בר-דעת - רפואה #16 - להנדס תרופות: מתחכמים עם הביולוגיה | פרופ' ירדן טשיל

כדי להתגבר על המחלות האוטואימוניות ולפתח תרופות חדישות, משתמש המדע בידע שנצבר בתחום ההנדסה הגנטית. פרופ' ירדן טשיל מהמחלקה לכימיה מסביר את הביולוגיה של התרופות ברמה המולקולרית ואת הקשר בין שושנת ים בקריביים ובין תרופה לטרשת נפוצה.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/08/2021.

[מוזיקת פתיחה]

קריין: כדי להתגבר על המחלות האוטואימוניות ולפתח תרופות חדשות, משתמש המדע בידע שנצבר בתחום ההנדסה הגנטית. מה הקשר בין שושנת ים במים הקריביים ובין תרופה לטרשת נפוצה? וכיצד ניתן להפוך רעלנים לתרופות?

"בר-דעת", הפודקאסט של אוניברסיטת בר-אילן. והפעם פרופסור ירדן טשיל מן הפקולטה לכימיה על הנדסת תרופות.

[מוזיקת רקע]

פרופ' טשיל: אני רוצה לספר לכם על שושנת ים שגדלה בים הקריבי. יש לה שם ארוך, שקשה קצת להגות אותו, סטיקודקטילה אליאנטוס. ומה שמעניין בשושנת ים הזו היא, שהיא מייצרת רעלן. חלבון קטן, מרחוק הוא לא נראה כמו משהו מיוחד. מה שמעניין בו זה שיש לו היכולת להיקשר לחלבונים בגוף של יונקים, אפילו של אדם, חלבונים שנקראים תעלות אשלגן, ולחסום אותם.

אתם בוודאי שואלים את עצמכם למה כל זה מעניין? מה אכפת לנו שדג שלוקח ביס משושנת ים יקבל מזה כאב בטן? העניין הוא קצת יותר עמוק מזה. ישנם תאים במערכת החיסונית, אשר אהמ… יש להם תפקיד מאוד מאוד ספציפי בגוף, שתכף נגיד מה הוא, שעבורם כמות האשלגן שנכנסת היא קריטית במיוחד. ובמילים אחרות, אפשר, על ידי זה שמגבילים את כמות האשלגן שנכנסת אליהם, לשתק אותם לגמרי ואפילו להרוג אותם.

עכשיו, למה אנחנו רוצים להרוג תאים משלנו? מה, מה הם עשו? מה שהתאים האלו עושים הם, יש להם נטייה לתקוף את הגוף עצמו, מה שאנחנו יודעים לקרוא בשם מחלה אוטואימונית, מחלה שבה הגוף בטעות מזהה את הגוף כאויב ומתחיל לתקוף אותו. ויש מחלות מאוד קשות שנכנסות לקטגוריה הזו, לדוגמה, סוגים מסוימים של סכרת, לדוגמה, טרשת נפוצה, לדוגמה, דלקת פרקים. כל אלו הם דוגמאות למצבים שהגוף תוקף את עצמו ואנחנו ניצבים בפני מחלה קשה.

הם זקוקים מאוד לאשלגן בשלב ההתמיינות וההתרבות שלהם כדי להפוך לתאים האלו שבסוף עושים את הפעולה האוטואימונית. משום כך, דווקא בתאים האלו, אם נגביל את כמות האשלגן שתיכנס אליהם, נוכל בצורה די יעילה למנוע את הפעולה ההרסנית שלהם וככה להתמודד ואפילו לרפא את המחלה.

מיותר לציין שאם ניקח סתם איזשהו רעלן שנמצא, ככה, נשלוף אותו מתוך כובע, הסיכוי שהוא יהיה הרעלן הנכון כדי לחסום את תעלת האשלגן הספציפית שנמצאת בתאים, תאי החיסון האוטואימוניים, הסיכוי שלנו להצליח הוא מאוד מאוד קטן. כיון שיש המון רעלנים בטבע ורוב הסיכויים שאם סתם ננחש, נטעה ויקח הרבה זמן עד שנוכל להתביית על הרעלן הנכון. אנחנו רוצים לקצר את התהליך הזה, כיוון שמחלות אוטואימוניות פוגעות באנשים מדי יום, ואין לנו 10 שנים, או 20 שנה, או 100 שנה, לחכות לפתור את השאלה הזאת. אנחנו רוצים פתרון היום, מחר, מחרתיים. אין לנו זמן.

תאים זקוקים לאשלגן לתפקוד השוטף שלהם. חשוב לקבל אל תוך הגוף את יוני האשלגן, כיון שהם אה… משתתפים בהמון תהליכים ביולוגיים בגוף. בלעדיהם תאים לא יכולים להתקיים בצורה הרגילה, וחוסר באשלגן, חוסר קיצוני באשלגן, גורם למחלות קשות ואפילו למוות בסופו של דבר. זאת הסיבה שתאים פיתחו לעצמם מנגנונים מאוד מסודרים לשלוט בכניסה וביציאה של האשלגן לתוך התא. המנגנון הזה מבוסס על חלבון שנמצא בדופן התא, אפשר לחשוב עליו בתור ה-bouncer של התא אם תרצו, והוא למעשה אומר, כשאני רוצה שהאשלגן ייכנס, מכניס אותו, וכשאני לא צריך שהאשלגן ייכנס, הוא דואג שהוא לא ייכנס. הוא נפתח ונסגר על פי הרצונות של התא ועל פי אותות שמגיעים ממש מגרעין התא. זה ממש חלק מה-hardwiring של התאים שלנו.

אז אתם יכולים להבין שאם יש איזשהו חלבון, איזה משהו שיודע לחסום את התעלה הזאת, זה יכול לפגוע מאוד בתפקוד של התא, ובעולם החי יצורים השתמשו בזה כדרך להגן על עצמם, או מפני טורפים או כדי לתפוס טרף. ואנחנו יודעים שאם נסתכל ב… נחשים, עקרבים, עכבישים, וגם יצורים ימיים כמו שושנת הים שממנה התחלנו, הם מייצרים חלבונים מהסוג שבדיוק יודע לחסום את תעלות האשלגן האלו. ולכן, מאוד חשוב להבין איך בדיוק מתרחש התהליך הזה, שבו רעלן נדבק לתעלה וחוסם אותה.

קחו בחשבון שהתעלה שלנו היא חלבון גדול במונחים ביולוגיים, אבל במונחים יומיומיים שלנו, ארציים, זה משהו מאוד מאוד קטן. רק כדי לתת לכם תחושה, אפשר לדמות את התעלות האשלגן למין גביע גלידה אם תרצו. זה משהו בצורה של קונוס פחות או יותר, רחב בצד החיצוני של התא, וצר בצד הפנימי של התא. תחשבו שזה גביע גלידה שיש לו חור למטה, איפה שלפעמים הגלידה נוזלת כשלא נזהרים. במקרה הזה מה שעובר שם זה יון האשלגן. כל הגביע הזה, מבחינת גודלו, הוא בסדר גודל של משהו כמו 30 אנגסטרם, שזה שלושה ננומטר, כאשר ננומטר הוא אלפית המיליונית של המטר. זה משהו מאוד מאוד קטן.

עכשיו, אני שואל אתכם, איך אנחנו ממפים דבר כזה? איך אנחנו מספקים לאנשים שמחפשים את התשובה התרופתית, את התמונה שהם צריכים כדי לעשות את המחקר התרופתי שהם צריכים?

[מוזיקת מעבר]

זה הזמן לספר לכם על שיטות שהתפתחו ב-30-40 שנה האחרונות, ובתאוצה וביתר שאת, ממש בעשורים האחרונים, אשר נותנות לנו בדיוק את זה. עד כמה שזה נשמע מדע בדיוני, אנחנו יכולים "לצלם", אני אומר לצלם במרכאות כי אנחנו לא משתמשים בפילם, אנחנו משתמשים בדברים הרבה יותר מתוחכמים, לצלם את התעלה, לצלם את הרעלן, ולנסות להבין איך הרעלן נכנס לתוך התעלה וחוסם אותה.

לשטח הזה של לתת מידע כמעט צילומי, ממש חזותי של התהליכים הביולוגיים, אנחנו קוראים ביולוגיה מבנית. בלעז זה נקרא structural biology. למה ביולוגיה מבנית? כי אנחנו מתמודדים עם שאלות ביולוגיות, בדיוק כמו הביולוגים והאלקטרופיזיולוגיים והבוטניקאים, והם כולם חוקרים את המצבים האלו, את המערכות הביולוגיות, אבל במבט-על. ולפעמים הם אומרים, הלוואי והייתה לנו תמונה, מן תצ"א כזה ברזולוציה מאוד מאוד מאוד גבוהה, שכמו שאנחנו רוצים לשלוח טיל מונחה לאיזה מחסן שרוצים לפגוע בו, ככה אנחנו נוכל לראות ברזולוציה מאוד גבוהה, עד כדי כך שנוכל לראות אטומים בודדים, ולהבין מתוך כך איך נראית התעלה, איך נראה הרעלן, ואיך הם מתאימים אחד לשני.

ואני מזכיר שההצלחה בתכנון התרופתי תלויה בזה. זה עניין של חיים ומוות, כי אם אנחנו מספקים את התמונה הלא נכונה או לא מדויקת, החוקרים יכולים לצאת למסע ארוך של 10 שנה, 15 שנה, ולגלות שהחומר שהם הכינו בכלל לא מתאים, מפח נפש גדול, עשרות מיליוני דולרים שירדו לטמיון. התמונה הזאת ההתחלתית היא כל כך חשובה ששווה להשקיע שנים של מחקר רק בלקבל את התמונה. ואז כל המחקר שיבוא אחר כך יהיה מבוסס הרבה יותר ויש לו סיכוי הרבה יותר גדול להצליח.

[מוזיקת מעבר]

זה נשמע, אם כך, שאנחנו צריכים אממ… מצלמה שתגיע לאיפה שהאקשן קורה. במקרה של המחקר שנעשה במעבדה שלי, אנחנו לא ממש מצלמים, אנחנו משתמשים בשיטה מאוד מתוחכמת ומאוד ייחודית, שמטרתה לראות את האירוע הזה של חלבון פוגש חלבון, אבל זה לא מה שאתם חושבים. לא מעורב בזה פילם, זאת לא תמונה דיגיטלית, כיוון שכל הדברים האלו אין להם יכולת לראות אה… כדורים כל כך קטנים כמו אטומים. אנחנו כמעט לא נראה שום דבר.

ישנה היום שיטה שנקראת Cryo Electron Microscopy, מיקרוסקופיה אלקטרונית, שהיא מתחילה להתקרב לרזולוציה שאנחנו צריכים, והיא שם. אנחנו צופים לשיטה הזאת עתיד מאוד מאוד אה… יפה, כי היא הולכת ומתקדמת. אבל עדיין, רוב השיטות הפיזיקליות, הביופיזיקליות, רוב השיטות הצילומיות לא מסוגלות לתת את הרזולוציה של האטום הבודד שאנחנו מעוניינים בה כאן.

מה שאנחנו עושים במחקר שלנו, זה אנחנו משתמשים בשיטה שנקראת תהודה מגנטית גרעינית, ראשי תיבות תמ"ג, Nuclear Magnetic Resonance, וכמו שאתם רואים, כיון שבתוך המילה תמ"ג או magnetic, יש את העניין של השדה המגנטי, אתם יכולים להבין שאנחנו משתמשים בשדה מגנטי כדי לספק את העדות הניצחת הזאת, את התמונה שאנחנו כל כך זקוקים לה.

יש לנו במעבדה מגנט גדול מאוד. הוא תופס כמעט חדר שלם. השדה המגנטי שלו הוא פי 300,000 מהשדה המגנטי של כדור הארץ. זה אומר שאסור להתקרב למגנט הזה עם חלקי מתכת נעים. אסור להתקרב עם מקל ספונג'ה עשוי ממתכת, כי אתם תגלו את המקל ספונג'ה דבוק למגנט, שישו ושמחו. צריך להיזהר כשמגיעים עם, אפילו עם תכשיטים, ואפילו עם שעונים וכרטיסי אשראי. אנחנו תמיד מורידים הכל לפני שמתקרבים למגנט. המגנט הזה גם שוקל שלושה טון ויכול לקחת עד שישה חודשים ממתי שמזמינים אותו ועד שמספקים אותו והוא מותקן והוא עובד. זאת אופרציה שלמה ויש אנשי מכניקה וטכניקה, אנשי מקצוע רבים שמעורבים בהתקנה ובהפעלה ה… השוטפת של מכשיר כזה.

לענייננו, התברר, לפני הרבה זמן, שכאשר שמים אטומים מסוימים בתוך שדה מגנטי, ניתן ללמוד על המרחקים בין אותם אטומים באמצעות האותות שמספק לנו המגנט שעכשיו דיברתי עליו. כלומר, אם אנחנו מעוניינים לדעת איך נראה הרעלן ואיך הוא מתאים לתעלה, מה שאנחנו צריכים לעשות זה להכין באופן עצמאי, אין לנו פה את שושנת הים, אין לנו זמן לנסוע לקריביים, אנחנו צריכים להכין את אותו חלבון ששושנת הים מייצרת, להכין אותו במעבדה בעצמנו, בשיטות של הנדסה ביוטכנולוגית, אנחנו משכנעים חיידקים להכין לנו את החלבון. ואז נשים את החלבון בתוך המגנט, נפעיל את המכשיר, האותות שנקבל ממנו יגידו לנו משהו על המבנה של הרעלן הזה. ו… לוקח זמן ללמוד את הכלים האלו, אבל בכלים מאוד מ… מתוחכמים, ואחרי שנים של ניסיון, אפשר מתוך האותות האלו לפרש למעשה איך נראה הרעלן ולדעת את המבנה שלו, ולשים אותו על תמונה, למסגר במשרד, לפגוש את הרעלן בפעם הראשונה באופן חזותי.

[מוזיקת רקע קלילה]

אם נחזור לדימוי של גביע הגלידה, זה כמו שאנחנו רוצים לשים כדור של גלידה בתוך הגביע. אבל אני חייב לומר שבמקרה הזה המקרה הוא יותר מסובך מאשר גביע גלידה וכדור גלידה, כיוון שהעולם הביולוגי הוא מאוד מאוד עשיר ו… לא כל כדור גלידה מתאים לכל גביע. אם אתם רוצים לשמוע דימוי נוסף שיכול אולי להסביר את זה יותר טוב, אולי אתם זוכרים משחק שמשחקים בו ילדים קטנים, שיש בו מין לוח עץ עם חללים בצורות שונות, צורה של כוכב, צורה של צלב, צורה של משולש וכולי, ויש קוביות בצורות הנכונות שנכנסות אך ורק לאחד מהפתחים ולא לאחרים.

[מוזיקת רקע מסתיימת]

המצב עם הרעלנים השונים שנמצאים ברחבי עולם הביולוגיה והתעלות השונות הוא די מזכיר את זה, כיוון שיש רעלנים שהם מסוימים לתעלות כאלו, והם בכלל לא יתאימו לתעלות מסוג אחר. למשל, תעלות האשלגן של שושנת הים עצמה לא מרגישים את החלבון שהיא מייצרת, היא לא מזיקה לעצמה, למה? כי התעלות שלה נועדו לא להיקשר לרעלן הזה, ורק הדג שיתן ביס בשושנת הים, רק הוא ירגיש את נחת זרועו של אותו רעלן. זאת אומרת, כדי למצוא את הרעלן הנכון, אנחנו צריכים, כאמור, לבחור רעלן אחד מתוך הרבה אפשרויות, ולכן חשוב להבין בדיוק את אופן ההתאמה בין הרעלן לבין התעלה.

איך אנחנו עושים את זה? אנחנו קודם כל מכינים את הרעלן בצורה כזו שיראו רק אותו. כדי שנוכל לראות רק את אחד מהחלבונים ולא את השני, אנחנו משתילים בתוכו גרעינים שהמגנט מזהה אותם, אבל לא נמצאים באופן טבעי בחלבונים האחרים. אנחנו עושים את זה בצורה מלאכותית, בצורה מדויקת למקומות מסוימים, וככה אנחנו יודעים שהמגנט יוכל לראות אך ורק את הרעלן באותו רגע. לצורך העניין, אפשר לעשות תהליך דומה בניסוי אחר, גם לתעלה.

הרגע הקריטי מגיע, וכאן המקום המעניין, כאשר אנחנו באים למדוד מרחק כלשהו בין אחד האטומים ברעלן לבין אחד האטומים בתעלה. אם אנחנו נצליח לעשות את זה, ולדעת שכדור מספר, לצורך הדוגמה, 108 ברעלן נמצא ליד כדור, שכל כדור הוא אטום, מספר 344 בתעלה, המרחק הזה מיד אומר לנו איזה פנים או איזה פרצוף של הרעלן פונה לכיוון התעלה ואיזה צד שלו פונה כלפי חוץ. אתם יכולים לומר שטוב, מה יתן לך מרחק אחד כזה? מה תתן מדידה אחת? ובכן, לא נעשה רק מדידה אחת, אנחנו נעשה עשרות מדידות כאלו, כאשר כל אחת, אם תרצו, היא מין חלק בפאזל של איך יושב הרעלן ביחס לתעלה. ואחרי שמבצעים מדידות רבות כאלו, ו… מציירים על שני הציורים, על שתי התמונות, של הרעלן ושל התעלה, את סט המרחקים הזה, אפשר להבין לאט לאט שיש רק מנח אחד אפשרי של הרעלן בתוך התעלה, וזו למעשה התשובה. ככה אנחנו יכולים לדעת איך יושב הרעלן בתוך התעלה ולמה דווקא הוא מתאים.

[מוזיקת מעבר]

כל זה חשוב למחלות אוטואימוניות מהסיבה הבאה - כפי שאמרנו קודם, אנחנו מעוניינים ש… נוכל לתכנן איזשהו חומר תרופתי שייקשר דווקא לתעלה שנמצאת בתאים שמחוללים את המחלה האוטואימונית. לכן, אם יש לנו תמונה של התעלה הזו, ולעומת זאת תמונות של תעלות אחרות, כאלו שאנחנו לא רוצים לפגוע בהם, יכולה להיות לנו אפשרות לתכנן את הרעלן הנכון שידע לזהות את התעלה הספציפית שלנו. נניח שזאת תעלה שהפתח בה הוא בצורת צלב, נעשה לנו רעלן בצורת צלב. לעומת זאת, במקומות אחרים בגוף, התעלות יהיו עם הפתח בצורת הריבוע או המשולש או העיגול, ולשם הרעלן בצורת צלב לא ייכנס.

הדבר הזה הוא חשוב מאין כמותו כשמתכננים תרופות, בגלל שתי מילים מאוד מוכרות לכם שנקראות תופעות לוואי. תמיד כשלוקחים תרופה, מזהירים אותנו שעלולות להיות תופעות לוואי לתרופה. מה הן תופעות לוואי? אלו אה… דברים נוספים שהתרופה עושה שלא היינו רוצים שהם יקרו. כל עוד הם נסבלים כמו קצת מרגישים לא טוב, קצת כואב, אה… קצת סחרחורת, נניח, אז אנחנו אומרים, 'אוקיי, בשביל לרפא מחלה אוטואימונית שווה לסבול את הדברים האלו'. אבל תחשבו שאם התופעת הלוואי היא התקף לב, זה ברור שאין טעם לרפא את המחלה האוטואימונית ולגלות שאנחנו מתים מהתקף לב למחרת. לכן מאוד חשוב שהרעלן שנייצר יזהה אך ורק את התעלה בצורת הצלב לצורך העניין, זו שהייתה בתאים האוטואימוניים, ולא את כל התעלות האחרות שנמצאות במקומות אחרים.

הידע, ה… תמונה הזו שסיפקנו, של איך הרעלן יושב בתוך התעלה, הוא למעשה החלק החסר בפאזל, כיוון שאנחנו רואים בדיוק אילו תכונות של התעלה מנוצלות על ידי הרעלן לזיהוי. זה יכול להיות התאמה בין מטענים בסימנים מנוגדים, חיובי שנמשך לשלילי. זה יכול להיות איזשהו שקע בתעלה שמתאים לאיזושהי בליטה ברעלן, משהו של התאמה מרחבית, ועוד ועוד. כל הדברים האלו משפיעים על היכולת של הרעלן להיקשר דווקא לתעלה הספציפית שאותה אנחנו חפצים לחסום. אם נצליח בזה, הרעלן שנייצר יהיה תרופה יעילה. היא תהיה מאוד יעילה למטרה שיצרנו אותה, שזה לחסום את התאים האוטואימוניים, ומצד שני, היא תהיה כמה שפחות יעילה, ולכן טובה עבורנו, בכל המקרים האחרים שאנחנו לא רוצים שהרעלן יחסום תעלות סתם כך בתאים בריאים, אחרת ניתקל במצב של תופעות לוואי, שזה כאמור דבר שהוא לא רצוי.

[מוזיקת מעבר]

אם אתם רוצים את התהליך האידיאלי, כן? החזון או החלום של כל חוקר בתחום, אז הרופאים והחוקרים באים ואומרים, קיימת מחלה קשה, ניקח למשל טרשת נפוצה, שבה התאים האוטואימוניים תוקפים את הציפוי של העצבים שעוברים לנו בגוף, ועל ידי כך פוגעים פגיעה עצבית אה… בלתי חוזרת וקשה מאוד בגוף. מה אתם יכולים להציע כדי לפתור את הבעיה הזו, כדי להתמודד איתה? אם הם מזהים שהסיבה שהמחלה קורית, מחלת הטרשת הנפוצה, מתרחשת בגלל אה… הנוכחות של תאים ממערכת החיסון שתוקפים את הציפוי הזה של העצבים, ואנחנו יודעים, ואלו דברים שהם ידועים, שבתאים האלו יש כמות מאוד גדולה של תעלות אשלגן מסוג מאוד מסוים, קוראים להם Kv1.3, אבל זה רק השם של התעלה, זה לא משנה, זה גם יכול להיות כל דבר אחר. אז תציעו לנו רעלן שהוא ייחודי ל-Kv1.3 הזה. זוכרים את הצלב? במקום צלב ניתן לזה שם יותר מדעי, תעלה מסוימת, שזה שמה. האם אתם יכולים להציע רעלן שדווקא את התעלה הזאת הוא יחסום? אם אנחנו נמצאים כבר במצב מתקדם במחקר, אנחנו הולכים למדף שלנו, הולכים לטבלה שהכנו, ואנחנו כבר חקרנו וגילינו שהרעלן הכי מתאים לתעלה מסוג Kv1.3 הוא רעלן 2.4 קו נטוי A, שכבר מצאנו שהוא זה שהכי מתאים לתעלות מהסוג הזה. מורידים אותו מהמדף, נותנים אותו לרופאים ואומרים: 'לדעתנו, החומר הזה הוא החומר שהכי יתאים למטרה שלכם'.

כמובן שהם יצטרכו לקחת את החומר הזה, לעשות לו בדיקות, קודם כל בתאים, אחר כך על חיות, בסוף על בני אדם, ולבסוף לבסוף, בסוף כל התהליך הזה, אולי התרופה תאושר. חשוב להבין שבתהליך הזה משקיעים המון המון משאבים, עשרות מיליוני דולרים, ולכן מאוד חשוב להתחיל ממולקולת המטרה הנכונה. אם אנחנו הורדנו מהמדף את הרעלן הנכון, בכך סיכוי סביר שהצלנו את חייהם של אלפי אנשים, כיון שחסכנו את השנים שלוקח לבחור ולהתברבר בין הרעלנים השונים, נתנו להם את התשובה הנכונה, הם יכולים לצאת לדרך בתקווה שזה יעבוד. אנחנו אף פעם לא יכולים להבטיח שמה שאנחנו מציעים אכן יצליח, כיוון שמעבר להתאמה בין הרעלן לתעלה יש עשרות גורמים נוספים שיכולים להשפיע. זה כבר התפקיד של הרופאים והמומחים בתחום המחקר התרופתי לבדוק. אבל אנחנו יודעים, יכולים ללכת הביתה בלב שקט לדעת שבזכות המחקר שלנו עשינו את המקסימום ונתנו להם את נקודת הפתיחה הכי טובה שיכולנו, כדי לצאת לדרך עם החלק שלהם של המחקר. ואם בעוד 10 שנים נגלה שבזכות זה יש לנו תרופה לטרשת נפוצה, נוכל כולנו ללחוץ ידיים ולומר שהגענו לתרופה בזכות עבודת צוות שמורכבת מהרבה הרבה שלבים. אנחנו כאן תיארנו את החלק של הביולוגיה המבנית, החלק של ההבנה המולקולרית של איך קורה תהליך הזיהוי בין רעלן לבין תעלה, חלק חשוב מאין כמוהו כדי להמשיך בשלבים האחרים.

חשוב להדגיש ש… הסיפור שסיפרנו כאן הוא קצה קצהו של מקרה אחד שבו התהודה המגנטית הגרעינית יכולה לסייע. למעשה, באופן תיאורטי, כמעט כל מחלה שרק אפשר לחשוב עליה אה… מתרחשת בגלל אינטראקציה בין חלבונים, אינטראקציה רצויה או לא רצויה. ולכן אה… ניתן לחשוב כמעט בכל מצב על תרומה אפשרית לתהודה מגנטית גרעינית ושיטות דומות לה… למציאה של תרופות. השאלה החשובה היא האם ניתן לאפיין מה הם החלבונים שמעורבים במחלה? וזה לרוב ידוע. ברגע שיש לנו את המידע הזה, אנחנו יכולים לצלול לתוך המחקר, לעשות את מה שאנחנו יודעים הכי טוב לעשות ולבוא עם תשובות שיכולות לסייע למחקר בהמשך.

[מוזיקת סיום]

קריין: תודה שהאזנתם ל"בר-דעת", אפליקציית הפודקאסטים של בר-אילן. אנו מקווים שנהניתם, החכמתם ולמדתם משהו חדש. עוד הרבה פודקאסטים מעניינים מחכים לכם באפליקציה. אז תמשיכו להאזין לנו. בר-אילן - משפיעים על המחר היום.

עורך, דור קומט, מפיק ראשי, אורי טולדנו. תודה על ההאזנה.