מתחת לכל ביקורת - סופרלנד

והפעם, ביקורות של ישראלים על הסופרלנד! על איזו רכבת הרים התרחש מרחץ דמים? מה מפחיד יותר - הקומבה או מפלי האימה? והאם לילך אכן התעלפה לפני שהספיקה לכתוב ביקורת?

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 13/08/2023.

[פתיח]: "רשת עושים היסטוריה".

[מנגינת פתיחה]

אור: שלום וברוכים השבים לעוד פרק של "מתחת לכל ביקורת", הפודקאסט שבו אנחנו מבקרים ביקורת של ישראלים ברשת. אני אור בוטבול.

עמרי: אני עמרי הכהן.

אור: היום אנחנו נדבר על מקום שלדעתי לא הייתי בו אף פעם, הייתי רק במתחרה המוביל, במתחרה היחיד. אתה היית?

עמרי: אני לא הייתי שם.

אור: מעולם?

עמרי: לא הייתי שם!

אור: לא היית שם! ולכן גם לא כתבת ביקורת. אנחנו מדברים, כמובן, כפי שהסקתם, בגלל שזה כתוב בכותרת של השם של הפרק - על הסופרלנד. בוא נתחיל.

[מוזיקה]

עמרי: טוב צריך להניח את זה כבר בתחילת הפרק.

אור: אני אניח את זה כאן.

עמרי: אתה אוהב פארקי שעשועים.

אור: אני חולה על רכבות. אתה יודע, בישראל זה לא מה שיש בחוץ לארץ.

עמרי: כן, "בחו"ל הארץ".

אור: "בחו"ל הארץ", כשאנחנו היינו ביחד "בארה"ב הברית", אני מאוד רציתי שנלך ליוניברסל…

עמרי: כן.

אור: או לדיסני…

עמרי: נכון.

אור: אבל זה לא "הריבה" שלך.

עמרי: היינו… זה לא "הריבה" שלי, זה לא כוס התה שלי…

אור: לא כוס התה בכלל.

עמרי: היינו לא מזמן בארצות הברית ואור יותר מרמז לי, יותר מפעם אחת…

אור: דרשתי! [צוחק]

עמרי: ביקש לשלם על הכרטיס שלי שנלך ל-universal studios.

אור: שזה איזה 500 שקל.

עמרי: וליורודיס… מה זה? לא יורודיסני, זה באירופה.

אור: יוניברסל ודיסנילנד.

עמרי: דיסנילנד, שיש… אה…

אור: יש six flags שזה בכלל חלום.

עמרי: כן, אז אני סירבתי בתוקף, אני מרגיש שעברתי את הגיל, הגוף לא מתיר לי יותר, אני מרגיש…

אור: אבל לא חייבים את הרכבות המפחידות, יש שמה… זה החוויה של הפארק, של ה…

עמרי: כן…

אור: הצבעוניות, והלחזור להיות ילד.

עמרי: פריצת הדיסק שלי לא תסכים איתך.

[שניהם צוחקים]

עמרי: אז, אממ…

אור: וכשיהיו לך ילדים?

עמרי: אז, אממ… תשמע, זה שאלה. אני אעביר אותם את הסיוט הזה ויש פה גם איזה ביקורת שתכף מדברת גם… אני נתתי לזה את הכותרת של…

אור: כן, יש הרבה עיסוק בילדים.

עמרי: "למה אבא אשם?".

אור: אוקיי.

עמרי: יש פה איזה אבא שלקח את הילדים… למה הגענו לנושא הזה? אין לנו ילדים.

אור: אני אקח את הילדים שלך.

עמרי: אין לנו… אין לי ילדים.

אור: הם יכולים לבוא איתי.

[שניהם צוחקים]

עמרי: אתה לא תתקרב לילדים הלא קיימים שלי, אתה שמעת?

אור: יש לך קצת עובדות מאוורר?

עמרי: יש לי עובדות מאורר. סופרלנד…

אור: אוקיי, בוא נתחיל ב-fan facts.

[קריין]: עובדות מאוורר! fan facts!

עמרי: לא הרבה, אגב, זה מקום שבאופן מפתיע לא נותן הרבה עניין.

אור: [מגחך] אוקיי.

עמרי: אתה רוצה לנחש מתי הוא הוקם, נתחיל מזה?

אור: אה… נראה לי שהוא יחסית חדש, 85'.

עמרי: [צוחק] יחסית חדש זה 85'?

אור: מה, 94'.

עמרי: 91', כן. הוא בן יותר משלושים.

אור: אה! כמוני!

עמרי: אהה!

אור: אהה! שנינו אותו הדבר!

עמרי: אתה והסופרלנד באותו הגיל! מה שכן מעניין זה ש…

אור: אה, זה לא היה מעניין, "מה שכן מעניין"…

עמרי: אפשר להתווכח אם גם מה שאני הולך להגיד עכשיו מעניין, אבל סופרלנד בכלל הוקם כגוף נפרד. והוא לא כל כך הצליח, הוא די כשל.

אור: נפרד ממה?

עמרי: ממה? מעיר השעשועים. אתה מכיר את זה שבעצם הלונה פארק הכי מפורסם בעצם, זה לונה פארק תל אביב, נכון? בתכלס.

אור: אוקיי, נכון בטח. כן, כן. ה-לונה פארק.

עמרי: זה המוכר. זה כמו "פלאפון", נכון, כולם אומרים "פלאפון"…

אור: כן.

עמרי: למרות שזה חברה.

אור: כן.

עמרי: אז לונה פארק תל אביב הוא חלק מעיר השעשועים, זה… זה מין גוף ש…

אור: מה, פרויקט-על כאילו של שעשועים בישראל?

עמרי: לא. יש בתוכו את הלונה פארק, יש בתוכו את הסופרלנד וגם את המימדיון. אני ממליץ על הויקיפדיה של… העמוד של סופרלנד.

אור: מה גילית?

עמרי: מה מעניין שם? אין שם כזה היסטוריה מעניינת וכזה אבל מישהו ממש טרח על העמוד הזה. והוא מפרט איזה מתקנים יש שם. אבל את כל המתקנים.

אור: ותיאור על כל אחד? כמה מתקנים כבר יש?

עמרי: יש תיאור מאוד מפורט. אני אתן לך דוגמה. יש מתקן שקוראים לו "קומבה". מקווה שאני הוגה את זה נכון.

אור: קומבה, בטח.

עמרי: אתה מכיר?

אור: קומבה זה מוכר.

עמרי: לא רק שזה רכבת הרים, ידידי, זו רכבת ההרים הגדולה ביותר בישראל. זה…

אור: אתגר קטן, אבל אוקיי.

עמרי: זה השיא שהם מחזיקים. אבל על כל… כל מתקן בויקיפדיה ממש מפרטים. למשל, "מפלי האימה".

אור: הו, יש לי כאן הרבה התייחסויות למפלי האימה.

עמרי: "סירות קטנות שבנויות כבול עץ, אשר יכולות להכיל ארבעה אנשים, שטות בתוך מסילה ויורדות שתי ירידות תלולות, כשהגבוהה מביניהם מגיעה לגובה של 22 מטר. מגיל 6 ומעלה וגובה 110 סנטימטרים, עד גיל 12 בליווי מבוגר".

אור: נשמע מפרט הטכני, בא לי לקנות אחד.

עמרי: בדיוק, תחשוב ככה עמוד ויקיפדיה.

אור: מידע ללקוח.

עמרי: כל המתקנים. אז מי שיש לו פֶטִיש למתקנים מוזמנים להיכנס.

אור: אוקיי.

עמרי: בוא, אני… אני אקח אותך לביקורת הראשונה.

אור: יאללה, ביקורות, ביקורות.

עמרי: לרענן לך את המצב רוח.

אור: יש, תן לי.

עמרי: כוכב אחד. תומר. כמובן שהוא ייתן כוכב אחד אחרי מרחץ הדמים שהוא מתאר פה.

אור: [צוחק] אוקיי.

עמרי: "הילדים עלו על הרכבת הרים ואחד מהמפעילים נפל על המסילה ונגרר עליה".

אור: מה?!

עמרי: "המפעיל השני לא הצליח לעצור את המתקן. הבחור שנפגע קיבל פציעה חודרת בזרוע והמון דם התחיל לרדת. לצערי גם בשלב הזה אף אחד לא תיפקד. נכנסתי אל אזור ההפעלה יחד עם אבא נוסף שנכנס מהיציאה, הילדים במתקן היו מבוהלים בטירוף ואף אחד לא הגיב לאירוע. אחרי שהמתקן נעצר והילדים נרגעו ישבנו והרגענו והסברנו את מה שקרה. לצערי ההנהלה של המקום רק חיפשה דרך להתחמק מהמקרה ואחרי ניקיון קצר של הדם שעל הרצפה [אור צוחק] פשוט חזרו להפעיל את המפעל… את המתקן." זה… אני…

אור: קודם כל האבא לביאה, כל הכבוד. נכנס, וזה.

עמרי: אבא לביאה. אני מדמיין את ה… תמיד כזה גם בסדרות, המפעילי מתקנים הם כזה dudes אפאתיים, בני שש עשרה מחוצ'קנים.

אור: זה גם… זה נכון.

עמרי: אז אחד מהם קיבל פציעה חודרת. אגב, שמת לב לתיאור פציעה: חודרת בזרוע ימין.

אור: אני לא יודע אם זה מטאפורה או שמשהו חדר לו את הזרוע.

עמרי: הוא נפל לתוך המסילה, זה נורא! והוא נגרר!

אור: ונגרר! [צוחקים]

עמרי: אני ממש מדמיין את זה…

אור: אבל הוא אומר איזה מתקן?

עמרי: לא.

עמרי: כי זה יכול להיות כוסות מסתובבות.

עמרי: כתוב רכבת הרים.

אור: אם הוא נכנס לקומבה [אומרים ביחד וצוחקים] והוא נגרר לאיזה 30 מטר למעלה, כשהדם מטפטף כגשם של אימה על הילדים הרכים. ו… המפעילים לא עשו כלום!

עמרי: לא!

אור: אני מדמיין אותו [משמיע צרחה עולה ויורדת] ומתחת ילד בן 16 [מחקה קול של נער משועמם]: "עוד פעם מוטי שמה… צריך לנקות ת'דם לפני שמפעילים…". מעניין לו את התחת.

עמרי: האמת, אני אגיד לך, יש מיתוס במשפחה שלי שרץ, אני טוען שזה קרה. רועי אח שלי הקטן, הוא קטן ממני בעשור, אז כשהוא היה בערך בן 4, אני הייתי בן 14, היינו בלונה פארק בתל אביב.

אור: אוקיי.

עמרי: והוא החליט שנמאס לו באמצע מתקן, זה כזה היה ספלים מעופפים.

אור: אז הוא יצא?

עמרי: אז הוא פשוט קם, הרים ת'חגורה והתחיל לצאת, אז הוא נפל ויד אחת נתלתה על הכוס המעופפת,

אור: או מיי גאד!

עמרי: ואני נכנסתי וצרחתי למפעיל. יש מצב שבדמיון שלי זה נהיה יותר הירואי ממה שזה היה, [אור צוחק] ועצרו את המתקן והורדנו אותו. אבל, אני טוען שזה אחת משתי הפעמים שהצלתי את החיים של רועי.

אור: הייתה פעם שנייה?

עמרי: זה לפרק אחר.

אור: טוב, אני אגלה על זה בפרק אחר. במציאות במקום הצעקות ההירואיות…

עמרי: אה, כן.

אור: זה אתה מרים אצבע בנימוס [בקול גבוה] "אה… אח שלי נופל".

עמרי: כן. זה לא היה הקול שלי בגיל 14.

אור: [בקול מתחלף] "אה… אח שלי נופל".

עמרי: בדיוק.

אור: יש לי פה מישהו, שלמרות החמישה כוכבים, נשמע שהוא לא סגור על מה הוא מרגיש. עידן כותב על הסופרלנד [מוזיקה עליזה]: "איזה כיף של שבת! היום היה עננים וקצת טפטוף אבל עם החום של שבועות - מושלם, כולם אדיבים וצוותים נחמדים, הרכבל לא תקין, משחקי הוידאו ואגם הברבורים לא עבדו היום במקרה." [צוחקים]

עמרי: זה מישהו שרואה את החיוב בהכל.

אור: הוא לא נתן את ה"אבל" אז הוא ממשיך הכל באותה חיוביות של "היה נהדר שום דבר לא עבד, יכולתי ללכת הביתה, סתם בזבזתי כסף".

עמרי: [צוחקים] "אני בודד! איזה כיף פה".

אור: "באתי לבד! אין מה לעשות כאן!" [צוחקים]

עמרי: מירי… מי… אני כמעט אמרתי את השם משפחה. למרות שכאילו, מה הסיפור עם… הם כותבים את השמות שלהם בגוגל.

אור: נכון, סתם אנחנו נחמדים ואנחנו לא אומרים.

עמרי: נשמור את זה כמירי. מירי, כוכב אחד [קול גבוה]: "עצוב מאוד שעושים איפה ואיפה. אחד מעלים…"…

אור: רגע… [צוחקים]

עמרי: די, אני מדלג בין בָּמְפֶּרֶי העברית שהיא שמה פה: [אור צוחק] "עצוב מאוד שעושים איפה ואיפה. מעלימים עין. מעלימים אחד שהוא מטר חמישים ויכול לעלות למתקן ואחד לא מעלים. ושני הילדים באותו גובה. עכשיו חשוב לי לציין שאין לי עניין להעלות ילד למתקן שמסכן את חייו, אבל אם יש חוק לנהוג על פי החוק ולא להעלים עין." [צחוק] שני ילדים באותו גובה…

אור: אוקיי התבלבל לה כמה מעלימים ומעלים, אוקיי, נכון?

עמרי: כן.

אור: אוקיי, יש את הקטע שמעלים למתקן מגובה מסוים ולא מגיל.

עמרי: ומעלימים עין.

אור: אוקיי. כי גם כאן יש לי כמה שמביעים תרעומת [ריש מתגלגלת] על זה שמעלים מגובה מסוים אבל הגובה הזה… אוקיי, אנחנו נגיע גם לזה. יש לי פה משהו, אחת הביקורות הענייניות שקראתי. ממש לעניין. לצערי כוכב אחד. אוראל כותב: [קול נמוך] "הייתי בסופרלנד הזה גם סופרלנד הלונה פארק הזה גם שאני גם הייתי בו גם הוא לונה פארק גם טוב גם מאוד ממש כאילו אנשים התחילו גם לעלות שם גם על כל מיני מתקנים גם הם התחילו גם לעלות עליהם גם וזהו".

עמרי: [צוחק] מה, מה הביקורת?

אור: אם אתה הבנת משהו. משהו!

עמרי: אדוני, מה הביקורת שלך?

אור: אין פסיק אחד. ויש… אני לא יודע אם הוא מטריל ואם זה הטרלה, מי מטריל אנשים בביקורות בגוגל?

עמרי: כמה כוכבים?

אור: אחד! מה, מה, מה… What do you stand to gain, מה הרווחת מלהטריל אותי ב… לא יודע, מאוד מוזר.

עמרי: אה… אני הולך שוב למחוזות הגובה.

אור: אוקיי.

עמרי: מישהו השאיר את השם שלו. אני, יש לי איזה תיאוריה שזה… נכון כשכותבים בקאפס לוק אז העברית הופך לאנגלית?

אור: כן.

עמרי: אני אגיד לך מה האותיות באנגלית ואתה תגיד לי מה הם בעברית. הוא כתב: H…

אור: כן. [צליל הקלדה]

עמרי: J.

אור: כן. [צליל הקלדה]

עמרי: OKJ.

אור: יחםלח. [צוחקים]

עמרי: זה לא עושה יותר היגיון.

אור: לא.

עמרי: אז הוג'וק, הוג'וקג', יחםלח בשמו התנ"כי…

אור: יחםלח.

עמרי: כתב ככה. עכשיו אני מדמיין שהוא כזה בן… אולי הוא…

אור: הוא כנראה בן 900 אם הוא תנ"כי!

עמרי: אולי בן 80 כזה.

אור: אוקיי.

עמרי: זקן, והוא בא עם החבר שלו [מבטא יידישאי] והם הלכו לשייט ברבורים. וזה לא מתאים כל כך למבוגרים אבל הוא בכל זאת רצה לעלות אז הוא כותב ככה.

אור: יחםלח.

עמרי: [מבטא יידישאי ומוזיקת פארק שעשועים] "לא נתנו לנו לעלות על שייט ברבורים כי אנחנו יותר ממטר חמישים." [צוחקים] אני מדמיין שני זקנים…

אור: אה, יש גם רף עליון?

עמרי: כן!

אור: מה, אני אפול משיט הברבורים כי אני גבוה מדי?

עמרי: נראה לי זאת דרך לסנן weirdos שבאים למתקני ילדים. כאילו, לך מפה…

אור: האמת, נקודה ט… אבל זה שניהם weirdos הם רוצים להיות weirdos אחד עם השני!

עמרי: כן…

אור: אולי יש איזה גשר או משהו שאתה תתקע בו אם אתה יותר ממטר חמישים.

עמרי: זה אני ואתה עוד 50 שנה, מגיעים…

אור: מקווה שזה לא יהיה לי מבטא פולני שכזה, לא יודע מאיפה זה יגיע…

עמרי: כן, יצא ייקי.

אור: יש לי פה מישהו שאני מתאר אותו כ… אני לא יודע איך… כשאני רואה אנשים כאלה בטלוויזיה אני תמיד ממשיך אותם ב: "מה, לא ככה?!" [קול אגרסיבי]

עמרי: כן.

אור: אתה מכיר אנשים שאומרים "מה, לא ככה?!". סוג של סאחים עם כזה משהו אגרסיבי, אממ… משהו "all ארץ ישראלי", אבל מהצד הלא טוב של ארץ ישראלי. כי הוא כותב [קול נמוך]: "היה מהנה כמו תמיד והילדים חזרו מרוצים ועייפים וזה לא פחות חשוב", ואז אני מוסיף: "מה, לא ככה?!" [אומרים ביחד וצוחקים] זה בדיוק סוג האנשים שעושים בדיחות על "אשתי", "אשתי לא זה…". בסדר, הילדים עייפים, הילדים רוצים לישון, גמרת אותם. למה הבאת את הילדים, אם אתה חפץ בשנתם? עכשיו כל האנשים שיש להם ילדים יגידו לי: "אתה לא מבין כי אין לך ילדים, זה כיף כשהם מחוסרי הכרה, אנחנו מאוד אוהבים אותם כשהם לא בהכרה". [עמרי צוחק] בסדר. אתה… מה שגיליתי מישראלים זה שאתה אוהב ילדים יותר, ככל שהם פחות קרובים לאינטרקציה איתך. [צוחקים]

עמרי: או שהם לא שלך.

אור: או שהם לא שלך. אם הם לא באינטרקציה איתך או שייכים לבן אדם אחר אתה מאוד אוהב אותם.

עמרי: אתה רואה שאתה לא הולך לקחת את הילדים הדמיוניים שלי לסופרלנד?

אור: אבל הם לא שלי!

עמרי: לתת להם שווארמה, על הקוֹמבה?

אור: אני אֹהַב אותם יותר ממך! אני אקח אותם לשווארמה ולקוּמבה, ואתה תהיה שמח שהם לא באזור! "מה, לא ככה?". [קול אגרסיבי] [עמרי צוחק]

עמרי: שי. שי כותב…

אור: [קול אגרסיבי] "אם האישה תרשה לך. מה, לא ככה?". [צוחקים] "האישה נתנה לי ככה לצאת מהבית, זה האזיקים הכי קטנים בעולם. מה, לא ככה?" [צוחקים]

עמרי: אתה פשוט מתאר כל סטנדאפיסט בשנות ה-90 פה.

אור: לא, כל סטנדאפיסט היום! כל סטנדאפיסט היום!

עמרי: כן.

אור: כל פעם… אני נכנס לפייסבוק ואנשים עדיין מספרים את הבדיחות האלה… אני שמח שעברנו בדיחות אה… מרוקאי-אשכנזי וזה, למרות שגם זה יש, אבל בדיחות "אשתי לא מרשה לי" ו"אני שונא את הילדים שלי"… בשפע!

עמרי: נשים אוהבות קניות, גברים אוהבים שיפוצים.

אור: "אני מטומטם, אני אומר לה… איזה, מה, איזה מלפפונים, במלח או בחומץ?" [משמיע הברות קטועות] אני אמרתי שאני לא אתעצבן היום.

עמרי: אוקיי…

אור: תעודד אותי, תעודד אותי.

עמרי: הביקורת של שי.

אור: תן לי.

עמרי: כוכב אחד.

אור: איי איי איי.

עמרי: אפרופו אב שלוקח ילדים ל… זה אב עייף, תדמיין אבא עייף כזה: "הצבעת מחאה". ככה הוא פתח את הביקורת.

אור: [צוחק] כותרת טובה.

עמרי: [מוזיקה שקטה] "בגלל מתקן מפלי האימה. כי מילא שהילדים יצאו רטובים אבל מה אשם האבא שחייב ללוות אותם בסיוט הרטוב הזה." [צוחקים] הוא שם תמונה של מפלי האימה. זה הדבר הכי…

אור: "הסיוט הרטוב הזה"! זה טוב.

עמרי: זה הדבר הכי לא אימתי בעולם, זה מתקן צבעוני בטירוף…

אור: גם מה הוא חשב? שאפשר לעשות שפריץ ספציפי על ילדים, הוא חשב שיש שם מערכת AI שמזהה את הגיל שלך ונותנת לך שפריץ בהתאם.

עמרי: אנחנו אחר כך נכנס ליוטיוב ונכתוב "מפלי האימה בסופרלנד", אני רוצה לראות וידאו של האירוע הזה.

אור: קשה לי להאמין שהם אימתיים מדי. אוקיי, יש לי כאן מישהו… אני חייב להקריא את השם שלו. קוראים לו שמריה יאיר אבא שאול.

עמרי: יואו!

אור: אני לא יודע אם יש לי… אם הוא דמות לילדים, כמו לא יודע מה, יובל המבולבל או שפשוט יש לו שם מאוד ארוך ואבא זה שם תנ"כי, לא יודע. הוא מתחיל ככה: "ערב טוב קיבלתי כרטיס"… ערב טוב. [עמרי צוחק] ערב טוב. סליחה, אמרתי שאני לא… מה ערב טוב?! זו ביקורת וזה באינטרנט! אין ערב!

עמרי: נגיד אנחנו קוראים… עכשיו השעה ארבע וחצי.

אור: זה המקבילה של להגיד "אני מסתכל למעלה" אם אתה מרחף בחלל. אין פה זמן, זה אינטרנט! אני קורא את זה בבוקר! ה'ערב טוב' שלך לא תופס. לא משנה. אבא שאול, כותב: "ערב טוב, קיבלתי כרטיסים בחינם לסופרלנד. יצאנו לשם כל המשפחה. שירות סופר מעולה, אדיבים, חמודים, עושים את עבודתם נאמנה, גם עקשנים בעניין הגילאים לעלייה במתקנים שכמובן זה טוב, במקרה שלי ועל כך בהמשך, זה לרעתי."

עמרי: [מהמהם בהאזנה]

אור: "רוב המתקנים ניתן להכניס ילדים רק מעל גובה 90 סנטימטר וגם אותם רק בליווי מבוגר מעל גיל 16", שזה לא מבוגר אבל אוקיי. "ברגע שאתם באים עם שלושת-רבעי ילדים קטנים", שהוא התכוון שלושה או ארבעה אבל הוא כתב שלושה סלש ארבעה אז אני אדמיין שהוא בא עם ילד בלי ראש. [עמרי צוחק] "ברגע שאתם באים עם שלושת-רבעי ילדים קטנים"…

עמרי: אולי הוא בא עם אישה שהיא… לא סיימה את הלידה עד הסוף, כאילו… [צוחקים]

אור: פה אני צריך שתעזור לי. כי לא הבנתי. הוא אומר: "ברגע שאתם באים עם שלושה, ארבעה ילדים קטנים, תקפצו טנגו ותחכו בתור לעשות סבבים לכולם."

עמרי: זה עיוות של ה"תעשו שמיניות"…

אור: תעשו שמיניות באוויר, כאילו, לא משנה… לא משנה מה לא תצליחו, כזה?

עמרי: כן… "תקפצו טנגו" זה ביטוי חדש שהוא המציא.

אור: אוקיי. שאני… אני מחבב. אבל גם יש לו כאן מין עיוות נוסף, הוא אומר: "תקפצו טנגו ותחכו בתור לעשות סבבים לכולם. מה שכן לא היה הרבה תורים." אז התיאוריה שלו…

עמרי: אז היה תור, או לא היה תור?

אור: הכל היה בסדר, הוא לא היה צריך, זה… "ילדים מתחת לגיל 4 אל תביאו בכלל למתחם אין להם מה לעשות שם. חוץ מהגלגל ענק. לסיכום מותאם מאוד לילדים בגילאי 9 עד 16, אלא אם כן אתם באים עם ילד אחד, אז גם בגיל 7 וגובה מטר, יהנה איתכם מלא." בקיצור כל הביקורת הזאת זה, אין מה לעשות שם! חוץ מכל מיני דברים, אבל בלי להכניס ילדים קטנים! אלא אם הם גבוהים מספיק. הכל כאילו…

עמרי: ביקורת מבלבלת, כמה כוכבים?

אור: ארבעה.

עמרי: אה!

אור: כן. הביקורת הזו היא כמו המתקן "ספינת הפיראטים", היא עולה לצד אחד ואז היא עולה לצד השני. [קול עולה ויורד]

עמרי: מי נכנס לגוגל לראות ביקורות על הסופרלנד לפני שהוא מחליט אם ללכת לסופרלנד?

אור: כן, זה מסוג המקומות שאתה, כאילו, אין הרבה בחירה.

עמרי: כאילו, כשאני…

אור: אם אתה רוצה ללכת לסופרלנד, אתה תלך לסופרלנד.

עמרי: כן… כשאני בחו"ל ואני רוצה ללכת למסעדה ששמעתי שהיא טובה…

אור: כן.

עמרי: אני נכנס לראות את ההמלצות או הביקורות על המסעדה.

אור: כן, כי מה אני יודע, אני… יש פה מיליון אפשרויות.

עמרי: אבל מישהו… נגיד עשינו פרק על הספארי ברמת גן.

אור: כן.

עמרי: מישהו אומר: "ילדים! אתם רוצים ללכת לספארי? רגע!".

אור: "בוא נבדוק".

עמרי: "עצרו הכל".

אור: "אווו! הדירוג לא גבוה במיוחד, נלך לראות חיות במקום אחר." [צוחקים]

עמרי: כן, כאילו, מה האופציות? גם, אתה יודע, הסינמה סיטי, אוקיי אפשר לקולנוע אחר.

אור: כן, אבל זה לא יניא אף אחד מ…

עמרי: לא, לא. זה אנשים שנכנסים, מעניין כאילו מה עובר להם בראש? הם ישנו את העולם עם הביקורת. הנה, יש פה ביקורת עכשיו לא רלוונטית בשום צורה, לסופרלנד, אבל היא נגעה בנקודה מאוד מעניינת. כוכב אחד: "דוכן המזון מזעזע ולא אסתטי בעליל. התצוגה של הבייגלה המסתובב מלא בחיות קטנות מטיילות. [אור משמיע קול גועל] לטענתם הבייגלה לא אמיתי"…

אור: זה נכון.

עמרי: …"אבל כן מוכרים במקום בייגלה כזה". חכה אני תכף אמשיך את הביקורת…

אור: אוקיי.

עמרי: אתה הבנת מה הולך פה? יש את הביקורת… יש את הבייגלה…

אור: יש את המתקן.

עמרי: …שהוא מפלסטיק… לא מפלסטיק. מצפים אותו…

אור: זה אדום כזה… בתור מי שכאמור עבד בקולנוע לב…

עמרי: כן.

אור: יש לך מתקן, display כזה לבייגלה.

עמרי: כן, זה תצוגה, אתה לא באמת מוכר את זה.

אור: עם אור אדום למטה. זה לא אמיתי. הם עשויים מפלסטיק כדי שזה לא יתקלקל וישתנה וזה.

עמרי: אז תמיד תהיתי אם זה מפלסטיק או שהם לוקחים בייגלה אמיתי ומצפים אותו פשוט בחומר משמר.

אור: לא, זה פלסטיק מההתחלה ועד הסוף. זה קשיח.

עמרי: אתה מכיר… כולנו מכירים את זה, ביריד וזה, שיש את הבייגל הזה…

אור: זה גם אטום, איך נכנסו לשם חיות קטנות?

עמרי: אבל שֹׁהַם חושבת שעבדו עליה, כאילו אתה מבין? היא כותבת: "אני רוצה בייגלה, אבל לא מכרו לי, אבל אני רואה שיש פה" [צוחקים] אז היא כותבת ככה: "התצוגה של הבייגלה המסתובב, לטענתם הבייגלה לא אמיתי, אך כן מוכרים במקום בייגלה כזה. גם כתצוגה זה נראה מזעזע. [אור צוחק] ועל אחת כמה וכמה שזה תצוגה, זה לא מושך ת'עין".

אור: איך היא כותבת "צוגה" כל פעם? היא כותבת את זה נכון?

עמרי: אתה מדמיין שהיא כותבת צדיק, וו, גימל, הא, כי אני אומר "צוגה"…

אור: כן.

עמרי: אבל אני סתם משמיט את הת'"ו.

אור: תצוגה, אוקיי.

עמרי: היא כתבה את זה מצוין.

אור: סבבה, סבבה.

עמרי: "בנוסף המוכרת שמה את הקשים בברד, והקשים לא באים מכוסים בעטיפה וקיים כזה דבר, וזה לא אסתטי שהיא תיגע בזה בידיים, ואני אשים את זה בפה שלי אחר כך."

אור: אני חושב שהיא אוהבת את המילה אסתטי יותר משהיא נכונה להשתמש בה.

עמרי: אני חושב שאם שֹׁהַם מאזינה לפרק הזה, יש לה עכשיו… המוח שלה התפוצץ מהידיעה שהבייגלה שבתצוגה הוא לא למכירה.

אור: לא אמיתי.

עמרי: אבל יש בייגלה, וכנראה היה שם איזה אי הבנה עם המוכרת.

אור: אה, יש לי כאן מישהו, מתוך הביקורת שלו אני יודע שהוא מבוגר, כי הוא אומר את זה. אבל…

עמרי: "שלום, אני מבוגר!" [מחקה את הכותב]

אור: [צוחק] לא רחוק מזה. אבל, התוכן של הביקורת, הוא קריפי אם אתה מבוגר. ולכן אני אקריא לך את זה כמו הדמות שהנתונים האלו מולידים לי. אוקיי?

עמרי: [מהמהם בהסכמה]

אור: אה, זה מסוג האנשים, נראה לי שדיברנו על זה פעם, שנושמים דרך הלשון [נשימות עם נחירות ומלמולים] כאלה. אז אני מתלבט אם אני רוצה מוזיקה היתולית של טרומבון [חיקוי של טרומבון]. או מוזיקה קריפית. אולי, בוא נלך על משהו קצת יותר קריפי, אפל, כינורות מהירים.

עמרי: אפשר לאתגר את זלטה ולבקש: [משמיעים צלילי "פם- פה- פה-פם" בטונים משתנים]

אור: [צוחק] שתמצא! אני יודע…

עמרי: נהיה פודקאסט מוזר…

אור: פודקאסט האתגרים: "כתבו לנו, מה אתם רוצים שזלטה תמצא!". אוקיי, אז סתיו: [קול מאנפף, מוזיקת מד"ב ברקע] "כיף בסופרלנד, כמו תמיד. קצת מבאס שלא נותנים למבוגרים לעלות למתקנים של ילדים כמו קרוסלה וכאלה, אלא אם אתם מלווים של ילד. וגם קצת מבאס שהורידו את המתקן של הכיסאות המסתובבים. מה שהיה טוב, זה שהוסיפו את המתקן "טייפון" והיה ממש כיפי ומפחיד. סך הכל נהננו מאוד. היה גם הופעות של דוד חיים ושל אלה לי והיה טוב. מומלץ להגיע, אפשר להספיק את כל המתקנים בביקור אחד". [עמרי צוחק לכל אורך ההקראה]

עמרי: [צוחק] וואו וואו, זה מישהו…

אור: זה…

עמרי: הוא רוצה… אין לו עם מי לבוא, אין לו ילדים.

אור: כואב לו שלא נותנים לעלות למבוגרים אז כנראה שהוא מבוגר.

עמרי: אני לא רוצה להגיד את המילה, אבל הוא כנראה זה ש…

אור: הוא מבוגר שרוצה לעלות על מתקנים של ילדים, שזה קריפי.

אור: יש לי… יש לי משהו, אתה… אתה וגם המאזינים, כבר הסיקו שטעויות בעברית חורות לי. אבל יש לי פה דוגמה למה קורה כשאתה טועה בעברית וזה יכול ממש לשנות את המשמעות. ליאור: "אם יש לכם פעור מתוק ואתם גאים עם ילדים עם צרכים מיוחדים, לצערי תימנעו". אני משער שהוא התכוון לכתוב…

עמרי: פעוט.

אור: אם יש לכם פעוט מתוק, אתם באים עם ילדים, אבל מה שיצא זה שהוא זוג הומואים עכשיו, כי הם "גאים עם ילדים",

עמרי: אוי, חמוד.

אור: ויש להם "פעור מתוק", שזה פשוט אדם תמים. אז הם באו עם דוד טיפש, כזוג הומואים במקוּם, במקום אנשים…

עמרי: היי, אמרת במקוּם! אמרת במקוּם במקום - במקום!

אור: איי, זה…

עמרי: נפלת!

אור: למה אתה נגדי בזה, אתה אמור לתמוך בי! אתה לא אמור לחפש אותי.

עמרי: אני בעד הלב שלך, שלא יתפוצץ מזעם.

אור: יש לו כאן עוד טעויות אבל הן לא מצחיקות מספיק אז אני אעבור לבא. שזה, אוקיי, זה מדהים כמה הביקורת הזאת קצרה, לעומת כמה שהיא עצבנה אותי, אני, אני אתן לך את זה מהראש כדי שזה לא יעבור לי בלב, אוקיי? יובל כתב, חמישה כוכבים: "אירוע חברה, הכי מפנק שיש הכל בחינם ובשפע". עכשיו, יובל, [עמרי צוחק] אני לא הייתי באירוע חברה שלך, אני לא אקבל "הכל בחינם ובשפע". אני לא אקבל "הכי מפנק שיש", אז הביקורת שלך נועדה רק לך! רק בתאריך הספציפי הזה! אני לא יכול ללמוד…

עמרי: זה ביקורת למשאבי אנוש של החברה, בעצם.

אור: ממש. אני לא יכול ללמוד שום דבר מהביקורת שלך.

עמרי: אירוע חברה בסופרלנד זה דיבור.

אור: של איזו חברה?

עמרי: אולי של סופרלנד.

אור: או של ילדים! ממש.

עמרי: חברת סופרלנד, נתנו לעובדים.

אור: בדיוק. אז זה מתאים. עוד אחד, אני אני פשוט אני אתן כמה ברצף כי אני יודע שלך יש סיום טוב…

עמרי: כן!

אור: אז אני רוצה לסיים את שלי ואז אתה פשוט תסיים אותנו. כמובן "הייתי אם", באל"ף, "ילדה בת חמש וחצי" אז בעצם אני צריך לקרוא את זה: "הייתי, אם ילדה בת חמש וחצי?" אבל לא משנה. "הייתי אם ילדה בת חמש וחצי, יש מלא מתקנים שהיא יכלה לעשות, העברנו שם יום שלם. מומלץ מאוד להביא אוכל מהבית, האוכל שם סתם יקר ולא טעים, סך הכל הייתה חוויה מאוד טובה". [מקריא במהירות הולכת וגוברת, בקול רגוע שהופך לזועם]

עמרי: אני מרגיש שזה צריכה להתחיל להיות פינה, על האסקלציה, כן.

אור: למעלה למטה, למעלה למטה.

עמרי: ביקורת שמשנה DNA תוך כדי.

אור: כן, כי אנשים כותבים או בטלפון או שהם כותבים מהר, לא עוצרים לקרוא מה שהם כותבים, אז יוצא להם כל הרצף מחשבות שלהם ברצף.

עמרי: ביקורת שהופכת את עורה.

אור: ויש לי כאן תרומה לפינתנו: "לא היית שם".

[קריין]: "לא היית שם!"

אור: האמת אני לא בטוח, בוא נראה, בוא נחקור את הביקורת ונראה. הוא כותב חמישה כוכבים, [עמרי מהמהם בהאזנה] אז אולי זה גם ל… "לא הבנת את הפורמט".

[קריין]: לא הבנת את הפורמט!

אור: כי מה שהוא כותב: "עדיין לא הייתי, אבל הייתי רוצה." [צוחקים] תודה לך, תרומה גדולה, שמח שכתבת, יופי לדירוג. מה?!

עמרי: קודם כל…

אור: מה עובר בראש של אנשים?

עמרי: זה ליט…

אור: הייתי רוצה?

עמרי: זה ליטרלי לא היית שם, הוא אומר שלא הייתי שם.

אור: אבל פה לא "Make a wish foundation", מה אכפת לי מה אתה רוצה, פה ביקורות. התנאי היחיד אולי לביקורת זה שתהיה שם.

עמרי: מאחלים ל…?

אור: ויטלי.

עמרי: ויטלי. להגיע לסופרלנד. טוב אנחנו נסיים עם משהו שהוא…

אור: האמת…

עמרי: אה!

אור: עצרתי באמצע…

עמרי: אה, אוקיי.

אור: ומה שהוא כתב באמת, כאילו מלא, זה: "עדיין לא הייתי, אבל הייתי רוצה. יותר כמו פארק מים". [צוחקים]

עמרי: אתה ר…

אור: לא יודע, עצרתי פשוט כי אני לא מבין מה הוא רוצה מהחיים שלי, אבל עכשיו, לא יודע…

עמרי: הייתי רוצה, יותר כמו פארק מים, בעצם עזבו, מסעדה טובה.

אור: אני לא… מעדיף… אולי נמצא ביקורת שלו בלונה-גל, כי שם הוא כן היה.

עמרי: מימדיון, זה חלק מרשת.

אור: מימדיון…

עמרי: טוב, אנחנו נסיים עם ביקורת שהיא בעיניי גם מצחיקה וגם חידתית.

אור: אוו!

עמרי: לילך, השאירה כוכב אחד. ונכון יש את האנשים שאנחנו מדמיינים שהם רגע לפני המוות שלהם, או רגע לפני שמישהו בא לתפוס אותם?

אור: בכוך חשוך.

עמרי: אז היא כותבת… אני דמיינתי שהיא מתעלפת, אוקיי?

אור: תוך כדי?

עמרי: בסוף… כן. אז היא כתבה, היא לא הכניסה את המילה האחרונה…

אור: אז תשחק את זה.

עמרי: אז אני מדמיין שהמילה האחרונה, היא לא הספיקה כי היא התעלפה. אבל אתם מוזמנים ומוזמנות לכתוב לנו בדף פייסבוק איזו מילה לילך רצתה לכתוב ולא כתבה.

אור: אוקיי.

עמרי: וזה הולך ככה: [קול גבוה וחלש ומוזיקה שקטה] "כל פעם חצי שעה אחרי שאני יוצאת מהמקום זה נותן לי…". [המוזיקה נקטעת וצוחקים] זה הביקורת! "כל פעם חצי שעה אחרי שאני יוצאת מהמקום זה נותן לי…", היא כנראה רצתה לעשות…

אור: יש שלוש נקודות?

עמרי: כן… אין שלוש נקודות.

אור: לא, היא נפלה!

עמרי: היא כנראה חבטה ברצפה ברגע הזה, היא רצה להגיד: "זה נותן לי סחרחורת ושחור ב…" [צלילים מעורבלים] [צוחקים]

אור: אבל אפשר לפרש את זה בכל כך הרבה אופנים! "כל פעם שאני יוצאת מהמקום זה נותן לי… קליק". [צוחקים]

עמרי: זה נותן לי כוחות.

אור: אני… אתה יודע מה, אני לא יכול, אני לא יכול אפילו, אין מילים, קליק.

עמרי: היא נתנה כוכב אחד אז אני מניח שזה משהו לא טוב.

אור: אה, זה נותן לה משהו לא טוב כל כך.

עמרי: במקום לבזבז את הזמן בגוגל היא היתה צריכה לפנות לאפליקצית קופת… מאוחדת, איזה רפואה דחופה, היא היתה צריכה לפנות לעזרה, אבל אני מקווה שהיא איתנו, לילך.

[מוזיקת סיום]

אור: טוב נראה לי שבזה נסיים. אנחנו רוצים להגיד לכם שאנחנו מאוד שמחים לקבל מכם הצעות למקומות לקרוא את הביקורות שלהם, ולבקר את הביקורות שלהם. ואנחנו גם נהנים לקבל ביקורות ספציפיות שאנחנו חייבים לקרוא, כי אתם מוצאים דברים מדהימים.

אפשר להמשיך לשלוח לנו אותם בפרטי, אבל עדיף לשלוח אותם בקבוצת הפייסבוק שלנו. אני יודע, אני יודע שפייסבוק זה עתיק, אז… אבל קבוצת טלגרם מרגיש כמו מקום למכור סמים, אז, אז הלכנו על קבוצת פייסבוק: "מתחת לכל ביקורת הפודקאסט". אנחנו שם, ואנחנו שמחים לקבל הצעות לפרקים, הצעות לביקורות, הערות, הארות, פידבקים ותגובות.

תודה רבה לצוות רשת "עושים היסטוריה". לזלטה צ'בן עורכת התוכנית, ליובל דרור העורך הראשי, לדני טימור המנהל העסקי, לשלי נוי מנהלת ההפקה, לאביב שם טוב סמנכ"ל התפעול ומנהל המכירות, ולעמית חזזי מצוות המכירות. בצוות התוכנית גם הילה שמש ושלי גואטה, אני אור בוטבול.

עמרי: אני עמרי הכהן.

אור: אני מתלהב כל פעם שאני מצליח להגיד זה כל כך מהר בטייק אחד. יאללה ניפגש בפרק הבא.

עמרי: צ'או.

אור: ביי.

[מוזיקה]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה