סיכום היום השני של המלחמה חרבות ברזל ביקור הפצועים בבית החולים תל השומר ועוד כמה תובנות מהמשך היום תהנו ותשמרו על מורל גבוה
תאריך עליית הפרק לאוויר: 09/10/2023.
אתם מאזינים ל"יומן מלחמה אופטימי עם בן בן ברוך".
סתם חבר'ה, זה אני?
איזה מנגינות? איזה יומן מלחמה?
תקשיבו, אנחנו ב"יומן מלחמה אופטימי", פרק 2.
אני באמת הייתי מופתע מאוד, מאוד, מאוד מכמות ההודעות והתגובות שקיבלתי על הפרק הראשון שהקלטתי ולא ידעתי בכלל אם אני הולך להעלות אותו. אמרתי בוא נקליט את זה, בוא נפרוק, נוציא מה שיש לי על הלב.
ומסתבר שהמון המון אנשים אמרו לי 'איזה כיף, תודה רבה שחשבת עלינו', שלחו לי הודעות במיילים, באינסטגרם, והרגשתי חובה וחיכיתי כבר לסיכום היום הזה, שהיה עבורי יום מאוד מאוד עשיר ועמוס.
אני אספר לכם מה עברתי היום.
אממ...היו לי באמת איזה 4-5 שעות של התנתקות.
זה קצת מוזר כי בעצם הייתי בתוך הדבר, הייתי בבית חולים שיבא, תל השומר, והייתי ממש עם הפצועים, עם הנפגעים, עם האנשים שעברו ממקור ראשון את החוויה הזאת.
אתם רואים אנשים שמספרים לך משהו והעיניים שלהם משדרות תופת, משדרות הלם, משדרות משהו שהם לא דמיינו שהם יאלצו להיתקל בו בחיים.
עכשיו זה מתחלק לשניים כי היו שם גם אנשים שהם בעצם חיילים, שחיילים בעצם בדרך כלל הם מאומנים, הם מאומנים במשימות כאלה, הם מאומנים ב...יש להם, לא יודע, כל מיני אימונים בשטח בנוי וכאלה ואחרים, והם כאילו איפשהו ביום מן הימים הם מכוונים את עצמם כן להגיע לזירות כאלה, אבל הם מספרים שעדיין זה לא דומה לאימון, ואיך רשף לוי אמר להם, 'נכון, הקרטון לא יורה עליך בחזרה'.
ומהצד השני היו שם אזרחים תמימים שנקלעו להזיה הזאת.
אז קודם כל, אני אתחיל ואומר ואציג את הדבר הזה, אנחנו מיד נגיע לביקור שהיה לנו היום בתל השומר בשיבא. אבל אני אתחיל ואגיד שהחלטתי ככה להקליט מדי יום פרק קצר, לא ארוך מדי, קצר כזה, טיפה אסקפיזם, טיפה אתנחתא מכל החדשות, מכל הדיווחים, מכל הדעות, מכל הפרשנויות. וואלה, אני אגיד לכם את האמת בלי לפגוע באף פרשן פוליטי כזה או אחר, אני מבין שיש אנשים שיש להם מקורות, אוקיי? וכשדני דבורין או, לא דני דבורין, דבורין השני, איך קוראים לו?
אוי, ברח לי השם. לא משנה, דבורין, דבורין, דבורין השני, נו.
אני לא מצליח להיזכר, אבל נגיד שאוהד חמו, אוקיי, עולה, אומר את מה שיש לו. אתה יודע, אתה יודע שהמקורות של הבן אדם הזה הם פשוט ברזל, חרבות של ברזל המקורות שלו.
אז עם זאת, הרבה מהפרשנים שאנחנו רואים בטלוויזיה לפעמים מביאים, אני נגנב מזה שהערוצים לפעמים מביאים כל מיני פרשנים כאלה שפעם לחשו משהו באוזן של רמטכ"ל לשעבר, ואז רשום למטה בכותרת, לא משנה השם שלו, יועץ אסטרטגי בענייני לוחמה בשטח בנוי לתת אלוף לשעבר באוגדת דרום, לא יודע, משהו כאילו, אתה אומר, בוא'נה, יש מצב שהבן אדם הזה לחש פעמיים באוזן לאותו תת אלוף, שוב פעם, בלי לפגוע באף בן אדם שאמר או עזר או הציל אותנו בדרך כזו או אחרת.
אגב, קאט מוחלט, כן?
אני בשעה הזאת הייתי אמור עכשיו להילקח לנתב"ג. תבינו עד כמה החיים שלנו הם פראג'ייל, פראג'ייל, אוקיי?
תבינו עד כמה החיים שלנו הם שבריריים, אני בשעה הזאת הייתי אמור להילקח לנתב"ג לטיסה של 12 בלילה למיאמי, להופעות במיאמי, טור שלם ארוך ומטורף של 7 מופעים בארצות הברית שנגנז.
אני לא רוצה לדבר בכלל על כמות הכסף שאני מפסיד וצריך לשלם מכיסי כדי לכסות את ההפסדים ואת העלויות האלה, אני לא מדבר על זה בכלל, זה איזה, איך אומרים, זה צרות קטנות לעומת מה שהעם שלי עובר. זה בכלל אני לא רוצה להעלות את זה, אני רק כאילו רוצה לגעת לשנייה בדינמיות, בגמישות שיש לנו בחיים האלה, שאם אנחנו לא מבינים את זה, אוקיי?
אם אנחנו חושבים שהדברים הם וודאיים ואם אנחנו מתייחסים לדברים כוודאיים, אז אנחנו לא יותר מכסילים, שום דבר לא ודאי חבר'ה, אין ערובה לשום דבר, אוקיי?
אנחנו חיים את חיינו וכל מה שקורה איתנו, זכות נטו, זכות נטו. כל מה שקורה איתך, אני אומר את זה גם לילדות שלי, אני כל הזמן אומר להן, 'תבינו שמה שקורה איתכם, אוקיי? כל מה שקורה איתכם, בכל רגע נתון, קודם כל, אני ואמא נתנו לכם. זה בכלל לא אתם, זה לא שלכם, זה לא מגיע לכם, זה שלי ושל אמא, אוקיי?
אז כל דבר, ולו הקטן ביותר שקורה איתכם, זה לא שלכם.'
אני לא סובל שהילדות שלי אומרות, 'היא לקחה לי את המחשב', נניח. אבל זה לא המחשב שלה, זה המחשב שלי.
כל מה ששלך, שלי, אוקיי?
אז כל מה ששלנו, לא שלנו, אוקיי?
זו האמונה שלי, זה ככה אני רואה את הדברים.
וברגע שאתה תופס את זה, ברגע שאתה אומר, אוקיי, הכל לא שלי, הבית שאני קניתי בכספי, הוא לא שלי.
מספיק שאתה אומר את זה לעצמך, אוקיי? אז אתה די משחרר את עצמך מקונספציה שגויה שהכוח בידך, ואתה שולט בגורלך ועתידך ושאתה מחליט מה, מתי, איך ולמה לעשות או לא לעשות.
אז זה כבר הקלה, אוקיי?
עכשיו, כעיקרון, אני באמת הרבה פעמים, הרבה פעמים מלמד את הילדים שלי, גם ברמה של...גם מוסר וגם כ...אתם יודעים, כדרך חיים לנהוג ולפעול. להבין שכשאתה נותן משלך, שאתה חושב שהוא שלך, אז אתה בעצם מרחיב את שלך. כי ברגע שאתה נותן, אז נותנים לך כדי לתת עוד.
זו האמונה שלי.
אז גם אם מה שאנחנו חושבים ששלנו, ואם אני חשבתי שעכשיו הסיבוב בארה"ב זה...איזו טיסה שסגרתי ויש תאריכים, וכולם אומרים לי, 'מה? עוד שבוע אתה טס, עוד שבוע אתה טס', וכולם אומרים לי, 'עוד שבוע אתה טס.'
ואני בלב, עד שאני לא על המטוס, אני לא שם. אני לא יודע אם אני אהיה שם בכלל. אני לא יודע אם זה יקרה בכלל. אני לא יודע אם זה הדבר הנכון לי שזה יקרה. אולי המטוס שהייתי אמור להיות עליו, צריך להיות...לא יודע, לקרות לו משהו. לא רוצה להיות קיצוני. אבל הכל בגדר אולי.
ברגע שאתה מסתכל על החיים ככה, אז אתה בעצם מציל את עצמך מלהינזק בכל רגע ורגע מדברים כאלה ואחרים.
אגב, גם בדברים הרעים. לצורך העניין, עכשיו פיקוד העורף יצא באיזושהי אזהרה שבעיניי היא נראית קיצונית מדי והיא נראית דרמטית מדי והיא נראית מעוררת רגש ורייטינג וכאלה ודברים כאלה ואחרים שערוצים כן רוצים לבוא ולהנחית על העם.
אני לא אומר פייק ניוז, כן, אני לא אומר פייק ניוז, וצריך להישמע להוראות וחשוב להישמע להוראות, אבל אני מרגיש שמשהו בהודעה הזאת היה כאילו הימורי מדי, לחוץ מדי.
פיקוד העורף הוציא הנחיה להיערך ל-72 שעות בממד. עכשיו, שאני מפרק את ההודעה הזאת לחלקים, קודם כל אני, גם אני, אני חייב להודות שנכנסתי לאיזשהו סטרס קטן מההודעה הזאת, אבל כשאני מפרק את ההודעה הזאת לחלקים, אני כן יכול לבוא ולשייך את זה למתקפה כלל עולמית של מלחמת עולם שלישית. אחרת, אני לא מצליח להבין למה, אוקיי?
שמישהו יגיד לי משהו אחר, אולי אני לא בקיא, אני לא מבין את רמת העצימות והיכולות של מתקפה מדרום או מצפון. לא יודע אם זה חיזבאללה או אם זה לצורך העניין דאעש, אני קורא לחמאס עכשיו דאעש, מבחינתי הם דאעש.
אבל אחי אמר לי, 'שמע', אני חייב להשמיע לכם הקלטה של אחי, הוא כל היום, רק שולח לנו הקלטות, [צוחק] יש לו...הוא מצחיק אותנו כל כך בקבוצה שלנו, קבוצה של כמה חברים, והוא שולח לנו הקלטות. וכן, ברור שזה כזה בקטע של חצי דחקה, אבל עדיין, הוא אומר שם דברים בדוקים ומדויקים ותחזיות והוא פוגע ברוב, זה הורג אותי.
כל מה שהוא אמר בשלושה ימים האחרונים, זה דברים שגם כביכול כמעט קרו וגם חלקם גם קרו באמת, וגם כאילו נראה שזה באמת מה שהולך לקרות.
אז, עוד הפעם, אני חוזר אחורה. ברמת העיקרון, כל מה שאומרים לנו וכל מה שמבקשים מאיתנו, זה בגדר של המלצה, גם כשאני מסתכל על הדברים האלה, מהצד הזה, אני מבין שגם הדברים האלה של לשמור על...לא יודע, להיכנס לממדים ל-72 שעות, לא מצליח להבין את זה, כן, עוד הפעם, אני לא באמת חושב שזה יקרה, אלא אם כן, צפויה לנו מתקפה, לא יודע, לא קונבנציונלית, אני בכלל לא רוצה לדבר על הדבר הזה, כי המטרה של המהדורה הזאת היא אופטימית, היא לשמור על אופטימיות.
"יומן מלחמה אופטימי", סיכום היום השני.
היום השני, מישהו שאל אותי היום, הלכנו לבקר, אמרתי שאני אגיע לשם. הלכנו לבקר היום בבית החולים שיבא, אני ועוד כמה סטנדאפיסטים, חברים טובים ואלופים, אלופים, אלופים, שבאנו והבנו עד כמה הכוח שלנו גדול וחשוב מאוד בהרמת המורל, שזה הדבר שהכי חשוב לשמור עליו!
אז מישהו אמר לי שם היום, 'תגיד, למה בעצם אתה מסכם את היום הראשון? אנחנו כבר יומיים בלחימה.'
אז אמרתי לו, 'כי אני מקליט את הפרקים בלילה'.
אז נכון, כביכול היום זה היום השלישי ללחימה, אבל אני מסכם את היום השני שנגמר עכשיו ומתחיל היום השלישי מבחינתי.
אין בעיה, זה איפשהו בין הימים, אני מקווה שזה לא יהיה ארוך מדי, איפשהו זה יטשטש, אוקיי?
זה כמו בן אדם בן 46. זה לא משנה לך, איך אני בן 45, מישהו אמר לי פעם, 'אני בן 45. אה, לא, בעצם 46'.
זה משנה לי. נראה לך ששינית לי משהו עכשיו שאמרת לי שאתה בן 45. אה, לא, אני בן 45. זה לא משנה.
אז אני מקווה שהלחימה לא תהיה יותר מדי זמן, שזה כבר לא יהיה רלוונטי ולא יהיה משנה, אבל אני מאוד מאוד מאמין שהכוח שלנו מאוד מאוד גדול, והתוספת לכוח שלנו, כשאני אומר כוח, אני מדבר גם על צבא, גם על עם, גם על אחדות, גם על, כמובן, כמובן, כמובן, השגחה העליונה והשגחה פרטית שיש לנו ולחיילים שלנו.
ואני בטוח שהדבר הזה ייגמר ממש ממש מהר, הרבה יותר מהר מה שאתם חושבים עכשיו.
ובאופן אירוני ומאוד מאוד מוזר, אני מקביל את זה לשיפוץ שהיה לי פה בבית, שמבחינתי הוא היה, סליחה שאני עושה את ההקבלה הנוראית הזאת, אבל הוא גם כלל פה עזתים, אוקיי?
גם לי היו בבית עזתים, אבל השיפוץ שהיה לי פה בבית, אמרו לי, 'תשמע, אתה הולך להיכנס לתקופה שחורה עכשיו של כמה חודשים, זה לא ידוע, זה לא, אין צפי לזה, תתכונן לעתודות של כסף, תשים בצד.'
וואלה, אני אגיד לכם את האמת, אני מצמצתי, פתחתי את העיניים ואני ישן פה בחדר, ממנו אני מקליט לכם את הפודקאסט היומי הזה. איזה קטע זה פודקאסט יומי, תבינו עד כמה אין לי מה לעשות במהלך היום, כשאני מקליט פודקאסט יומי.
אה, גם אותו בחור שפגש אותי בשיבא, ביקש ממני לצלם את ה...הוא אמר, 'מאוד מעניין אותי איפה אתה מצלם, איך זה נראה העמדה שלך כשאתה מקליט ממנו את הפודקאסט.'
אז למי שזה באמת מעניין אותו, אני אעשה את זה באהבה ובשמחה גדולה. אני אצלם לכם בשמחה גדולה.
כתבתי משהו בבוקר, כאילו סתם, שאני לא אשכח, כי לפעמים אתה חווה מלא דברים מהלך היום, ואז אתה בא, פותח מיקרופון ואתה לא זוכר אותם.
אז יש לי עצה עבור כל מי שמחפש קצת תעסוקה ומה לעשות בימים החסרי ודאות הללו, אוקיי?
אז מה שאני מוצא את עצמי עושה, רוב שעות היום, אני בעצם ממיין.
למרות התפיסה שמי שממיין לא...
לא אכפת לי.
יש לי כל כך הרבה דברים בבית. לכל אחד יש איזו מגירה סוררת, שמרוץ החיים לא נותן לו צ'אנסה להגיע אליה.
זה הזמן, זה הזמן חברים!
איאיאיאי, המדינה הכריזה מלחמה על החמאס, אני מכריז עליכן מגירות סוררות שלי מלחמה.
כל מיני מגירות וקרטונים כאלה, מכירים קרטונים שמכילים ציוד שלא נגעת בו מהשחרור?
מה אני אעשה עם כומתה שיש לי עכשיו?
אני אומר לשירן, 'תגידי, אני אזרוק את הכומתה, אני אשמור אותה? להתגייס, אני לא במילוא...
מה אני עושה עם הכומתה?'
היא אומרת 'לא יודעת'
לא יודע, קשה לי מה תזרוק את זה לפח, מה אתה עושה? לא יודע, זה באמת מוזר.
יש דברים ש...יש דברים...
אני חושב שלכל בן אדם צריך להיות ארון, שהוא לא יפתח בחיים, אבל שיהיה לו שם דברים, למקרה שעוד 70 שנה הוא ירצה, לא יודע, לפתוח אותו ולהגיד, פעם הייתי בן 18.
אז...זה המצב, כן.
חדי האוזן מביניכם, קלטו ש...אני לא עושה מילואים. כן, אז הסיפור שלי הוא כזה. השתחררתי מהצבא ובשירות שלי עשיתי שירות...הייתי במרכז אבך. מרכז אבך בצריפין.
הייתי עושה שירות יומיות כאלה, תשע חמש, שמונה חמש, לא יודע, שמונה חמש.
והשירות שלי היה מאוד מאוד מאוד...קשה עבורי. כי לא הלכתי עם ה...לא הלכתי עם ה...איך אני אגיד את זה?
לא הלכתי עם הרגש האמיתי, עם האמת הפנימית הגדולה שלי, שהיא הייתה בעצם ללכת לקרבי. קרבי, קרבי עד הסוף. אוקיי?
האמת שלי, של החיים שלי הייתה ללכת לקרבי. אבל בגלל שהיה לי איזשהו...קשקוש, סליחה שאני אומר את זה עכשיו בדיעבד, וזה לא בסדר להגיד את זה בדיעבד, אבל זה באמת בדיעבד.
היה לי איזשהו קשקוש שליווה אותי כל החיים, כי אבא שלי היה שחקן כדורגל פעם, בהפועל חדרה, וזה מאוד...היה קרוב לליבו, אז הוא הדביק אותי גם בחיידק הכדורגל, שאני באופן טבעי גם מדביק את הבן שלי, ואני מוצא את עצמי רואה איתו משחקים של ברצלונה וצועקים וקופצים על הכורסאות. והוא שלח אותי לשחק כדורגל מגיל חמש, שש, בבית"ר הרושלים, והייתי בזה ממש ממש טוב, וזה סידר אותי חברתית, מיקם אותי במקום ממש ממש טוב חברתית וזה עשה לי שירות טוב והתאהבתי בענף הזה והייתי מכור אליו. ובגלל זה בעצם הייתה לי איזושהי קונספציה בראש שאם אני אעשה שירות לא קרבי במיוחד, אז אני לא אתנתק לשלוש שנים בעצם מהכדורגל, מענף הכדורגל. כי זה מה שקורה למי שעושה שירות כזה.
אגב, יש כמה דוגמאות, לא הרבה, אבל יש כמה דוגמאות של כמה שחקנים שלא ויתרו על הדבר הזה וכן הלכו, ועשו שירות צבאי קרבי. עולה לי בראשי אחד, קראו לו, מאיה, משהו מאיה, שנייה אני אזכר, שנייה אני אזכר, כדורגלן, מה היה, אני חייב למצוא את זה, אני חייב למצוא את זה, כי אני לא יכול ככה לשכוח, ולהביא לכם מידעים, והבן אדם הזה היה הדוגמה עבורי.
מאיה כדורגלן, זה היה דוגמה ש...לא ישראל, ישראל מאיה, ישראל מאיה, לא, זה היה ישראל מאיה, ישראל מאיה, יכול להיות. מאיה, מישהו מאיה, איך קראו לו, יא אללה. אין, אני לא מוצא, הגעתי כבר למייקל לואיס.
בקיצור, אז ראיתי איזה אחד, שהיה לו בעצם, שהוא היה כדורגלן, 64', לא, כדורגלן, אני זוכר את ישראל מאיה, זה לא הוא. והוא עשה שירות צבאי מטורף, שלוש שנים היה ביחידה קרבית, עזב את הכדורגל לשלוש שנים, ואז אחרי שלוש שנים חזר והפציץ את החיים בליגת העל כמה עונות ואז הוא נפצע, לא משנה.
וואי, קופצת לי פה עכשיו תמונה, של ליאור אסולין, יא אללה. במדי...במדי בר שבע, איפה הוא שיחק? כן, באר שבע, יא אללה, כזה עצוב. לא יאומן, לא יאומן, לא יאומן, איך תפסו אותנו ככה עם המכנסים למטה.
יהיה בסדר חברים, אני אומר לכם, יהיה בסדר, אנחנו ביומן מלחמה אופטימי, כל יום בתשע וחצי אצלכם.
היום קצת איחרתי מתשע וחצי, לא? אני מקווה שלא, טיפהלה איחרתי, כל יום תשע וחצי, אני מקווה שזה לא יהיה הרבה ימים. ונחזור ונעלה את הפודקאסט המוג'ו, הרגיל שלי.אגב, יש כמה פרקים מחכים עבורכם במיוחד. אני פשוט, לא יודע, קצת לא נעים לי עכשיו במצב הזה, למרות שאנשים עוד הפעם, אותו בחור שראה אותי שם בשיבא,
עוד מישהי שלחה לי הודעה, אני אנסה לפתוח את זה, אה זה לא, זה חשבונית מס, זה פחות מעניין אותי עכשיו. שרה עמיתי שלחה לי, 'אני חייבת להגיד לך שאני מעריצה. לשבת להקליט פודקאסט לבד, בשביל לעודד אותנו, כל הכבוד לך, מעריכה מאוד".
אז שרה היקרה שלי, אני מקווה, אולי את גם שמעת את הפרק השני. אני אמרתי את זה גם בתחילת הפרק, אני לא נעים לי להגיד, אבל אני באמת הקלטתי את הפרק הזה, קצת בשבילי, אוקיי? קצת בשבילי, כי הייתי אתמול במצב לא טוב, לא טוב, באמת, עשיתי דברים אתמול, של בן אדם לא 100, אוקיי?
באמת, ואני ממש שמח להגיד, שהיום היציאה הזאת מהבית עשתה לי טוב. באמת, היציאה הזאת מהבית עשתה לי טוב והלכתי ועברתי בסופר, במה זה בסופר?
במכולת, בחנות ירקות וכל זה. וכעיקרון שאני חושב על זה, אוי, אני לא זוכר אם שלחתי, כעיקרון שאני חושב על זה...הקטע ש...
הקטע ההזוי, התחלתי להגיד את זה גם בהתחלה, זה שכאילו הלכנו, ואני מאוד מאוד פחדתי, שירן אמרה לי, "שמע, ילך קשה היום ללכת לראות פצועים ולראות פגועים ופגועי ראש ועניינים ואנשים עם כדור בעורף ובריאה" וזה דווקא חיזק אותי, זה דווקא ניתק אותי מכל הבלאגן, זה כאילו הייתי שם עם כמה קומיקאים, הקמנו איזושהי קבוצה בוואטסאפ, מכירים וואטסאפ? כזו אפליקציה ירוקה כזאת?
בקיצור, אז היינו שם איזה, לא יודע, עשרה אנשים, אני אגיד את כולם, אוקיי, כל מי שהיינו, בוא נפתח את הקבוצה ואז אני אראה את זה, וזה יהיה לי הרבה יותר קל להגיד את זה.
היינו ככה, היינו, טה טה טה טה טה, דקה רק רגע, מה זה, אני לא מוצ את ה... רגע, אה, הנה מצאתי.
ורגע, אה, הנה, אוקיי, אז היינו כך, היינו ערן זרחוביץ', אבי נוסבאום, רשף לוי, ישראל קטורזה, אדיר מילר, ליאת הר לב, שני כהן, הכי חמודה בעולם, פעם ראשונה שאני פוגש אותה, שני כהן מ"ארץ נהדרת", איזה בחורה חמודת עולם, באמת. ולא שכחתי אף אחד, נכון?
כן, היינו אנחנו ושבעה אנשים עברנו חדר חדר, נפגשנו עם איזה שלושים, עשרים או שלושים פצועים. ומה אגיד לכם? באמת, זה היה באמת באמת מרגש. אני פשוט הייתי נפעם מהיכולות של אדיר מילר ורשף לוי וקטורזה טוב די, זה כבר ברור, זה כבר מי שמכיר את קטורזה יודע, זה באהלן אהלן, זה לא, הוא בלי להתאמץ, כאילו, ממש. אבל אני חושב שבאמת הייתי, אם להיות כנה שניה ולדבר אתכם הכי תכלס אורגינל, אני הרגשתי שם, מה זה קטן לידם. כאילו, הרגשתי שם, כאילו הם, כאילו, יש להם פור עליי כזה גדול של ניסיון בתקשורת, אוקיי?
עזבו שנייה את הקומדיה, שזה בכלל, שליפות, אילתורים, אני פשוט הייתי שם דג. באמת, אני הלכתי, אני רק לחצתי שם ידיים, בירכתי אנשים כאילו אני הראשון לציון. אני לא עשיתי כל כך הרבה, כאילו, לא הצחקתי אף אחד, אבל נוסבאום ורשף ואדיר מילר וקטורזה, איזה יציאות, איזה דברים חזקים, אני אומר לכם את האמת. כאילו, זה הדהים אותי. כמובן, כמובן, כמובן, שמי מסתכל על זה, מי מתייחס לזה? עצם העובדה באמת שהייתי שם, ועצם העובדה שבכלל הגענו והאנשים, היו גם כמה חבר'ה שממש ממש התלהבו לראות אותי, ואמרו לי, 'תקשיב, אני מקשיב לפודקאסטים שלך וזה מחזיק אותי בחיים', זה כאילו, זה ממש ריגש אותי והכל.
[צוחק] יואו אני נזכר פה כל מיני דברים מצחיקים, אתם לא מבינים, אתם לא מבינים. זה כאילו, היה ללכת ולראות אנשים. ופגשנו שם אנשים, איזה סיפורים מטורפים, באמת, סיפורי גבורה. נפגשנו שם עם בחור בשם שמואל, שמוליק סיטון, איזה סיפורים מטורפים, בן אדם ישב, מה זה ישב? שוכב.
כולו מחובר לצינורות, ומספר לנו סיפור גבורה, ליד, בקושי הוא מדבר. אני אומר לכם, אני חושב אולי איזה, חצי שעה אנחנו מעל המיטה שלו והוא מספר לנו סיפור ואנחנו ככה עם העיניים פתוחות והשערות שלנו בידיים עומדות, כאילו, סומרות. זה נשמע כאילו עכשיו כמו הסרטים של שוורצינגר ורמבו, כאילו כאלה דברים. ואתה רואה מולך ילד, בן 20, לא יודע, 1, 2, 3, לא יודע כמה, פשוט הזיה.
ואתה עובר מיטה ליד, ואתה פוגש איזה מילואים מגיסט, שנכנס שם לתופת, בבארי, ונלחם איתם פנים אל פנים ואכל כדורים.
ואתה עובר עוד מיטה, ואתה רואה שם בחורצ'יק שעבד במסיבה, ב"נובה" שם, בסך הכל עבד שם, והוא בא לנסוע הביתה, ומחבלים קפצו לו על האוטו וכמעט חיסלו אותו. פשוט היה נס, נס שהוא איתנו. והוא שכב בשיחים תשע שעות, כשהם מפטרלים מסביבו ולא יודעים שהוא שם בלי לצעוק, בלי לנשום, בלי לדבר, בלי לצייץ, תחשבו הבן אדם עם פגעי ירי, הגב שלו פתוח, הרגל שלו, הברך שלו מפוצצת והבן אדם לא פוצה פה תשע שעות עד שהגיע החילוץ.
סיפורים מטורפים, חבר'ה מטורפים, בן אדם שיושב בחוף בזיקים, תחשבו, דמיינו שנייה רגע, תהיו איתי רגע, דמיון מודרך, אוקיי?
אתם יושבים עכשיו בחוף בזיקים, אוקיי?
ואתם בסבבה שלכם, לקראת זריחה של הבוקר, אוקיי?
זריחה, זריחה כמובן לא מהחוף, היא מהצד השני, אבל אור היום פשוט מתחיל לעלות, ואתם פשוט חווים ברגע פסטורלי מטורף, ו...ואתם פשוט מרגישים מוגנים, בטוחים, במדינה שלכם, בחוף ים. מזג האוויר בתקופה הזאת, אגב מישהו לא יודע, הוא מושלם, לא קר, לא חם, נעים מאוד, אין לחות, חוף זיקים. יושבים כמה חבר'ה באוהלים, כשלפתע, מתקרבת אליכם במהירות, סירת גומי רצחנית עם מחבלים עליה שתוך כדי הדהירה לחוף, יורה, יורה, יורה עליכם אש, יורה עליכם אש אוטומטית ללא הבחנה. נסו לדמיין רגע את הדבר המטורף הזה. והרגע קמת, הרגע התעוררת, מאיזה שינה או נמנום של חלום ואתה באוהלים במדינה שלך, המדינה שאתה בטוח בה. וסירה שעולה מהים יורה עליך ומאחוריה עוד 4-5 סירות גומי, שחודרות לשטח הטריטוריאלי של ישראל, משהו שלא הגיוני שיקרה כי חיל הים שלנו הכי חזק בעולם. ואתה פשוט בהלם, אבל אתה, האנדרנלין אוסף אותך ומריץ אותך לכיוון השיחים ואתה עם פצעי ירי, כי ירו בך, אוקיי?
ברגליים, ביד, בברך, ואתה נס, נס על נפשך, מחפש מסתור, כשבמקביל, פאלנגות וחמושים ועוד מחבלים נכנסים מאוד מקומות, ואתה שומע אותם ואת כל ההתרחשות הזאת ואתה רק מתחבא, ומחכה לחילוץ, כשאין לך טלפון, הכל השארת שם, על המקום. אתה פשוט רצת, ברחת, אין עליך כלום, כלום, לא המפתחות של הבית, כלום, כל בן אדם תחשבו על הדברים הקטנים, על הבילונגינג הקטנים שיש לבן אדם. אין לך כלום. אחד הדברים המפחידים. וזה בסך הכל בן אדם, וגם הבחורצ'יק הקודם, מהסיפור הקודם שעבד שם במסיבה, און, שהמזל שלו, שהוא היה בגבעתי והוא ידע לחסום לעצמו, לחסום את העורקים של עצמו. כמה אנשים שמענו, ששמו עליהם קאט, חוסמי עורקים, והצילו לעצמם את הגפיים, הצילו לעצמם את החיים מדימום, מדימום מתמשך ומוות בסופו של דבר.
פשוט חבר'ה, הדברים האלה, שעברנו שם, מיטה, אחרי מיטה, אחרי מיטה. אנחנו עוברים שם אחד אחד, ואדיר מילר, כל מי שרואה אותו, באמת, באמת חברים, אתם לא מבינים, מדובר באושייה מטורפת. אנשים פשוט רואים אותו ונעתקת נשמתם, באמת.
קטורזה, ונוסי ורשף לוי, אנשים פשוט, הם כל כך יודעים להגיד את זה. קטורזה רשם לנו בקבוצה, 'תקשיבו טוב, יש שם חיילים שהשב"כ לא תחקר אותם, כמו שאדיר מילר תחקר'.
[צוחק] אני חייב להשמיע לכם. אני לא יכול, איפה, איפה הוא שלח לי את זה עכשיו, אני חייבת להשמיע לכם.
יואו, יואו, יואו, אני לא יכול. אני בודק אם זה סבבה, אם לא נאמר פה איזה משהו שלא נעים להשמיע. רגע, יש...
הנה, עכשיו אני רואה גם מה קשור הצטרפו לקבוצה. איזה קטעים וגורי אלפי, וזה, מחר הולך להיות באמת...
רגע, דקה, הנה קטורזה. בואי נראה מה הוא רשם לי פה.
איזה איש מצחיק, הבן אדם הזה, פשוט לא יאמן.
רגע, שנייה, אני מקשיב לזה לבד, רגע.
טוב, לא חשוב, שמעתי את זה רגע. [צוחק]
לא משנה, נאמרו שם עוד מיני כל מיני דברים מסווגים, אבל בשורה התחתונה הייתה באמת חוויה מאוד מיוחדת שחיזקה אותנו, ובאמת, אני...אני חושב שמספיק.
אגב, אני חושב שלא פחות, לא פחות חשוב מזה, אם לא יותר מזה, היה שם הקטע של איזה שעה שהלכנו וחיזקנו משפחות של חיילים שנפגעו פצעים יותר קשים. זאת אומרת שהם עכשיו מורדמים ומונשמים ומחכים לניתוחים מצילי חיים ובמצבים קשים ומצב אנוש, מצב קשה, היו שם לא מעט כאלה, אוקיי?
אז היינו, הלכנו לחזק את המשפחות, וראיתי את קטורזה עובר אחד אחד ואומר לו איזה משהו מצחיק כזה, איזה משהו כזה, לא משנה מה, איזה משהו כזה, אילתור כזה באמת כאילו מהלב ואמיתי, מצחיק מאוד ואז בסוף הוא מחבק אותו והוא אומר לו, מסתכל לו בעיניים ואומר לו 'יהיה בסדר, אל תדאג, יהיה בסדר, יהיה בסדר, יהיה בסדר'. עכשיו אני חושב שיש אנרגיה מאוד מאוד מאוד רצינית כשהרבה אנשים אומרים שיהיה בסדר, כי אני באמת מאמין בכוח הדיבור ואני מאמין שכשאתה אומר למישהו יהיה בסדר, אם יש מספיק קולות כאלה שאומרים שיהיה בסדר והבן אדם מאמין בזה ומשתכנע שיהיה בסדר, באמת יהיה בסדר. בגלל זה הדברים האלה, הביקורים האלה כל כך כל כך חשובים.
ואנחנו עוברים ממשפחה למשפחה ומחייל לחייל ושומעים כל כך הרבה סיפורי גבורה ולאט לאט אנחנו מתפצלים כזה. פתאום נוסי וערן זרחוביץ' הולכים לחדר אחר וזה ואני נכנס כזה לאיזה חדר, כזה פתאום מוצא את עצמי שם לבד, הבן אדם יושב שם לבד, אמרתי וואו איזה יופי זה רגע אינטימי, רק אני והבן אדם פה ואני כזה אני רואה שהוא טיפהלה מנמנם, אז אני כזה הולך כזה ומחזיק לו את היד והוא מתעורר ורואה אותי והוא בהלם והוא לא מאמין שזה אני והוא מתלהב לראות אותי. ואני כזה אומר לו 'יהיה בסדר', מלטף לו את השיער, מחבק אותו, בחור צעיר ואז כולם באים מסתכלים עליי מוזר ואני תוך כדי לאט לאט מדבר עם הבן אדם ומסתבר בכלל שהיה לו קורונה אחרי שחיבקתי אותו ונישקתי אותו, בכלל לא קשור למלחמה, אבל לא משנה כל אחד וה...
טוב חברים, אני אסכם ואומר, מחר אנחנו ממשיכים עם הסיבובי ביקורים האלה. אני שוב נותן לכם דגשים קלים ממני אליכם באהבה. באמת שאני מופתע מכמות האנשים שנהנים מהיומן מלחמה האופטימי הזה. אני מקווה שהוא יהיה קצר מאוד, לא יהיו הרבה פרקים כאלה ועם ישראל יהיה מיוחד וננצח את כל אויבינו ביד חזקה ובזרוע נטויה ובקלות ללא אבדות וכל השבויים יחזרו הביתה. שערה לא תיפול מראשם והכל יהיה בסדר בעזרת השם, בעזרת השם. הצטרפו אליי לאמירת פרק תהילים פרק קכ"א.
אתמול, האמת שאני אמרתי את זה ולא הייתי בטוח, אמרתי אני אבדוק את זה לגבי היום ותראו איזה שכונה אני שלא בדקתי את זה עד עכשיו. אז אני אני אבדוק את זה עכשיו אתכם תהילים...תהילים קכ"א, בוא נראה אם זה הפרק הזה. כן, צדקתי חברים, קכ"א.
הצטרפו איתי לאמירת מזמור תהילים פרק קכ"א.
שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:
אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים– מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.
עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה– עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.
הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן– שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.
יְהוָה שֹׁמְרֶךָ; יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ.
יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה; וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע: יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ.
יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ– מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.
חברים שמרו על אופטימיות, תהיו חזקים, תעבירו הלאה את המסרים. אל תעבירו סרטונים. אתם רואים סרטון שמחזק את עם ישראל, סרטונים שמעודדים ודוחפים את ההסברה שלנו כלפי חוץ, כלפי העולם, תדחפו, תעיפו בטח. לא סרטים שמחלישים. סגרו את הטלוויזיה, סגרו את החדשות, אל תתנו להם רייטינג, אל תתנו להם להבין ששומעים אותם ורואים אותם. הם מחלישים לנו, הם מחלישים לנו את המוטיבציה ואת המורל. לא לתת לדברים שנכנסים.
כמובן תצרכו חדשות ותעקבו אחרי ההנחיות של פיקוד העורף וכל מה שצריך, אני לא אומר שלא. אבל לא לתת לי יותר מדי סיפורים של עצב ויגון שיש לא מעט. אנחנו הולכים לקבור את מתנו. לפנינו ימים ארוכים וקשים של צער גדול בעם ישראל, אנחנו חייבים להיות חזקים חברים. תהיו חזקים, אל תראו בעיניים, תשתפו. חבר'ה תשתפו, אתם יכולים גם אם אתם חושבים שיש מישהו לשמוע את הדברים האלה שאני אומר יעשה לו טוב, תשתפו, שלחו לו את זה.
לא בשבילי באמת, באמת, באמת שלא בשבילי לא אכפת לי, אני באמת אומר לכם מכל הלב, לא בשבילי. תשתפו, תנו לאנשים, הלאה תרימו את המורל של העם. העם שלנו חייב מורל, חייב להאמין שהכל יהיה בסדר ובמהרה. והדבר הזה, התיקון הזה הוא בשבילנו ולטובתנו כדי לייצר פה שקט לשנים ארוכות. מה שהעם הזה לא מבין שאנחנו צריכים כל כך, כל כך, כל כך. כל הפילוג בעם נובע בגלל הדברים האלה. נובע בגלל הסיבות האלה. ואתם לא מבינים מה יכול להיות לנו פה בעם אם לא יהיה לנו את הטרדה הזאת של החמאס.
אתם לא מבינים כמה משקיעים לא מסתכלים על מדינת ישראל וכמה תיירים לא מסתכלים רק בגלל שכל שנה יש לנו פה סבל וסבב שנכפה עלינו על לא עוול בכפנו.
זה באמת לא בסדר שזה קורה והפעם אנחנו צריכים לגמור את זה אחת ולתמיד חבר'ה, אחת ולתמיד בלי טיפה של חמלה. בלי לחשוב על האויב, בלי לחשוב על אף אחד. המרחם על אכזרים, סופו שיתאכזרו אליו חברים. וזה מה שקרה לנו, זה מה שקרה. אל תפחדו, עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.
ואני מקווה שהדרך הזאת תהיה קצרה עד כמה שאפשר ומועילה ויעילה עבורנו, גם אם זה יעלה לנו מחיר כבד ומחיר שאנחנו צריכים לשלם, אין מה לעשות, אנחנו חייבים להיות חזקים. שהעורף קודם כל יהיה חזק ואז צה"ל יכתוש אותם וינצח אחת ולתמיד.
אוהב אתכם חבר'ה וניפגש מחר בתשע וחצי בפרק נוסף של "יומן מלחמה אופטימי" אוהב אתכם.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments