בשנות השבעים ביירות הייתה אחת הבירות השוקקות במזרח התיכון. היא הייתה גם מקום מושבם של בכירי אש''ף, ארגון הטרור שהיה אחראי לרציחתם של הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן. במבצע אביב נעורים יצאו כוחות צה''ל מסיירת מטכ''ל, הצנחנים והשייטת למבצע בלב ביירות כדי לסגור איתם חשבון. המבצע הוא פרי שיתוף פעולה יוצא דופן, יחסית לנהוג אז, בין צה''ל למוסד שסיפק את המידע על ראשי אש''ף בזכות סוכנת שהושתלה בבירת לבנון. על מהלך המבצע ושיתוף הפעולה בין הארגונים מספרים אבנר שור ואבירם הלוי, יוצאי סיירת מטכ''ל ומי שרואים את עצמם כהיסטוריונים שלה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/02/2024.
פתיח: שומעים? גלצ הסכתים.
[מוסיקת פתיחה]
[הקלטה] מוקי בצר: "אהוד ברק שהיה גם לא גבוה במיוחד וגם בייבי פייס, אז הוא היה הבת, עמירם לוין שהיה קטנטן אז גם, למרות שהיה מצולק והוא היה פצוע ולא נראה לי גם שהיה לו בייבי פייס. המאפרת של המוסד איפרה אותנו בצורה כזאת שכל מי שהיה מחופש לאישה נראה בדיוק כמו אישה עם פיאה נוכרית וכל האביזרים וכל הבגדים והכל זה יוצא מהכלל."
ד"ר גילת: שלום וברוכים הבאים לפודקאסט המבצעים הגדולים של הכוחות המיוחדים של מערכות וגלי צה"ל. אני אמיר גילת ואיתי נמצא גם יאיר אנסבכר.
יאיר: שלום אמיר.
ד"ר גילת: בכל פרק נצלול לפעולת קומנדו משמעותית של צה"ל וננסה להכיר בעזרת המתכננים והמבצעים שלה את העולם הסודי, המסוכן, האכזרי ומלא האדרנלין של הכוחות למבצעים מיוחדים. הפעם אנחנו עם מבצע "אביב נעורים", פעולה משולבת וחסרת תקדים של צה"ל והמוסד בלב ביירות בשנת 1973, שמטרתה חיסול שלושה ממנהיגי הפת"ח.
[הקלטה] מוקי בצר: "אתה הולך למבצע רגיל, אתה אין לך, אתה לא מכיר את האנשים, אתה פוגע במחבלים בבסיס או בכל מקום אחר במארב, אתה לא יודע מי הם. ופה אנחנו פוגעים באנשים שאנחנו יודעים מי הם, התמונות שלהם מול העיניים".
ד"ר גילת: זה אלוף משנה במילואים מוקי בצר, הוא פיקד על חוליה אחת מתוך שלוש של סיירת מטכ"ל שפשטו על היעד המרכזי במבצע: שני בניינים בלב ביירות. באותם בניינים התגוררו כמאל עדואן, ראש הגזרה המערבית של הפת"ח, האחראי על הפעולות בישראל ובשטחים, כמאל נאצר, דובר הארגון ואבו יוסף אלנג'אר, סגנו של ערפאת, ראש מנגנון המודיעין המבצעי וראש ארגון ספטמבר השחור.
[הקלטה] אבירם לוי: "הציגו את זה לרמטכ"ל, אז הוא אמר יפה מאוד אבל תביאו לי עוד יעדים, אנחנו לא מגיעים לביירות כל שני וחמישי, אם אנחנו כבר מגיעים אז אני רוצה", אומר הרמטכ"ל אלעזר דדו, "שיהיה בשר."
ד"ר גילת: זה אבירם הלוי שהתגייס לסיירת מטכ"ל כמה שנים אחרי אביב נעורים והיה לימים סגן מפקד היחידה, כיום מתעסק אבירם בהיסטוריה של סיירת מטכל ומכונה "שומר המורשת של היחידה"
[הקלטה] אבנר שור: "זה לא רק בשר. זה גם מהחשש שלהם כשהפעולה הזאת תיכשל, ואז כל ההגעה ההירואית הזאת לבירות ואחר כך החזרה חיים או מתים תהיה לשווא"
ד"ר גילת: וזה אבנר שור ששירת בסיירת מטכ"ל בזמן המבצע אבל לא השתתף בו. הוא חיבר עם אבירם הלוי שורת ספרים על יחידות מיוחדות, בהן על סיירת מטכ"ל ושייטת 13. בימים אלה הוא כותב ספר שעוסק באביב נעורים. אחיו של אבנר, סגן אבידע שור זיכרונו לברכה, נפל במבצע שהוביל כוח צנחנים ליעד נוסף בלב ביירות.
יאיר: במבצע הזה יש חמישה כוחות שלכל אחד יש יעד. ארבעה מהם ברחבי העיר ביירות ועוד אחד בצידון. ושני הכוחות העיקריים בעצם פושטים על שני יעדים בביירות. סיירת מטכ"ל על יעד העיקרי ששמו "אביבה", שני בניינים בני שמונה קומות בלב ביירות, באחד מהם יש שתי דירות בהם גרים שני מחבלים ובבניין השני - המחבל השלישי. וברובע פקהני יש את הבניין שבו חיים, עובדים וכנראה גם גרים עשרות פעילים של החזית העממית של חוואתמה והוא היעד של הצנחנים בפיקודו של אמנון ליפקין שחק מג"ד חמישים, שרוב הכוח הם הממפ"אים שלו מהגדוד, נבחרת פלוס שני בכירים בסיירת צנחנים שיודעים לירות באקדחים. תפקידם של לוחמי הצנחנים היה להניח מטען בבניין ולפוצץ אותו על דייריו.
ד"ר גילת: אם תסתכל, יש הבדל מאוד מאוד משמעותי בין הפעולה של סיירת מטכ"ל לפעולה למשל של הצנחנים וזה העניין הכירורגי, סיירת מטכ"ל התמחתה מקדמת דנן בפעולות כירורגיות. לפעמים זה פעולות מה שאנחנו קוראים אג"מיות ולפעמים זה פעולות מודיעיניות אבל זה תמיד להגיע לבן אדם אפילו ללב של הבן אדם, וסיירת צנחנים הם לא התאמנו הם לא ידעו לעשות את הדברים האלה אז הם באמת ידעו לפוצץ את הבניין ואחר כך התפתח שם הקרב, שבאמת בעיניי, זה היה אחד הקרבות אולי הכי הירואיים במבצעים המיוחדים אי פעם עד היום אולי.
יאיר: מלבד סיירת מטכ"ל והצנחנים שפעלו בלב ביירות היו שלושה יעדים נוספים: סדנה לתיקון כלי נשק של הפת"ח מצפון לצידון, שם פעל כוח נוסף של הצנחנים, מפעל לייצור רקטות סמוך לשדה התעופה של ביירות שהיה היעד של כוח שייטת 13 ובית מלאכה לייצור מוקשים בצפון מזרח ביירות שם פעל כוח בהובלת סגן קצח"ר, קצין החי"ר והצנחנים הראשי. אבל מי שיזמו את המבצע מלכתחילה והיו מעורבים גם בביצוע שלו היו אנשי המוסד. בשביל להבין מה הוביל אותם לרקום את אביב נעורים מלכתחילה צריך לחזור אחורה כמה שנים.
[הקלטה] גולדה מאיר: "אם אנחנו איננו מוכנים להיהרג אז אין ברירה, מוכרחים לירות."
ד"ר גילת: אנחנו מדברים על תחילת שנות ה-70, ישראל הצעירה נמצאת אז בין האופוריה של מלחמת ששת הימים למחדל של יום הכיפורים. גולדה מאיר היא ראשת הממשלה. ארגוני הטרור הפלסטינים שהתקשו לבצע פיגועים בשטח ישראל, ביקשו למשוך תשומת לב עולמית והחלו לפגוע ביעדים ישראליים ויהודיים במדינות זרות, בעיקר בשגרירויות ישראל ובמטוסים שהיו בהם נוסעים ישראלים.
[הקלטה] קריין חדשות: "מטוס הסבנה עמד אותה שעה במרחק של כמה קילומטרים ממרכז נמל התעופה"... ואז הגיע החמישה בספטמבר 1972 -
[הקלטה] קריין חדשות: "...לפי מה שנמסר לי זה עתה המריאו שלושת ההליקופטרים, בשניים הראשונים המחבלים יחד עם הישראלים. עדיין לא ידוע כיוון הטיסה של שלושת ההליקופטרים"....
"...ברגע זה מוסרים לי שבשדה התעופה של מינכן יורים…"
ד"ר גילת: בשנות ה-70, ארגון הטרור הפלסטיני ספטמבר השחור שהוקם בחסות אש"ף תכנן פעולות טרור נגד מטרות ישראליות באירופה ובישראל, בראשן טבח י"א הספורטאים באולימפיאדת מינכן. בעקבות הפיגוע, ממשלת ישראל החליטה על מבצע חשאי לאיתור חברי הארגון וחיסולם. גולדה מאיר הטילה את המשימה שנודעה בשם מבצע "זעם האל" על ארגון המוסד.
יאיר: במקביל, התברר לגורמי המודיעין במוסד מיקומם המדויק של שלושה מראשי אש"ף או סגנו של ערפאת וכן הלאה, כל שלושת האובייקטים לעתיד, שהם גרים בביירות בשני בנייני מגורים מסוימים, ידעו, אמרו אוקיי, זהו, כמו שאנחנו מחסלים יעד בפריז או בניקוסיה או ברומא, גם ביירות היא יעד. בהקשר הזה, צריך לציין מאוד בחיוב את שמו של רומי שרון, הקמ"ן של "קיסריה".
יאיר: "קיסריה" הוא אגף המבצעים המיוחדים של המוסד, זה שנטע לאורך השנים מרגלים במדינות אויב וביצע חיסולים ברחבי העולם, מפקד האגף בתקופת אביב נעורים היה מייק הררי. רומי שרון, הוא היה בעברו היה קמ"ן של פיקוד דרום, היו לו קשרים וכישורים בצבא, למרות שהוא כבר היה אז שנתיים שלוש במוסד בתפקידו כקמ"ן קיסריה, הוא זה שיזם והנביט את המבצע הזה, הוא single handedly, בא למייק הררי ואמר יש פה מבצע, אבל אין בכוחותינו. מה עושים? הולכים לצבא. צה"ל קיבל על עצמו את המבצע אבל איך קרה שהוא התגלגל דווקא לסיירת מטכ"ל? התשובה קשורה למפקד הסיירת, אהוד ברק.
ד"ר גילת: אחד הכישרונות הגדולים של אהוד ברק, זה לא היה רק לתכנן ולבצע את מה שהורו לו נגיד מהמטכ"ל או הרמטכ"ל, אלא ליזום מבצעים. כי הנושא הזה של אביב נעורים, זה היה יוזמה פר אקסלנס של ברק, זאת אומרת הוא איכשהו שמע באחד הסיורים שלו במסדרונות, הן של המוסד והן של המטכ"ל שהמוסד איתר את הדירות של שלושת המפגעים של מינכן והוא התחיל, אמר על הקמ"ן שלו: תתחיל לאסוף מודיעין, ובמקביל, במוסד כמובן אספו מודיעין. אבל נגיד, אם אתה חושב על מפקד אחר שהיה פחות יזמי באופי שלו וזה, אין לי שום ספק שהמבצע הזה לא היה יוצא לפועל.
יאיר: הוא לא היה יוצא לפועל כי בוורסיה הראשונה שלו המוסד פנה לאג"מ מבצעים ואג"מ מבצעים פנה לקצח"ר וקצח"ר הביא תכנון של פשיטה של תשעים אנשים, פשיטה. אמר לו הרמטכ"ל: עד כאן.
ד"ר גילת: והוא היה מסתובב בכל המסדרונות מרחרח בכל מקום ומנסה לאסוף, מה שאני קורא ביצים עזובות, שאפשר להפוך אותם למבצעים.
יאיר: מלבד האישיות הייחודית של ברק שהייתה משמעותית בהקשר של קידום המבצע, היה ברור שפעולה כל כך שאפתנית ומסוכנת בעומק האויב יכולה להתבצע רק על ידי יחידה שמנוסה במבצעים מהסוג הזה. סיירת מטכ"ל אמונה על מבצעים חשאיים. זאת חשאיות ששמה הוא לא האמצעי, אלא הראשון השני והשלישי. אמר אהוד ברק כשהוא נכנס לתפקיד: זה שאנחנו יודעים לעשות מבצעי מודיעין חשאיים, את זה כולם יודעים, זה בסדר, זה על שמנו בטאבו, את זה כולם לא יודעים: כולם לא יודעים אבל במטה הכללי ובפיקודים יודעים. אלינו באים אנחנו גם היחידים שיש להם את היכולת. שומה עלינו להיות גם אלה שיעשו, יתכננו ויהיו מוכנים לכל פעולה ולכל דבר שאף אחד אחר במדינת ישראל לא יודע, לא יכול או לא עשה מעולם. שנה אחרי זה הגיע סבנה, אחרי זה אביב נעורים.
צנחנים מגדוד חמישים, פלוס שני האורחים במרכאות, גם אבידע שור וגם חגי מעיין שהצטרפו לכוח של הנבחרת של גדוד חמישים, התאמנו, מסתבר, על ניווטים עירוניים וברכבים אזרחיים וזה נראה להם, אומר מי שהיה מפקד הסיירת, ניווטנו, נסענו, זה נראה לנו קרקס. והיחידה אמרו אוקיי תתחפשו. אז כבר ידעו להתחפש התחפשו בעבר, זאת אומרת יש ביחידה את התרבות הזאת של לייצר פתרונות לבעיות סבוכות שאין בשום מקום.
ד"ר גילת: אתגר אחר נוסף שמבצע כזה מזמן, הוא הצורך במודיעין רגיש מידע אינטימי שייחודי למבצעים מיוחדים. יאיר, איזה מודיעין דרוש לפשיטה רגילה במרכאות ובמה הוא שונה מהמידע שהיה דרוש באביב נעורים?
יאיר: המודיעין שנדרש למבצעים מיוחדים מהסוג הזה גם הוא מודיעין מיוחד, בניגוד למודיעין צבאי רגיל שהרבה פעמים נשען באופן כללי וסכמתי משהו על ידיעות כלליות של מיקום האויב, של היכולות שלו, ולוקח בחשבון שבחיכוך עצמו עם האויב יהיה כאוס ולכן המסה תיגבר, במבצע מיוחד שמוכרח להיות מאוד מאוד מדויק, אתה יורד לפרטים ולעיתים לפרטי פרטים ומנסה לא להשאיר שום דבר באוויר.
כיוון שהזמן על היעד מאוד מדוד ולכל פעולה טקטית של הכוח יש משמעות הרת גורל אתה צריך לדעת בדיוק לאן להיכנס ומהיכן לצאת, איפה נמצא האויב ומהו האופן המהיר והאלגנטי ביותר לאתר אותו ולטפל בו מבלי להסתבך. במקרה שלנו שבו הפעולה מתרחשת בלב שטח אורבני צפוף מאוד, צריך להבדיל במהירות בין אויב לבלתי מעורב ולידיד, כדי לתת לעסק הזה פרופורציות, הייתי אומר שאם כמשל במודיעין רגיל מגיע הקמ"ן, קצין המודיעין, ומשרטט על הלוח בטוש אדום איזה עיגול כללי סביב תא השטח שיכול לכלול כמה קילומטרים ומצהיר שבו היכן שהוא כנראה מצוי האויב, במבצע מהסוג הזה, הקמ"ן עוסק ברצינות תהומית בשאלות כמו לאיזה כיוון נפתחת דלת מסוימת, האם היא נעולה, מתי וכיצד ומאיזה חומר היא עשויה.
ולכן נדרש אותו מודיעין אינטימי, ובמובן הזה, המוסד נדרש וגם אמר אנחנו נעשה את זה, נביא את המודיעין וקיבלו צי"ח, קיבלו את ציון הידיעות הנדרשות על ידי הכוח כפי שהוכתב על ידי קמ"ן, היחידה במקרה הזה וגם קמ"ן קצח"ר לטובת הכוח של הצנחנים והכוח של הצנחנים השני וכן הלאה.
מה צריך?
באיזה קומה נמצאות המשפחות או אובייקטים?
חלקם לא היו בעלי משפחות.
האם האור נדלק במדרגות כתוצאה משלטר שהוא לחצן או שהוא טוגל כזה סוויץ'. ראוי לציין פה, שהרבה מאוד מהמודיעין באמת המיוחד הזה והאינטימי, הלפרטי פרטים, הובא על ידי סוכנים, בשונה מהיום, בשנות שלטון אש"ף, בפתחלנד אחרי זה בלבנון, היו הרבה סוכנים שהביאו מידע מאוד מאוד מדויק, וכשהם נדרשו או נשאלו שאלות מדויקות אז הם הביאו תשובות מדויקות.
יאיר: על פי משתתפי המבצע, זה באמת המבצע שהיה להם בו את המודיעין הכי מדויק שהם נתקלו בו אי פעם.
[הקלטה]: "המודיעין הזה הגיע כמובן אלינו עם כל החומר, וראינו שבעצם המודיעין הוא יוצא מהכלל, שלא רק מצולם, השכונה מצולמת מכל הכיוונים חיצונית, אלא גם פירוט מפורט, תיאור מפורט איך המבנה הפנימי, חדרים, מה יש בחדרים מאיפה שולחן העבודה, איפה חדר השינה, איפה המקלחות, המטבח, כל זה ידענו וכל דירה ודירה. מודיעין נפלא מה שנשאר זה ש… תכנון".
ד"ר גילת: מתכנני המבצע הבינו כבר מההתחלה שכדי להצליח הם זקוקים למודיע, אדם שיהיה בשטח ויתריע שהמחבלים אכן נמצאים בדירותיהם.
[הקלטה]: "דדו קרא לצביקה זמיר ראש המוסד, יחד עם מייק הררי שצביקה הביא אותו, ודדו אומר להם לא ייתכן שנבוא לביירות, שלא נדע בזמן אמיתי שאכן הם שם. כל המבצע הזה, כל האופרציה הזאת לבוא ובסוף הם לא היו שם במקרה באותו יום. צביקה אומר לו אוקיי, אנחנו נבדוק את זה ומייק הררי אומר: יש פתרון, יש מישהו שייתן את המודיעין הזה. כשיוצאים החוצה צביקה שואל אותו מיק, על מה אתה מסתמך? הוא אומר: על יעל.".
[הקלטה]: "יעל היא לוחמת אדירה במוסד. ייצרה המון מבצעים גם ביחידה וגם בלי היחידה.".
יאיר: היא הייתה אז בת 37 והיא באה בכיסוי של מחקר לטובת כתיבת ספר על ליידי בריטית אחת מהמאה ה-19. והיא עשתה סיורים ארכיאולוגיים וסיורים היסטוריים והיא הייתה דמות ראויה לכל ספר. ויעל, הסיפור הכיסוי שלה היה שהיא באה לעשות מחקר לטובת כתיבת ספר על הגברת הזאת לצורך זה, ולצורך נבירה לכאורה בספרייה של אוניברסיטה האמריקאית בביירות, אז היא שכרה דירה שצופה על פני הבניינים בהם גרו שלושת הארכי מחבלים הללו ומשפחתם. במשך שבועות לפני המבצע, שלושה, ארבעה, חמישה שבועות, משהו כזה, התמזל מזלה למצוא דירה שמשקיפה עליהם והיא הייתה שם, והיא, היא לא ידעה מתי המבצע והיא לא ידעה גם מה המבצע, התפקיד שלה הוא להגיד: הם בבית. אז היא אומרת את זה כל יום על פי איזשהם קודים, רק היא לא יודעת מתי המבצע עד שהיא שומעת צעקות ויריות.
ד"ר גילת: אחרי איסוף המודיעין ותכנון המבצע, הגיע שלב האימונים.
[הקלטה] מוקי בצר: "אז כמובן הנתיב הנוח ביותר הגיוני ביותר זה הנתיב הימי. נתיב ימי זה אומר סטי"לים, שייטת ועקיפה וחבירה, עכשיו התחלנו להתאמן. קודם כל היה תכנון, איך אנחנו עושים את זה, איך אנחנו בונים את החוליות. שלושה שבועות התאמנו יום ולילה, עזבנו את הכל, אהוד ברק עזב את הכל. יוני החליף אותו כסגן, ואנחנו ניהלנו את האימונים. זה מתחיל בשבוע ימים של אימונים בשייטת יום ולילה, סירות גומי וכו', אחר כך סטי"לים, ים שלוש, ים נורא, כולנו הקאנו, אבל אחד הקצינים אמר לנו ששר הים ביום הביצוע ידאג לים חלק, וככה זה היה. והתאמנו שם כולם, שלושה בניינים שהיו למסירה, ממש רגע לפני המסירה, התאמנו שם בהליכה עם כל הסלקה של הנשק שהיה לנו, גם רימונים וגם אקדחים משתיקי קול וגם עוזי ותחת החליפות התאמנו. לילה לילה ככה מחצות, עד אחת בלילה, שתיים, דדו היה רמטכ"ל, ודדו כמעט כל ערב היה בא מביט בנו, מסתכל בנו וזה נראה לו לא הכי מוצלח 16 לוחמים הולכים, אולי יגלו אתכם. ואז אני הגיתי את הרעיון שחלק מאיתנו יתחפשו לנשים."
יאיר: הרעיון של מוקי היה לחלק כמה מהלוחמים לזוגות שילכו מחובקים ברחובות ביירות בשעת לילה, שבכל צמד, אחד שלבוש כמו גבר ואחד שמחופש לאישה. לצורך כך הלוחמים נסעו לעשות קניות בחנות מוצקין ברחוב דיזנגוף בתל אביב, וההוא כבר המוכר, שבא אליו אחד ועוד אחד ועוד אחד, אומר: תגיד, לגזור לכם את הטיקטות של הפתקים בעברית מהצווארונים? הוא כבר הבין. גם הם כולם לקחו ז'קטים יותר גדולים מהמידות שלהם בשביל להכניס את האקדחים.
[הקלטה]: "אהוד ברק שהיה גם לא גבוה במיוחד וגם בייבי פייס אז הוא היה בת, עמירם לוין שהיה קטנטן אז גם, למרות שהיה מצולק והיה פצוע ולא נראה לי גם שהיה לו בייבי פייס, המאפרת של המוסד איפרה אותנו בצורה כזאת שכל מי שהיה מחופש לאישה נראה בדיוק כמו אישה עם פאה נוכרית וכל האביזרים וכל הבגדים והכל זה יוצא מהכלל."
יאיר: במקביל, שני לוחמי צנחנים, אבידע שור וחגי מעיין התחפשו גם הם לאנשי עסקים, הם לבשו חליפות והחביאו בחגורות שלהם אקדחים מושתקים.
ד"ר גילת: חבר של הצנחנים זה תשעה אנשים במרכז ביירות הולכים לפוצץ בניין שיש בו בין 200 ל-300 מחבלים, כולם עם נשק, לא כבד, אבל נשק נגיד בינוני, ללכת באמצע עיר בירה ערבית שאין שם אחד שאוהב ישראל ולחשוב שאתה יכול גם למצוא את השלושה חברה האלה ממינכן, גם להגיע אליהם, להרוג אותם, לחזור חזרה, לחזור לחוף, מהחוף לחזור לישראל בלי שכל הצבא הלבנוני וכל הפת"ח וכל מי שהיה שם והיו שם הרבה מאוד כוחות צבאיים וחצי צבאיים, בלי שיחסלו אותך או יקחו אותך בשבי, זה נשמע בלתי נתפש.
יאיר: אבל חוץ משאלות כמו האם פעולה כל כך נועזת בכלל ניתנת לביצוע ואם ניתן לחזור ממנה בשלום, תכנון המבצע העלה גם בעיות אתיות. אמנם המטרות היו בכירים בפת"ח, מחבלים שאחראים לרצח של ישראלים רבים, אבל מעל המבצע התנוססה הילה של נקמה. הדבר עורר לא מעט תהיות בקרב הלוחמים, ולכן ההנחיה הרשמית שהועברה לכוח הייתה לקחת את המחבלים בשבי.
[הקלטה]: "נאמר בעל פה לכולנו, גם אהוד, גם אני לחוליה שלי, אין לנו שום כוונה להתחיל להתווכח איתם או להתחיל לריב איתם. אם מישהו בא ומיד מרים ידיים אומר: אני נכנע, משהו כזה - לקחת אותו. אם לא, אז הסיכוי שנתפוס אותם בשבי ונשתלט עליהם היה שואף לאפס אם בכלל, אבל התאמנו גם על זה, אבל הייתה גם הנחיה לא רשמית.".
יאיר: כשהלוחמים הגיעו לנמל חיפה שהיה מקום הריכוז לקראת היציאה למבצע, הם שמעו אותה מפי הגורם הכי בכיר בצה"ל.
[הקלטה]: "בנמל חיפה עלו הרמטכ"ל וראש אמ"ן אלי זעירא. הרמטכ"ל דדו. הוא בא לברך אותנו בהצלחה, ברכת הדרך מה שנקרא, הוא דיבר מאוד יפה, הוא סמך עלינו וכולי וכולי. התאמנתם, אתם ערוכים אתם בכל המילים היפות והטובות שאומרים לפני זה ואז הוא אמר בסוף, תהרגו אותם. אני ישבתי הכי קרוב ולידו בשורה הראשונה ואמרתי לו להרוג? אז הוא קצת הסתבך ככה, הסתובב לאחור לאלי זעירא, אלי זעירא מאשר לו בראש ככה, כן, תהרגו אותם. ואז הוא אמר תהרגו את המנוולים, זה מה שהוא אמר. למרות זה אמרתי לחוליה שלי הוא התבלבל, אנחנו נעשה מה שצריך כמו שכתוב אבל אנחנו לא מסכנים אף אחד, אנחנו ברור לגמרי שזה יהיה חיסול וזה נקמה דרך אגב זה מה שזה, נקמה.".
ד"ר גילת: באותם ימים, קם קצין ביחידה, אמיתי נחמני ואומר לאהוד, 'שמע, אני הגעתי ליחידה לא בשביל להרוג אנשים במיטות'. אז אהוד עוד מתחיל לי עם הפלפולים הרגילים של אהוד, 'תשמע זה קשור לזה למינכן ואמיתי אומר זה לא מספיק טוב לי, אני רוצה לשמוע את זה מהרמטכ"ל'. והלכו קראו לדדו, ודדו ישב איתו אני יודע, איזה שעתיים, וניסה לשכנע אותו שלפעולה הזאת יש ערך מבצעי כל כך גדול שבמקרה הזה, זה לא דבר שגור, אבל במקרה הזה כן צריך להרוג את המחבלים האלה במיטות. ואמיתי השתכנע. זאת אומרת הוא יכול להגיד שהוא לא רוצה והיו קופצים ארבעה במקומו על הזה, אבל הוא השתכנע והוא השתתף.
כשהוא עומד מול הדלת של האובייקט שלו ביחד עם עוד שלושה אנשים ושומעים רעשים מתוך הבית, האחרון בחוליה זה בכלל הקמב"ץ של היחידה, הוא לא מחכה לשום דבר הוא רץ לקצה המסדרון הוא נותן בעיטה בדלת, מעיף אותה, ועומד מאחורי הדלת יוסף נג'ר עם הקלצ'ניקוב ביד ופשוט אמיתי יותר מהיר ממנו יורה בו, אחרי זה מוקי בצר, השלישי בחוליה, לוקח את הקלצ'ניקוב של יוסף נג'ר ורואה כאילו פורק אותו, היה כדור בקנה.
יאיר: לוחמי הסיירת לא היו היחידים ששאלו שאלות לגבי המבצע והעזו להפנות אותן אפילו לרמטכ"ל. בצנחנים התחילו דיונים על כמות החומר נפץ ודדו אמר לפוצץ את כל הבניין ואז בתדריך האחרון או לפני האחרון, עם הרמטכ"ל, קם אח שלי שהיה אז כולו סגן בן 22, קם ואמר: כבוד הרמטכ"ל אני חושב שזה טעות לשים 200 קילו כי יש סכנה גדולה מאוד שזה יפוצץ גם בניינים בסביבה ויהרגו אזרחים חפים מפשע. מה שחשוב זה שנראה שהיינו שם שהצלחנו לבצע , זה לא משנה כל כך אם נהרוג 100 מחבלים או 110, אבל הסיכון שיהרגו אזרחים הוא סיכון גדול. דדו היה בהלם שזה קורה, הוא אמר אני מקבל את דעתו של לוידע ובאמת החליטו להוריד את כמות חומר נפץ ל-50.
ד"ר גילת: שני הסיפורים האלה אולי הכי חשובים מכל הסיפור הזה של אביב נעורים, שהיו אז חיילים שלא התבלבלו לרגע וחשבו כל הזמן האם זה מוסרי מה שאנחנו עושים, עם כל זה שיש מינכן ואני חושב שזה סיפור שמראה מאוד על צה"ל של אז. שניהם בעצם סגנים מדברים עם הרמטכ"ל, לא רק שהם מעיזים זה נראה להם טריוויאלי. יאיר, הערוץ הישיר הזה בין הלוחמים ביחידות המיוחדות לבין הדרג הפיקודי העליון וגם החופש שלהם לשאול שאלות ולהשפיע על מהלך המבצע זה דברים שהשתמרו עד היום או שזה ייחודי לתקופה שאנחנו מדברים עליה?
יאיר: סיירת מטכ"ל של תחילת שנות ה-70 זה משהו מאוד ייחודי. מדובר בסופו של דבר, על קומץ של אנשים, אולי כמה עשרות, שבכל מקום שתדפדף בהיסטוריה אתה תמצא אותם, אלה אותם שמות ממש, החבר'ה האלה עסקו במבצעים מיוחדים מודיעיניים חשאיים בעומק שטח האויב וגם בפח"ע, בפעילות חבלנית עוינת ובפשיטות נגד טרור כמו כאן, וגם בחילוץ בני ערובה, ועוד מעט קט גם הם יצרבו באש של מלחמה גדולה. זאת ככל הנראה, הנבחרת שזכתה להכי הרבה ניסיון קרבי ומבצעי בתולדות עם ישראל והעובדה שהם היו המבצעים וגם האווירה הפלמחניקית הכל יכולה ששררה אז ביחידה והרצון של הבכירים לחוות משהו מההתרגשות וגם להביט בעיניים של מי שהם שולחים שוב ושוב לסכן את חייהם, כל זה איפשר משהו מאוד מיוחד, מעין חבורה של יודעי ח"ן או דורשי טוב שהילכו קסם על הקברניטים ויצרו איתם קשרים לא פורמליים מאוד ישירים ומיוחדים, והיה בזה משהו מאוד מאוד בריא, אגב בעיני בכירים מצבאות אחרים בלתי מובן ומעורר קנאה ותמיהה כאחד.
ד"ר גילת: בלילה שבין ה-9 וה-10 לאפריל 1973 ניתן האות, כל הכוחות שהיו מרוכזים בנמל חיפה החלו בתנועה. מבצע אביב נעורים יצא לדרך.
[הקלטה]: "משם עלינו לסטי"ל ובאמת היה ים אפס, מה שנקרא ים שטוח לגמרי.
זה שייט די ארוך, חושך, עד שאתה מגיע מול ביירות. ביירות נראית כמו חיפה ויש שם הרים ויש שם עיר תחתית והכל מלא אורות וכבישים עם תנועה מוארת. בשלב מסוים אנחנו לובשים בגדים, בגדי ניילון על הבגדים שלנו בכדי לא להירטב. אנחנו מחכים לרגע מסוים שאנחנו מול החופים, בערך 17-18 קילומטר, משהו כזה, יורדים בזהירות בחבלים למטה לתוך הסירות של השייטת, מגיעים לחוף כדי שאנחנו לא נתלכלך או משהו, הם מושכים בחבל טיפה את הסירה אל החוף, אנחנו מדלגים, והם מתחילים לנוע. אחרי איזה 50 מטר, כמו שתרגלנו, מורידים את הבגדים מניילון, הופכים להיות אזרחים רגילים על חוף הים, הולכים איזה 120 מטר ומגיעים לשלוש מכוניות.".
ד"ר גילת: בנקודה הזו, החל חלקו השני של המוסד במבצע. בנוסף להפקת מידע מודיעיני רגיש שנועד לתכנון הפעולה, אנשי המוסד היו אחראים להמתין לכוחות על החוף עם מכוניות ולהסיע אותם ליעדים. אחד מאותם נהגים שעבר לפני כן ביעד "אביבה" של סיירת מטכ"ל שם לב למשהו חשוד.
[הקלטה]: "הוא אמר בבניין של בצר יש שם ליד, בפינה, רחוק יותר לכיוון הבניין הזה, שני ז'נדרמרים לבושים שחורים עם תתי מקלעים, זה לא היה עד עכשיו. אהוד אמר לו סע. הוא חשב שאהוד לא הבין, הוא אמר לו עוד פעם, הוא חוזר על זה. הוא נוסע. למה?
אני ידעתי מה עבר בראש לאהוד, אם עכשיו ידווח לחפ"ק זה כבר קרה לנו פעם שרצינו לחטוף את הגנרלים הסוריים שביטלו מבצע בגלל שינוי מודיעיני. הוא ידע שאם הוא ידווח, יהיה ביטול. ואז נסענו.".
ד"ר גילת: כלומר, אהוד פקד להמשיך במבצע אפילו שלפי המודיעין ביעד היו שני ז'נדרמרים, שוטרים לבנונים חמושים. גם ביעד "גילה" של הצנחנים היה מכשול שעלול היה לסכן את הצלחת המבצע, אבל הוא היה ידוע מראש. בבניין שהוטל עליהם לפוצץ באמצעות מטען, התגוררו חברים רבים בחזית העממית לשחרור פלסטין. הכוח ידע מבעוד מועד שבכניסה אליו ניצבו שני שומרים, תפקידם של אבידע שור וחגי מעיין היה לחסל אותם בשקט, באמצעות האקדחים.
שיטת ההגעה הייתה דומה מאוד לשיטה של היחידה, חיכו שתי מכוניות של המוסד העמיסו את חומר הנפץ, העמיסו את האנשים, נסעו ליעד, לשכונה, התברברו קצת, בסוף הגיעו, מצאו את המקום ואבידע וחגי יצאו. הכל היה בדיוק לפי התוכנית, אבידע אפילו עישן סיגריה כדי להראות שזה אזרחים, אין פה שום דבר צבאי. שני השומרים היו בדיוק במקום, ירו בהם, הרגו אותם, אבל למרבה חוסר מזל, עבר שם בדיוק איזשהו ג'יפ של פטרול של ז'נדרמרים, של שוטרים לבנוניים, אפילו לא צבא, ראו את הרשף של הזה, הם היו ממש במרחק של עשרה, חמש עשרה מטר, ראו את שני השומרים נופלים, פתחו באש , ואז כל המבצע הזה, של לא היה לאף אחד שום ספק בעולם שאמנון נותן הוראה להתקפל ולחזור. חגי אומנם היה פצוע קשה, מת רק בסטי"ל אבל שניים גמורים ועוד אחד נפצע קשה מהצרור ואי אפשר להמשיך כששליש מהכוח כבר בעצם מחוסל, לא רק שמחוסל גם צריך לפנות אותו, ואמנון נותן הוראה להמשיך. המבצע המשיך גם ביעד "אביבה" של סיירת מטכ"ל למרות הסכנה הדומה שניצבה בפניהם.
[הקלטה]: "עלינו על הרכב נסענו כמו שאמרתי, השתלבנו בתנועה ולכיוון ביירות, וכך נסענו בערך עשרים קילומטר משהו כזה. ירדנו, אהוד ואני מובילים, כל אחד הולך בצורה כזאת שלא יזהו שאנחנו איזה כוח מיוחד חלילה, אלא שאנחנו חלק מהתנועה שישנה שם בלילות, יש שם פאבים, מועדונים וכולי, כולנו מחופשים לתיירים נשים וגברים, שלושה התחפשו לנשים, ביניהם אהוד ברק שהוא ואני הובלנו את הכוח, אנחנו כזוג צעירים אוהבים, זוג נאהבים, לעבר הבניין שלי, שבו כמו שאמרתי אבו יוסף אלנג'אר היה בקומה השישית. ואיך שמתקרבים אהוד ואני רואים את הז'נדרמרים תופסים חצי מדרכה , אני אומר לאהוד אתה לא יורד מהמדרכה כי הרי הם שוטרים אנחנו אזרחים צריכים לזוז, לחשתי לו את זה, איך אנחנו הולכים ואני מתחכך עם הכתף שלי בכתף של הז'נדרמר, הוא לא מתייחס, ממשיכים הלאה. בבניין שלי היה אמור להיות על פי המודיעין מאבטח, איננו, לא רואים אותו, אני פותח את הדלת ואמרתי אולי הוא בפנים בלובי, הוא גם איננו, אנחנו ישר עולים על המדרגות סופרים שש קומות בלחש, מגיעים לדירה. וגם השכונה שקטה, גם הבניין שקט, אין שום תנועה אף אחד לא זז.".
ד"ר גילת: בנקודה הזו נדרש תיאום מוחלט בין מפקדי החוליות מוקי בצר, צביקה לבנה ואמיתי נחמני. שלוש החוליות היו צריכות לפוצץ את הדלתות בכניסה ליעדים בו זמנית ולחסל את המחבלים. שאר חברי הצוות בהם, עמירם לוין, יוני נתניהו והמפקד אהוד ברק נשארו למטה ואבטחו את הכניסה לבניין.
[הקלטה]: "כאשר כל חוליה נמצאת על הדלת שלה היא מדביקה מטען מיוחד שפותח לצורך המבצע, "אוזני אורי", וברגע שהמטען מוכן על מנעול של הדלת, אני מודיע בנקישות, בשלוש נקישות לאהוד ברק: מוכן. כאשר כל חוליה מודיעה שלוש נקישות אהוד נוקש לנו חמש נקישות. אני עם היד מראה לצביקה, הוא היה על הדלת, אני מראה לו אצבע אצבע אצבע ככה חמש, מוריד את האצבעות לאגרוף ברגע שאני עם אגרוף הוא מפעיל את המטען. עשרים שניות זה המון זמן במצב הזה, אני דרוך לקראת הפיצוץ והפריצה ואז אני שומע למטה יריות, לא הבנתי מה זה יריות, כי אם זה אותו מאבטח הוא צריך לעשות אותו בירי שקט, לא הבנתי מה זה היריות האלה, היה פיצוץ, רצנו פנימה, אבו יוסף אלנג'אר קפץ עלינו, אני מזהה אותו לפי התמונה, כמעט אמרתי אהלן, אבל לא היה זמן, ירינו בו, חיסלנו אותו.".
ד"ר גילת: במקביל גם הצנחנים נדרשו לפוצץ את בניין היעד שלהם באמצעות מטען.
[הקלטה]: "הצליחו תוך כדי ירי בלתי פוסק על הקומות למעלה שירו על הצנחנים, הצליחו לשים את המטען, לקחת את הפצועים, להביא אותם למכוניות, ומגיעים לשם ויש רק שתי מכוניות, אז אמנון מתחיל לקרוא בקשר וזה, אף אחד לא עונה לו, אז הוא אומר טוב, אנחנו נסתדר עם שתי מכוניות. התברר שאיש מוסד שלישי כשהתחילו היריות פשוט ברח וחיכה להם על החוף. אז הצליחו גם לחלץ את ההרוגים ואת הפצועים גם לשים את המטען וכיוונו שם את זה, אני יודע, לעשר דקות ולפוצץ את הבניין.".
ד"ר גילת: למרות ההסתבכות, הצנחנים השלימו את המשימה ונדחסו ברכבים שנועדו להחזיר אותם אל החוף. בנוסף, חוליות הפשיטה של סיירת מטכ"ל הצליחו להרוג את שלושת המחבלים ועשו את דרכן חזרה למכוניות. כשחברי החוליות הגיעו למטה הם הבינו שרעש היריות שהם שמעו קודם לכן, הגיע מהתקלות של הכוח המאבטח עם שומרי הראש של בכירי הפת"ח שהבחינו במתרחש, ולאחר מכן עם שוטרים לבנונים שהגיעו למקום.
[הקלטה]: "דהרנו למטה במדרגות, הגענו וראינו שהם יורים בג'יפ אחד של ז'נדרמרים שהגיע, ומיד הגיע עוד רכב נוסף, אנחנו יורים גם בשני והורגים שם גם ארבע ז'נדרמרים כמו בג'יפ הראשון. כשהגענו בחזרה למכוניות מגיע פתאום עוד רכב, שלישי, של ז'נדרמרים. אני יורה בו עם העוזי וגם זורק רימון על הגג. מתפוצץ. עולים על הרכב ובמהירות מנתקים מגע. שלב ראשון נוסעים מהר, שלב שני נוסעים לאט, משתלבים בתנועה בכביש החוף. בכביש החוף נוסעים דרומה לכיוון נקודת החבירה עם השייטת. אנחנו יורדים ואנחנו חוברים לשייטים, עולים על סירות הגומי ומשם לסטי"לים."
ד"ר גילת: כוחות הצנחנים והשייטת וגם הכוח של סגן קצח"ר שפעלו ביעדים האחרים השלימו את המשימות בהתאם לתוכנית וללא תקלות. היעדים פוצצו ומחלקם נלקחו מסמכים שנמצאו במקום. כל הכוחות עלו על הסטי"לים ועשו את דרכם חזרה לארץ.
[הקלטה]: "ועולים, ואהוד מתחקר כל אחד מאיתנו, סיפרנו לו, ראיתי שהוא מחייך מאוד מרוצה, ומשם נסענו לחיפה, שם קיבל אותנו הרמטכ"ל וביקש את מפקדי הכוחות, כל אחד שיספר בקצרה מה הוא עשה. אז אהוד ברק עלה אחר כך אני, אחר כך שניים אחרים, כל אחד סיפר מה קרה בקצרה ובכמה דקות.".
ד"ר גילת: סוכנת המוסד יעל נדרשה להחליט כיצד לפעול, אם לברוח מיד או להישאר במקום. "ההוראה שלה הייתה מצביקה זמיר, מראש המוסד, שהמבצע נגמר את מסתלקת משם, היא צריכה להגיע לבית מלון ומשם לצאת לאירופה. אבל מייק אמר לה בטלפון, בטלפון המיוחד שיש להם, אמר לה: לשיקול דעתך. היא ידעה שאם היא עוזבת היא שורפת את השיטה ולכן היא קיבלה החלטה כגיבורה שהיא יודעת שאולי יחפשו, אולי לא, לא חשוב, היא אמרה: אני נשארת. נשארה שם עוד כמה ימים, ועשתה הצגה כמו שיודעת להציג למארחים, שהיא לא יכולה להישאר פה, היא לא יכולה להתרכז אחרי מה שקרה וראתה הלילה, היא באה למקום שקט והיא הגיעה למקום הכי רועש, ואמרו לה לא, זה היה חד פעמי, זה היה אירוע באמת דרמטי אבל זה לא כל זה, את יכולה להישאר, מאוד אהבו אותה כי היא הייתה מאוד יפה וחכמה ונעימה, אז היא אמרה שהיא לא יכולה ותהיה איתם בקשר ויצאה והגיעה דרך אירופה לארץ.".
ד"ר גילת: המבצע הושלם והשיג את המטרה העיקרית שלו: חיסול בכירי הפתח ובראשם ראש ארגון ספטמבר השחור יוסוף אלנאג'אר.
[הקלטה]: "עכשיו אנחנו שותפים למבצע של חיסול שהוא בעצם נקמה, גם המבצע עבר חלק כמו שצריך, האימונים היו מדוקדקים, הביצוע עצמו היה מדויק והסיפוק לחסל את רב המחבלים שתכנן הרבה מבצעים, אבל בעיקר את הדבר הנורא הזה שבני ערובה שבסוף חזרו בארונות, מבחינתי זה היה סגירת חשבון.".
ד"ר גילת: ההישג התודעתי היה גדול אבל האם הייתה לאביב נעורים השפעה אסטרטגית כלשהי?
האם הוא הצליח לסייע במיגור הטרור הפלסטיני?
התשובה הקצרה היא לא.
יאיר: צריך לזכור שחודשיים אחרי זה היה לילהאמר וחצי שנה אחרי זה מלחמת יום כיפור. עכשיו מרוב ההלם הזה פחות משנה אחרי זה אז יש כבר את אירוע בקריית שמונה ומעלות חודש אחרי זה ובית שאן חצי שנה אחרי זה וסבוי עוד כמה חודשים. זאת אומרת, ההלם לא היה אריך נגן או עם השפעה מאוד מאוד ארוכה. כוחות אש"ף לא רק שהתאוששו אלא השנים הקשות מבחינת הטרור זה השנים שאחרי זה, עד אז היה המוסד, אבל אחרי זה זה כל הפיגועי מיקוח בתוך מדינת ישראל, זה אחרי זה.
יאיר: הם למדו לא פחות טוב מאיתנו מה צריך להיות שלב ההתפתחות הבא במערכה על התודעה.
ד"ר גילת: ועדיין, למבצע הייתה תרומה חשובה במיוחד. הצלחתו הוכיחה בפעם הראשונה שצה"ל והמוסד יכולים לפעול יחד ביעילות רבה.
יאיר: לקח כמה שנים טובות עד שחודש שיתוף הפעולה. זה היה אירוע יחידני, אירוע יחידני של שיתוף פעולה.
ד"ר גילת: זה נכון, אבל יש פה שוב זה הכל אנשים בסוף, במבצע הזה נוצר קשר ראשון ומאוד מאוד מאוד פורה בין נגיד אהוד ועמירם ואחר כך המחליף של עמירם, אבשה מהיחידה, עם אנשים מהמוסד שבאופי שלהם, באופי החתרני והנועז, היו מאוד מאוד דומים לאנשים ביחידה. בעיקר זה מייק הררי ושלמה גל המפקד של "קיסריה" והסגן שלו, והשיתוף פעולה הזה שהתחיל באביב נעורים אחר כך הפך גם את היחידה וגם את המוסד למשהו אחר לגמרי.
יאיר, למה בעצם שיתוף פעולה בין צה"ל והמוסד או כל ארגון ביון אחר הוא דבר כל כך מורכב?
יאיר: יש כאן שני ארגונים בעלי DNA שונה מאוד לכאורה, כי הכוחות למבצעים מיוחדים הם, קודם כל אנשי מבצעים, הם אנשים שמחפשים את הפעילות, את המטרה, נכון שלעיתים מעדיפים לא לירות בה מטעמים שונים, אבל כמעט תמיד הפעילות שלהם קשורה באיזושהי עשייה מבצעית אקטיבית כזאת או אחרת. וארגוני ביון עוסקים קודם כל במידע. לציבור יש תפיסה כזו של ג'יימס בונד וסרטי מחסלים והאמת שברוב רובם של ארגוני הביון, ברוב רובן של התקופות, זה פשוט לא כך, זה משחק של ריגול, של מידע, של עבודה בשקט מלא ובצללים, מתוך שאיפה שלעולם הדברים לא ייחשפו. הארגונים האלה מחפשים אנשים אפורים, את האנשים הנוצצים שמחפשים אקשן ואדרנלין ומחפשים לשלוף את האקדח מעיפים מהר מאוד כבר בתחילת המיונים כי הם במקצוע הלא נכון. אבל, וזה אבל גדול, יש תווך, ובעולמות המבצעים המיוחדים החשאיים יש שטח אפור מאוד מעניין שבו להיתוך של היכולות בין הארגונים יש יתרון אדיר. לארגוני הביון יש את הכיסוי העמוק, זה שמאפשר להכניס אנשים ממש לקרבת האויב ולשהות שם בנחת, לשתות קפה, לעשן סיגריה, בלי שום טיימר שרץ לאחור עד שהמסוק אוסף אותך, והשהות הזאת מאפשרת נינוחות שמולידה מידע והכרות אינטימית מאוד עם האויב והשטח, וגם כזו שיכולה ליצור מודיעין למבצעים מיוחדים, שכמו שכבר אמרנו, הוא עוסק באינטימי, כי מה שבאמת חשוב, ומה שבאמת יקר דורש מורכבות וזמן, מה שבאמת מעניין כנראה בכספת, ולכספת יש מפתח והמפתח נמצא מתחת לכרית, וזה דורש שקט וזמן. אבל לכוחות למבצעים מיוחדים יש יכולות אחרות שלארגוני הביון אין, גם בתחום הפיזי-קינטי, כמובן כשצריך להפעיל כוח, לפוצץ, לחטוף או לחבל במשהו, אלה הרי אנשים שמתמחים בזה ויש להם את ה-DNA, איש קומנדו אחד כנראה יכול לעשות משהו שחמישה אנשים רגילים לא. וגם בתעוזה, במשימתיות. אלה אנשים מאוד נחושים שלא ירפו מהמטרה עד שישיגו אותה. בסביבות עבודה מסוימות מאוד מאוימות או כאלה שבהם נדרש לבצע משהו מאוד מסוכן, כנראה זה הפתרון היחיד. כמו למשל החיבור המאוד מוצלח שהיה בין אנשי המוסד ללוחמי שייטת 13 בכפר הצלילה שהקימו בסודן בשנות ה-80, שהיה כיסוי למבצע מורכב להעלאת יהודי אתיופיה. אישית אני גם חושב שזה העתיד, כי במציאות הטכנולוגית המורכבת שמתהווה לנו מול העיניים לכוחות המיוחדים הרגילים, מה שנקרא ירוקים, אלה שלובשים מדים, אי אפשר פשוט לנוע בשטח והם ייחשפו מיד, לכן הם יצטרכו לאמץ לעצמם שיטות עבודה של כיסוי עמוק שיש רק לארגוני ביון.
ד"ר גילת: אביב נעורים הוא אבן דרך, הוא אבן דרך בתולדות המאבק של מדינת ישראל בטרור, ובתור שכזה הוא באמת הביא לידי ביטוי בפעם הראשונה את כל הדברים שדיברנו עליהם ואני חושב שזה שהוא נשאר בתור סמל מעיד לא רק על שנות ה-70 בהקשר הלחימה בטרור, אלא גם על רוח צה"ל בתקופה, ועל משהו שהיינו בפירוש שואפים לחזור עליו כתפיסה.
עד כאן הפרק שלנו על אביב נעורים, תודה לעורך הראשי דורון רובינשטיין, לעורכת מרים בלוך, עיצוב סאונד ומוזיקה מקורית מור סיוון ועל ההפקה לסתיו דוייטש. נתראה בפרק הבא של המבצעים הגדולים של הכוחות המיוחדים שהופק על ידי מערכות וגלי צה"ל.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments