קפיטליזם זו שיטה כלכלית או אידיאולוגיה? או שאולי זו שיטה כלכלית עם אידיאולוגיה, או משהו באמצע? אולי זו בכלל סוג של תודעה? מאוד מסובך כל העניין הזה. בפרק העשירי של חור בהשכלה, הסוגר את העונה הראשונה, נדבר על קפיטליזם וננסה להבין מה זה הדבר הזה. נתחיל בלדבר על העקרונות הכלכליים שבלב הקפיטליזם, נמשיך עם סקירה היסטורית קפיטליסטית של העולם ונעבור לדבר על קפיטליזם ואידיאולוגיה. בסוף אדבר מעט על קפיטליזם ותפיסת מציאות. רוצים טעימה מהנושאים שיעלו בפרק? הנה כמה מהם: חברת הודו המזרחית ההולנדית, הפיניקים וחילזון הארגמון, אדם סמית' והיד הנעלמה, חיות בסוואנה וסוציאל דמוקרטיה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/06/2020.
שלום לכולם וברוכים הבאים לעוד פרק של "חור בהשכלה". כאן יובל שדה, ואני רוצה להזמין אתכם להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו ולעקוב אחר דף הפייסבוק שלנו, שם תוכלו לקבל מידע נוסף על דברים שנאמרו בפרקים, ותוכלו להשפיע בעצמכם על התכנים של הפרקים הבאים.
יאללה, בואו נתחיל עוד פרק.
[מוזיקת פתיחה]
אני לא יודע אם זה בגלל הקורונה, או שאולי זה קשור לאיזשהו שלב שאני נמצא בו בחיים, אבל בשבועות האחרונים מצאתי את עצמי מוציא הרבה מאוד כסף. ואני לא מדבר על להוציא כסף לאכול במסעדות, אלא על לקנות אוטו, ולעבור דירה, ובעקבות זה גם לקנות מקרר ותנור ומכונת כביסה, וכל מיני דברים כאלה שכואבים קצת בעו"ש. בסך הכל מדובר בהוצאות סטנדרטיות, שכנראה רוב בני האדם ישלמו עליהם מתישהו במהלך חייהם, וכנראה שגם יותר מפעם אחת. אבל הקניות הללו והחור בעו"ש גרמו לי לחשוב על כל מיני דברים, ובין היתר על הזמינות של אותם מוצרים שהרגע ציינתי. אני הלכתי לחפש דירה, באותו יום מצאתי דירה וחתמתי על חוזה.
מדובר במשהו שהוא לא כל כך מובן מאליו, ובאותה צורה אני יכול גם לקנות מקרר. אני נכנס לאינטרנט, לוחץ על כפתור והופ, יש לי מקרר וקצת פחות כסף.
למה מה שאני מתאר הוא לא כל כך מובן מאליו? אז קודם כל יש לנו פה את הרובד של הזמינות. זה לא מאוד מובן מאליו שברגע שאני רוצה משהו יהיה לי אותו. ואפשר להגיד שהדבר הזה קרה בעיקר בעקבות המהפכה הדיגיטלית של השנים האחרונות. אבל יש כאן עוד שני דברים שלדעתי הם גם לא מובנים מאליהם: הראשון הוא שכסף יכול לקנות לי כל מוצר, וזה לא משנה אם זה בית או מקרר או סוס. והדבר השני הוא שיש לי את הזכות לקניין. אני יכול להחזיק משהו והוא בבעלותי ולא בבעלות אף אחד אחר.
ושני הדברים הללו הם מהפכניים ולא מובנים מאליהם, בגלל שלא תמיד זה היה ככה בהיסטוריה. ונדבר על זה בדיוק בפרק הזה, שעוסק בקפיטליזם.
לפני כמה ימים פרסמתי בקבוצת הפייסבוק של "חור בהשכלה" את השאלה "מה זה קפיטליזם?" וקיבלתי כל מיני תשובות מאוד מעניינות. אני הולך להשתמש בחלק מהתשובות הללו במהלך הפרק, ובעיקר אשתמש בהן כדי להציג את הבלבול המושגי הגדול שקיים בכל מה שקשור לקפיטליזם. ובעיקר השאלה שעולה מכאן היא האם קפיטליזם זו תפיסה ערכית או אידיאולוגיה, או שמדובר פשוט בשיטה כלכלית? משהו שעוזר לנו להשיג דברים אחרים.
אז כמיטב המסורת, הפרק הזה גם יהיה מחולק לשלושה חלקים ועוד חלק אחד קטן.
החלק הראשון יעסוק בעקרונות הקפיטליזם, או המתודולוגיה של הקפיטליזם. החלק השני יעסוק בהיסטוריה של הקפיטליזם, ואילו החלק השלישי יעסוק באידיאולוגיה הקפיטליסטית. בסוף, לאחר שלושת החלקים, אני אדבר קצת על תפיסת המציאות הקפיטליסטית.
ועכשיו, שנייה לפני שנתחיל את הפרק, אני רוצה להזכיר לכם שהפרק הוא הפרק העשירי של "חור בהשכלה", והפרק האחרון של העונה הראשונה. אל תדאגו, תהיה עוד עונה, אני מבטיח. אבל אם נהניתם מעשרת הפרקים הראשונים, אני אשמח מאוד אם תוכלו לספר על הפודקאסט הזה לחברים שלכם, ותפיצו אותו קצת הלאה. אני לא משקיע שום תקציב בפרסום או יח"צ, ולכן, רק אתם, המאזינים יכולים להפיץ את הפודקאסט הזה הלאה לקהלים חדשים.
ועכשיו, אחרי ששיווקתי את עצמי בצורה בוטה, בואו נדבר על קפיטליזם.
[מעברון מוזיקלי]
החלק הראשון ינסה לענות על השאלה, איך קפיטליזם עובד? או באופן אחר, מהם עקרונות הקפיטליזם?
אז באופן מסורתי נהוג לומר שהעיקרון הבסיסי ביותר בקפיטליזם הוא עיקרון היד הנעלמה, עיקרון שפיתח מייסד הקפיטליזם, אדם סמית.
אז מהי היד הנעלמה? באופן מאוד פשטני, אפשר להגיד שזה עקרון שאומר שאם כל אחד ידאג לטובתו האישית, הרווחה של כלל האנשים תגדל.
ועכשיו ננסה להיכנס לעומק של הרעיון הזה, ונסביר גם למה קוראים לו היד הנעלמה.
תדמיינו שאתם בטבע, בסוואנה באפריקה. ובסאוונה באפריקה יש לנו אריות, ויש לנו צבאים ואנטילופות, ויש לנו היפופוטמים, ויש לנו נשרים, ויש לנו גם צמחייה ועצים, וכל מיני דברים כאלה. כל אחד מהיצורים האלה שהצגתי בסוואנה באפריקה דואג רק לאינטרסים של עצמו ושל הילדים שלו, לצורך העניין, אבל לא לאף אחד אחר. לאריות לא אכפת מהרגשות של האנטילופות, ולאנטילופות לא אכפת במיוחד מהעשב. ולעצים, לעצים לא אכפת מהתנינים, כי לעצים הרי אין רגשות או מחשבות. בקיצור, כל אחד דואג אך ורק לתחת של עצמו. אבל באופן פלאי, אנחנו מסתכלים על הסוואנה באפריקה ואנחנו מזהים איזשהו סדר, איזשהי הרמוניה. יש איזשהו שיווי משקל יציב במערכת האקולוגית הזאת. ואף על פי שכל אחד ואחד מהיצורים בסוואנה דואג אך ורק לאינטרסים של עצמו, זה נראה כאילו איזשהי יד נעלמה סידרה את מה שקורה שם, כאילו אלוהים התערב שם ועשה שם סדר. אבל אף אחד לא עשה שם סדר, זה פשוט נוצר לבד. ומעבר לזה, ברור לכל אחד ואחד מאיתנו שאם בן אדם היה צריך לביים את הסצנה הזאת בסוואנה, עם כל האריות והצבאים והעצים, אז זה לא היה יוצא טוב. זה היה נראה בערך כמו איזשהו גן חיות, או שהיה יותר מדי זברות, והאלה היו נכחדים, היה שם בלגן, משהו לא היה עובד כמו שצריך. זאת אומרת שמתכנן מרכזי, לא משנה כמה הוא מוכשר, לא היה מצליח לעשות את מה שאותה יד נעלמה מצליחה לעשות.
וזה בדיוק, אבל בדיוק, מה שאדם סמית מנסה להגיד על הכלכלה. הוא אומר שאם הסנדלר ידאג לעצמו והחייט ידאג לעצמו והסוחר ידאג לעצמו, אז הדברים יפעלו בצורה יותר הרמונית ויותר טובה. באופן די מפתיע, ההשוואה שעשיתי בין מערכות אקולוגיות ותורת האבולוציה למערכות כלכליות היא לא מקרית. כי דרווין בעצמו התבסס על מודלים כלכליים בפיתוח תורת האבולוציה. זה נשמע מוזר, אבל האבולוציה התבססה על מודלים כלכליים, ולא המודלים הכלכליים התבססו על האבולוציה. אבל זאת באמת כוכבית לא קשורה.
ועכשיו נחזור לאותה יד נעלמה. אז אמרנו שהיד הנעלמה קובעת שאנשים שדואגים לאינטרסים של עצמם יובילו לרווחה כללית גבוהה יותר מאנשים שמישהו מנהל אותם, לצורך העניין המדינה. עכשיו, אם שמתם לב, או לא שמתם לב, יש איזשהי הנחת בסיס מאחורי אותה יד נעלמה, שאי אפשר להתעלם ממנה. הנחה זו נקראת הנחת הרציונליות, והיא טוענת שאנשים דואגים קודם כל לאינטרס של עצמם, והם תמיד מנסים למקסם את התועלת שהם משיגים.
זאת אומרת, שלפי היד הנעלמה, אני לא סתם בן אדם שעושה כל מיני דברים, לפעמים חכמים, לפעמים טיפשיים, לפעמים אקראיים לחלוטין, אלא אני בן אדם שפועל באופן רציונלי ותמיד עושה דברים שמקדמים אותו וגורמים לו להשיג יותר תועלת.
ההנחה הזאת מעט בעייתית, וכלכלנים מודעים לזה. למה היא בעייתית? בגלל שאנחנו מכירים את עצמנו, ואנחנו יודעים שהרבה פעמים אנחנו פועלים באופן לא רציונלי ובאופן טיפשי ומטומטם. אבל נשים את זה רגע בצד, ונתרכז בטיעון הכללי.
יש לנו את עיקרון היד הנעלמה, והוא מבוסס על הרציונליות של הפרטים, זאת אומרת שכל אחד רודף אחר התועלת האישית שלו. ואמרנו, שלפי היד הנעלמה זה שכל אחד מהאנשים ירדוף אחר התועלת האישית שלו, יגרום לרווחה כללית גדולה יותר לכל החברה. ועכשיו כדאי לדבר על החלק הזה.
אז מה זה בעצם אומר שהחברה זוכה ברווחה גדולה יותר? איך מודדים רווחה? אז יש כל מיני דרכים שונות למדוד בהן רווחה. אפשר לעשות סקרים ולשאול אנשים מה שלומם. אפשר גם לספור את הכסף שיש לכל בן אדם, אבל כסף הוא מדד בעייתי בגלל שהוא מאוד יחסי. ולכן כלכלנים לרוב מודדים רווחה בעזרת תוצר. זאת אומרת, סך כל המוצרים והשירותים שנמצאים בשוק מסוים. ואת אותו תוצר מודדים בכסף, זאת אומרת שלכל שירות או מוצר יש איזשהו שווי כספי ואז סוכמים את הכל וזה התוצר. נגיד כשרוצים למדוד תוצר של מדינה, משתמשים בדרך כלל במדד שנקרא תוצר מקומי גולמי, או תמ"ג. וכשרוצים לדבר על האם כלכלה היא טובה או גרועה, בדרך כלל משתמשים במונחים כמו צמיחה, שזו עלייה בתוצר, או מיתון, שזה דשדוש בתוצר, נגיד קיפאון או ירידה בתוצר אפילו.
אז איך הגענו לשיח הזה על תוצר? בגלל שדיברנו על איזשהו מדד שמודד רווחה כלכלית. והיד הנעלמה אומרת שאם כל אחד ידאג לאינטרס של עצמו, אז התוצר, או הרווחה הכלכלית, יהיו גדולים יותר מבמצב אלטרנטיבי.
ועכשיו נשתמש בביטויים של אנשים. מה שאנחנו בעצם אומרים פה, זה ששוק חופשי, או שוק קפיטליסטי, יוביל לתוצר יותר גבוה למדינה, או שפשוט יהפוך את המדינה ליותר עשירה.
חשוב לציין, ומתנגדי הקפיטליזם מציינים את זה כל הזמן, שזה שהמדינה עשירה יותר לא אומר שום דבר על מצב האזרחים, זה לא אומר שום דבר על השוויון במדינה הזאת ועל דברים כאלה, אבל זה כן אומר שלמדינה יש תוצר יותר גבוה.
יפה. אז עד עכשיו דיברנו על היד הנעלמה ועל רציונליות, ועל איך השוק החופשי מוביל לזה שלמדינה יהיה תוצר יותר גבוה. אבל כל הדברים הללו הם לא העקרונות הקפיטליסטיים היחידים.
עיקרון נוסף, שהוא גם סוג של נגזרת של היד הנעלמה ושל החופש הכלכלי, הוא שמחירים וכמויות נקבעים אך ורק בשוק החופשי, ונסביר מה זה אומר.
אז קודם, כשדיברתי על היד הנעלמה, השוויתי את המצב הכלכלי לאיזשהי מערכת אקולוגית, ובמערכת האקולוגית הזאת יש שיווי משקל. עכשיו, אותו שיווי משקל מושפע מהפרטים השונים שנמצאים באותה מערכת אקולוגית. אם אנחנו מדברים על הסוואנה, אז זה האריות והג'ירפות, אבל כשאנחנו מדברים על השוק החופשי, אנחנו מדברים על מוכרים וקונים. ואותם מוכרים וקונים קובעים בעצם את מנגנון הביקוש וההיצע, שקובע את הכמויות ואת המחירים של המוצרים בשוק.
האינטואיציה מאחורי מנגנון הביקוש וההיצע היא די פשוטה, ובדרך כלל נהוג להראות אותה בגרף שמציג שתי עקומות שונות, עקומה של ביקוש ועקומה של היצע. עקומת הביקוש מבוססת על רצונות האנשים, אם הרבה אנשים רוצים לקנות את אותו מוצר, אז הביקוש אליו עולה. ובהתאם, אם לאנשים ירד ממוצר כלשהו, אז הביקוש שלו יורד.
הצד של ההיצע פועל בהיגיון די דומה, רק שמי שמשפיע עליו הם לא הצרכנים, אלא היצרנים. אם היצרנים מייצרים הרבה ממוצר מסוים, אז ההיצע שלו עולה, ואם הם מייצרים פחות מאותו מוצר, אז ההיצע יורד.
מה זה אומר שביקוש של מוצר מסוים עולה או יורד, או אותו דבר בהקשר של היצע? זה יכול להגיד הרבה מאוד דברים, וזה תלוי בסוג המוצר, ובגמישות שלו, ובעוד הרבה מאוד דברים אחרים שכלכלנים מתעסקים איתם, אבל אם נלך לדוגמה הכי קלאסית והכי פשוטה, אז ברגע שביקוש למוצר מסוים עולה, אז המחיר שלו עולה והכמות שנמכרת תעלה, וברגע שהיצע של מוצר מסוים עולה, אז הכמות שלו תעלה, אבל המחיר דווקא ירד. יש שם כל מיני משחקים כאלה, אבל זה פחות או יותר ההיגיון.
מה הסיפור של כל מה שאמרתי עכשיו? למה זה מעניין ולמה זה קשור לקפיטליזם? אז זה קשור לקפיטליזם כי בשוק חופשי, המנגנון שקובע את המחירים והכמויות, הם האנשים שנמצאים בשוק, ולא אף אחד אחר. לא המדינה אומרת לנו כמה לקנות, ומה לקנות, ולא באיזה מחיר לקנות. כל הדברים הללו נקבעים רק בשיווי משקל של ההתנהגויות השונות של כל האנשים בשוק. וזה עיקרון מוזר ולא מאוד אינטואיטיבי. תחשבו על זה. זה בעצם אומר שהמוכר במכולת שלכם לא באמת יכול לקבוע את המחירים בעצמו, כי הוא קובע את המחירים בהתאם למחירים שכל שאר האנשים קובעים בהתאם לרצונות הצרכנים. זה נשמע מוזר ונשמע גם מאוד באוויר, אבל ככה זה עובד, וזה מה שהקפיטליזם אומר.
עכשיו, כל סטודנט בשנה א' בכלכלה שיקשיב לפרק הזה יגיד לי, "על מה אתה מדבר, יובל? אתה מבלבל את השכל. כל מה שאמרת לנו זה יסודות של מיקרו-כלכלה. זה בכלל לא קפיטליזם." אז אותו סטודנט בשנה א' צודק. באמת דיברתי איתכם עכשיו על העקרונות של מיקרו-כלכלה פחות או יותר. אבל העקרונות שדיברתי עליהם הם גם העקרונות שמאחורי הקפיטליזם. וככה אנחנו מבינים שעקרונות הקפיטליזם ועקרונות הכלכלה המודרנית הם אותם עקרונות. והכלכלה שאנחנו מדברים עליה היום, והכלכלה שלומדים באוניברסיטה, היא אך ורק כלכלה קפיטליסטית. אין כלכלה אחרת.
ולכן, כשאנחנו מדברים על עקרונות כמו רציונליות, והיד הנעלמה, ומקסום תועלת, ומנגנון המחירים, אז אנחנו מדברים על עקרונות הקפיטליזם ועל עקרונות הכלכלה המודרנית, כי זה פשוט אותו דבר. אבל זה לא תמיד היה ככה, ואני רוצה לדבר על התקופה של לפני הקפיטליזם, ולדבר על ההתפתחות של הרעיון הזה.
אז עכשיו, בואו נדבר על ההיסטוריה של הקפיטליזם.
[מעברון מוזיקלי]
כשמדברים על ההיסטוריה של הקפיטליזם, מדברים בעצם על שני דברים שונים. מצד אחד, מדברים על ההיסטוריה של הכלכלה החופשית, לצורך העניין, ומצד שני מדברים על ההיסטוריה של המחשבה הכלכלית, זאת אומרת הרעיון הקפיטליסטי. ובאמת בחלק הזה אני הולך לזגזג בין שני הנושאים האלה כל הזמן.
ועכשיו, בואו נדבר קצת על היסטוריה.
מתי התחיל כל הסיפור הזה של מסחר בין בני אדם? אז סביר להניח שמסחר מוגבל הוא עתיק פחות או יותר כמו האנושות עצמה. מישהו אחד מכין צמיד והוא מחליף אותו בגרזן. אבל מסחר יותר מפותח, ממש סחר חליפין, התחיל ברגע שלבני אדם היה עודף, וכנראה שזה קרה ברגע שהתחילה המהפכה החקלאית. אנשים גידלו יותר אוכל ממה שהם היו צריכים, והתחילו להיות להם עודפים.
ואם אנחנו מתקדמים כבר לתקופות יותר מאוחרות, כמו תקופה של העת העתיקה, תקופת הברונזה והברזל, אז אנחנו נתקלים במסחר הרבה יותר מפותח. היו אומות שלמות שעסקו במסחר, כמו הפיניקים, שסחרו בים התיכון, או עמי המדבר, כמו הנבטים והאדומים, שסחרו בדרך הבשמים. ואלו דוגמאות מוכרות שהיו באזור שלנו, כמובן שהיו סוחרים ועמים סוחרים בכל העולם.
עכשיו, אני רוצה שתזכרו את הדוגמה של הפיניקים, כי זו דוגמה שנחזור אליה. אני אתן לכם קצת רקע היסטורי, מדובר בעם שחי בלבנון המודרנית, והוא סחר בכל הים התיכון. והיתרון היחסי שלהם היה שהם ידעו להפיק בדים בצבע ארגמן, בדים שהם הפיקו מסוג של חילזון שחי בים, חילזון הארגמון. בקיצור, תזכרו את הפיניקים ואת היתרון היחסי שלהם.
עכשיו, אם אנחנו מדברים על העולם העתיק, רובו לא התנהל בצורה הקפיטליסטית שאנחנו מכירים היום. רוב האוכלוסייה בעולם הייתה אוכלוסייה כפרית-חקלאית, וכנראה שרובם היו סוג של כלבויניקים, שגידלו את כל הדברים של עצמם ואולי עסקו באיזשהו מסחר מוגבל בתוך הכפר שלהם. כן היו מערכות כלכליות כלשהן, ואימפריות שונות וממלכות שונות הטביעו מטבעות ועסקו בסחר חליפין בצורה די אינטנסיבית, כמו שדיברנו על הפיניקים והנבטים. אבל לדבר על שוק חופשי וסחר חופשי בימים האלה, זה פשוט לא נכון. זה לא היה המצב. ממש לא בטוח שמנגנון המחירים שדיברנו עליו בחלק הקודם התקיים באותה תקופה. כמו כן, כשאתה חי בכפר קטן, ואתה לא מכיר הרבה אנשים, אז כל הסיפור הזה של היד הנעלמה לא ממש עובד, כל אחד באמת צריך לעשות את הכל בעצמו. ומעבר לכך, אף אחד לא אמר שלא היה פשוט אלימות ודיכוי שמנעו סחר חופשי אמיתי. יכול להיות שהיית סוחר ממולח, אבל למישהו אחר הייתה חרב גדולה והוא היה לוקח לך את כל הרכוש. בקיצור, לא היה מאוד כיף לחיות בעת העתיקה.
ואם נלך קדימה, לתקופה קצת יותר מאוחרת, תקופת ימי הביניים, נגיע אפילו למשטר כלכלי יותר מפוקפק, ואני מדבר כמובן על המשטר הפיאודלי. המשטר הפיאודלי הידוע לשמצה היה מערכת כלכלית, והמערכת הכלכלית הזאת הייתה מבוססת אך ורק על היררכיה ודיכוי. מה קרה שם? בעיקרון, היה את פשוטי העם, נקרא להם אריסים וצמיתים, והם עבדו בשביל האצילים, עיבדו את האדמה שלהם ושירתו אותם. כמובן שיש המון בעיות מוסריות עם משטר כזה, אבל בואו נדבר על הבעיה הכלכלית שעומדת בבסיס המשטר הזה.
אז הבעיה הכלכלית הכי הכי גדולה היא שבני אדם לא יכולים למקסם את התועלת שלהם, אם הם יודעים שהם לא עובדים בשביל עצמם. זאת אומרת שלא משנה כמה קשה הם יעבדו, הם ישארו באותו מצב. דבר זה סותר את כל ההיגיון הקפיטליסטי, ומונע את קיום היד הנעלמה. ולכן ממש אי אפשר לדבר על קפיטליזם באותה תקופה.
וככה אנחנו ממשיכים, עד המאה ה-16. ובמאה ה-16 קרה דבר גדול, שדיברתי עליו גם בפרק הקודם, אני מדבר כמובן על הרפורמציה הפרוטסטנטית.
הראשון שחיבר בין הרפורמציה הפרוטסטנטית לקפיטליזם היה מקס ובר, ואפשר להבין באמת את החיבור הזה. הרפורמציה הפרוטסטנטית הובילה לגל של אינדיבידואליזם בעולם, כי היא ניתקה את האל מהכנסייה, וברגע שמנתקים את האל מהכנסייה, אז המשטר הפיאודלי נהיה פחות רלוונטי, כי הוא מבוסס על היררכיה שבראשה נמצאת הכנסייה.
התפיסה הפרוטסטנטית גם קידשה את העבודה, ומכאן גם את זכות הקניין. הדברים הללו היו הכרחיים לקפיטליזם, שעד אז לא יכל לצמוח. אך אותו שינוי רעיוני לא היה השינוי היחיד שהתקיים באותה תקופה. אנחנו מדברים על סוף המאה ה-16 תחילת המאה ה-17, ובאותה תקופה החל גם הקולוניאליזם האירופאי. אי אפשר באמת לעשות פרק ב"חור בהשכלה" בלי להגיד לפחות פעם אחת את המילה קולוניאליזם.
אז הממלכה הקולוניאליסטית הכי קפיטליסטית שהתקיימה באותה תקופה, היו ההולנדים, ולא במקרה הם גם היו פרוטסטנטים.
הקולוניאליזם ההולנדי התנהל בצורה מאוד שונה מהקולוניאליזם הספרדי והפורטוגלי שקדמו לו. עד ההולנדים, הגישה הכלכלית שאימצו האימפריות הקולוניאליסטיות, ספרד ופורטוגל, הייתה מרקנטיליזם. גישה זו האמינה שמדינה עשירה יותר תהיה מדינה שצברה יותר הון, זאת אומרת הון פיזי, זהב וכסף, ולכן הפורטוגלים והספרדים עסקו בעיקר בביזה של האימפריות שאותם הם כבשו, כמו האצטקים והאינקה. מיותר להגיד, שאם אתה צובר הרבה מאוד זהב וכסף ואתה לא עושה איתו כלום, אז אתה לא מפתח את המדינה שלך, אבל הם לא חשבו ככה באותה תקופה.
ולכן, באופן פרדוקסלי, המרקנטיליזם הוביל ליצירה של מדינות שיש להן הרבה מאוד זהב וכסף, אבל בפועל הן מדינות עניות. ספרד ופורטוגל היו נחשבות לאימפריות מיושנות ולא מתקדמות, ולכן הן גם קרסו עם הזמן.
בניגוד להם, ההולנדים תמכו בגישה של מקסימום סחר, ואפשר להגיד שההולנדים כמעט והפריטו את המפעל הקולוניאליסטי שלהם. איך זה הגיוני? הם הקימו חברה שקראו לה "חברת הודו המזרחית ההולנדית". מה הסיפור של החברה הזאת? מדובר בתאגיד בינלאומי עצום שההולנדים הקימו. במונחים ריאליים, מדובר בחברה הכי גדולה שקמה אי פעם. יותר גדולה מגוגל, מיקרוסופט ואמזון ביחד. ולא רק זה, מדובר בתאגיד הבינלאומי המודרני הראשון בעולם. חברת הודו המזרחית ההולנדית הנפיקה מניות, והיא בפועל הייתה בבעלות הציבור, בבעלות בעלי המניות. רוב החברות המודרניות בעולם מבוססות בדרך כזו או אחרת על המבנה הארגוני של הודו המזרחית ההולנדית.
רגע, אבל איך זה קשור לקולוניאליזם? מה החברה הזאת עשתה?
אז באופן רשמי, חברת הודו המזרחית ההולנדית עסקה בסחר תבלינים. אבל באופן לא רשמי, החברה הזאת עסקה במסחר עבדים, היא הקימה מושבות הולנדיות בכל העולם, באפריקה, באינדונזיה, בהודו, ואפילו היו שם מחלקות מסחר ופיתוח, שהעסיקו כל מיני מדענים, בין היתר את קארל פון לינה, מהפרק על טקסונומיה, ואת מגלה הארצות ינסון, שגילה את אוסטרליה. בקיצור, חברת "אפל" על סטרואידים פלוס צבא פרטי.
המסחר ההולנדי הראה לעולם איך עושים קפיטליזם כמו שצריך, לפני שמישהו בכלל חשב על המילה הזאת, או ידע מה זה אומר.
אבל גם חברת הודו המזרחית ההולנדית נסגרה לבסוף והולאמה על ידי המדינה. הדבר הזה קרה בגלל מלחמה בין הולנד לבריטניה. ובאותה תקופה, פעל בבריטניה אדם שכבר הזכרנו את השם שלו, קוראים לו אדם סמית.
סמית היה פילוסוף סקוטי, שאהב לעסוק בנושאים שהיום היינו מגדירים אותם בתור מוסר ופסיכולוגיה. ותוך כדי הוא גם המציא את הכלכלה המודרנית, ופחות או יותר נחשב לאבי הקפיטליזם. כבר דיברתי על רעיון היד הנעלמה שסמית הגה, ולכן לא נתעכב על סמית יותר מדי, רק נגיד שהוא דיבר גם על עוד דברים, כמו על סחר חופשי, והוא בכללי באמת המציא את הקפיטליזם, למרות שהוא עוד לא נתן לו את השם הזה.
לאחר אדם סמית, הקפיטליזם הפך להיות שיטה יותר ויותר דומיננטית. שיטה זו קיבלה גם חיזוק משמעותי מהמהפכה התעשייתית שבדיוק החלה באותה תקופה. כי רק עכשיו היה לאנשים באמת עודף, כי היצור הפך להיות מאוד מאוד יעיל. וכאמור, עודף מוביל לסחר.
מי שעוד פיתח וקידם את השיטה הקפיטליסטית היה דיוויד ריקרדו, שפעל לאחר אדם סמית, גם באימפריה הבריטית. ריקרדו לקח את הרעיון של היד הנעלמה והלביש אותו על סחר בין מדינות. ולעיקרון זה הוא הוסיף את העיקרון של היתרון היחסי, שלכל מדינה יש. לא ניכנס לעומק הקונספט הזה ולכן אני אפשט אותו, ואזכיר שדיברנו על הפיניקים, והם ידעו הרי לייצר בגדי ארגמן מאותו חילזון, אם אתם זוכרים. אז בואו נגיד שלפיניקים היה יתרון יחסי, וכנראה שגם יתרון מוחלט, על ייצור בגדי ארגמן, ולכן הם יכלו לסחור בהם בצורה שתיטיב עמם. מהדוגמה המאוד פשטנית הזאת אפשר להגיד שהתמקצעות היא דבר קריטי בעולם הקפיטליסטי, והיא נותנת לך באמת יתרון שתוכל אחרי זה להשתמש בו.
הרעיונות של ריקרדו שתמכו בסחר חופשי ובקפיטליזם בינלאומי הובילו לאימוץ מוגבר של השיטה הקפיטליסטית ולזניחה כמעט מוחלטת של המרקנטליזם.
במהלך אמצע המאה ה-19, הקפיטליזם והתיעוש כל כך שגשגו שכבר הם התחילו לקבל תגובות נגד, ותגובת הנגד המפורסמת ביותר היא של קרל מרקס, מייסד הסוציאליזם, או הקומוניזם. בגלל שזה פרק על קפיטליזם, אני לא אדבר על הגותו של מרקס, אני רק אגיד שהוא כנראה האחראי המרכזי למושג "קפיטליזם" מבחינת השם, כי זה המושג שהוא השתמש בו בספרו "הקפיטל".
מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 יש לנו קפיטליזם, שהוא כבר די דומה למה שאנחנו מכירים היום. ואפשר לציין את תרומתם של כמה אנשים נוספים, שהוסיפו עוד לספרות הקפיטליסטית. יש לנו את מרשל, שהוא פחות או יותר הבן אדם שהכניס את כל התפיסה הקפיטליסטית הכלכלית לנוסחאות ולגרפים כמו שאנחנו מכירים, ביקוש והיצע וכאלה. יש לנו את קיינס, שנחשב למייסד של אסכולת המקרו-כלכלה, ואת פרידמן, שבא יותר מאוחר ויצא נגד רעיונותיו. ואם כבר הזכרתי את פרידמן, אז פרידמן הרבה פעמים ידוע יותר בתפיסותיו הניאו-ליברליות, או הליברטריאניות, מבאמת הגותו הכלכלית.
ועד עכשיו באמת השתדלתי להימנע מלהיכנס לתוך האידיאולוגיה והקפיטליזם, והתעסקתי יותר בעקרונות ובהיסטוריה, אבל נראה לי שהגיע הזמן לצלול פנימה.
אז בואו נמשיך וניכנס לתוך הבלאגן הגדול שהוא קפיטליזם ואידיאולוגיה.
[מעברון מוזיקלי]
בחלק זה, שיעסוק באידיאולוגיה, אני רוצה להשתמש בנשק הסודי שלי, והוא התשובות של חברי קבוצת הפייסבוק של "חור בהשכלה".
אז השאלה ששאלתי את הגולשים הייתה "מהו קפיטליזם?", וקיבלתי כל מיני תשובות. אני רוצה להשתמש בתשובה של נמרוד, שטען שקפיטליזם הוא המנגנון הכלכלי הכי גרוע שקיים, פרט לכל האחרים שנוסו.
מה שמעניין בתשובתו של נמרוד, היא שהוא התייחס לקפיטליזם בתור מנגנון כלכלי, וככה אני התייחסתי באמת לקפיטליזם במהלך כל הפרק. אבל זו לא הגישה היחידה שקיימת, וכנראה שזאת גם לא הגישה הנפוצה. יונתן, לדוגמה, התייחס לקפיטליזם בתור תפיסת עולם חברתית, ואילו ידין התייחס לקפיטליזם בתור שיטה כלכלית שמאמינה בכל מיני דברים ומקדשת כל מיני עניינים. זאת אומרת, שזה לא רק מנגנון כלכלי, כמו שנמרוד אמר, וזה לא רק תפיסה חברתית, כמו שיונתן אמר, אלא שילוב בין השניים.
אז מה זה קפיטליזם? האם זו מתודולוגיה? האם זה סט כלים? או שזו אידיאולוגיה, סט ערכים?
התשובה חייבת להיות גם וגם, כי אם אנשים חושבים שקפיטליזם היא אידיאולוגיה, אז היא כנראה אידיאולוגיה.
אבל שווה רגע לחשוב על הקשר והיחס בין אותה מתודולוגיה ושיטה כלכלית שדיברנו עליה בכל החלקים הקודמים, לבין האידיאולוגיה הקפיטליסטית ומה היא.
הטענה האישית שלי, היא שקפיטליזם הוא סט שלם של אידיאולוגיות, שאפשר לדבר על כל אחת מהן בנפרד, אבל כולן משתמשות בעקרונות הכלכליים של הקפיטליזם, המתודולוגיה.
אז איזה אידיאולוגיות, או תפיסות חברתיות, אפשר להתייחס אליהן בתור קפיטליסטיות?
אז מצד ימין אפשר לזהות כל מיני תפיסות קפיטליסטיות שמקדשות את החירות ואת חוסר ההתערבות של המדינה. התפיסה שמייצגת את הגישה הזאת בצורה הטובה ביותר היא התפיסה הניאו-ליברלית. תפיסה זו משלבת את העקרונות הליברטריאניים יחד עם הגישה הקפיטליסטית.
מהצד השני, שהוא כנראה צד שמאל, אפשר לדבר על תפיסה שנקראת סוציאל-דמוקרטיה. תפיסה זו משתמשת בעקרונות הקפיטליסטיים, אבל מנסה להשיג דרכם שוויון.
רגע, רגע, רגע, איך אני יכול בכלל לדבר על סוציאל-דמוקרטיה בתור סוג של קפיטליזם? הרי מדובר בשני הפכים מוחלטים, לא ככה? אז לא בדיוק. אולי אתם זוכרים משיעורי האזרחות שלמדנו, על שני ערכים סותרים, חירות ושוויון. וכשאנחנו מדברים על חירות ושוויון, אנחנו מדברים על איך אנחנו רוצים שהחברה שלנו תיראה. האם אנחנו רוצים שהחברה תהיה יותר חופשית, או יותר שוויונית, בהנחה שבאמת שניהם סותרים.
העקרונות הקפיטליסטיים, וזה לא משנה אם זה רציונליות או היד הנעלמה, לא אומרים לנו שום דבר על תפיסה ערכית. מה שהם כן יכולים לעשות, זה להראות לנו איך להגיע לחברה הזאת, כי מדובר בכלים פרקטיים. הקפיטליזם יכול להגיד לנו איך להגדיל את התוצר, ואולי הוא יכול להגיד לנו מה יקרה אם נעלה מיסים, או אם נחלק כסף לעניים, או מיליון דברים אחרים. אבל הוא לא יכול להגיד לנו מה אנחנו רוצים לעשות. הוא יכול להגיד לנו רק את האיך.
לדוגמה, יש מדינות שסבורות שהשוק החופשי הוא הדרך הכי טובה להשיג דווקא שוויון. למה? כי בעזרת השוק החופשי אנחנו מגדילים את התוצר של המדינה, ואז אנחנו נעלה את המיסוי ונחלק את הכסף מחדש. זאת אומרת שסוציאל-דמוקרטיה היא אידיאולוגיה קפיטליסטית, בגלל שהיא חושבת שסוציאליזם קלאסי, נגיד כמו שהיה בברית המועצות, הוא לא יעיל. ולכן, אם אנחנו רוצים להשיג שוויון, עדיף שנעשה את זה בצורה של סמית והיד הנעלמה.
רגע, אבל דיברתי על העלאת מיסים, זה הרי משהו מאוד לא קפיטליסטי. גם התערבות המדינה היא משהו מאוד לא קפיטליסטי, לא ככה?
אז בואו נדבר על זה.
אדם סמית עצמו חשב שהמדינה יכולה להתערב בכל מיני דברים, והיא צריכה לספק שירותים בסיסיים, כמו ביטחון וחינוך ודברים כאלה. מעבר לכך, כלכלנים רבים, כלכלנים קפיטליסטיים כמובן, יגידו לכם שהמדינה היא הרבה פעמים הכרחית בכל מה שקשור לקיום של קפיטליזם. למה? בגלל שהמדינה כופה סדר, ובלי סדר ובלי חוקים מסודרים, אי אפשר לעשות עסקאות. אם אתה לא יודע שהעסקה שלך תתבצע, אז לא תוכל באמת למקסם את התועלת שלך. ובאותה מידה, זה לא משנה שיש לך זכות טבעית לקניין, אתה צריך שהמדינה תשמור על הזכות הזאת.
ולכן, זה לא מאוד מפתיע שהקפיטליזם מתפתח ביחד עם מדינות הלאום המודרניות, כי בלי מדינה, קשה מאוד לעשות קפיטליזם.
המדינה גם יכולה לתמוך בקפיטליזם, בכך שהיא תאפשר לשוק להיות שוק באמת תחרותי, זאת אומרת, למנוע כשלי שוק. כמו במקרים של מונופולים וקרטלים ומונופולים טבעיים, וכל מיני מושגים כלכליים כאלה, שאני לא אלאה אתכם בהם.
אבל, ויש אבל, כמובן שהמדינה גם יכולה להיות גורם מאוד שלילי בעולם הקפיטליסטי ובשוק. המדינה יכולה להטיל מיסים שפוגעים בתוצר הכללי, והמדינה יכולה לעשות החלטות מטומטמות שפוגעות בתחרות, או פוגעות בתמריצים של העובדים לעבוד, ויש אין ספור דברים שהמדינה היא שלילית כביכול. ולכן, היחס למדינה בקפיטליזם הוא לא מאוד ברור. המדינה יכולה לעודד תחרות, והמדינה יכולה לפגוע בתחרות. היא יכולה ליצור שוויון, והיא יכולה ליצור חוסר שוויון. השאלה היא, מה אתם רוצים.
ומכאן, אפשר לעבור ולדבר על הקשר שבין קפיטליזם לחירות. ותגובתו של אורי סמואל בדף הפייסבוק, מסכמת את הנקודה הזאת היטב. אורי טוען שהקפיטליזם היא שיטה כלכלית שעושה עוול לחירות, בגלל השימוש האינסטרומנטלי שהיא עושה בה. אני מאוד מתחבר למה שאורי אמר, ואני רוצה לפרט על זה.
הקפיטליזם, ואפשר לראות את זה יפה בעיקרון היד הנעלמה של סמית, רואה את החירות בתור משהו שמשרת משהו אחר. אם ניתן לבני אדם להיות חופשיים ולעשות מה שהם רוצים, אז התוצר יגדל.
מה שהקפיטליזם לא אומר, זה שבני אדם צריכים להיות חופשיים, בגלל שחופש זה ערך חשוב, בלי קשר לקפיטליזם, וזה גם לדעתי ההבדל בין ניאו-ליברלים קפיטליסטים לליברטריאנים. אלו רואים את החופש בתור משהו שמשרת את הגדלת התוצר והעשרת המדינה, ואילו השניים פשוט חושבים שבני אדם צריכים להיות חופשיים. הבדל קטן אך משמעותי.
אני מקווה שלא בלבלתי אתכם יותר מדי, אבל אני אסכם את החלק הזה ואגיד שקפיטליזם הוא סט של חוקים כלכליים, ואפשר להלביש עליו איזה אידיאולוגיה שאתם רוצים. אתם אוהבים שוויון, תהיו סוציאל-דמוקרטים קפיטליסטים, אתם אוהבים חירות, תהיו ניאו-ליברלים, אבל הקפיטליזם כשלעצמו הוא לא תפיסה ערכית, אלא מנגנון כלכלי. ואתם יכולים גם לא להסכים איתי, מה שאני אומר זה לא תורה מסיני, זה מה שאני חושב. וזה בסדר, כי יש לי את החירות לחשוב את זה ולהגיד את זה.
וכעת אשים לכם קצת מוזיקת מעברים ואעבור לחלק האחרון של הפרק.
[מעברון מוזיקלי]
החלק הזה הוא המשך ישיר של החלק הקודם, ואני רוצה להתייחס למשהו שאמרתי ממש לפני רגע. אמרתי שקפיטליזם הוא סוג של מצע שעליו אנחנו מלבישים את התפיסות האידיאולוגיות שלנו. והביטוי הזה משקף משהו. הוא משקף שקפיטליזם הפך להיות ברירת המחדל, הדרך היחידה בה כולנו חושבים. ויש סיבה למה הוא הפך להיות ברירת המחדל, כי אנחנו מכירים את השיטות הכלכליות האחרות, וזה לא משנה אם זה פאודליזם או מרקנטיליזם או קומוניזם, אנחנו יודעים שהן מביאות לתוצאות פחות טובות מהקפיטליזם.
וכתוצאה מכל מה שאמרתי עכשיו, הקפיטליזם הפך להיות הנורמה היחידה במאה ה-21. אין לנו שום אלטרנטיבה אמיתית לקפיטליזם. וכשאני אומר עכשיו קפיטליזם, אני מתכוון לקפיטליזם במובן הכי רחב שלו - תרבות הצריכה. ללכת לעבוד מתשע עד חמש, להשיג כמה שיותר כסף, למקסם תועלת, כל הדברים האלה הן תפיסות קפיטליסטיות, שאנחנו לא ממש מצליחים לצאת מהם.
אחד המאמרים הכי מעניינים שקראתי בשנה הראשונה של התואר הראשון שלי, היה מאמר של מרקוזה. במאמר זה, מרקוזה דיבר על האדם החד מימדי, והוא דיבר שם על איך הקפיטליזם הפך אותנו ליישויות שנשלטות על ידי מנגנונים חבויים, שאנחנו בכלל לא שמים לב אליהם. זה אולי נשמע מעט קונספירטיבי, אבל בואו ננסה לרדת לשורש הרעיון הזה.
מה שמרקוזה אומר הוא שמוסדות שונים, זה לא משנה אם זה המדינה, או השוק, או אולי בית ספר, אם אנחנו הולכים לכיוון הפינק פלוידי, גורמים לנו להתנהל בצורה מסוימת. לדוגמה, השוק הקפיטליסטי מאלץ אותי ללכת לעבוד, בגלל שאני צריך כסף בשביל לחיות ובשביל לעשות כל דבר. עכשיו, מה שאמרתי נשמע מאוד בכייני, הרי דיברתי על זה שאני, לצורך העניין, לא רוצה לעבוד, אבל כולם צריכים לעבוד כדי להשיג כסף, ככה פועלים החיים. אין באמת אלטרנטיבה אחרת. אז מה שאני מנסה להגיד, זה שזה לא מדויק שאין אלטרנטיבה, כי הרי בעבר היו אלטרנטיבות, לצורך העניין, אם הייתם חיים בעת העתיקה, לא הייתם הולכים לעבוד כל בוקר, הייתם חיים את החיים שלכם בצורה אחרת. אם הייתם סוחרים פיניקים, כנראה שלא הייתם עובדים nine to five, ולא בטוח שמוסד המשפחה שלכם היה נראה אותו דבר, ולא הייתם שולחים את הילדים שלכם לבית ספר. וזה בסדר גם להגיד שאנחנו מעדיפים את ההווה, אבל להגיד שאין אלטרנטיבה זה פשוט לא מדויק.
מה שאני מנסה להגיד כאן בעצם, היא זה שהקפיטליזם ניצח, הופך את הקפיטליזם להגמוניה תודעתית, זאת הדרך היחידה בה אנחנו מסוגלים לחשוב. אבל אף אחד לא אומר שזאת הדרך היחידה בה דברים יכולים להתנהל.
ולדעתי הנקודה הזאת חשובה, כי היא אומרת שהקפיטליזם הוא לא רק שיטה כלכלית, אלא שהוא גם תפיסת מציאות. זאת אומרת שאנחנו תמיד מסתובבים עם משקפיים של קפיטליזם על הראש. וכמו במשל המערה של אפלטון, זה שאנחנו חושבים שזאת כל המציאות, לא אומר שזאת כל המציאות, ואולי יש תפיסות כלכליות יותר טובות ויותר יעילות, ולא הגענו לקצה. אולי בעתיד יחשבו על הקפיטליזם כמו שהיום אנחנו חושבים על הפאודליזם, בתור שיטה כלכלית לא מאוד טובה, שזה מה שידעו לעשות באותה תקופה.
זהו, נראה לי שחפרתי מספיק והעברתי את הנקודה הזאת איזה שבע פעמים כבר.
בסוף, מה שאני הכי הכי רוצה להגיד זה שפשוט תטילו ספק. תטילו ספק במציאות, תטילו ספק בשיטות כלכליות, תטילו ספק בעובדות, תטילו ספק במה שקריינים בפודקאסטים אומרים לכם. זה הכי חשוב. תשארו סקרנים, ככה תהיו חכמים וטובים יותר.
תודה שהקשבתם לעוד פרק של "חור בהשכלה".
הפרק הזה, הפרק העשירי, הוא הפרק האחרון של העונה הראשונה של הפודקאסט. אני מבטיח שתהיה עוד עונה, ושמדובר בהפסקה, או ירידה לצורך עלייה.
מקווה מאוד שנהנתם מכל הפרקים, ואם נהניתם, תספרו לחברים שלכם, ואם לא נהניתם, אז אתם יכולים לשלוח לי הודעות נאצה בפייסבוק.
תודה רבה לכם, ו… קיץ נעים.
[מוזיקת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentários