מחקרים בדקו מה ההשפעה של כלבים עלינו בני האדם, ומצאו שהם יכולים לעזור בכל אלו: 1. חיזוק תחושת הערך והביטחון העצמי. 2. חיזוק תחושת המסוגלות והאחריות. 3. לפרוק אנרגיה ולהכניס תנועתיות. 4. להפיג תחושות בדידות בחיים. 5. להקנות הרגלים של סדר יום ושגרה. 6. לפתח הרגלי משמעת וציות לכללים. 7. ללמד יכולות אמפתיה והבנת האחר. 8. לשפר יכולות אינטראקציה חברתית. 9. לשפר יכולות ויסות חושי וגם רגשי. 10. להנמיך סימפטומים של הפרעת קשב. מחקרים מראים שמספיק שנשחק או נלטף כלב וזה יפחית תחושות חרדה ולחץ! בפרק הזה נדבר על איך כלבים יכולים לעזור לילדי ואנשי הקשב, איך אפשר לרתום לטיפול בהם ולהתמיד בו, איזה כלב מתאים וכיצד לבחור אותו נכון, איך יוצרים הרמוניה בין הכלב לבית, וגם על כלבנות כטיפול שיכול להפחית תסמיני הפרעת קשב.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 30/05/2024.
ד"ר הרשקו: אז מה הקשר בין כלבנות טיפולית והפרעת קשב?
ריקה: כלבנות טיפולית היא מרחב ממש ממש טוב לרכוש מיומנויות, שלנו, כאנשי קשב, קשה לרכוש: סדר פעולות, ללמוד מה אני עושה קודם, מה אני עושה אחרי, להצליח לדעת מתי להתחיל ומתי להפסיק, לבחור את הסביבה שהכלב שלי עובד בה. אבל גם ברמה הרגשית, כשאני עובדת עם כלב על להתאפק מול דברים שקשה לו, אני גם לומדת בעצמי להתאפק, ומה עוזר לי להתאפק, וכשאני עובדת עם כלב על להירגע במקומות שקשה לו, אני גם מלמדת את עצמי איך להירגע במצבים שונים.
ד"ר הרשקו: נשמע מושלם, אז בואי נתחיל את הפרק ונראה מה יש לך לספר לנו.
[מוזיקת פתיחה]
אני מזמינה אתכם למסע לפיצוח הפרעת הקשב שלכם, בכדי שתוכלו סוף סוף להבין ולקבל כלים להגשמת הפוטנציאל הזה שתמיד מדברים עליו. אני דוקטור שירלי הרשקו, מומחית בהפרעת קשב. אני מרצה וחוקרת באוניברסיטה העברית, מאבחנת ומטפלת, מדריכת הורים ומנחת סדנאות ארגון זמן, סופרת ובעלת טור בעיתון "הארץ", מנהלת קהילת "אנשי הקשב" בפייסבוק וגם מגדלת משפחת קשב. הדבר שהכי חשוב לי הוא להעלות את המודעות להפרעת קשב, ולכן יצרתי את הפודקאסט הזה. ולכל המאזינים אני גם מעניקה 10% על הקורסים שלי. יש פרטים בתיאור הפודקאסט ובאתר שלי. ועכשיו, בואו נצלול לפרק.
ברוכים הבאים וברוכות הבאות לפודקאסט של אנשי הקשב, בו נותנים מקום של כבוד להפרעת קשב ואת כל המידע המדויק וכלים שיכולים לעזור. לאחרונה הגיע אלי מחקר חדש ומסקרן במיוחד שיצא השנה. מטרת המחקר הייתה לבדוק את ההשפעה של טיפול התנהגותי בליווי כלב אמיתי ובליווי בובת כלב. החוקרים בדקו וקודדו תצפיות התנהגות של 35 ילדים, משהו כמו 322 דקות, לפי הקריטריונים של אינטראקציה חברתית עם בעלי חיים ואינטראקציה חברתית אנושית. תוצאות המחקר הצביעו על עליה באינטראקציה החברתית האנושית עם מבוגרים ועם ילדים בנוכחות כלבים, לאורך הטיפול שנמשך 12 שבועות. נמצא גם כי העלייה הייתה משמעותית יותר לנוכח כלבים אמיתיים לעומת בובות כלבים, זאת אומרת, זה ממש העלה את האינטראקציה החברתית. מסקנת החוקרים הייתה שקיימים שינויים באינטראקציה החברתית האנושית בין אדם לאדם בנוכחות של כלבים אמיתיים. המשכתי לבדוק את הנושא ומצאתי מחקר נוסף משנת 2015, ששם קבוצת חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בדקה התערבות טיפולית התנהגותית בעזרת כלבים במשך 12 שבועות עבור ילדים עם הפרעות קשב. תוצאות המחקר הצביעו על הנמכה בסימפטומים של הפרעת הקשב, שיפור ביכולות החברתיות וההתנהגותיות, שיפור ביכולות ריסון ושליטה עצמית, ריכוז ותשומת לב - כל אלו השתפרו. אז צללתי לנושא ומצאתי מחקרים אחרים שהראו שגידול כלבים, ואפילו רק ליטוף או משחק עם כלב, יפחיתו תחושות של חרדה ולחץ, וגם זה רלוונטי לילדי הקשב היות והם סובלים יותר ממתחים ולחצים בגלל הקשיים שהם חווים ובגלל נטיה גנטית יותר. אז קבלו עוד שמונה תחומים שבהם גידול או אימון כלב נמצאו כיכולים לעזור לילדי הקשב בשלל תחומים: בתחושת הערך והביטחון העצמי, בתחושת המסוגלות והאחריות האישית, בוויסות רגשות והרגעה וחיזוק מערכות היחסים בבית, זה יכול להיות אמצעי לפריקת אנרגיה ולתנועתיות, זה יכול להפיג רגשות של בדידות, כי כלב הוא חבר לחיים שגם נותן אהבה ללא תנאי, זה עוזר בהקניית הרגלים של סדר יום ושגרה, זה מפתח הרגלי משמעת וציות לכללים, זה מלמד יכולות אמפתיה והבנה של האחר ומשפר יכולות ויסות חושי. כל אלו נמצאו מחקרית, שזה פשוט מדהים בעיניי.
אז אחרי כל המחקרים האלה, חשבתי שיהיה מעניין לערוך פרק בנושא. אמנם לא מדובר כאן בתחליף לטיפול תרופתי או התנהגותי בהפרעת קשב, אבל יש כאן יתרונות בולטים שאפשר לקבל בנוסף, כמו חיזוק הביטחון העצמי וכל מה שאמרתי קודם לכן. אז ממש כדאי להכיר, ולצורך כך הזמנתי אלינו את ריקה מלמד, שהיא מאלפת כלבים וגם אשת קשב, והיא מגיעה מרקע של חינוך והנחיית קבוצות. אז ריקה תספר לנו על כלבנות טיפולית וכל מה שקשור בין ילדי הקשב וכלבים, אז שלום ריקה.
ריקה: שלום, נעים להכיר. [צוחקת]
ד"ר הרשקו: תודה שהגעת אלינו לספר על נושא שהרבה לא מכירים, אז אולי באמת נתחיל ממה זו בדיוק כלבנות טיפולית?
ריקה: כלבנות טיפולית היא בעצם מפגש שמתקיים בין כלבים ואנשים, במטרה לרכוש מיומנויות, מיומנויות לפעמים ניהוליות, התנהגותיות, אבל גם, לא פחות חשוב, מיומנויות רגשיות. בכלבנות טיפולית הרבה פעמים אומרים שהכלבים הם כלי, וזו מילה שאני לא כל כך אוהבת, כי הם לא כלי - הם שותפים בתהליך הלמידה שלנו, ולפעמים הם מי שלומדים, ולפעמים הם מי שמלמדים. ובעצם מתוך החוויה הזאתי של לנסות לעבוד עם כלב וללמד כלב, אנחנו מנסים להקנות לאנשים, במגוון רחב מאוד של תחומים, אנחנו מנסים להקנות להם כלים. עכשיו, אני אגיד שכלבנות טיפולית זה תחום ממש רחב. אנחנו פוגשים, במיוחד עכשיו במלחמה, פגשנו כלבים שמגיעים לעודד נפגעים בבתי חולים, ואנחנו פוגשים גם עבודה כלבנית עם אנשים על הרצף האוטיסטי, ועם ילדים ונוער ומבוגרים, ובעצם התחום הזה הוא מאוד מאוד רחב. וחשוב לי גם לומר, ציינת את זה גם כבר עכשיו, שכלבנות טיפולית היא לא תחליף לטיפול פסיכולוגי או תרופתי או התנהגותי, אלא סביבה אופטימלית לרכישה של מיומנויות התנהגותיות ורגשיות.
ד"ר הרשקו: וספציפית באמת לגבי ילדי הקשב, איך זה יכול לסייע שם, ואיך את ראית מהניסיון שלך? באיזה תחומים זה נגע ועזר ככה מול הקשיים הספציפיים שיש לנו עם הפרעת קשב?
ריקה: בעצם, בהמון מובנים, כשאנחנו חושבים על אילוף, אז אנחנו הרבה פעמים מדמיינים איזה עבודה כזאתי מאוד קשוחה של "שב" ו"ארצה". אבל אני מאוד אוהבת להסתכל על כלבנות או על אילוף כהוראה. אנחנו בעצם רוצים ללמד את הכלב שלנו להתנהג ולהתנהל בצורה שמתאימה לנו ולו, ואני חושבת שאחת הדרכים באמת הכי טובות ללמוד היא ללמד. אז כשאני אגש ואלמד כלב גלגול, אוקיי? רוצה ללמד כלב להתגלגל על הרצפה, אני צריכה לקחת בחשבון המון דברים. קודם כל אני צריכה לקחת בחשבון באיזה סביבה אני מנסה ללמד אותו, האם נוח לו להתגלגל על הרצפה, או שאולי אני צריכה שהוא יעשה את זה על שטיח או על דשא? האם יש לי המון הסחות, המון דברים זרוקים על הרצפה שהוא מתפזר מהם? ואז אני צריכה לסדר את הסביבה באופן שתתאים לו. ומפה הדרך ללשאול מה הסביבה שאני צריכה כאשת קשב, או מה הסביבה שאני צריכה כילד, כילדה, כמבוגר עם הפרעות קשב, היא מאוד קצרה.
האם גם אני כשאני לומדת משהו חדש אני צריכה שהסביבה שלי תהיה נקיה, שקטה, לא עמוסה? ובאיזה אופן אני יכולה לארגן את זה? וגם, מעבר לכך, גלגול זו התנהגות שמורכבת מהמון המון שלבים, זאת אומרת, אני צריכה קודם כל ללמד את הכלב שלי להיות בארצה, ולהישאר בארצה, ואז אני צריכה לבדוק האם הוא מרגיש בנוח להסתובב על הכתף, ואז על הגב, ואז מהגב לחזור חזרה לארצה. וכל השלבים האלה, כשאני מתחילה רגע לתכנן אותם, אני מתחילה לשים לב גם להצלחות הקטנות. כי אם התחלתי רק בללמד את הכלב להישאר בארצה, והתעכבתי רק בלהוריד אותו לארצה, ואחר כך בלהישאר בארצה שתי שניות ושלוש שניות, ופתאום הצלחתי, ולמדתי להסתכל על השלבים האלה ולהתייחס אליהם בתור הצלחות, אז אלו הם בדיוק הכלים שאני צריכה כאשת קשב - לקחת משימה שיכולה להיות עמוסה ומורכבת ומלאה מהמון המון דברים קטנים, ולהיות מסוגלת לחלק אותה לשלבים, ואחר כך לפדבק את עצמי בהצלחה בכל אחד מהשלבים האלה. והרבה פעמים אנחנו פוגשים את זה גם באילוף, אבל גם כאנשי קשב, אנחנו מנסים להגיע לאיזושהי תוצאה, אבל היכולת שלנו לעצור וליהנות מהדרך, או ללמוד לראות איפה היו לנו ההצלחות בדרך, זה דבר שהוא לא פחות חשוב, והוא יאפשר לנו להתרכז בצורה יותר טובה.
ד"ר הרשקו: זה פשוט מדהים. את אמרת פה את הנקודות הכי מרכזיות שקיימות בהפרעת קשב מבחינת הקשיים, כל התפקודים הניהוליים, וסדר וארגון, וגם בדיוק את הדברים שאנחנו עובדים עליהם בטיפול התנהגותי. בראש ובראשונה מבחינתי, הדבר הכי חשוב זה התאמת הסביבה, אני תמיד אומרת שלתקן את הסביבה זה יותר קל מלתקן בן אדם, ולעומת זאת, הרבה פעמים שוכחים להסתכל מה קורה בסביבה, וזה כל כך קריטי במיוחד להפרעת קשב, לראות איפה נוח לי ואיפה טוב לי, ואם אני לא יכולה להתרכז בעבודה, בבית, אז לא להילחם עם עצמי עם העניין הזה, ולמצוא סביבה שאני יותר יכולה להתרכז בה, או לסדר לי איזשהו חדר שיותר קל לי, אז העניין הזה פה של התאמת הסביבה הוא קריטי בעיני, והנושא של למידה מהצלחות זה גם מאוד חשוב, קטנות, כי בהפרעת קשב זה הרבה פעמים הכל או כלום.
או שהצלחתי, או שלא הצלחתי, ואז זה כזה מאוד מוריד גם את הביטחון העצמי. בכלל, זה נושא כזה של איך אתה עובד על חשיבה חיובית, אז זה בדיוק העניין הזה, של כל פעם להעריך עוד הצלחה קטנה ועוד הצלחה קטנה. ובהפרעת קשב דווקא אנחנו יותר רוצים לכוון למטרות שהן קטנות, מאשר למטרה גדולה שנראית מאוד מאיימת ומאוד קשה, ואז למי יש כוח להתחיל אותה בכלל, אבל באמת אם אני מסתכלת, אוקיי, איך אני הופכת עכשיו את הכלב שהתגלגל, או - איך אני גורמת לו רגע קודם לעשות ארצה, ומחלקת את זה למשימות קטנות, אז יש פה המון המון למידה סופר חשובה להפרעת קשב, אני ממש שמחה לשמוע את זה.
ריקה: אני רוצה רגע להוסיף משהו על העניין הזה של ביטחון עצמי. גם לכלבים יש ביטחון עצמי, וגם הם צריכים שנעזור להם לבנות ביטחון עצמי. ואני חושבת, רגע אני אשים יותר את הכובע של המאלפת, אני מאלפת שעובדת בגישה שנקראת Force free, ובעצם בגישה הזאתי העיקרון שמוביל אותנו, מנחה אותנו, זה למצוא את המוטיבציה של הכלב. והרבה פעמים כשאני אומרת את הדבר הזה, אנשים ישר חושבים חטיפים, כלבים אוהבים חטיפים, ולא. יש לכלבים המון מוטיבציות, אנחנו יכולים לקחת משחק, אנחנו יכולים לקחת ליטוף, אנחנו יכולים לקחת תקשורת איתנו, אנחנו יכולים מן הסתם גם להשתמש בחטיפים, אבל פתאום כשאני מתחילה לחפש מה המוטיבציה של הכלב, איפה המקום שהוא מרגיש בו בנוח, ואני יכולה לקחת את המקום הזה ולגייס אותו לטובת הצלחה של למידה, אני גם יכולה לקחת את אותם השאלות אלינו ואל ילדים ואל מבוגרים.
במה אני טוב? מה נותן לי כוח להמשיך? מה המוטיבציה שיש לי בחיים? איך אני יכול לקחת אותה ואולי לשים אותה, או להשתמש בה, במקומות שמאתגרים אותי קצת יותר? ובמובן הזה, אני חושבת שאנשי קשב סובלים מענישה עצמית: אני לא הצלחתי, אני נורא כועס, אני לא מצליח, אני נהיית נורא נורא מתוסכלת על עצמי, או אנחנו נהיים נורא מתוסכלים על עצמנו, ואנחנו פוגשים את זה המון בעבודה עם כלב. הם נהיים מתוסכלים עלינו כשהם לא מבינים מה אנחנו מבקשים מהם לעשות. ואז ההתמודדות הזאתי עם כלב מתוסכל, והניסיון למצוא את הדרך לגייס אותו ולגייס את המוטיבציה שלו, היא משהו שהדרך ללהשליך על עצמנו היא מאוד קצרה.
ד"ר הרשקו: כל כך נכון. נושא החיזוקים פה הוא קריטי, גם עבור הורים. כי לפעמים יש לנו נטיה יותר להעניש, כשאנחנו יודעים גם ממחקרים שזה פחות עובד, וזה גם יותר פוגע במערכות יחסים, ויותר עושה גם יחסים של בריונות, לעומת חיזוקים, שהם ה-מפתח בהפרעת קשב, ככל שמחזקים יותר על הצלחות קטנות, על דברים קטנים, ממש, ככל שיש יותר חיזוקים, ככה אנחנו יותר נקדם להתנהגות שהיא טובה. ובהפרעת קשב, בגלל שחסר דופמין במוח, שזה הורמון החיזוק הפנימי, אז עוד יותר חשוב לתת חיזוקים חיצוניים, בטח גם כמו אצל כלבים, ככה נראה לי, אני לא מומחית בכלבים, אבל זה נראה לי ככה.
ריקה: נכון.
ד"ר הרשקו: אז הנושא של באמת לחזק כדי ליצור מוטיבציה, הוא קריטי, ולא דווקא לחכות לאיזושהי מוטיבציה שתנחת מהשמיים על ילדי הקשב, ואז הם יעשו דברים. זה צריך לבוא הפוך, בדיוק כמו שאת מתארת. אז מעולה שציינת את זה, גם נושא של ביטחון עצמי וערך עצמי, אני רואה שהוא הכי חשוב להורים בדרך כלל, עם ילדים. תמיד הם אומרים לי 'אני רק רוצה שהיא תאמין בעצמה', 'רק שיהיה לו ביטחון עצמי', אז הנה, זאת בדיוק הדרך.
ריקה: נכון.
ד"ר הרשקו: אז טוב שחידדת את זה. אבל יש איזושהי בעיה עם העניין שאנחנו מדברות עליו, שזה כל נושא ההתמדה. זה נשמע שצריך מאוד להתמיד פה כמובן, כדי ללמד, ואיך עושים את זה עם ילדי הקשב? כי יש שמה קושי בהתמדה, גם קושי בהתמדה בחוגים נגיד, וגם בכלל בפעולות, כי אין לנו פה את הדופמין שעוזר להתמיד לאורך זמן, אז איך רותמים אותם להתמיד בלמידה הזאת?
ריקה: אני חושבת שצריך רגע להפריד בין מפגש כלבני-טיפולי לבין איך אנחנו מתמידים בעבודת אילוף בבית. אני חושבת שכלבים הם פשוט מגנט של קשב. נכנסתי הרבה מאוד פעמים בחיים שלי לקבוצות שהנחיתי, אבל בפעם הראשונה שנכנסתי לכיתה או לקבוצה עם כלב, פשוט לא האמנתי כמה האוויר התמלא בשקט, שבעצם הוא מלא בשאלות ובאיזושהי סקרנות. אחת הקבוצות האחרונות שיצא לי לעבוד איתם, ממש הזהירו אותי מפניהם, אמרו לי שאני צריכה לתכנן את הפעילות בצורה כזו שיהיו לנו המון הפסקות, ושהם ילדים שמאוד קשה להם לשבת ומאוד קשה להם להתרכז, ובפעם הראשונה שנכנסתי יחד עם שותפה שבעצם הדריכה איתי, השיעור הראשון, אף אחד מאיתנו לא שם לב שעברה שעה וחצי. עכשיו, זה משהו שאני חושבת שהוא באמת הקסם של כלבים, ומבחינתי הוא עוד איזשהו נעלם במציאות. זאת אומרת, דיברת על מחקרים ועל דברים שקורים, אבל אני עדיין מרגישה שזה קסם בפני עצמו.
ומעבר לכך, אני חושבת שהדרך לגרום לילד להתמיד בלקחת חלק בכלבנות טיפולית, קשורה גם בעובדה שאנחנו לומדים בתנועה, ואני שמה בעצם ילד קשב בתוך סביבה שבה אני מבליטה את התכונות הטובות שלו. אם אנחנו מדברים על מיומנויות אמפתיה, אז הרבה פעמים ילדי קשב יזהו שפת גוף כלבית הרבה יותר מהר מאשר בן אדם ללא הפרעות קשב, פשוט כי אנחנו מאוד טובים בלשים לב לדברים הקטנים. והם ישימו לב להסטות מבט ולליקוקי שפתיים, ולמה הכלב בחר להתרחק ממני כרגע, ולמה הוא בחר להתקרב, והאם הכשכוש הזה הוא כשכוש שמח או כשכוש לחוץ? אז אני מכניסה ילדים לתוך סביבה שהם בעצם יודעים יותר טוב מאחרים ומצליחים יותר טוב מאחרים.
ומעבר לכך, אני עברתי הרבה מאוד שנים של הוראה מתקנת, ואני חושבת שזה תרם לי המון בתור נערה, לימדו אותי איך לעבוד מסודר ולימדו אותי איך לקרוא בצורה שתאפשר לי להיות יותר בקשב, אבל כל הלמידה הזאתי נעשתה בישיבה, ופתאום כשאני נותנת לילד שצריך תנועה, שמחפש תנועה, לעבוד עם הכלב ולזוז איתו ולרוץ איתו, ולעשות הרבה מאוד פעולות שהם טכניות והם מצריכות תמרון, אני צריכה גם להחזיק חטיף וגם להחזיק קליקר וגם להחזיק את הרצועה וגם לשים לב לאיפה הכלב עומד וגם לשים לב לאיפה אני עומדת בתוך הדבר הזה, ופתאום התנועתיות הזאתי והתחושה הממשית של כל הדברים שאני צריכה לעשות בידיים, היא כשלעצמה עוזרת להיכנס לאותו היפר-פוקוס שלא פעם דיברת עליו בפודקאסט.
ואני חושבת שלמידה מתוך תנועה היא הלמידה שהיא הכי נוחה לנו, אנחנו הכי טובים בללמוד עם הידיים. וזה בדיוק מה שעבודה עם כלב עושה. היא לוקחת גם את היכולת הפיזית שלנו, הרצון שלנו לנוע במרחב, וגם משתמשת במיומנויות האמפתיה שבסך הכל די מוצלחות אצלנו.
ד"ר הרשקו: זה נמצא גם מחקרית שאחת מהתכונות החיוביות שהן יותר שכיחות בהפרעת קשב זו יכולת אמפתית, יש שם גם חוש צדק. וממש יש מחקרים שמראים שבאמת לילדי הקשב גם יש יותר גישה לחיות, הם הרבה פעמים גם יותר אוהבים חיות, אז זה גם מתחבר, וכל נושא התנועתיות הוא קריטי. א', ברור שבשביל ילדי ה-ADHD עם ההיפר, שהם צריכים לזוז, זה תענוג עבורם שהם יכולים ללמוד בתזוזה ולא תוקעים אותם על כיסא [צוחקת] ומושיבים אותם שם בכוח, מה שנקרא, וגם עבור ילדי ה-ADD שהם יותר ככה רחפניים ופחות היפרים, אבל כל הדינמיות פה של הכמה דברים שצריכים לשים לב אליהם ביחד, גם מאוד עוזרת למקד גם את הקשב. אולי גם נדבר על הנקודה הזאתי שבעצם כשמטפלים בקשב, זה גם איזה סוג של קשיבות כזאת שצריך לפתח, גם שמים בצד את הטלפונים, תודה לאל, זה כבר עוזר לנו.
בעצם יש פה לקחת גם את היתרונות, לא רק לטפל בקשיים, אלא גם לקחת את היתרונות של הפרעת הקשב ולהעצים אותם, שזה בסוף מה שבונה ביטחון עצמי, כשאנחנו מעצימים את החוזקות והילדים מרגישים חוויה של הצלחה, שזה באמת ממש ממש חשוב ומדהים. ויש גם בכלל את הקשר גם עם הכלב, זאת אומרת, יש גם יותר בדידות חברתית, אין מה לעשות, בהפרעת קשב, לא לכולם, אבל זה גם בשכיחות יותר גבוהה של ילדים שמרגישים בודדים, ממקומות של חרמות והצקות ובריונות, ודרך מקומות של רק חבר אחד, או כזה, אני לא מוצאת את עצמי בסביבה חברתית, או אני לא מצליח לקרוא סיטואציות חברתיות, אז יש שמה יותר עניינים חברתיים, שוב, לא לכולם, אבל יותר, והכלב ממש יכול להוות חבר, נכון? איך את רואה את המקום הזה?
ריקה: אני חושבת שעבודה עם כלב מאוד מאוד מפתחת אצלנו את היכולת לראות את האחר. בכלבנות טיפולית אנחנו עובדים המון על לנסות להבין מה הכלב מנסה להגיד לי, ואצל כלבים יש לנו אתגר מאוד גדול, כי אני ואת יכולות לשבת פה ולדבר בינינו, במילים, אבל כלבים מדברים דרך הגוף שלהם, וזה מצריך מאיתנו להיות יותר קשובים למחוות הקטנות שהם עושים. וברגע שאני מתחילה לזהות את המחוות האלה אצל כלב ולפרש אותם ולהבין אותם, אני יכולה גם להתחיל לנסות להבין יותר טוב מה האנשים סביבי מנסים גם לשדר לי, לא רק בטקסט שהם אומרים, אלא גם בסאבטקסט של הדברים שנאמרים. ואני חושבת שיש תהליכים שבהם ילדים לומדים לעשות משהו ואז פתאום אנחנו לוקחים את הכלים האלה, את הדברים האלה שהם למדו לעשות עם הכלב, ומציגים אותם לאנשים סביבם. וזה כשלעצמו, זאת אומרת, לעמוד ולהראות למשפחה שלי, לכיתה שלי, 'בואו תראו, הנה אני לימדתי את הכלב לעשות את הדברים הבאים', 'אני והכלב עושים את הדברים האלה ביחד'. זה כשלעצמו יכולה להיות פלטפורמה מאוד טובה רגע להוציא את עצמי החוצה, ולהתגאות בהצלחה שעשיתי מול אנשים אחרים.
ד"ר הרשקו: זה פשוט כל כך כל כך חשוב. בכלל, מה שאמרת גם קודם לכן, על להצליח לראות ושפת גוף, זה פשוט עבודה נהדרת עבור ילדי הקשב.
אוקיי, אז באמת דיברנו יותר על הכיוון הטיפולי והחשוב, אני רוצה שנדבר גם קצת על בכלל להכניס כלב הביתה למשפחה, לא ברמה הטיפולית, אלא כבן משפחה, כבן בית. איך את רואה שזה יכול לסייע למשפחות או לאנשי קשב או לילדי קשב להכניס כלב הביתה?
ריקה: אז אני אגיד שהשאלה האם נכון למשפחת קשב להכניס כלב הביתה, היא שאלה מורכבת. מצד אחד, כלבים הם מזרק הדופמין הכי טוב שאני מכירה, ולשבת ולהתלטף עם הכלבים האישיים שלי, יש אינספור מחקרים שמדברים על האוקסיטוצינים שמופרשים גם אצל האדם וגם אצל הכלב, וכלבים ממש יכולים להיות נוגדי דיכאון מדהימים. ויחד עם זאת, אני חושבת שיש שאלה מאוד קריטית לאיזה כלב אני מכניסה הביתה. כי אם יש לי קושי בוויסות חושי, אם רעשים חזקים מאוד מאוד קשים לי, ואז אני מכניסה כלב שנובח המון, אם שערות זה משהו שמפריע לי, אם אני רגישה לריחות, אז כל הדברים האלה הם דברים שאנחנו צריכים לקחת אותם בחשבון. וגם אני אגיד שיש חשיבות לאיזה כלב אני מכניסה. זאת אומרת, אם אני היפרית ואני צריכה כלב שיהיה איתי בהיפריות ובתנועה הזאתי, ואני מביאה כלב כורסה, שכל מה שהוא רוצה זה ש… לשבת במקום שלו ולנוח ושלא יפריעו לו, ואז יש לי ילד שכל הזמן רוצה לגעת וללטף ולהיות, והכלב יכול לחוות את זה כחוויה מאוד מאוד אינטנסיבית, ואנחנו עשויים לראות קונפליקטים שמתפתחים בין הכלב לאותו הילד. ולהיפך, אם אני מפוזרת והאנרגיה המאוד גבוהה של גור או של כלב מאוד אנרגטי שקופץ לי על הספות ורץ לי מפינה מכל מקום בבית, ואני עלולה להישאב לתוך כל הבלגן הזה, דווקא אני אצטרך כלב שהוא רגוע ומווסת יותר.
ואני חושבת שהיכולת שלנו להבין מהם הצרכים שלנו כמשפחה, או גם כאנשים, כאילו, אנחנו מדברות על משפחות, אבל גם כאנשים מבוגרים ללא משפחה שרוצים לגדל כלב, אנחנו צריכים להבין מה הכלב שיהיה לנו נכון. וגם, מאוד מאוד חשוב לי להגיד, הרבה פעמים הורים חושבים שאנחנו נביא כלב והוא ילמד את הילדים להיות אחראיים, וזה לא עובד ככה. כלבים הם לא מורים. אנחנו צריכים להיות שם כדי לתווך לילדים את המסרים או הלקחים שאנחנו רוצים שהם ילמדו מהלימוד של הכלב. ובמובן הזה, אני פוגשת את זה הרבה: הבאנו כלב בשביל הילדים, אבל האחריות לטפל ביצור החי הזה מוטלת עלינו, ואני חושבת שזו שאלה מאוד מאוד משמעותית, האם אנחנו כהורים, או אתם כהורים, יכולים לקחת אחריות על יצור חי נוסף, שיש לו את הצרכים שלו, ושצריך יהיה לתווך את הצרכים האלה לילדים?
ד"ר הרשקו: חד משמעית. אני יכולה לספר גם מהניסיון שלי באמת, שהבנות שלי מאוד רצו שאני אביא גורה מתוקה, והבאתי אותה, והייתה התלהבות בימים הראשונים, ואז זהו, זה עבר אליי כל נושא התפעול. כמובן שגם שיתפתי אותן, ועשינו חלוקת אחריות, אבל בסופו של דבר, זה לא שהילדים יקחו את כל הגידול בכלב ואנחנו רק נוכל להביט מהצד, אבל זה בהחלט שווה את זה ומשתלם, אבל כן, צריך לעשות את החשיבה הזאת מראש, אחרת יכול להיות כזה מפח נפש. אז זה נקודה חשובה.
ריקה: ואני חושבת, אולי המקום שבו כלבים הכי תורמים לאנשי קשב, זה הצורך שלהם להיות בחוץ, שמחייב אותנו גם להיות בחוץ. אני זוכרת בתור סטודנטית שהייתי חוזרת נורא נורא גמורה מעייפות, מהלימודים, ואז חושבת על, 'וואו, אני לא מאמינה, עכשיו השעה עשר בערב ואני צריכה ללכת ולטייל עם הכלבה שלי', ופתאום הטיול הזה היה מה שעוזר לי להתכייל, ורגע לחזור לעצמי, ולהשקיט את העומס. כי שוב, הוא מוסיף תנועה בחיים שלנו, והם מחייבים אותנו לצאת החוצה. עכשיו, זה ללא ספק הרבה פעמים אתגר, זה לא כיף לצאת בחמסין של הארץ לטייל עם כלב, וזה לא כיף לצאת בגשם לטייל עם הכלב, אבל דווקא משהו בכורח הזה יכול לעזור לנו רגע לעצור, וגם פה אני חושבת שיש היבט של בחירה. אני רואה המון אנשים מטיילים עם הכלב עם הטלפון ביד, וזה לפספס את המטרה.
זאת אומרת, קודם כל, הם עושים את זה, הם נמצאים בטלפון, ואז כועסים על זה שהכלב לא קשוב אליהם. ונאה דורש נאה מקיים. אבל מעבר לכך, כשאני יוצאת לטייל עם הכלב, אני רגע רואה את העולם מסביבי, אני פוגשת אנשים, אני רואה את המזג אוויר, את הצמחייה, את הפארק משתנה בעונות השנה, אני פשוט יוצאת לטבע. עכשיו, גם אם אני חיה בסביבה אורבנית, אנחנו יודעים שכלבים צריכים דווקא את המרחבים הפתוחים, וגם בתוך הדבר הזה אנחנו הרבה פעמים נחפש את האזורים היותר שקטים, את הפארק, את הגינה, וזה כשלעצמו דבר שבעיניי הוא סופר משמעותי, כי אם אנחנו נשאבים לתוך ישיבה, וסטטיות, ועבודה, ובית ספר שהוא סגור, והארבע קירות האלה, וגם אם הוא לא סגור בארבע קירות ואנחנו בחצר, אז חצר מוקפת בגדר, ופתאום הכלב שלנו הוא מי שמחייב אותנו להיות בחוץ ולשים לב למה שקורה מסביבנו, ואנחנו צריכים לבחור בזה.
ד"ר הרשקו: ממש ככה. מחקרים ממש מראים לנו שיציאה לטבע זה אחד מהדברים שהכי גורמים אושר לבן אדם, ואנחנו הכי פחות עושים את זה בחיים שלנו היום, אז זה נקודה קריטית, זה אולי נראה כזה משהו לייט, אבל מחקרים ממש מראים שזה חשוב מאוד לצאת לטבע, וממש ממש גורם לאושר ומפריש דופמין.
ואני רוצה ככה לסכם את כל מה שאמרנו עד עכשיו, אני חושבת שהבאנו פה לידיעה שכלבים יכולים להביא כל כך הרבה טוב, [צוחקת] וגם ספציפית לילדי הקשב, להעלות את הערך והביטחון העצמי, ולאפשר להם תנועתיות, ולחזק את התכונות החיוביות שבהם, כמו אמפתיה למשל, ולעבוד על הנושא של ויסות, ואיך לראות ככה התנהגות של מישהו אחר, ולהקנות הרגלים, ולתת סדר, וארגון, וללמוד תוך כדי הלמידה, ויש פה באמת המון המון דברים שאפשר לקבל, גם חבר לחיים. ויחד עם זאת באמת דיברת גם על איך להתאים אם אנחנו רוצים להביא כלב הביתה, זאת אומרת, אלו יתרונות שאפשר גם לקבל בטיפול עם כלבים, אבל אם כבר אנחנו רוצים להביא כלב הביתה, אז איך לבחור אותו ואיך להתאים אותו לפי הקשיים השונים, או היתרונות השונים, ואיך לקחת על זה גם אחריות כדי שזה בסוף יהיה חוויה טובה לכולם, כדי שנוכל לקבל את כל הטוב שבזה שדיברנו עליו, שמבחינתי זו הייתה שיחה מאוד מרגשת. אני מאוד אוהבת כלבים, אני חושבת שיש להם כוח אדיר. אז אני ממש רוצה להודות לך, ריקה, שהבאת את הנושא הזה לבמה, ומעניין אותי מה הפרק הזה יעשה ככה הלאה, אז תודה לך.
ריקה: תודה רבה לך.
[מוזיקת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments