מחקרים מוכיחים שקיים קשר בין הפרעת קשב לגמישות מחשבתית, שהרי מדובר במוח ייחודי! גמישות מחשבתית מאפשרת חשיבה רב-ממדית ורב-כיוונית. היא תורמת לתכונה נוספת והיא: יצירתיות, שמאפשרת שימוש ברעיונות מקוריים ליצירת משהו. גם היא מאפיינת את הפרעת הקשב. הבעיה שהפרעת קשב מאופיינת גם בדחיינות וקושי לסיים דברים, כלומר יש יכולת ליצור רעיונות מעולים אבל פחות להוציא אותם לפועל. הפרק הזה נותן מקום למתנות שבהפרעת קשב, וגם ילמד איך לעבוד איתן נכון כדי להתגבר על הקשיים ולהעצים אותן עוד יותר. נדבר על מהי גמישות מחשבתית ואיך מפתחים אותה, מדוע היא חשובה היום יותר מתמיד, מי האנשים שמאופיינים בה ומה מייחד אותם.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 04/01/2024.
ד"ר הרשקו: אז מה זו בכלל גמישות מחשבתית?
אור: יש הרבה הגדרות, אני חייב להגיד שאני אוהב את כולם. אולי אחת הגדרות היותר קצרות, זה היכולת לזוז בין מחשבות והתנהגויות. באמת מה שחשוב זה לזוז. כשאנחנו חושבים על אנשים גמישים, הדבר הכי חשוב שאנחנו רואים אצלהם והעיקרי, זה היכולת שלהם פשוט לעבור, לזוז, לא משנה מה תעשה להם, הם פשוט יצליחו לזוז בין כל מיני דברים שהם רוצים לקדם בסיטואציה.
ד"ר הרשקו: זה כל כך מדליק, כי זה סופר מתקשר לאנשי הקשב שאוהבים לזוז ולהיות דינאמיים, ולפעמים יש להם רגשות אשם על זה ואני סופר מעודדת את זה, אז פרק חשוב מאוד.
[מוזיקה]
אני מזמינה אתכם למסע לפיצוח הפרעת הקשב שלכם, בכדי שתוכלו סוף סוף להבין ולקבל כלים להגשמת הפוטנציאל הזה שתמיד מדברים עליו. אני ד"ר שירלי הרשקו, מומחית בהפרעת קשב. אני מרצה וחוקרת באוניברסיטה העברית, מאבחנת ומטפלת, מדריכת הורים ומנחת סדנאות ארגון זמן. סופרת ובעלת טור בעיתון "הארץ". מנהלת קהילת "אנשי הקשב" בפייסבוק וגם מגדלת משפחת קשב. הדבר שהכי חשוב לי, הוא להעלות את המודעות להפרעת קשב, ולכן יצרתי את הפודקאסט הזה. ולכל המאזינים, אני גם מעניקה עשרה אחוז על הקורסים שלי. יש פרטים בתיאור הפודקאסט ובאתר שלי. ועכשיו, בואו נצלול לפרק.
ברוכים הבאים וברוכות הבאות לפודקאסט של "אנשי הקשב", בו נותנים מקום של כבוד להפרעת קשב ואת כל המידע המדויק וכלים שיכולים לעזור.
גמישות מחשבתית זו אחת המתנות הגדולות בהפרעת קשב. יש מחקרים שמוכיחים קשר בין הפרעת קשב לגמישות מחשבתית. והאמת, אני לא צריכה מחקרים בשביל זה, אני פשוט רואה את זה כל יום בקליניקה שלי, בקורסים שלי, וזו הסיבה שאני עובדת רק עם אנשי וילדי הקשב. אני פשוט מתה על המוח הייחודי הזה שלהם. וכולם יודעים שתנאי-כניסה לעבוד במכון שלי הוא, שיש לך או לך הפרעת קשב. בעיניי זה יתרון אדיר בשוק התעסוקה כשיודעים איך לעבוד עם זה. ולכן אני מאוד שמחה להקליט את הפרק הזה היום, שגם נותן מקום למתנות בהפרעת קשב, וגם ילמד איך להעצים אותן עוד יותר, וכמו שאמרתי קודם לכן, לדעת איך לעבוד עם זה נכון כדי שהקשיים בהפרעת קשב לא יפריעו.
אז כדי להבין את הקשר בין גמישות מחשבתית להפרעת קשב, צריך קודם כל להבין מה זו יצירתיות בעיניי, שגם היא מאפיינת את הפרעת הקשב. אז יצירתיות היא שילוב של השימוש בדמיון או ברעיונות מקוריים, ל-יצירה של משהו. כלומר, יצירתיות היא יכולת מחשבתית שמובילה את האדם להפיק תוצר שהוא מקורי. שהוא בעל ערך. והיא נשענת על גמישות מחשבתית, שמאפשרת מצידה חשיבה שהיא רב-מימדית ורב-כיוונית. כך שבעצם ההגדרה, מדובר באנשים שמסוגלים לחשוב באופן מפוזר ומגוון, שאלו הם אנשי הקשב. הבעיה היחידה, שהפרעת קשב מאופיינת גם בדחיינות וקושי לסיים דברים. כלומר, יש יכולת ליצור רעיונות מעולים, אבל פחות להוציא אותם לפועל, בדרך כלל. ומכאן מגיע המשפט השנוא עליי: "פוטנציאל לא ממומש". ומכאן גם מגיע הפרק שלנו שייתן כלים למימוש. ולצורך כך הזמנתי אלינו את אור רז, שהוא דוקטורנט ב"בר אילן" וחוקר גמישות מחשבתית בקבלת החלטות. הוא גם מנכ"ל ובעלים של קבוצת "לדעת", ומלווה תהליכי התערבות ופיתוח למנהלים, אז שלום אור.
אור: אהלן, מה העניינים?
ד"ר הרשקו: איזה כיף שהגעת אלינו.
אור: איזה כיף איזה כיף. אני הקשבתי לך ואני אומר... אני צריך להוסיף עוד איזושהי הגדרה, שכשהייתי קטן, כל שנה באופן עקבי אמרו עליי - פוטנציאל לא ממומש. זה היה ממש ברמות של... כאילו אמא שלי כבר ידעה, היא מגיעה לאסיפת-הורים, ועוד פעם יגידו לה: הוא לא ממצה את הפוטנציאל שלו.
ד"ר הרשקו: זה אחד המשפטים השנואים עלי. זה, ו - הוא צריך להתאמץ או הוא עצלן...
אור: הוא לא מסוגל לשבת ולהתרכז,
ד"ר הרשקו: כן, ואז מה, מה אמורים לעשות עם ההערה הזאתי? זה, זה הרי בדיוק הבעיה. זה מאוד מתחבר ל... לנושא שלנו באמת, של מכירים את כל הקשיים בהפרעת קשב, אבל באמת יש שם המון המון יתרונות, כמו הגמישות המחשבתית המדהימה הזאת. אפילו שמעתי שבעולם הסטארטאפ קוראים להפרעת קשב, "כוח-על של הסטארטאפיסטים".
אור: איזה יופי,
ד"ר הרשקו: בגלל העניין הזה. כן, אז אולי תסביר לנו קצת יותר לעומק, מה זו הגמישות המחשבתית הזו?
אור: יש הרבה הגדרות, למשל ממש, לורן מילר, שהיא אחת החוקרות הכי גדולות בעולם, אומרת: "the ability to switch between different thoughts and actions", כלומר, באמת היכולת לזוז בין מחשבות והתנהגויות. אני מתייחס לזה בסוף, כמו שאני באמת חושב, זה המילה לזוז. וכשאני חוקר אנשים גמישים, זה לשאול אותם, מה, איך הצלחת? כאילו, אבל הוא אמר לך את זה. איך הגבת ככה? ורגע, כאילו, היה לך נורא קשה להתרכז, אבל הצלחת לשלוח את המסמך עד היום בבוקר. יש מלא מלא דוגמאות, ואנשים אומרים לי תשמע, סוגר לי חלון, אני אמצא חלון אחר. כאילו, אנשים גמישים, לא משנה מה תעשה להם, וכמובן זה שריר, ונדבר על זה המון כי זה משהו שצריך לפתח, זה לא בא פתאום. זה לא איזה מין כישרון כזה, זה המון מתודולוגיה והמון עבודה וניכנס לזה לעומק, זה משהו שיכול לעזור לך לזוז בין כל מיני מחשבות. קונטקטיקות. אתה פתאום חושב על סיטואציה, שהולכת להיות קשה, קולגה בעבודה, בוס, לקוח, למי שיש לו ילדים והולכים להגיע לאסיפת-הורים ואומרים כאילו, עוד פעם המורות הולכות ליפול עליי כי הילד שלי, יש לו פוטנציאל לא ממומש. אפשר לתת מלא מלא דוגמאות. אם נעצור שנייה ונחשוב, אוקיי, יש לי סנריו, אני הולך להביא את מה שאני רוצה, אבל לא בטוח שזה יעבוד. האם אני יכול לחשוב על עוד דרך? ומה מסתבר? שהמון פעמים יש להם שיטות, יש להם טכניקות. ולאט לאט הצלחתי לארוז איזה מין ארגז, שניכנס אליו היום, שאתה יכול לעשות כל מיני דברים שפשוט יעזרו לך להיות יותר גמיש.
ד"ר הרשקו: אבל אולי לפני ארגז הכלים ה סופר מסקרן, איזה ממצאים מעניינים, נגיד, יש למחקרים על הנושא של גמישות מחשבתית?
אור: רוב המחקרים לצערי מראים, שרוב האנשים מאוד מתקשים להיות גמישים. מאוד מתקשים להיות גמישים. אני אתן למשל אפילו עוד דוגמה ש… אי אפשר היום לא לדבר על AI, ואני חושב שהרבה פעמים, כלים של AI יכולים לעזור, כי בסוף זה כלים, זה לא בני-אדם זה מכונה. ושמעתי על חברה שנקראת "גונג", שהיא חברה שאפילו יש לה איזה שורשים בישראל, שהיום זה מוצר מאוד חזק לאנשי מכירות, תחזיקי חזק, זה מטורף, זה אלמנט של AI שמצטרף לאנשי מכירות, אתה מוכר את המוצר שלך ללקוח, והמערכת לומדת אותך. ותוך כדי השיחה, אם זה פרונטלי או טלפוני, היא נותנת לך פידבקים: דבר פחות, דבר יותר, תגיד לו את זה, והיא מסוגלת לנבא, לפי איך שהלקוח מגיב, אם הוא הולך לאבד את זה והוא הולך לצאת לך מהעסקה. וזה מטורף! עכשיו, למה אני נותן את זה כדוגמה? כי מי שיש לו חשיבה נוקשה, שזה רוב האנשים, יבואו ויגידו, מה אני צריך את המערכת הזאת? אני יודע אם אני טוב, לא טוב, אני מכיר את הכל. ולמי שיש לו חשיבה גמישה ויגיד, מה? תביאו לי עוד פידבקים. בכיף. אני לא מחפש פה איזה משהו מקורי, דיברתי על יצירתיות מקודם, אני מחפש מישהו שיכול להגיד לי, אולי אני אוכל לו ת'ראש. ואולי אני מאבד אותו. וחשיבה גמישה, והתחילו לבדוק את זה, קראתי על זה, זה מרתק, ראו שאנשים גמישים קולטים את המערכת יותר טובה, ושורה התחתונה, היקף המכירות עולה. אי אפשר להתווכח על זה.
ד"ר הרשקו: זה מדהים! ואז אולי יש שאלה. תגיד למה זה בכלל חשוב לפתח גמישות מחשבתית? ואולי גם, למה זה חשוב דווקא בתקופתנו אנו היום, יותר מפעם?
אור: יש מלא הגדרות. יש הגדרות שמדברות על היכולת להיפתח לצורות שונות של חשיבה. לא נכנס כאן לפוליטיקה, אבל אם בן אדם בדעה ספציפית, כל אחד יבחר את הדעה שלו, אם אתה מרשה לעצמך להיפתח לדעות מנוגדות, אתה קצת עובד על הגמישות שלך. ושאלת אותי למה דווקא עכשיו. ואני חושב שאין לנו ברירה. אני חושב שעולם העבודה, למשל, משתנה בטירוף. אפשר לדבר פה על מגמות ולעוף, אבל בוא ניקח את זה לרמה הכי פשוטה - התחלף לך הבוס. בא לך עם שיטות עבודה חדשות, הוא הרבה יותר ריכוזי. אתה חייב להסתגל לשינוי. ויש לנו כל היום שינויים, ומי שלא יסתגל לשינוי, פשוט יישאר מאחור, והוא יהיה נורא מתוסכל.
