ההשתלטות על "קארין איי" הייתה הפעם הראשונה בתולדות שייטת 13 שבה הכוחות השתלטו פיזית על אוניית אויב כשהיא בתנועה, במרחק קילומטרים רבים מישראל. אבל יותר מהתעוזה הטקטית חסרת התקדים, המשמעות הגדולה של המבצע הייתה בהקשר האסטרטגי. כי התמונות של מצבורי הנשק האדירים שהיו על האוניה, חמישים טונות אמל"ח שיועדו לרשות הפלסטינית - עשו שירות אדיר למאמצי ההסברה הישראלית. זו הייתה ההוכחה החותכת של מעורבותה של הרשות הפלסטינית בטרור נגד אזרחים ישראלים, במימון וחימוש איראני. בפרק נחזור לרגעי המתח של המבצע עם דרור פרידמן, מפקד המבצע ורב אלוף במיל' שאול מופז שהיה הרמטכ''ל באותה עת, וכן עם ד"ר יועז הנדל, שירחיב על האפקט ההסברתי של המבצע בפרט, ושל הכוחות המיוחדים בכלל.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/02/2024.
קריינית: שומעים?
[דפיקות]
קריין: גל"צ הסכתים.
[מוזיקה דרמטית המלווה רחש סטטי, צליל מסוק ויריות]
תא"ל פרידמן: ירדנו למטה למחסנים, לחפש את האמל"ח. פה ציפתה לנו הפתעה כי אנחנו, לפי המודיעין ציפינו שיהיו מכולות, מכולות עם אמל"ח. אנחנו יורדים למטה, רואים שני מחסנים ענקיים גדולים. אחד מהם ריק לגמרי, אחד מלא כל מיני ג'אנק - צעצועים סינים כאלה, מזרונים, כל מיני דברים. ואין מכולות.
ד"ר גילת: שלום וברוכים הבאים לפודקאסט "המבצעים הגדולים של הכוחות המיוחדים" של מערכות וגלי צה"ל. אני אמיר גילת ואיתי נמצא גם יאיר אנסבכר.
יאיר: שלום שלום.
ד"ר גילת: בכל פרק נצלול לפעולת קומנדו משמעותית של צה"ל וננסה להכיר בעזרת המתכננים והמבצעים שלה את העולם הסודי, המסוכן, האכזרי ומלא האדרנלין של הכוחות למבצעים מיוחדים. הפעם, אנחנו עם מבצע "תיבת נוח", שמוכר בתור ההשתלטות על אוניית הנשק הפלסטינית, קארין איי.
תא"ל פרידמן: אנחנו מסיימים את ההשתלטות, אז ה... שני לוחמים מגיעים אליי. אחד זה הקשר שלי, בר יוסף, ואחד זה לוחם מהכוח, יוני. הם מוציאים מהאפוד שלהם את דגל ישראל, אומרים לי, 'המפקד, יש אישור לתלות על התורן?'.
ד"ר גילת: זה היה תת-אלוף במילואים דרור פרידמן, שהיה מפקד פלגת הלוחמים בשייטת 13 בזמן המבצע.
תא"ל פרידמן: אני אומר להם, 'יאללה, עלו'. מטפסים בזריזות על התורן, מורידים את הדגל שהיה, איזשהו דגל נוחות של האונייה, ושמים דגל ישראל.
יאיר: ההשתלטות על קארין איי הייתה הפעם הראשונה בתולדות השייטת שבה הכוחות בעצם השתלטו פיזית על אוניית אויב כשהיא בתנועה במרחק קילומטרים רבים מישראל. אבל יותר מהתעוזה הטקטית, שהיא גם כן חסרת תקדים, המשמעות הגדולה של המבצע הייתה בהקשר האסטרטגי, כי התמונות של מצבורי הנשק שהיו על האונייה, 50 טון אמל"ח, שהיו מיועדות לרשות הפלסטינית, התפרסמו בארץ ובעולם ועשו שירות אדיר למאמצי ההסברה הישראלית שלנו. זה הייתה בעצם ההוכחה החותכת של המעורבות של הרשות הפלסטינית בטרור נגד אזרחים ישראלים, וזה גם מה ששינה את דעתם של הממשל ושל הנשיא האמריקאי. בזכות זה היה אחר כך גיבוי ואור ירוק לתפיסה של הרשות הפלסטינית כאויב של ישראל, כמו שזה בא לידי ביטוי במבצע "חומת מגן".
ד"ר גילת: בפרק הזה נעסוק במבצע "תיבת נוח", באמצעים ובשיטות המיוחדות שיושמו בו וגם במשמעויות האסטרטגיות שלו. נדבר עם תת-אלוף במילואים דרור פרידמן, עם רב אלוף במילואים שאול מופז, שהיה הרמטכ"ל בזמן המבצע, ועם ד"ר יועז הנדל, שייט בעבר ואיש ציבור בהווה, שירחיב על האפקט ההסברתי של המבצע בפרט ושל הכוחות המיוחדים בכלל. אבל קודם כל, נחזור למה שהוביל למבצע הזה מלכתחילה.
[הקלטה] קריין חדשות א': גלי צה"ל. עכשיו שלוש ושלושים. באולפן עופר נוי עם המבזק. 16 בני אדם נהרגו בפיגוע החבלני שהיה הלילה בכניסה למועדון "דולפין דיסקו" באזור הדולפינריום בתל אביב. הרוג נוסף הוא המחבל המתאבד.
[רחש סטטי]
[הקלטה] קריין חדשות ב': פיגוע במרכז ירושלים. לפחות 12 בני אדם נהרגו בפיגוע שהיה שהיה בצהריים בצומת הרחובות יפו וקינג ג'ורג', סמוך למסעדת סבארו.
[רחש סטטי]
[הקלטה] קריינית חדשות: בבית העלמין בבית שאן מובאת למנוחות סימה פרנקו בת ה-24 שנהרגה בפיגוע ירי שהיה הבוקר בכביש הבקעה.
[רחש סטטי]
[הקלטה] קריין חדשות ג': 10 בני אדם נהרגו ו-188 נפצעו בפיגוע משולש שהיה הלילה במרכז ירושלים. סמוך לשעה 11 וחצי בלילה התפוצצו בהפרש של כמה שניות שני מחבלים מתאבדים במדרחוב של בן-יהודה. רבע שעה אחר כך, סמוך לחצות, התפוצצה מכונית תופת ברחוב הרב קוק הסמוך.
ד"ר גילת: אנחנו מדברים על שנת 2002, שיא האינתיפאדה השנייה. מאות ישראלים נהרגים ואלפים נפצעים בפיגועים ברחבי הארץ - בבתים, ברחובות, במסעדות ובאוטובוסים. רובם הגדול של הפיגועים, שקורים כמעט על בסיס יומיומי, יוצאים משטחי הרשות הפלסטינית. וכמו אז, גם היום, ניסיונות הברחות נשק לשטח הרשות היו דבר שבשגרה. בשלושה בינואר 2002 דרור פרידמן, מפקד פלגת הלוחמים בשייטת 13, נמצא בכלל בהר גריזים בשכם.
תא"ל פרידמן: אנחנו בדיוק גולשים למטה בדרך לעוד מעצר מבוקשים, משהו שעשינו כמעט כל לילה באותה תקופה.
ד"ר גילת: לא תפקיד קלאסי של השייטת.
תא"ל פרידמן: תקרא לזה ערכים, תקרא לזה רצון להיות רלוונטי. היינו הרבה מאוד באותה תקופה בפעילות יבשתית לגמרי. ועוצרים אותי, אומרים לי תחזור בחזרה. אני שואל למה? אנחנו... תנו לסיים את המבצע.
[קול הבוקע ממכשיר קשר]: תעלה מולי את המברג שלך.
תא"ל פרידמן: תחזור עכשיו, דחוף. חוזר ליחידה. מי שפוגש אותי שמה זה איתמר, הקמ"ן של היחידה. אנחנו נכנסים לחדר, במקרה זה היה חדר של סגן מפקד השייטת. יש לו מפה כזאת גדולה על הקיר. מצביע לי על אזור הים האדום, דרומה, אומר לי, מכיר? אני אומר לו, הרבה זמן כבר לא היינו שם. אז הוא אומר לי, תכיר, אתה עוד מעט נוסע לשם. ובעצם כאן התחלנו להתוודע לפרטים המודיעינים הראשונים של המבצע.
ד"ר גילת: המודיעין שהתקבל בצה"ל הצביע על משלוח נשק משמעותי שעושה את דרכו מאיראן לישראל. יאיר, כשמתקבלת ידיעה כזאת, מה האפשרויות שעומדות בפני הדרג הפיקודי? אלו שיטות נוסו בעבר כדי לעצור הברחות כאלה?
יאיר: מערכת הביטחון הישראלית עוסקת המון שנים במצוד גלובלי אחרי אמל"ח רגיש שמיועד נגדנו, מנשק בלתי קונבנציונלי, אבל גם אמל"ח רגיל, קונבנציונלי, שהוא מוגדר משנה משחק, כזה שיכול לתת לאויבים שלנו איזשהו סוג של יתרון או שיפור יכולת משמעותי. כל מקרה נבחן לגופו. ברור שמול הרצון לסיכול תמיד יש כל מיני שיקולים, כמו הרצון לא להסתבך באופן דיפלומטי או משפטי אם משהו מסתבך, עם מדינות, עם גורמים בינלאומיים. ומבחינה טכנית, הגישה המבצעית, בסוף זה מטען. מטען יכול... אפשר לעשות מולו כל מיני דברים, מלשחד פקידים בדרך כדי להעלים עין או לגנוב אותו, ועד סוגים שונים של חבלה, מתוחכמת יותר או פחות. ככה למשל ספינות שנושאות אמל"ח בלב ים עלולות פשוט לטבוע, לפעמים אפילו בנמל המוצא שלהם. נמל זה מקום שמנסים מאוד להגן עליו, אבל ברגע שספינה נמצאת בו, היא מטרה מאוד מאוד ברורה לעין מקצועית שמחפשת ויודעת מה היא עושה.
ד"ר גילת: אבל בשייטת חשבו על דרך אחרת, מורכבת ונועזת יותר.
תא"ל פרידמן: אנחנו, כאנשי קומנדו, רוצים למצות את יתרון ההפתעה. ולכן אנחנו מעדיפים לעשות את זה בתנאים מבצעיים פחות טובים, יותר רחוקים, בים האדום, אבל למקסם עד הסוף את יתרון ההפתעה.
ד"ר גילת: מפקדי השייטת תמכו בהשתלטות מוקדמת על הספינה כשהיא בים סוף במקום לחכות שהיא תגיע עד לים התיכון. ההחלטה עברה כעת למפקדים הבכירים ובראשם הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף שאול מופז.
רא"ל מופז: זאת הייתה החלטה מאוד קשה. באותה העת, מכל מיני סיבות, לא היו לנו פלטפורמות גדולות של סטי"לים, צוללות וכן הלאה, באזור הים האדום. ולא היה לנו את הזמן להעביר פלטפורמה כזאת לים האדום בגלל הדחיפות של המבצע. ויש מצבים שבהם צריך להחליט כן או לא, אני לא רציתי לקחת את הסיכון להמתין לה בים התיכון כי חששתי שהיא תעבור דרך תעלת סואץ' ותגיע למצרים. וזאת הייתה באמת התוכנית המקורית שלהם, של הפלסטינאים.
ד"ר גילת: ההחלטה להשתלט על הספינה בים סוף התקבלה, וכעת נותר להתכונן למבצע.
תא"ל פרידמן: בעצם אני בחרתי להתרכז בשלושה דברים - בלימוד המודיעין, בתכנון מבצעי, וכן, אקט אחד טכני שאותו היינו חייבים לתרגל, זו הגלישה ממסוקים, מה שקוראים שיטת הפאסט-דרופ, (fast-drop) שאנחנו הכרנו אותה כי התאמנו עליה עם כוחות מיוחדים בחו"ל, אבל היא לא הייתה מבצעית בארץ. המושג אומר שבמקום הגלישה המסורתית ממסוקים באמצעות מה שקוראים חבלי סנפלינג, כלומר גלישה מבוקרת כזאת או אחרת, פה אתה מגיע מעל היעד, זורק שני חבלים עבים משני צידי המסוק ופשוט בידיים עם כפפות, ללא שאתה מחובר לשום דבר, אתה גולש למטה במהירות, בגלל זה ככה זה נקרא פאסט-דרופ. השיטה שנבחרה זה שאנחנו מגיעים בשני גלים. גל ראשון, מה שאנחנו קוראים גל א' שקט, שהמטרה שלו הייתה להיצמד באמצעות סירות, כלי שייט של השייטת, לגוף האונייה המבריחה ולטפס בסולמות בצורה חשאית ולהגיע ממש עד הגשר, ששמה סימנו אותו כנקודת האפס. הפריצה לגשר עם שתי כוחות משני הצדדים ועל זה שמנו שני צוותים. זה היה גל א' שקט והכנו לו כגיבוי גל ב' רועש, במסוקים, בשיטה הזאתי של הגלישה באמצעות הפאסט-דרופ, שהוא היה גם גיבוי לגל א', והוא היה גם חליפי לגל א' במידה וכתוצאה ממצב ים או תקלה או התגלות מוקדמת צריך לעשות 'פעל' מהיר.
יאיר: לכל מבצע גלוי יש נקודת אפס. זוהי הנקודה הקריטית שבה למעשה נשברת הדממה ועובד יתרון ההפתעה של הכוח. אז מתחיל החלק הרועש והגלוי של ה... בדרך כלל גם האלים, של המבצע. השאיפה של מְבַצְּעִים זה לדחות את הנקודה הזאת לשלב כמה שיותר מאוחר במבצע כדי להשיג עליונות טקטית ויחסית על האויב, זה בעצם יתרון ההפתעה. השלב הראשון, השקט, נועד להביא את הכוח לקרבת היעד וגם למקם אותו באופן כמה שיותר נוח בדיוק לטובת הרגע הזה, כמו למשל להציב צלפים, למקם מארב, לפרוש אמצעי לחימה, תצפית או כל דבר אחרי שיתן לנו יתרון כי הרי מיד אחרי נקודת האפס קוראים לזה hell break loose והאויב מתחיל להגיב בכל הכוח. במקרה שלנו השייטת רצתה שיהיו כמה שיותר לוחמים שלה על הספינה לפני שהצוות מבין שמשהו קורה ומנסה לשבש את זה. אפשר אולי להמשיל את זה למסיבת הפתעה. אתה רוצה שבעל היום הולדת יגלה שהכנת לו הפתעה כמה שיותר קרוב למועד, שכולם כבר בחדר מוכנים עם הבלונים וצועקים "הפתעה", ואז כבר אין לו ממש מה לעשות חוץ מלהיות מופתע.
תא"ל פרידמן: ידענו שהכוח מסוקים לגלישה, הוא יהיה זמין לרשותנו כחצי שעה במעגלי המתנה ואם לא נצליח לבצע בחצי שעה הזאתי, הוא צריך להתקפל חזרה לארץ בגלל דלק. אבל בפועל זה מה שהיה. הפלגנו, עשינו איזושהי הונאה קטנה בחזית של האונייה על נתיב ההפלגה שלה קדימה, תאורות ודברים כאלה, כדי שימשוך את תשומת לבם לשם, ואנחנו הגענו בירכתיים של הספינה, ארבע מורנות, בכל מורנה כשמונה לוחמים, שניים דופן ימין, שניים דופן שמאל.
ד"ר גילת: מורנה היא סירת קומנדו שמיועדת לפשיטה מהירה.
תא"ל פרידמן: אני במורנה הראשונה של דופן ימין, ובצד שמאל גולדפוס שהוא היה מפקד היחידה המשתלטת. ומתחילים להתקרב. אני עוד זוכר, זה היה מאוד מתוח כל האירוע, פעם ראשונה ולב ים וזה וזה. אני עוד מסתובב ללוחמים שאיתי, אני אומר להם, תנסו גם ליהנות, כאילו, בסוף מכל המתח הזה, קצת כדי ככה... להוציא מהם את המתח. ניגשים, מצליחים לטפס בשקט. חצי מהכוח כבר נמצא על האונייה. ובשלב הזה, ספינת הפיקוד של השייטת, שנקראת זהרון, זה כלי שייט קצת יותר גדול עם אמצעי חפ"ק ואמצעי ראייה, הוא מדווח שיורד אדם בדופן ימין בגרם מדרגות מהגשר למטה. אנחנו ממתינים לו, תופסים אותו, כופתים אותו ומשאירים עליו לוחם, וממשיכים, בינתיים ממשיכים בשקט. שתי הסירות הראשונות מעלות את הלוחמים, יוצאות החוצה, הסולמות נשארים, שתי הסירות האחרות מתקרבות ומעלות את הלוחמים. ובעצם צבירת הכוח מושלמת תוך כדי התקדמות של החוד העיקרי לכיוון הגשר. מצליחים להגיע למצב שסימנו אותו כנקודה הרצויה, כלומר נקודת אפס - פריצה משתי הדפנות של הגשר. מטפסים, שלושה גרמי מדרגות, שלוש קומות. אונייה בינונית, אמרתי, לא גדולה במיוחד. מגיעים, אני יודע מגולדפוס בצד השני שהוא מוכן לפריצה בצד שמאל של הגשר, אני בצד ימין, ואז אני מסמן למפקד הצוות שהיה לפניי, גרשוני, 'רשאי'. רם נותן לי מהסירות, המסוקים של הפאסט-דרופ שהיו במעגלי המתנה, מעגלי רעש, נתן להם אישור להיכנס. יש את הבן אדם שתפסנו למטה על הסיפון, זה שתפסנו בגשר, ועוד אחד בגשר עצמו, זה האנשים הָעֵרִים שהיו על האונייה. תופסים אותם מהר. שאר הכוח שוטף כל אחד למקומו על פי תוכנית. כל אחד יש לו את הקומה שלו. אנחנו בעצם יורדים מהגשר דרך הגרם מדרגות הפנימי לתוך המגורים. תופסים את כל האחרים במיטות ישנים. שאני עוד רואה את הלוחמים הולכים כל אחד לחדר שהוא היה מתוכנן אני רואה את המסוקים נכנסים, גולשים כמתוכנן. חצי מהכוח רץ לחרטום לאבטח אותו, וחצי היה מוכן לגיבוי לטובתי במידה ויש הסתבכות. ולמעשה תוך דקות ספורות אני מדווח לרם מאחור: [בקול הבוקע ממכשיר קשר] האונייה בידינו, הכל שקט. [בקול רגיל] בעצם השלמנו את ההשתלטות בלי לירות אף כדור.
ד"ר גילת: ההישג של השייטת היה אידיאלי - השתלטות שקטה תוך דקות ספורות. ועדיין, כל עוד הנשק לא נתפס, זו עלולה להיות פארסה של ממש.
תא"ל פרידמן: אני עוד בעשייה, אז אני כאילו, יש לי מה לעשות, אז אני פחות לחוץ. אבל אני מתאר לעצמי, בשרשרת הפיקוד, מה עובר על רם בזהרון הפיקוד, ויותר מזה, מה עובר על כל צמרת צה"ל שנמצאים במטוס חפ"ק שנמצא מעלינו ומסתכל.
ד"ר גילת: גם הרמטכ"ל חש היטב את הדרמה.
רא"ל מופז: טוב, ברגעים האלה היה מתח גדול מאוד. אתה יודע, הם בדקו מחסן ראשון - ריק, מחסן שני - ריק.
תא"ל פרידמן: מי שניהל את כל האופרציה זה הקפטן, בחור בשם עומר עכאוי. הוא ידע על האמל"ח, כל השאר היו מלחים פחות או יותר רגילים, וגם לאחר מכן הם נחקרו ודי מהר שוחררו. ועומר ועוד איש קשר אחד שהיה בסוד העניינים הם נשארו לאחר מכן. מושיבים אותו באיזה חדר שקט. גולדפוס מניח אקדח על השולחן ואומר לו, בבקשה תתחיל לדבר או שאנחנו מפה מידרדרים. אחרי חקירה מאוד קצרה הוא נשבר, לקח אותנו למטה איפה שהיה את המחסן מלא צעצועים, הצביע ואמר, פה למטה, תחפשו. לוחמים מתחילים לזרוק בידיים הכול הצידה ופתאום אנחנו רואים שתי סירות גומי קטנות מקופלות. הבנו שאנחנו בכיוון. ממשיכים, מזיזים אותם הצידה, ולמעשה נגלה לנו המיכל הראשון שבדיעבד היום ידוע שזה באמת לא היה במכולות, זה היה בגלילים אטומים מאוד מאוד גדולים שבתוכו הם דחפו את האמל"ח.
יאיר: מכלים תוצרת איראן שמיועדים...?
תא"ל פרידמן: מכלים תוצרת איראן, שנבנו יעודיים למשימה הזאתי, כמה עשרות כאלה. שהשיטה שאותה הם התכוונו לעשות זה אכן להעלות בתעלת סואץ', להיכנס לים תיכון, להגיע מול חופי עזה, להטיל את המיכלים האלה בעומק של 20-30 מטר, לנסוע עם האונייה, ואז היו אמורים לצאת דייגים עזתים, לרדת בצלילה, לנפח... היה כבר מיכל מוכן בכל... בכל אחד מהמיכלים האלה בלון צלילה לנפח אותו, להציף אותו לגובה פני המים ולגרור אותו.
ד"ר גילת: בתוך אותם המיכלים הוחבאו כ-50 טונות של אמצעי לחימה.
רא"ל מופז: צריך לדעת, שהיה פה דיל אסטרטגי בין הרשות הפלסטינית, משמרות המהפכה, חיזבאללה ואיראן. והדיל הזה אמר: אתם תתנו לי אמצעי לחימה לערפאת ואני אתן לכם דריסת רגל ברשות הפלסטינית, ברמאללה וטול-כרם. אפשר להבין מה היה קורה אם חלילה הדיל הזה היה מצליח. בסיפור הזה, ערפאת יזם את זה וביקש את זה, ח'אמנאי ידע ואישר, וזה התחיל לגלגל. מתי? זה התחיל לגלגל ביולי 2000, כשהטרוריסט הזה, ערפאת, הולך לכאורה לקמפ-דיוויד לשאת ולתת עם קלינטון וברק להסכם שלום, הוא, באותו זמן, מזמין את האונייה הזאת. צריך להבין את הראש שלו. לא רק מזמין את האונייה הזאת וה-50 טון, בתוך ה-50 טון האלה היו 2.3 טון TNT C4, שזה יועד למתאבדים. תשמע, אני עשיתי חשבון שעם ה-2.3 טון TNT הזה, ערפאת היה יכול לייצר בין 450 לעוד 500 מתאבדים לתוך שטחי ישראל. אתה מבין מה זה? שכל האינתיפאדה הזאת וחומת מגן בימים שלפני ואחרי, היו 170 מתאבדים שהסבו לנו נזק עצום, תחשוב על עוד 400-450 עד 500 מתאבדים נוספים. זה היה עושה לנו פה נזק אסטרטגי בל ישוער, שגם כך הוא היה גדול.
ד"ר גילת: לאחר ההשתלטות המוצלחת ומציאת האמל"ח, ללוחמים נשאר עוד אתגר אחד - לחזור הביתה בשלום. הדרך לנמל אילת הייתה רצופה קשיים - ים שהלך ונהיה סוער וחיילים תשושים. אחרי שלושה ימים של הפלגה הקשה, הכוח נכנס למים הטריטוריאליים של ישראל.
תא"ל פרידמן: עכשיו אנחנו מבינים שזה משהו מסדר גודל אחר, שכשאנחנו מתקרבים לאילת אנחנו רואים, כל המזח של בסיס אילת מלא אנשים. אנחנו רואים את כל העיר עומדת מסביב. אז הבנו שזה משהו גדול וכנראה יהיה פה הד תקשורתי רחב. גם עשינו אפילו איזה תוכנית קטנה, איך אנחנו יורדים בשקט מהאונייה, איך שאנחנו נקשרים, כדי לא להיחשף פה למצלמות.
[הקלטה] כתב חדשות: התפאורה מושלמת - ברקע ספינת הנשק קארין איי, הפעם עם דגל ישראלי בראש התורן, על הרציף כמויות הנשק המדהימות.
[הקלטה] רא"ל מופז: ניסיון הברחה זה, מעיד כאלף עדים, על כוונותיה של הרשות הפלסטינית להמשיך במדיניות הטרור והאלימות ולהפוך את הפיגועים לקטלניים יותר, כאלה שיפגעו יותר בעומק מדינת ישראל.
ד"ר הנדל: אני היום, כאיש ציבור, נורא קל לי, אני רואה כזאת תמונה, אני ישר מבין שזה אירוע תקשורתי ששווה להפוך אותו למשהו תודעתי.
ד"ר גילת: זה יועז הנדל, שייט לשעבר ואיש ציבור בהווה.
ד"ר הנדל: אבל בצבא כשאתה סגור באיזה בועה ואתה... התקשורת זה האויב, אתה לא רוצה שהם יתקרבו אליך, ועוד השייטת - אתה חושב שכל תפקידך הוא לירות כדורים ולפגוע ולחסל את היריב, אז קשה לך לחשוב על זה. זאת אומרת, זה מיינדסט שונה. תיקח בן אדם מהאזרחות, תוריד אותו מהמדים, תגיד לו יש לך אירוע, יש פה אונייה עם כלי נשק שאיראן שלחה ל... הוא ישר יגיד לך: 'בוא, חייבים לפרסם את זה'. אבל כשאתה עם מדים ועם נשק לפעמים אתה לא חושב ככה.
ד"ר גילת: ואכן, התמונות של אותו מאגר נשק בלתי נתפס בגודלו, שנפרש בקפידה באחד הרציפים בנמל אילת, התפרסמו ברחבי העולם ועוררו הדים תקשורתיים רבים.
תא"ל פרידמן: מה שאני מספר לך עכשיו, זה אני יודע בדיעבד כי ישבתי עם קופרווסר, שהיה אז רח"ט המחקר, הוא נשלח לארצות הברית, ביקש פגישה עם ראש ה-CIA. הוא נכנס, הוא אומר, הבחור יושב עם שני מגפיים על השולחן, נראה משועמם בעליל, ואומר, 'יאללה, רק תגיד מה שיש לך ותיגמר'. ולאט לאט שהם מציגים לו את הנתונים ואת התמונות ואת הכול, הוא פתאום התעניין, אומר 'חכה רגע', רץ עם זה למקום אחר. הם מבינים את מה שרצינו להוכיח, וזה היה נקודת מפנה ביחס שלהם לערפאת, ובעצם, ביד היותר חופשית, שאנחנו מדינת ישראל קיבלנו.
רא"ל מופז: המבצע הזה היה אסטרטגי. הוא חשף את הפרצוף האמיתי שלו והוא נתפס על חם כטרוריסט.
ד"ר גילת: במילים אחרות, המשמעות של תפיסת הנשק הייתה כפולה. מצד אחד, טקטית - האמל"ח לא הגיע לידי המחבלים ולא פגע בישראלים חפים מפשע. מצד שני, הייתה כאן גם תרומה הסברתית שהובילה לשינוי אסטרטגי. התמונות השפיעו על דעת מקבלי ההחלטות בעולם, מה שהוביל בסופו של דבר לשינוי המדיניות בשטח.
ד"ר הנדל: אנחנו מבינים היום שרוב המבצעים של מדינת ישראל בסוף הם מבצעי תודעה. גם כשאתה מסכל מישהו יש לזה אפקט תודעתי. ולכן, מכיוון שרוב המבצעים הם מבצעי תודעה, אתה הרי... אנחנו הרי לא במלחמות שתפקידם לכבוש שטח ולהשיג עוד מקורות אנרגיה או משאבי טבע. אנחנו במבצעים שנועדו לייצר מסר לצד השני. אם היה אפשר לייצר את המסר בשיח אז לא היה צריך מלחמה, הפעלת כוח צבאי. מכיוון שאי אפשר, אתה מפעיל את הכוח הצבאי כדי להעביר מסר. המסר הזה יכול לעבור בכמה אופנים, בעיקר בזה שהצד השני יבין שהעלות מול תועלת היא לא במקום המתאים כדי שהוא ימשיך להיאבק פיזית נגד מדינת ישראל. וכשאתה מעביר את המסר הזה, אתה מעביר אותו לציבור שלו, שזה אחד מקהלי היעד, אתה מעביר לדרג מקבלי ההחלטות, ולפעמים גם אין ברירה - אתה מעביר אותו בזה שאתה פשוט שם ומשמיד את היריב.
יאיר: לוחמים ומפקדים ביחידות כאלה לא מתעסקים בצד התודעתי, פשוט כי הם עסוקים בדברים הרבה יותר איזוטריים, כמו איך לבצע את המשימה שלהם ולחזור הביתה בחיים. אבל מונח כאן פרדוקס, כי דווקא הפעילות שלהם עשויה להיות מאוד משמעותית גם בהקשרים האלו ולהשפיע אפילו אסטרטגית. מי שהבין את זה מצויין, אגב, היו דווקא הטרוריסטים. אגב, זה אחד המאפיינים המובהקים של טרור מודרני מאז שנות ה-70 של המאה ה-20: אתה עושה פיגוע קינטי, טקטי, במקום אחד ומהדהד אותו אסטרטגית לכל העולם כולו.
תא"ל פרידמן: אני כל חיי הבוגרים הייתי איש קומנדו, לוחם ומפקד. אתה כל החיים שלך רוצה, אחד, לעשות פעולות טקטיות, מבצעיות, מעניינות, תורמות וכו' וכו'. אבל מעבר להצלחה המבצעית אתה גם רוצה שיהיה לזה תועלת גדולה ככל הניתן. עכשיו, תועלת ממבצעי קומנדו או שאתה עושה צבר של מבצעים שהיא משפיעה על משהו, או שאתה מצליח באמת לעשות איזשהו מבצע בודד שהוא... נותן תהודה כל כך רחבה שזה מגיע גם לרמה האסטרטגית, ואין הרבה כאלה. המבצע הזה ייחודו היה בחיבור בין יכולת מבצעית או הצלחה מבצעית טקטית בשטח מאוד מאוד טובה, ותרגום שלה להישג אסטרטגי יוצא דופן. עכשיו, זה... זה חלום של מפקד בקומנדו שהוא יגיע לכזה... לכזה דבר, כל המבצעים המיוחדים.
ד"ר הנדל: זה אומר, שבסוף הלוחם הקטן ביחידה המיוחדת, יכול להשפיע עליי כשר בממשלה ועל תהליכי קבלת ההחלטות שלי. המבצע שהוא עושה, ההחלטה שהוא מקבל בשטח, יכולה להשפיע בסוף על הקבלת החלטות שלי בקבינט או בממשלה, וגם לפעמים על תמונת הניצחון או על קו הסיום של מלחמה או מבצע.
ד"ר גילת: בשנת 2010, כשמונה שנים אחרי מבצע "תיבת נוח", שייטת 13 ביצעה השתלטות נוספת על אונייה בתנועה. גם אז המבצע התנהל מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל ועורר הדים בעולם, אבל הפעם ההשלכות על ישראל היו קשות. אנחנו מדברים על ההשתלטות על אוניית המאווי מרמרה שהייתה בדרכה מטורקיה לרצועת עזה כשעל סיפונה פעילים פוליטיים, תומכי חמאס וציוד הומניטרי. ישראל סירבה לאפשר את פריקת הציוד של האונייה בנמל עזה והציעה לאנשי המשט להעבירו לידי ישראל לצורך בדיקה. לאחר מכן, להכניסו אל הרצועה באמצעות הצלב האדום. אנשי המשט סירבו, המשיכו בדרכם לכיוון עזה, ובישראל לא נותרה ברירה אלא להשתלט על האונייה. לוחמי השייטת נתקלו בהתנגדות עזה מצד הפעילים שנאבקו בחיילים בסכינים, באלות ואף ירו לעברם בנשק חם. הפעולה הסתיימה עם תשעה נוסעים הרוגים, סערה ציבורית בישראל ובעולם, ופגיעה חסרת תקדים ביחסי ישראל-טורקיה. ההשלכות התודעתיות היו עצומות.
[הקלטה] קריין חדשות: מועצת זכויות האדם של האו"ם אישרה לפני שעה קלה את ההחלטה הקוראת לעריכת חקירה בינלאומית לפעולת צה"ל לעצירת המשט. הקבינט המדיני-ביטחוני מתכנס כעת שוב בעקבות האירועים ואמור לדון בין היתר בחקירת המבצע.
[רחש סטטי]
[הקלטה] קריינית חדשות: ראש הממשלה שם, טאיפ ארדואן, מוכיח שהמשבר הנוכחי הוא חמור ביותר מבחינתם [קטע אודיו של ארדואן בטורקית] - ישראל הולכת לאבד את הידידה הגדולה ביותר שלה באזור, היחסים בין המדינות לא ישובו לקדמותם, אמר ארדואן.
ד"ר הנדל: אין לך פה משוואה שאתה יודע איך היא נראית בדיוק בסוף. יש המון השפעה לאיך שהדרג המדיני, אני, מוציא את זה החוצה. אם מישהו היה בא ואומר, היה לנו מבצע מצוין, נתקלנו ב... לחימה למרות שבאנו רכים, נתקלנו שם בלחימה, חיסלנו את המחבלים ועצרנו את כל היתר, ואנחנו מודעים כאן שאף אחד לא יגיע יותר בצורה כזאת, זה היה נראה אחרת. עכשיו, אנחנו במבצע הזה גם אכלנו את הדגים המסריחים וגם גורשנו מהעיר, כי גם לא העברנו מסר נחוש וגם חטפנו מטורקיה ונוצר משבר גדול.
ד"ר גילת: יאיר, מה ההשוואה בן קארין איי למרמרה יכולה ללמד אותנו על החשיבות התודעתית של המבצעים המיוחדים?
יאיר: אמנם ליחידות האלה בדרך כלל אין בדנ"א את הרצון להיחשף, אפילו להפך. אבל מוכרחים להבין, וגם הם מוכרחים להבין, שעצם הפעילות שלהם היא עניין תודעתי גדול פוטנציאלית, בטח במבצעים שיש להם פרופיל תקשורתי גבוה ושלציבור הרחב יש המון ציפיות מהם. ולכן, גם הצלחה, אבל גם חלילה כישלון, שקשור בהם, זה משהו שיזכה כנראה להדהוד תקשורתי מאוד רחב ותהיה לו השפעה פסיכולוגית על ההמונים. אז יש לך כאן בפרק שלנו שתי דוגמאות טובות - בשתיהן ספינות בלב ים שעולה עליהן כוח שייטת, ושתיהן התפרסמו מאוד בכל העולם. האחת נחשבת מבצע מוצלח מאוד שהוסיף נקודות ליוקרה הישראלית והשני הפך לחרב פיפיות והזיק לשם של ישראל. המכנה המשותף המפתיע של שתי הדוגמאות האלה זה שמלכתחילה אף אחד לא התעסק בלהבין את גודל הפוטנציאל והחשיבות התודעתית והפסיכולוגית. אמנם קרה מה שקרה בשטח, אבל לא ישבו ותכננו איך וכמה חשוב לספר לנו את הסיפור.
תא"ל פרידמן: הפעולה הסתיימה, הרשינו לעצמנו איזה יום מנוחה, ארוחת ערב כמו שצריך ולמחרת חזרנו לשגרה.
ד"ר גילת: נשלחתם שוב לשכם. אתה סוגר מעגל.
תא"ל פרידמן: כן, למציאות של... כן, של יהודה ושומרון. וזה בסדר, אחלה, זה מה שאנחנו צריכים לעשות.
ד"ר גילת: עד כאן הפרק שלנו על קארין איי. תודה לעורך הראשי דורון רובינשטיין, לעורכת מרים בלוך, עיצוב סאונד ומוזיקה מקורית - מור סיוון, ועל ההפקה לאלון אביטל. נתראה בפרק הבא של "המבצעים הגדולים של הכוחות המיוחדים" שהופק על ידי מערכות וגלי צה"ל.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments