איך רצף של אירועים מקריים הוביל לפיתוח החיסונים, אחד ההישגים הגדולים של הרפואה המודרנית? פרופ' סיריל כהן מהפקולטה למדעי החיים מסביר מהם החיסונים, איך מפתחים אותם וגם לאילו מחלות
תאריך עליית הפרק לאוויר: 22/08/2021.
[מוזיקת פתיחה]
קריין: "בר-דעת". הפודקאסט של אוניברסיטת בר-אילן. והפעם - מהם חיסונים. כיצד רצף של אירועים מקריים הוביל לאחד מההישגים הגדולים ביותר של הרפואה המודרנית. עם פרופסור סיריל כהן מהפקולטה למדעי החיים.
[מוזיקת רקע]
פרופ' כהן: זה מתחיל אולי עם עקצוץ בגרון. קצת כאב ראש. לא שמים לב לזה בהתחלה, אבל פתאום מופיע חום. והחום עולה, מרגישים חולשה, קשה כבר לצאת מהמיטה. ואז פתאום, הרגשה לא נעימה בכלל, לא בפה, ואבעבועות שמתחילות להופיע ומראה שחור שמשתלט על כל הגוף. ותוך מספר ימים, זהו. בן אדם מת ממה שנקרא "האבעבועות השחורות".
הדבר הזה, המראות האלה, כבר לא איתנו. ב-1980, ארגון הבריאות העולמי הכריז על אבעבועות שחורות כ"מחלה שלא קיימת יותר". בזכות מה הדבר הזה קרה? אז צריך להבין שכחלק מהמהפכות של הרפואה המודרנית, מה ששינה את ההתייחסות שלנו למחלות מדבקות כאלה, זה בעצם תחום החיסונים. ועליו אנחנו נדבר היום.
[מוזיקת מעבר]
צריך לחזור אחורה כ-200-250 שנה, כדי להבין איך בפעם הראשונה הצליחו להוכיח בצורה מדעית, שיש דרך למנוע התפשטות ותחלואה במחלות מסוימות קשות מאוד. אנחנו באנגליה, בסוף המאה ה-18. רופא צעיר בשם אדוארד ג'נר מודע לכך שאבעבועות שחורות היא מחלה מאוד קשה. הוא בעצמו, כשהוא היה צעיר, חווה בין החברים שלו מספר אנשים שמתו, והוא יודע שקשה מאוד למנוע: 1. תחלואה, 2. מוות כתוצאה מהתחלואה שיכולה להגיע לשיעורים של 20 עד 50%, תלוי באוכלוסייה, תלוי בעוצמת ההתפרצות.
הוא גם יודע עוד דבר. אגדה עממית שחלבנים וחלבניות שנדבקו במה שנקרא "אבעבועות הפרות", צורה אחרת של מחלה, לא קטלנית, אותם אנשים עמידים ככל הנראה לאבעבועות שחורות. הוא מחליט שאגדה עממית זה לא מדע, ולכן הוא מתכוון לבדוק ולבחון את זה בצורה מתודית. מה שהוא עושה, הוא פוגש בחלבנית שלהם, באותה האחוזה, שבאותה תקופה, קראו לה שרה, חלתה באבעבועות הפרות. מבקש את רשותה ובעזרת מזרק מוציא מהנוזל של האבעבועות האלה ולוקח את הבן של הגנן שלהם, ג'יימס, ובעצם מחסן אותו. הוא מזריק לו את הצורה של הווירוס הזה, כאשר מטרתו למנוע תחלואה של אבעבועות שחורות.
ולאחר זמן, כשבסביבה של הילד יש הופעות של אבעבועות שחורות, רואים שאותו ילד עמיד בפני המחלה הזאת של אבעבועות שחורות, בזכות, ככל הנראה, החיסון שקיבל כשהוא היה צעיר.
הדבר מחזק אצל ג'נר את התחושה שניתן למנוע מחלות קטלניות, והתהליך הזה שהוא מתאר, יקבל בבוא היום את השם Vaccination, מהלטינית "Vacca", הפרה. בעצם, החיסונים.
[מוזיקת רקע]
אנחנו קופצים בזמן כמה עשרות שנים לאחר מכן, עכשיו בפריז אצל לואי פסטר. לואי פסטר עובד על מחלה של הכולרה, שנגרמת על ידי חיידק הפעם, לא וירוס כמו מקודם. והוא רוצה ללמוד על המחלה הזאת, לאו דווקא לפתח חיסון. ובקיץ אחד הוא מחליט לצאת לחופש, ולפני זה פונה אל האסיסטנט שלו, שמברלן, ושואל אותו, 'תראה, בגלל שאני עכשיו יוצא לחופש, ובניסויים שאנחנו עושים לוקח זמן לפתח את המחלה, להדביק את התרנגולות בכולרה, בוא נתחיל בהדבקה עוד כמה ימים, ככה כשנחזור מהחופש, עוד שלושה שבועות, יהיו לנו כבר תרנגולות עם המחלה, ונוכל ללמוד עוד על המחלה'.
הוא יוצא לחופש, והדבר הבא שה… אסיסטנט שלו עושה, זה גם לצאת לחופש. הוא שוכח בעצם להזריק את אותם חיידקים, אותם תרביות לתרנגולות. חוזר קצת לפני פסטר למעבדה, נזכר שהוא לא הזריק את אותם תרביות, אבל בינתיים התרביות האלה נשארו באוויר החם וכנראה מתו. בלי להסס, לוקח את אותם תרביות ומזריק אותן לתרנגולות. פסטר חוזר אחרי כמה ימים ואומר לו, מה קורה עם המחלה? שמברלן אומר לו, שום מחלה לא התפתחה. פסטר אומר לו, 'אוקיי, אולי התרביות לא היו במיטבן, תכין תרבית טריה ותזריק לאותן תרנגולות וגם לתרנגולות חדשות'. ואז קורית תופעה מדהימה: בתרנגולות שאליהם לא הוזרק שום חיידק מקודם, באמת, אותן תרנגולות יפתחו את הכולרה. אבל בתרנגולות שקיבלו תרבית, מומתת, אין שום הופעה של כולרה.
ופסטר, במקום להגיד, אוקיי, טעות בניסוי, הוא עולה כאן על עיקרון מאוד מאוד חשוב בתחום החיסונים: ניתן במקרים מסוימים להשתמש בתרביות, של חיידקים או של וירוסים, שאנחנו קוראים להם בעצם פתוגנים, גורמי מחלה, ניתן להשתמש בתרביות מומתות שלהם ולמנוע התפתחות של המחלה אצל אנשים לאחר מכן, כשהם פוגשים את הווירוס או את החיידק החי.
ובעצם מאותה התקופה, סוף המאה ה-19, ובמהלך כל המאה ה-20, אנחנו רואים התפתחות אדירה בתחום החיסונים. עד כדי כך שהיום אנחנו אומדים שההצלחה של החיסונים, אחת משתי המהפכות של הרפואה המודרנית, יחד עם האנטיביוטיקה, תחום החיסונים הצליח בעצם להביא להצלה של בין חצי מיליארד למיליארד אנשים.
אז באמת, איך חיסון פועל? איך הדבר הזה, איך הזריקה הזאת, מונעת מחלה, מונעת תחלואה ומונעת מוות?
[מוזיקת רקע]
בעיקרון, צריך להסתכל על מחלה כאל מרוץ בין הפתוגן, גורם המחלה, לבין מערכת החיסון שלנו שאמורה להגן עלינו בפני התפרצות של כל מיני פתוגנים. כאשר בן אדם חולה, הוא כביכול הפסיד במרוץ הזה. מרוץ כזה מתחיל לא באותו יום שמרגישים רע, אלא כמה ימים לפני כן. הפתוגן מנסה להשתכפל, הפתוגן מנסה לנטרל את הגוף, וממול, מערכת החיסון צריכה לפעול כנגדו ולמנוע את התפשטותו. אבל, לפעמים מערכת החיסון מפסידה, לא הרבה, דרך אגב. כל יום אנחנו מותקפים על ידי שמונה עד עשרה מיליארד פתוגנים שונים, ואנחנו צולחים את הימים האלה כמעט בלי בעיה. אבל לפעמים באמת אנחנו לא מצליחים להשתלט, מאבדים את המרוץ הזה, כי לוקח לנו זמן להבין איך להילחם כנגד פתוגן כזה או אחר.
ומה שחיסון עושה, זה בעצם פעולה שבה אני חושף את הגוף, אני חושף את מערכת החיסון, לצורה מוחלשת, מומתת או לא פעילה של הפתוגן, כדי לתת לו זמן, מספר ימים בודדים אמנם, אבל זמן, כדי ללמוד על הפתוגן הזה ולהרכיב ארסנל של נוגדנים ושל לימפוציטים, של תאי דם לבנים, שידעו לזהות את הפתוגן הזה בבוא הזמן. אני מאמן בעצם את מערכת החיסון. ובגלל שמערכת החיסון היא מאוד מדויקת ואסור לה להתבלבל, עלי לאמן אותה כנגד כל פתוגן שאני רוצה למנוע את התפרצותו או שאני רוצה למנוע את המחלה. אין כיום חיסון אחד שפותר את כל הבעיות של המחלות הזיהומיות. לכן צריך להזריק מספר צורות, מספר חיסונים.
בעצם, לאחר ההזרקה הזאת, מה שקורה זה שהגוף מייצר זיכרון חיסוני. הוא מייצר נוגדנים, הוא מייצר תאים שידעו בבוא הזמן לזהות את הפתוגן, והזיכרון החיסוני הזה יכול להישאר איתנו חודשים, שנים, ואפילו כל החיים. לכן זה גם מסביר למה לפעמים, כמו במקרה של טטנוס, צריך להתחסן כל כמה שנים, כי הנוגדנים האלה לא נשארים איתנו לאורך זמן, אבל במחלות אחרות, כמו לדוגמה, אבעבועות שחורות, או חצבת, או שעלת, מספיק להתחסן פעם אחת, או בתקופת הילדות, וזה מלווה אותנו כל החיים.
אז מהם הסוגים השונים של החיסונים?
כאמור, יש אפשרות להשתמש בפתוגן, בגורם מחלה, מת. זה מה שאנחנו קוראים לו "חיסון מומת". היתרונות הגדולים הם כמובן שכאשר אני מזריק את אותו חיסון, אני לא עלול לגרום לשום מחלה, כי אותו פתוגן מת והוא לא יכול להשתכפל. אבל מצד שני, בתהליך ההמתה, תהליך הניטרול שעושים את זה, אם זה על ידי חימום, או אם זה על ידי הוספה של חומרים שממיתים את החיידק, או את הווירוס, אנחנו גורמים לנזק לאותו חיידק ו-וירוס, והוא מאבד חלק מהצורה המקורית שלו. הרי אותו פתוגן מורכב מכל מיני מרכיבים, שחלקם מעוררים את הפעילות של מערכת החיסון, שאנחנו קוראים להם אנטיגנים. בתהליך ההמתה אני עלול להרוס חלק מהאנטיגנים האלה, ואז אני לא אצליח בעצם לחשוף את הגוף שלי לצורה הנכונה, כדי שהגוף שלי ייצר את הנוגדנים שינטרלו את הווירוס החי.
אז במקביל יש אפשרות אחרת, להשתמש במה שנקרא "חיסון מוחלש". בחיסון מוחלש, היתרון הגדול הוא שאנחנו שומרים ברובו על הצורה המקורית של הפתוגן. הסכנה, במרכאות, היא כמובן שהפתוגן הזה הוא אמנם מוחלש, אבל הוא עדיין חי בצורה מסוימת. אז מוחלש מספיק כדי שמערכת החיסון תגיב בזמן, אבל קיים איזשהו סיכון מאוד מאוד מאוד קטן, ששואף לאפס, שהוא יגרום לאיזושהי מחלה קלה.
האפשרויות המודרניות מסתכלות על הינדוס של חיסונים בצורה הכי בטוחה שיש. לדוגמה, במקום להשתמש בפתוגן עצמו, אז ניתן להשתמש בחלקים ממנו. לדוגמה, במעטפת החלבונית שלו, או בחומר הגנטי שלו, כמו שאנחנו רואים עכשיו, ולהזריק רק מרכיב אחד אל הגוף, כך שאם לא מזריקים את הווירוס השלם, אז לא המעטפת ולא החומר הגנטי יכולים לגרום למחלה. אלו חיסונים מאוד מאוד בטוחים.
אבל צריך להבין שלוקח זמן לפתח חיסון. אמנם אנחנו גורמים להאצה של התגובה של מערכת החיסון, אבל אנחנו רוצים להיות בטוחים שחיסונים לא יהוו שום סכנה אל האוכלוסייה. והיום יש לנו מספיק ידע כדי להבין שיש מספר שלבים בבדיקה של חיסונים, כמו בכל טיפול אחר. שלושה שלבים עיקריים:
בשלב הראשון, כאשר מסיימים את המחקר גם במעבדה, במבחנות, וגם אולי בבעלי חיים, אז ניתן לעבור לניסויים בבני אדם, ניסויים קטנים בפאזה הראשונה, בשלב ראשון, שבהם בודקים את הבטיחות של התרכיב. לאחר מכן עוברים לפאזה השנייה, שבודקת את היעילות של התרכיב הזה. כמובן, אם הפאזה הראשונה עברה בהצלחה. ובפאזה השלישית בודקים את היעילות בקנה מידה גדול של החיסון הזה. רק לאחר עמידה והצלחה בכל השלבים האלה, ניתן בעצם לשחרר חיסון לאוכלוסייה.
[מוזיקת רקע]
אז מה אנחנו מצפים מחיסון? למה צריך לפעמים לחסן יותר מפעם אחת? איך בעצם ניתן לחסן כמות גדולה של אוכלוסייה בבת אחת, כדי למנוע התפרצות של מחלה?
אז קודם כל, בראש ובראשונה אנחנו רוצים שחיסונים יהיו בטוחים. ונצברו מספיק עדויות לכך, כבר ב-100 שנים האחרונות, שמעידות על כך שכן, חיסונים הם בטוחים ויכולים להגן על האוכלוסייה. חיסון גם צריך לגרום לכך שמערכת החיסון תוכל לפתח את הנוגדנים שאנחנו קוראים להם "מנטרלים", כלומר שינטרלו את הפתוגן, וגם שהניטרול הזה יהיה לאורך זמן. לפעמים הנוגדנים האלה לא נשארים איתנו זמן רב, ולכן צריך לחזור ולחסן כל כמה שנים.
יש גם תקופה יותר אופטימלית לחיסונים. לדוגמה, חיסונים של אבעבועות, או חיסונים של חצבת, שעלת ואדמת, אופטימלי לתת אותם בגיל שנה וגם בגיל שש. הם לא כל כך אפקטיביים אם נותנים אותם לפני זה, ואם אני מאחר את מתן החיסון, אז אני חושף את הילד הקטן, או את התינוקת, להתפרצות של מחלה. אז הרבה שיקולים נלקחים בחשבון כשצריכים לתת חיסון, וזה תפקידם של הרפואה הציבורית.
יש גם הרבה מיתוסים מסביב לחיסונים. זה לא חדש. כבר כשג'נר התחיל עם תהליך החיסונים, שוב, לפני כ-250 שנה, קמו הרבה התנגדויות. על בסיס כמובן של פחד, פחד מהלא נודע. הזרקה של משהו שאולי הוא יכול לסכן. אפילו היו איורים וקריקטורות של בן אדם שמקבל חיסון ולאחר מכן מגדל ראש של פרה.
לצערנו, עדיין, בתקופה הנוכחית, ישנם קבוצות שמתנגדות למתן חיסונים. אני אומר לצערנו, לא כי יש לי איזשהו אינטרס בנושא הזה, מעבר לאינטרס של בריאות הציבור, אלא כי הרבה פעמים הקבוצות האלה מקבלות מידע שהוא לא אמין ושגוי. אין לי ספק שבן אדם שלא רוצה לחסן את הילד שלו, עושה את זה מתוך דאגה לילד. אבל, צריך גם לקחת בחשבון שהתהליך הזה של החיסון הוא לא תהליך שהוא פרטי. הצלחה של חיסון גם מושתתת על מה שאנחנו קוראים לו חסינות העדר. ככל שיותר אנשים באוכלוסייה יהיו מחוסנים, הסיכוי שמחלה כזו או אחרת תתפרץ הולך וקטן. ונכון, יכולתי להגיד, "הילדים שלי מחוסנים, אז מה אכפת לי שמישהו אחר לא יחסן את הילדים שלו?" אבל על הדרך אנחנו שוכחים את אלו שאין להם מערכת חיסון תקינה. אנשים שחוו כל מיני טיפולים, אנשים שחלו בסרטן, אנשים שמראש נולדו עם מה שנקרא כשל חיסוני, וכל האנשים האלה חשופים בעצם למחלה. מספיק לראות תמונה של ילדה שלא מצליחה לנשום בגלל שהיא חווה כרגע איזשהו התפרצות של חצבת, או שחלילה, ילד שמפתח כרגע דלקת קרום המוח, כדי להבין שאנחנו מדברים, למרות ששכחנו איך הרבה מהמחלות האלו נראות, אנחנו מדברים על מחלות שמסכנות חיים, וגם אם לא, משאירות צלקות לכל החיים.
לכן אין ספק שברמה של אוכלוסייה עלינו לדאוג שיתחסנו. וגם, צריך להגיד את האמת, כל המיתוסים האלה שאולי חיסון גורם לאוטיזם, הם לא מוכחים מדעית. מדובר אולי בתצפית נסיבתית, כאשר אנחנו יודעים שהרבה פעמים גילוי האוטיזם, הוא תואם לתקופה של גיל שנה וכן הלאה, שבו ילדים מקבלים את מרבית החיסונים. אבל צריך להבין שב-15 שנים האחרונות, היו מחקרים מקיפים מאוד באירופה ובארצות הברית, שהוכיחו שאין שום הבדל בשכיחות של מקרי האוטיזם בין אוכלוסיות שכן קיבלו חיסון או לא קיבלו חיסון. והדבר הזה ידוע.
כאלו גם טוענים שזה עניין של רווחיות. כלומר חברות תרופות דוחפות חיסונים לכל עבר, כדי לעשות רווחים עלינו. אז הנה חידוש: חיסונים מאוד לא רווחיים לחברות תרופות. תרופות רגילות כן, אבל חיסונים שייכים לסוג המוצרים שלא מניבים הרבה לאותן חברות.
עוד טענה נגד חיסונים, "מה פתאום אני אחשוף את הילד שלי לכל כך הרבה אנטיגנים, לכל כך הרבה מחלות, בבת אחת?" הדבר הזה הוא לא נכון. כפי שאמרנו, כל יום אנחנו בעצם פוגשים מאות אלפים, מיליונים של אנטיגנים כאלה. אז עוד עשרה או פחות עשרה, הדבר הזה לא יעשה שום הבדל על מערכת החיסון.
ועוד דבר - אם הרופאה או הרופא שלכם, אם האח או האחות ממליצים על חיסון, אז למה לא להקשיב להם? האם אנחנו צריכים באמת לחשוב בצורה כל כך סלקטיבית? הרי ברור לנו שאם אותם רופאים אומרים לנו שדבר כזה מסוכן, כמו עישון, או בעצם… התנהגות לא בריאה, אנחנו נקשיב להם. אז למה לא להקשיב להם כשהם מדברים על חיסונים? אולי הם יודעים דבר אחד או שניים אחרי כל שנות הלימוד שלהם. אם החוקרים באים ויוצאים ומגנים על תחום החיסונים, אז אולי כן, אנחנו גם יודעים, כאימונולוגים, כווירולוגים, כאנשים שמתעסקים יום-יום עם מחלות, אולי אנחנו יודעים קצת על מה אנחנו מדברים. ולעינינו טובת הכלל.
[מוזיקת רקע]
זמני משבר הם זמנים שמצד אחד מאוד מפחידים אותנו. אבל אם אנחנו יוצאים ממעגל הדאגה למעגל ההשפעה, אז אנחנו יכולים לנצל את התקופות האלה כדי להתקדם, כמו בתחומים מדעיים. הנה, עם המגפה הזאת של הקורונה, של ה-Covid-19, הייתי אומר שלמרות התחלואה הרחבה, נוצרה הזדמנות לקדם את תחום החיסונים. אנחנו רואים את האפקט של אותה מחלה על האוכלוסייה, על הכלכלה העולמית. מצד שני, אנחנו רואים גם את ההתגייסות של אלפי חוקרים ורופאים שמנסים למצוא פתרון, והדבר הזה מביא לכך שמנסים צורות חדשות של חיסונים שלא נוסו פעם, ובגלל דחיפות המצב, אז מאיצים את הפיתוח שלהם ומשקיעים בפיתוח הזה. לדוגמה, להשתמש בוירוס של החצבת, שעליו אנחנו משתילים חלבונים של אותו וירוס הקורונה. כי מצד אחד וירוס החצבת וחיסון של חצבת מוכר לנו מצוין, כבר משנות ה-60, ומצד שני, אנחנו לא רוצים להפסיד במרוץ הזה מול הקורונה, תוך כדי זה שיש לנו ידע מתאים, אנחנו מצליחים לעשות בעצם איזשהו חיסון שמצד אחד הוא בטוח וגם יכול להגן כנגד ה-Covid-19.
ולכן כשאנחנו מסתכלים על ההאצה של התהליכים האלה ושימוש בכל מיני טכנולוגיות מתקדמות של חיסון בעזרת חומצות גרעין, כמו RNA, אנחנו יודעים שאותם תהליכים, גם אם הם התחילו כמשבר, יוכלו לקדם את הרפואה המודרנית ולתת מענה לעוד מחלות.
[מוזיקת רקע]
עדיין, צריך להבין שאי אפשר לחסן כנגד כל מחלה. יש הרבה מחלות שכנגדם אין לנו פתרון חיסוני. אם זה יהיה איידס, אם זה יהיה דלקות מסוימות של דרכי הנשימה, אם זה יהיה פרזיטים, אנחנו עדיין צריכים לעסוק במחקר ולהבין איך למצוא חיסונים כנגד אותם מחלות. אבל טרגדיה גדולה היא בעצם נובעת מכך שאנשים מרצונם לא מתחסנים. ראינו לאחרונה התפרצויות של חצבת, אותה מחלה שחשבנו שהיא כמעט ולא שכיחה. אבל רק ב-2018 היו אלפים בארץ שחלו באותה מחלה, כולל מקרים קשים של דלקות ריאות ודלקות מוח. אז לא חבל בעצם להגיע למצב הזה כי לא חיסנו? אנחנו שכחנו איך אותן מחלות קשות נראות, ואם אנחנו רוצים למנוע את התפרצותם, אז כן, חייבים להמשיך ולהתחסן.
תודה.
[מוזיקת רקע]
קריין: תודה שהאזנתם ל"בר-דעת". מיטב המרצים והחוקרים של בר-אילן בחרו עבורכם את הנושאים המסקרנים ביותר מתחום התמחותם. התוצאה - ספריית פודקאסטים משובחת שכולה זמינה לרשותכם. בר-אילן, משפיעים על המחר היום.
ערך והפיק אורי טולדנו.
תודה על ההאזנה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments