה הבסיסית. זה הפיקסל. אין דבר יותר קטן מזה. אבל קודם כל, לא בטוח שזה נכון. אנחנו לא באמת יודעים מה קורה באורכים קצרים יותר מפלאנק. יכול להיות שכן, יכולים להיות דברים קטנים יותר מזה, אבל פשוט אין לנו שום דרך להגיע אליהם ולמדוד אותם.

וחוץ מזה גם אם זה כן נכון שאין שום דבר שהוא יותר קטן מאורך פלאנק, זה לא אומר שיש דבר שהוא בגודל של אורך פלאנק!

כי אמרתי, זה לא דבר, זאת יחידת מידה, זה כמו סנטימטר. וזה לא שאנחנו מכירים משהו שהוא באורך הזה.

אז לכל המנטפקים- כן, שמעתי על זה! אני פשוט לא חושב שזה רלוונטי לשאלה הזאת.

אוקיי.

עכשיו בוא נעזוב את כל זה.

ונחזור לעולם שלנו.

כמו שאנחנו מכירים אותו.

ומכאן נתחיל ללכת לכיוון השני- להגדיל.

אז אנחנו חזרנו הביתה, לגודל של מטר, עכשיו נתחיל לעלות ב.. עשרה מטר, זה סדר גודל של… בתים. לוויתנים.

פיקוס בנגלי.

עוד אחד למעלה- 100 מטר, גודל של מגרש כדורגל. בניינים ממש גבוהים. הר תבור. גודזילה.

אחד מעל- קילומטר, סדר גודל של הרים, ושל ערים. כמו החרמון ופתח תקווה.

עשרה קילומטר- טוקיו והאוורסט.

עוד אחד מעל זה- זה 100 אלף מטר כלומר 100 קילומטר. זה סדר גודל של מדינה. של מדינה קטנה, ישראל. 100 קילומטר לפה ולשם כלומר אם היא יותר ארוכה וצרה, אבל בגדול זה סדר הגודל.

מעל זה- אלף קילומטר. סדר גודל של יבשת. או של אירופה.

אחד מעל זה- 10,000 קילומטר. כדור הארץ.

שבעה סדרי גודל מעלינו- הגענו לגודל של כדור הארץ.

עוד אחד מעל זה- הגענו למרחק לירח.

100 אלף קילומטר. כלומר המרחק לירח יותר קרוב ל 400 אלף, אבל אמרנו, מספרים כמו 4 לא מעניינים אותנו, אנחנו מעגלים אותם.

עוד אחד למעלה- תשעה סדרי גודל. השמש. כלומר יותר ממיליון קילומטר. עכשיו, השמש היא כוכב.

ויש הרבה כוכבים ביקום, בכל מיני גדלים, חלקם קטנים יותר מהשמש וחלקם גדולים. חלקם גדולים הרבה יותר מהשמש, יש כוכבים שגדולים פי עשרה, או פי מאה, וגם פי אלף מהשמש.

כלומר, השמש תשעה סדרי גודל מעלינו? יש כוכבים שהם 12.

ואם את כל זה מגדילים פי 10, אז מגיעים לסדר הגודל של כל מערכת השמש.

כל המסלולים של כל כוכבי הלכת עד נפטון. אתם יכולים אפילו לספור את פלוטו אם בא לכם. דרך אגב, זה אומר שיחס הגודל בין כל מערכת השמש לבין השמש, שבאמצע, הוא ארבעה סדרי גודל, שזה אותו דבר כמו היחס בין אטום, לגרעין של האטום.

אווו! (קול מסתורי) מה המשמעות של זה?!

שום דבר, אין לזה משמעות.

אבל זה נחמד.

אוקיי, אז אם מכאן, ממערכת השמש, אנחנו שוב מגדילים- אנחנו עולים עוד סדר גודל אנחנו מגדילים פי 10…

די אין כלום. אם עוד פעם מגדילים פי 10… עדיין אין כלום, ועוד פעם… יש בעיקר חלל. יש הרבה הרבה חלל בחלל.

אנחנו סופרים את הכל במטרים ובקילומטרים עד עכשיו, אבל כידוע בחלל המרחקים כל כך גדולים, שנהוג לספור אותם בשנות אור. כמה זה שנת אור? צריך להגיע ל 16 סדרי גודל מעלינו, לאורך של שנת אור אחת.

ארבע כאלה וקצת, יביא אותנו לפרוקסימה קנטאורי, שזה הכוכב הכי קרוב אלינו.

אבל אם אנחנו שוב מכפילים פי 10, אז אנחנו יכולים לראות עוד הרבה כוכבים מסביב, ועוד 5 פעמים- פי 10 פי 10 פי 10 פי 10, כלומר 21 סדרי גודל מעלינו, אפשר לראות את כל הגלקסיה שלנו. את שביל החלב.

אז זה בהחלט דבר מאוד גדול. אם אתם מחשיבים את זה לדבר.

זאת שאלה שאפשר לשאול עכשיו. האם אנחנו צריכים להחשיב גלקסיה לדבר. כי גלקסיה היא לא חפץ מוצק, היא אוסף של כוכבים שמרחוק נראים כאילו הם גוש אחד, אבל בעצם יש מרחקים אדירים ביניהם.

בגלקסיה יש בעיקר כלום ומעט מאוד משהו. מצד שני, הרגע אמרנו, גם בנו יש בעיקר כלום ומעט משהו. גם מה שלנו נראה כמו חומר מוצק, הוא בעצם כולל בעיקר שום דבר. אז אם לא פסלתי את עצמי, למה לפסול גלקסיות?

כלומר אוקיי, בסדר, היא קצת מחוררת, אבל היא עדיין שם.

ומסביב לה באמת אין כלום, אז אני כן הייתי מחשיב גלקסיה לדבר. ואם סופרים גלקסיה בתור דבר, היא לא הדבר הכי גדול.

כי כמו שהשמש היא חלק מגלקסיה, הגלקסיה היא חלק מצביר גלקסיות.

במקרה שלנו, הגלקסיה שלנו היא חלק מהוירגו סופר קלאסטר או צביר-על הבתולה, שכדי להקיף את כולו צריך לעלות ל24 סדרי גודל מעלינו, והוא חלק מצביר עוד יותר גדול, שנקרא לניאקיאה, שכדי לראות את כולו צריך לעלות עוד סדר גודל אחד יותר. לניאקיאה זה אוסף של 100 אלף גלקסיות בערך.

גלקסיה של גלקסיות. באורך של 500 מיליון שנות אור. כלומר לאור מגלקסיה בקצה האחד שלו, ייקח יותר מ 500 מיליון שנה להגיע לקצה השני.

ועדיין גם הדבר הזה הוא רק חלק קטן מאוד מהיקום.

היקום הנראה הוא בגודל של 93 מיליארד שנות אור מצד לצד.

בסדרי גודל זה 27 סדרי גודל מעלינו.

וגם כאן, 27 פשוט לא נשמע כמו מספר כזה גדול.

אני הייתי חושב שהיקום… שהמרחק מכאן לסוף היקום הוא יותר מ27.. ווטאבר.

בקלות יכולתי לחשוב על מספר יותר גדול- 29! ניצחתי. בג"ץ.

אבל אולי זה בכל זאת יותר מרשים אם אומרים את כל המספר? זה אומר שהיקום הנראה גדול מאיתנו פי 1000000000000… 27 פעמים.

או אם אתם רוצים- פי אלף מיליון מיליון מיליון מיליון מכם. בערך.

וגם זה לא באמת מעביר את עוצמת הגודל. כן, זה דבר גדול.

אבל.

גם הפעם אני לא חושב שהגודל הזה רלוונטי לשאלה.

כי זה לא כל היקום.

זה היקום הנראה, מה שאני מדבר עליו. זה הכי רחוק שאנחנו יכולים לראות.

זה הכי רחוק שאי פעם נראה. אבל הקצה של מה שאנחנו יכולים לראות הוא לא הסוף של היקום.

זה בסך הכל האופק.

כשאני בים אני יכול לראות עד האופק, אבל אני לא אומר לעצמי שאני חושב ששם הים נגמר, נכון? אני יודע שיש עוד ים גם אחרי האופק, אני פשוט לא יכול לראות אותו.

אז אותו דבר לגבי היקום- הוא לא נגמר איפה שאנחנו לא רואים אותו יותר, הוא ממשיך גם אחר כך!

כמה הוא ממשיך אחר כך? אני לא יודע, אף אחד לא יודע, כי אנחנו לא יכולים לראות מה יש שם! יכול להיות שמטר אחרי האופק הוא פשוט מפסיק.

סביר שלא, סביר שהוא ממשיך הרבה הרבה הרבה אחרי מה שאנחנו יכולים לראות, יכול להיות שמה שאנחנו יכולים לראות זה רק פינה קטנטנה של כל היקום. יכול להיות שהוא אינסופי. אנחנו לא יודעים.

בכל מקרה מה שאני כן יודע זה שהגודל הידוע הזה של 93 מיליארד שנות אור, זה לא גודל של דבר כלשהו, אני לא חושב שזה צריך להיות חלק מהשאלה.

ויכול להיות שביקום שמעבר לו, יש צבירים של צבירים של צבירים של גלקסיות שהם בגדלים עוד יותר מטורפים, אבל לנו אין שום דרך לדעת את זה.

מה שמעניין אותי, זה מה הדבר הכי גדול שאנחנו יודעים שהוא שם, ושעדיין אפשר להגדיר אותו דבר.

אז לצורך זה נצטרך לרדת סדר גודל אחד למטה. כי הדבר הזה, הדבר הכי גדול שאנחנו יודעים עליו, הוא באורך של בערך עשירית מהיקום הנראה.

קוראים לו הרקולס קורונה בוריאליס גרייט וול, או בעברית- הקיר הגדול של הרקולס כתר צפוני.

זאת נימה גלקטית כלומר צביר של צבירים, כלומר אוסף אדיר של צבירים של גלקסיות.

הוא באורך של 7 מיליארד שנות אור.

וזה המבנה, הצביר, בעצם ה… דבר, איך שאתם רוצים להגדיר את זה, הכי גדול שקיים ביקום ככל שאנחנו יכולים לראות.

לא קיים דבר שהוא יותר גדול מזה.

והוא נמצא 26 סדרי גודל מעלינו.


אוקיי אז… ברצינות עכשיו, מה היתה השאלה? (צוחק) אמממ.. אוקיי אוקיי אוקיי, השאלה הייתה: האם אנחנו יותר קרובים בגודל לדברים הכי קטנים, או לדברים הכי גדולים.

התשובה לזה…

לחלוטין תלויה בהגדרה שלכם לדברים.

כי מה זה דבר זה לא פתאום שאלה שיש עליה הגדרה מדעית קשיחה. בשני הצדדים- גם בקטנים וגם בגדולים יש מה להתווכח על ההגדרה של מה זה בדיוק דבר. האם אתם מחשבים לדבר הכי קטן אטומים, או פרוטונים או קווארקים או את אורך פלאנק. ובדברים הכי גדולים- האם אתם סופרים רק כוכבים או גם גלקסיות, או צבירי גלקסיות, או את היקום הנראה? כי בכל הגדרה כזאת אתם תקבלו תשובה שונה לגבי איפה אנחנו בקשר לזה. אז- אם אתם שואלים אותי, ואתם לא חייבים להסכים איתי בנושא הזה! אני הייתי לוקח את הגודל של קווארק עליון בתור הדבר הכי קטן, ואת הקיר הגדול בתור הדבר הכי גדול.

לי זה נשמע הגיוני.

אז.

הקווארק נמצא 24 סדרי גודל למטה.

הקיר נמצא 26 סדרי גודל למעלה.

אז התשובה היא שאנחנו יותר קטנים מאשר גדולים.

אנחנו יותר קרובים להכי קטן, מאשר להכי גדול, אבל ממש לא בהרבה.

איכשהו יצא שאנחנו ממש ממש קרובים לאמצע.


נקודת האמצע.

בין הכי קטן להכי גדול, נמצאת לא באטומים ולא בגלקסיות, אלא כולה סדר גודל אחד מעלינו.

כלומר לא מטר, אלא עשרה מטר. זה עדיין לגמרי משהו שנמצא בעולם המושגים שלנו, בעולם שלנו.

כלומר, בוא נראה מה יש, איזה דברים יש בגודל של עשרה מטר פחות או יותר. עץ, לוויתן כחול... אוקיי אוקיי, אוטובוס.

אוקיי.

אוטובוס.

(מוזיקה מרגיעה שמתאימה למדיטציות)

אוטובוס.

הוא האמצע של היקום.

כלומר יחס הגודל בין הדבר הכי גדול שיש, לאוטובוס, הוא אותו הדבר כמו היחס בין אוטובוס לדבר הכי קטן שיש.

האוטובוס, הוא נקודת האיזון של היקום.

השילוב המושלם בין קטן לבין גדול. זה המקום שבו הגודל והקוטן מתאזנים. שבו אתם יכולים להרגיש את היקום כולו, מהקווארקים ואז לצבירי הגלקסיות.

במרחק שווה.

כולנו מקשה אחת עם היקום.

דבר שאפשר להרגיש בעיקר בנסיעות בין עירוניות.

זאת.

התשובה.


אוקיי עכשיו נעשה הפסקה קטנה, אבל אחר כך אני רוצה לספר לכם טיפה על משהו שונה לחלוטין.

אבל זה רלוונטי כי זה קרה בירושלים, שגם היא נמצאת ביקום.

זה קישור מצוין מה אתם רוצים.


(פרסומת)


יש לי רשימה.

ברור שיש לי רשימה, אתם לא חשבתם שאין לי רשימה. רשימה של נושאים שאני אולי אעשה עליהם פודקאסט פעם.

אם אני נתקל בסיפור שהוא כזה מעניין שאני פשוט רוצה לספר אותו, אז הוא נכנס לרשימה. אין הרבה כאלה, כי אני מחפש סיפורים ממש ממש מעניינים אבל אחד הפריטים ברשימה הזאת שלי, היה המקרה של שוד השעונים במוזיאון לאומנות האסלאם ב1983 וכל מה שקרה בעקבות השוד הזה. זה סיפור.

אם יש סיפור פשע ישראלי אחד שצריך לספר, זה הסיפור הזה.. אז זה לגמרי היה לי ברשימה, אני רציתי לעשות עליו פרק באיזשהו שלב.

אבל אז קיבלתי טלפון מגיא בן נון ובן אור הברי.

יש מצב שאתם מכירים את השמות האלה, כי שניהם הוזכרו בקרדיטים של הפודקאסט הזה לא מעט. גיא בן נון היה עורך של התשובה הרבה זמן.

בכל אופן, הם סיפרו לי שהם כבר שנה עובדים על פודקאסט חדש, איזה טרו קריים משהו, והם רוצים לשמוע את דעתי, אז אמרתי סבבה, תשלחו פרק, אז הקשבתי להתחלה של הפרק ו… זה שוד השעונים.

זה אותו סיפור שאני רציתי לעשות עליו. הם גנבו לי את הרעיון.

ואתם יודעים משהו? אני אפילו לא כועס.

אולי קצת. אבל לא ממש. אני לא כועס. ואני אגיד לכם למה- כי הם עשו את זה יותר טוב ממני. אני רציתי לעשות פרק על הסיפור הזה.

הם עשו 5 פרקים.

ויש מה לספר על זה חמישה פרקים. זה פודקאסט פשע אמיתי עם תחקיר רציני שהם עשו, בניגוד אליי, כלומר מדובר פה על הרבה מרואיינים מבין האנשים האמיתיים שהיו מעורבים בסיפור הזה, וקטעי ארכיון, ומוזיקה מקורית ושפרה קורנפלד מקריינת את כל העסק הזה.

תכלס, זה אחד הדברים הכי מרשימים שנעשו בפודקאסטים בישראל אי פעם. בקלות.

ותכלס זה יותר טוב ממה שאני הייתי עושה עם הסיפור הזה, אז.. עדיף. אז אני רוצה שישמעו רק טיפה, רק את הפתיחה של הפרק הראשון של הסיפור הזה.

הנה זה בא.


[מוזיקה]

שפרה קורנפלד:

שאלתם את עצמכם פעם איך שעון יודע לזוז בדיוק, אבל בדיוק בקצב הנכון?

מה גורם לו לתקתק 60 פעמים סביב עצמו, לא פחות ולא יותר?

התשובה היא וו קטן. פלח מתכת בצורה של האות ח', שמונח צמוד לגלגל השיניים בזווית שמאפשרת רק לשן אחת להשתחרר בבת אחת.

כל שן שמשתחררת מזיזה את מחוג השניות שלוש מעלות קדימה.

טיק, שנייה.

ואז הוו זז בדיוק מספיק לשחרר עוד שן.

טק, עוד שנייה.

לוו הזה קוראים מנגנון הבריחה והוא הלב המתקתק של כל שעון.

עכשיו, דמיינו, 106 מנגנוני בריחה משחררים 106 שיניים.

מוזיאון זה מקום דומם.

אבל למוזיאון שמאכלס אוסף שעונים יש דופק.

יש לב שפועם.

ומה קורה כשכולם נעלמים פתאום?

(קטע ארכיון, קריין:)

את הפריצה לאגף השעונים במוזיאון האסלאם גילה אחד השומרים רק בשעות הבוקר.

בדיקות המחלקה לזיהוי פלילי שהחלו משעות הבוקר עלו במשך היום על עקבות בד, המוכיחות שהפורצים נזהרו שלא להשאיר עקבות וטביעות אצבע.

פתח האוורור שנפרץ נמצא במרחק של שלושה מטרים מהשעונים שנגנבו.

שפרה קורנפלד:

ירושלים.

השנה היא 1983.

ולמרות שהימים ימי מלחמת לבנון, הידיעה שפותחת את החדשות לא מגיעה מגבול הצפון, אלא ממוזיאון קטן בירושלים.

המוזיאון לאומנות האסלאם.

106 פריטים מאוסף השעונים השלישי בשווי בעולם נעלמו בין לילה.

רבע מיליארד דולר.


דורון פישלר:

טוב, זאת הייתה הפתיחה, זה ממשיך.

יש הרבה בסיפור הזה, יש רשימת חשודים, יש פה טוויסטים מפתיעים באמצע, יש פה כל מה שסיפור פשע צריך.

שוב, זה סיפור שאני רציתי לספר, אז תאמינו לי, זה סיפור טוב.

אז את הפודקאסט, שוד השעונים הגדול, אתם יכולים למצוא בכל מקום או בכל אפליקציה שבה אתם שומעים פודקאסטים. זה חמישה פרקים, וזה מה זה שווה שמיעה.

זהו, זה לא תוכן שיווקי, זאת פשוט המלצה שלי.

כדאי לכם.

2 views0 comments

Comments


bottom of page