top of page

מתחת לכל ביקורת - איקאה

Updated: May 24

ביקשתם הרבה ואנחנו מקשיבים, והפעם: איקאה! אז מה הסוד של מחלקת הארונות? איך תתחמקו מקונספירציית החניה? ומדוע סניף באר שבע שרוף אצל הצרפתים?


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 27/08/2023.

קריין: "רשת עושים היסטוריה".

אור: שלום וברוכים השבים והשבות ל"מתחת לכל ביקורת", המקום, הפודקאסט שבו אנחנו מבקרים ביקורות של ישראלים ברשת. מה קורה עמרי? אני אור בוטבול.

עמרי: אני עמרי הכהן.

אור: מה שלומך עמרי?

עמרי: מה שלומך.

אור: זה החלק שאנחנו הכי טובים בפודקאסט לדעתי, זה ה-staple שלנו. אז כמו שאמרנו כאן לא מעט פעמים, אנחנו מאוד אוהבים שאתם כותבים וכותבות לנו המלצות בקבוצה והייתה המלצה אחת שכולם הסכימו איתה וגם אנחנו על "איקאה".

ולכן הפרק הזה הוא על "איקאה" כי אכן יש שם דברים מעולים. אז "איקאה" בוא נתחיל.

[מעברון מוזיקלי]

אור: אז נראה לי נתחיל כהרגלנו בקודש עם מעט עובדות מאוורר?

עמרי: כן.

קריין: "עובדות מאוורר"

עמרי: אוקיי, אז הנה כמה עובדות על "איקאה". קודם כל, איקאה נוסדה ב-1947 בשוודיה על ידי, שים לב, ילד שוודי! בעצם אינגבר קמפרד, אני מקווה שאני אומר את השם שלו נכון.

אור: אם הוא היה ילד ישראלי זה היה מאוד מפתיע.

עמרי: תשמע, זה ממש דכדך אותי לראות את העובדה הזאת. הוא הקים את "איקאה" כשהוא היה בן 17!

אור: מה גם אנחנו עשינו דברים גדולים כשהיינו בני 17.

עמרי: אני התעוררתי ב 12 וחצי מריח של בורקס. לא יודע מה איתך.

[צוחקים]

עמרי: לא יודע מה איתך. אני פשוט, הפער ביני לבין האינגברד הזה הוא תהומי, הוא אדיר. אני לא יכול בכלל להכיל אותו.

אור: 'בסדר, הכיסאות שלהם מתפרקים אחר כך'. אני אוהב אנשים שיורדים על "איקאה". 'זה זול וזה מתפרק אחר כך'. אוקיי האימפריה נפלה בזכות הביקורת שלך עכשיו.

עמרי: כמה סניפים יש בישראל? בוא נתחיל מישראל.

אור: בישראל? ארבעה, לא?

עמרי: תשעה!

אור: מה?

עמרי: כן. הם גדלו חביבי.

אור: אה כי יש להם גם סניף מטבחים, סניף זה.

עמרי: לא לא לא,

אור: לא "איקאה" לג'יט.

עמרי: יש סניפים…

אור: נתניה, ראשון, ב"ש.

עמרי: יש בבית שמש.

אור: בית שמש, נכון.

עמרי: יש ב…

אור: סניף אינטרנטי?

עמרי: i don't know יש באשדוד.

אור: אוקיי, תשעה.

עמרי: גוגל איט מן.

אור: יו גוגל איט. אתה אחראי עובדות מאוורר!

עמרי: את רוב העובדות אני מביא מוויקיפדיה. אגב, מישהו כתב לי להפסיק להגיד ויקיפדיה כי אומרים וויקיפדיה?

אור: הוא דרש שתפסיק להגיד ויקיפדיה כי אומרים וויקיפדיה?

עמרי: אני מכיל את זה.

אור: אנחנו אוהבים את ההצעות שלכם שאתם מציעים לנו בקבוצת הפייסבוק "מתחת לכל ביקורת הפודקאסט".

עמרי: הוא כתב לי בפרטי ספציפית.

אור: זהו, בפרטי ודרישה תפסיק להגיד ויקיפדיה, זה קצת אגרסיבי, אבל אנחנו קצת אגרסיבים פה אז אולי אנחנו מייצרים את האווירה הזאת.

עמרי: הוא שלח לי ראש של חזיר גם הביתה, הוא כנראה רציני.

אור: הוא גם כנראה עובד בסופר, אני הזמנתי את הראש של חזיר הזה בשבילך. לא משנה, זה אי הבנה אחת גדולה.

עמרי: כמה סניפים יש בעולם?

אור: 132 בעולם נו באמת, 456.

עמרי: אני לא מאמין, אתה לא ידעת את זה?

אור: אני נשבע לך שאני לא יודע. כמה יש?

עמרי: 460.

אור: יש! פעם אחת הצלחתי, כמה סניפים יש לדומינוס? חמישה. האמת שחמישה מיליון זה בערך.

עמרי: צריך לומר, אור, אתה באמת לא יודע את העובדות האלה, אני באמת מתקיל אותך בהן.

אור: באלוהים, שאין לי זמן להתעסק עם זה. אני סומך עליך וכן, אני לא רואה את זה לפני.

עמרי: כמה מילים, 460 סניפים פרושים על פני כמה מדינות?

אור: 37.

עמרי: 64.

אור: אה וואו.

עמרי: עוד עובדה מעניינת מאוד זה שב-2017 נמכרו יותר עותקים של קטלוג "איקאה",

אור: מאשר התנ"ך. זה fun fact שאני יודע.

עמרי: זה מטורף!

אור: זה פסיכי.

עמרי: תשמע, המייסד "איקאה" הזה, אינגבר הזה. אם כבר אנחנו מדברים עליו.

אור: [צוחק]

עמרי: הוא נפטר, הוא הלך לעולמו לפני 5 שנים ב-2018 ושים לב לזה.

אור: שהוא עני ובלי פרוטה לשמו.

עמרי: הוא כל כך עני שהוא נרשם חמישי בעולם בעושרו בהונו.

אור: איזה אפס, מה חמישי?

עמרי: אתה רוצה לנחש כמה הון היה בהונו?

אור: 674 מיליארד.

עמרי: אוף הגזמת…

אור: כן? אולי בגלל שאני כל כך גרוע במספרים, אין לי את הסכומים האלה.

עמרי: 72 מיליארד דולר.

אור: איזה אפס.

עמרי: ניגש לביקורות.

אור: אוקיי תן לי את זה.

עמרי: אני חושב שמן הראוי להתחיל בפינה.

אור: אוקיי, איזו?

עמרי: למה לא להתחיל עם "לא הבנת את הפורמט" קטן?

קריין: "לא הבנת את הפורמט!"

עמרי: הרבה לא הבינו את הפורמט בביקורת של "איקאה".

אור: וואו, זה קטע. האמת שלפני זה, לפני כל הביקורות, אני רוצה לציין שיש הרבה מאוד ביקורות על "איקאה" באופן כללי, המון ביקורות וברובן הן מאוד חיוביות. יש להם דירוג גבוה. שזה לא ברור מאליו למקום שהוא בעיקרון מבוך אינסופי שככל שאתה נשאר בו יותר זמן, יוצא לך יותר כסף מהכיס.

עמרי: נכון אבל אנחנו נגיד בכנות שאנחנו גם חובבים "איקאה".

אור: הבית שלי הוא עמוד 37.

עמרי: בתנ"ך? מעוצב כמו כנען.

אור: בדיוק, כנען, תינוק קטן,

עמרי: ועז שיפודים.

אור: עוד דוגמה מהתנ"ך.

עמרי: כשאתה מארח. נורא קשה. [צוחק]

אור: 'יש לך חלב?' -'אני צריך לבדוק עם הנאקה'.

עמרי: [צוחק] כן. אז איפה היינו? אה ב-'לא הבנת את הפורמט'

אור: כן.

עמרי: שושי כותבת, כוכב אחד כמובן.

"תפסיקו לשלוח לי בקשות לדירוג מקומות שביקרתי בהם, זה חופר ואינני מעוניינת לעשות זאת באופן כזה. כשארצה לפרגן למקום, אדע כיצד לעשות זאת"

אור: זה ביקורת בשביל שכשנעשה יום אחד פרק על "גוגל", אז ניקח את כל אלה 'תפסיקו לדרוש ממני אני לא מעוניינת'.

עמרי: כאילו היא בטח קיבלה סמס או מייל.

אור: מה שקורה וגם אנשים כתבו לנו על זה בקבוצה, זה שאתה עובר ליד מקום ואז הטלפון מקפיץ לך הודעה 'אה, ראיתי שביקרת ב"איקאה", אתה רוצה לכתוב על זה ביקורת?' ואתה יודע אם היית שם ואתה לא רוצה, אל תכתוב. אם לא היית שם, אז אתה מעיף את זה הצידה ואתה לא כותב. אבל מגיל מסוים אתה מרגיש שבן אדם אמיתי שלח לך את ההודעה הזאת, 'היי, ראיתי שהיית ב"איקאה", מה דעתך?' וזה מעצבן אותם אחרי כמה פעמים, אז הם פותחים וכותבים בביקורת, 'אני לא הייתי שם! מספיק לכתוב לי את זה כבר!' כי מגיל מסוים טכנולוגיה הופכת להיות סוג של קסם.

עמרי: אנחנו על סף הגיל הזה.

אור: על הסף, על הסף. בשבילי "טיקטוק" זה קסם שאני לא מבין כי אני זקן.

עמרי: אתה רוצה לתת ביקורת?

אור: כן, אני אתן לך את הביקורת של מישהו שאין צורך לצנזר את השם שלו, כי אני לא יודע להגיד אותו. הוא מתאר מקרה קשה. אז נראה לי שצריך מוזיקה עצובה שתדגיש את העוול שנעשה לו כי הוא כותב ככה:

"צריך לשים לב שבאיקאה ראשון לציון יחס האחראיות הוא יחס גזעני וזה מה שקרא לי."

הוא כתב קרא עם א', אבל אני שם את זה רגע בצד.

"וזה מה שקרה לי. בטוח אם הייתי מנדלבלוף אז האחראית הייתה מתנהגת בצורה יותר נאותה. פשוט תשים לב, אם אתה בעל חזות לא אשכנזית אתה צפוי ליחס גזעני. כמו ברוסיה, פשוט לשים לב כדי לא להתרגז ולמעשה, בואו נעודד את איקאה ראשון לציון להיות תומכי הגדוד של מוסוליני או סטלין."

עמרי: וואו…

אור: אז התשובה שלו לגזענות הייתה גזענות. [צוחק] הוא אמר, נלחמים באש עם אש, אני הולך להילחם בגזענות שלהם עם גזענות משלי.

עמרי: יואו ואיך קוראים לו?

אור: יואעה? יואה?

עמרי: [צוחק]

אור: נשמע שוודי, Youe, אולי הוא חבר של המייסד, בן שלו, בא לראות.

עמרי: וואו אוקיי, אוקיי. תשמע, יש פה משהו שהוא אמנם לא פינה, אבל אני מרגיש שבפרקים האחרונים הוא כבר מתחיל לדגדג את ה… לגרד את הפינה כי אנחנו מוצאים הרבה ביקורות כאלה וזה נחמד.

אור: אוקיי.

עמרי: זה ביקורת שמשנה את דעתה תוך כדי.

אור: איך אני הכי אוהב את זה!

עמרי: משרוקית עולה, משרוקית יורדת.

אור: לא, סלייד ויסל, אמרו לנו איך קוראים לזה.

עמרי: שמישהו פתאום מתחמם תוך כדי הביקורת,

אור: או נרגע תוך כדי הביקורת.

עמרי: או נרגע. אז אפשר לעשות את מה שאני אהבתי שעשינו. לדעתי זה ב"ארומה" שאני מקריא לך ביקורת.

אור: אני אגיד לך מה טוב ומה רע.

עמרי: בדיוק.

אור: כן, קדימה, קדימה.

עמרי: זלטה תחליט אם היא הופכת את זה לפינה, תפתיעי אותנו. אוקיי אז ליאורה נתנה כוכב אחד.

אור: רע.

עמרי: וכתבה כך:

"המוצרים מדהימים"

אור: טוב.

עמרי: "מחירים תלוי מה מחפשים"

אור: בינוני…?

עמרי: "לטעמי ספות וארונות לא שווה לקנות שם"

אור: רע.

עמרי: "יקר מדי"

אור: רע.

עמרי: "שירות מזעזע!!!!"

[צוחקים]

עמרי: וארבעה סימני קריאה.

אור: רגע, אז תעשה לי את זה ברצף. ליאורה, מה חשבת על "איקאה"?

עמרי: תראה,

"המוצרים מדהימים, מחירים תלוי מה מחפשים. לטעמי, ספות וארונות לא שווה לקנות שם, יקר מדי, השירות מזעזע!!!!"

אור: ליאורררררררררררההההההה.

עמרי: [צוחק] אפשר לקרוא לזה 'הענק הירוק'.

אור: ממש התפרץ לה. רגע, מה המשפט השני?

עמרי: "מחירים תלוי מה מחפשים"

אור: מה זה מחירים תלוי מה מחפשים?

עמרי: לא ברור, לא ברור.

אור: נראה לי שזה זה נכון להכל. המחיר הוא ביחס למה שאתה מחפש. מחיר של ספה הוא לא מחיר של אוטו.

עמרי: זה גם נורא טיקט של "איקאה", לא? זול, יחסית זול.

אור: וגם ורסטיליות. יש לי ספה ב-3,000, יש לי ספה ב-50 שקל, היא תחזיק יומיים אבל זה זול ואתה סטודנט. ולכן קהל המעריצים.

לי יש ביקורת. זה זה די יוראי, מצאתי את יוראי. אני לא יכול להתעכב על שגיאות הכתיב, פשוט כי זה פרק בפני עצמו. כשאתם מדמיינים את זה בנסיעה או איפה שאתם לא שומעים את זה, דמיינו שבכל מילה יש 3 שגיאות כתיב. למשל, המילה הגעתי מאויתת א-ג-א-ת-י. אז אני מתעלם מזה והולך ישר לביקורת.

עמרי: אתה מתכוון שעשה הגהה לביקורת?

אור: וגם את זה איית לא נכון. אז אני הולך להתעלם מזה לחלוטין וללכת ישר ליוראיות שלו ולכן אני צריך מוזיקה שמתאימה ליוראי ואוסקר אומר ככה:

"כשאני הגעתי לאיקאה לא האמנתי. זה מקום ענקי! אני יכול לקנות שם צעצועים של דינוזאורים, פרחים, ציוד למטבח וכו'. קניתי שם סוקולנט ואיזשהו עץ מוזר. אני מרגיש כאילו אני רוצה להיות שם, להיסגר ולא לצאת. אני חושב שטכנית אפשר להיות בלי בית ולחיות באיקאה!"

עמרי: [צוחק] זה כמעט פרסומת למקום.

אור: כן, אבל אם הפרסומת זה שהוא מחכה שם, זה פרסומת לסרט אימה. אווו סרט אימה ב"איקאה". הולכים לאיבוד, סוגרים את המקום.

עמרי: נשמע לי כמו שת"פ ממומן.

אור: טוב! מה במחסן? באזור של המחסן שהוא אינסופי?

עמרי: צד את אוזני הסוקולנט.

אור: "קניתי שם סוקולנט ואיזשהו עץ מוזר. אני מרגיש כאילו אני רוצה להיות שם, להיסגר ולא לצאת." אני חושב שפה נתקעתי כי הוא כותב טכנית, אבל זה כל כך טעות שזה "תכנית אפשר להיות בלי בית ולחיות באיקאה" שזה נכון, זה מעניין, אפשר לעבור לשם.

[חסות]

עמרי: אני גם רוצה מוזיקה עצובה בבקשה, אבל בשביל הגיוון אולי אני אקח מוזיקה עצובה אחרת.

אור: אוקיי.

עמרי: נוגה.

אור: נוגה.

עמרי: דב, זה לא חלק מהביקורת זה השם של הבן אדם, כוכב אחד.

"על המוצרים אין מה להגיד, אוהב או לא, אבל העובדים לא מאושרים. לא מחייכים, עונים רק כשצריך. אין תחושה של בית למרות שכל הרעיון הוא לתת לך תחושה של 'היי תראה ככה זה יהיה אצלך' אבל הצוות פשוט נראה מצוברח. תחושה של עבדות וחבל."

קודם כל הכי מצחיק פה,

אור: כן, כן, כן.

עמרי: "עונים רק כשצריך".

אור: מה ציפית שיקרה?? 'אני דב, אני הולך לי בזה'.

עמרי: '12 שקל'.

אור: הו נהדר. אפילו לא הספקתי לשאול. אתה עובד נהדר!

עמרי: אני מקווה שעונים רק כשצריך.

אור: 'צילה את לא מבינה מה קרה, הלכתי לאיקאה ורק כשהיה צריך, הם ענו לי. אני לא מבין שעה הסתובבתי בשקט ואף אחד לא פנה אליי.'

עמרי: הוא אומר ש"הם לא מאושרים, לא מחייכים, תחושה של עבדות!"

אור: הם עובדים ב"איקאה", מה אתה חושב?! זה לא יאנג לנגרשטיין, איך קראו לאנטישמי שפתח את המקום?

עמרי: למה החלטת שהוא אנטישמי?

אור: כי אני יהודי ישראלי וכל מי שהוא שונה ממני הוא אנטישמי, זה הפורמט.

עמרי: אינגבר קמפרד.

אור: תגיד לי שזה לא שם של אנטישמי. תגיד לי שהוא לא פתח את זה ובימים הראשונים אסור היה ליהודים לקנות, אלא אם הרהיט היה בצבע צהוב. רק ספה צהובה.

עמרי: אומייגאד. אומייגאד.

אור: בבקשה תתבע אותנו אינגבר. לי יש תלונה כי זו לא ביקורת, זאת אאוטרייט תלונה של נבית. נבית נותנת קייס מאוד מאוד טוב לגבי חלק מאוד ספציפי ב"איקאה". ב"איקאה" יש משחקייה שאתה יכול לזרוק שם את הילדים שלך כדי שהם לא יפריעו לך לקנות רהיטים שאתה לא צריך ושאחר כך הילדים האלה יהרסו לך אותם. אז יש משחקייה.

והיא כותבת, כוכב אחד מן הסתם:

"במקום משחקייה חמודה לילדים ממש מתאימה ללפני גיל שנתיים, אבל לא נותנים להיכנס עם חיתול/ילדים לא גמולים. לא הבנתי את ההיגיון. מה לילדה שלי הגמולה יש יותר סיכוי שיברח לה בטעות? והלכנו משם במפח נפש, ממש מבאסים. וכמובן שבאיקאה כמו באיקאה הכל בנוי ככה שתלך לאיבוד. באתי לזמן קצר נתקעתי שם עד שמצאתי את היציאה."

יש משחקייה חמודה לילדים. היא החליטה שהיא ממש מתאימה ללפני גיל שנתיים. זה לא בהכרח מה שכתוב שם, זה לא מקום הגיוני שיהיו חוקים.

ואז היא אומרת "אבל לא נותנים להיכנס עם חיתול או ילדים לא גמולים, לא הבנתי את ההיגיון".

בואי נסביר לך את ההיגיון נבית.

עמרי: [צוחק]

אור: אם הילד לא גמול או משתמש בחיתול יכול להיות שהקקי או פיפי שלו יהיה על המשחקייה. ילדים אחרים יגעו בזה ואנשים ימותו בגלל הזיהום הזה, אוקיי? זה ההיגיון. אם הילד לא יודע לעשות קקה בשירותים, הוא יעשה קקה על המשחקים וילדים אחרים יאכלו את הקקה זה בגלל שגם הם בני פחות משנתיים, זה ההיגיון.

עמרי: יש סלקטור בכניסה לג'ימבורי או מה שזה לא יהיה? שהוא שואל,

אור: שאלה טובה מאוד אתה שואל!

עמרי: אם הילד גמול או לא?

אור: ובהמשך יש לי גם תשובה לזה.

עמרי: אה, מצאת ביקורת שקשורה לזה? אוקיי מעניין.

אור: וכמובן שהיא מסיימת עם "הלכנו משם במפח נפש". מפתיע אותי שהיא לא השתמשה במילה בושה.

עמרי: בזיון.

אור: "וכמובן שבאיקאה כמו באיקאה הכל בנוי ככה שתלך לאיבוד". יש לנו כאן דוגמה נהדרת ל-'כן הבנת את הפורמט'. המקום בנוי ככה שתלכי לאיבוד כדי שתוציא יותר כסף. ואז היא מסיימת ב-"באתי לזמן קצר ונתקעתי שם עד שמצאתי את היציאה". שאני יכול לטעון שכולם נתקעים שם עד שה מוצאים את היציאה כי בלי היציאה אי אפשר לצאת.

[צוחקים]

אור: זה הטעותולוגיה שלי, זה ההיגיון שלי.

עמרי: זלטה, אני רוצה לבקש מוזיקת קונספירציה. כבר היו לנו כאלה.

אור: כן אז בוא נביא משהו אחר, נרענן קצת, קונספירציה מסוג אחר. מה זה מישהו מתחת לסדין כותב במחשב בלילה?

עמרי: לא לא לא, כזה יותר כמו כזה סוחר סמים או מישהו… זה לא קונספירציה,

אור: פינת רחוב?

עמרי: זה מישהו שמציע משהו לא חוקי,

אור: ערמומי כזה.

עמרי: פינת רחוב, פינת רחוב.

אור: אוקיי, פינת רחוב חשוכה, גשם.

עמרי: "חלי".

[צוחקים]

אור: עצרו את המוזיקה, עוד לא.

עמרי: הייתי צריך להגיד חלי, כוכב אחד. אוקיי.

"לוקחים תשלום חניה".

אור: [צוחק]

עמרי: רגע רגע.

"בעבר היה ללא תשלום. לא להיכנס. אם תסעו טיפה מאחורי איקאה, יש חנית כורכר, שווה את המאמץ."

[צוחקים]

עמרי: היא מפנה אנשים לחנות במקום אחר.

אור: לא, אני הייתי שמה. חנית כורכר זה של "איקאה", זה פשוט לא נמצא מתחת ל"איקאה". זה מולה, זה החניה של "איקאה"!

עמרי: היית שם.

אור: כן וגם היא לא הייתה שם בגלל שלא לוקחים כסף בחניה של "איקאה". "איקאה" לא יעצרו אתכם מלבוא לקנות אצלם במאות שקלים עם חיוב בחניה.

עמרי: ממש. אבל היא הספסרת כאילו מקום לא מוסדר,

אור: פססט, פסססט.

עמרי: בדיוק.

אור: [לוחש: 'יש שם חנית כורכר], אל תיתן להם לדפוק אותך לפני שאתה נכנס לתת להם אלפי שקלים'

עמרי: בדיוק.

אור: משהו קצר מגיא, הוא גם מה שאתה עשית מקודם, הוא נזכר באמצע שהוא כועס אבל הפוך. הוא נזכר באמצע שהוא שמח.

עמרי: אוקיי.

אור: צריכים לתת לזה שם. אממ… רכבת הרים?

עמרי: רכבת הרים רגשית אולי.

קריין: "רכבת הרים רגשית".

אור: אז גיא כותב, אני נכנס רגע לדמות. חמישה כוכבים.

"יותר גרוע מללכת לסופר. אם אתם יכולים תזמינו מהאתר אחרת תצאו עם קנס. הרבה דברים טובים ואיכותיים, לונה פארק למבוגרים."

עמרי: [צוחק] זה כאילו מישהו בא, אני מדמיין, מעניין אם ניר יעשה לזה אנימציה. אני מדמיין שמישהו בא והזריק לו בצוואר פתאום זריקת happiness כזאת.

אור: וואי מצחיק שאתה אומר את זה, כי אני מדמיין שהוא כותב את זה ומדבר את זה בקול רם ב"איקאה" ואז המנהל משמרת עובר מאחוריו.

עמרי: אה מצחיק.

אור: [בטון כועס: "יותר גרוע מללכת לסופר! אם אתם יכולים תזמינו מהאתר אחרת תצאו עם קנס!] [בטון שמח:"הרבה דברים טובים ואיכותיים לונה פארק למבוגרים!"]

עמרי: [צוחק] עכשיו תעשה את זה שוב ואני מזריק לך זריקה בצוואר כמו גז צחוק אצל הרופא.

אור: כבר חזרתי הביתה, קניתי את הדברים. [בטון עצבני: "יותר גרוע מללכת לסופר! אם אתם יכולים תזמינו מאתר אחרת תצאו עם קנס [סאונד של הזרקה] [בטון מסטול: "הרבה דברים טובים ואיכותיים לונה פארק למבוגרים"].

עמרי: ששש… אתה נהנה פה.

אור: לונה פארק למבוגרים, זה לא שהוא כתב 'ועם זאת דווקא נחמד'. לונה למבוגרים זה כאילו הדבר הכי טוב שקרה לך היום.

עמרי: נכון. תראה, כשנכנסתי לשם פעם ראשונה בתור סטודנט, זה היה סוג של לונה פארק, אבל אחר כך אתה מבין שזה ממש…

אור: מלכודת.

עמרי: אוקיי, אני צריך שם של אדריכל זקן ואשכנזי וטרחן שאתה מציע לי.

אור: שאנחנו ממציאים.

עמרי: כן כן, לא אגיד את השם שלו.

אור: צביאל.

עמרי: צביאל? לא לא מתנחל.

אור: צבי.

עמרי: צבי.

אור: מורגנשטיין.

עמרי: יופי. אז זה אדריכל שביקר ב"איקאה" והתלונה שלו פה, הוא נתן כוכב אחד.

אור: איך אתה יודע שהוא אדריכל?

עמרי: חביבי,

אור: הוא סיפר לך את זה?

עמרי: זה כמו שיש את הבדיחה, איך אתה יודע שמישהו טבעוני,

אור: הוא יספר לך.

עמרי: אז איך אתה יודע שמישהו אדריכל?

אור: הוא יספר לך.

עמרי: בדיוק. אז הוא צירף תמונה של השילוט לשירותים של "איקאה" ומה שהפריע לו שבשלט הזה יש הפניה על השירותים,

אור: סליחה שאני לא נותן לך להתקדם. הפריע לו משהו בשלט?

עמרי: כן, כן.

אור: לשירותים ב"איקאה"?

עמרי: לגמרי. אז זה שלט שמפנה גם לשירותים אבל מתחת לזה יש חדר עזרה ראשונה, חדר עזרה ראשונה.

אור: כן, כזה ערכת עזרה ראשונה.

עמרי: אז ליד כל מקום יש אייקון. שירותים זה אייקון שכולם מכירים, מה האייקון של חדר עזרה ראשונה?

אור: פלוס אדום.

עמרי: נכון, אז פה הם לא שמו פלוס אדום רחמנא ליצלן, הם שמו צלב שחור. הוא קורא לזה צלב, אבל תכלס זה פלוס, פשוט פלוס.

אור: הסימן האוניברסלי לרפואה.

עמרי: יפה. אז הוא התרעם על זה. שים לב לביקורת שלו.

"שלום רב ביקרתי אתמול בחנות איקאה בראשון לציון. במדינת ישראל עוד מאז המנדט הבריטי הסמל עזרה ראשונה הוא מגן דוד אדום. בחנותכם הסמל עזרה ראשונה הוא צלב. צילמתי את השילוט והרי הוא מצ"ב. מצורף בזאת. האם איקאה היא נגד היהדות או נגד מדינת ישראל? מדוע הסמל שונה? בדעתי להפיץ את התמונה לכל גורם אפשרי כדי להביא לתיקון המצב בברכה אדריכל צבי מורגנשטיין."

[צוחקים]

עמרי: הוא חתם בשמו המלא! אתה לא רופא מנתח לב,

אור: אתה יודע, זה מעניין שאתה אומר את זה. כי אני באמת זוכר שיונית לוי דיברה על הצלבים ו"איקאה". 'מה אני אפיץ את זה לכל העולם', אימת "איקאה". איך קוראים למייסד? אני לא מצליח לזכור את זה.

עמרי: אינגבר. תחשוב שזה כמו אם כבר.

אור: אינגבר מתהפך בקברו. איך אמרתי לך שהם אנטישמיים אגב, אתה רואה? מורגנשטיין בצד שלי.

עמרי: בדיוק.

אור: אוקיי, יש כאן ביקורת ממש קצרה, אבל היא מצחיקה אותי מכמה טעמים. אז אני יכול להתעכב עליה. אשר כותב, כוכב אחד.

"שירות מגעיל, במיוחד במחלקת ארונות, עובדים שקרנים אנחנו כבר לא. נחזור."

[צוחקים]

עמרי: זה נשמע כאילו הוא חזר אם אתה קורא את זה בצורה מסוימת. "אנחנו כבר לא… נחזור" לא נתנו צ'אנס.

אור: בדיוק, זה אנחנו כבר לא, נקודה, נחזור.

אז קודם כל נחזור זה כנראה בגלל שהם כותבים בטלפון. רווח רווח עושה לך נקודה. אבל תסתכלו שנייה אחת. לא כתבת מניפסט כמו האחרים פה. כתבת שתי שורות. תסתכל לפני שאתה שולח. "אנחנו כבר לא. נחזור", אבל מה זה "שירות מגעיל במיוחד במחלקת ארונות"? מה התרחש במחלקת הארונות שהיה מגעיל במיוחד? כאילו בכל מקום אמרו לו

'זה שמה' -'איפה זה שם? -'שם עוף מפה'. -'איפה זה המנורות?' -'זה שם, עזוב אותי'. 'סליחה אני רוצה לקנות ארון קיר בן של [ביפ!] מטומטם. מה אתה רוצה לקנות ארון יא [ביפ!] [אומר בבכי: "שירות מגעיל במיוחד במחלקת ארונות"

עמרי: עובדים לא מחייכים.

אור: עובדים שקרנים.

עמרי: עבירה של עבדות וחבל.

אור: מה זה עובדים שקרנים? איזה שקר סיפרו לך ב"איקאה"? אני באמת, אני מת לדעת.

עמרי: את תגובתם של מחלקת ארונות לא הצלחנו להשיג עד שלב זה. בדיוק.

[חסות]

עמרי: אתה מזכיר לי שיש לי פה ביקורת שקשורה לקצת… זה גם פינה, תכלס זה גם פינה חדשה.

אור: יש לנו יותר מדי פינות. אנחנו די 20. זה היה בדיחה למיטיבי לכת של חננות.

עמרי: אני לא הבנתי אותה.

אור: 20 זה קובייה עם 20 פאות שמשליכים כשמשחקים מבוכים ודרקונים.

עמרי: יש פינה שכאילו מה חשבת לעצמך או מה חשבת לעצמך.

אור: אוקיי. מה יש בפינה זו?

עמרי: יש מישהי שקוראים לה גנית. אני לא אתעכב על זה שקוראים לה גנית, אנחנו פשוט נמשיך, אין מה להגיד.

אור: זכותה לגמרי.

עמרי: כוכב אחד.

"שירות גרוע. קניתי מיטה ב-2000 שקל רק כדי להגיע הביתה, להרכיב במשך 4 שעות ולגלות ששכחו להגיד לי לקנות שדרה ומשטח שבלעדיהם אי אפשר להניח את המזרן. הפיצוי שקיבלתי על הטרטור היה ארוחה זוגית. תתביישו איקאה."

עכשיו, אולי אני הבור פה. כשאתה קונה מיטה ב"איקאה", אז כאילו מה את רוצה מהם? כאילו מה חשבת לעצמך? ברור שאת צריכה כאילו,

אור: הרבה דברים גדולים ב"איקאה", רהיטים גדולים, אומרים לך 'אתה תצטרך את זה, 2 מזה ו-4 רגליים'. כאילו הם מפרקים אותם, אתה צריך לקנות בנפרד.

עמרי: כאילו אם אתה תצלול רגע להיגיון שלה, כרונולוגית,

אור: קודם כל, שדרה היא מדברת על הסלייט, על הלוחות שבתוך המסגרת שעליהם יושב המזרון.

עמרי: כן, כמו בסיס מיטה.

אור: כן.

עמרי: אבל אני לא מבין מה היא רוצה. תראה היא חזרה הביתה היא כותבת "להרכיב במשך 4 שעות ולגלות ששכחו להגיד לי לקנות", מה הרכבת 4 שעות?

אור: בדיוק. קודם כל, זה אומר שהרכבת 4 שעות 4 קורות עץ שהתחברו אחת לשניה ועשית ריבוע.

עמרי: ורק אז הבנת שחסר לך פריט? למה לא בקופה?

אור: זהו גם באוטו כשהעמסת. ב"איקאה" יש ציור קטן של מה תקבל אחרי שתסיים להרכיב ובציור כנראה שהיה מלבן מעץ. לא שמת לב שאין משהו באמצע? הם עוד נתנו לה ארוחה זוגית על זה פיצוי.

עמרי: זה אחלה פיצוי.

אור: זה כמו שאני אחזור עם מנורה הביתה ואני אגיד 'סליחה, קניתי נורה ואיפה האהיל?! מה אני אעשה עם נורה בלי אהיל ובית מנורה?!'

עמרי: [צוחק] ויתנו לך ארוחה. עכשיו זה ביקורת קלאסית שיכתבו לנו אחר כך 'אתם מטומטמים, באמת יש עניין באיקאה שאם אתה קונה מזרון, אתה לא מקבל את ה…'

אור: אז שתדעו לכם שאנחנו באמת מטומטמים.

עמרי: הבדיחה על חשבונכם!

אור: אם לא ידעתם! אנחנו חלק מהדברים לא יודעים, אנחנו פשוט עושים ניחוש מושכל. אי אפשר גם להיות מצחיקים וגם להיות נורא מנומקים על כל דבר, בסדר?!

עמרי: אז אנחנו לא יודעים כמה זה דונם, אוקיי?

אור: [צוחק] אנחנו כל כך לא יודעים כמה זה דונם. אפילו כשהסבירו לי אחר כך לא הצלחתי להבין. אתם לא מבינים שאנחנו פה בגלל שאין לנו שום ידע במתמטיקה?

עמרי: הציעו לנו לעשות את "עושים מתמטיקה" ברשת "עושים היסטוריה",

אור: אמרנו להם 'אנחנו לא יכולים בגלל שלוח הכפל לא נכנס לנו כל כך טוב לראש'. במקום זה אני אספר לך על יוסי ג'י.

עמרי: או אה.

אור: כן.

עמרי: אני מקווה שזה בראפ.

אור: הוא כתב את זה די בראפ.

עמרי: אוקיי.

אור: אתה יודע מה? אני אעשה לך את זה בראפ.

עמרי: יש!

אור: הביקורת שלו כוכב אחד של יוסי ג'י זה ככה, אז אני אצטרך ראפ ומקווה שאני,

עמרי: אתה רוצה ביט?

אור: אולי תעשה לי ביט.

עמרי: אני? שזלטה תכניס לך ביט.

אור: לא, אבל אז אני אהיה בקצב אחר וזה. תעשה לי ביט.

עמרי: אוקיי.

אור: אוקיי תן לי.

עמרי: זה יהיה נורא מוזר, מוכן?

אור: זו התוכנית שלי.

עמרי: [עושה ביט]

אור: תתקרב למיקרופון, אני לא שומע אותך.

"לא כל כך זול כבר, אתה מודד. אתה מוביל בעצמך, אתה בונה. בעצמך אתה צריך להיות חצי מדען כדי להרכיב שולחן מפלטה עם ארבע רגליים. לא מבין למה הם לא משלמים לנו על המוצרים."

עמרי: פיקה פיקה פאופאו! [צוחק]

אור: הצלחת להבין על מה אני מדבר? מה יוסי ג'י אמר?

עמרי: בוא תקריא את זה עכשיו כמו שירה.

אור: אוקיי.

"לא כל כך זול כבר. אתה מודד, אתה מוביל בעצמך, אתה בונה בעצמך, אתה צריך להיות חצי מדען כדי להרכיב שולחן מפלטה עם ארבע רגליים. לא מבין למה הם לא משלמים לנו על המוצרים."

עמרי: צודק.

אור: שזה הגרסה של 'איפה המלצרית? הלכה לשחוט את הפרה? אני צריך לקבל פה טיפ'.

עמרי: כן, כן, כן.

אור: הקונספט של המקום. אף אחד לא הגיע ל"איקאה" ואמר 'מה למה הרהיטים כל כך קטנים? אני צריך לבנות את זה בעצמי?

עמרי: בגלל זה, זה זול.

אור: אם יש דבר אחד שיודעים על "איקאה" זה הצבעים של המותג והעובדה שאתה בונה את הרהיטים בעצמך.

עמרי: ואי, אני יכול להגיד משהו הכי לא קשור בעולם לפרק ואני חייב להוציא את זה מהמערכת?

אור: רוצה לאכול משהו עם שוקולד?

עמרי: לא.

אור: אה אוקיי.

עמרי: אני בחיים לא אגיע למעמד שאני יכול להגיד את זה. כל כך מרגיז אותי בברים.

אור: אוקיי!

עמרי: בעיקר בתל אביב, אני לא ראיתי את זה מחוץ לתל אביב. שאתה נגיד קונה בירה והברמן או הברמנית לוקחים לך את האשראי ואומרים לך 'רוצה להוסיף שירות?' עכשיו על מה?

אור: שאתה תוסיף שירות, אז אני אוסיף לך דמי שירות! אבל אם אתה נותן בירה, אתה לא משרת אף אחד.

עמרי: וכזה אני בלב אומר 'בחיים אני לא אתן לכם שירות'

אור: ונותן שירות…

עמרי: כמו גדול אומר '15%'.

אור: עכשיו אתם רואים שאנחנו גם קמצנים וגם פראיירים.

עמרי: וואי…

אור: חוץ מזה שאנחנו גרועים במתמטיקה.

עמרי: על מה שירות? על מה שירות? זה העבודה שלך, זה העבודה שלך, תמזגו לי את הבירה!

אור: יש לי כאן מישהו ש… אני לא רוצה אפילו לצחוק עליו. אני חושב שזה אחלה רוסט. הוא כותב כוכב אחד.

"בוא נגדיר את הרשת יותר ככלים חד פעמיים".

עמרי: [צוחק] מצחיק!

אור: זה נחמד, זה רוסט טוב.

עמרי: זה מעולה.

אור: זה גם נכון. יש לי כאן שלושה. הטופ 3 שלי להיום. שמרתי לך אותם לסוף. קודם כל, יש פה מישהו ששני השמות שלו מצחיקים. אני לא אגיד את השם המלא כי אסור, אז אני אבחר את המצחיק ביותר, קוזי. קוזי אומר ככה:

עמרי: [צוחק] מה אתה עושה?

אור: אני נכנס לדמות. אם אתם רואים את זה בווידאו, אתם רואים שאני נכנס לדמות.

עמרי: מעולה.

אור: אני צריך לעשות מהתחלה.

עמרי: נכון, נשמח מאוד. מוזר.

אור: [צוחק] אני נכנס! אני לא יודע, אני לא יכול לשחק סתם ככה! אני צריך לתעל את זה.

עמרי: כן, כן.

אור: "מכרו לי לחם שוודי עם תאריך פג תוקף. תשעה באוגוסט 2030. לא סולח להם. אני בטוח שוודיה לא עושים דבר כזה."

מכרו לי לחם שוודי עם תאריך פג תוקף. אתה יודע מה התאריך פג תוקף? עוד 7 שנים.

[צוחקים]

אור: על מה אתה מדבר? לא סולח להם. אוקיי יאנוש קורצ'אק. מה זה לא סולח להם?

עמרי: אולי הוא אוכל ממש לאט.

[צוחקים]

אור: איזה לחם? מה קרה?

עמרי: פרוסה כל חצי שנה.

אור: "אני בטוח שבדיה לא עושים דבר כזה".

עמרי: שבשבדיה.

אור: או שבדיה. אולי בדיה זה מקום שאני לא מכיר.

עמרי: בדיה לא עושים את זה.

אור: אחד לפני סיום, יש לי את יוראי הבת שראוי למצוא לה שם.

עמרי: זלטה, תני שם.

אור: זלטה מציעה דפנה [במלרע]. אני חושב שדפנה [מלרע] זה שם טוב.

עמרי: בטוח שזה יהיה דפנה. [במלעיל]

אור: דפנה נכון. אוקיי אז דפנה כותבת. [עושה קולות ציפציף] סליחה זה אני מחפש את הקול שלה.

"איקאה ממש מקום נפלא ואוהבת לטייל, אוהבת לחפש דברים. את איקאה אני הכי אוהבת מכל המקומות. אוהבת את איקאה. כן אוהבת לבוא לאיקאה. כאילו אהבתי גם את המוזיקה ברקע וכל האנשים אוהבים ללכת לאיקאה, לטייל ולראות דברים. באהבה דפנה."

עמרי: [צוחק]

אור: אני מת על זה שהם חותמים את שמם. זה לא מכתב לאהובך מעבר לים ואנחנו ב-1936 וספינת תבלינים נושאת את זה לשם במשך שלושה חודשים.

עמרי: [צוחק]

אור: למה את חותמת? את לא כותבת את זה בדיו!!!

עמית: גם השם, השם מופיע בתחילת הביקורת.

אור: אוהבת דפנה, "באהבה דפנה" באהבה למי? ואני חייב לסיים עם מה שעונה לך על השאלה מקודם, בעוד פירוט על המשחקייה.

"איקאה, כמה שנים חיכיתי לכם! נולדתי בצרפת, גדלתי עליכם ואיזה כיף להגיע אליכם עם הבת שלי הבת חמש וגבוהה במיוחד."

עמרי: [צוחק] למה זה חשוב?

אור: אה זה מאוד חשוב!

[צוחקים]

אור: אני צריך להתחיל עוד פעם. לא עוצר.

"איקאה, כמה שנים חיכיתי לכם. נולדתי בצרפת, גדלתי עליכם ואיזה כיף להגיע אליכם עם הבת שלי בת חמש וגבוהה במיוחד.

והמנהל סניף באר שבע בשם אלון מתנשא עליי! כמה רע אתה שלא הסכמת לתת לה להיכנס לגימבורי בגלל סנטימטר אחד יותר מדי. כמה בכי הילדה שלי בכתה כדי להיכנס לשם ל-10 דקות לפני ללכת.

החוויה לא הייתה לנו הכי טובה למען האמת, גועל נפש. משחררים כסף בחנות וגימבורי לא נכנסנו בגלל סנטימטר?

אולי הפוסטר שלכם על הקיר לא תלוי נכון? כי הבת שלי 113 סנטימטר על פי רופא."

[צוחקים]

עמרי: על פי רופא!

אור: אני מת על זה מכל זווית!

עמרי: לא צריך רופא, על פי סרגל. על פי חוקי הספירה.

אור: סליחה, עמרי, מה הגובה שלך?

עמרי: אני 1.79.

אור: מה על מה אתה מדבר, על פי רופא?

עמרי: על פי שמים רחבים. [צוחק]

אור: על פי מדבקה של ג'ירפה שיש לי בחדר של ההורים.

עמרי: על פי זה ששמתי את היד על הקיר ולא זזתי והיד נשארה על הקיר.

[צוחקים]

אור: מה שאני מניח מזה זה שבכניסה לגימבורי, הוא סירב לשים צ'ופצ'יק. יש מדבקה שאומרת מגיל, מהגובה זה אפשר להיכנס, אז כנראה שלא מכניסים ילדים בני שנתיים שיש עליהם עדיין חיתול וילדות בנות חמש,

עמרי: 113 סנטימטר זה באמת גבוה לגיל חמש לא? [צוחק] זה עצום!

אור: היא גבוהה במיוחד.

[צוחקים]

עמרי: הוא ניסה להסליק ילדה בת 12 או משהו.

אור: את בת חמש, נכון? תגידי משהו. אני אוהב גם [צוחק]

'אני בת חמש לגמרי ואני אמורה להיות מסוגלת להיכנס.

וגם אני אוהב את הסיפור את הבקסטורי "נולדתי בצרפת, גדלתי עליכם." זה לא סדרה, זה לא "המומינים", מה זה גדלתי עליכם? זה "איקאה"!

'אה אני זוכר שאמא לקחה אותי לראות את המכונות שדוחפות שוב ושוב את המגירה והמגירה לא נשברת'

מה זה גדלתי עליכם?! כאילו גם אם הוא יביא את זה, את כל הבקסטורי, אז אלון מנהל המשמרת מנהל סניף באר שבע, יקרא את זה ויגיד 'אני לא מאמין שאכזבתי אותו. הוא גדל עלינו בצרפת ואני לא נתתי לבת שלו להיכנס לגימבורי למרות שהיא בת חמש וגבוהה במיוחד.'

עמרי: וואי חייבים לסיים עם זה.

אור: אוקיי בסדר.

[מעברון מוזיקלי]

אור: אוקיי עד כאן הפרק הזה של "מתחת לכל ביקורת". תודה רבה לצוות רשת "עושים היסטוריה". לזלטה צ'בן, עורכת התוכנית, לדני טימור המנהל העסקי, לשלי נוי מנהלת ההפקה לאביב שם טוב, סמנכ"ל התפעול ומנהל המכירות ולעמית חזזי מצוות המכירות. בצוות התוכנית גם הילה שמש ושלי גואטה.

אתם יכולים להציע רעיונות לפרקים נוספים, לביקורות ספציפיות לכל מה שאתם ואתם חושבים וחושבות שיכול להתאים לפודקאסט בקבוצת פייסבוק שלנו "מתחת לכל ביקורת הפודקאסט". וכמובן שאתם מוזמנים לעקוב ולהאזין לפודקאסט שלנו בכל אפליקציות הפודקאסטים שבסמארטפון שלכם.

אני אור בוטבול

עמרי: אני עמרי הכהן.

אור: ואנחנו נפגש בפרק הבא.

עמרי: ביי.

אור: ביייי.

[מוזיקה]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

27 views0 comments

Comments


bottom of page