ד"ר הרשקו: זה כל כך נכון. אולי יש אנשים שיותר מאופיינים עם גמישות מחשבתית? ש… אמ... זה יותר מתאים להם? שיותר אפשר לזהות... ברור לי שזה אנשי-הקשב, אבל, אבל באופן כללי יש אנשים שהם יותר מאופיינים עם גמישות מחשבתית?
אור: כן. למשל זה מאוד מתחבר... באנגלית אומרים: to tolerate frustration. כלומר, אנשים ש… וגם פה אפשר להתווכח על גנטיקה וסביבה, אבל אפשר להגיד ההורים עבדו איתם על זה, אפשר להגיד הוא נולד עם זה. אנשים שיש להם יותר יכולת להתמודד עם תסכולים, יהיו קצת יותר פתוחים לפי המחקר. זה לורן מילר. היא מדהימה. והיא ראתה שזה מאוד מחובר. פשוט העבירה שאלונים, עשתה המון המון פעמים, וראתה שאנשים שיש להם יכולת יותר טובה להתמודד עם תסכול, מדברים עם עצמם, יש להם שיחות פנימיות, יש להם פרופורציות. פרופורציות... אה, היכולת להיות גמישים היא קצת יותר טובה.
ד"ר הרשקו: זה מעניין וזה גם מאוד מתאים לאנשי הקשב, כי הם צריכים להתמודד עם הרבה יותר תסכולים בחיים שלהם, והם באמת מפתחים איזה מין חוסן כזה לתסכולים. אנחנו אפילו ממש ראינו את זה עכשיו בקורונה, שדווקא אנשים עם הפרעות קשב, סטודנטים בפרט, התמודדו הרבה יותר טוב עם, עם מה שקורה פה כי הם כבר רגילים להתמודד עם תסכולים. אז הנה עוד יתרון בעניין הזה. ותגיד, מה, מה מייחד, אולי, אנשים עם חשיבה כזאת גמישה מול אנשים שיש להם חשיבה יותר מקובעת?
אור: אז אחד ההבדלים הגדולים, ואני אצטט פרופסורית שאני מאוד מאוד אוהב, הלוואי שהייתי מכיר אותה באופן אישי, קוראים לה פרופסור קרול דווק מסטנפורד, היא באמת אחת הגדולות. היא מדברת המון על ההבדל הזה, ואחד הדברים היפים זה כשאתה חווה תסכול שאתה לא מצליח משהו. כי שאתה לא מצליח משהו, אז אם יש לך חשיבה נוקשה, אתה ישר אומר: אנ'לא, אני לא טוב בזה, אני לא יודע לעשות את זה, אני לא מסוגל, זה לא אני, אין לי ת'כישרון לזה. שירלי, את לא מבינה כמה אנשים, לא נעים להגיד, ממציאים סיפורים - אה... אני לא טוב בשיחות קשות בטח, כי גם אמא שלי לא הייתה טובה ואבא שלי, והמוצא שלי, ואיפה גדלתי... והם מחפשים כל מיני... הסבא רבא שלי... אפילו מצאתי פעם גבר שאמר, אנחנו דור שלם במשפחה, אנחנו בגנים אנחנו לא טובים בחיתולים! אני לא... גם אבא שלי לא ידע לחתל וגם סבא שלי לא ידע לחתל. ו... ועכשיו, כשאתה נמצא במקום כזה אתה לא רוצה לנסות. אתה לא במקום בכלל של לבוא ולהגיד רגע, ניסיתי פעם אחת, לא הצלחתי. שנייה, בוא נחשוב על זה - כשמנסים משהו פעם ראשונה והוא לא עובד, הוא לא עובד כי זה פעם ראשונה. שנייה, רגע, לא ניסיתי שלוש פעמים. גם אם ניסיתי ארבע וחמש פעמים, ניסיתי באותה דרך וזה לא עבד, אז אין טעם לנסות עוד פעם, בוא ננסה שיטה אחרת.
זה קצת מצחיק, זה כמו ילד קטן שמנסה ללכת. כשאתה עושה משהו בפעם הראשונה פעם השנייה, יש סיכוי שזה לא יעבוד. אבל אנשים גמישים, וזה מה ששאלת, מצד שני של הסקאלה יגידו לעצמם, טוב, בסדר, אני לא מיומן. זה לא עניין של כישרון. זה עניין של מיומנות. מעניין כמה פעמים אני צריך לעשות את זה כדי להצליח. אני מסתכל עליי, אפרופו פוטנציאל לא ממומש, בקושי עשיתי בגרות, באמת אה... וכאילו, אם למישהו הייתי אומר פעם, אני אהיה דוקטור... וגם היום בדוקטורט, אני לא, לא מחרטט, קשה לי. קשה לי להושיב את עצמי. אבל כל מיומנויות הלמידה שלי במהלך התואר ראשון והתואר השני, השתנו ברמה של - אני לא אותו בן אדם. אני... היכולת שלי לקרוא חומר, לסכם עיקר וטפל, אה... אני יכול להמשיך פה עוד. אין לי טיפת כישרון. זה מיומנויות. אז אפרופו גמישות ואנשים גמישים, זה היכולת להבין, שאם יש לך כישרון - איזה כיף לך. אם יש לך כישרון למשהו, מעולה. אבל אנשים גמישים יגידו לך: it was just a starting point, כלומר, זה בעיקר בהתחלה. אבל הרבה פעמים זה עניין של מיומנות, וזה אחד הדברים הכי חשובים בהבדל בין אנשים נוקשים לאנשים גמישים.
ד"ר הרשקו: ממש מעניין. אני נזכרתי בכל האנשים שהם מגיעים אליי לקורס "ארגון זמן" שלי, והם מגיעים ממקום מה זה מיואאאש - ניסיתי כבר הכל. אני מקרה אבוד. במיוחד כזה בהתחלה. והנה, בסיום של הקורס, תוך 21 יום, משתנים להם החיים לגמרי, כי פשוט הם, הם לא השתמשו ב... בדרך שמתאימה להם, או בהנחיה שמתאימה להם, כי זה גם קורס שמותאם להפרעות קשב. ו... והנה משהו שחיים שלמים, 40 שנה, לא הצלחת לעשות, אתה מ... מצליח תוך חודש. אז ממש כדאי באמת לחשוב על ה... על הנושא הזה, של לא להיתקע במחשבות שמורידות אותנו. ממש לזהות איזה מין... זה גם קרול דווק באמת מדברת על זה, לזהות את המחשבה הזו שחוזרת על עצמה וחוזרת על עצמה, הופ לאתר אותה, זה כבר דבר טוב שאתה מאתר אותה, ו... וממש לסתור אותה. ממש, אפילו, להראות לעצמך כל מיני דוגמאות של איפה כן הצלחת. ו... ולנסות. גם יש איזה מין פחד כזה מכישלון, גם בקורס שלי אני רואה את זה - וואי, לא הצלחתי היום לעמוד בלו"ז. מעולה שלא הצלחת, כי עכשיו תוכל ללמוד למה, מה קרה שם ומה אתה יכול לשנות.
אור: זה חלק מאוד גדול, וגם היכולת שלך להתמודד עם כישלון, כי תחשבי רגע, לפעמים יש איזה שהם אירועים נדירים בחיים שאתה לא מצליח, ובמקרה יש מישהו בסביבה, מישהו במשפחה, קולגה, חברים, שאומר לך, נגיד, שירלי, תקשיבי, אאמ... זה ככה בהתחלה. תשמעי, כאילו, עברתי את זה. עכשיו, מה הבעיה? הרבה פעמים אין לנו את הבן אדם הזה. אם יהיה לנו אותו, משהו בנו מסתכל על תחושת הכישלון מאוד מאוד אחרת. אתה פתאום קולט, כאילו, אהה, אוקיי, גם הוא עבר את זה. אבל הוא ברמה מאוד טובה אז אוקיי, זה בסדר. אבל הבעיה זה שלא תמיד יש לנו מישהו כזה בסביבה. ואם נייצר איזשהו הרגל שנחפש מישהו כזה, אז כל ההתמודדות שלנו עם תחושת הכישלון תהיה הרבה יותר גמישה. בשורה התחתונה שלי, זה שלפעמים, שנורא קשה, לפתוח את האינטרנט. לחפש. אולי יש חוקר, אולי יש בן אדם שכתב על זה בלוג, פודקאסט, משהו באינסטגרם, סרטון. יש אנשים שעושים עבודה והגיעו לרמה מאוד קיצונית בכל תחום, במיוחד בקשב, בריכוז, בגמישות. ואולי יהיה להם משהו לתת לי. וזה בעיניי כל כך חשוב, וזה כל כך משנה את כל היכולת שלנו להתמודד עם כישלון.
ד"ר הרשקו: זה כל כך חשוב מה שאתה אומר עכשיו, כי אנשים הם מאוד חוששים להיעזר, לשאול, מבחינתם זה חולשה. ולפעמים אני גם מדברת עם הורים שמסתכלים על זה ככה, למה שאני אעזור לילד? הוא צריך להתחשל, הוא צריך להתמודד. ו... ואני ממש אומרת להם, המחקרים שנעשו על האנשים שהכי מצליחנים בעולם הזה, התכונה מספר אחת שלהם, זה דווקא שהם יודעים להיעזר. זאת אומרת, זאת לא חולשה אלא להפך, זה, זה חוזקה. ומה שאתה מתאר זה, זה בדיוק זה, לא להישאר לבד במקום הזה, אלא לחפש מי יכול לעזור לך, מי יכול לדבר איתך על זה. זה גם קצת הזכיר לי את המשפט של... "כל בן אדם צריך מישהו אחד שיאמין בו". ז'תומרת, ממש לא להישאר שם לבד. ה... ליצור קשרים הזה, זה נראה לי גם מאוד חשוב.
אור: זה סופר חשוב ואני אתן אפילו עוד דוגמה. קורה לפעמים שאנשים מגיעים למיצוי בתפקיד בעבודה. וזה באמת, קחו איזה ארגון שאתם רוצים. והרבה פעמים אנשים אומרים, כאילו, מה אני אעשה, ואני ממצה, קשה לי להניע את עצמי, אני קם בבוקר ודי נמאס לי, ואז הם פוגשים אנשים שכן הצליחו בתוך הארגון לזוז. נגיד, אנחנו עובדים באותו ארגון, ושמעת עליי שאני עברתי תפקיד, ואת רוצה גם לעבור, ואת לא מכירה אותי ברמה האישית אבל יש בינינו חבר. ואת מרימה לי טלפון, הכי פרקטי הכי תכלס, היי אור, אהלן, מה נשמע? קוראים לי שירלי, הגעתי אליך דרך, נגיד, אורן, הוא פשוט סיפר לי שעברת לאחרונה תפקיד, ואני ממש חושבת לעשות את זה, רציתי לשאול אם אני יכולה להזמין אותך לצהריים, וממש כאילו, אתה יודע, רק לשמוע קצת... מה הסיכוי שאם תפני ככה, פחות או יותר, בישראל יגידו לך, כן. בכיף. אני טוען, מאוד מאוד גדול. זה משהו מאוד בתרבות שלנו. ואת רואה, אנשים לא עושים את זה. זה מין שילוב של אגו, חשש מכישלון, חשש מלהיתפס, שאני לא יודע. אבל את רואה שיש אנשים שעושים את זה עוד ועוד ועוד, כי, כאילו, משהו השתחרר להם, והם כבר עושים מזה עניין. ואגב, אם יש לכם חבר כזה אז תהיו חברים שלו, כי משהו בזה נורא נורא מדבק והוא מייצר גמישות. כי אתה פתאום מתחיל להבין, זה לא כזה משנה. בוא, תלמד, תזוז, תלך, תפתח, תראה מה הם עושים, תנסה לנסות. זה עובד וטוב.
ד"ר הרשקו: מדהים! הנה כבר כלי פרקטי מעולה. ואתה יודע מה? אולי בוא באמת נזרום ל... לעוד ממש כלים כאלו שאנחנו יכולים ליישם ולפתח את הגמישות המחשבתית שלנו.
אור: אז באמת אחד הכלים זה היכולת לזוז בן טקטיקות שונות. אנשים גמישים עושים הכנה הרבה יותר מעמיקה לסיטואציות. ונגענו בזה מקודם ועכשיו בואו נעמיק. אם יש לכם סיטואציה שאתם יודעים מראש, אם אתם לא יודעים אתם לא יודעים, ואם זה בן אדם שלא פגשתם אז אולי לא פגשתם, למרות שגם פה אפשר לאסוף מודיעין על בן אדם. אבל אם זה, באמת, ברמה הכי פשוטה - אתם לוקחים את הילד, אם יש לכם ילדים קטנים, ואתם רוצים לעשות פליי-דייט עם ילד אחר, ואתם יודעים ש... קלטתם שההורה יהיה קצת מביך. ויהיה קצת... לא יהיה על מה לדבר. או אתם נכנסים לראיון עבודה, או יש לכם פגישה עם ממשק עבודה, עם בן אדם שלא זורם. אני יכול לתת מלא מלא דוגמאות. סיטואציה שבה אתם יודעים, שיהיה לכם קצת מורכב. מה יקרה אם נחשוב שניה ונגיד, אוקיי, אני לא אהרוס את הספונטניות, אבל אני יכול לדבר על זה, אני יכול לדבר על זה במיוחד, אגב, באלמנטים מקצועיים, ששם יש לך אג'נדה. אתה יודע מה אתה רוצה לקדם. קחו בחשבון שתהיה התנגדות. קחו בחשבון שלא תמיד יזרמו איתכם. מסתבר שאנשים גמישים, ובדקו את זה עוד ועוד, וגם עשו על זה הרבה מחקרים, ראו שאנשים גמישים בונים טקטיקות שונות לסיטואציות. ואז היכולת שלך, במהלך הסיטואציה, לזוז ולהגיד לעצמך הכי פרקטי, טוב זה לא עובד יאללה בוא נעשה את הדבר השני.
עכשיו אפשר לקחת, למשל, ספורטאים. שספורטאים עושים את זה בקטע מטורף. הם יודעים טוב מאוד שלפעמים, ה... מהלך המשחק, זה יכול להיות מכדורסל, כדורגל, טניס, שחייה, לא עובד לי כמו שאני רוצה אז נפעיל שיטה אחרת. זה יכול להיות מוזיקאים, שפתאום נקרע לך מיתר. יש, יש מלא מלא דוגמאות. אנשים גמישים, אחד הדברים היפים שרואים אצלהם, זה היכולת שלהם לזוז בין טקטיקות שונות. אם אני חוזר להפרעת קשב או הפרעת ריכוז, מה קורה שאתה יושב ולא בא לך. אתה לא מסוגל להתרכז. פתאום... יאללה עוד קפה. פתאום... בוא נרים טלפון לחבר. פתאום... אה, אפשר עכשיו פה על הכל. איזה עוד טקטיקה אני יכול לעשות? אני יכול להגיד שבתואר הראשון שלי, במיוחד בשנה הראשונה, למדתי פסיכולוגיה, לא הייתי מסוגל לשבת. ופסיכולוגיה צריך ללמוד המון המון המון חומר. באיזשהו שלב אמרתי לעצמי, מה יקרה אם אולי אני אלמד פחות אבל אני אעמיק, ואני אקח עיפרון ואני אכתוב על הספר שאלות. וגיליתי שזה עובד לי, אבל זה לא עובד בכל המקצועות. ואז הייתה לי סיטואציה שאמרתי, אני לא מסוגל לא מסוגל אני צריך ללמוד בעל פה. ואז אני זוכר איזה יום אחד שקניתי טלפון מגניב וראיתי שיש בו רמקול, אז אמרתי, יש לי כל מיני נסיעות לעשות, כי אני גם עבדתי, בוא פשוט נקריא לעצמי בקול רם, אני לבד, את הטקסט, ואז שאני בנסיעה נקשיב לעצמי, ואמרתי, וואי! זה ממש עוזר. כלומר בסוף, אם אתה מצליח לפתח, לחשוב על איזה עוד דברים יכולים לעזור לי, ולזוז בין טקטיקות, כי משהו אחד לא עובד, בוא נחשוב מה עוד עובד, ואגב דיברנו על זה מקודם, לחפש, סטודנטים אחרים אנשים אחרים, מה עובד להם, זה שיא הגמישות.
ד"ר הרשקו: אני חייבת לציין, שגם אנשי הקשב, בגלל שיש להם המון מחשבות, לטובה ולרעה, מה שנקרא, לפעמים המחשבות האלה מציפות ומציקות ואפילו יכולות לגרום לחרדה לפעמים, כשהם בלופים. אבל דווקא הנושא הזה, שהם חושבים הרבה ומדמיינים הרבה "מה יקרה?", וזה יכול באמת לעזור להם כאן, כי הם באמת יכולים לדמיין כל מיני סנריואים. ולחשוב מה הם יעשו שם, ואז גם ליישם את זה בפועל. וגם, גם הרעיונות שלהם הם באמת מאוד יצירתיים, מאוד שונים. תמיד כשאני מעבירה את הקורס "ארגון זמן", הם פתאום באים אליי, טוב, עשיתי ככה וככה… אבל, אתה יודע, אני כבר יותר מעשור מעבירה את הקורס ו-וואו! על זה לא שמעתי. והם שואלים אותי, וזה בסדר? אני אומרת, זה עובד לך? אז ברור שזה בסדר, להיפך, כאילו, ממש צריך לעוף על ה… כל מיני רעיונות שונים ו... ולנסות אותם, וגם אם זה לא עובד, אז טוב שניסינו ומנסים משהו אחר באמת, כמו ש... כמו שאמרת.
אור: זה הגיע משיטה שנקראת "Triz", היא מדברת על גמישות מחשבתית בתהליכי עבודה. והיופי בגישה הזאתי זה היכולת להיות לקחת תהליך, אפילו ברמה של טקס בוקר כאילו, ברמה שלהתקלח, להתגלח, לצחצח שיניים, הכל, במיוחד מי שיש לו ילדים, לקחת תהליך לכתוב אותו ולראות מה לא עובד לי, ואולי לשחק עם המשתנים, עם ה-components. ואממ... אחת הדוגמאות הכי יפות, שאני נורא נורא גאה בה, זה... יש לי שלושה בנים והבן האמצעי שלי בהתנגדות תמיד. והיום הוא בן ארבע, קוראים לו תום, והוא שונא לצחצח שיניים. ואני לא מגזים, לכל מי שהורה כאן ושומע אותנו, כמה פעמים זה הרס לנו את כל הבוקר, לכל המשפחה. אתה מתוסכל, אתה בלחץ, אני צריך להספיק לעבודה, כל אחד יכול לדמיין - כעסים, הרמת קול - לא כיף. עד שיום אחד אמרתי לעצמי, מה יקרה אם אני אקח דף, אני פשוט אכתוב את כל הסדר של כל הדברים אני עושה כאילו. אני בא, אני צריך מתיחות קצת כואב לי בגב בבוקר, אחר כך פה... אני לוקח סנדוויצ'ים, הכל מכין, ואז אמרתי, מה יקרה אם ניקח את הרגע הזה שאני בא לצחצח לו שיניים, שלשמחתי יש משחה בטעם תות שלא צריך לשטוף לילדים, שזה מה זה תענוג, וניקח אותה ונשאל את עצמי, איפה בכל התהליך הזה הוא לא מתנגד? הוא לא מתנגד כשהוא באוטו עם חגורה עליו והוא שומע את המוזיקה שהוא אוהב. ואמרתי, נכון, זה מאוד גמיש, יש מצב שאשתי לא תסכים איתי. מה יקרה אם אני אקח את המברשת שיניים, את המשחת שיניים ואני אצחצח לו באוטו? וכשבאתי לאשתי, היא אמרה לי, מה אתה רציני? מה, אתה תסתובב עם מברשת שיניים ומשחת שיניים אחר כך כל היום באוטו? אמרתי לה, קודם כל, זה זמני, חוץ מזה, מה זה משנה?
הכלי הזה, אגב באנגלית, נקרא division, חלוקה, אתה מחלק את המשתנים בסדר שונה בתהליך, כלומר, האם אני יכול לקחת אלמנט מסוים ממקום מסוים בתהליך, ופשוט להעביר אותו לרגע אחר, להקפיץ אותו לחצי שעה אחרי, רבע שעה אחרי. זה לא ייאמן מה זה עשה. זה הוריד את כל ההתנגדות! פתאום שקט, פתאום כיף. ואגב, זה היה איזה כמעט שבועיים שלושה, וכאילו משהו בו השתחרר. השורה התחתונה שלי זה, שלפעמים, אם אתם רואים שמשהו לא עובד, הדבר הכי טוב בלהיות גמיש זה להסתכל שנייה על כל התהליך. וזה יכול להיות תהליך של - איך אני מתכונן להתחיל ללמוד למבחן? איך אני מתכונן להתחיל לעבוד על מסמך בעבודה שאין לי כוח לשבת עליו? איך אני... יש מלא מלא תהליכים. ככל שנחשוב על זה, יש שם מלא מלא חלקים. אני יושב, אני מכין קפה, אני שם, הטלפון פה, הכל... יש פה ממש שלבים, ולראות אולי אני יכול לשחק באופן גמיש עם המרכיבים בתהליך, כדי אולי לצלוח את זה יותר טוב.
ד"ר הרשקו: מדליק לגמרי! אני קוראת לזה "יום בחיי", כי פעם הייתה תוכנית כזו שנקראה "יום בחיי", והיו פשוט עוקבים אחרי איזשהו מפורסם, ומצלמים את כל מה שהוא עושה. אז גם ממש בקורסים שלי, אני אומרת לאנשים, אם אתם מרגישים תקועים עם איזה משהו, פשוט תכתבו מה אתם עושים, נגיד, או באותו יום, או עם איזושהי פעולה שאתם תמיד נתקעים איתה, ואז תעברו על מה שכתבתם ובאמת תראו מה, מה קורה שם, ומה אתם יכולים לשנות. אז אני ממש ממש מתחברת לזה.
אור: וגם אני אתלה על אילנים גבוהים, החברות הכי גדולות בעולם משתמשות בטכניקות האלה. מי ששמע על חנויות Amazon Go בארצות הברית, שאני נורא בסקרנות מתי זה יגיע לארץ? זה יגיע לארץ! שיש חנויות, שאתה נכנס ואין קופאית! אין קופאית! וזה מתחיל לתפוס תאוצה בארצות הברית בטירוף. אתה נכנס, הם לא טיפשים, יש אפליקציה הם יודעים שנכנסת, הם יודעים שאתה מרים מוצר ספציפי, אתה שם בסלסלה, יש שמה מצלמות. אבל מה הם עשו? לקחו את כל המרכיב ואמרו, מה יקרה אם ניקח את המרכיב של הקופאית ונוציא אותו? כי זה נקרא substraction, החסרה. יש ממש כלים שמייצרים גמישות, שאם לוקחים תהליכים ומשחקים עם המרכיבים, אתה מקבל דברים מטורפים. מי חשב שאני אוכל לשלם מבלי להוציא את הכרטיס אשראי? אם חברות ענק יכולות לעשות את זה, כל אחד יכול לעשות את זה ברמה האישית שלו.
ד"ר הרשקו: יש לך עוד כלים שיכולים לעזור לנו?
אור: בטח. עוד כלי, הוא נקרא באנגלית self study, אני לא כל כך אוהב את התרגום שלו ותכלס זה לא משנה, חקירה עצמית, ניסוי עצמי, זה לא באמת משנה. שבדקו את זה עוד ועוד, מה מייחד אנשים גמישים, ראו, שבאנגלית - setting experience, הם עושים ניסויים עם עצמם. זה אומר שאם, למשל, הם לא מצליחים לעשות משהו, הם לא נכנסים למקום הנוקשה של, אוף! אני לא יודע איך עושים את זה! הם לא נכנסים ל שחור או לבן. אני יכול אני לא יכול, אני טוב אני לא טוב, אין לי כישרון יש לי כישרון. הם אומרים לעצמם: בוא ננסה. בוא נחליט, נגיד... אגב במחקר זה נורא יפה, ראו שצריך לפחות ארבעה אלמנטים כדי שזה יקרה, כלומר ארבעה ימים, ארבע פעמים, כלומר לפחות לעשות ניסוי על ארבע פעמים ויותר אם זה אפשרי - בוא ניתן עוד שנייה דוגמא שזה יהיה ממש פרקטי - ואמרו, מה יקרה אם, למשל, אני אעשה את זה... משהו חדש ארבע פעמים, יצליח לא יצליח, בטוח שבמהלך הניסוי אני אלמד מה יותר עובד לי. אגב, ככל שאתה נכנס לזה, אתה מאוד מאוד בבהירות מחשבתית, אתה יודע בדיוק מה אתה רוצה לעשות, אבל אתה מאוד פתוח לנסות. סוג של פיילוט כזה.
אני אתן דוגמה הכי פשוטה. אני מתמודד היום עם הרצון שלי לאכול יותר בריא בערב, כי אני אוהב לאכול והרבה פעמים אני אומר לעצמי, אם אני רק הייתי מסוגל לחתוך סלט. ו... וזה קשה. והמון פעמים אני מוותר, אני אומר כאילו, אני לא אספיק עם הילדים ואני, אני ממש משוכנע שאני לא אצליח, סוג של תחושת כישלון. וזה חשוב לי, כי כשאני כן מצליח לחתוך סלט, אני קם בבוקר למחרת עם בטן פחות כואבת, יותר כיף לי. ואז אמרתי לעצמי, בוא נראה מה אני צריך לעשות, כדי להגדיל את הסיכוי שאני אחתוך סלט. ועשיתי ניסויים. גיליתי, למשל, שאם אשתי נמצאת בבית לפניי, אני רק מבקש ממנה, אם תוכל לקחת רק את הירקות מהמקרר ולשים אותם בחוץ. וניסיתי את זה כמה פעמים וראיתי שזה עובד. שמתי לב שאם אני עושה את אותו סלט כמה ימים זה משעמם אותי. ואז זה דווקא לא. ואז גיליתי... בוא ניקח ונוסיף זיתים. כלומר בסוף, אם אנחנו אומרים, בוא נבדוק בוא נחקור. אני אומר תקחו את המילה "לחקור", תוסיפו אותה כל הזמן.
העובד בא אליך עם - תגיד, זה יעבוד? זה לא יעבוד? אתה יכול לענות לו, תקשיב, אני יכול להגיד לך מה עובד לי אבל זה לא משנה. בוא נחליט שאנחנו עכשיו שבוע שלם חוקרים את זה. עצם זה שנתחיל להתרגל לעשות את זה עוד ועוד ועוד, יש משהו בגמישות שמתחיל להתפתח. קודם כל אתה לא מגיע ל: טוב, אני לא יכול. אתה ישר: אה, עוד לא חקרתי את זה. שתיים, אתה כבר מתחיל להיות מיומן ב: מעניין מה אני צריך לעשות כדי לייצר איזשהו רצף, כדי לקבל תוצאות, שאולי אני אצליח להגיע למסקנה ש: וואלה! זה פתרון שיותר מתאים לי. אז באמת הכלי הזה, ש - לבוא ולהגיד, בוא ניקח את זה ארבע פעמים, חמש פעמים. בוא נעשה ניסוי קטן. אני לא חייב בכלל לספר לאף אחד. וזה מפעילות ספורטיבית ועד תזונה. ועד היכולת להתרכז. ונגיד, דיברנו מקודם על להקליט את עצמי מדבר כדי ללמוד חומר. יכול להיות שיש פה אנשים שמקשיבים ויגידו לעצמם, זה לא עובד לי. אבל שנייה, תחליט ארבע פעמים, תנסה, אולי תראה שלא עובד לך להקליט ארוך, מתאים לך קטעים קצרים.
ד"ר הרשקו: כן. להתנסות זה באמת סופר סופר חשוב. לפעמים אני ככה תוהה, כמה זמן? כמה זמן ניתן לזה ניסיון? מתי נבין שזה לא עובד? יש איזה... אז אתה אומר שזה ממש הארבע פעמים? זה הכלל?
אור: כן. בדקו את זה יותר. גם, צריך להגיד, זה מחקרים סטטיסטיקות. אמרו, מעבר לארבע פעמים אתה מתחיל לקבל קצת יותר אינדיקציות של מה מתחיל לעבוד מה מתחיל לא לעבוד. אתה רואה, קצת פחות זה... זה פחות רציני. אגב, עדיף כמה שיותר. אני לא מחדש פה לכולם, יש אנשים שנגיד, יודעים שאם הם יבואו הביתה, והם יחליפו לבגדים של הבית, עכשיו, הסיכוי לעשות פעילות ספורטיבית אחרי העבודה, שואף לאפס. אבל לפעמים הם שמים את התיק של הבגדים בתוך האוטו. עכשיו, זה לא מתאים לכולם. אבל אם תגיד לעצמך, בוא נראה, איזה יום בשבוע הסיכוי שאני אעשה ספורט הוא קצת יותר גדול? אבל אני לא בטוח שזה יעבוד כי יש לי ילדים ומשפחה. בוא נחליט שאני עכשיו חודש בודק את כל יום רביעי. אז כן. לפחות ארבע פעמים לראות שזה עובד.
ד"ר הרשקו: יפה מאוד. אני רוצה רגע להתחבר לדוגמת הסלט, אני, בסדנאות תזונה שלי, ממליצה לאנשים לתכנן מראש את מה שהם רוצים לאכול ואפילו להכין מראש. והרבה פעמים שאני אומרת, אתם רוצים לאכול סלט כל ערב? זה, זה שאיפה של הרבה אנשים, שתדע, אז תכינו לעצמכם חמש קופסאות סלט לשבוע הקרוב ושימו במקרר בלי הרוטב. והרבה אנשים - מה? זה יתקלקל, זה לא יצליח, זה יהיה מושי, זה לא יהיה כיף. אני אומרת להם, תנסו, תנסו. אפילו יש לי תמונה כזאתי של חמישה סלטים. ואז הם באמת מנסים ורואים שזה עובד. אז זה... אז העניין פה זה באמת לנסות את הדברים ולבדוק על עצמך, כמו שאמרת. ותגיד, יש איזשהי דרך לפתח גם גמישות מחשבתית אצל ילדים, משהו יותר ספציפי?
אור: כן, וזה גם מתחבר לעוד טכניקה מקסימה שאני מאוד מאוד אוהב, ואני אסביר אותה דרך ילדים, זה היכולת לפרק דברים קשים, אתגרים, דברים שאנחנו לא מצליחים, למיומנויות. לא תמיד ילדים מכירים את המילה "מיומנויות", אגב, מבוגרים מכירים אבל לא מדברים ברמה הזאתי. אבל אם לחשוב רגע, וניקח משהו שהוא מאוד מאוד קשה לנו, ונגיד, אני אהיה צריך להתמודד עם זה עוד כמה פעמים. בגלל זה אני רגע אעשה את זה מאוד ברור. אירוע חד פעמי פחות מעניין אותי. מה שבעיקר מעניין אותי, זה מה קורה אם אני צריך להתמודד עם זה עוד פעם ועוד פעם? נגיד קולגה קשה בעבודה, מישהו שאני צריך להתמודד איתו ולפגוש אותו פעם בשבוע פעם ביום. אם אני אעצור ואני אגיד, אני פוגש אותו, אני מתעצבן, יוצאים לי תגובות לא נעימות, אני גם לא מצליח לווסת את עצמי, אני לא מצליח להירגע, ואז גם אני גרוע בזה, ודיברנו על זה, אני אכנס למין מקום מאוד מאוד נוקשה. אבל אם אני אגיד, מה יקרה אם אני אפרק את זה למיומנויות? כלומר, לאורך זמן. למשל, מיומנות אחת שהיא מאוד מאוד תעזור לי אם אני אעבוד עליה, היכולת להסתכל על הזמן שאני נמצא עם הקולגה הזה, ולהגיד לעצמי, לא נורא, עוד עשר דקות זה נגמר, אני רק אראה אותו מחר. זה יכול מאוד מאוד להרגיע אותי. או מחשבות שעוזרות לי להתמודד ואני יכול להגיד לעצמי, האם אני יכול לפתח איזשהי מיומנות, שכשאני נמצא איתו בסיטואציה, אני יכול להגיד לעצמי את המחשבות האלה. ואז כמו מחשבה למשל, וואו, אני יודע מאיזה רקע הוא מגיע, אז וואלה יהיה לי הרבה יותר קל להתמודד איתו. עכשיו, למה מיומנויות? כי זה לאורך זמן, זה לא משימה.
ושאלת אותי על ילדים. אני אתן דוגמה הכי קטנה על הילד שלי, לוטם, מאוד קשה לו עם אופניים. היום הוא כבר רוכב טוב. ולא יכולתי לעזור לו ולהגיד לו, תקשיב, בוא נפרק את זה למיומנויות, אז פשוט עשיתי לו את זה ואמרתי לו תראה רגע, רוצה רגע לנתח? ישבתי איתו אחרי שהוא נופל באופניים בחו… בחוץ, באיזה רחוב ליד הבית שלנו, ואמרתי לו, בוא נראה רגע, ונחפש את הדרך הכי טובה פשוט לעלות על האופניים, ולנסות לראות שאנחנו לא נופלים. ואמרתי לו, תקשיב, אתה צריך לעבוד על זה עוד ועוד ועוד. גם פעם אחת לא תעזור, כי יכול להיות שבפעם הבא תיפול. זה ילד בן חמש יכול להבין, כלומר מיומנות. ואז אמרתי לו, שאתה כבר יושב, בוא נחשוב רגע איך אתה לא נופל, ובוא נחשוב מה יכול לעזור לך.
וכמובן, נורא תלוי בני כמה הילדים, אבל אם אנחנו לוקחים כמבוגרים משהו שקשה להם ומתסכל אותם, ואנחנו עוזרים להם לפרק את זה למיומנויות ולא למשימות, כי אם בנאדם עשה משימה, עמד בה לא עמד לה, זה נגמר. זה אירוע חד פעמי אבל היכולת לקחת אתגר, משהו שקשה איתו, ולפרק אותו למיומנויות, לאורך זמן מייצר גמישות, למה? כי כשאתה עובד לאורך זמן, פחות מעניין אותך אם הצלחת או לא הצלחת. אתה גם יכול לדבר עם הילד ולהגיד, גם אני בהתחלה לא הצלחתי. זה לוקח זמן. ואז הגמישות מתחילה להתפתח, אתה פחות מתרגש, אתה פחות מרגיש תחושת כישלון. כשאתה עושה לאורך זמן, וזאת מיומנות, היום כל הארגונים מדברים ב "סקילס" - upskills, reskills - כל הדברים האלה, אתה כבר מבין, אוקיי, זה מיומנות, זה לאורך זמן, אתה נעשה הרבה יותר גמיש, אתה גם אומר לעצמך, טוב אה... פפפ... לא הצלחתי, אבל לא נורא, ננסה שבוע הבא, אגב במיומנות אחרת, רק הצלחתי אחרי שבועיים, אז ברור שגם פה זה יהיה... אתה הרבה יותר גמיש.
ד"ר הרשקו: איזה יופי! כמה כלים פרקטיים והיגיון וידע היה פה בפרק הזה, ואני חושבת שאפילו מספיק שתיקחו משהו אחד ממה שדיברנו עליו כמו, לחשוב נגיד על כמה סנריואים, או לכתוב רגע מה אני עושה ולמצוא מה שם פחות עובד, או לעשות את ה-self study על עצמנו, או באמת להפוך דברים קשים למיומנות, לא להסתכל על זה כעל קושי אלא פשוט, חסרה לי כרגע המיומנות. ויש עוד הרבה, באמת, דברים שדיברנו עליהם והעלינו פה, אז מספיק לעשות איזה משהו קטן כזה ו-וואלה, נהייתם יותר גמישים מחשבתית, והדבר הזה ממש יכול לשנות חיים בעסק, בעבודה, בקשרים זוגיים או חברתיים. זה באמת תחום מאוד מאוד חשוב אז אני ממש רוצה להודות לך, המון המון תודה!
אור: איזה כיף. תודה שאירחת אותי.
[מוזיקת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentários