פרק 23 חוזר למקורות של חור בהשכלה ועוסק בנושא שהוא באמת "ידע כללי" וכולם מכירים אותו – ספינות ואוניות. אז כולנו בוודאי יודעים מה זו ספינה, אבל מה אנחנו יודעים חוץ מזה? בחלק הראשון של הפרק נדבר על ההיסטוריה של הספינות והאוניות ועל ההתפתחויות המשמעותיות של תחום התחבורה הימית, מהקטמרנים של האוסטרונזים בטאיוואן עד לאוניות הדיזל המודרניות של ימינו. בחלק השני נדבר על "הפיזיקה של האוניות" ונדבר קצת על הידרוסטטיקה והידרודינמיקה. החלק השלישי של הפרק יעסק קצת בכלכלה של המסחר הימי. בדקות האחרונות של הפרק נדבר מעט על נושאות מטוסים, אבל מזווית קצת שונה 😊 נושאים שיעלו בפרק: מצרים העתיקה, פיניקים, גליאה, גליאון, חוק ארכימדס, משקל סגולי, אוניות צובר, מכולות, סטארבאקס.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/07/2021.
שלום לכל המאזינים והמאזינות אני יובל שדה, ואתם מאזינים לעוד פרק של "חור בהשכלה".
(מוזיקה)
בפרק הנוכחי של "חור בהשכלה" נחזור למקורות של הפודקאסט ונעסוק בנושא שהוא באמת ידע כללי, כולם מכירים אותו, הוא נשמע כמעט משעמם. הוא לא משעמם, אבל הוא נשמע כמעט משעמם. הנושא הזה הוא אוניות. ואני מניח שהרבה מכם חושבים לעצמם, אוניות? למה לדבר על אוניות זה כמו לדבר על חול או על עצים? אז כן, יש מצב שגם אלו יהיו אחלה פרקים בפודקאסט הזה, ואנחנו הולכים לדבר על אוניות.
החלק הראשון של הפרק יעסוק בהיסטוריה של האוניות, או השיט הימי, או בכללי של אנשים על המים ולא בתוך המים. החלק השני של הפרק יעסוק בפיזיקה של האוניות, נגיד דברים כמו ציפה או הידרוסטטיקה וכל מיני מילים מפוצצות כאלה. ואילו החלק השלישי יעסוק קצת בכלכלה של האוניות, בכלכלה הימית שהיא מהווה את רוב כלכלת העולם בתכלס, זה קצת מוזר אבל זו המציאות. ובסוף הפרק נדבר על האונייה הכי גדולה שיש, שהיא כמובן נושאת המטוסים. בוא נתחיל.
(מוזיקה)
בני אדם הם כידוע יצורים עם שתי רגליים ואין להם לא סנפירים ולא זימים, והם לא ממש טובים עם מים או בכלל בוא לא נדבר על אוקיינוסים וימים. אבל משחר ההיסטוריה בני אדם לא כל כך אהבו את הקטע הזה של להיות מוגבלים, וכשאתה רואה שיש לך איזה שהוא נהר או אוקיינוס שעומד לך בדרך אז אתה מנסה למצוא כל מיני פתרונות שיאפשרו לך לחצות אותו.
ולכן, עם הזמן, אותם בני אדם, אותם עכברי יבשה התחילו למצוא כל מיני שיטות לחצות אוקיינוסים, ולחצות ימים ולחצות אגמים. איך זה ממש התחיל? אף אחד לא באמת יודע, יש כל מיני ספקולציות. כנראה שמתישהו אנשים ראו גזע עץ צף והבינו, אה אפשר לעשות עם זה כל מיני דברים. יכול להיות שאפילו חלק מהמסעות הימיים הראשונים בעולם לא היו מכוונים, זאת אומרת מישהו נתקע נגיד על איזה בול עץ או על משהו דומה, ופשוט המשיך לשוט איתו עד שהוא הגיע ליבשה אחרת.
בכל מקרה סביר להניח שכלי השיט הראשונים בעולם לא היו סירות ובטח שלא אוניות, אלא כל מיני דברים בסגנון של רפסודות או גושים צפים למיניהם שבני אדם נאחזים בהם, נגיד. אחת הסברות היא שאנשים הגיעו לאזור אוסטרליה, לפני כמה עשרות אלפי שנים, בטעות. זאת אומרת סתם איך שהוא מצאו את עצמם צפים מעבר לים, זה לא היה מסע מאוד ארוך אבל עדיין כמה קילומטרים טובים.
אם נישאר באותו אזור של האוקיינוס השקט ונלך כמה עשרות אלפי שנים קדימה, לתקופה של משהו כמו 3000 לפני הספירה, אנחנו מתחילים לדבר על המסעות הימיים הראשונים. ומי שניהל את אותם מסעות או שט באותם מסעות היו עם או קבוצת אנשים שנהוג לכנות אותם אוסטרונזים. האוסטרונזים שבאופן מפתיע הם בכלל במקור מאזור טיוואן, התפשטו לכל עבר. והם עשו את זה בעזרת טכנולוגיה. והטכנולוגיה הזו יצרה כל מיני סוגים של סירות שהמוכרת ביניהם היא הקטמרן. למי שלא מכיר, קטמרן היא סוג של סירה שמורכבת משני גופים מקבילים שנמצאים במים ויש לה גם מפרש. נדבר בהמשך בחלק של הפיזיקה על כל הסיפור הזה של מפרשים ודברים כאלה.
בכל מקרה, אותם קטמרנים פרימיטיביים אפשרו לאוסטרונזים לעשות את הבלתי אפשרי. האוסטרונזים היו העם הראשון שהצליח לחצות אוקיינוסים בעזרת סירות. ומטיוואן הם התפשטו לפיליפינים ומשם לכל האיים של מלזיה ואינדונזיה ופפואה ניו גיני ומשם לכל האוקיינוס השקט ואפילו למדגסקר. יש כאלה שטוענים שהם גם הגיעו לדרום אמריקה אבל אף אחד לא הצליח להוכיח את זה באופן ודאי. אגב איך יודעים שהם באמת עשו את כל המסעות הללו? כי אפשר לראות שהעמים האלה מקורם באמת מטיוואן. הם חולקים את אותו מטען גנטי ואת אותה שפה, זאת אומרת יש להם איזשהו בסיס שפתי זהה.
אבל מי שמאזין לפודקאסט הזה הוא כנראה מישראל, וזה אומר שההיסטוריה שאנחנו מסוגלים לחשוב עליה, היא בדרך כלל היסטוריה אירופית והיסטוריה של המזרח התיכון, אז בואו נדבר על האזור הזה. מי שהיו חלוצי השיט באזור שלנו היו המצרים ששטו עם מפרשים על הנילוס, הם המציאו כנראה את סירות המפרש באזור הזה של הים התיכון. במאה ה-16 לפני הספירה למצרים כבר היו אוניות מלחמה של ממש על הנילוס, והם השתמשו בטכנולוגיות של ציפה בשביל לבנות דברים כמו נגיד הפירמידות, ככה הם העבירו בלוקים ככל הנראה. אגב אם יש לכם דעה נחרצת על איך הפירמידות נבנו בגלל שראיתם הרבה National Geographic, אז אני לא רוצה להתווכח איתכם, כי לי אין דעה נחרצת לגבי זה.
אז המצרים היו החלוצים, אבל אחריהם באו עוד הרבה מאוד עמים אחרים. המשמעותיים והבולטים ביניהם כוללים את הפיניקים שעסקו במסחר ימי בכל הים התיכון, הבסיס המרכזי שלהם היה צור וצידון בלבנון. וגם הממלכות היווניות השונות עסקו הרבה מאוד בשייט, אם זה הממלכה המינואית המאוד עתיקה ואם זה הממלכות היותר מוכרות כמו ספרטה ואתונה, ובכללי הייתה ממש התפשטות יוונית ברחבי הים התיכון, הם הקימו מושבות באיטליה והגיעו גם לים השחור, והם שטו לכל עבר. ואם אנחנו רוצים עוד קצת להתרחק אז גם להודים היו כלי שייט וגם לסינים, זה לא היה משהו מאוד מיוחד.
אבל בוא נדבר על כלי השיט של אותה תקופה ובעיקר נדבר על הגלאה. הגלאה הייתה ספינת המפרש הכי סטנדרטית במשך משהו כמו 2500 שנה. איך נראית גלאה? בעיקרון היא נראית כמו שאולי ראיתם פעם בסרטים על רומא או יוון, סירה יחסית מלבנית, כן יש לה איזה שהוא שפיץ בקצה כדי שתהיה הידרודינמית, בדרך כלל היא מגיעה עם מפרש מרובע ועם הרבה מאוד משוטים. זאת אומרת, יש לנו מפרש כדי לצבור מהירות וכדי לשוט בים הפתוח אבל אם צריך כולם יורדים למטה ומתחילים להשיט את הספינה. בדרך כלל עבדים ישיטו אותה וככה היא יכולה לזוז ממקום למקום כמעט בכל מצב.
לא יודע אם ציינתי את זה אבל הגלאות היו אוניות מלחמה, אז איך בדיוק נלחמו עם אותן גלאות? אז קודם כל הן פשוט שימשו להסעת חיילים ממקום למקום, זאת אומרת מחוף אחד לחוף אחר. בשלב השני היו קרבות ימיים, זאת אומרת גלאה אחת הייתה נצמדת לגלאה השנייה והחיילים בכל אונייה היו פשוט נלחמים אחד בשני עם חרבות או עם חצים. לאחר מכן היו אפילו גלאות שהיו מניחים עליהם בליסטראות וקטפולטות וככה הם היו מטביעים אוניות אחרות או משמשים כנשק מצור. ובסוף היו לנו גלאות שהיו מרכיבים עליהם איל ניגוח שפשוט היה נכנס באונייה אחרת ומטביע אותה, זאת אומרת עושה בה חור.
אז מי בדיוק השתמש בגלאות? כולם השתמשו בגלאות, היוונים, הרומאים, המצרים, הסינים, ההודים. זאת ממש הייתה הספינה, בעצם, כן זאת הייתה הספינה, לא היה משהו אחר. היה כל מיני וריאציות של גלאות, נגיד היה טרירמות שזה פשוט היה גלאות יותר גדולות עם הרבה מאוד משוטים. אבל בסוף היה רק גלאות, ספינה מלבנית מטומטמת עם מפרש מרובע ומשוטים.
האוניות והסירות שיחליפו את הגלאות החלו להתפתח בסוף העת העתיקה ובמהלך ימי הביניים. ואם אמרנו שהגלאות היו ספינות מלבניות עם מפרשים מרובעים, אז השינוי עסק בדיוק בשני ההיבטים הללו. קודם כל התחילו להיות לנו מפרשים משולשים. כבר בסוף התקופה הרומית הרומאים התחילו לשלב מפרשים משולשים קדמיים באוניות שלהם, בגלאות שלהם, ובצד השני של העולם הסינים התחילו להתפתח מאוד בכל טכנולוגיית המפרשים, הם יצרו מפרקים למפרשים שיכולים לשנות את הצורה שלהם והזווית שלהם, ובתכלס היו הרבה יותר מתקדמים מהאירופאים באותה תקופה.
האוניות הסיניות שנקראו ג'ונקות לא רק כללו טכנולוגיית מפרשים מתקדמת, אלא גם שינוי בצורת הספינה עצמה. ועם הזמן הספינות שלהם נהיו מעוגלות יותר ויותר הידרודינמיות, מושג שנדבר עליו בהרחבה בהמשך. בתחילת המאה ה-15 הסינים אפילו יצאו לאיזשהו סוג של מסע ראווה עם הצי שלהם שהיה מורכב ממאות ג'ונקות, ובמסע הזה הם הגיעו למזרח אפריקה ולהודו ולמקומות מאוד רחוקים. סך הכל היה באמת הישג מרשים.
אבל האירופאים לא נשארו הרבה זמן מאחור. כי גם האירופאים הבינו בסופו של דבר שעיצוב מלבני הוא לא העיצוב האידיאלי, והחלו להשתמש באיזושהי אוניית מסחר שנקראת קוג, שהייתה הרבה יותר עגולה, אבל עדיין עם מפרשים מרובעים.
ובסוף ימי הביניים ותחילת הרנסנס במאה ה-15, מה שנקרא עידן התגליות, אנחנו מתחילים להגיע לקצב פיתוח מואץ מאוד של אוניות הרבה יותר חכמות והרבה יותר טובות. האוניות הללו כללו עיצוב הרבה יותר הידרודינמי ועגלגל, הן היו יותר גדולות, היה להן כמה תרנים עם כמה מפרשים, חלקם מרובעים וחלקם משולשים. בהתחלה היה מדובר באוניות כמו הקרוולות והקראקים שבעיקר הפורטוגזים השתמשו בהם, אבל עם הזמן האוניות החלו לגדול.
ואם בתחילת המאה ה-15 אנחנו מדברים על אוניות שיכלו לשאת 300 טון, בסוף המאה ה-15 אנחנו מדברים כבר על אוניות שמחזיקות 750 טון, ולאוניות האלה קראו גליאון, כמו הגליה רק עם און בסוף. הגליאון הפך להיות האב טיפוס החדש של האוניות בעולם במקום הגליאה הישנה. אם אין לכם בראש מה זה גליאון אז תדמיינו את האוניות שרואים נגיד בשודדי הקאריביים או אוניות של סוחרים בריטים, או מגלי ארצות כמו מגלן או קולומבוס.
ההתפתחות של הטכנולוגיה הימית שהתבטאה בגליאון הצליחה ליצור מהפכה אמיתית בעולם. פתאום צבאות ומתיישבים יכולים לעבור מיבשת ליבשת וככה נוצר לנו הקולוניאליזם והאימפריאליזם, שפשוט לא היה אפשרי לפני כן. מסחר בינלאומי הפך להיות פתאום אופציה אמיתית, אפשר להעביר סחורות מהודו לבריטניה. כמובן שזה גם קשור לקולוניאליזם, אבל זה קשור גם להתפתחות הקפיטליזם. ככה נוצר בעצם הקונספט של יתרון יחסי, בג'מייקה אני אגדל את הסוכר שלי ובבריטניה אני אעשה תעשייה כבדה, ואז אני אסחור בין השניים כי אני יכול.
המסחר הבינלאומי ארוך הטווח הוביל ליצירה של אוניות ענק גם הן היו גלאונות, אבל הן היו גלאונות עצומות שיכולות להכיל 1400 טון, כי אם אתה כבר נוסע מהודו לבריטניה הלוך חזור, אז כדאי שתביא איתך המון סחורה. וכך בהולנד ובבריטניה התפתחו אוניות חדשות בשם "אוניות הודו המזרחית" שהיו אוניות מסחר ענקיות.
מאותן גלאונות, שבסופו של דבר מדובר על עיצוב מסוים של אונייה, נוצרו לנו אוניות קרב, אוניות כמו הפריגטה ואוניות הקו. אוניות אלו היו מצוידות בתותחים ענקיים וככה הלוחמה הימית הפכה להיות מלוחמה של התנגשות בין שתי אוניות, או מעבר של חיילים מאונייה לאונייה, ללחימה מטווח רחוק, מה שיותר מזכיר ארטילריה של ימינו. אונייה אחת יורה בתותחים על אונייה אחרת.
אבל גם הגלאונות לא שרדו בסופו של דבר את מבחן הזמן, ובסוף המאה ה-18 החלו ניסיונות ראשונים של הנעת אוניות בעזרת מנוע קיטור. האוניות הללו לא היו מוצלחות במיוחד, והן היו בדרך כלל איטיות ואם הן הפכו להיות אוניות קרב אז הן היו אוניות קטנות ומשוריינות, כמו סוג של צבים שצפים על המים עם מלא תותחים. כמו איזה טנק ימי.
והאוניות הללו באמת לא הצליחו להחליף את אוניות המפרש, ומי שכן הצליח להחליף בסופו של דבר את אוניות המפרש היו אוניות הדיזל, שהחלו להגיע ממש בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. ורק בתחילת המאה ה-20, ממש לפני 120 שנה, זה כלום זמן במונחים היסטוריים, אוניות המפרש באמת ירדו מהבמה ההיסטורית ובמקומן עלו האוניות המונעות שאנחנו מכירים בימינו. בין אם מדובר באוניות מערכה ענקיות, בין אם מדובר בסטילים כמו שיש בצבא הישראלי או ספינות קרב יותר קטנות.
וגם בשלב הזה נכנס מימד נוסף לכל הסיפור הזה של לחימה ימית והוא כמובן הצוללות. פתאום גם יש חשיבות למה שקורה מתחת למים. העידן המודרני הביא לנו גם שני סוגים של אוניות שנדבר עליהן קצת יותר בהרחבה. אחת זה אוניות המסחר השונות, שנדבר עליהן בחלק השלישי, ונושאות המטוסים, שאני אקדיש להם את החלק האחרון של הפרק הזה.
אבל אם כבר הגענו להווה אז בוא נדבר על איך אוניות בכלל עובדות? איך עובד הסיפור הזה של לקחת גוף ולהציף אותו על המים ולכוון אותו ממקום למקום? בואו נדבר על הפיזיקה של האוניות.
(מוזיקה)
איך בדיוק ספינה עובדת? איך הדבר הזה, הבלוק הענקי הזה שיכול לשקול אלפיים טון, צף? זה ממש מוזר, זה עשוי מברזל, מה ההיגיון שם? מה קורה שם? אז בשביל לדבר על זה אנחנו נתחיל לדבר על תחום שנקרא הידרוסטטיקה. מה משמעות הביטוי הידרוסטטיקה? זה מורכב משתי מילים. הידרו זה מים או נוזלים, וסטטיקה זה הענף בפיזיקה שעוסק בהשפעה של כוחות אחד על השני במצב סטטי. מה שלומדים בפיזיקה בתיכון, אם למישהו מכם יצא. נגיד בעזרת סטטיקה אנחנו מתארים איך כדור שעומד על הרצפה מושפע מכוח המשיכה וכל מיני דברים בסגנון.
רגע אבל למה אנחנו מדברים על הידרוסטטיקה? בגלל שהידרוסטטיקה מובילה אותנו לדבר הכי בסיסי בפיזיקה של האוניות והסירות וזה העיקרון שנקרא ציפה. אונייה שלא צפה לא שווה כלום. ובשביל לדבר על ציפה אנחנו צריכים לדבר על שני דברים מאוד בסיסיים בפיזיקה, שהראשון הוא חוק ארכימדס והשני הוא משקל סגולי. בואו נתחיל לאט לאט.
כל גוף שנמצא על פני כדור הארץ מושפע מכוח אחד מאוד מרכזי שהוא כאמור, כוח המשיכה. כוח המשיכה דוחף את כולנו כלפי מטה, כלפי הקרקע, ומונע מאיתנו להתעופף בחלל. אפשר לקרוא לכוח הזה גם כוח הכבידה. עכשיו אם אנחנו לוקחים חפץ כלשהו נגיד כדור, ושמים אותו על המים, אז גם עליו מופעל כוח הכבידה. זאת אומרת בכל רגע נתון מופעל עליו לחץ אימתני מלמעלה כלפי מטה. זאת אומרת שבאינסטינקט שלנו נגיד אוקיי, אם מופעל עליו כוח כבידה כלפי המים כנראה שהוא צריך לשקוע.
וכאן בעצם נכנס חוק ארכימדס שאומר לנו שנכון, יש את כוח הכבידה שמפעיל עליו לחץ מלמעלה, אבל יש גם לחץ נגדי שמופעל מלמטה. וחוק ארכימדס אומר לנו שהלחץ הזה, אותו כוח הוא ביחס של אחד לאחד לעומת הנפח. מה זאת אומרת? בוא ניקח דוגמה: אם אני לוקח בקבוק של ליטר וחצי ומכניס אותו לתוך המים, אז הוא יקבל לחץ נגדי של ליטר וחצי. ליטר וחצי מים שילחצו אותו כלפי מעלה. ופה נכנס העיקרון השני שהוא המשקל הסגולי. איך אנחנו קובעים בעצם אם משהו יצוף או לא יצוף? לפי המשקל של החומר שממנו עשוי אותו נפח. וגם כאן אני אתן דוגמאות כי זה לפעמים קצת מורכב להבין את זה ברמה סיסמטית. אז יש בדיחה מאוד מוכרת של: מה יותר כבד? קילו וחצי נוצות או קילו וחצי ברזל? אז לשניהם יש את אותה מסה שהיא קילו וחצי, אבל המשקל הסגולי של הנוצות ושל הברזל שונה לחלוטין. כי בשביל שיהיה לי קילו וחצי נוצות אני צריך המון נפח של נוצות, אבל בשביל קילו וחצי ברזל אני צריך איזה חתיכת ברזל יחסית קטנה. וזה בדיוק משקל סגולי. כמה משקל או מסה יהיה לי בנפח מסוים? והמשקל הסגולי של ברזל הרבה יותר כבד מהמשקל הסגולי של נוצות.
ועכשיו בואו נחזור לענייננו, לבקבוק ליטר וחצי הזה שנמצא במים. אמרנו שחוק ארכימדס קובע שיש לנו נפח של ליטר וחצי של הבקבוק כנגד ליטר וחצי נפח של מים. בעצם כוח מול כוח. עכשיו, מה שיקבע אם הדבר הזה יצוף או לא יצוף זה המשקל הסגולי של הליטר וחצי העליון. זאת אומרת של הבקבוק, כי המשקל הסגולי של המים הוא קבוע. במקרה של מים מתוקים זה ליטר לקילו. במילים אחרות, וזה מאוד אינטואיטיבי, אם יש לנו בקבוק שממולא במלט או בברזל, הוא ישקע כי המשקל הסגולי שלו הוא יותר ממים. זאת אומרת ליטר מים יותר קל מליטר ברזל. ואם יהיה לנו בקבוק מלא באוויר, אז הוא יצוף, כי ליטר אוויר יותר קל מליטר מים.
אוקיי, אז הבנו. זאת אומרת שאם אנחנו רוצים שמשהו יצוף, אז כדאי שנבנה אותו מחומרים קלים. אבל איך זה הגיוני? הרי אנחנו רואים כל היום אוניות שעשויות מפלדה. הרי לפי ההיגיון היינו רוצים שהאוניות שלנו יהיו מורכבות מחומרים מאוד מאוד קלים, כדי שהם יוכלו לצוף. אז הסיפור שרוב האוניות הן נגיד באמת עשויות מפלדה או מעץ, אבל הן מלאות באוויר. זאת אומרת שאפשר לדמיין אותם כמו בקבוקים עם מתכת, בקבוקים שיש להם מעטפת מתכתית, אבל בסופו של דבר הם כמו בלונים מלאים באוויר. ככה רוב הספינות בנויות היום.
והדבר השני שהוא לא מאוד אינטואיטיבי, זה שאנחנו לאו דווקא רוצים שהספינה שלנו תהיה בנויה מהחומר הכי קל. זאת אומרת שאנחנו כמעט תמיד נרצה שהאונייה שלנו תהיה שקועה במים, ולא תצוף עליהם באופן מוחלט. למה שנרצה דבר כזה? בעיקר בגלל שאפשר להגיד שככלל אצבע, ככל שהאונייה שקועה יותר במים היא יותר יציבה. אם אונייה תצוף לחלוטין על המים היא יכולה להתהפך מכל גל.
מלבד עניין המשקל והמשקל הסגולי, נקודה נוספת שחשובה בכל מה שקשור להידרוסטטיקה של האוניות, היא הסימטריה. אני מניח ששמתם לב בעבר שצד ימין של האוניות וצד שמאל של האוניות יחסית דומה, אם לא זהה. לעומת החרטום והירכתיים שהם לרוב מאוד מאוד שונים. למה זה נראה ככה? בגלל שאונייה שהיא לא תהיה סימטרית, אז יהיה לה בעיה עם מרכז כובד. זאת אומרת היא יכולה לנוע כל הזמן לכיוון צד אחד ושוב, להתהפך ביתר קלות ולטבוע. לעומת זאת, החלק האחורי והקדמי של האונייה, החרטום והירכתיים יכולים להיות שונים לחלוטין, ואפשר להגיד שהחלק הקדמי יהיה פחות שקוע מהאחורי, וזה בסדר, זה חלק מעיצוב הסירה.
וזה כבר נוגע לעניין של ההידרודינמיקה, בואו נדבר קצת על זה. אם הידרוסטטיקה מתייחסת לדברים שלא זזים בתוך המים, אז הידרודינמיקה מתייחסת לתנועה של עצמים בתוך המים. ובגלל שאנחנו מדברים פה על תנועה, אז המושג החשוב ביותר בהקשר הזה הוא חיכוך. זאת אומרת ככל שיהיה לי פחות חיכוך, או שהחיכוך יהיה פחות משמעותי, אז התנועה שלי תיתקל בפחות התנגדות והיא תהיה יותר מהירה. ככל ששטח הפנים בכיוון שאליו אני מתקדם גדול יותר, כך החיכוך שיהיה לי יהיה גדול יותר. לדוגמה אם אני שט ברפסודה מרובעת, ואני מנסה לנוע לאיזשהו כיוון, אז תמיד יהיה לי איזשהו צלע של המרובע שתימנע ממני להתקדם, בגלל שהיא יוצרת המון חיכוך. לעומת זאת אם אני שט במשהו מוארך כמו קאנו, או לצורך העניין משהו שיש לו צורה שיותר כמו משולש עם שפיץ בקצה, אז החיכוך לכיוון ההתקדמות שלי יהיה יותר נמוך. במילים אחרות, בדרך כלל כשבונים סירה, אז המטרה היא ליצור כמה שפחות חיכוך על ידי הצרת גוף האונייה.
אבל הדבר הזה מתנגש עם זה שאנחנו רוצים שהאונייה עצמה תהיה גדולה, כי אנחנו רוצים שהיא תכיל הרבה דברים, אנשים, מטען, דברים כאלה. וככה נוצרות לנו אוניות שאם אנחנו מסתכלים עליהן מקדימה, הן נראות כמו משולש. יש להן קודקוד תחתון יחסית צר, והלמעלה שלהן רחב, אבל הלמעלה שלהן הוא החלק שלא נוגע במים, ולכן הוא פחות משפיע על החיכוך.
אוקיי, אז עד עכשיו דיברנו על איך אוניות צפות ועל איך הן מתקדמות קדימה. זאת אומרת, איך הן יכולות להתקדם קדימה בעזרת הנעה, דיברנו עליה יותר בחלק הקודם, זה יכול להיות מפרשים, משוטים, או מנוע דיזל. או מנוע אחר, אפילו גרעיני. אבל עכשיו נשאלת השאלה איך אנחנו מזיזים את האונייה ימין-שמאלה? איך אנחנו מכוונים אותה? איך אנחנו, איך עובדת מערכת ההיגוי? אז ברמה היותר פרימיטיבית, מערכות ההיגוי פועלות כמו מערכות ההנעה. זאת אומרת, יש לנו מפרש והרוח פוגעת בו בכיוון מסוים, אז האונייה תזוז בהתאם. אותו דבר משוטים, זאת אומרת, אנחנו יכולים לשוט, לחתור רק לכיוון אחד, ואז האונייה תפנה.
אבל כשמדברים על מערכת היגוי של אוניה או ספינה, אנחנו מדמיינים משהו אחר, כמו אותו הגה מעץ שיש לפיראטים. אז איך בדיוק הדבר הזה עובד? איך עובדת מערכת ההיגוי של הספינה? אז בדרך כלל זה נראה כמו איזשהו סנפיר תחתון שמחובר לקצה הסירה. אותו סנפיר הוא לא סטטי והוא מחובר למערכת ההיגוי למעלה, והוא זז בהתאם להוראות שאנחנו נותנים לו, זאת אומרת, אנחנו יכולים להזיז את הסנפיר ימינה או שמאלה. וההגה הזה פועל בהתאם לאותה הידרודינמיקה שדיברנו עליה קודם, על ידי חיכוך ולחצים. לצורך העניין אפשר לדמיין שההגה הוא כמו איזשהו מחסום שמונע מהמים לנוע לכיוון מסוים, וככה הוא מפנה את האונייה לכיוון השני. זה לא הסבר מדויק, אבל אני מקווה שהוא מספק את האינטואיציה. לטעמי הנקודה המרכזית היא להבין שהגה של רכב פועל הפוך מהגה של אונייה. זאת אומרת, ברכב אנחנו מזיזים את הגלגלים לכיוון הנסיעה, ואילו הגה של אונייה פועל לפי לחצים חיצוניים שמזיזים את האונייה לכיוון הנגדי. זאת אומרת, על ידי החיכוך. אני מקווה שהבנתם. ואם לא הבנתם, אז אני מצטער, קודם כל, ואתם מוזמנים לפנות אליי דרך הפייסבוק, או דרך קבוצת הפייסבוק, ואני אשתדל מאוד לעזור.
טוב, בעיקרון יש עוד המון דברים שאפשר לדבר עליהם בהקשר של הפיזיקה של האוניות והסירות, אבל באמת שזה תחום אינסופי. נגיד הייתי יכול לדבר על האסטרונומיה, ואיך היא הובילה לשיפורים בניווט, ובעצם איפשרה לאנשים לנווט בים, מה שהם לא יכלו לעשות קודם. אבל באמת שקצרה היריעה, ובואו נעבור לנושא הבא, שהוא מסחר בינלאומי ימי, והקשר שלו לכלכלה העולמית, והכלכלה הישראלית.
(מוזיקה)
בואו נדבר קצת על כלכלה ימית. אני עכשיו אפתח פה בגילוי נאות, ואגיד שמתוקף תפקידי כעיתונאי וכלכליסט, אני מדי פעם גם מסקר את התחום הזה, ולכן יכול להיות שיש לי כל מיני הטיות מובנות שאני בא אליהם מראש. אז, שתהיו מודעים.
בואו נתחיל רגע מפרספקטיבה מקומית. אנחנו, כשאנחנו חיים בישראל את היומיום שלנו, אנחנו לרוב לא כל כך חושבים על התחום של הספנות, התחום של האוניות והספינות, זה לא משהו שמעסיק אותנו. אבל ישראל, דה פקטו, היא מדינת אי, לפחות מהבחינה הכלכלית. וכל מוצר שמייבאים מישראל, ורוב המוצרים בישראל הם מיובאים ולא מיוצרים פה, מגיעים בדרך כלל מהים. וכשאני אומר בדרך כלל, אני מתכוון ל-99% מהמוצרים בישראל מגיעים דרך הים. אחוז נוסף מגיע דרך האוויר, דרך נתב"ג. והמשמעות של הדבר הזה, היא שהמסחר הימי הוא קריטי לכלכלה הישראלית ולקיום של המדינה הזאת.
אבל המסחר הימי לא קריטי רק לישראל. ו-80% מהסחורות בעולם משונעות במסחר ימי. זאת אומרת, גם באירופה שיש להם כן גבולות יבשתיים שהם יכולים להעביר דרכם סחורות, אז רוב המסחר הוא עדיין ימי. ברור שיש מדינות כמו אוסטריה או מונגוליה שאין להם ים, ואז כל המסחר הוא יבשתי, אבל שוב, 80% מהמקרים המסחר הוא ימי, דרך אוניות.
וכמות הסחורות הבינלאומית שמשונע דרך הים, שמוערכת כיום ב-11 מיליארד טונה בשנה, רק הולכת וגדלה, ושיעור הגידול הוא חצי אחוז בשנה, זאת אומרת, המספרים נהיים עצומים. וההסבר לגידול העצום הזה בשינוע הסחורות הבינלאומי לא נובע מזה שהכלכלה האמריקאית צמחה, או שישראל פתאום מייבאת מלא דברים באמזון. זה נובע מסיבות אחרות לגמרי, והסיבות האלה הן המדינות המתפתחות.
אם בשנות ה-70, אז המדינות המתפתחות, שזה מדינות כמו סין והודו, היו טוענות מטען פי שלוש וחצי ממה שהן פורקות מטען, זאת אומרת, הרבה יותר מייצאות ממה שהן מייבאות, אז היום זה כבר הפוך. היום אותן מדינות מתפתחות כבר פורקות מטען יותר ממה שהן טוענות, זאת אומרת, יש לנו פה שינוי מטורף בצריכה של המדינות החלשות. וזה מה שמוביל לעלייה הכי גדולה בשינוע של סחורות, ובכללי לשינויים גלובליים מטורפים. לדוגמה, ב-2019 המדינות שפרקו אצלם הכי הרבה מטען, היו המדינות האסיאתיות, והן פרקו פי אחד וחצי יותר ממה שהן טענו. לעומת זאת, האמריקות טענו מטען הרבה יותר ממה שהן פרקו, זאת אומרת שפתאום אמריקה נהייתה יצואנית יותר ממה שהיא נהייתה יבואנית.
נכון שמדובר פה רק בסחורות פיזיות, ואמריקה גם מייצא טכנולוגיה, ויש עוד כל מיני דברים שלא נכנסים למאזן הזה, אבל תחשבו על זה, אנחנו מדמיינים את ה-Made in China הזה שמספק את כל העולם, אבל התמונה הפוכה. הסינים צורכים הרבה יותר ממה שהם מוציאים החוצה. זה משהו שאני חייב להודות שבאופן אישי אני לא הכרתי עד שהכנתי את הפרק הזה.
ועכשיו אני מדבר על מטען ועל סחורות, אבל בואו ניכנס קצת יותר לעומק הדברים, ונדבר על סוגי המטענים ששטים באוניות. אוניית המסחר הבנאלית ביותר היא אוניית המטען הכללי, שכשמה כן היא, יכולים להיות שם כל מיני מטענים, זאת אומרת, יכולים להיות שם גושים של ברזל, ויכול להיות שם עצים, ויכול להיות שם גם דברים שונים באותה אונייה. האוניות הללו יכולות להיראות בכל מיני צורות, והן קיימות מימי קדם, זאת אומרת גם גלאונות וגלאות היו בסופו של דבר סוג של אוניות מטען כללי, והיום כשמדברים נגיד על הפקק של הנמלים בישראל, אז בדרך כלל מדובר על פקק של אוניות מטען כללי.
הסוג השני של האוניות נקרא אוניות צובר, והאוניות האלה בדרך כלל משלחות רק סוג אחד של מוצר, נגיד, רק גרעיני חיטה או רק פחם, והאוניות הללו נראות כמו אמבטיות ענקיות שמכילות את הדבר הזה, את המטען תפזורת שפשוט מונח בתוך האמבטיה הענקית שהיא אוניית הצובר.
סוג נוסף של אוניות הן אוניות מכלית, לא להתבלבל עם אוניות מכולה שזה משהו אחר שנדבר עליו עוד מעט. אוניות מכלית או פשוט מכליות, הן אוניות שנושאות איתן המון נוזלים, נגיד, מכליות נפט. ואפשר לדמות אותן לאוניות שהן כמו בקבוקים ענקיים, שהם מכילים נוזלים שהם בדרך כלל לא מים.
עכשיו, יש עוד כל מיני סוגים של אוניות, כמו אוניות שיש עליהם רכבים, אבל האונייה האחרונה שאני רוצה עוד לדבר עליה היא אוניית המכולות, או אוניית הקונטיינרים. מה זה אוניית מכולות? זה אונייה שיש עליה המון מכולות. כן, מכולות, המלבנים האלה ששמים על משאיות. הן נראות כמו אוניות שהן מחזיקות מלא לגו עליהם. הן ממש מתלבשות אחת על השנייה. עכשיו, אוניות המכולה האלה הן אוניות יחסית חדשות, כי הקונספט של מכולה הוא קונספט חדש.
המכולה הומצאה רק בשנת 1955 על ידי מלקום מקלין, ומה שהפך אותה לכל כך מוצלחת הייתה בעיקר הסטנדרטיזציה שלה, זאת אומרת, היא יצרה איזשהו תקן אחיד של הובלת מוצרים. תדמיינו את זה באמת כמו לגו. לגו יכול להתחבר רק ללגו אחר. מכולה מתחברת באופן הכי טוב למכולה אחרת, וככה אפשר ליצור כמו אבני בניין של מטען. למכולות יש היום אפילו מידת נפח משל עצמן שנקראת T.E.U., שככה מודדים בעצם העברת מטען במכולות.
השינוע במכולות שהומצאה בשנות ה-50 ועד שנות ה-80 כמעט לא היה בשימוש, כבש את העולם, והיום משהו כמו 15-20% מהסחורות יוצאות רק על ידי מכולות. אגב, תחום המכולות נמצא במשבר בינלאומי מטורף. פעם שינוע של מכולה עלה משהו כמו 2,000 דולר, והיום הוא מגיע עד 16,000 דולר, זה זינוק אחוזי בלתי נתפס. והדבר הזה מוביל לעליית מחירים מאוד לא מאוזנת, כי זה מאוד תלוי במוצר שאתה משנע. אם אתה לצורך העניין משנע צ'יפים במכולה, אז אין פה באמת הבדל כל כך גדול, כי כל צ'יפ הוא נורא יקר, ועלות השינוע שלו לא מאוד משמעותית. אבל אם אתה מעביר מכולה של במבה, אז פתאום עלות השינוע הופכת להיות לחלק מאוד משמעותי מהמחיר. ולכן אנחנו נצפה לקבל דווקא עליות מחירים במוצרים הזולים, שבהם עלות השינוע מהווה מרכיב יותר משמעותי.
למה בכללי עולם המכולות נמצא במשבר? יש לזה כל מיני הסברים. ההסבר העיקרי הוא בום של ביקושים שנוצר לאחר הקורונה, וכשסין בעצם התאוששה מהקורונה ושאר העולם לא ממש התאושש, זה הוביל למחסור במכולות, ולמחסור באוניות שמשנעות את המכולה, ולעליית מחירים. יש עוד כל מיני הסברים, אבל זה הסבר באמת בכמה שניות.
ועכשיו, אחרי הטעימה הקטנה הזאת של עולם המסחר הימי, בואו נדבר על נושאת המטוסים.
(מוזיקה)
מעטים הדברים שהם יותר גדולים משדה תעופה. שדה תעופה זה דבר ענקי, כי מטוסים צריכים מסלולי המראה ממש ארוכים בשביל שהם יוכלו להמריא ולטוס. אז, נושאת מטוסים זה פשוט שדה תעופה שהוא אונייה. מדובר באוניות עצומות, שאורכן מגיע ליותר מ-300 מטרים, והן כל כך גדולות שהן מכילות הרבה יותר ממטוסים ומסלולי המראה, הן ממש ערים קטנות שצפות על המים.
נושאת המטוסים הראשונה הומצאה על ידי הבריטים במלחמת העולם הראשונה, והיום יש רק 10 מדינות בעולם שיש להן נושאות מטוסים. למה? בגלל שמדובר באוניות מאוד יקרות, מאוד גדולות, מאוד מסורבלות ופגיעות, ורוב המדינות פשוט לא צריכות להתעסק בדבר הזה. אם אתה צריך נושאת מטוסים, אז כנראה שאתה רוצה לנהל מלחמה ביבשת אחרת, ורוב המדינות פשוט לא מתכוונות לעשות את זה. חוץ מזה, האוניות האלה מצריכות המון אנרגיה, ונגיד נושאות המטוסים האמריקאיות, כולן מונעות על ידי דלק גרעיני, זאת אומרת יש בהם כור גרעיני קטן.
עכשיו, לא ממש בא לי לדבר על החלק הצבאי של נושאות המטוסים, כי בסופו של דבר הוא די מובן מאליו. יש נושאות מטוסים עם שדה תעופה, ומשם ממריאים מטוסי קרב. מה שיותר מעניין לדעתי זה הכינוי שדבק לנושאות המטוסים כ"ערים צפות". זאת אומרת, משהו כמו 6,000 אנשים חיים על נושאת מטוסים אמריקאית רגילה. זה גדול יותר מכמות האנשים שגרים במצפה רמון. ומדובר באמת בעיר צפה. זאת אומרת, יש נושאות מטוסים שיש עליהם מטווחים, יש עליהם סטארבקס, יש שם כנסייה, יש שם מספרה, יש שם מה שבן אדם צריך, כי יש שם המון בני אדם שחיים שם למשך המון זמן, ויש שם מספיק מרחב באמת בשביל לספק את כל הדברים האלה. בהמשך, בקבוצת הפייסבוק אני אעלה סרטון שבו רואים את כל הדברים האלה, שבו תוכלו לראות מרפאת שיניים שנמצאת על נושאת מטוסים. לדעתי זה מגניב.
ועם הדברים הללו נסיים את הפרק.
תודה רבה לכם שהאזנתם לעוד פרק של "חור בהשכלה", אני הייתי יובל שדה.
לדעתכם, אוניות וספינות זה לא נושא טוב לפרק? בסדר גמור, אתם מוזמנים להביע את דעתכם ולהגיד לאן הפודקאסט הזה צריך ללכת. יש עוד דברים שאתם רוצים להגיד לי, רוצים להעיר לי, להתלונן, להגיד שאני מעצבן, שאני נחמד מדי, שאני עושה טעויות בעברית? שוב, תבואו לפייסבוק, זאת בדיוק הפלטפורמה להוציא את כל הדחפים האלה שנמצאים בתוככם.
שוב תודה רבה לכם שהאזנתם, אני יובל שדה, זה היה "חור בהשכלה", להתראות.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments