היום ישראל מוקפת בכוחות פרוקסי המופעלים על ידי איראן (כמו הג'יהאד האיסלאמי, החיזבאללה וגם החות'ים). קשה להאמין אבל בשנות ה-60 ישראל ואיראן שיתפו פעולה בהפעלת כוחות כורדיים נגד אויבת משותפת, עיראק. הפרק עוסק בניסיון להפעיל כוחות זרים, בעלי אינטרסים דומים, לטובת ישראל, כחלק ממדיניות שנקראה ''תורת הפריפריה'' ומגולל את מעללי המשלחת הישראלית לכורדיסטאן, בעזרת אנשי הצנחנים והמוסד שהיו חברים בה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 07/02/2024.
[פתיח]
קריינית: שומעים?
[קול של נקישה]
קריין: גל"צ הסכתים.
[מוזיקת רקע דרמטית]
יורם: אנחנו יצרנו קשר, אמון, אימון והגדלת כושר לחימה של עם גדול למדי, אמיץ מאוד, שמעט עמים פיתחו ביניהם קשרים כל כך עמוקים כמו שיש לנו עם הכורדים.
ד"ר גילת: שלום וברוכים הבאים לפודקאסט "המבצעים הגדולים של הכוחות המיוחדים" של "מערכות" וגלי צה"ל.
אני אמיר גילת, ואיתי נמצא גם יאיר אנסבכר.
יאיר: שלום.
ד"ר גילת: בפרקים הקודמים צללנו לפעולות קומנדו משמעותיות של צה"ל, והכרנו בעזרת המתכננים והמבצעים שלהם את העולם הסודי, המסוכן, האכזרי ומלא האדרנלין של הכוחות למבצעים מיוחדים.
אבל הפעם אנחנו לא מדברים על מבצע ספציפי, אלא על אסטרטגיה של שיתופי פעולה חשאיים, שגיבשה מדינת ישראל מעט אחרי הקמתה עם בעלות ברית שונות במזרח התיכון, בשמה "תורת הפריפריה".
יוסי: תראה, במסגרת "תורת הפריפריה" עוד משנות ה-50, אנחנו פיתחנו יחסים עם מדינות לא ערביות או לא מוסלמיות במרחב שלנו, ועם כוחות, עם קבוצות אתניות, קבוצות שבטיות, שנאבקו נגד מה שהיה אז באופן מאוד מפורש אימפריאליזם ערבי נוסח גמאל עבד אל נאצר. לא הפעלנו אותם, נכנסנו לשותפויות איתם.
ד"ר גילת: זה יוסי אלפר, לשעבר איש המוסד, ומנהל "מרכז יפה" למחקרים אסטרטגיים, שגם חיבר את הספר "מדינה בודדה" - סוקרת תורת הפריפריה הישראלית.
יאיר: האסטרטגיה הפריפריאלית הייתה בעצם שיתוף פעולה עם גורמים שגובלים במדינות אויב שלנו.
היו לה שני היבטים מרכזיים. בראש ובראשונה בריתות מודיעיניות, עם מדינות שהן לא ערביות במזרח התיכון כמו איראן וטורקיה. וזה אגב די מדהים, כמעט בדיוני שאיראן, שהיום היא האויבת מספר אחת שלנו, הייתה אז בשנות ה-50 וה-60, שותפה של ממש. והדבר השני זה סיוע באימונים ובנשק, לקבוצות שונות שהתמודדו עם אויבים משותפים. כמו הכורדים של צפון עיראק, או המורדים של דרום סודן.
הקבוצות האלה, ששאפו לעצמאות וחיפשו ככה סיוע למאבק שלהם, מאוד התרשמו מהאופן שבו ישראל התמודדה יום יום עם האויב הערבי במלחמות השונות שלה, והחליטו לפנות אלינו לעזרה.
ד"ר גילת: כדי להבין איך נולדה ברית הפריפריה, כיצד היא תרמה לישראלים בכלל, ואיך כל זה קשור לכוחות המיוחדים, נשוחח עם יוסי אלפר, ועם שניים מחברי המשלחת הישראלית לכורדיסטן, תת-אלוף בדימוס צורי שגיא ויורם זמוש.
אבל קודם כל, צריך לחזור לשנות החמישים.
[מוזיקת מעבר דרמטית]
יוסי: [קולות מלחמה] אנחנו יוצאים ממלחמת סיני, 56', ובן גוריון מבין שלא נגמרו המלחמות. ואנחנו מוקפים אויבים ערבים. מוקפים. כלומר טבעת עוינת ערבית.
[הקלטה קצרה של אדם המדבר בערבית]
יוסי: והוא הסתכל מעבר לטבעת הזאת, למה שנתפס אצלנו כפריפריה של המזרח התיכון. ופה צריך להבין, אם אני בורמזי, הפריפריה שלי זה הודו. [מוזיקת רקע דרמטית] אם אני ישראלי, הפריפריה שלי זה קצות המפה. ופה אנחנו מגיעים לאיראן, לטורקיה, לאתיופיה. מדינות שחושדות בערבים, לפעמים נלחמות בערבים, וגובלות בערבים. היה טבעי שאנחנו נחפש אותם והם יחפשו אותנו.
ד"ר גילת: ברית הפריפריה נוצרה הלכה למעשה בשנת 1958, שישראל חתמה בחשאי על הסכם עם איראן וטורקיה שזכה לשם "המשולש הצפוני".
[מוזיקה]
במקביל התקיים גם משולש דרומי, הסכם שנחתם עם אתיופיה וסודן. בחדרי חדרים, בכירי המודיעין של ישראל, איראן וטורקיה כוננו גוף משותף בשם "טרידנט".
הטרידנט התכנס אחת לשנה על מנת לדון בנושאי מודיעין וביטחון שנוגעים לשלוש המדינות.
יוסי: פה צריך להוסיף, אצל בן גוריון שהוא אבי התורה, העסק נתפס גם כסחורה שאפשר למכור לאמריקנים. בן גוריון רצה לשכנע את אייזנהאואר ודאלאס לקבל אותנו לנאט"ו. כי אם נהיה בברית אירופית צפון אטלנטית זה הכי טוב, זה ההגנה הכי טובה. נאט"ו לא רצה, אייזנהאואר לא רצה. אז בן גוריון אמר 'אוקיי, נבוא אליהם עם "טריידנט", עם "כליל", וזה יעלה את ערכנו בעיניהם, ונוכל אולי לבקש סיוע ביטחוני וכולי', וזה באמת עזר.
ד"ר גילת: שיתופי הפעולה המדיניים עם המשולש הצפוני והדרומי היו נדבך אחד בתורת הפריפריה.
נדבך אחר היו חיבורים עם מיעוטים נוספים במזרח התיכון, שנזקקו לסיוע במאבקם נגד אויב בשטח המדינה בה הם ישבו.
אחד החיבורים האלה היה עם הכורדים של צפון עיראק.
[מנגינת חליל ופעיית צאן]
ד"ר גילת: בני העם הכורדי, שמפוזרים בעיקר בטורקיה, באיראן, בעיראק ובסוריה, שאפו להקים מדינה ריבונית בשטחו של חבל כורדיסטן עוד בתחילת המאה העשרים. המאבק שלהם נמשך עד ימינו אנו, היות שהמדינות במזרח התיכון מעולם לא הכירו בלאומיות הכורדית, ולכן הם שללו מהכורדים אוטונומיה וזכויות שונות, ואף רדפו אותם.
אחת הסיבות לכך היא כמובן כלכלית, שכן חבל כורדיסטן חולש על אזורים עשירים בנפט. [רעש דרמטי] בשנות ה-60 וה-70, מאבקם של הכורדים בשלטון העיראקי מגיע לשיא, ובדיוק אז החלו להתהוות הקשרים בינם לבין הישראלים. מנהיגי העם הכורדי שגלו לגרמניה, הצליחו ליצור קשר עם כמה אנשי מוסד.
באותו הזמן יוסי אלפר היה בסך הכל שנה לתוך שירותו בצה"ל כמורה לאנגלית. [מגחך]
יוסי: ראש ענף השכלה קורא לי ואומר: "אני שולח אותך לצורי שגיא, סגן אלוף צורי שגיא, מהצנחנים. הם צריכים עזרה באנגלית".
[מוזיקת רקע]
אוקיי. ואני יושב על הדשא בקריה עם צורי ועם י"ב ונתן, כל חברי המשלחת הראשונה של צה"ל לכורדיסטן העיראקית. השנה היא 65', [קול העברת דף] וצורי שולף ספר הדרכה של צה"ל, בעברית כמובן, והוא אומר לי: "בוא תתרגם לנו מונחי יסוד".
ד"ר גילת: על אף שזו הייתה ההיכרות הראשונה של יוסי עם הפעילות החשאית של המוסד, הוא הבין למה הכורדים החליטו לפנות דווקא לישראל.
יוסי: הבנתי שהם סובלים מהיחס הערבי, העיראקי אליהם, שהם חייבים להשיב מלחמה ולעמוד על שלהם. שהם מזהים את היחס העיראקי כיחס ספק-גזעני, ספק-אימפריאליסטי. והם מסתכלים מסביב מזרח התיכון ורואים אותנו, שבעצם מתמודדים עם פחות או יותר אותו אתגר ערבי, אלא שזכינו כבר בעצמאות וניצחנו במלחמות ואנחנו בני ברית טבעיים.
[מוזיקה]
ד"ר גילת: אלה היו הצעדים הראשונים של המשלחת הישראלית לכורדיסטן, היא פעלה שם כמעט עשור שלם. אבל היא הייתה מצומצמת והתפקידים שלה היו הומוניטריים וצבאיים כאחד.
יורם: באתי כדי להקים גדוד, גדוד חדש.
ד"ר גילת: זה יורם זמוש, לשעבר מ"פ בצנחנים וחבר המשלחת הישראלית לכורדיסטן.
יורם: וזה 600 צעירים, ביניהם אולי מבוגרים גם, ברובם על פרדות. [קול פרסות דוהרות] והקימו מחנה קודם כל. תפרו לעצמם מדים, מדים שלהם, זה מדי פשמרגה כאלה. קיבלו מאיתנו כסף, נרשמו וכולי וכולי. והתחלנו לעשות תוכנית אימונים. [קול צעדים] הם מחולקים למעין מחלקות, זה קצת פחות ממחלקה. פחות או יותר מפקדים. לאו דווקא עם יותר ניסיון, אבל עם יותר מעמד ביניהם.
אני לימדתי חבלה. מעגלי חבלה, כל מיני מוקשים והפעלות וכולי וכולי.
[קול הצתה ופיצוץ]
תא"ל שגיא: בשלב ראשון רציתי לבלום את העפת הכורדים מכורדיסטן.
ד"ר גילת: וזה היה תת אלוף בדימוס צורי שגיא, ראש המשלחת לכורדיסטן והדמות הכי קרובה למנהיג הכורדים מולא מוסטפא בארזאני.
תא"ל שגיא: רציתי לבלום את זה, למנוע את זה. קיבלתי פקודה לעשות מילוט. אמרתי 'הופה, המצב שונה'. אם מילוט, אז אני צריך לגבות מהם מחיר. למה? כי לבוא בתור מג"ד 890, להגיד "עשיתי מילוט", זה לא… לא טוב ב… זה. אז הלכתי לגבות מחיר על ידי תרגיל טקטי מסוים, שהושמדה החטיבה. [קול פיצוץ] בתרגיל הזה כל העסק התהפך, ורציתי [מגחך] לכתר את כל הצבא העיראקי ולדפוק כמה שאפשר.
[קולות קהל אנשים מדברים]
יוסי: החזקנו בשטח צוות של שלושה או ארבעה אנשים, ביניהם רופא, להפיץ את תורת הרפואה הישראלית, להפיץ תרופות.
[מוזיקת פסנתר]
שוב פעם, אנחנו מדברים על מקומות נידחים, חסרי כל, ממש חסרי כל. והיה גם איש שניהל את הקשר האלחוטי עם הארץ. זה הצוות, זה הצוות.
עכשיו, על זה הלבשנו מדי פעם אנשים כמו צורי שגיא, שהגיעו לפרקי זמן של חודש או שלושה חודשים, לאימונים, לסיוע בפעילות וכדומה. והלבשנו סיוע בנשק, שהוא נשק שלל. [מוזיקת פסנתר] כלומר, זה… שוב פעם, מבצע זול. זה נשק שאין לו שימוש בארץ, אפשר להשאיר את כל הסימנים הסובייטים וערבים [קול של דריכת נשק], ופשוט למסור אותו לכורדים או לדרום סודנים.
ד"ר גילת: הכורדים, בניצוחו של צורי, הצליחו להשמיד חטיבה שלמה של הצבא העיראקי ולהסב לו אבדות כבדות. הם ערכו פשיטות ליליות, הפציצו בתי זיקוק, וגם הקימו בית חולים שדה עם מיטב הרופאים הצבאיים. כל זה כשהצוות הישראלי מתמודד עם מחסומים שפתיים ותרבותיים.
[מוזיקת רקע]
תא"ל שגיא: היתרון שלי, שלא ידעתי את המנהגים, לא הבנתי את השפה, [קולות של דיבורים בערבית] לא הבנתי את המנטליות, שקלטתי אותה מול המנהיג. אבל היו לי אנשי מוסד יוצאים מן הכלל, שהכירו. [מוזיקת כלי מיתר ערבית]
כל המלחמות נוהלו בעברית שתורגמה לערבית. ואני לא משנה את האופי שלי, ולא מנסה להיות מזרחן, וכל אלה שסביבי מומחים למזרחנות עד השמיים.
ונעזרתי בהם, אני לא אומר שלא. אבל אני משהו אחר, וככה בסוף הם גם התייחסו אליי.
יורם: אני הייתי חבר קרוב מאוד מאוד למסעוד בארזאני הבן, שאחר כך נעשה נשיא כורדיסטן העצמאית.
קודם כל הם מדברים ערבית, וחלקם דיברו אנגלית. מסעוד מדבר אנגלית מצוין, וכו'. אבל היה לנו הרבה מאוד שיחות כאלה קלות, ועם, עם כל ההומור, ועם הסיגריות, ועם ה…
[נגינת כלי מיתר]
בגלל שכל כך יצרנו, אני אומר, בפירוש, אהבה הדדית, לא פחות מזה. אם ישלחו אותי ל… ו… ושלחו את צורי, בנסיבות מסוימות, לנסות לחלץ טייסים שלנו שנפלו. אם שולחים אותנו לשם, אנחנו בטוחים לגמרי.
[מוזיקת כלי מיתר]
לא ידעו הרי בבית איפה אנחנו. 'אבא בגרמניה'. ואת כל המכתבים כתבנו מראש, ויש איזו קצינה במוסד, הייתה מביאה את זה, כאילו עם מתנה, כאילו עם פרח, אני כותב גם לילדים וזה, הכל בלוף. 'הנה היה שלג, וראינו זה, וראינו זה, וראינו סנאים'... כל מיני סיפורים כאלה.
ישבו איתי, הכינו, לכתוב לפסח, לכתוב לזה, ל"ג בעומר, יום הנישואין וזה, צירפו לזה זר עצום של ורדים שהגיע לקיבוץ.
ד"ר גילת: פעילות המשלחת הישראלית שירתה את הכורדים במידה רבה, אבל הקשר בין הצדדים חייב היה להבטיח תרומה כלשהי גם לישראלים.
יוסי: אם וכאשר תפרוץ מלחמה בין ישראל לערב, ואנחנו מדברים… אפילו לפני 67', ועל אחת כמה וכמה לקראת 73', והעיראקים ינסו להזיז כוחות לכיוון החזית הישראלית, כוחות משלוח כפי שהיה ב-48', ושוב ב-67', שוב ב-73'. אנחנו נבקש מהכורדים רק טובה אחת, תמורת כל הסיוע שנתנו להם - שיגייסו את הכוחות ויערכו את הכוחות שלהם כך שהם, בלי לצאת למלחמה, בלי להיכנס לקרב, בלי להקריב קורבנות נפש, ירתקו כוחות עיראקיים.
ד"ר גילת: ולמרות האינטרס הישראלי בטיפוח הקשר עם הכורדים, צריך לזכור שהם היו מיעוט בתוך עיראק העוינת. כדי להגיע אליהם וכדי להעביר להם משלוחי נשק, היה צורך בתיאום עם מדינה שגבלה באזור הכורדי של צפון עיראק, טורקיה או איראן.
[מוזיקה מזרחית קצבית]
הטורקים, שגם בשטחם חי מיעוט כורדי גדול, שלא אהד את השלטון, סירבו לסייע, והאיראנים הסכימו.
חשוב לזכור כי איראן באותם ימים הייתה רחוקה שנות אור מאיראן שאנחנו מכירים היום. עד למהפכה האסלאמית בשנת 1979, היחסים בין ישראל ואיראן היו חמים, ובין המדינות שררה ידידות של ממש, עם קשרי צבא ומסחר, ואפילו טיסות בקו תל אביב-טהרן על בסיס יומיומי. [קול של מטוס ממריא]
הנוכחות הישראלית בכורדיסטאן העיראקית הייתה אומנם תלויה באיראן של השאה, אבל בראש ובראשונה בארצות הברית, שהייתה המושכת האמיתית בחוטים.
[הקלטה באנגלית]
דובר אנגלית במבטא ערבי:
“Iraq actually is one of the richest countries in oil in the middle east. This oil is in Kurdistan and the rest is in the south of Iraq.”
ד"ר גילת: בתחילת שנות ה-70 האינטרס האמריקני באזור החל להשתנות. כתוצאה מכך דרשה ארצות הברית מישראל להפסיק לתמוך במרד הכורדי.
יוסי: הופעלו לחצים על המנהיג הכורדי-העיראקי מולא מוסטפא בארזאני, הן על ידי השאה של איראן והן על ידי האמריקנים, קיסינג'ר, שרצה שהמלחמה הזאת תסתיים בצורה מאוד מסוימת כדי שהוא יוכל להיכנס מבחינה מדינית. הופעלו לחצים על בארזאני, 'אל תעשה את זה. אל תזיז כוחות, אל תרתק כוחות עיראקיים, זה לא הזמן'. והוא לא עשה את זה. קיבלנו את זה איכשהו בהבנה, הבנו שמי אנחנו מול השאה של איראן, מול הנרי קיסינג'ר, ועברנו לסדר היום.
אבל היה מי שבארץ הסתכל על זה, יהושפט הרכבי, מי שהיה ראש אמ"ן והיה ב-75' יועץ של רבין, אמר: "תורת הפריפריה נכשלה".
[מוזיקה דרמטית]
אם בשעה של איום קיומי על מדינת ישראל אי אפשר לקרוא לבני ברית שלנו, לכורדים, למהלך היחסית צנוע הזה למעננו, אז נכשלנו.
ד"ר גילת: ברגע האמת, שיתוף הפעולה בין ישראל לכורדים הוכיח את עצמו כלא אפקטיבי. לפי יוסי אלפר, גם הברית המודיעינית עם המשולש הצפוני, טורקיה ואיראן, לא ענתה על הציפיות הישראליות.
יוסי: אני עוד נכחתי בשנות ה-60 וה-70, אה, בדיונים החצי-שנתיים עם ראשי המודיעין האיראני והטורקי, ושלנו. כל אחד הציג נייר, וכל אחד הציג את הסחורה המודיעינית שלו, ולא היה מה להשוות.
היינו הרבה יותר חזקים מהם, יותר חזקים באיסוף מודיעיני, במחקר מודיעיני שכמעט ולא היה קיים אצלם. אבל בכל זאת, עצם השיתוף, עם הימים נודע לערבים, והאדיר אותנו. פתאום אנחנו לא מדינה בודדה, פתאום יש לנו ידידים, לא רק סתם ידידים, אלא באגף השני שלהם.
ד"ר גילת: ולכן יוסי אלפר טוען ש"אסטרטגיית הפריפריה" אולי לא הביאה לסיוע הנקודתי שישראל הזדקקה לו, אבל תרמה תרומה רבה ברובד התודעתי. ויותר מזה, הוא אפילו סבור שהנוכחות הישראלית באפריקה, במסגרת "המשולש הדרומי", קידמה את תהליך השלום עם מצרים.
יוסי: אני קופץ קדימה ואני מסתכל על המניעים המצריים למשל, של סאדאת ב-77', להזמין את עצמו לנאום בפני כנסת ישראל.
[הקלטת דובר ערבית]
יוסי: יש מאחורי זה קודם כל סיפור פריפריאלי. המשא ומתן בין ישראל למצרים, המשא ומתן המקדים, נערך במרוקו בחסות המלך חסן, בחסות "תורת הפריפריה", והנוכחות שלנו במרוקו כמדינת פריפריה. א'.
ב', אני מאמין, אחרי שחקרתי את הנושא, ובמיוחד חקרתי את התגובה המצרית לבחישה שלנו, לא בכורדיסטן, אלא בדרום סודן, באתיופיה, אפילו באוגנדה, במקורות הנילוס. ואני הגעתי למסקנה שהמצרים לקחו הרבה יותר מדי ברצינות את המשלחת בת שלושה אנשים שלנו בדרום סודן, ונורא פחדו מאיזו מזימה ישראלית לייבש להם את הנילוס. ואם הישראלים יושבים בעורפם, ליד מקורות הנילוס, אולי אנחנו המצרים צריכים להשלים עם קיומם ולהגיע לשלום איתם, כי אנחנו לא נוכל להם.
[מוזיקה]
אני חושב שזה תרם. כמה תרם? אני לא יכול למדוד, אבל זה תרם לנכונות או לראייה של סאדאת שהוא חייב להגיע איתנו לשלום.
ד"ר גילת: יאיר, אנחנו מדברים על המשלחת הישראלית שנסעה לאמן חיילים כורדים, ועל שיתופי פעולה מודיעינים עם מדינות במזרח התיכון. איך כל זה מתחבר לעולם הכוחות המיוחדים?
יאיר: כוחות מיוחדים, כשמם כן, הם אמונים על משימות צבאיות ולפעמים מדינתיות, מיוחדות, כלומר לא קונבנציונליות. בגלל היכולת שלהם לעבוד בקבוצות יותר קטנות, וגם בחתימה הנמוכה, והעובדה שהם מסתגלים לשטח ולתנאי חיים לא פשוטים, וגם המקצוענות הצבאית הקרבית שלהם, הם נכס במשימות מהסוג הזה. למעשה כשחושבים על זה, זה משלחת. זה קבוצה מאוד מאוד קטנה, שאתה סומך עליה, שתדע לייצג אותך נכון גם כשאתה לא שם, והם נמצאים רחוק רחוק בשטח זר.
האנשים האלה, הם היו סוג של נציגים מעין דיפלומטים צבאיים שלנו. והתכונות שלהם, המקצוענות הצבאית הקרבית, אבל גם היכולות התרבותיות והיכולת לאלתר, ובתושייה למצוא את עצמם ואת המשימה במציאות משתנה, זה בעצם היה הנכס המרכזי. אז הצנחנים שהיו, היו אולי הדבר הכי יעיל שמדינת ישראל יכלה לשלוח. באמת הם היו הכוחות המיוחדים שלנו.
[מוזיקה]
יורם: כל התעוזה והגמישות שלנו כיחידים, כצוותים קטנטנים, להיכנס לתוך הראש שלהם, לחיות איתם וביניהם, עם הכורדים ובין העיראקים. כפרים עיראקים, יש שם ז'נדרמריה, יש שם איזה בסיס תותחנים, יש שמה… זה. יודעים עלינו. הגמישות והתעוזה הזאת עם השנים, אפשרה לממשיכי המורשת שלנו, כוחות מיוחדים באמת, להגיע נגיד… סתם בתיאוריה עם אופנוע ללב טהרן, כטב"מ שפתאום מסתובב בכל מיני מקומות, וברור שהוא לא יכול להגיע מפה.
יוסי: מפקד סיירת מטכ"ל דוביק תמרי היה מהישראלים הראשונים בשטח כורדיסטן. נשלח להסתכל, להתרשם, להכין הצעה מבחינת צבאית, מה הם צריכים, במה אנחנו יכולים לעזור להם.
סיירת מטכ"ל לא הגיעה לכורדיסטן. אני כן זוכר שאחרי "ששת הימים" שכולנו היינו באופוריה, משה דיין הציע לשלוח את סיירת מטכ"ל לכורדיסטן.
ד"ר גילת: תגיד, איך באו לידי ביטוי דפוסי הפעולה של הכוחות המיוחדים בפעילות הזאת של המשלחת?
יאיר: הלוחמים הישראלים שכן הגיעו לכורדיסטן מצאו את עצמם עמוק ולבד בשטח. מסביבם עולם מוסלמי עויין, והבעלי ברית הכורדים האלה זה כל מה שהיה להם. הייתה להם משימה לפגוע בעיראקים. אבל היה ברור שהדרך לעשות את זה, גם היא צריכה להיות לא קונבנציונלית. למעשה המציאות אילצה אותם ללמוד ואחר כך ללמד את בעלי הברית שלהם להילחם באופן ממזרי, יצירתי. ואפשר גם לומר לא סימטרי. זה קצת מחזיר אותנו לעולם המבצעים המיוחדים.
זה אפילו דומה לטרור, או למלחמה מיוחדת, שהם נאלצו לאסור על העיראקים, וכל הפעילות הצבאית שהייתה שם נעשתה בהיגיון של מבצעים מיוחדים. והצנחנים באמת התאימו לזה כי הם באו מחשיבה צבאית קלאסית אמנם, אבל הם היו רגילים לפעול בכוחות לא גדולים שתמיד נמצאים במיעוט מול אויב יותר גדול.
[מוזיקת רקע]
יוסי: הפרויקטור העיקרי היה יוסף לונץ, גם כן רקע של צנחנים, גם ערביסט. אה, אבל אם אתם רוצים דוגמה ליוזמה שהיא אופיינית לכוחות מיוחדים, לונצי יושב בכורדיסטן העיראקית על גבול איראן. [מוזיקת רקע וקולות של אנשים מדברים]
ומגיע מברק למטה בארץ, הוא אומר: 'אני רוצה לקחת את א' וב' איתי, ולצעוד או לרכב על פרדות מגבול איראן-עיראק עד גבול סוריה-עיראק'. כלומר לרוחב כורדיסטן, אלף קילומטר.
ביקש אישור, קיבל אישור, עשה את זה. תוך שבועיים, על סוסים, אני לא יודע מה, בכל מיני אמצעים מאולתרים, לונצי הישראלי הולך להכיר את כורדיסטן ברוחבה.
[מוזיקת רקע]
אה, וזה היה מבצע מדהים. אני לא מכיר הרבה אנשים שהיו נוקטים יוזמה כזאת. זה אופייני לו.
תא"ל שגיא: אנחנו חיפשנו שטח למנחת למטוסי תובלה. שאפשר יהיה לטוס לגבול טורקיה, לא חשוב, דרך השטחים, ולהביא לנו דברים ולחלץ אותנו בעת הצורך. אמרו שיש מתחם כזה שאפשר לסלול, אפשר לפתח בו מסלול, אבל זה בעמק זאכו, זה במרחק של שלוש מאות קילומטר. כשצריך לחצות נהרות בעומק עצום ולעלות… וזה בגובה של 2,500 מטר.
[קול של רוחות, פעיית כבשים ומוזיקת רקע ערבית]
אני ולונצי יצאנו. אני על סוס, האביר של מולא מוסטפא, הוא על פרדה, עם שמונה מלווים כורדים, אנחנו לבושים וכולי. הלכנו 1,000 קילומטר. 35 יום, בתוך עיראק, בין הכפרים. [קול של מואזין]
כשאנחנו לפעמים בלילה נכנסים לאיזה חווה של אחד הכורדים שאפשר לסמוך עליו, אבל רק בחושך, ויוצאים שוב בחושך.
[קול של רוחות חזקות] היה לי שק של 20 קילו תמרים יבשים, וממול שק 20 קילו גרעיני חיטה יבשים. [מוזיקת רקע] זה הצידה.
לא רוצה להגיד איזה אמצעים לחסל את עצמנו אם ניתפס. [קול רוחות חזקות] בלי קשר כמובן, בלי כלום. ומצאנו שטח.
[מוזיקת רקע דרמטית וצהלה של סוס]
ד"ר גילת: הזכרנו קודם את האכזבה הישראלית מהתנהלות הכורדים בזמן מלחמת "יום הכיפורים".
אבל לפי יוסי אלפר, היה זה דווקא מיעוט אחר במזרח התיכון, שכישלון שיתוף הפעולה איתו מדגים יותר מכולם את החלום הפריפריאלי ושברו.
יוסי: אני חושב שהפרשה הלבנונית שמה קץ ל"תורת הפריפריה".
[מוזיקת רקע]
המרונים, כמו הכורדים, כמו הדרום סודנים, חיפשו אותנו. הם חיפשו אותנו: 'אנחנו מסכנים, אנחנו קורבנות של האימפריאליזם הערבי, ואנחנו צריכים נשק ואימונים'. עד כאן בסדר. זה התחיל ב-75', רבין ראש הממשלה אמר: 'בסדר, אבל רק נשק ואימונים. אנחנו לא נילחם במקומם'.
יאיר: המרונים הם מיעוט, שהיה במשך לא מעט שנים בהיסטוריה בלבנון גדול וחשוב. נוצרים שבאופן מסורתי גם נתמכו על ידי הצרפתים, ששלטו בלבנון לפני בערך 100 שנה. ובמסגרת "תורת הפריפריה", ישראל ראתה בהם כמובן פוטנציאלית בני ברית, כי הם גם היו לא מוסלמים, גם שנאו את הפלסטינים והסורים שהיו האויבים שלנו, וגם נתפסו יחסית מערביים ומתקדמים.
בתקופות שונות היו לישראל יחסים איתם, והשיא כמובן היה לפני מלחמת "שלום הגליל". ושם בעצם צה"ל רצה לעשות איתם ברית כדי לכבוש את לבנון, להסיר את האיומים שהזכרנו, ולהמליך אותם בראשות בשיר ג'ומאייל על המדינה הזאת, ולייצר לעצמו מדינה בעלת ברית מצפון.
[מוזיקת רקע]
הדבר הזה כידוע לא קרה. לא רק שהבעלי ברית האלה הכזיבו, ולמעשה לא נלחמו כמו שציפו מהם, אלא הם יצרו מצב הפוך שבו הם גררו את צה"ל, ואילצו אותו להילחם את הקרבות שלהם, ואחר כך גם סיבכו אותו בכל מיני מעשה טבח, ועניינים לא רצויים אחרים.
יוסי: הרומן עם המרונים התחיל בסדר. אימונים, ופה ומאחר והם במדינה גובלת בנו, שלא כמו הכורדים, לא כמו דרום סודנים, אז אפשר להביא אותם לאימונים בארץ. אפשר להעביר להם נשק בקלות, הכל טוב ויפה. עד שאנחנו מגיעים למצב שהם עושים מניפולציה מאוד מתוחכמת, ברצון של כמה גורמים ישראלים מאוד בכירים, להיכנס ללבנון ולהכות בפלסטינים, ומכניסים אותנו ללבנון. ולמעשה מטילים עלינו את עול הלחימה. גם בפלסטינים, גם בסורים. וזה היה בתמצית המרונים: 'אתם תעשו בשבילנו, אלי יעשו בשבילנו, לבד אנחנו לא נעשה'. כך הסתבכנו. ולקח לנו 18 שנה להתפכח.
ד"ר גילת: יאיר, איך הסיפור של "תורת הפריפריה" משפיע על שיתופי הפעולה שישראל יוצרת היום במרחב, ואלו לקחים צה"ל הפיק מכל זה, אם בכלל?
יאיר: התפיסה הכללית של "תורת הפריפריה" השפיעה מאוד על ישראל, ועל היחסים המיוחדים שהיא כוננה עם כל מיני בנות ברית במהלך ההיסטוריה שלה. עצם הרעיון שאתה מחפש שותפים, פונה אליהם ומייצר שיתופי פעולה 'אד-הוק', מלמד ומפתח מאוד, ומערכת הביטחון מקבלת מזה כל מיני תרומות. כמו למשל היכולת לעבוד במרחקים גדולים יותר, שזו יכולת אג"מית, כן? צריך להגיע לשם ולחזור.
העבודה בחשאיות ובכיסוי זר, למידה תרבותית, והכרה של אזורים חדשים, וזה, וכל זה יוצר הרבה מאוד עבודה וחשיבה מבצעית יצירתית. וגם, כמובן, נוצרים קשרים ונלמדות שיטות וטכניקות.
בעלי הברית שישראל יישמה באמצעותם את התיאוריה הזאת של הפריפריה, השתנו והתחלפו כל הזמן בכמה גלים עקרוניים. בהתחלה ישראל הייתה מעוניינת באופן טבעי להושיט יד כלפי כל מיעוט לא מוסלמי. אלה היו השנים הראשונות שהזכרנו. עבדנו עם הכורדים, עם הטורקים, מדינות שונות באפריקה, האיראנים כמובן, וגם המרונים.
אחר כך הגיע השלב שבו ישראל פנתה מערבה, ויצרה בריתות עם המדינות שסביב הים האגאי: יוון, קפריסין ובולגריה.
והשלב האחרון, שהוא בעיניי המעניין ביותר, השלב הנוכחי שאנחנו נמצאים בו עכשיו, זה היצירת קשרים ובריתות עם המדינות הערביות הסוניות המתונות במפרץ. שהשיא שלהם, הגלוי, היה "הסכמי אברהם" הפומביים. אבל כאן כמובן שקורה תמיד הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים, וככלל במזרח התיכון הרבה יותר קורה מתחת לפני השטח מאשר מעל פני השטח.
[מוזיקת רקע]
היום אפשר לומר שהיד של ישראל בהקשרים האלה ארוכה מתמיד, משלחות חשאיות וגם צבאיות של לוחמים דיפלומטיים כאלה. ואכן מי שמוביל אותם פעמים רבות זה לוחמי היחידות המיוחדות של ישראל. נמצאות במדינות שונות, באזורים שונים בעולם, בשיתופי פעולה שהיו מפליאים מאוד את הציבור הישראלי, אם הוא רק היה יודע.
ומה שבעיניי מאוד משמח, זה שבכל הגניאולוגיה הזאת של "תורת הפריפריה", היום המשלחות המיוחדות של ישראל, ומה שהן נושאות בחובן מטעמנו, שמייצג אותנו, רצוי ומבוקש יותר מתמיד ובמיוחד בעולם הערבי הסוני.
[מוזיקת סיום]
ד"ר גילת: גם הפרק הזה של הפודקאסט על "המבצעים הגדולים של הכוחות המיוחדים" הגיע לסיומו.
תודה לעורך הראשי - דורון רובינשטיין, לעורכת - מרים בלוך. עיצוב סאונד ומוזיקה מקורית - מור סיוון, ולמפיקה סתיו דויטש. להתראות בפרק הבא.
[מוזיקת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentarios