top of page

חור בהשכלה - פרק 20: מונוגמיה

האם כבר מצאתם את האחד או האחת שלכם? שאלה שכנראה כל אחד מאיתנו נתקל בה במהלך חייו. אבל למה? למה שואלים אותנו את זה? ויותר מכך – למה אחד? למה לא שניים או שלושה? למה מונוגמיה היא ברירת המחדל?

בפרק העשרים של חור בהשכלה ננסה להבין מה זה מונוגמיה ולמה מונוגמיה. בחלק הראשון של הפרק אנסה להגדיר מה זה מונוגמיה ומה הן האלטרנטיבות הקיימות למונוגמיה, בחלק השני אדבר על ההיסטוריה של המונוגמיה, ובחלק השלישי אציג מספר תשובות מדעיות שינסו לענות על השאלה "למה המונוגמיה כל כך הצליחה"? בחלק האחרון של הפרק אדון ברצון חופשי מול רצון קולקטיבי.

*נ.ב. - הפרק הוא הפרק האחרון של העונה השנייה של חור בהשכלה

נושאים שיעלו בפרק: ג'ירפות, מונוגמיה סדרתית, פוליאמוריה, ביגמיה, המהפכה החקלאית, רבנו גרשום, הכנסייה הקתולית, הנרי השמיני, אהבה, מחלות מין, חופש רצון.

 

שלום לכולם, אני יובל שדה ואתם מאזינים לעוד פרק של "חור בהשכלה".

מה נשמע? מה שלומכם? בפתיח אמרתי שאתם מאזינים לעוד פרק של "חור בהשכלה", אבל האמת שאתם מאזינים לפרק האחרון של העונה השנייה של "חור בהשכלה". כל הכבוד ששרדתם שתי עונות.

וכיאה לפרק סוף עונה, אני הולך לדבר בו על משהו שמעסיק אותי באופן אישי בחודשים האחרונים, והדבר הזה הוא מונוגמיה. זה לא שלפני כן לא הייתי מונוגמי, אבל בחודשים האחרונים אני מתכונן לקראת אירוע שהולך להפוך אותי למונוגמי באופן רשמי. עוד כמה חודשים אני הולך להתחתן עם בת הזוג שלי. וכמובן שזה אירוע מאוד משמח, ואני מתרגש לקראת זה וכל מיני דברים כאלה, אבל זאת גם הזדמנות טובה לדבר קצת על העניין הזה. אני לא הולך לדבר פה על מוסד הנישואין, כי הוא משהו דתי שלא בא לי לדבר עליו, אלא על כל הקונספט הזה של מונוגמיה.

ורגע לפני שניכנס לעובי הקורה ונדבר על מה זה מונוגמיה ואיזה אלטרנטיבות יש וכל מיני דברים כאלה, אני רוצה לפתוח בשיר. אל דאגה, אני לא הולך לשיר שום דבר בעצמי, ואני גם לא הולך להשמיע לכם את השיר בגלל עניינים של זכויות יוצרים, אבל אני אקריא אותו, או לפחות אקריא חלקים ממנו.

השיר הוא שיר של להקת הג'ירפות, ומי שכתב את המילים שלו הוא גלעד כהנא. לשיר קוראים "מונוגמיה", והוא הולך כך:

לא קל לחיות עם אישה אחת.

כל היום לתת, כל היום לקבל, כל היום לתת.

לא קל לחיות עם גישה אחת.

כל היום לתת, להתקפל, כל היום לתת.

מונו מונו מונו מונוגמיה, על המונו מונו מונו מונוטוניה.

טוב, לא הקראתי לכם את כל השיר, אבל זה אחד הבתים בשיר.

כמו שאתם שומעים הוא מעלה כל מיני תהיות בקשר למונוגמיה. הוא מדבר על מונוטוניות, הוא מדבר על פשרה, הוא מדבר על להתקפל, כל מיני מילים יחסית קשות. או בקיצור, לפי גלעד כהנא, לא קל לחיות עם אישה אחת. זאת אומרת שכהנא מתאר את המונוגמיה בתור משהו לא טבעי, בתור משהו מאולץ.

ולמרות שכהנא מדבר על כך שלא קל לחיות עם אישה אחת, התחושה אצל נשים יכולה להיות גם הפוכה, שלא קל לחיות עם גבר אחד לכל החיים.

בקיצור, למרות שמונוגמיה היא אחד הקונספטים הכי מבוססים בתרבות שלנו, היא עדיין מעלה כל מיני תהיות וכל מיני רגשות.

אבל אל דאגה, הפרק הזה לא הולך לעסוק בחששות שלי מהחתונה, וגם לא הולך לעסוק בבעד ונגד מונוגמיה. זה לא כזה מעניין.

אז על מה אנחנו כן הולכים לדבר בפרק הזה?

אז בחלק הראשון של הפרק אני הולך קצת להתפלסף, ואני אדבר על ההגדרות השונות של מונוגמיה, ועל הסוגים השונים של מונוגמיה, ועל האלטרנטיבות למונוגמיה.

בחלק השני של הפרק אני אדבר על ההתפתחות ההיסטורית של המונוגמיה, מהעבר הרחוק עד ימינו אנו.

בחלק השלישי של הפרק אני אנסה לענות על השאלה, למה? למה המונוגמיה כל כך תפסה? והתשובות שאני אתן ילקחו מתחומים כמו כלכלה ופסיכולוגיה ואבולוציה ודברים כאלה.

ומי שישאר איתי לדקות האחרונות של הפרק יכול לשמוע אותי חושב בקול רם על כל מיני דברים שקשורים למונוגמיה, אבל רחוקים ממנה קצת, כמו רצון חופשי לעומת רצון חברתי ודברים כאלה.

נראה לי שהולך להיות פרק יחיד ומיוחד. בואו נתחיל.

מונוגמיה. מאיפה הגיעה אלינו המילה הזאת? באופן לא מאוד מפתיע, המילה מונוגמיה היא מילה יוונית, והיא מורכבת משתי מילים. המילה "מונוס", לבד, והמילה "גמוס", נישואין.

ועכשיו בואו רגע ננסה להבין מה המשמעות של המילה הזאת. האם כשאני אומר מונוגמיה אני פשוט אומר נישואין בצורה יותר מתנשאת ובלועזית? לא. המילה מונוגמיה לא זהה למילה נישואין, זה לא אותו דבר בשתי שפות שונות. מונוגמיה זה משהו קצת אחר. וגם צריך להגיד שלא ממש מוסכם מה זה מונוגמיה ויש כל מיני סוגים של מונוגמיה.

המונוגמיה המקובלת ביותר שאנחנו משתמשים בה הכי הרבה בשפת היומיום, היא המונוגמיה החברתית, שהיא במידה מסוימת מזכירה באמת נישואין. מה זו מונוגמיה חברתית? זו מערכת יחסים בין שני בני זוג, שגרים ביחד באותה דירה או אותו מתחם. בני הזוג האלה לרוב יקיימו גם יחסי מין וינהלו את הבית שלהם ביחד, זאת אומרת, ידאגו לכך שיהיה להם מזון ומחסה וכל מיני דברים כאלה. מונוגמיה חברתית תלווה לרוב גם במה שנקרא מונוגמיה גנטית. זאת אומרת, מונוגמיה לשם הבאת צאצאים משותפים.

הסוג השני של המונוגמיה שאפשר לדבר עליו לא סותר את המונוגמיה החברתית, אבל הוא מעט שונה, מדובר במונוגמיה מינית. זאת אומרת, שני בני זוג שמתחייבים באופן רשמי או לא רשמי, לשכב רק אחד עם השני, לקיים יחסי מין רק אחד עם השני.

עכשיו, הרבה מהמאזינים שלי, ובטח מי שנשוי עם ילדים, יכול לחשוב לעצמו שאני סתם מדבר שטויות ומוסיף הגדרות לא לצורך. הרי לצורך העניין גבר שנשוי לבת הזוג שלו ומגדל איתה את הילדים ולא שוכב עם אף אחד אחר, אז הוא מקיים מונוגמיה מינית, חברתית וגנטית.

עכשיו, זה לגמרי נכון, אבל זה פשוט לא חייב להיות ככה. לצורך העניין, אצל חילונים לרוב, מתחילים במונוגמיה מינית, ולאחר מכן אולי ממשיכים למונוגמיה חברתית.

לעומת זאת, בחברות שמרניות יותר, מונוגמיה מינית באה רק ביחד עם החברתית והגנטית.

לצורך העניין, אני ובת הזוג שלי התחלנו במונוגמיה מינית, עברנו למונוגמיה חברתית, ואנחנו עדיין לא הגענו לשלב של מונוגמיה גנטית. אבל אם היינו זוג חרדי, אז כנראה שלא היינו מתחילים במונוגמיה מינית, וישר היינו עוברים למונוגמיה חברתית וגנטית יחד עם המונוגמיה המינית.

לא משנה, לא כזה קריטי. בואו נעבור לסוגים אחרים של מונוגמיה, מונוגמיה סדרתית ומונוגמיה קלאסית.

נתחיל דווקא מהקלאסית.

המונוגמיה הקלאסית זו המונוגמיה שמשווקים לנו באגדות של דיסני. באופן פשטני, ניתן לומר שמונוגמיה קלאסית טוענת שלכל בן אדם יש בן זוג אחד שהוא צריך להיות איתו כל החיים. עכשיו, אפשר לקחת את זה לכיוון הדתי-שמרני, שאומר שבני זוג צריכים להתחתן בתולים ובשלב מסוים להוליד ילדים ולהישאר לנצח ביחד, משהו בסגנון הזה. ולחילופין, אפשר להלביש על זה כל מיני קישוטים רומנטיים ולהגיד שלכל אדם יש רק נפש תאומה אחת וצריך להתחתן איתה, ואז לחיות לנצח נצחים ביחד עד שהמוות יפריד ביניכם. בסופו של דבר זה טרמינולוגיה מאוד שונה, אבל המסר זהה, ובתכלס זה אותו דבר.

ואילו האלטרנטיבה למונוגמיה הקלאסית היא המונוגמיה הסדרתית.

המונוגמי הסדרתי יכול לנהל כמה וכמה מערכות יחסים מונוגמיות במהלך חייו. זאת אומרת, אתה יכול להתחתן, להתגרש ולהתחתן שוב ולהיות שוב מונוגמי, או להיות רווק שכל פעם מחליף בנות זוג, אבל בכל רגע נתון הוא רק עם אישה אחת.

שימו לב שההגדרות של מונוגמיה קלאסית ומונוגמיה סדרתית לא סותרות את ההגדרות שאמרתי קודם. לצורך העניין, הרבה מהחילונים הרווקים מנהלים אורח חיים של מונוגמיה מינית סדרתית. ובחברות מעט יותר שמרניות, רוב האנשים יקיימו מונוגמיה חברתית סדרתית. זאת אומרת, כן מותר להתגרש ולאפס את המונוגמיה מחדש. ואילו בחברות מאוד שמרניות, כמו אצל חלק מהנוצרים הקתולים, נהוגה מונוגמיה קלאסית חברתית. זאת אומרת, בן זוג אחד לכל החיים.

טוב, נראה לי שהבנתם. יש הרבה סוגים של מונוגמיה, וכל אחד יכול לשים את עצמו באיזה הגדרה שהוא רוצה.

אבל מה יש חוץ ממונוגמיה? איזה אלטרנטיבות יש לנו כבני אדם לחיים מונוגמיים?

ופה אנחנו מתחילים להסתבך, כי בסופו של דבר, כל האלטרנטיבות קיימות. השאלה מה נהוג? או לחילופין, מה עובד?

בואו נתחיל במה שנהוג.

אפשר להגיד שהצורה הכי נפוצה של מערכת יחסים לא מונוגמית נמצאת בתוך המונוגמיה, וזו הבגידה.

מערכת יחסים שכוללת בגידה היא מערכת יחסים שבסופו של דבר מגדירה את עצמה כמונוגמית, אבל לא מתנהלת ככה. ולצערם של הרבה מאוד אנשים, מדובר במשהו יחסית נפוץ.

עכשיו, מחקרים שונים מציירים תמונה שונה בקשר לשכיחות של הבגידה, כאשר יש מחקרים שמדברים על כך ש-10% מבני הזוג בוגדים, ומחקרים אחרים מדברים על מספרים הרבה יותר גדולים, שמגיעים נגיד ל-40%. בדרך כלל מדברים גם על שוני מסויים בשכיחות הבגידה אצל אוכלוסיות שונות. נגיד, גברים בוגדים יותר מנשים, וגברים לא נשואים, זאת אומרת, כאלה שנמצאים במערכת יחסים לא ממוסדת, יבגדו יותר ממקביליהם הנשואים.

מן הסתם שיש גם איזשהו הבדל תרבותי, זאת אומרת שיש תרבויות בהן הבגידה היא יותר מקובלת והיא פחות אסון, לעומת תרבויות שבהן זה ממש לא מקובל.

אבל בואו נדבר רגע דוגרי. כשהתחלתי לדבר על אלטרנטיבות למונוגמיה, לא רציתם לשמוע על בגידות בתוך המערכת המונוגמית, אלא על מבנים מוסדיים שלמים שהם לחלוטין שונים מהמונוגמיה. למה? כי זה יותר אקזוטי וזה יותר מעניין.

אז בואו נדבר על אלטרנטיבות מוחלטות למונוגמיה, ואחת מהן נמצאת ממש מתחת לאף שלנו, כאן בישראל. הביגמיה. יש שמכנים אותה גם פוליגמיה.

אז מה זו ביגמיה? ביגמיה זו הפרקטיקה בה גבר יכול להתחתן, או להיות במערכות יחסים, עם יותר מאישה אחת. ביגמיה היא לא חוקית בכל המדינות המערביות, אבל הרבה מהן מעלימות עין. אחת מאותן מדינות שמעלימות עין היא ישראל. בישראל קיימת שכיחות מסוימת של ביגמיה בחברה הבדואית, אבל יש גם מקרים של ביגמיה אצל יהודים, כמו המקרה המפורסם של גואל רצון.

בכללי, ניתן לומר שביגמיה לרוב מזוהה או עם מוסלמים, או עם חברים בכתות, או עם כל מיני דתות איזוטריות אחרות, כמו המורמונים בארצות הברית.

כשנדבר בהמשך על ההיסטוריה של המונוגמיה, אז כמובן שניגע בשכיחות של הביגמיה פעם, וכמובן שהייתה פעם ביגמיה גם בקרב היהודים. שלמה המלך, אלף נשים, כולנו מכירים את הסיפורים האלה.

בכל אופן, ברוב התרבויות הלא מוסלמיות כיום, הביגמיה נתפסת כסוג של ניצול. וניתן לומר באופן גורף שמדובר במערכות יחסים שבהגדרה לא שוויוניות. תמיד לגבר יהיה בהן זכויות יתר, ולרוב גם יהיה כל מיני יחסים היררכיים בין הנשים. בקיצור, לא אלטרנטיבה טובה למונוגמיה.

הגרסה ההפוכה לביגמיה, פוליאנדריה, זאת אומרת, אישה שיש לה כמה בעלים, כמעט ולא קיימת. ולא כמו ביגמיה, היא לא חוקית ולא מקובלת באף מדינה בעולם. אבל זה לא אומר שהיסטורית לא היו לנו כל מיני דוגמאות וכל מיני תרבויות שכן עשו את זה, וכנראה שבמהלך ההיסטוריה תרבויות מסוימות בסין ובטיבט כן נהגו בצורה של פוליאנדריה, זאת אומרת, שכן היו נשים שהיו ראשות המשפחה והיו להן כמה גברים תחתיהן. בכל מקרה, היום הדבר הזה כמעט לא קיים.

שתי צורות מערכות היחסים שדיברתי עליהן עכשיו, גם ביגמיה וגם פוליאנדריה, הן שתיהן סוגים של פוליגמיה. זאת אומרת, מערכות יחסים רבות משתתפים. מלבד שתי אלה, יש גרסה נוספת של פוליגמיה שנקראת פשוט "נישואים קבוצתיים". זאת אומרת, קבוצה בה כולם מנהלים מערכת יחסים עם כל חברי הקבוצה, או רק הגברים עם הנשים בקבוצה ולהיפך, או כולם עם כולם, זה לא ממש משנה. בקיצור, תדמיינו משהו כמו קומונה או שבט בה כולם מנהלים מערכת יחסים אחד עם השני, ואולי גם מגדלים ילדים וכל מיני דברים כאלה.

מה שמשותף לכל המערכות יחסים הפוליגמיות שדיברתי עליהן עכשיו, זה שהן בסופו של דבר מערכות יחסים ממוסדות. בדומה למונוגמיה, יש במערכות יחסים האלה חוקים, חוקים די ברורים הרבה פעמים. זאת אומרת שבסופו של דבר גם המונוגמיה וגם הפוליגמיה הם מוסדות חברתיים, מוסדות שמכתיבים לנו איך אנחנו אמורים להתנהל בתוך מערכת היחסים שלנו, גם אם זה עניין מיני וגם אם זה עניין משפחתי. בסופו של דבר בשני המקרים יש כללים שמכתיבים לנו איך להתנהג, ואף אחד מהם לא עונה על הקריטריון של מה שהרבה אנשים מכנים אותו בתור אהבה חופשית. ובדרך כלל חסידי האהבה החופשית ידברו על פוליאמוריה, לא על פוליגמיה.

טוב, אז בואו נדבר על פוליאמוריה. אני אשתדל לא להגדיר פוליאמוריה באופן מוחלט, כי יש הרבה מאוד אנשים שמתעסקים בדבר הזה גם בישראל, ויש להם דעות מאוד נחרצות לגבי זה, ואני לא רוצה להכעיס אותם, או לחילופין, להטעות אתכם, המאזינים.

בכל מקרה, כשמדברים על בני אדם פוליאמוריים, לרוב מתכוונים לכך שהם מנהלים יותר ממערכת יחסים אחת במקביל, או לפחות יש להם את הלגיטימציה לעשות את זה. וחשוב להגיד שלא מדובר רק במערכת יחסים מינית, זאת אומרת שפוליאמורים יכולים לנהל גם מערכות יחסים אינטימיות עם כמה אנשים במקביל. איך הדבר הזה מתנהל בפועל? יש כל מיני פרקטיקות לכך. אני ממליץ לכם מאוד לראות את "סליחה על השאלה" שערוץ "כאן" הפיק על הנושא הזה. חפשו "סליחה על השאלה - פוליאמורים", הסרטון המלא מופיע ביוטיוב.

בכל מקרה, למי שלא ראה את הסרטון או לא מכיר פוליאמורים, אפשר להגיד שבאמת יש הרבה דרכים לעשות את הדבר הזה. יש אנשים שמנהלים מערכות יחסים פתוחות, או נישואים פתוחים. זאת אומרת, יש להם איזשהו בן זוג ראשי ובני זוג משניים שהם מנהלים איתם מערכות יחסים. נגיד אחת הפרקטיקות הכי מוכרות בעולם הזה זה חילופי זוגות, או סווינגרים. זאת אומרת, שמגיעים לאיזשהו אירוע או משהו בסגנון, ובאים עם בן זוג אחד ומוצאים את עצמך מהר מאוד עם בן זוג אחר.

לחילופין, יש מערכות יחסים פוליאמוריות שאין להן בכלל קשר למונוגמיה. זאת אומרת, אין בן זוג ראשי ואין נישואים ואין כלום, פשוט אתה מנהל מערכת יחסים עם מי שבא לך. כביכול תפיסה מאוד אנרכיסטית בכל מה שקשור למערכות יחסים וזוגיות. אבל פה אני אסתייג, כי אני מציג את זה בתור משהו נטול חוקים, אבל יש קהילה שלמה סביב הפוליאמוריה, ויש להם כל מיני תפיסות ואידיאולוגיות ששוב, אני לא רוצה להציג אותן, כי אני לא שייך אליהם, אבל אם זה מעניין אתכם, תחפשו על זה. זה לא סתם נטול חוקים, יש שם משהו מעבר.

טוב, אז דיברנו באמת על הרבה אלטרנטיבות למונוגמיה, אבל חשוב לי להגיד שיש בסופו של דבר אין סוף אלטרנטיבות למונוגמיה, כי זה כל מה שתחשבו עליו יכול להפוך להיות איזושהי אלטרנטיבה למונוגמיה. סתם לשם הדוגמה, אני אגיד שיש תרבויות שנהוג בהן הפרקטיקה של "מאהב ידוע", זאת אומרת, יש זוג נשוי, אבל יש מאהב רשמי לבחורה לצורך העניין, או שיש עולם שלם של מערכות יחסים שאין בהן משיכה מינית, זאת אומרת, נגיד, הומו שהתחתן עם לסבית, זה גם משהו שקיים. בקיצור, אין לדבר הזה באמת סוף.

אבל הצגתי פה המון המון אלטרנטיבות למונוגמיה, וזה אולי נשמע כאילו הן נפוצות. הן לא מאוד נפוצות, ומונוגמיה היא עדיין הפרקטיקה הנפוצה ביותר, והפרק בסופו של דבר עליה.

אז בואו נדבר על ההיסטוריה של המונוגמיה, ונבין האם היא תמיד הייתה כל כך נפוצה.

לפי הסברה המדעית המקובלת האדם הנבון, ה"הומו ספיאנס", קיים משהו כמו 300 אלף שנים. עכשיו, אי אפשר להגיד שאנחנו יודעים לחלוטין איך התנהלו החיים ב-300 אלף שנה האלה. אבל הסברה המקובלת זה, שעד המהפכה החקלאית, זאת אומרת, עד לפני משהו כמו עשרת אלפים שנה, בני האדם חיו בשבטים של ציידים לקטים. עכשיו, ההנחה המדעית הרווחת היא שההתנהלות הכלכלית באותם שבטים הייתה שיתופית וקולקטיביסטית. מה זאת אומרת? זאת אומרת שנגיד היו נשים וגברים שיצאו לצוד וללקט, והם חזרו עם המזון חזרה לשבט, והשבט היה מתחלק במזון. אני לא אומר שהיו שם יחסים שוויוניים, וכנראה שהייתה שם איזשהי רמה מסוימת של היררכיה, אבל כנראה שלא היה שם קניין כמו שאנחנו מכירים אותו היום.

למה אני מספר לכם את הסיפור הלא רלוונטי הזה על זכויות קניין אצל האדם הקדמון? בגלל שההנחה היא שאם כל החיים היו שיתופיים, כנראה שגם יחסי המין והיחסים המשפחתיים היו שיתופיים גם הם, אין סיבה להניח שהמצב היה שונה. אבל שוב, אי אפשר להוכיח שום דבר, כי אין לנו עדויות כתובות מהתקופה הזאת, רק ציורי קיר וארכיאולוגיה, אבל עדיין זה מה שההיסטוריונים חושבים.

מה הפואנטה? הפואנטה שכנראה עד לפני משהו כמו עשרת אלפים שנה, בני האדם חיו בצורה שהיא לא ממש פוליאמורית, כי לא ברור אם המושג הנכון פה הוא ריבוי אהבה, אבל לא חיו בצורה מונוגמית בכל מקרה.

וכל הדבר הזה החל להשתנות עם המהפכה החקלאית. למה? כי בני האדם התחילו לראשונה לצבור רכוש. ומאותו רגע אפשר להתחיל לדבר על קניין, קניין פרטי. זאת אומרת שאנחנו כבר לא מתחלקים בהכל. כנראה שגם לא במערכות היחסים שלנו.

מה הקשר בין קניין למערכות יחסים? האם זה בגלל שהם התייחסו לנשים כאל קניין? אז קודם כל, יכול להיות שהם התייחסו לנשים כאל קניין, אבל זאת לא הנקודה. הנקודה היא שברגע שיש לך רכוש, אתה רוצה למצוא דרך לשמר את הרכוש הזה ולהשאיר אותו אצלך, ואתה רוצה להבין איך אתה מעביר אותו לצאצאים שלך, לדורות הבאים. והדרך לעשות את זה היא על ידי יצירת ודאות. זאת אומרת שאתה יודע בדיוק מי הצאצאים שלך ומי לא הצאצאים שלך, ואתה יודע בדיוק מי הנשים שלך ומי לא הנשים שלך.

אז האם המהפכה החקלאית יצרה את המונוגמיה? לא ממש, היא בעיקר חיסלה את צורת החיים הקודמת. צורת החיים החדשה הייתה משהו בין מונוגמיה לעניים ופוליגמיה לעשירים. זאת אומרת, העשירים יכלו לקחת לעצמם הרבה נשים. וכך היה נהוג ברוב התרבויות החקלאיות העתיקות, וזה היה לגמרי חוצה תרבויות. זה היה בסין, בהודו, במסופוטמיה, במצרים, וגם באמריקות אצל האצטקים והאינקה.

מרבית האנשים שחיו באותה תקופה היו מונוגמיים, ואילו השליטים שלהם והאליטה היו פוליגמיים. אגב, אנחנו רואים דברים דומים בתנ"ך. אברהם אבינו, שהיה סוחר מאוד עשיר, היה לו את שרה, אשתו, והיה לו פילגש בשם הגר. ושלמה המלך, שהיה העשיר באדם, היה לו אלף נשים.

אז מה שאנחנו רואים באותה תקופה זה איזשהי ברירת מחדל מונוגמית, שהיא לא דווקא מבוססת על איזשהם ערכים, כמו על צורת החיים הכי נוחה, או משהו בסגנון, וצורת חיים יותר ראוותנית, שאופיינית לשליטים ואליטה, שמאופיינת בפוליגמיה.

עכשיו, בשלב מסוים המדינה, כמו שאנחנו מכירים אותה, התחילה להתערב בחיי הפרט של האנשים. בשלב ראשון, השליטים היו תמיד לוקחים מיסים, פשוט בשביל לתחזק את ענייני המדינה. אבל השלב השני, או השלישי, או לא יודע מה, כלל התערבות בחיי הפרט ובחיי המשפחה וחיי המין. אחת הדוגמאות הכי מוקדמות לכך מופיעה בחוקי חמורבי. חמורבי מלך על בבל, והנהיג את אחת ממערכות המשפט המוקדמות בעולם. בממלכת בבל של חמורבי, אם גבר רצה להקים לעצמו בית, זאת אומרת משפחה, הוא היה לוקח לעצמו אישה. ממש, קח לך אישה ובנה לעצמך בית. אם מאיזשהי סיבה האישה הזאת לא הייתה פוריה, הייתה לך את הזכות לקחת אישה שנייה. אבל היית צריך לחכות איזה כמה שנים בשביל לוודא את זה. בכל מקרה, האישה השנייה לא הייתה שוות ערך לאישה הראשונה, והיא הייתה סוג של פילגש, וזאת כדי לכבד את האישה המקורית. נשמע לכם מוכר משום מה? זה בדיוק הסיפור של אברהם ושרה והגר. שרה הייתה עקרה, ולכן אברהם לקח לעצמו אישה שנייה, שהייתה פילגש. ושוב אנחנו רואים את ההשפעה העצומה של הבבלים והשומרים על התנ"ך.

נחזור שנייה ליהדות. כל מי שקרא בתנ"ך קצת יודע שהיה באמת מקובל שגברים ישאו יותר מאישה אחת. אבל המחקר ההיסטורי מראה שכנראה זה לא היה כל כך נפוץ. זה היה חוקי, זה היה בנורמה, אבל לא ממש עשו את זה. למה? בעיקר בגלל כל מיני עניינים כלכליים. זה יקר להחזיק שתי נשים. וכשמגיעים לתקופת הבית השני, כנראה שהדבר הזה נהיה פחות ופחות מקובל. מחקרים ארכיאולוגיים מצאו שהיו אפילו הסכמי נישואים שכללו סעיפים שחייבו מונוגמיה בקשר, בקרב יהודים בתקופת בית שני. והמונוגמיה התחזקה עוד יותר ברגע שהרומאים כבשו את יהודה והפכו את היהודים לאזרחים רומאיים.

בכל מקרה, הפוליגמיה היהודית אמנם לא הייתה נפוצה, אבל היא המשיכה והיא נאסרה לחלוטין רק בשנת 1000 לספירה פחות או יותר. ומי שהפסיק אותה היה אדם בשם רבנו גרשום, שהיה מנהיג הקהילה היהודית האשכנזית באותה תקופה. אבל היו קהילות של יהודים ספרדים שלא הסכימו עם פסיקתו של גרשום והמשיכו עם הפוליגמיה עד ממש לאחרונה, ואפילו הרב עובדיה יוסף תמך באופן עקרוני בכך שיהודי יכול לשאת שתי נשים. סתם שתדעו.

אוקיי, אז זה היה המצב ביהדות. מה לגבי שאר העולם, או בקיצור, מה קרה עם היוונים והרומאים והאירופאים?

אז גם אצל היוונים וגם אצל הרומאים היה מותר בחוק רק נישואים מונוגמיים. אבל חוק זה דבר אחד ונישואים זה דבר שני ופרקטיקה מונוגמית זה דבר שלישי.

אז אצל היוונים באמת היו נישואים רשמיים, והיה די מקובל שלגברים עשירים יהיה גם מאהב או מאהבת, תלוי מה הם מעדיפים. במידה מסוימת ניתן לומר שהיוונים תרגלו מונוגמיה חברתית ולאו דווקא מונוגמיה מינית.

אצל הרומאים המצב היה שונה. הרומאים העניקו הרבה מאוד חשיבות למוסד הנישואים שלהם. ואפשר להגיד שאצל הרומאים הבסיס של הנישואים היה מונוגמיה גנטית. זאת אומרת, מתחתנים בשביל להוליד צאצאים, בשביל להעביר אליהם את הרכוש שלך באופן חוקי. כי באימפריה הרומית כבר הייתה רגולציה לנישואים, ממש כמו בימינו אנו. ובמידה רבה מוסד הנישואים הרומי, שהיה באמת מאוד מוסדר, אומץ יותר מאוחר על ידי הכנסייה הקתולית והכתיב פחות או יותר את מוסד הנישואין ל-2000 שנים הבאות.

אבל מוסד הנישואים הקתולי והנוצרי לא הושפע רק מהאימפריה הרומית, אלא גם על ידי בחור שקראו לו ישו, זה שדיברתי עליו בפרק על הנצרות. אם אתם זוכרים, תיארתי את ישו בתור איזשהו היפי, ובאמת, ישו תמך מאוד במונוגמיה. ולא כי הוא האמין שזאת דרך נפלאה להעביר רכוש מדור לדור בצורה מסודרת, אלא כי הוא האמין שהגבר והאישה משלימים אחד את השני, והם מתנה שניתנה אחד לשני, וכל מיני דברים כאלה. בקיצור, היפי, אמרתי לכם.

בכל מקרה, הכנסייה הקתולית קידשה את המונוגמיה, והיא גם קידשה את המונוגמיה הקלאסית, לא המונוגמיה הסדרתית. זאת אומרת, היא גם התנגדה לגירושין.

עכשיו, זה ממש לא אומר שהאנשים הפסיקו לבגוד, ושלא היו נישואים עם כמה נשים וכל מיני דברים כאלה, אבל זה היה אסור, זאת לא הייתה הנורמה יותר. וזה היה המצב באירופה עד המאה ה-16, עד הרפורמציה של לותר. זאת אומרת, עד שהגיעו הפרוטסטנטים, והם כבר הסכימו לאנשים להתגרש, וכל מיני דברים כאלה. עדיין מונוגמיה, אבל עברנו ממונוגמיה קלאסית למונוגמיה סדרתית.

ואם אנחנו כבר במאה ה-16, אנחנו מגיעים לאחד הסיפורים הכי נחמדים על מונוגמיה ואיך היא השפיעה על ההיסטוריה.

עד המאה ה-16, ממלכת אנגליה הייתה ממלכה קתולית. ובתחילת המאה ה-16 עלה לשלטון אדם בשם הנרי השמיני. הנרי, שהבין את חשיבותה של המונוגמיה הגנטית, רצה בן זכר, שירש אותו בעתיד. אבל לצערו הרב אשתו, קתרין מארגון, הביאה לו רק בנות, ולא בנים. ובגלל זה הנרי רצה להתגרש ממנה. אבל האפיפיור לא הסכים, כי בכנסייה הקתולית לא מתגרשים. ולכן, הנרי השמיני מלך אנגליה עשה את מה שכנראה כל אחד היה עושה, ושינה את הדת של המדינה שלו. הוא החליט שאנגליה תפסיק להיות קתולית ותפסיק להקשיב לאפיפיור, והפך את עצמו לראש הכנסייה, ראש הכנסייה האנגליקנית.

בסופו של דבר, הנרי השמיני הפך להיות המונוגם הסדרתי המושלם, והתגרש והתחתן משש נשים שונות. ומה לגבי משימת חייו, להשיג בן זכר? אז הוא הצליח, היו לו כמה ילדים זכרים, אבל אף אחד מהם לא שרד לגיל מאוחר, ומי שירשה אותו בסופו של דבר הייתה דווקא בתו, אליזבת הראשונה, שהפכה לאחת ממלכות אנגליה הכי מרשימות אי פעם, והפכה את אנגליה לאימפריה.

יפה, אז אנחנו מבינים שהמאה ה-16 הייתה שנה מאוד משמעותית בכל מה שקשור להתפתחות המונוגמיה. אבל במאה ה-18 דברים באמת התחילו להשתנות, והתחילו להיות דומים למה שאנחנו מכירים היום. מה קרה במאה ה-18? קשה לשים על זה את האצבע, אבל במאה ה-18 התחילה התנועה הרומנטית, ולראשונה התחילו דיבורים על כך שגברים ונשים צריכים להתחתן מפני שהם אוהבים אחד את השני. כן, כן, קונספט מהפכני, אהבה.

עכשיו, זה לא שלא הכירו את המושג "אהבה" לפני כן. יש אהבה גם בסיפורי התנ"ך, ושייקספיר כתב על רומיאו ויוליה כבר במאה ה-16. אבל לראשונה נוצר איזשהו חיבור בין מוסד הנישואין לבין אהבה. לפני זה, אהבה לא הייתה תנאי מקדים לחתונה. גם היום בהרבה מקומות, אבל עדיין.

בכל מקרה, מהמאה ה-18 אנחנו מתחילים להכיר מונוגמיה שדומה באופן יחסי למונוגמיה שלנו היום. נכון שעדיין לא היה שוויון בין נשים וגברים, אבל על זה אני אדבר כבר בפרק על הפמיניזם שיצא מתישהו.

עכשיו, כשאנחנו מדברים על המונוגמיה המודרנית, אפשר לדבר על כל מיני דברים כמו נישואים אזרחיים ונישואים להט"ביים, זאת אומרת בין בני זוג מאותו המין, אבל להבנתי מדובר בשינויים שיותר קשורים לזכויות אדם ולרפורמות חקיקה, מאשר שינויים במונוגמיה עצמה, שלא השתנתה יותר מדי מאז המאה ה-18.

עכשיו, תוכלו להגיד לי כל מיני דברים כמו "רגע, אבל מה עם המהפכה הפוליאמורית שדיברת עליה בתחילת הפרק? " אז קודם כל, אני לא חושב שזאת מהפכה, ואני חושב שזה עדיין בשוליים. אולי זה ישתנה, אבל כרגע, להבנתי, זה המצב. אבל מעבר לזה, זה לאו דווקא חדש. תמיד היו קבוצות שוליים, ואם אתם באמת רוצים להיות קטנוניים, אז כנראה שבין המלחמות, זאת אומרת, בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, היו הרבה יותר אנרכיסטיים בקשר לזוגיות מאשר היום, ואפשר אפילו להגיד שאנחנו חיים בתקופה יותר שמרנית מלפני 100 שנה. ואתם המאזינים תגידו עכשיו "מה יש לך, יובל, על מה אתה מדבר? היום הומואים יכולים להתחתן, לפני 100 שנה היו סוקלים אותם באבנים". אז אני אגיד, נכון, אתם צודקים, תראו איך המונוגמיה התחזקה. תראו איך המונוגמיה הגנטית, המונוגמיה הכי שמרנית שיש, היא האידיאל שאנשים שואפים אליו. כן, אנחנו בתקופה מאוד שמרנית.

טוב, אחלה, אני שמח שאתם לא מסכימים איתי, אז בואו נעבור לחלק הבא, שמנסה להסביר למה המונוגמיה תפסה.

בחלק ההיסטורי הקודם דיברתי על כך שהמונוגמיה התפתחה בגלל המהפכה החקלאית וזכויות הקניין, אבל זה לא ההסבר היחיד. יש המון הסברים ללמה המונוגמיה כל כך תפסה, והרבה מאוד חוקרים ניסו לתקוף את השאלה הזאת מכיוונים מאוד שונים.

נתחיל מההסבר הביולוגי-אבולוציוני.

יש עוד בעלי חיים שהם מונוגמיים חוץ מבני אדם. כל סוגי המונוגמיה קיימים בעולם בעלי החיים, אבל אפילו המונוגמיה החברתית, שהיא כביכול הכי קשוחה והכי מחייבת, קיימת אצל לא מעט ציפורים וגם אצל כמה יונקים. מה מוביל בעלי חיים להיות מונוגמיים? אז יש כל מיני סיבות לכך. הסיבה הראשונה היא טיפול אימהי. ככל שבעל החיים צריך לטפל יותר בצאצאים שלו, אז הסיכוי שהוא יהיה מונוגמי גבוה יותר. מה זאת אומרת? זאת אומרת שאם אתה איזשהו חרק שבוקע מביצה וישר בורח וחי חיים עצמאים, אז אתה לא צריך טיפול אימהי. אבל אם אתה בעל חיים שהאמא ממש מלווה אותך במהלך חייך, זאת אומרת, סוג של מחנכת אותך, אז הסיכוי שהאמא תהיה במערכת יחסים מונוגמית תהיה גבוהה יותר, כי זה יעזור לשרידות שלה.

אפשר להסתכל על זה גם בצורה הפוכה. ככל שהמוח של בעל החיים גדול יותר, ככה הוא צריך יותר מזון ומזון יותר עשיר. בקיצור, צריך לדאוג לצאצא יותר. אם צריך לדאוג לו יותר, אז כנראה שעדיף שיהיה לו שני הורים שידאגו לו, ולא רק הורה אחד, ולכן הפתרון לזה יהיה או משפחה מונוגמית, או לחילופין, איזשהי קונסטלציה שבטית, כמו שקורית אצל שימפנזים.

הסיבה השנייה שעלולה להוביל למונוגמיה היא תנאים קשים. אם הסביבה בה בני האדם או בעלי החיים האחרים חיים היא סביבה קשה, אז לזכר משתלם יותר להשקיע בצאצא אחד שישרוד, מאשר בהרבה צאצאים שלא ישרדו, ולכן מונוגמיה היא הפתרון המנצח במקרה הזה.

אבל בואו נפסיק שנייה ונגיד את האמת. ההסברים האלה לא כל כך טובים. למה הם לא טובים? כי כשבני האדם חיו בטבע הם כנראה לא היו ממש מונוגמיים, אלא חיו בצורה יותר שבטית, שוב, כמו השימפנזים. ולכן הסברים שמנסים להסביר למה מונוגמיה היא הצורת חיים הטבעית לבני האדם הם כנראה שגויים. אבל עדיין אפשר לדבר על הסברים ביולוגיים, פשוט על הסברים יותר משכנעים.

הסבר ביולוגי די משכנע הוא שבני אדם עברו למונוגמיה עקב ריבוי מחלות מין. נכון, זה לא הסבר מאוד מרגש או מאוד רומנטי, אבל יש פה איזשהו קסם. הקסם הוא שהוא מאוד הגיוני. וההסבר הזה מתכתב גם יפה עם ההיסטוריה, כי הוא בעצם מראה לנו איך מונוגמיה תתפתח דווקא במקומות עירוניים צפופים, שיש הרבה בני זוג ובנות זוג פוטנציאליים.

הסבר נוסף, שהוא שילוב של הסבר ביולוגי עם הסבר כלכלי, מופיע בספרו של ג'וזף הנריק. מה שהנריק בעצם טוען זה שחוקי המונוגמיה של הכנסייה הקתולית גרמו לשגשוג המערב. איך זה קרה? זה קרה בגלל שהם הגבילו נישואי קרובים ועודדו שוני גנטי, ושוני גנטי מוביל לאוכלוסייה יותר בריאה ויותר חכמה. עכשיו, למה זה גם הסבר כלכלי? זה הסבר כלכלי בגלל שהוא טען שהרבה אנשים היו צריכים לצאת מהכפרים שלהם כדי לא להתחתן עם בני הדודים שלהם. והמעבר הזה בין כפר לכפר, יחד עם פירוק המשפחה האורגנית שלך, כי אתה כבר פחות שייך אליה, הובילו לעידוד מסחר ועידוד אינדיבידואליות, ובסופו של דבר, ליצירת הקפיטליזם וההומניות המודרנית.

לא יודע אם אני יכול לחתום על כל מילה שהנריק אומר, אבל זה בכל מקרה מאוד מעניין.

הסברים כלכליים נוספים מהדהדים את הדברים שאמרתי קודם, כמו נגיד זה שהאליטה רוצה לשמור על הכסף והרכוש שלה, ולכן היא עושה מעט צאצאים ומתחתנת עם מעט נשים. ואילו הסברים כלכליים אחרים מתארים שהמונוגמיה הובילה לכך שלנשים יהיה יותר רכוש, כי הרכוש לא מתפצל בין הרבה נשים, וברגע שיש להן יותר רכוש ויותר השכלה ויותר כסף, אז הילדים יהיו גם יותר איכותיים, ולכן יש יתרון למונוגמיה על פוליגמיה.

וכמובן שיש הסברים שקשורים יותר לתחום הרעיונות, ואומרים שבני אדם פשוט הבינו שזה יותר טוב בשבילם, או להיפך, שזה איזשהו צורה של שיעבוד, שיעבוד האישה, שיעבוד הגבר, שיעבוד הפועל, כל מיני דברים כאלה. וכמו תמיד יש גם אנשים שיגידו שזה אקראי. יש חברות שיש מונוגמיה, יש חברות שאין מונוגמיה, ובמקרה החברה של המונוגמיה תפסה. זה לא אומר כלום, זה לא שיש שם באמת איזשהו יתרון.

לא רק זה, יש אנשים, ובטח פוליאמורים, שאומרים שמונוגמיה לא באמת מתאימה לאדם, ויש סיבה לכך שרק בעשרת אלפים שנים האחרונות יש פחות או יותר מונוגמיה.

אחת המטאפורות הכי נחמדות ששמעתי בהקשר הזה השוותה את המונוגמיה לצמחונות. מה הקשר לצמחונות? צמחונות זאת איזשהי גישה שנובעת מאידיאולוגיה שבני אדם לא צריכים לאכול בעלי חיים. עכשיו, אם אנחנו בוחנים דפוסים היסטוריים, בני אדם לא היו צמחוניים, אבל זה ממש לא אומר שצמחונות היא לא הבחירה הנכונה. זאת אומרת, יכול להיות שזה יותר מוסרי, יכול להיות שזה יותר בריא, אבל היסטורית כנראה שזה לא הנטייה הטבעית של האדם.

אותו דבר מונוגמיה. אולי זה נכון יותר, אולי זה מוסרי יותר, אולי זה בריא יותר, אולי זה מוביל לצאצאים יותר טובים. אבל לא בטוח שנמצא הסבר שיוביל לכך שזאת הנטייה הטבעית של האדם, כי ממש לא בטוח שזאת הנטייה הטבעית של האדם.

ועם האמירה הזאת אני רוצה לעבור לחלק האחרון שיסגור את הפרק.

כמו שכבר הבנתם מתחילת הפרק, אני בסופו של דבר מונוגמי. אני הולך להתחתן לאישה אחת ואני מקווה שאני אחיה איתה כל החיים. אבל השאלה שמעניינת אותי היא למה? למה אני בכלל רוצה לחיות עם אישה אחת? זאת אומרת, השאלה פה היא אפילו עוד יותר מורכבת, היא למה אני רוצה את הרצון שאני רוצה? וזה באמת לא מוגבל רק לעניין המונוגמי, אפשר לשאול את זה תמיד. אפשר לשאול למה אני רוצה בית גדול, למה אני רוצה כסף, למה אני רוצה ילדים, כל מיני דברים שאני יכול לחשוב עליהם ולהגיד למה כן, למה לא, אבל בסופו של דבר אני מרגיש שקצת תוכנתתי לחשוב אותם. זה קצת רצונות שהם מעבר לרצון האישי שלי, כאילו אין לי באמת זכות בחירה. או יותר נכון, אין לי בעצם חופש רצון.

עכשיו, אני יודע שמה שאני אומר פה הוא קצת מופרך, מה זאת אומרת אין לי חופש רצון? אני יכול הרגע לבטל את החתונה ולהחליט שאני לא מונוגמי, יש לי חופש רצון מלא. אז לדעתי, לא ממש. אני לא ממש יכול לעשות את זה, כי זה באמת נוגד את הרצון שלי. אם אני אפסיק לרצות את כל הדברים האלה שאני רוצה, אני אלך כנגד הרצון שלי. ומה שבעייתי פה, או מעניין פה, זה שהרצון שלי פחות או יותר נקבע מראש. עכשיו, השאלה האם הוא נקבע בגלל כל מיני עניינים גנטיים, או בגלל התרבות שבה גדלתי, או בגלל שזה מה שאלוהים החליט, או אלוהים יודע מה. אני לא יודע. אני רק יודע שיש פה משהו שהוא מעבר לרצון שלי כאינדיבידואל. כי אין סיבה שכל האינדיבידואלים ירצו פחות או יותר את אותם דברים.

הלוואי והייתי יודע להגיד עכשיו משהו מפוצץ, משהו יותר חכם שיפתור את הבעיה הזאת, אבל אין לי פתרון לבעיה הזאת. אני רק אולי יודע לשים עליה את האצבע, וגם זה לא ממש.

האם זה אומר שאני לא באמת בן אדם עצמאי? האם זה אומר שאני חלק מקולקטיב, ולקולקטיב יש איזשהו אופי משל עצמו? לא יודע. אולי. אין לי תשובות. מצטער.

ועם האמירה המאוד מאוד מעורפלת הזאת, אני רוצה לסיים את העונה השנייה של "חור בהשכלה", את הפרק ה-20.

תודה רבה לכם שהאזנתם. תודה רבה לכל מי ששולח לי מדי פעם הודעות ואומר לי שהוא אוהב את הפודקאסט. זה באמת מחמם לי את הלב, ואני מאושר כל פעם שזה קורה מחדש.

אני רוצה להודות לכל מי שעזר לי להפיק את העונה האחרונה, לעמית דגן על הסאונד, ולכל האורחים שהתארחו במהלך העונה. אני רוצה להודות גם לכל מי שפעיל בקבוצת הפייסבוק של "חור בהשכלה" ועוזר לי לאמן את המוח, ובעיקר נותן לי רעיונות לפרקים.

אני מאוד אוהב את הפודקאסט הזה, ואני נהנה להכין אותו, ואני מניח שגם תהיה עונה שלישית, אני עדיין פשוט לא יודע מתי.

וזהו. תודה רבה לכם המאזינים. אני הייתי יובל שדה, ואתם האזנתם לעוד פרק של "חור בהשכלה".

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

11 views0 comments

Comments


bottom of page