top of page

המבצעים הגדולים: פרק 6 - מבצע רביב

לאחר תום מלחמת ששת הימים החלו אירועים רבים ואלימים שיקבלו את השם: מלחמת ההתשה. החזית במלחמה זו הייתה תעלת סואץ כאשר הגדה המזרחית שלה מוחזקת על ידי צה''ל והמערבים בידי המצרים. חילופי המהלומות בין הצדדים, שרצו להישאר מתחת לסף המלחמה, התאפיינו בשורה של מבצעים נועזים ומלאי דמיון. מבצע רביב היה אחד היצירתיים ביותר שבהם.

בפרק ננסה להבין בעזרת מפקד כח השריון במבצע האלוף במיל יעקב לפידות, מה הוביל את צה"ל לצאת למבצע הזה, מה עבר על הכוח בשטח ומה היו התוצאות שלו. נשוחח גם עם בוריס דולין, מומחה לביטחון בינלאומי ומחבר הספר "חומת סואץ", שעוסק במעורבות של ברית המועצות במזרח התיכון בימי מלחמת ההתשה. נשמע ממנו על המלחמה שהסובייטים ניהלו מול ישראל באותן השנים, איך מבצע רביב השפיע עליה, וכיצד הפעילות הסובייטית עיצבה, בסופו של דבר, את מאזן הכוחות במלחמת יום הכיפורים. 


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/02/2024.

קריינית: שומעים?

[קולות נקישה]

קריין: גל"צ הסכתים.

[מוזיקה דרמטית המלווה רחש סטטי, צליל מסוק ויריות]

אלוף לפידות: כולם פחדו. לפני שעלינו על הנט"קים, לא חשבנו שנחזור. אנחנו הולכים למצרים, בסוף העולם, מלחמת התשה. החיילים ביקשו לכתוב מכתבים הביתה.

ד"ר גילת: אתה?

לפידות: אני כתבתי מכתב לאשתי.

ד"ר גילת: מה כתבת?

לפידות: אני לא אומר. המכתב הושמד. חזרתי שלם ובריא.

ד"ר גילת: שלום וברוכים הבאים לפודקאסט "המבצעים הגדולים של הכוחות המיוחדים" של מערכות וגלי צה"ל. אני אמיר גילת, ואיתי נמצא גם יאיר אנסבכר.

יאיר: שלום, שלום.

ד"ר גילת: בכל פרק נצלול לפעולת קומנדו משמעותית של צה"ל וננסה להכיר בעזרת המתכננים והמבצעים שלה את העולם הסודי, המסוכן, האכזרי, ומלא האדרנלין של הכוחות למבצעים מיוחדים. הפעם אנחנו עם מבצע "רביב", פשיטת שריון שאפתנית ונועזת בלב מצרים שיצאה לפועל במהלך מלחמת ההתשה בשנת 1969.

יאיר: מדובר בכוח שריון ישראלי, בשיתוף עם חיל הים וכוחות חי"ר מעולה, ובגיבוי חיל האוויר, שחצה את תעלת סואץ, חדר לתוך שטח מצרים עם טנקי שלל מצריים, ונע לאורך 70 ק"מ בערך, בחופשיות מוחלטת, תוך שהוא נכנס לבסיסים של הצבא המצרי ומשמיד מטרות רבות שהיו בתוכם.

אלוף לפידות: הוא נשמע כמו מבצע התאבדות, אבל היה לנו ביטחון שאנחנו נעשה אותו.

ד"ר גילת: זה אלוף במילואים יעקב לפידות, שהיה מפקד כוח השריון במבצע. ננסה להבין בעזרתו מה הוביל את צה"ל לצאת למבצע הזה, מה עבר על הכוח בשטח, ומה היו התוצאות שלו. אנחנו נדבר גם עם בוריס דוּלין, מומחה לביטחון בינלאומי ומחבר הספר "חומת סואץ", שעוסק במעורבות של ברית המועצות במזרח התיכון בימי מלחמת ההתשה. אנחנו נשמע ממנו על המלחמה שהסובייטים ניהלו מול ישראל באותן השנים, איך מבצע "רביב" השפיע עליה, וכיצד הפעילות הסובייטית עיצבה בסופו של דבר… מאזן הכוחות במלחמת יום הכיפורים. אבל לפני הכל, נחזור אחורה למה שהוביל למלחמת ההתשה.

[קטע רדיו ישן]:

יהורם גאון, מתוך השיר "בשערייך ירושלים":

♪ ירושלים ותותחינו… ♪

[רחש סטטי]

עוזי נרקיס: (ברשת הקשר) כאן קודקוד 89, האם מוטה מדבר? עבור.

[רחש סטטי]

מוטה גור: (ברשת הקשר) הר הבית בידינו, כאן "תלמיד", הר הבית בידינו. עבור.

ד"ר גילת: יוני 1967, צה"ל מנצח במלחמת ששת הימים וכובש את חצי האי סיני. תעלת סואץ הופכת לגבול החדש בין ישראל ומצרים, ונסגרת למעבר אוניות. צה"ל יושב על הגדה המזרחית, וצבא מצרים על המערבית.

אלוף לפידות: תעלה זה אחד מההכנסות הגדולות של מצרים. זה החיבור בין אסיה לאירופה, זו תעלה חשובה מאוד למסחר, בכל הסוגים של סחורות, וזה תעלה מאוד חשובה למצרים להכנסות. כשהגענו לתעלה, ישבנו על גדת התעלה והתרחצנו במים של התעלה, ודיברנו עם החיילים המצריים שממול. [קול פכפוך מים] אני הייתי אז סרן מ"פ, דיברתי עם המפקד של המוצב שהיה מולי - מוצב של הצבא המצרי, והיה שקט לגמרי, לא היה שום סימן שמשהו עומד להתרחש.

ד"ר גילת: לא עברו חודשיים והפסטורליה הזו נקטעה באחת. [רעש הפצצה] צבא המצרים התחיל להפגיז את הצד הישראלי של התעלה.

בוריס: נאצר לא משלים עם התבוסה שלו, זה ה-bottom line. ונאצר ממשיך באש נגדנו בכמה גלים, באינטנסיביות משתנה.

ד"ר גילת: זה בוריס דולין, מחבר הספר "חומת סואץ".

בוריס: כל פעם שה… שהגל עולה מנסים לראות איך אנחנו מתמודדים עם זה. כי מדינת ישראל, אחרי מלחמת ששת הימים, אנחנו רוצים שקט. האינטרס שלנו זה שהתעלה, או כל גבול אחר, יהיו ב… בדממה.

אלוף לפידות: הייתי מ"פ עם חיילים, הייתי בגדוד. לא הייתה שום ידיעה שהמצרים עוברים למלחמת התשה. הבנו את זה תוך כדי זה שחיינו בתוך זה. אז החיילים היו הרבה בתוך הטנקים, ביום ובלילה, וירינו לצד השני על מי ש… על מקורות האש שירו עלינו. [קול ירי] אבל הכל היה סטטי. 1967 - לא ידענו שהמצרים נכנסו לסיני. מלחמת ההתשה - הופתענו שוב. יום כיפור - הופתענו שוב. הנה לך מודיעין שלא קרא את התמונה נכון. ואם הוא קרא, הוא לא העביר אותה למטה לשטח.

ד"ר גילת: וזו הייתה, פשוטו כמשמעו, יריית הפתיחה של מלחמת ההתשה, מערכה שנמשכה כמעט שלוש שנים בין צה"ל וצבא מצרים. בשלב הראשון, ההתקפות של הצדדים זה על זה היו ארטילריות וסטטיות. הרמטכ"ל דאז חיים בר-לב החליט למגן את גדת התעלה באמצעות מוצבים, מה שנודע בשם "קו בר-לב".

[הקלטה] קריינית רדיו: תחושה ברורה שהזמן קצר ואין לדעת מתי יחדשו המצרים את האש.

ד"ר גילת: אלא שבדיעבד התברר שהשיטה הזאת לא הייתה מספיק יעילה.

אלוף לפידות: אבל קראנו להם מוצבי תצפית קדמיים, שבזמן חירום, אם יש מלחמה, הם עוזבים את השטח. זה מה שלא הבינו ב-73'. הם לא היו מוצבים להילחם בהם, הם היו מוצבים לתצפת ולהעביר אינפורמציה ולהפעיל את הכוחות שמאחור קדימה כדי לענות לתצפיות, והתצפיות מסתלקות משם, הן לא נשארות בתעלה. אין להם שום סיכוי להישאר בתעלה. אבל בצה"ל אמרו, "המצרים לא יצלחו את התעלה, אין שום סיכוי בעולם שהם יצלחו את התעלה. זה פנטזיה". אם אתה אומר אופוריה, היא הייתה כל כך גדולה, והביטוי שלה היה זלזול מוחלט ביכולת של המצרים לצלוח את התעלה. מה שביום כיפור הופרך לחלוטין.

ד"ר גילת: התקיפות הארטילריות המשיכו וישראל מצאה את עצמה בדילמה כיצד להתמודד עם המצב.

בוריס: ואתה לא יכול פשוט לשבת ולא לעשות דבר כאשר אלפי פגזים וצלפים וכל הצבא המצרי יורה עליך, אתה חייב להגיב. האפשרות האחרת, הקוטב האחר, זה לצאת למלחמה. יש לנו סיבה מוצדקת, הכי מוצדקת בעולם. אז אתה מקפיץ מילואים, מזרים כוחות שריון, צולח את התעלה והולך להביס את המצרים. אבל אנחנו לא רוצים. אנחנו רוצים את השקט שלנו. הנה עכשיו ניצחנו בששת הימים, עזבו אותנו. אז אנחנו מוצאים פתרון ביניים. פתרון הביניים הזה מתמקד ב… בשני תהליכים. [מטוס טס] האחד הוא חיל האוויר, שבהדרגה נכנס יותר ויותר לתוך המלחמה, עד שהוא הופך למה שאז קראו לו "ארטילריה מעופפת" - באמצע יום בהיר מגיע חיל האוויר הישראלי ונופל על איזושהי יחידה מצרית או על איזשהו מערך מצרי, מרסק אותו לאבקה, ונעלם.

[אזעקה]

אלוף לפידות: וכתוצאה מזה מתפתח מערך נ"מ שהסובייטים בונים להם - מערך צפוף, מסיבי, משולב בטילים קצרי טווח, ארוכי טווח, שעובדים בכל מיני טכנולוגיות, שמגיעים למטוסים, גם כשהם רואים אותם במכ"מים וגם כשהם מריחים את החום שלהם.

ד"ר גילת: ברית המועצות החלה לחדור למזרח התיכון עוד בשנות ה-50, במסגרת המלחמה הקרה - המאבק שלה בארצות הברית ובמערב. ולא בכדי. לאזור הייתה אז חשיבות אסטרטגית גדולה כגשר שמחבר בין שלוש יבשות, וגם כלכלית, עם שפע של מאגרי נפט. בהקשר של הסכסוך הישראלי-ערבי, הסובייטים בחרו לכרות בריתות עם מדינות ערב, והמערב, בתגובה, טיפח את הקשרים שלו עם ישראל. המעורבות של ברית המועצות במצרים הלכה וגברה לקראת מלחמת ששת הימים עם חימוש הצבא המצרי ושיקומו לאחריה. אנחנו נרחיב על זה בהמשך הפרק, אבל חשוב להבין שמערך הנ"מ שהסובייטים בנו למצרים שינה לגמרי את המשחק. התקיפות האוויריות הפסיקו להיות יעילות, ובצה"ל נדרשו לשנות אסטרטגיה.

בוריס: העשייה השנייה זה פשיטות, זה יחידות מיוחדות, זה מבצעי קומנדו. כאשר הרעיון הוא להכות בעומק המצרי וככה להראות לציבור המצרי כמה שהמשטר שלו והצבא שלו הם חסרי יכולת, לפגוע בתשתיות ובכלכלה המצרית, וליצור בסופו של דבר בשביל אותם אנשים בודדים שיושבים עם נאצר באיזה חדר דיונים ושותים קפה ומקבלים את ההחלטות האמיתיות, ליצור בשבילם מציאות שבה הם יגידו, "חבר'ה, זה לא שווה לנו יותר. אנחנו לא רוצים להמשיך עם זה. הבנו, די, שלום. בואו נוציא פקודת הרגעה ונפסיק את המלחמה הזאת".

אלוף לפידות: המצרים היו הראשונים בפשיטות, והיו להם פשיטות די מוצלחות. היו פשיטות שאפילו… לא רק שפגעו לנו בנגמ"שים שעשו סיורים, אלא לקחו לנו אנשים בשבי. זה מאוד פגע ביכולת שלנו להתמודד מולם, כי הפשיטות פגעו בנו ולא היה לנו מענה מתאים לפשיטות האלו. זאת הייתה התקופה שהוחלט לעבור לפעולות מיוחדות שיתנו למצרים להבין שאנחנו לא נשב בשקט על הקו הזה - אנחנו נעקוץ אותם ונציק להם בכל מיני נקודות תורפה.

בוריס: מתפתחת דינמיקה מעניינת כאשר הנה, יצאנו למבצע ראשון, והוא מדהים והוא מיוחד ויותר מדהים מכל סרט שהוליווד תחשוב עליו, אבל זה לא עבד. אז אנחנו יושבים ואומרים, "טוב, צריך משהו יותר מזה". ויוצרים מבצע יותר מדהים ויותר מטורף ויותר בלתי אפשרי, שגם הוא לא עושה את העבודה בסופו של דבר.

ד"ר גילת: יאיר, למה במערכת הביטחון התעקשו על אסטרטגיית המבצעים המיוחדים, במיוחד אם היא לא השיגה את התוצאות שרצו לראות בארץ?

יאיר: קודם כל, אי אפשר לא לעשות. יש לך פה מלחמת התשה, והמצרים פועלים, ואתה מוכרח להגיב איכשהו. וגם יש לך תרבות אסטרטגית מסוימת, שהיא גם תרבות ארגונית וגם תרבות מבצעית, של פעולות גמול, שהיישוב היהודי בארץ היה מורגל אליה עוד לפני קום המדינה. מלבד זאת, בשטח יש לך גם סוסים, סוסים דוהרים - קצינים ולוחמים מצוינים, באמת מהטובים שהיו לישראל אי פעם, אנשים שהם ששים אלי קרב ויצירתיים וציוניים עד כלות. אז פשוט עושים. ולפעמים גם קצת מתאהבים במבצעים המיוחדים, שאחרי הכל הם מעניינים ושוברי שגרה. ויש עוד משהו שצריך להבין - בעבור מקבל ההחלטות זה כלי לא רע. מבצעים מיוחדים, שהם מין כלי ביניים די מדיד. בסוף יש לו התחלה, אמצע, וסוף מוגדר, וגם אפשר יחסית בקלות לראות איך בסוף מה שביצעת משפיע על האויב, ומה הוא עושה בתגובה. ולכן, פעמים רבות המבצעים האלה הם הכלי הנבחר. מה גם שאתה יכול להשתמש בהם כדי להעביר מסר לאויב, או לקהל הבית שלך - להביך אותו, להראות כמה האויב חדיר, ולאנשים בבית אתה מראה, במיוחד במצב שהמורל ירוד, שאנחנו יצירתיים ויש לנו עליונות. ואלה מדדים נוספים של עוצמה, לא רק עוצמה צבאית ישירה.

בוריס: התחושה היא כמו ספורט. אתה כבר באיזשהו אתגר ספורטיבי. אתה כבר באיזשהו סוג של התלהבות שכזאת. עוד אתגר, ועוד אתגר, ועוד אתגר. כרגע הפכת את העולם ועכשיו אתה נדרש להפוך אותו עוד פעם בזווית אחרת. זה מלהיב.

ד"ר גילת: כחלק מאותו רצף, בשנת 1969 החליטו בצה"ל על מבצע נוסף. הפעם, חסר תקדים בהיקפו, בהישגיו, ובהשפעתו על המשך המערכה. זהו מבצע "רביב".

אלוף לפידות: מטרת המבצע הייתה לבצע פשיטה משוריינת בחלק הדרומי של מפרץ סואץ, שהוא פחות מוגן. זה כמעט בצידה של ארמייה 3, 50 ק"מ מהמערך העיקרי של ארמייה 3. המטרה הייתה לדפוק ארבעה מכ"מים. [רעש פיצוץ] להשמיד ולהוציא משימוש ארבעה מכ"מים. שחיל האוויר יוכל להיכנס מדרום לארמיות ולא ליפול בחזית על המערך האסטרטגי של הטילים שבנו הרוסים.

[צפצוף מכ"ם]

ד"ר גילת: בדיונים במטה הכללי הוחלט לשלוח למשימה טנקים מתוצרת רוסית שהיו בשימוש צבא מצרים ונפלו לידי ישראל במלחמת ששת הימים. זאת מתוך הבנה שלחצות את התעלה לתוך שטח מצרים עם טנקים ישראלים זו פעולה שפשוט נועדה לכישלון.

אלוף לפידות: אם אנחנו לא מצליחים ואנחנו מפונים על ידי מסוקים, אם אנחנו על פטונים או על צנטוריונים יציגו אותם בכיכר בקהיר כהצלחה. No! אנחנו על טנקים רוסיים.

יאיר: אחרי מלחמת ששת הימים, צה"ל נותר עם כמויות גדולות מאוד של טנקי ונגמ"שי שלל. הכמויות היו כל כך גדולות עד שצה"ל הקים מסגרות קרביות מלאות, כולל סדנאות, מוסכים וחלקי החלפה - הכל מבוסס על רק"ם שלל. במקביל, בנו בצה"ל כוח שקראו לו "דוב לבן", שבצה"ל חשבו להפעיל בהזדמנות כזאת או אחרת כדי להונות את המצרים עם נשק שלהם. והמבצע, מבצע "רביב", התבסס בדיוק על הרעיון הזה.

[צליל תנועת זחל גלגלי טנק]

אלוף לפידות: אז בתוך הנגמ"שים היו אנשים של חטיבה 7, שריון, שהם עשו הרבה פעולות. הם היו כוח מיוחד אם אתה רוצה. היו גם אנשים של סיירת מטכ"ל, שלושה אנשים. היה גם חוקר שבויים. היה גם צלם - אלי לנדאו הוא היה הצלם של המבצע הזה. היו חבר'ה מחיל הנדסה כי היה צריך לפוצץ את הכביש באיזשהו מקום, שכוחות ניידים של ארמייה 3, שבאים מהעיר סואץ לפגוע לנו מאחור, לא יכולים להגיע. מסביב לזה נבנתה מפקדה משולבת של אוויר וים. כדי להגיע לצד השני של התעלה צריך נט"קים, נושאי טנקים. וחיל הים התחיל לגלגל את הנט"קים מאילת דרך שארם א-שייח לתעלה, לראס סודר.

ד"ר גילת: אז שמענו את יעקב לפידות מתאר שילוב של כוחות יבשה, ים ואוויר, וגם בנייה של כוח מיוחד בתוך הנגמ"שים לצורך המבצע. ואני רוצה לשאול אותך, יאיר, זה ייחודי ביחס לתקופה שאנחנו מדברים עליה?

יאיר: אז באותה תקופה בצה"ל היה… היו מבצעים מיוחדים והיו עושים פשיטות באמצעות מה שקוראים "נבחרות". כלומר, מכנסים לצורך מבצע מסוים את כל החבר'ה הכי טובים, וגם קצינים, או מ"כים, או אפילו סמלים בכירים נבחרים, מכל מיני מקומות בצה"ל. ככה שעצם העובדה שהרכיבו את הכוח הלוחם מכל מיני לוחמים טובים שבאו מן הגורן ומהיקב היה דבר שבשגרה. אבל המבצע היה מיוחד מאוד בזה שהוא היה משולב. כל הרכיבים הרלוונטיים - אוויר, ים וגם כוחות עילית ורק"ם שלל - הכול פעל בסינרגיה, במרחק גדול ובעצמאות מלאה.

ד"ר גילת: מעבר לשילוב הבין-זרועי היה כאן רובד נוסף של מורכבות. האימונים לקראת המבצע התנהלו על עיוור, מבלי שהכוחות והמפקדים בשטח ידעו איפה בדיוק הוא מתוכנן להתקיים.

אלוף לפידות: אז קיבלנו צילומי אוויר של המוצבים, אבל לא היה כתוב מי הם, מה הם. שהם המוצבים שאנחנו צריכים לתקוף עם מכ"מים. בכל מוצב כזה היה בערך פלוגה פלוס שהגנה עליו, קרקעית. עם המוצבים האלו, עם התמונות האלו, בנינו לאורך אל-עריש, חופי אל-עריש, מודל. בדיוק במרחקים עם גודל אמיתי כמו שהם בשטח. וככה הוצאנו את החיילים להתחיל להתאמן על זה. קודם שולחן חול, אחר כך דיונים בעל פה, ואחר כך איזה אש ומי הולך לאן. המפקדים ידעו בעל פה את הכול. הם לא ידעו לאן, אבל ידעו הרבה בעל פה. כשאנחנו מרוכזים אחרי התרגיל האחרון על מודל, אני אוסף את החיילים ואומר להם אנחנו הולכים למצרים. מי שלא ידע שיידע עכשיו. אנחנו הולכים למצרים, חיל הים לוקח אותנו לשם, אנחנו 50 ק"מ מארמייה 3, מהעיר סואץ, שיכולה להתחבר, שחיל האוויר יכול לתקוף אותנו. המבצע הוא מבצע חשוב כל כך לצה"ל שאנחנו הולכים לעשות אותו. נקודה.

ד"ר גילת: ב-8 בספטמבר 1969 המבצע יצא לדרך. בשעה 11 בלילה הנט"קים הגיעו למקום הכינוס של הכוח, ראס סודר, שעל הגדה המזרחית של התעלה. הטנקים הועמסו, הדלתות נסגרו, והכוח החל לחצות את התעלה. [טרטור מנוע] באגפי נושאות הטנקים שטו סירות של פלוגות החבלה ההנדסית בחטיבה 35 של הצנחנים כדי להגן על הכוח הפושט במקרה שהמצרים יעלו עליהם כשהם עוד במים ולתפוס את ראש החוף בצד השני.

[רחש גלים סוערים]

אלוף לפידות: הים לא היה שקט, הים התנדד. אני חושב שהיה "ים שתיים", אולי, משהו כזה הם קראו לזה. עכשיו, לא ידענו אם נחזור משם, ואני אומר את מה שכולם הרגישו. עמדו הרבה חיילים על הדפנות והקיאו, הקיאו לתוך הים. כשמקיאים או מסיבות טלטלת של הנט"ק או מסיבות… פחדים. עבדכם הנאמן גם הקיא שם. אני לא נקי מזה.

ד"ר גילת: מאיזו סיבה אתה?

אלוף לפידות: אני הייתי אחראי על הרבה...

ד"ר גילת: לא, מהפחד או מהטלטלה?

אלוף לפידות: אני חושב שמשניהם.

ד"ר גילת: אחרי שלוש שעות של שייט, נושאות הטנקים הגיעו לאזורי הנחיתה והכוח ירד מהכלים. שיירת הטנקים, כשבראש הנגמ"ש של יעקב לפידות, התחילה להתקדם בכביש צר, חצוב בהר בגובה של 4000 מטר היורד אל הים. בסוף הטור נסעו שני נגמ"שים שנשאו 600 קילוגרם חומר נפץ. [רעש פיצוץ] הכוח פוצץ אותו על הכביש, ודופן ההר קרסה לתוך המים. כך שלמצרים, שיבינו במוקדם או במאוחר מה קורה, יהיה קשה מאוד לעבור שם.

קול הבוקע מרשת הקשר: מי שמזהה תנועות - לדווח.

אלוף לפידות: הפקודה הייתה "מה שעוברים הורגים". נקודה. היה שם משמר הגבול, משמר המדבר, עם גמלים ומכוניות וחיילים, הכול. שום דבר לא עובר הלאה כדי שחס וחלילה לא ידווחו בארמייה 3 שפה מסתובבים טנקים, למרות שהם נראו כמו טנקים מצריים. [צליל חורק של תנועת טנק] אני מזהה ראשון את היעד, אבל עדיין לא פתחנו באש. אני מתקרב עם הטנק שלי אל השער. ובשער עומד שין גימל. הוא מצדיע לי. ואני אומר לו, "איפתח אל באב". לא שלמדתי ערבית, אבל אמרו לי שככה אומרים. נכנסו לבסיס. שיטת העבודה בכל אחד מהמקומות היה לא יורדים מהכלים, הכול מהכלים. הטנקים נכנסו במעגל. נעמדו. מילה אחת - אש.

[מוזיקה דרמטית וקול פיצוצים]

אלוף לפידות: וכל הכלים יורים לכל הכיוונים. זה היה ממש ארגז אש, אש תופת. דפקנו את המכ"ם, את הגבעה שעליו הייתה האנטנה, וגם את הכלי שבו היה המכ"ם. ובמילה אחת - החוצה. ויצאנו החוצה. הסתדרנו על הכביש באותו מבנה, והלכנו לבסיס השני - ראס זעפרנה, שהיה במרחק של 30-40 ק"מ מהראשון. הוא היה כבר מכ"ם אווירי. חששנו, או הבנו, שיכולים לדווח שיש ישראלים בשטח.

ד"ר גילת: אבל לא הייתה שום התנגדות מצד המצרים והכוח המשיך בחופשיות אל הבסיס השני.

אלוף לפידות: נכנסנו לתוך הבסיס באותה שיטה, דפקנו אותם - את המכ"ם, את הכל, יצאנו החוצה, הלכנו לבסיס השלישי. אבל הבסיס השלישי, מאחר והשניים הראשונים הלכו ממש יפה, בְּרֶן, שישב בחפ"ק בראס סודר, החליט שחיל האוויר יתקוף. וחיל האוויר נכנס עם מטוסי סקייהוק. הגענו לשם, כבר לא היה. מטוסי סקייהוק עשו את זה. מכאן אפשר להבין שההפתעה הייתה מוחלטת. ואני מצטט גנרל רוסי, שאמר את זה באחד מהמסמכים שקראתי, הרוסים - "זאת הייתה פעולת ג'יימס בונד". ממש ככה. אני שומע את ברן בקשר, "כאן קודקוד 57, המשימה הושלמה, הערכו לחזור הביתה". ופה כבר הייתה תוכנית שלמה איך חוזרים… איך חוזרים הביתה.

ד"ר גילת: התאכזבת שלא נתנו…

אלוף לפידות: לא, אמרתי ביצענו את המשימה על הכיפאק, לא מאוכזב. אבל רציתי כבר לחזור. יש לי אחריות כבדה מאוד. טנקיסטים, טנקים.

ד"ר גילת: מה שהכי מדהים בפעולת ג'יימס בונד הזו, כמו שקרא לה לפידות, הוא שכולה התרחשה מתחת לאף של המצרים, או יותר נכון מול הפרצוף שלהם. הטנקים הסובייטים סיפקו את ההסוואה הנדרשת ועשו את העבודה.

בוריס: צמרת הצבא המצרי מבינה שמשהו כאן קרה כאשר הכוח הפושט כבר חזר הביתה. ויש ציר של 60 ק"מ שעולה בלהבות. מספר הרוגים שקשה לשער אותו, אבל כנראה מספר די גדול. ביניהם קצינים יחסית בכירים, ביניהם קצינים בכירים של הצבא הסובייטי ש…

יאיר: שהיו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.

בוריס: שלרוע מזלם, בדיוק, החליטו לצאת לאיזה נסיעה בדיוק כאשר… כאשר הכוח שלנו נע לעברם.

אלוף לפידות: אנחנו יצאנו 74 אנשים למבצע, חזרנו הביתה 74. אחד נפצע לנו - חוקר שבויים, הוא… אנחנו אסרנו לרדת מהכלים. הוא ירד להשתין באיזה פינה וחטף כדור ביד.

ד"ר גילת: מלבד אותו פצוע גם אחד מטייסי הסקייהוקים נפגע מאש המצרים.

אלוף לפידות: היה שם אש נ"מ כנראה, קיבל כדור במטוס. רונן מקיבוץ אפיקים. הוא נפל לים עם המטוס. הוא צנח, ראינו אותו צונח. חיל הים חיפש אותו, חיפש אותו, כנראה שהוא טבע ולא מצאנו אותו עד היום. אז לנו היה אחד פצוע ביד ולחיל האוויר איבדו מטוס וטייס, לצערנו הרב.

ד"ר גילת: המבצע השיג את המטרות שלו, המכ"מים הושמדו, ולחיל האוויר נוצרה הזדמנות לתקוף בחופשיות בעומק מצרים.

אלוף לפידות: פרוזדור שתוכנן שיפתח, שאין בו מערכות מכ"ם, לא ימי ולא אווירי פתוח, חיל האוויר התחיל להיכנס לתוך עומק מצרים מהפינה הדרומית של מצרים, של חזית ההתשה בתעלה. הרי בחזית הוא לא יכול היה ללכת, כי חיכה לו מערך אסטרטגי של טילים. אז פה הוא עקף אותם. והמבצע שלנו גרם לכך שאפשר לעקוף את המערך ולהיכנס לעומק מצרים.

בוריס: ולמחרת קורים שני דברים. הדבר הראשון זה משהו שקרה שוב ושוב ושוב אחרי כל פעולה שלנו - נאצר תופס את הראש, אומר, "זה לא יכול להימשך", קצינים מצרים בכירים הולכים הביתה, מפיקים לקחים, לכאורה, עד הפעם הבאה. אבל הרושם האמיתי הוא לא בקהיר, הוא במוסקבה. ששם יושבים… יושבים מפקדי הצבא הסובייטי וראשי המדינה הסובייטית, ומבינים… שוב, כי שוב, מדובר במבצע אחד על רצף, מבינים שוב שנאצר לא מסוגל להגן על השטח שלו. וזה מפחיד אותם כי בשטח שלו נמצאים מתקנים אסטרטגיים של צבא ברית המועצות, שמסתכלים בכלל על הים התיכון ואירופה ונאט"ו. הם במשחק אחר לחלוטין. והמלחמה של נאצר שמה אותם בסיכון, מסכנת אותם.

ד"ר גילת: כמו שהזכרנו קודם, לקראת סוף שנות ה-60, הסובייטים העמיקו את הנוכחות שלהם במזרח התיכון, ובמקרה שלנו במצרים. כלומר, כל פעולה ישראלית בשטח המצרי נלקחה בחשבון גם בברית המועצות.

בוריס: ויש ישיבה די משעשעת של המטכ"ל של צה"ל, כאשר כל הישיבה התכנסה בשביל להבין מה הסובייטים עושים בים התיכון. ויושבים אלופי צה"ל במשך שעה ואין להם מושג, הם פשוט לא יודעים. בסופו של דבר, האמירה המסכמת זה ש"אנחנו לא בטוחים מה הם עושים שם, אבל אנחנו די בטוחים שהם לא יתערבו צבאית נגדנו ישירות". התערבו.

ד"ר גילת: אז דולין טוען שבצמרת צה"ל פספסו את האינטרס האמיתי של ברית המועצות - דריסת רגל במזרח התיכון כחלק מהמלחמה הקרה, ולא ברית עם נאצר. העיוורון הזה הוביל לתחושה של חופש פעולה מוחלט במצרים, אבל התגובה הסובייטית לא איחרה לבוא.

בוריס: והסובייטים רואים שהנה, הישראלים עושים את זה, הם יכולים לעשות הכול. כאשר תפרוץ מלחמת העולם השלישית, או רגע לפניה, הם יפשטו על הבסיסים שלנו ויסכלו את המאמצים שלנו. אי אפשר להשלים עם זה. עם המבצע הבא הרושם הזה מתחזק, עד שבדצמבר 69' ברית המועצות מחליטה להתערב בעצמה [מטוס טס], לשלוח כוחות צבא למצרים בשביל לקחת על עצמם את הגנת שמי המדינה. בסוף פברואר-תחילת מרץ, נשלח דיפלומט סובייטי במיוחד לקהיר להיפגש עם נאצר ולבקש ממנו בפעם ה-1050 להפסיק את מלחמת ההתשה. קודם הם ביקשו את זה כי זה מאיים על האינטרס הגדול שלהם, עכשיו הוא מבקש קונקרטית - אנחנו לקראת נחיתה, מחרתיים מתחילות להגיע הספינות הראשונות, תפסיק עם זה, אתה מסכן את הכוחות שלנו. ובפעם הראשונה נאצר מסתכל עליו ואומר, "אין בעיה. לך לאמריקאים, שיגידו לישראלים שאני מוכן עכשיו להפסקת אש".

ד"ר גילת: במקביל, הסובייטים החלו לפרוש חימוש נ"מ מהמתקדמים בעולם בלב מצרים, ומאוחר יותר קידמו את המערך לכיוון תעלת סואץ. חיל האוויר ניסה לתקוף את הסוללות, אבל בלא הצלחה. הציוד הסובייטי היה פשוט מתקדם מדי.

בוריס: ובסופו של דבר, גולדה מאיר והממשלה של אותו הזמן מקבלים החלטה ללכת על הפסקת אש בלחץ אמריקאי כבד. הפסקת האש היא פורמלית, היא מול צבא מצרים, למרות שזה כבר לא המשחק הזה, אנחנו כבר לא נלחמים נגדם, זה לא הסיפור.

ד"ר גילת: אף על פי שצבאות ישראל ומצרים עדיין הפגיזו זה את זה, הסיבה האמיתית להחלטה של גולדה הייתה התקווה שהסובייטים יעצרו, שהמערך לא ישלים את ההתקדמות שלו לכיוון תעלת סואץ וישנה לגמרי את מאזן הכוחות בין ישראל למצרים.

בוריס: חצי שעה לאחר שהפסקת האש נכנסת לפועל, וגולדה מדברת ברדיו, פונה לציבור ואומרת, "הנה סיימנו את מלחמת ההתשה, הנה ניצחון, תודה לכל חיילי צה"ל", הסובייטים והמצרים משלימים את המהלך שלהם והטילים מתיישבים על שפת תעלת סואץ. המשמעות היא שטווח הטילים נכנס עשרות ק"מ לתוך סיני, חיל האוויר לא יכול לגשת לתעלת סואץ עוד מהצד שלנו, ובעצם נוצר כאן איזשהו סוג של… כיפת ברזל, איזשהו סוג של מחסום אווירי שיאפשר שלוש שנים קדימה את הצליחה המצרית. מלחמת יום הכיפורים לא מתחילה ב-6 באוקטובר 73', מלחמת יום הכיפורים מתחילה ב-8 באוגוסט 1970.

יאיר: אבל למטבע הזה היו שני צדדים. הנוכחות הסובייטית במצרים יצרה תגובת בומרנג שהביאה להידוק היחסים בין ישראל לארצות הברית. גם כאן לא מתוך איזה נדיבות, אלא כחלק ממשחק גיאופוליטי גדול יותר שבמרכזו המלחמה קרה. היו גם כאלה שראו את הלחץ האמריקני על ישראל להתקפל ולהגיע להסכם סביב התעלה כנקודת תחילת התלות הישראלית הלא בריאה בארצות הברית. האמריקנים אמנם סיפקו לנו מטוסים ונשק מתקדמים, אבל האינטרס הלאומי שלנו היה חשוב יותר, כפי שהוכיחה מלחמת יום כיפור מיד אחר כך.

ד"ר גילת: מה צה"ל יכול ללמוד מהמבצע הזה היום?

אלוף לפידות: שאפשר לעשות דברים בלתי צפויים, ברמה גבוהה של סיכון, אבל עם הכנות מתאימות ועם כוח מתאים אפשר לעשות את זה. לא לחשוש. זאת הייתה פעולה מטורפת. זה הצלחה בלתי רגילה. זה נלמד עד היום בבתי ספר למלחמה בכל העולם.

יאיר: בסוף אנחנו מדברים על פשיטה משוריינת. מה המקום של פשיטה משוריינת בפודקאסט שלנו על מבצעים מיוחדים? והתשובה היא דווקא. דווקא בגלל שמבצע בעורף שטח האויב נתפס כל כך הרבה פעמים בתודעה כמשהו שהוא נחלתם של כוחות עילית או קומנדו ויחידות מיוחדות? לא. כאן אנחנו רואים דוגמה נהדרת לחשיבה צבאית יצירתית שבאה מעולם המבצעים המיוחדים ואומרת, "אני אביא טנקים ונגמ"שים, תמרון עבה משוריין שלם לעורף האויב ואני אעשה בו שמות". וזה רק במקרה שהיו על הכלים גם קומץ אנשי סיירת מטכ"ל. באותה מידה כל כוח שריון וחרמ"ש, חי"ר משוריין קרבי של צה"ל, היה יכול לעשות את העבודה הזאת באותה אפקטיביות. מה שמיוחד כאן זה היצירתיות המחשבתית והשימוש, באמת אמנות של ממש, בכל רכיבי הכוח שהיו קיימים אז ברשות ישראל. וזה היגיון של מבצעים מיוחדים, וזאת דוגמה נהדרת לאיך בתקופה ההיא של ההתשה הצבא שלנו חשב והעז מחוץ לכל גבול.

אלוף לפידות: לא היה בתולדות צה"ל מבצע כזה משולב עם טנקים על אדמה אחרת. מעבר לים אני קורא לזה. זה פשוט מעבר לים. אתה לא יכול להחזיר את העסק. אתה הולך לשם, אתה צריך לעשות את זה ולחזור. היו לי הרבה ספקות, אבל אני הייתי נחוש לעשות את זה. ואני שמח. לא רק אני, כל החיילים. לחיילים שלי שהיו איתי אני מקדיש את התוכנית הזאת. מגיע לכם! עשיתם עבודה טובה.

ד"ר גילת: עד כאן הפרק שלנו על מבצע "רביב". תודה לעורך הראשי דורון רובינשטיין, לעורכת מרים בלוך. עיצוב סאונד ומוזיקה מקורית - מור סיוון ועל ההפקה לאלון אביטל. אנחנו נתראה בפרק הבא של "המבצעים הגדולים של הכוחות המיוחדים", שהופק על ידי מערכות וגלי צה"ל.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

11 views0 comments

Comments


bottom of page