מה משמעות ניסיונו של הממשל הסיני להשיג "שליטה אלקטרונית עולמית"? ד"ר הראל מנשרי מהמחלקה למדעי המידע מנתח את מלחמת הסייבר המתנהלת ברגעים אלה ומתייחס להבדלים התרבותיים בין סין לבין המערב כדי להבין את מהלכי הסייבר הסיניים.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/02/2024.
[מוזיקת רקע]
קריין: "בר דעת", הפודקאסט של אוניברסיטת "בר אילן". והפעם, גורמי הממשל הסיני מיישמים תוכנית פעולה המשתמשת בלוחמה הקיברנטית כאסטרטגיה להתמודדות עם יריבים בעלי עליונות טכנולוגית.
ד"ר הראל מנשרי, מהמחלקה למדעי המידע, מספר על ניסיונה של סין להשיג שליטה אלקטרונית עולמית, הבדלי תרבות וסייבר.
[מוזיקת מעבר]
ד"ר מנשרי: אוקטובר 2013, סניף ה-FSB בסנט פטרסבורג, FSB זה שירות הביטחון הכללי של רוסיה. הסניף שלו בסנט פטרסבורג הציג בפני העולם כולו במסיבת עיתונאים, קומקומים ומגהצים שהגיעו במשלוח מסין. [מוזיקת רקע] מדובר על כמה מאות פריטים, שכשמסתכלים עליהם הם נראים דומים מאוד לפריטים מתוצרת חברת צרפתית שנקראת "טפאל". למעשה מיוצרים באותו מפעל עצמו שטפאל מייצרת, וגם כתוב בהם משהו שמרחוק נראה כמו טפאל, רק שזה T-fal, אחד לאחד זהה מבחינה חיצונית. ומה שהרוסים מראים, שהמכשירים האלה יש בהם מערכת שלא אמורה להימצא בפריטים כאלה. יש שם מיקרופון ו-WiFi, ולמעשה, זאת מערכת ריגול באמצעות שמע, שכשהיא מתחברת לחשמל היא מחפשת WiFi ברדיוס של כ-200 מטר. ולמעשה ברגע שהיא מוצאת היא משדרת לשרתים ממשלתיים בסין את כל השמע באותו חדר שבו היא נמצאת.
עכשיו, אנחנו מסתכלים על זה וצריכים לשאול את עצמנו, אה… קומקום ומגהץ, אלה מערכות שמתמודדות בחום מאוד מאוד גבוה, לא בונים דבר כזה למשחק ילדים. זאת אומרת, זה כנראה חלק ממערכת ריגול טכנולוגי שהסינים בנו, מתוך הבנה שבכל משרד יש קומקומים והדבר הזה כ'שלח לחמך', מאחר והשיטה הסינית היא שיטה שאנחנו קוראים לה "שואב אבק", שיטת הריגול, אוספים הכל, תמיד.
אבל למה הסינים רוצים את הדבר הזה? כי הסינים צריכים לאסוף מידע על כלל העולם. בראייתם, כל המידע בעולם הוא רלוונטי. למעשה, בראיית הסינים, העולם שייך לסין. ובטח ובטח כל המידע הרלוונטי שייך לסין והמידע הזה יעזור להם להגיע למעמד הטבעי של מקומה של סין בעולם, כפי שזה הוצג בקונגרס ה-19 של המפלגה. קרי מקום ראשון בין אומות העולם.
אנחנו בני האדם, יש לנו לכולנו תסמונת שנקראת "תסמונת המראה" או "אפקט המראה". אנחנו משליכים על מי שנמצא מולנו, על קהל המאזינים, על… בשיחה בין בני זוג, תמיד בדיאלוגים, על הצד השני אנחנו משליכים את הידע שלנו, את התרבות שלנו, את ההבנה שלנו. גם כאשר אני מדבר בבית עם זוגתי, ואנחנו מדברים באותה שפה ובאותן מילים בדיוק ושנינו דוברי עברית באופן מעולה. הפרשנות שכל אחד מאיתנו נותן למילים היא פרשנות שונה. כי באנו ממקום טיפה אחר, כי התעוררנו אחרת בבוקר, וכי יש לנו על הראש עוד הרבה מאוד מטענים שאצל כל אחד המטענים האלה אחרים. כמו שכתב פעם טשרניחובסקי: "אדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו", כל אחד מגיע ממקום אחר. קל לנו יחסית להבין תרבות של ארצות הברית, כי אנחנו רוצים להידמות לה. קל לנו יחסית להבין את התרבות הרוסית, כי אנחנו מכירים אותה הרבה מאוד שנים, כי היא תרבות נוצרית ביסודה, ויש כאן לא מעט גם גורמים שהגיעו מהאזור הזה של רוסיה, ברית המועצות לשעבר וכדומה, שיכולים להסביר לנו.
כשמדובר על תרבות סינית ועל הפעילות הסינית שניזונה מאותה תרבות, הסיפור הוא אחר לחלוטין והרבה יותר קשה להבין אותה. וזה לא נכון יהיה לבוא ולהשליך את הכוונות שלנו ואת הרעיונות שלנו על הפעילות הזאת, כי המטרות של הסינים הן אחרות וצריך להכיר אותן. סין היא מדינה חשובה מאוד בעולם, מדינה שאי אפשר היום לא לעשות איתה עסקים, חייבים לעשות איתה עסקים. היא המפעל העולמי, והיותה המפעל העולמי גורם לה לעשות כל מיני דברים בגלל אילוצים ובגלל צרכים. אחד האילוצים העיקריים של סין זה חוסר במשאבים. בהיותה היצרן העולמי, סין זקוקה להרבה מאוד משאבים כמו מתכות, כמו כותנה, כמו אנרגיה, ועוד דברים רבים נוספים. אפילו שטחים לגידול, בטח ובטח כשאנחנו מדברים על מזון. הממשל הסיני חייב להאכיל בכל יום כמיליארד וארבע-מאות מיליון איש, זה על פי הסטטיסטיקה הרשמית, המספר למעשה הוא כנראה יותר גדול. צריך להבין שלסין אין את המשאבים משלה באזורים ה… כמו שאנחנו מגדירים אותם במפות שלנו ובידע הגיאוגרפי שלנו כ"סין". בראייה הסינית, ההסתכלות על העולם היא אחרת לחלוטין. ואם סין צריכה להביא משאבי אנרגיה, שחלק גדול מהם מגיע מהמזרח הרחוק, מהמזרח התיכון, סליחה, היא לא יכולה שמישהו יפריע לה להרמוניה הזאת של הטבע, של האירועים, של הזרימה, של התהליכים. אם חס וחלילה תהיה מלחמה באזור המזרח התיכון, שתפריע לזרימת האנרגיה הזאת מבחינת סין, זה אסון.
כאשר בתחילת העשור הנוכחי, או למעשה בתחילת העשור הקודם, כאשר יש בעיתונות הרבה מאוד מידע על כוונות של מדינת ישראל ואולי של ארצות הברית לתקוף באיראן, על רקע הפעילות הגרעינית האיראנית, ובאה הממשלת איראן, ומצהירה בקול גדול ב-2012 או 2013, אני כבר לא זוכר את התאריך המדויק, שבמידה ומישהו יתקוף באיראן, הם יטביעו, האיראנים, ביוזמתם, שתי מכליות נפט ענקיות בפתח מיצרי הורמוז. אירוע כזה יסגור באופן מיידי את כל התנועה של השיט מהמפרץ ואל המפרץ. זאת אומרת, כוויית, עיראק, איראן, אבו דאבי, כל המפרציות לא תוכלנה לשגר נפט וגז לאף מדינה. סין, שהיא יבואנית הגז הגדולה ביותר בעולם היום, אבל היא מייבאת את עיקר האנרגיה שלה, או חלק גדול ממנו מהאזור הזה, באה ואומרת באופן מיידי: 'אנחנו לא ניתן לאף אחד לעשות אירוע כזה'. עכשיו, הם לא מתכוונים שהם לא יתנו לאיראנים להטביע מיכליות. הכוונה הסינית, למי שקורא ומבין את המשמעויות, היא: 'אנחנו, סין, לא ניתן, או נעשה הכל שאף אחד לא יתקוף באיראן'. כאשר ממשלת ישראל קוראת לחברות הסיניות: 'בואו תשקיעו במאגרי תנין, לוויתן', וכל היופי הזה של הגז הטבעי שנמצא בים התיכון, למעשה, באה ממשלת ישראל ואומרת לסין: 'תתפסו אותנו במקום הכי רגיש שלנו, ואם נתנהג לא יפה, תהיה לכם אפשרות גם ללחוץ'.
[מוזיקת רקע]
צריך להבין שלסין יש תוכניות אסטרטגיות, ארוכות טווח. כשאנחנו מסתכלים על תוכניות ארוכות טווח במדינות, במעצמות כמו ארצות הברית ורוסיה, הרוסים חושבים בדרך כלל על יום המחר ואולי עוד קצת. הסינים חושבים על עוד חמישים שנה. וכשהם חושבים על העתיד, הם גם חושבים על העבר. כי בראיית הסינים, ההיסטוריה שלהם היא הדבר החשוב ביותר בתרבות האנושית, ולהיות סיני זה בכלל החוויה הגדולה ביותר בתרבות האנושית, בהיותם בעלי ידע ותרבות של מאות רבות של שנים של קרוא וכתוב. והם, עוד הרבה לפני שבאירופה עסקו בקריאה וכתיבה, אצל הסינים כבר היה ידע כזה. בסין הומצא הדפוס, בסין המציאו הרבה מאוד דברים. וכשסין מדברת על תוכניות אסטרטגיות, צריך להבין, התוכניות האלה הן תוכניות כאמור ארוכות טווח. ואחת לחמש שנים במסגרת הקונגרסים המפלגתיים, עושים להם רענון ו-fine tuning. וגם לאורך התקופה עצמה הדבר נעשה. כל מנהיג סיני, יש לו תוכניות אסטרטגיות שגם אחרי שהוא פורש מהשלטון, הן ממשיכות להתקיים. כדוגמה, אה… תוכנית אסטרטגית של המנהיג הקודם, חוּ גִ'ינְטָאו. תוכנית שהיא היום בת כ-15 שנה, שמדברת על סין בשנת 2050. "סין 2050", שזאת תוכנית שאומרת שבשנה הזאת סין תהיה הרבה יותר מתקדמת, עם אנרגיה חלופית ירוקה. הרבה יותר מתקדמת בראייה טכנולוגית מדעית, אה, לאזרחים יהיה יותר מזון ועוד הרבה מאוד תנאים שיאפשרו לסין, למעשה, להחזיק את העולם ולהקדים את מרבית העולם. התוכנית הזאת כוללת בחובה סעיף קטן, שלמעשה הוא שיפור ושדרוג של תוכנית מאוד ישנה מ-1986 של הצבא הסיני. בתוכנית, הסעיף הזה מדבר על כך שב-2050 סין למעשה תשלוט בתקשורת העולמית. בכל צומת תקשורת בעולם, יהיו רכיבים מתוצרת סין שיאפשרו לממשל הסיני לשלוט בזרימת המידע.
צריך לעבור ולומר שלמעשה כבר היום הממשל הסיני מממש את התוכנית הזאת בחלקים. כאשר אנחנו למשל מגיעים לאפריקה, במדינות אפריקה הסינים פרסו תשתיות תקשורת. תכף נדבר על התוכנית שעוזרת להם לעשות את הדבר הזה, את התשתיות האלה באפריקה ובמדינות אחרות. אבל אם אנחנו נוסעים לאפריקה, למדינה כמו אתיופיה, טנזניה, נמיביה, ומתקשרים למדינת ישראל, הניתוב של התקשורת עובר דרך סין, שזה אנטיתזה לחשיבה הנדסית. כשאנחנו מתכננים תקשורת אנחנו רוצים שהיא תהיה מהירה ובקווים ישירים וקצרים ככל האפשר. לבוא ולמשוך את התקשורת הזאת לסין, זה בדיוק הפוך מהחשיבה ההנדסית הטהורה. המטרה של הסינים היא לשלוט בזרימת המידע, והעובדה שזה מגיע אליהם, מאפשרת להם לעשות את זה. כשאתה נוסע לסין, אתה, את, המאזינים, תסעו לסין ותתקשרו עם מדינת ישראל, אתם צריכים לקחת בחשבון שכחלק מהתוכנית הממשלתית הסינית, המיילים שלכם והתקשורת שלכם תמצא בפיקוח, כמו שאר התקשורת הקיימת בסין, שהיא מנוטרת כחלק מהתוכנית הסינית לפקח ולמעשה להגן על המשטר.
זה לא מתבצע בהכרח נגד מדינת ישראל כמדינת ישראל. הרעיון פה הוא להגן על המשטר הסיני. למעשה, סין זקוקה, כמו שאמרנו, למשאבים. כדי להגיע למשאבים האלה, באו הסינים החכמים ואמרו: 'אנחנו, סין, לא רוצים להיות תלויים במדינות אחרות שבהן יש את אותם משאבים. אנחנו רוצים שאותן מדינות תהיינה תלויות בנו, בסין'. איך עושים את זה? 'אנחנו נבוא ונציע למדינות שהן יחסית נחשלות, להקים באותן מדינות תשתיות חיוניות. כדוגמה, מתקני התפלה, מתקנים להפקת חשמל, הזרמת אנרגיה, שאיבת נפט וכדומה. אנחנו נציע להם לסלול עבורם כבישים, ולהקים גשרים ובנייני ציבור ועוד ועוד ועוד. אנחנו יודעים לעשות את זה מאוד מהר וטוב. ובמקביל, אנחנו גם נבוא ונציע להם הלוואות מאוד כבדות בכסף, מתוך הבנה שהם לא כל כך יוכלו להחזיר את ההלוואות האלה. אבל אנחנו גם נבוא ונבקש מהם חוזים ארוכי טווח של 25 שנה ואולי יותר, להפעיל את אותן תשתיות לאורך זמן, כי יש לנו טכנאים מנוסים'. למעשה, בכך אנחנו, סין, קושרים את אותן מדינות אלינו.
כשבאה סין למדינת ישראל ונכנסת למכרז של בניית הנמל החדש בחיפה, היא זוכה באמת לחוזה של 25 שנה תפעול של אותו נמל. למעשה, הנמל הזה הופך להיות נמל סיני, בהפעלה של סין. כשאני נוסע לצלם בנמיביה לפני שלוש שנים, ובמדבריות של נמיביה רואים את בנות שבט "הימבה", שהולכות כמו הסבתות של הסבתות שלהן חשופות חזה, אבל עם טלפון סלולרי, צריך להבין למה. כי הסינים בנו שמה תקשורת, והדבר הזה היום מאפשר לרועי העיזים שמה לתקשר. והוא מאפשר להם גם להקים שם מערכות להזרמת מים מבארות, דבר שבעבר לא היה קיים, כי הסינים בנו שם תשתיות חשמל גם.
יש הרבה מאוד דברים שהסינים עושים שהם מאוד מאוד טובים כשמסתכלים עליהם, והם לרווחת האוכלוסייה. מצד שני, כשהסינים, כסין, שולטת בתשתיות הללו, למעשה השליטה בכל המגזר הופכת להיות של סין. המדינות הללו כבר אינן עצמאיות, הן לא יכולות לנהל למעשה מדיניות חוץ משלהן.
[מוזיקת מעבר]
כדי לתמוך בתוכניות אסטרטגיות, כדוגמת אותה "תוכנית 2050", של שליטה בתקשורת, בא הממשל הסיני ומייצר גם חקיקה שעוזרת לעניין הזה. למשל, בחוק הטרור הסיני שחודש בדצמבר 2015 וינואר 2016, יש שני סעיפים מעניינים שמחייבים כל יצרן, בין אם הוא סיני, אמריקאי, טורקי או אחר, ולא חשוב מה הוא מייצר, אם זה אטריות אורז, מחשבים או חלליות, לאפשר לאנשי המנגנון הסיני להגיע לפס הייצור, ובפס הייצור מותר להם לעשות כל מה שהם רוצים. המשמעות של מה שאמרתי כרגע, למעשה כל יצרן שמייצר בסין חייב לאפשר לאנשי המודיעין הסיני, הטכנולוגי, להגיע לפס הייצור, ואם הם רוצים גם לשים שם דלתות אחוריות, ויש לנו לדבר הזה כמה וכמה דוגמאות. סעיף אחר באותו חוק בא ואומר שאם אותו יצרן עוסק במוצר טכנולוגי, הוא חייב לתת לממשל הסיני את קוד המקור של הטכנולוגיה שלו.
יש עוד שני חוקים שעוסקים בטכנולוגיות של מידע ובמערכות מחשב בסין, שבאים ואומרים שגם אם אתה, אה, ספק של תקשורת או של מערכות טכנולוגיות שלא מייצר בסין, אבל הטכנולוגיה שלך משפיעה על אזרחי סין, או אתה עוסק במאגרי מידע של אזרחים סינים, דוגמת Billing וכדומה, אתה חייב, כדי לעשות עסקים בסין, לתת את קוד המקור שלך לממשל הסיני. כשאנחנו מסתכלים על הדבר הזה, צריך להבין, יש בסין חברות שהן סיניות לחלוטין, והן לפעמים מבצעות פעילות, או אנחנו תופסים כל מיני אירועים בחברות האלה, שהן לא, איך נקרא לזה? גחמה שיווקית. אף חברה לא מעוניינת שיוודע, שבמכשירים שלה יש פוגענים בקו הייצור, שפותחים את המכשיר שלה החוצה. ולמעשה מאפשרים לגורמים שונים לחדור פנימה, ולהשתלט על המידע, ולפעמים גם לשנות את המידע או אפילו לכבות את המערכת. כדוגמה, כשאנחנו נוציא מקופסה מכשיר חדש, סלולרי, של חברה דוגמת Huawei, מה שבארץ נקרא "וואווי", ונפעיל אותו, מכשיר חדש לחלוטין, אוטומטית המכשיר הזה משדר בצורה עצמאית לשרתים ממשלתיים בסין, בלי שהתכוונו לזה, בלי שרצינו את זה. והם לא היחידים, זה קיים גם במכשירים של חברות אחרות. החברה השולטת בעולם ברחפנים היא DJI, חברה סינית גדולה, מובילה, שהרחפנים שלה מעולים. כל רחפן שלה, בין אם זה רחפן מהגדולים או רחפן מהקטנים ביותר, כשאנחנו מדליקים אותו, הוא מחפש רשת וכשהוא מוצא, הוא משדר לשרתים ממשלתיים בסין את כל מה שהרחפן עושה.
אז יבואו אנשים ויגידו: "נו, אז מה?"
אני אומר, זה לא "נו, אז מה". יש כאן משמעות רבה מאוד, וצריך להבין את זה, וצריך לרצות שזה יקרה או לבוא ולהסכים. אני לא חושב שאני רוצה שכל מידע שקיים ברשותי, יזרום או יזלוג לשרתים של מעצמה זרה, סין, שתעשה בהם שימוש כרצונה, כמו שאני לא רוצה שגוגל יעשו בזה שימוש. על גוגל, כחברה שנמצאת במדינה מערבית, עוד יש איזה שוט שניתן לפקח. כשאנחנו מדברים על מדינה כמו סין, מדינה חשובה כמו סין, שהיא אינה מדינה מערבית דמוקרטית אלא מדינה טוטליטרית, אנחנו לא יכולים לפקח על מה שקורה שם. וכל המשמעויות, וכל הראייה שלהם היא אחרת.
כשהאמריקאים נכנסים למלחמת הסחר מול סין, והמערכות הראשונות שנפגעות באותה מערכת סחר הן מערכות תקשורת. לדוגמה חברות כמו Huawei, אותה "וואוי" שכמו שזה נקרא אצלנו, ו-ZTE, צריך להבין שמכשירי הקצה, אותם טלפונים, הם רק חלק קטן מהמשוואה. החברות הללו הן שתיים משלוש החברות המובילות היום בעולם תשתיות התקשורת. כשאנחנו נכנסים לדור החמישי של התקשורת, שכל מטרתו היא בסופו של דבר לאפשר לנו לקיים את עולם ה-IoT, ה-Internet of Things, מה שנקרא, שהכל מחובר, אנחנו יכולים להפעיל מנורות מרחוק ומזגנים, והמזגן הזה גם יתקשר עם מכונת הכביסה, וכולם יהיו על אותה רשת. ה-5G, הדור החמישי, נועד לאפשר לנו פס רחב, שבו נוכל גם להזרים וידאו בקצבים הרבה יותר מהירים, לנהל שיחות, וכל מה שאנחנו רוצים לעשות.
כשהסינים הם למעשה שולטים בנושא, בתחום הזה, באמצעות אותן שתי חברות, Huawei ו-ZTE, הממשל הסיני בא ואומר לחברות האלה, 'תאפשרו לנו פלטפורמה להפקת מידע'. אם אנחנו זוכרים את מה שדיברנו עליו באותן תוכניות של שליטה לתקשורת ואותה חקיקה שמאפשרת לממשל הסיני לבצע את זה. וכאן בא הממשל האמריקאי מהצד השני ואומר 'חבר'ה, זה מסכן את הביטחון הלאומי, קודם כל, שלנו'.
צריך לזכור כבר באוקטובר 2013, הנשיא אובמה הוציא צו נשיאותי נגד Huawei, שאוסר עליה להשתתף במכרזים להקמת תשתיות קריטיות בארצות הברית, אחרי שהם רצו להתמודד על הקמה של מערכת להפקת אנרגיה באמצעות טורבינות רוח באורגון, וזה היה שנה אחרי שבאוקטובר 2012, הקונגרס האמריקאי הוציא דו"ח שהראה איך מערכות של Huawei, ZTE, Lenovo ואחרות, מערכות שבהם הממשל הסיני מטמין דלתות אחוריות וסוסים טרויאנים שמאפשרים למשטר הסיני להוציא מידע ולהפיק אותו. במאי 2018 נחקק בקונגרס האמריקאי חוק שאוסר על מערכות ביטחוניות, ועל קבלני משנה של המערכת הביטחונית בארצות הברית, שימוש במצלמות של החברות Hikvision ו-Dahua, שאלה חברות שגם בארץ עושים בהם שימוש רב מאוד, מאחר והמצלמות האלה, ברגע שהם מחברים אותם לרשת הן מיד משדרות את כל המידע שקיים בהם לשרתים ממשלתיים בסין. באוגוסט 2018, הנשיא טראמפ חתם על איסור שימוש בכל ציוד מתוצרת ZTE ו-Huawei, כאשר על Lenovo קיים איסור כבר מלפני כשנה וחצי, של שימוש בכל המערכות הביטחוניות בארצות הברית, כי Lenovo, באים האמריקאים ומראים, מוציאה מידע ממערכות ביטחוניות ומשדרת אותם גם היא לסין.
צריך לזכור, אנחנו מכירים את Lenovo כבר מ-2006 כחברה, כשהמחשבים שלה יוצאים מפס הייצור, יש בהם סוס טרויאני. והדבר הזה נמשך כנראה, לא סתם האמריקאים מוציאים איסורים כאלה. זה לא מלחמת סחר, מדובר כאן על פעילות למניעת ריגול.
[מוזיקת מעבר]
צריך להגיד כמה מילים על למה הסינים בכלל פועלים במרחב הסייבר, ומתי הם מתחילים לפעול בצורה מאוד מאוד אגרסיבית בעולם הזה.
סין, אחרי מלחמת המפרץ הראשונה של 1991, כמו מדינות אחרות, התבוננה על התוצאות והבינה שבמלחמה הזאת, בפעם הראשונה באופן מערכתי מאוד מאוד נרחב וגדול, נעשה שימוש ברכיבים של מה שקראנו לו אז כ"לוחמת מידע", והיום חלקים ממנו משמשים כמערכות בתוך עולם הסייבר. באו הסינים ואמרו 'עולם הסייבר מאפשר לנו מלחמה א-סימטרית, שבה גם גורם חלש יחסית יכול לפגוע בגורם טכנולוגי הרבה יותר חזק ממנו'. אם האמריקאים מייצרים מערכות צבאיות בסין, אפשר לשים במערכות האלה כל מיני דברים שיפגעו בהם. אנחנו נוהגים לומר שבאמצעות טיל אנחנו לא יכולים לפגוע בסוס טרויאני. אבל סוס טרויאני יכול לפגוע בטיל. זאת אומרת, אם אני לוקח כדוגמה מערכת הגנה שבשימוש מדינת ישראל, קוראים לה "חץ". "חץ" אמור לצאת מהזביל שלו במהירות מסוימת, מהירות מאוד מאוד גבוהה, ומיד להאיץ עוד הרבה הרבה יותר מזה כדי לבצע את היירוט. אבל באמצעות תוכנה ששולטת בטיל, אם מישהו חודר אליה ומשנה אותה ושם שם סוס טרויאני, הטיל הזה יתפוצץ ברגע שהוא יצא מהזביל, התוקף עשה את שלו. אבל ל"חץ" יש גם בגרסאות החדשות שלו, נגיד, שלב שני שאמור להיפרד מהשלב הראשון. ואם השלב הזה לא ייפרד במקום שבו הוא צריך, גם אז הטיל לא יבצע את מה שהוא אמור לבצע. הדבר הזה יכול להתבצע באמצעות תקיפה בתוכנה, הוא יכול להתבצע באמצעות שינוי חומרה גם. וכאשר חלק מהפעילות או חלק מהייצור מבוצע במדינה שמבינה את זה ורוצה להיכנס לעניין הזה, זאת יכולה להיות בעיה מאוד מאוד גדולה למי שעושה שימוש באותה טכנולוגיה. זה מה שאומרים הסינים לעצמם, ולשמה הם מכוונים, ואנחנו רואים את הפעילות הזאת לאורך תקופה מאוד ארוכה.
במשך שנים רבות, סין פעלה בצורה מאוד אגרסיבית בכל העולם, ותקפה בצורה אפילו, ניתן לקרוא לזה "רועשת", בכל מיני מקומות. עד שהם הגדישו את הסאה אצל הנשיא האמריקאי הקודם אובמה, כאשר בקיץ 2015 הם תקפו את OPM, "המשרד לניהול כוח האדם של הממשל האמריקאי", וגנבו הרבה מאוד מידע על עובדי הממשל. וכתוצאה מזה שני הממשלים של ארצות הברית ושל סין הקימו צוותים, וישבו ודנו, והגיעו לשיתוף פעולה, לאיזשהו הסכם שהוריד את האגרסיביות הסינית. לא שהם הפסיקו לבצע פעילות, אבל הם שינו את צורת הפעולה. כשהתחילה מלחמת הסחר של הנשיא טראמפ, ולמעשה מתחילת 2017 אנחנו רואים חזרה סינית למימדי הפעילות האגרסיבית הקודמת. הפעילות היום היא פחות רועשת, היא הרבה יותר חכמה ומתוחכמת בראיית הסתרה, אבל היא מאוד מאוד אגרסיבית. הסינים מקיימים מערך מאוד גדול של ריגול לטובת הוצאת מידע רב והקמת מאגרי מידע שיאפשרו להם לשלוט במידע בעולם. הם מגבים את זה בתוכניות אסטרטגיות שונות. לא דיברנו עוד על תוכנית, מה שנקרא "דרך המשי". התוכנית של "החגורה האחת", "הדרך האחת", שבאה לאפשר לסין להזרים סחורות, דרך מסחר שתאפשר לסין להגיע למדינות אירופה בדרך יבשתית ודרך ימית, כשהתוכנית הזאת כבר, מאז שהיא הוצאה לאוויר העולם ב-2014, עברה מספר שינויים, והיום היא כבר כוללת כמה דרכים ימיות, בין היתר הסינים משתלטים על נמלים בים התיכון. זה לא רק נמל חיפה שהם בונים, זה גם נמלים ביוון ועוד ועוד ועוד. נמלים בחוג הארקטי, נמלים באפריקה, נמלים באסיה. בא הממשל הסיני ואומר 'אנחנו רוצים להשתלט גם על מזח בנמל אילת. אנחנו רוצים להקים מסילת ברזל חדשה בין אילת לחיפה, שבה אנחנו, סין, נבנה באמצעות חברות סיניות, רכבת מהירה שתאפשר לנו להביא אוניות עם מכולות לנמל אילת, להוריד מכולות באילת, להעלות אותן על רכבת מהירה שתיסע לחיפה'. עד כמה שזה נשמע לנו כלא הגיוני, כי אוניה יש בה מאות מכולות, רכבת, כמה מכולות היא כבר יכולה לקחת?! אומרים הסינים 'לנו זה נשמע הגיוני, כי אנחנו נפעיל את זה. הרכבת תהיה מהירה, זה יאפשר לנו לעקוף את תעלת סואץ שהיום היא צוואר בקבוק, והיא גם יקרה לנו מאוד, ולתת כאן עוד נתיב מסחרי. נעלה את המכולות הללו על אוניות בנמל חיפה, ונפליג לפיראוס, ומשם ניקח את הסחורה ל… אה, עד פולין ולמעשה נשבור את השוק'. הדבר הזה למעשה, הוא ישנה את יחסי הכוחות העולמיים ואת תמונת הסחר בעולם.
[מוזיקת מעבר]
סין היא מדינה מאוד מאוד חשובה. סין היא מעצמה, מעצמת על. סין היא מדינה שאי אפשר ואסור להתעלם ממנה, אסור לא לעשות איתה עסקים. חייבים לסחור איתה. צריך להבין אבל, שלסין יש אינטרסים ומטרות שהן שונות מהמטרות של מדינת ישראל. צריך להבין שהאינטרסים הסינים לפעמים הם אפילו סותרים לאינטרסים של הציונות. כשסין רוצה, בראייתה היא, להשתלט על תשתיות בעולם, בין היתר בישראל, זה חלק מתוכנית אסטרטגית סינית, ומתוך הבנה סינית שסין היא מרכז העולם, והעולם שייך לסין, על פי התרבות הסינית. הדבר הזה הוא סותר את הראייה שלנו, שיש כאן אדמת מולדת שאנחנו צריכים להשאיר גם ליורשים שלנו, לנכדים שלנו, אדמה ומשאבים שיהיו שלהם. כי ברגע שהכל יהיה של סין כמו שהם מתכננים, זה כבר לא יהיה שלנו. זאת המשמעות. וכאן צריך לשנות את הגישה, ולהחליט איפה אנחנו רוצים לאפשר לסינים דריסת רגל, ובאילו תנאים. כי בסוף צריך לעשות איתם עסקים, אבל צריך להתנות את זה גם בתנאים שיאפשרו לנו להמשיך להתקיים כאן, ולמלא את הייעוד שלנו ואת המטרות שלנו.
ברמה הצרכנית צריך להבין, כשאנחנו רוכשים מוצר טכנולוגי מסין, המוצרים הללו כתוצאה מתוכניות אסטרטגיות של המשטר הסיני, וכתוצאה מהעובדה שהמשטר הסיני בהיותו משטר לא דמוקרטי, מגן על עצמו. ואנחנו רואים את הפעולה הזאת. המוצרים הללו, חלקם הגדול, וככל שהזמן חולף זה הופך ליותר ויותר מוצרים ותוכניות, המוצרים הללו פתוחים ומשדרים מידע מעצמם ומסביבתם לאותם מאגרי מידע בסין. אנחנו לא מעוניינים שהמידע שלנו יימצא בכל מיני מקומות שבסוף יאפשר למשטר הסיני לעשות בהם שימוש.
קחו כדוגמה את הפלטפורמה המאוד נחמדה, שהיום בני נוער עושים בה שימוש רב. אותה טכנולוגיה, אותו יישומון שנקרא "טיקטוק", שמאפשר יצירה של סרטונים. מי ששולט במוצר הזה, זה המשטר הסיני, תאמינו או לא. וברצותו הוא גם מסיר מהרשת הזאת כל מיני ילדים שהדברים שהם עושים הם בניגוד לרוחו של המשטר. למשל כאשר ילדה ממוצא אויגורי מעלה סרטון שבו היא מתחילה לדבר על מצבם של האויגורים, שרוצים עצמאות בסין, היא תוך זמן קצר מוסרת לחלוטין מהרשת החברתית הזאת, והסרטונים שלה גם נמחקים. אז זה לא נעשה בכדי, והיכולת שלהם לשלוט במידע היא יכולת אמיתית. עכשיו, צריך להבין, המידע הזה נשמר במאגרים של המשטר הסיני, מאפשר להם לעשות שימוש בפנים ובחומרים, לתוך אותו מאגר של צילום, אותו מאגר של מידע שנמצא באותה מערכת גדולה שהם בונים. מחוברות אליהם היום כבר כ-700 מיליון מצלמות ברחובות בסין, אבל כאן אנחנו נותנים אפשרות התממשקות לחיישנים נוספים בטלפונים שלנו. והמידע הזה יאפשר לסינים למשל, לקחת את הדמויות שהם מזהים ובהמשך לייצר "פייק סרטים" על סמך אותם סרטונים, עם אותם פנים, אותן תנועות גוף ואותו קול, שניתן לסנתז היום במערכות משוכללות. גם את זה צריך לקחת בחשבון.
כמו שאמרתי, סין מדינה חשובה מאוד, מדינה שיש לנו הרבה מאוד ערכים משותפים איתם, ויחד עם זה צריך לכבד אותם, וכמו שאומר המשפט "כבדהו וחשדהו", צריך לחשוב היטב ולהבין לעומק כל אירוע, וכל פעילות שמתבצעת מול גורם סיני, מבחינת האינטרסים של המדינה הסינית והבנה, לא בראייה שלנו, אלא ניסיון להבין את זה בעיניים שלהם.
[מוזיקת רקע]
קריין: תודה שהאזנתם לנו. באפליקציית "בר דעת" תמצאו עוד הרבה פודקאסטים מרתקים גם בנושאים דומים, וגם בתחומי ידע שונים לגמרי. בואו לגלות אותם. "בר דעת", אפליקציית הפודקאסטים של "בר אילן", משפיעים על המחר - היום.
עורך: דור קומט, מפיק ראשי: אורי טולדנו. תודה על ההאזנה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments