top of page

אנשי הקשב 91 - איך לבחור מקצוע מתאים? עם אפרת נצר וייס

איך יודעים שאני במקצוע הנכון? ואיך בוחרים מקצוע שיתאים לי? ומה באופן ספציפי הולם את הפרעות הקשב? כי יש שם המון חוזקות שאם רק מוצאות את הסביבה המתאימה זה יביא לפריחה! יעידו על כך טום קרוז, ביל גייטס, מייקל ג'ורדן, ובישראל: חנוך דאום ואלי יצפאן. כולם אנשי קשב. והרשימה עוד ארוכה. הפרעת קשב מאופיינת באנרגיות גבוהות, יכולות בינאישיות, כניסה לעומקם של דברים מעניינים והגעה לדקויות מרשימות, רעיונות יצירתיים ומיוחדים, הומור וחוסן נפשי. אבל יש גם את הצד השני, הקשיים הניהוליים, האיחורים, חוסר סדר ארגון ותכנון, אי ריכוז ועוד. בפרק נדבר על כך וניתן פרקטיקות כיצד לבחור, להתמיד, להצליח, ולהיות מאושרים במקום העבודה, האם כדאי להיות עצמאיים או שכירים, איך להתגבר על הקשיים ואיך לתקשר את הפרעת הקשב כדי למנוע אי הבנות.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 18/04/2024.

אנשי הקשב - פרק 91. איך לבחור מקצוע מתאים? עם אפרת נצר וייס.

ד"ר הרשקו: אז מה המקצועות שיותר מתאימים להפרעות קשב?

אפרת: אנחנו יודעים שאנשי הקשב, יש להם צרכים שהם מוגברים, לעיתים, ביחס לאנשים אחרים. הם דבר ראשון אנשים מאוד יצירתיים, יש להם הרבה רעיונות, והנפש שלהם היא הרבה פעמים נפש יותר חופשית, ולכן כל המקצועות שקשורים לדברים אומנותיים: שחקנים, יוצרים, אנשי קריאטיב, קופירייטרים, כל דבר שדורש דמיון, ויצירה וחשיבה שהיא מחוץ לקופסא יכולה להתאים להם. הם אנשים שהרבה פעמים קל להם מאוד ליצור קשרים, וגם קשרים ממקדים אותם. האינטראקציה האנושית ממקדת אותם, ולכן אנשים שעוסקים בהוראה, בטיפול, אנשים שעוסקים במכירות, הרבה תנועתיות מול אנשים היא מאוד מאוד טובה להם. הרבה פעמים זקוקים גם לתנועה פיזית, ולכן אנשים שעוסקים בשירותי ביטחון, בשירותי הצלה, ברפואת חירום, אנשים שצריכים לזוז ולהתעסק במקצועות שיש בהם הרבה לחץ, ועבודה תחת לחץ, ויחד עם זה גם גרייה פיזית. ויש גם את האנשים שפשוט נמצאים בחוץ - אנשים שעוסקים בחקלאות, אנשים שעוסקים באיכות סביבה, שהסביבה החיצונית מאוד מאפשרת להם לפרוק ולהוציא את האנרגיה שלהם בדרך הזאת, וכמובן אנשים שנמצאים בתפקידים שדורשים איזשהו מולטיטסקינג ואיזה ראייה רחבה, שהיא לא דורשת רק התמקדות בפרטים. הם יכולים להיות מפיקים, יחצ"נים, אנשים שמגיעים ויש להם איזה ויז'ן, והם יודעים לרתום הרבה אנשים לתמונה כללית, ויש להם גם איזה מישהו שעוזר להם בצד ככה לרדת לפרטים, שזה לפעמים יותר קשה.

ד"ר הרשקו: אהבתי מאוד את התשובה שגם התמקדה בחוזקות שיש בהפרעת קשב, כי באמת בגיל הבוגר, ככה שיוצאים מהמסגרת של הבית ספר, שהיא מאוד נוקשה כזאתי, אז אפשר יותר לפרוח ויותר למצוא את המקומות שמחזקים את החוזקות, ונדבר על זה עוד בפרק שלנו.

[מוזיקת מעבר]

ד"ר הרשקו: אני מזמינה אתכם למסע לפיצוח הפרעת הקשב שלכם, כדי שתוכלו סוף להבין ולקבל כלים להגשת הפוטנציאל הזה שתמיד מדברים עליו. אני ד"ר שירלי הרשקו, מומחית בהפרעת קשב. אני מרצה וחוקרת באוניברסיטה העברית, מאבחנת ומטפלת, מדריכת הורים ומנחה סדנאות ארגון זמן, סופרת ובעלת טור בעיתון "הארץ", סופרת ומנהלת קהילת "אנשי הקשב" בפייסבוק, וגם מגדלת משפחת קשב. הדבר שהכי חשוב לי הוא להעלות את המודעות להפרעות קשב ולכן יצרתי את הפודקאסט הזה. ולכל המאזינים, אני גם מעניקה 10% על הקורסים שלי. יש פרטים בתיאור הפודקאסט ובאתר שלי. ועכשיו, בואו נצלול לפרק.

ברוכים הבאים וברוכות הבאות לפודקאסט של אנשי הקשב, בו נותנים מקום של כבוד להפרעת קשב, ואת כל המידע המדויק וכלים שיכולים לעזור. אז מה משותף לטום קרוז, בייל גייטס ומייקל ג'ורדן, ובישראל ליאיר לפיד, לחנוך דאום ואלי יצפאן? כולם בעלי הפרעת קשב, והרשימה עוד ארוכה. הדוגמאות האלה כאן, כדי להמחיש שהפרעת קשב יכולה להוות יתרון, כשיוצאים מהסביבה הנוקשה של בית הספר. אנשים עם הפרעת קשב יכולים להביא למקום העבודה שלהם אנרגיות גבוהות, יוצאות דופן, יכולות בין אישיות מדהימות, גם מול הצוות, גם מול לקוחות, יכולת להיכנס לעומקם של דברים שמעניינים אותם, יכולת להגיע לדקויות סופר מרשימות, רעיונות יצירתיים ומיוחדים, חוש הומור, וגם מוטיבציה גבוהה לדברים שהם אוהבים. הרבה מזה בזכות יכולות ההישרדות שלהם, והצורך בחוויה המתקנת למה שהם חוו בילדות שלהם.

אבל יש גם את הצד השני. אנשים עם הפרעת קשב לרוב לא אוהבים מסגרות עם חוקים, כמו שאמר לי פעם איציק, שבדיוק פוטר מהעבודה שלו כמלצר בפעם השלישית באותה השנה: "זה לא שאני לא רוצה, זה פשוט לא מתאים". או איריס שהתפטרה אחרי חודשיים מעבודתה כנציגת שירות לקוחות, והיא סיפרה: "אני הבנתי את החוקים, החוקים הבינו את עצמם, אבל לא אותי".

אז אנשי הקשב פעמים רבות מאחרים לעבודה, מגיעים הפוכים, לא מאורגנים, שוכחים דברים או משימות, השולחן מבולגן, לא מבינים בדיוק את ההוראות, ובישיבות כמובן קשה מאוד להתרכז, ולפעמים גם מעירים כל מיני הערות, או שואלים מיליון שאלות. אז יש גם קשיים, אבל כשראיינתי את פרופ' טל בן שחר לפודקאסט, הוא אמר שלאנשי הקשב יש מתנה, ונורא נורא אהבתי את זה, שהם חייבים לעסוק במה שהם אוהבים [מדגישה כל מילה בדיבור איטי], כי כשהם עושים את זה, מופרש הרבה דופמין במוח, מה שמביא למצב של היפר פוקוס, שזו יכולת להתרכז הרבה זמן, במשהו מסוים שהם מאוד אוהבים.

אבל איך עושים את זה? איך בוחרים את המקצוע הנכון ואיך מתמידים בו ואיך מתגברים על הקשיים? על כל זה אנחנו מדבר היום עם אפרת נצר וייס שהיא פסיכולוגית תעסוקתית מומחית. אז שלום אפרת ואיזה כיף שבאת אלינו.

אפרת: איזה כיף להיות פה.

ד"ר הרשקו: זה פרק סופר חשוב שהרבה אנשים גם ביקשו אותו, במיוחד בקבוצת הפייסבוק שלנו, "אנשי הקשב", ובאמת פתחנו ככה במקצועות שיותר מתאימים לאנשי הקשב וגם למה, וחשוב לדעת את זה כדי להתמקד. אז בואי תגידי לנו רגע, איך בכלל בוחרים מקצוע ולמה כדאי לשים לב שם?

אפרת: בעצם כשאנחנו בוחרים מקצוע יש שלושה דברים שאנחנו חייבים לשים אליהם לב. אחד זה מה אני אוהב לעשות. כמו שד"ר טל בן שחר אמר, אנשי הקשב חייבים את זה כי זה עושה להם היפר פוקוס. בעצם כולנו חייבים את זה, ובמיוחד בימים האלה שאנחנו חיים בהם, כי מקצועות כל כך משתכללים שזה מאוד מאוד קשה לעשות משהו שאתה רק טוב בו ואתה לא אוהב. ד"ר אורניה יפה-ינאי התראיינה בזמן הקורונה ואמרה: "מי שלא יעשה מה שהוא אוהב, יש סיכוי שהוא ימות בסופו של דבר". קצת מפחיד, איך שהיא אמרה את זה, אבל היא בעצם ניסתה להדגיש כמה שהמיומנות משתכללת כשאנחנו אוהבים, אז מה שקורה לאנשי הקשב קורה גם לאנשים רגילים. וזה החלק הראשון, החלק של התשוקות, הנטיות התעסוקתיות. החלק השני קשור ביכולות, ופה הפרעת קשב היא נכנסת ממש בצורה חזקה.

ד"ר הרשקו: רק לפני החלק השני, אני… באמת אמרת שככה זה חשוב לכולם, ועבר לי רגע בראש למה זה יותר קריטי עבור אנשי הקשב, אז אני חושבת שפשוט אצלם מין… החיים, סוג של מכריחים אותם לעשות את מה שהם אוהבים, כי במשהו שהם לא אוהבים הם פשוט לא שורדים.

אפרת: חד משמעית. הם לא שורדים בזה. אני יכולה לראות אנשים, זאת אומרת ראיתי בקליניקה גם אנשים שמחזיקים את עצמם בכוח, גם בתוך… בין אנשי ה-ADHD לאנשי ADD, אנשי ADD שרדו יותר מאנשי ADHD בעבודות שהם לא אוהבים, ואנחנו מדברים פה על כולם.

ד"ר הרשקו: כן, ואז זה באמת גם הרבה פעמים מוביל לחרדות, דיכאונות, דברים כאלו.

אפרת: אבל כולנו צריכים לאהוב את מה שאנחנו עושים, ואנשים שלא אוהבים - סובלים. דבר שני, יכולות. יכולות מאוד קשורות, אוקיי? בדרך כלל כשאני ארצה לעשות משהו, ואין לי את היכולת לעשות אותו, אני אתחיל לסבול מחוויה של חוסר ביטחון, חוסר תוחלת, תחושת כישלון. ולכן הפרעת קשב וריכוז נכנסת בחלק הזה. אנחנו חייבים להתייחס למה שביכולות שלנו כדי לשפר את איכות החיים בעבודה, אם לא נתייחס ונבחר אללה בבאללה רק בגלל התשוקות, או לא נתאים את הסביבה קודם, יש סבירות מאוד גבוהה, שאותן חוויות שהיו בבית הספר יחזרו שוב, כי בית הספר לא היה מותאם לצרכים שלנו, ולכן חווינו כישלון והשוואה לאחרים ותחושה שזה לא מצליח, ואותן תחושות מתעוררות כשאנחנו לא מצליחים בעבודה. ולא מצליחים זה קשור בעיקר ליכולות.

ד"ר הרשקו: כן, חשוב מאוד, כי אולי נדבר על זה בהמשך, הרבה פעמים אנשי הקשב גם לא בטוחים ביכולות שלהם, בגלל כל מיני טעויות של חוסר תשומת לב, וכל מיני דברים שאפילו לא קשורים ביכולות עצמם, או שהם מגיעים עם ביטחון עצמי מאוד נמוך, או מין תסמונת מתחזה כזה, אבל נשאיר את הקשיים להמשך. באמת, נעבור לפרמטר השלישי לבחירת מקצוע.

אפרת: ביכולות, כמו שאמרנו, הזכרנו בהתחלה, גם זה היכולות, מה יש להם, לא רק מה אין להם. אבל בתוך הפרק של היכולות, אנחנו מסתכלים הרבה על 'מה יש לי וביכולתי', ועל 'מה אין לי ולא ביכולתי', ואנחנו משתדלים להסתכל על זה במבט חומל, כדי שאפשר יהיה להגיד, אוקיי, זה לא שלי, זה לא המתנה שלי.

החלק השלישי הוא צרכים פסיכולוגיים כלליים, שגם שם הפרעת הקשב קצת נכנסת, שהם קשורים לאו דווקא לרק מה ביכולת או לא ביכולת, אלא לצרכים של משמעות, של חופש, צרכים יותר פסיכולוגיים. אבל כשהאישיות מתפתחת, הם מתפתחים לצידה, ולאנשי הקשב הרבה פעמים יש צורך בחופש. כל הסיפור של התמודדות מול סמכות, הוא פחות נכנס ביכולות, הוא נכנס יותר פה, באיך הם מסתכלים על סמכות, איך הם מסתכלים על חוסר צדק. ולכן אנחנו צריכים להסתכל על שלושת הדברים האלה, כדי לראות איך בוחרים, ולכן מאוד חשוב לעשות בחירה שמתייחסת, ולא רק להתייחס אליה בהקשר של מה יהיה בתהליך העבודה, אלא גם בתהליך ההכשרה. אני שומעת שהרבה פעמים אנשים לא חושבים על מה יהיה בתהליך ההכשרה, לא חושבים על ללכת לעשות אבחון במת"ל כדי לזכות בהקלות, לא חושבים להצטרף למרכזי למידה שנמצאים היום בכל אוניברסיטה ונותנים הרבה מאוד תמיכות, לא מבינים שאפשר לקבל עזרה באסטרטגיות למידה. זאת אומרת, בעצם אנשים עם הפרעות קשב צריכים להבין שהבחירה צריכה להיות מושכלת ומתחשבת במגבלה שלהם וביתרונות שלהם, אבל במגבלה כל הזמן, לאורך כל התהליכים התעסוקתיים.

ד"ר הרשקו: הכשרה בעצם את מתכוונת ללימודים, לימודים אקדמיים, שזו בדרך כלל נקודה עם הרבה קושי, המחקרים ממש מראים ש-80% מאנשי הקשב אין להם תעודת תואר אקדמי. זאת אומרת, יכול להיות שהם כן למדו, או אפילו עשו ארבע שנים של תואר, אבל פספסו איזה סמינריון, או איזה קורס, ובסוף את התעודה עצמה אין להם, שזה ממש שברון לב. וגם מחקרים מראים ש-50% נושרים פה אחרי השנה הראשונה, וזה בדיוק בגלל מה שאמרת, שלא לוקחים את העזרה שיש במוסדות האקדמיים, מרכזי "דקנאט", או התאמות, או לעבור אבחון, והשלב הזה הוא סופר קריטי, וממש משנה את הכל. ואת חושבת שבעצם, כשמסתכלים על העבודה שאני רוצה לעשות, אני צריכה לקחת בחשבון את הלימודים האקדמיים? כי הרבה פעמים הם גם חוששים מלימודים אקדמיים, לא תמיד מסיבה נכונה, כי הרבה פעמים עם עזרה הם יכולים לעבור את הלימודים האלה. אבל אם יש מקצוע שאני רוצה, אני צריכה לפסול אותו, או לקבל אותו לפי ההכשרה האקדמית עצמה?

אפרת: קודם כל זה מאוד תלוי, אבל אנחנו יודעים שאנשי קשב לא מוגבלים במה שהם יכולים ללמוד, הם צריכים שיטות לימוד שעוזרות להם, ולכן מאוד מאוד חשוב להכשיר את עצמנו ללמוד. בכלל זה הרבה עניין של מודעות, אני רואה הרבה גם בנושא של הכשרות וגם בנושא של עבודה, אנשים שמתייחסים להפרעת קשב בתור משהו שהם צריכים להתגבר עליו, ולא בתור משהו שהם צריכים ללמוד לחיות לצידו, ולקבל כל מיני סוגים של טיפול ועזרה ואסטרטגיות וכולי, כדי לנסות לחיות איתו בצורה שהיא יותר טובה. הרי לא היינו מצפים שמישהו שיש לו סכרת, יתגבר בכוח הרצון על הסכרת שלו, נכון?

ד"ר הרשקו: לגמרי.

אפרת: זה ברור שהוא צריך גם לקחת אינסולין, וגם לשנות הרגלים של תזונה, וגם לאכול יותר ירקות, כדי שהמערכת העיכול שלו תקבל יותר חומרים שמזינים אותה וכולי וכולי. אותו דבר פה. יש הרבה מאוד דברים שאפשר לעשות - מאסטרטגיות למידה, דרך עזרה שמקבלים דרך חונכויות, התאמות של למידה.

ד"ר הרשקו: אז בעצם מה שחשוב זה כבר בשלב של הלימודים, של הכשרה או לפני המקצוע עצמו, לבוא מוכנים, לבוא עם אבחון, לראות איזה התאמות יש, איזה עזרה אפשר לתת, כי זה מאוד מאוד יכול לעזור בדרך.

אפרת: גם לפעמים להתאים את אורך הלימודים, יכול להיות שלא תואר אקדמי, אלא לימודים של תעודה מקצועית. הרבה פעמים אנשים אומרים לי: "אני לא, אני באה… הקורס המקסימלי שאת צריכה למצוא לי זה בין שישה לשמונה חודשים, וגם לא בזום, ושזה יהיה פרונטלי, בלי טלפונים, רק ככה אני אצליח ללמוד". אוקיי, אז אנחנו מחפשים ככה.

ד"ר הרשקו: כן, זה מאוד חשוב להתאים את הסביבה של הלימודים, גם למשל, אני הרבה פעמים ממליצה לפרוס את התואר, זה שהתואר רצו שהוא יהיה שלוש שנים, זה לא אומר שהוא צריך להיות ככה, יכול להיות גם בארבע שנים. והרבה פעמים אומרים לי כזה, "מה, עכשיו אני אמרח אותו לארבע שנים?" אתה לא תמרח אותו, אתה תעשה אותו הרבה יותר טוב בארבע שנים, ומה זה עוד שנה בחיים לעומת תואר שילך בצורה הרבה יותר קלה? גם רציתי להוסיף בהקשר למה שאמרת קודם לכן, שזה היה כל כך נכון של לחיות עם [מדגישה את המילה] הפרעת הקשב, ולא רק לנסות להתגבר עליה. זה כל כך נכון, למשל, בקורס ארגון זמן שלי, הרבה פעמים אנשים אומרים לי, "אבל אני נורא איטית בבוקר, מה אפשר לעשות, אני ממש איטית", זה חלק ממאפייני הפרעת הקשב, הרבה פעמים, במיוחד של ADD, התארגנות איטית בבוקר, אנחנו לא נוכל להפוך אותך עכשיו לאחת שמתארגנת בחמש דקות. אפשר כמובן לתת אסטרטגיות, איך קצת יותר להתכונן מראש, אבל את צריכה לקחת השעה בבוקר בזמן שלך להתארגן, זו מי שאת.

אפרת: לחלוטין. להתאים את הסדר יום לצרכים, לגמרי. ובאופן כללי, שהמבט יהיה מבט חומל, זאת אומרת שאני מבין שיש לי את זה, אני לא אשם בזה, אני יכול להיות אחראי על להתמודד עם הדבר הזה, וברגע שמשחררים את האשמה, ומשחררים את ההשוואות, ואני שואל מה אני יכול לעשות למען עצמי בהקשר הזה, ומפתח איזו רשות פנימית לטפל בדבר הזה, ומתכוונן לרשות הפנימית הזאתי, אז יכולות להיות הרבה יותר תשובות למה אפשר לעשות.

ד"ר הרשקו: חד משמעית.

אפרת: שימי לב גם לאיך היא שואלת את השאלה: "אני נורא איטית", ביחס למי? ביחס למה? מתי את יכולה להיות יותר? האם את חייבת להיות מהירה בשמונה בבוקר, או שאנחנו נקבל את המהירות באחת עשרה בבוקר, וזה גם בסדר?

ד"ר הרשקו: נכון, אני באמת מאוד רוצה להדגיש את העניין, של התאמת הסביבה, כי הרבה פעמים אנשים מנסים לשנות את עצמם, וזה אפשרי, אבל יש לנו גם את הסביבה, שהרבה יותר קל לשנות את הסביבה, מאשר את עצמך. וכאן באמת נשאלת השאלה, איפה צריך לשים יותר משקל - על הבחירה של המקצוע, או על הבחירה של הסביבת עבודה עצמה? כי אולי יש אנשים שנגיד נורא ירצו ללכת להייטק, אבל הייטק זה לרוב אופן ספייס, ונורא נורא קשה להתרכז שם, אז מה את אומרת על זה?

אפרת: אז קודם כל, אנחנו יודעים שיש דברים שבסביבה שעוזרים לאנשים, ויש בוסים או מנהלים שהם קשובים, ואנחנו משתפים אותם בזה, אז זה יכולה להיות היענות, ואז הסביבה יכולה להיות מותאמת, גם כשאנחנו בוחרים מקצועות שלכאורה נראים שפחות. אז בהייטק יש בכל חברת הייטק גם חדרים שקופים, שבהם יושבים ארבעה אנשים, או שלושה אנשים לישיבות קטנות, ואדם עם הפרעת קשב יכול לבוא ולבקש מהמנהל שלו לשבת בחדר כזה, באופן הזה הוא עוזר לעצמו להיות פחות מוסח, אנחנו יכולים לגרום לעצמנו לשבת בסביבות שלא מאפשרות לנו להיות במסך שלנו לבד, מה שמגביר את… את החוויה שאנחנו… שיש איזשהו פיקוח, ואז אנחנו לא גולשים לכל מיני אתרים לאורך שעות ומאבדים את עצמנו. אנחנו יכולים להיות עם אוזניות שממסכות רעש. במידה שאין שום, שום, שום אפשרות לתת לנו את התנאים של ישיבה בחדר סגור. אנחנו יכולים לבקש מהבוס שלנו לתת לנו מדי פעם משוב, לא חודרני מדי, כי אנשי קשב לא אוהבים את זה, שהם מדי… שמדי יושבים להם על הזנב, אבל אנחנו, בגלל שהתפקודים הניהוליים הם יותר מאתגרים, לפעמים בוס תומך שמכיר את הלקות, ויכול לראות אותך באור טוב, ועדיין לתת איזושהי תמיכה בהקשרים האלה, יכול להיות סוג של מישהו שאוסף אותך. אז כל הדברים האלה הם אלמנטים סביבתיים שיכולים לתרום. אני לא הייתי מגבילה את הבחירה, אלא הייתי מנסה לעשות איזשהו שילוב אופטימלי בין הבחירה התעסוקתית, לבין איך לעצב את הסביבה שתהיה לעבודה. כמובן שאם יש מקצועות ש… ניקח למשל מקצוע שנקרא בודק שכר. מקצוע של בודק שכר הוא מקצוע שדורש ירידה לפרטים מאוד מאוד קטנים, אני חושבת שרוב האנשים עם הפרעת קשב יעדיפו שלא להיות בו, אבל במידה שכן, זה דבר שיכול להיות מאוד מאוד מאתגר, ואז עוד יותר צריך להתאים את הסביבה כדי שלא יהיו הסחות, וכדי שאפשר יהיה להתרכז בפרטים מאוד מאוד מדויקים וקטנים.

ד"ר הרשקו: אז באמת, את גם מדגישה פה את העניין שצריך לשתף את הסביבה בהפרעת הקשב, ולרוב דווקא, משום מה, אנשים חושבים שהם לא צריכים לספר על זה, אבל אז מה שקורה זה שזה פשוט מהצד השני נראה כבן אדם שלא אכפת לו, שהוא לא אחראי, שלא עומד בדדליינים, שהוא עצבני אפילו, חסר סבלנות. ולהיפך, דווקא ברגע שמספרים ומשתפים בצורה הנכונה את המנהל, את הצוות, זאת אומרת, צורה נכונה זה אומר גם להגיד על הפרעת הקשב, גם להגיד על הקשיים, אבל גם מה יכול לעזור לי, גם מה יכול אפילו לעזור לכם בזה שיש לי הפרעת קשב, נגיד כמו האנרגיה שלי או דברים, חוזקות נוספות, וברגע שמשתפים, אז גם יותר מבינים את ההתנהגות, וגם אפשר לתת אסטרטגיות שעוזרות: אוזניות, למשל ממסכות, זה משנה חיים, חדרים שהם יותר סגורים, דדליינים נגיד שהם יותר צפופים, ולא עכשיו עוד חודש תגיש את הפרויקט ואתה כזה נאבד כל החודש הזה. אז ממש, כמעט בכל מקצוע, אפשר לעשות התאמה מאוד טובה של הסביבה, ולכן באמת לא לפסול אותו.

אפרת: אני אוסיף שאנשים שמתביישים, הרבה פעמים, בלקות, ולא משתפים את המנהלים, הם בעצם לא לוקחים בחשבון שני דברים. אחד, שהמנהל שלהם יראה אותם בכל מקרה, והדברים האלה קשה מאוד להתעלם מהם, אז במקום שיתנו להם שם אחר, עדיף לספר. וגם להבין שבוסים, בוסים טובים, הרבה פעמים יש אצלם איזשהו טרייד אוף. פעם דיברתי עם איזשהו מנהל, הוא אמר לי, תראי, העובד הזה שלי הוא גאון, יש לו הפרעת קשב, יכול יום שלם… אני רואה אותו מסתובב, קם, הולך לקפה, אבל הוא כבר תרנגולת שמטילה לי ביצי זהב, כי בחצי שעה שהוא אפקטיבי, הדברים שהוא הצליח להביא לי פה במחלקה, המוצרים שהצלחנו להוציא בזכות היצירתיות של הבחור הזה, אין דברים כאלה. אז אני אומר, יש לי חלק מהצוות שהם נמלים, וחלק מהצוות שהם קוסמים, והוא שם אותו בפוזיציה של קוסם. מה שהמנהל יראה ממך, זה את היתרונות שלך, ואם זאת סביבה טובה, והוא מחליט שהוא ממשיך לעבוד איתך, למרות היתרונות ועל אף הקושי, אז הרבה פעמים, לשתף, זה משהו שהוא לוקח בחשבון, ואז רק יש יותר כנות סביב הדבר הזה. עוד דבר שחייבים לקחת בחשבון, שלכאורה - הפרעת קשב זה משהו שיש לו איזשהו שם, אבל כל אחד מאיתנו מגיע לעבודה עם קשיים. לכל עובד. לעובד אחד יש דיכאון, ולעובד אחר יש מישהו שהוא חולה בבית, ולעובד אחד הוא הורה יחידני שצריך לצאת מוקדם כל השבוע. כל אחד מביא איתו איזושהי פקלאה לעבודה, ואנחנו צריכים לקחת בחשבון שלכולנו יש התמודדויות, ולכן לא לחשוב שאנחנו היחידים יוצאי הדופן.

ד"ר הרשקו: זה באמת מאוד עוזר לקבלה עצמית. אז דיברנו בעצם על איך בוחרים מקצוע, ואיך אני יכולה לדעת שבחרתי נכון? נגיד אני כבר נמצאת בתוך מקצוע מסוים, כבר עובדת כמה שנים אפילו, איך אני יכולה לדעת שזה המקצוע בשבילי? איזה רגשות אולי עולים שם שיכולים להבהיר לי שכן, בחרתי נכון.

אפרת: אני אשתמש אולי במושג שאני לא יודעת אם דיברתם עליו בפודקאסט, שנקרא IKIGAI. האיקיגאי הוא מושג שמצאו אותו בחצי האי אוקינאווה, שעשו שם מחקרים על longevity, אורך חיים, וראו שאנשים שגרים באוקינאווה חיים יותר מאוכלוסיית יפן, שחיה יותר מאוכלוסיית העולם. וכשניסו להבין למה, ראו שבאוקינאווית יש מילה שנקראת איקיגאי, שהמשמעות שלה היא משמעות החיים, והיא מורכבת, מ… בעצם אנשים לא פורשים שם, אין מילה בשפה למושג פרישה. זאת אומרת, אתה ממשיך לעשות, יש שם סבתות שמטפלות בנכדות של הנכדות שלהם. כאילו, אם יש לך משהו שאתה אוהב לעשות, אז אתה עושה אותו תמיד. ויש שם ארבעה דברים שהם ראו, שמחזיקים את החוויה הזאת של משמעות החיים. אחד זה לעשות משהו שאני אוהב, השני זה לעשות משהו שאני טוב בו, השלישי לעשות משהו שהעולם מוכן לשלם לי עליו, והרביעי זה לעשות משהו שאני מרגיש שהעולם צריך. עכשיו, הדברים האלה הם בעצם אבות של תחושות שיכולות להיות לנו בעולם העבודה. כשאני עושה משהו שאני אוהב, מתעוררים כל צרכי המוטיבציה שלי, אני מרגיש ערני, אני מרגיש שהעבודה יכולה לגרות אותי, לעשות לי חשק, כמו שיש לי חשק לאוכל או לתיאבון, "בא לי", אוקיי? זה מלשון ה"בא לי". כשאני עושה משהו שאני טוב בו, זה מגרה תחושות של בטחון, אני מרגיש באיזשהו אופן שאני יכול להיכנס לאיזה flow, לאיזה נינוחות, לאיזה חוויה של עוצמה, של מומחיות. זה אחד. החלק של מה העולם מוכן לשלם לי עליו, אם אני מרגיש שאני מקבל את התגמול הנכון, אני מרגיש ביטחון. ביטחון כלכלי, יכולת לעשות בעולם דברים שאני צריך באמצעות הכסף. הדבר האחרון הוא משמעות. אם אני עושה משהו שאני מרגיש שהעולם צריך, אני ארגיש משמעותי, אני מרגיש תורם, ואני חושבת שאלה התחושות שאנחנו צריכים לנסות לזהות כשאנחנו נמצאים במקום עבודה, כדי להבין אם ידעתי… אם בחרתי נכון. האם אני מרגיש שאני אוהב, מגורה, מסוקרן? האם אני מרגיש בטוח, מועצם, שולט? האם אני מרגיש מתוגמל? והאם אני מרגיש משמעותי?

ד"ר הרשקו: זה כל כך חשוב. נושא של משמעות הוא באמת גם סופר קריטי, כי, בסופו של דבר, אנחנו מרגישים טוב אם אנחנו מרגישים שאנחנו תורמים. הרבה אנשים חושבים, מה ייתן לי? מה יעזור לי? אבל בסופו של דבר, האושר האמיתי ותחושת הסיפוק, זה שאנחנו מרגישים שאנחנו תורמים לעולם, למישהו, שאנחנו עושים משהו באמת עם משמעות, הלאה, ואז זה באמת נותן תחושה מאוד מאוד טובה, ואני רוצה להמשיך ולעשות את זה. פעם שמעתי משפט ככה, בהקשר של הסעיף השלישי, של למה העולם מוכן לשלם לי עליו, אז הייתי ממשיכה את זה, עם 'מה אני רוצה לעשות, אפילו בלי שישלמו לי?' זה גם ככה שאלה, שיכולה לעזור להבין אם אני במקצוע נכון.

אפרת: מאוד, וזה באמת מתחבר לנו לחלק של התשוקות, כי הרבה פעמים… נכון היה מישהו, אני לא זוכרת, אולי הוא וודי אלן או איינשטיין, שאמר, "תעסוק במה שאתה אוהב, ולא תרגיש שאתה עובד אפילו יום אחד בחייך". התשוקה, היא יכולה לגרום לנו גם להרגיש שאנחנו רוצים לעשות את זה בלי שישלמו לנו בכלל, אבל עדיף שישלמו.

ד"ר הרשקו: כן, ישלמו זה באמת כמו שאמרת, הערכה, כי אנחנו רוצים להרגיש מוערכים. אם אנחנו במקום שאנחנו לא מרגישים שמעריכים אותנו, אז חבל על הזמן. ובאמת המקום הזה של מרגישים שמעריכים אותנו, אז דיברת על זה קודם שיש קושי עם בעלי סמכות, זה חלק מהפרעת הקשב, ולכן גם הרבה הולכים להיות עצמאים או בעלי עסקים, לא רק בגלל זה, אלא גם בגלל שבאמת הפרעת קשב היא נורא… יש בה יצירתיות ויש בה אמביציה לעשות את מה שאני אוהבת, אז הרבה פעמים זה מתחבר טוב עם עסקים שהם יותר עצמאים, יותר חופש כזה, שאני יכולה לעשות דברים ענקיים. ויש שם גם בעיה, כי בעצם בהפרעת קשב אין את המנהל הפנימי הזה, שזה התפקודים הניהוליים, שאומרים לי, שומרים לי על סדר, ארגון, תכנון, בקרה, מתי להתחיל, מתי לסיים, דדליינים, אז זה כזה קצת "אליה וקוץ בה", כי מצד אחד זה טוב להיות עצמאי, ומצד שני, יש את הקושי הזה שאין מישהו שמנהל אותי, אז מה את חושבת על זה? שכיר, עצמאי ואיך להתמודד במקום הזה?

אפרת: בואי נתחיל קצת ממה גורם לאנשי קשב לא לאהוב סמכות. אני לא חושבת שהם אנטי-סוציאליים, או מתנגדי סמכות במקור. אני חושבת שיש פה איזה משתנה מתערב. בעצם, אני חושבת שאנשי קשב רגישים מאוד לביקורת, ומה שקורה זה שההפרעה שלהם מזמינה הרבה ביקורת. כשמעסיק רוצה כל מיני דברים, או כשמסגרות רוצות כל מיני דברים, ואיש הקשב או אשת הקשב לא מצליחים לעמוד בהם, הם חשופים לביקורת, ואז זה משהו שגורם להם הרבה פעמים להגיב מול דמות הסמכות, בטינה או בהתנגדות, במקום לקבל, בגלל שהם נפגעים. וזה מה שמוביל הרבה פעמים לבחירה. אז קודם כל, אם נדע לזהות את זה, ונדע להבין שהרבה פעמים אנשים לא רוצים לפגוע בנו, אלא יש איזושהי מסגרת שצריך לעמוד בה, ואנחנו צריכים לעזור להם, לתת לנו את ההקלות שלנו, אז יכול להיות שגם יהיה פה פחות את העניין של ההתנגדות לסמכות. אבל בשביל מי שבכל אופן זקוק לחופש בצורה יותר רחבה, אני חושבת שמה חשוב זה, שבמקום שהתפקודים הניהוליים יהיה אחראי עליהם "המנהל הגוער", יכול להיות שאפשר לקחת שותף, שותפה, שמשלימים אותנו. אם אנשי הקשב מביאים את היצירתיות, הם הרבה פעמים אנשי ה… איך להגיד… עבדתי פעם עם שני סטארטאפיסטים, שאחד מהם היה האיש מכירות, הרעיונאי, איש המוצר, זה שמביא איתו את הקשרים, שר החוץ, את היכולות הרעיוניות, את היכולת לקשור קשרים, היצירתיות. והיה לו שותף, סמנכ"ל תפעול, כזה טיפוס, עורך חשבון, מסדר את העניינים, מתקתק אותם, עושה את כל האופרציה, כל הפרטים הקטנים, הבנקים, ה-legal, כל הדברים האלה, הוא נתן לו. זה השלמה אחת.

ד"ר הרשקו: אני יכולה להגיד גם על העניין של השותף, לא תמיד חייבים שזה יהיה שותף, אפשר גם לקחת אאוטסורסינג, אפשר לקחת מזכירה, אפשר לקחת מנהל עסקי, זאת אומרת, באמת באמת אפשר גם בכלל לחזק את התפקודים הניהוליים. נגיד בקורס שלי של ארגון זמן, חצי ממנו זה עצמאים ועצמאיות שלא יודעים לארגן את הזמן שלהם, כי כל הנושא של ארגון זמן הוא נורא נורא לקוי בהפרעת קשב, אבל אפשר גם ללמוד את זה, זאת אומרת, אתם יכולים גם לחזק דברים שהם יותר חלשים אצלכם, ואם זה דברים באמת שלא ניתן וחבל על הזמן, אז לקחת גורמים אחרים שיהוו את זה עבורכם.

אפרת: נכון, אז אאוטסורסינג יכול להיות מזכירה, שבעצם מסדרת לך את הדברים, אבל זה יכול להיות גם סוג של, מנטור או coach, שעוזרים לך ב-Cog-Fun, או שנותנים לך קואצ'ינג בניהול הזמן, או איזשהו קואץ' עסקי שהוא בעצם מביא את הנון-צדיקים שצריך להסתכל בהם על התוכנית העסקית.

ד"ר הרשקו: רק חשוב לדעת בהקשר הזה, שכל גורם שאתם לוקחים, רצוי שהם יבינו בהפרעת קשב. גם אתם יכולים לשלוח להם מידע ושיעמיקו בזה, כי לפעמים יש טעויות כאלו, מחוסר הבנה, נגיד קואצ'רים שלא מבינים בהפרעות קשב, אומרים נגיד לרשום רשימה של משימות, הרשימה הזו לא קורית, כי קשה מאוד לעבוד עם רשימה בהפרעת קשב, אז… וזה לא בגלל שלא אכפת, אז חשוב שגם הגורמים האלו יהיה להם איזושהי הבנה, רצוי הבנה על הפרעות קשב, או שאתם תתווכו את זה, או שתעבירו להם מידע.

אז באמת נושא שככה חשוב לדבר עליו, ומתקשר גם, שוב, לאיזה מקצוע אני רוצה לבחור. עכשיו נגיד שבסדר, בחרתי מקצוע, אני בדרך, יש את העניין של התמדה, שיעמום, אז אנשי הקשב הם יותר צריכים ריגושים, הם יותר ככה משתעממים, וגם יותר קשה להם להתמיד באותו המקצוע, זאת אומרת גם המחקרים מראים לנו שיש הרבה יותר החלפה של עבודות, קושי לשמור על עבודה לאורך זמן. עכשיו מצד אחד היום אנחנו כבר בעולם שלא חייבים את זה, אפשר לעבור בין עבודות, מצד שני לפעמים, זה כבר מגיע, פעם מישהו אמר לי, אני יכול לעשות תערוכה ממכתבי הפיטורין שלי, תערוכה. זה יכול באמת להגיע כבר למצב שכל הזמן עוברים, כל הזמן משתעממים, קשה להתמיד, איך אפשר יותר להתמיד, פחות להשתעמם?

אפרת: אז אני חושבת שהסיפור על הבחור והשאלה על התמדה הם שני דברים שונים, כי אצלו זה כנראה, אם הוא פוטר כל כך הרבה פעמים, אז כנראה שהבעיה לא הייתה התמדה, אלא הקשיים שהיו לו במהלך העבודה שגרמו לפיטוריו. אני רוצה להתייחס להתמדה יותר מהמקום של אנשים שלא מפוטרים, אבל מרגישים פתאום שעמום. אז קודם כל, נתייחס לזה בהקשר לבחירות, שאנחנו רוצים שבבחירות כבר יהיה איזשהו אפשרות לגיוון, ופה חשוב לראות איך אפשר למצוא עבודות שיש בהן את זה. אם זה עבודות שיש בהן פרויקטים יותר קצרים, אם זה עבודות שכרוכות הרבה פעמים בנסיעות, בפגישות עם אנשים, באנשים שהם מתחלפים, איך שאני יכול להכניס לעצמי גיוון שהוא בילט אין בתוך העבודה, כמו שיש נגיד למתווכים, לאנשי מכירות, לאנשים שנמצאים בעולמות של רפואה דחופה, זה מקומות שיש בהם סרטים נעים, בשדות תעופה, הרבה הרבה גיוון. ואנשים ממקדים אותנו, זאת אומרת, ככל שהגיוון הוא יותר אנושי, ככה אנחנו יותר ממוקדים, כי אנשים מביאים כל מיני צרכים, קורים כל מיני דברים עם אנשים, זאת לא איזושהי ישיבה מונוטונית מול המחשב וכו' וכו'. אז זו דרך אחת להתגבר על הנושא הזה של התמדה.

חלק נוסף הוא קשור, אני חושבת, למיומנויות של התמודדות עם הנושא של הקשב, כי הרבה פעמים, הקושי שלנו למקד, הוא גם קשור לאיזשהו סוג של אימפולסיביות, ואז נדרשות, או נדרש אימון, באיך לנשום עמוק יותר, ולקחת רגע לפני שאני קופץ ועושה משהו שהוא, כאילו, די זורק את הדברים לחלוטין, ולנסות לראות אם אני יכול לייצר עוד אלמנטים, שיסקרנו, או זה, בתוך הסביבה של העבודה. אז אני חושבת שיש שמה גם הרבה נושא של לדעת איך לגלוש על פני גלי אימפולסיביות. אם באופן אימפולסיבי אני מרגיש שפתאום כלו כל הקיצין וזה, אז לעשות רגע הפסקה, ללכת לכוס קפה, לשבת עם עצמי רגע, לשאול את עצמי רגע, אני באמת באמת רוצה לעזוב עכשיו? מה בעצם קורה לי, מה בעצם הפריע לי כל כך? זאת אומרת, לעשות איזשהו סוג של עיבוד, שהוא מוציא אותי לרגע מההחלטה של אותו רגע, ומנסה לעזור לי להבין משהו שהוא יותר רחב, שמתרחש כרגע. ואז כשאני מצליח לגלוש על פני ה… זה, אני יכולה לקבל החלטה שהיא באמת החלטה מבוססת, האם באמת מיציתי את העבודה הזאת, וצריך עכשיו לפנות ולעשות איזשהו תהליך של שינוי, או שיש פה איזה רגע של אימפולסיביות שהוא בדרך כלל מאפיין, ואחרי שהוא חולף אני כבר לא מרגיש כל כך כל כך את הצורך לשנות.

ד"ר הרשקו: זה באמת שתי נקודות שהן מאוד חשובות. עוד עניין שיש הרבה פעמים בהפרעת קשב, זה הנושא של הביטחון העצמי, שהוא מאוד מפריע, גם אם אני עצמאית או שכירה, אני ממש שמתי לב לזה. גם כי אין מה לעשות, מגיעים ממקום עם פחות ביטחון עצמי כשיש הפרעת קשב, בגלל הקשיים שעוברים בחיים, בגלל איך שאנשים מסתכלים עליך, לא תמיד מבינים אותך, ואז זה מחלחל גם למקום עבודה, גם בהתפתחות של הקריירה, כמו למשל: אני לא חושבת שאני אוכל לנהל אנשים, אני לא חושבת שאני אוכל להתקדם, כי יהיה לי מאוד קשה עם הכל ביחד, גם בעסקים עצמאיים. מה את אומרת, איך אפשר ככה לחזק את הביטחון העצמי, כדי שלא יעצור אותנו בדרך להתפתחות?

אפרת: אני חושבת שאנחנו צריכות לדבר פה קצת על איך, בכלל, ההפרעה משפיעה על הדימוי העצמי, כי מי שיש לו הפרעת קשב, אנחנו יודעים שמדובר בתופעה שהיא גנטית, אז ילדים מגיל מאוד צעיר, בשנים הכי מוקדמות שלהם, מתחילים להרגיש שהם שונים. הם יותר אימפולסיביים, לפעמים הם היו הילדים המרביצים של הגן, היה להם קשה לשבת ולהחזיק עט ודף, ולכתוב או לצייר עכשיו בשקט כמו כולם, היה להם הרבה פעמים קשה לאסוף בגן, הם לא מכינים שיעורי בית הרבה פעמים, המורה אומרת להם "אתם לא מממשים את הפוטנציאל" וכולי וכולי. זאת אומרת מגיל מאוד מאוד צעיר, יש כל הזמן השפעה על הדימוי עצמי, אני הרבה פעמים חושבת שאפשר לכנות את זה כתחלואה כפולה, זאת אומרת לא מספיק שיש לך את ההפרעת קשב, אתה נדרש להתמודד עם קשיים אובייקטיביים בלהתרכז, אז גם אתה עובר שיפוטיות, וחוויה שהסביבה… הרבה מהם אומרים לי "אני פשוט מרגיש שאני לא טוב, שאני עצלן". המילה עצלן חוזרת שוב ושוב ושוב. הדרך הכי טובה לשפר ביטחון עצמי, זה קודם כל לטפל באשמה. אני אספר פה משפט שלמדתי אותו במקום אחר, בעבר טיפלתי באלכוהוליסטים, ולהם, בשיטת 12 צעדים יש משפט שאומר "אנחנו לא אחראים על המחלה, אנחנו אחראים על ההחלמה", וזה היה משפט מאיר עיניים בעיניי, כי אם אני לא אחראי על המחלה, אם אני לא רע ביסודי, אם אני אומר לעצמי אני טוב ביסודי, וקיבלתי אתגר להתמודד איתו, אתגר שמגביל אותי הרבה פעמים, אתגר שגם מרחיב אותי אבל הוא מגביל אותי, אם ההסתכלות שלי על עצמי היא בעין טובה, והבקשה שלי מהסביבה להסתכל עליי בצורה כזאת, אז יש סיכוי שמשהו ישתנה, וזאת לדעתי נקודת ההתחלה. זאת אומרת להגיע ממקום של חמלה עצמית. יש היום שיטות טיפול, ACT, Acceptance and Commitment Therapy, שבעצם אומרת - יש דברים שהם יהיו נתונים, הפרעת קשב וריכוז, זה יכול להיות נכות, זה יכול להיות הפרעה של דיכאון, יש דברים שתמיד יהיו איתנו. אנחנו צריכים קודם כל לקבל אותם, ודבר שני להיות מחויבים לתת לעצמנו סביבה פורה לחיות ביחד איתם. אז הטיפול בביטחון עצמי, הוא לבקש סביבות תומכות, הוא להבין שאני אצטרך יותר סביבות כאלה, הוא להקיף את עצמי בגלגלי הצלה כאלה, בחברים שתומכים, באנשים שמאוד אהבו את מה שעשיתי, וממשיכים לרצות בו ומעריכים אותי על זה, שהם יכולים להזכיר לי את זה בשעות שיותר קשות לי, באנשים שמגויסים לעזור לי. אני חושבת שלאנשי הקשב יש הרבה פעמים איזה קסם, שישר מגייס אותנו, לרצות לעזור להם, את בטח גם מרגישה את זה, נכון?

ד"ר הרשקו: ממש.

אפרת: מדליקים, הרבה פעמים, והם מעוררים אמפתיה, והם צריכים לדעת שיש להם את זה, ושהם יכולים להפעיל ככה את הסביבה לטובתם. ודרך אגב, כשאני רואה אנשי קשב שיודעים לעשות את זה, וואו, כאילו, הם מרגישים שהעולם שייך להם. אז הדברים האלה הם בעיניי הבסיס לטפל בביטחון העצמי, ואחר כך מאוד מאוד להשקיע במיומנויות, המיומנויות של הניהול זמן, כל הדברים שתמיד בגללם חשבו שאני לא מספיק טוב, להבין שאני יכול להיות טוב בהם, זה פשוט ייקח לי יותר זמן. בדיוק אתמול דיברתי עם מישהי שראיתי איזה עבודה היא עשתה עם עצמה בדבר הזה, שהיא היום לוקחת טווחי זמנים כדי להגיע לדברים לא בדדליין ולא בזמן האחרון, איזה חוויה של עוצמה זה נתן לה שהיא הצליחה להתגבר על הדבר הזה, ממש לקחה את זה כפרויקט ואימנה ואימנה ואימנה את השריר הזה. אז לאמן שרירים, זה משהו שמאוד מאוד תורם לתחושת הביטחון. אבל קודם כל אנחנו חייבים להתחיל מהקבלה ואז מהשידרוג.

ד"ר הרשקו: כן, אני ממש רוצה לחזק את הנושא של העזרה, כי לפעמים הורים שואלים אותי בפגישות ייעוץ, עד מתי? עד מתי אני צריך להזכיר לו את החוג? ועד מתי אני אכין לה סנדוויץ' בבוקר? היא כבר בת 14 ואני אומרת להם, עד מתי? גם היום בגיל 48 אני עושה את זה בשביל הבן זוג שלי, מכינה לו את הסנדוויץ' בבוקר, אחרת הוא לא יאכל, מזכירה לו את החוג של הילדה, אחרת הוא לא יאסוף אותה. זה התפקודים הניהוליים הלקויים בהפרעת קשב. צריך להבין את זה, זה קשה להבין את זה, כי אתה לא רואה את זה כמו בן אדם, נגיד שהוא על כיסא גלגלים ואתה מבין שקשה לו ללכת, אז אתה לא רואה תפקודים ניהוליים, שזה כל הקושי בסדר, ארגון, ויסות, בקרה, ואתה צריך את זה כל החיים, זה בעצם חיים שהם עם מאמץ הרבה יותר גדול, ולכן צריך הרבה יותר עזרה. וגם לא להתבייש לבקש את העזרה הזו, כי גם אנשים אוהבים לתת עזרה, גם זה מפריש דופמין וגם אנחנו יודעים שאנשים הכי מצליחנים בעולם, זה בזכות זה שהם יודעים לבקש עזרה, להעביר סמכויות. אז גם אם זה לרכוש מיומנויות בעצמכם, וגם אם זה לרכוש אנשים בחייכם, שיעזרו לכם. אני תמיד למשל אומרת, עוזר, עוזרת בית, זה מאסט, זה התאמה בהפרעת קשב, כמו הארכת זמן, כי כל נושא הסדר, ארגון, כל כך מתיש, כל כך קשה, לרובם, לא לכולם. אז נקודה שאני חושבת שטוב לסיים איתה, וגם באמת, כמו שאמרת, כל נושא החוזקות פה, שאפשר מאוד להשתמש בזה, בקסם האישי, ובאמביציה, ובכריזמה, ובאמפתיה, ויכולות בין אישיות, זה המון המון דברים, הם באמת אנשים קסומים, בסופו של דבר.

אז אני ממש רוצה להודות לך, אפרת, על הדברים האלו, ועל הכל, ועל הטיפים, ועל פרק מאוד חשוב ומרתק.

אפרת: תודה רבה, תודה שהזמנת אותי.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

22 views0 comments

Kommentarer


bottom of page