החיידק - פודקאסט על מלונאות בעולם החדש - פרק 30: עבר, הווה ועתיד - ההשפעות של מלחמת חרבות ברזל על התיירות בישראל

רק בן אדם שעבר משברי תיירות מדיניים ועולמים לצד הקריירה שלו, יכול לנהל איתי שיחה אופטימית לתוך מלחמת חרבות ברזל. ערן כתר, הוא מומחה בינלאומי לתיירות שמתעסק במחקר וייעוץ, ועובד עם נציבות התיירות של האיחוד האירופי, ארגון התיירות של האו"ם, ומשרד התיירות של ישראל. בין הייתר, בנושאים של שיקום ממשברים, מחקרי שוק, וניתוח טרנדים ומגמות. האם עד מלחמת חרבות ברזל, חיידק הקורונה היה המשבר הגדול ביותר בענף? איזה אימפקט היה למשבר הקורונה דהאז שמתקשר באיזושהי צורה למשבר הנוכחי? או שלעזאזל עם הכל ועם כולם, חלאס להשוות מים לשמן!? מי הקהלים הראשונים שיחזרו לטייל בארץ ומתי? האם זה תלוי רק בחברות התעופה? אילו מהלכי שיווק צריך להתחיל אתמול בבוקר על מנת להתכונן לאותם הקהלים? האם האנטישמיות הקיצונית תשפיע על הישראלים מלצאת לטייל בחו"ל או מיהודי התפוצות לחזור ולבקר בארץ? כמה שנים ייקח לתייר הרגיל שמגיע לבקר בתל אביב כי היא רק תל אביב לחזור לכאן? האם הוא ידרוש מאיתנו התאמות כמו ביטוח קשיח יותר? תנאי ביטול גמישים עוד יותר? אילו מגמות הולכות לאפיין את שנת 2025 והאם הן בכלל רלוונטיות לישראל? לא משנה מה היא הגדרת התפקיד שלכם, אם אתם מתעסקים בענף המלונאות ו/או התיירות בארץ, הפרק הזה הוא בגדר חובה. יאללה פליי, מתחילים.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 02/02/2025.

‏[מוזיקה]

‏הילה: היי חברים. אתם מקשיבים לפרק מספר 30 בפודקאסט "החיידק", והיות ואני אישה שעומדת במילה שלה, אבל אל תתפסו אותי במילה, כן? אני מעלה את הפרק הזה בריווח של שבועיים מהפרק הקודם, וממשיכה באותו הקצב גם לפרק הבא. אני מזכירה שבפודקאסט מתארחים יזמים, מלונאים, אנשי טרוולטק ויזמי נדל"ן, בשביל שיוכלו לקצר לנו את התאוריה ולקחת אותנו ישר לפרקטיקה של ניסיון חייהם.

‏אנחנו חודש וחצי לתוך הפסקת האש עם לבנון, וכל יום יש עוד בתי מלון, ובכלל עסקי תיירות, שחוזרים לארח, ומעבר לאופטימי, זה פשוט מרגש. אני לא חושבת שיש טיימינג נכון יותר להביא את האיש היקר שיושב פה לידי, שעוד רגע יהרוג אותי שבכלל קראתי לו "איש", דוקטור ערן כתר. הוא מומחה בינלאומי לתיירות, שמתעסק במחקר וייעוץ. עובד עם נציבות התיירות של האיחוד האירופאי, ארגון התיירות של האו"ם ומשרד התיירות של ישראל, בין היתר בנושאים של שיקום ממשברים, מחקרי שוק, ניתוח טרנדים ומגמות. ובתור אחד שידע לדייק מאוד איך הקורונה תשפיע שנים קדימה, לטוב ולרע, מי יהיו הקהלים הראשונים שיחזרו לטייל, ואילו מהלכים שיווקיים כדאי ואף מומלץ לעשות, אני חושבת שתוכלו מאוד מאוד להיעזר בניסיון המשברים הקודם של ערן ובתחזיות המקצועיות שלו קדימה. ערן, וולקאם.

‏ד"ר כתר: תודה רבה, כיף גדול להיות פה.

‏הילה: מה שלומך בימים טרופים אלה, תגיד.

‏ד"ר כתר: אמממ… מעולה. אני עובד בתיירות, זו העבודה הכי טובה שיש.

‏הילה: איפה היית לאחרונה?

‏ד"ר כתר: בדיוק דיברנו על זה שכמעט נתנו כיפים באתונה, והייתי בוולנסיה.

‏הילה: ביזנס או פלז'ר? ידעת שיש מושג כזה שנקרא…

‏ד"ר כתר: בליז'ר?

‏הילה: בלז'ר, לא, אבל יש מושג שנקרא "וורקיישן".

‏ד"ר כתר: כן, בטח.

‏הילה: שמעת עליו? זה כבר אחרי בלז'ר.

‏ד"ר כתר: נכון, זה הכול… מה שקרה בעצם ב… סביב הקורונה, העולם המאוד מאוד מסורתי של ה-corporate business travel, פשוט התרסק, התנפץ, ונבנה מחדש. וזה קרה בזכות שני כוחות, כוח אחד זה שבעצם, ה-Gen Z וה-Millennials נכנסו חזק לעולם של corporate travel, זה לא רק אותם גברים מבוגרים, בני 50 בחליפות, אלא זה אנשים צעירים שיש להם צרכים ורצונות אחרים, וגם כל הגישה של work from anywhere. ואז היה את העלייה של הבליז'ר, שאנשים בעצם טסים ליעד, ל… טסים לעבוד… לישראל, הם טסים, עובדים ראשון עד חמישי, ואז הם נשארים over the weekend, זה בליז'ר, ואז התחיל work from anywhere, שזה יכול להיות קשור גם ל-digital nomads, נוודים דיגיטליים, וגם לא קשור לנוודים דיגיטליים, שבעצם בן אדם אומר, אוקיי, אם אני פה ואני עובד מהארץ, למה שאני לא אסע ואעבוד שבועיים מאתונה, או שבועיים מבוקרשט, או מכל מקום אחר.

‏וגם יש עכשיו, מצטרף לכל העולם הזה של ה-disturbance, בעולם של ה-business travel, תופעה שנקראת silent vacationing, "חופשה שקטה", שבעצם אני מדווח למעסיק שלי שאני עובד מהבית, אני בדרך כלל עובד מהבית בימים, נאמר רביעי חמישי, אז ביום שלישי בערב אני עולה על טיסה, ברביעי חמישי אני, כביכול, בימי עבודה רגילים, אבל במקום שאני אעשה אותם מהבית שלי, אני עושה אותם מיעד חופשה, או מחוף הים בארץ אחרת, וביום שני אני חוזר למשרד, אני לא מעלה שום דבר לרשתות, וכביכול לא הייתי בחו"ל. אז יש כל מיני disturbance בעולם של הדבר הזה. אז אני ממש עכשיו בדיוק כותב איזשהו מחקר שעוסק בהרגלי ה-travel של Gen Z, של אנשים שהם בגדול מתחת לגיל 26, וגם בגישה שלהם ל-business travel, שהיא מאוד מאוד שונה מדורות אחרים, אבל נראה לי שזה לא הפוקוס שלנו להיום, אז…

‏הילה: אז אתה יודע מה, אתה גרמת לי להיזכר בסיפור די מצחיק. אני, כשאני התחלתי את העצמאות שלי, עוד לפני שבכלל התחלתי את העצמאות שלי, ביום שאחרי שעזבתי את המלון, הלכתי לבית קפה ליד הבית, גרתי דאז בחגור, היה בית קפה בתחנת דלק שאני לא זוכרת את שמו, אבל היה לו אחלה קפה, והיה לי איזה מחשב נייד. אתה יודע, מה צריכה מנהלת מלון מחשב נייד? היא לא צריכה מחשב נייד. היה לי איזה מחשב נייד מקרטע בבית, לקחתי אותו לבית קפה, אפרופו לעבוד מכל מקום, נכנסתי לבית קפה, ישבתי באיזה שולחן לבד, פתחתי אותו, וזה היה נראה לי האירוע הכי מפדח בעולם! הסתכלתי הצידה, אמרתי, "יו, כאילו שאף אחד לא יראה שאני לבד, שאף אחד לא יראה שאני עם עצמי, איזו פדיחה!" אני זוכרת שהרגשתי כזאת אי נוחות. אני לוקחת אותך 5 שנים קדימה, וה-day to day שלי היום זה לעבוד מכל מקום, במקומות שאני הכי אוהבת לגלות אותם כחדשים, וזה גם הפך להיות חלק מהנורמה, אף אחד לא מסתכל עליך מוזר כי פתחת לפטופ בבית קפה. להפך, אנשים מעודדים את זה ומטמיעים יותר ויותר שקעים בבתי הקפה שלהם, כי הם מבינים שבסופו של דבר אתה לא רק שותה קפה.

‏ד"ר כתר: נכון, ואם אנחנו חוזרים רגע לעולם של ה-hospitality, אז אנחנו רואים יותר ויותר מלונות שמטמיעים חללי עבודה ומרחבי עבודה במלונות שלהם, כי הם מבינים שהתייר שמגיע, אפילו אם לכאורה בא לליז'ר, לפנאי, לחופש, הוא עדיין, יש לו איזה זום דחוף, ועדיין יש לו כל מיני דברים שהוא צריך לעשות, והוא מחפש ביום את השעה-שעתיים לענות לאימיילים, והוא לא רוצה לעשות את זה בחדר של 24 מטר רבוע שלו, אלא הוא רוצה לעשות את זה במקום נוח, באווירה נחמדה, ואולי לראות כמה אנשים נחמדים עובדים סביבו.

‏הילה: אגב, אם אתם גרים באזור חוף הכרמל, קיסריה, דן קיסריה במלחמה פתח בייקרי, יצא לך לשבת שם?

‏ד"ר כתר: לא.

‏הילה: פתח בייקרי מדהים, שלא פונה רק לאורחי המלון, אפרופו המיקס הזה של החיצוניים והפנימיים, בייקרי מדהים, שמגיש, וזה לא פרסומת ממומנת, [צוחקת] מגיש כריכים, מגיש קפה, מגיש סלטים, ודן קיסריה, אחרי השיפוץ שלו, הוא התחיל לפנות לשטחים ירוקים מטורפים, עם פינות ישיבה בחוץ, ויש לו מקומות מדהימים פשוט לשבת ולעבוד, לצד בייקרי סופר איכותי.

‏ד"ר כתר: אז קודם כל, רשת דן, אם אתם מאזינים לנו, [הילה צוחקת] אנחנו נשמח לבוא לבדוק את הסיפור הזה, אבל זה גם מזכיר לי שבתקופת הקורונה, רשות הטבע והגנים, שהם גוף שאני מאוד מאוד אוהב את העבודה שלו, והוא עושה דברים מדהימים וחדשניים, והוא שחקן תיירותי שהוא מצד אחד נורא נורא גדול, מצד שני עם ווליום, כאילו, שומעים אותו יחסית מעט, עשה פרויקט מדהים, שהם בתוך שמורות הטבע התקינו פינות עבודה מרחוק, אבל בעצם יש שמורות טבע, ואתה יכול ללכת לשמורת טבע ויש שם שולחנות, ויש שם Wi-Fi וחשמל, ואז אתה כזה יכול גם לעבוד, אבל גם להיות בטבע וגם באוויר הפתוח, וזה באמת, כל העולם של עבודה ופנאי, הגבולות שלו שורטטו מחדש. וכמו כל דבר בטעות, הם משתרטטים מחדש מדי יום.

‏הילה: מדהים. בא לי שתשתף, לפני שאנחנו מתחילים לדבר על המשבר ועל ההשלכות וכולי וכולי, בא לי שתשתף אותי, תתחיל בלשתף אותנו באיזושהי תובנה, או איזשהו מספר שיגרום לכל מי שמאזין לנו עכשיו להיות מופתע.

‏ד"ר כתר: אוקיי, אז אני באמת פריק של מספרים ושל נתונים, ואני מחזיק אצלי בענן אקסלים היסטוריים שמתעדים פעילות תיירותית של באזור 30 שנה במדינות שונות, ושווקים ותנודות תיירים ודברים כאלה. ובעיניי, הנתון הכי הכי מדהים שכרגע אני אוחז ביד, זה שלמרות כל השנה האיומה שעברה עלינו ב-2024, ולמרות היעלמותן של חברות התעופה הזרות, אני לא יודע אם אתם זוכרים, הייתה פעם חברת תעופה בשם "טורקיש איירליינס"…

‏הילה: נכון.

‏ד"ר כתר: חברת תעופה מספר שתיים בישראל, אנשים חשבו שכל דרך לצאת מישראל עוברת בקונקשן באיסטנבול, ולמרות העדרם של כל אלה, התיירות היוצאת ב-2024, year to day, 74% ביחס לתקופה שמלפני המלחמה. זה די מדהים. זה אומר ששלושת רבעי מהתיירות היוצאת עדיין מתקדמת. אז יש חטופים, ויש מיתון, ויוקר המחיה בלתי נסבל, וממש רק עכשיו הגענו למצב שהשקל קצת התאושש, רוב המלחמה השקל היה בפיחות איום, גם מול היורו, גם מול הדולר, הכל היה הרבה יותר יקר. טיסות לאירופה, אני טסתי עכשיו, לא נעים לי להגיד, טסתי עכשיו לספרד במעל 1,000 דולר. כאילו, unheard of, לא היינו… היינו רגילים לשלם בערך שליש מזה.

‏הילה: עקפתי אותך. טסתי לאמסטרדם, one way, מעל 1,000 דולר. לא מבחירה.

‏ד"ר כתר: אז… ובתוך כל הדבר הזה, התיירות יוצאת ב-74%, ובעיניי זה מדגים בצורה הטובה ביותר את החוסן של התיירות, את כוח החיים האדיר הזה שנקרא תיירות, את הרצון של אנשים במה שתיירות מציעה, ואת השינוי שאנחנו ראינו סביבנו ב-20 שנה האחרונות, שתיירות זה לא מותרות, זה לא משהו ש"אם ישאר לי כסף בסוף אחרי כל הדברים, אני ארכוש לעצמי מוצר תיירות", אלא תיירות זה הפך להיות חלק מהחיים.

‏הילה: אתה זוכר להגיד את ה-Top 5 של המדינות?

‏ד"ר כתר: כן, בער… כאילו, אני כנראה לא לגמרי אדייק, אבל ה-Top 5 הם כנראה יוון, קפריסין, ארצות הברית, צרפת, בריטניה, כנראה אלה היעדים. רוב היעדים, פרט לקפריסין… בקפריסין יש עלייה, ביוון יש פחות או יותר שמירה על המגמה, ביתר המדינות ירידה היסטרית. גם צריך לזכור אבל שקפריסין ויוון, אנחנו כרגע לא מבחינים, הנתונים שלנו כרגע לא מבחינים, בין כניסות תיירים לבין יעד ראשון. כי זה נתונים של רשות שדות התעופה, אז אני לא יודע, מתוך העלייה של ה-6% נדמה לי בקפריסין, אני לא יודע מי באמת נשאר בקפריסין, או מי עשה קונקשן בלרנקה והמשיך ליעד אחר משם.

‏הילה: דיברנו לפני ההקלטה על "היער הסודי" של יוני, אז אני חושבת שחלק מהמספרים האלו זה העובדה שיוני, באמת, אני חושבת שהוא התנהל בצורה מדהימה, שהוא בחר לארח את כל ניצולי הנובה ללא עלות עם תחילת המלחמה, ואז הוא גם הבין שכל מה שהוא רוצה, כסוג של שליחות, כל מה שהוא רוצה לעשות זה באמת לארח ישראלים, ויש אליו נהירה מטורפת של ישראלים למקום הזה, כי הוא מעניק המון המון המון שלווה ונחת, בעיקר בתקופה הזאת.

‏ד"ר כתר: אני עושה המון המון מחקרי שוק, ובעצם אני לוקח את המחקרי שוק, וכל הזמן מנסה, כי יש לי passion לדבר הזה, וכל הזמן לוקח את המחקרי שוק ומתרגם אותם לתובנות מעשיות עבור התעשייה שלנו, ובתחילת המלחמה עשיתי מחקר עם שותף שרצינו לבדוק איך ה… אירועי השביעי באוקטובר ואיך המלחמה השפיעה על תיירות יוצאת של ישראלים, ואחד הדברים שעלה שם בצורה מאוד מאוד ברורה, זה בדיוק מה שאת אומרת עם "היער הסודי", זה הצורך רגע שאנשים ישתמשו במילה "חייב להתאוורר", "חייבת לנשום", "אני צריכה אוויר". זאת אומרת, ממש דברים שמבטאים את גודל הסטרס והמועקה מצד אחד, מצד שני, מתחברים מאוד טוב עם הנושאים של wellness, של תיירות, מה שמכונה באנגלית, rest and recharge, בעצם אני לא נוסע כדי לטייל, אני לא נוסע ל-sightseeing, לא מעניין אותי לראות אתרים, לא מעניין אותי אתרי מורשת, לא מעניין אותי מורה דרך, אני רוצה להגיע ופשוט לנוח ופשוט להיות, ולחזור לעצמי.

‏הילה: מעניין אותי לשמוע את דעתך, בתחילת המשבר, דיברו על הקורונה כאיזה פרמטר השוואתי מבחינת האימפקט על התיירות הנכנסת והתמקדות בתיירות פנים. אני חושבת שכולנו מבינים היום שלצערנו המלחמה מסתכמת בתקופה הקשה ביותר שהענף עבר, מאז ומעולם. האם גם אתה חושב ככה?

‏ד"ר כתר: אני חושב שיש שונות מאוד מאוד גדולה בתוך הענף. בעצם, שוב, כשאנחנו מדברים על הענף, אנחנו יכולים לחלק אותו לכמה ענפים, אנחנו יכולים לדבר על… חלוקה אחת זה לפי סוגי המוצרים, אז אנחנו יכולים לדבר על תעופה ומלונאות, ואופרציה, ומארגני תיירות וחברות הסעה, שזה שחקני תיירות לכל דבר. ואני מאוד אוהב את החלוקה להסתכל על תיירות פנים, תיירות יוצאת ותיירות נכנסת, אז כמובן שהתיירות הנכנסת ספגה מכה מאוד מאוד קשה, ואם היה לכם, אולי אתם עדיין, אתם בעלים של מלון שנמצא בעכו או בנצרת, והמלון הזה הסתמך על תיירות נכנסת, אז כנראה הייתה לכם שנה איומה ונוראה, וגם הרבה מאוד מלונות בתל אביב, בירושלים, הייתה להם שנה מאוד מאוד מורכבת. באותה מידה, אני אגיד שאם יש לכם עסק של תיירות פנים והוא נמצא בנגב או בערבה התיכונה או בערבה הדרומית, הייתה לכם שנה פנטסטית של תיירות הפנים, תנסו היום להזמין צימר בערבה לאמצע השבוע, תצטרכו לחכות שלושה חודשים ולשלם 30% יותר ממה שהייתם רגילים. תיירות היוצאת, דיברנו על החוסן, אני מניח שכולם ראו ושמעו על הדו"חות הפנטסטיים של אל-על, שאל-על הציגה. אל-על במהלך המלחמה הכפילה את נתח השוק שלה. נתח השוק שלה לפני המלחמה היה סבב גודל של 21-22%. בתחילת את המלחמה נתח השוק שלה שולש ל-60 ומשהו אחוזים!

‏הילה: וואו.

‏ד"ר כתר: ואחר מכן הוא ירד והתייצב על סבב גודל של 44%, אז כל החברות הישראליות, זאת אומרת, גם ארקיע, גם ישראייר וגם אל-על, נופלות מהרגליים מרוב ביקושים, כולם עושות חכירה רטובה, זאת אומרת, משאילות מטוסים של חברות אחרות, חברות בולגריות ואוקראיניות עלומות, שנותנות את המטוסים עם הטייסים ועם הצוות, כי החברות לא עומדות בביקושים. אייר חיפה, שנולדה תוך כדי המלחמה, צמחה מ-0 ל-4 מטוסים בן לילה, מתוך ההבנה של הציר ביקושים הזה של מזרח אגן-ים התיכון, ולהיכנס לוואקום שנוצר כשטורקיש איירליינס, שהיה שחקן סופר סופר משמעותי, נטש ת'שוק, אנחנו כאילו עכשיו לא זוכרים שזה היה המוביל הלאומי של ישראל, אבל כל התעופה בישראל הייתה טורקיש איירליינס, עשרות טיסות ביום היו על קו תל אביב-איסטנבול. נציין גם את הדו"חות המאוד מאוד טובים של פתאל וישרוטל, שאולי הם דו"חות מעולים. ואפילו, נגיד, מלונות חיפה, אני הסתכלתי בדו"ח עכשיו של ההתאחדות, אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל בעשרת החודשים הראשונים של 2024, אזור התיירות בעל תפוסת תיירות הגבוהה ביותר היה בחיפה, מלונות חיפה היה להם בממוצע, בעשרת החודשים הראשונים של 2024, 76% תפוסה, אוקיי? אני רואה את הילה עושה…

‏הילה: וואו. מדהים.

‏ד"ר כתר: אני רואה את הילה עושה עם העיניים, מה? איפה? תביאו לי עכשיו…

‏הילה: זה…

‏ד"ר כתר: אני חותמת עכשיו. עכשיו, שנבין רגע, לפני המלחמה התפוסה, בדקתי, התפוסה הממוצעת בחיפה הייתה באזור ה-60%. זאת אומרת, 20 ומשהו כמו 28, 30% גידול במלונות חיפה. עכשיו, סבבה. הרבה מזה זה מפונים, הם לא אורחים רגילים, הם אולי משלמים פחות כסף, צורכים פחות שירותים, אבל בסופו של דבר, יש הרבה מלונות שעבורם, ככה, כל 2024, השנה לא הייתה כל כך רעה.

‏הילה: מכיר את מלון קדם?

‏ד"ר כתר: בטח, בטירת הכרמל.

‏הילה: כן. אז יצא לי, סתם, לדבר עם כנרת שם, מנהלת ההזמנות, והיא אמרה לי "אנחנו לא סגרנו יום אחד במלחמה. יום אחד לא סגרנו, ומעבר לזה, אנחנו פתוחים עם עבודה שוטפת".

‏ד"ר כתר: אבל הם עובדים על מפונים, על תיירות פנים שבאה לספא, או גם וגם?

‏הילה: אני חושבת שכולנו עברנו אבולוציה מתחילת המלחמה של מכלול. אני כל פעם אומרת, אנחנו חיים כרגע במציאות בה אנחנו, ארבע דורות שונים של עובדים, יש לנו כל מיני דורות של עובדים, אני חושבת שעברנו אבולוציה של - התחלנו במפונים, עברנו לטיפה תיירים, אם אתה זוכר את התקופה הזאת, שעוד לפני הצפון הייתה התאוששות.

‏ד"ר כתר: צריך להגיד שזה היה לפני הצפון ולפני הלילות האיראנים.

‏הילה: נכון.

‏ד"ר כתר: אם ממש מסתכלים בגרף של התיירות הנכנסת, ואתה יכול לזהות את הלילה האיראני הראשון, ולאחר מכן את ה…

‏הילה: ירידה.

‏ד"ר כתר: ירידה של, את הירידה של אוגוסט, של ה…

‏הילה: ואז המפונים עברו לדירות, עזבו את הבתי מלון, ואז כל מי שרצה להגיע לישראל ביטל, ואז הפכנו להיות נטו, עוד הפעם, לא מפונים אלא ישראלים פרופר, שמגיעים לנפוש, ואז חזרנו טיפה שוב למפונים, כי התחיל הצפון, אז יש פה כל הזמן אבולוציה שאנשים היו צריכים, בצורה מאוד לא פשוטה, להתאים את עצמם לקהלי יעד שונים.

‏ד"ר כתר: נכון מאוד, ואני אגיד עכשיו עוד משהו ש… מצד אחד, אני חושב שהטון המוביל שלי היום הוא טון מאוד מאוד אופטימי, שאומר שחמסה חמסה, אינשאללה, בעזרת השם, מי שצריך… את השם של מי שצריך להגיד תשלימו אחר כך, התקופה הקשה ביותר מאחורינו, ואנחנו… It's all uphill from here, ואנחנו בדרך למעלה. מצד שני, אנחנו צופים, אני לפחות, מהניתוחים שלי, מהדאטה שלי, אני צופה gap במלונות. דיברו היום בכנסת, אני לא יודע מתי זה ישודר, אבל היום דיברו בכנסת על להגדיל את המענקים למשפחות מפונים שיחזרו לביתם לצפון, לסדר גודל של 100,000 שקל מענק למשפחה.

‏הילה: וואו.

‏ד"ר כתר: במטרה להחזיר אותם הביתה. ואז בעצם, יווצר gap באותם מלונות. לצורך העניין, מלונות טבריה, מלונות חיפה, מלונות שבהם יש שיעור ניכר של מפונים, ואז בעצם כבר לא יהיה להם את המפונים, קצב ההתאוששות של תיירות הפנים הוא קצת אחר, קצב ההתאוששות של התיירות הנכנסת הוא אחר לגמרי, ואז יווצר פער בתוך הדברים האלה. אבל גם פה, אנחנו כמובן נצטרך להיות נורא נורא אג'יליים, נורא להבין מה קורה בשוק היום, איפה השוק הולך עוד שלושה חודשים, איפה השוק הולך עוד שישה חודשים, ומי שידע לקרוא את השוק, ולקרוא את המפה ולהיות גמיש, אז גם יהיה לו יותר טוב.

‏הילה: אז אם כבר קפצנו לנושא הזה, אנחנו היום, יש חברות תעופה שחזרו, יש חברות תעופה שאמורות לחזור במהלך דצמבר, ויש חברות תעופה שבתקווה יחזרו בינואר, זה עדיין מרגיש שכולם נזהרים, אף אחד לא באמת באמת מודיע סופית, כי אף אחד עדיין לא יודע, הפסקת אש עדיין לא הסתיימה, לא יודעים איזה הסכם ארוך טווח יהיה שם. מה אתה חושב, ברמת קהלי היעד, שיחזרו ראשונים לישראל, שהם לא באים לבקר חברים ומשפחה, אלא באים פרופר לבקר את ישראל כיעד תיירותי?

‏ד"ר כתר: אז קודם כל, לפני שאני עונה על השאלה, אני אעשה שני side comments על השאלה עצמה. הראשון, לגבי חברות התעופה, אז באמת חברות התעופה כרגע, בצורת די חד משמעית, כהצהרה, יושבות על הגדר, הם אומרות, "אוקיי, הבנו שאתם בהפסקת אש, אבל ההפסקת אש שלכם, שהחתומה היא ל-60 ימים, אתם בסך הכל מחזיקים כרגע חזיתות בלבנון, עזה, סוריה, ח'ותים, איראן, whatever".

‏הילה: בסך הכל מה שנקרא.

‏ד"ר כתר: סך הכל. "אנחנו לא ממהרים לחזור". זאת אומרת, צריך להבין שמטוס, רגע, בוא נדבר שנייה תעופה, מטוס מרוויח כסף כשהוא נמצא באוויר, ומפסיד כסף כשהוא נמצא על הקרקע. מטוס שאמור לטוס לישראל, ובגלל הלילה איראני, כזה או אחר, הטיסה שלו מבוטלת, זה בעצם מטוס שעכשיו היה אמור להיות, לעשות לג לישראל, זאת אומרת, הוא שעה בהעמסה, שלוש-ארבע שעות לישראל, שעה וחצי-שעתיים על הקרקע, שלוש-ארבע שעות בחזרה, עוד שעה פריקה ותדלוק, זאת אומרת, זה מטוס שהיה עכשיו אמור להיות עשר, שתים-עשרה שעות סביב הסיפור הזה של ישראל, הוא כרגע מונח לנו על הקרקע, זה הפסדים של מאות אלפים. אוקיי? ועוד לא דיברתי פה על חוק טיבי, והחזרת כרטיסי טיסה, ותביעות, וכל הסיפור הזה. וחברות התעופה אומרות, נכווינו מכם מספיק ב-400 ומשהו ימים האחרונים, אמרנו שנחזיר, לא נחזיר, וממה שאני שומע, ולפחות מבין מהאנשים שאני מדבר איתם, חמסה חמסה והשקט ישמר, אנחנו נראה חזרה משמעותית של חברות זרות רק באפריל. אוקיי? מה בעצם קורה באפריל? החברות עכשיו יש להם לוח חורף, זה לא שהמטוסים יושבים ומחכים לחזור לישראל, אלא הם כבר מלאים לחורף הקרוב, ובאפריל מתחיל לוח טיסות קיץ, ובאפריל כן יש כוונה לשבץ את ישראל, בהנחה שבחודשיים הקרובים אנחנו נוכיח את עצמנו כמדינה יציבה ומתאוששת. אז זה דיוק אחד. [הילה מהמהמת] דיוק שני, אני שומע הרבה בשיחות עם מלונאים שמאוד אוהבים להשמיץ את ה-VFR, VFR אלה, Visiting Friends and Relatives.

‏הילה: להשמיץ? למה? זה דווקא חתיכת קהל יעד.

‏ד"ר כתר: אז אני שומע הרבה בשיחות שאומרים לי, "כן, הם לא באמת תיירים, הם לא ישנים אצלי במלון, הם לא יאים לנו". קודם כל, זה קהל חשוב ומדהים, באופן כללי, לתעשייה של ישראל. זאת אומרת, צריך לזכור שגם כשהסתובבו פה מחבלי כוח נוח'בה בשדרות, ונפלו טילים על חצי מדינה, תיירות נכנסת לא ירדה לאפס. זאת אומרת, בימים גם הכי הכי קשים, התיירות בישראל עמדה על אזור 22% משנה רגילה, זה יפה מאוד, וזה בזכות הקהל הזה. אז פעם אחת צריך להרים להם. פעם שנייה, בסך הכל, שליש מהקהל הזה ישן בבית של קרובים וידידים, היתר יכולים לבוא לבקר את הקרובים והידידים שלהם, ובאותה נשימה יכולים לישון במלון בתל אביב, ולשכור אוטו, ולאכול שתי ארוחות ביום במסעדה, ולקנות… להיכנס לקנות מתנות לילדים בקניון, אז בסך הכל הם כוח כלכלי חשוב. כל זה, ועכשיו [צוחק] להגיע לשאלה.

‏הילה: מי, מי קהל היעד?

‏ד"ר כתר: מי קהל… תודה, זכרתי דווקא את השאלה. [הילה צוחקת] קהל היעד התיירותי מספר אחד שאנחנו נראה ב-2025, ואני מרגיש בטוח להגיד את זה, די עם סימן קריאה, זה הנושא של תיירות צליינית, בעיקר קבוצות, גם קתוליות וגם אבנגליות. עבור הקתולים, שנת 2025 היא שנת מחילה, שנת ג'ובילי. האפיפיור הכריז על שנת 2025 בתור שנת מחילה. מי שיבקר באתרים הקדושים, זה כולל את הוותיקן ברומא, ועוד כמה אתרים בעולם, אבל בישראל זה כולל גם את בית לחם, וגם את נצרת, וגם את כנסיית הקבר בירושלים. מי שיעבור בדלתות הכנסיות האלה, יקבל מחילה מהכנסייה הקתולית. ימחו חטאיו. מתחיל מאפס.

‏הילה: וואו.

‏ד"ר כתר: ריסטרט. מדהים, נכון?

‏הילה: לא ידעתי. היית צריך להתחיל בנתון הזה. [צוחקת]

‏ד"ר כתר: אז הג'ובילי הוא משהו מאוד מאוד משמעותי, ואנחנו מאוד מקווים שיתייצב בישראל מספיק מהר כדי שנדע ליהנות מהדבר הזה. משרד התיירות גם, צריך להגיד, הוא לגמרי על זה, ונמצא בקשר עם הקהילות הנוצריות ומנסה לתמרץ אותם ולעודד אותם. זה בעיקר מהצד הקתולי, ומהצד האבנגלי, אנחנו כל יום פה חוגגים את הגוג ומגוג, והם שמחים לבוא ולראות את חוסנה של ישראל בסיפור הזה. אז אלה שני סוגי קהילות. המורכבות פה קצת זה שהרבה מהקהילות האלה נעות בקבוצות, שמובלות על ידי כומר או על ידי רועה רוחני.

‏הילה: כן.

‏ד"ר כתר: וקבוצות זה פחות תנועה של מעכשיו לעכשיו, יש לזה איזשהו booking window של כמה חודשים, שהכומר מודיע לקהילה "אני אעשה עוד כמה חודשים", וכרטיסים ודברים כאלה. אז…

‏הילה: זה גם לא קהל יעד שמתאים לכל מלון.

‏ד"ר כתר: נכון מאוד, נכון מאוד. אז אם, שוב, אם יש לנו מלון… בעצם הצליינים בישראל, בגדול, נעים במין משולש כזה, שה… הוא נע בין… הם נוחתים בתל אביב, עולים מתל אביב לקיסריה, ומקיסריה לנצרת, ואז האזור של טבריה וסובב כנרת, ואז יורדים דרך הירדנית, ודרך קאסר אל-יהוד, אתר הטבילה ליד יריחו, מבקרים או לא מבקרים בים המלח, ועולים לירושלים, ובסופו של דבר מסיימים ביפו'ס. הם עושים מין tour כזה, ומלונות שנמצאים על הדרך ויש להם את המענה לתת, מבחינת כמות חדרים, מבחינת הפסיליטיס ורמת המחיר, לתת מענה לצליינים, אז זה בהחלט מצוין עבורם, ועבור אחרים, הם יצטרכו להתגמש.

‏הילה: וכל הקהל יעד הרגיל, שאנחנו רגילים לארח, שהוא באמת לא נופל למשבצת של צליינים, או visiting friends and family, כי אני שומעת הנחות לכאן והנחות לכאן, "יקח להם זמן לחזור, הם יחזרו יחסית מהר", בהינתן שיש להם איך להגיע.

‏ד"ר כתר: אוקיי, אז בואו נחלק את התיירות בישראל, בגדול לשני חלקים, את התיירות הנכנסת. צד אחד, אנחנו נשים את הביקושים הקשיחים, אנשים שבעצם אין להם תחליף לישראל. אם אתה VFR אז המשפחה שלך כאן, ו… מותר להגיד פה "נדפקת" בפודקאסט? אז נדפקת.

‏הילה: מותר להגיד הכל.

‏ד"ר כתר: הסוג השני של תיירים זה תיירים צליינים, כי Sea of Galilee ונצרת וירושלים, ובית לחם, יש רק אחד. וסוג שלישי של תיירים שהוא ביקושים קשיחים, זה אנשי עסקים.

‏הילה: כן.

‏ד"ר כתר: אנשי עסקים שצריכים להגיע, ועובדים מול סטארטאפים וחברות טכנולוגיות ישראליות, ואלה הביקושים הקשיחים, ואותם אנחנו נראה ראשונים. אוהבים רגע… בואו נשים רגע מספרים על השולחן: מדינת ישראל תסיים את 2024 עם סדר גודל של מיליון תיירים נכנסים, שהרגע, ש-2023 הסתיימה עם 3 מיליון, 4.5 מיליון היה ב-2019. ההערכה של משרד התיירות כרגע, ל-2025, היא סדר גודל של כ-2 מיליון תיירים. ה-journey מ-1 מיליון לאזור בין 2.5 ל-3 מיליון, הוא אמור להיות journey יחסית סביר ויחסית מהיר, כי זה בעצם הנתח של הביקושים הקשיחים, שאנחנו מאמינים שתוך שנה, שנה וחצי נצליח, ברגע שבאמת יתייצב פה ויפסיקו לפתוח את החדשות ולשמוע שישראל רוצחת ומרעיבה וגוזלת ועושה פשעים נגד האנושות, אז נצליח להשיב את הפלחים האלה. ובאמת, שאלת ה-500 מיליון דולר היא מה קורה עם החצי השני של התיירות, שבראשם זה בעיקר תיירות בילוי ופנאי.

‏הילה: כן.

‏ד"ר כתר: אם יש לנו מלון אורבני קטן בתל אביב, 30-40 חדרים, והיינו רגילים לארח גרמנים בני 30 ו-40 ו-50 שבאים לבלות בתל אביב, וקולינריה ודברים כאלה, אז זה באמת שאלה מאוד מאוד גדולה. כמה זמן ייקח להם לחזור? מה יהיה המעמד של המותג "ישראל"? כמה אנשים ירצו לנסוע לישראל, להיות מזוהים עם ישראל, להרגיש בנוח לשבת ב… להגיע ביום שני למשרד ולהגיד "היי, הייתי שבוע שעבר בישראל", איפה תל אביב, בתור מותג שהוא stand alone מישראל, עומד בדבר הזה? ופה אנחנו נצטרך קצת לחכות ולתת לסיפור הזה להסתיים, ולראות קצת איך אנחנו מתגלגלים, ואז נוכל לדייק את המספרים במודלים של השיקום.

‏הילה: רציתי לשאול אותך שאלה שאני מרגישה שכבר התשובה די ידועה מראש, לנוכח מה שאמרת בהתחלה, שהיא למעשה, שהאם אתה חושב שברגע שיחזרו חברות תעופה, ישראלים, במיידית, יחזרו להזמין חבילות נופש, או שהאנטישמיות בעולם פגעה בביטחון שלנו לטייל מחוץ לישראל? אני אענה לעצמי: לא, היא לא פגעה [צוחקת] בביטחון שלנו לטייל מחוץ לישראל. לפי הנתונים שאמרת, אין שום פחד לישראלים לצאת עם החברות הקיימות כרגע, גם אם זה אומר שהם רק יוצאים לנופש קצר באתונה או ביוון, לצורך הדוגמה, או בקפריסין, הם עדיין נופשים ויוצאים לחו"ל.

‏ד"ר כתר: אני מאוד מסכים איתך גם בזה, ואני חושב שהשאלה היא לא האם ישראלים יסעו, אלא, השאלה המעניינת היא לאן הם יסעו. כי יכול להיות שהישראלים יגידו, אני לא מרגיש בנוח לטוס לדובאי וללכת ברחובות דובאי, ולקרוא לילדים שלי ברחוב בדובאי "גלי, רועי, בואו, בואו הנה. להפסיק, לא לטפס שם על הפסל".

‏הילה: כן.

‏ד"ר כתר: והם ירגישו לא בנוח שמסתכלים עליהם כל התושבי מדינות ערב האחרות שנמצאים בדובאי, ומתוך זה אנחנו רואים את הסנטימנט החיובי כלפי יעדים שנתפסים כידידותיים ובטוחים לישראלים, פרו-ישראלים, מדינות כמו גיאורגיה, כמו הונגריה, כמו קפריסין, כמו יוון, כמו תאילנד, מדינות שישראלים מרגישים בהם מאוד נתמכים, מאוד אהובים, מאוד מרוצים. אז זה דבר אחד, ודבר שני, גם, אנחנו שמים כזה סימני קריאה ליד מדינות שהם מאוד אהובות, אבל עלו עליהם אזהרות מסע, בשבועות האחרונים שמענו אזהרות מסע נגד ביקור באמסטרדם, בעקבות האירוע…

‏הילה: נכון.

‏ד"ר כתר: שהיה שם בכדורגל, שמענו אזהרות מסע כנגד דובאי בעקבות רצח שליח חב"ד במדינה, שמענו אזהרות מסע בתאילנד של חשש לפיגועים סביב מסיבות הפול מון. אז אלה יעדים מאוד מאוד אהובים, שישראלים בסך הכל הצליחו הרגישו בהם כן בנוח במהלך 2024, ונצטרך רגע לראות איך הם מגיבים ואיך הם מתאוששים. וגם צריך להגיד ש… שוב, זה כאילו, זה ישמע כזה, שאני שולף את זה מהעבר, אבל יש יעדים נורא נורא אהובים, טורקיה, איסטנבול, מרוקו, שארם, סיני, שלפני המלחמה היינו מדברים עליהם בתור - איזה יעדים כיפיים וטרנדיים ומגניבים, והיום הם לא נמצאים על השיח של מרבית התיירים הישראלים, מהחברה היהודית, אוקיי? צריך להבדיל פה רגע בין החברה היהודית לחברה הערבית, שדפוסי הביקושים שלהם הם לא תמיד זהים בהעדפה ליעדים, ספציפית מהזווית הזאת.

‏הילה: כן, יצא לי לדבר לא מזמן עם חברים של… זוג חברים שנסע לסיני, לנופש, וכשהם אמרו את זה, במסגרת קבוצה של חברים שהיינו, דפקו להם מבטים ויציאות ב… תגידו, אתם שפויים?! מה קורה לכם? יש לכם איזה משאלת התאבדות? אז זה בערך לגבי היעדים האלו. אני רוצה רגע שנתעכב על ה-gap הזה שציינת בהתחלה, כי אני חושבת שזה בדיוק המקום הסופר מאתגר, שגם לא רק מנכ"לים, אלא מנהלי שיווק, סמנכ"לי מכירות למיניהם, צריכים לדעת איך להתכונן אליו. זה בדיוק ה-gap הזה שבו הישראלים יתחילו לעזוב את ישראל, כי יש טיסות, וזו הסיבה היחידה למעשה שהם צריכים, אל מול, עדיין לא התאוששות בכלל לתיירות נכנסת, ואז אנחנו מוצאים את עצמנו עם מפונים שחזרו לביתיהם, אין יותר קהל יעד של מפונים, אין תיירות נכנסת ואין ישראלים. ואז בעצם, אנחנו מצד אחד חווים התאוששות כלשהי, כי אנחנו אחרי הפסקת אש ויש איזשהו הסכם, ויש איזשהו סדר, ואולי אפילו איזה, אמן, עסקת חטופים, אבל קהלי היעד שלנו הולכים ומתמסמסים, ואז מה?

‏ד"ר כתר: אז קודם כל, בעיניי, זה היום צריך להיות השיח בכל פורום אסטרטגי מלונאי, שאומר, אנחנו מצפים שברבעון הראשון של 2025 יפתח לנו ה-gap הזה, שבו בעצם… אני רגע מדייק את ה-gap, שכאילו כולנו נהיה פה ב… נעשה onboarding של כל האנשים שאיתנו בשולחן קבלת ההחלטות המלונאי, אז אנחנו רואים שבעצם המפונים, בשמחה, באמת, ובאהבה רבה, חזרו לבתיהם, ואנחנו לא מְצֵרִים על כך, להפך. תיירות הפנים זולגת החוצה עם חזרת הטיסות, והתיירות הנכנסת מטפטפת לאט לאט פנימה, ואז בעצם התפוסות שהיה לנו, היה לנו 76% בחיפה, וזה כמובן נמצא בדרופ, ואנחנו שואלים את עצמנו מה לעשות, ויש לי שלוש תשובות.

‏הדבר הראשון זה כן תיירות פנים. יש לי הרבה מאוד דאטאות על הרגלי צריכה של תיירות הפנים, הסיבה המרכזית שתיירי פנים טסים לחו"ל, זה לא בהכרח כי חו"ל יותר מגניב, אלא עניין של value for money, תמורה לכסף. אומרים, למה לי לשלם, למה לי לשלם 1,400 שקל ללילה ב-whatever, כשאני יכול ב-150 יורו לישון באחלה מלון באתונה, ועם הטיסה ועם הכל, זה יוצא לי יותר זול, ופה אנחנו נצטרך לחשוב מאוד יצירתי, איך נותנים מענה שהוא lean מבחינה… רזה, מבחינה כלכלית, ויודע לטרגט, והילה תמיד מאוד מאמינה ביצירת תוכן, ובעבודה מול קהלים קבועים, ומועדוני לקוחות, ולדעת לייצר נאמנות ולקוחות חוזרים, אז הדברים האלה מאוד מאוד חשובים לנו מול הקהל של תיירות הפנים. זה פעם אחת.

‏פעם שנייה, אם אנחנו מדברים על תיירות הנכנסת, אז לדעת להיות מהאנשים הראשונים, מהמלונות הראשונים שתופסים את התיירות הנכנסת, ברמה של להבין מי האופרטורים הנוצריים המשמעותיים שפועלים, לחדש איתם הסכמים, לראות שאנחנו נמצאים במקום טוב מבחינת השיווק, שאנחנו יודעים לתת להם את הערך שהם מחפשים, שוב, בהנחה שהמלון שלנו מתאים ל-DNA הזה, זה לא תמיד נכון.

‏והדבר השלישי, זה להיות אג'יליים בתוך הסיטואציה הזאת. זאת אומרת, לזהות את המבנה. אני חושב שאחד הדברים הכי חשובים במשבר זה להבין לקראת מה אתה הולך, ולהבין, אוקיי, שיש לנו פה מופע של כמה חודשים, שאנחנו נהיה בתוך ה-gap הזה, ולהתכונן אליו, גם מבחינה כלכלית, גם מבחינה תפעולית, גם מבחינת המוצרים שאני משווק, גם מבחינת גמישות, גם מבחינה של גיוון, diversification, זאת אומרת, לראות איך בחודשים האלה אני יותר עובד מול ועדי עובדים ויותר מוריד מחירים ויותר משתמש במלון שלי בתור venue לדברים אחרים, כדי, כמו שידעתי לצלוח את הקורונה וידעתי לצלוח את 400 משהו ימים הראשונים של המלחמה, לדעת גם לצלוח את תקופת השיקום, כדי שאינשאללה, ברבעון השני, שלישי, של 2025, תתחיל לחזור היקפים משמעותיים של תיירות נכנסת, אנחנו נהיה שם ראשונים ונדע לחגוג את זה וליהנות מהצמיחה הזאת.

‏הילה: אתה מדבר על זה וכל מה שעובר לי בראש זה חוויית תוכן, חוויית תוכן, חוויית תוכן, ואני תוהה, האם כשאתה חוקר ורואה את כל הדאטה, לא בהכרח רק בישראל, אלא בכלל בעולם, האם אתה רואה שאנשים שמטיילים היום ופוקדים מדינות אחרות, מחפשים בעיקר לינה שמשלבת חוויה?

‏ד"ר כתר: זה פחות עולה בדאטאות שלי. אני צריך רגע להגיד שאני ב-4 שנים האחרונות, אני מנהל את אחד ממחקרי השוק הגדולים בעולם, שנעשה עבור ובמימון נציבות תיירות של האיחוד האירופי. עד כה סקרנו 120,000 אירופאים ב-10 מדינות! זה דאטה פסיכי, פסיכי, פסיכי, ומאפשר לי באמת לצלול מאוד עמוק לתוך הדאטה, ויש לי צוות, ואנחנו באמת מצליחים להבין לעומק את התיירות בעולם, אבל לא בהכרח ירדנו לרזולוציה של לחפש את הדבר הזה, אז אני גם צריך להכיר במגבלות הדאטה. כן אנחנו נגיד, שככל שהתייר יותר מנוסה, הניסיון התיירותי שלו עולה, הוא פחות מתעניין במוצרים, והוא יותר מתעניין בחוויות. אוקיי? הוא… בסדר, סיימנו את הצד ה… את העניין של לראות, לסמן וי וזה, והוא רוצה לחוות ב-hands on. היום הרי אירופה, אנחנו מדברים מאוד על Hands on Cultural Experiences. זה יכול להיות שאני טס לספרד, כי בדיוק חזרתי מספרד ואני רוצה סדנה של ריקוד פלמנקו, או שאני רוצה סדנה של בישול ספרדי, ללמוד להכין פאייה טבעונית, או שאני רוצה איזשהו סיור מקומי עם אומן מקומי ולעשות דברים, אז כאילו דברים שהם experiential ויש בהם active doing.

‏הילה: אז ענית לי על השאלה. אז אני רק אחדד ואני אגיד, שכשאתם בונים את האסטרטגיה שלכם וכשאתם מנהלים ישיבות שיווק ו/או אסטרטגיה עם חברת הדיגיטל שלכם ועם יוצרי התוכן שלכם, ואם עדיין לא יצרתם חבילות מעבר ללינה בלבד, זה הזמן. זה הזמן לעשות את זה וזה הזמן לספק את הערך שהוא מעבר רק ללינה.

‏ערן, אם אתה זוכר, אחרי הקורונה, בתי מלון התאימו את עצמם לדרישות העולמיות והפכו להיות יותר סטריליים, יותר גמישים בדמי הביטול, ואימצו יותר טכנולוגיות שימנעו מגע אנושי. חלק מהותי מההרגלים שאימצנו דאז נשארו איתנו עד היום. אני זוכרת בתור מלונאית, עד כמה דמי הביטול היו strict לפני זה. כאילו זה עוד התחלק לפני שהיינו עושים yield-ים, זה התחלק לעונה גבוהה, עונה רגילה, עונה נמוכה, וחודש לפני לא היית יכול לבטל. אני תוהה עם אילו ציפיות לדעתך יגיעו התיירים לישראל ביום שאחרי.

‏ד"ר כתר: אז אני חושב שאנחנו נראה שתי ציפיות. ציפייה אחת קשורה לרגישות הרבה יותר גבוהה לעניין הביטחוני. זאת אומרת, ממש, ובצדק אגב, שיקפצו מכל איזה מתיחות גיאופוליטית אזורית וכל חוסר יציבות כזאת, ומשהו שקורה בסוריה או בלבנון או באיראן או בחות'ים או במשהו כזה, יכול להקפיץ אותם, ובצדק, כי מבחינתם אנחנו שור מועד, אז זה דבר אחד, והוא פחות ברמה המלונאית. כן ברמת המוצר, זה אני יודע, שוב, מהדאטה האירופאי שלי, שאחת מהדרכים שלנו להתמודד עם חוסר ודאות זה הדרישה למדיניות ביטולים גמישה. אני רוצה, אני אזמין, אבל אני רוצה שיהיה לי מה שמכונה באמריקאית "rain check".

‏"rain check", כאילו, אם יש גשם, שאני יכול לקבל זיכוי, דחייה, החזר. אגב, אנחנו רואים את זה גם בתיירות היוצאת. זאת אומרת, בתיירות היוצאת, בחודשים הראשונים של המלחמה, אחד מהדברים שהיה חשוב זה כל הזמן מדיניות הביטולים. מה קורה אם אני מזמין ויש טילים, ויש מלון, וכאילו, הטיסה שלי בוטלה, מה קורה עם המלון? מה קורה עם החבילה? מה קורה עם הלינה? כל הדברים האלה, וזה נכון גם לתיירות היוצאת, והוא גם נכון לתיירות הנכנסת. אנחנו גם נראה עוד התמודדות עם חוסר ודאות, שה-booking window קָטֵן. זאת אומרת, אנשים לא יזמינו שלושה חודשים, או ארבעה חודשים, או חצי שנה קדימה ביקור בישראל, זה אומר שהם יזמינו סדר גודל של חודש-חודשיים מראש בהתחלה, כי אתה לא קונה במצב כזה בננות ירוקות, אתה רוצה…

‏הילה: כן.

‏ד"ר כתר: לאכול אותן right away, אז יסתכלו ממש בטווח הקצר, וככל שיגדל הביטחון, אז אנחנו נראה שההעדפה כלפי הדברים האלה, ואם אנחנו רגע לוקחים את זה ממש לאיזה שורה תחתונה, יש סיכוי שהפילטר של free cancellation, כאילו עד 24 שעות לפני, הוא יהיה פילטר מאוד משמעותי בחיפוש של מלונות בישראל, בואו נדאג להיות שם.

‏הילה: ועדיין אל תסירו את השילוט של - "לממ"ד" או "לממ"ק פנו ימינה שמאלה", whatever. אפרופו ביטחון. טוב, אנחנו ממש לקראת סיום, ואי אפשר, אי אפשר, אי אפשר לסיים את ההקלטה הזאת…

‏ד"ר כתר: לא, נורא כיף פה.

‏הילה: מבלי שתשתף אותנו קצת קצת בטרנדים של עולם התיירות העולמי. מה, מה הטיילנים של שנת 2025 רוצים?

‏ד"ר כתר: טוב, אז קודם כל, בלינקדאין שלי אני כבר כמה שבועות מתעסק בנושא הזה, והכל, אני רוצה להגיד, זה הכל מבוסס דאטה. זאת אומרת, זה לא כזה, אוקיי, דיברתי עם שלושה אנשים, ונראה לי שלשם הולכים. אני רואה הרבה פעמים כל מיני דו"חות טרנדים שהם מעוצבים נורא נורא יפה, ואתה רואה שהם הוציאו 80% מהתקציב על העיצוב הגרפי, ו-20% על היצירת תוכן ועל החשיבה מאחוריו.

‏הילה: מה, שלושה אנשים vs מאה חמישים אלף זה לא תופס? [צוחקת]

‏ד"ר כתר: אבל… 120,000. אבל…

‏הילה: 120. נגיע לשם.

‏ד"ר כתר: כן… כן אני אגיד כמה דברים שעולים בצורה מאוד ברורה. הדבר הראשון זה השפעת ה-climate change על דפוסי הנסיעות. אני לא יודע אם המאזינים שלנו זוכרים, היה השנה ביוני 41 מעלות באתונה, סגרו את האקרופוליס, כל העיר הייתה מושבתת. יוון, ספציפית, סבלה השנה מגלי חום מאוד קשים, שריפות וכן הלאה, ואנחנו רואים איזשהו שינוי של התיירות, גם בקיץ וגם בחורף, בעקבות ה-climate change, אז גם יש תיירים שלוקחים מה שנקרא cool-cations, במקום vacations…

‏הילה: וואלה.

‏ד"ר כתר: זה בעצם, זה אומר שביולי-אוגוסט, במקום לנסוע ל-Mediterranean, ניסע למדינות צפוניות יותר, גבוהות יותר. אז אני לא אעשה ליוון, אני אעשה לבולגריה, ואני אהיה בהרים בבולגריה, או שאני אעשה יותר צפונה, לפולין, או להולנד, או למדינות אחרות שבהם הקיץ הוא יותר נעים, מתוך הבנה שהקיץ בחלק מהמדינות הים תיכוניות הפך להיות בלתי נסבל, ושינוי של העונה. מצד שני, באוקטובר אנחנו רואים שפעם האיים ביוון היו נסגרים ב-15 לספטמבר, ב-30 לספטמבר, היית רוצה ב… היית מגיע לאי ביוון בראשון לאוקטובר, מסעדות היו סגורות, ארוחות, לא היה אפשר להיכנס לים, השנה היו איים ביוון שהוא פעילים עד סוף אוקטובר. אז אנחנו רואים שהעונה משתנה, וזה משנה את כל ה-seasonality של כל התיירות באירופה, גם התיירות חורף משתנה, אז רואים איך ה-climate change לאט לאט זולג ומעצב מחדש את דפוסי התיירות, התיירות מתפזרת יותר טוב על פני מה שקראו peak season ו-shoulder season, עונת השיא, עונות הביניים, וגם מדינות אחרות, אז זה משהו אחד שאנחנו רואים. רואים את זה בתיירות אירופאית, אני מניח שנראה את זה גם בתיירות היוצאת, אם אנחנו חיים במדינה שיש בה, לא יודע, 34 מעלות באוגוסט, אין טעם לטוס למקום שיש בו 34 מעלות, לא שיפרתי את איכות החיים שלי בכהוא זה.

‏דבר שני שאנחנו רואים, שוב, גם בקרב אירופאים, אני מניח שנראה את זה גם בקרב ישראלים, זה העדפה למה שמכונה second-tier destinations. זאת אומרת, אוקיי, כולנו ביקרנו כבר בלונדון, פריז, ברצלונה, רומא, הערים האלה הפכו להיות יקרות בצורה בלתי נסבלת, צפופות בצורה בלתי נסבלת, עם מה שמכונה over tourism. בחלקם יש הפגנות נגד תיירים, חוויית התייר שלנו בהם הם לא משהו, ואז אנחנו פונים ל-second-tier destinations. אז אני אגיד שבספרד… הייתי עכשיו בוולנסיה, ואני אמרתי, וואו! איזה מדהים. אף פעם… הייתי הרבה בספרד, אף פעם לא יצא לי להיות בוולנסיה, אני אעשה פה רגע, שוב, promotion לוולנסיה, אני אומר, וואו! יש בה את היופי ואת הסטייל של מדריד, אבל בלי הפלצנות, ובלי המיליון אנשים, ובלי המיליון תיירים, ובלי ובלי ובלי ובלי, ובמחירים יותר זולים ממדריד, איזה מעולה. ואנחנו רואים את התנועה הזאת, שבעצם מחפשת את המקומות שהם פחות יקרים, פחות תיירותיים, יותר אותנטיים, יותר כיפיים, פחות עמוסים, פחות צפופים, אז זה עוד טרנד שאנחנו מזהים.

‏הטרנד השלישי הוא נורא נורא מעניין, הוא נוגע לנושא של קיימות, אנחנו נקרא לטרנד הזה "effortless" ססטנביליות. ססטנביליות ככה באיזי, נטולת מאמץ. השיח של קיימות נמצא כבר, סדר גודל, של 25 שנה, בתור גורם משמעותי בזירה התיירותית. בישראל, אנחנו פה ממש מאחורה, באמת, בצער רב אני אומר שרוב מדינת ישראל נמצאת שנות דור אחורה מהעולם. התיירים האירופאים, כשהם יגיעו לפה, פשוט לא יבינו, זה ממש להגיע לעולם השלישי מבחינת התפיסה של קיימות. והיה איזה מין ציפייה שכל התיירים יבינו כמה קיימות זה חשוב וכמה משבר אקלים הוא דבר נורא, ומיד כל התיירים יעברו לסוע בתחבורה ציבורית, לשתות מי שלוליות ממוחזרים, [הילה צוחקת] לאכול רק מזון טבעוני אקולוגי, וכל הדברים האלה, ואנחנו רואים שזה בעצם לא קרה, שהסיפור מתנהל קצת אחרת. ועכשיו יש איזה מין גישת ביניים שנקראת effortless ססטנביליות, שאומרת בוא, לא ננסה לחנך את התיירים, אלא נעשה מין קיימות שזורמת עם הרצון של התיירים. אז אתה תגיע למלון, וזה שאין daily housekeeping זה ה-default. עכשיו, ישאלו אותך ב-check-in, יגידו זה ה-default. האם אתה רוצה שיעשו לך daily housekeeping, ויחליפו לך את הסדינים ואת מגבות על בסיס יומיומי, אתה תגיע למלון, והארוחת בוקר, אז ה-default שלה יהיה אוכל שהוא יהיה אוכל מקומי, ואם אתה תרצה משהו לא מקומי, אז יהיה אותו, אבל הוא יהיה בפינה פחות נגישה. יהיה בקומה במלון, מין כזה תמי 4, שאתה יכול למלא מים, זאת אומרת, לא יהיה בקבוקי פלסטיק חד פעמיים, ומין כיוון כזה לדחוף… השמפו והסבון בחדר, כל ה-amenities לא יהיו…

‏הילה: כן.

‏ד"ר כתר: כאלה חד פעמיים, אלא יהיה או bamboo או כאלה דיספנסרים רב פעמיים, אז מין תנועה לכיוון - בוא, נדחוק את הסיפור הזה ליותר מקיים, חשיבה על מלונות שהם יותר יעילים אנרגטית, אפשר שוב.

‏הילה: באופן כללי אני חושבת שיש פה איזושהי מגמה נוספת, שאני יכולה להגיד לך שאני בתור מלונאית שפקדה בתי מלון, שהיא גם עבדה בהם, אבל גם נפשה בהם לפני 15 שנה בערך, זה היה נורא ברור מה צריך להיות בחדר. מעבר ל-amenities, זה היה נורא ברור שצריך להיות כובע רחצה, והיה נורא ברור שצריך להיות מברשת לניקוי נעליים, והיה נורא ברור שצריך לראות טופס כביסה ושקית כביסה ליד, וערכה סניטרית, הדברים אלו היו נורא נורא ברורים, וזה חלק מה-checklist של המשק, לשים אותם. והיום, כשיוצא לי להיכנס לבתי מלון, אני אומרת לעצמי, למה אתם ממשיכים לשים את זה? אף אחד לא משתמש בזה. לא חבל על הנייר של הטופס כביסה, שבעבר היה עולה 12 דולר לתחתון? הם יורדים היום למטה למכונת כביסה התעשייתית ומכבסים לבד. למה לשים להם את השקית סניטרית? הם לא משתמשים בזה. אפרופו amenities, הקפצת לי את זה, ואני אומרת לעצמי, זה… אותי אישית זה מעצבן, יצא לי להיות במלון לפני שבועיים, והבקבוקון הקטן הזה, שאתה רב איתו על איך הוא ייפתח, כי הוא לא… אין לו את הפקק עם החריץ, אתה צריך לסובב אותו, ואתה מסובב אותו וזה לא יוצא, ואתה צריך ללחוץ וזה לא יוצא, וזה מעצבן נורא. וגם אם כבר הוצאת את זה, בתור אישה עם שיער ארוך, לא מספיק לי בקבוק אחד לשלושה ימים, ולא בא לי שייכנסו לי לחדר, אז גם פה, אני אומרת את זה בקטע של - תעשו התאמות. לא כי זה מה שצריך, אלא מה קהל היעד שלכם מחפש. אני למשל מאוד אוהבת, ואני אומרת את זה בריש גלי, ירון, אם אתה שומע אותי מאטלס, סופר אוהבת את ה-amenities, את הבקבוקים שמשתמשים בתוך המקלחת. זה לא בקבוקונים, זה ממש דיספנסר, שלא היה כמו פעם, שיש איזושהי חשיבה ישנה כזאת, שאם אני שם דיספנסר זה לא יפה ולא נראה טוב ומגעיל. מריח סופר טוב, הרבה יותר איכותי מהבקבוקונים הקטנים האלו, נמצא בתוך המקלחת, יציב, ואתה יודע מה הכי חשוב? הוא לחיץ. [צוחקת] אז זה באמת איזשהו משהו קטן של - בואו נצא רגע מתוך המשבצת ונשים את מה שמחפשים, בהקשר גם לסביבה הירוקה. לא בהכרח את אותו שלט שבא ואומר, "שמת את המגבת על הרצפה, לקחנו. תלית, לא לקחנו". בואו נהיית גם יותר טיפה יצירתיים עם המסר השיווקי שלנו שמה. שמעתי שבאירופה למשל, מאוד מתקשר למה שאתה אמרת, הפסיקו להחליף סדינים יום כן, יום לא. עושים את זה פעם-פעמיים בשבוע, ורק אם האורח מבקש.

‏ד"ר כתר: בעצם קוראים לזה sustainability as default. אפרופו הסבון, אז יצא לי לבקר באיזה eco-hotel, שקיבלת בר סבון כזה אקולוגי, שהם מייצרים לבד במלון, כאילו יש להם מישהו שמייצר את זה, מן הסתם, מהשאריות קפה של המכונת קפה בלובי. זאת אומרת, המכונת קפה, מה שעושים, דופקים ל-basket את ה…

‏הילה: כן.

‏ד"ר כתר: כל השאריות קפה…

‏הילה: את הקפה הטחון. כן.

‏ד"ר כתר: את כל הקפה הטחון, מסתבר שזה מאוד עשיר ב-whatever, ואפשר להכין מזה סבון מדהים וריחני בריח של קפה. נורא כיף.

‏הילה: מדהים. אני מאוד אוהבת קפה, אני הייתי משתמשת. [צוחקת]

‏ד"ר כתר: כן, לגמרי. סבון מעורר כזה.

‏הילה: מדהים, מדהים, מדהים. יש מלא מלא רעיונות יצירתיים, באמת. פשוט צריך שנייה, רגע, לעשות זום אאוט ולחשוב ולפלח את… אפרופו קהלי היעד, באמת, יש לכם פה פרק עם המון חומר, לא רק למחשבה, אלא גם לעשייה. להבין מי חוזר אלינו, מתי, להבין איך אנחנו פונים אליהם, להבין איזה אקטים שיווקיים אנחנו יכולים לעשות, מה אנחנו צריכים להציע להם, כי זה מה שהם יחפשו למעשה, ואנחנו מדברים גם על ישראלים וגם על תיירים. ערן, תודה שבאת.

‏ד"ר כתר: אני לא… מסרב ללכת. אני אגיד עוד משפט אחד על ססטנביליות, שהאירוע שהייתי בו עכשיו בספרד, אז האוכל שהוגש שם היה zero kilometers. זאת אומרת, היה שף של הכנס, שהשף של הכנס הלך כל בוקר לשוק המקומי, קנה מוצרים מקומיים בשוק, ומזה הוא בישל את האוכל שהוגש בארוחת צהריים ובארוחת ערב של הכנס. זאת אומרת, זה היה אוכל שהוא מקומי, עונתי, טרי, בריא וצמחוני.

‏הילה: היה טעים?

‏ד"ר כתר: טעים בטירוף. אני אראה לך תמונות, את תתחילי להזיל ריר תיכף ומיד.

‏הילה: וואי וואי, טוב. חברים, תודה שהקשבתם, תודה שהאזנתם. אם יש לכם קולגות, חברים, או לא משנה, אנשים מענף האירוח, באופן כללי, ולא רק המלונאות, שאתם חושבים שהפרק הזה ישרת אותם, תרגישו חופשי להעביר אותו הלאה. ערן, שוב, תודה שבאת, תודה שחלקת מהידע ומהניסיון. ואני משערת שאנחנו עוד נתראה בפלטפורמה כזאת או אחרת.

‏ד"ר כתר: אני בטוח. תודה רבה למאזינים.

‏הילה: ושיהיה לנו סוף שבוע שקט.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה