סיכום אירועי יום שלישי של הלחימה במלחמת חרבות ברזל הנאום של ביידן הפוסט המרגש של אמיר חזרוני ועוד תהנו
תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/10/2023.
"יומן מלחמה אופטימי", יומן מלחמה אופטימי, פרק 3, יום שלישי של הלחימה, יום שלישי בשבוע בעצם. בטלוויזיות רשום, יום רביעי, אני חווה את זה כיום שלישי של המלחמה הזאת, מתאפס על עצמי ואני אתכם.
התאפסתי, מה קורה חברים? נותן לכם פה תוכנית מיוחדת לימים לצערי הרב. באמת שהייתי רוצה להיות במתכונת הרגילה שלי, של פרק אחד כזה בשבוע ועוד פרק של המוג'ו וכאלה, אבל לצערי הרב אנחנו בימים אחרים, ימים קשים. אז אני נותן לכל מבקש ממני באהבה באמת חצי שעה, חצי שעה, עשרים דקות, חצי שעה שלושים וחמש דקות כמה שיצא, של טיפה בריחה, בריחה קלה, מכל הדיווחים, מכל התחנות, מכל מה שיש לראות בטלוויזיה ולשמוע ברדיו ולצרוך בוואטסאפ ובאינסטגרם וב...
בואנה לא פתחתי את הטיק טוק מיום שבת. אני פשוט מפחד. ממוצאי שבת לא פתחתי טיק טוק, כי אני יודע ששם אין גבולות, שם מראים הכל. שם הם לא רואים בעיניים, אין לי כוח לזה, אני לא רוצה לראות את הדברים האלה, אז אני נמנע מזה כמה שיותר.
היום לצורך העניין, אני כאילו אני כאילו כן משתדל לעשות עם עצמי משהו ולקדם דברים שלא היה לי זמן עד עכשיו. עכשיו יש לי המון זמן, אני באמת רוצה לעשות את זה, אבל אני בעיקר עושה כביסות. לא יודע, זה משהו שאני פשוט נמשך אליו כאילו להעסיק את עצמי. כל היום הייתי בבית שזה...איזה תה עם שיבא וואו!
זה באמת לא קל הקטע הזה. שוב פעם, חס וחלילה, חס וחלילה שלא ישמע שאני מתלונן. אני פשוט אומר שביחס לשגרה שלי שהיא כל הזמן ללכת, לחזור, לצאת, לבוא, לנסוע צפונה, דרומה, פתאום כאילו להיות יום שלם בבית עם הילדים והילדים כבר באמת, איך אומרים את זה? כבר בפקעת של עצבים כאילו כל היום. הילדים שלי בכלל כל היום בממד. הם לא יוצאים מהממד. נראה לי שפשוט נוח להם שם, מרגישים בטוחים. היו לנו בינתיים היום, אזעקה 1 או 2 אם אני סופר נכון.
זה לא העניין. העניין הוא באמת המוטיבציה, הגלים האלה. אנחנו חווים את זה ממש בגלים. פתאום אתה כזה נכנס לאופטימיות מטורפת ופתאום נכנס למרה שחורה. וזה הכל תלוי דיווחים. הכל תלוי מה שאתה סופג, מה שמשדרים לך, מה שאתה פתאום אתה מקבל באיזה הודעה או באיזה טלפון או באיזה נבואה שחורה כזו או אחרת. לפעמים יש כאלה נביאי זעם בינינו, מסתובבים בינינו.
תקיף את עצמך באנשים שחושבים רק טוב, אתה תהיה מסודר. תאמין לי, אתה תהיה בן אדם מסודר. כי הרבה אנשים אוהבים לחזות את העתיד. ובוא נדבר תכלס, אין דבר כזה באמת לחזות את העתיד, אף אחד לא חזה את העתיד. נבואה ניתנה לשוטים. אין דבר כזה אוקיי?
אף אחד לא באמת יודע מה יכול להיות. גם את השביעי לאוקטובר לא חזינו בשישי לאוקטובר, אז למה לא לחשוב חיובי? תחשבו חיובי חבר'ה, תחשבו חיובי, הכי חיובי, הכי קיצוני שיכול להיות, תחשבו על זה. יש סיכוי אוקיי? יש סיכוי, אף אחד לא אגיד לכם את זה בטלוויזיה חברים. אף אחד לא אגיד את זה, למה? כי הטלוויזיה ניזונה מלחץ וקשב וחרדות, היא ניזונה מזה. אתה נדבק למסך, אתה נשאב למסך, הרייטינג שלהם עולה. עם כל הצער שבדבר אני נאלץ להגיד את זה, אבל הטלוויזיה ניזונה מדרמות ומהלם ומתמונות קשות ומראות קיצוניים. אל תכניס את זה לסיסטם שלך. אף אחד לא אגיד לך את זה, אבל יש סיכוי, יש סיכוי ולא בלתי סביר בעליל, קיים סיכוי מסוים שתוך ימים בודדים, אוקיי? לא יודע כמה. ימים בודדים, אנשים בעזה מחבלים והעם עצמו אחרי לחץ מטורף וכל ההפצצות, כל מה שהולך שם, פשוט יצאו עם דגלים לבנים, יגידו 'אנחנו נכנעים הפעם השתגעתם לגמרי אתם לא נורמלים. די תעזבו אותנו, אנחנו לא רוצים למות, אנחנו נברח למצרים. רק תנו לנו לצאת מהאי חורבות הזה, ממה שעשיתם לנו מהרימאל הזה' באמת מהעפר, שהפכנו את השכונה היוקרתית שם בעזה.
'נכנעים! קחו את השבויים שלכם. אנחנו לא רוצים אף אחד, אנחנו לא רוצים להתעסק איתכם. אתם פסיכופטים ברמות הכי גבוהות, שלא יכולנו לדמיין לעצמנו איזה משוגעים אתם. חבר'ה, צה"ל משוגע. אתם לא יודעים, צה"ל זה פסיכופטים. ערבים באמת מפחדים מצה"ל. מחבלים, טרוריסטים מפחדים מצה"ל. הם פשוט הולכים על הכיוון השהידי שלהם. לא כולם אגב, אוקיי? לא כולם ככה. יש כאלה שכן הם...כאילו יש כאלה שכן נכנסים ולא רואים בעיניים לצערנו כמו שעברנו.
קשה לי. אני עדיין כאילו כל יום אני מוצא את עצמי יושב פה בבית ועושה ככה מה שאני יכול בשביל טיפה...באמת, אני מצלם פה הרבה סרטונים להרבה פלוגות, לאנשים בודדים, לאנשים שעברו סיפורים מאוד מאוד קשים ואני בעל זכות מאוד מאוד גדולה שאני עושה את הדבר הזה ובזאת אני באמת עוזר למישהו, משמח מישהו. אז חלילה לי מלהתלונן. אני גם זה גם קצת מעסיק אותי אם לומר את האמת, אבל אני יושב פה בבית שלי במצב מאוד שונה. באמת, אני בחדר שלי בשעה שאני לא יודע מה השעה כאילו במהלך רוב היום. השעה כאילו לא...לא רלוונטית, אם יש משהו שבאמת, באמת, באמת חשוב לי לנסות להעביר החוצה מהפודקאסט הזה עם כמה שהילדים שלי צועקים ברקע, לא יודע אם שומעים את זה.
אבל יש לי באמת בקשה אחת למי ששומע. מי שיכול להפעיל קשרים כלשהם או לחץ או בקשה מאוד, מאוד מאוד, מאוד פשוטה אוקיי? למה יש מספר הרוגים על המסך? מספר נרצחים על המסך? מספר פצועים ? שמישהו בבקשה יגיד להם להוריד את זה כבר. שמישהו יסביר לי, אני באמת רוצה לדעת, במה זה תורם? תנו לי סיבה אחת הגיונית. שמישהו ייתן לי סיבה אחת הגיונית למה זה טוב שאני ידע שרצחו, ערפו, שיספו ושרפו 900 מבני עמי - תינוקות, ילדים, זקנים, זקנות. עזבו שזה לא באמת המספר הנכון, אוקיי?
אם יש למישהו סיבה הגיונית כלשהי, באמת כלשהי, אני אשמח לשמוע. בינתיים תורידו את זה, זה מחליש את המורל בעם. תשדרו לי רק בניינים הופכים לאבק בעזה. זה מה שאני רוצה לראות כל היום. אני אראה את זה בלופים, אני אשמח באמת. כל היום תראו לי איך צה"ל קוטש אותם, זה מה שאני רוצה לראות. אין בי טיפה של חמלה יותר. לא אכפת לי מאף זקנה שצועקת ברחוב 'אללה ואכבאר' כי היא זו ששולחה את הבנים והנכדים שלה לשחוט תינוקות בשנתם. טרוריסטים שפלים! עם ארור ואכזר!
אבל אנחנו במהדורה אופטימית, אנחנו ביומן מלחמה אופטימי ואני באמת, באמת רוצה לנסות ולגעת בצדדים האופטימיים של הדבר הזה, אוקיי? של הימים האלה, של הכיף שאנחנו רואים. פתאום אחדות כזאת שכל כך התגעגענו אליה. כאילו מישהו אמר לי 'תשמע היינו צריכים את הכאפה הזאת, אבל בואנה איזה כאפה, מה זה? מה זה? זה מה שהיינו צריכים? זה מה שהיינו צריכים ככה בשביל להפסיק עם ה...
וואו וואו אתם יודעים, אתם יודעים, לפני כמה שעה, שעתיים או שוב פעם, מה זה אנחנו בשמונה? חשבתי עשר כבר, לא. אבל עוד מעט תשע סבבה.
שלחו לי, הרבה אנשים שלחו לי פוסט שחצרוני העלה. אני לא נכנס לסושיאל מדיה. כמובן שאנחנו הצוות של הדיגיטל של הסושיאל מדיה שלי משתף את כל הדברים.
[ילדים צועקים] שנייה שנייה, רגע שנייה שנייה...ביקשתי משירן שתשתיק שם את הילדים.
אני מקליט לא להפריע לי בבקשה! אתם צועקים שם! לא, אין אזעקה בתשע, תפסיקי עם השטויות!
מקווה מאוד שלא יהיה. אם תהיה אזעקה, אנחנו כמובן נעצור ונמשיך אחר כך.
בקיצור, בקיצור, בקיצור, איפה הייתי? אה! אוקיי, שלחו לי פוסט של אמיר חצרוני שהיה אצלי בפודקאסט ודיברנו והרבה אנשים התפלאו מאוד מהפרק איתו בפודקאסט במוג׳ו, שהיה לי לפני לדעתי איזה חודשיים משהו כזה, אוקיי? והוא דיבר שם הרבה דברים כאילו שהפתיעו שחצרוני אמר והוא העלה פה פוסט שבאמת בכמה דקות עשה באמת, אנגייג'מנט מטורף עם שיתופים ולייקים והכל. ואני אקריא לכם אותו עכשיו אוקיי כי הוא הפתיע גם אותי באמת כאילו שחצרוני רשם את זה. תכלס המילים שכתובות פה לא אמורות להפתיע אף אחד, אבל כשאמיר חצרוני רשם את זה זה די מפתיע.
"האם עדיף לסגור את החשמל והמים לעזה בשקט או ברעש?
אם נסגור בשקט, אז ביביסטים יתעצבנו שיש עדיין חשמל ומים בעזה.
אם נסגור ברעש, פרופסורים למדעי הכלום ביחד עם מיה קליפה הזאת, יגישו תלונה להאג על פשעי מלחמה ורביב דרוקר יעשה כתבת תחקיר 'איך סגרו את המים והחשמל לעזה בלי להודיע?'
כנראה עדיף לסגור בשקט אבל האמת",
רגע כן שירן אומרת שיש זה, שנייה אני כבר חוזר.
סליחה חברים, איפה הייתי?
"כנראה עדיף לסגור בשקט, אבל האמת שזה לא כל כך משנה. בסוף תהיה תלונה להאג ותהיה כתבת תחקיר של רביב דרוקר. חשיבותם מוגבלת. מה שחשוב כרגע זה להעיף כמה שיותר מהר את החמאס לים. גם אם כמה תינוקות עזתים מחבלים של 20",
גם אם, אהה, הוא אומר "גם אם כמה תינוקות עזתים, המחבלים של 2043, ימותו על הדרך, יהיה להם תחליף בוודאות. זה לא שאני בעד פשעי מלחמה אבל אין בצד השני אויב ג'נטלמני שמשחק לפי הכללים. יש שם אנשים שלוקחים אזרחים בשבי ובדרך לשבי הורגים אותם. לרחם עליהם זה כמו לרחם על גרמניה במצור על ברלין ב-1945." אמיר חצרוני.
היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו? כאילו אני כשישבתי אותו בפודקאסט אני הבנתי שהבן אדם הזה באמת מבין את הדברים וכאילו הדרך שלו להגיד אותם ויש לו איזושהי אמת. יש לו איזו אמת מסוימת שמכוונת אותו.
אהה, שמח אותי מאוד לראות את המילים האלה שהוא גם לא חסך במילים, הוא גם מסוג אנשים שלא חוסך במילים וכיף לראות שהוא לא חסך במילים גם לצד השני.
אז אני אומר ככה, אוקיי, חברים, בנוגע לחשיפה, ל...אה...בנוגע לחשיפה לכל החדשות ולוואטסאפ ול...תימנעו, כמה שאפשר תימנעו, כמה שאתם יכולים להימנע תימנעו, אוקיי?
אבל, לא לקבור את הראש בחול. גם אפשר אתם יודעים להתעדכן ולדעת באמת מי נגד מי ומי מחזיק בשוט. מה זה מי מחזיק? אנחנו מחזיקים בשוט עכשיו בשיא העוצמה, כן? אבל טוב, אני מקבל פה מיליון הודעות כי יש התראות, אז אני עוצר פה לרגע ואני כבר חוזר, אתם לא תרגישו את זה. מבחינתכם, זה יהיה ממש כאילו המשך השנייה, כבר חוזר.
[צוחק]
יו, יו, יומן אופטימי רציתם, יומן אופטימי. אז בואו תראו מה זה אופטימיות, בואו תראו מה זה אופטימיות ובואו תראו רגע, נשים לנו איזה אנדר כזה מגניב של אופטימיות. משהו כזה [מוזיקה מקפיצה] לא, זה יותר מדי כאילו ג'אמי כזה, שנייה, זה.
תקשיבו טוב, עצרתי את ההקלטה כי אמרו לי שצריך להיות ירי על האזור שאני גר בו. אני גר בבת ים כמובן, מי שיודע, מי שלא יודע. ואני כאילו איבדתי אופטימיות, כאילו אתם יודעים, כאילו נכנסתי ללחץ, ואמרתי לשירן
'אוף אין לי כוח, יאללה, איזה באסה'. עצרתי רגע את הפודקאסט, 'אוף איזה מבאס, מה יהיה? איזה ימים, איזה פה, שם. פתאום צלצול בדלת, אוקיי? אנחנו היינו באיזה שתי דקות לתשע. היא אומרת לי מהר, מהר, תפתח, תראה אולי איזה ההורים שלך באו לבקר, מהר ניכנס לממד.
בקיצור אני בא, פותח את הדלת, באמת ההורים שלי, אמא שלי באה עם פלטה של באנים, עם איך קוראים לזה, אסדו כזה, מה זה טעים, חבל על הזמן וכאילו הזכיר לי קצת את הקורונה, את התקופה הזאת שכולם התחילו לבשל כל מיני דברים טעימים, לא משנה.
בקיצור גם אחי ואשתו והילדה, התינוקת החדשה שלהם באו. ואנחנו יוצאים למרפסת ואיזה ירי ואיזה נעליים, כולם יוצאים למרפסות ושרים, "כל עוד בלבב פנימה, נפש יהודי הומיה", את כל השיר אני שר לכם עכשיו, "ולפאתי מזרח קדימה, עין לציון צופיה".
מי שהיה בהופעה שלי בבית החייל באום העצמאות, אני סיימתי את ההופעה עם השיר הזה. אלף איש עמדו על הרגליים ושרו את השיר הזה וזה היה פשוט אחד הרגעים הכי מרגשים בתולדותיי. "עוד לא אבדה תקוותינו". חשבתם שחתכתי מהשיר...לא... "התקווה בת שנות אלפיים", זה לא מובן מאלף שאני חוזר לסולם, "להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים" וכולם במרפסות עומדים ושרים ודגלים וצועקים למעלה, 'עם ישראל חי' ואני מקבל בוסט של אנרגיה תוך כדי שאני נוגס באותם באנים טעימים עם כזה אסדו מפורק וכרוב סגול. איזה שינוי, לא נגמר, לא נגמר.
מסיים את החוויה החוץ גופית הזאת ויש בערוץ 14, עליו אני תקוע עכשיו, אני רואה רק ערוץ 14. כי אמרתי לכם אתמול, אני פשוט פחות מקבל לשם תמונות קשות, ואני מעדיף את זה. אני רואה ערוץ 14, רוב היום על מיוט, מקבל קצת עדכונים, וגם הם רוב הזמן לא מראים את המספר, לפעמים הם מראים, אבל רוב הזמן הם לא מראים את מספר הנרצחים.
רק בחדשות הם מעדכנים את זה, שגם את זה אמרנו שצריך להוריד.
בכל אופן, מפה לשם, ביידן עולה לדבר.
אופטימיות מהי, רוצים לדעת אופטימיות מהי?
לכו תראו את הנאום של ביידן. אם מישהו פספס אותו, לכו תקשיבו מילה במילה. אבל עזבו את המילים, המילים זה גם חלק מהצוות שלו כותב. היה לו שם קטע שהוא לא היה מהכתובים, מהדברים שכתבו לו. הוא פשוט סיפר אירוע שהיה לו עם גולדה מאיר, אני לא אעשה לכם ספוילר, לכו תראו את כל הנאום של ביידן עכשיו, זה היה פשוט 13 דקות של תענוג צרוף לראות הבן אדם הזה מדבר. בחיים לא היה ראש ממשלה כל כך תומך בישראל, בניגוד לכל הפוליטיקלי קורקט וה...אתם יודעים, הסולידריות שצריך להביע כלפי, ברגע שאתה מנהיג כזה עולמי, אתה צריך כאילו לבוא ולדבר בלשון מאוד מאוד מאוד...ברחה לי המילה, נו, אתם יודעים מה אני מתכוון. כאילו מאוד מאוד ממלכתי, אוקיי מאוד, [צוחק] איזה ממלכתי, הוא סיים את הנאום עם פרצוף מאוכזב, אמר לחמאס 'אתם דעאש', והוא גם הוסיף שם, אני הרגשתי משהו מטורף. הוא הוסיף, הוא דחף שם איזה נתון, הוא אמר 'יש בידיכם גם אמריקאים'. אני לא יודע עד כמה נתון הזה נכון, אני לא יודע, מישהו יכול להגיד, לבדוק, לאשש את הנתון הזה שיש ביד חמאס, באתי להגיד דעאש, זה בעצם אותו דבר, אמריקאים. ואני מניח שהוא אמר את זה כדי לתת דלגיטימציה למבצע הזה, לארצות הברית כלפי ארצות הברית. זאת אומרת שלא יקום עכשיו כל מיני אמריקאים, ויגידו, נו מה עכשיו הם מתערבים, למה? מה אכפת לנו מהסכסוך הישראלי פלסטינאי? אז אני מרגיש שהוא דחף את זה שיש גם אמריקאים שבויים אצל דעאש/חמאס בסיפור הזה, והם הולכים לנקות פה את האזור. בעזרת השם אני מקווה שזה יהיה מהיר, חד כתער, מדויק, לא יגזול מאיתנו יותר מדי זמן, וישיב פה את השקט לאזור.
אז הנה דוגמה, אוקיי?
הייתי קצת נפול, לא יודע מי שקצת הצליח לשמוע על הקול שלי, הייתי קצת מהורהר, קיבלתי כל מיני הודעות, הילדים צעקו ברקע. ולחשוב שאני [צוחק] לחשוב שאני בימים האחרונים, כמה ימים האחרונים, הרי עכשיו, as we speak, עכשיו, כאילו ממש עכשיו הייתי אמור להיות במיאמי, אוקיי?
כאילו עכשיו במיאמי, אני אגיד לכם בדיוק מה השעה במיאמי, כי אפילו הכנתי את השעון כבר של מיאמי. עכשיו רבע לניו יורק, מיאמי אותה שעה, רבע לשלוש במיאמי, עכשיו בצהריים. הייתי אמור לנחות שם בשבע בבוקר, וכמובן שכל הסיבוב שלי, כל הסיבוב המופעים שלי בארה"ב התבטל, אז כמובן שלא ידעתי את זה, כן? לא ידענו את זה עד שבת בבוקר, שלא לומר עד יום ראשון כי לא הבנו את גודל הממדים של הדבר הזה ועלתה בדעתנו אולי מחשבה, אולי זה לא כזה נורא, עד שכמובן במוצאי שבת נחשפנו לזוועות, והבנו שהולכים פה למשהו מאוד מאוד רציני וגדול. אז כמובן שביטלנו את הטור.
אבל עד אז אני כאילו הייתי בטוח שאני נוסע. ואתם יודעים, אני אף פעם לא הייתי בלי המשפחה שלי לפרק זמן כזה ארוך של שלושה שבועות. ולקראת הנסיעה, אני הייתי מאוד, מאוד עסוק בהרבה דברים שעשיתי, שני ספיישלים שעבדתי עליהם ברמה האישית. זאת אומרת, אני ממש ערכתי אותם וזה גזל ממני המון, המון, המון שעות. את כל הזמן הפנוי שהיה לי שגם ככה לא היה לי. אז הייתי לא מרוכז בנסיעה הזאת בארה"ב, לא חשבתי על זה בכלל. ופתאום עכשיו שאני כאילו...פתאום עכשיו שאני מוצא לעצמי כזה את הזמן הפנוי אחרי שסיימתי את הספיישלים, אני מתחיל לטחון בראש, ארה"ב, ארה"ב, ומתחיל לאט לאט להיכנס ללחץ.
ואני מנסה להבין מה מקור הלחץ, כולם אומרים לי, 'אחי, מקנא בך, אתה הולך לעוף על החיים, איזה כיף, תהנה, מה תהנה, איזה פצצה, איזה יופי'.
תקשיבו טוב, אני בכלל, הראש שלי פתאום קולט, שאני הולך להיות בלי הילדים שלי שלושה שבועות ואני לא יודע...אני בפעם האחרונה שזה קרה הייתי שבוע בלעדיהם בפסח שהייתי במיאמי והיה לי מאוד קשה. ביומיים האחרונים, אני כבר דיברתי על זה כמה פעמים, אני לא אחזור על זה כמובן, היה לי מאוד מאוד מאוד קשה. והייתי בטוח שאני כאילו ממש, איך אני הולך לשרוד את זה, כאילו, מה אני צריך לעשות בשביל ככה, לטרפד לעצמי את הגעגוע שלי, לדחות את הגעגוע כמה שיותר. ובימים האחרונים [צוחק] זה מצחיק אותי, בימים האחרונים התייחסתי לילדים שלי מה זה יפה, כאילו באמת. לא שאני לא מתייחס אליהם יפה בנורמה, אבל אתם יודעים, אנחנו עסוקים במיליון דברים ומספיק שאתה לא מרוכז או שאתה עם הטלפון, ואתה, הילד שלך, 'אבא, תשחק איתי', ואתה, 'כן, עוד מעט שנייה, אני כבר בא'. ואתה עסוק בשגרת היום, ולפעמים הם משגעים אותך, והם מעצבנים ורבים ביניהם וצועקים. ואתה, ואתה, כל היום מפריד ביניהם ועצבים. אפילו ברמות האלה, אפילו ברמות האלה הייתי מאוד מאוד מאוד רגוע איתם, ומאוד כאילו, שליו כזה ומקשיב להם ומשחק איתם ומתחבק איתם מלא. נשיקות כל היום, רק אני ולישי, כל היום רק מתנשקים ומתחבקים, וכל היום, כל היום, והבן שלי, הלל, אני לא עוזב אותו. כל היום רק משחקים בחוץ במרפסת, משחקים כדורגל כזה על הדשא ככה, נהנים, ו...
ויש לי...יש לי קטע כזה, כאילו, אני...אני נזכר בזה עכשיו, אני יודע ששומעים אותם ברקע, נכון? אני לא מדמיין.
זה, האמת זה האחיינית שלי הקטנה, כפרה עליה, היא קטנטונת הזאת, היא גומרת אותי אחת האחייניות החמודות, יש לה קול בובלה...בובלה חיים שלי, היא יודעת, אני מת על הילדים הקטנים שהם...שאתה רואה מגיל קטן שהם אסרטיביים, שהם דעתניים. אומרים את כל המילים האלה במילה אחת במרוקאית, מקוחה. סתם, זו מילה שלי, זה לא מילה טובה, אבל באופן כללי הבנתם את הכוונה. וזה הקול שאתם שומעים כפרה עליה.
בכל אופן, אני מאוד מאוד מאוד אופטימי, ומעודד ומחוזק, מחוזק מהנאום הזה של...של...באתי להגיד טראמפ. וואו, מעניין מה היה קורה. [צוחק] מעניין מה היה קורה.
בואו שנייה נתפנק רגע על המחשבה.
מה אתם חושבים?
אני חושב...אני חושב שההצגה עם טראמפ הייתה...כאילו, הצגה הכי חמה בעיר, כאילו, עם טראמפ, כאילו, ההצהרה, כאילו...הנאום הזה שעכשיו ראינו, כאילו, אז אני חושב שאם טראמפ היה עכשיו בשלטון, אז הנאום עצמו היה וואו, מחול שדים, משהו מפגר, כאילו, משהו שאי אפשר להסביר.
אבל לגבי הביצוע, אני לא יודע עד כמה זה היה כזה מידי, כמו שיום למחרת רואים משחטת נושאת מטוסים מגיעה לפה עם עוד...וואו, היום אני ראיתי את התמונה של נושאת המטוסים ושלחו לנו אותה באיכות מאוד מאוד גבוהה.
זאת אומרת, כשאתה עושה זום, אז אתה רואה את כל החלקים ב...ופתאום אני קולט...כשעשיתי כזה זום ועוד זום ועוד זום ועוד זום, שהגרגירים הקטנים שנמצאים שם, הנקודות השחורות שנמצאים על האספלט, אלה בני אדם.
פתאום אני קולט את הגודל, את העוצמה של הספינת מלחמה המטורפת הזאת. איזה פחד, איזה מטורף, איזה מטורף!
אז השם איתנו, ואני מאמין, באמת, באמת מאמין, ואני מקווה שיהיה בסדר, ואנחנו נהיה חזקים, ותהיה לנו השגחה מלמעלה, והדבר הזה ייגמר מאוד מאוד מהר, ואני כל כך...אתם יודעים מה אני הכי רוצה?
אני רוצה להגיד, איזה דפוק אני, יאללה. איך ביטלתי את סיבוב ההופעות בארה"ב? יכולתי לחכות שלושה, ארבעה ימים ולראות שזהו, שהכול נגמר.
הלוואי, בעזרת השם, הלוואי שזה נכון.
עד אז אני פה איתכם, מה שאתם רוצים, מה שאתם צריכים.
חבר'ה, תרגישו בנוח חופשי, מי שמקשיב לפודקאסטים שלי, אגב, את הפודקאסטים האלה אני מעלה רק בפלטפורמת האודיו, כמובן, לא ביוטיוב.
אז הודעות, בקשות, מה שאתם רוצים, אתם יכולים לשלוח לי לאינסטגרם, או למייל שלי, ben@benbaruch.co.il, אני מקבל לשם כל מיני מיילים.
קיבלתי כמה היום, אמרתי, לא יודע אם אני אכנס לזה עכשיו, יש שם כל מיני מיילים, עברתי על, יש לי, וואו, התווספו עוד בצהריים שפתחתי את זה, אני רואה. כל מיני בקשות של אנשים שמאזינים לפודקאסט והם מהדרום ורוצים שנגיע לשם וזה.
חברים, אני אגיע בעזרת השם גם לפצועים, גם לעודד, וגם מה שאפשר מחר.
אנחנו נוסעים לבית חולים סורוקה בבאר שבע, אני ורשף לוי וקטורזה ואדיר מילר הולכים לבקר ולחזק את הפצועים, את החיילים שלנו, את הגיבורים האלה, את הנשמות האלה, שאנחנו פשוט, אין לי מילים, באמת, אין לי מילים, איזה אומץ של אנשים, איזה אומץ, איזה אומץ, איזה כיף, באמת, אני גאה להיות חלק מהעם הזה, במיוחד בזמנים האלה.
וצר לי, באמת צר לי שאנחנו צריכים להגיע לכאלה צרות וכאלו עוגמות נפש ומשברים כל כך גדולים בשביל להבין שאין לנו ארץ אחרת ואנחנו לא צריכים להילחם כל הזמן אחד בשני, כל הזמן, כל אחד עם הדעות שלו, אין סוף לדעות.
תפסיקו עם הדעות, תחיו בכיף, תחפשו את ה...להדליק מנגל בערב ולאכול דגים על האש ולשתות כוס של ערק. חפשו את זה, תפסיקו לריב ולחשוב ולהילחם ולהגיד לנו בלבלו אותנו כל כך הרבה זמן.
אני לא יודע אם אני אעשה את זה, רציתי לקרוא, שנייה, אני אראה אם שירן, שירן הקריאה לי איזה משהו בבוקר, אמרתי, אני אקרא את זה בפרק.
רגע.
רגע.
אם אני אצליח לקרוא לכם את זה, זה באמת אחד הדברים הכי...אני חושב שזה שווה כי יש בו מסר מאוד מאוד חשוב, לא משנה באיזה צד אתה, לא משנה באיזה צד אתה של המתרס, אני...
איזה מהירה היא, בשנייה היא שלחה לי, תראו.
טוב, אני מקריא לכם את הפוסט הזה לסיום, וכמו בכל יום, אני...
מה?
רגע, למה לא?
היא אומרת לי...
שירן, למה לא? תשלחי לי רגע, אני רוצה לקרוא את זה בפודקאסט.
הנה, היא אומרת לי שהיא לא בטוחה שכדאי שאני אקרא את זה.
טוב חברים, אני מכוון אתכם לפוסט הזה, אני אנסה, לא יודע, אולי אשתף אותו, לא יודע מה היא רוצה, מחקה לי את זה, איזה גאונה.
טוב, היא יודעת מה היא אומרת, אני לא מתערב איתה. אז כל מה שנשאר לי, כל מה שנשאר לי זה...לסיים באמירת פרק קכ"א, שיר למעלות.
שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:
אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים– מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.
עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה– עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.
הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן– שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.
יְהוָה שֹׁמְרֶךָ; יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ.
יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה; וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע: יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ.
יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ– מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.
חברים, תהיו טובים בלב, תהיו טובים אחד לשני, תהיו אופטימיים. אל תחשבו על שום דבר אחר מלבד זה שהכל הטובה ואנחנו ננצח ויהיה בסדר. ממש מהר, ממש בקרוב, כל מה שאתם צריכים ממני, אני אשמח לעזור בכל מה שאני יכול לעשות.
ניפגש מחר בפרק הבא של יומן מלחמה אופטימי.
לילה טוב חברים.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments