top of page

מתחת לכל ביקורת: סופר פארם

האם יש נוטרילון ללא לקטוז? מה עושים למי שמנסה לגנוב טסטרים? ועל איזה בושם מרינה המליצה לסרגיי??



 

[חסות] רשת עושים היסטוריה.

אור: שלום, ברוכים השבים לפרק נוסף של מתחת לכל ביקורת, הפודקאסט שבו אנחנו מבקרים ביקורות הזויות של ישראלים ברשת.

אני אור בוטבול.

עמרי: אני עמרי הכהן.

אור: והיום אהבתי את הרענון, אני אור בוטבול, אין לי שום דרך לשנות את השם שלי, הוא הברה אחת, אז אין לי מה לעשות עם זה.

היום אנחנו מדברים על משהו שהיה רעיון כבר הרבה זמן וגם אתם הצעתם אותו בקבוצה הרבה פעמים, ולא מצאנו ולא מצאנו, ועכשיו כן מצאנו. אז אנחנו עושים היום פרק על סופר פארם וסניפיו הרבים.

בוא נתחיל.

[מוזיקה]

עמרי: אתה יודע… 

אור: כנראה שלא, תן לי לעצור אותך שם, סביר להניח שלא, בהתחשב בפרקים הקודמים.

עמרי: מי הקים את סופר פארם?

אור: אתה חושב…

עמרי: שאלה רטורית [צוחק]

אור: כשאתה שואל את זה, אתה מניח שיש סיכוי שאני יודע?

עמרי: זאת תשובה שהפתיעה אותי.

אור: אני יודע?? מורי קופלר, רוקח יהודי קנדי.

עמרי: תפסיק להציץ לי במסמך.

אור: אתה התחלת, רציתי להחזיר [צוחק]

עמרי: זה סיפור יפה, זה סיפור רומנטי כמו בסרטים. זה נהייה עדיין אימפריה מסחרית וקפיטליסטית.

מורי קופלר הוא יהודי קנדי שעלה לארץ, והוא רוקח.

אור: מורי.

עמרי: והוא הקים את הרשת הזאת ב-1978, וחשבתי שזה סיפור חמוד.

אור: וואי, זה ישן 1978.

עמרי: אתה מעליב עכשיו 50% מהמאזינים לדעתי.

אור: מה? בשביל חנות.

עמרי: אה… ובשביל בן אדם זה צעיר נורא [צוחק]

אור: 1978… די נו זה הרבה זמן.

עמרי: אם אתה מציץ לי במסמך, זה אומר שאתה גם רואה את השאלה הבאה?

אור: לא, כי זה נחתך לי.

עמרי: יופי.

אור: אני רואה 5.

עמרי: כמה סניפים יש בארץ?

אור: אה… חמישה? כי אני רואה רק את זה [צוחק]

עמרי: כן הם צומצמו, מסתבר שהם בבעיה.

אור: תשמע, ליד הבית שלי יש חמישה אולי אלה היחידים שנשארו.

עמרי: 269 סניפים, נכון לשנת 2022.

אור: אוקיי, סבבה.

עמרי: סופר פארם אחראית על 30%... 

אור: זה כמו seven eleven בתאילנד.

עמרי: הם אחרים על 30% מחנויות הפארם בישראל, מבתי המרקחת בישראל, אז כל חנות שלישית בערך…

אור: אבל הם לא רק בית מרקחת, הם עושים מלא דברים.

עמרי: הם התרחבו למוצרי תינוקות.

אור: אנחנו גולשים לטריטוריה משעממת פיגוזים.

עמרי: אבל בוא נעבור לדבר על כסף כי זה מעניין את כולם. זוכר איך התלהבנו מההכנסות והרווחים של ישרוטל?

אור: שזה 1.8 היה מיליארד.

עמרי: ההכנסות.

אור: ולא הרווחים.

עמרי: ומתוך זה התפלאנו איך הרווחים כל כך נמוכים כי הם מוציאים הרבה. אז פה זה עוד יותר. ההכנסות של סופר פארם הם 5.5 מיליארד שקל. 

אור: בשנה?

עמרי: נכון לאיזו שנה, כן.

אור: אוו מיי גאד.

עמרי: והרווח הוא 250 מיליון שקל. זה מטורף.

אור: אז אתה רוצה אולי אני אתחיל?

עמרי: יאללה.

אור: אז אני אתן לך את הביקורת של אתי, אני אצטרך טיפה עזרה. אתה תתפקד בתור גוגל, ששואל אותה את השאלה שגוגל אוהב לשאול אחרי שהיית במקומות. 

עמרי: מה חשבת על המקום?

אור: מה הייתה החוויה שלך. ואני אענה לך כמו שאני מדמיין שאתי ענתה לו.

עמרי: אתי, מה הייתה החוויה שלך במקום?

אור: [קולות של קינוח אף] "אין חוויה, באתי לקנות תרופה" [קולות של שיעול]

עמרי: [צוחק] השימוש במילה חוויה הוא באמת הזוי.

אור: מה חוויה, מילא היא הייתה בלונה פארק, אבל מה החוויה בסופר פארם? אל תשאל קניתי קונדום. כאילו…

עמרי: פגשתי את אהבת חיי.

אור: חוויה. ואני אחבר את זה מיד למתן. בוא נעשה בדיוק אותו דבר.

 עמרי: מתן איך הייתה החוויה שלך במקום?

אור: "אין חוויות זה בית מרקחת" [קולות של שיעול]

עמרי: [צוחק] צודק, כולם באים עם אותו הווירוס אני רואה.

אור: ממש, גם כולם קיבלו אחד אחרי השני את ההודעה. מה הוא שלח גם לך? אין, אומרים לך אין חוויות, אני מחכה בתור לקבל דקסמול.

 עמרי: יש לי פה משהו שהצחיק אותי נורא. אני אקריא לך את הביקורת, שהיא לא תצחיק אותך על פניו, אבל רק כשאני אגיד לך מי כתב אותה, זה יצחיק אותך.

אור: אוקיי.

עמרי: זה סופר פארם סניף לונדון מיניסטור בתל אביב, מי שמכיר. למה אני אומר את זה? כי זה הסניף שלי.

אור: כי אנחנו שם כל הזמן.

עמרי: כי זה הסניף שאני הולך אליו, והוא פתוח 24 שעות, שזה נחמד.

אור: באמת? 

עמרי: כן.

אור: 24 שעות?

עמרי: כן, כן, כן, כן.

אור: איך אני אוהב דברים שפתוחים 24 שעות. נותן לי רוגע.

עמרי: אז אני אגיד את הביקורת ואז מי כתב אותה. חמישה כוכבים.

אור: אוקיי.

עמרי: "סניף נקי, מסודר, מאורגן, שעות פתיחה רבות נמצא בלונדון מיניסטורס ליד מונוגרמה". מי כתב את זה? אשר רובין מונוגרמה.

[צוחקים]

עמרי: מישהו דחף פרסומת.

אור: אני מת על הסניף הזה, הוא נמצא ליד חנות נהדרת, עזבו מי מנהל.

עמרי: ליד חנות הפרחים של איציק…

אור: מונוגרמה.

עמרי: 30% בימי שישי.

אור: איזה דרך טובה לתפוס אה… אם אתם אוהבים את הסניף הזה אולי גם תאהבו…

עמרי: שטח פרסום.

אור: אוקיי יש לי כאן ביקורת ממישהי, אני אקרא לה בשם המכובס, כמו שאתה עשית בפרק הקודם, מבוגרת. היא מבוגרת.

עמרי: כן.

אור: אוקיי. קוראים לה מינה. היא מאוד מרוצה, אבל היא לא תורמת לביקורות, כאילו, היא לא נותנת מידע שאני יכול להשתמש בו, אבל מה זה משנה, העיקר שלה הייתה חוויה נחמדה. היא תספר לך על החוויה שלה. איזה מוזיקה יכולה להתאים? מוזיקת מעליות כזאת. אני מדמיין את מינה, היא בפנסיה, אין לה המון דברים להעסיק את עצמה ביום, אז היא לוקחת הזמן והיא כזאתי, ואז היא חזרה הביתה אחרי חוויה נחמדה והיא כתבה אותה.

[מוזיקה ברקע]

אז היא כתבה: [מדמה קול של זקנה] "פגשתי בקופה אישה צעירה, מק-סי-מה, סבלנית בצורה יוצאת דופן, גילתה אורך רוח וכבוד רב כלפיי ועזרה לי להבין ולהפיק את מלוא התועלת מהקנייה, מה שהפך את חוויית הקנייה שלי למוקירה ומעריכה בהחלט בזכותה. חבל שלא השכלתי לשאול לשמה. תודה רבה".

[צוחקים]

עמרי: מה שהמאזינים והמאזינות לא יודעים, רק מי שיצפה בפרק וידאו, זה שאור הצליף לעצמו על היד כשהוא נזף בעצמו שהוא שלא זכר.

אור: [מדמה קול של זקנה] אוי, טיפשה שכמותי, איך לא שאלתי לשמה.

עמרי: רומנטי.

אור: אז אני כתבתי לעצמי: בסדר גברת, אבל מה הביקורת? ספרי לי על המקום.

עמרי: יש לי הפעלה. זה לא באמת הפעלה, אבל יש לי טקסט בשבילך.

אור: אוקיי.

עמרי: אוקיי? אני לא אשלח לך אותו, תשנן אותו, הוא קצר. אתה אומר: איזה חמודה את על הבוקר! מהממת. אוקיי? אתה כותב את זה? אני לא מאמין. יש לך חרדה מטקסטים.

אור: כן, אני לא זוכר כלום. אני לא מנסה לזכור.

עמרי: איזה חמודה את על הבוקר! מהממת. אבל אני מבקש ממך…

אור: מי הדמות ? את מי אני מגלם?

עמרי: אתה מוכרנית בסופר פארם, דיילת, לדעתי דיילת בשמים ואתה אומר את זה בציניות.

אור: אהההה…

עמרי: אתה אומר את זה כאילו…

אור: אוקיי, אני לא מתכוון לזה.

עמרי: לא. אני אקרא את זה מאוד מהר. 

אליסה כותבת: כוכב אחד. "שלום, ביקרתי היום בסניף של איכילוב ברחוב ויצמן במחלקת קוסמטיקה בשמים. חיפשתי טסטר של אחד הבשמים שרציתי לקנות. הבושם היה במדף הכי נמוך והתכופפתי אליו. פתאום, אני שומעת צעקה שנשמעת בכל החנות: מה את מחפשת? ועוד בטון תוקפני. הרגשתי שמאשימים אותי במשהו. התרוממתי וראיתי שהעובדת ניגשת אליי ועל הפנים שלה לא היה נראה שהיא רוצה לסייע לי למצוא את מה שחיפשתי, היא הייתה נראית יותר כמו שוטרת. אז הסברתי את עצמי, שאני מחפשת טסטר לבושם, והוספתי שיש צורות הרבה יותר יפות להציע עזרה ללקוחות. היא התחילה להתווכח איתי על צורת הדיבור. אני לא הרמתי עליה קול ולא מגיע לי כזה יחס, שארגיש איזה גנבת, שבסך הכל ניגשתי לבושם אחד. זה לא שהלכתי והשפרצתי על עצמי מיליון בשמים. כשיצאתי מהסניף היא ליוותה אותי בצעקות:

אור: "איזה חמודה את על הבוקר! מהממת"

עמרי: "שנאמרו כמובן בציניות".

[צוחקים]

אור: אם זה לא עבר לכם במשחק שלי.

עמרי: היא כתבה: שנאמרו כמובן בציניות. זה כזה חמוד. לא… חשבתי שהיא באמת אמרה לך.

אור: כן, רבתן אחת עם השנייה ואז כשיצאת היא אמרה לך: איזה חמודה את על הבוקר, מהממת. אבל פייר, זה מעליב ממש.

עמרי: כן.

אור: יש כאן הרבה אנשים שאמרו: התייחסו אליי כאילו אני גנב כשבדקתי דברים. אבל אני קצת נוטה לחשוב שאם יש הרבה אנשים שהתייחסו אליהם כגנבים, אחוז מסוים מתוכם בא לגנוב.

עמרי: כן.

אור: זה הגיוני?

עמרי: יכול להיות, גם הכל הקונספט של טסטר הוא גבולי נורא, אין לך את זה במוצרים אחרים בחיים. 

אור: למה? טעימות.

עמרי: כן, כמה אתה כבר רואה את הדבר הזה? בישראל זה פשוט נורא לעשות. יש ישראלים שגם ככה טועמים פיצוחים וגומי.

אור: כן, כן, כן.

עמרי: אני לא מבין את זה.

אור: זה לא טועמים, זה גונבים בחנות.

עמרי: לא מבין את זה. מה הקטע? אתה לא עושה את זה. אתה רואה מישהו הולך בסופר דופק ביס במלפפון… "הו.. הם לא טעימים הפעם".

אור: זהו, זה נהייה אפילו מקובל. כי הם הרבה דברים קטנים, אם אני לוקח אחד זה לא פוגע במכלול.

עמרי: זה הזוי בעיני.

אור: אבל לקחת משהו שעולה כסף ודחפת אותו ללוע שלך בחינם. 

עמרי: זה הזוי.

אור: אם אתה חושב שאני לא עושה את זה, אתה טועה. 

עמרי: אני יודע שאתה עושה את זה.

אור: אני עושה את זה ונהנה.

אוקיי, יש לי כאן ביקורת של ריקי, שאני הולך לעשות בדיוק את אותו קול של זקנה חביבה וחייכנית שמדברת על כל דבר חוץ ממה שאכפת לי לשמוע עליו.

בוא פשוט אני אתחיל.

[מוזיקה ברקע]

תמיד נעים…. איך עשיתי את הקול שלה? [מנסה למצוא את הקול המתאים לזקנה] אווו אני זקנה…

עמרי: [צוחק] היא כתבה אני זקנה בביקורת?

אור: זה הסאבטקסט. הסאבטקסט זה: אני זקנה.

[מדמה קול של זקנה] "תמיד נעים להיכנס לסופר פארם, כיף לקבל בהפתעה הנחות על היותי חברת מועדון. הייתי רוצה יותר פרטים לגבי קרם מסוים. אוהבת להיכנס אליכם. הפרסומות שלכם בטלוויזיה מהממות".

[צוחקים]

על מה את מדברת? מה קורה כאן?

עמרי: איזה קרם? קרם מסוים. מעניין איזה.

אור: אתה יודע, אנחנו מחפשים ביקורות, אז אנחנו קוראים מאות ביקורות, ובשלב מסוים כבר הכל עובר על פניך. וזה, פתאום עצרתי ואמרתי: למה אתה עוצר? שום דבר פה לא מוזר. ואז אמרתי: לא, לא, הכל פה מוזר.

"תמיד נעים להיכנס לסופר פארם, כיף לקבל בהפתעה הנחות על היותי חברת מועדון".

ריקי, ככה חברות במועדון עובדת.

עמרי: זה הפורמט.

אור: זה מועדון שמקבלים בו הנחות על היותך חברת מועדון.

עמרי: הדבר היחיד שהיא כתבה נכון…

אור: כן?

עמרי: זה שיש להם באמת פרסומות יפות בטלוויזיה.

אור: פעם.

עמרי: פעם.

אור: פעם היו להם פרסומות מהממות בטלוויזיה.

עמרי: עם ענבל פינטו? איזה להקה הם עשו?

אור: כן, זה היה…

עמרי: עם רקדנים.

אור: להקת ריקוד שעשו להם דברים מאוד אלגנטיים ומגניבים.

עכשיו לאחרונה ראיתי פרסומות שלהם עם שרוטונים, שמי שרוצה לדעת את דעתי על פרסומות של שרוטונים, יכול למצוא אותה בערוץ היוטיוב שלי ובביקורת פרסומות, אבל כאן זה לא המקום.

אני אוהב שריקי גם כתבה: "הייתי רוצה יותר פרטים לגבי קרם מסוים".

אני הבעלים, את רוצה לספר לי איזה קרם?

[צוחקים]

עמרי: אני מסוקרן.

אור: ואיך ליצור איתך קשר? את חברת מועדון. איך אנחנו מדברים עם חברת המועדון המוערכת שלנו?

"אוהבת להיכנס אליכם". למה???

עמרי: נעבור לביקורת הבאה, שבה אני אבקש מוזיקת מרדף.

אור: מרדף.

עמרי: מלחיצה מאוד.

אור: אחרי מי אנחנו רודפים?

עמרי: אני נרדף, רודפים אחרי.

אור: אתה נרדף, אוקיי.

עמרי: אני אשחק מישהו שרודפים אחריו.

אור: אתה מצטיין בזה.

עמרי: כן, ואני אבקש מוזיקת מרדפים מ-שלי, הכי מתח גבוה, אקשן.

אור: מהר.

עמרי: ממש, מרדפים בסמטאות כזה.

אור: אוקיי.

עמרי: אבל לקטוע אותה אחרי שאני מבין שצריך לקטוע אותה. אוקיי זה ככה:

[מוזיקה ברקע]

[מתנשף]

[מוזיקה מפסיקה]

אה…

"כל הכבוד לצוות סופר פארם בערב זה, שרדפו אחרינו להחזיר לנו כסף שנשכח בטעות, ועשו זאת מכל הלב ובאהבה גדולה".

[צוחקים]

אור: זה היה בילדאפ גדול, שנגמר לפני שהביקורת התחילה.

עמרי: נוגעים לו בכתף: אדוני, שכחת את הכסף שלך.

אור: לא…. לא… לא… [בפחד]

עמרי: זה הכסף שלך.

אור: תודה רבה. תגיד את זה עוד פעם.

עמרי: "כל הכבוד לצוות סופר פארם בערב זה שרדפו אחרינו להחזיר לנו כסף שנשכח בטעות".

אור: רדפו אחרינו. "אתה… עצור"

עמרי: כן, ממש כך.

אוקיי, טוב, את הביקורת הבאה אני מבקש לקרוא יחד עם פסנתר נוגה. הפסנתר הנוגה שלנו.

יש לנו פה פסנתרן שיושב.

אור: כן.

עמרי: מוריס.

אור: מוריס [צוחק]

עמרי: והוא פשוט מחכה, כל פעם שיהיה קיו של פסנתר. שני כוכבים של ניקולס, וואי איזה שם זה. 

אור: ניקולס.

עמרי: איזה שם.

אור: זה מתורגם?

עמרי: אה.. כן.

אור: אה… ממה?

עמרי: זה מתורגם מאנגלית.

אור: ניקולס.

עמרי: אבל פה מה שמצחיק אותי זה דווקא, התרגום בסדר, לא הלך שום דבר לאיבוד בתרגום.

אור: אוקיי.

עמרי: הוא פשוט מבולבל. אני מדמיין אותו עומד שם מחזיק שקית ביד אחת, ביד ימין וביד שמאל קבלה של סופר פארם ופשוט מסתכל, שמוט עיניים על הדלת וקורא בבלבול את הביקורת הזאת, והנה פסנתר.

[מוזיקה ברקע]

"בית המרקחת טוב ויפה, אבל בכל מקום באינטרנט כתוב שהם פתוחים עכשיו, אבל השעה 7 ו-17 דקות והם לא פתוחים. זה שבת, אז הגיוני שהם יהיו סגורים, אבל בכל מקום כולל הרישום הזה של מפות גוגל כתוב שהם פתוחים, אבל הם לא".

[צוחקים]

אור: הוא כאילו לא מצליח ליישב בין המציאות לבין העולם הווירטואלי.

עמרי: ניקולס, ברוך הבא לישראל, בגוגל שעות הפתיחה לא נכונות אף פעם.

אור: כן, אני אף פעם לא סומך על שעות פתיחה בגוגל.

עמרי: מתקשרים למקום.

אור: כי הבעלים צריך לאמת את זה ואנשים לא יודעים איך להשתמש בזה, והם לא מעדכנים את זה, הם שוכחים שאנשים בונים על זה. אז הוא ממש עומד מול חנות סגורה ואומר לעצמו: אבל כתוב פתוח, אולי אם אני אאמין מספיק זה יהיה פתוח.

עמרי: כמו ילד. מה שמוזר זה שאמרתי שהוא עומד עם שקית של סופר פארם ביד אחת. זה הדבר היחיד שלא הגיוני בתיאור דמות. אז הוא עומד, גם לא עם קבלה, כי הוא עוד לא ביקר. פשוט עומד שם.

אור: איך קראו להוא שקידם את העסק שלו? שעובד ליד.

עמרי: מונוגרמה.

אור: אז הוא עומד עם שקית של מונוגרמה.

עמרי: מה מוכרים במונוגרמה?

אור: אני משער שתמונות, לא? 

עמרי: כדאי מאוד שהפרק הזה בשיתוף ממומן מונוגרמה.

אור: בחסות מונוגרמה.

עמרי: הלכנו יותר מדי רחוק.

אור: הוא כתב לנו את הטקסט. אוקיי, יש לי ביקורת קצרה שמחביאה בתוכה סיפור מופרך שאנחנו ניצור אותו בלייב, אוקיי? 

כי אבי כותב: "פשוט בושה, אני מתקשר לשאול אם הגיע נוטרילון ללא לקטוז והנציגה מנתקת לי בפנים. וזה לא במקרה, התקשרתי כמעט 5 פעמים ובכל ה-5 היא ניתקה. פשוט בושה של שירות".

עמרי: רגע, שניה…

אור: רגע, שניה indeed.

עמרי: אתה יכול לקרוא רק את המשפט הראשון?

אור: "פשוט בושה". אה… זה מה שתפס אותך?

עמרי: כן, כן, כן.

אור: "פשוט בושה, אני מתקשר לשאול אם הגיע נוטרילון ללא לקטוז…"

עמרי: אוקיי. מה? מה זה נוטרילון?

אור: נוטרילון זה פורמולה לתינוקות.

עמרי: אני דמיינתי נוטריון, זה איש, עורך דין כזה.

אור: נוטריון

עמרי: נוטריון, אבל בלי לקטוז.

אור: אבל הוא ללא לקטוז. הוא רגיש אז אין בו.

עמרי: בללא החלב.

אור: אדוני, זה לא המקום הנכון, אתה בסופר פארם, אתה מחפש עורכי דין.

עמרי: זה במונוגרמה.

[צוחקים]

אור: במונוגרמה מפוצץ באנשים שמחפשים פורמולה לתינוקות. הוא אומר להם: אני חותם על מסמכים, לכו מפה.

עמרי: בוא נראה מה זה מונוגרמה בינתיים.

אור: אז אותי זה הצחיק שהוא כתב קודם כל: "זה לא במקרה, התקשרתי כמעט 5 פעמים".

זה לא 900 שאתה יכול להגיד, מה זה כמעט? או 4 או 3, 2, 1 או 5, זה מספרים מאוד ברורים.

עמרי: יש לצ'כוב…

אור: אה… כן, בדיוק, וזה הזכיר לי את… 

עמרי: אחד המשפטים הכי יפים של צ'כוב…

אור: זה מצחיק ברמות.

עמרי: בכיתי כמעט 20 פעם היום.

אור: כמעט בכיתי 20 פעם היום.

עמרי: כן.

אור: היא לא בכתה, זה ארקדינה נראה לי. 

עמרי: היא כמעט בכתה אבל 20 פעם.

אור: 20 פעם. 

עמרי: זה נורא יפה לכתוב את זה. שזה המצב של כולנו, לדעתי, כבר איזה חודש וחצי.

אור: ממש. אבל, אבי כתב: "זה לא במקרה, התקשרתי כמעט 5 פעמים ובכל ה-5 היא ניתקה. פשוט בושה של שירות". וזה נכנס לפינה שלא הייתה לנו כבר הרבה זמן - "לא לומדים מטעויות".

עמרי: וואו.

אור: קשה לדמיין כמה פעמים זה 5 פעמים, אוקיי? אז אתה עכשיו תהיה נציגת השירות, אני אתקשר אליה ואנחנו נוסיף צליל של חיוג וניתוק. אתה תשחק את זה, אוקיי? אז בוא נראה. אני גם מדמיין שבסוף הוא מגיע ל-"פשוט בושה", אז הוא מתעצבן בהדרגה, אז הוא עושה ככה:

"שמרית, נגמר לנו הנוטרילון ללא לקטוז? מה אני אלך עכשיו עד הסופר פארם? ואם אין להם? רגע, אני אתקשר, אני אתקשר, אני לא סומך על ה… רגע אני אתקשר. אני אתקשר, אני אתקשר.

[צליל חיוג]

[צליל ניתוק]

התנתק להם בטעות. שנייה, אני אנסה שוב.

[צליל חיוג]

היי, רציתי לבדוק אם יש לכם נוטר….

[צליל ניתוק]

מה? מה זה? אני אתקשר כבר פעם שלישית.

[צליל חיוג]

היי אני מחפש נוטרילון ללא…

[צליל ניתוק]

פאק, אוקיי, אוקיי, אני אנסה עוד פעם אחת.

[צליל חיוג]

אני מחפש נוטרילון ללא…

[צליל ניתוק]

פאק, אני אתקשר… זה כבר כמעט 5 פעמים שאני מנסה את זה, בוא… נעשה פעם אחרונה פעם אחרונה.

עמרי: פה אתה צריך לעצור, כי זה כמעט 5 פעמים.

[צליל חיוג]

אני צריך נוטרילון ללא… 

[צליל ניתוק]

[בטון עצבני] פאק, שיט, אין בעיה, אין בעיה, פשוט בושה. אני מתקשר עד שאני מגיע…

[צוחקים]

עמרי: טוב, אני מקריא לך ביקורת כמו… איך קוראים לזה במטריקס? שהוא לא ניאו 

אור: מורפיאוס?

עמרי: מורפיאוס.

אור: אוקיי.

עמרי: אז אני מדמיין שאני כזה מין מורפיאוס כזה.

אור: אתה מנטור יודע כל.

עמרי: אני בחרתי אותך.

אור: אוקיי.

עמרי: אין לך מושג למה, אתה לא מבין למה אתה הנבחר.

אור: אוקיי.

עמרי: אתה לא מבין מה קורה. אני נותן לך איזה נאום, ואתה מבולבל ואתה מנסה להבין מה קורה ואתה יכול להרגיש חופשי להכניס שם טקסט קטן של כזה: רגע, אבל מה קורה פה? כזה. 

אור: אוקיי.

עמרי: שני כוכבים.

אור: מוזיקה של המטריקס כמובן 

עמרי: כן, כמובן, מוזיקה סוג של מטריקסית כזאת, אוקיי?

אני נותן לך תדריך לקראת משהו, אוקיי?

[מוזיקה ברקע]

"צפוף במיוחד, מריח כמו שתן, אל תצאו מחוץ לתחנת האוטובוס ותלכו לבד בלילה. לעולם אל תיתן לנכסיך לעזוב את ידיך או שמישהו ייקח אותם". 

אור: מה?

עמרי: "אל תבקש עזרה, אלא אם כן אתה מוכן להרגיש עלבון".

אור: אוקיי.

עמרי: "מישהו, איפשהו, בהכרח יעזור לך".

אור: אבל…

עמרי: "אם אתה יכול למצוא מישהו שמוכן לדבר בשפה שלך, אבל עד אז אולי פספסת את האוטובוס שלך. תמצא את עצמך מחכה לאוטובוס הבא".

אור: אבל אני, אני לא…

עמרי: "נסה מידע קודם, זה עשוי לעזור ואולי לא".

אור: אבל…

עמרי: "אבל זה ההימור הטוב ביותר שלך".

[צוחקים]

עמרי: זה מישהו שכתב את זה על סופר פארם בתחנה מרכזית, אז זה מין קרוס אובר של עצמנו.

אור: זה גם ככה מקום מסוכן שהוא חצי התנגשות מימדים.

עמרי: וזה מתורגם מאנגלית, אז בכלל חגיגה נהדרת.

אור: יש לי כאן קלאסיקה של הפודקאסט. קולבק מטורף. 

אתה רוצה לנחש מה הדס כתבה על סופר פארם העצמאות קרית אתא?

עמרי: לא הייתי שם?

אור: לא הייתי. יייישששש.

עמרי: זה באמת הכי טוב אי פעם. מה זה היה? זה היה מקדונלס?

אור: דומינוס?

עמרי: דומינוס, נכון.

אור: משהו כזה.

עמרי: הפרק הראשון.

אור: אני פשוט זוכר כמה זה הצחיק אותך.

עמרי: וואו.

אור: היינו בשוק שמישהו כתב את זה. זה כשעוד היינו חדשים וטריים בעולם הביקורות. הכל היה נראה חדש.

אור: יש לי כאן משהו שהצחיק אותי. הוא קצר, אבל, הוא רצה לפרגן, אבל מפאת גילו הוא הרגיש צורך להסביר לך את ה…, אפילו לא בדיחה, את מה שהוא כתב.

אז שמעיה כותב, מאוד פשוט.

[מוזיקה ברקע]

חמישה כוכבים. "אמריקה. פעם היו אומרים על משהו טוב ויעיל. אמריקה"

[צוחקים]

עמרי: איזה חמוד.

אור: הוא מסביר את זה. אמריקה, נקודה. פעם היו אומרים על משהו טוב ויעיל, נקודה. אמריקה, נקודה.

עמרי: כן. אוי… בוא נתחיל להשתמש בזה.

אור: מה? אמריקה, פעם היו אומרים על דבר…

עמרי: המקום הזה אמריקה.

אור: אמריקה זה מצחיק. בוא נעשה את זה.

עמרי: שמעיה זה כאילו מישהו רוצה להגיד לך: שמע, תקשיב, שמע מה היה.

אור: שמע היה.

עמרי: שמע היה.

אור: שמה היה שם?

עמרי: תשמע מה היה: המקום אמריקֶה, אפשר לעשות אמריקֶה, זה עוד יותר זקן. 

אור: אמריקֶה.

עמרי: יש פה ביקורת של סרגיי, שהוא נתן חמישה כוכבים והוא כל כך מרוצה מעצמו.

אור: אוקיי, אההה… מה, הוא שנון? הוא מצחיקול?

עמרי: לא, זה מטריח.

אור: זה בדרך כלל עובד ככה, שאתה חושב שאתה שנון וקול, מרוצה מעצמך ואתה מטריח.

עמרי: כתבתי לעצמי כזה בצד: מה אתה, למה אתה מעייף אותנו? מה אתה רוצה? או שאתה כותב, מה קורה… אז הוא כותב ככה. כל כך מרוצה מעצמו.

אור: smug, זחוח.

[מוזיקה ברקע]

עמרי: ממש. "כולה נכנסתי לסופר פארם לרכוש תרופה, אז צץ לי רעיון להפתיע את אשתי בשי קטן".

אור: מעניין ת'תחת, כן.

עמרי: "את אותו השי אשתי תזכור לעוד שנים קדימה, כי בזכות מרינה יצאתי מן המקום עם בושם. אגב, ללא נזקים כספיים, בלי תשלומים ולבושם קוראים…? המלצה אישית, תשאלו את מרינה בעצמכם.

[צוחקים]

עמרי: למה? תגיד איך קוראים לבושם. לקחת אותנו את כל הדרך הזאת.

אור: קודם כל, בדיעבד, בבקשה להכניס כאן מוזיקה סוואב ג'אז, סמוט ג'אז.

מה, אתה לא תגלה לי את שם הבושם? אגב מאיך שקראת את זה הייתי בטוח שמרינה המליצה לו על ויברטור, כי גם את זה מוכרים בסופר פארם וזו גם יכולה להיות מתנה שאשתו לא תשכח.

עמרי: הוא כתב בושם.

אור: אולי זה ה"בושם". 

עמרי: למה אתה לא כותב?

אור: הוא אשכרה כתב "ולבושם קוראים…

עמרי: 3 נקודות סימן שאלה, המלצה אישית תשאלו את מרינה בעצמכם. אני אלך עכשיו לסניף…

אור: ואני אחפש גם את מרינה. fucking idiot

עמרי: אני אשאל את מרינה איזה בושם קנה סרגיי לפני שנתיים. מה קורה לך בן אדם. תמליץ כבר על הבושם הזה.

אור: מה שמבאס אותי בביקורת הבאה זה שיש בה הרבה טעויות, שגיאות כתיב.

אבל הן ניכרות רק כשקוראים את זה, כי נגיד בשמים הוא איית ב- ס'. ואז משגשג ב-ס' במקום ש' עוד פעם. יש לו בעיה של ש' ו-ס'.

עמרי: אולי הוא עושה שם משהו עם מתכות.

אור: אה… מסגסג.

עמרי: אבל בעיקר זו ביקורת שנופלת לשתי הגדרות:

אחת, אפשר להפוך את זה לפרסומת, אז אנחנו נשים את מוזיקת הפרסומת ואני אעשה קול קריין. וזו לא פינה שקיימת לנו, אבל אולי צריכה להיווסד. הוא בבירור חבר של הבעלים, אוקיי?

עמרי: יייששש

אור: הוא בבירור כתב את זה כג׳סטה לבעלים.

עמרי: אוקיי.

אור: קחו את כל הנתונים האלה בחשבון ואני אנסה, לטובת מי שרק מאזין ולא רואה אותנו בווידאו ולא רואה את הביקורת הכתובה, להעביר את השגיאות גם באיך שאני הוגה חלק מהמילים. לא משימה פשוטה, אבל אני אנסה. אוקיי. יצחק כותב ככה: 

[מוזיקה ברקע]

"הסופר פארם בקרית ים, שפעם קראו לו קולנוע ניצן, הוא הפופר פארם הכי משמעותי. מבחינת טואלטיקה, יש בסמים. עם כניסתך אתה מרגיש את הביסום. נודף ריח שמטריף את החושים, מקפידים על הניקיון והכי חשוב המנהל שמעון סרוסי מקפיד על לבוש. מנהל אינטיליגנָטי, איש חביב, אוהב לעזור ובכך המקום מסַגסַג. ואין על הנציגים, עושים עבודה כמו בבית שלהם, הכוונה, נותנים הכל להצלחת המקום. כן ירבו".

עמרי: הוא מקפיד על לבוש, זה הכי טוב. הוא בדרך כלל בא ערום לעבודה, היום…

אור: הוא stepping up his game, הוא מקפיד על לבוש. וגם הוא עשה את הקטע של אמריקה, שהוא אומר: "אין על הנציגים, עושים עבודה כמו בבית שלהם, הכוונה נותנים הכל להצלחת המקום".

עמרי: כן.

אור: אתה יודע, כמו שאתה נותן הכל בבית שלך להצלחת הבית שלך.

עמרי: פופר פארם, נשמע כמו החיקוי מעלי אקספרס.

אור: ממש. "הסופר פארם בקרית ים, שפעם קראו לו קולנוע ניצן, הוא הפופר פארם הכי משמעותי.

אה… וכמעט שכחתי, שרציתי לשלב ביקורת על סופר פארם שמישהו השאיר לנו בקבוצה.

עמרי: לך על זה.

אור: תומר יונה, תודה רבה. אני לא יודע מאיזה סניף זה, כי זה צילום מסך,אבל הביקורת הולכת ככה. נראה לי שהקול הכי מתאים לביקורת הזו זה מישהי שקצת כמו סמרה. כזה, שהיא קצת קלולס וכאילו, אבל מתעצבנת מהר. היא אומרת: "שירות על הפנים. הגשתי לקופאית בקוסמטיקה לריח הבושם בלו שאנל לגבר, אמרה לי - אין לי, ואתמול מישהי הריחה את זה מולי אמרתי לה. אמרה לי - תקני אותו ותריחי. חוץ מזה, לא יכולה לתת לך. איך אקנה ולא מריחה?? מאכזב".

פיייי, יש פה בגרות בלשון. לא הבנתי כלום.

עמרי: איך אקנה ולא מריחה, זה נשמע לי כמו התפלפלות דתית כזאת. איך יבוס ולא איתם.

אור: איך אקנה ולא מריחה, אמר רבי עקיבא לרבי יוחנן, דין נפל שבור כן אומר לא דינו, יוצא פטור בעמלו.

עמרי: זה נכון, איך אקנה ולא מריחה זה משהו שעובר לי בראש כל פעם שאני רוצה לקנות שמפו, סבון או דאודורנט.

אור: אהה… זה פותח סוגיה אחרת. 

עמרי: למה אני קונה שמפו. זה הסוגיה שזה פותח. לא כי דאודורנט אתה קונה על פי ריח, נו, באמת, על מה אתה קונה? כמה שזה שומר לך על בית השחי? 

אור: אפשר קצת להריח אותו בפיה.

עמרי: יש כאלה שתוקעים פלסטיק, ספיד סטיק.

אור: אני לא מריח את הפלסטיק, זה מגעיל.

עמרי: נכון, יש גבול.

אור: אבל נגיד שמפו, או תחליב רחצה, אתה פותח לו את הפקק כדי להריח שנייה בפנים?

עמרי: כמו גדול.

אור: כן?

עמרי: גם מרכך כביסה.

אור: אני לא הלכתי לסופר כבר שלוש שנים, הכל במשלוחים.

עמרי: טוב, אתה יודע שזה ההובי שלי ללכת לסופר, פשוט מכור.

אור: כן, אתה… זה פשוט יום כיף ללכת לספר.

אוקיי בוא נסיים כאן.

אוקיי אז עד כאן הפרק הזה של מתחת לכל ביקורת. תודה רבה לצוות "רשת עושים היסטוריה", לשלי גואטה, עורכת התוכנית, לדני טימור המנהל העסקי, שלי נוי מנהלת ההפקה, לאביב שם-טוב סמנכ"ל התפעול ולעמית חזזי מצוות המכירות.

בצוות התוכנית גם הילה שמש ושני ברגר, ואתם יכולים ויכולות להציע לנו רעיונות לפרקים נוספים או לביקורות ספציפיות בעמוד הפייסבוק שלנו - "מתחת לכל ביקורת הפודקאסט".

אני אור בוטבול.

עמרי: אני עמרי הכהן.

אור: ניפגש בפרק הבא. יאללה ביי.

עמרי: ביי.

[חסות] לפודקאסטים נוספים של "רשת עושים היסטוריה" ולהצטרפות לרשימת התפוצה של התוכנית בדואר האלקטרוני, בקרו ב - osimhistoria.com, או הורידו את אפליקציית עושים היסטוריה מחנות אפליקציות של אנדרואיד.


10 views0 comments