מה מצא דובי בחבילת התמרים? כמה עולה עוגת דבש? ובאיזו שעה נסגר הספא?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 31/12/2023.
קריינים שונים: רשת - עושים היסטוריה.
[מוזיקה קצבית]
אור: שלום, ברוכים השבים לפרק נוסף של "מתחת לכל ביקורת" - הפודקאסט שבו אנחנו מבקרים ביקורות הזויות של ישראלים ברשת. אני אור בוטבול.
עמרי: אני עמרי הכהן.
יניב: ואני יניב ביטון.
עמרי ואור: יאיי!!!
אור: ברוכים הבאים לספיישל סוף השנה של “מתחת לכל ביקורת”, עם האחד והיחיד - יניב ביטון.
יניב: איזה כיף לי שאני האורח הראשון שהבאתם?
עמרי: וואי...
אור: [צוחק]
יניב: הכנסתם אותי לזוגיות שלכם-
עמרי: ממש...
יניב: ככה לצרף...
אור: נכון, זו פעם ראשונה שאנחנו עושים שלישייה. היום אנחנו מדברים על מקום ש - אני לא יודע מה איתך - אבל לנו, הוא מאוד יקר לליבנו. מקום של נחמה, מקום של מחירים טובים - 'אושר עד'. בוא נתחיל.
[מוזיקה קצבית]
יניב: כשמו כן הוא... [צוחק]
אור: אושר לעד. אתם ראיתם בביקורות שהרבה אנשים עלו על משחק המילים "אה... אז זה מלא באושר, עד שמגיעים לקופה"? כזה...
יניב: אהה... [בהבנה] לא ראיתי, את זה לא שמתי לב-
אור: כל אחד חושב שהוא המציא את זה-
עמרי: האמת שלא.
אור: טוב.
עמרי: אתה מכיר את זה, יניב לא יודע, אבל, אולי גם המאזינים והמאזינות יודעים, אני מבחינתי סופר זה אנטי חרדה. אני אוהב ללכת לסופר-
יניב: בצדק.
עמרי: זה הפאן שלי-
אור: בחו''ל בכלל...
יניב: זה אחד התחביבים שלי גם -
עמרי: אטרקציה...
יניב: ללכת לסופרים בחו"ל.
עמרי: נכון?
אור: "מה יש להם פה? איך הם קוראים לקרמבו שלהם?"
יניב: כן, כן... והשורות, שורות של דברים...
עמרי: נקי, מסודר...
יניב: יודע למה לצפות-
עמרי: נעים ו'אושר עד' באמת, תראה, יש סניפים ויש סניפים, אבל, הסניף שאני ניגש אליו-
אור: כן. זה גם הסניף שאני ניגש אליו.
עמרי: [צוחק] נכון. אז הוא נקי והוא יפה והוא ענק.
אור: הוא לא יפה. זה סופר, כאילו...
עמרי: זה לא מוזיאון, אבל זה זול. זה זול-
יניב: אתה לא קונה ברשת? אתה קונה פיזית?
עמרי: אני בא-
אור: אי אפשר לקנות ברשת.
יניב: אה?
אור: אין להם אונליין.
יניב: לא... עזוב את 'אושר עד', קניות בסופר.
אור: כן.
עמרי: אני בא, אני בא לבחור-
יניב: אתה באינטרנט?
אור: כן, כן.
יניב: אתה?
עמרי: אני הולך, לוקח-
יניב: אתה הולך?
עמרי: בוחר. זה הכיף שלי-
יניב: יש לך עגלה של הזקנים עם ה... ?
עמרי: לא, של הצעירים, מקדימה. אם זה זקן - זה מאחוריך ואם זה צעיר - זה מלפניך.
אור: 'אושר עד' זה גם המקום היחיד שיש שלטים של 'עד שתי עגלות לאדם'-
יניב: [צוחק]
אור: ואתה אומר, 'מי, איך, קודם כל איך לוקחים שתי עגלות בבת אחת? ומי האדם שצריך למלא שתי עגלות?' ואז אתה רואה אנשים עם ארבע עגלות-
יניב: ואתה מבין.
אור: כן.
יניב: כן, כן.
אור: מי בדיוק האנשים.
עמרי: יש להם גבינה צהובה, זה לפי משקל. הם כבר זורקים לך... זה לפי קילואים-
אור ויניב: כן.
עמרי: נכון? הגבינות... הגבינה צהובה שהם מוכרים, זה לא אריזה... אריזה משפחתית. הכל ג'אמבו שם.
אור ויניב: כן.
אור: הכל בענק.
עמרי: וזה מוביל אותי-
יניב: כמו 'קוסקו'.
עמרי: כן...
אור: הם רוצים להיות ה'קוסקו' הישראלי, בגלל זה הם גם מייבאים מותגים שלהם. אני גונב לך מהעובדות מאוורר...
עמרי: אה, יש לי עובדות מאוורר, עובדות מאוורר זה ה-fun facts שלנו. בואו נכניס את האות של עובדות מאוורר.
קריין: עובדות מאוורר!
עמרי: אני אחוד לכם, תנסו לענות, יניב ואור. מתי הוקמה רשת 'אושר עד', באיזה שנה?
אור: 2004.
יניב: אני גם אהמר, תחילת שנות ה-2000.
עמרי: התשובה היא 2009, בסדר?
יניב: לא רע...
עמרי: אוקיי, 14 שנה.
אור: זה לא כזה ותיק, זה די חדש.
עמרי: יחסית, נכון וכמה סניפים יש בישראל של 'אושר עד'?
יניב: וואי, באמת, איזה שאלה...
אור: אנחנו עברנו עליהם כדי לחפש ביקורות-
יניב: [צוחק]
אור: אנחנו אמורים לדעת.
עמרי: הם די כזה בוטיק...
יניב: 50, 60...
אור: כן.
יניב: [בקול של קריין חדשות] ובכן, 240 סניפים-
עמרי: רק בדרום הארץ.
אור: [צוחק] כן...
עמרי: התשובה היא 19 סניפים.
יניב: 19?!
אור: באם, באם, באם!!
עמרי: אני גם חשבתי שזה-
יניב: אה יפה, אתה עושה כמו היוטיוברים של ה...
אור: בדיוק.
יניב: זה מה שאני שומע בבית שלי כל היום - 'אה, אה, אה, אה' ואת ה'פיו, פיו, פיו'!
[צוחקים]
אור: 'פְּרׇעַ, פְּרׇעַ, פְּרׇעַ'.
עמרי: אתם תופתעו לשמוע שחוץ מ-19 סניפים בארץ, יש עוד שני סניפים של 'אושר עד' בארצות הברית.
יניב: הופה...
אור: forever happiness?
עמרי: אבל שם לא קוראים לזה [במבטא אמריקאי] 'אושר עד' איך הם קראו לרשת שלהם?
יניב: happiness until.
אור: [צוחק]
עמרי: 'בינגו'.
יניב: 'בינגו'.
עמרי: מאוד קליל, מאוד אמריקאי, מאוד פשוט-
אור: מאוד לא חרדי...
יניב: הוא כשר גם וזה?
עמרי: כשר, יש בברוקלין-
יניב: אה, זה ברוקלין-
עמרי: ועוד מקום, ששם הפסיק התחקיר שלי.
אור: 'בינגו'.
עמרי: יש פה נתון, שבאמת, יעניין ארבעה אנשים שמאזינים לפודקאסט הזה. אבל, מה... הרבה מדברים על המרחב שיש ב'אושר עד', הסניפים שהם רחבים זה לא ש--
אור: כי עוברים שם אנשים עם שתי עגלות, אחת בכל יד.
יניב ועמרי: [צוחקים]
אור: צריכים מרחב.
עמרי: כמה מטר רבוע סניף ממוצע של 'אושר עד'? הגזמתי?
יניב: [נאנח]
עמרי: הגזמתי.
אור: אתה מביא את המטר רבוע, fun fact עלינו, אנחנו לא יודעים איך לחשב מטר רבוע...
יניב: ממש. אין לי שום מושג.
עמרי: תחשבו שדירה, נגיד, סתם שיהיה נוח לחשב, זה 100 מטר רבוע?
אור: באיזו דירה אתה גר?
עמרי ויניב: [צוחקים]
אור: 100 מטר... [צוחק]
עמרי: דירה של ההורים שלי.
אור: בדיוק, אוקיי.
יניב: [צוחק]
אור: אתה לא תגיד דירה היא 100 מטר, הדירה שלי 40 מטר.
עמרי: קיצור, התשובה היא 6,000 מטר רבוע. זה... זה המון. זה כאילו זה--
אור: זה פעמיים הדירה של ההורים שלך.
יניב: [צוחק]
עמרי: זה 60 דירות. ו... אנחנו אוהבים להתעסק בכסף, כמובן-
אור: כן.
עמרי: אז, ההכנסות והרווחים שלהם - אנחנו תמיד מתפעלים מבתי עסק... - ההכנסות שלהם ב-2018-
אור: כן.
עמרי: למה הלכתי לשנה הזאת?
אור: כי זה השנה האחרונה שזה נכתב? כן.
עמרי: בדיוק. 4 מיליארד שקלים...
עמרי ואור: ההכנסות.
יניב: הרווח כמה? כמה אבל--
אור: תפעולי. כמה רווח תפעולי?
יניב: כמה בסוף? כמה בסוף?
עמרי: כמה בסוף כסף על השולחן?
אור: אה... 800 מיליון.
עמרי: הרבה פחות.
יניב: מה?
עמרי: זה משהו מטורף.
אני גם--אני לא מבין על מה הם מוציאים-
אור: הכל הולך לגמ"חים.
עמרי: על מה זה, על מה?
יניב: [צוחק]
אור: לגמילות חסדים, הם מפרישים--
יניב: לא, כמה?
עמרי: מתוך 4 מיליארד הכנסה, נשאר להם בסוף 90 מיליון.
אור: מה?!
יניב: מה? לא שווה לי את כל העבודה...
אור: [צוחק] למה לפתוח סופר?
יניב: זה ממש לא שווה לי-
אור: אתם יהודים, ככה אתם מנהלים את זה?
עמרי: יהודים וכספים...
אור: אתם יודעים לאן הולך כל הכסף?
יניב: לי זה נראה כמו 'אובר' יהודי וזה רמאות במספרים. [צוחק]
אור: בשביל המיסים.
יניב: זה עד כדי כך שזה נראה לי לא הגיוני...
עמרי: זה המדווח. המדווח--
יניב: כן, אם מס הכנסה שומעים אותנו, אני הייתי הולך לעשות בדק בית.
אור: אתה יודע על מה יוצא כל הכסף?
הרי יש להם את ה... הם סופר טכנולוגים, כמה שזה לחרדים וזה...
יניב: כן, זה מצוין הרבה בביקורות. "אוטומטיזציה"...
אור: כן.
עמרי: בדיוק.
אור: כשאתה חוסך ל... יש לך אקדח ברקודים שאתה הולך איתו. אתה סורק כל דבר, שם בעגלה ובסוף, אתה שם את כל העגלה על משקל והוא אמור, כאילו, לעבוד להגיד לך 'תשלם לי 50 שקל'-
יניב: אני מניח שזה עושה בעיות...
אור: זה אף פעם לא עובד.
עמרי: כן.
אור: ואז מגיע אליך נציג-
עמרי ויניב: [צוחקים]
אור: זה קרה לי עכשיו. מגיע אליך הנציג אומר 'אין בעיה, אני הולך לעזור לך', הוא מסתכל בעגלה, אומר 'שכחת לסרוק משהו' והולך. אוקיי?
יניב ועמרי: [צוחקים בהסכמה]
אור: אתם איתי? רק המשכורת שלהם זה עוד 500 מיליון שקל שהולכים להם down the drain במקום לחסוך כסף...
יניב: בואו נתייעל.
אור: ממש. זה לא עובד להם.
עמרי: ניגש לביקורות?
אור: כן. רק רציתי להגיד שיש עוד fun fact שיניב סיפר לנו על עצמו, שהוא משחק בלקרוא ביקורות עוד הרבה לפני הפודקאסט-
יניב: מה זה? זה תחביב ישן... כאילו, שלי ושל הבן זוג שלי, של אבי. שהיינו צוחקים על בתי מלון, על זה... שהיינו קוראים לזה... הכותרת זה "אני ובעלי היינו, מאוד התאכזבנו"--
עמרי: [צוחק] כן...
אור: זה חוזר מלא.
יניב: גם זה... וזה שאנשים רוצים שתיקשר לסיפור שלהם. "זה היה יום הנישואים, זה היה יום גשום, הבן הגיע מהצבא-"
אור ועמרי: [צוחקים]
יניב: "כולנו התכנסנו ושמו אותנו בחלון ליד מזגן מטפטף. ביקשתי בנימוס מהמלצרית--"
אור: נכון.
יניב: [צוחק] "והיא באנטיפתיות ענתה לי 'אתם תשבו איפה שאומרים לכם'-"
אור: "אני אמרתי לה במתק שפתיים, בסופר נימוס-" "והיא ירקה עליי-"
יניב: כן.
אור: "את מורתה"
יניב: "לעולם לא נחזור."
עמרי: זה כבר לא ביקורת, זה כבר... זה כבר שפיכת חמה-
יניב: זה יומן! תכתיבי יומן, גברת.
עמרי: זה יומן, בדיוק.
יניב: אז קודם כל, אני חייב להגיד ש... כאילו שמעתי וזה ואהבתי את הפורמט. אבל אז אמרתי, 'אושר עד - בית שמש', כאילו אמרתם לי שהולכים לדבר עליו, אמרתי 'טוב.' כמות הביקורות... כמה ביקורות יכולות להיות על סניף של סופר?
אור: מטורף-
יניב: זה בסך הכל סניף-
אור: בית שמש...
יניב: מה המספר?
עמרי: אלפים, איזה שלושת אלפים ביקורת.
יניב: זה לא להאמין.
עמרי: 3,000 ביקורת.
אור: לא, זה איזה 14,000, לא?
יניב: גם הביקורות, כאילו מה? יש אופציות אחרות? אני אראה את זה ולא אלך, כאילו...
עמרי: מטורף. אז בואו נתחיל.
אור: אני אתחיל עם הודיה.
לפי תמונת הפרופיל שלה, לא מדובר על זקנה, לא מדובר על ילדה, מדובר על מישהי לגמרי בגיל סביר, שאני מצפה ממנה לקוהרנטיות. אוקיי?
יניב: [צוחק] אוקיי.
אור: והדרך היחידה שהצלחתי להצדיק את האופן שבו היא כותבת, זה ש... היא שומעת קולות. היא שומעת קולות, היא לא לגמרי איתנו והיא כמובן מדברת על עניין הסורק.
אז אני צריך מוזיקה, מוזיקה שקצת... סרט מתח, שדברים קצת מטרידים אותה, כזה. כי הודיה כותבת, כוכב אחד כמובן, הודיה כותבת…
[מוזיקה של סרט אימה]
אור: [מקריא] "עקב עומס ענק בקופות תורים, החלטתי ללכת לעניין הסורק של 'אושר עד'. העניין שאף פעם לא סורק כלום, תמיד יש בעיה עם המחדיר סריקה. עמדו גברת נחמי ובחור מלא, עם זקן, שתמיד לא אוהב לעזור.--"
יניב: [צוחק]
אור: [מקריא] "ידוע, למרות שמבקשים עזרה. ביקשתי עזרה." [מתנשף] " הם צחקו והתחמקו מאוד לכיוון הֲדֵנִי."
יניב ועמרי: [צוחקים]
אור: [מקריא] "אף אחד לא רוצה לעזור... עם סורק. אין עזרה לגבי הסורק של העגלות. תביאו עזרה בימי חמישי, כמה 'דילחם' יהיה יותר מהר. אני כבר לא מדברת על יחס בכלל."
יניב: [צוחק]
עמרי: [צוחק] מי זה הֲדֵנִי הזה? אולי זה לכיוון הַדָּנִי?
אור: דילחם, זה... נראה לי שזה לכיוון השני. אבל לכיוון הֲדֵנִי עבד לי יותר טוב, כן?
יניב: וואו... היא ממש במצוקה.
אור: אבל גם יש נקודות, אין נקודות. "ידוע, למרות שמבקשים עזרה. ביקשתי עזרה. הם צחקו והתחמקו. אני לא רוצה לעזור--אף אחד לא רוצה לעזור. אין עזרה. אני רוצה עזרה."
יניב: [צוחק]
אור: גברת, את צריכה עזרה עם הסורק, הבנו? [צוחק]
עמרי: מחדיר סורק.
יניב: לא רק עם הסורק.
אור: לא רק עם הסורק-
עמרי: לא רק עם הסורק-
עמרי: אה... חגית שלנו השאירה כוכב אחד.
אור: [מהמהם בהסכמה]
עמרי: והתרעמה. אוקיי?
[מקריא] "גועל נפש של סופר. גועל נפש של שירות.
אם הייתי יודעת שהחתן של אחותי המנהל שם"--
כולם: [צוחקים]
עמרי: [מקריא] "הייתי משתמשת בזה והכל היה אחרת. אבל ככה לא בונים חומה."
יניב ואור: [צוחקים]
עמרי: מה הקשר?
אור: ככה לא בונים חומה?
יניב: רגע, אז הוא כן... הוא לא...? זה היפותטי.
אור: לא, היא לא ידעה שהוא מנהל.
עמרי: [מקריא] "אם הייתי יודעת שהחתן של אחותי המנהל--"
יניב: אה, אוקיי.
עמרי: היא לא השתמשה בפרוטקציה.
אור: היא התבאסה, הביקורת שלה זה שהיא לא שמה לב שיש לה פרוטקציה במקום.
יניב: [צוחק]
עמרי: אם היא הייתה יודעת לפני, היא הייתה משתמשת--
אור: היא יצאה--
יניב: "לו הייתי--"
אור: היא יצאה מבואסת ואמרה, "מיכאל, אתה עובד פה?"
"כן, אני מנהל הסניף."
"אתה לא-- מה? למה לא אמרת לי?"
יניב: כעת תורי?
אור: כעת תורך, תן לנו בראש.
יניב: יפה, יפה.
אנחנו, יש לנו מקרה די... פרנואידי.
עמרי: עוד אחד.
אור: עוד אחד!
יניב: כן, כן, לא... יש שם איזה משהו. אני אקריא לכם ואתם תגידו.
התלבטתי איך לקרוא אותה, כי כאילו יש את הסטראוטיפ, אתה אומר בית שמש, זה משהו, זה זה זה. מצד שני, היא מתחילה את ה... זה ב'אישי'. כאילו, לא בעלי, אלא אישי.
עמרי: אה זה--
אור: לא פרסונל, האיש שלי.
יניב: האיש שלי!
יניב: אז משהו שם, אישי זה כבר בבלי-
אור: וואו באתי להגיד--
יניב: זה כבר משהו שם. משהו לא ברור באפיון הדמות.
אור: אני יודע מה היא מצביעה, אני יודע מה צבע הליפסטיק שלה, אני רואה את כל הבן אדם.
עמרי: ואיך היא מטפלת בעצמה כשהיא מצוננת.
אור: [צוחק]
עמרי: זה לא רפואה מערבית כנראה.
אור: ממש.
יניב: תקשיבו חברים, המקרה שהיה.
[מקריא] "אישי היה ללא פלאפון. הייתי במרפאה והוא עשה קניות בחנות. כשסיימתי במרפאה, חיפשתי בכל החנות ולא מצאתי אותו. ביקשתי שיקראו לו ברמקול, שיגיע לשירות לקוחות. המנהל לא מרשה הודעות ברמקול, סימן קריאה.-"
עמרי ואור: [צוחקים]
יניב: [מקריא] "לא היה עם מי לדבר. למעשה, לא היה שירות לקוחות. לא הייתה עזרה. אם לקוחות במצוקה, הם לא גורם (כמה אנשים כבר מבקשים לאתר מישהו ברמקול בימינו כשלכולם)---".
עמרי ואור: [צוחקים]
יניב: [מקריא] "בימינו כשלכולם יש פלאפונים כמעט כל הזמן."
אור: נכון!
יניב: בדיוק! [מקריא] "לא אחזור יותר. לא חסרות חנויות עם שירות ויחס בבית שמש. כעבור 20 דקות, אישי--"
אור ועמרי: [צוחקים]
יניב: [מקריא] "ביקש להשתמש בפלאפון של מישהו והתקשר אליי והודיע לי שהוא עדיין ב'אושר עד'. מזל!
מזל שבישראל זרים מוכנים תמיד לעזור מיד.
אי היחס של מי שאמורים לתת שירות ולהסביר פנים היה מיותר ומתסכל.
מנהל יקר, אתה לא מאפשר לעובדים שלך לתת שירות ראוי ונעים שיגרום ללקוחות לרצות לשוב [בקול נמוך ומאיים] מפני שהם מפחדים ממך."
אור ועמרי: [צוחקים]
יניב: וזה אותו גיס! זה אותו... חתן.
אור: נכון!
עמרי: זה החתן של אחותה.
אור: נכון! זה אותו סט--
יניב: ממנו מפחדים! הוא מטיל את מורתו.
אור: ולא מגלה לאנשים שהוא עובד שם כשהם בני משפחה שלו.
יניב: עכשיו אני-
עמרי: בן זוג שלה פשוט הלך ממנה... לדעתי, הוא היה צריך-
יניב: "אישי" הלך!
אור: למה לאישך אין טלפון? היא מודה בעצמה.
'אף אחד כבר לא עושה את זה' כי יש לאנשים טלפונים!!
אז למה רק לאישך--
יניב: לא וגם תחכי קצת, כאילו, הוא ייצור קשר כאילו!
עמרי: כן!
יניב: מה ההיסטריה? "תכרזו!! איפה הוא?!"
אור: "המקום 6,000 מטר רבוע! אני לחוצה מהחיים-"
יניב: "הוא לא זמין כבר 10 דקות, אולי יש לו רומן בבשרים?"
עמרי: איזה-
אור: אהבתי.
כולם: [צוחקים]
אור: לי יש את ה-polar opposites של אנשים שאומרים 'אישי'. יש לי פה את אבי ואם יש משהו שהוא לא אומר, זה 'אישי'.
אבי... אה... אבי די מבסוט. הוא מהתגובות המאוד נדירות, הוא שלושה כוכבים. לא פה, לא שם. הוא לא קיצוני. אבי בן אדם באמצע.
עמרי: איש מרכז.
אור: איש מרכז.
והוא... כותב... קודם כל הוא מצרף תמונה שלא קשורה בכלום. מה זה?
space... car... מחיר רכב. מחיר של רכב בתצוגה.
אין שום קשר.
יניב: [צוחק]
עמרי: זה לא יפתיע אותי ש'אושר עד' יתחילו למכור רכבים.
אור: האמת נכון. [צוחק]
יניב: הכל!
אור: הם מוכרים הכל. יכול להיות שיש שם גם רכב. אבל הוא כותב על משהו לא קשור בכלל. אבי כותב - [מקריא] "לא רע, אבל, הוא הובטח לי מזמן שיגיעו תחתוני גברים והם מפירי הבטחות פעם אחרי פעם. היום העגבניות היו במצב מביש."
עמרי: [צוחק] מה זה קשור?
כולם: [צוחקים]
עמרי: איך הוא קפץ לזה אסוציאטיבית?
אור: אני הייתי רוצה להיות בשיחה שהוא בא לאיזה מנהל ואומר לו "אבל אתה מביא לי תחתוני גברים." והוא עונה לו "בטח-- פעם באה" "אתה... אתה כבר פעמיים אני ביקשתי ממך. אני רוצה תחתוני גברים."
והוא מגיע ועדיין אין לו.
זה כמו הבדיחה עם הארנב והעוגת גזר.
יניב: [צוחק]
אור: "הם מפירי הבטחות. אני אכתוב עליך. איפה תחתוני הגברים?"
עמרי: וואו, מוזר מאוד.
יניב: "הנה התחתונים" "אז למה העגבניות במצב מביש?!"
אור: העגבניות במצב מביש!
כולם: [צוחקים]
עמרי: לי יש הפעלה לעשות איתכם.
אור: אוקיי.
עמרי: לא יודע אם יניב מכיר, יש לנו פינה - אגב, בקבוצת פייסבוק או בקבוצת וואטסאפ, תהו מה ההבדל בין הענק הירוק לרכבת הרים רגשית.
אור: זה מאוד פשוט.
עמרי: נעשה סדר.
ענק ירוק מתחיל טוב, או מתאפק ויוצא ממנו השד והוא משתולל ו... נכנס בכל עבר.
אור: כן.
עמרי: רכבת הרים רגשית, זה...
אור ועמרי: עולה ויורדת, עולה ויורדת.
עמרי: עולה ויורד, כן.
אז פה... זה משהו שהוא בן דוד של זה. זה מהפינה שלנו 'זה טוב או לא טוב?'.
אז בוא... ניתן... אני אתן לך את הטוב.
אור: אני עושה טוב.
עמרי: ויניב, כל פעם שמשהו בביקורת הוא שלילי, אתה אומר, "[מצקצק] זה לא טוב".
אור: אנחנו מנסים להבין אם זו ביקורת טובה או לא טובה.
יניב: אה, אוקיי.
אור: אנחנו סוכמים את הדברים.
יניב: אוקיי.
עמרי: אז כל פעם שאתה שומע משהו טוב, אתה אומר...
אור: טוב!
עמרי: כל פעם שאתה שומע משהו לא טוב, אתה אומר...
יניב: לא טוב.
עמרי: יפה. אז... [נאנח] מר הופמן נקרא לו. כוכב אחד.
יניב: לא טוב.
כולם: [צוחקים]
אור: [צוחק] יפה.
עמרי: דריכות, איזו דריכות.
[מקריא] "הסביבה מוזנחת-"
אור: רע--
יניב: לא טוב.
אור: אה, שיט, אני הטוב, סליחה.
יניב: [צוחק]
עמרי: You had one job, man.
אור: ממש ממש, אני אמור להיות מנוסה בזה.
עמרי: [מקריא] "הסביבה מוזנחת."
יניב: רע.
עמרי: [מקריא] "ואפילו מלוכלכת."
יניב: רע.
עמרי: [מקריא] "האווירה בתור לקופה, צפיפות ולחץ."
יניב: רע!
עמרי: [מקריא] "ישנם מוצרים איכותיים שמיובאים מקנדה."
אור: טוב...
עמרי: [מקריא] "המחירים נוחים."
אור: טוב!
עמרי: [מקריא] "העגלות ענקיות."
אור: טוב!!
עמרי: [מקריא] "חוויית קנייה בלתי נעימה."
יניב: רע!
עמרי: [מקריא] "הצוות אטום."
יניב: רע!
עמרי: [מקריא] "אבל אולי שווה לקנות שם כי המחירים ידידותיים."
אור: טוב!
כולם: [צוחקים]
עמרי: מה?
אור: איך זה, אתה לא כוכב אחד? זה בול שלוש.
עמרי: אתה ממליץ? אתה לא ממליץ?
זה gaslighting של ביקורת.
יניב: לא אבל... קורה שם, יש שם דברים שקורים במקום הזה.
ואני רוצה לקרוא, גם, ביקורת של מנחם, שהייתי פה מכניס מוזיקה של... [מחקה את המוזיקה של הסנדק]
אור: "סנדק".
עמרי: מאפיה.
יניב: כן.
מנחם אומר -
[מוזיקת פשע]
יניב: [מקריא] "לא מכבדים את הכסף שאני משאיר."
אור: [צוחק]
יניב: [מקריא] "מצפה מהם שיעשו הנחה למי שקונה בסורק ולא דרך קופאי."
עמרי: [מצחקק]
יניב: [מקריא] "חסכתי לכם זמן עובד? תכבדו את זה."
עמרי ואור: [צוחקים]
עמרי: "תכבדו את זה."
אור: יואו איזה דיבור.
עמרי: הדיבור על כבוד. זה כבד כל כך.
אור: אבל זו כזאת ציפייה לא--מנותקת מהעולם.
הם חוסכים לעצמם! הם קנו את כל הסורקים האלה.
יניב: "מה קרה? אני עכשיו עושה את הפעולה-"
אור ועמרי: [צוחקים]
יניב: "תכבדו את זה."
אור: זה ה... צד השני של המטבע-
יניב: "לא ביקשתי כלום-"
אור: "מה אני עובד בשבילך?"
יניב ועמרי: תכבדו אותי.
יניב: המי-ני-מו-ם.
עמרי: ואת הכסף שאני שם על השולחן.
יניב: הכסף שאני שם אצלכם.
אור: הוא לא נוטה כבו--.
יניב: זה גם ברור שזה מזומן.
עמרי: [צוחק]
יניב: אף אחד לא אומר על אשראי 'כסף שאני שם אצלכם'. זה סטפה שאתה זורק!
עמרי: זה בגומיה, נכון? זה בגומיה כזה. הוא מוציא מהזה והוא--
אור: או שהוא בא כמו פעם עם שקיק קטן עם מטבעות שהיו זורקים על מישהו, "זה אמור להספיק, blues."
עמרי: מטבעות זהב.
אור: מטבעות זהב.
אה... אוקיי, יש לי כאן את רובן, שאני מדמיין שהוא... יש... אה... כניסה לרכבים. זה תמיד... 'אושר עד' זה תמיד בניין ענק, יש לו מן הסתם חנייה והיא נסגרת עם שער כדי שתאמת את הכרטיס בקופה.
אז אני מדמיין שרובן... אה... עומד ממש מחוץ לשער ומשם הוא שולח את הביקורת.
כי רובן כותב - [מקריא בלחץ] "מקום נחמד מאוד לקניות. רק אם אפשר בבקשה לתת עדכון לגבי היציאה מהשער --"
יניב ועמרי: [צוחקים]
אור: [מקריא] "השומרים ביציאה צריכים לדרוש את הכרטיס על מנת לאפשר לצאת מהחניון בלי ליצור פקקים ביציאה."
יניב: הלחיצו אותו...
אור: ועומדים מאחוריו. [מחקה צופרים של מכוניות]
יניב: [צוחק]
אור: "רובן! זוז!"
"רגע, אני עובד על זה, שנייה."
עמרי: הוא פנה לגוגל.
יניב: "לא עדכנו אותי שצריך... "
אור: אנשים כותבים בביקורות דברים שכל כך לא צריכים להיות שם, ש... זה לא יפתיע הם כותבים שם יומנים, הם כותבים שם על עסקים אחרים לגמרי.
יניב: אה, כן, אני היה לי פה. אתם מצאתם "לא היית שם" במקרה של 'אושר עד'?
עמרי: אנחנו לא, אתה יש לך?
יניב: אז בסניף של בית שמש-
אור: הו!
יניב: אמר אביעד, [צוחק]
עמרי: רגע, בוא נכניס את האות, יש לנו אות, "לא היית שם"?
אור: כן...
קריין: לא היית שם!
יניב: [מקריא] "מקום רע מאוד, הספא נסגר מוקדם--"
כולם: [צוחקים]
יניב: [מקריא] "הספא נסגר מוקדם מדי--"
אור: אולי... [צוחק] הוא כן היה פתוח אבל הוא סגר לו מוקדם מדי.
עמרי: זה גם לא יפתיע אותי ש'אושר עד' פתחו איזה בריכת דגים... נכון?
יניב: בדיוק, בדיוק...
אור: שיש שם... [צוחק] בדגים...
עמרי: הם פתחו בריכת דגים בדגים.
אור: בכניסה שיש כזה מחמם, מקרר, ענק וזה, זה ספא, ספא קטן...
יניב: מניקור, פניקור...
עמרי: יואו... מעולה...
אור: סאונה מתנפחת.
יניב: זה מסניף תל אביב?
אור: כן, תקרא רגע.
יניב: [מקריא] "התמונות לא תואמות את המציאות"
אור: נכון מאוד.
יניב: [מקריא] "כתוב שהספא פתוח עד 22:00--"
אור ועמרי: [צוחקים]
יניב: [מקריא] "בפועל," [צוחק] בפועל, העיפו אותנו ב21:00, רק 5 דקות לאחר שהגענו. לא היה זמינות של קבלה. המתנו זמן רב עד שמישהו הגיע. יש לציין לשבח הצוות היו אדיבים מאוד, האוכל היה נחמד, לא מגוון."
אור ועמרי: [צוחקים]
יניב: [מקריא] "יש לציין לשבח שהיה שעות ארוחה מ8 עד 12 ארוחת בוקר, שזה מאפשר הליכה לים ב'רועה'. לחזור להתקלח ואז לאכול."
כולם: [צוחקים]
עמרי: מסתובב שם עם חלוק לבן, סהרורי כזה--
אור: על איזה מקום הוא כן מדבר?
עמרי: ליד העו... ליד העופות.
כולם: [צוחקים]
אור: אנחנו צריכים לאתר מקום, שנמצא ליד ה'אושר עד'--
יניב: מה זה? שני אנשים שהיו בטוחים שזה ספא?
אור: שיש שם ספא, שיש שם האוכל ושזה קרוב לים-
יניב: [נאנח]
אור: הוא מתאר את נרניה, כאילו-
כולם: [צוחקים]
אור: אין מקום... אין מקום כזה בכלל.
יניב: לא... גם כמה להכניס אותנו לשגרת בוקר שלך...
עמרי: ממש.
יניב: "אפשר ללכת לים, לתת קטנה בשירותים, סיגריה טובה, לחזור."
עמרי: [צוחק]
אור: "אם מאיר מגיע מוקדם אפשר לעשות גלישה--"
יניב: זה לא אוניברסלי, אדוני! זה הסדר יום שלך, ספציפית.
אור: נכון. האמת שאני... אנחנו עושים את זה כל כך הרבה, שלפעמים אני שוכח, שביקורות אמורות לדבר לכולם, להגיד - "החוויה שלי הייתה ככה, לך בטח גם יהיה אותו דבר." אתה לא יכול לדבר איתי על ה-minutiae של היום שלך!
יניב: ממש! זה כל כך ספציפי.
עמרי: וואי וואי...
אור: אוקיי, יש לי ביקורת קצרה, מז'אנר שגילינו לאחרונה. זה אנשים שכותבים דברים טובים, פתאום יש... אבל... משהו לא טוב, אבל הם לא כתבו 'אבל' או איזה פיסוק שעוצר אותך באמצע, אז הם נותנים את זה ככה. זה יוצא כמו פרסומת על הפנים. אז בוא נכניס מוזיקה של פרסומת ואני אתן לך את הפרסומת ברדיו ל'אושר עד'...
[מוזיקה קופצנית]
אור: [מקריא] "מחירים זולים! שימוש באפליקציה - נהדר! מונע תור! הבשר לא משהו!"
יניב: [צוחק]
אור: באותו run.
עמרי: [צוחק] אני כל כך אוהב את זה... את הפרסומת הזאת...
אור: מה כואב לך לכתוב - "אבל, הבשר לא משהו"?
יניב: [צוחק]
אור: "עם זאת, הבשר לא משהו... "
עמרי: איך ניסו לקריין בריף לא מעודכן. כזה "הוא קורא, ראש קטן-"
אור: "הוא קורא!" הבשר לא משהו...
יניב: אז הנה ניקח... עוד ביקורת מאוד קשה של נאור. [מקריא] "נורא. קשה למצוא עגלות פנויות-"
אור: אה התחלת ב'נורא'.
יניב: 'נורא', ככה. פה, אין דברים טובים, רק דברים רעים, זה סרט אימה.
אור: אוקיי.
יניב: [מקריא] "נורא. קשה למצוא עגלות פנויות ואז אתה תקוע שעה ומשהו בתור הרגיל. בלגן חוגג, ילדים שהולכים לאיבוד, עקיפות מימין ומשמאל, צעקות... וגם צדיקים טובים."
כולם: [צוחקים]
אור: מה ההפך של הענק הירוק? כאילו, פינג! ופתאום הוא-
יניב: "וגם צדיקים טובים-"
אור: הוא כתב את זה אבל בלייב-
עקפו אותו, דפקו אותו וזה-
יניב: [צוחק]
אור: ואז מישהו אמר לו 'סליחה אתה, אפשר לעקוף אותך?'
עמרי: [מחקה מוזיקה של מלאכים] הוווו...
אור: 'וגם צדיקים טובים'. אני מוסיף אותך - עוד כוכב!
עמרי: טוב יש לי פה, אחד... זה גם... זה מיני הפעלה. אני אקריא את הביקורת ואז, כשאני אגיד 'שמים את כולם בכיס הקטן', אתם יכולים להגיד לי 'אתה יכול לתת איזה דוגמה, או משהו?' אוקיי? לפרט. אז ככה, אמנון, חמישה כוכבים. [מקריא] "אחלה, שמים את כולם בכיס הקטן-"
יניב: למה באמת?
כולם: [צוחקים]
עמרי: עכשיו, אני מבין, שתחבירית אני צריך ש... תבקשו... אוקיי, תגיד 'למה באמת' אתה תגיד, 'אתה יכול לתת דוגמה?'
אור: אוקיי.
עמרי: כי אתה... תכף תבינו... [מקריא] "אחלה-"
יניב: למה באמת?
עמרי: רגע רגע... [צוחק]
כולם: [צוחקים]
אור: עמרי, ההצגה מתפרקת. תשתלט-
עמרי: [מקריא] "אחלה, שמים את כולם בכיס הקטן."
יניב: למה?
אור: אתה יכול לתת לי דוגמה?
עמרי: [מקריא] "בבקשה."
כולם: [צוחקים]
עמרי: [מקריא] "סימפטים בהרבה הרבה אהבה, רק בשורות טובות, עם ישראל חי."
כולם: [צוחקים]
אור: הוא כתב 'בבקשה'?
עמרי: כן, הנה.
אור: מה זה 'בבקשה'?
יניב: [צוחק] בבקשה...
עמרי: הוא כתב ככה, אני אקרא את זה נקי. [מקריא] "אחלה, שמים את כולם בכיס הקטן, בבקשה! סי--"
אור: 'בבקשה'! למי אתה עונה?
עמרי: כאילו מישהו ביקש ממנו דוגמה-
יניב: דיאלוג. חלק מדיאלוג.
עמרי: ולזכותו של אמנון, ייאמר שהוא כתב את הביקורת הזאת לפני שמונה חודשים והוא כתב... הוא סיים ב'עם ישראל חי' מה שנקרא-
אור: הוא צפה את זה-
עמרי: לפני שזה נהיה מגניב...
יניב: אמנון הוא ראה את הנולד.
עמרי: הוא ראה את הנולד והוא השתמש בזה לפני שזה נהיה סיסמה.
יניב: נקרא עוד ביקורת-
אור: כן.
יניב: מאוד מאוד ספציפית?
אור: יופי.
יניב: שוב, אנשים שחיים בעולמם... ה... יקום הסגור שלהם, אנחנו מדברים עכשיו על ה... אנטלה-טלא...
אור: [צוחק] כנראה-
יניב: כנראה ששם מומצא.
אור: שלא ככה אבל...
יניב: [צוחק] [מקריא] "חסרים מלא, מלא, מוצרים." שימו לב לפירוט, "כמו, תחליב רחצה של Dove, קינדרים למיניהם-"
אור ועמרי: [צוחקים]
יניב: כמה מינים יש לקינדר, כן? [מקריא] "תינוקלין-"
עמרי: מה?
אור: מה?
יניב: [מקריא] "מרגז של 'מעדני הטלה', המבורגרים של 'אל-גאוצ'ו' ועוד המון מוצרים. אבל תמיד אני מוצאת את עצמי חוזרת לסופר הזה, נטו מבחינת מחירים כי גם חנייה בשעות 'אחרצה' קשה למצוא. אבל שוב, זה מחירים מאוד טובים."
כולם: [צוחקים]
יניב: וואו.
עמרי: איזה מסיבה מוזרה...
אור: איזה פירוט ספציפי, זה היה ממש רשימת הקניות שלה.
יניב: כן.
עמרי: כן.
אור: הוא באה בבית "אני צריכה את 'אל גאוצ'ו'-
יניב: "מרגז" כאילו מישהו בא ואמרה לו 'תביא מרגז, אבל רק של מעדני הטלה. אם יש משהו אחר-'
אור: "אחרת אתה לא לוקח... "
אור ויניב: [צוחקים]
עמרי: 'תינוקלין'-
אור: תבדוק מה זה 'תינוקלין'...
עמרי: בדקתי, אני בגוגל. אתם... ל... ליניב יש ילדים-
אור: מגבונים?
עמרי: יניב יש לך ילדים, לא?
יניב: כן.
עמרי: אה אמור לדעת...
יניב: אבל הם לא... 'תינוקלין', אולי זה מרכך-
אור: תינוקות?
יניב: איזה... הם בני 8... מה זה? אולי זה מרכך?
עמרי: זה אבקת כביסה ספציפית-
יניב: כן-
אור: כן-
עמרי: של בגדי תינוקות.
יניב: 'תינוקלין'! בסיסי...
אור: אני חשבתי שזה מגבונים...
יניב: כמו בשרים של 'אל גאוצ'ו'... שאין.
עמרי: לילדים.
וואו איזה מסיבה מוזרה.
אור: אה... רוצים לשמוע ביקורת של ד'-ש'? יש לי הפעלה קטנה, תגידו לי אה... מתי לא אכפת לכם מהביקורת-
יניב: [צוחק]
אור: מתי... מתי היא לא עניינית. אוקיי. אני... אין לי תמונה שלו... אני מניח שהוא בן אדם מבוגר, בגלל הדברים שהוא בחר להתעסק בהם. אז זה גם הקול שהכתיב לי אותו ואני מבקש מוזיקה משנות ה-30. ד'-ש' כותב.
[מוזיקת פסנתר ישנה]
אור: [מקריא] "הגעתי, שמתי בעגלה ולא קניתי. תורים שלא שווים את הזמן. לא מוכנים לשמור על עגלת שוק עם קניות שקניתי במקום אחר. ברמי לוי, השומר שומר על העגלה אם יש בה קניות ממקום אחר."
יניב ועמרי: [צוחקים]
אור: [מקריא] "רציתי לקנות צבע לבן לקיר, כמו שקניתי-"
יניב: מה 'כפת לי?
כולם: [צוחקים]
אור: דינג, דינג, דינג! אבל הוא ממשיך.
[מוזיקת מעליות]
אור: [מקריא] רציתי לקנות צבע לבן לקיר, כמו שקניתי בפסח-"
יניב: [צוחק] מה אכפת לי?
אור: [מקריא] "ואמרו שהעבירו למחסן. פניתי בפייסבוק ואמרו שיחזרו ולא חזרו"
עמרי: [צוחק]... יחזרו אליו...
אור: מי יחזור-
יניב: [צוחק]
אור: פנה בפייסבוק... "אנחנו נחזור אליך, ד'-ש' לגבי-"
יניב: מאוד חשוב שזה אותו צבע לבן שאיתו צבעת ב-
אור ועמרי: בפסח-
יניב: פסח שעבר...
עמרי: תספר לנו למה אתה צובע.
יניב: [צוחק]
אור: אני לא מכיר אותך!!
יניב: "הרי יש לי בעיה בפאנלים... "
עמרי: כן!
אור: אמרתי-
יניב: כולנו חווים את הקיום שלך.
כולם: [צוחקים]
אור: יחד!
עמרי: כן.
יניב: אגב אבא שלי... זה חובב סופרים ידוע. אני כאילו מילדות, נגיד, היה את אמא שלי, שזה היה מאוד כיף ללכת איתה לסופר - כי אין שום מודעות למחיר, לכלכלה, לארנק ...
אור: מה שאתה רוצה - תיקח.
יניב: "מה שאתה רוצה - תעמיס."
אור: תעמיס.
יניב: כאילו על הזה... אין שום... זה... אבא שלי זה מבצעים, דקדוקים. גם עכשיו כאילו-
אור: כן.
יניב: הוא מאוד אוהב מבצעים. וחצי מהשיחות טלפון שלי איתו זה על מבצעים בסופר. אבל זה לא שיחה רגילה, שהוא מספר לי כמה הוא קנה, זה אינטראקטיבי, כל הזמן.
אור: תנחש כמה?
יניב: כאילו הוא מספר לי , נגיד, "אני קניתי נס קפה עלית-"
אור: "כמה עלה?"
יניב: "כמה עלה?"
כולם: [צוחקים]
יניב: עכשיו אין לי מושג, אין לי, כאילו, סקאלה... בכלל להתחיל... כאילו זה...
אור: זה לחיות ב--
יניב: אומר לו "13.20?", "איך ?13.20?"
עמרי ואור: [צוחקים]
יניב: "לפני 20 שנה אולי היה 13.20... " ואז אני מגזים בכוונה, "40?"
"40... ?"
עמר ואור: [צוחקים]
יניב: עכשיו חשבת שפה כבר הוא יגיד את המחיר? לא. "תוריייד... " "38." "תורייד" אינטראקטיבי. זה שיחה שאתה לא יכול, כאילו, עד שאתה מגיע על זה. "פלוס ספל מתנה... "
אור: אני מת על זה, אבל. זה כל כך כיף.
יניב: אני יכול לקרוא ביקורת של יהודית, שאתה שלחת לי?
אור: כן.
יניב: כן? יהודית יהלומי. [מקריא] "שמו ב'אושר עד' בצל רגיל ב-2.9 ש"ח ובתוכו היה בצל ורוד. כפי שאתם רואים בתצלום-" [צוחק]
אור: יש לה-- בתצלום!
יניב: ראיות פורנזיות לאירוע... [מקריא] "כפי שאתם רואים בתצלום בחרנו את הוורודים, כי לא היה עליהם צבע ירוק. בסוגריים, הבצל הסגול היה רקוב. בקופה ובקופה הראשית אמרו שזה בצל סגול שמחירו 5.9 ש"ח, למרות שהיו הרבה רקובים ואמרו שמישהו עירבב! אבל בעלי יודע-"
עמרי: אישי.
יניב: [מקריא] "שקיימת תופעה, שבגידול הבצל הרגיל, יש גם בצלים ורודים. לא עזר והחזרנו הסחורה. קיימת תופעה שהרבה פעמים הסחורה לא טובה ולמרות שאנחנו באים ל'אושר עד' כדי לחסוך את ההליכה לשוק - אין ברירה - ואנחנו משלבים גם קנייה בשוק."
אור: מה אכפת לי?
יניב: מה אכפת לי ממש? עם הבצל... רגיל ו-ורוד?
עמרי: ספרתי ארבעה צבעים פה; ירוק, לבן, סגול... מה זה בצל ורוד?
אור: רגע בעלה יודע שיש תופעה-
יניב: כפי שתראו בתמונה. כן.
אור: בעלה יודע שיש תופעה שמה? ש...
עמרי: שבצל לפעמים-
יניב: תופעה רווחת, כן. הוא היה חקלאי.
עמרי: הוא היה חקלאי.
אור: ממש!
אור: תופעה רווחת שהבצל לבן הופך לסגול? אז לקחתם רק את הסגול? מתוך בצלים לבנים? אז תיקחו את הבצלים הלבנים!
עמרי: איזה סיפור מוזר...
יניב: כן.
עמרי: אני אתן אחד של רחל. רחל נתנה חמישה כוכבים, אבל, אני חושד, שרחל זה בעצם חברה כזאתי שמשלמים לה לכתוב ביקורות טובות-
אור: ביקורות טובות?
עמרי: נו, יש לזה שם... כמו-
אור: קידום.
עמרי: כן... כמו שאתה קונה האזנות ב... יוטיוב, נגיד.
אור: רמאות.
עמרי: [מקריא] "'אושר עד', אין על הסופר הזה. יש בו הכל, בכל מכל, מחירים עממיים, סחורה טריה מאוד!"
כולם: [צוחקים]
עמרי: [מקריא] "אף פעם לא הייתה בעיה עם סחורה שהתאריכים שלה פגו, או כל דבר אחר... אפשר לקנות הכל בעיניים עצומות, מבלי לבדוק אם יש הכשר-"
כולם: [צוחקים]
עמרי: עכשיו-
אור: "מומלץ להפיל לסל ולרוץ לקופה! רוצו, רוצו, רוצו-"
יניב: על ראש הגנב בוער הכובע... ממש אמרה את כל הדברים.
עמרי: ספציפי מדי.
יניב: אגב, משחקי מילים ומיתוג, אז יש לנו את בתיה, שמספרת פה סיפור - הוא קצת ארוך, אז אני לא כאילו... אכנס... וזה - אבל היא עשתה איזה קנייה ו... התחיל הוויכוח הקבוע, כמו שאתה אומר. "יש פה 24 ויש פה עוד מוצר" והיה מבצע והיא לקחה 5 והיא לקחה 9-
אור: ובסוף-
יניב: ואני מקצר... זה... איזה שבע עמוד, מה שאמרתי עד עכשיו זה שבע עמוד. הסוף? "הסיפה"? [מקריא] "אני מגיעה לקופה ואז הם אומרים לי 'לא, את לא יכולה לקנות, כי לקחת רק מבצעים.' קודם כל זה שקר, הם אפילו לא הסתכלו על העגלה. ודבר שני, אין שום שלט שאוסר קנייה רק של מבצעים. תבינו יחס זוועה" שבע ו"ו, "הנהלה גרועה. מה אפשר לצפות? 'עולב עד'."
אור ועמרי: "עולב עד"!!
עמרי: טוב... הכניסה להם.
יניב: [צוחק]
עמרי: שירלי השאירה חמישה כוכבים. [מקריא] "היי, אני רוצה להגיד משהו אחד. אתמול עשיתי קניות, אני קונה קבוע בסופר-"
אור: מה אכפת לי?
עמרי [מקריא] "הגיע אליי בן אדם בשם אבישי-"
אור: לא חשוב... לא רלוונטי-
עמרי: [מקריא] "שמשך אותי לקופות עצמית ופשוט כזה חמוד הקופאי. נתן לי עזרה באדיבות ועזר לשלם באשראי, אין מילים לתאר, היה ממש כיף לעשות קניות."
אור: רגע, רגע, רגע-
עמרי: ואני תוהה-
אור: קצת חשוד... הוא עובד שם?
עמרי: את בטוחה שהוא עובד שם? אתה חשבת על זה? מה?
אור: תקרא את זה עוד פעם, בוא נתעכב.
עמרי: [מקריא] "אני רוצה להגיד משהו אחד-"
אור: לא משנה, פשוט תתחילי בביקורת."
עמרי: [מקריא] "אתמול עשיתי קניות, אני קונה קבוע בסופר -"
אור: לא חשוב, אין מה להתרברב בזה. כולנו קונים בסופר. אוקיי.
עמרי: [מקריא] "הגיע אליי בן אדם בשם אבישי-"
אור: מה זה 'הגיע אליי בן אדם'? מישהו פנה אלייך? unprompted?
עמרי: [מקריא] "שמשך אותי לקופות עצמי."
יניב: משך, פיזית-
אור: משך זה אומר כוח.
עמרי: די בטוח שגם לא אומרים את זה ככה 'קופות עצמי'. [מקריא] "ופשוט כזה חמוד, הקופאי-"
אור: פשוט משך אותי לקופות...
מרי: מממ... בעיניו. "נתן לי עזרה באדיבות ועזר לשלם באשראי. אין מילים לתאר, ממש היה לי כיף לעשות קניות." איזה מישהו בא, אמר לה "בואי תשלמי לי, אני-"
אור: ממש.
יניב: [צוחק]
עמרי: "אני קופות עצמי. תביאי לי-"
יניב: "אני אמשוך אותך רגע בשרוול."
עמרי: סָלַק אותה רגע.
אור: "את צריכה מע"מ?"
עמרי: תעביר לי בביט על הקניה ואת יכולה ללכת."
יניב: גם איזה הגזמות בביקורות, "מקום חלומי"-
עמרי: כן.
יניב: מה יכול להיות כל כך חלומי בסופר?
אור: אתה ב'אושר עד'. יש גבול-
עמרי: ממש, גן עדן.
אור: עכשיו יש סיפור מפי דובי. דובי-
עמרי: אש...
אור: הוא מדייק בזמנים, הוא גבר מאוד גברי וישראלי. אבל מה שהוא כתב כאן, אני קורא לו 'דובי והפרפר', זה הכותרת של הסיפור. ונראה לי ש... נכניס מוזיקה של סיפור ילדים. אני אכנס ברשותכם למצב דובי, כי הוא כותב -
[מוזיקה שמחה]
אור: [מקריא] "שלום לכולם, ידעתם שאין החזרת מוצרים ב'אושר עד'? אני בדרך כלל לא כותב ובטח לא מבקר לרעה, אך לצערי קיבלתי יחס משפיל ומביש, כאשר רציתי להחזיר תמרים מקולקלים, היה בהם פרפר. וחבילת אורז."
עמרי ויניב: [צוחקים]
אור: [מקריא] "שני המוצרים סגורים לחלוטין. בנוסף דאגתי לשמור חשבונית, משהו שבדרך כלל אני לא עושה. הגעתי לסניף ודיברתי עם אחראית משמרת לגבי הפריטים. הבחורה החלה לבדוק 'היכן הפרפר בתמרים?' לאחר שלא מצאה, הודיעה לי שאם היא תפתח ולא תמצא את הפרפר - לא תחזיר לי את כספי. מול לפחות עוד ארבעה לקוחות. וממשיכה להתווכח, שלא תחזיר לי כסף, לא זכור לי שגנבתי את חבילת התמרים בשווי 12 שקלים. לאחר שפתחה, פישפשה ו'פשפה' בכל החבילה-"
עמרי ויניב: [צוחקים]
אור: [מקריא] "ללא שום בושה ותוך כדי שהיא מיידעת אותי, מול עוד לקוחות, שלא אקבל את כספי בחזרה. לאחר שהפכה את כל קופסאות התמרים על הדלפק מצאה פרפר מת-"
עמרי ויניב: [צוחקים]
אור [מקריא] "והחליטה לזכות אותי. תודה על האמונה. לגבי שקית האורז הסגורה-"
עמרי: יופי! חיכיתי!
אור: [מקריא] "עם תוקף ארוך למדי, קראה למנהל וזה הגיע לאחר כ-25 דקות. בדק חשבונית, בדק תאריך, בדק ובדק ובדק, שמא אני עושה עליו קופה ללא ידיעתו. לאחר עוד כמה שאלות, תחקורים ובדיקות, לקח את שקית האורז, אמר שיחזור, כי צריך לדבר עם המנהל שלו, שידבר עם עוד כמה מנהלים שידברו עם המנכ״ל-"
כולם: [צוחקים]
אור: [מקריא] "חזר לאחר עוד 25 דקות לפחות ואמר שלא מחזירים מוצרי אוכל. מה." אין סימן שאלה "מה. אתם סופר שמוכר מזון!"
עמרי ויניב: [צוחקים]
אור: [מקריא] "'מצטער זו המדיניות שלנו.' אז המדיניות שלכם היא לא להחזיר מזון ואתם מוכרים בעיקר מזון?
יניב ועמרי: [צוחקים]
אור: [מקריא] "מצטער על שפיכת הלב לכל אלה שזמנם קצר-"
יניב: זמננו... [צוחק] כן, הלאה.
אור: [מקריא] "אך בכל סופר אחר, לוקחים ומחזירים מוצרים ללא חקירות ושאלות מטומטמות ובטח לא מוצר שעולה 12 שקל! אני קונה קבוע בסופר זה בחודש, לפחות 3 פעמים, בסכום של אלף שקלים ומעלה. אני לא חושב שאחזור לשם יותר לאחר התנהגות כזו. ממש בושה."
יניב: [מוחא כפיים] וואו, איזה סיפור... האיש יודע לכתוב.
אור: וואו.
יניב: האיש הוא storyteller.
אור: ממש! נכון?
יניב: הייתי במתח-
אור: היית-
יניב: ברגע שהיא כבר התחילה לפזר את הדברים-
אור: והיא מפשפשת...
יניב: איפה הפרפר? והילדים צועקים 'מאחורייך!'
אור: היא מוצאת את הפרפר!
יניב: 'מאחורייך! מאחורייך!'
אור ועמרי: [צוחקים]
אור: גם פרפר, הוא מצ... זה אומר שהוא מצא את הפרפר והוא הכניס אותו חזרה לתמרים כדי שהיא תמצא אותו אחר כך-
יניב ואור: [צוחקים]
עמרי: פרפר מת...
אוי זה היה מגעיל...
יניב: או שהייתה שם מושבה של פרפרים... [צוחק]
עמרי: יפה מאוד.
יניב: אבל כמה חשדנות, באמת? תנו לו את המוצר. באמת, אני... אני מזדהה איתו מאוד.
עמרי: כן-
יניב: גברת, מה את עושה? מבזבזת פה את זמננו על תמ-
אור: קודם כל נכון, תחזירי לו את ה... זה. אבל אם אתה, בוא נדבר ספציפית עליך. אם אתה, יניב, מוצא את עצמך עומד 25 דקות ואז עוד 25 דקות-
עמרי: 50 דקות-
יניב: רק כי הוא הלך לברר-
אור ועמרי: כן!
יניב: זה עוד 25 דקות.
אור: על הפוטנציאל לקבל-
עמרי: 12 שקל-
אור: 24 שקלים בחזרה!
עמרי: לך הביתה כבר...
אור: לך הביתה.
יניב: אבל הוא לוחם צדק.
עמרי: ממש.
אור: ו-storyteller.
עמרי: לי יש ביקורת, שמתחילה נורמלי. אבל אז, אני חושב, שזה הופך ללא נורמלי תגידו לי, אולי אני טועה. ליהיא. שלושה כוכבים, זה גם נדיר. [מקריא] "הכל טוב ויפה, המקום יפה, אך... יש חיסרון אחד גדול. אם אין רכב פרטי - אין איך להגיע הביתה עם כל הקניות המאסיביות." ופה אני עוצר ואומר 'נכון, גם הגיוני. יש הרבה שקיות, זה... '
אור: כן, זה בדרך כלל גם במקומות מרוחקים.
יניב: כן.
עמרי: ואז היא ממשיכה, [מקריא] "כמו תנור, למשל-"
כולם: [צוחקים]
עמרי: [מקריא] "אינו נכנס לטקסי רגיל. לדברים כבדים או גדולים צריך להזמין הובלה, לשאר הדברים אפשר להסתדר."
אור: לאן... לאן זה לא נכנס?
עמרי: לטקסי.
יניב: לטקסי!
עמרי: לטקסי רגיל.
יניב: מונית ספיישל?
עמרי: הבחורה יצאה מ'אושר עד' עם פאקינג תנור-
אור: תנור!
עמרי: ולא נכנס לה למונית והיא כתבה ביקורת נגד המקום. מה את--מה? מה? מה נסגר איתך?
יניב: [צוחק]
אור: אוקיי, אני מסיים אותנו... עם עוד אחד בהפתעה. הדמות היא... הבן אדם הכי דביל שפגשת בחיים שלך, שגם, לא מבין... לא מבין איך סופרים עובדים, לא מבין איך ביקורות עובדות. יש לו הרבה יותר מדי תקוות מלכתוב ביקורת-
יניב: 'אושר עד' - אשדוד, צ'וקי.
עמרי: מה?
יניב: צ'וקי, זה השם. [מקריא] "אני כועס על כך שמנהלת משמרת נתנה הוראה, לא למכור לי עוגת דבש ב-1.90... ב-1.90 ש"ח ליחידה, על אף פניותיי למספר 'קופיות', להלן והמתנה בכל קופה 'לנעלה' מ15 דקות. המנהל, לצערי, לא 'הותר' לצורך קבלת המחאה שלי בנדון. אשמח אם התלונה שלי תעבור הלאה-"
אור: [צוחק] "ואני מבטיח לך, צ'וקי-"
יניב: "בצינורות המקובלים!"
אור: לאן היא תעבור? לאן היא תעבור הלאה?!
עמרי: הנה, היא עברה הלאה.
אור: הוא הל-- הוא לא...
יניב: "המנהל, לצערי, לא 'הותר'", הוא כתב בה' אבל-
עמרי: לא הותר...
יניב: לא אותר! כאילו, ממש היה שם חיפושים אחרי--
עמרי: אולי קשרו אותו?
אור: כי לא מרשים להם להגיד בקופות...
יניב: [צוחק]
אור: כדי לאתר אותו. עוד מ'אישי'.
עמרי: שקל 90 זה זול!
יניב: לעוגת דבש? בטח.
עמרי: אולי זה ראש השנה...
אור: יכול להיות שהוא לקח שקל 90 ממוצר אחר-
יניב: אבל אם זה-
אור: ושם אותו לעוגת דבש...
יניב: כן.
אור: הם לא הרשו לו לקנות את זה.
יניב: כן, כי מנהלת המשמרת נתנה הוראה לא למכור לו. "על אף פניותיי בנושא-"
אור: אני חושב שזה הוראה אישית. "הוא - הוא לא מקבל-"
יניב: "לא למכור לו!"
אור: "לא למכור לו בשקל 90!"
עמרי: אולי הוא קנה רק מהמבצעים ואסור.
יניב: אבל היא צודקת, זה לא הגיוני עוגת דבש בשקל 90...
אור: עוגת דבש בשקל 90 זה-
יניב: אפילו ב'אושר עד'...
אור: זה לקונים באלף שקלים-
יניב: 'עולב עד'...
אור: [צוחק] 'עולב עד'... 'זה 'אושר, עד' הקופה.'
יניב: [צוחק]
עמרי: אגב אני לא יודע אם מותר בפרק של 'אושר עד' להמליץ על סופר אחר, אבל עכשיו 'קורפור' שהגיע לארץ...
אור: זה לא... מטורף...
יניב: זה בדיוק כמו הסופר שהיה רק עם שם אחר.
אור: מה זה היה-
עמרי: זה היה מגה, לא?
יניב: כן.
עמרי: מוכרים בגטים בשקל 90. הנה אמרתי את זה.
אור: לכל סופר יש את המוצר שהוא מפסיד עליו-
עמרי: רמי לוי מכר עוף בשקל-
יניב: כן.
אור: בדיוק. יופי, מסיימים את הפרק בגבוה, באנרגיות.
יניב ועמרי: [צוחקים]
אור: בואו נסיים כאן.
יניב: טוב, היה תענוג.
[מוזיקה קצבית]
אור: תודה רבה לצוות "רשת - עושים היסטוריה"; לשלי גואטה, עורכת התוכנית, לדני טימור, המנהל לעסקי שלי נוי, מנהלת ההפקה, לאביב שם-טוב סמנכ"ל התיפעול ולעמית חזזי עם צוות המכירות. בצוות התוכנית גם הילה שמש. תודה רבה, רבה רבה, רבה ליניב ביטון שהצטרף אלינו היום.
יניב: תודה רבה לכם-
עמרי: היה לנו ממש כיף-
יניב: אני אשמח לבוא שוב.
אור: כן?
יניב: כן.
אור: אז אנחנו נזמין אותך שוב. אני אור בוטבול.
עמרי: אני עמרי הכהן.
יניב: אני יניב ביטון.
אור: וניפגש בפרק הבא!
יניב: ביי.
אור ועמרי: ביי!
[סיום מוזיקה קצבית]
קריין: לפודקאסטים נוספים של רשת עושים היסטוריה ולהצטרפות לרשימת התפוצה של התוכנית בדואר האלקטרוני, בקרו בעושים היסטוריה נקודה קום או הורידו את אפליקציית עושים היסטוריה בחנות האפליקציות של אנדרואיד.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה