נסו לדמיין איך אתם מרגישים בחלל חדש ולא מוכר? והאם יצא לכם להרגיש במקום כלשהו תחושת חוסר נעימות? או חוסר יציבות? תחושה של משהו לא מזמין באותו מקום ואתם מתקשים להתמצא בו? יתכן והסיבה לכך היא שאותו בית או חלל לא עוצב בהתאם להפרעת הקשב שלכם. הקושי בויסות החושי שמאפיין את הפרעת הקשב – פשוט מרגיש לא בנוח, ולפעמים אתם אפילו לא מודעים לכך ולהשפעה על איכות החיים שלכם ועל ההתנהלות היומיומית. כשילד חוזר הביתה לאחר יום ארוך ומלא גירויים, החדר הוא למעשה המקדש שלו. אם החדר מעוצב באופן שאינו מותאם לילד הקשב, הוא יתקשה ללמוד או אפילו לשהות בו, הוא עשוי להיות חסר שקט וחסר מנוחה. ולא רק ילדים, אלא גם אנשי הקשב. חשוב לדעת שניתן ליצור סביבה ביתית תומכת בעזרת עיצוב פנים בהתאמה אישית להפרעת הקשב, לאיש או לילד הקשב, ולצורה בה הקושי בא לידי ביטוי. ממש מומלץ לאמץ רעיונות לעיצוב, שישפרו ויסייעו בצורה משמעותית, לשיפור בתפקוד היומיומי. בפרק הזה ניתן טיפים פרקטיים לעיצוב הבית בתהליך עיצוב או בנייה של הבית, וגם בבית הקיים, ונתייחס למבוגרים ולילדים בנפרד, וממש ניתן דוגמאות ממחישות של צבעים, תאורה, אקוסטיקה, חומרים, אחסון, ואזורים ספציפיים בבית כמו מטבח, סלון, חדר שינה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 25/07/2024.
ד"ר הרשקו: אז מה הדבר הכי חשוב בבית עם הפרעת קשב?
מירי: הדבר הכי חשוב בבית עם הפרעת קשב הוא קודם כל הקשבה של המתכנן והמעצב להתאמות ולצרכים השונים של אותה משפחה. ורק לאחר מכן, נדבר על טרנדים וסגנונות עיצוב.
ד"ר הרשקו: זה נקודה סופר חשובה, במיוחד בהפרעת קשב, להתאים את הסביבה לבן אדם עצמו, אז יאללה, בואו נתחיל את הפרק ונדבר על זה.
[פתיח מוזיקלי]
אני מזמינה אתכם למסע לפיצוח הפרעת הקשב שלכם, בכדי שתוכלו סוף סוף להבין ולקבל כלים להגשמת הפוטנציאל הזה, שתמיד מדברים עליו. אני ד"ר שירלי הרשקו, מומחית בהפרעת קשב. אני מרצה וחוקרת באוניברסיטה העברית, מאבחנת ומטפלת, מדריכת הורים ומנחת סדנאות ארגון זמן, סופרת ובעלת טור בעיתון "הארץ", מנהלת קהילת "אנשי הקשב" בפייסבוק וגם מגדלת משפחת קשב. הדבר שהכי חשוב לי הוא להעלות את המודעות להפרעת קשב, ולכן יצרתי את הפודקאסט הזה. ולכל המאזינים, אני גם מעניקה עשרה אחוז על הקורסים שלי. יש פרטים בתיאור הפודקאסט ובאתר שלי.
ועכשיו, בואו נצלול לפרק. ברוכים הבאים וברוכות הבאות לפודקאסט של אנשי הקשב. בו נותנים מקום של כבוד להפרעת הקשב ואת כל המידע המדוייק וכלים שיכולים לעזור.
אז בואו ננסו לדמיין, איך אתם מרגישים בחלל חדש ולא מוכר? האם יצא לכם להרגיש במקום כלשהו תחושה של חוסר נעימות, או חוסר יציבות, או שמשהו כזה לא מזמין שם, ואתם פשוט מתקשים להיות באותו מקום? יכול להיות שהסיבה היא שאותו בית או חלל לא עוצב בהתאם להפרעת הקשב שלכם. הקושי בוויסות החושי שמאפיין את הפרעת הקשב פשוט מרגיש לא בנוח. ולפעמים אתם אפילו לא מודעים לזה ולהשפעה על איכות החיים שלכם וממש על ההתנהלות היומיומית.
כשילד קשב חוזר הביתה אחרי יום ארוך ומלא גירויים, החדר הוא למעשה המקדש שלו. ואם החדר מעוצב באופן שלא מתאים לילד הקשב, אז הוא יתקשה ללמוד בו או אפילו לשהות בו. הוא יכול להיות ממש חסר שקט וחסר מנוחה, ולא רק ילדים אלא גם אנשי הקשב. חשוב לדעת שאפשר ליצור סביבה ביתית תומכת בעזרת עיצוב פנים בהתאמה אישית להפרעות קשב, לאיש או לילד הקשב ולצורה שבה הקושי בא לידי ביטוי. ממש מומלץ לאמץ רעיונות לעיצוב שיכולים לשפר ולסייע בצורה משמעותית לשיפור התפקוד היומיומי.
אז בפרק הזה, אנחנו ניתן טיפים פרקטיים לעיצוב הבית, בתהליך עיצוב או בנייה של הבית וגם בבית קיים. ונתייחס למבוגרים ולילדים בנפרד, ממש ניתן דוגמאות ממחישות. וכל זאת ביחד עם מירי דנקנר גרף, שהיא מעצבת פנים והיא מתמחה בהתאמות מיוחדות בעיצוב פנים, ממוקד וויסות חושי ורגשי לילדים ובוגרים.
אז שלום מירי ותודה שהגעת אלינו.
מירי: היי שירלי, כיף שהזמנת.
ד"ר הרשקו: נושא סופר חשוב. ותגידי איך בכלל את הגעת לתחום?
מירי: אני, ככה, למעלה מ-25 שנה מתעסקת בעיצוב פנים, עיצוב ותכנון. ובניתי תוך כדי גם את המשפחה שלי. ויש לי שלושה ילדים, ובערך בגיל שנה הבן שלי אובחן על הרצף האוטיסטי ומן הסתם הוא גם ילד עם הפרעות קשב. ובשנים הראשונות בעצם גרנו בדירה שכורה, בבית שכור, ועם הזמן הבנו שאנחנו צריכים מקום מאוד-מאוד… שהבסיס יהיה מאוד יציב וגם בעצם מאוד מותאם, ולאט לאט חיפשנו מגרש ובנינו את הבית שלנו. ואז גם הבנתי שאני צריכה בעצם מתוך הגדילה שלו, כבר היה בן ארבע, ארבע וחצי, אני צריכה התאמות מאוד מיוחדות גם לנו כמשפחה.
כשבונים בית חדש אז אתה בעצם מתחיל לחשוב ולתכנן מה כל אחד אוהב, איך לכל אחד נוח, מה החומרים שכל אחד… חומרי גמר, שמדברים לכל אחד מאיתנו, שבעיקרון זה היה אני ובעלי, אבל גם מה יתאים לילדים שלנו. ומכיוון שהיו לו צרכים מאוד מיוחדים, אז הייתי צריכה להתאים את המרחב הזה לצרכים שלו.
ד"ר הרשקו: אז זה ממש, ממש מהמקום האישי שלך, זה תמיד מוסיף לזה כזה נופך, ובאמת מעניין אותי לשאול אותך, מתוקף תפקידך, מה התפקיד של בית, לפי התפישה שלך?
מירי: בית, בעיניי, זה קודם כל להרגיש שייכות. זה דבר מאוד מאוד פנימי. בגדול, בסוף, זה מה שאני עושה, אני לוקחת את הכלי של ההתאמות, וגורמת לאדם להרגיש שהבית הזה שייך אליו, שזה לא בית שהוא מנוכר, שזה בית שהוא מזמין, וככה גם הסביבה שלנו. אני סתם אתן דוגמא, כשהילד שלי היה מאוד צעיר, אני השארתי מרחבים מאוד פנויים בבית הגדול שלנו, כדי שיאפשר לו תנועה במרחב. הוא היה מתנייד עם כדורי פיזיו וכדורי קרניים, מי שמכיר אותם, וכל מיני אביזרים, שיכלו לאפשר לו באמת להיות בבית הזה בצורה מותאמת. מה גם, שמן הסתם, גם לילדים אחרים שהגיעו לביקור, זה היה מאוד מונגש הנושא הזה. זאת אומרת, זה לא היה משהו שהוא מאוד-מאוד זר, זה היה משהו שהוא גם הזמין את כולם.
אבל בעיקר, רציתי לאפשר לנו כמשפחה, גם להיות יחד, אבל גם לאפשר לו את המקום שלו. אז אם במרחב הסלון, הסלון שלנו, במרחב מסוים, שהוא מאוד גדול, ויש בו פתחים מאוד גדולים, אז בשביל לאפשר לו את השקט שלו, הצבתי לו מין אוהל, אוהל טיפי, קטן, שהוא יוכל גם להיות איתנו, וגם בעצם להתכנס לתוך האזור הרגוע שלו, לתוך המקום שיכול ליצור אצלו התכנסות ושקט, אבל להיות איתנו עדיין במרחב של ה… במרחב המשפחתי.
ד"ר הרשקו: זה ממש מקסים, גם נורא אהבתי את התשובה שלך של שייכות. כי בעצם שייכות זה הדבר שאנחנו בערך הכי צריכים בחיים האלו, והרבה פעמים ילדי הקשב או ילדים ככה שיש להם צרכים יותר מיוחדים, הם פחות מרגישים שייכים, הם פחות מרגישים שרואים אותם ושמבינים אותם. אז רק עצם זה של להציב באמת אוהל טיפי כזה באמצע הבית ולהגיד לו: "זה המקום שלך, אנחנו רואים אותך, אנחנו מכירים בצרכים שלך", זה כבר מדהים עוד לפני ההשפעה ממש על הוויסות החושי עצמו.
וגם בכלל העניין של ככה, לבוא עם רעיונות יצירתיים ולא מקובעים. כאילו יש אנשים שיגידו: "מה, אוהל באמצע הסלון לא מתאים לי, לא נראה טוב". אבל זה בדיוק העניין, שחייבים לבוא עם ראש כזה פתוח ויצירתי לדברים אחרים, כי זה בסוף מה שגורם להרגיש נוח. ומה שנראה בחוץ לאחרים או לאנשים אחרים, זה לא צריך לעניין, במיוחד בהפרעת קשב, שחייבים לעשות את ההתאמה הזאת.
אז ממש אהבתי את הרעיון היצירתי. אנחנו אחר כך נגיע באמת לעוד כמה הטיפים שהם יותר פרקטיים. אבל אני רוצה רגע להתייחס לנקודה באמת של הוויסות החושי, שזה סופר מרכזי בהפרעת קשב. יש קשיים בוויסות החושי באמת כמעט לכל ילדי ואנשי הקשב, זה יכול להתבטא בבדים, במרקמים, בטעמים, ברעשים, וזה מאוד-מאוד קשור לעיצוב החלל, איך… איך באמת את מתייחסת לזה בתור מעצבת?
מירי: אז קודם כל זה באמת מקום של לעורר מודעות. כשאני ניגשת למשפחה, ולאו דווקא תמיד יש שמה את המקום הזה שרוצה להיחשף ורוצה לספר. אבל מן הסתם אני חושבת שזה אלף-בית. כשאנחנו נפגשים באיש מקצוע, אנחנו צריכים להבין שהוא בא לתת לנו מענה. ולכן אנחנו צריכים לפרוט בפניו… שוב, מה שאינטימי וצריך באמת להתבשל עם הזמן זה בסדר, אבל לבנות בית שהוא חלל אחר מצרכים אחרים של דברים, של מבנים ציבוריים. לבנות בית זה משהו מאוד פרטי ומאוד אישי. ואם דיברנו על שייכות, אנחנו גם מדברים באמת על התאמות שיכולות לתת לנו ביטחון בתוך הבית הזה. השייכות היא גם מדברת על ביטחון. ואם אני רוצה להרגיש בטוח, לא פיזית, אני מדברת מבחינת האנרגיה. זה אנרגיה, מה שקורה בבית. האנרגיה הזאתי בסופו של דבר, אני מתרגמת אותה לחומרים.
אז למשל, הגעתי לפרויקט, אני אתן דוגמא, והיה שמה ילד עם צרכים מיוחדים. אבל כשאני העליתי את המודעות הזאת, האמא ישר חשפה בפניי שהיא עצמה מאותגרת בנושא של קשב. ואז כל הפרויקט הפך להיות זה לצד זה, וזה היה כל כך יפה לבנות את הבית… כשאנחנו מדברים, הרבה פעמים המעצבים, אנחנו באים ללקוח ואומרים: "נבנה לך בית בדמותך", אני מדברת בדמותך לא החיצוני, בדמותך הפנימי. כי כל העולם הפנימי שלנו הוא כל כך מורכב, שבחיצוני אנחנו יכולים להתלבש נורא יפה, ויש לנו טעם נורא טוב לבחור את הדברים הנכונים, אבל בוא נבחן לרגע מה מתאים לך. זאת אומרת שאנחנו, למשל, מעבר למרחבים של השיפוץ שעשינו באותו בית, היינו צריכים לבחור מרצפות, ולגמרי כשהלכנו לאולמות תצוגה, מהר מאוד הבנתי מתוך שיח עם אותה לקוחה, שהיא לא מסוגלת לראות את קווי הרובה במרצפות של ה-60 על 60, ה-50 על 50, והפתרון היה באמת ללכת על קרמיקה הרבה יותר גדולה. כאשר אנחנו רואים מין משטח אחד אחיד, ואותו משטח גם, עם אותו חומר, אני נכנסתי גם לחדרים האחרים בבית.
הרבה פעמים יש נטייה אחרת, אם אנחנו רוצים לדבר על אקוסטיקה, אז אני כן אמליץ דווקא להדביק פרקט, כי זה חומר שהוא בעצם מבודד באיזשהו אופן את הריצוף. אבל… וזה גם מגיע כ… נותן איזושהי נראות אחידה.
אז יש עוד הרבה חומרים שאני יכולה לתת דוגמאות עליהם, שבעצם ברגע שאני מתחילה תהליך ואני מגיעה ל… תוך כדי לחומרי גמר, אני גם שמה נותנת את האינפוטים, גם לחיפויים על הקירות. יש הרבה-הרבה דברים שאנשים נורא מתחברים אליהם, אבל יש מגוון של יכולות בתוך הרעיון הזה של ההתאמות, שאתה יכול בעצם לתרגם את זה לחומרים, ואז להבין איך אני מתהלך בתוך בית כזה. עוד לפני שקניתי את הספה הנוחה ואת הערסל שיכול לתת מענה ויסותי, שאנחנו מדברים על ויסות רגשי נאמר. שהרבה פעמים חומרים בוויסות חושי, גורמים למצוקה של הוויסות הרגשי. ולכן, למרות שזה שני ויסותים שונים, זה נורא יושב אחד על השני. אני רואה את זה גם אצל הבן שלי. כשמשהו לא מותאם לו, אז ישר לוקח אותו למקום הרגשי. ואז הוא לא יכול להיות שמה, הוא לא יכול להיות בחדר הפרטי שלו.
ד"ר הרשקו: זה מעניין. האמת, בא לי שנצלול קצת לחומרים, נגיד כמו וילונות, שטיחים, חיפויים, צבעים של בית, איך את זה אפשר לעשות בהתאמה לבית עם הפרעת קשב?
מירי: קודם כל, מה אנחנו רוצים ליצור בחלל הזה? כי יש אזורים משותפים, שזה סלון, מטבח, פינת אוכל ופינת משפחה. אבל יכול להיות שאנחנו בתוך הפינת משפחה, נחשוב על עוד איזה פינה מסוימת קטנה, שהיא המענה הוויסותי לאותו אדם שצריך אותו.
ואז אנחנו נייחד את זה, אם באמצעות זה שמראש בתכנון, כשאני מדברת על בנייה חדשה, אנחנו ניצור, בשיפוץ, ניצור איזשהי נישה. באותה נישה נניח איזה מצע מאוד נוח ונעים. יכול להיות משהו אוסף, ויכול להיות משהו שהוא רך יותר. זה תלוי מה הצורך המיוחד הזה. אנחנו יכולים לצבוע את אותו אזור בגוון מסוים, שהוא יהיה גוון שהוא מאוד יתאים, שוב, מתוך איזשהו תשאול. ואני עושה דוגמאות של גוונים מסוימים, ואני מראה ללקוח כדי שאנחנו נבחר יחד, ואפילו אם הילד יכול להיות בשיח הזה, אנחנו נשתף אותו.
ויכול להיות אפילו שאם זו נישה, אז יש לנו בעצם בשטח פנים הקדמי, אנחנו נוכל לתלות וילון, ואז הילד יוכל להסיט את הוילון, ולהיות איתנו, ומתי שהוא צריך את השקט שלו, אנחנו נוכל להסיט את הוילון, והוא יהיה כחלק מהקיר, והילד יהיה שמה במנוחה שלו, והוא רק ישמע את הצלילים שלנו, מתוך אותו חלל.
אבל בוא נדבר רגע על דירה. על דירה אפילו מושכרת, שאין לנו אפשרות בעצם לבנות, אין לנו אפשרות לשפץ. הרבה משפחות נכנסות הרבה פעמים… והיו לי לא מעט כאלה שפנו אליי ושאלו. ויש לנו המון אביזרים שהם נמצאים בחנויות של הגן ולגננת, או יש כל מיני אתרים של ויסות חושי, שהרבה פעמים בחדרי טיפולים אנחנו פוגשים אותם, אצל מרפאות בעיסוק, אצל קלינאיות תקשורת, ואנחנו יכולים לרכוש לנו, לא בהרבה כסף, ערסלים, ערסלי שכיבה, ערסלי ישיבה. שערסלי ישיבה הם גם מאפשרים את התנועה הווסטיבולרית, שהיא בעצם יוצרת את האיזון. זאת אומרת, זה עושה… זה עושה שתי מצבים, מצב אחד זה להתנדנד, מצב שני זה גם תחושה של משהו שעוטף אותך, ואתה… זה, אנחנו רואים שהילדים שלנו, זה התזכורת שלהם לרחם שלהם, ששמה הם מרגישים הכי עטופים, והרבה פעמים, אפילו בגיל מאוד מאוחר, ההיפרדות הזאת היא מאוד קשה להם. אז דרך הדבר הזה, אנחנו יכולים לגרום להם להרגיש מוגנים ולהרגיש נוח.
ואני בכלל רוצה לומר שכל התהליכים האלה, הם תהליכים שלוקחים כל-כך הרבה זמן, גם לאנשי הקשב וגם לאנשים עם צרכים אחרים ומיוחדים. שכל המטרה שלי היא להציב באמת, לא בצורה של ג'ימבורי עכשיו, אבל באמת בצורה מותאמת ובצורה שיכולה לאפשר משהו שאפשר לתלות ולהוריד, משהו שמשתנה בהתאם להתפתחות של הילד, אבל לאפשר לו את המקום שאני לא אצטרך עכשיו כל פעם, אני… אם אני חושבת על הילד שלי, שהוא ישב לידי ואני אעשה לו מסאז' בכפות הרגליים. אלא זה בפירוש הנגשה שהיא סוג של הנגשה פיזית, אבל היא הנגשה של ויסות חושי-רגשי, באמצעות אותם אביזרים. כי אם אני מפזרת אותם בבית, כמו שאמרנו קודם בשיחה, זה לא דבר שהוא זר. כי בהרבה בתים יש פופים ויש פינות אתנחתא ויש לפעמים תולים ערסל, בצורה עיצובית. אבל ברגע שאני מעלה את המודעות שזה יכול לתת מענה לצורך מסוים של ילד שהוא מאותגר בדבר הזה, אז… ואנחנו מאפשרים לו את זה, אז בלי שנדבר אפילו, הרי אנחנו רוצים ליצור עצמאות, אותו ילד ילך ויגש כשהוא יזדקק לזה.
ד"ר הרשקו: אז באמת דיברת על, ככה, להכניס כל מיני חפצים שהם יכולים לעזור בתוך הבית. אם נגיד אנחנו עכשיו בתהליך של בנייה, ממש אני יכולה עכשיו לעצב את הבית, כמו שאני רוצה, שיתאים להפרעות הקשב שבבית, כי בדרך כלל זה כמובן גנטי אז זה אצל כמה מאנשי הבית…
מירי: נכון.
ד"ר הרשקו: ילדים, מבוגרים. על איזה דברים היית שמה את הדגש בתכנון של הבית?
מירי: קודם כל אני בתור הורה צריך להבין, זה משהו מאוד פנימי. אני קודם כל צריך… כי כמו שאת אמרת, אנחנו הרי מובילים דרך, אנחנו מובילים פה משפחה, לא משנה כמה נפשות יש באותה משפחה. ואם אנחנו עוברים תהליך מסוים שהוא לא מוכר גם לנו, אנחנו צריכים היכרות קודם כל עם עצמנו לדבר הזה. זאת אומרת, זה משהו מאוד פנימי שאנחנו צריכים להבין איפה אותנו זה פוגש. כי חוויה של שיפוץ או בנייה יכולה להיות כאוס מוחלט. אני לא מדברת עכשיו בכלל על התהליך, אני מדברת קודם כל החוויה עצמה. הרבה פעמים אנחנו לא ניגשים לשם ולא עושים את השינוי וחיים בתוך הבלגן הזה, כי קשה לנו לעבור את המעבר הזה ולהגיד: "אוקיי, די, אני שומט את הדבר הזה ואני הולך על זה".
אז זה פריצת דרך שלנו עם עצמנו. ברגע שהחלטנו לעשות את זה, אנחנו צריכים עדיין להיות באותה תודעה. וזה התהליכים הראשוניים, באמת איזושהי שיחה מאוד פנימית כזאת, שאני יודעת שאולי יהיו אנשים שישמעו ויגידו: "אה, זה זה זה, טק טק טק". אבל רגע, אולי משהו יעורר בהם את המקום הזה.
אבל בואי רגע נקפוץ לשיפוץ עצמו. אני יכולה לומר שתהליך הוא גם במקום של ילד שיש לו איזשהו מענה של צורך מסוים, הוא צריך להבין מה עכשיו קורה בחיים שלו. הלעבור דירה או לבנות בית חדש, הוא צריך להיות חלק מהתהליך הזה, כי כל דבר כזה יכול באמת לערער אותו, בלימודים, בחיים הפרטיים שלו. זה שאני אגיד לו שאני הולכת לבנות בית ויהיה לו חדר מהמם זה לא מספיק. אני צריכה שהוא יהיה שותף בתהליך הזה. ואני לקחתי ילד שלא מדבר, ועד היום הוא לא מדבר. הוא ילד בן 19, זה הילד שלי, וככה אני עובדת איתו. ואני כן חשפתי אותו, וכן לקחתי אותו מדי פעם לאתר בנייה, כשזה היה בטיחותי. ודיברתי בצורה מאוד מותאמת על איפה יהיה החדר שלו, ואיפה אני ואבא נתגורר, והנפרדות הזאת שאני יוצרת בינו לבין אחותו. כי הוא חי עד אז עם אחותו באותו חדר, ואני מעבירה אותו לתהליך. לא משנה שזה לא תמיד צולח, אבל יש משהו בארגון והסדר, שאני מארגנת את עצמי לתוך הדבר הזה.
ד"ר הרשקו: אז בעצם את אומרת שאנחנו צריכים, ככה, להיות מודעים לעצמנו ולמה שאנחנו רוצים ולצרכים שלנו, אבל לא תמיד אנחנו יודעים, נגיד, בתור אנשי הקשב מה טוב לנו. איזה דגשים נגיד לשים במטבח, איזה דגשים לשים בסלון, איזה דגשים ב… לחדר שינה, כדי שבאמת יעזרו לנו לחיות יותר בשלום עם עצמנו. אז אולי את יכולה לתת לנו שם כמה דגשים כדי לעורר את המחשבה הזאת.
מירי: בעצם בית בא ללמד אותנו איך להתנהל בו, כשמתכננים אותו נכון. אני אתן כמה דוגמאות. הבית בא ללמד אותי איך אני מתנהל בתוכו ולא ההפך, אוקיי? אם אני מתכנן אותו נכון.
אז בעצם איך שאני נכנס הביתה, אני צריך מקום לשים את המפתחות, את הטלפון שלי, אולי את התיק שלי, אולי לחלוץ נעליים, הרבה פעמים אנחנו רוצים לארגן לילדים את המקום הזה. אני בדרך כלל דואגת שבקרבת הכניסה יהיה איזשהו ארון, אם זה בתוך נישה, בתכנון מוקדם או בשיפוץ, או שזה שהוא ארון שאני יכולה free standing להניח אותו על קיר או באיזושהי צורה, אפילו, הוא יכול לייצור לי איזושהי חציצה בינו לבין החלל שנמצא מאחוריו. ושם אני בעצם אתרגם את זה למקום שבו אנחנו שמים את הנעליים, אנחנו שמים את התיק שמגיעים מבית ספר, אם שם גם אנחנו עושים בקרבת מקום את השיעורים. אבל אם אנחנו עושים את השיעורים בחדרים הפרטיים שלנו, אז אני אדאג שזה יהיה בחדר הפרטי של אותו ילד. אם זה באמצעות קולב, שאני אוכל לאפשר לתלות את התיק או להניח אותו בתוך איזשהו כוננית.
אני צריכה נורא לחשוב על תהליכים, איך אני בעצם מתהלך בתוך הבית, ביחד עם אותו מתכנן, ובכדי שאני אוכל להגיע למצב האופטימלי, שאני מניח דברים במקומות הנכונים. אני יכולה להגיד לך שלי יש בית לא קטן, ויש לי ילד על הרצף עם הפרעות קשב. אפשר להגיד שגם לילדים אחרים שלי יש אי… כאלו ואחרים, ריבוי קשב, אני קוראת לזה.
הבית שלי כל הזמן מסודר. אני לימדתי את עצמי להיות מסודרת, בעלי לימד את עצמו להיות מסודר, והבית שלנו כל הזמן מסודר. הוא מסודר ברמה שקודם כל בתכנון, כמו שסיפרתי, שבכניסה יש לנו את אותו ארון, שדאגתי שהוא יהיה גם סגור, ואנחנו יודעים שאנחנו נכנסים ושמה אנחנו שמים את הדברים. אם אני מתהלכת גם ב-walkway של כניסת הבית, אז יש לי גם ארון שבמקום… את כל הנושא של הניירת וחשבונות, ממש ארון של נישה שתכננתי אותו לצורכי הכניסה של הבית, ל… במקום שזה יהיה זרוק בתוך המטבח, על הדלפק או סתם מונח על השיש, מלא ערימות של דפים, ו… ממש באמצעות תיבות שיצרתי ולוח שעם, שדווקא באותה נישה תכננתי. ככה שזה נורא עושה סדר שרואים בעצם את הדברים. זה באופן גלוי, אבל זה מסודר בתוך תאים מאוד מסודרים ובתוך מגירות.
ואפילו בגלל שזה שתי קומות, אז חומרי הניקוי גם נמצאים באותו ארון בצורה מותאמת ובטיחותית באזור היותר גבוה. ככה שגם כשבאים לנקות את הבית, אז יש ארון שירות למעלה, אבל יש גם ארון שירות למטה, כחלק ממכלול הארון הזה, כאשר הוא סגור באמצעות דלתות, ומה שצריך להיות גלוי, הוא גם בצורה מאוד מותאמת ומסודרת.
ד"ר הרשקו: זאת אומרת שבעצם אתם מצליחים לשמור על הסדר בבית, שזה מדהים לבית קשב, כי…
מירי: כן.
ד"ר הרשקו: אחד מהתסמינים זה קושי בסדר ארגון…
מירי: כן.
ד"ר הרשקו: בזכות הארונות האלו והנישות האלו המותאמות.
מירי: כן.
ד"ר הרשקו: יש עוד פתרונות שיכולים לעזור לסדר?
מירי: מטבח צריך להיות מטבח שמשרת אותנו ביום יום. יש לנו גם נטייה, גם בשיפוצים ובמעברי דירות, אנחנו כמעט ולא זורקים דברים. יש איזה מקום של ויתור, של שמיטה, שאנחנו צריכים להבין, עוברים לדרך חדשה, לחיים חדשים, ואנחנו צריכים לעשות את השינוי הזה.
אז בואו ניקח רגע ונחשוב, כמה סטים של צלחות אנחנו צריכים ביום יום? זה לא שאני לא שומרת במזווה, בממ"ד, שיצרתי לי איזה אזור ששמה אני שמה את העודפים, אבל המטבח צריך להיות בשירות יום יומי. ולכן גם אם אני מתכננת דירה, וגם אם זה בית, שזה שני חללים אחרים מבחינת גודל, אני אעשה אותו מאוד פונקציונלי, ואני אסביר ללקוח שהוא צריך בדיוק את אותם שני סטים. אז צריך להבין בעצם את ההתנהלות שלנו, בסוף אנחנו מכניסים את זה למדיח, זה יוצא למגירה. אז למה אנחנו צריכים ארבע סטים? ולמה אנחנו צריכים 800 סירים שסתם הם נערמים לנו, ואנחנו לא באמת צריכים אותם?
ד"ר הרשקו: זאת אומרת, את ממש ממליצה ככה על סוג של מינימליזם, רק מה שאני צריכה להשתמש בו.
מירי: כן. כשאני מדברת בכלל עוד על תכנון ולא על גוונים. תכף נדבר רגע על צבע ועל גוונים, ועל… קצת על חומרים. אז זה בעצם בחללים המאוד, את יודעת, המאוד ככה כלליים לכולנו.
בחדרים של הילדים גם אותו דבר. המיטה שהילד צריך, ואם הוא צריך אחר כך לעבור למיטה יותר גדולה, ואם יש לנו ארון בגדים, וגם כשאנחנו מארגנים לו את האזור של הלימוד שלו, אז זה צריך להיות אזור לימודי, שבאמת מה שיש על השולחן זה משהו מאוד נקי. וגם אם אנחנו צריכים אז נוסיף מגירות ונוסיף איזושהי כוננית, ונתכנן את החדר בצורה מאוד מותאמת. יש לנו בדרך כלל ארבע קירות לאותו חדר, ש… קיר אחד שיש בו חלון, גם מתחת לחלון אפשר להניח איזשהי כוננית, ועדיין לשמור על איזשהו מרחב שהוא יוכל בהתאמה מאוד מסודרת ומותאמת, הוא יוכל להתנהל בתוך כל המרחב הזה.
ד"ר הרשקו: כן זה נקודה חשובה כי יש את תופעת האגרנות שהיא יותר שכיחה בהפרעת קשב. לא בהכרח, אבל היא יותר שכיחה. ואז צריך למצוא ככה איך להיפטר ממנה בין אם זה לקחת חבר, חברה, איש משפחה, איש מקצוע, שיעזור לי להיפטר מהדברים, או אפילו באמת מהמקום של הנתינה והתרומה. הרי יש גם יותר אמפתיה ורצון לתת בהפרעת קשב הרבה פעמים. אז אפשר אפילו לשכנע דרך המקום הזה את הילדים או אפילו את המבוגרים שבואו, נעביר את זה לתרומה, וככה באמת לפנות מקום.
ואני גם יכולה להמליץ למשל שבחדר של הילדים ממש יהיה מין איזה סל כזה או אפילו סל כביסה או איזשהו סל אחר שאליו אפשר לזרוק את כל מיני דברים, במקום שהם יהיו פזורים בכל הרצפה ובכל המיטה, שזה הרבה פעמים מצב שקורה בחדר של ילד קשב, או ילדה. אבל בואי נדבר באמת על צבעים.
מירי: צבעים, אני מתייחסת אליהם מהמקום של העולם הרגשי. מבחינתי צבע הוא רגש. וצבע לבן הוא צבע שיכול בעצם במפגש עם האור ליצור איזה בוהקות מסוימת, ובכלל, עם צבעים בוהקים, זה לא צבעים שהם גורמים לנו איזשהו נחת ואיזשהו רוגע. ולכן, אם לקוח מאוד רוצה להישאר באיזשהו שקט ונורא מלחיץ אותו צבע מסוים, כאשר אני… אני משתדלת גם לא להגיד "כחול", אני ישר אומרת "משפחת הכחולים", "משפחת הירוקים". שאגב, זה צבעים שקשורים נורא לטבע ואני משתמשת בהם הרבה. או בצבעים שהם קשורים לבז'ים וחומים ואפורים, שזה גם חומרים מאוד טבעיים. וזה… ולעולם הזה, כולנו יכולים להתחבר, כאשר יש בתוך זה מנעד מאוד-מאוד גדול, של בעצם, של פרמטרים, את יודעת, אם יש בזה יותר שחור, יותר כהות, אם זה יותר הולך לכיוון הגוון, עד הבהירות שלו. אבל עדיין כל הפרויקטים שלי, הם יהיו בצבע, באיזשהו גוון צבע.
זה גם נותן מעטפת ומקבל את כל החומרים שאנחנו אחר כך בוחרים בתוך העולם הזה, בצורה מאוד מיטיבה. זה כמו איזשהו ריקוד, זה משהו שצריך להיות הרמוני. ואם אני רוצה ליצור במקום מסוים, מקום שיש בו קצב, או יותר מקום של תנועה, אני יכולה להשתמש במשפחה שהיא יותר חזקה, מהעולם של הסגולים. את שמה לב שאני לא מדברת כל כך על אדומים, ו… כתומים למשל, יכולים כן לעבוד בעולם הזה.
אבל בגדול, מאוד צריך נורא, קודם כל, לעבוד עם דוגמאות צבע. אין כמעט מקום שאי אפשר להזמין דוגמאות, או לרכוש צנצנות קטנות של דוגמאות. ובכל פרויקט, בעל המקצוע מציע לך, אם זה בנגרות, ואם זה בצביעת קירות, מציע לך תמיד מספר גוונים שתבחר. ואני ככה אתן טיפ שיש, למשל, את "בית נירלט", ששם אפשר לממש, לגשת ולראות את הגוונים על הקירות, איך הם נראים. ויש המון דוגמאות, וגם אפשר להזמין. אז בשביל להיחשף לעולם הזה, אז אנחנו צריכים להיות שמה כדי להכיר, כדי לא רק לחכות ולנסות לתרגם את זה במחשבה, אלא לגשת ולראות ולהזמין.
ד"ר הרשקו: מה לגבי אקוסטיקה, תאורה, איך זה יכול להתאים להפרעת קשב? לעניין של הוויסות החושי?
מירי: אז גם ההמלצה באמת לאקוסטיקה, אם זה בבנייה אז באמת, יש לנו אפשרות לבחור קירות אקוסטיים. שצריך להיות מודעים לזה שיש לנו אפשרות לקירות מבודדים. יש לנו את רצפת הפרקט שדיברתי עליה, כל חומרי העץ שבאמת יוצרים… צריך להבין שיש איזשהי רגישות, ויש אנשים שיש להם רגישות מאוד גדולה. ויש גם לוחות אקוסטיים, אם אנחנו מדברים על חללים כבר קיימים, שמגיעים בצורות מאוד מעוצבות. יש תקרות, צריך לטפל בתקרות, ובטח בתקרות כפולות.
לפעמים, את יודעת, אנחנו אוהבים בתים שיש להם ככה מראה עיצובי עם חלל כפול, אבל זה לא בדיוק נותן מענה למי שחי בבית הזה. אז צריך לראות איך אנחנו מבודדים את זה, ולא להשאיר את החלל המאוד מודרני ואולי הגבוה הזה, בצורה מאוד נקייה, אלא לתת מענה בקירות וברצפה.
עכשיו, לגבי תאורה, אותו דבר, צריך שכל תשתית התאורה תהיה באותה צבעוניות. לא אור אחד לבן ואור אחד צהוב.
ד"ר הרשקו: אבל מה אנחנו עושים אם, ככה, יש חילוקי דעות בין בני הבית או בין הבני זוג? אחד יותר נמשך לצבעים שהם יותר כהים, למשל, והשני לבהירים. או בכלל הצרכים שונים כאלו בבית, איך עושים שם את הגישור הזה?
מירי: אנחנו צריכים לנסות ליצור לכל אחד מאיתנו פינות, אם אנחנו לא יכולים את היחד הזה בכל מקום. אז לכל אחד שיהיה… שיהיה אחד שיהיה לו פינת עבודה או פינת מחשב, נקרא לזה, בחדר, והשני ייקח את החדר עבודה. ואולי אפילו נעשה רוטינה כזאתי, ובאותו מקום יהיה את הכלים שמתאימים לשנינו, ובמקומות שהם באמת כמעט ה-80 אחוז מהזמן שאנחנו נמצאים שם, שיהיה עבורנו, שזה יהיה מותאם לנו.
ד"ר הרשקו: אז אם אני ככה מסכמת את כל מה שאמרנו פה היום, אז יש דגש מאוד חשוב על להתאים את הבית, את הסביבה, בין אם זה חפצים מסוימים, או אפילו אור, צבע, מקומות מסוימים. זאת אומרת, ממש-ממש חשוב לעשות עבודה של התאמת הסביבה. ואפשר לעשות את זה בצורה של כל מיני רעיונות יצירתיים, ופתרונות אפילו לאחסון למשל, מהפתרונות הקטנים ועד הגדולים, וככה לתת מענה לכל אנשי הבית. שזה מאוד חשוב, כי זה בסופו של דבר באמת נותן תחושה של שייכות, תחושה של רוגע, של שקט בראש.
אז אני ממש רוצה להודות לך, מירי, על כל העצות והטיפים והראייה בכלל כללית והחשובה בנושא הזה.
[מוזיקת סיום]
מירי: תודה לך.
[מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments