top of page

המבצעים הגדולים: פרק 2 - ענבי זעם

האם כוחות מיוחדים יכולים לנצח מערכה צבאית? באביב 1996 בתגובה לירי קטיושות בלתי פוסק ופיגועים נוספים מצד חיזבאללה, צה''ל יצא למבצע ''ענבי זעם''. הוא פעל בהגיון שונה ממבצעים אחרים של צה''ל בלבנון והיה מבוסס כמעט אך ורק על פעילות של כוחות מיוחדים. צוותים קטנים של כוחות קומנדו התפרסו בעורף האויב ועסקו בציד חוליות מחבלים והכוונת חיל האוויר לפגיעה בהם. בפועל המערכה נראתה כ''שדה קרב ריק'' בו כוחות קומנדו קטנים נלחמים בכוחות גרילה. בפרק מסביר אלוף במיל' עמירם לוין, מי שהיה אלוף פיקוד צפון ומתכנן המבצע את היתרונות של מבצע מסוג זה וערן ברקת מספר איך זה נראה כלוחם בשטח.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/02/2024.

קריין: שומעים? גל"צ הסכתים.

ערן: עמדנו כולנו במתח, בלחץ ואני יודע שעוד רגע צריך לצאת ולקפוץ על הבן אדם ולהרוג אותו בסכין, זה לא פשוט.

עמירם: הרעיון הוא, בעניין הזה כשאתה אומר להם שלנו נמאס מכם אנחנו ניכנס באמ-אימא שלכם פנים אל פנים, אנחנו לא מפחדים מכם ואנחנו גם יותר טובים מכם, וזה עובד

ד"ר גילת: שלום וברוכים הבאים להסכת המבצעים הגדולים של הכוחות המיוחדים של מערכות וגלי צה"ל, אני אמיר גילת ואיתי נמצא גם יאיר אנסבכר שחוקר את הנושא

יאיר: שלום שלום.

ד"ר גילת: בכל פרק נצלול לפעולה משמעותית של הכוחות המיוחדים של צה"ל וננסה להכיר בעזרת המתכננים והמבצעים שלה את העולם הסודי המסוכן, האכזרי ומלא האדרנלין של הכוחות למבצעים מיוחדים. הפעם אנחנו עם הסיפור של ענבי זעם.

עמירם: קודם כל אני שמח שאתם מתעניינים בענבי זעם, כי השמחה הכי גדולה שלי ששכחו אותו, וזה כנראה כי לא היו הלוויות של כוחותינו. בדרך כלל זוכרים איפה שיש משפחות שכולות או איזה ברוך, או דברים כאלה.

ד"ר גילת: זה היה אלוף במילואים עמירם לוין, מי שהיה אז אלוף פיקוד צפון ויזם את היציאה למבצע. אולי בזיכרון הקולקטיבי, ענבי זעם נחשב למבצע נשכח, אבל כשבוחנים אותו בראייה צבאית, יש כאן גישה וחשיבה חדשנית בתולדות הלוחמה של צה"ל, ואולי גם מבחינה עולמית.

יאיר: המבצע הזה היה כנראה מן הראשונים בסוגו בעולם, כי הוא בוצע בהיגיון צבאי של מה שנקרא אחר כך, שדה הקרב הריק, כלומר בשטח לא היה תמרון גדול קונבנציונלי עם כוחות צבא רגילים, אלא, כל מי שעבר את הגבול, למעשה היו רק עשרות רבות של צוותי קומנדו קטנים ומיומנים, מיחידות שונות של צה"ל, שפעלו בעורף האויב, ומשם הם הכווינו ארטילריה ונשק מונחה מדויק מרחוק, מפלטפורמות אחוריות כמו מטוסים ומסוקים, וגם פגעו בעצמם במחבלים.

ד"ר גילת: היום נחקור את מבצע ענבי זעם, וננסה להבין האם זו שיטת לחימה שיכולה להחליף את הלוחמה הרגילה, ולמה לא יוצאים לעוד מבצעים שמבוססים על יחידות קומנדו כאלה. נדבר עם עמירם לוין ועם ערן ברקת, שהיה סמ"פ במגלן במהלך המבצע.

[הקלטה]: שמעון פרס: המבצע שנערך הפעם הוא מבצע שאיננו דומה למבצעים הקודמים, וגם לא הייתה כוונה שהוא יהיה דומה למבצעים הקודמים. הוא מבצע מאוד מורכב, כמעט כירורגי.

[הקלטה]: דובר: מה שנעשה היום בלבנון, מטרתו להביא למודעות החיזבאללה שפעולותיו בתקופה האחרונה תענינה בכל מקום בו הוא נמצא ובשיטות ובאמצעים שאנחנו נחשוב שנכון לעשות את זה.

ד"ר גילת: בשנת 1985 צה"ל התיישב ברצועת הביטחון בלבנון כדי להביא שקט לישובי הצפון, אולם לאורך השהות שלו שם, חדירות מחבלים וירי קטיושות על יישובי הגבול היו דבר שבשגרה, כמו גם היתקלויות של כוחות צה"ל עם חוליות חיזבאללה, שהביאו לנפגעים רבים. בשנת 1993 מטחי הרקטות הפכו לבלתי נסבלים, ובצה"ל הוחלט לצאת למבצע "דין וחשבון" כדי להחזיר את השקט לתושבים. המבצע הסתיים בהסכם הבנות עם חיזבאללה שבו הצדדים הסכימו לא לתקוף מטרות אזרחיות, אבל אלה לא החזיקו זמן רב, ומהר מאוד הירי על יישובי הגבול התחדש. בשנת 1996 ירי הקטיושות הלך והסלים, ובצה"ל הוחלט לצאת למבצע נוסף, והפעם לטפל בבעיה באופן יסודי ונרחב יותר.

עמירם: ההנחיות לפיקוד צפון, בתקופה שאני הייתי, הם אמרו בעצם שני דברים, אתם בפיקוד צפון, אל תנצחו את החיזבאללה, אני הבאתי תוכנית שחשבתי איך לנצח אותם, אתם תדאגו שהחיזבאללה לא יחדור את גדר המערכת ולא יגיע ליישובים, ותפחיתו את מספר התקריות הקטיושות שממררות את החיים לגליל. התקופה ההיא היה בין 12 אירועי קטיושות בשנה. אני חשבתי שאפשר להפוך את החיזבאללה למטרד קטן וסביר, שהוא יהיה כל הזמן במגננה ואנחנו ניזום פעולות קטנות והתקפיות, הדגש הוא על קטנות, כדי לא לסבך ולהפוך אירועים טקטיים לאירועים אסטרטגיים.

ד"ר גילת: תוכנית המבצע הנועזת של עמירם לוין, שכרוכה בסיכונים גדולים, דורשת גיבוי מלא מהדרג המדיני ומהרמטכ"ל. היא חיכתה במגירה לשעת כושר. ובחורף 1996 כשחלה עלייה בהתקפות חיזבאללה, וישראל חיפשה נואשות תגובה, התוכנית נשלפה מהמגירה

עמירם: היו מספר אירועי קטיושות ומספר אירועים עם נפגעים והוחלט שצריך להגיב. וכמו שהיה לפני וכמו שהיום, הרעיון של התגובה קוראים לזה להרתיע, אני לא אוהב את המילה הזאת, אבל בעצם אתה מסביר באמצעים צבאיים היות ואין דיפלומטיה ויחסים, אתה מסביר, בשיטות צבאיות, מה אתה מוכן לסבול ומה אתה לא מוכן לסבול, ומקווה שזה גם ירתיע וידחה את הפעם הבאה. וככה נולד ענבי זעם, המטה הכללי רצה לחזור על השיטות של דין וחשבון, שהרעיון הוא נפגע ביישובים המוסלמים שתומכים את החיזבאללה, מחפים עליו, מסתירים את אנשיו וכולי, יהיו הרבה פליטים, הם יברחו לאזור ביירות, בירות תלחץ על החיזבאללה, ביירות תלחץ על הסורים, ואיכשהו יגיעו למשהו. הגישה שלי הייתה כמו שאמרתי קודם- פעולות קטנות התקפיות, אבל אמרתי, רוצים מבצע? אז בואו נממש את הרעיון הזה בעוצמה יותר גדולה ונפגע בחוליות עצמן.

ד"ר גילת: אז יאיר, מה עמירם לוין בעצם רצה לעשות? יש תקדים לדבר כזה?

יאיר: אז קודם כל צריך לציין שעמירם באמת היה האיש הנכון במקום ובזמן הנכון, כי הוא צמח בסיירת מטכ"ל והוא הכיר היטב בערך של כוחות קטנים ומיומנים, גם היו לו שותפים רבי ערך באותו הזמן כמו הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק, מי שהיה ראש אמ"ן, בוגי יעלון, החבר מהסיירת, עמוס בן אברהם, שהיה מפקד הכא"מ, זה הגוף שאמון על מבצעים מיוחדים מטעם חיל האוויר שהוביל את המבצע הזה, וגל הירש שהיה מפקד שלדג, שהיא יחידת הקומנדו של חיל האוויר שפיתחה את כל הרעיון המבצעי הזה במשך הרבה מאוד שנים. מי שפיתח את זה היה מוקי בצר אחרי מלחמת יום כיפור, ועכשיו זה הגיע לבשלות מבצעית. עמירם בעצם רצה להמשיך ולהעצים את האופן האפקטיבי שבו הוא פעל קודם ברצועת הביטחון בלבנון מאז שהוא נכנס לתפקיד שלו כאלוף פיקוד צפון, כלומר לצאת מהגישה המגננתית הבט"ש של המוצבים ובאמצעות כוחות מיוחדים, לבצע כמה שיותר פשיטות על האויב ועל הנכסים של האויב בשטח של האויב, כדי להביא את החיזבאלה למצב של נרדפות.

ד"ר גילת: אז מה היה החידוש בענבי זעם?

יאיר: כשמגיעים לענבי זעם, אנחנו בעצם מדברים על משהו שנשען על הצלחה מבצעית חשובה שהייתה קודם בדין וחשבון ורצו לקחת ולשכפל אותה. לקחו את הכוחות המיוחדים והיחידות והטילו אותם לכל רוחב הגזרה, בצורה של כמו רשת כזאת, די הייתי אומר צפופה, כמו רשת דייגים אופרטיבית, ובאמצעות עשרות צוותים מכמה יחידות, הם ביצעו צייד של חוליות שיגור רקטות ושל פעילי חיזבאללה. הצוותים האלה שהסתננו לאותם מקומות, לאותם עמדות, שהו בשטח והמטרה הייתה, שהם ישהו כמה שיותר זמן באופן שהאויב לא ירגיש בהם, כלומר באופן מוסווה, מה שקוראים בצה"ל "חתימה נמוכה", ולהיות העיניים והאוזניים של כל המדינה, כשהנשק הכי קטלני שנמצא בארסנל שלהם זה בעצם מכשיר קשר ומשקפת. באמצעות הסגירת מעגל, אש, זאת אומרת היכולת לתצפת ולזהות את האויב ואחר כך להעביר דיווח לאחור ולדאוג שהצה"ל הגדול, רקטות ארטילריה, חיל אוויר, יפגעו באותם חוליות, הם יכלו להיות מכפיל כוח של מערכת הביטחון.

ד"ר גילת: אז בעצם צה"ל העתיק את שיטות הפעולה של החיזבאללה.

יאיר: נכון מאוד, ובאופן כללי אפשר להגיד שקומנדו, זאת צורת הפעולה שתיארתי, היא המענה המדינתי לגרילה. ואת זה, עמירם לוין הבין יותר טוב מכל אחד אחר.

עמירם: הוא תוכנן שאם הכל ילך כמו שצריך, נסתפק בכוחות המיוחדים. הרעיון שלי היה שאנחנו ניזום, ניכנס לתוך השטח, עם היחידות המיוחדות שלנו, שהן טובות. השילוב שאנחנו היוזמים, ואנחנו מפתיעים, אנחנו נפגע במשגרי הקטיושות, ההערכה שלי הייתה, שכל יום נפחית את ירי הקטיושות בין 15 ל-20 אחוז. בימים שפעלנו, דייקנו.

ד"ר גילת: אז יאיר, מה בעצם קורה בשטח?

יאיר: מתחילים להכניס צוותי קומנדו קטנים, בהתחלה מי שמוביל את רוב הפעילות, זה שלדג. הסיבה היא, ששלדג הם אלה שבמשך שנים מתכוננים בדיוק לאירוע מהסוג הזה, יש להם גם את הציוד, ציוד הכוונה, הטכנולוגי, להנחות טילים וחימוש מונחה מרחוק. יש להם את ה-DNA היחידתי, את התרבות המבצעית, לעבוד בצוותים קטנים, זה נשמע אולי מובן מאליו, אבל זה דבר די נדיר, והם אלה שהתכוננו, התאמנו ממש מהרגע הראשון של אימון היסוד של הלוחם, ועד להבשלה של צוותי לוחמים, וגם יש להם את היכולת לתאם ולעבוד עם חיל האוויר בצורה שוטפת כל הזמן, זאת אומרת גם בשגרה ובטח בחירום, הצוותים שלהם חדרו באופן מאוד נרחב, גם כן, אירוע שעד אז, אני חושב, צה"ל לא עשה אותו מעולם בקנה מידה כזה, ולאט לאט הם התחילו להיות מין משושים כאלה של צה"ל הגדול בשטח, ואז אנחנו גם רואים שהצטרפו למעגל הלחימה עוד ועוד יחידות שהתחילו להפעיל לחץ על הפיקוד, אמרו "גם אנחנו רוצים לקחת חלק". מי שהיה האיש שהכל התנקז אליו, היה מפקד שלדג, גל הירש, שגם פיקד על המבצעים, גם בסופו של דבר הוביל חלק מהם בעצמו, וגם היה צריך להתמודד עם הלחץ הזה, ומה שהוא בסופו של דבר החליט, זו החלטה חסרת הקדים בתולדותיה של שלדג, שהיא מטבעה יחידה אינטימית וסודית. הוא פתח את המחסנים, פתח את היחידה, והזמין את כל מפקדי הסיירות של צה"ל להצטרף ולקחת חלק באירוע הזה, עד שבקצה היו צוותים קטנים מאוד של שלדג ומסביבם מעטפת של צוותי לוחמי חי"ר מובחרים מיחידות אחרות, כך שאפשר היה להכפיל ולשלש ולרבע את כמות הצוותים מהסוג הזה שפועלים בחזית. דרך אגב, צריך להגיד בסוגריים, שבתוך שלדג כמובן מאוד לא אהבו את זה, זה כמעט הוביל למרד, אבל הירש הבין את התכלית והתועלת הגדולה שבשיתוף פעולה כלל צה"לי, וככה היחידות פעלו, סיירת גולני שכבר הייתה מאוד פעילה בגזרה הזאת והייתה היחידה הנבחרת של פיקוד הצפון למבצעים מיוחדים בגזרה עשתה המון, סיירת צנחנים, אגוז, וגם מגלן, מגלן היא האחות הצעירה של שלדג היא למדה ממנה, והיא עושה את מה ששלדג עושה עם חיל האוויר, לטובת חיל האוויר בצבא היבשה, וכבר היה לה הרבה מאוד ניסיון מבצעי בדרום לבנון, עושה דברים דומים. כולם באו ולקחו חלק מהאקשן. עכשיו, מה רואים בשטח במלחמה מהסוג הזה? שדה קרב ריק. באמת, הוא נראה ריק. אתה יכול לראות את הסבך הדרום לבנוני, את הפסטורליה, את הכפרים. מדי פעם אתה רואה שיגור של איזה רקטה, מדי פעם אתה רואה איזה עמוד עשן מסתלסל באופק, מי בדיוק ירה קשה לדעת, וכלי טייס עוברים ככה בצורה ספורדית בשמיים.

ד"ר גילת: ומה קורה מתחת לפני השטח?

יאיר: מתחת לפני השטח, משחקים משחק קטלני של חתול ועכבר. יחידות מובחרות של צה"ל מתחת לרשת, מה שנקרא, בעמדות הסוואה ברמה מאוד מאוד גבוהה. נתאר מצבים שבהם לוחמי חיזבאללה עברו מטרים ספורים מעמדות של לוחמי צה"ל, או שכבשים נפלו לתוך עמדה של צה"ל והיו צריכים להמשיך להתנהל, זה רמת ההסוואה. ומהצד השני, אנשי חיזבאללה שמטמעים [הכוונה לנטמעים] מטבעם בשטח, כולם עושים את אותה פעולה, כלומר- אלה מנסים לשגר לשטח ישראל ולהוציא פעילות נגד מדינת ישראל ואלה מנסים לצוד אותם, בלי שהצד השני יבחין. והדבר הזה מצליח מבחינה זו, שבאמת צה"ל מצליח גם לפגוע בלא מעט חוליות, גם לעצור שיגורים, אבל את ההישג הגדול הנדרש, הייתי אומר, האופרטיבי, שזה לעצור לגמרי את זרם השיגורים, צה"ל לא הצליח לעשות.

ד"ר גילת: למה?

יאיר: בגלל שלא היו מספיק. מה שאני מתאר, עם כל ההרחבה הזאת שגל הירש עשה, וכל המאמצים, בסוף מונה כמות בלתי מספקת של כוחות וצוותים קטנים, הם לא מצליחים פשוט לשלוט ולרשת את כל השטח. זה דורש מאמץ עוד יותר גדול, וצה"ל הגדול לא נמצא שם. כי כל מה שתיארנו, כמו שאמרתי, היה קומץ, שעשה את המלחמה הזאת, והוא נמצא בעורף האויב.

ערן: מה שהיה מיוחד כאן, זה א', מבצע גדול יחסית ליחידה, יצאנו 67 לוחמים, שזה מבצע שבעצם לקח כמעט את כל הדרג הפיקודי הבכיר.

ד"ר גילת: זה ערן ברקת, שהיה סמ"פ במגלן במהלך המבצע.

ערן: מפקד היחידה דרך אגב לא השתתף, רוני בלקין היה פצוע גב, הוא לא יכל לצאת, אז מי שהטילו עליו את הפיקוד זה היה על נפתלי בנט, שהוא היה מ"פוזה נדיר, ממ"פ להוביל אירוע כזה, והסיבה היא כי הכירו אותו וסמכו עליו, הוא באמת היה קצין יוצא דופן.

ד"ר גילת: ברמה האסטרטגית, אנחנו מדברים פה על מבצע שכל כולו על טהרת הכוחות המיוחדים, איך זה מרגיש לך בשטח?

ערן: קודם כל אני חושב שזה באמת ככה, תראו, מה שאפיין את התקופה לפני, מזכיר שצה"ל היה בדרום לבנון, בעצם ברצועת האבטחה, והיה קו אדום. שהיינו עושים את כל המבצעים עד קו אדום, והרבה מאוד מוצבים לעמדות תצפית. חיזבאללה למד אותנו, והוא למד ללכת ולנוע במקומות שהם לא נגלים, ואנחנו לא יכולים לראות אותם, וזה היה מבצע חוצה קו אדום. עמוק במקום מאוד מפתיע, שבעצם התכלית שלו היה לתפוס משגרים, לצוד אותם, לצוד את המפעילים שלהם, ובעצם להגיע למקומות שאנחנו יודעים שהם הולכים בהם ושהם לא יראו אותנו ולא יחשדו שאנחנו שם. זה מבצע מיוחד, מאוד מורכב, כוח גדול, באזור שאין בו חילוץ, אי אפשר להגיע אליו ולחלץ קרקעית, רק מוסק, ולכן זה מבצע מאוד מאוד מיוחד, והרגשנו את זה.

ד"ר גילת: מכיוון שהיחידות התמקמו בשטח האויב, הצלחת המבצע הייתה תלויה בהסוואה של הלוחמים בשטח. הסתרת המיקום שלהם הייתה קריטית.

ערן: אתה כל הזמן במתח מאוד מאוד גדול, מתח מבצעי בעיקר, ואתה מתרגם אותו למתח מבצעי. מקבלים ידיעה מהמודיעין שרועה צאן מתקרב לנו לעמדה. מה עושים? טוב, כמובן כמובן תצפיות מצוי"חות [מלשון צ"יח-ציון ידיעות חיוניות], מסתכלים ואז מקבלים החלטה- אוקיי, אנחנו קודם כל משכיבים שני צלפים עם משתיקי קול מקדימה, אני ועוד חייל נוסף הורדנו את האפודים ולקחנו בעצם סכינים בידיים, הורדנו את הנשקים, עם מקדח ועם סכין, והמשימה הייתה- אם אנחנו חושבים או מישהו מהכוח חושב שהוא ראה אותנו, וצריך להסתכל פה על השפת גוף שלו. אם אנחנו חושדים שהוא ראה אותנו, אנחנו יוצאים לתפוס אותו. עכשיו, בנוהל קרב עם עמירם, והיה סנריו בדיוק כזה, הוא אמר לנו אם יש אירוע כזה, אתם הורגים אותו בידיים, בלי לעשות קול, בלי לעשות רעש, שלא ישמעו אתכם, שלא להיחשף. למזלנו, אף אחד לא הרגיש שהוא ראה אותנו, הכבשים שהתקרבו הריחו את הריח כנראה ונעלמו, והאירוע הזה חלף. סתם עוד סיטואציה מאוד מתוחה אבל מאוד מפוקחת, וידענו בדיוק מה אנחנו עושים.

ד"ר גילת: בגלל השוני של המבצע הזה, הוא דרש מאמץ גדול מהרגיל מצד הכוחות המיוחדים. הכוחות המיוחדים בדרך כלל היו רגילים לפעול באופן כירורגי. פה הם קיבלו אחריות מערכתית ונדרשו למאמץ ממושך ונרחב מאוד.

ערן: הבנו שאנחנו עושים משהו שלא עשו לפנינו. עד אז היינו עושים המון מבצעים, אני כסגן, אפילו סג"מ, הייתי מוציא מבצעים של ממש של מחלקה קטנה, של 15 לוחמים ארוכים, ארוכי טווח, מארבים, "אלמנת קש" [טכניקה קרבית של השתלטות על מבנה אזרחי ושהייה בו בחתימה נמוכה] המון המון פעילות. זה היה מבצע גדול, זה היה מבצע של 67 לוחמים, 4 עמדות, מסתכלים לכל הכיוונים, והתכלית היה לתפוס את המשגרים מהר. בשם כך, היה לנו מטוסים שכל הזמן חגו מעל הים ב-24 שעות, 24/7, שמחכים בעצם לקריאה שלנו, להזנקה כדי שיוכלו באמת להיות אפקטיביים.

עמירם: כשצה"ל מתבסס רק על ההגנה ועל מוצבים, הוא משחק לידיים שלהם, יש להם מטרות נייחות, המוצבים, יש להם את השיירות שלנו הגדולות והם היוזמים. כשהם היוזמים, לנו יש יותר אבדות ולהם פחות. כשאני באתי לפיקוד בהתקלויות בין צה"ל לחיזבאללה, היחס היה חמש-אחד לרעתנו באבדות. אנחנו הפכנו את זה בשיטה ההתקפית. בשיטה ההתקפית היוזמה אצלך, אתה מפתיע, ואתה מתכנן. אתה פוגש את היריב ביתרון שהוא מופתע, והוא מתגונן ואתה היוזם והתוקף, ובפעולות ההתקפיות כמעט, כמעט לא היו לנו נפגעים.

ד"ר גילת: יאיר, על איזה איזה עקרונות של קומנדו מבצע מסוג כזה נשען? איזה עקרונות של הכוחות המיוחדים באים פה לידי ביטוי?

יאיר: צריך להבין רגע מה זה בכלל לחימת קומנדו. המילה קומנדו שבאה מהאפריקנרים במלחמת הבורים, היא בעצם מייצגת לחימה בצורה של קבוצות קטנות ואוטונומיות. זה הסיפור. אבי בלוט, שהיה מח"ט קומנדו, דיבר על מושג שנקרא "אמ"ק"- אזור מוכה קומנדו. מה האפקט של זה? כשאתה פועל בתנאים מסוימים, למשל אתה עכשיו מפזר את הרשת הזאת, את הצוותים הקטנים האלה, הקומנדו, בעורף האויב, ובמקביל זאת אומרת בחזית, בגבול, פועלים כוחות מתמרנים רגילים, זה מייצר בשביל האויב איזשהו אפקט מהמם. קוראים לזה להניח את האויב על קרני הדילמה. תדמיין מצב שבו אתה הולך מכות עם מישהו, אתה כל כולך עסוק בלנסות להכות אותו, וכן, לשם הזרועות והראייה והמאמצים החזיתיים שלך הולכים, ותוך כדי, בזמן שאתה נאבק, מישהו דוקר אותך כל הזמן בעורף עם מחט. עכשיו, אם זה קורה שוב ושוב והדקירות האלה כואבות, אתה חייב להתלבט, מה אתה עושה עם הידיים? האם אתה ממשיך להכות את אותו אחד שנמצא בחזית? או שאתה לפחות שולח יד אחת או אולי שתיים אחור על ההצקה הבלתי נגמרת הזאת בעורף. עכשיו, לא חשוב מה, ברגע שזה קורה במקביל אתה מוכרח לבזר את המאמצים שלך. לא משנה במה בחרת, אתה נחלש. בחזית יש לך יד אחת או שתיים פחות, ובעורף ממשיכים לתקוף אותך, עכשיו, כשאתה עושה את זה במלחמה ואתה לוקח אזור שלם בעורף האויב, שהוא המקום החשוב מבחינת לוגיסטיקה, תחמושת, המקום שבה האויב מרגיש נוח, מרגיש חופשי יחסית לנוע, שם הוא פחות חזק ואתה מרווה אותו, אתה מבזר שם את העסק עם הרבה מאוד חוליות וצוותים, והם עושים פעולות שונות, קרביות וחבלה ומציקים לו ועושים לו את המוות, הוא מוכרח להגיב. איך הוא יגיב? הוא יכול לעשות אחת משתי אופציות, או לשנע לשם כוחות ממקומות אחרים, ואז הוא נחלש באותם מקומות, או שהוא מזניח את המקום הזה ואז הוא מפקיר אותו לעבודה של הקומנדו שיכולים לעשות בו שמות, והאפקט שלהם ילך ויצטבר כמו איזה מחלה שהולכת ומחמירה. מה שכל הרעיון הזה נשען עליו, זה העצמה של כל צוות, כלומר, כל צוות קומנדו מסוגל להיות אוטונומי לחלוטין ועצמאי, וזה באמת המשמעות של פיקוד מבוזר.

עמירם: קודם כל, השכל לא יושב אצל הגנרלים, לגנרלים או למפקדים הבכירים, יש יותר ניסיון, יותר ידע, אבל המחשבה היצירתית נמצאת לא פחות אצל הצעירים. א', כי הם צעירים, תאי המוח שלהם פעילים הרבה יותר, שתיים, הם רואים זוויות שאתה לפעמים לא רואה. אתה שבוי כבר בדברים. שלוש, כשאתה נותן לחבורה הצעירה הזאת ליזום, הם מחויבים לתוכנית שהם הציעו לך, והם ישקיעו בה יותר והמוטיבציה שלהם תהיה יותר גבוהה, מאשר אם נבוא ונכתיב להם, נגיד להם, שמעו שמנדריקים, יופי אתה בחור צעיר, מאומן, יש לך הרבה כוח וכושר אבל אני, האלוף, אגיד לך מה לעשות, ואז אתה מוריד את המוטיבציה, מוריד את הרצון שלהם לחשוב, חבל לחשוב, אם במילא בסוף משנים לי את זה, ומפסידים את ההפתעה.

ערן: כאן, באמת מי שיצר את המבצע, זה היחידה עצמה. היה פה ירידה לפרטים מטורפת, דיוני מקרים ותגובות, ובאמת, האופי של המבצע, המקום שהגענו אליו, הללכת לארבעה תאי שטח שונים, שאנחנו אומרים לכסות, מאזור שאנחנו יכולים, יחסית לתת גיבוי הדדי אחד לשני, בג'בל טיר חרמה, שזה ג'בל גדול, נועז קרוב מאוד לאזורים הבעייתיים, כל מה שידענו, שמסתובבים שם מחבלים, ולא רצינו בעצם להיתקל איתם. כלומר, המשימה לא הייתה להרוג מחבלים אלא לצוד משגרים, וברגע שאתה יורה כדור אחד, אתה נגלה.

עמירם: אנחנו הערכנו שבערך 15-20 אחוז מהירי קטיושות ירד כל יום, וככה התחלנו, וזה עבד.

יאיר: אחד הקשיים של כוחות קטנים כאלה שנמצאים בעומק השטח בעורף האויב, זה חידוש אספקה. אתה מגיע לשם ואתה צריך להגיע עם כמות מוגבלת, אם נגיד 96 שעות עם מים, עם מזון, סוללות, וברגע שזה נגמר, אתה צריך ליצור מחדש איזשהו תספוקת, ופה במקרה הזה, היה צריך לשלוח אליהם מסוק נושא ציוד ובמקביל ליצור מיסוך שכלל אש וארטילריה בכל הגזרות הסמוכות, כדי שלא יגלו את המיקום של המסוק ואגב כך יחשפו את המיקום של הכוח.

ערן: אני בעמדה על ההר בכיוון יאטר, אנחנו מקבלים בקשר "היכון היכון שלוש", שזה אומר שמתחילים להפגיז אותם. כבר היינו ברמה שעברנו את ה-96 שעות כבר כמה פעמים, היינו בלי מים ברמה של רבע מימייה לזוג, וזה אומר, שאנחנו אפילו לא יכולים לרדת מההר, ללכת חמישה קילומטר לפגוש את המסוק כדי להוריד חזרה. התקבלה החלטה בפיקוד להנחית את המסוק על ההר, עלינו. והמסוק ניסה לנחות ואיך שהוא הגיע, היה ערפל, ניסה לנחות ולא הצליח. הלך חזרה לים, עשה סיבובים מעל הים. חיכינו לעוד רגע שיהיה פה עוד פעם שמיים פתוחים. השמיים נפתחו, קראנו למסוק, פעם שנייה הוא ניסה לנחות, עוד פעם לא הצליח. בפעם הזאת, התזמון לא עבד, תותחנים ירו אבל כבר הפסיקו. כנ"ל למסוקים והמטוסים. ובעצם המסוק עשה המון רעש.

יאיר: המסוק הזה הסגיר את המיקום של החוליה ואז היא נזקקה לצאת מיד מהשטח.

ערן: אני זוכר את נפתלי צועק בקשר, "לא להנחית את המסוק, הוא עושה רעש, התזמון לא טוב". הוא ניסה לנחות, הוא לא הצליח והלך חזרה. ואז קיבלנו גם הודעה שהוא גם לא יחזור, אבל קיבלנו הודעה שחיזבאללה איכן את המסוק והם חושבים שנחת כוח על ההר. לא עובר כמה שעות ואנחנו מתחילים לקבל קטיושות על ההר.

יאיר: עמירם נתן אור ירוק לירות אש לחילוץ הכוח.

עמירם: וההוראות הביטחון במבצע היו שמותר לירות ארטילריה עד 400 מטר מהגדרות של מחנות יוניפ"ל, והם היו ממש על הגבול הזה, 400-450, ובגלל זה, זה עלה אליי, אחרת זה, היו עושים את זה בכלל ברמת שדה, ואני נתתי אישור לירות ארבעה פגזים.

יאיר: ארבעת הפגזים נפלו בשטח מחנה הפליטים של האו"ם, סמוך לכפר כנא, ולפי הדיווחים מהשטח, כתוצאה מהירי נהרגו כמאה אזרחים לבנונים.

[הקלטה]: נעמי רביע: גלי צה"ל, השעה שמונה, באולפן נעמי רביע עם החדשות. ארגון החיזבאללה מאיים הערב בתגובה קשה על הפצצות חיל האוויר בדרום לבנון. עד כה נמנו כ-90 הרוגים בתקיפת צה"ל על הכפר כנא בגזרה המערבית. על פי הדיווחים מלבנון, נפגעו אזורים סמוכים לעמדה של חיילי האו"ם מפיג'י, שם התרכזו פליטים רבים.

יאיר: הסיפור הזה תפס מיד את הכותרות גם בתקשורת הבינלאומית.

[הקלטה]: שדרן רדיו: בוקר טוב, ארה"ב מפעילה את כל השפעתה, על מנת לכפות הפסקת אש מיידית בדרום לבנון, כמה שעות לאחר התקרית הקשה בה נהרגו כמאה אזרחים לבנונים מהפגזת צה"ל. הגיע הטלפון ממתאם שיחות השלום דניס רוס, רוס יבוא היום לישראל.

עמירם: אז עוד לא הכירו בארץ את השיטה של הפלסטינים, של החמאס, של החיזבאללה, של כולם, לקחת את הדבר הזה, להפוך אותו מיד לאירוע תקשורתי, לצלם פי ארבע פצועים, להביא מתמונות מאזורים אחרים מדברים שלא שייכים, וכן הלאה וכן הלאה. בקיצור התקבע מאה הרוגים מהפגזה של צה"ל. זהו, ואז הדרג המדיני נבהל או העריך, כל אחד ישקול את זה איך שהוא רוצה, ומיד, מיד לקחו את הגרסה של הפלסטינים כאילו היא מדויקת, התנצלו באו"ם, שלחו נציג להתנצל באו"ם, עשו ועדת חקירה פה וכל מיני סיפורים, והתקבלה הוראה לעצור את המבצע כשאנחנו עם עשרות כוחות בתוך השטח, מוסווים בתוך השטח.

יאיר: זאת אומרת המבצע נעצר ממש…

עמירם: בבת אחת. ובעצם בימים, יומיים שלושה אחרי זה, עסקנו בלהוציא את הכוחות בשקט, וככה נסגר המבצע.

[הקלטה]: שדרן רדיו: ובכן, אנחנו יכולים לבשר עכשיו שאכן הושג הסכם להפסקת אש בלבנון, כך מאשר כתבנו המדיני אודי סגל.

יאיר: אירועים כמו כפר כנא, הם מדגימים בדיוק את הסכנה שיש בעבודה עם צוותים קטנים. מצד אחד, היכולות הן גבוהות ומאפשרות לנו לעבוד בלי שאנחנו נתגלה. מצד שני, מספיק שדבר פעוט ישתבש ואז יש לך שרשרת של תקלות, וזה יכול באמת כמו שראינו במקרה הזה, לקטוע את המבצע. המשמעות היא שזה דורש גיבוי מאוד נרחב, גם מאוד אמיץ, מצד מקבלי ההחלטות. אם ללוחמים בשטח אין גב, היכולת לבצע אופרטיביות כאלה, היא מצטמצמת מאוד.

עמירם: גם בענבי זעם וגם במקרים אחרים, איפה שיש לחימה, קודם כל, בדרך כלל יש הרוגים, יש גם תקלות, יש גם פשלות. יש פשלות של אלוף הפיקוד, יש פשלות של מפקדי שדה, יש פשלות של חיילים… זו מלחמה, ולפעמים גם האויב יותר טוב, מפתיע אותך ותקע לך כוח. החבר'ה, אחרי שחילצנו אותם, גם הם במגלן, וגם הכוח שלנו שירה את הארבעה פגזים האלה, כולל מפקד הארטיליה של הפיקוד שאפילו אמר לי "אולי אני צריך להתפטר?", כולם עם הראש למטה, מה יהיה עכשיו? יערפו את הראשים שלהם. ונתנו להם גיבוי מלא, אמרנו- זה לא עניינכם, אתם לא מתראיינים, אתם לא מתערבים, אתם הייתם בסדר גמור, ולכן זה עובד. החיילים משלמים לך בריבית דריבית.

יאיר: אתה חושב שמבצעי קומנדו, כמו ענבי זעם, דורשים מהמפקדים דברים אחרים, מאשר צורת לחימה אחרות?

ד"ר גילת: אני חושב שאחת הסיבות לזה שאנחנו לא רואים הרבה מהצורת לחימה הזאת, למרות שנדמה לי היום, שכולם מבינים שהיא הצורה הכי מעודכנת והכי מתאימה לסוג כזה של אויב ולמלחמות החדשות, זה הבעיה של הפיקוד המבוזר. נורא אוהבים לדבר בצבא על זה שנותנים אחריות למפקדים הצעירים בשטח, אבל בהדרגה, עם השנים, אנחנו רואים תהליך הפוך, צה"ל לוקח, שואב את האחריות מהשטח במקום לתת לשטח. אגב, כל הפלזמות והניסיון הטכנולוגי הזה, אתה יודע, רואים את זה בחמ"לים בצהל, נורא חמ"לים משוכללים, רוצים כאילו לנהל את הכוח במיקרו-מנג'מנט, מיקרו-טקטיקה וזה פוגע מאוד בעצמאות של הכוחות, אגב, זה גם יוצר אשליה מסוכנת אצל הבכיר שהוא שולט בהכל, בזמן שאנחנו יודעים, שבשטח אין תחליף לעיניים של הלוחם. אני חושב שזה נובע מהעובדה שהישראלים חוששים מאוד מאבדות, ולא התרגלו עדיין באמת, מכל הלב להתמסר למודל של קומנדו, של הפעלת קבוצות קטנות, למרות שהיה לנו ניסיונות מצוינים עם זה, ולמרות שאנחנו היינו כנראה הראשונים בעולם שהפעילו את זה בצורה אפקטיבית, והאמריקאים והבריטים, שהם, הם לא חוששים יותר מידי לאנשים שלהם, כלומר הם חוששים ברמה המקצועית הנדרשת, הם עושים את זה יותר טוב מאיתנו. ובאמת, התצוגה הכי מוצלחת של האירוע הזה, זה האירוע שפתח את המלחמה באפגניסטן, מה שקראו מבצע Enduring Freedom.

יאיר: מ-2001.

ד"ר גילת: חירות נצחית נכון, ב-2001 , מבצע חירות נצחית. ושם מאות בודדות של לוחמים, זה בעיקר הכומתות הירוקות בשילוב של אנשי CIA ובשיתוף המליציות המקומיות, זה קצת מודל אחר, אבל הם הצליחו למוטט את שלטון הטליבאן. הכל מתחיל ונגמר באומץ של המפקדים הבכירים לוותר על מיקרו-ניהול ולתת גיבוי וחופש פעולה מלא ועצמאות לצוותים בשטח.

ערן: ברגע שאתה מקבל גיבוי ונותנים לך חופש, אז אני חושב שזה נותן המון יצירתיות, ובאמת כל פעם נתקלתי ביצירתיות מופלאה ואתה עובר בין היחידות אתה גם רואה, גולני עושים דברים מסוימים וצנחנים עושים דברים אחרים, וזה הכל נולד כתוצאה מיצירתיות של מפקדים גם אנחנו, ככוח חילוץ, החלטנו לנוע קדימה, יזמנו, מבעוד מועד, הכנו לנו עמדה שנוכל להיות אפקטיביים, ובאמת הלכנו קדימה. יצא שגם הפעלנו משם אש, היינו אפקטיביים, הרבה יוזמה, הרבה חתירה למגע ובלי פחד האמת, אני לא זוכר פחד.

ד"ר גילת: אז יאיר, אנחנו מדברים היום על מבצע שהתבסס כל כולו על יחידות קומנדו, אתה חושב שדי במבצעים כאלה זה יכול בכלל להיות תחליף לחיל רגלים גדול וכבד?

יאיר: Sun Tzu כתב ספר שנקרא "אומנות המלחמה" כבר לפני אלפי שנים ומזה כן, הוא היה אחד מההוגי דעות הצבאיים הכי חשובים, וכבר מהשם אתה מבין שמערכה וצבא זה אומנות, ובאמת באומנות לכל אומן יש סט של כלים, וגם המצביא, יש לו כל מיני כלים, הוא צריך להשתמש בהם באופן הרמוני והוליסטי, יש שריון ויש תותחנים ויש גם קומנדו. קומנדו יכול להיות בהפעלה נכונה, כמו שראינו בענבי זעם, תחת התנאים הנכונים, מאוד אפקטיבי, ולהציב את האויב על קרני הדילמה ולפגוע בו וכו'. אבל זה לא מספיק ואגב, חלק מההתניות זה, שבמקביל לקומנדו, גם יפעלו מאמצים נוספים כבדים יותר מהחזית. בענבי זעם זה באמת היה חסר, כלומר, הסיבה שענבי זעם לא הצליח לעצור את השיגורים ולנצח ולמוטט את כוחו של החיזבאלה, שרק הקומנדו פעל, והכוחות הרגילים לא עשו, וגם עמירם יגיד לך, כאמירה מקצועית שקומנדו זה לא פתרון אוטומטי להכול.

עמירם: תחליף למלחמה קלאסית לא, אבל היא צריכה להיות חלק מרכזי, כשהאויב שלך, ולא משנה השיטות שלו, האם זה גרילה או טרור, אלא זה ארגונים סמי-צבאיים, וב', שאין לך מטרה לכבוש את השטח, אלא יש לך מטרה לנצח אותם, לא להשתלט להם על השטח.

ד"ר גילת: אז יאיר, מה אתה למדת ממבצע ענבי זעם?

יאיר: אני חושב שהמבצע הזה הוא מבצע נדיר שמשלב בין איש תיאוריה והגות לבין, כן, שזה עמירם, וגם איש שטח, לבין היכולת הפוליטית, הפנים צבאית וגם של הבכירים שאפשרה לו את הדבר הזה. בפועל, מה שראינו, זה כנראה המבצע הכי מוצלח נגד חיזבאללה שהיה מאז ומעולם, צה"ל היה קרוב מאוד להכריע את כוחו הצבאי של חיזבאללה באפריל 96', וזה חשוב שנגיד. היו כל מיני סיבות, למה בסופו של דבר זה לא קרה, אבל בסופו של דבר, זה מערכה מאוד מוצלחת, עם אפס הרוגים, חייבים ללמוד אותה, וחייבים להשתמש בה באומץ, בלקחים ובדברים הטובים והנכונים שהיו שם, שבעיני הם גוברים מאוד על הליקויים. אני גם חושב שהמודל הזה של ענבי זעם הוא מודל מוצלח, ושאפשר יהיה בהרבה עבודה קשה ושינויים שנגזרים מטבע המלחמה ומהדברים שקורים, להפעיל אותו גם בעתיד.

ד"ר גילת: עד כאן הפרק שלנו על ענבי זעם.

תודה לעורך הראשי דורון רובינשטיין, לעורך יותם פוגל עיצוב סאונד ומוזיקה מקורית מור סיוון, על ההפקה והכתיבה מרים בלוך ותודה גם לאלון אביטל.

אנחנו נתראה בפרק הבא של ההסכת על המבצעים הגדולים של הכוחות המיוחדים שהופק על ידי מערכות בגלי צה"ל.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

10 views0 comments

留言


bottom of page