והפעם - ג'פניקה! מה הקשר בין ניקיון השירותים למטבח? למה לא נותנים להוסיף למנה בצה? ומה קורה כשמזמינים בירה מנערות?
[קריינות]
[מוזיקת פתיחה]
אור: שלום וברוכים השבים למתחת לכל ביקורת, הפודקאסט שבו אנחנו מבקרים ביקורות הזויות ברשת. אני אור בוטבול.
עומרי: אני עומרי הכהן.
אור: והיום אנחנו מדברים על רשת שכף רגלי לא דרכה בה לדעתי מאז הצבא… ש, וואי, זה כבר הרבה זמן. אתה? נוכח?
עומרי: לא חושב שהייתי שם.
אור: EVER?
עומרי: לא הייתי שם.
אור: לא היית שם. אילתרנו את הבדיחה הזאת כבר איפשהו. ואנחנו מדברים, כפי שכותרת הפרק מציעה לכם, על גפניקה! (צוחק) כפי שקראו לה לא מעט. בוא נתחיל.
[מוסיקת פתיחה]
עומרי: אוקי.
אור: אוקי. תן לי בעובדות מאוורר.
[קריין: עובדות מאוורר.]
עומרי: טוב, אז תשמע. קודם כל רשת המסעדות הגדולה בישראל,
אור: מה?
עומרי: נכון? נורא מפתיע.
אור: אין אף רשת ישראלית גדולה ממנה מבחינת כמות סניפים?
עומרי: אני לא יודע אם ישראלית. כאילו מה, מקדונלדס בטוח יש יותר.
אור: לא לא, כן.
עומרי: כן. כן כן כן כן.
אור: יש יותר מ-50 סניפים מקדונלדס.
עומרי: אז, אז יש 50 סניפים באמת. איך אתה יודע את זה?
אור: קראת-, זה נמצא לי מול הפרצוף.
עומרי: תפסיק להסתכל לי באקסל.
אור: תרד קצת יותר למטה כשאתה עושה את השורות של האקסל.
עומרי: אוף.
אור: סליחה.
עומרי: אתה רוצה לפתור את החידות מאוורר שלי. למרות שבמקום אחר היה כתוב שבשנת 2020 היו 39 סניפים. אולי הם סגרו קצת, מפאת הקורונה. באיזה שנה הוקמה הרשת, אתה יודע?
אור: אמ, זה מרגיש לי שזה די צעיר. שזו רשת די צעירה. כזה 2005.
עומרי: יפה, 2004.
אור: באמת?
עומרי: כן.
אור: זה לא קראתי.
עומרי: תכף חוגגים 20 שנה.
אור: זה לא הרבה. בשביל להגיע לפאקינג 50 סניפים.
עומרי: כן.
אור: זה שם נרדף לאוכל אסיאתי.
עומרי: נכון.
אור: ואני מדגיש אסיאתי, כי,
עומרי: (צוחק)
אור: ג'פני זה לא.
עומרי: תכף נדבר על זה. פרט מעניין לחובבי הכדורגל, בקרב המאזינים והמאזינות שלנו. ליגת-, ג'פניקה נתנה חסות לליגת העל בכדורגל.
אור: וואו.
עומרי: ב-2019 או משהו כזה. 18', 19', אם אני לא טועה. וקראו לה ליגת ג'פניקה. שזה די…
אור: זה כאפות.
עומרי: מוזר.
אור: אם אתה כבר נותן חסות לליגה, אז תן לה להיקרא ליגת העל, בחסות ג'פניקה.
עומרי: ליגת הכדורגל בישראל נקראת, היתה נקראת לפחות, ליגת ג'פניקה.
אור: כאילו, מצד אחד בא לי להגיד, אהה, אף אחד לא יגיד את זה. אף אחד לא יגיד לחבר שלו, אתה ראית אתמול את ליגת ג'פניקה? מצד שני אנשים אומרים ראיתי הופעה בנוקיה,
עומרי: נכון.
אור: או ראיתי הופעה במנורה.
עומרי: זה תופס.
אור: אז בסוף זה עובד.
עומרי: ותכל'ס, ה-FAN FACT הכי פאן פה, זה שלג'פניקה יש סניף אחד-
אור: כשר?
עומרי: אם הבנתי נכון, לא, בחוץ לארץ.
אור: באמת?
עומרי: כן. הם פתחו סניף, תנחש איפה.
אור: ושמה קוראים לו יפניקי?
(צוחקים)
עומרי: לא,
אור: כי זה ההופכי.
עומרי: קוראים לו ג'פניקה. שזה, אתה יודע, זה לפתוח מסעדה ישראלית בחו"ל, אבל אין, אין קשר לאוכל ישראלי.
אור: סתם אוכל אסייתי.
עומרי: זה בבעלות ישראלית. ב-2016 הם פתחו סניף ב?
אור: בוסטון.
עומרי: לא, אבל זה מתחיל באותה אות.
אור: בולגריה?
עומרי: קרוב.
אור: באמת?
עומרי: עיר, תן לי עיר שמתחילה ב-ב'.
אור: ב, ב, בלגרד?
עומרי: בודפשט.
אור: בודפשט. וואלה.
עומרי: כן.
אור: וואי, איך זה לא עלה לי לראש.
עומרי: אז מי שמבקר בבודפשט פעם הבאה, צלמו לנו. איך נראית.
אור: זה לא בודפסט? אני לא כל כך-
עומרי: הייתי שם, והיא מחולקת ל-
אור: זה פשט?
עומרי: ל-בודה, ול-פשט.
אור: אה, נכון. פשט. פשט זה אזור.
עומרי: מעבר לנהר, שתי גדות כזה.
אור: נכון.
עומרי: בודה ו-פשט.
אור: יש לי ביקורות בשבילך, הפלא ופלא. לזו-, טוב, אני אתן לך אותה ואז אני אגיד לך מה הכותרת שנתתי לה. בגלל שיש לי פה שתי ביקורות, אחת אחרי השנייה, שהן תמונת המראה אחת של השנייה. אז דפנה כותבת:
[מוסיקת מעבר]
אור: (בחיקוי) "אכלתי שם ביום שני, בערב של אכול כפי יכולתך. האוכל יוצא יחסית מהר, שפע של סושי טרי וטעים. בנוסף, שואלים מה אתם אוהבים בסושי, ככה שלא תקבלו משהו שאתם לא אוהבים. מקבלים 4 חתיכות של סושי על צלחת כל פעם. ממליצה לנסות, זה מפוצץ. ובסופו של דבר לא שווה את הכסף, אבל זאת אחלה חוויה."
(צוחקים)
עומרי: זה המלצה או דיס המלצה?
אור: אז זהו, כתבתי, קראתי לזה אצלי במסמך, דווקא חשבתי שזה הולך למקום טוב.
עומרי: כן.
אור: היא אמרה המון דברים טובים, וסיכמה ב… אהה, זה לא שווה את הכסף, אבל אחלה חוויה!
עומרי: איך אפשר להגיד לא שווה את הכסף על אכול כפי יכולתך?
אור: בדיוק, אתה-
עומרי: אתה מחליט כמה זה שווה.
אור: אתה יודע כמה זה עולה, ואתה יודע כמה אתה יכול לאכול.
עומרי: אני חסיד של אכול כפי יכולתך.
אור: גם אני, אבל זה אף פעם לא נגמר טוב.
עומרי: נכון.
אור: אתה אף פעם לא הולך למקום של אכול כפי יכולתך ואומר וואו, אכלתי בדיוק כמה שאני צריך, והתשלום היה הולם.
עומרי: זה, זה בהחלט שייך למחוזות ישנים וצעירים יותר בחיים.
אור: כן.
עומרי: אחרי צבא כזה.
אור: הפעם האחרונה שאני זוכר באמת אכול כפי יכולתך, זה היה במקום כזה, זה היה בבנגקוק, במסעדה שהסושי מגיעים על מסוע,
עומרי: אהא.
אור: ואתה אוסף לך מה שאתה רוצה.
עומרי: איזה כיף זה.
אור: וזה במיוחד, ביחס לתאילנד, זה יקר. כי זה מחירים יקרים של ישראל. אז אתה מרגיש או-הא, שילמתי הון תועפות, אני הולך לאכול עד שאני אקיא להם פה על הרצפה, רק כדי לפנות מקום לעוד אוכל שאני אקח להם.
עומרי: יש סיבה שבישראל אין הרבה מקומות של אכול כפי יכולתך. ישראלים-
אור: כי אנשים יחביאו בקפלים של הבטן שלהם,
עומרי: כן, כן.
אור: אוכל כדי לקחת הביתה.
עומרי: מה הביקורת ההופכית של הדבר הזה?
אור: אז הרוורס של זה, זה ככה.
[מוסיקת מעבר]
אור: (בטון זועף) "מסיבת יום הולדת, ביום שבת בצהריים. הזמנתי את ההזמנה בשישי.
(טון צוהל) שיחקתם אותה! הגעתם בזמן ואפילו לפני! טרי, חם וטעים, אלופים."
עומרי: (צוחק) אתה צודק, זה נשמע כמו תלונה.
אור: גם עם השבירת שורות, זה הרים ל-איך אתם לא מתביישים?! היו פה ילדים ביום הולדת, והם לא קיבלו סושי?!
עומרי: אז חגי השאיר ביקורת שהצחיקה אותי נורא.
אור: אוקי.
עומרי: נתן כוכב 1.
אור: לא מרוצה.
עומרי: הכל הצחיק אותי פה, לא יודע. חשבתי אולי שנמחיז את זה, אתה ואני.
אור: בוודאי, מה.
עומרי: אני קודם,
אור: הוכשרנו לכך.
עומרי: אני קודם אקרא את זה, אוקי?
אור: תן לי את הטקסט שלי.
עומרי: אהה, אני קודם אקרא את זה,
אור: נקי, לבן.
עומרי: לבן, ואז,
אור: אוקי.
עומרי: ואז נראה איך נשתלט על זה.
אור: אוקי.
עומרי: (בחיקוי זועף) "שירות זוועה. מלצר אחד שעובד על כל המשמרת. האמת, מסכן. בזמן שאחראית המשמרת ועוד עובדת מעשנות בחוץ. 5 פעמים הייתי צריך לבקש את המים שהזמנתי, שהאוכל כבר הגיע ממזמן. ביציאה, בעמדת מארחת, כוס לטיפ למארחת! אז אמרתי לה שהטיפ שלי זה שישפרו את השירות שלהם.
(צוחקים)
עומרי: "מה שהיה לה לומר לי, מה שהיה לה לומר לי זה, אם יש לך את זה ביותר מצחיק?"
(צוחקים)
עומרי: "בזמן שבכלל עסוקה בפלאפון שלה." אפשר לעשות.
אור: וגם בזמן שהיא בטלפון. אפשר לערוך מזה טריילר.
עומרי: כן, אני לא יודע. אתה רוצה להיות המארחת או הבן אדם הזועם?
אור: רגע, קודם כל אני אפתח, אני אפתח את זה מולי. קראת לזה סימולציה עם אור, מצחיק. (צוחק)
עומרי: כן. לא, אה, כן. סימולציה עם אור, בדיוק.
אור: אז אני, אני אהיה המארחת.
עומרי: אוקי. אז אולי נעשה מוסיקה כזה של מסעדה, שיש כזה מוסיקת מעליות,
אור: וגם אנשים אוכלים כזה.
עומרי: אה, סאונד כזה של,
אור: אנשים מדברים.
עומרי: אנשים עוברים, מדברים.
אור: כן. המסעדה הומה.
עומרי: דינג של הזמנה.
אור: כן.
עומרי: אוקי. מוכן?
אור: כן.
[מוסיקת מעבר]
אור: יאללה, איזה שירות זוועה. יאללה, אני עף מפה. הא! כוס לטיפים יש לך פה, יא מארחת בלאי? הטיפ שלי זה שתשפרו את השירות שלכם. הא.
עומרי: יש לך את זה ביותר מצחיק?
אור: מה אמרת לי?!
(צוחקים)
עומרי: זהו, נגמר הטקסט. זה נורא קצר
אור: נגמר הטקסט אבל נהניתי. עם הסאונד אפקטס זה יעבוד.
עומרי: כן מחזה קצר.
אור: נטע טוענת שאנחנו בכלל עד עכשיו התרכזנו בדברים הלא נכונים. כי היא כותבת- כוכב אחד. "עזבו את האוכל." אה, אוקי, זאת ביקורת על מסעדה, לא חשבתי שנגיע לשם. "עזבו את האוכל. בואו נדבר רגע על השירותים המזוהמים של המסעדה הזו. איך אומרים, ניקיון המטבח כניקיון השירותים?" אומרים את זה? אני לא… אולי אני בור. אומרים את זה?
עומרי: IT'S AN OLD SAY.
אור: אוקיי. " איך אומרים, ניקיון המטבח כניקיון השירותים? אם ככה, אז אני לא רוצה אפילו לדעת מה אכלתי כרגע."
עומרי: (צוחק)
אור: אני מסכים שניקיון השירותים הוא חשוב, אבל מי אומר ניקיון המטבח כניקיון השירותים? אף אחד לא נכנס לשירותים ואומר: השירותים ממורקים, המטבח בוודאי נקי.
עומרי: או הפוך.
אור: מה הקשר?
עומרי: כאילו,
אור: זה אנשים, זה אנשים אחרים לגמרי שאחראים על הדברים האלה.
עומרי: איך אומר המשפט, כניקיון המטבח ניקיון השירותים. טוב. מעניין אם אמרתי את זה, אני לא מסכים עם המשפט הלקוח תמיד צודק, אגב.
אור: ברור שלא.
עומרי: נכון?
אור: במיוחד לא בישראל.
עומרי: כאילו, הלקוח לרוב נודניק,
אור: נכון.
עומרי: ו-
אור: צריך לכבד אותו, זה העסק שלך, אתה רוצה את הכסף שלו. אבל,
עומרי: אבל זה עסק פרטי. הלקוח לא צודק.
אור: נכון, ובגלל זה תמיד מדהים אותי שיש ביקורות שנגמרות ב- ואנחנו מצפים שתתקנו את זה אם תרצו שנחזור.
עומרי: כן, מי אתם?
אור: חבר'ה, זכותכם לא לחזור לשם. ואנחנו בישראל, סביר להניח שהמקום, אתם על ה*ביפ* שלו.
עומרי: ממש.
אור: הוא רוצה את הכסף שלכם. הוא לא רוצה עכשיו לארח אתכם ולתת לכם חוויית שירות, שתוכלו… לא, זה ג'פניקה, יש להם 50 סניפים! הם רוצים את הכסף שלכם, תעופו מפה. הבעלים אפילו לא היה בסניף הזה אף פעם. ואכזבה כזו מגיע מניקול, ש-, תתרווח בכיסא כי זה הולך לקחת קצת זמן, אבל יש פה סיפור מהנה. וניקול… וואו. אנחנו שנינו כותבים ביחד הרבה. ומי שכותב יודע כמה קשה לכתוב דיאלוג, לכתוב-, או מונולוג לדמות, שלא יהיה גנרי או בנאלי. שדרך המילים-
עומרי: נלמד על הדמות.
אור: נדע מי הדמות. נדע איך היא נשמעת ומה היא אוהבת. כי אנשים מדברים בצורות שונות, אבל כשאנחנו כותבים, אנחנו בדרך כלל כותבים את איך שאנחנו חושבים או איך שאנחנו מדברים. והיא כותבת כל כך את עצמה, שיש לי כל מה שאני צריך כדי לשחק אותה. יש לי את כל הטמפרמנט, יש לי את הקול שלה, הכל. אז ניקול כותבת ככה.
[מוסיקת מעבר]
אור: (בחיקוי) "אוקי, אז אתמול, היינו בגפניקה באוניברסיטה."
עומרי: (צוחק)
אור: "ישבנו, ישבנו משפחה מלאה של 7 אנשים, והזמנו מנות מכל דבר. בעלי רצה איזה שהיא מנת אורז שבדרך כלל לא מגיע עם בצת עין מעל, הוא ביקש שיכינו לו עם. הגיעו כל המנות, ואיתן הגיע, אני מניחה שזה מנהל המסעדה, נתן לבעלי את המנה שהזמין, אך ללא בצת עין מלמעלה. כששאל את מנהל המסעדה, למה ללא בצת עין? הוא ענה שאין לו איך לתמחר את הבצה ולכן הגיש לו ללא ביצת עין. החליט על דעת עצמו, שבעלי ירצה את המנה גם ללא הבצה! קודם כל, לא הבנתי את התשובה. מה זה אין לי איך לתמחר?! מה זה היחס הזה? פשוט לזרוק תשובה וללכת? הוא לא ניסה אפילו לשאול אותו אם ירצה משהו אחר. בקיצור, ממש חבל!!!!!!"
עומרי: (צוחק)
אור: "אנחנו כל כך אוהבים את גפניקה ובדרך כלל כל כך נהנים שם, וזה ממש הוריד לנו את כל החשק. עם כל זה שזה נשמע קטנוני, אם המנהל היה רוצה, הוא היה מוצא דרך לתמחר את הבצה. אבל היחס של המנהל מזעזע, שום ניסיון לרצות את הסועד! וחבל!!! נקודת מינוס אחת גדולה, השירותים של המסעדה מזעזעים!!!!!!"
עומרי: (צוחק)
אור: אציין בלי קשר שהאוכל הגיע מהר וטעים באמת.
עומרי: (צוחק). טוב, אתה יודע איך אומרים, כניקיון השירותים...
אור: בדיוק, אז זה ניקיון המנות,
עומרי: ותמחור הבצה.
אור: ותמחור. היא אמרה ביצה-
עומרי: זה בלי י'?
אור: איזה 19 פעם.
עומרי: זה בלי י'?
אור: לא, זה עם י'. בהתחלה היה בלי י'. אגב הצרחות מדי פעם, זה כי היא הרעיפה פה 6 סימני קריאה, אז חשבתי שזה רק הולם.
עומרי: לגמרי. צריך לנרמל את זה פה בפודקאסט.
אור: כן.
עומרי: כל פעם שיש סימני קריאה מוגזמים,
אור: אנחנו קוראים מה שכתוב, אנחנו לא ממצאים עכשיו.
עומרי: בדיוק.
אור: זה ממש מהדיוקים הקטנים האלה שאמרו לי מי הדמות. "בעלי רצה איזה שהיא מנת אורז שבדרך כלל לא מגיע עם בצת עין מעל. הוא בקש שיכינו לו עם." ב' ק' ש'.
עומרי: בקש. אתה יכול, היו יכולים לעבוד עלי, זה היה נשמע לי הגיוני ש-בקש זה הדרך הכי גבוהה ונכונה,
אור: כן, בתנ"ך.
עומרי: להגיד ביקש בעבר.
אור: כן. בקש אהרון מן…
(צוחקים)
אור: בקש אהרון מן אלוהיו… (צוחק)
עומרי: אנא הוסיף לי בצה לתבשיל המן אותו הורדת.
אור: מזוג לי, מזוג לי מן הבצה הבצתית הזאת.
עומרי: הוא בקש.
אור: בקש.
עומרי: זה כמו-
אור: בקש. פעם היה שם נ' שנעלמה עם השנים.
עומרי: זה שיכול עיצורים. זה בקש וסרב. אולי בגלל זה.
אור: נכון,
עומרי: הסרב.
אור: סרב, שזה גם סירב.
עומרי: כאילו מתי, איכשהו החליטו שבמקום סירב אומרים סרב.
אור: זיבי על המילה הזאתי, אנחנו אומרים אותה אחרת מעכשיו.
עומרי: סירב. אוקי.
אור: מעניין איך בתנ"ך היו מדברים השלוכים. היו אומרים, (בחיקוי) מה אתה תופס עלי תחת? אלוהיו, אלוהיו. לא, כולם אומרים, היי היי צ'ופצ'יק, היי צ'ופצ'יק. מה אתה תופס עלי תחת? יהובה יהובה.
עומרי: זה עושים תנ"ך, זה לא ב-
אור: זה לא ב-jurisdiction שלנו.
עומרי: כן. אוקי, יש לנו את אלכסי שנתן כוכב אחד. בוא נבין למה.
אור: אגב, אני רק רוצה לציין שלא סיפרתי בדיחת מעניין לי את הביצה אפילו פעם אחת.
עומרי: בביקורת הקודמת.
אור: בביקורת שהיא כולה ביצה.
עומרי: אתה רוצה רגע לספר אותה?
אור: לא. הסיבה שלא סיפרתי זה כי לא היה לי משהו מספיק מצחיק.
עומרי: אוקי.
אור: יש לך משהו בשלוף?
עומרי: יש לי, אבל לא הייתי מספר אותה עכשיו, כי לא שמים את כל הביצים בסל אחד.
אור: נייס, בוא נמשיך.
עומרי: אלכסי נותן כוכב אחד. (בחיקוי) "כמות הפעמים שהזמנתי. כמות הפעמים שהתאכזבתי. מרגיש כאילו מחפפים בהזמנה. פעם אחת הביאו סושי שבכלל לא טועם את מה שהזמנתי. פעם שנייה בלי רטבים. פעם שלישית החליפו את האטריות שהזמנתי לאטריות אחרות. חבל שהם היחידים שמכינים מרק תירס טעים."
אור: (צוחק)
עומרי: "אם לא, בחיים לא הייתי מזמין מהם שוב."(צוחק) אז הוא התרכך.
אור: כמו התירס. יש כאן שילוב, של לא לומדים מטעויות,
עומרי: נכון.
אור: פינתנו המיתולוגית,
עומרי: נכון.
אור: שלא הגיעה כבר הרבה זמן.
עומרי: רכבת הרים רגשית.
אור: ורכבת הרים רגשית, זה כי-
עומרי: הוא לא שינה את דעתו גם.
אור: זהו, זה גם מצחיק כי הוא התחיל במשהו קשוח כזה של, הם לא בסדר,
עומרי: כן,
אור: על ה-א', הם לא לא בסדר על ב', הם לא בסדר על ג', (בטון ילדותי) אני רק רוצה מרק תירס חמוד.
עומרי: כן,
אור: טעים…
עומרי: זה הקריפטונייט שלו.
אור: בדיוק. טעים, מצד אחד זו מילה כללית, אבל להגיד (בטון ילדותי) מרק תירס טעים, נשמע כאילו אתה ילד. אתה קטן,
עומרי: זה ג, זה בחירה,
אור: רוצה מרק תירס טעים.
עומרי: זה בחירת מילים נורא מעניינת. "חבל שהם היחידים שמכינים מרק תירס טעים, אם לא בחיים לא הייתי מזמין שוב." כאילו,
אור: (בעצבנות) הסיבה היחידה שאני בא לפה, תגידו תודה שאני עושה לכם טובה, בגלל שאתם מכינים מרק תירס טעים. שאני לא יכול בלעדיו...
עומרי: איי, אלכסי שלנו.
אור: לי יש ביקורת מ- גד, שאני הולך לקרוא אותה בקול ה"מה לא ככה" שלי. אבל הוא לא בדיוק, מה לא ככה, כי זה לא סתם שהוא ה, מה שתיארנו בתור "איש ה-מה לא ככה", שזה גבר ישראלי די סאחי, אהה, אשתי משגעת אותי, הילדים מטריפים אותי, אין לי כסף וזה. יש בו לא מעט שוביניזם, אז אנחנו לא בעד הבחור הזה.
עומרי: לא.
אור: אני מנסה לחשוב איזה מוסיקה יכולה להיות פה. אהה, בוא נלך על מוסיקה מזרח תיכון, של מסיבות, שאנחנו על יאכטה, חוגגים ביחד את החיים הטובים, משהו כזה.
עומרי: זלטה אוהבת.
אור: כן. משהו בלקני, בלקני כזה. אז גד כותב,
עומרי: בלקני? ברגע האחרון החלפת ז'אנר?
אור: לא לא, כשאני מחפש בסרטוני מוסיקה כמו שתיארתי לך עכשיו, אתה כותב BALKAN, מגיע לך דברים מצחיקים ברמות.
עומרי: יאללה.
[מוסיקת מעבר]
אור: (בטון קשוח) "15/02/23. נכנסנו ארבע לאכול ולהנות. המסעדה יפנית." ברור, הם הגיעו לג'פניקה. ולא, היא לא יפנית, למה יש להם שם גם פאד תאי וזה לא מיפן, לא משנה.
"15/02/23. נכנסנו ארבע לאכול ולהנות. המסעדה יפנית. הזמנו שלוש מרק מיסו, גיוזה עוף וספרינג רול. עוד הוזמנה מנת סצ'ואן. שתייה- אין סאקה, גם אין טובורג. אז הזמנו ויינשטפן. פתאום המלצרית הודיעה, עכשיו אמרו לי שנגמר הוויינשטפן!! יודעים למה? נגמר היום. אז למה לא סגרתם? המיסו מלוח ודליל. הגיוזה סבירה מינוס, בצק עבה מדי. והספרינג רול חצוי לשתיים פושר, פושר. סצ'ואן הגיע אחרי כ25 דקות. חברים, כשצוות המסעדה הוא נערות "אין-לי-מושג-בבירות", מקבלים תשובות ואכזבות מסוג זה! נוסף על המנות שלא גרמו לנו להתעלף. המנות מתומחרות יקר יחסית לגודלן, וכל הכיף הזה ב278 שקל כולל ארבע בקבוקי בירה. ערך מול כסף- עלוב. value for money. אל תרוצו אלא אם אתם מתים לחוות את החוויה הזאת."
עומרי: אאו, אאו. טובי בנינו.
אור: ממש. איך קוראים לזה? מלח הארץ.
עומרי: אני חישבתי שזה-
אור: וגם שצירף תמונה של הקבלה שלהם. כדי להוכיח כמה.
עומרי: דווקא 80 שקל לבן אדם, חישבתי שזה. לא כזה נורא.
אור: זה לא רע בכלל. הוא תיאר שהם הזמינו הרבה דברים. בירה במקום כזה זה יקר, בירה בכל מקום זה יקר.
עומרי: נערות שלא מבינות בבירה.
אור: זהו. אולי אני רגיש מדי? פשוט הוא כתב, "כשצוות המסעדה הוא נערות מרכאות אין לי מושג בבירות." נשמה, אני לא נערה וגם לי אין מושג בבירות. יש נערות שיש להן מושג בבירות,
עומרי: כן.
אור: זה שאתה, יש לך בעיה עם נשים, זה לא קשור לביקורת. הביקורת אינה עניינית ומעידה על המבקר.
עומרי: המילה "חברים" זה הכי לדעתי מעיד על הדמות.
אור: זהו,
עומרי: חברים. מי אומר את זה ככה?
אור: חברים כמוני,
עומרי: כן.
אור: תותחים, אחים שלי. אנחנו לא בערוץ שלך כאן, אנחנו בגוגל. הקיצר, לא מקשיב לך.
עומרי: לימור נותנת כוכב אחד. ויש לי הפעלה בשבילך.
אור: יש!
עומרי: אתה יכול להתרחק מהמיקרופון, כזה לעשות את זה אוף מייק.
אור: אוף מייק.
עומרי: כל פעם שאתה מזהה אזכור לפרק שלנו מהפודקאסט, אתה יכול לצעוק- יש לנו פרק על זה!
אור: אוקי, אוקי.
עומרי: משהו כזה.
אור: אז אני כאן.
עומרי: אוקי. תצעק מה שאתה שינכיח את העובדה שיש לנו פרק שקשור בזה.
אור: אוקי.
עומרי: סתם התלהבתי מזה שזה כזה, קרוסאובר של הפרקים שלנו.
אור: זה המתחת לכל ביקורת סינמטיק יוניברס?
עומרי: ממש ככה. שים לב. לימור, כוכב אחד. " יושבים בג'פניקה."
אור: הי, יש לנו פרק על זה!
עומרי: "בסינמה סיטי."
אור: יש לנו פרק גם על זה!
עומרי: "ברחבה בחוץ, לאחר שלא אפשרו לנו לשבת בפנים כי הילד הקטן רצה להצטרף עם מקדונלד."
אור: יאללה, גם יאנוש קורצ'ק, גם מקדונלדס!
עומרי: "הגיעה מנת פאד תאי עוף עם שתי רצועות קטנות ורזות של עוף, כל השאר פסטה. ביקשנו שיוסיפו עוף, אחראית המשמרת מסרבת שוב. רק בתוספת תשלום! אז על מה משלמים? לא נחזור." גם רציתי להרים לפרקים,
אור: מה, מה, מה? ברור שבתוספת תשלום לעוף, איפה את חיה?
עומרי: מה רצית? קיבלת פאד תאי, כאילו, ורצית עוד עוף, אז ברור שזה בתשלום.
אור: לגמרי.
עומרי: אבל דפקה פה גם ג'פניקה, גם סינמה סיטי וגם מקדונלדס.
אור: מקדונלדס. וואו. כל הכבוד.
עומרי: למרות שהיא, לימור כתבה מקדונלד. אתה מכיר שאנשים אומרים? אכלתי מקדונלד.
אור: זה אם אתה חבר טוב שלו. אכלתי אצל מקדונלד. זה לא אצל מקדונלדס, זה כבר, זה אני. אכלתי אצל עומרי, זה לא אצל עומריז.
עומרי: אתה, כן, בדיוק.
אור: זה אנשים שאחר כך הולכים לאכול דובר במוזה. במוז. ישבתי אצל מוז.
עומרי: ישבתי אצל מוז.
[פרסומת של פודקאסט עושים היסטוריה- הקלטת סיפור משפחתי]
אור: לי יש מישהי, אני זוכר שעשינו משהו דומה, לדעתי בדומינוס, עוד בתחילת דרכנו. אהה, הימים העליזים של דומינוס. זה נשמע, בגלל המקומות שהיא שמה נקודה, שהיא כותבת מכתב הביתה מהחזית. אז מוסיקה דרמטית בואכה טרגדיה, ויריות וכאלה. ומיכל כותבת ככה.
[מוסיקת מעבר]
אור: (בטון דרמטי) "שירותי נשים לא תקינים. שירותי גברים במצב מחפיר. השולחן דביק. הסכ"ום לא מורק. האוכל טעים."
(צוחקים)
אור: לפחות משהו טוב.
עומרי: שזה מה שחשוב בעצם.
אור: תתחילי בזה, האוכל טעים, נו. הסכו"ם לא מורק? יש הבדל בין הסכום מלוכלך, מבאס, וגם תאכלי עם צ'ופסטיקס. ל-הסכו"ם לא מורק. זה נשמע כאילו את מלכת אנגליה כשאת אומרת הסכום לא מורק. לא מירקתם לי את הסכו"ם?!
עומרי: בסדר, כי אתה יודע איך אומרים. כניקיון המירוק, ניקיון המטבח.
אור: היא גם אמרה על שירותי הנשים, לא תקינים. מה ששוב פעם מוכיח שכשרותי הנשים- שירותי הסכו"ם, שירותי המטבח. ממש לא הבנו את המשפט הזה.
עומרי: האוכל טעים זה הדבר הכי חשוב בעצם.
אור: כן, קחו אותו בטייק אווי ותלכו משם. אף אחד לא מדבר על זה שבג'פניקה האוכל הוא איזה 900 שקל ל-3 עיגולים של סושי?
עומרי: כן, יקר שם?
אור: לא יודע, בעיני סושי הוא-, שוב, אני גם יודע שאני מאוד לא מחובר לזה. אני יוצא לאכול בחוץ, והכל מעצבן אותי. כי זה חתכה אורז עם דג בפנים. מה אתה לוקח לי על זה 60 שקל? אבל ספציפית ג'פניקה, הרול ג'פנקו שפעם עלה 38, זה היה כאילו הסטייפל שלהם, זה ה-דבר שלהם, היום זה איזה 50 שקל.
עומרי: טוב, אתה גם מאוד מכיר את האוכל, נגיד האסייתי, בדגש על התאילנדי, נכון? היית בתאילנד איזה 90 פעם.
אור: כן.
עומרי: כמה זמן היית שם?
אור: איזה 10, 11 פעם. מאוד אוהב.
עומרי: אז אתה מאוד אוהב גם, וגם מכיר את האוכל הזול שאתה קונה ברחוב,
אור: והאמיתי, והאותנטי.
עומרי: בעשרה שקלים.
אור: ברור שאין מה להשוות בין תאילנד לישראל.
עומרי: זהו,
אור: זה עולמות אחרים לגמרי מבחינת כסף.
עומרי: זה באמת קשה לאכול, אתה יודע, כשאתה אוכל אוכל יקר נורא, אז אתה אומר, טוב, לפחות לא הייתי מוצא את זה בשום מקום אחר.
אור: בדיוק.
עומרי: נגיד, רציתי רציתי לפתוח את הנושא שיחה הזה, שמסעדות אסייאתיות בישראל, אין להן זהות כל כך. קודם דיברת על זה. יש פה גם ביקורת נגיד, קטנה, של טלי, שהיא כותבת- "מנת צ'אנג מיי עוף זוועתית."
אור: אופס, צ'אנג מיי זה לא ביפן.
עומרי: זה בתאילנד.
אור: ג'פניקה, זה בתאילנד!
עומרי: אבל כאילו, אתה לא יכול להיות כל כך נישתי כנראה בארץ, ולעשות רק אוכל יפני. או שאתה יכול, אבל…
אור: אתה תהיה נישה וזה יהיה רק למביני דבר. בטוח יש דבר כזה, במיוחד בתל אביב.
עומרי: יש בזה קצת-
אור: וזה בטח יקר ברמות.
עומרי: גזענ-, לא גזעני, אבל יאללה, כל האסייתים אותו דבר.
אור: בדיוק.
עומרי: מנות תאילנדיות, מנות סיניות, מנות יפניות.
אור: לגמרי. וגם כל הפרסומות יהיו, (בחיקוי) אייי, צ'אנג צ'ינג צ'אנג!! מישהו מלוכסן! בואו לג'פניקה, יש לנו מיסו, או סאקה, או משהו כאילו, שהוא… טוב, סאקה זה באמת יפני. אבל-
עומרי: מישהו הראה לי לא מזמן-
אור: אז תקראו לעצמכם אייסתיקה, או אייסתיק, או אייספיק.
עומרי: יש אסיה מוניקה, יש מסעדה כזאת בהוד השרון.
אור: השם מעצבן אותי.
עומרי: מישהו הראה לי לא מזמן שם, שם מושלם. זה לא היית אתה, נראה לי.
אור: שמה?
עומרי: מסעדה סינית שקוראים לה קם סון.
אור: באמת…
עומרי: זה מעולה.
אור: זה ממש תחילת הניינטיז בקניון.
עומרי: אני מת על זה. אני מת על זה.
אור: שיש רוטב חמוץ מתוק ירוק, ורוד זרחני, וקוראים למקום סיורסהון!
עומרי: אההה, חמוץ מתוק…
אור: רייזינג סאן.
עומרי: שאפשר לנקות איתו רצפה.
אור: אני אשחק איתך עכשיו משחק, עם הביקורת של קורל. אני אשמיט מילה, ואתה מהקונטקסט תגיד לי מה המילה. אוקי? קורל כותבת, "מלצרים ___ מאוד ניגשו כל דקה לשאול אם הכל בסדר, ואם קיבלנו את המנות."
עומרי: תראה, הייתי יכול ללכת על נחמדים.
אור: מה אתה אומר? מה אתה, זה החוויה שלך, אתה כתבת את הביקורת, ואתה כתבת מלצרים ___ מאוד ניגשו כל דקה לשאול אם הכל בסדר ואם קיבלנו את המנות.
עומרי: מציקים.
אור: נכון. היא כתבה מלצרים אדיבים מאוד.
עומרי: (צוחק)
אור: לי זה נשמע באמת הסיוט שלי. אני לא הייתי מגיע למסעדה אם הייתי יודע שניגשים אלי כל דקה.
עומרי: כן.
אור: אל תפנה אלי בכלל,
עומרי: ממש.
אור: אם אפשר שאני אשלח לך אס אמ אס ואתה תנחית, תזרוק את זה מרחוק-
עומרי: ממש.
אור: על השולחן, עדיף.
עומרי: אני נורא רגיש לזה, יותר מדי רגיש. כל אינטראקציה עם המלצר שלא אני יזמתי אותה-
אור: ממש.
עומרי: מיותרת.
אור: אין שום-, טעים לכם? אם לא היה לי טעים, היית יודעת.
עומרי: אני אגיד. כן. לפנות את זה? די, תפסיק לגעת לי באוכל, תלך. מה זה דחוף לכם? חסר כוסות במטבח? כל הזמן נוגעים לי, ושואלים.
אור: ועוד הדבר הכי יפני, כשאני מדמיין מסעדה, זה המקומות אלה שאתה יושב מול לוח כלשהו, או איזה מסך, ומעביר את ההזמנה שלך על נייר קטן,
עומרי: כן, כן.
אור: ונפתח המסך, מגיעה המנה, ויורד המסך.
עומרי: כן.
אור: זה כל האינטראקציה שאני רוצה מכם. אתם פה כדי לתת לי אוכל. אני לא רוצה שום דבר אחר, ואם אפשר גם היה להעיף את שאר האנשים ש, הסועדים במסעדה, בכלל טוב.
עומרי: זה לאכול בבית, מה שהצעת עכשיו.
אור: אני אוהב לאכול בבית! אני לא יודע לבשל כמו בגפניקה.
עומרי: טייק אווי מ- קם סון.
אור: אבל יש בעיות, אתה רואה. בוא אני אגיד לך בדיוק מה הבעיות בלעשות טייק אווי מגפניקה. אבל אני אגיד את זה בנימה שהטקסט מכתיב.
[מוסיקת מעבר]
אור: (בטון צוהל) "חג שמח!! עשיתי הזמנה לפני שבוע, לא קיבלתי מה שביקשתי. גם סושי היה כמו דייסה, כל ההזמנה הלכה לפח. מאוד מוזר שאין להגיע בטלפון ולהתלונן, מאוד נוח שלסניף אין להגיע בטלפון, אז החלטתי לכתוב כאן! יותר לא הולכת לחשות הזמנות בסניף מוצקין וגם לא ממליצה!" עכשיו, ברור לי שזה שלילי, זה גם כוכב אחד. לפני 4 חודשים לא יודע איזה חג היה שמה, אבל התחילה בחג שמח שני סימני קריאה. לפני שהיא הולכת להתלונן על כל המקום, ללכלך בטירוף. אז מה היה דחוף להתחיל בחג שמח?
עומרי: לא, לא דחוף, לא דחוף בכלל.
אור: חג שמח, אני שונאת אתכם, הרסתם לי את היום ואני מאוכזבת ביותר.
עומרי: הזמינה לפני שבוע וזה עוד לא הגיע. לך תדע, פתאום דופקים לה בדלת,
אור: אחרי ארבעה חודשים. נזכרנו.
עומרי: כזה שליח מתנשף.
אור: הרי מה קורה, הכי תגובת פייסבוק זה לכתוב משהו מאוד פאסיב אגרסיב, שאולי, אם היית חושב על זה, אז לא היית כזה טיפש, ואתה חרא, וזה. שבוע טוב. או יום מבורך. או חג שמח. ואז אתה אומר,
עומרי: שיהיה יום טוב.
אור: כן. זה, תמות, סכין בלב שלך, אבל אני מעליך. סבבה, אנחנו מכירים את זה. מה זה לשים את החג שמח בהתחלה? כמה כועס אתה, בשביל להתחיל ביום טוב! או חג שמח!! היה לי על הפנים.
(צוחקים)
עומרי: טוב. יש פה, יש פה מישהו או מישהי, אני לא יודע מה זה השם הזה.
אור: מה השם?
עומרי: היולנד. אולי זה קצת של יולנדה? או שמישהו סתם עשה כזה, על המחשב.
אור: יצא לו יולנד? מוצלח מאוד.
עומרי: אני מדמיין, זה מישהו שכתב ביקורת שלילית, נתן כוכב אחד, אבל אני מדמיין שהוא כאילו, יש שם אג'נדה חבויה. הוא מריץ את עצמו להיות מנהל בסניף. כאילו כמו, כמו קמפיין בחירות.
אור: (צוחק) אוקי. מתוך הגוגל.
עומרי: מתוך הגוגל. איזה אסטרטגיה נורא מוזרה. אז אני מבקש מזלטה לשים לנו מוסיקה של קמפיין בחירות,
אור: של בחירות, של פה פה!
עומרי: של פוליטיקאי.
אור: פה פה פררה פה!
עומרי: כאילו,
אור: משהו הרואי כזה.
עומרי: כן. פוליטיקאי שישנה את המצב כזה.
אור: אוקי, אוקי.
עומרי: אז ככה זה מתחיל.
[מוסיקת מעבר]
עומרי: "תחזוקה מתחת לכל ביקורת."
אור: דינג דינג דינג דינג דינג!
עומרי: דינג דינג דינג.
אור: סליחה, תתחיל מחדש.
עומרי: (בטון דרמטי) "תחזוקה מתחת לכל ביקורת. אדניות עץ שבורות והרוסות, דלת כניסה מלוכלכת לא ראתה ניקיון מזה זמן. שירותים, ניירות ופח שעולים על גדותיהם. לא רוצה לחשוב מאיפה יצא האוכל שאכלתי, שהיה טעים בסך הכל. סניף שזקוק דחוף למנהל חזק ואסרטיבי." (צוחק)
אור: וכאן אני נכנס!! יולנד!
עומרי: הוא מצא את הדבר הכי שולי, אדניות עץ שבורות. למי אכפת מאדניות עץ שבורות במסעדה? אבל הוא, מי מסיים ב-"סניף שזקוק דחוף למנהל חזק ואסרטיבי."
אור: חזק ואסרטיבי. זה גם לא מנהל חדש, צריך ניהול אחר. הניהול פה לא טוב, צריך מנהל חזק ואסרטיבי. כאילו אתה יודע שאלו הבעיות.
עומרי: ג'פניקה אשדוד, אם אתם מחפשים. טוב, אז יש לי עכשיו את נוגה, שנתנה כוכב אחד.
אור: כן.
עומרי: "הייתי שם לפני כמה חודשים. חשבתי שזאת מסעדת המבורגרים, מתברר שזאת מסעדה יפנית."
אור: מה? (צוחק)
עומרי: "אכזבו אותי מאוד. לא ממליצה, סושי זה לא טעים."
אור: מכל המקומות,
עומרי: מה את רוצה?
אור: מכל המקומות שאפשר לטעות בהם, כי קוראים להם מוזס, לא יודע מה.
עומרי: כן.
אור: איזה שם של מישהו. למקום קוראים ג'פניקה, הם לא מצטיינים בהמבוגרים. באמת, זה, זה… אוי מיי גאד.
עומרי: זה כמעט לא היית שם. זאת הפינה. וגם מה את רוצה, מה את מאשימה אותם? אכזבו אותי מאוד?
אור: יש להם באנים עם בשר. זה כמו המבורגר,
עומרי: נכון.
אור: אבל יפני. זה הגרסה של היפנים להמבורגר.
עומרי: שים לב לזה. יש פה מישהי-
אור: גם באמת, מה, סליחה, מה את הולכת לכתוב על זה ביקורת?
עומרי: נכון. זה מוריד את הדירוג.
אור: אם הייתי נכנס למקדונלדס ואומר ציפיתי לנודלס, לא היה נודלס בכלל וכותב על זה ביקורת, אז הייתי כותב, שלום, אני די טמבל. עשיתי טעות ובמקום לשמור אותה לעצמי אני מבשר אותה לכולכם.
עומרי: אז אפרופו זה. יש פה מישהי שחשבה שהיא מתלוננת על השירות, שאנחנו מכירים קצת את הטעות פורמט הזאת. אבל יש פה איזה איום, זה מצחיק, היא אומרת-
אור: איום?
עומרי: זה לא איום. היא כאילו אומרת, אנחנו עכשיו סוגרים את זה בינינו. פעם הבאה אני מוציאה את זה בפומבי.
אור: בתקשורת.
עומרי: והיא לא מבינה שהיא כתבה את זה, כן. אז היא כתבה ככה. "אני רוצה להתלונן על השירות שלכם."
אור: מעולה, תעשי את זה. את יכולה להתחיל ישר בתלונה. אין צורך בהקדמות.
עומרי: ואז היא כותבת, "אני מנסה בפעם האחרונה מולכם ישירות, פעם הבאה זה כבר יהיה בפומבי, וזה מאוד יעזור לתדמית שלכם."
(צוחקים)
אור: רגע רגע רגע,
עומרי: היא מפרטת-
אור: מה זה המאפיוזיות הזאת? מה יותר פומבי מזה, זה באינטרנט!
עומרי: והיא כותבת איזה 400 מילים על התלונה, ובסוף היא חותמת,
אור: 400…
עומרי: "פעם אחרונה. מחכה לתשובה וטיפול נורמלי." לדעתי לא ענו לה.
אור: בחיים לא יענו לך!
עומרי: והנה, היא עשתה את זה פומבי.
אור: אולי זה, אולי היא מצרפת כאן את מה שהיא כתבה להם באיזה, בוואטסאפ. או באיזה מייל למנכ"ל.
עומרי: יכול להיות.
אור: והוא לא ענה לה, אז היא אמרה, ככה?? אין בעיה. אני הולכת ישר לגוגל ריביוז, במקום שיש לו 9000 ביקורות, ואני אקווה שמישהו ידוג אותי וישים אותי בפודקאסט שלו.
עומרי: בונה, היא הצליחה. הבדיחה על חשבוננו.
אור: הבדיחה על חשבוננו. הלך עליכם גפניקה, חבל. אתם עכשיו הסתבכתם.
עומרי: אבל לא אמרתי איזה סניף זה. אחת מהירה.
אור: תן לי את זה.
עומרי: לילך, כוכב אחד. תגיד לי למה, מה הצחיק אותי פה.
אור: אוקי.
עומרי: (בחיקוי) "לקחתי מוקפץ ואורז ירקות טקווי מסניף אשדוד, קיבלתי מנה דוחה בטעם שרוף, האורז הגיע קר ממקרר, התקשרתי למוקד, אמרו לי שישלחו לי חדש, המנה תגיע לקראת 23:00. בעלי כבר נרדם רעב."
(צוחקים)
עומרי: "איבדתי חשק לאכול"-, לא זה הצחיק אותי. "נרדם רעב" הצחיק אותי. לא יודע למה. תעשה לי חיקוי של נרדם רעב.
אור: הו, הו.
עומרי: FREEZE. כן, זה ככה.
אור: (נוחר)
(צוחקים)
עומרי: מה זה, זה גם קצת כמו הילדים הלכו לישון רעבים.
אור: גם, בדיוק. אם זה לא מגיע,
עומרי: תאכל,
אור: זכותכם להתעצבן, אתם צודקים,
עומרי: משהו מהמקרר שלך.
אור: אבל תאכל איזה מלפפון חמוץ ולך לישון, נו.
עומרי: איזה מניפולציה. הוא נרדם רעב.
אור: כאילו הם יגידו עכשיו, בעלה נרדם רעב, שמעתם?! לא, עברנו שואה שלמה, העם לא יכול לקבל את זה!
עומרי: וגם הצחיק אותי שהיא כתבה שהמנה, אמרו לה שהמנה תגיע לקראת 23:00. חסר מידע, היא לא ציינה מה השעה. אם השעה היתה 22:40?
אור: נכון.
עומרי: זה שירות מצוין.
אור: תן לי לתת לך ביקורת. נעשה הפוך, אני, יש כאן-, פתאום אני שם לב, מלא מהביקורות שלי אנשים מצלמים את הקבלה. במה אתם מתגאים? אתם לא אוכלים סטייק ב-24 אלף דולר. במה אתם מתרברבים? גם אני יכול לאכול בג'פניקה. מה אתה מוכיח לי את זה שרכשת במקום? אני לא מבין. פשוט לא מבין. אבל אני אקרא לך את הביקורת, אתה תגיד לי מה עשיתי כאן, ואז תהיה לך הפתעה.
[מוסיקת מעבר]
אור: (בטון צוהל) "הגענו לערב של סושי ללא הגבלה ב-118 לאדם לכבוד חגיגות 18 לרשת ג'פניקה!! אמנם היה מבחר מצומצם של סושי לבחירה אבל הכמויות שהגיעו היו וואו! הכל הגיע מהר, מלצרים כל הזמן שאלו אם נרצה עוד ודאגו שלא יהיו פערי זמן בין הרולים. יצא שאכלנו 17 רולים!! הכל היה טעים, שירות טוב ומהיר. יש לציין את האחמ"שית שהייתה חדה על הכל ומנקודת המבט שלי, דאגה לכל השולחנות בו זמנית."
עומרי: וואו, רגע, שניה.
אור: מי זה?
עומרי: יוראי?
אור: ואיך קוראים לו?
עומרי: איך?
אור: יוחאי! (צוחק)
עומרי: באמת? יוחאי, זה השם האמיתי?
אור: כן!
עומרי: וואו.
אור: קוראים למשתמש יוחאי, (צוחק)
עומרי: והוא היה לבד כנראה, נכון?
אור: אה, לא, כתוב כאן פנים ש-, אה, אולי זה מספר השולחן 2. אולי בגלל זה הוא צירף את הקבלה. כדאי להראות שהוא ישב עם עוד מישהו.
עומרי: לך תדע, אולי הוא פשוט הזמין יותר. וואי, הם אכלו 17 רולים? זה המון גם.
אור: זה מלא.
עומרי: זה מאה ו,
אור: אנשים גם חושבים שסושי-
עומרי: 30 אולי.
אור: זה דיאטטי, כי זה טבעי וזה אורז וזה ירקות. זה, זה 100 קלוריות לעיגול.
עומרי: לחתכה.
אור: לחתכה. לחתכה.
עומרי: לסיום, יש לי הפעלה, אנחנו נסיים עם הביקורת הזו.
אור: יש.
עומרי: זה לא ההפעלה.
אור: אני אוהב שהביקורות מצחיקות לפני שמתחילים לקרוא אותן.
עומרי: לירון כתב ביקורת מאוד קצרה. ביקורת של כוכב אחד. "תברחו משם כמו מאש. לא טרי, מסריח ועשה לנו קלקול קיבה קשה מאוד." עכשיו, זה ביקורת לא נעימה.
אור: נכון.
עומרי: יכול להיות שזה באמת קרה. אבל, יש תגובה מהבעלים.
אור: הוו!! איך אני אוהב תגובה מהבעלים.
עומרי: תגובה מהבעלים.
אור: בונה, הבעלים היה, שתק עד עכשיו.
עומרי: נכון. אז הוא, הוא הגיב תגובה שנורא הצחיקה אותי. לירון התלונן שהאוכל היה לא טרי, ועשה קלקול קיבה,
אור: קלקול קיבה קשה מאוד.
עומרי: תגובת הבעלים. "הי לירון. צר לנו מאוד לקרוא את הביקורת. ג'פניקה ככלל לא מחזיקה מוצרים לא טריים או מקולקלים. ובקרת האיכות שלנו היא מהמחמירות ביותר. אשמח לקבל את הטלפון שלך בהודעה פרטית, או בעמוד הפייסבוק, אינסטגרם שלנו." הצחיק אותי הניסוח של, "אנחנו לא מחזיקים מוצרים מקולקלים"
אור: כן. הי, כאן בעלים של מקדונלדס. חבל שנפלת דוקא על המוצרים המקולקלים שלנו, אנחנו בדרך כלל מוציאים אותם רק בסוף היום, אבל, כן.
עומרי: כן.
אור: יש לנו כמה, אין מה לעשות. אין כסף לרק מוצרים טריים. ברור שלא התכוונתם-
עומרי: כן.
אור: שהוא יאכל מוצרים לא טריים או מקולקלים.
עומרי: "ג'פניקה ככלל לא מחזיקה מוצרים לא טריים או מקולקלים." כאילו, מה?
אור: כן. סניף האוניברסיטה לפעמים כן, אבל מאז עשינו שינוי רוחבי, ומאז כל הסניפים מוכרים רק דברים שאינם מקולקלים. אובייסלי, אח שלי. טוב, אמרתי אח שלי ואני מתחרט על זה, אז זה-
עומרי: זה ממש זמן לסיים.
אור: סיבה טובה לסיים.
[מוסיקת סיום]
אור: אז עד כאן הפרק הזה של מתחת לכל ביקורת, תודה לצוות רשת עושים היסטוריה, (בקולות שונים) לזלטה שבן עורכת התוכנית, לדני טימור המנהל העסקי, לשלי נוי מנהלת ההפקה, לאביב שם טוב סמנכ"ל התפעול ומנהל המכירות, ולעמית חזזי מצוות המכירות. בצוות התוכנית גם הילה שמש ושלי גואטה. אמרנו שנעשה את זה שונה הפעם, אז הלכתי הכי שונה שאפשר.
עומרי: אודישן לחבובות? מה אתה עושה?
אור: אתם יכולים ויכולות, מוזמנים ומוזמנות להציע לנו רעיונות למקומות ולביקורות ספציפיות, בעמוד הפייסבוק שלנו- מתחת לכל ביקורות הפודקאסט. ובבקשה תעשו את זה, כי מתחילים להיגמר לנו הרעיונות, וזה יותר קשה ממה שאתם חושבים, למצוא מקומות שיש עליהם דברים מצחיקים. אז אנחנו מעריכים את זה מאוד. ואנחנו, אתם מוזמנים לעקוב ולהאזין לפודקאסט בכל אפליקציות הפודקאסטים שבסמארטפון שלכם, שזה מה שעשיתם עד עכשיו אם לא האזנתם לנו דרך כוס על הדלת. להתראות בפרק הבא אני, אור בוטבול,
עומרי: יש מלא אנשים מעבר לדלת, אגב.
אור: בדיוק, עם מלא מלא כוסות, רשת של כוסות.
עומרי: זה מסביר את זה.
אור: ואשל וחוט שמחברים ביניהם, שמצותתים לפרק. אני אור בוטבול.
עומרי: אני עומרי הכהן.
אור: יאללה ביי.
עומרי: ביי.