שנים של ניהול והשתתפות במשחקי "מבוכים ודרקונים" לא הכינו את בני הזוג אסיא ואפיק לרגע שבו יסגרו שעות בממ"ד ויחשבו איך לשרוד
תאריך עליית הפרק לאוויר: 06/11/2023.
אתן מאזינות ואתם מאזינים לכאן הסכתים הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
אסיה: בגדול קוביות ודמיון כאילו יש כל מיני עזרים אחרים שעוזרים אפילו יותר אנחנו נסביר לכם זאת קוף 4, יותר כואב לדרוך עליה מאשר על לגו אוקיי? קוף 4 יש לנו קוף 6 זזה קובייה רגילה קובייה באמת בצורה של קוביה עם 6 פאות...
זו אסיה גרינברג בת 25 במקור מרמת גן ובשנים האחרונות מקיבוץ בארי.
לאסיה ולבין הזוג שלה אפיק יש תחביב 'מבוכים ודרקונים' משחק תפקידים שולחני שמשלב דמיון ופנטזיה בעזרת קוביות.
אסיה: 'זאת ק' 12 והחביבה על כולנו והכי חשובה זאת ק' 20 היא קובעת אם אתה מצליחה או נכשל במה שאתה מנסה לעשות.
ניר: הם משחקים קבוע עם חברים וגם מגישים שני פודקאסטים 'מביכים ודרקונים' שמארח קומיקאים למשחקי תפקידים ו'חיים בתוך המשחק' שלוקח את התחביב הזה צעד קדימה אל עולם המשחקים החיים
אסיה: אנשים מתלבשים בתלבושות של מכשפות ולוחמים ורצים ביער עם נשקים מספוג וצועקים ג'יבריש.
קשה לי לתאר כמה ערך מוסף זה באמת מעניק לחיים שלי אבל אני סתם אזרוק נגיד שבצבא כשהגעתי, לכולם יש את השוק הזה של כאילו טירונות אבל מבחינתי זה היה משחק תפקידים כאילו הם קיבלו את התפקיד של המפקדים אנחנו קיבלנו את התפקיד של הטירוניות כל הדברים האלה.
זה עוזר באמת להקליל המון מצבים וחוץ מזה זה כלי מעולה לפתרון בעיות לתקשר יותר טוב כי בסך הכל כאילו הדמויות בתוך המשחק נתקלות בכל מיני אתגרים.
אפיק: לי אישי זה בעיקר בנה לי עניין של תקשורת של הבעה עצמית של להבין מזה שאני עכשיו בא ומשחק מישהו שהייתי רוצה להיות או משהו אז זה סוג של אסקפיזם מסוים.
זה אפיק אפרת בן 27 דור שלישי בבארי משחק במבוכים ודרקונים מגיל 7 ובמשחקים חיים מגיל 19
אפיק: ולי זה נורא עזר גם להתגבר ממה שעברתי בצוק איתן. שגם כן הייתי בבארי והכל אז למדתי להכין דברים מספוג למדתי לתפור חלק מהדברים אני יודע לעבוד עם הידיים דברים של צופיפניקיות מחנאות. וזה מין ממש פרויקט של לקחת אותו בשתי הידיים וזה היה לי ממש כיף
אבל מה שעבר עליהם בבוקר שבת הוא היה רחוק מאסקפיזם. שם ברגעי הפחד וחוסר הוודאות בממ"ד הניסיון המשחקי שלהם תפס כיוון שהם לא יכלו לצפות לו
אסיף: חלק מלנתב את הדרך של הגיבורים במסעות. זה 'טוב מי שהכי טוב שיגלגל עכשיו הישרדות ונראה איך הוא מצליח בשטח. באיזשהו שלב זה מאוס ואפילו מרגיז של טוב מה אני מגלגל פה רק הישרדות כמה אפשר.
ניר: שלום אני ניר גורלי ואתם על אסיף יומני שבעה באוקטובר.
הסכת שמביא פיסות חיים ורגעים אנושיים קטנים בתוך רגעי האימה של השבת.
את אפיק ואסיא, אסיא עם א' כמו המילה רפואה בארמית פגשנו במלון ליד ים המלח לשם פונו אנשי קיבוץ בארי הם נפגשו כמובן במשחק תפקידים.
אסיא: אני הייתי צריכה לצאת מוקדם מהמשחק יצאתי מהצבא בשביל להגיע בכלל ואיזה חבר משותף ואפיק עמדו באזור משחקי. ומה הוא אמר לך?
אפיק: מרפק בצלעות 'לך תעזור לה'
ניר: הוא עזר לה ומאז כבר חמש שנים הם ביחד. כשהתחילה הקורונה הם חיפשו מקום להעביר בו את הסגרים והקיבוץ היה בחירה הכי הגיונית. מאז הם שם.
אסיף: לחיות בקיבוץ זה הדבר הכי טוב שיש כי בתור ילד תמיד היה לי את המעטפת. היה לנו הכול
ניר: אפילו אם השגרה כללה לפעמים ירי של טילים ורקטות.
אסיף: אוקיי, 15 שניות צבע אדום אנחנו מכירים את הנוהל. היו פעמים שהגעתי למרכז אני שומע אזעקה אומרים לי יש לך דקה וחצי אמרתי זה נכון, דקה וחצי זה ים זמן כי 15 שניות עובדים על אוטומט. צבע אדום ישר טרח רצים גם כשהולכים בקיבוץ אז יש לי תמיד את המשחק הזה של כל פעם להסתכל להתביית, מה המיגונית הקרובה אם יש לאן אני רץ עכשיו זה גם בשוטף זה לא רק כאילו במצבים כאלה.
אסיא: זו נקודה שמאוד קשה להסתגל אליה בתור חוצניקית כאילו אני אני עדיין לא הייתי מספיק שוטפת במשחק הזה והרבה פעמים זה מנע ממני כאילו קצת לצאת מהבית כי לא ידעתי ידעתי כאילו אני אצא להליכה ואז אני צריכה לדעת איפה יש וכאלה ואז פשוט יש כזה תקופות של 'אוקיי, יש מבצע, מסתגרים בבית פחות או יותר' כי הבית מספיק קטן בשביל כאילו מהספה לממ"ד זה פחות מחמש עשרה שניות אפיק גם תמיד מספיק לקחת איזו גלידה או צלחת עם דג או כאילו כל מיני דברים הזויים כאלה.
ואז כאילו יש תקופה עד שזה כאילו מספיק מדלדל או שיש איזה הפסקת אש וכולי ואז שוב מתח עד הפעם הבאה שזה קורה ואי אפשר לדעת מתי זה יהיה כאילו והתדירות נגיד עלתה בזמן האחרון כאילו הרגיש שממש שאין מרווח נשימה בין הדברים האלה.
ניר: ביום שישי השישה באוקטובר אסיה ואפיק חזרו מטיול משפחתי באיטליה.
אסיא: היינו באמאלפי ובנפולי והיה ממש כיף ועשינו מלא שופינג וכל מיני וטיילנו באתרים וראינו את השווקים והמקומות ואת כל הלימונים. וקפה שזה גם תחביב שיש לנו זה מהתחביבים היותר שגרתיים שיש לנו אנחנו אוהבים להכין קפה ביחד וחזרנו ביום שישי היה מאוד שקט.
היינו בקיבוץ ביום שישי אחר הצהריים כזה עם כל המתנות מיינו את כל הדברים פחות או יותר.
אסיף: אז הלכנו לאכול אצל אחותי וגיסי סתם פטפטנו על איך היה בטיול והכל וזה שכאילו הם רצו גם לטוס ובסוף לא טסו וגם כל הזמן הזה אמא שלי אחי ובן זוג של אמא שלי הם גם היו בחו"ל בזמן הזה. וכאילו יום שישי היה ממש רגוע היה ממש שגרתי.
אסיא: רצינו לראות מה קורה עם ידידיה החתול שלנו. הוא חתול קיבוץ זאת אומרת יש לו דלת כזה כמו של גרפילד הוא נכנס הביתה כשהוא רוצה ואחרי שחזרנו מארוחת ערב אז הוא גם בא לישון איתנו הוא בדרך כלל בקיץ ישן בחוץ, אבל הוא התגעגע מספיק בשביל לבלות איתנו את הלילה בחדר שינה.
ניר: בשבת בבוקר אסיא התעוררה מהדי פיצוצים.
אסיא: החדר ממש רעד ואז התחילה אזעקה. אני כזה אפיק בטח התעורר מהרעש של האזעקה כאילו כנראה יותר מכוות לו במוח אני עדיין רגילה קצת לאזעקות של המרכז.
אסיף: אני זוכר בשש וחצי אני שומע צבע אדום העיניים שלי באותו רגע נפתחות ישר סגרתי את הדלת ברזל כי הבנתי שאוקיי אם זה הולך להמשיך אני אסגור את הדלת ברזל את החלון הזה ונראה מה אחר כך מה הלאה. אחר כך כשהגל השני הסתיים אמרתי טוב, אני אלך רגע לשירותים.
פתאום אני שומע קולות שזה לא נשמע לי הגיוני בכלל עכשיו אני מדבר על קולות ששמעתי כאלה פק פק פק פק פק מרחוק, ובאותו רגע אני תופס את החתול כמו אמא חתולה מהצוואר ומה שאני יכול כי אני לא יודע כמה זמן אני הולך להישאר. לקחת איתי דברים ולהסתגר איתם בממ"ד, לרוב זה בעיקר כדי יהיה לי את הטלפון מים תיק כל שהוא, דברים של תקשורות והכנסנו לממ"ד סגרתי את הכל במזל לא הדלקנו שום אורות הדלת היתה נעולה.
ובאמת אחרי איזה 5 דקות אני קולט באותה אפליקציה של הקיבוץ שאנחנו יודעים כאילו לתקשר כל הקיבוץ מתקשר שם היה שם הודעה שיש מחבלים מתחת למדרגות של בית כזה וכזה.
זה היה לי הזוי כי הבית הזה נמצא די רחוק מאיתנו שמעתי פה יריות ואני מסתכל כל פעם על ההודעות ורואה כותבים פה ואז יש פה יש שם יש כאן נכנסו לפה נכנסו לשם פה שמעו יריות, פה שמעו יריות, כיתת כוננות הוקפצה.
והעניין שזה אין לנו מושג מה קורה בחוץ אבל אנחנו צריכים להישאר כמה שיותר זמן בקשר כי רוב ההודעות גם אחר כך שבאמת ליוו אותנו לאורך כל היום זה איפה הצבא.
לוקח זמן להבין מה קורה או אפילו גם להכיל את העניין של מלא אנשים כותבים איפה הצבא.
אז פה זה באמת היה איזה רגע של פשוט אוקיי, יש מלא צבע אדום שומעים יריות אנחנו פה נעביר את הזמן. תוך כדי גם קצת הומור שחור פה הומור שחור שם מקלילים כמה שאפשר.
אסיא: הרי נסענו לחו"ל שבוע קודם וכיוונו את השואב הרובוטי שלנו שיעשה יום רועש יום שקט. אחרי כמה שעות אנחנו פתאום שומעים את השואב שלנו מדבר בגרמנית.
- משפט בגרמנית- משהו כזה כאילו היא מתחילה את הניקוי של הבית, כי אנחנו למדנו ביחד גרמנית רצינו קצת לתרגל אז היא כזה מתחילה את הניקיון שלה ואנחנו לא יכולים לצאת החוצה לעצור אותה.
ניר: שש שעות אחרי שנכנסו לממ"ד נפל להם החשמל.
אסיא: כל הזמן זה היינו חתול בממ"ד עם ידידיה הוא היה מאוד מאוד רגיש למצב הוא חתול מאוד תקשורתי והוא מאוד רגיש.
אחרי כמה זמן כאילו הייתי בטלפון עם חדשות 11 כי בין לבין דפקו לנו בדלת ממש חזק ואנחנו נלחצנו וגם לא הבנו שהצבא לא נמצא הייתי בקשר עם ההורים שלי אז הם כזה אמרו טוב נעביר את הטלפון שיתקשרו אליכם מהחדשות.
זו פעם ראשונה ששמענו חדשות שחיכינו על הקו לדבר עם החדשות
איילה חסון: … ואני מציעה ביום הזה את הפוליטיקה קצת נוריד למידרון האחורי. ונלך לנצורה בקיבוץ בארי 'שלום לך אסיא'
אסיא: היי, מה נשמע?
איילה: בסדר איפה את שתפי אותנו. אני לא שומעת יכולה להגביר את קולך?
אסיא: אני לא יכולה
איילה: אוקיי, אני מבינה
אסיא: אנחנו כבר 12 שעות בממ"ד
איילה: אוי, מי זה אנחנו?
אסיא: אני והבן זוג שלי אפיק, אין לנו מים בקיבוץ אין חשמל מהשעה 12 לא יצאנו מפה חוץ מכדי להביא להביא בקבוק מים. מידי פעם שומעים יריות, יש פיצוצים, עכשיו התחילו פינוי
איילה: אז קודם כל את נשמעת קולית שאפו ענק למרות הסיטואציה המאוד קשה והחרדה שאני מניחה שלא פסחה עליכם כל השעות האלה נשמעת חזקה עם חוסן בלתי רגיל והאמיני לי זה שווה המון זה לא דבר של מה בכך...
אפיק: לא היה לנו מושג מה קורה בחוץ ברמה הזאת.
בשלב הזה התחילו להיכנס גם כוחות לבארי. באזור שלוש אחותי אמרה לי שהם מתחילים לחלץ אנשים. ואיפה שהוא באזור אחרי שעתיים הם חולצו הצליחו לחלץ את עצמם בזה שהגיע אליהם טנק מאחורי הבית, לאיזה חלון גיסי בתושייה פתח את החלון הרים ידיים אמר חברה אנחנו בסדר הכל וזה.
גיסי ואחותי הם נפגשו ביחד בחל שריון. וברגע ששמעו טנק הם ישר זיהו, הם כתבו לי אפילו בקבוצה של המשפחה שזה הדבר הכי מרגיע שהם אי פעם שמעו. וממש שמחו, מבחינתם זה היה צליל של מלאך שבא להציל אותם, צליל של מרכבה סימן 4.
והם באמת הצליחו להינצל מהראשונים במשפחה. ואנחנו נשארנו דרוכים.
ניר: ואז נשמע דפיקה בדלת.
אסיף: לא עניתי, אני צריך משהו שיאמת לי, שאנחנו בטוחים לצאת לדפיקות שאנחנו שומעים, כי אחרת יכול להיות כל דבר אחר, ובאמת גם זה מה ששמענו שחמאס עשו, שבאמת באו דפקו לאנשים בדלת, התחילו לדבר בעברית כדי שיפתחו להם.
אז היה לנו קריאה של יש קוד של יחידת דובדבן שדופקים, אומרים את הקוד הזה, ועד אפשר לענות לזה.
אסיא: ואז עלו עליו. כי עדיין היה המון מחבלים בשטח, הם פשוט כנראה שמעו את זה, או הבינו את זה איכשהו, אז זה לא היה רלוונטי יותר. אז כאילו היינו עוד יותר דרוכים.
תחשבו שכאילו היינו שלוש שעות במין דקת קריאה, אז עכשיו היינו במין שניית קריאה.
גם כבר כאב לנו הראש, ולא היה לנו אוויר, כי כל הפתחים של הממ"ד חסומים.
ניר: בסופו של דבר, אסיה ואפיק החליטו שבטוח לצאת. לא לפני שהם נפרדו מידידיה החתול.
אסיא: עשינו לנו מין שיחה כזאת, שכזה, אנחנו לא יכולים לקחת אותו איתנו, לא היה לנו איזה כלוב או תיק, ובאופן כללי לא ידענו איך ילך התהליך של החילוץ.
אז אמרנו לו, טוב, תקשיב, יש לך כמה אוכל שהצלחנו לשמור לך, יש לך מים, והוא פשוט נשאר בממ"ד.
ניר: הם אספו כל אחד תיק גב וכשיצאו הם פגשו שכנים וחיילי צה"ל.
אסיא: בשלב מסוים הם כבר שאלו מי מכיר את הדרך לש.ג. של הקיבוץ, כאילו השער הצהוב, ואז אפיק קצת תפס פיקוד ואמר להם איפה כדאי ללכת, ואני לא רציתי שהוא יתנדב עכשיו ליוזמות, כי רציתי שהוא יהיה איתי.
ניר: וברגעים הקשים האלה, עולם המושגים שלהם עם משחק הדמיון מבוכים ודרקונים, התמזג פתאום עם המציאות.
אסיף: ממש ראיתי לפחות ארבעה מחבלים על הרצפה, שפופים, כאילו, בוא נגיד מנוטרלים.
כאילו לא הצליחו את הגלגולי הצלה שלהם עד הסוף, והלכו, מה שנקרא "מוות סיפורי" [צוחק]
אסיא: מוות סיפורי זה כאילו הסוף הסופי של הדמות שלך, הרבה פעמים זה גם מגיע מכיוון של כאילו, אוקיי, הדמות שלי הגיעה לנקודה שהיא מתה בה, ואני בוחרת בתור שחקנית, שעכשיו הסיפור שלה נגמר, זה המוות הסיפורי.
ניר: ובאותם רגעים, בין שכנים וחיילים, היה זה אפיק ששמר על פוקוס, תפס פיקוד, והוביל את המפונים בבטחה.
אסיף: באמת הובלתי אותם הכי דוך שאני יודע, וכל הזמן זה מרגיש כאילו, אוקיי, אז ככה זה מרגיש כמו בשחק המחשב, שיש את החבר'ה המנוסים, שהם כבר ברמות גבוהות, לוקחים את החבר'ה ברמות נמוכות, ויאללה, כאילו, תעבור את זה לצד שני.
זה שלב שאני כאילו כבר התחלתי להבין את הסדר גודל... פתאום לראות מי שהצליח לצאת, כמה הצליחו לצאת, אני רואה משפחות יוצאות בהרכבים חסרים, ופתאום כזה להבין מה היה פה או שם, וגיסי אומר לי, באמת במילים האלה של, אתה לא מבין איזו קטסטופה, איזה טירוף, איזה אסון היה פה.
בסופו של דבר, אחרי כמה דקות נסיעה, הגענו לנתיבות, וכשהגענו לאולם פיס שמה כל מה שאותנו זה עניין, זה פשוט יהיה ללכת לשירותים, היינו עכשיו איזה 14 שעות בלי מים, רצינו רק לשטוף ידיים, לשטוף פרצוף. ולהטעין טלפונים, לאכול משהו, לי זה הרגיש כמו ארוחת שבירת צום.
אסיא: אני הכנתי נס קפה, שזה בגדול די מוקצה אצלנו בבית. אנחנו לא מחזיקים נס בבית, כי אנחנו פלצני קפה, אבל זה באמת אחת הכוסות קפה הטובות ששתיתי.
באשכול פייס היו אנשים יותר מפויחים מאיתנו, שגם התקלחו כזה בכיור, והיה מלא מלא מתנדבים מכל מקום, והיו כאילו סירים של חמין וקייטרינג כזה ענקי.
אני טיפה סידרתי כוסות, כי היה קצת בלגן, והרגשתי שאני רוצה להיות יעילה באיזושהי רמה.
ניר: אבא של אסיה יצא מרמת גן כדי לבוא לאסוף אותם, אבל לא הצליח להיכנס לשטחים סגורים.
אז הם קבעו שיפגשו אותו בצומת בית קמה.
אסיף: ועלינו לאוטובוס, וזה היה ממש שגרתי, אוטובוס של טיולים עם האורות הכחולים, ואנחנו עולים.
אסיא: והרדיו, היה מוזיקה, הוא שם איזה משהו, זה היה הכי הזוי זה היה דיסטופי באמת, כאילו, לשמוע כזה. לא זוכרת מה זה היה, משהו אינסטרומנטלי כזה, איזה ג'אז או בוסה נובה, ואני כזה, וואט דה פאק? זה היה מאוד מוזר. זו פעם ראשונה ששמענו כאילו, מוזיקה.
ניר: וכשירדו מהאוטובוס, הם פגשו את אבא שלה.
אסיא: הוא הביא לנו סנט פלגרינו, זה הזכיר קצת את הטיול, שהיה פעם מזמן, כאילו לפני יום, חזרנו ממנו. ונסענו חזרה הביתה, היה בדרך, כאילו לבית של ההורים שלי, אני קוראת לזה הביתה.
ניר: כרגע, כמו רבים מהקיבוץ, הם חסרי בית. נעים בין הקהילה מהקיבוץ, שאוספת את השברים בים המלח, לבית המשפחה של אסיא ברמת גן. דבר אחד כרגע כן קבוע ויציב בחיים שלהם, הרצון לחזור ולשחק.
אסיא: מחר קבענו מבעוד מועד, סשן זה כאילו, ככה אנחנו קוראים למפגש אז קבענו מראש סשן, סיכמנו שעדיין ניפגש, ובמקום להילחם במפלצות, פשוט נשב בפונדק, כל הדמויות, והדמויות שלנו חזרו ממלחמה. נדבר, נעכל את החוויות של הדמויות שלנו מעכשיו.
ותמיד יש איזושהי חפיפה, כאילו, אני יודעת שכל דמות שאני משחקת אותה, מכילה איזשהו אספקט שהוא כאילו מתוכי, ומשהו שיש בי, ואני נותנת לו זרקור או יותר במה.
אז כאילו, גם קצת לשחרר את זה ככה, ולאוורר ככה.
כל החברים שלנו מאוד מאוד רגישים, ונורא אכפתיים, אז כאילו, הם נורא הולכים לידינו על ביצים, אנחנו קצת יותר בוטים, לגבי החוויה והדברים שעוברים עלינו. אז אני מניחה שאני עדיין אהיה אני, שאני צינית ומאוד כנה.
ניר: קיבלתם את הערכת קפה שלכם?
אסיף: שני חברים באו לי, אחד בא לי עם שתי שקיות של קפה טרי, ומטחנה ידנית, ועוד חבר הביא לי מקינטה משכן שלו, ואחרי יום שלם שעברנו תלאות, וכל מה שאני חושב על עצמי זה איזה כיף, סוף סוף קפה בבוקר.
ניר: שבוע אחרי הריאיון שאלתי את אסיא מה שלום ידידיה החתול.
היא כתבה לי שהווטרינר של הקיבוץ דואג להאכיל את החיות שנשארו מאחור, ושלחה לי תמונה שקיבלו, של ידידיה מציץ מהמחבוא הקבוע שלו. מחכה שאסיה ואפיק יחזרו הביתה.
האזנתם והאזנתן לאפיק יומני שבעה באוקטובר.
ערכתי את הפרק יחד עם מאיה קוסובר, עריכת סאונד ומיקס אסף רפפורט.
מפיקות ההסכת נועה טייב ונועה רוקני, תודה גם לנועם פלג על הסיוע בהפקה.
תודה רבה ליאיר מיוחס על הצילומים.
מוזיקת הנושא מבוססת על השיר "אסיף", שאת מילותיו כתב איתמר פרט והלחינה נעמי שמר.
תודה לדניאל שמר על הביצוע.
ותודה ליהודית רביץ שהקליטה ביצוע חדש לשיר, במיוחד עבור ההסכת, ולמור סיוון על ההפקה המוזיקלית.
פרקים נוספים מחכים לכם באתר ובישומון כאן.
אני ניר גורלי, תודה רבה על ההאזנה.
[השיר אסיף]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments