הפרק התשיעי עוסק במשהו שהוא באמת ידע כללי ולרבים מאיתנו עדיין יש בו חור בהשכלה – הנצרות. הנצרות היא הדת הגדולה בעולם, אבל האם אפשר להגיד שכל מאמיני הנצרות מאמינים באמת באותה דת? מי ייסד את הנצרות, אדם בשם ישוע או אדם בשם שאול התרסי? למה קוראים לחג הפסחא בשם זה? ולמה לעזאזל יש מיליוני נוצרים בארה"ב שמאוד רוצים לתמוך בישראל?
אני מקווה שהפרק התשיעי של "חור בהשכלה" יצליח לתת תשובות לשאלות הללו ולשאלות נוספות. ברצוני לציין שדת הנצרות היא נושא סופר גדול ואין שום סיכוי להקיף את כל הנושאים המעניינים והרלוונטיים לגביה ב-35 דקות, אז אם יש משהו שפוספס וכדאי לדבר עליו – תכתבו לי בפייסבוק ואדאג להשלמות.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 06/06/2020.
שלום לכולם וברוכים הבאים לעוד פרק של "חור בהשכלה". כאן יובל שדה ואני רוצה להזמין אתכם להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו ולעקוב אחר דף הפייסבוק שלנו, שם תוכלו לקבל מידע נוסף על דברים שנאמרו בפרקים ותוכלו להשפיע בעצמכם על התכנים של הפרקים הבאים.
יאללה, בואו נתחיל עוד פרק.
[פתיח מוזיקלי]
שלום לכם וברוכים השבים, אני התגעגעתי אליכם, מקווה שהתגעגעתם גם אליי. אני אנצל את הבמה הזאת בשביל להתנצל על זה שלא היה פרק בשבוע שעבר, אני פשוט קצת לא הרגשתי טוב, הייתי מצונן, כאב לי הגרון ולכן פיזית לא יכולתי להקליט. אבל הנה השבוע יש לנו פרק נוסף ואני מקווה שתסלחו לי על הפשלה החד-פעמית הזאת.
אני אנצל שוב את הבמה ואגיד שהפרק הבא, זאת אומרת הפרק העשירי של "חור בהשכלה", הולך להיות פרק סוף העונה. אחרי עשרה פרקים אני אקח איזושהי הפסקה לעצמי ואחזור עם כוחות מחודשים לקראת העונה הבאה, שהיא תהיה גם בת עשרה פרקים.
ועכשיו אני אפסיק לבלבל את השכל על עצמי ועל הפודקאסט ונדבר על הנושא שכולנו התכנסנו בשבילו, והוא כמובן - הנצרות.
הרעיון של לעשות פרק על הנצרות היה אחד הרעיונות המוקדמים ביותר לנושאים לפרק של "חור בהשכלה". מבחינתי היה מדובר בפרק מובן מאליו, אנחנו הרי לא יכולים להבין את העולם שאנחנו חיים בו מבלי להבין את הדת הנוצרית.
ישראל המודרנית מושפעת באופן ישיר מהדת הנוצרית כל הזמן, אם זה על ידי התרבות האמריקאית והבריטית שאנחנו צורכים, וזה לא משנה אם אני מדבר על דברים שיש להם השפעה נוצרית ישירה או דברים כמו הביטלס, שבסוף גם להם יש השפעה נוצרית.
ולא מדובר רק בתרבות, כי גם הפוליטיקה הישראלית וכל החיים שלנו פה מושפעים באופן ישיר מהנצרות. לדוגמה, תוכנית טראמפ של כן סיפוח, לא סיפוח, מדינה פלסטינית, לא מדינה פלסטינית, מושפעת מאוד מהלובי האוונגליסטי שנמצא בארצות הברית, לובי נוצרי מסוים.
בקיצור, אי אפשר להימלט מההשפעה המאוד-מאוד מכריעה שיש לתרבות הנוצרית על חיינו כל הזמן. אבל כמה מאיתנו באמת מכירים את הנצרות כמו שצריך? ואני לא מתכוון למכירים את הנצרות יודעים שהצלב הוא הסמל וישו האיש הקדוש שלהם, אני מתכוון באמת מכירים את הנצרות. מכירים אותה כמו שצריך.
אז הפרק הנוכחי הולך לעסוק בדיוק בזה. אני הולך לחלק אותו לשלושה חלקים - החלק הראשון יעסוק בסיפור של הברית החדשה וישו. החלק השני יעסוק בתיאולוגיה הנוצרית, זאת אומרת בעיקרי האמונה של הדת. ואילו החלק השלישי יעסוק בזרמים השונים של הנצרות ונדבר קצת על ההיסטוריה של הפילוגים השונים שקרו בכנסייה הנוצרית. סוף הפרק יוקדש קצת לכנסייה האוונגליסטית ונדבר על המשמעויות של התמיכה שלה בישראל.
זהו, בואו נתחיל.
[מעברון מוזיקלי]
בואו נדבר רגע על הברית החדשה. מה המשמעות של הביטוי 'ברית חדשה'? כנראה שאפשר להבין מזה שהייתה איזושהי ברית ישנה קודם, נכון? ובכן, מבחינת הנוצרים הברית הישנה היא התנ"ך שלנו, וחלק מהם מוסיפים גם עוד כל מיני ספרים שבסוף לא נכנסו לקאנון של התנ"ך.
לדוגמה, ספר מקבים א' ומקבים ב' הם ספרים שנמצאים בברית הישנה של הכנסייה הקתולית והאורתודוקסית, אבל הם לא נמצאים בתנ"ך העברי. מדובר בספרים חיצוניים לתנ"ך שלא נכנסו לתנ"ך.
אוקיי, אז הבנו מה זה הברית הישנה. אבל מה זו הברית החדשה ומאיפה הגיע השם הזה? ובכן, באופן די מפתיע, השם "הברית החדשה" הגיע מספר בברית הישנה מהתנ"ך, ספר ירמיהו.
בפרק ל"א פסוק ל' מופיע הציטוט "הנה ימים באים, נאום אדוני, וקראתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה". והנוצרים מאמינים שאותה הבטחה לברית חדשה שנמצאת בספר ירמיהו מתקיימת בברית החדשה שלהם.
אז בואו נדבר רגע על המבנה של אותה ברית חדשה. הברית החדשה מורכבת מ-27 ספרים וגם הם מחולקים ל-3 קטגוריות, כמו שהתנ"ך מורכב מתורה, נביאים וכתובים. יותר נכון להגיד שהברית החדשה מורכבת מ-3 קטגוריות ועוד ספר נוסף שלא נכלל באף אחת מהקטגוריות.
אז הספרים הראשונים שמרכיבים את הברית החדשה הם ספרי הבשורות. ספרים אלו מתארים את קורות חייו של ישו מזוויות שונות, וכל אחת מהבשורות נכתבה על ידי אדם אחר שמספר את קורות חייו של ישו, ולכן נוכל למצוא בהם [כך במקור] הרבה מאוד סתירות.
אחרי ספרי הבשורות מופיעים ספרי השליחים שמתארים את האנשים שחיו אחרי ישו, הנוצרים הראשונים שניסו להפיץ את הנצרות.
החלק השלישי של הברית החדשה הוא האגרות. מדובר באגרות של פאולוס ואגרות נוספות. האגרות הן החלק היותר תיאולוגי של הברית החדשה, זאת אומרת עוסקים [כך במקור] יותר בחוקי הדת והעקרונות שלה ופחות סיפורים.
ולבסוף, כמו שאמרתי קודם, יש ספר אחד שלא קשור לכל שלושת חלקי הברית החדשה. ומדובר על ספר יוחנן או חזון יוחנן. חזון יוחנן הוא הספר שסוגר את הברית החדשה והוא מדבר על האפוקליפסה, סוף העולם.
ועכשיו, אחרי שדיברנו על הברית החדשה, בואו נתעסק קצת בסיפורים של הברית החדשה, ובעיקר בסיפורים על ישו. אבל קודם כל, לפני שנדבר על ישו, צריך איזשהו רקע היסטורי כדי להבין את התקופה.
אנחנו מדברים על תקופת סוף בית שני בארץ ישראל. מי ששולט בארץ הוא הורדוס, השליט האחרון של ממלכת החשמונאים. אבל הורדוס לא ממש שולט בארץ כי מי שהם האדונים האמיתיים של הארץ הם הרומאים ששולטים בפועל בכל אזור הים התיכון. היהודים באותה תקופה בארץ ישראל היו מחולקים להמון כתות ופלגים.
באותה תקופה פעלו בארץ ישראל האיסיים והצדוקים, וכל אחד מהם חשב שהוא יודע את האמת האלוקית וכל השאר הם פשוט חוטאים. ולכן, זה מאוד הגיוני שבתקופה כזאת של בלגן דתי צומחות כל מיני כתות ובשורות חדשות. אחת מהן היא הנצרות.
ועכשיו, אחרי כל ההקדמות, בואו נספר את הסיפור של ישו לפי הברית החדשה. כאמור, הברית החדשה מורכבת מכל מיני ספרים שסותרים אחד את השני, ולכן אני אספר איזשהו מישמש. משהו שייצג לפי דעתי הכי טוב את הסיפור על ישו.
ישו, או ישוע, נולד למשפחה שהורכבה ממרים ויוסף. אבל למרות שישו כביכול נולד למשפחה שהיה בה אבא ואימא, אבא שלו לא היה יוסף אלא אלוהים. וזה לא כל הסיפור, כי מרים הרתה את ישו בעודה בתולה. ויש הטוענים שגם לאחר הלידה של ישו היא עדיין נשארה בתולה. אבל זה לא כזה משנה.
מיד לאחר שישו נולד הגיעו אליו שליחים או קוסמים מן המזרח והביאו לו מתנות, בגלל שהוא מלך היהודים החדש שנולד. רגע, אבל לא סיפרתי איפה כל הסיפור הזה התרחש. ובכן, ישו נולד בבית לחם, אבל יש איזשהו ויכוח תיאולוגי האם מדובר בבית לחם שנמצאת באזור ירושלים או בבית לחם הגלילית, יישוב אחר. אבל שוב, זה לא מאוד משמעותי לסיפור שלנו.
לאחר הלידה של ישו, המשפחה מתמקמת בנצרת ושם ישו גדל. רגע, אמרתי משפחה. לישו הייתה משפחה? הוא הרי הבן של אלוהים. אז כן, התשובה היא שהייתה לו משפחה, כי היה לו אחים שהם היו הבנים של מרים ויוסף ולאחר מותו של ישו חלקם אף המשיכו את מורשתו והיו מהמנהיגים הראשונים של הנצרות.
הסיפורים על ישו הצעיר, זאת אומרת ב-20 ומשהו השנים הראשונות שלו, לא מאוד מעניינים והוא לא עשה יותר מדי דברים משמעותיים. מה שכן, הוא רכש מקצוע. ישו הפך להיות נגר.
האירוע המשמעותי הבא בחייו של ישו קרה כשהוא היה פחות או יותר בן 30, ומדובר בהטבלה של ישו על ידי יוחנן המטביל. יוחנן המטביל היה מטיף דתי שחי בתקופה של ישו ופעל לפניו, והוא נחשב אחד ממבשריה של הנצרות. יוחנן הסתובב ברחבי ארץ ישראל והטביל אנשים בכל מיני מקומות בשביל לטהר אותם. וחוץ מזה הייתה טענה שהוא ממשיכו של אליהו הנביא.
מלבד ההטבלות, יוחנן גם הטיף לעזרה לעניים, וחוץ מזה הוא טען שאחריו יבוא מישהו יותר עוצמתי ממנו. והנצרות מאמינה שאותו אדם יותר עוצמתי הוא ישו.
בכל אופן, יוחנן המטביל וישו נפגשו ויוחנן ערך לישו טקס בירדן הדרומי והטביל אותו. והטענה היא שאחרי שישו הוטבל, רוח הקודש האלוהית ירדה אליו בדמות של יונה, ואותה ספק יונה ספק רוח קודש לוותה בבת קול מן השמיים שהכריזה שישו הוא בנו האמיתי של אלוהים.
לאחר ההטבלה ישו נהפך למנהיג דתי, ויש אפילו שקראו לו רב. בתקופה זו החלה להיווצר קהילת מאמינים סביב ישו, ובחלק הזה של הסיפור מתחילים לדבר על כל הניסים שישו מבצע, אם זה ללכת על המים בכנרת ואם זה לריב עם השטן במדבר יהודה.
יש שם סיפורים על זה שישו מצליח להאכיל אלפי אנשים עם כמות של כמה דגים וקצת פיסות לחם, וכל מיני הרפתקאות וניסים בסגנון הזה. באותו זמן ישו גם ממנה 12 שליחים שימשיכו ויפיצו את תורתו, אותם שליחים שנפגוש בתמונות כמו הסעודה האחרונה.
באותה תקופה ישו גם הפיץ את תורתו ברחבי הארץ. הוא קורא למאמיניו לשמור על מצוות היהדות, אך מוסיף מוטיבים שאנחנו מכירים אותם בתור מוטיבים נוצריים מובהקים כמו הפנה את הלחי השנייה ותאהב את האויב שלך. הוא מדבר גם על דברים כמו ממלכת האל ותחיית המתים, וכל מיני מוטיבים שונים שאולי נדבר עליהם בהמשך כשנדבר על התיאולוגיה הנוצרית.
בקיצור, אפשר להבין לפחות מהסיפורים האלה של הברית החדשה שישו היה סוג של מטיף היפי כזה שדיבר על שלום ואהבה. זה לא אומר דבר וחצי דבר על הדת שנוצרה בעקבות אותן הטפות, אבל זה לפחות מה שנאמר בכתבי הקודש.
תקופת הניסים והנפלאות של ישו הסתיימה בשבוע הפסיון, השבוע האחרון לחייו, שזה השבוע שבו הוא עלה לירושלים ובסופו של דבר נצלב. ישו עלה לירושלים בעודו רכוב על חמור לבן, בדומה למשיח היהודי. הוא היה מלווה בפמליה, ולאחר שהגיע לעיר הוא הלך לבית המקדש, בית המקדש השני.
כשישו נכנס לבית המקדש הוא ישר הטיף נגד הפריצות שהוא זיהה שם. הוא יצא נגד חלפני הכספים שפעלו בבית המקדש, וזה כנראה היה נכון כי בית המקדש באמת תפקד בתור סוג של בנק באותה תקופה. חוץ מזה הוא התחיל להתנהל שם כמו נביא זעם תנ"כי די רגיל, והתחיל לנבא על אסונות ועל חטאים ועל כל מיני דברים כאלה שגם ירמיהו מדבר עליהם לצורך העניין.
באופן לא מאוד מפתיע, האליטה היהודית של אותה תקופה לא ממש אהבה את ההטפות של ישו כנגד הממסד וכתוצאה מכך אחד משליחיו של ישו, בחור בשם יהודה איש קריות, החליט לסגור עסקה עם אותה אליטה יהודית והבטיח להם שהוא יבגוד בישו וייתן אותו להם, או לרומאים, או למי שצריך.
מיד לאחר אותה סצנה בבית המקדש אנחנו מגיעים לסצנה הבאה והידועה של הסעודה האחרונה. הסעודה הייתה ארוחת ליל הסדר של פסח של ישו עם כל 12 השליחים שלו. במהלך הסעודה ישו אומר שאחד מהם יבגוד בו, הוא נותן לכולם לאכול מן הלחם ומן היין ואומר להם שזה הבשר שלו וזה הדם שלו, טקסט נוצרי שקיים עד היום.
לאחר אותה סעודה, יהודה איש קריות באמת בוגד בישו ומגיע עם משמר חמוש ואוזק אותו. ישו האזוק נלקח לסנהדרין, והסנהדרין שופט אותו ומחליט להסגיר אותו לרומאים. ישו נלקח לארמונו של נציב רומא ביהודה, אדם בשם פונטיוס פילטוס. פילטוס עורך לישו משפט ושואל אותו כל מיני שאלות שקשורות לאישומים שהוגשו כנגדו, אישומים שבין היתר כללו "שימוש בקסמים", "אי תשלום מיסים", "התססה כנגד רומא" ו"הכרזה על עצמו בתור מלך היהודים". ישו מכחיש את כל האישומים כנגדו, חוץ מאת האישום שהוא מלך היהודים. את זה הוא לא מכחיש.
פילטוס עצמו לא מאוד להוט להאשים את ישו באיזה שהם פשעים, והוא חושב שזה סוג של עניין פנימי של היהודים, וכמחווה ומסורת לחג הפסח פילטוס מציע לחון את אחד האסירים שנמצאים בארמונו. זה יכל להיות ישו או בחור בשם בר-אבא שרצח מישהו.
תושבי ירושלים, שהושפעו מהסנהדרין, החליטו שהם מעדיפים להציל את בר-אבא הרוצח ולא את ישו. ישו, שלא הצליח לקבל חנינה, מוענש בצליבה. על ראשו מונח זר של קוצים ועל צלבו נכתב "ישו, מלך היהודים". וככה כמעט נגמר סיפורו של ישו. ישו נצלב על הר מחוץ לירושלים, מת ונקבר.
רגע, אבל ישו מת, איך הסיפור לא נגמר? אז הסיפור לא נגמר מפני שלאחר שישו נקבר מאמיניו ובראשם אישה בשם מרים המגדלנית, או מריה מגדלנה, הלכו לקברו ומצאו אותו ריק. וככה הם גילו שישו חזר לחיים לאחר מותו. ו-40 יום לאחר שנעלם מקברו ישו מופיע שוב בעודו עולה לשמיים ושם הוא מתיישב בגן עדן ליד כסאו של אלוהים. וזה סוף הסיפור של ישו לפי הברית החדשה.
כמו שאמרתי בתחילת הפרק, שאר ספרי הברית החדשה מוקדשים לנוצרים הראשונים ולשליחים ולעקרונות הנצרות השונים שנקבעו לאחר מותו.
ועכשיו, זו באמת הזדמנות טובה לעבור ולדבר על התיאולוגיה הנוצרית, עקרונות הדת הנוצריים. בואו נמשיך.
[מעברון מוזיקלי]
בואו נדבר על התיאולוגיה הנוצרית. מי מכם שלא יודע מה זה תיאולוגיה, אז תיאולוגיה זה חקר הדת, ולכן אולי יותר נכון שאני אגיד בואו נדבר על עקרונות הדת הנוצריים.
מה זה עקרונות דת? תחשבו נגיד על היהדות. ביהדות אחד מעקרונות הדת המרכזיים הוא האמונה באל האחד. עיקרון נוסף הוא ציות לעשרת הדברות. יש כל מיני עקרונות לכל דת.
חלק מעקרונות ומסורות הדת הנוצרית הוזכרו כבר בחלק הקודם, כי זה דברים שישו אמר בעצמו, כמו "הפנה את הלחי השנייה". אבל ישנם מספר דברים שאפשר להגיד שהם אפילו יותר בסיסיים מזה ועליהם נדבר. אבל לפני שנרחיב את העיסוק בעקרונות הנוצריים, שווה לשים משהו על השולחן.
הנצרות הרי נולדה מתוך היהדות, וישו הטיף לביצוע המצוות היהודיות. אז איך זה בדיוק מסתדר, ולמה הנוצרים היום לא שומרים על מצוות היהדות? אז הסיבה לכך שנוצרים לא שומרים על מצוות היהדות היא בחור בשם פאולוס הקדוש, או שאול התרסי, או סנט פול, תלוי באיזה שפה אתם מדברים.
אז פאולוס שלנו, או שאול, נולד בטורקיה במאה הראשונה לספירה, קצת אחרי שישו נולד והוא לא פגש את ישו בעצמו אף פעם. פאולוס היה יהודי במקור שקיבל עליו את הנצרות, והוא נחשב לממסד והמייסד האמיתי של הדת הנוצרית. הוא נחשב לראשון שהוציא את הנצרות מחוץ ליהדות והפיץ אותה לקהלים רחבים, והוא גם זה שקבע שנוצרים לא צריכים לעקוב אחרי מצוות היהדות. הם גם לא צריכים לעשות ברית מילה. ולכן, פסיקותיו של שאול הם אלו שהובילו את הנצרות להפוך לדת שהיא שונה לחלוטין מהיהדות עד היום. וסביר להניח שאותם עקרונות נוצריים שנדבר עליהם נקבעו יותר על ידי שאול, או פאולוס, ולא על ידי ישו עצמו. ועכשיו נציג אותם.
העיקרון הראשון שאני רוצה לדבר עליו הוא השילוש הקדוש. אם ביהדות יש לנו אל אחד וזהו, אז בנצרות זה לא ממש עובד ככה ונרחיב על זה עכשיו. מושג האלוהות הנוצרי מורכב משלושה חלקים - האב, הבן ורוח הקודש. האב הוא מה שאנחנו מכירים בתור אלוהים. הבן זה הבן שלו, ישו. ואילו רוח הקודש היא דבר קצת יותר מופשט, סוג של האמונה עצמה, הנוכחות האלוהית, או אפילו האהבה שבין האב והבן, ישו ואלוהים. נשמע לכם מוזר ולא מובן? בסדר, זה דת שאתם לא שייכים אליה. לא הכל יהיה לכם לגמרי מובן.
כאמור, תפיסת השילוש הקדוש טוענת כי שלושת המרכיבים הללו מרכיבים ביחד את אלוהים. אך יש כאן איזשהו יחס נוסף שהוא קצת פחות אינטואיטיבי. השילוש הקדוש טוען שכל אחד מחלקי המשוואה הזאת שווה לאלוהים. האב הוא אלוהים, הבן הוא אלוהים, וגם רוח הקודש היא אלוהים. אבל שלושת חלקי המשוואה לא שווים זה לזה. זאת אומרת שהאב הוא לא הבן, והבן הוא לא רוח הקודש, וכן הלאה. זאת אומרת שיש לנו יחס שהוא קצת מורכב ומשונה, אבל זה השילוש הקדוש.
יפה, אז הבנו את העיקרון הכי מרכזי בנצרות. ועכשיו נעבור לעוד כמה עקרונות שגם אותם חייבים לקבל. עיקרון מאוד משמעותי ודי מובן מאליו בנצרות הוא לקבל את זה שישו הוא באמת הבן של אלוהים כי היו פלגים שונים בנצרות שהאמינו במה שישו אמר אבל לא חשבו שהוא הבן של אלוהים. היום הם לא מקובלים לחלוטין - מי שלא חושב שישו הוא בן האלוהים הוא לא נוצרי.
עיקרון נוסף בנצרות הוא האמונה בזה שישו באמת מת ובאמת חזר לחיים ועלה לשמיים. וזה רק חלק אחד מהאמונה הזאת כי החלק השני הוא שישו גם יחזור מתישהו בתחיית המתים, בגאולה, כפי שמסופר בחזון יוחנן בסוף הברית החדשה.
עוד עיקרון ששווה לדבר עליו בנצרות הוא מה שנקרא "שה האל" או "The Lamb of God". מה זה אומר? זה אומר שצליבתו של ישו, מותו של ישו, הוא סוג של קורבן. קורבן שנעשה על מנת לכפר על החטאים של שאר האנשים. לא על החטאים של ישו, שהוא כאמור לא חטא. ומכאן האמרה הנוצרית היחסית מוכרת של "ישו מת בשביל החטאים שלנו", ומכאן אפשר להבין שאסור לנו להיות כפויי טובה כלפי אותו קורבן.
יש עוד כל מיני עקרונות בנצרות כמו נצחיות הנפש, זאת אומרת שגם כאשר אנחנו מתים אז הנפש ממשיכה להתקיים, אמונה בגיהנום וגן עדן ועוד כל מיני עקרונות כאלה. הבעיה זה שהנצרות היא דת מאוד מפולגת, ונדבר על זה בהמשך הפרק, ולכן קשה מאוד לדבר על עקרונות שהם כלל-נוצריים יותר ממה שכבר ציינתי. מה שכן אפשר לעשות זה לדבר כמה מילים על החגים הנוצריים, ולדבר על למה חוגגים אותם.
אז נתחיל בלדבר על משהו שהוא לא ממש חג אלא יותר יום קדוש, בדומה לשבת שלנו. אני מדבר על יום ראשון של הנוצרים. הנוצרים מציינים את יום ראשון כיום קדוש בגלל שזהו היום בו ישו קם לתחייה לאחר מותו. ביום ראשון הנוצרים נוהגים ללכת לכנסייה ולערוך טקסי מיסה, טקסים לזכר הסעודה האחרונה.
חוץ מיום ראשון יש שני חגים מרכזיים בנצרות. שאר החגים הנוצריים, כמו ליל כל הקדושים וולנטיינס דיי, הם גם חגים נוצריים אבל לא נהוג לחגוג אותם בכל הפלגים ולכן לא אתייחס אליהם.
אז בואו נדבר רגע על חג המולד, או כריסמס. את חג המולד חוגגים ב-25 לדצמבר, ובאופן לא מפתיע הוא מציין את הולדת ישו. מכאן מיד עולה השאלה מה הקשר לסנטה קלאוס ולעץ והמתנות וכל הדברים האלה, והגרביים האדומים.
אז התשובה לכך היא שחג המולד הוא חג שקיבל על עצמו המון מסורות פגאניות ומסורות חילוניות שבכלל לא קשורות למשמעות המקורית שלו. ולכן אם אתם שואלים מה הקשר בין אותו זקן חביב שמחלק מתנות להולדת ישו אז התשובה היא שאין ממש קשר, מדובר במסורת שהלבישו אותה מאוחר יותר. קצת כמו חנוכה שנחגג באותה תקופה, שני החגים הללו מבוססים על מסורות פגאניות, מסורות שקשורות לכך שזה היום הכי קצר בשנה ושיא החורף, ולכן בחגים האלה יש הרבה פעמים המון אלמנטים של אור בשביל לגרש את החושך.
אז אם אמרנו שחג המולד מציין את הולדת ישו, אז בטח פסחא מציין את מותו של ישו, לא ככה? לא בדיוק, כי בפסחא לא מציינים את מותו של ישו אלא את תחייתו של ישו, את זה שהוא יצא מהקבר שלו אחרי שלושה ימים. באופן די מפתיע, חג הפסחא נחשב לחג הקדוש ביותר בנצרות ולא דווקא חג המולד. והוא נקרא פסחא על שם חג הפסח היהודי, כי כאמור כל תקופת צליבתו של ישו וכל העלילה שם בירושלים מתרחשת בזמן חג הפסח.
ואם אתם שואלים מה הקשר בין חג הפסחא לארנבים וביצים וכל מיני דברים כאלה, אז התשובה היא שבדיוק כמו חג המולד, חג הפסחא התמסחר ונוספו לו כל מיני מסורות חילוניות ומסורות פגאניות שלא היו קשורות לתחיית ישו מן המתים. אבל שוב, זה קורה בכל הדתות. גם בחג שבועות שחגגנו לא מזמן אז אין שום קשר למוצרי חלב במקור וזו תוספת מאוחרת שקרתה רק בשנים האחרונות.
נחזור שנייה לנצרות. בעיקרון לא דיברנו על הרבה מאוד עקרונות בדת הנוצרית, ודיברתי על רק חג המולד וחג הפסחא ויום ראשון ועוד כל מיני עקרונות כמו השילוש הקדוש. אבל יש ממש בעיה לדבר על הנצרות ועל המנהגים שלה באופן כללי, כי הנצרות התפצלה להמון-המון פלגים שונים שלכל אחד מהם יש את המנהגים שלו וקשה אפילו לדבר עליה בתור דת אחת. ולכן, עכשיו, בחלק הזה אני אסביר על הפילוגים השונים בכנסייה הנוצרית, אסביר מתי הם התרחשו, ואזרוק כמה מילים על כל אחד מהפלגים הללו. לפחות על המרכזיים מביניהם.
[מעברון מוזיקלי]
בואו נחזור רגע אחורה ונגלגל את הסיפור של תחילת הנצרות. אם אתם זוכרים, דיברתי על זה שלישו היו 12 שליחים. אז חוץ מאותם שליחים היה לו עוד שליח שגם עליו דיברנו ושמו היה פאולוס, או שאול. אותו שאול היה אחראי במידה רבה למיסודה של הנצרות כדת עצמאית וניתוקה מהיהדות. ובמשך כ-300 שנה פחות או יותר הנצרות הייתה סוג של כת נרדפת בארץ ישראל וברחבי האימפריה הרומית.
בתחילת המאה הרביעית לספירה, האימפריה הרומית רדפה אחר הנוצרים והוציאה צווים כנגד הדת. אבל המצב הזה של הרדיפות לא נמשך יותר מדי זמן, כי בשנת 313 לספירה הקיסר של רומא, קונסטנטינוס, הכריז על הנצרות בתור דת מותרת.
אבל זה לא היה הכל כי לא רק שהדת הזאת הפכה להיות מותרת אלא שקונסטנטינוס, קיסר רומא, התנצר בעצמו. ולא עבר יותר מדי זמן, 70 שנה, ובשנת 380 הנצרות הפכה להיות הדת הרשמית של האימפריה הרומית. ואותה נצרות שהתבססה ברומא היא המקור של הנצרות הקתולית שאותה אנחנו מכירים היום. ואפשר להגיד ששאר פלגי הנצרות התפצלו ממנה, מהנצרות הקתולית.
האימפריה הרומית המערבית קרסה באמצע המאה ה-5 לספירה וקריסתה של האימפריה הרומית הובילה לתחילת הפיצול הגדול בנצרות, הפיצול בין הנצרות המזרחית, האורתודוקסית, לבין הנצרות המערבית, הקתולית.
אבל לפני שהפיצול הגדול הזה קרה באופן רשמי, קודם כל התפצלו מהכנסייה הקתולית כל מיני כנסיות קטנות, האוריינטליות, כמו הכנסייה הקופטית, המצרית והכנסייה האורתודוקסית, האתיופית. זה קרה בעיקר בגלל אובדן השליטה המרכזית של רומא, ופשוט במקומות האלה נוצרו מסורות שונות.
אז איך באמת התפצלה הכנסייה הקתולית המערבית מהכנסייה האורתודוקסית? מדובר בתהליך שנמשך משהו כמו 500 שנה, והוא קרה בגלל סכסוכים על כוח בין האפיפיור של רומא לבין הבישוף של קונסטנטינופול, בגלל הבדלי שפות, כמו שהמזרחים השתמשו ביוונית ואילו המערביים השתמשו בלטינית, וכל מיני דברים כאלה שפשוט גרמו להם להיות שני גופים שונים.
אפשר להשוות את זה במידה מסוימת להבדל בין יהדות אשכנז ליהדות המזרח. לא היה שם איזשהו קרע אידיאולוגי, פשוט שתי התרבויות האלה התרחקו. היה להן [כך במקור] מוקדי כוח שונים ושפה שונה, ולכן מפה לשם נוצרו שתי תרבויות שונות. בכנסייה הקתולית והאורתודוקסית זה היה תהליך קצת יותר משמעותי ויותר מפלג, אבל זה פחות או יותר העיקרון.
בערך במאה ה-11 הפילוג הזה כבר היה ממש רשמי, והתיעוב ההדדי בין שתי הכנסיות הובילו [כך במקור] למקרים של אלימות של ממש. נגיד, במאה ה-13, במהלך מסעות הצלב, הצלבנים הקתולים בזזו את קונסטנטינופול, שהייתה עיר הבירה של האימפריה הביזנטית ומרכז הנצרות האורתודוקסית, והאפיפיור אפילו מינה שם בישוף משל עצמו כדי לסמן שם טריטוריה.
הסכסוך הזה בין שתי הכנסיות הוביל לכך שהקתולים בשלב מסוים הכריזו על האורתודוקסים ככופרים, ובכללי לא הייתה אהבה יותר מדי גדולה בין שני הפלגים האלה של הכנסייה הנוצרית.
ועכשיו, נדלג 500 שנה קדימה ונגיע לתקופה של המאה ה-16 ולרפורמציה הפרוטסטנטית. בניגוד לפיצול בין הכנסייה האורתודוקסית לקתולית, הפיצול בין הכנסייה הפרוטסטנטית לקתולית היה יותר אידאולוגי. לאותה אידאולוגיה היו שני מוקדים שונים. המוקד הראשון היה מלחמה בכנסייה הקתולית בגלל שהיה מדובר בגוף מושחת ורקוב, ואילו המוקד השני היה דתי, כי הרפורמציה הפרוטסטנטית הייתה גם שינוי בתפיסת הדת של הנצרות.
אפשר להגיד שגם הרפורמציה הפרוטסטנטית הייתה תהליך מתמשך, והייתה איזושהי תסיסה ברחבי אירופה לגבי הנצרות והכנסייה הקתולית. אבל מי שהצית את אותה חבית של דלק היה אדם בשם מרטין לותר. לא מרטין לותר קינג, רק מרטין לותר. מרטין לותר היה כומר גרמני, והוא הצית את המהפכה הפרוטסטנטית עם חיבורו "95 התזות" בו הוא יצא נגד הכנסייה הקתולית. ב-"95 התזות" לותר בעיקר יוצא כנגד מה שהכנסייה עושה עם שטרות מחילה. הכנסייה הקתולית מכרה למאמיניה את זה שהיא יכולה לגרום לזה שהם יגיעו לגן עדן, ורק היא יכולה להעניק מחילה מאלוהים למאמינים. הטענה של לותר הייתה שהכנסייה לא באמת יכולה להעניק מחילה לאף אחד כי מי שמעניק מחילה הוא אלוהים ולא הכנסייה.
הכנסייה הקתולית שמעה את מה שיש ללותר להגיד ובתגובה לכך היא נידתה אותו מהכנסייה. והוא לא נשאר חייב, והוא הוציא את עקרונות הפרוטסטנטיות שקבעו שכל אחד יכול לפרש את התנ"ך בעצמו, ואף אחד לא צריך את התיווך של הכנסייה.
למעשה, לותר הכריז שהכנסייה הקתולית היא מיותרת ומושחתת, ולכן האדם צריך רק את עצמו בשביל להיות מאמין, והכנסייה הקתולית היא סתם מתווך שגוזר עליך קופון. לותר לא רצה שכל הרעיונות המהפכניים שלו ישארו רק אצלו בראש ולכן הוא כתב אותם בגרמנית, ולא בלטינית, כי גרמנית הייתה שפת ההמון.
אבל הוא לא הסתפק רק בזה, והוא גם לראשונה תרגם את התנ"ך ואת הברית החדשה לגרמנית. סוף סוף יש תרגום שגם ההמונים יכולים לקרוא. ובגלל שבאותה תקופה גם הומצא הדפוס, רעיונותיו הופצו כמו אש בשדה קוצים, ושדה הקוצים הזה היה אירופה.
הרפורמציה הפרוטסטנטית הייתה אירוע מגה משמעותי באירופה, היא הובילה למלחמות עקובות מדם בין מדינות שאימצו את הפרוטסטנטיות לבין מדינות קתוליות. חוץ מזה, הניתוק שלותר עשה בין האדם לבין הכנסייה הובילו לרעיונות כמו הליברליזם וההומניזם, ויש שיגידו שהרפורמציה הפרוטסטנטית הובילה לרעיונות כמו הקפיטליזם והדמוקרטיה שהצעידו את העולם לתקופה המודרנית.
הפיצול בין הכנסייה הקתולית לכנסייה הפרוטסטנטית הוא פחות או יותר הפיצול המשמעותי האחרון של הכנסייה. ואפשר להגיד שהמצב של כנסייה קתולית, פרוטסטנטית ואורתודוקסית, פלוס עוד כל מיני כנסיות קטנות, זה המצב שאנחנו נמצאים בו היום ומאז לא היה יותר מדי שינוי.
אם מתעקשים אפשר לדבר על עוד כל מיני כנסיות קטנות בתוך הנצרות כמו הכנסייה האנגליקנית שנוצרה בגלל שהנרי השמיני רצה להתגרש מאשתו והכנסייה הקתולית לא הסכימה לו ולכן הוא פתח כנסייה משל עצמו, שמלך אנגליה הוא המנהיג שלה, ובסופו של דבר היא אימצה את עקרונות הפרוטסטנטיות.
הכנסייה המורמונית הוקמה במאה ה-19 על ידי מתיישבים אמריקאים שאמרו שישו התגלה להם בארצות הברית. והכנסייה האוונגליסטית? בואו נדבר קצת על הכנסייה האוונגליסטית. אבל את זה נעשה אחרי מוזיקת המעברים.
[מעברון מוזיקלי]
הנצרות האוונגליסטית התפתחה מתוך הנצרות הפרוטסטנטית שדיברנו עליה קודם והיא באמת לוקחת מהפרוטסטנטיות את העקרונות המרכזיים שלה - את הקשר הישיר בין האדם לאל, את היכולת לקרוא בכתבי הקודש באופן ישיר ללא תיווך, ובאופן לא מאוד מפתיע גם את החשיבות של זכות הקניין, ומכאן גם את התמיכה בקפיטליזם.
אבל מה שהופך את האוונגליסטיות לתנועה בפני עצמה וניתק אותה מהפרוטסטנטיות, זה כל מיני דברים שקשורים יותר לתחושה ולמסורת. הכנסיות האוונגליסטיות זה אותן כנסיות שאנחנו מכירים מהקולנוע האמריקאי. הכנסיות בהן יש מאמינים שנולדים מחדש והם מרגישים באופן ישיר את האל.
כמו כן, הכנסייה האוונגליסטית מדגישה את חשיבות המשפחה, ולכן תומכיה גם תומכים בדרך כלל במדיניות שמרנית ובערכים שמרניים. והרבה פעמים דובריה הם אלה שמתנגדים להפלות בארצות הברית ותומכים מצד שני בזכות לשאת נשק. עכשיו, כשאנחנו חושבים על נצרות אוונגליסטית אנחנו לרוב חושבים על נוצרים בארצות הברית. אבל הנצרות האוונגליסטית התפשטה בכל העולם, והיא נחשבת לנצרות הכי מיסיונרית בשנים האחרונות.
חלק ניכר מהמאמינים האוונגליסטים חיים היום בכלל באפריקה, במדינות כמו סודאן ודרום אפריקה, או במדינות אחרות כמו ברזיל בדרום אמריקה או דרום קוריאה. הרעיונות האוונגליסטיים מופצים בתוכניות דת על ידי רשת טלוויזיה בשם GodTV שמשדרת לעולם רעיונות נוצריים 24/7.
אבל אני לא כאן כדי לדבר על האוונגליסטים של דרום אפריקה, ואני גם לא חושב שזה מאוד מעניין לדבר על עקרונות האוונגליזם ומה שמבדיל אותה מהפרוטסטנטיות. מה שמעניין אותי בנצרות האוונגליסטית, וזה דבר שהוא די אקטואלי, זה התמיכה שלה בישראל ובציונות, ויותר נכון בצד הימני של המפה הפוליטית הישראלית.
השאלה הראשונה למי שלא מכיר את התחום צריכה להיות - למה הכנסייה האוונגליסטית תומכת בישראל, מה הקטע? מה, הם סתם אוהבים יהודים? אז החוויה שלי מהיהדות ומההיסטוריה היא שאף אחד לא סתם אוהב יהודים. ובכללי אם מישהו מאוד תומך בך, אתה צריך להבין למה הוא עושה את זה. ויש סיבה למה הנצרות האוונגליסטית תומכת בישראל.
אז בואו נחזור רגע אחורה, לחלק הראשון של הפרק שבו דיברנו על הספרים בברית החדשה. זוכרים שזרקתי משהו על חזון יוחנן? אז חזון יוחנן מדבר על סוף העולם, על האפוקליפסה. מה יהיה באותה אפוקליפסה? יהיה אסונות נוראיים כמו מלחמה, רעב ומוות.
ואיך כל הדבר הזה יסתיים? אין כאן קונצנזוס, אבל מדובר פחות או יותר על חזרתו של ישו, תחיית המתים, ואז כל המאמינים יגיעו לגן עדן וכל מי שלא מאמין ילך לגיהנום. זה פחות או יותר.
אז מה הקשר בין זה לבין הכנסייה האוונגליסטית? הקשר הוא שהכנסייה האוונגליסטית שתומכת בישראלים עושה את זה בשביל להחזיר את ישו ולגרום למלחמת גוג ומגוג, מפני שזו מאמינה שחזרת היהודים לארצם לאחר אלפיים שנים היא חלק מתחילתו של תהליך אחרית הימים, סוף העולם.
עכשיו, זאת לא איזה קונספירציה שהמצאתי, זה משהו שהם אומרים בגלוי בעצמם. וזה בסדר, כל אחד שיחזיק באמונה שלו. אבל התמיכה הזאת מעלה בי לפחות כל מיני שאלות פילוסופיות שאין לי ממש תשובה אליהן. והשאלה הפילוסופית המרכזית שישר קופצת לי היא האם אני מוכן לקבל תמיכה מאדם או מגוף שלא רוצה באמת בטובתי, אלא הוא רק רואה אותי בתור איזשהו כלי שחמט בתוך משחק גדול יותר.
מצד אחד, אפשר לקחת את זה לכיוון של אם זה עוזר לי, אז מה אכפת לי לקחת את העזרה, שהוא יחשוב מה שהוא רוצה. מצד שני, אפשר להגיד שאני לא רוצה לקחת כסף ממישהו שרוצה לתת לי אותו כדי שאני אתחיל את מלחמת גוג ומגוג ויגרום לביאת האפוקליפסה והמשיח הנוצרי. בקיצור, בלגן. לא יודע אם זה טוב או לא טוב, אבל אני בטוח שיש פה לפחות איזשהו סימן שאלה שצריך להתייחס אליו.
ועם סימן השאלה הזה נסיים את הפרק. תודה רבה לכם שהאזנתם. תודה רבה גם לאורי סמואל וליואב רבי שהציעו לי לעשות את הפרק על נצרות ועל זרמים שונים בנצרות. מקווה מאוד שהתעניינתם ונהניתם והשכלתם ושהצלחתי למלא לכם לפחות בקצת את החור בהשכלה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments