זוגות רבים, וזוגות הקשב רבים יותר. במיוחד כשאחד מבני הזוג קשב והשני לא, או כששניהם קשב אבל לא מאותו הסוג, ואז קשה להבין למה הוא/היא ככה... גם הריבים יכולים להיות יותר אימפולסיביים, חסרי טאקט, עם פחות הקשבה – כל מאפייני הפרעת הקשב נכנסים גם לשם. אז כדי להבין למה אנחנו רבים ואיך אפשר לריב טוב יותר ולשמור על הזוגיות - תאזינו לפרק.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 22/08/2024.
ד"ר הרשקו: אז אולי זה בכלל טוב לריב?
ד"ר בוימן-משיטה: זה טוב לריב, השאלה היא איך. כשעושים את זה נכון, זה מצוין, זה מקדם את הקשר, זה מקרב בינינו, זה עוזר לפתור קונפליקטים, להביע את עצמנו, אנחנו רוצים את זה בתוך קשב, אבל בצורה נכונה.
[מוזיקת פתיחה]
ד"ר הרשקו: אני מזמינה אתכם למסע לפיצוח הפרעת הקשב שלכם, בכדי שתוכלו סוף סוף להבין ולקבל כלים להגשמת הפוטנציאל הזה שתמיד מדברים עליו.
אני דוקטור שירלי הרשקו, מומחית בהפרעת קשב. אני מרצה וחוקרת באוניברסיטה העברית, מאבחנת ומטפלת, מדריכת הורים ומנחת סדנאות ארגון זמן, סופרת ובעלת טור בעיתון "הארץ". מנהלת קהילת "אנשי הקשב" בפייסבוק וגם מגדלת משפחת קשב. הדבר שהכי חשוב לי הוא להעלות את המודעות להפרעת קשב, ולכן יצרתי את הפודקאסט הזה. ולכל המאזינים אני גם מעניקה 10% על הקורסים שלי. יש פרטים בתיאור הפודקאסט ובאתר שלי. ועכשיו, בואו נצלול לפרק.
ברוכים הבאים וברוכות הבאות לפודקאסט של "אנשי הקשב", בו נותנים מקום של כבוד להפרעת קשב, ואת כל המידע המדויק וכלים שיכולים לעזור. אז זוגות רבים, וזוגות הקשב רבים יותר, במיוחד שאחד מבני הזוג הוא קשב, והשני לא, או כששניהם קשב אבל הם לא מאותו הסוג, נגיד ADD ו-ADHD, ואז מאוד קשה להבין למה הוא ככה, למה הוא לא פשוט עושה את מה שביקשתי ממנו, למה הוא כל הזמן שוכח להביא את הדבר שהוא צריך להביא, למה היא לא מסודרת, למה היא לא מצליחה להתארגן על הבית כמו אמהות אחרות. וגם הריבים עצמם יכולים להיות יותר אימפולסיביים, יותר חסרי טאקט, עם פחות הקשבה, כל אלו מאפיינים של הפרעת קשב והם נכנסים גם לתוך הריבים. אז כדי להבין יותר טוב למה אנחנו רבים, ובמיוחד איך אפשר לריב יותר טוב, הזמנתי אלינו את מעיין בוימן-משיטה, שהיא פסיכולוגית ומטפלת זוגית, מרצה במכללת האקדמית רמת גן, וחקרה בדוקטורט שלה את השפעת הטכניקות מהפסיכולוגיה החיובית על זוגיות. אתם גם מכירים אותה מהתוכנית "חתונה ממבט ראשון", אז שלום מעיין.
ד"ר בוימן-משיטה: שלום שירלי.
ד"ר הרשקו: כיף מאוד שהגעת כי כל הנושא של הזוגיות הוא ביג אישיו בהפרעת קשב, גם המחקרים מראים לנו על פי שלוש אחוזי גירושין, ופחות סיפוק מהקשר, ובאמת יש כבר 3 פרקים בפודקאסט על זה, אבל היום אנחנו ממש רוצות לדבר מהכיוון של איך לריב יותר נכון, ומה קורה שם בתוך כל הקלחת הזאת.
ד"ר בוימן-משיטה: דברים שרבים עליהם גם זוגות אחרים, אבל יש משהו שהוא קיצוני יותר בחוויה של לחיות עם אדם שיש לו הפרעת קשב, שכשלא מבינים את זה עד הסוף, אז זה יכול לגרור באמת הרבה, הרבה מצוקה.
ד"ר הרשקו: חד משמעית. אז על מה באמת זוגות רבים?
ד"ר בוימן-משיטה: זוגות מכל הסוגים רבים על כמה נושאים מרכזיים, שהדבר הראשון זה סדר, ניקיון, ובכלל, חלוקת מטלות בבית. ששוב, כל הזוגות, זה אחד מהנושאים המרכזיים שהם רבים עליו, וזוגות שיש לאחד מהם לפחות הפרעת קשב, אז הדבר הזה הופך להיות יותר אישיו. יחסים עם משפחות המוצא, ההורים שלךְ, ההורים שלךָ, איפה לשים את הגבול בין הזוגיות שלנו לבין הבית שממנו הגענו, כמה לתת להתערב, כמה להרחיק, הדברים האלה הם תופסים המון המון מקום גם בהרבה מאוד מערכות יחסים, מלא ריבים סביב החמות מכאן ומכאן. הרבה ריבים על חינוך ילדים, שהשקפה שונה להורים, שאחד יותר נוקשה ואחד יותר משחרר, וזה גם דבר שרואים שהוא חוזר הרבה. כסף, גם, שגם זה אני חושבת נושא שהוא נפיץ בהרבה בתים, וגם הוא בא לידי ביטוי יותר אצל זוגות עם הפרעת קשב. וגם מיניות, זה גם עניין.
ד"ר הרשקו: זה מאוד מעניין, כי כל אחד מהנושאים שאמרת, אני יכולה לראות איך זה פוגש חזק יותר את הפרעת הקשב. סדר כמובן, אחד התסמינים הכי מרכזיים בהפרעת קשב זה חוסר בסדר וארגון, ואני מדגישה שזה ממש כתוב בספר האבחנות הפסיכיאטרית, ה-DSM.
ד"ר בוימן-משיטה: נכון.
ד"ר הרשקו: הם לא עושים את זה בכוונה, הם לא מפילים עליכם בכוונה את החוסר סדר שלהם, הם פשוט לא רואים את זה בעיניים, וגם אם רואים, אומרים להם לסדר, זה כל כך כל כך קשה להצליח לעשות את הדבר הזה, וגם כסף זה ביג אישיו הרבה פעמים, יש הרבה הוצאות שהן אימפולסיביות ויש קושי בכלל להתנהל בצורה טובה כלכלית. וחינוך, אם יש לנו פה זוג שהוא אחד עם קשב והשני בלי, אז אנחנו יודעים ממש ממחקרים שמי שאין לו הפרעת קשב לא מבין את הילד עם הפרעת הקשב ויותר כזה לוחץ וכועס, ומי שיש לו, יותר כזה עם חרדה ויותר עם דאגה ואז זה גם נורא בא אחד מול השני ויוצר הרבה אינטריגות גם בזוגיות. מיניות, יש פרק שלם על זה, כל החוסר קשב הוא בא לידי ביטוי גם במיניות, ככה שיש פה באמת יותר… יותר סיכון לריבים. אגב, זה משנה בכלל על מה רבים? זאת אומרת הנושא עצמו הוא משנה?
ד"ר בוימן-משיטה: לא, וזה משהו שאני אומרת המון פעמים לזוגות שמגיעים לקליניקה, כי הם מגיעים עם איזה ריב שהיה להם השבוע והם רוצים נורא לדבר על הריב הזה שקרה להם השבוע. עכשיו, זה לא משנה, הריב הספציפי הזה לא יחזור. אולי הנושא יחזור, הריב הספציפי הזה לא יחזור. נורא נצמדים לפרטים תמיד. אבל מה שיחזור זה האופן שבו אתם רבים. מה שיחזור זה כמה אתם מוכנים לתקשר בפתיחות אחד עם השני, עד כמה באמת אתם יודעים איך לנהל את הקונפליקטים ביניכם נכון. עד כמה אתם מוכנים לראות אחד את השני, לפתח חמלה ואמפתיה והבנה של מה עובר באמת על האחר, עד כמה אתם מוכנים לשמוע על נפרדוּת, להבין שלא כל דבר שהצד השני עושה הוא אליכם, כלפיכם, אלא שיש דברים שהם באמת פשוט חלק ממי שאנחנו, זה לא קשור לבן אדם השני, זה לא דווקא. כל מיני דברים יותר עמוקים שמביאים מהבית ודפוסים שמכירים, כל מיני קונפליקטים, כל מיני פחדים, הדברים האלה הם נמצאים בבסיס הריבים והם יחזרו. אבל על מה רבים? זה כבר פחות קריטי, ואני חושבת שכשיש נכונות ללמוד לריב בצורה נכונה, אז אפשר לריב על הכל אבל גם לפתור כמעט את הכל. כשאני אומרת לפתור זה לא אומר בהכרח שיהיה איזשהו פתרון שכולם שמחים בו, אבל יהיה משהו שאפשר לחיות לצידו וזה יהיה בסדר.
ד"ר הרשקו: אז תכף באמת נגיע לכלים קצת איך לריב נכון ואיך לפתור, אבל אני יודעת שהמחקר מראה שכמעט שני שליש מהריבים הם על אותו הדבר, ויכול להיות גם 20 שנים שפשוט זה יהיה אותו הריב.
ד"ר בוימן-משיטה: נכון. בגלל זה זה לא כל כך משנה על מה, כי כאילו הדבר הזה זה יכול להיות סדר. המון זוגות שאחד יותר מסודר ואחד יותר מבולגן, וזה יכול להיות זה שאחד יותר אוהב לצאת החוצה, והוא יותר outgoing כזה ואחד יותר אוהב להיות בבית, אחד יותר לחוץ ואחד יותר רגוע. תמיד אצל בני זוג יש לנו איזשהם הבדלים שהם קיימים אצל… בכל זוגיות, אנחנו לא אותו בן אדם, וזה גם חשוב, אגב, וזה טוב וזה יוצר איזון וגמישות בבית שהיא נחוצה, אם אנחנו מצליחים לקבל את ההבדלים האלה בינינו.
אז אם אני רבה איתך על זה שאת באופן קבוע משאירה את הבגדים ליד הסל כביסה ולא בתוך הסל כביסה, או אם רבתי איתך על זה שאת מאחרת, או אם רבתי איתך על זה עכשיו שאת יותר מדי רוצה לצאת ופחות מדי בבית, זה לא שזה לא חשוב בכלל, אבל זה פחות חשוב. מה שחשוב זה איך עכשיו אנחנו מתמודדות עם זה. אם אנחנו יודעות לתקשר בינינו, אז לא משנה מה הנושא, אנחנו נדע לחיות לידו.
אז הנושא עצמו הוא באמת, יש כאלה שחוזרים אצל זוגות, יש נושאים שהם חוזרים אצל זוגות, אם הם יצליחו לתקשר את זה, אם הם יצליחו להבין אחד את השני, הם יצליחו למצוא פשרות שיאפשרו להם לחיות לצד הדבר הזה.
ד"ר הרשקו: אז אני חושבת שרק עצם ההבנה שהריבים חוזרים על עצמם, ושאפשר ללמוד, ממש ללמוד איך להתמודד איתם, זה כבר מוריד מעוצמת הלחץ וההיסטריה, והוא עשה לי ככה, ומה אני עושה עכשיו באמת עם הסיטואציה היותר ספציפית הזאת, אז זה עוד יותר מדגיש את גם החשיבות לדעת את זה ולשים לב, גם יש בעצם כפתורים כאלה שתמיד נלחצים לנו מהילדוּת, נכון? הילדות מאוד משפיעה על הריבים. איך זה בא לידי ביטוי?
ד"ר בוימן-משיטה: נכון, בהרבה דרכים. קודם כל יש כל מיני נקודות שהן רגישות יותר. שאם למשל, אם אנחנו כן מתייחסות עכשיו באופן ישיר להפרעת קשב, כן? אז הרבה פעמים אנשים שהם גדלו עם ההפרעת קשב, אז יש את החוויה הזאתי של: אני לא אחראי, ואי אפשר לסמוך עליי, ותמיד מאבד ומפוזר ו… וזה הרבה פעמים נזיפות שהייתי מקבל מההורים שלי או מהמורים שלי, שלא הייתי מצליח להגיע עם ציוד כמו שצריך, לא הייתי מצליחה להגיע עם ציוד כמו שצריך לבית הספר. ואז הנקודות האלה הן מאוד מאוד רגישות, וכשאנחנו מגיעים לבגרות ופתאום מישהו אומר לי על זה משהו, יכול להיות שאותה אמירה לבן אדם אחר, היא הייתה עוברת לידו, אבל עכשיו זה דורך לי על נקודה שהיא גם ככה רגישה אצלי, דברים שקשים לי מול עצמי, ואז זה מגביר את הווליום של התגובה שלי. הרבה פעמים כשאנחנו מדברים עם זוגות, שאני מדברת עם זוגות, אני אומרת להם, כשקורה משהו ביניכם, חלק מזה זה באמת כי אחד עשה לצד השני משהו שהוא פוגע, זה בצורה אובייקטיבית ואי אפשר לקחת את זה לכם, אבל עוצמת הפגיעה היא תלויה כבר בפצעים שאיתם הגענו, ואם זה מתלבש לי על פצע קיים, אז העוצמה של הפגיעה היא הרבה יותר גדולה ממה שהיה קורה אם זה לא היה נוגע לי באיזושהי נקודה רגישה. ובני זוג יודעים יפה מאוד לגעת בדיוק גם בנקודות הרגישות אחד של השני. אז זה דבר ראשון, הפצעים שצברנו לאורך הדרך, השריטות שאיתן הגענו, אז הן מאוד מאוד בולטות בתוך הריבים ובמידת הרגישות שלנו בתוך ריב. אבל גם הדברים שלמדנו בבית, מה למדנו על מערכות יחסים, מה למדנו על קשרים, מה ראינו אצל ההורים שלנו, איזה זוגיות ראינו אצלם, איך ראינו שהם רבים, יש למשל הורים שלא רבים אף פעם ליד הילדים שלהם בכלל, עכשיו, כן כשרבים ליד הילדים זה צריך להיות מותאם וכולי ומווסת, אבל לא לריב בכלל ליד הילדים זה גם בעיה, ואז מגיעים בעצם כאלה ילדים להורים שכאלה, וכשהם רואים ריב בבית שלהם הם בטוחים שמשהו לא נורמלי פה, למה רבים פה בכלל? למה הדבר הזה קיים? לא רבים, או אסור לריב. או לחלופין, מהצד השני, כאלה שראו שכל ריב זה פיצוץ, שריב זה להתנתק, שריב זה ללכת ולסגור את הדלת, שריב זה צרחות, אז לא למדו לתקשר פשוט בשיח, בהבנה, בהקשבה לצד השני, אז זה גם modeling כזה שראינו שגם מאוד מאוד משפיע עלינו.
ד"ר הרשקו: מעניין מאוד. אני לפעמים מרגישה שאני ממש עושה הצגה של ריב, כשהבנות שלי נמצאות אני יודעת שאני צריכה להיות יותר בשליטה, כי בסוף מה שהן רואות זה זה גם מה שהן ייקחו הלאה כי באמת המודלינג הוא הכי חשוב. והנושא שאמרת על הביקורת, באמת חשוב להדגיש עליו, כי אנשי הקשב מגיעים עם הרבה יותר רגישות לביקורת, ומבחינתם, כל דבר זה ביקורת. לפעמים אומרים לי "מה, אבל מה אמרתי לו בכלל? כזה, משהו כל כך קטן והוא כל כך נעלב". כי צריך להבין שאם מגיל צעיר מסתכלים עליך אחרת, ויותר מבקרים אותך, וגם על ההתנהגויות שאין לך יכולת לשלוט בהם, אם זה להיות בקשב עכשיו ויותר ארוך לשיעורי בית, או לא לאחר, דברים שאין לך באמת שליטה עליהם, אז אתה כל הזמן חווה שמסתכלים עליך שאתה לא בסדר, ואז גם שאומרים לך איזה מילה קטנה זה בום, יכול להקפיץ את ה'אוי, עוד פעם אני לא בסדר' והדבר הזה מתפוצץ. אז חשוב גם באמת להיות מודעים לעניין הזה. אז בעצם אנחנו מדברות על זה שגם יש השפעה מהילדות על הריבים, גם לא מלמדים אותנו, לצערי הרב, איך לריב נכון, וגם יש ריבים ככה שחוזרים על עצמם, אז אולי לפני איך אפשר לריב יותר נכון, מה אולי הטעויות הנפוצות בריבים?
ד"ר בוימן-משיטה: אני יכולה ואני אלך פה גם לארבעה הדברים הכי גרועים שמתרחשים בזמן ריב, שזה התיאוריה של גוטמן, ואני תכף אפתח את זה. ואני גם אוסיף על זה קצת, אני חושבת, דברים שיתחברו לנושא שלנו. אז בגדול, אם אני יכולה לשים כותרת, הדברים הכי גרועים שאנשים עושים בזמן ריב, הם כולם נופלים תחת הכותרת של לבוא לריב כדי לנצח, ולא כדי באמת להבין ולקדם. וזה, תכף נפרוט את הדברים, שוב, אבל אולי זה הדבר הכי מרכזי, כי מה קורה בריב? הרי כשאני בזוגיות ואני באה לבן הזוג שלי באיזשהי טענה, שאני מביאה משהו עכשיו שמפריע לי לשולחן, מה המטרה שלי פה? המטרה שלי היא לרוב לקבל מענה לאיזשהו צורך שלי שלא נענה, לשפר את הזוגיות, לשנות כדי שיהיה טוב יותר אחר כך. יש משהו שמפריע לי ואני רוצה שזה יהיה אחרת. רוב הזמן אנחנו לא באים לריב כדי לריב, אנחנו באים לריב כי יש משהו שמפריע לנו ואנחנו רוצים לטפל בו ולשנות אותו. ועכשיו השאלה היא איך הדבר הזה מתנהל, כי אם זה הופך להיות זירת קרב שבה כל אחד מבני הזוג רק רוצה להכריע את הצד השני ולצאת עם ידו על העליונה ולנצח, אני רואה את זה הרבה בטיפול של כאלה שמגיעים אלי כמו בית משפט, של "תכריעי מי צודק", אז טעינו, טעינו בדרך. ואם אנחנו מתייחסים לזמנים האלה שבהם אנחנו מתווכחים כהזדמנות באמת להבין מה קורה גם לצד השני, להביע את עצמנו ולהניע איזשהו שינוי, או אפילו לא שינוי, אפילו הבנה, לפעמים זה מספיק.
ואז אנחנו מצליחים להקשיב באמת, ולא להקשיב לך כדי לחשוב מה אני אומרת תוך כדי, או איך אני מגיבה, או להקשיב לך כדי לראות איפה את טועה בדרך שאני אוכל לתקן אותך ומה לא מדויק בפרטים, להקשיב באמת כדי לשמוע מה מתחת לפני השטח את אומרת לי עכשיו, מה באמת כואב לך, מה מפריע לך. אם אני באה בגישה כזאת, אם אני מגיעה בגישה פתוחה, אם אני מוכנה לקחת אחריות על חלקי, אז אנחנו עושים את זה כמו שצריך ואז זה כבר נראה אחרת לחלוטין. אז זאת כותרת באופן כללי, ועכשיו אם נפרוט את זה לנושאים, אז אנחנו רואים שהדברים הכי הרסניים, אנחנו… ג'ון גוטמן, חוקר האהבה, החוקר הכי גדול של זוגיות, הוא בחן המון את הנושא הזה, הוא באמת הגיע גם למצב שהוא מצליח לנבא מי יתגרש ומי לא בשבע השנים הקרובות, על בסיס צפייה בבני הזוג רבים למשך רבע שעה על איזשהו נושא טעון ביניהם, הוא מסתכל עליהם, רואה איך הם רבים, ומנבא קדימה מה יהיה העתיד של הזוגיות שלהם, והוא עושה את זה בדיוק מופלא, יש לו מחקרים, כמעט בכל המחקרים הוא מגיע למעל ל-90% של דיוק, יש לו מחקר של 98%, זה מטורף! וזה מעיד כמה חשוב הדבר הזה של איך אנחנו רבים בתוך הקשר. והוא רואה שהדברים הכי הרסניים בתוך ריב, הוא קורא להם ארבעת פרשי האפוקליפסה. הדבר הראשון זה מה שנקרא ביקורתיות, וכשהוא אומר ביקורתיות אבל זה שונה מביקורת, ואני אבחין בין השניים. אפשר לומר שביקורת היא תלונה נקודתית על משהו שמפריע, וזה בסדר. למשל, אם עכשיו מפריע לי, אני לא יודעת, שהשארת את הכוס על השיש ולא הכנסת אותה למדיח, אני יכולה לבוא ולהגיד לך "שירלי, זה מפריע לי שהכוס פה, בפעם הבאה, אם תוכלי להכניס אותה למדיח, זה יהיה נחמד מצדך", זה בסדר. זה יכול לעצבן עדיין, אבל זה בסדר. ביקורתיות זה תלונה כוללנית על כל מי שאת ומה שאת, זה בדרך כלל מתחיל במילים "אף פעם" או "תמיד", "את תמיד", "אתה אף פעם", וזה אותה סיטואציה בדיוק כשאני מגיעה נניח ומפריע לי הכוס, שמפריע לי שהכוס נשארה על השולחן או על השיש במקום להיכנס למדיח, ואז אני אבוא ואני אגיד לך "את תמיד כזאת בלגניסטית! את תמיד משאירה את הדברים בחוץ, אף פעם אני לא אחזור לבית מסודר". כאן זה כבר מאוד בעייתי. כי ברגע שפותחים ככה, אז לא כל כך משאירים לצד השני סיכוי. כלומר, אם אני אומרת לך, "פעם הבאה זה יעזור לי אם תכניסי את הכוס למדיח", אז תדעי מה לעשות, את יודעת עכשיו שבפעם הבאה אם תכניסי את הכוס למדיח זה יעשה לי יותר טוב. אבל אם "את תמיד כזאת בלגניסטית", מה את אמורה לעשות עם הדבר הזה עכשיו? חוץ מלכעוס עלי בחזרה. וזה מה שקורה, זו תקיפה שהיא מאוד אישית ומאוד קשה, ואז מכניסה את הצד השני ל-fight or flight מוד כזה, ואז כל מה שהצד השני יכול לעשות זה פשוט לתקוף בחזרה או לברוח וללכת מהסיטואציה, ושם אנחנו מגיעים מאוד מהר לאסקלציה של הריב. אז זה הדבר הראשון, הביקורתיות.
ד"ר הרשקו: אני חושבת שאגב, אם נלך רגע מהכיוון השני, אם אני אומרת "אתה תמיד לא זוכר", אז אולי זה צריך גם להדליק לי איזשהי נורה של "אוקיי, אם הוא תמיד לא זוכר בוא נראה מה יעזור לו לזכור".
ד"ר בוימן-משיטה: בול. [צוחקת]
ד"ר הרשקו: אולי צריך להגיד לו "תרשום את זה ביומן", אולי אני צריכה להזכיר, אבל אם אני אומרת את המשפט הזה, אז מראש אני שמה לעצמי רגל.
ד"ר בוימן-משיטה: נכון, נכון. אני רוצה להתייחס למה שאמרת, אני חושבת שמשהו שאני אוהבת מאוד לעשות בטיפול זה לנוע כל הזמן בין שני אזורים כאלה, או שני מימדים. המימד הראשון זה המימד באמת העמוק יותר, של הלהבין על מה זה יושב ומה קרה וכולי, אבל המימד השני הוא מימד יותר פרקטי, של בוא נבין בתכלס מה קורה פה עכשיו, אוקיי? ואצל אנשים עם הפרעת קשב, הדבר הזה, שני הדברים חשובים אגב, אחד גם להבין במה לענות, מה זה בכלל הדבר הזה, ומה הם סוחבים איתם, ומה הצלקות שיש להם בעקבות זה, וגם להבין מהי ההפרעה זה קריטי, כי כן, יכול להיות שאדם עם הפרעת קשב תמיד ישאיר את הכוס בחוץ, והוא יכול נורא נורא להשתדל שזה יהיה אחרת, אבל זה יהיה היוצא מן הכלל שהוא יצליח להכניס את זה למדיח, ולא הכלל, ועכשיו צריך להבין, אם משהו תמיד חוזר, איך אני מתייחסת אליו? אז זה כבר לא יהיה כל הזמן קרב אקוטי, אלא צריך לעשות את זה אחרת, בהומור, בחמלה, לראות את הדברים אחרת. אבל בצד השני, גם באמת דברים פרקטיים, מה אנחנו יכולים… אם הבן אדם תמיד שוכח, אז תזכירו לו רגע לפני. אם תמיד הבן אדם משאיר את הכוס בחוץ, אז או שתלמדו להפסיק לכעוס על זה, כי הדבר הזה יחזור, ולמה תכעסו כל יום מחדש, או שאתם תיקחו ותכניסו את הכוס, או שתתקשרו להזכיר לו לפני שאתם מגיעים הביתה, "תבדוק רגע אם יש כוס על השיש, תכניס רגע למדיח". אני מאוד בעד תזכורות, תזכורות, תזכורות זה דבר שהוא בעיניי נהדר בקשרים.
ד"ר הרשקו: נכון, להגיד ולא לצפות שיבינו אותנו מהשמיים או משהו כזה. אבל באמת מה שאת אומרת, השילוב גם של הדברים, הלהבין מה זה הפרעת הקשב, שהוא לא עושה לי את זה בכוונה שהוא משאיר את הכוס, וגם לתת כלים שהם גם מדויקים להפרעת קשב, כי אם אני אגיד לו עכשיו נגיד, "אוקיי, תעשה רשימה, ואז זה יעזור לך", אבל רשימה זה דבר שהוא נורא ערטילאי, זה… הוא ישכח את הרשימה. [ד"ר בוימן-משיטה צוחקת] אז הכלים צריכים להיות ממש מדויקים, וגם אותו בן אדם עם הפרעת קשב יכול באמת לקבל גם טיפול לעצמו, שיעזור לו, והרבה פעמים זוגות אומרים לי, "לא, לא, זה משהו שהוא רגשי, הוא… לא אכפת לו ממני", אבל זה לא רגשי, פשוט אין לו את הכלי כדי לשמור על הסדר, כדי לזכור את הדברים, אז זה ממש חשוב הדגש הזה גם על הכלים המעשיים.
ד"ר בוימן-משיטה: נכון, ופה אני חייבת להגיד שאצלי בבית, אחד הדברים, אני אמרתי לך גם, אני גם מאובחנת, ואחד הדברים שהיו הכי חוזרים בתחילת הקשר שלנו, ועד שגם אני התחלתי ללמוד יותר, והתחלתי להבין את הדברים, זה באמת הזה שאני מאבדת המון דברים, וכל פעם שהייתי מאבדת אז הייתי ננזפת, וכל פעם שהייתי ננזפת הייתי נורא מתעצבנת, כי הרי לא עשיתי את זה בכוונה, אז מה זה עו… אני גם ככה מרגישה רע עם זה שאיבדתי עכשיו, אז למה עכשיו להוסיף את הדבר הזה עלי? וחלק גדול באמת היה, אצלנו בתוך הזוגיות, זה רגע להבין שזאת הבעיה, זה הדבר, זאת הבעיה. ככה הדבר הזה נראה. חלק מהשיח בינינו גם היה ההבנה הזאתי שזה שהוא ינזוף בי, זה רק גורם לי להרגיש יותר גרוע, אבל זה לא ישפר את ההתנהגות שלי, זה לא שעכשיו זה יגרום לי לאבד פחות. אז למען הזוגיות שלנו, למען הבריאות הנפשית שלי, למען הקשר, מה שאני צריכה זה דווקא את העיניים החומלות. והיום זה… אני למדתי גם לקנות למשל במשקפי שמש, זה היה הדבר ה… אז למדתי לקנות משקפי שמש יותר זולים, מתוך הבנה שאני כנראה אאבד אותם בקרוב, ואז גם כשזה הולך לאיבוד, אז זה פחות נורא. אבל גם כשזה הולך לאיבוד עכשיו, אז עכשיו אנחנו יודעים לצחוק על זה ולא לנזוף. וזה כבר נראה אחרת, וזה החלק של ההבנה, של להבין מה זה. עכשיו חשוב להגיד פה, שבאמת אצל כל בן אדם זה נראה אחרת. ולכן אנחנו לא יכולים ללכת רק לפי ה-DSM, אלא חייב להבין מה הם הסימפטומים הספציפיים שאותו אדם מציג עכשיו בתוך ה… בחיים שלו בכלל, איך הם באים לידי ביטוי, כל הזמן חמותי הייתה נכנסת הביתה, "איך כל הזמן את לא מצאת את המפתחות? תשימי אותם תמיד באותו מקום". כל פעם הייתי אומרת לה, "זאת בדיוק הבעיה. עד שאני מגיעה למקום הזה, כבר אלף פעמים הראש שלי הוסח, ואני כבר לא יודעת איפה הם". [מגחכת] היה קונסולה בכניסה לבית, אבל מהרגע שפתחתי את הדלת, עד הרגע ש… זה, ובטח עם שלוש ילדות, ואנחנו נכנסות הביתה עם מיליון תיקים ומיליון דברים, אז בשני מטר אלה הספקתי מאה פעמים כבר לאבד את המפתחות ואת הראש שלי בדרך. אז זה, זה בדיוק העניין. זה לא יעזור להגיד לי עכשיו, "כל הזמן תשימי את זה במקום", זאת הבעיה, זאת בדיוק הבעיה.
ד"ר הרשקו: נכון.
ד"ר בוימן-משיטה: אז אני עושה מהצד שלי כל מה שאני יכולה כדי לנסות ולנהל את הדבר הזה, ואני גם ממש ממש מרגישה שאני משתפרת מאוד מאוד מאוד עם השנים, ושלמדתי הרבה מאוד טקטיקות שעוזרות לי. אבל גם ברמה הזוגית, להבין על מה אפשר, באמת, לכעוס בכל הכוח, ועל מה, מה פשוט צריך לקבל, שזה האדם, שזה מה שיש.
ד"ר הרשקו: מסכימה עם כל מילה, אבל אני אולי רוצה להוסיף שלפעמים הבן זוג להפרעת קשב מרגיש מותש, כאילו כמה אני יכולה להזכיר, וכל דבר, ולעזור, ולסדר, ודי, נמאס לי, אין לי כוח כבר! ואז אני אומרת, אם אתם מרגישים ככה, אז תיקחו עזרה, אוקיי? ממש לקחת עזרה חיצונית, בין אם זה עוזרת בית, שתעזור בסדר. כל דבר שיכול לעזור.
ד"ר בוימן-משיטה: וואי, יש לי מלא המלצות לאאוטסורסינג. באמת עוזרת בית, לשלוח את הכביסה למכבסה, לקנות מזון מוכן. יש אנשים שבאים אליך הביתה לשטוף לך את הרכב, ואז אתה לא צריך לקחת את הרכב לשטיפה. יש נערות שבאות נגיד לארגן את הבית אחרי הצהריים, או באות לקפל כביסה אם לא רוצים לשלוח למכבסה. יש מלא דברים, והדברים האלה, לאנשים עם הפרעת קשב, יכולים לשנות את כל החיים. וזה חשוב להגיד שאאוטסורסינג זה אחד מהדברים, אחד מהדרכים הכי טובות לנצל את הכסף שלכם מבחינת wellbeing, אם אנחנו מדברים על מטבע האושר, וזה לא נכון רק לאנשים עם הפרעת קשב, כי אני חושבת שרוב האנשים, הזמן זה המשאב הכי יקר להם, וקנייה של זמן יש לה ערך מאוד גדול, אבל בטח לאנשים שמתקשים לעשות את המשימות האלה.
אצל הרבה זוגות זה כאילו התפקיד של האישה, כי יש איזה חלוקה מגדרית כזאתי שנשמרה, שהאישה היא זאת שצריכה לבשל, או לעשות את הכלים, או לארגן את הבית, ולא לכל הנשים זה מתאים.
ד"ר הרשקו: נכון, במיוחד לא לנשות הקשב, אני חייבת לציין.
ד"ר בוימן-משיטה: בול.
ד"ר הרשקו: וכל האאוטסורסינג הזה, זה באמת יותר זול מלהתגרש, אני תמיד אומרת את זה.
ד"ר בוימן-משיטה: זה נכון.
ד"ר הרשקו: וגם, תסתכלו על זה כעל התאמה, למה אנחנו לא פותחים עיניים על ילד עם הפרעת קשב שמקבל הארכת זמן במבחנים? ההפרעת קשב היא לא מסתיימת בבית ספר, היא צריכה התאמות גם בגיל יותר מבוגר, וזאת ההתאמה, בדיוק כמו שהיה עכשיו בן אדם עם כסא גלגלים, שהיה צריך להתאים את הבית, המשקופים, לא יודעת מה, גם להפרעת קשב אמנם לא רואים אותה, אבל, כמו שאמרנו, יש לה קריטריונים, ויש לה את הקשיים שלה, והיא מוחית, והיא נוירולוגית, ויש דברים שאי אפשר לעשות, ממש, כאילו אי אפשר לשנות, ויש דברים שאפשר עם כלים מותאמים, אבל להעזר זה חלק מהעניין.
ד"ר בוימן-משיטה: זה קריטי. אנשים כל כך מתקשים לעשות את זה. יש משהו של "מה, אני לא יכולה לקפל כביסה? למה שאני אקח מישהו ש…". נכון, אנחנו יכולות לעשות הכל, יכולים, אני יכולה, אני יכולה לעשות את הכביסה, ואני יכולה גם לבשל, ואני יכולה… אבל השאלה היא פה היא עלות מול תועלת, וכמה מחיר לי באופן אישי לבשל זה דבר… אני עושה את זה, אבל זה דורש ממני המון משאבים, כי אני צריכה כל הזמן להחזיק בראש רגע, וכל פעם לבדוק ששמתי מלח ולא סוכר, וששמתי את הכמות המתאימה, ואני צריכה רגע, ממש שלא ידברו איתי תוך כדי, כדי להיות, לראות שאני מרוכזת, ולא שכחתי שום דבר מהפריטים. אני יכולה להשקיע את הזמן הזה, אבל זה יבוא על חשבון האנרגיה המנטלית שלי, זה יבוא על חשבון הזמן שלי עם הילדות, זה יבוא על חשבון הזמן שלי עם בן הזוג שלי, ולדברים האלה בסוף יש ערך.
ד"ר הרשקו: וגם על חשבונך, זה מותשוּת, זה מאמץ אינסופי, זה בהחלט יכול גם להוביל לחרדות ודיכאונות מצב כזה, כי כשאת כל הזמן מתאמצת בדברים שזה הבסיס של הקושי שלך, אז יש לזה מחיר רגשי, אין מה לעשות.
ד"ר בוימן-משיטה: ממש. אז אנחנו לומדים לעשות את החלוקת תפקידים שהיא נכונה יותר, ואאוטסורסינג למה שאפשר. וכן, זה שווה על חשבון דברים אחרים. אז תוציאו פחות על דברים אחרים ותעשו את זה, זה… אין דבר חשוב יותר מזה ביום יום בעיני מלמצוא את הדרך לנהל את החיים בצורה שהיא תהיה אפשרית.
ד"ר הרשקו: ממש ככה. כי את יודעת, באמת לפעמים כועסים עליי, כועסים עליי שאני אומרת את העניין עם עוזרת בית, ולא לכולם יש כסף לעוזרת בית, אבל אני אומרת באמת, כמוך, יתרונות מול חסרונות, מה שווה את הזמן שלי, מה שווה את הזוגיות שלי, לפעמים עוזרת בית יכולה להציל זוגיות. אמרה לי פעם מישהי שהייתה מטופלת אצלי, "וואלה, חבל שבעשר שנים שהייתי בטיפול פסיכולוגי, לא אמרו לי פשוט קחי עוזרת בית, וזהו", וזה מה שתוך חודשיים יפתור את כל המצב.
ד"ר בוימן-משיטה: אני התחלתי לקחת עוזרת בית כשהייתי סטודנטית. כסף לא היה לי. אז לא קניתי בגדים, והייתי נוסעת באוטובוסים ולא במוניות, אבל עוזרת בית הייתה לי, כי ידעתי שלקחת אוטובוס זה בסדר, לנקות את הבית זאת משימה שהיא מאוד קשה לי. זה לא פריבילגיה. אצל חלק מהאנשים זה הישרדות, זה… וצריך ממש לעשות פה את סדר העדיפויות, בוא נוציא מהראש שזה פריבילגיה, ולעשות מחדש את סדר העדיפויות.
כמה ריבים יש סביב זה, כמה מתח יש סביב זה, וכמו שאמרת, זה באמת באמת יותר זול מלהתגרש, וממש, יש זוגות שזה חלק מהעניין, שגם אני מביאה את זה מולם, הכל יום מחדש להגיע הביתה ולריב על הסדר, האם זה שווה לכם, האם זה מפריע מספיק כדי לפרק את הבית? אם זה מפריע מספיק כדי לפרק את הבית, זאת אומרת שהמחיר של הבלאגן הוא יהיה מאוד יקר, גירושים זה דבר מאוד מאוד מאוד יקר. ואפשר לפתור את זה.
ד"ר הרשקו: אני ממש שמחה שדיברנו על זה. [צוחקות]
ד"ר בוימן-משיטה: זה זה… עכשיו את תראי, הנה זה, אני צריכה לחזור לרביעיה של גוטמן, אבל תגידי לי איך אנחנו עם הזמנים, כי אני פחות טובה בתחום הזה. [צוחקות]
ד"ר הרשקו: כן, צללנו לכלים, אבל זה היה מעניין וחשוב ביותר, ובאמת נחזור לגוטמן. אז בעצם דיברנו על ביקורתיות…
ד"ר בוימן-משיטה: נכון, הדבר הראשון זה ביקורתיות.
ד"ר הרשקו: הדבר האחד שעושים בריבים.
ד"ר בוימן-משיטה: הדבר השני שהוא הרסני בריבים זה בוז וזלזול. שבוז וזלזול זה כל דבר שהמטרה שלו היא להקטין או להשפיל את הצד השני, זה מגיע בכל מיני דרכים, זה מגיע בשפת גוף, בתנועה מבטלת עם היד, גלגולי עיניים, הטון של הדיבור, שזה [מדגימה טון זלזלני] כזה, ובמילים של כאילו זורקים אחד לשני פתאום, "אידיוט", "סתומה", זה כל מיני כאלה שפתאום יש איזה הערות עוקצניות כאלה, מכות מתחת לחגורה, שכל המטרה שלהם זה להקטין ולהכאיב, זהו, זו, אלה ה… עכשיו פה אני אגיד שבנות חוטאות בזה, נשים חוטאות בזה יותר מגברים, וזה באמת מסוכן מאוד, אני חושבת שכולנו אולי מתישהו לפעמים עושים את זה, אבל צריך להיות ערניים לזה ולהבין שזה הרסני ולנסות לצמצם את זה באמת כמה שפחות, אז זה הדבר השני.
הדבר השלישי שהוא הרסני בתוך ריב שזה נקרא הגנתיות. הגנתיות זה כל דבר שהמטרה שלו היא להפוך את זה שמתלונן לאשם, וזה בא לידי ביטוי בשתי דרכים מרכזיות, הדרך הראשונה זה עכשיו את הבאת תלונה על משהו, ואז אני חוזרת אלייך ב"אפשר לחשוב שאת תמיד עושה את זה", "אפשר לחשוב שאת תמיד כזאת", זה אני הופכת את זה עלייך ומתחילה לתקוף בחזרה. והדבר… הדרך הנוסף שבה ההגנתיות הזאת באה לידי ביטוי זה להפוך את הצד השני לדרמטי וחסר פרופורציה. שזה כאילו, עכשיו באת, "מה זה, אפשר לחשוב, מה כל כך נפגעת מזה? מה כבר עשיתי?" אז זה גם מסוכן מאוד. אם את הבאת משהו זה אומר שנפגעת ממנו, אין לי מה עכשיו לשפוט, אולי אני הייתי נפגעת פחות, אבל כמו שאמרנו הפגיעה היא מאוד תלויה בעם מה הגעתי, עם איזה פצעים הגעתי, עם איזה נקודות רגישות הגעתי, ואת יכולה מאוד להיפגע ממשהו שאני לא הייתי נפגעת ממנו, ולכן אנחנו לא יכולים לעשות את ההשוואות האלה. אם את נפגעת אני צריכה לכבד את זה שנפגעת, גם אם אני לא הייתי ככה.
והדבר האחרון, שהוא מאפיין בעיקר גברים, אבל לא רק, זה התנתקות. שזה מן הורדת מסך כזה, שעכשיו אתם רבים ומדברים, ופתאום הבן אדם השני נאטם, ודברי ללמפה מה שנקרא, או שפיזית לוקחים את הטלפון ומתחילים להסתכל בו וכבר מנותקים מקשר עין ומהשיח, או שהראש הלך למקומות אחרים, והבן אדם כבר לא איתנו בשיחה. זה מאפיין יותר גברים, זה כן מאפיין גם אנשים עם הפרעת קשב, חלק מזה שהטווח קשב קצר.
ד"ר הרשקו: טוב, זה ארבעה דברים הארדקור באמת, ואני גם פה יכולה לראות איך הפרעת קשב יותר מגבירה אותם, זאת אומרת הרבה פעמים חושבים שהבן זוג, זה באמת יותר מאפיין גברים, יש לו איזה סוג של אוטיזם, והרבה פעמים מתבלבלים בין הפרעת קשב לאוטיזם, אבל הוא לא מקשיב והוא מתנתק והוא לא איתי, וזה נראה שלא אכפת לו, אבל זה באמת בגלל הטווח קשב הקצר וההתנתקויות והמוסכויות שזה חלק ממאפייני הקשב. וגם כל הנושא של, נגיד, בוז, זה בגלל האימפולסיביות שמאפיינת קצת יותר את ה-ADHD, ההיפרים יותר, אז גם הם יכולים להוציא כל מיני מילים שאחר כך הם מה זה מתחרטים על זה ומה זה מלקים את עצמם, אבל הם לא הצליחו לעצור את עצמם בגלל הקשיי וויסות בזמן של הריב. וגם הדבר השלישי, הגנתיות, אז בעצם בגלל שיותר רגישים לביקורת, אז מנסים להשליך את זה יותר על הצד השני. אז יש פה באמת שלושה דברים, אבל אני חושבת שגם כשדיברת, בטח הרבה אנשים הזדהו איתם ואז התחילו להרגיש ממש רע עם עצמם. "יו, איך אני עושה את זה ואיזה לא בסדר אני…" אולי ניתן קצת הרגעה מהכיוון הזה?
ד"ר בוימן-משיטה: כן, אז נגיד באמת שכולם עושים את זה, זאת אומרת כמעט כולם, את יודעת, יש את האנשים האלה שגדלו בבתים שהציגו להם איזה מודל ממש ממש טוב, והם עצמם מאוד מווסתים וכאילו יודעים לעשות את זה באופן טבעי, אבל הם ממש ממש ממש המיעוט. רוב המוחלט של אנשים לא למדו איך רבים. גם אני חייבת להגיד לך שאלה כלים שהיום אני מאוד מאוד משתדלת להשתמש, או מאוד משתדלת לא לריב ככה, ורכשתי כל מיני כלים לעשות את זה לאורך הדרך, אבל זה לא שתמיד הייתי ככה, זה לא שנולדתי שאני יודעת לריב. הריבים שלי היום בזוגיות שלי נראים אחרת לחלוטין מהריבים שלי לפני עשר שנים בזוגיות שלי, כי למדתי. ולפני שלמדתי אז ככה הייתי רבה, הייתי רבה גם עם צרחות וגם עם הקטנות וגם עם מכות מתחת לחגורה לפעמים, הייתי כועסת, ובשעת זעם אז אנחנו עושים כל מיני דברים בשביל להכאיב לפעמים. אז זה ממש נורמלי אם אתם עושים את זה. אבל עכשיו הגדוּלה [מצחקקת] היא להבין שאוקיי, אני מבינה שאני עושה את זה, אני מבינה גם שזה הרסני, ועכשיו בוא נראה איך אפשר לעשות את זה אחרת.
אחד הדברים הכי חשובים בעיניי זה ללמוד לעצור ולקחת הפסקה. ככל שאנחנו יותר מחוממים אז האימפולסיביות גוברת, ואז אנחנו אומרים יותר דברים שאנחנו מצטערים עליהם אחר כך, וצריך לדעת פה ללמוד להכיר את עצמנו ואת המערכת הפיזיולוגית שלנו, ולראות איזה סימנים יש לנו בגוף של "עכשיו אני עומדת להיות בהצפת יתר, אני עומדת לצאת משליטה". אצל חלק מהאנשים זה הלב מתחיל לדפוק יותר חזק, אצל חלק מהאנשים מרגישים את הטמפרטורה של הגוף עולה ונהיה להם חם בתוך הסיטואציה הזאת. וכשאתם מרגישים שהגוף עכשיו מתחמם מדי, לאו דווקא בטמפרטורה אבל באופן סימבולי, אז תלמדו לבקש עצירה. אנחנו תכף נכנסים, מבחינה קוגנטיבית, הגוף שהוא מוצף, שהוא בלחץ מאוד מאוד גבוה, המוח נסגר, אנחנו לא באמת פנויים לשמוע את הבן אדם האחר ואנחנו במצב שהוא של ה-fight, אנחנו בתקיפה, אנחנו במלחמה. ובמלחמה אנחנו אין לנו עכשיו חמלה לצד השני ורצון להתחשב בו, אנחנו רוצים להכניס לו ולנצח, אז אנחנו לא רוצים להגיע לשם.
אז העצה הראשונה היא באמת להכיר את עצמנו ולדעת מתי זה עוד שנייה אנחנו, זה כבר יותר מדי בשבילנו ולדעת לבקש הפסקה, לבקש הפסקה זה להגיד לצד השני, "עכשיו זה יותר מדי בשבילי, אנחנו נמשיך לדבר על זה אבל לא כרגע, כי אני חייבת רגע להירגע, אני יודעת שאם אני אשאר בריב הזה אני אעשה או אני אגיד דברים שאני אתחרט עליהם אחר כך".
ד"ר הרשקו: זה הצעה מעולה אגב גם להורים לילדים, ועוד במיוחד אם יש שם באמת את ההפרעת קשב הזו שגורמת לכל מיני התנהגות אימפולסיביות שאחר כך מאוד מתחרטים עליהם, וגם באמת הצד השני צריך להבין את זה ולקבל את זה ולא לחשוב שזה כזה בריחה מהריב, אלא באמת רגע שנייה להירגע, אחר כך נמשיך ואחר כך הכל יכול להיראות אחרת.
ד"ר בוימן-משיטה: נכון. ופה גם מגיעה העצה לצד השני, תקבלו את הבקשה להפסקה. אני אוהבת להגיד שבשביל שיהיה קל יותר לקבל, אז זה שביקש את ההפסקה, שיהיה לו גם את האחריות לחזור לדבר על הנושא הזה כשהוא מרגיש רגוע יותר, אבל הצד השני חייב לקבל את זה. אם מישהו מבקש מכם עכשיו הפסקה כי הוא מוצף, אם תתעקשו להמשיך דווקא עכשיו, טוב לא יצא מזה. אז זה הדבר הראשון להפחתת האימפולסיביות, להפחתת הלחימה, להפחתת התוקפנות.
ד"ר הרשקו: אפשר אפילו לצאת מהבית לסיבוב, וזה עוזר לעשות את ההפסקה לשני הצדדים.
ד"ר בוימן-משיטה: נכון.
ד"ר הרשקו: אז זה דבר ראשון, דבר שני?
ד"ר בוימן-משיטה: את מדברת על לצאת מהבית, אז אפשר לנהל את הדברים האלה בחוץ. כמו שאמרת שכשהילדות בסביבה אז את הופכת אוטומטית להיות יותר מווסתת, כי את יודעת שיש לך קהל? צאו החוצה! יש נושא שאתם מתקשים לדבר עליו בבית, הוא מציף אתכם? לכו, דברו עליו בבית קפה. בבית קפה אתם לא תרשו לעצמכם בחיים לדבר כמו שאתם מדברים בבית. אז הנה, יש לכם איזה כלי חיצוני שמחייב אתכם עכשיו להיות מווסתים יותר, ולהקשיב אחד לשני ו… ולא להגיע לטירוף הזה שאתם יכולים להגיע אליו לפעמים בתוך ריבים בבית. אז זה…
ד"ר הרשקו: מעולה.
ד"ר בוימן-משיטה: טיפ קטן נוסף.
ד"ר הרשקו: בכלל, להקשיב יותר קל במקומות שהם מחוץ לבית שיש בו הרבה הסחות, כמובן צריך למצוא את המקום הספציפי, בלי מסכים, בלי אנשים ליד, אבל זה לשנות את הסביבה, זה סופר חשוב.
ד"ר בוימן-משיטה: נכון. הדבר הנוסף זה אם יש לבן הזוג עם הפרעת קשב, או לבת הזוג עם הפרעת קשב, טווח קשב קצר, חייב להבין את המשמעות העמוקה של הדבר הזה. כמו שאמרת פה קודם, זה לא שלא אכפת להם, הם פשוט באמת מאבדים אתכם. ולכן אפשר להשתמש בטכניקה מעולם שנקרא אימגו, זאת שיטת טיפול, שהיא משתמשת הרבה במשפטים קצרים ועצירה לשיקוף. זה אומר, אני אומרת לך למשל, "אני כועסת על זה ששכחת אתמול את הבדיקה שהייתה לי ולא התקשרת לאחל לי בהצלחה", ואני עוצרת, ואז אני רוצה שתחזירי לי, שתגידי לי רגע מה אמרתי עכשיו. ואז את צריכה להגיד, זה מה שהבנת, שאני כועסת כי שכחת את הפגישה. ככה אני מוודאה שאת איתי, את יודעת שאת איתי. ואם איבדת אותי, את יכולה להגיד לי, "איבדתי אותך, תחזרי על זה", ואז יש לנו אפשרות שוב לחזור על זה. זה הופך את הריב לקצת מלאכותי באופן ההתנהלות שלו, זה לא כזה ספונטני וסוער, אבל זה מבטיח שיהיה קשב משני הצדדים, ואפשר ממש ללמוד את זה. אפשר ללמוד לנסח את הדברים במשפטים קצרים, לוודא בכל רגע שהבן אדם שאיתי איתי. כי חייב לזכור שהכוונות הן תמיד טובות, זאת אומרת, זה לא שאנשים רוצים להתנתק לכם באמצע הריב, לא, הכוונות לא תמיד טובות, אבל הכוונות בזוגיות שהיא בריאה, נקרא לזה ככה, הן טובות, זה לא שהבן אדם בכוונה רוצה להתנתק לכם באמצע הריב, הוא פשוט באמת איבד אתכם. ואם יחד תלמדו לנהל תקשורת שהיא יכולה לעזור לבן אדם להישאר איתכם, זה יהיה יותר טוב לשני הצדדים.
ד"ר הרשקו: זה ממש ממש עצה טובה וגם אני רוצה להתחבר אליה מהמקום של להגיד "אני" ולא "אתה", זה גם מאוד עוזר לביקורתיות ולהגנתיות, שברגע שאני אומרת, "אני כועסת כי שכחת את הפגישה שלי" ואני לא אומרת "אתה שכחת את הפגישה", וואו, זה עושה הבדל תהומי.
ד"ר בוימן-משיטה: נכון, זה באמת היה הדבר הבא שרציתי להגיד, זה צריך להבין כמה הדבר הזה משמעותי, שוב, להבין איך המערכת שלנו עובדת. אני אומרת לך, "את", ובדרך כלל "את" זה מגיע עם האצבע המאשימה, כשאני מגיעה ככה תקפתי אותך, כשאני תוקפת אותך את נכנסת למגננה, כשאת נכנסת למגננה אנחנו איבדנו אותך באותו הרגע. כשאני אומרת "אני", יהיה לך יותר קל להקשיב ולהבין אותי ולנסות להבין באמת מה עובר עלי ולא להרגיש אשמה. זה גם עצה על הריבים.
ד"ר הרשקו: אני חושבת שזה גם מאוד מתחבר לי לעולם הטיפול, שבעצם בסופו של דבר מה שהבן אדם הכי רוצה זה פשוט שיקשיבו לו. הרבה פעמים אנחנו מנסים ישר לתת עצות, דברים, אבל בסוף אנחנו הכי רוצים שיקשיבו לנו. נכון שלהקשיב לאורך זמן זה לפעמים קשה בהפרעת קשב, אבל דיברנו פה על כל מיני כלים שיכולים לעזור, אפילו רק לצאת מהבית או משפטים קצרים או רגע לוודא שהבן אדם איתי, הבין אותי, אבל רק עצם זה שאני אבין שפשוט רוצים הכרה ורוצים הקשבה, זה הרבה פעמים כל הביג אישיו בריב, נכון?
ד"ר בוימן-משיטה: כן, וזה מדהים איך פתאום כשאנשים רק מקשיבים, יש איזושהי הקלה וזהו, וזהו, והצד השני אומר וואי, אני מרגיש, מרגישה הרבה יותר טוב, אני מרגישה הרבה יותר טוב, כי כמו שאמרנו הרבה דברים הם לא באמת פתירים. וזאת הייתה הכוונה שלי קודם גם שאמרתי שהנושא הוא באמת לא כזה משנה, יש מלא נושאים שאין לי מה לעשות איתם, כאילו… יכול להיות שאת תמיד תהיי יותר מסודרת ממני, יכול להיות שאת תמיד תראי את הדברים שאני לא רואה, תכנסי הביתה וכמה שניסיתי את תראי… זה לא משנה, זה לא הולך להשתנות. אבל אם אני אבין את התסכול שלך מהסיטואציה, מזה שאת נורא רוצה בית מסודר ואת לא… אני רק אבין אותך, זה לא ישתנה, זה עדיין ישאר ככה, אבל אני אדע כמה זה קשה לך, זה הכל, זה יכול לעשות כבר את כל השינוי. וברגע שאת תביני שאני מרגישה אותך ושאני איתך, אז את לא תרגישי צורך להילחם בי, כי אנחנו באותו צד עכשיו. וזה משנה את כל התמונה.
ד"ר הרשקו: ממש ככה. אנחנו מגיעות לסיום הפרק, אבל אני חושבת ש… אם נגיד אני הייתי עכשיו צריכה לבחור משהו אחד שאני רוצה להגיד כזה לסיום שחשוב בעיניי אחרי הפרק הזה, זה באמת שאני ממליצה רגע להסתכל על… לא רק על מה שלא ומה מפריע לי ומלא דברים יכולים להפריע, אלא רגע על ה… בואו נראה מה השלושה הדברים שחשובים לי בזוגיות, והאם הם נמצאים שם. הרבה פעמים, דווקא המקום הזה שאני רבה עליו, הוא המקום שהיה חשוב לי. נגיד, המקום שהבן אדם הוא כזה, הוא שקט, והוא נעים, והוא לא מתלהם, היום הוא יכול להיתפס כמו אדישות והתנתקות. אז רגע לעשות שנייה פאוז ולהגיד מה חשוב לי בזוגיות. אם חשוב לי הביטחון, התמיכה ו… לא יודעת מה, הומור, אני מקבלת את שלושת הדברים האלו? מעולה. בוא נתמקד בזה, תמיד יש חסרונות ותמיד יש ריבים. ונתנו פה באמת הרבה כלים מעולים שיכולים, ממש, פרקטיים לעזור גם באיך לריב, וגם באיך לחיות יותר טוב בזוגיות עם הפרעת קשב. אז מה הדבר בעינייך שחשוב לזוגיות טובה?
ד"ר בוימן-משיטה: אני חושבת שמה שאת אמרת זה מאוד מאוד חשוב, וזה גם מאוד מגיע, זה מאוד מתחבר לעולמות שאני מגיעה מהם, באמת של הפסיכולוגיה חיובית, ולהסתכל כן על מה שכן, זה, מאוד מאוד מתחברת לזה, ויש לי גם המון מה להגיד על זה, אבל הזמן שלנו קצר, אז מה שהייתי כן רוצה אבל להוסיף אולי, שאני מרגישה שדיברנו בשיחה הזאת הרבה על איך להיות בן זוג של מישהו עם הפרעת קשב, ואיזה התאמות אתה צריך לעשות כבן זוג של. ואני רוצה לפנות דווקא לאנשים שיש להם את הפרעת הקשב, ולהגיד שבסוף האחריות היא לא על צד אחד בתוך מערכת היחסים, ולמנוע מצב שבו אתה נכנס לכזה של, "הכל בסדר, זאת אני, זו ההפרעה", ולהשתמש בה כתירוץ, שזה באמת הדבר שהרבה אנשים חוששים שבני הזוג שלהם עושים. נכון, יש מגבלות, אבל יש גם דברים, בסוף אתם אנשים מתפקדים, יש דברים שאתם כן יכולים לקחת עליהם אחריות. אז אני פונה להבין שזה, אוקיי, יכול להיות שאתם לא יכולים להתנהל עם הבלאגן או לזכור דברים, אבל בואו תראו כן מה החלקים שאתם יכולים לקחת, בואו תעשו חלוקת תפקידים שהיא מתאימה גם לכם, בואו תקחו אחריות על תחומים שאתם כן יכולים לקחת אחריות בהם, ובואו תבינו גם אתם את בני הזוג שלכם, שזה באמת… לא אומר, שוב, לא אומר שתשנו דברים, אבל תהיו גם בחמלה כלפיהם, כי באמת, זה לא תמיד פשוט שיש איזושהי תחושה שצד אחד צריך לקחת את כל האחריות. אז לא, אז גם אתם יכולים לקחת, וגם אתם מביאים מלא דברים נורא יפים לתוך הקשר, ותביאו אותם. כאילו, את אמרת בהתחלה על מה הדברים שמביאים בקשב, ובאמת, הרבה פעמים דברים שמתאהבים בהם, הדברים שאחר כך הכי מעצבנים אותנו, ואצל אנשים עם הפרעת קשב, זה יכול להיות שהם הביאו איזושהי ספונטניות, ואיזושהי יציאה מהקופסה, ואיזושהי יצירתיות, ודווקא לא להיות כאילו בריבוע הזה של החברה, ופתאום כשהחיים מתחילים, אז לפעמים זה קשה. אבל זה גם טוב, תביאו, אל תשכחו את החלקים האלה בכם. אז תביאו את החלקים הטובים שבכם לתוך הקשר, אל תשכחו אותם, אל תשכחו גם אתם לקחת אחריות על מה שכן אפשר. זהו, זה אני חושבת התוספת שלי אחרי פרק [מצחקקת] שהיה מוקדש לבני הזוג של.
ד"ר הרשקו: כן, מעולה, מעולה! אני אהבתי מאוד, גם הספר שלי "זוגיות קשובה", אני כתבתי אותו בשביל הבני זוג, בשביל שהם… באמת, כי אין לנו יותר מדי קבוצות תמיכה ועזרה, וגם הם צריכים את זה.
ד"ר בוימן-משיטה: כן.
ד"ר הרשקו: את יודעת, וזו גם הסיבה שאנשים שבאים אליי, אני לא מוותרת על זה שהם יעברו אצלנו אבחון, כי השלב הזה של לעבור את האבחון, להכיר במה שיש לי משני הצדדים ולקבל כלים, באמת, לקבל טיפול מותאם, בין אם זה תרופתי, התנהגותי, אז זה שלב שהוא הכרחי, כי זה חלק מהמודעות וההתמודדות עם מה שיש לי. אז ממש תודה שהוספת את זה, זה סופר חשוב, ובכלל, תודה לך שהגעת לפרק…
ד"ר בוימן-משיטה: תודה רבה.
ד"ר הרשקו: ונתת המון מידע חשוב וכלים, ומספיק שתיקחו אפילו כלי אחד, אני תמיד אומרת, רק תצאו מהבית לבית קפה ושמה תדברו, זה כבר יכול לעשות את השינוי. או תזמינו איזה נערה מתבגרת לקפל לכם את הכביסה, או באמת, או רק תבינו שפשוט רוצים הקשבה. אז… אז זה כבר יכול לשנות את פני הזוגיות, אז המון תודה, מעיין.
[מוזיקת סיום]
ד"ר בוימן-משיטה: תודה רבה שהגיעה ההזמנה, ובכלל על העבודה הזו שאת עושה, אני חושבת שהיא מאוד מאוד חשובה. תודה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments