מה אתם יודעים על אנטארקטיקה, היבשת החמישית בגודלה בעולם? בפרק 11, הפרק השני של העונה השנייה, נדבר על ממלכת הקרח של הקוטב הדרומי. החלק הראשון של הפרק יעסוק בהיסטוריה של אנטארקטיקה בדגש על "העידן ההרואי" ומסעותיהם של שקלטון, סקוט ואמונדסון. החלק השני ינסה לתת מעין תמונת מצב כללית של היבשת הקפואה – מבחינת גאוגרפיה, זואולוגיה, אקלים וכו'. החלק השלישי יצלול למחוזות יותר מדעיים ויסביר מה זה קוטב גאוגרפי וקוטב מגנטי ויפרט מעט על תופעות טבע ייחודיות כמו הזוהר הדרומי. לא מספיק לכם? בסוף הפרק נדבר על התופעה המופלאה של פשע באנטארקטיקה. הפרק הזה הוא חלק מסדרת הפרקים של ארצות בא'.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 04/10/2020.
שלום לכל המאזינים והמאזינות, אנחנו מתחילים עכשיו עוד פרק של "חור בהשכלה".
(מוזיקה)
המאזינים הקבועים של הפודקאסט יודעים שכל חמישה פרקים אני מוציא פרק בנושא- ארצות באלף, וגם אנטארקטיקה היא ארץ באלף. נכון שזאת לא מדינה, ונדבר על זה, אבל זאת לחלוטין ארץ. כמו ההבדל בין ארץ ישראל, למדינת ישראל. זה השטח וזה המסגרת הפוליטית.
בואו נתחיל אם לדבר על המילה אנטארקטיקה. לא אנטארטיקה, אלא אנטארקטיקה, עם איזה ק' מעצבן שתקוע שם באמצע. אני אתנצל מראש ואגיד שאם אני אומר במהלך הפרק אנטארטיקה במקום אנטארקטיקה, זה בגלל שככה אני רגיל להגיד את זה כל החיים, אבל אני באמת אשתדל להגיד אנטארקטיקה במהלך כל הפרק, ואני אסביר למה.
אז הסיפור של המילה אנטארקטיקה מתחיל עם בחור בשם מרינוס שחי במאה הראשונה והשנייה לספירה בעיר צור שבלבנון. מרינוס היה פיניקי, אבל הוא חי תחת השלטון הרומי ואפשר להגיד שהוא היה פיניקי מתיוון. והמקצוע שלו היה קרטוגרף, זאת אומרת בן אדם שמשרטט מפות. מרינוס לא היה רק קרטוגרף, אלא הוא היה גם סוג של גיאוגרף מהפכן והוא המציא את התחום של גיאוגרפיה מתמטית, וטען שהעולם הוא עגול, ועשה כל מיני דברים מהפכניים לגמרי. בין היתר הוא הראשון בכל האימפריה הרומית שהראה מפה שמצד אחד רומא נמצאת בה, ומצד שני נמצאת בה סין, ונורווגיה, וחלקים מאפריקה. בקיצור הוא היה באמת… ידע המון.
אז רגע למה הוא קשור לסיפור שלנו? אנחנו הרי מדברים על אנטארקטיקה. אז הוא קשור לסיפור שלנו בגלל שהוא הראשון שטבע את המונח אנטארקטיקה בתור אנטי-ארקטיקה. ארקטיקה זה כל מה שקשור לקוטב הצפוני. זאת אומרת שאנטארקטיקה זה כל מה שקשור לההיפך מהקוטב הצפוני, שזה כאמור הקוטב הדרומי. עוד עובדה מעניינת זה שהמילה ארקטיקה באה מהמילה ארקטוס ביוונית, שהמשמעות שלה היא דוב. ובאופן מפתיע או לא מפתיע בארקטיקה, בקוטב הצפוני, יש לנו דובים ובאנטי-ארקטיקה, אין לנו דובים. אף אחד לא ידע את זה בזמנו אבל כך יצא. יפה, מגניב.
עכשיו אנחנו יודעים למה קוראים לאנטארקטיקה אנטארקטיקה. אז על מה אנחנו הולכים לדבר בפרק הזה? החלק הראשון של הפרק יוקדש למונח המשעשע ההיסטוריה של אנטארקטיקה. למה זה משעשע? כי באנטארקטיקה אף פעם לא חיו בני אדם, אז אי אפשר ממש להגיד שהייתה שם היסטוריה, אז אנחנו נדבר יותר על ההיסטוריה של המשלחות לאנטארקטיקה. החלק השני של הפרק יעסוק ביבשת עצמה. נדבר על מה זה אנטארקטיקה? איזה אקלים יש שם? ספוילר, קר מאוד. כל מיני דברים שקשורים לבעלי חיים, לגיאולוגיה, לדעתי חלק מאוד מעניין. והחלק השלישי יהיה קצת יותר הרדקור מדעי, והוא יעסוק בקטבים ובמגנטיות ובזוהר הצפוני, ובעוד כל מיני תופעות שהן באמת ייחודיות לאנטארקטיקה. ונסיים עם הנושא המאוד מאוד פיקנטי ואקזוטי של פשע באנטארקטיקה. האם יש דבר כזה? יאללה, בואו נתחיל את הפרק.
