top of page

אנשי הקשב 87 - איך לסדר את הבית? עם ארבל אורפז

בהפרעת קשב יש יותר בלגאן, עומס, גם כשמנסים לסדר קופצים מדבר לדבר ולא מצליחים לסיים, גם כשמצליחים לסדר - הסדר לא נשמר לאורך זמן, שוכחים איפה שמנו חפצים... ואצל הילדים זה בכלל חגיגה ועדיף לסגור את הדלת של החדר! בפרק הזה נדבר על הסיבה שיותר מאתגר לאנשי הקשב ליצור ולשמור על סדר, מה התחושות שמלוות לנוכח הבלאגן (אשמה...), איך אפשר לגייס לזה מוטיבציה? איך סדר יכול להיות דווקא הכלי לסדר במחשבות אצל אנשי קשב? איך לשחרר עומס חפצים מיותר ואיך תופעת האגרנות מתקשרת לכאן? וניתן טיפים וכלים מנחים ספציפיים לסידור הבית אצל משפחות קשב לאורך זמן.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/03/2024.

ד"ר הרשקו: אז תני לנו טיפ לסידור הבית.

ארבל: הטיפ שלי הוא להוריד עומס, כי הבלגן הוא כמו רעש ויזואלי. מסיח את הדעת וגורם לתחושת בלגן פנימית. הרעיון הוא לנסות לשאול את עצמנו שאלות ממוקדות, שיעזרו לנו להבין האם החפץ שמולי שימושי עבורי, או שהוא נשאר, מסיבות אחרות שנדבר עליהן בפרק כמובן.

שאלות שאפשר לשאול את עצמנו כשניגשים לזמן ממוקד במיון החפצים: כמות - כמה באמת אני צריך, כמה חפצים יש לי עם פונקציה דומה. נוחות - יפה, טוב ונעים להשתמש בחפץ, האם קל להפעיל ולהחזיר למקום. ושימושיות - מה מצב החפץ מבחינת תוקף או נראות, מה הסיכוי שנשתמש.

אלה השאלות שאני ממליצה לכם לשאול את עצמכם כשאתם מורידים עומס בבית.

ד"ר הרשקו: אז נוחות, כמות ושימושיות, ממש לשאול את עצמי את זה על כל חפץ וחפץ.

ארבל: בדיוק.

ד"ר הרשקו: מעולה, אז בואי נתחיל את הפרק ונשמע עוד טיפים.

[מוזיקת פתיחה]

פתיח: אני מזמינה אתכם למסע לפיצוח הפרעת הקשב שלכם, בכדי שתוכלו סוף סוף להבין ולקבל כלים להגשמת הפוטנציאל הזה שתמיד מדברים עליו. אני דוקטור שירלי הרשקו, מומחית בהפרעת קשב. אני מרצה וחוקרת באוניברסיטה העברית, מאבחנת ומטפלת, מדריכת הורים ומנחת סדנאות ארגון זמן, סופרת ובעלת טור בעיתון "הארץ". מנהלת קהילת "אנשי הקשב" בפייסבוק וגם מגדלת משפחת קשב. הדבר שהכי חשוב לי, הוא להעלות את המודעות להפרעת קשב, ולכן יצרתי את הפודקאסט הזה. ולכל המאזינים אני גם מעניקה עשרה אחוז על הקורסים שלי. יש פרטים בתיאור הפודקאסט ובאתר שלי. ועכשיו בואו נצלול לפרק.

ברוכים הבאים וברוכות הבאות לפודקאסט של "אנשי הקשב", בו נותנים מקום של כבוד להפרעת קשב, ואת כל המידע המדויק והכלים שיכולים לעזור.

אני רוצה להתחיל בלהקריא לכם פוסט שעלה בקבוצת הפייסבוק "אנשי הקשב", ומאוד מאוד נגע לליבי וגם נוגע לנושא שלנו. והפוסט הולך ככה: "אני עובדת במשרה בכירה בתפקיד שההפרעה שלי מושלמת בו. עושה מאה דברים במקביל וכמעט כלום לא נופל, חוץ מהבית. בסופי שבוע אני מנקה ומסדרת, אבל מגיעה ליום חמישי והבית, וואו! יש לי שני ילדים עם קשב יפה-יפה, ואני מגיעה לסוף השבוע עם לשון בחוץ. איך מארגנים את הבית? איך גורמים לזה שלא יהיה פה טירוף?"

יאו! אז כל כך כל כך הבנתי את הפוסט הזה, כי בעצם, קודם כל חשוב להגיד שחלק מתשעת התסמינים שמגדירים את הפרעת הקשב ונמצאים בספר האבחנות הפסיכיאטרי, ה-DSM, אחד מהם זה קושי בסדר וארגון.

וחשוב לי להגיד ולהסביר שזה חלק מההפרעה, זה חלק מהלקות. זה עניין ממש מוחי. כי אני רואה כל כך הרבה, בעיקר נשים אני חייבת לציין, עם רגשות אשמה על איך הן מבולגנות ולא מסודרות, ואיך אצל השכנה הכל מסודר, וכל הארונות מתוקתקים, ומה קורה איתי, והם גם במין איזה לופ כזה, של כל הזמן לסדר ולסדר, וכביסות… ועדיין הבית לא נראה מסודר, וזה גם עושה להם בלגן בראש, ולא נעים להם עם זה. כמובן שזה גם גברים, אבל אני, באופן אישי יצא לי להיפגש עם המון המון נשים, גם בקורס שלי, של התפקודים הניהוליים, שממש ממש התלוננו על העניין הזה.

אני גם שומעת את זה מהורים, שזה מאוד מתסכל אותם שהילדים שלהם מבולגנים ולא רואים את הבלאגן, ולא מצליחים לסדר אותו, וגם אם מסדרים הם לא יכולים לשמור על הסדר. ואני תמיד מייעצת גם קצת תסגרו את הדלת ואל תסתכלו, כי וואלה, זה תסמין רציני של הפרעת קשב. ובנוסף לזה שזה תסמין רציני, גם לא פשוט לשנות אותו. יש דברים שיותר, יותר קל לשנות.

וכאן יש לנו אישיו גדול שמאוד מפריע, להורים, למבוגרים, לילדים אולי זה קצת פחות מפריע, אבל זה יפריע להם בהמשך.

אז באמת, אני רוצה היום שנדבר על זה, וניתן גם טיפים לאיך להתמודד עם זה, ביחד עם ארבל אורפז, שהיא בעלת העסק "החשק לסדר" לסידור בתים, מעברי דירה ועסקים. היא גם יוצרת הפודקאסט "עושים סדר בבית ובחיים", היא מאמנת הוליסטית. והיא מאמינה, שימו לב, בקשר ההדוק בין סדר פנימי לחיצוני, ובמשמעות המיוחדת שלו עבור אנשי הקשב.

אז שלום ארבל, ותודה שהגעת אלינו.

ארבל: איזה מרגש להיות כאן.

ד"ר הרשקו: גם את אשת קשב, ולמרות זאת מומחית בסדר. איך, איך זה מסתדר?

ארבל: סדר מבחינתי הפך להיות לאורך השנים כלי. אני מבלגנת ומסדרת, הבית שלי מתבלגן לגמרי. ערימות של דברים על השידה, תמיד יש לי כזה דברים בכניסה, ואני נכנסת הביתה וזורקת את הנעליים בכניסה. אני במקום מסוים, מרגישה שהסדר הפך באמת לכלי שלי להתנהל עם הפרעת קשב. כי בכל מיני תקופות שונות בחיים חוויתי כל מיני משברים, והוא היה מן דרך ליצור תחושת הרמוניה וסדר פנימי וחיצוני. תמיד היה לי דרייב לסדר, ואמרו לי גם שאני מביאה את החשק הזה לסדר איתי. ובאמת, הייתי מגיעה לחברות לפעמים, ומתחילה לעזור להן לסדר את החדר כשהוא היה מאוד מאוד עמוס ומבולגן, כי זה נתן לי מבפנים תחושת סיפוק.

אז מעבר לקושי לעשות את זה באופן שגרתי, לפעמים… תוך כדי שאני נגיד מבשלת, להחזיר את הכל למקום, הסדר הפך להיות מין כלי שאני נעזרת בו ברגעים שאני רוצה ליצור סדר פנימי, וקצת לאוורר את המרחב שלי.

ד"ר הרשקו: זאת אומרת, שבעצם במקור את גם מבולגנת, אבל את ממש גילית שהסדר עוזר לך לעשות שקט, שקט פנימי. אני שומעת את זה באמת מהרבה הרבה אנשי קשב, שאומרים לי "אני לא יודע לסדר, אבל אני חייב את זה, זה… זה עושה לי שקט בראש". ובאמת, היום אני רוצה שגם ניתן טיפים בנושא, אבל אולי קודם תספרי לנו גם מנקודת מבט שלך למה זה יותר מאתגר לאנשי הקשב לשמור על סדר, מה, מה את רואה ש… שהקשיים המרכזיים שם.

ארבל: קודם כל אני אתחיל מלומר שאני מאמינה ששינוי מתחיל כשמבינים שמשהו עצר בעדנו מלהצליח לעשות את זה. כלומר, ההבנה של מה האתגר הפרטי שלי יעזור לי לעשות את השינוי שאני רוצה, ובאמת למצוא איזשהם פתרונות מתאימים. חשוב קודם כל לתת לגיטימציה לעצמנו, שיש משהו שמאתגר אותנו. אצלי זה בדרך כלל מתבטא בזה שאני קופצת מדבר לדבר. כשאני נכנסת כבר למשהו ומתחילה לעשות אותו, אז אני משאירה מאחוריי [צוחקת] את מה שכבר התחלתי. התחלתי לקפל כביסה, פתאום עלה לי רעיון להכין משהו, אז אני אעזוב את הכביסה ואקפוץ לדבר אחר. אז תנסו באמת לזהות מה אצלכם, איזה רגעים הקשב שלכם משפיע על היכולת, או אי היכולת שלכם לארגן ולסדר את המרחב.

ד"ר הרשקו: אני ממש רוצה להוסיף על זה שזה נורא חשוב לדייק בדיוק את הבעיה ואת הקושי. כי זה בעצם כמו שאני אבוא עכשיו לרופא, ואני אגיד לו "אני לא מרגישה טוב", בלי להגיד מה בדיוק, איפה בדיוק כואב. ואז גם יהיה הרבה יותר קשה למצוא את הפתרון המדויק. וכאן, ברגע שככה עומדים בדיוק על הנקודה, אם זה אני קופצת מדבר לדבר, או שהבית שלי מבולגן בבסיס, או שאני לא יודעת מאיפה להתחיל, או שאני לא מצליחה לשמור על זה, או שאין לי מוטיבציה… בעצם צריך קודם כל לדייק את הקושי, ואז באמת הפתרון הוא כבר יהיה גם כן יותר מדויק.

ארבל: ממש. אני אספתי כמה אתגרים שיכולים אולי לפגוש אתכם. אני אספר אותם.

אז קודם כל, לא לימדו אותנו איך לארגן ולסדר את המרחב שלנו. יכול להיות שאנחנו גם נולדנו במשפחה שלהורים שלנו יש הפרעת קשב וריכוז, וגם להם יש פגיעה בתפקודים הניהוליים, וככה בעצם זה עבר מדור לדור, הבית העמוס והמבולגן, אז בעצם אי אפשר להאשים אותנו כי לא למדנו את זה, ולא מלמדים את זה בבית ספר, לצערי.

עוד דבר שיכול להיות זה עומס החיים והיום יום, כמובן, יש הרבה משימות לנהל ביום יום, ואז פשוט לא מגיעים לזה. זה משהו שיכול להיות מאוד משמעותי, כי בעצם מה שקורה, הערימות של המשימות מתחילות להצטבר, וזה מצטבר. וככל שהן גדלות, זה יוצר יותר תחושת תסכול ומן תחושה מחנק כזאתי, של איך אני אגיע לכל הדברים האלה. אז ככל שזה… יותר עמוס, יותר קשה להניע את עצמנו לפעמים לפעולה.

ד"ר הרשקו: ממש ככה. בגלל זה אני תמיד אומרת שהפרעת קשב היא מחריפה עם הגיל, כי יש לנו עוד משימות, עוד דברים בחיים. וגם ככה קשה להתנהל עם הזמן, או עם יומן, אז עוד להכניס את משימות הבית בתוך זה, זה עוד יותר קשה.

ארבל: ובמיוחד באמת שמדובר במשהו שמלכתחילה קשה לנו. כלומר, אם אנחנו נגיע לזה בתוך תסכול, כלומר זה כבר הגיע למצב שזה כואב, אז כנראה גם שתהיה לנו פחות מוטיבציה להמשיך בתהליך של הסידור.

עוד דבר שיכול להשפיע זה העניין של ניהול הזמן בזמן הסידור. הרבה פעמים אנשי קשב שאני פוגשת מתחילים משימה, ואז מאוד נכנסים אליה. מגיעים לדברים פחות רלוונטיים בתוכה. למשל, אם עוברים על ניירת, מתחילים להיכנס ולקרוא את המכתבים, ופתאום מתחילים להתרגש. וזה נהיה כאילו מן חוויה קצת שונה, מאשר חוויה שהיא… משימה שהיא פרקטית. לבוא, להתחיל, לסיים, לתחום את זה בזמן, כדי ליצור תחושת הצלחה, ובאמת לסיים לארגן איזשהו דבר שבחרנו לעשות.

אז האתגר הזה, הוא מאוד מאפיין אנשים עם הפרעת קשב, בגלל שיש להם את הנטייה להיפר-פוקוס.

ד"ר הרשקו: כן, חד משמעית, שנשאבים לאיזשהי משימה שהיא בדרך כלל מעניינת, וממש קשה לצאת ממנה ולעבור לדברים אחרים.

ארבל: עוד דבר שיכול להקשות, גם לאנשים עם הפרעת קשב וגם בכלל, אצל כל מיני אנשים, זה קשר רגשי לחפצים. כשזה דבר שהוא מאוד דומיננטי, אז יכול להיות אתגר בפרידה מחפצים. זה יכול להיות אפילו, לאו דווקא דברים שהם עם ערך סנטימנטלי, אבל אולי זה מן חפץ שיום אחד אני אוכל לעשות בו איזשהו שימוש. יום אחד אני אוכל ליצור מזה איזשהי תמונה מיוחדת, או איזשהו משהו לילד לגן, או כל דבר אחר, שפתאום יש לזה איזשהו ערך אחר, איזשהו קשר רגשי, או תפיסתי אחר. ואז בעצם ככל שיש יותר דברים כאלה בבית, העומס מצטבר, וגם לרוב קשה למצוא להם מקום אחסון, אז זה נתקע בכל מיני פינות, ולא מגיעים באמת לעשות את זה.

ד"ר הרשקו: אני יכולה להגיד שגם מחקרים מצאו שתופעת האגרנות היא נמצאת בשכיחות יותר גבוהה בהפרעת קשב, בגלל כל מיני סיבות. וזה ממש הפרעה, ממש יכול להגיע למצב של הפרעה, שאי אפשר להיפרד מדברים. גם בגלל שבאמת, יש המון המון יצירתיות כזו, ואולי אני אכין מזה משהו איזה יום אחד, גם בגלל הנושא של טעויות של חוסר תשומת לב שמאפיין את הפרעת הקשב, אז אני כזה מפחדת שאולי אני אצטרך את הדבר הזה מתישהו וזרקתי אותו בטעות. וגם כל נושא כמובן הקושי בסדר, ארגון, בירוקרטיה, טפסים, וחיבור יותר רגשי לחפצים, שגם הרבה פעמים נותנים מן מקום כזה של ביטחון.

אני יכולה לספר גם באופן אישי, שיש לי בת שמאוד מאוד קשה לה להיפרד מחפצים, והחדר שלה זה פשוט כמו מחסן כזה, עם מלא מלא דברים, וכל פעם שהעוזרת בית שלנו מגיעה ומנסה לסדר את החדר שלה, תמיד יש מפח נפש אחרי שהיא הולכת. גם בגלל, אגב, העניין של מזיזים דברים ממקום למקום, שזה עוד משהו שלפעמים קשה לאוכלוסיית הקשב, שמזיזים להם את הסדר שלהם. זה ככה, יכול להראות מהצד מאוד מבולגן, אבל לאותו איש או ילד זה, הוא יודע בדיוק מה הסדר, בדיוק איפה כל הדברים נמצאים. וברגע שמישהו מנסה לסדר או מזיז את הדברים, אז הכל מתהפך לו בראש. אז, אז זה באמת… באמת עניין עם הדבר הזה. אז אנחנו ממש התחלנו ככה להכין אותה לקראת בואה של עוזרת הבית החמודה שלנו, ואחר כך לנסות להחזיר למקום את הדברים שאנחנו יודעים, כדי באמת לעזור לה בזה, כי זה באמת קושי שהוא גם הופך לרגשי.

ארבל: וגם מדהים שאתם יודעים לעשות את ההתאמה. בסוף כמו שהתחלנו לומר, זה למצוא את מה שמתאים עבורנו, מה מאתגר אותנו, מה מתאים עבורנו. הרי לכל אדם יש את האתגרים והדברים שחשובים לו יותר ופחות. מה שמוביל אותי לנקודה הבאה והאחרונה, בקשר לאתגרים שיכולים להיות, שאני ככה ציינתי - ציפיות גבוהות מדי, או נטייה לפרפקציוניזם. באמת ממש חשוב להוריד את הסטנדרט כשבאים לסדר. זה לא הכל או כלום. כלומר, יש לפעמים לאנשים עם הפרעת קשב נטייה להסתכל על זה כעל הכל או כלום. עכשיו אני מסדרת את כל הקומה הראשית בבית, או שלא באמת עשיתי משהו. זה לא שווה את הזמן שלי. אז ממש להתחיל ממשימות קטנות. אנחנו עוד ניכנס גם לעוד טיפים בהמשך, אבל… בעצם לתת מקום גם להצלחות קטנות ולדברים קטנים שעושים, כאיזשהי דרך להתחיל ולהניע את הסדר בבית, ובאמת להבין שמה שאנחנו רואים כ"איך זה צריך להיראות", או מה זה "כמו שצריך", זה לאו דווקא הדבר שהכי נכון למי שאנחנו היום. במיוחד אם אנחנו אנשים מאוד עסוקים.

ד"ר הרשקו: גם פרפקציוניזם נמצא במחקרים כמשהו, ובכוונה אני אומרת "משהו" ולא "תכונה", כמשהו שיותר מתלווה להפרעות קשב בגלל איזשהי קביעות מחשבתית הרבה פעמים, או שוב פעם בגלל הטעויות האלו של החוסר תשומת לב.

ואמרתי "משהו" כי זו בעצם לא תכונה, פרפקציוניזם, זה איזשהי התנהגות שאנחנו מסגלים בגלל משהו שהוא יותר סביבתי, ולכן זה גם אומר שאפשר לשנות את זה. אני לא חייבת להישאר פרפקציוניסטית, אני יכולה לעבוד על זה. טיפול התנהגותי למשל, קצר, שעושה שינוי מחשבתי ממש יכול לשחרר אותי קצת מהפרפקציוניזם, כי זה הרבה פעמים תוקע ומעייף ומעיק.

ואולי בהזדמנות הזו אני גם אזכיר שיש חלק מאוכלוסיית הקשב שהיא יותר OCD, זאת אומרת יותר Obsessive Compulsive Disorder, שזה הפרעה שהיא יותר משוייכת לאובר-סדר. ואז הרבה פעמים אומרים לי "לא, אבל אני מסודרת, אז אין לי הפרעת קשב", אבל זה ממש לא זה. זה בהחלט יכול ללכת לכיוון ההפוך של סדר מופתי, מטורף, ברמה שהיא גם מציקה בחיי היום יום, אז… תישארו איתנו, מה שנקרא [צוחקת].

ארבל: יכול להיות שזה לנו משתלב בחיים ולשאר בני הבית זה לא, ואז זה ממש יכול ליצור ריבים וקשיים, וחוסר הבנה בין אחד לשני, ומה חשוב לי או מה חשוב להם. אני יכולה אפילו לשתף באיזשהו סיפור שקשור לזה, שהייתי אצל מישהי שכל הארונות שלה הם בפנים סופר מתוקתקים, ממש ברמת הפרפקציוניזם, ממש הכל פלס. אבל בחוץ ערימות של בלאגן. ושאלתי אותה על זה, למה היא לא פשוט, אפילו באופן זריז, מקפלת ומכניסה לארון, והיא אמרה לי שהיא לא מסוגלת. שהיא חייבת שבפנים זה יהיה ממש מאורגן. אז מה שקורה, זה שתמיד בחוץ נשאר הבלאגן. כלומר הבית שלה עדיין בתחושה של בלאגן.

ד"ר הרשקו: ומה עושים במקרה כזה?

ארבל: אז ניסינו קצת אולי לעשות איזשהו שינוי בתפיסה, אולי כן עדיף לה לקפל את הבגדים, גם אם הארון לא יהיה מקופל מושלם, אבל שיהיה לה את התחושת אוויר בחוץ. כי אחרת היא כל הזמן תרגיש שיש בלאגן. וזהו, ובאמת היא אמרה שהיא תנסה את זה.

ד"ר הרשקו: אז באמת את חוזרת פה קצת לנקודה הרגשית שבסדר, ומעניין אותי לשמוע באמת איזה רגשות את רואה שם.

ארבל: כשאני מגיעה לעזור לאנשים, במיוחד עם אנשים עם הפרעת קשב, לסדר, יש הרבה תסכול. בושה של חוסר אונים אל מול הבלאגן. הבלאן ככה איזה מן לפעמים מראה על חוסר ההצלחה שלנו, איזשהו מקום שבו אנחנו לפעמים נכשלים, או מרגישים שאנחנו נכשלים. אולי שמענו את זה לאורך השנים מהמשפחה, מהמורה, מכל מיני גורמים אחרים, שאנחנו אנשים מבולגנים. ואז זה איזשהו משהו שלפעמים יכול להיתפס כדבר שאני לעולם לא אצליח לעשות.

אז אם אתם חווים את זה, באמת הפרק הזה נועד גם כדי קצת לרכך את זה, ולבוא ולומר זה אתגר שהוא קשור להפרעת הקשב, הוא באמת נוירולוגי. ומה שחשוב כאן הוא באמת למצוא את הדרכים שבהם הסדר יביא רגשות ותחושות נעימות בבית. שהמרחב החיצוני יוכל לתת לנו תחושה יותר נעימה לחיים שלנו.

זה ממש כמו שאומרים שלפעמים כשבן אדם בבפנים בסערה, או בתקופה לא טובה, או בעומס או בדיכאון, אז המרחב מושפע מזה. אז ככה לפעמים גם המרחב החיצוני יכול להשפיע עלינו. אז ממש לצאת עם ה… ולנסות למצוא את הדרך הנעימה לעשות את זה.

ד"ר הרשקו: אני יכולה להגיד שכבר שמעתי על אנשים שלא מזמינים אליהם הביתה, והרבה מאוד זמן, כי הם מתביישים באיך שהבית שלהם נראה, וגם אין להם כוח לסדר אותו. מה שבאמת מביא אותי לנקודה של איך בכלל מגייסים מוטיבציה לסדר את הבית.

ארבל: מוטיבציה זה באמת המנוע, זה החשק. מה שאני רואה בו כדבר שככה מוביל אותנו לעשות את זה בצורה שהיא כיפית והיא יותר משוחררת, ואולי עם טיפה פחות מחשבות וציפיות לגבי איך שזה חייב לראות בסוף.

אז הטיפ הבאמת הראשון הוא לנסות לראות מה אפשרי עבורי היום. קודם כל כמה זמן יש לי, מה אני כן יכולה לעשות. זה קצת לפעמים קשה לזהות את זה, אז יכול להיות שבהתחלה זה… לא תצליחו לקלוע בול, אבל עם הזמן והניסיון תוכלו לדעת מה אפשרי עבורכם לעשות ברבע שעה, בשעה. ממש בפרקי זמן ספציפיים ומוגדרים. אפשר לשים גם שעון כדי לשים איזשהו נקודת סוף לסידור. שזה מאוד קשה כשנכנסים לזה כבר עם המוטיבציה ונכנסים ללב העשייה.

אבל באמת להתחיל במשהו קטן. זה הטיפ שתמיד תופס לגבי כל שינוי שרוצים לעשות. למשל ערימת ניירת בכניסה לבית. זה יכול להיות האזור של ה… שתולים בו מעילים, אם הוא מאוד עמוס, להחזיר מעילים לארונות. זה יכול להיות השולחן בסלון, הפינת אוכל. ממש לנסות להגיע לאיזשהו אזור מסוים כדי להתחיל ממנו, וברגע שאתם מצליחים לעשות איזשהו שינוי קטן, זה כבר משאיר תחושת מסוגלות, וזה דבר שהוא מאוד חשוב.

עוד דבר שאפשר לעשות כדי לקבל מוטיבציה זה באמת להיחשף לתוכן בנושא. זה יכול להיות נגיד ללכת לחברה שהיא מאוד מסודרת וכדי להסתכל על הבית שלה, אולי לקבל השראה על איך, איפה היא שמה דברים, איפה היא מארגנת. זה יכול להיות שתיכנסו לפינטרסט או לכל מיני מקומות אחרים, אולי אפילו לנטפליקס, ותוכלו לראות איזשהו תוכן שקשור לסדר וארגון, לראות אנשים עושים את זה. גם ביוטיוב יש כל מיני סרטונים שרואים אנשים מסדרים. עצם הלראות יכול לשדר למוח שלנו שזה משהו שהוא אפשרי גם עבורנו, וככה קצת להניע אותנו.

ד"ר הרשקו: זה אפילו נמצא במחקרי מוח, שברגע שאני רואה סוג של תוצאה סופית, או משהו שהייתי רוצה להשיג, זה ממש מפעיל את אותם אזורים במוח שכאילו אני עכשיו משיגה את הדבר הזה, ואז זה עוזר לי באמת להתחיל פעולות. וגם הנושא הראשון שאמרת, לגבי הדברים הקטנים, המשימות הקטנות, אז בעצם, כל פעם שאנחנו מסיימים משימה קטנה המוח שלנו מפריש דופמין, ואז בעצם עוזר לנו להמשיך, וגם נותן לנו תגמול. ולכן אני ממש מלמדת להשתמש במה שאני קוראת לו "עיקרון הקסם", שזה ראשי תיבות של משימות שהן קונקרטיות, ספציפיות ומדידות. זאת אומרת משהו מאוד מדויק. לא "לסדר את הבית", אוי ואבוי, למי יש כוח להתחיל דבר שרשום כמו "לסדר את הבית". אבל אם אני רושמת בצורה מאוד מדויקת, קונקרטית, ספציפית, כמו שאמרת, לסדר את הניירת ליד הדלת, וגם כמה זמן יקח לי. נגיד שעה. לכוון זמן, יש לי את השעה הזאתי, וואלה יהיה לי הרבה יותר קל להתחיל את זה, לסיים את זה, וזה אחלה טיפ.

ו… נגיד שאוקיי, גייסנו עכשיו מוטיבציה. איך עושים את זה? איך מסדרים את הבית?

ארבל: נתחיל מזה שיש הבדל בין סידור יסודי לסידור בשגרה. מה שאנחנו אמרנו, נגיד איזשהן פינות קטנות של בלאגן, או לפנות את המרחב בסלון, להחזיר את המשחקים למקום, זה סידור בשגרה. סידור יסודי הכוונה היא ממש להקדיש מספר שעות רציניות כדי להתחיל ולעשות איזשהו תהליך סידור יותר מעמיק. זה אומר למיין את החפצים, זה אומר לבחון האם מקומות האחסון של הדברים כרגע הם המקומות הכי מתאימים, והאם יש דברים שאנחנו כבר לא רוצים שיהיו לנו במרחב, וגם בארונות עצמם. אז כשעושים סידור יסודי, אני אתן לכם כמה נקודות שאני מאוד נעזרת בהם, שהם שלבי הסידור.

קודם כל למצוא איזשהו שולחן, או איזשהו משטח כמו מיטה, עליו אנחנו נבצע את המיון של החפצים. למשל, אם אנחנו מסדרים ארון בגדים, אז אנחנו ניקח את הבגדים לפי קטגוריות, ערימה של חולצות טישרט, ערימה של חולצות ארוכות, ועליהם נעבור על המשטח עצמו, על השולחן או על המיטה, ונבחן האם אלה דברים שאנחנו באמת לובשים, באמת משתמשים, האם הם יפים, נוחים, וכל השאלות האלו. אחרי שהחלטנו מה אנחנו משאירים, נוכל לדעת מה הכמות הסופית של החפצים, ונוכל להתאים את זה לאחסון בארון. זה ככה ממש בגדול.

לאנשי קשב מאוד חשוב לרשום ולקטלג את האזורים שבהם החלטנו שהחפצים יהיו. אם למשל, עשינו קופסת מזכרות למעלה בארון, כנראה שלא נזכור שזאת קופסת מזכרות, אלא אם נרשום עליה את זה. בגדים עתידיים לילד הבא, לרשום איזה עונה ואיזה גילאים. ממש, ככל שהדברים יהיו רשומים וברורים, ככה גם אתם וגם שאר בני הבית ידעו מה המקום הקבוע של כל דבר.

להיעזר במשהו חיצוני שמפקס, זה עוד טיפ. בעצם מעבר לעזרה של… לפעמים עוזרת, כמו שהרבה פעמים את אומרת, אפשר להיעזר בחברה, בן משפחה או מסדרת, שיעזרו לכם להבין ולהפנים את תהליך הסידור. כי לפעמים כשעושים את זה עם אדם אחר, זה לוקח הרבה פחות זמן. יש מישהו חיצוני שבא, ממקד אותנו, ועוזר לנו להתפקס על המשימה. מה שמאוד מאוד קשה לפעמים לאנשי הקשב לעשות לבד.

עוד דבר שמאוד חשוב לעשות בזמן הסידור, זה סדר עדיפויות בסידור עצמו. ממש כמו האתגר של הפרפקציוניזם, של הציפיות הגבוהות, של להספיק המון בכמה שפחות זמן, אז כאן גם בזמן הסידור, חשוב כדי שאתם תצאו עם תחושת הצלחה, למקד את המשימות למשימות ספציפיות. למשל, במשחקים למיין את התחפושות, למיין את הבובות, למיין את משחקי הקופסה. כל פעם לחלק את זה למשימה קטנה אחרת, של מה הפעם אתם עושים. וככה אתם גם תבינו מה כמות המשימות הסופית שאתם רוצים להגיע אליה באותו יום, וגם תחוו הצלחות קטנות לאורך יום הסידור.

הטיפ, כמובן, הכי חשוב, זה לקנות פחות. זה אמנם לא קשור לתהליך של הסידור עצמו, אבל כמו שאמרתי בתחילת הפרק, עומס זה אחד הדברים שהכי מאתגרים אנשים עם הפרעת קשב. זה ממש כמו רעש ויזואלי. ולכן גם ממש חשוב לדאוג שבשגרה, גם כשאנחנו בוחרים לקנות משהו, אולי נוציא במקומו משהו אחר.

ד"ר הרשקו: אני באמת רוצה להתייחס לדבר האחרון שאמרת על לקנות פחות, שזה אחת מהבעיות שיכולה להיות עם הפרעת קשב בגלל האימפולסיביות שבאה לידי ביטוי גם בקניות, אז גם יש פרק שלם על זה בפודקאסט על העניין הכלכלי, וגם אחת העצות שאולי נשמעת פשטנית בעניין הזה, אבל היא ממש עוזרת, זה להגיד לעצמי "אני תמיד אקנה מחר". אוקיי, אני רוצה עכשיו את הדבר הזה והזה, במיוחד לגבי קניות באינטרנט שהן כל כך זמינות, בסדר, אני עורמת את זה בסל הקניות שלי, מחר. מחר אני משלמת על זה. והרבה פעמים תראו שמגיע מחר ואז אני פתאום מבינה שלא, אני לא צריכה את זה, ואז אני פשוט מוותרת על זה.

אז זה דבר אחד שאפשר לעשות. ודבר שני, ממש לקחת מישהו שיהיה כזה אחראי על ההוצאות שלי. זאת אומרת, אני עכשיו רוצה לקנות משהו ואני צריכה לקבל ממנו אישור. זה משהו שבאמת יכול לעזור לצמצם את העניין. זה מזכיר לי עכשיו איזשהי אפיזודה משעשעת מחיי, שהבן הזוג שלי, כשהייתי בחו"ל, אז פרק כל עול בנושא הקניות כשלא הייתי ככה בארץ, ושמרתי עליו במרכאות, [צוחקת] הוא פשוט חזר הביתה עם 18 חולצות קצרות שהוא, שהוא קנה, וממש ממש לא היה צריך. אז באמת שיש את המישהו הזה שאומר איזה מילה, זה יכול לעזור. ועוד רציתי להתייחס לעניין של עזרה. אני אדגיש את זה כל פעם, כל פעם בפודקאסט. כי קודם כל, אנשים לא צריכים לעשות דברים לבד. להיעזר זה דבר שהוא חשוב, זה דבר שהוא נמצא במחקרים כאחד הכלים הכי מובילים להצלחה, שאני יודעת להיעזר באנשים אחרים.

ובהפרעת קשב, שיש שמה יותר קושי, אז עוד יותר צריך להיעזר. ולא חייבים, אתם לא חייבים להיכנס בעצמכם ככה, ורק דרישות דרישות דרישות. אפשר בהחלט גם להבין שזה חלק מהקשיים, ואני צריכה פה עזרה, בין אם זה להביא עוזר או עוזרת בית, מנקֶה, מנקָה, זה בסדר גמור, זה כמו לתת התאמה מבחינתי של משקפיים עכשיו, כשלא רואים טוב. לא הכל צריך לעשות לבד. ובמיוחד אם יש ככה שני בני זוג שאחד נגיד הוא איש קשב והשנייה לא, אז… סתם אני חושבת על המקרה גם שלי, אז זה לא אומר שהכל צריך ליפול עליה ורק היא עכשיו צריכה להיות אחראית על כל נושא הסדר, היא יכולה גם לקחת עזרה, זה יכול לחסוך הרבה מאוד ריבים ואף גירושין, שעל זה דיברנו בפרק על גירושין, זוגיות. אבל ממש לא לחשוש לקחת עזרה.

ואולי באמת אני רוצה לשאול אותך ככה לסיום, מה עושים באמת שיש כל מיני אנשים בבית, ולכל אחד יש את האישויים שלו, בעיות שלו, אחד יכול להיות מאוד מסודר, השני לא. איך, איך מפשרים בין כל בני הבית?

ארבל: טוב, זאת שאלה מצויינת. אני יכולה לספר על הבית שלי, שאני והבן זוג שלי שנינו עם הפרעת קשב, אצל כל אחד זה מתבטא קצת אחרת, שזה… בגלל זה גם היה לי חשוב להתייחס לעניין של ההתאמה האישית והאתגרים של כל אחד. אז אנחנו קצת… אפשר להגיד מנסים במקומות מסוימים למצוא את הדרכים שאנחנו יכולים לתמוך אחד בשנייה. זה בא עם ריבים, בשגרה, הרבה פעמים אני מרגישה שאני צריכה ככה… אני רואה דברים שמפריעים, דברים שלא הגענו אליהם, ואני צריכה להעלות את זה. אבל בסוף הדבר הכי חשוב זה תקשורת, וככל שעובר הזמן ואנחנו מצליחים להבין מה הדרך שלנו לנהל את זה ביחד, אז זה יותר קל. כשיש ילדים, אני מאמינה שזה מאוד מאוד קשור לגיל שלהם. אחת ההמלצות, שאני חושבת שבתור ילדה עם הפרעת קשב, הייתי רוצה מאוד שיישמו איתי, זה שהחדר שלי זה באחריותי. כלומר, שמה זה המרחב שלי, אמנם הוא היה יחסית מסודר, אבל מאוד מאוד היה לי קשה כשהיו נגיד נכנסים ומזיזים לי דברים, וממש כמו שאמרת עם הבת שלך, אני חושבת שזה משהו שמאוד יכול לעזור. לעשות את ההפרדה בין האזור הפרטי לאזור המשותף.

ד"ר הרשקו: אני כל כך מסכימה. פשוט תסגרו את הדלת, ואל תראו את הבלאגן. ותקשורת, תקשורת פתוחה זה סופר חשוב. מומלץ באיזה דייט שבועי לדבר על הדברים ולהוציא אותם, וגם לקחת לעצמכם עוד עזרה שתוכל באמת לעזור ולפשר שמה, ולעדן את העניינים. יש לי ככה משפט קבוע שעוזרת בית זה יותר זול מלהתגרש. כן. קצת נשמע קיצוני, אבל אין לי בעיה עם קיצוניות. אני באמת חושבת שזה מציל הרבה בתים והרבה זוגיויות. אז תחשבו על זה. ובכלל, תחשבו על כל הטיפים שעלו פה בפרק, שגם לא צריכים לקחת את כולם, מספיק לקחת אחד, כמו לקטלג, כמו לשים משימה קטנה, כמו לקחת עזרה, כמו לטפל בפרפקציוניזם, כמו לעשות מקומות קבועים. באמת מספיק ככה להכניס משהו אחד, זה כבר יעשה לכם יותר סדר בראש, סדר בבית. ותודה רבה ארבל על פרק מסודר וחשוב!

ארבל: תודה רבה שירלי, הפודקאסט שלך מהמם.

[מוזיקת סיום]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

6 views0 comments

Commentaires


bottom of page