top of page

חור בהשכלה - פרק חירום: עזה


פרק חירום בגלל מצב החירום. את הפרק הזה הכנתי בזמן שאני במילואים בצו 8, מתוך מוצב רחוק ומבודד בצפון הארץ. הנושא היה מתבקש – כולם מדברים על עזה אבל בתכל'ס רובנו יודעים מעט מאוד על המקום הזה מלבד דברים שקשורים לאקטואליה ומלחמות. הצבתי לעצמי אתגר – לעשות פרק על נושא אקטואלי שרובו אסקפיזם. מקווה שהצלחתי לעמוד באתגר. בפרק ה-35 של חור בהשכלה נדבר על עזה, העיר והרצועה, ונשתדל להימנע ככל שאפשר מאקטואליה (חוץ מקצת בסוף). החלק הראשון של הפרק יעסוק בהיסטוריה בת ה-5,000 שנה של עזה ועל אינספור העמים והמצביאים שכבשו אותה. החלק השני של הפרק ידבר על עזה והיהודים, ובאופן ספציפי על שני יהודים מפורסמים שמזוהים עם העיר. החלק השלישי של הפרק ידבר על כלכלת עזה, זו של פעם וגם זו של היום. בין לבין נדבר על גיאוגרפיה, כי אין ברירה חייבים. נושאים שיעלו בפרק: מסחר, כנען, גויי הים, נפולאון, המסגד הגדול, שושלת רדואן, שמשון הגיבור, שבתי צבי, גז טבעי, תלות כלכלית ותוכניות סיוע.


 

שלום לכל המאזינים והמאזינות, אני יובל שדה ואתם מאזינים לפרק חירום של חור בהשכלה.

[מוזיקת פתיחה]

מה נשמע? מה שלומכם?

אני מניח שהתשובה היא - לא משהו, סביר, אתה יודע איך זה, כל מיני תשובות כאלה.

מלחמה, וואלה, מצב מחורבן.

וזו באמת תקופה לא פשוטה עבור כולנו.

מאז השביעי באוקטובר אני אישית במילואים. זאת אומרת, אני כן יוצא הביתה מדי פעם, אבל אני די ברצף במילואים. וחוץ מזה שאני על הגבול וסופג הפצצות, אז אני משאיר גם אישה בבית ותינוקת, וזה מצב על הפנים. באמת שיגרה הזויה ואני לא מאחל אותה לאף אחד.

בכל אופן, אני בצפון, לא בעזה. תופס פה את הגזרה על הגבול. לפעמים יש פה אקשן, אבל גם רוב הזמן משעמם. ככה זה בצבא, תמיד איזשהו שילוב מוזר של משעמם ולא משעמם.

בכל מקרה, בין שמירה למארב היה לי זמן פנוי, ואמרתי, למה שאני לא אנסה להקליט פה איזה פרק או שניים? אני בטוח שזה לא ילך חלק, בטוח שהסאונד לא יהיה כמו שצריך ושהאיכות תרד, אבל יהיה בסדר. מה כבר יש לנו להפסיד? באמת שלא הרבה.

לפני שהמלחמה פרצה, היה לי כבר פרק חצי מוכן על הבורסה. בינתיים, שמתי אותו בצד והחלטתי לדבר על משהו טיפה יותר אקטואלי, על עזה.

הפרק הזה לא ידבר על ההווה, שבאמת משתנה מרגע לרגע, אלא משהו קצת יותר אסקפיסטי, זאת אומרת, אנחנו ננסה לעשות פה לא אקטואליה על האקטואליה.

נדבר על ההיסטוריה של עזה, על היהודים ועזה, ועל הכלכלה של עזה, שפה כן יהיה טיפה פוליטיקה, כי אין מה לעשות, אי אפשר להתחמק מזה לגמרי.

ודבר אחרון, אישי, ממני אליכם.

הפודקאסט הזה הולך לסיים את דרכו.

זה היה חייב לקרות מתישהו, מוקדם או מאוחר. חשבתי אולי שזה יהיה אחרי 50 פרקים, 100 פרקים, לא משנה. זה הולך להסתיים ממש בקרוב, עוד איזה 2-3 פרקים, וזהו, ואני סוגר את הבסטה.

אז אני קודם כל רוצה להודות המון לכל מי שהאזין לפרקים השונים של הפודקאסט, וגם מאזין לפרק הזה. גם תודה לכל מי שתרם לפודקאסט הזה וקנה לי קפה. אני הולך לסגור את האפשרות לקנות לי קפה, כי אני לא הולך להוציא עוד יותר מ- 2-3 פרקים. אני משאיר אותה פתוחה ממש לעוד איזה שבוע, שבועיים, אם מישהו עוד רוצה לתת ולא הספיק, אבל חוץ מזה, פרויקט מימון ההמונים של הפודקאסט ייעצר באמת תוך שבועיים, שלושה.

מי שעוד רוצה לתרום יכול להיכנס לדף הפייסבוק, למצוא שם לינק, וזהו.

ומניח שיהיו התחלות אחרות ופרויקטים אחרים בהמשך.

אבל זה לא הפרק האחרון וזה עוד לא זמן לסיכומים, אז בואו נדבר על עזה.

[מוזיקה]

היי.

אז שנייה לפני שנצלול לתוך ההיסטוריה של עזה, כדאי שנדבר איזה מילה שתיים על הגיאוגרפיה של עזה.

עזה נמצאת בנקודה אסטרטגית מאוד.

אם כל ארץ ישראל נמצאת על החיבור שבין אסיה לבין אפריקה, ואפשר להגיד שאפילו על הדרך שבין אפריקה או חצי האי ערב לבין אירופה, אז עזה היא אולי הנקודה המרכזית ביותר בציר הזה.

מי שרוצה להגיע רגלית ממצרים לדמשק או ירושלים, כמעט וחייב לעבור דרך עזה.

זה או זה, או לטפס על כל ההרים של סיני, שזה אולי נחמד לחופשה, אבל לא ממש יעיל.

המיקום האסטרטגי של עזה הפך אותה לנקודת מאבק בין אימפריות, וכתוצאה מכך עזה עברה כמו איזושהי סחורה משומשת, הלוך חזור בין שליטים במשך אלפי שנים.

זה קצת מזכיר את ההיסטוריה של כל ארץ ישראל, אבל זה אפילו עוד יותר. כי עזה היא בעצם השער לארץ ישראל. קודם כל אתה עובר בשער, לפעמים אתה מצליח להשיג גם את השאר, אבל כולם עוברים בדרך הפתח, ככה זה.

ועכשיו עוד נקודה על גיאוגרפיה, לפני שנצלול להיסטוריה.

כשאנחנו מדברים על עזה, אז אנחנו מדברים בדרך כלל על שני מושגים דומים, אבל שונים.

המושג הראשון הוא העיר עזה. עזה היא עיר, כמו ירושלים או תל אביב.

תל אביב אפילו חתמה איתה פעם על הסכם ערים תאומות. הסכם שבוטל מן הסתם.

המושג השני והמודרני יותר נקרא רצועת עזה, זאת אומרת האזור.

כשאנחנו אומרים שהחמאס שולט על עזה, אז אנחנו לרוב מדברים על כל השטח שסביב העיר עזה, וזה כולל עוד ערים כמו חאן יונס ורפיח.

ואני אג'נגל בין המושגים האלה במהלך כל הפרק.

ועכשיו אחרי שעשינו סדר, אפשר להתחיל.

ההתיישבות ברצועת עזה החלה לפני יותר מ-5000 שנה, מה שהופך אותה לאחת מהעתיקות בעולם.

היישובים הראשונים ברצועת, שימו לב, רצועת עזה, הוקמו ככל הנראה על ידי המצרים.

ועזה של אותה תקופה שימשה כספק מבצר, ספק נקודת מסחר.

למרות שמה שיהפוך להיות עזה הוקם על ידי המצרים, הוא הוקם בטריטוריה של עמים כנענים.

זוכרים ארץ כנען מהתנ"ך? אז אלו היו התושבים המקוריים של ארץ ישראל, לפני שמישהו בכלל חשב על יהדות. אנחנו מדברים על תקופה שהיא בערך 2, 000 שנה לפני הממלכה של שאול ודוד.

עזה הקדומה שימשה בתור איזושהי נקודת מסחר של המצרים עם הערים הכנעניות, וגם עם מקומות רחוקים יותר כמו לבנון. ובמשך משהו כמו 2, 000 שנה, היישוב הזה ננטש כמה וכמה פעמים ואוכלס מחדש. השליטה בו עברה לסירוגין בין המצרים לבין הכנענים. ובשלב מסוים המצרים כנראה באמת התלהבו מעזה, והפכו אותה לעיר הבירה המנהלתית שלהם בכנען. הם השתלטו על כל האזור שלנו.

בגלל שהיא נהייתה עיר קצת יותר חשובה, אז היא עלתה על הרדאר של האימפריות המקומיות. האשורים כבשו אותה, אחרי זה המצרים כבשו אותה שוב.

באותה תקופה כבר יש לנו אזכורים של העיר. השמות הקדומים שלה היו גצת, עזאטו, עזאטי, שמות שכבר מזכירים את עזה ו-Gaza שאנחנו מכירים היום.

החלק היותר משמעותי בהיסטוריה של עזה החל במאה ה-13 לפנה"ס. אז הגיעו לעזה אוכלוסייה חדשה שכולנו שמענו עליה - הפלישתים.

הפלישתים נחשבים לחלק ממה שנקרא "גויי הים", עמים שפשטו על מצרים ואימפריות אחרות, והגיעו ככל הנראה מאזורים כמו כרתים או יוון, מהים התיכון.

הפלישתים מהר מאוד השתלטו על החוף הדרומי של כנען, ועזה הפכה לאחת מחמשת ערי פלישתים. לצד אשקלון, אשדוד, גת ועקרון.

בתקופות מסוימות הפלישתים ששלטו בדרום הגיעו צפונה, אפילו עד ליפו העתיקה, והם השפיעו על חלקים מאוד נרחבים בארץ ישראל. זאת אומרת, הם לא חנו באשקלון וזהו.

ועכשיו אנחנו מכניסים את עם ישראל לתמונה.

עזה הפלישתית מוזכרת פעמים רבות בתנ"ך, והיא נחשבת לחלק מהארץ המובטחת. היא שוכנת בטריטוריה שהובטחה לשבט יהודה.

למרות שהיא כביכול הובטחה לנו, ולמרות שבתנ"ך מוזכר כמה פעמים שהעיר באמת נכבשה על ידי יהודה, היא ושאר הרי הפלישתים נחשבו לאויב המרכזי של עם ישראל, גם בתקופת השופטים ואחרי זה גם בימי המלוכה.

על עזה והשופטים נדבר אחרי זה, בהמשך, בהרחבה.

לפי התנ"ך, בזמן שלטונו של דוד המלך, עזה נכבשה על ידי ממלכת ישראל המאוחדת, ולאחר פיצול הממלכה היא עברה לידי ממלכת ישראל הצפונית.

להגיד שאנחנו יודעים בוודאות שזה קרה? אנחנו לא יודעים. אנחנו כן יודעים שאחרי זה כשממלכת ישראל נכבשה על ידי האשורים, גם עזה נכבשה על ידי האשורים, ואז על ידי הבבלים, ואחר כך המצרים חזרו, ואז הפרסים. בקיצור, יציבות לא ממש הייתה שם.

מה שכן, בתקופה הזו כבר מעריכים שהרבה מאוכלוסיית עזה הייתה ערבית. כן, ערבים התחילו להגיע מהדרום ולהתיישב בעזה, ועסקו שם במסחר לצד עמים אחרים שעוד היו שם, שאריות של הפלשתים, יוונים החלו להצטרף, נבטים, כל מיני.

טוב, אז כבר הבנו שעזה היא עיר כזאת שעוברת מיד ליד. אבל אם יש איזשהו מוטיב שאולי מאפיין את ההיסטוריה של עזה יותר מהכל, זה שהעיר סובלת כמעט באופן כרוני ממצורים - מצור ברבים. כמעט כל מי שעובר בסביבה עושה מצור על עזה, שנה, שנתיים, כמה חודשים, כמה שבא לו. ממש מסורת היסטורית.

מתנצל על האווירה המבודחת, אבל זה ממש ככה.

וחלקם ממש היו דמויות היסטוריות מוכרות. נגיד אלכסנדר הגדול, אלכסנדר מוקדון, צר על העיר עזה במשך תשעה שבועות, כבש אותה מהפרסים, ואז טבח שם בכל הגברים, ומכר לעבדות את הנשים והילדים.

אלכסנדר ינאי, שהיה מלך חשמונאי יהודי, גם צר על עזה במשך שנה שלמה, עד שגם הוא כבש אותה, וגם הוא טבח בתושבים שלה.

עם קריסת ממלכת החשמונאים, עברה עזה לידי שלטון רומא. תחת הרומאים, ואחרי זה הביזנטים שירשו אותם, העיר שגשגה בתור מרכז מסחר ותרבות, והפכה לעיר רומאית לכל דבר, כמו קיסריה למשל.

תושבי עזה גם אימצו לחלוטין את התרבות היוונית והרומית, יחד עם עבודת האלילים שלהם.

וכשהביזנטים, שאימצו את הנצרות, ביקשו להמיר את דתם של תושבי העיר, הם לא כל כך הצליחו, הם זכו להתנגדות מאוד קשה.

למרות ההתנגדות, הביזנטים הקימו בעזה כנסיה, שנקרא לה הכנסיה הגדולה, והכנסיה הזו הוקמה על חורבותיו, לפחות ככה המסורת טוענת, של מקדש פלישתי, שבו היה פולחן של האל דגון.

ועכשיו נרוץ קדימה.

במאה השביעית, המוסלמים כבשו את ארץ ישראל מהביזנטים, והנהיגו - הפתעה - מצור בן שלוש שנים על עזה.

לעומת קודמיהם, עם כיבוש העיר, הם לא השמידו אותה ולא טבחו באוכלוסיה, בעיקר בגלל שהאוכלוסיה הערבית שכבר הייתה שם, הייתה די פרו-אסלאם, היא אימצה את האסלאם מאוד מהר, לעומת הנצרות שהם דחו.

כמנהגם בקודש, המוסלמים לקחו את הכנסיה הביזנטית הגדולה, והפכו אותה למסגד, המסגד הגדול שעד היום עומד בעזה, והיו דיווחים שהוא נפגע בהפצצות האחרונות של צה"ל.

ועכשיו אני מניח שאתם חושבים לעצמכם, או, סוף סוף עזה בשלטון ערבי ומוסלמי, זה בטח תקופת השגשוג הגדולה שלה.

אז, אתם חצי צודקים, כי השושלות המוסלמיות השונות ששלטו בארץ ישראל, העניקו חשיבות שונה לעזה.

בחלק מהזמן היא הייתה עיר הבירה של מחוז פלסטין, של האימפריות הללו, ובתקופות אחרות החשיבות שלה דעכה, והיא ממש נסוגה להיות איזשהו כפר דייגים קטן עם נמל לא פעיל.

כשהצלבנים הנוצרים הגיעו לעזה במאה ה-12, אחרי 500 שנה של שלטון מוסלמי, הם תיארו אותה בתור ערימה של חורבות.

מה שכן, הצלבנים הפכו את המסגד הגדול של עזה, חזרה לכנסיה. חוץ מזה הם לא עשו הרבה.

עזה המשיכה להיכבש ולהיכתש על ידי כובשים שונים, ביניהם צאלח א-דין, שהשמיד את חומות העיר ושוב הפך את הכנסיה הגדולה למסגד, והמונגולים, שעזה הייתה הנקודה הדרומית ביותר שהם הגיעו אליה.

במשך 40 שנה, העיר עזה הפכה לזירת התגוששות בין המונגולים לבין הסולטנות הממלוכית, ששלטה במצרים, ואותה סולטנות בסוף השתלטה על העיר ושלטה עליה במשך 200 שנה.

אחרי הממלוכים הגיעו הטורקים, או יותר נכון האימפריה העות'מאנית, ששלטה על עזה לסירוגין במשך 500 שנה. מהמאה ה-16 ועד למלחמת העולם הראשונה, ממש עד לפני 100 שנה.

תושבי עזה, שרובם הם מוסלמים סונים, קיבלו את השלטון העות'מאני יחסית בברכה.

תחילת השלטון העות'מאני בעזה נחשב לתור הזהב האחרון של העיר. העיר עזה פרחה תחת ההנהגה של שושלת שנקראה שושלת רדואן. זאת הייתה איזושהי משפחה טורקית שהתיישבה בעיר, ולאט לאט נטמעה בתוך התרבות הערבית המקומית. זאת אומרת, הם הפכו להיות מטורקים במקור, לסוג של בדואים אחרי כמה שנים.

תחת שושלת רדואן, הפכה עזה לבירה של מחוז פלסטין העות'מאני. הם הקימו מחדש את המסגד הגדול, זה שהיה כנסיה, ומסגד, וכנסיה, ומקדש ואנא עארף. הם הקימו שישה מסגדים נוספים, הם הקימו חמאם, בכל זאת טורקים, הקימו בזאר טורקי, שוק גדול.

ואלו באמת היו השנים הכי טובות של עזה. מאז הכל הידרדר. שושלת רדואן שלטה בעזה במשך 100 שנה בלבד. זה הכל, זה היה תור הזהב. אחרי זה הם הוחלפו בפקידים עות'מאניים, ואז העיר דעכה שוב.

ב-1799 העיר זכתה לביקור מפתיע מהצבא הצרפתי, בהנהגתו של נפוליאון בונפרטה, שכנראה לא יכל להתאפק, וגם היה חייב לכבוש את עזה, הרי כולם רוצים לכבוש את עזה.

אחרי שהוא כבש אותה, נפוליאון קרא לעזה "המוצב הקדמי של אפריקה והדלת לאסיה".

זוכרים מה שאמרנו? מיקום, מיקום, מיקום. גיאוגרפיה, זה כל הקטע של עזה, בגלל זה כולם עברו שם.

השלטון העות'מאני בעזה הסתיים ב-1917, לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה. מי ששלף את עזה מידי הטורקים היה הגנרל אדמונד אלנבי, כן, זה מהרחוב, שהוביל צבא של בריטים, ושימו לב - אוסטרלים, הגיעו מרחוק, שכבשו את העיר אחרי שני ניסיונות כושלים. זאת אומרת, הצליחו רק בניסיון השלישי.

הבריטים שלטו בעזה עד מלחמת העצמאות של ישראל, היא הייתה חלק מהמנדט. ובמהלך שלטונם הקצר, עזה התרחבה ושינתה את פניה, ונהייתה יותר דומה לעיר שאנחנו מכירים היום.

ועכשיו אני אקצר, כי אני מניח שאת ההיסטוריה הזו רובכם כבר מכירים.

השנה היא 1948, ובארץ ישראל מתחוללת מלחמה, מלחמת השחרור.

חמש צבאות של מדינות ערב תקפו את ישראל לאחר הכרזת העצמאות, וארץ ישראל נמצאת, באמת, בבלגן אטומי.

במהלך המלחמה, המוני פליטים פלסטינים ברחו לעזה, והתיישבו בה במחנות פליטים.

הדבר הזה שינה לחלוטין את האופי של רצועת עזה ואת האוכלוסייה שלה, באמת, כנראה לנצח.

מי ששלט בעזה אחרי המלחמה היו המצרים. אבל, ישראל כבשה את עזה במהלך מבצע קדש, לזמן מאוד קצר, ואחר כך הרצועה שוב נכבשה על ידי ישראל במלחמת ששת הימים ב-67', יחד עם כל חצי האי סיני.

אחרי ששת הימים, ישראל הקימה את התנחלויות גוש קטיף בשטח הרצועה, ואת ישובי חבל ימית בצפון סיני.

במסגרת הסכם השלום עם מצרים, שנחתם על ידי בגין וסאדאת, הוחלט כי סיני תפונה, אך עזה תישאר בידי ישראל. ואם תשאלו אותי, מדובר בדיל מאוד מאוד מפוקפק.

אף אחד לא שאל אותי, גם לא הייתי חי.

בכל אופן, במסגרת הסכם אוסלו בשנות ה-90', הוכנסה הרשות הפלסטינית לנהל את העניינים האזרחיים בעזה, וב-2005 ממשלת הליכוד בראשות אריאל שרון, החליטה לסגת מרצועת עזה ולפנות את את ישובי גוש קטיף באופן חד-צדדי.

ב-2007 עלה החמאס לשלטון ברצועת עזה, ופה נגמרת ההיסטוריה ומתחילה האקטואליה.

פה נסיים את החלק הזה, ונעבור לדבר על עזה, ישראל והיהודים.

[מוזיקה]

שוב שלום.

בחלק הקודם של הפרק דיברנו טיפה על עזה, היהודים וישראל, אבל עכשיו ניכנס קצת יותר לעומק הדברים.

כזכור, עזה הייתה חלק מחמשת ערי הפלישתים, שנחשבו לאויב הגדול ביותר של 12 השבטים של בני ישראל, בעצם השבטים שהרכיבו אחר כך את ממלכת ישראל, המאוחדת.

עכשיו, אני לא יודע אם אתם זוכרים, אבל עזה היא הלוקיישן המרכזי של אחד הסיפורים התנ"כיים המוכרים ביותר. הסיפור של גיבור העל היהודי, הלא הוא שמשון הגיבור.

שמשון היה השופט ה-12 במספר, והאחרון שהנהיג את ישראל. שמשון אהב נשים, וכל סיפורי הגבורה שלו, בתכלס, סבבו סביב שלוש נשים שהיה בקשר איתן.

שתיים מהן, לא עלינו, היו פלישתיות. על הראשונה נדלג, כי אין לה קשר לעזה, אבל האישה השנייה שלשמשון היה קטע איתה, הייתה זונה פלישתית, מעזה באמת, כך לפחות לפי ספר שופטים.

ובזמן שהוא היה אצלה, הפלישתים רצו להרוג אותו. אתם יודעים איך זה. אבל שמשון שלנו היה כאמור גיבור וחזק מאוד, אז מה שהוא עשה, זה ששניה לפני שכולם עלו עליו, הוא יצא מעזה. אבל הוא לא יצא משם בידיים ריקות. הוא הרי היה כל כך חזק, שבזמן שהוא ברח משם, הוא סחב איתו את שערי העיר עזה, עד לחברון.

וואלה, חתיכת עלייה, באמת.

וכשאומרים שערי העיר, אל תחשבו על כזה, שער של דלת שעשוי היום ממוטות מתכת, אלא על חומות ענק, שהוא סוחב איתו מעזה עד חברון, בעצם, מעשה ניסי, אפשר להגיד.

אבל זה לא הסיפור המרכזי והמוכר בחייו של שמשון.

החלק האחרון בסיפור שלו, התרחש גם בעיר עזה.

לא ניכנס פה לכל הפרטים של הסיפור עם דלילה והשיער, וכל הדברים האלה, אבל בסופו של דבר, שמשון מצא את עצמו בתור שבוי בעזה. שוב, אקטואלי לצערנו. ומי ששבו אותו היו הפלישתים, שגם התעללו בו.

אחרי שהפלישתים עינו אותו, שמשון, שלא יכל לשאת את החרפה, וכנראה גם רצה לנקום, הפיל על שוביו את עמודי הבניין שבו הוא הוחזק, בזמן שהוא אומר את המשפט המפורסם - "תמות נפשי עם פלישתים".

רלוונטי משהו לימינו.

מי שרוצה השלמות לכל הסיפור של שמשון, אני ממליץ לו לפתוח את ספר שופטים, פרק ט"ז.

בחלק הקודם, דיברתי על כך שממלכת ישראל שלטה לפרקים על עזה, ושבעצם עזה הייתה חלק מהארץ המובטחת. אבל היסטורית, בתקופת התנ"ך, יהודים או בני ישראל, איך שתרצו לקרוא לזה, לא חיו בעיר.

הפעם הראשונה בה קהילה יהודית באמת התגוררה בעזה, הייתה בשלהי תקופת בית שני, לפני קצת יותר מ-2000 שנה, תחת ממלכת החשמונאים, ולאחר מכן תחת שלטון רומא.

אין הרבה תיעוד על הקהילה היהודית בעזה באותה תקופה, אבל במסגד הגדול של עזה, זה שהיה פעם כנסיה ביזנטית ודיברתי עליו הרבה, יש כתובת אחת על אחד העמודים, שכתוב עליה - חנניה בר יעקב, בעברית ויוונית, ולידה יש ציור של שופר, אתרוג ומנורה.

אין ספק - נוכחות יהודית.

בתקופה הביזנטית, שהיא בעצם המשך ישיר לשלטון הרומאי, הקהילה היהודית גדלה ואפילו הוקמו בעזה כמה בתי כנסת. יש גם תיעוד שטוען לפחות, שחלק מהיהודים שהגיעו מהגלות ורצו להגיע לירושלים, הסתפקו בלהגיע לעזה, בעצם רק לשער לארץ ישראל.

התקופה הביזנטית בארץ ישראל הסתיימה עם כיבוש הארץ על ידי המוסלמים. חלק מהקהילה היהודית בעזה נהרג בזמן שהמוסלמים ניסו, ולבסוף הצליחו, לכבוש את עזה, אבל הקהילה היהודית בעיר שרדה ושגשגה, גם תחת השלטון המוסלמי.

השליטים המוסלמים ששלטו בעזה, איפשרו לנוצרים וליהודים המעטים שעדיין חיו בה, להמשיך לקיים את אורחות חייהם והטילו עליהם מיסים. הדבר הזה קרה בגלל גישה שנקראת, "אהל אל כתאב", מונח מהאסלאם, שקובע שיש לאפשר לבני דתות מונותאיסטיות, זאת אומרת נוצרים, יהודים וכו', לקיים את הפולחן שלהם, וזאת לעומת הפגאנים נגיד, אלה שהאמינו באלים היווניים, שאותם צריך או לאסלם או להרוג. אבל את היהודים לא.

מזכיר לכם שאנחנו מדברים על היסטוריה, ולא על אקטואליה. היום המציאות נראית אחרת.

הקהילה היהודית בעזה, תחת השלטון המוסלמי, אפילו הוציאה כמה עילויים בתורה, שנקראו חכמי עזה. ובאותה תקופה, היו גם דיונים הלכתיים לגבי האם עזה והשכנה שלה אשקלון, הן חלק מארץ ישראל או לא. למרות שאמרנו שבתנ"ך כתוב שכן, היה כל מיני טענות נגד זה.

בהתאם למה שקרה בעיר עצמה, הקהילה היהודית פרחה ושגשגה, וקמלה בתקופות שונות, בהתאם לשליט שהתחלף שם.

בתקופה הממלוכית הקהילה היהודית חזרה לשגשג, ויש איזשהו תיעוד היסטורי שאפילו אומר שהיהודים בעיר יצרו יין טוב ולחם.

מה שכן, צריך לציין שהקהילה היהודית בעזה תמיד הייתה קטנה, מדברים על כמה עשרות משפחות, פלוס מינוס.

ועכשיו נעשה אתנחתא קומית.

סתם, לא ממש קומית.

שמשון הגיבור הוא לא היהודי המפורסם היחיד, שהסיפור שלו שזור בעיר עזה.

עכשיו, אני מניח שרוב המאזינים לא מכירים את השם שלו, אבל היהודי המפורסם שאני מדבר עליו הוא נתן העזתי, שחי בעזה תחת השלטון העות'מאני.

נתן העזתי היה נביא, או יותר נכון, נביא שקר.

למרות שהוא נולד בירושלים, הוא עבר להתגורר בעזה בעקבות נישואים, והשתקע בה.

הוא היה כל כך מזוהה עם העיר, שהוא מכונה בפשטות, "העזתי".

נביא?

נביא שקר?

איזה נביאים בכלל חיו במאה ה-17?

ובכן, נתן העזתי קיבל את התואר של נביא שקר, כי הוא היה הנביא המרכזי של משיח השקר המפורסם ביותר בתולדות היהדות - שבתאי צבי.

אפשר לדבר, באמת, ימים שלמים על שבתאי צבי ותורת השבתאות, אבל אני אנסה לקצר.

שבתאי צבי היה יהודי-טורקי, שחי ופעל במאה ה-17. צבי, ככל הנראה, היה מעורער בנפשו וסבל מהפרעה דו קוטבית, מה שנקרא פעם "מאניה דיפרסיה". כמובן שלא כל מי שיש לו הפרעה דו קוטבית יחשוב שהוא המשיח, אבל אנחנו כן מכירים טיפוסים עם התנהגות דומה, נגיד קניה ווסט, שגם הוא סובל מהמחלה.

נחזור לשבתאי צבי.

צבי התעסק בקבלה ובמיסטיקה, והוא סבל מהזיות וחזיונות שאמרו לו במפורש שהוא המשיח.

החזיונות של צבי גרמו לו לנסות לחדש את היהדות והוא עשה שם כל מיני דברים, כמו חגג את החגים אחרת, אמר את השם המפורש, י' ה' ו' ה', ובגלל הדברים הללו הוא גורש מעיר מגוריו, איזמיר, ונדד בעולם.

שמה הוא עשה דברים עוד יותר מוזרים. הוא התחתן עם ספר תורה, הוא הסתובב עם דג בעריסה של תינוק וערבב בין מנהגים של חגים יהודים שונים. זאת אומרת, נגיד חגג באותו יום שלושה חגים שונים.

בגלל ההתנהגות הבאמת מוזרה שלו, הוא גורש מהרבה מקומות בהם הוא פעל, אבל במקביל הוא צבר גם עדת מאמינים שהלכה אחריו במקומות מסוימים שהוא הגיע אליהם, כמו נגיד מצרים או ירושלים. הוא נחשב למכובד.

רגע, אבל הפרק הוא על עזה, אז בואו נחזור לעזה.

מי שהפך את שבתאי צבי מסתם מקובל תמהוני למשיח שקר של ממש, היה נתן העזתי.

העזתי שכנע את שבתאי צבי שהוא באמת המשיח ושהוא עצמו חזה בנבואה אלוהית שאמרה לו את זה, שוב, במפורש - שבתאי צבי הוא המשיח. וזה מה שהפך את שבתאי צבי מסתם תמהוני למשהו אחר. אם נשווה את תנועת השבתאות לנצרות, אז נתן העזתי היה לשבתאי צבי מה שפאולוס הקדוש היה לישו - הבן אדם שהפיץ את הבשורה וייסד את הדת.

נתן העזתי, הנביא של שבתאי צבי, פרסם בכל מקום שהמשיח כבר כאן. האמונה בשבתאי צבי כמשיח תפסה תאוצה וכמעט שלא זכתה לשום התנגדות בקרב הקהילות היהודיות. ואפשר להגיד שבאותה תקופה קצרה מאוד, כמעט כל היהודים חשבו ששבתאי צבי הוא באמת המשיח.

הכל קרס כשהאימפריה העות'מאנית התעצבנה ונכנסה לתמונה.

שבתאי צבי, באחד מההתקפים הפסיכוטיים שלו, יצא לכיוון איסטנבול כדי להחליף בתפקיד את הסולטאן הטורקי, מהמט הרביעי. זאת אומרת שהוא החליט שהוא בעצם הולך להיות השליט של האימפריה העות'מאנית. הטורקים, משום מה, פחות התלהבו מזה. הם עצרו את צבי ובסופו של דבר נתנו לו אפשרות בחירה - או שאנחנו מוציאים אותך להורג, או שאתה מתאסלם.

אתם שואלים את עצמכם מה עשה שבתאי צבי? אז, הוא לא רצה למות והוא החליט להתאסלם. והדבר הזה הוציא את הרוח מכל תנועת השבתאות. אחרי ההתאסלמות של משיח השקר, המוני יהודים ברחבי העולם הבינו, בדרך הקשה, שהם פשוט נפלו קורבן להונאה, ורובם פשוט טשטשו את כל הדבר הזה, כאילו זה מעולם לא קרה.

נתן העזתי, לעומת זאת, מעולם לא הודה בטעותו. הוא אמר שהמרת דתו של צבי הייתה מטעמים נסתרים, כל מיני "נסתרות דרכי האל" ותירוצים אחרים.

אחרי שצבי מת, העזתי שקע בדיכאון. אחרי זה, הוא הפיץ למעט מאמיניו שנותרו את הסיפור שצבי מעולם לא מת והוא עוד רגע ישוב. אבל נתן העזתי מת לפני שזה קרה.

הקהילה היהודית העזתית שרדה את הטלטלה שנתן העזתי ושבתאי צבי גרמו לה. הקהילה היהודית בתוך העיר עזה, שמנתה רק כמה עשרות משפחות, באמת קהילה קטנה, שרדה למשך כל תקופת השלטון העות'מאני. הקהילה הזאת סיימה את דרכה ההיסטורית רק ב-1948, עם פרוץ מלחמת השחרור.

ועכשיו נדבר על משהו קצת יותר מודרני.

בואו נמשיך.

[מוזיקה]

בשביל להבין את הכלכלה של עזה, צריך להבין, שוב, את הגיאוגרפיה של עזה.

אם הקשבתם כמו שצריך לחלק שבו דיברתי על ההיסטוריה של עזה, כנראה ששמתם לב שאחד המאפיינים המרכזיים של העיר עזה היא המיקום שלה.

עזה יושבת על נקודה אסטרטגית בין אפריקה, אסיה, חצי האי ערב ואפשר להגיד שאפילו אירופה. המיקום הגיאוגרפי של עזה ההיסטורית הפך אותה לעיר מבוססת מסחר.

סוג אחד של מסחר, הוא המסחר היבשתי. נגיד, שיירות גמלים של הנבטים, או אחרי זה הבדואים, שהגיעו מחצי האי ערב אל הים התיכון. או דוגמה אחרת, סוחרים שפשוט רצו ללכת בין מצרים להודו או טורקיה.

חוץ מהמסחר היבשתי, היה גם מסחר ימי. בתקופות בהן בעזה היה נמל פעיל, היא הייתה סוג של נקודת שיגור של סחורות מהמזרח אל הים התיכון ומשם לאירופה. עזה הייתה אפילו ידועה בסחורות ספציפיות שהגיעו רק ממנה, כמו אבטיח הפקועה, שיצרו ממנו תרופות והיהודים סחרו בו, ובד גאזה, שמשתמשים בו נגיד להכין את הפדים של הגאזה של החבישה, והוא קרוי על שם העיר, עזה, גאזה.

אז הלוקיישן הבאמת ייחודי של העיר עזה, הפך אותה ל-hub של מסחר.

אבל זה לא ההיבט הגיאוגרפי היחיד שצריך לדבר עליו בהקשר של כלכלת עזה.

היבט שני הוא כל מה שקשור למשאבים טבעיים. זאת אומרת, אפשר לקרוא לזה גם "היבט גיאולוגי" ולא "גיאוגרפי".

בהכללה, אפשר להגיד שבדומה לשאר מישור החוף של ארץ ישראל, רצועת עזה לא התברכה במשאבים טבעיים יותר מדי.

מה כן יש?

האדמה של עזה נחשבת ליחסית טובה לגידולים חקלאיים. וחוץ מזה, לעזה יש גם את הים, זאת אומרת כלכלת דייג.

מה עוד יש בים של עזה? גז טבעי. בשנת 2000 התגלה שדה גז קטן שקיבל את השם "מרין" מול חופי עזה והשדה הזה מכיל גז בשווי של כמה מיליארדי דולרים. הוא לא עצום, הוא די קטן, אבל עדיין גז טבעי.

ועכשיו, לראשונה מתחילת הפרק, אנחנו נכנסים קצת לפוליטיקה ואקטואליה.

גם לפני מלחמת חרבות ברזל, לפי כל קריטריון, כלכלת עזה הייתה כושלת לחלוטין.

לפי דו"ח של האו"ם, בשנת 2022, שיעור האבטלה ברצועת עזה עמד על 45%, ואילו שיעור העוני עמד על 65 אחוזים.

אז, נכון שכולנו יודעים שיש גם עשירים בעזה, בעיקר כל מיני חמאסניקים שמקורבים לשלטון, אבל הרוב המוחלט של התושבים, ככל הנראה חי בעוני. זה לא איזה שקר.

לא רק זה, אלא שלפי האו"ם, 80% מתושבי עזה מתבססים על הסיוע הבינלאומי שמגיע אליהם, כדי לשרוד.

נחזור לסיפור של הסיוע בהמשך, כי זה אירוע קצת יותר מורכב שכדאי לדבר עליו.

אז, למה כלכלת עזה כל כך כושלת?

זה לא תמיד היה ככה. עד מלחמת העולם הראשונה, מצבה הכלכלי של עזה היה, נקרא לזה, די טוב.

ובכן, התשובה לא ממש מורכבת.

בתחילת המאה העשרים, עזה הייתה חלק מהאימפריה העות'מאנית, ואפשר להגיד שהצליחה לממש את הפוטנציאל שגלום בגאוגרפיה שלה. מאז קריסת האימפריה העות'מאנית, עזה עברה בין הבריטים למצרים, ואז לישראלים. אחרי זה הרשות הפלסטינית שלטה בתקופה, ובסוף החמאס.

עכשיו, אפשר להגיד בהכללה, שבכל פעם שעזה החליפה ידיים, אז הבידוד הגאוגרפי והכלכלי שלה רק גבר.

ההידרדרות הכי משמעותית החלה לאחר תוכנית ההתנתקות וההשתלטות של חמאס על הרצועה. אין שום ספק, שכלכלת עזה נראית היום כמו שהיא נראית בגלל שלטון חמאס. חמאס גנב את העזתים, לקח את הכסף שלהם ואת הסיוע ההומניטרי וקנה בזה טילים ופצצות. ובכללי, שלטון של טרוריסטים רצחניים הוא לא ערובה לשגשוג כלכלי.

אבל גם אם האשמה מוטלת על החמאס ומנהיגיו, יש עוד סיבות לכך שכלכלת עזה כל כך כושלת.

עליית החמאס בעזה הובילה את ישראל ואת מצרים, חשוב להדגיש, להטיל מצור כמעט מלא על הרצועה מאז 2007. המשמעות הכלכלית של זה היא שעזה הפכה לסוג של אי בודד. כל כניסה ויציאה של סחורות או אנשים לעזה או מהעזה הפכה למאוד מאוד מוגבלת. בעזה של היום אין נמל תעופה ואין נמל ימי פעילים, ולכן כל מעבר כזה של סחורות או אנשים יתרחש רק במעברי הגבול עם ישראל או מצרים.

המציאות הזאת הפכה את עזה לנגטיב של כל מה שהיא הייתה במשך כל השנים. במקום נקודת מעבר, היא הפכה למקום שפשוט אי אפשר להיכנס אליו.

ועכשיו הסתייגות.

צריך להגיד שיש ייצוא וייבוא, פשוט הוא מתרחש בעיקר עם ישראל ומצרים.

כשנכנסתי לסג'עייה כלוחם בצוק איתן, יצא לי לראות המון מוצרים של חברות ישראליות בתוך בתים ובתי עסק עזתים. ככל שאני יודע, זו לא הייתה סחורה גנובה, הם פשוט קנו אותה מאיתנו. אנחנו מרוויחים מזה כסף, הם מקבלים מזה מוצרים. סוג של win win לטווח הקצר. על ההשלכות לטווח הארוך הביטחוניות, אפשר כמובן לדבר.

אבל זה לא פועל רק לכיוון אחד. ישראל גם קונה סחורות מעזה. לצורך העניין, בשנת השמיטה של תשפ"ב ישראל קנתה מעזה ירקות בסך של 6 מיליון דולר. כמות לא מבוטלת של סחורה.

ענף ייצוא נוסף של עזה הוא פועלים פלסטינים. עד ממש לאחרונה, אלפי פועלים מעזה נכנסו לעבוד פה מדי יום, והדבר זה נעשה באישור ממשלות ישראל השונות.

אגב, אם תהיתם פעם באיזה מטבע משתמשים ברצועת עזה, אז התשובה היא שקל חדש, ש"ח, כמו אצלנו. זאת אומרת שגם בהקשר הזה, עזה תלויה לחלוטין בישראל, ואפשר להגיד בבנק ישראל.

מה לגבי משאבי הטבע שדיברנו עליהם?

אז אם אנחנו מדברים על המציאות של לפני פרוץ המלחמה האחרונה, בעזה יש חקלאות וגם איזושהי תעשיית דייג. אבל גם במקרה הזה, יש תלות מוחלטת בישראל. ישראל היא זו שמגדירה את מרחב הדייג בעזה, איפה מותר ואסור לדוג, והיא זו שמספקת את המים לחקלאות בעזה.

למה?

מאגרי המים בעזה במצב קטסטרופלי, עקב עודף שימוש/תחזוקה ממש לא טובה.

הגז הטבעי שדיברנו עליו, הוא כרגע קבור עמוק בתוך הים. אף חברה פשוט לא מוכנה להתקרב לפרויקט הזה עם מקל, ובצדק.

אני מניח ששמתם כבר לב שמילת המפתח פה היא תלות. כלכלת עזה תלויה לחלוטין בשחקנים אחרים, ובעיקר בישראל ומצרים.

קל להגיד שישראל ומצרים לא נותנות לעזה להתפתח, אבל ישראל כן איפשרה לעזה דבר מסוים מאוד לאורך השנים - סיוע כספי. הכסף המפורסם ביותר והמושמץ ביותר הן מזוודות הדולרים שהועברו בתקופת ממשלות נתניהו, מקטאר לחמאס. לפי סוכנות הידיעות AP, קטאר העבירה בין 2012 ל-2021 כמעט מיליארד וחצי דולר לעזה ולחמאס.

אגב, אם שאלתם את עצמכם למה חלק מאוד גדול מהכסף עובר בדרך הציורית של "מזוודות", זה בגלל שמערכת הבנקאות העזתית לא ממש קיימת, ולא כל כך מחוברת לעולם הגדול, לכן צריך לעשות עסקאות במזומן.

אבל, עם כל הכבוד לקטאר, זה לא הכסף הגדול. האו"ם העביר לעזה בין 2014 ל-2020 4.5 מיליארד דולר. והרשות הפלסטינית שחלק מהתקציב שלה מגיע מישראל, משלמת לרצועה מדי שנה כ-1.7 מיליארד דולר בעיקר לטובת משכורות לעובדי המגזר הציבורי שם.

גם מצרים ומדינות באיחוד האירופי הזרימו כמה מאות מיליוני דולרים לעזה בשנים האחרונות.

אם נסכם, אז התמונה שמצטיירת כשבוחנים את כלכלת עזה, היא של ממש חולה כרוני שמורדם ומונשם מלאכותית. כלכלה לא מתפקדת, שמוזרם אליה סיוע כל הזמן.

לכן, כשאנשים מדברים, והאמת שמעתי את זה כבר כמה וכמה פעמים, שעזה יכולה להפוך לאיזשהו סיפור הצלחה כלכלי כמו סינגפור או דובאי, אז האנשים הללו צודקים, אבל בשביל זה הכל, אבל הכל, חייב להשתנות.

סינגפור ודובאי הן "האבים" של מסחר, כמו שעזה הייתה פעם, ובשביל שעזה העתידית תיראה ככה שוב, אז היא תהייה חייבת להיות פתוחה למסחר עם העולם. היא צריכה נמל ימי, היא צריכה נמל תעופה, וכנראה שיהיה כדאי גם להשמיש את מאגר הגז הטבעי שנמצא בה ולהקים מתקני התפלה, כדי שעזה תוכל לקיים את החקלאות שלה בלי הזרמה של מים ישראלים.

בקיצור, צריך הרבה מאוד דברים שישתנו. כל הדברים הללו, כמובן שלא יכולים להתקיים תחת שלטון חמאס, ולישראל יש סיבות מאוד מאוד טובות למה לא לאפשר לאויב הרצחני הזה כאלה תשתיות. אבל בימים בהם אנחנו בוחנים מחדש את הקונספציות השגויות שהובילו אותנו למציאות הנוכחית, אי אפשר להתעלם מהפיל הכלכלי שבחדר, והמשמעות של זה היא שישראל, יחד עם מדינות אחרות, לא יודע, ארצות הברית, האמירויות, יצטרכו להקים תשתיות כלכליות בעזה, לפתוח אותה למסחר. כמובן, בלי שהחמאס שם, כמובן עם פיקוח כלכלי, ביטחוני, אנא עארף, לא יודע. אבל המציאות הזו חייבת להשתנות, כי אחרת עזה לא תהיה סינגפור ולא דובאי. היא תמשיך להיות סוג של גיהנום, קן צרעות, ואת זה אנחנו כבר יודעים שאנחנו לא רוצים.

[מתחילה להתנגן מוזיקה ברקע]

ואם אתם חושבים שהשאלות הללו לא רלוונטיות בגלל שאחרי המלחמה עזה תיראה אחרת, אז אני אהיה רגע נביא או נביא שקר ואגיד שיש לי חדשות רעות בשבילכם - שני מיליון הפלסטינים שגרים ברצועת עזה לא ילכו לשום מקום, וכדאי כבר עכשיו לדבר על העתיד. זה עדיף על ההדחקה שלא הובילה אותנו לשום מקום טוב. זו המציאות המדכאת והמורכבת שאנחנו חיים בה, זה מה יש ועם זה אנחנו נאלץ לנצח, יחד, מה שנקרא, ננצח.

תודה שהקשבתם לעוד פרק של חור בהשכלה. כאמור, זה אחד הפרקים האחרונים של הפודקאסט ואני עוד רגע סוגר את מימון ההמונים בגלל זה. אז אם אתם רוצים עוד, עדיין לתרום לפודקאסט אז זה שנייה לפני שהוא נסגר, אתם מוזמנים.

אני יובל שדה ואני מנחה, כותב, מתחקר ועושה את כל הדברים האלה שגורמים לפודקאסט להיות מה שהוא. אתם המאזינים הנפלאים שלי.

תודה רבה.

[מוזיקה]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

11 views0 comments

Comments


bottom of page