(מוזיקה)
בני אדם במהלך ההיסטוריה חיו והתיישבו כמעט בכל מקום על כדור הארץ. הם הצליחו ליישב את גרינלנד ואת איסלנד, את אוסטרליה, את איי הפסחא ואת מאוריציוס ואת תכלס, כל מקום. אבל יש פיסת אדמה אחת שהיא היבשת החמישית בגודלה בעולם, שבני אדם מעולם לא חיו בה, והיא כמובן אנטארקטיקה. אנחנו נדבר על התנאים הקשים של המחיה באנטארקטיקה בחלק השני של הפרק, אבל אני חושב שזה עדיין חריג שבני אדם לא חיו שם כי בני אדם הצליחו לחיות באמת בכל מקום. לא משנה אם זה איים בודדים או מתחת להרי געש או באמצע הג'ונגל.
אבל התנאים באנטארקטיקה באמת לא מאפשרים מחיה לאף בן אדם בלי טכנולוגיה מודרנית. וחוץ מזה בני אדם לא דרכו שם עד למאתיים שנה האחרונות, ונסביר בדיוק מתי התחילו לדרוך שם ולמה. אם הייתם שואלים אנשים לפני אלף חמש מאות שנה, אלף שנה, או חמש מאות שנה, איך קוראים ליבשת הדרומית ביותר? הם היו עונים לכם, טרה אוסטרליס. מה זה טרה אוסטרליס? טרה אוסטרליס זה איזשהו רעיון שהיה קיים במערב במשך אלף חמש מאות שנה פחות או יותר, שדיבר על כך שיש איזה שהיא יבשת, שמאזנת את היבשות מצפון. זאת אומרת הם ידעו שכל היבשות שמכירים נמצאות בחצי הצפוני, אירופה אסיה וכו', ולכן צריכה להיות איזה שהיא יבשת בצד השני כדי שהעולם יהיה מאוזן וסימטרי. ולכן, גם במפות קדומות שנוצרו הרבה הרבה הרבה לפני שמישהו בכלל גילה את אנטארקטיקה או ראה את הקרח של אנטארקטיקה, מופיעה סוג של אנטארקטיקה, יבשת קרח ענקית, רק שהם קוראים לה טרה אוסטרליס.
האירופאים התחילו לצאת מאירופה בסביבות המאה ה-15 המאה ה-16, והם התחילו למפות את כל העולם, הם גילו את האמריקות, ואחר כך הם גם גילו את אוסטרליה. אבל את אותה יבשת, את אותה טרה אוסטרליס, הם לא הצליחו לגלות. והראשון שסוג של התקרב אליה הוא ידידנו קפטן קוק, שדיברנו עליו גם בפרק על אוסטרליה, שהצליח לזהות את הקרחונים שסביב אנטארקטיקה. הוא בעצם הראשון שהגיע למה שנקרא החוג האנטרקטי, כל האזור של הקוטב הדרומי, ולאיים המוקפים קרח שנמצאים שם. הערכות מדברות על כך שהוא הגיע למשהו כמו 240 ק"מ צפונית לאנטארקטיקה, ליבשת עצמה. זה קרה בשנת 1770, וחמישים שנה מאוחר יותר, בשנת 1820, משלחת רוסית בהובלתם של מיכאיל לאזארב ופביאן גוטליב פון בלינגסהאוזן, הייתה המשלחת הראשונה שחבריה ראו במו עיניהם את יבשת אנטארקטיקה. המשלחת הרוסית ראתה את אנטארקטיקה אבל לא הגיעה עד לאנטארקטיקה. ורק משהו כמו שנה שנתיים אחרי זה הגיעו משלחות אמריקאיות ובריטיות וכל אחת מהן טוענת שהיא הראשונה שדרכה על יבשת הקרח הקפואה.
בעשור הזה של 1820 הגיעו משלחות מכל העולם וניסו לחקור את אנטארקטיקה אבל מהר מאוד הן התייאשו, כי הם לא ממש הבינו מה הקטע ומה יש להן לחפש שם? היבשת הזאת הרי קפואה לגמרי ומסוכנת ובקצה של העולם, ומה יש לכל המשלחות האלה לעשות שם? זה סתם טיפשי. ובאמת היבשת הזאת נזנחה במשך משהו כמו 60 שנה, עד לעשור האחרון של המאה ה-19, שנייה לפני המאה ה-20. באותו עשור הבריטים התעוררו מהתרדמת שלהם והבינו שמה שבאמת חשוב להם באותו רגע זה לחקור את אנטארקטיקה, למרות שמסובכים במיליון מלחמות ברחבי העולם.
באוגוסט 1895 התכנס הקונגרס הגיאוגרפי הבינלאומי השישי בלונדון ואותו קונגרס העביר החלטה כללית. אותה החלטה קראה לכל אגודות המדע ברחבי העולם לקדם את המטרה של חקר אנטארקטיקה, בכל אמצעי שיראה להם יעיל ביותר. למה לעשות את זה? בגלל שעבודה כזאת תוסיף כמעט לכל תחום במדע. ההחלטה הזאת הובילה לסוג של מרוץ לאנטארקטיקה, לקוטב הדרומי. מרוץ שמזכיר במידה מסוימת את קרב המעצמות שקרה 60 שנה יותר מאוחר במרוץ לחלל, ולירח. התקופה הזאת של המרוץ לקוטב הדרומי נקראת העידן ההרואי של חקר אנטארקטיקה. והוא נקרא העידן ההרואי כי היו בו באמת כמה וכמה גיבורים. היו גיבורים לסיפורים האלה ואנחנו נדבר לפחות על שלושה מרכזיים. שלושת הגיבורים שנדבר עליהם הם סקוט ושקלטון הבריטים ואמונדסן הנורווגי.
אבל בואו נחזור רגע לעידן ההירואי. בשנת 1897 יצאה המשלחת הראשונה שנחשבת כחלק מאותו עידן. המשלחת האנטארקטית הבלגית. כן, בלגים. מדינה שלא הייתם מצפים שהיא תהיה הירואית במיוחד. בכל מקרה, זאת הייתה המשלחת הראשונה שהעבירה חורף בחוג האנטרקטי. נשמע כמו אתגר שאף אחד לא רוצה לעשות, אז למה הם באמת העבירו חורף באנטארקטיקה? אז הסיבה לכך היא שהם פשוט נתקעו בקרח. הספינה שלהם נתקעה והם היו צריכים להעביר שם את החורף. וזה די סיפור שמלווה אותנו הרבה מאוד בכל העידן ההירואי הזה. יש את התוכנית, ויש את מה שקורה בפועל. ומה שקורה בפועל זה הרבה פעמים אסון. אגב, אחד הקצינים באותה משלחת ראשונה לאנטארקטיקה הוא רואלד אמונדסן, שאמרנו שעוד נדבר עליו בהמשך, בתור אחד הגיבורים הגדולים של התקופה הזאת.
אחרי המשלחת הבלגית הגיעו עוד שתי משלחות בריטיות לאנטארקטיקה, כשאחת מהן מובלת על ידי רוברט פלקון סקוט, שגם עליו נדבר יותר מאוחר בהרחבה. אחרי זה, בין השנים 1900 ל-1907, אנחנו מקבלים לאנטארקטיקה גם משלחות מגרמניה, שוודיה וצרפת. מה כל המשלחות האלה עשו? אפשר להגיד שכולן גילו איזה אזור שלפני זה לא הכירו, כמו איזה רכס חדש או הר חדש או איזה מפרץ חדש. הרבה מהן נתקעו בקרח, וכל אחת מהן הביאה איזשהו חידוש, אחת הביאה כלבים, אחת הביאה סוסי פוני, כל מיני דברים כאלה.
בשנת 1907 יוצאת עוד משלחת בריטית בהובלת ארנסט שקלטון, שהיא המשלחת הראשונה שמגיעה לקוטב הדרומי המגנטי, שזה לא הקוטב הדרומי, וגם על זה נדבר בהמשך הפרק והחלק השלישי.
עכשיו, זה שמשלחת של שקלטון הגיעה לקוטב הדרומי המגנטי, זה טוב ויפה. אבל הדובדבן שבקצפת של אנטרקטיקה, של כל עידן ההירואי הזה בעצם, זה להגיע לקוטב הדרומי האמיתי, לנקודה הכי דרומית בכדור הארץ. למה זה כל כך חשוב להגיע לקוטב הדרומי? כי הוא שם, כמו שזה חשוב להגיע לירח, כמו שזה חשוב להגיע לפסגת האוורסט. אפשר להגיד שזה הרבה אגו.
אבל בשנת 1911 הגענו לנקודה שבה שתי משלחות יצאו ראש בראש, אחת מול השנייה, וניסו להגיע לקוטב הדרומי. מצד אחד היה לנו את המשלחת של רואלד אמונדסן, משלחת הקוטב הדרומי הנורווגית. ואילו מצד שני היה לנו את משלחת טרה נובה, משלחת בריטית בהובלת רוברט פלקון סקוט.
בואו ונתמקד רגע ברואלד אמונדסן. אמונדסן גדל במשפחה של ספנים נורבגים, ואימא שלו רצתה שהוא לא יהיה ספן ויפוך להיות רופא. אבל אימא שלו מתה, והוא החליט שהוא הולך להיות ספן. והוא הצטרף לצי, והחליט שמה שבא לו לעשות בעולם זה הרפתקאות, להיות מגלה ארצות. עכשיו זו תקופה שלהיות מגלה ארצות בה זה לא בדיוק להיט, כי כל ארצות פחות או יותר גולו. אבל אמונדסן שלנו היה נורווגי קשוח, והוא החליט עדיין להיות מגלה ארצות. בין היתר, אמונדסן יצא בכמה משלחות לאנטארקטיקה ולקוטב הצפוני, והוא היה הראשון שחצה את הים הארקטי הצפוני מאזור נורווגיה עד לאזור אלסקה. אז מהביוגרפיה של אמונדסן הנורווגי, אפשר להבין שהוא בן אדם שיודע מה זה קטבים, ויודע מה זה קור, ויודע מה זה משלחות.
מהצד השני יש לנו את רוברט פלקון סקוט הבריטי. רוברט פלקון סקוט היה גם בן אדם שהוביל איזה משלחת או שניים לאנטארקטיקה, אבל הרקע שלו היה קצת שונה. רוברט פלקון סקוט היה בעיקר קצין בריטי. הוא היה לוחם, הוא היה מפקד. הוא לא היה מגלה ארצות קלאסי כמו אמונדסן.
בכל מקרה, בשנת 1910 יצאו שתי משלחות בראשות כל אחד מהאנשים האלה בשביל לכבוש לראשונה את הקוטב הדרומי, להגיע אליו. כל אחת מהמשלחות הקימה בסיס ליד החוף האנטרקטי, ומשם יצאה למשלחת לכיבוש הקוטב. אמונדסן יצא במשלחת מאוד מאוד מצומצמת שכללה רק חמישה אנשים, אבל מאוד מאובזרת. היו להם ארבע מזחלות ו-52 כלבים. אמונדסן תכנן את המשלחת לפרטי פרטים, והוא עיצב את המגפיים, ואת המעילים והבגדים של אנשי המשלחת, הוא אפילו הביא לשם גרמופון ותקליטים. סקוטי יצא גם הוא במשלחת יחסית מצומצמת, אך במקום כלבים הוא בחר לקחת סוסי פוני סיביריים שיסחבו את המזחלות.
וככה שתי המשלחות יצאו לדרך. ובאמת, ב-17 לינואר 1912, הגיע רוברט פלקון סקוט לקוטב הדרומי. אבל לצערו הרב, הוא לא הגיע לשם ראשון. הוא מצא שם דגל נורווגי, כי רואלד אמונדסן הגיע לשם 33 הימים לפניו. בדרכם חזרה מהקוטב הדרומי, המשלחת של סקוט נתקלה בסופת שלגים קיצונית ובטמפרטורות שהגיעו ל-56- מעלות, וכתוצאה מכך הם מצאו את מותם במדבר הקרח האנטרקטי. גופותיהם נמצאו מספר חודשים מאוחר יותר, ועליהם נמצאו גם תמונות ורישומים שהוכיחו שהם באמת הגיעו לקוטב הדרומי. אחת מאותן תמונות זאת התמונה של הפרק. בניגוד לסקוט, אמונדסן הצליח לחזור חזרה מהקוטב הדרומי ללא יותר מדי בעיות. היסטוריונים רבים אומרים שההבדל הגדול בין השרידות של אמונדסן לשרידות של סקוט הייתה השימוש בכלבים לעומת השימוש בסוסי פוני, שלא באמת מותאמים לקור האנטרקטי.
אבל אני לא רוצה לסיים את החלק הזה של הפרק בנימה פסימית, ולכן נדבר על ארנסט שקלטון ועל המשלחת שלו. שקלטון היה הרפתקן אירי מנוסה, וברזומה שלו כבר היו שתי משלחות לקוטב הדרומי. אחת באמת עם סקוט, והשנייה משלחת נמרוד שהגיעה לקוטב הדרומי המגנטי. בשנת 1914, אחרי שרואלד אמונדסן כבר כבש את הקוטב הדרומי, יצא שקלטון למשלחת שמטרתה הייתה לחצות את אנטרטיקה מצד אחד לצד שני.
המשלחת יצאה לאנטארקטיקה מבריטניה כמה ימים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, וברגע ששקלטון שמע שהמלחמה פרצה, הוא שקל לחזור. אז הוא שלח מייל, סליחה, לא מייל, מברק לשר הימייה הבריטי, זאת אומרת לאדם שהיה אחראי על הצי. הבן אדם הזה היה ווינסטון צ'רצ'יל. וצ'רצ'יל פשוט ענה לו במברק חזרה, המשיכו. אז הם באמת המשיכו, ושנייה לפני שהם הגיעו לאנטארקטיקה, הספינה שלהם טבעה. היא נתקעה בקרחון. מאותו רגע שהספינה שלהם טבעה, הסיפור של שקלטון והמשלחת שלו הופך להיות סיפור הרפתקאות שלא מבייש סרט של ג'יימס בונד. המשלחת הצליחה להימלט מהסירה הטבועה, ובעזרת מזחלות וסירות הצלה, היא הצליחה להגיע לאי באוקיינוס הדרומי, שקוראים לו אי הפיל. לאחר שהגיעו לאי הפיל, 22 מחברי הצוות נשארו שם, ושישה אנשים בראשות שקלטון ניסו לחלץ אותם ולהזעיק עזרה. המשלחת הקטנטנה של שקלטון ששטה בסירה באורך שישה מטרים, הצליחה איכשהו להגיע לאיי דרום ג'ורג'יה, שנמצאים ליד איי פוקלנד. ושם גם עם כל מיני סיפורים משוגעים של טיפוסי הרים, והסירה שלהם שוב טבעה ומלא דברים, הם הצליחו להגיע סוף סוף לתחנת ציד לוויתנים ולהזעיק עזרה.
אז המשלחת הקטנטנה של שקלטון באמת ניצלה. אבל מה קרה עם כל שאר האנשים שהיו תקועים על אי הפיל? אז הם היו שם ארבעה חודשים, ולאחר ארבעה חודשים קפטן צ'יליאני הוציא אותם משם. וככה, משהו כמו שנתיים לאחר שהם יצאו מבריטניה, סוף כל סוף כל המשלחת של שקלטון חזרה בריאה ושלמה. סיפור מטורף שלא הצלחתי באמת להיכנס לכל הפרטים שלו, ממש אודיסאה מודרנית. שקלטון, אגב, שהיה כנראה מכור לאנטארקטיקה ולאדרנלין, חזר לעוד משלחת ב-1921, שם הוא מת מהתקף לב. הדמות של שקלטון היא דמות מרתקת, ואומרים שהוא היה מנהיג יוצא מן הכלל. אחד הציטוטים שאני הכי אוהב לפחות של שקלטון, זו האמרה "עדיף להיות חמור חי מאשר אריה מת". לדעתי זה משפט לחיים.
ועכשיו נפסיק קצת עם ההרפתקאות ונדבר על היבשת עצמה, על אנטארקטיקה.
(מוזיקה)
אז כל האנשים האלה, כל הבריטים והנורווגים וכל המי ומי ניסו כל הזמן להגיע לאנטארקטיקה. אבל מה יש באנטארקטיקה? למה כל כך רצו להגיע לשם?
בואו נתחיל ונדבר על הפרטים היבשים. וכשאני אומר פרטים יבשים, אני מתכוון לזה שהאנטארקטיקה היא היבשת הכי יבשה בעולם. במשך שני מיליון שנה לא ירד שם אפילו פעם אחת גשם. כן, זה נשמע מוזר, אבל אנטארקטיקה היא פשוט מדבר קרח ענקי, והיא באמת מדבר. זאת אומרת, לא יורד שם גשם בכלל, כי קר מדי בשביל גשם. היבשת האנטרקטית היא היבשת החמישית בגודלה בעולם. היא גדולה פי שתיים מאוסטרליה. 98% משטח הפנים שלה, זאת אומרת, מהיבשת עצמה מכוסה בקרח, זאת אומרת שבכלל אין שום גישה לאדמה שלה. והגובה הממוצע של הקרח ביבשת הוא 1.9 קילומטר. זאת אומרת שאם אתם מסתובבים באנטארקטיקה, אז בממוצע יש כנראה שני קילומטר קרח מתחתכם בכל רגע נתון.
וכשאומרים לנו שהאנטארקטיקה היא יבשת מאוד קרה, אז אנחנו אומרים, אוקיי, ממש ממש קר שם. אבל אנחנו לא מבינים כמה קר שם. באנטארקטיקה הטמפרטורה הממוצעת בחורף היא 63- מעלות, ונמדדה שם הטמפרטורה הכי קרה על כדור הארץ שהיא 90- מעלות צלזיוס. זה קר ברמות שאני לא יכול לדמיין בכלל. קר לי ב 0 מעלות, וקר לי גם ב 5 מעלות, וקר לי גם ב 10 מעלות בירושלים, אז מה זה 90-? זה משהו בלתי נתפס. אנטארקטיקה גם משמעותית יותר קרה מהקוטב הצפוני, בגלל שהיא יבשת ולא ים.
אבל זה לא תמיד היה ככה, ופעם אנטארקטיקה הייתה מקום קצת יותר חביב ממה שהיא היום. אם הקשבתם במקרה גם לפרק על אוסטרליה, אז אולי אתם זוכרים את יבשת העל גונדוונה. היבשת הזאת הייתה מורכבת ממה שהיום אנחנו קוראים לו אנטארקטיקה, אוסטרליה וניו זילנד, והתפרקה לשלושה חלקים. עכשיו, בתקופה של גונדוונה וגם קצת אחרי, זאת אומרת, אנחנו מדברים על לפני 200 מיליון שנה עד לפני משהו כמו 20-30 מיליון שנה, אנטארקטיקה הייתה מקום שונה לחלוטין ממה שהיא היום. הטמפרטורה שם הייתה לפעמים טרופית ולפעמים ממוזגת כמו באירופה. היו שם יערות ענקיים של שרכים וג'ונגלים ודברים שקשה לנו היום לקשר אותם לאנטארקטיקה. עכשיו, אם היו שם יערות וג'ונגלים ודברים כאלה, אז כנראה שהיו שם גם בעלי חיים, ובאמת מצאו באנטארקטיקה מאובנים של דינוזאורים, ושל זוחלים קדומים וכל מיני יונקים קדומים, ובקיצור, מלא חיות.
ואז, בתקופה שבין 20 מיליון שנה ל-15 מיליון שנה, כל מיני שינויים גיאולוגיים שקשורים לתזוזת יבשות ושינויים של זרמי אוויר גרמו לכך שהיבשת פשוט התחילה לקפוא. ולפני 15 מיליון שנה היא הפכה להיות מדבר הקרח שאנחנו מכירים היטב.
עכשיו, אני כל הזמן קורא לאנטארקטיקה מדבר קרח, מדבר קרח, וזה נשמע כאילו אין שם כלום. אבל כולנו יודעים שכן יש שם כל מיני דברים וכל מיני בעלי חיים ואפילו קצת צמחים. אני לא רוצה לצאת מתנשא, אבל יש לי הרגשה שאם תלכו ברחוב ותשאלו סתם אנשים איזה בעלי חיים יש באנטארקטיקה, הם יגידו לכם דובי קוטב ופינגווינים. שזו טעות קשה, כי דובי קוטב נמצאים רק בקוטב הצפוני, ופינגווינים נמצאים רק בחלק הדרומי של כדור הארץ. זאת אומרת שלמרות ששתי החיות הללו תמיד נתפסות לנו בתור חיות שקשורות אחת לשנייה, הן מעולם לא נפגשו בטבע. אף פינגווין מעולם לא ראה דוב קוטב בטבע. הן אולי נפגשו בספארי ברמת גן.
אז דובים אין, אבל פינגווינים יש. יש כשבעה סוגי פינגווינים באנטארקטיקה והמוכר ביותר הוא הפינגווין הקיסרי, שעושה את המסע הזה שלו עם הביצה בין הרגליים, והוא באמת מפורסם בתור הפינגווין היחיד שמצליח להתרבות בחורף האנטרקטי. שאר הפינגווינים מתרבים בזמן הקיץ. אבל חשוב להגיד שפינגווינים הן לא הציפורים היחידות שחיות באנטארקטיקה. יש ציפורים אחרות שפשוט יודעות לעוף כמו כל מיני סוגים של שחפים ואלבטרוסים שחיים גם באוויר, גם ביבשה וגם בים באנטארקטיקה.
וחשוב להבין שכל החיות באנטארקטיקה שהן יותר מורכבות, זאת אומרת שהן יונקים או ציפורים או דברים כאלה, אף פעם לא חיות רק על היבשת האנטארקטית ותמיד יש להן איזשהו קשר לים. הן תמיד בעלי חיים אמפיביים, חיות גם בים וגם ביבשה. באותו ז'אנר של בעלי חיים אמפיביים יש לנו כל מיני יונקים כמו כלבי ים שגם חיים בדומה לפינגווינים, גם על היבשה וגם בתוך המים.
בכללי אפשר להגיד שאם היבשה של אנטארקטיקה היא יחסית די שוממת, אז המים באנטארקטיקה הרבה יותר חיים. יש לנו שם בעלי חיים גדולים כמו לוויתנים ודולפינים ולוויתנים קטלנים ודיונונים ענקיים, כמו שדיברתי עליהם קצת בפרק הקודם. ובכללי האקו סיסטם שמתחת למים הרבה יותר מרשים מזה שמעל המים באנטארקטיקה.
מה לגבי זוחלים, דו חיים, כל מיני בעלי חיים כאלה? אז אנחנו לא נמצא אותם באנטארקטיקה, כי זה בעלי חיים שלא יכולים לווסת את חום הגוף שלהם, יש להם דם קר. ולכן מינוס 60 מעלות לא כל כך זורם להם, בוא נגיד ככה, הם פשוט לא יצליחו לחיות שם. ובגלל זה אין שם נחשים ואין שם לטאות ושום דבר בסגנון הזה.
אבל רגע, לא דיברנו על צמחים. איזה צמחים יש באנטארקטיקה? אז לא דיברתי על צמחים כי הצמחים באנטארקטיקה די מבאסים. יש משהו כמו 50 סוגי טחב באנטארקטיקה, וחוץ מזה יש שלושה סוגי עשבים שחיים שם, כולם באזור כזה שליד החוף. לא איזה מגוון יותר מדי מרשים.
אבל באופן מפתיע, יש לנו כ-1150 סוגי פטריות באנטארקטיקה. נכון שהן לא מרשימות כמו הפטריות האדומות עם הנקודות הלבנות או פטריות שמפיניון, ורובן נראות יותר כמו חזזיות כאלה שנמצאות על הסלעים, אבל עדיין 1150 סוגי פטריות מרשים מאוד, כל הכבוד אנטארקטיקה.
ועכשיו אחרי שדיברנו על כל הגיאולוגיה והביולוגיה, וכל הדברים האלה של אנטארקטיקה, אז עולה הרושם שמדובר בסוג של שמורת טבע ענקית, ואין שם שום דבר חוץ מזה. האם זה נכון? אז התשובה היא בערך. אנטארקטיקה לא שייכת לאף מדינה, למרות שכמה וכמה מדינות הכריזו על חלקים ממנה בתור שטחים שלהם, כולל מדינות כמו נורווגיה, אוסטרליה, ארגנטינה, צ'ילה וכמובן שאי אפשר בלי בריטניה, שתמיד דוחפת את האף.
אז למרות כל הטביעות הטריטוריאליות האלה אנטארקטיקה לא שייכת לאף אחד ומה שמסדיר את היחסים בין כלל מדינות העולם לאנטארקטיקה, זו אמנה שנקראת האמנה האנטארקטית. האמנה הזאת מגדירה את אנטארקטיקה בתור שמורה מדעית. זאת אומרת שכמעט כל אחד יכול לעשות שם מחקרים, אבל אסור לעשות שם בכלל פעילויות צבאיות. האמנה הזאת נחתמה בזמן המלחמה הקרה, וגם ארצות הברית וגם ברית המועצות חתמו עליה. שזה לא מובן מאליו, בקלות זה יכלה להפוך להיות איזושהי זירת התכתשות. אגב, יש חוקרים שטוענים שבעתיד זאת תהפוך להיות זירת התכתשות בגלל ההתחממות הגלובלית, שתהפוך את אנטארקטיקה למקום קצת יותר אטרקטיבי. זה כבר קורה בקוטב הצפוני אגב, מעצמות מתחילות להתכתש עליו, יש שם כל מיני סכסוכים, לא הנושא של הפרק אבל תקראו על זה, זה מעניין.
יופי, מגניב, עכשיו אנחנו יודעים קצת יותר על היבשת האנטארקטית ומה שקורה שם. עכשיו באנטארקטיקה באמת קורות כל מיני תופעות טבע ייחודיות, ובגלל זה גם היא הפכה להיות שמורה מדעית. באמת יש שם כל מיני תופעות ששווה לחקור אותן. ובחלק האחרון של הפרק אני רוצה לדבר על הדברים הייחודיים של אנטארקטיקה ועל המדע מאחוריהם. אז בואו נדבר על זה.
(מוזיקה)
אם מישהו היה שואל אתכם, מה זו אנטארקטיקה? כנראה שהייתם אומרים משהו בסגנון של, זאת היבשת שנמצאת בקוטב הדרומי. זאת אומרת שמאוד קשה לנו להפריד את המושג אנטארקטיקה מהמושג קוטב דרומי. זה שני מושגים שהם כמעט אותו דבר בראש שלנו, הם היינו הך. אבל מה זה בכלל קוטב? מה זה הקוטב הדרומי? אז באופן הכי פשוט אפשר להגיד שהקוטב הדרומי היא פשוט הנקודה הכי דרומית שקיימת על כדור הארץ. אבל יש פה איזה משהו קצת שרירותי נכון? הרי בני אדם יכלו להחליט שהקוטב הדרומי והקוטב הצפוני הם נמצאים בכלל במקומות אחרים. זה מושגים שבני אדם המציאו, זה לא משהו שקיים בטבע. אז לא בדיוק. זה כן קיים בטבע ושווה לדבר על זה.
יש כמה משמעויות שבהן הקוטב הדרומי הוא קוטב. המשמעות הכי הכי בסיסית זה שכדור הארץ לא רק מסתובב סביב השמש, אלא הוא מסתובב גם סביב עצמו. זה הסיבה שיש לנו ימים. יש לנו יום ויש לנו לילה כי כדור הארץ מסתובב סביב עצמו, וככה תמיד יש צד אחד שהוא מול השמש וצד שני שהוא לא מול השמש. אבל רגע מה זה קשור לקוטב? אז הקוטב הוא הנקודה בה הציר של כדור הארץ, בעצם ציר הסיבוב, חותך את פני האדמה. זאת אומרת שאם אנחנו חושבים על כדורסל, ויש מי שמסובב את הכדורסל הזה על האצבע, אז הקוטב הדרומי או הקוטב, הוא הנקודה בה האצבע נוגעת בכדורסל, הנקודה של ציר הסיבוב. זאת אומרת שהקוטב הדרומי הוא לא נקודה שרירותית, זה באמת נקודה שנגזרת מהגיאוגרפיה של כדור הארץ. זה לא שיכלנו להחליט שיש קוטב מערבי וקוטב מזרחי. זה פשוט לא עובד ככה.
שתי הנקודות הללו, שתי הנקודות של הקטבים הם בעצם המקומות שהכי פחות מסתובבות בכדור הארץ, לפחות בסיבוב הפנימי שלו, ויש לזה כל מיני משמעויות, כמו זה שהיממה שם היא פחות או יותר כל הקיץ, והלילה הוא פחות או יותר כל החורף. יש לזה כמובן גם עוד כל מיני השפעות שקשורות לאקלים, אבל לא נדבר עכשיו על כולן, כי אני רוצה להגיע לקוטב מהסוג השני.
אמרנו שאמונדסן וסקוט הגיעו לקוטב הדרומי הגיאוגרפי, אבל לפני זה אמרתי ששקלטון הגיע לקוטב הדרומי המגנטי. מה זה הקוטב הדרומי המגנטי? ואיך הוא קשור לקוטב הדרומי הגיאוגרפי? אז זה כנראה שלב הפודקאסט שבו צריך להגיד שכדור הארץ הוא מגנט ענק. מה זה אומר שהוא מגנט ענק? זה אומר שהוא גוף שיש לו שדה מגנטי. ומה זה שדה מגנטי? מעולה. פה אנחנו מתחילים קצת יותר להסתבך וזה נהיה קצת יותר מורכב.
אז שדה מגנטי זו איזושהי תכונה שמתרחשת סביב אובייקטים מגנטיים, דהיינו מגנטים, או סביב זרמים חשמליים. הביטוי של אותו שדה מגנטי זה כל מיני כוחות שפועלים על אובייקטים מגנטיים אחרים. זאת אומרת מגנט פועל על מגנט אחר, או על זרם חשמלי, כמו שאנחנו מכירים, מגנטים מושכים מגנטים, הם לא מושכים כל דבר. עכשיו לכל מגנט יש שני קטבים, יש לו פלוס ומינוס, יש גם כל מיני תיאוריות שמדברות על מגנטים עם קוטב אחד, אבל הן תיאוריות, עוד לא מצאו משהו כזה במציאות.
עכשיו הקטבים של הפלוס ומינוס הם בדיוק קטבים של צפון ודרום, לפעמים אפילו משתמשים בקוטב צפוני וקוטב דרומי שמדברים על מגנט קטן, ואותם קטבים הם בעצם הקצוות של המגנט, הנקודה בו הוקטור של הכוח מאונך למגנט. אני לא יודע אם הבנתם את זה, אבל אני מניח שמישהו כן הבין. אם ננסה לתרגם את זה שנייה לשפה של בני אדם, אז הקטבים של המגנט זה הנקודות שהוא מושך בהם הכי חזק, זה המקומות הכי עוצמתיים שלו.
בואו נחזור שנייה לענייננו, אמרנו שכדור הארץ הוא מגנט ענקי, ולכן באמת הקטבים של אותו מגנט הם הקוטב הדרומי והקוטב הצפוני, אבל חשוב להדגיש שהקוטב הגיאוגרפי והקוטב המגנטי לא חופפים לחלוטין, והקוטב המגנטי הדרומי נמצא 60 ק"מ צפונה מהקוטב הדרומי הגיאוגרפי. עוד תכונה מעניינת זה שהקטבים הללו זזים. הקוטב הגיאוגרפי אף פעם לא יכול לזוז, אבל הקטבים המגנטיים זזים כמה ק"מ כל שנה.
רגע אבל גם לא הסברתי למה הקוטב המגנטי והקוטב הגיאוגרפי בכלל צריכים להיות באותו מקום? אז הסיפור פה הוא גם כמו קודם סיבוב כדור הארץ. יש הרבה מאוד ברזל באזור ליבת כדור הארץ, זאת אומרת סביב הגלעין. ואותו ברזל מסתובב כל הזמן וציר הסיבוב, שהוא סיבוב כדור הארץ, מוביל לכך שהקוטב הדרומי המגנטי והקוטב הדרומי הגיאוגרפי, כמובן שגם הצפוני, מסונכרנים באופן כמעט מושלם. נכון, יש פה איזה טעות של 60 ק"מ פה או שמה, אבל מה זה 60 ק"מ כשמדברים על כל כדור הארץ?
יפה, אז דיברנו על הקטבים ובוא נדבר קצת על תופעות שקשורות לקטבים. בוא נדבר על הזוהר הדרומי והזוהר הצפוני. היא תופעה יפה ומוכרת שכנראה יצא לכולנו לראות אותה בתמונות, וגם היא מושפעת מהמגנטיות של כדור הארץ. אז איך הדבר הזה מתרחש? מה שקורה זה שיש קרניים קוסמיות, זאת אומרת אנרגיה שפולטת את השמש, והאנרגיה הזאת בוא נגיד שהיא מתנגשת עם השדה המגנטי של כדור הארץ, והאינטראקציה בין שתי הכוחות הללו והחומרים שקיימים באטמוספירה יוצרים את הצבעים שכולנו מכירים. כאשר התופעה הזאת קורית במקום עם הרבה חמצן באטמוספירה אז אנחנו רואים צבעים אדומים וירוקים, וכאשר יש שם הרבה חנקן אז הקרינה היא בעיקר אולטרה סגולה.
עכשיו אני רוצה לדבר על איזשהו שקר שלא כל כך מדברים עליו בהקשר של הזוהר הצפוני והזוהר הדרומי, ואותו השקר הוא שבעין בלתי מזוינת, זאת אומרת בעיניים שלנו, אנחנו לא יכולים לראות את התופעה הזאת כל כך טוב. זאת אומרת, שאם אני מצלם את הדבר הזה דרך המצלמה שלי, זה יהיה הרבה הרבה יותר יפה. ואם אני מצלם את התופעה הזאת דרך המצלמה שלי בחשיפה ארוכה, אז זה בכלל יהיה מדהים. אני גיליתי את השקר הזה רק שלקחו אותי לראות את הזוהר הדרומי בעצמי כשטיילתי בטזמניה, לא ראיתי כלום, אבל המצלמה שלי ראתה כל מיני אורות ירוקים. זאת אומרת שאם מישהו מציע לכם לטוס עד לגרינלנד רק בשביל לראות את הזוהר הצפוני, אז כדאי שתקנו מצלמה ממש טובה, כי אם אתם לא מביאים מצלמה אז אולי עדיף שלא תבואו בכלל.
והתופעה האחרונה המוזרה שמתרחשת בקוטב שאני רוצה להתייחס אליה בפרק הזה, היא קרח קריסטליים או אבק יהלומים. מה זו התופעה הזאת? זו תופעה שאני אישית לא הכרתי לפני התחקיר לפרק, שמה שקורה בה זה שיש הרבה מאוד רסיסי קרח באוויר, דווקא לא כשיש סופה, אלא כשיש שמיים פתוחים ושמש, ואותם חלקיקי קרח פשוט צפים בשמיים, כמו אבק, כי זה מה שזה בעצם, אבק של קרח. וככה נוצרת תופעה שהיא כמו מיליוני מראות קטנות שמרחפות בשמיים. מאוד מאוד יפה. והיא נוצרת בדרך כלל משילוב של לחות שקיימת באוויר יחד עם טמפרטורות מאוד מאוד נמוכות.
וזו הייתה סקירת מדע מהירה לכל מה שקשור לקוטב הדרומי. ועכשיו אני רוצה לנצל את השתיים-שלוש דקות האחרונות של הפרק בשביל לדבר על פשע באנטארקטיקה.
(מוזיקה)
פשע באנטארקטיקה. איך יכול להיות פשע במקום שאין בו אנשים? אז זה לא מדויק שאין באנטארקטיקה אנשים, כי יש שם אנשים, הם פשוט חוקרים, מדענים. והם חיים לרוב בכל מיני תחנות מחקר שפזורות ברחבי היבשת. אז למה זה מעניין לדבר על פשע באנטארקטיקה? בעיקר בגלל שאפשר בקלות לדבר על כל הפשע שהיה אי פעם באנטארקטיקה, כי ביצעו שם רק שישה פשעים. ולדעתי מעניין לחשוב על הפשעים האלה בתור פשעים מייצגים של אנשים שנמצאים בסוג של בידוד קיצוני, נשמע לכם מוכר? אז זה לא מוכר זה הרבה יותר גרוע.
אז באופן לא מאוד מפתיע כחצי מהפשעים שהתרחשו באנטארקטיקה היו פשוט מקרים של מכות. כל מיני אנשי צוות וחוקרים שהיו תקועים יותר מדי זמן ביחד, פשוט הלכו מכות אחד עם השני, ובדרך כלל זה עם כל מיני אינסטרומנטים כמו גרזני קרח או פטישים.
שני מקרי פשע אחרים באנטארקטיקה, זאת אומרת שליש ממקרי הפשע באנטארקטיקה, היו הצתות. דבר מאוד מפתיע יחסית לזה שמדובר במקום קפוא לחלוטין. שני מקרי ההצתה שקרו בתחנות חקר שונות התרחשו בגלל שביקשו מאנשי צוות להישאר עוד זמן באנטארקטיקה והם פשוט לא הסכימו, אז כתגובה לכך הם הציתו חלק מהתחנה.
אז כיסינו חמישה מתוך שישה מהפשעים, מה היה הפשע השישי? אז הפשע השישי הוא הפשע המסתורי מבין כולם. בשנת 2000 אסטרופיזיקאי אוסטרלי מת לפתע מכאבי בטן ובחילות וכל מיני דברים כאלה בתחנת המחקר אמונדסן סקוט באנטארקטיקה. חבריו לתחנה היו בטוחים שמדובר במוות טבעי, אבל לא יכלו לנתח את הגופה בגלל שהם היו באמצע החורף האנטרקטי, ולכן היא נותחה רק חצי שנה לאחר מכן. לאחר ניתוח הגופה התברר שזה לא היה מוות טבעי ואותו אסטרופיזיקאי אוסטרלי הורעל. עד היום אף אחד לא פתר את התעלומה הזאת ולא יודעים מי רצח אותו, או שהוא התאבד, או מה קרה שם.
ובנימה אופטימית זו של רצח/התאבדות נסיים את הפרק על אנטארקטיקה. אני מקווה מאוד שהפרק הזה היה לכם מעניין ושנהניתם. ואם כן אז אני מזמין אתכם לפרסם את הפודקאסט הזה לחברים שלכם. אני לא משקיע תקציבים בפרסום, ואני אשמח אם אתם תהיו תקציב פרסום שלי.
זהו תודה רבה לכם שהאזנתם. הפרק הבא הולך לדבר על גרעין, נושא מאוד מאוד מעניין ואני ממליץ לכם לשמוע גם את הפרק הזה. זהו, שוב תודה רבה שהקשבתם לעוד פרק של "חור בהשכלה".
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Kommentare