top of page

מתחת לכל ביקורת - ארומה

Updated: May 24

והפעם, מה הישראלים חושבים על סניפי ארומה? למה האייס מול באילת גרם לעמרי לשכוח איך מדברים? ומה הסיבה שייסדנו את הפינה "אור לקח ללב"?


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 06/08/2023.

קריין: "רשת עושים היסטוריה".

אור: שלום וברוכים השבים והשבות לעוד פרק של "מתחת לכל ביקורת", הפודקאסט שבו אנחנו מבקרים ביקורות של ישראלים ברשת, אני אור בוטבול.

עמרי: אני עמרי הכהן.

אור: והיום אנחנו מדברים על אחת הרשתות המוכרות והייתי אומר השנויות במחלוקת לפי מה שמצאנו בישראל, "ארומה".

בואו נתחיל.

[מעברון מוזיקלי]

אור: נראה לי שאי אפשר להתחיל פרק בלי כמה עובדות מאוורר שיתחילו אותנו.

קריין: "עובדות מאוורר".

עמרי: אז נראה לי שנחזור לגוד אולד חידונים שאני חד לך.

אור: החידונים הטובים והישנים.

עמרי: באיזה שנה קמה רשת "ארומה"?

אור: 1986.

עמרי: לא. [צוחק]

אור: זה העניין של חידון. אני אומר תשובה ואולי היא נכונה. 1997.

עמרי: איי, 4.

אור: הייתי קרוב.

עמרי: בסדר, 1994 קם הסניף הראשון בירושלים, רחוב הלל.

אור: ירושלים?!

עמרי: אני ירושלמי וירושלמים וירושלמיות עכשיו ישמחו לשמוע שזה סניף מיתולוגי ומוכר.

אור: איפה?

עמרי: ברחוב הלל שגם הוא רחוב מאוד מוכר ורווי היסטוריה. זה סניף מאוד גדול של "ארומה" והוא פועל לדעתי 24 שעות, אולי עד היום.

אור: 24 שעות?! מי חייב את האייס קפה ולחם חלומי שלו ב-2 בלילה??

עמרי: אני מסייג את ה-24 שעות, יכול להיות שאני טועה, אבל אני בוודאות בטוח שהוא פתוח בשבתות. שזה בירושלים מטורף, כאילו אין דברים כאלה. זה מאוד מרענן. אז הוא נפתח לפני תכלס הם חוגגים 30 שנה בשנה הבאה.

אור: וואי זה מלא זמן.

עמרי: יש סיפור שלם על הפיצול של "ארומה", אני לא יודע אם אתה מכיר אותו.

אור: זה "ארומה" תל אביב.

עמרי: זהו יש "ארומה" תל אביב, "ארומה" ישראל.

אור: שאני יודע בתור עובד לשעבר.

עמרי: זה היה ה-fun-fact הבא שלי למאזינים ולמאזינות. רציתי לספר שאור עבד ב"ארומה".

אור: בשנה וחצי הראשונות ללימודים אני עבדתי ב"ארומה" שקרובה לסטודיו וזה היה נורא.

עמרי: ואוי טאטע, הסיפורים שסיפרת לי שקשורים בהחלפת כפפות מאחורי…

אור: לאי החלפת כפפות!

עמרי: במטבח שם.

אור: מנקים…

עמרי: שלא נדע.

אור: מבשלים…

עמרי: שלא נדע מצרות.

אור: כן גם הייתי עושה רק פתיחות. הייתי קם ב-5 בבוקר, מקלל את העולם, מתאכזר ללקוחות כי אני עייף ורעב ומשלמים לי מעט. ואז רץ אץ רץ ללימודים.

עמרי: כמה בתי קפה של "ארומה" יש בארץ לדעתך?

אור: כמה בתי קפה בכל ישראל, תל אביב ולא תל אביב.

עמרי: כן…הם התאחדו ב-2021. כמה סניפים של "ארומה" יש בארץ?

אור: 106.

עמרי: 187

אור: וואו! זה מלא!

עמרי: ושים לב לזה, כמה סניפים יש בעולם?

אור: רק בעולם, לא ישראל.

עמרי: רק בעולם.

אור: 23.

עמרי: יש להם 40 סניפים.

אור: זה די הרבה. מה זה הצלחה גדולה, לא? איפה הם פתוחים? רק באמריקה?

עמרי: התחקיר שלי נגמר שם. אני זכור לי משהו ניו יורק, הם פתחו בארצות הברית.

אור: בשביל תחקיר שנעשה כאילו כשעה לפני שהגענו.

עמרי: שקר, למה אתה אומר את זה? בקיצור, זהו. זה העובדות, זה הפאן פאקט.

אור: טוב אז תשמע, למרות שזה מאוד מרשים כל העובדות האלה, את אילן פה זה לא כל כך הרשים. אני דורש בשביל אילן כמו שאני קורא אותו, מוזיקה קלאסית. מוזיקה קלאסית מהמאה ה-18 אם אפשר. לא משהו מוכר תני לי דיפ רקורד של בטהובן וזה הולך ככה.

"מזמן לא הייתי בקפה זה. זכרתי קפוצ'ינו טוב אבל מאז זרם הרבה קפה והקפוצ'ינו שקיבלנו אני וזוגתי היום בצהריים היה דלוח. הרבה חלב, מעט קצף, בלי שום קצף סמיך. למעשה, בלי קצף בכלל ובלי טעם. בקיצור חוסר ידיעה של הבריסטה איך צריך להכין קפה. סלט החלומי שהזמנו גם הוא זקוק לשיפור גם בטעם וגם בכמות הגבינה. המחיר הזול שלו לא מצדיק רמה כזאת. אז הזול אולי זול אבל לא טעים."

עמרי: אני מדמיין כאילו שאבי טולדנו כתב את התגובה הזו עם ה-'ר' שלך.

אור: זה היה כל כך מפורט. אני אמשיך לעוד אחת?

עמרי: בטח.

אור: זה קצת ארוך, זה סיפור. זה מתחיל כמו הסיפורים הכי טובים ב-"ערב טוב" שזה… זה מעצבן אותי בצורה לא פרופורציונלית. קודם כל, אתי, מה מה הסיכוי שאני אקרא את זה בערב? אני יכול לקרוא את זה בכל שעה ביום, מה את מתחילה ב-"ערב טוב"?? זה שהיה ערב כשכתבת את הביקורת, לא אומר שיהיה ערב. עכשיו יותר מזה, כל הדבר הזה זה פנייה לאישה ספציפית. גוגל ריביוז זה לא המקום לפנות לאנשים ספציפיים, בשביל זה המציאו את הטלפון! אז אתי כותבת ככה, כוכב אחד מן הסתם כי היא כותבת פה טירדה.

עמרי: [צוחק] מה זה טירדה?

אור: זה רנט.

עמרי: מה זה רנט?

אור: התמרמרות ארוכה, כועסת ומפורטת. קיבלת את מה שאתה רוצה? אתי כותבת ככה מוזיקת מלחמה בבקשה.

"ערב טוב כאן אני פונה לג'ני מנהלת "ארומה" לב המפרץ אני הייתי היום בסניף שלך אחרי ויכוח עם אחותי שרצתה ללכת ל"גרג קפה" או "קפה קפה" אבל אני אוהבת את "ארומה" לצערי ממש התאכזבתי עשינו הזמנה ורוב הדברים שרצינו אין עם זה חסה טונה אבוקדו."

אני עוד שנייה אמשיך, אני רק רוצה להוסיף, שכחתי להגיד, אין כאן פיסוק בכלל. אז כל פסיק או נקודה שאתה שומע, מגיע ממני. אני מקווה שזה במקום הנכון יש נקודה אחת בכל הסיפור הזה והיא במקום הלא נכון. אתה תדע כשהנקודה הזאת מגיעה, אוקיי? אני ממשיך.

"עשינו הזמנה ורוב הדברים שרצינו אין עם זה חסה טונה אבוקדו לחם מלא או מחמצת הזמנו דברים אחרים ולצערי הרגשתי שעשו לי טובה שהכינו לי אוכל סליחה אבל אני משלמת זה לא בחינם קיבלתי ביצה עין שרופה למטה גבינת חלומי שצריכה מסור לחתוך אותה וסלט עלים שיצא ישירות מהשקית לצלחת ובנוסף טבח שלא רצה לחתוך חסה שהביאו לנו במיוחד סלט שביקשנו בלי בצל ובכל זאת אמרו בצל קפוצ'ינו שהיה פשוט קר אבל כבר לא יכולנו להתלונן שוב התאכזבנו אכזבה גדולה רוב האוכל נשאר בצלחת ויצאנו משם אם זה יקרה לטיפולך חמודה אם את רוצה שאנשים יבואו אליכם למרות שאנשים באים אבל כנראה שלא נתקלו או שבאנו לא יפה לאותו טבח שיכין את האוכל אז לטיפולך. תודה ושיהיה לך המשך ערב נעים."

[צוחקים]

עמרי: סיימה בטוב.

אור: היא התחילה ב"ערב טוב" וסיימה ב"ערב נעים". יש לה פה פעמיים, אני לא יודע אם שמת לב כי בסוף כבר ממש היה לי קשה לקרוא בלי הפיסוק כי אני לא יודע מה מתרחש פה. בשביל זה המציאו אגב פסיקים ונקודות, כדי שאפשר יהיה לקרוא את התוכן שלכם. אבל גם בהתחלה וגם בסוף בורח לה מונולוג פנימי שמה אכפת לי? כאילו היא כותבת בהתחלה:

"היינו היום ב"ארומה" לב המפרץ, הייתי היום בסניף שלך."

קודם כל, זה לא סניף שלה, היא פשוט מנהלת את הסניף, אבל בסדר.

"הייתי בסניף שלך אחרי ויכוח עם אחותי שרצתה ללכת לגרג או קפה קפה אבל אני אוהבת ארומה."

מה אכפת לי!?!!!? מה זה חשוב?!?! מה אכפת לי!??! על מה את מדברת?! ובסוף אחרי כל הקפה החסה לא רצו לחתוך לנו, כן רצו לחתוך לנו.

"רוב האוכל נשאר בצלחת ויצאנו משם אז זה יקרה לטיפולך חמודה אם את רוצה שאנשים יבואו אליכם. למרות שאנשים באים אבל כנראה שלא נתקלו או שאנחנו באנו לא יפה לאותו טבח בקיצור ערב טוב"

היא, כאילו העובדות נכנסות לה בדרך.

עמרי: הייתי מכניס את הביקורת הזאת לפינה 'לקחה את זה אישית' ואז את הפינה הזאת מכניס לעוד פינה שקוראים לה 'אור לקח את זה אישית'. זו פינה בתוך פינה.

אור: אוי טוב, תן לי, תן לי משהו להרגיע אותי.

עמרי: יש לי ביקורת שתי מילים.

אור: אפשר לנחש?

עמרי: אין לך סיכוי. אז רציתי להגיד שזה נכנס לפינה של 'לא היית שם'.

קריין: "לא היית שם".

אור: זה יכול להיות הכל.

עמרי: אחר כך יכתבו לי 'אה דווקא זה כן הגיוני כי יש שם את הזה וזה'. אז כאילו אני לא יודע.

אור: נכון, אתם גם כותבים הרבה. אגב, אנחנו אוהבים שאתם כותבים לנו.

עמרי: נכון!

אור: ואתם מוזמנים ויכולים לעשות את זה בקבוצת הפייסבוק שלנו "מתחת לכל ביקורת הפודקאסט" ששם אפשר גם להגיד לנו מה אתם חושבים. גם להגיד לנו שטעינו בכל מיני דברים כי אנחנו עושים את זה לא מעט. גם לדבר איתנו על עסקים שאתם רוצים לדבר עליהם ואפילו להראות ביקורות ספציפיות שבא לכם שנדבר עליהם, אז אז לכו לשם.

עמרי: אז הילי השאירה הכוכב אחד. ואני חושב שזה נכנס לביקורת של 'לא היית שם', אבל אולי תתקנו אותי. והיא כתבה ככה:

"הארטיק נשבר"

יש ארטיקים ב"ארומה"?

אור: יכול להיות שיש ארטיק.

עמרי: אבל זה ארטיק של "תמרה" כזה.

אור: כן,

עמרי: אבל זה לא ביקורת.

אור: זה לא ביקורת! זו עובדה. זו התרחשות.

עמרי: אולי זה נשבר בגללך, למה זה ביקורת? הם פשוט הורידו את הדירוג של הסניף הזה.

אור: אז זו אמנם לא ביקורת, אבל לי הו, לי יש ביקורת בשבילך. ובשביל הביקורת הזו אני צריך פסנתר נוגה. אני מתעל את הדמות.

"בית קפה "ארומה" בקניון לב המפרץ חיפה. הייתי כאן בעבר והיום אני יושב שוב. שעת בוקר והמקום חצי מלא, אני מחכה ואין אף מלצרית שתגיע אליי.

בינתיים בתפריט אני רואה שמיץ סחוט טרי גזר או תפוח מתחיל ב-16 שקל, קרואסון עולה 12 שקל. ארוחת בוקר ישראלית ללא שתייה עולה 36 שקל, סלט ירושלמי רגיל עולה 39.

אני ממתין למלצרית, ההמתנה ארוכה.

בסוף הבנתי שזה שירות עצמי".

[צוחקים]

עמרי: יש! [צוחק]

אור: "בסוף הבנתי שזה שירות עצמי" זה אולי המשפט הכי טוב ששמעתי.

עמרי: וואו…

אור: לא כתבת את זה בלייב, הוא לא מדבר והמחשב מקליט אותו, אתה הקלטת בידיעה,

עמרי: הוא משחזר, הוא משחזר.

אור: בסופו של דבר אתה יצאת מטומטם, אתה חיכית על המלצרית במקום שאין!

עמרי: למה הוא מפרט את המחירים? זה ידוע בתפריט!

אור: נכון, אז הוא ממשיך "בסוף הבנתי שזה שירות עצמי שאני לא אוהב. הקופאית אמרה לי שזה שירות עצמי". להגיד על מקום שאף אחד לא הסתיר ממך, שאומר מראש אין פה, זה שירות עצמי, אין פה מלצריות, זה כמו לכעוס על קולנוע שאין בו מלצריות. במקום הזה לא עובדים מלצרים. אין לך מה להתאכזב מזה, זה חלק מחוקי המשחק!

[חסות]

עמרי: יש פה מישהו שאני מנסה להבין איך להקריא את השם שלו, מלא אותיות באנגלית כזה כאילו נלחץ לו קאפס לוק או משהו. אני אנסה להביא את הכי טוב שלי מבחינת קול של מכור.

אור: של מכור?!

עמרי: ג'אנקי כזה…

אור: אוקיי אוקיי.

עמרי: "אם המקום נסגר בחצות, איך ייתכן ששעה לפני הסגירה כבר אין שום מיץ טבעי למכירה????

ארבעה סימני שאלה.

אור: ארבעה סימני שאלה??

עמרי: ג'אנקי של מיץ טבעי וגם מה אתה רוצה בן אדם?

אור: זה גם קצת מעולמות הקונספירציה. 'אם הם סוגרים בשעה מסוימת איך זה שכבר שעה לפני אין?' כי מנקים את המכונות האלה 9,000 שעות!!! הנה אני אגלה לך, סבבה?

עמרי: טרחת לעשות ביקורת על זה, על זה ששעה לפני הסגירה נגמר המיץ טבעי?

אור: הכל בסדר, זה מתקזז עם זה שאנחנו, עכשיו אני חוזר להיות עובד. פותחים שם באיזה 5 בבוקר וב-5:52 כבר מגיע איזה מישהו תוך כדי שאני מקלף מלפפונים ורוצה 12 סנדוויצ'ים קטנים. כמעט ירקתי לו בסנדוויצ'ים. לא יורקים בסנדוויצ'ים ב"ארומה", שזה לא מה שישתמע.

אתה רוצה לשמוע רגע ביקורת עניינית?

סוף סוף מישהו שכותב לעניין או כותבת. יכול להיות שאת מכירה אותה זלטה, אגב, כי השם משפחה שלה הוא גם צ'בן, אז אולי אתן חברות.

עמרי: אוי לא.

אור: סוף סוף כותבת רצינית, כאילו ברומו של עולם.

עמרי: אתה אמרת עכשיו אולי אתן חברות? [צוחק] גם לה קוראים צ'בן, אולי אתן חברות או משהו או קולגות.

אור: זה המקבילה של אתה מרוקאי, אתה מכיר? זה מה שעשיתי עכשיו. בקיצור x צ'בן כותבת:

"יש שם אחת מתנהגת מגעיל, לא יודעת להתייחס ללקוחות כמו שצריך. אני מדברת אתכם על זה שאני יושבת עכשיו ואין פה לחץ. מתנהגת כאילו היא איזה מלכה של העולם. "ארומה" צריכים לעשות בדיקה את מי מעסיקים."

עמרי: [צוחק]

אור: מכירה אותה זלטה?

עמרי: זלטה?

אור: אתן חברות? זאת את? זלטה יושבת בארומה, יש שם אחת מתנהגת מגעיל. לא כמו שצריך. [צוחק] אבל גם לה יש פודקאסט, היא כותבת בעצמה. "אני מדברת אתכם" מי זה אתכם?! מי זה אתכם?! עזבי את הקהל!

עמרי: יש פה את חיים, כוכב אחד.

"למה בארומה בכל הארץ אמריקנו גדול לקחת 8 שקלים ובארומה ACE מול אילת."

אור: ICE.

עמרי: שיט.

"למה בארומה בכל הארץ אמריקנו גדול לקחת עולה 8 שקלים ובארומה ICE מול אילת." אה, זה אייסמול.

אור: כן!

עמרי: שיט.

[צוחקים]

עמרי: שוב.

אור: אייס מול אילת.

עמרי: לא היית שם. אתה לא היית שם.

אור: לא הייתי שם.

[צוחקים]

עמרי: אוקיי.

"למה בארומה בכל הארץ אמריקנו גדול עולה 8 שקלים ובארומה אייס מול אילת".

אור: לא!

עמרי: אוי שיט! רגע, אייסמול, אייסמול! מי האידיוט שקרא לקניון מול ים, גם יש שם איזה עניין עם זה.

אור: אבל מי האידיוט שקורא את אותו דבר שלוש פעמים ולא משתפר?

עמרי: אני, אני, אני… אוף.

אור: [צוחק]

עמרי: טוב אולי הקול מפריע.

"למה בארומה בכל הארץ אמריקנו גדול לקחת עולה 8 שקלים ובארומה אייסמול אילת 9 שקלים? שקרנים חוצפנים בדרך לתביעה ייצוגית."

אור: וואו…

עמרי: איזה חמוד!

אור: אי אפשר להגיב שם חוץ מהבעלים שיכולים לתת לו לייקים. מיתי!

עמרי: יש לו 4 לייקים חביבי.

אור: אז הם איתו לשאלתו.

עמרי: תביעה ייצוגית בדרך.

אור: גם זה מוזר. באילת אמור להיות יותר זול.

עמרי: כן בלי מע"מ, לא?

אור: יש לי כאן את ה'לא היית שם' הכי מכמיר לב שאתה תשמע. כי אולי הוא כן היה שם, אני לא יודע, נשמע שהוא צריך מישהו לדבר איתו. לפי התמונה אני רואה שזה בן אדם מבוגר. עמי כותב ככה על ארומה בתל אביב.

"איני מבקר בכל הארץ וכי מה יש לי לעשות במקומות שהיו ואינם חוץ מאשר ביקור אצל הרופאים שלי שאני מחויב לבקרם שלא מרצוני ולא בששון ולא בשמחה, אלא לצערי הרב. תודה לכם מראש. איני יודע מה הייתי עושה בלעדיכם וגם מה שהאפליקציה שלכם היא מאוד טובה ואפילו שאין לי רכב ומעולם לא היה רכב וזאת מבחינה בריאותית. בכל אופן, שתהיו לי בריאים וחזקים ושנפגש תמיד אך ורק בשמחות שלכם ושל כל עם ישראל אמן ואמן סוף. ושיהיה לכם אחלה של יום מקסים מהנה ומבריא וסוף שבוע מהנה."

עמרי: חמוד, מכמיר לב.

אור: וואו.

עמרי: זה צוואה. הוא השאיר צוואה.

אור: ממש. הוא נפרד מהיקירים לו שבמקרה זה כנראה החבר'ה ב"ארומה". אנחנו נשים ביפ לשם משפחה שלו, לא נשאיר את השם משפחה שלו. אבל כן רציתי לחלוק את זה איתך כי אמנם הוא לא היה שם אבל הוא יישאר פה.

עמרי: אז בוא נעשה רצף 'לא היית שם', גם לי יש אחד.

אור: אוקיי.

עמרי: אז אפשר להכניס שוב את ה'לא היית שם'.

קריין: "לא היית שם".

עמרי: שמעון, כוכב אחד.

"שירות חדרים גרוע, המון זמן למענה. לא פחות משעה המתנה. את האמת לא לעוף כמו הציפייה."

זה גם 'לא היית שם' כי איזה שירות חדרים?

אור: לא היית שם בתוך הראש שלך כשכתבת את זה, מה זה לא לעוף כמו הציפייה? מה?

עמרי: לא לעוף, לא לעוף כמו הציפייה. לא לעוף! אולי הוא התכוון, לא לעוף על זה.

אור: כמו שאתה מצפה.

עמרי: כן.

אור: אל תעוף רחוק מדי כמו שאתה רוצה לעוף.

עמרי: כאילו AI עשה גוגל טרנסלייט לבילד אפ. לא לעוף.

אור: יש כאן שלוש דרגות של טמטום. יש לי כאן את יוסף שגם מעניין, גם לו יש כמה רמות של של טעות. הרמה הברורה ביותר 'לא הבנת את הפורמט'. כי הוא נתן חמישה כוכבים לביקורת שהיא שלילית, אבל מה שהוא כתב זה "לא אהבתי שירות. גרוע ביקשנו פיצוי. על. עוגמת. נפש קיבלנו סירוב". אוקיי? זה מה שהוא כתב.

עמרי: זה כמו פיוט כזה מרוקאי.

אור: אני חושב שהוא כתב הייקו, זה מה שהוא ניסה לכתוב. מה שהוא רצה לכתוב זה 'לא אהבתי. שירות גרוע. ביקשנו פיצוי על עוגמת נפש, קיבלנו סירוב.' שזה מצחיק בפני עצמו.

אתה לא חייב לגלות לכולם שסירבו לך, אבל בסדר. אבל בגלל שהוא לא יודע לנקד כי הוא שם חמישה כוכבים ונקודות בכל מקום, יצאה לו ביקורת שהיא בלתי קריאה.

עמרי: אוקיי אז הביקורת הבאה אני רוצה להקדיש אותה.

אור: למי?

עמרי: לחבר שלי שקוראים לו חגי. חבר שאני מאוד אוהב, חבר שלי מהצבא.

אור: אוקיי.

עמרי: אחד הסרטים האהובים עלינו זה "אלאדין" של דיסני. אז אנחנו, אחד הקטעים האהובים עלינו מתוך "אלאדין" זה שג'אפר כל הזמן דוחף קרקרים ליאגו על הכתף, נכון?

אור: 'קח קרקרים אידיוט!'

עמרי: בדיוק! אז אני מדמיין שאת הביקורת הבאה כתב יאגו.

אור: אחרי שנדחף לו קרקר?

עמרי: שים לב לביקורת.

אור: אוקיי.

עמרי: כוכב אחד.

"נתנו את האוכל שלי למישהו אחר. כשביקשתי פיצוי הביאו לי קרקר."

[צוחקים]

עמרי: יש בארומה קרקר.

אור: 'קרקר עוד פעם אחת!!!'

עמרי: אני מדמיין שנכנס כזה תוכי ל"ארומה". כולם כזה 'עוף מפה, אוי יש פה ציפור'.

אור: 'תן לו קרקר'. 'נתנו לי קרקר'

עמרי: 'קח קרקר', זה החיקוי שלי לג'אפר. 'קח קרקר'.

אור: קרקר…

עמרי: 'יאגו, מ-1 עד 10 אתה 11'. נכון יש איזה קטע כזה?

אור: יש משהו כזה.

עמרי: אוקיי.

אור: יש לי כאן את דדי שכתב, לא יודע למה זה מצחיק, פשוט כי אני מדמיין. לא יודע יש פה איזה דיכוטומיה שמצחיקה אותי. חמישה כוכבים.

"אייס קפה הכי טעים בארץ כנ"ל שוקו".

[צוחקים]

עמרי: מה זה אומר?

אור: שיש כאן כנ"ל שוקו הכי טעים בארץ. אבל מצחיק אותי, התמונת פרופיל שלו זה כריש או משהו קשוח כזה. "אייס קפה הכי טעים בארץ כנ"ל שוקו."

עמרי: כנ"ל! אוקיי, אז יש פה מישהי בשם שני, נתנה כוכב אחד. אני אקריא את הביקורת, אתה תגיד לי מה לדעתך היא הזמינה. כי כאילו התת כותרת של זה מבחינתי זה 'מה לעזאזל הזמנת?'

אור: אוקיי.

עמרי: כוכב אחד.

"שירות מזעזע, עושים טובה שנותנים שירות. הזמנתי מקושקשת, לא נאמר לי שתגיע בתוך סלט עם טחינה מעל. ביקשתי שיורידו לפחות את הטחינה ועשו לי פרצופים. בסוף החליפו. חביתה לא טעימה, תוספת העוף קרה ומלוחה."

[צוחקים]

אור: מה? כמה שכבות של אוכל נתנו לה?

עמרי: אני אחזור על הפריטי מאכל.

אור: אוקיי, אני אעבור איתך את התהליך מחשבה שלי.

עמרי: הזמנתי מקושקשת.

אור: היא הזמינה מקושקשת.

עמרי: לא נאמר לי שהיא תגיע בתוך הסלט.

אור: איזה סלט? לא הזכרת אותו מקודם ואין סלט עם מקושקשת.

עמרי: "עם טחינה מעל!"

אור: זה יכול להיות חלק מהמקושקשת, אבל לא חלק מהסלט, אוקיי.

עמרי: "החביתה לא טעימה"

אור: אין חביתה, לא הזכרת חביתה עד עכשיו.

עמרי: [צוחק] "תוספת העוף קרה ומלוחה." [צוחק] והיא שמה תמונה. רואים שזה "ארומה" לפי התמונה. כתוב "ארומה" על המפית.

אור: זה כל "ארומה". המטבח סגר ונתן לה את כל מה שנשאר.

עמרי: יש פה קערה עם סלט וחתיכות מקושקשת. אין פה עוף, אומייגאד איך קוראים למנה הזאת בתפריט? מי שיודע שיכתוב לנו בקבוצה.

אור: מקושקשת על סלט נשמע הדבר הכי מגעיל…

עמרי: ועוף.

אור: ועוף וטחינה בתוך. או מיי גוד.

[חסות]

אור: זה מעניין שאמרת 'מה לעזאזל הזמנת?' בגלל שזה גם הכותרת של מה שאני הולך לקרוא לך עכשיו. איך קראת מקודם לפינה שאור לוקח את זה אישי יותר מדי זה היה בפרק הקודם?

עמרי: לא, ממש בתחילת הפרק הזה.

אור: אה אוקיי.

עמרי: אתה מרגיש טוב?

אור: אני תקשיב, המוח שלי,

עמרי: [צוחק]

אור: באלף חתיכות, אני לא יודע מה קורה.

עמרי: כן, לקחת את זה ללב.

אור: לקחתי ללב. אוקיי, אז זה ייכנס לפינה הזו. דרור כותב, חמישה כוכבים.

"מחיר זול שמונה וחצי שקלים מעולה."

מה קנית??? אני לא יכול! אם קנית קפה, באמת מחיר מעולה, צודק כמו שעמרי אמר בהתחלה, יחסית זה מחיר אחלה. אם קנית מסטיק בזוקה, לא מחיר מעולה. אני לא מצליח להבין מי כותב דבר כזה. אני יודע שזה מרתיח אותי יתר על המידה, אבל תחשוב שאתה פותח את הטלפון שלך, אתה רוצה לפרגן ל"ארומה", אתה מוצא את הסניף, אתה כותב "כתוב ביקורת", אתה לוחץ על הכפתור וממש כותב את זה "מחיר זול שמונה וחצי שקל מעולה" ולרגע לא עוברת לך המחשבה בראש של מה קניתי תמורת הכסף הזה?

עמרי: אוקיי אז יש לנו עוד ביקורת שאני אבקש מזלטה לשים לנו מוזיקת פרנויה. לא יודע מה זה אומר.

אור: אולי מוזיקת סספנס כזה.

עמרי: "תיקים באפלה" קראו לזה? מה שאמרת זה גם טוב.

אור: סספנס, מן מתח אבל עם מהירות. פה פה פה פה.

עמרי: מישהו רודף אחריי, בית משוגעים אולי.

[מוזיקה]

עמרי: [מתנשף כאילו רודפים אחריו]

אור: רגע, עמרי נכנס לתפקיד.

עמרי: "ביקשתי קפה וגם את זה חששתי לשתות. לא אכלתי, ברחתי."

אור: [צוחק]

עמרי: מה? מי? איפה? אקספוזיציה, מה קרה? סיפור כעס שלם, אני מרגיש שצריך לחלוק איתנו איתן.

אור: לי יש כאן מישהו שדווקא מאוד מתלהב מהמקום. לפי התמונה שהוא צירף, אני יכול לספר לך שהוא בהחלט אופנוען. לא, לא מומחה גדול בזוויות צילום, כי הוא נתן. יש כאן הרבה סנטרים, יש כאן יש כאן שפע סנטרים.

והוא כותב ככה, איזה דמות נעשה לאופנוען קצת, קצת מזדקן… קצת גדול.

"מקום ונקודת מפגש קבועה מדי שבת בצפון צומת צמח תחנת דלק פז, פתוחה בשבת קפה "ארומה" רמת שירות מעולה. מקום מרכזי לכל הקבוצות של האופנוענים מכל רחבי הארץ. אין לי שום צורך בתתי קבוצות. בכבוד רב אופנוען הוותיק [ביפ!]. תמשיכו להגיע חברים!"

עמרי: [צוחק] הייתי מוריד את השם משפחה שלו.

אור: ברור, לצנזר שמות משפחה, תמיד.

עמרי: אני אקריא לך ביקורת, קודם כל נקי ואחר כך אני אעשה איתך הפעלה.

אור: אוקיי.

עמרי: נטע נותנת חמישה כוכבים.

אור: אווו!

עמרי: אני לא החלטתי אם זה ביקורת טובה או רעה, אז אני קורא אותה רגע נקי.

אור: ניטרלי.

עמרי: ניטרלי. נטע רע לי. קוראים לה נטע.

אור: יפה, בוא תמשיך רגע לביקורת.

עמרי: "עמוס, בלגן, אבל פתוח כל הזמן. 6 בבוקר, שישי בערב עובדים מיומנים, זריזים, הכל הולך מהר, למרות שתמיד עמוס. אוכל הכי טרי וכמו ב"ארומה", אבל הכי טוב שאפשר לצפות. פחות נעים לשבת כי רועש וצפוף, אבל בשביל לקחת זה מצוין."

עכשיו ההפעלה היא,

אור: סליחה, אני מרגיש שלא הצלחתי להבין מילה.

עמרי: בדיוק. אנחנו נעשה משחק.

אור: אוקיי.

עמרי: אני אקרא את זה שוב ואתה אתה יכול להתרחק טיפה מהמיקרופון. כל פעם שאני אגיד משהו שהוא טוב, אתה תגיד 'זה משהו טוב' וכל פעם שאני אגיד משהו רע, אתה תגיד 'זה משהו רע'.

אור: אוקיי אני איך קוראים לזה? הברומטר.

עמרי: אוקיי, מוכן?

אור: כן.

עמרי: "עמוס"

אור: רע.

עמרי: "בלגן"

אור: רע.

עמרי: "אבל פתוח כל הזמן"

אור: טוב.

עמרי: "6 בבוקר שישי ערב"

אור: טוב.

עמרי: "עובדים מיומנים"

אור: טוב!

עמרי: "זריזים"

אור: טוב!!

עמרי: "הכל הולך מהר"

אור: טוב.

עמרי: "למרות שתמיד עמוס"

אור: רע.

עמרי: "אוכל הכי טרי"

אור: טובבב.

עמרי: "כמו ב"ארומה" אבל הכי טוב שאפשר לצפות"

אור: מממ בסוף טוב? [צוחק]

עמרי: "פחות נעים לשבת"

אור: רע.

עמרי: "כי רועש"

אור: רע.

עמרי: "וצפוף"

אור: רע.

עמרי: "אבל בשביל לקחת זה מצוין".

אור: טוב.

[צוחקים]

עמרי: חמישה כוכבים!

אור: חמישה כוכבים זה אומר שזה יתממצע לה המאוד גבוה בסוף.

עמרי: כן.

אור: אני מציע לך וכמובן למאזינים שלנו להתיישב רגע בנוח בכיסא כי יש לנו סיפור. אוקיי? אנחנו הולכים לשמוע סיפור, זה ייקח קצת זמן, אבל זה יהיה שווה את זה. ואנחנו נצא בצד השני שונים מאיך שנכנסנו.

ובשביל זה אני מבקש כמו כל פעם שרוצים להעביר שיעמום וטמטום, מוזיקת בוסה נובה. אולי המוזיקה הטיפשית ביותר שאנשים יצרו.

עמרי: יש יותר.

אור: מה?

עמרי: רגאטון לטיני.

אור: נכון.

עמרי: סליחה, תמשיך.

אור: זהו, איבדנו את כל המאזינים שלנו, אבל זו גבעה שאני מוכן למות עליה. לא על הרגאטון, על בוסה נובה. זה מוזיקה מטומטמת שנועדה למעליות וגם שם שמים אותה כבדיחה על זה שאתה תקוע במעלית. אוקיי, אז רונית כותבת ככה, נוח לך?

רגע, איזה קול אני אתן לרונית? איך נשמעת מישהי שמאוד מרוצה מעצמה וגם חושבת שמאוד מעניין את כולם לשמוע על היום שלה?

עמרי: אנרגטי כזה מעצבן.

אור: אנרגטי אנרגטית כזאתי אוקיי.

"לכל אחד יש תענוג מפוקפק, כזה שהוא מבזבז עליו כסף בלי שיש בזה הגיון ממש. אצל נשים לרוב זה יסתכם באוסף של נעליים או תיקים, אבל אני סטיגמה של אישה ביותר מדי תחומים. אז בחרתי לבזבז כסף ולפתוח את הבוקר ב"ארומה" שמתחת לעבודה שלי בשוקן. יש לי מכונת נספרסו בבית ויש לי את האפליקציות של העיתונים ובאופן מוזר אני בוחרת כבר שנים לקום מוקדם בצורה קיצונית ולשלם כסף כדי לשבת רבע שעה-עשרים דקות גג לפני שאני מתחילה לבחון לאן מוביל היום שפתחתי. בחישוב זריז לאורך השנים כבר היה זול יותר לקנות מניות ב"ארומה", גם ככה כל מי שעוקב אחרי היוזר שלי בטוויטר חושב ש"ארומה" זה שם המשפחה שלי. כולם יודעים שמשם אני מקשקשת לציבור.

אין לי צורך להגיד את השם שלי או איך שאני שותה וכבר לא נוזפים בי שהרותח שורף את החלב. קיצר, יכולתי ליפול לסמים או אלכוהול, כולו קפה אל תעשו מזה דרמה."

אם היה קורס באוניברסיטה מבוא למה כ'פת לי זה היה הספר. זה מה שהיית קורא. רונית, מה אכפת לי בחזקת מהחיים שלך! אין להם מקום פה, פה ביקורות גוגל! זו לא כתיבה יוצרת! גם "טוויטר" אגב זה לא כתיבה יוצרת. לפחות "טוויטר" מגבילים את מספר התווים שלך כדי שלא יקרה דברים כאלה!!!

עמרי: מסתבר שהיא אושית "טוויטר". היא קידמה את העמוד "טוויטר" שלה.

אור: אני חיפשתי אותה ב"טוויטר" והיא אושיה של התחת שלי!

עמרי: אושיית כלום. [צוחק]

אור: איזה, אני לא יודע אפילו למה זה כל כך מעצבן אותי. אוקיי עכשיו דבר קטן לקראת סיום, אם הייתי אומר לך שיש לי 'לא היית כאן' אבל ברוורס, מה היית חושב שאני מתכוון?

עמרי: 'כאן היית לא'. סתם, היית כאן, אבל לא כתבת על המקום?

אור: אוקיי אז גם אני לא הייתי מצליח לנחש את זה במקומך וענבל כותבת ככה. כוכב אחד.

"אין כאן ארומה"

עמרי: אוי מעולה!

[צוחקים]

עמרי: יש!

אור: זה לא שהיא לא הייתה כאן, זה שהיא הייתה כאן והעסק לא היה כאן!

עמרי: אז בעצם ה'לא היית כאן' מתייחס לסניף.

אור: לסניף! הסניף לא היה כאן. וכדי לסיים, אני רוצה לתת לך ביקורת שאם בתחנה המרכזית היה לנו מישהו שאני הנחתי שהוא נדרס על ידי אוטובוס תוך כדי שהוא כתב, כאן אני מניח שהוא נחנק מסנדוויץ' חלומי.

עמרי: זה הז'אנר החביב עליי, אני רק אומר.

אור: כי משה כותב שני כוכבים.

"טוב. אין לי כל פעם" [צליל של נחנק]

[צוחקים]

עמרי: רגע, מה כתוב? "אין לי כל פעם" ואז מה כתוב?

אור: זה "טוב. נקודה, אין לי כל פעם"

עמרי: זהו?

אור: זהו. לא נקודה, לא שתי נקודות, לא שלוש נקודות, כלום. אין לי ולכן אני מדמיין שזה נכתב "טוב אין לי כל פעם" [נחנק] ומה יותר מצחיק? מישהו עשה לזה לייק. מישהו ראה "טוב אין לי כל פעם" פאקינג איי, צודק אחי.

עמרי: הוא החליק הוא ככה הוא לפני שהוא נחנק, הוא לחץ על, טוב עם זה אנחנו חייבים לסיים.

אור: טוב, נראה לי שמספיק, מספיק לגמרי.

[מעברון מוזיקלי]

אור: זה היה פרק על "ארומה". תודה לצוות רשת "עושים היסטוריה" לזלטה צ'בן, עורכת התוכנית, ליובל דרור העורך הראשי, לדני טימור המנהל העסקי, לשלי נוי, מנהלת ההפקה לאביב שם טוב, סמנכ"ל תפעול ומנהל המכירות ולעמית חזזי מצוות המכירות. בצוות התוכנית גם הילה שמש ושלי גואטה.

אתם כאמור מוזמנים להציע לנו רעיונות לפרקים או לביקורות ספציפיות בעמוד הפייסבוק שלנו ולהאזין בכל אפליקציה ובאתר של רשת "עושים היסטוריה", אני אור בוטבול.

עמרי: אני עמרי הכהן.

אור: ניפגש בפרק הבא.

עמרי: ביי.

אור: ביי.

[מוזיקה]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

41 views0 comments

Comentarios


bottom of page