מה אתם יודעים על אתיופיה? אני בטוח שאתם יודעים משהו על אתיופיה, אבל תמיד אפשר ללמוד עוד. בפרק השביעי של חור בהשכלה נדבר על הגאוגרפיה ועל הטבע האתיופי, נדבר על הפרה-היסטוריה האתיופית ועל העמים השונים שמרכיבים את הארץ הזו. לאחר מכן נצלול לעומקה של ההיסטוריה האתיופית ונתייחס לממלכות השונות ששלטו שם לאורך השנים. מיד אחר כך הפרק יעסוק באתיופיה המודרנית – בפוליטיקה, בכלכלה ואפילו באוכל. במה עוד הפרק יעסוק? בכברה נגסט – האפוס האתיופי הדתי לאומי ובקשר שלו ליהדות וליהודים. רוצים עוד? רוצים שאפתיע אתכם? מפה לשם הפרק הזה יעסוק גם הרבה בתימן ובתימנים. עדיין לא מספיק גיוון? אז הנה עוד כמה מילים אקזוטיות שעולות במהלך הפרק: קומוניסטים, רסטאפרים, מלכת שבא ומוסוליני. מקווה שזה מספיק מגוון. הפרק על אתיופיה הוא הפרק השני בסדרת הפרקים -ארצות בא' (הראשון היה אוסטרליה).
תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/05/2020.
שלום לכולם וברוכים הבאים לעוד פרק של "חור בהשכלה".
כאן יובל שדה ואני רוצה להזמין אתכם להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו ולעקוב אחר דף הפייסבוק שלנו, שם תוכלו לקבל מידע נוסף על דברים שנאמרו בפרקים ותוכלו להשפיע בעצמכם על התכנים של הפרקים הבאים.
יאללה, בואו נתחיל עוד פרק.
[פתיח מוזיקלי]
את הפרק על אוסטרליה התחלתי בגילוי נאות. הסברתי שאני מאוד אוהב את המדינה הזאת ולכן הפרק אולי יכול להיות לא אובייקטיבי. אז כדאי שאני אעשה את אותו גילוי נאות גם עכשיו. לפני כמה שנים טיילתי באתיופיה - המדינה הזאת מופלאה. הטבע שם מרהיב, האנשים נורא נורא נחמדים. אבל הייתה לי שם חוויה לא כל כך נעימה. טיילתי שם עם עוד חבר ושדדו אותנו באיומי סכין, ואותו גם כייסו יותר מאוחר. ובכללי, היו לנו שם כל מיני תקלויות לא נעימות עם אנשים.
וזה לא הכל, אני גם לא כל כך אוהב את האוכל האתיופי, שזה חטא בפני עצמו. אנשים מאוד אוהבים אינג'רה ואני איכשהו לא כל כך אוהב. אני די בטוח שהדברים הללו לא ישפיעו על הקלטת הפרק, אבל אם אתם מרגישים שאני משום מה לא אובייקטיבי, אז תדעו שזה בגלל שאני לא אוהב אינג'רה.
ועכשיו אדבר על מה שהפרק הזה לצערי לא יכלול. אני לא הולך לדבר כמעט בכלל על יהדות אתיופיה. למה? אני חושב שזה נושא שיכול להיות פרק בפני עצמו, אבל לצערי שלושים ומשהו דקות לא יספיקו לדבר גם על אתיופיה, הארץ והמדינה וגם על יהדות אתיופיה, לפחות לא בצורה שהייתי מרוצה מזה.
אז על מה כן אדבר בפרק? דבר ראשון, אני אתחיל בלדבר על הטבע האתיופי, על הגיאולוגיה ועל בעלי החיים ועל האקלים שנמצאים במדינת אתיופיה. באותו חלק אדבר גם על הפרהיסטוריה של אתיופיה ואדבר על תחילת ההתיישבות האנושית באזור הזה.
לאחר מכן, אדבר על ההיסטוריה האתיופית, על הממלכות ששלטו באזור, על היחסים של אותן ממלכות עם הממלכות השכנות ועם הממלכות באירופה ובמקומות שונים. אחר כך אדבר על אתיופיה המודרנית, אדבר על הכלכלה והפוליטיקה והיחסי חוץ, וגם על האוכל ועל הדמוגרפיה של אתיופיה. ואסיים בכך שאדבר על האתוס האתיופי שקוראים לו "כברה נגסט", אני מקווה שאני מבטא את זה כמו שצריך.
טוב, דיברנו מספיק, נראה לי שאפשר להתחיל לצלול פנימה.
[מעברון מוזיקלי]
ישראלים מאוד אוהבים לדבר על ישראל. חלקם מחמיאים לה יותר, חלקם מחמיאים לה פחות, אבל הם אוהבים לדבר עליה. וכשישראלים מדברים עם זרים על ישראל, בעיקר אם זה אנשים שחושבים לטייל בישראל, הם תמיד מזכירים את זה שישראל היא מדינה קטנה אבל מאוד מגוונת מבחינת אקלים - יש מדבריות, יש את הצפון, ויש אפילו את החרמון שיש בו שלג. אז צר לי לאכזב אתכם, או אותנו, הישראלים, אבל אתיופיה לא רואה אותנו ממטר. יש שם מדבריות ענקיים, ויש שם ג'ונגלים וסוואנות, והרים בגובה יותר מ-4,000 מטר, והרי געש ותופעות מינרליות מוטרפות. בקיצור, גן עדן לחובבי טבע, באמת.
אבל בואו נתחיל מהתחלה וננסה לאפס אתכם על מה זה אתיופיה ואיפה זה על המפה. אז אתיופיה נמצאת בקרן אפריקה, החלק המזרחי ביותר של אפריקה, והיא גובלת בג'יבוטי, סומליה, סודאן, דרום סודאן וקניה. מלבד הגבולות המדיניים וההיסטוריים, אפשר להגיד שלאתיופיה יש גם גבולות טבעיים בגלל שאתיופיה מורכבת משני רכסי הרים מאוד גדולים ומאוד מרכזיים - הרכס הצפוני, שהפסגות הבולטות בו הן הרי הסימיאן, והרכס הדרומי, שהפסגות הבולטות בו הן הרי הבאלה. ההרים האלה כל כך מרכזיים גם כי הם תופסים שטח מאוד גדול מהמדינה, ואתיופיה היא מדינה גדולה - בערך בגודל של צרפת, וגם בגלל שהם פשוט מאוד גבוהים - הפסגות שלהם מגיעות למעל 4,000 מטר. והפסגה של ההר הכי גבוה באתיופיה, ראס דשן, מגיעה ל-4,550 מטרים.
רגע, קוראים לזה ראס דשן, למה השם הזה נשמע מוכר? אולי בגלל שראס זאת מילה באמהרית אבל היא גם מילה בערבית וראס זה ראש, אנחנו מכירים את זה גם בעברית. אנחנו נדבר על זה יותר מאוחר, אבל נראה שאמהרית, ערבית ועברית הן שפות מאוד דומות כי כולן שפות שמיות.
אוקיי, בסדר, יש לנו שני רכסים עיקריים, אבל אם יש לנו שני רכסים כנראה שיש איזשהו עמק ביניהם. ואכן, יש עמק וקוראים לו עמק הבקע הגדול והעמק הזה הוא חלק מהשבר הסורי-אפריקאי. כן, אותו אחד שנמצא בישראל. מפתיע? כנראה שלא ממש, בהתחשב בזה שבביטוי 'שבר סורי-אפריקאי' יש את המילה אפריקה. אז השבר הסורי-אפריקאי ממשיך גם עד לקניה וטנזניה, יותר דרומה. בחלק הדרומי של העמק נוכל למצוא אגמים ענקיים ומלא בעלי חיים כמו היפופוטמים ותנינים, ובכללי, אפריקה כמו בספר. ובחלק הצפוני של העמק, שנוצר בגלל השבר הסורי-אפריקאי, נוכל למצוא תופעות מינרליות מוטרפות במדבר הדנקיל - יש שם מעיינות גופרית עם צבעים פסיכיים של צהוב וירוק שנראים כאילו הם צולמו במאדים. יש שם הרי געש פעילים ובכללי, המדבר שם חם בצורה בלתי רגילה. בקיצור, אפריקה כמו בספר.
אז הסברנו את הגיאוגרפיה, או יותר נכון את הטופוגרפיה, אבל איך האקלים מושפע מאותה גיאוגרפיה? אז כמו שכבר ציינתי, בחלקים העמוקים של העמקים, ובעיקר בחלקה המזרחי של המדינה, נוכל למצוא אקלים מדברי הארדקור, ובחלקים הגבוהים, ההרריים, נוכל למצוא אקלים ממוזג וכמעט אפילו אלפיני. ואם אנחנו רוצים להיות מאוד פשטניים נוכל להגיד שצפון המדינה מזכירה [כך במקור] אקלים שהוא יותר ים תיכוני, בדרום המדינה נוכל למצוא אקלים שיותר מזכיר סוואנות, במזרח המדינה נמצא, כאמור, מדבריות, ואפילו במערב המדינה נמצא יערות טרופיים וג'ונגלים.
בגלל הגיאוגרפיה והאקלים הייחודיים של אתיופיה, שהם באמת מאוד חריגים יחסית לאפריקה, יש שם מגוון זואולוגי מאוד-מאוד רחב וכמות יחסית גבוהה של מינים אנדמיים, מינים שייחודיים רק לאתיופיה. ביניהם אפשר לציין את הזאב האתיופי, שהוא מין בסכנת הכחדה חמורה, ואת ניאלת ההרים, סוג של אנטילופה מגודלת שייחודית אך ורק לאתיופיה. לי היה מזל ויצא לי לראות אותה כשטיילתי בערי הבאלה. אבל בעל החיים האנדמי שהכי מזוהה עם אתיופיה, שאין אף טיול באתיופיה שלא נגמר עם מיליון תמונות שלו, הוא הג'לאדה. הג'לאדה הוא מין של קוף שחי בהרים של אתיופיה, בהרים הגבוהים. הוא נראה כמו בבון רק מאוד-מאוד פרוותי. הם חיים בלהקות, הם מאוד נפוצים, הם לא בסכנת הכחדה וקל מאוד להתקרב אליהם. וגם הם די יפים, הם נראים כמו הכלאה בין בבון לכלב צ'או צ'או. ולכן כל מי שמטייל באתיופיה ומגיע לאזור ההרים כנראה יפגוש אותם.
חוץ מאותם מינים אנדמיים, אפשר למצוא באתיופיה מינים רבים שאנחנו רואים גם בישראל כמו היעל או הראם, ואפשר למצוא באתיופיה גם חיות אפריקאיות פושטיות - נו, אתם מכירים, חיות כמו צ'יטות ופילים ואנטילופות וזברות ותנינים והיפופוטמים וקרנפים, כל החיות הסתמיות ולא מעניינות.
אז אם כבר דיברנו על חיות סתמיות ולא מעניינות, בוא נדבר על החיה הכי סתמית והכי לא מעניינת מכולן - האדם. אז לפני שנדבר על ההיסטוריה של אתיופיה, נדבר על הפרה-היסטוריה של אתיופיה כי לאתיופיה יש מקום מאוד-מאוד חשוב בכל מה שקשור לחקר האדם הקדמון. בשבר הסורי-אפריקאי האתיופי, באותו חלק שאמרנו שהוא העמק שמפריד בין שני רכסי ההרים, מצאו בחפירות את השלדים העתיקים ביותר של מה שאנחנו מכירים היום בתור המין האנושי. והחוקרים מעריכים שבאזור זה התחילה האנושות, משם התפתח האדם מהקוף.
בין היתר, אחד השלדים המפורסמים ביותר של אדם קדמון שקוראים לו לוסי, על שם Lucy in the sky with diamonds, נמצא באותו אזור של העמק האתיופי. השלדים שנמצאו באתיופיה הם מה שנקרא 'החוליה החסרה', אותה נקודה בה הקוף הפך לאדם והפך להיות קוף קצת יותר זקוף עם מוח קצת יותר גדול.
וזה לא הכל, כי אתיופיה נחשבת גם לאחד המקומות הראשונים שבהם מוצאים שרידים של הומוספיאנס שהוא אנחנו, האדם המודרני, והחוקרים סבורים שמאזור זה בני האדם, כמו שאנחנו מכירים אותם היום, התפשטו לשאר העולם.
ועכשיו, נעשה פאסט פורוורד מאוד-מאוד רציני, ונגיע לתקופה של בערך לפני עשרת אלפים שנה, ל-7,000 לפני הספירה. באותה תקופה כבר היו בני אדם בכל מקום, בכל מקום על פני כדור הארץ. ובאותה תקופה גם התחילו להתפתח השפות השונות, והיה לנו כבר קבוצות שונות של שפות - היה את השפות השמיות ואת השפות ההודו-אירופיות, ובאתיופיה של אותה תקופה היו שני סוגים של עמים שדיברו שני סוגים של שפות: השפות האומוטיות והשפות הכושיות.
אני יודע, להגיד השפות הכושיות זה נשמע קצת לא תקין פוליטית אבל זה המינוח המקצועי והוא מבוסס על ממלכת כוש ששכנה בסודאן ועל השם כוש שהוא אחד מבניו של חם, נו אתם יודעים, אח של שם ויפת, הבנים של נוח.
אז באתיופיה הקדומה של לפני כמה אלפי שנים יש לנו עמים שדוברים שפות אומוטיות ועמים שדוברים שפות כושיות, אבל אין לנו עמים שדוברים שפות שמיות. וזה מוזר, כי השפות האתיופיות המודרניות, כמו אמהרית וטיגרית או אפילו געז הן שפות שמיות לחלוטין. אז מה קרה ואיך אפשר להסביר את העניין הזה? התשובה לשאלה הזאת תהיה הפתיח לחלק שמדבר על ההיסטוריה האתיופית ובאופן די מפתיע היא תכלול תימנים. יאללה, בואו נמשיך.
[מעברון מוזיקלי]
זוכרים שהיה מלך שקראו לו שלמה, שלמה המלך? וזוכרים שהיה לו קטע עם איזה בחורה בשם מלכת שבא? אז מה זה בדיוק שבא, ואיך זה קשור לסיפור של אתיופיה? אז ככה, המסורת האתיופית טוענת שמלכת שבא הייתה מלכה אתיופית, ונדבר על הסיפור הזה באמת בסוף הפרק. אבל ההיסטוריה אומרת משהו אחר. מלכת שבא, בהנחה שהיא אכן הייתה קיימת, כנראה הייתה מלכה של ממלכה בשם סְבָא, ממלכה שהייתה קיימת במשך 2,000 שנה באזור תימן של היום. מה לתימן ולאתיופיה? בעיקר קרבה גאוגרפית. מדובר בשתי מדינות שהן מאוד קרובות אחת לשנייה, וכל מה שמפריד ביניהן זה הים האדום, ים סוף.
ממלכת סְבָא הייתה ממלכה של סוחרים ושל יורדי ים, והם היוו נקודת מסחר חשובה בדרך שבין מצרים ואירופה להודו. ובגלל שהם היו השליטים הבלתי מעורערים של ים סוף, הם הרשו לעצמם גם לעבור לצד השני, והם התחילו ליישב חלקים מסוימים באתיופיה ובאריתריאה של היום. ומפה לשם, ממלכת סְבָא הפכה להיות השליטה הבלתי מעורערת באזור הזה ובין היתר היא שלטה בממלכה קטנה באזור של צפון אתיופיה, ממלכה בשם דעמת, הממלכה האתיופית הראשונה.
אנחנו לא יודעים הרבה על הממלכה הזאת אבל אנחנו יכולים להבין ממנה משהו יותר גדול. אנחנו יכולים להבין את ההשפעה של התרבות הסבאית, התרבות של תימן, על אתיופיה וההשפעה הזאת הייתה השפעה עצומה. מבחינה דמוגרפית, הסבאים פשוט היגרו לאתיופיה, כנראה בגלל מלחמות פנימיות שלהם, דבר שהוביל לשינוי דמוגרפי מאוד משמעותי באתיופיה. זה לא סתם שאומרים הרבה פעמים שהאתיופים לא כל כך דומים לשכנים שלהם. הם לא דומים פיזית לסודנים ולאריתראים והסיבה לכך היא שכנראה הם באמת אוכלוסייה אחרת, אוכלוסייה שהגיעה מדרום חצי האי ערב, ומחקרים גנטיים תומכים בהשערה הזאת.
אבל ההשפעה של ממלכת סבא לא הייתה רק גנטית ודמוגרפית אלא גם תרבותית ושפתית. מהשפה הסבאית התפתחה שפת הגעז, השפה האתיופית הקדומה. וחלק מהמיתולוגיות האתיופיות, כמו הקישור עם מלכת שבא, הגיעו כנראה מממלכת סבא ביחד עם המהגרים.
בשלב מסוים ממלכת סבא התחילה להיות פחות ופחות חשובה והתחילה לקרוס, וגם ממלכת דעמת לא שרדה יותר מדי שנים. וככה במשך מאות שנים באתיופיה לא הייתה ממלכה דומיננטית שאפשר לדבר עליה. המצב הזה נמשך עד המאה הראשונה לפני הספירה, ואז הוקמה ממלכה חדשה באתיופיה - קיסרות אקסום.
ועכשיו אתן איזשהו כלל אצבע שרלוונטי לכל ממלכה אתיופית: הממלכות האתיופיות בדרך כלל מאופיינות בעיר בירה מאוד דומיננטית. במקרה של ממלכת אקסום זאת העיר בירה אקסום. אבל אחר כך זה יהיה ערי בירה שונות וזה בדרך כלל מה שמסמל את המעבר מממלכה אחת לממלכה אחרת.
אז בואו נדבר רגע על ממלכת אקסום.
ממלכת אקסום סוג-של החליפה את ממלכת סבא בתור ממלכת המסחר הדומיננטית באזור הזה של ים סוף, והיא הפכה להיות גורם מקשר בין האימפריה הרומית לבין האזורים של הודו. והיא הייתה ממלכה יחסית משמעותית. יש אפילו ציטוט של איזה נביא פרסי בשם מאני שטען שאקסום היא אחת מארבעת הממלכות הגדולות [כך במקור] של העולם לצד סין, רומא ופרס. לא בטוח שזה באמת נכון, כנראה שזה לא נכון, אבל זה מראה כמה היא כן הייתה משמעותית באותה תקופה.
השפה בממלכת אקסום הייתה געז, אותה שפה שהתפתחה מהסבאית, ואחד המאפיינים הכי בולטים של אותה ממלכה הייתה האסטלות הענקיות שהם בנו. מה זה אסטלה? אסטלה זה סוג של מונומנט/עמוד/פסל מאוד-מאוד גבוה שהאקסומים בנו ברחבי האימפריה שלהם. זה קצת מזכיר טוטם אינדיאני באיזשהו מובן.
ממלכת אקסום הגיעה לשיא פריחתה במאה השלישית לספירה. באותה תקופה הם יצאו למסעות כיבוש וחצו את ים סוף וכבשו חלק מהממלכות התימניות בעצמם. הם הטביעו לעצמם מטבעות עם דיוקנאות של המלכים שלהם והיו ביחסי מסחר עם רומא ואחר כך גם עם האימפריה הביזנטית.
ובשנת 333 לספירה, קרה עוד דבר משמעותי בממלכת אקסום - הממלכה האתיופית קיבלה על עצמה את הנצרות והמלך האתיופי התנצר ואיתו כל הממלכה. יש שטוענים שההתנצרות של ממלכת אקסום נבעה מזה שהיא רצתה להיות בקשרי מסחר טובים עם האימפריה הביזנטית, שהייתה הכוח הכי משמעותי באותה תקופה.
רגע, אבל איזה דת הייתה באתיופיה לפני הנצרות? אז לפני זה, בממלכת אקסום היה מיקס של כל מיני דתות. ובהשפעת העמים התימניים הדת הדומיננטית הייתה מה שנקרא פוליתאיזם ערבי, הדתות שהיו באזור חצי האי ערב לפני האסלאם. אבל, וזה החלק המעניין, בממלכת אקסום היו כל מיני אמונות וכנראה שהיה שם [כך במקור] גם השפעה יהודית חזקה על חלק מהתושבים. ובגלל שהיא הייתה נקודת מסחר כל כך חשובה הגיעו אליה כל מיני מאמינים של כל מיני דתות ואפילו מצאו בודהיסטים באותה ממלכה עתיקה, שכנראה הגיעו בעקבות המסחר עם הודו.
בכל מקרה, ממלכת אקסום הנוצרית המשיכה לשגשג עוד כ-400 שנה, עד המאה השביעית לספירה. מה השתנה במאה השביעית לספירה? ובכן, באותה תקופה בחצי האי ערב קמה דת חדשה, דת בשם אסלאם, כנראה ששמעתם עליה. וכתוצאה מהקמת הדת, המאמינים המוסלמים יצאו בגל כיבושים ענקי.
הדומיננטיות החדשה של האסלאם ושל האימפריה הערבית מוסלמית הורידה את קרנה של ממלכת אקסום, והפכה אותה להיות שולית ומבודדת. ממלכת אקסום שרדה עוד כ-200 שנה, אך במאה העשירית היא סיימה את תפקידה ההיסטורי. לא ברור מה חיסל סופית את ממלכת אקסום, אבל המסורת האתיופית מדברת על מלכה בשם יהודית, מלכה יהודיה, שהגיעה עם צבא ושרפה את כל המנזרים ואת כל הכנסיות והחריבה את האימפריה.
הסיפור הזה הוא סיפור די מגניב אבל קצת קשה להוכיח אותו והיסטוריונים לא ממש בטוחים שזה קרה. גם עולות המון שאלות - מאיפה הגיעה יהודית, מה זה הצבא היהודי הזה שהגיע משום מקום? אבל סיפור מגניב.
בכל מקרה, לאחר קריסת ממלכת אקסום, במשך כ-200 שנה, אתיופיה הייתה בסוג של ימי ביניים. תקופה שלא היה שליט יחיד והיה המון-המון בלגן. התקופה הזו נגמרה כשכוח חדש עלה על במת ההיסטוריה. הכוח הזה היה שושלת מלוכה אתיופית חדשה בשם שושלת זאגווה, שטענו שהם הממשיכים הישירים של מלכי אקסום.
אין לנו המון מידע על שושלת זאגווה, אבל מה שאנחנו כן יכולים להגיד זה שעיר הבירה התחלפה ועיר הבירה החדשה של אתיופיה הייתה לליבלה. שמעתם פעם על לליבלה? אם לא, תעשו איזה חיפוש בגוגל כי זאת עיר מדהימה. יש שם דונמים על דונמים של כנסיות שחצובות בסלע, מראה שמזכיר את פטרה, את הסלע האדום, רק שבמקום שזה באמצע המדבר, זה על איזשהו הר באתיופיה.
למה קיסרי שושלת זאגווה חצבו את הכנסיות האלה בסלע? הם טענו שהם ניסו לשחזר את ירושלים, רק באתיופיה. מה לשושלת זאגווה האתיופית ולירושלים? אז מסתבר שתמיד היו איזה שהם נציגים של הכנסייה האתיופית בירושלים, והדבר הזה קיים עד היום, כבר אלף שנה. והקשר הזה לירושלים היה הקשר הפחות או יותר יחיד של אתיופיה לעולם הנוצרי כי אתיופיה הייתה מוקפת כולה במדינות מוסלמיות.
לא ארחיב יותר מזה על שושלת זאגווה. בסוף המאה ה-13 השושלת הזאת סיימה את תפקידה והוחלפה לידי שושלת אחרת, השושלת הסולומונית. שושלת זו שלטה באתיופיה עד שנת 1974, עד לפני 50 שנה. במאות השנים הראשונות בהן שלטה השושלת הסולומונית באתיופיה, זאת אומרת, עד פחות או יותר המאה ה-15, הממלכה האתיופית הייתה עסוקה בעיקר בקרבות מול שכנותיה המוסלמיות. לפעמים היא ניצחה בקרבות, לפעמים היא כבשה איזה עיר, אבל לא היה איזשהו אירוע משמעותי ששווה להתעכב עליו.
דברים התחילו להשתנות בסביבות המאה ה-16 והמאה ה-17. בתחילת המאה ה-16, תחילת תקופת הקולוניאליזם, האירופאים התחילו להסתובב בעולם והתחילו לחפש את עצמם, לחפש מדינות ולחפש משמעות ובעיקר לחפש כסף. ובתקופה זו הכוח האירופאי הדומיננטי ביותר באפריקה היו הפורטוגלים.
הפורטוגלים יצרו קשר עם הממלכה האתיופית בגלל שהם הסתובבו בכל האזור של מזרח אפריקה, ומפה לשם האימפריה הפורטוגלית הציעה את העזרה שלה לאתיופיה, עזרה במלחמה נגד המוסלמים. מה הפורטוגלים רצו בתמורה? הם רצו כסף והם רצו השפעה. איזה סוג השפעה? הפורטוגלים שלחו מיסיונרים ורצו להפיץ את הנצרות באתיופיה. אבל רגע, אתיופיה הייתה כבר נוצרית. מה הקטע?
אז האתיופים הם באמת נוצרים, אבל הם נוצרים אורתודוקסיים, ואילו הפורטוגלים הם קתוליים ולכן הפורטוגלים רצו להפיץ את הנצרות הקתולית באתיופיה. הפורטוגלים לא הצליחו להפיץ את הנצרות הקתולית יותר מדי, אבל זאת לא הנקודה המרכזית. הנקודה היא, שמאותו רגע האירופאים הרגישו יחסית בנוח והתחילו לבחוש בענייניה הפנימיים של אתיופיה. הבחישה הזאת המשיכה עוד כבערך 400 שנה, ואפשר אפילו להגיד שהיא לא הפסיקה עד היום, פשוט הבוחשים השתנו.
במקביל להשפעה האירופאית והפורטוגלית, באתיופיה קמה עיר בירה חדשה, שוב. לעיר הזאת קוראים גונדר וגונדר המשיכה להיות עיר הבירה עד סוף המאה ה-19. אז שנייה, אני אאפס רגע. אנחנו במאה ה-16, יש עיר בירה חדשה, קוראים לה גונדר, והאירופאים מתחילים להתעסק בעניינים הפנימיים של אתיופיה.
אבל גם זה לא הכל, כי באותה תקופה באתיופיה גם התחילה סוג של מלחמת אזרחים - מלחמה בין האמהרים, שהם נוצרים, לבין האורומו המוסלמים. לתקופה הזאת, שהיה בה כל כך הרבה בלגן, קוראים 'זמנה מספנת', או זמן השופטים, והיא קרויה על שם ספר שופטים, תקופה בה אין שליט מרכזי בארץ ולכל שבט יש את המנהיג שלו. התקופה המבולבלת הזאת נמשכה עד המאה ה-19, ושמה אנחנו כבר נכנסים להיסטוריה המודרנית של אתיופיה.
אפשר להגיד שהבן אדם שסיים את התקופה של ה'זמנה מספנת' וכל האנרכיה האתיופית היה קיסר בשם תאודורוס השני. תאודורוס השני עלה לשלטון בכוח בשנת 1855 והתחתן עם אחת מבנותיו של הקיסר האתיופי הקודם. הוא השתלט על הממלכה בכוח צבאי והתחיל לאפס אותה ולהפוך אותה למדינה אחת ולסיים את כל הבלגן שהיה שם קודם.
הוא החל למנות שופטים ובעלי תפקידים אחרים ומושלים שכולם קיבלו משכורת מהמדינה, ובנוסף הוא ניסה לקדם מאוד את כל מה שקשור לתפוצה של ספרים ומיגור האנאלפבתיות באתיופיה. עכשיו, מבחינת רקע היסטורי אנחנו כבר נמצאים באמצע המאה ה-19 ואפריקה נשלטת כמעט כולה על ידי האימפריאליזם של מעצמות אירופה.
למה כמעט כולה? כי אתיופיה הייתה חריגה. היא הייתה מדינה עצמאית בתוך כל הבלאגן האימפריאליסטי - הבריטים שלטו בקניה, שנמצאת מדרום לאתיופיה, והם שלטו גם בסודאן ובמצרים, שנמצאות מצפון לאתיופיה. ולכן, התערבות בריטית בענייניה הפנימיים של אתיופיה הייתה רק עניין של זמן.
ובאמת, בשנת 1868, אחרי איזשהו משבר דיפלומטי בין אתיופיה לבריטניה, הבריטים פלשו עם צבא של 12,000 איש לתוך אתיופיה, צרו על אחת הערים, עיר בשם מגדלה, ותאודורוס השני, המלך, התאבד. אבל למרות ההפסד לבריטניה וההשפלה, אתיופיה לא נכבשה על ידי הבריטים, והיא המשיכה להישאר מדינה עצמאית שמוקפת באימפריאליזם האירופי.
ובשנת 1989 עלה קיסר אתיופי חדש בשם מנליק השני. מנליק כבר ירש מדינה חצי מתפקדת מהקיסרים הקודמים, והוא החליט שהוא הופך אתיופיה לאימפריה.
הוא ייסד עיר בירה חדשה בשם אדיס אבבה, או "הפרח החדש". וחוץ מזה, הוא יצא למסע כיבושים נגד השבטים מסביב והרחיב את הממלכה, ועל הדרך גם שיעבד את חלק מהשבטים והפך אותם לעבדים. כן, עבדים. אנחנו מדברים על תקופה של בערך לפני 120-130 שנה ובאתיופיה היה עבדים [כך במקור].
יחסי הכוחות באותה תקופה במדינה הייתה שהאוכלוסייה האמהרית שלטה על שאר האוכלוסיות, כמו האורומו והטיגרים. מנליק השני לא נלחם רק בשבטים שסביבו והיה לו אויב חדש - האיטלקים, שהתחילו להתעניין בכל מה שקורה במזרח אפריקה והשתלטו על סומליה ואריתריאה. ברצף של קרבות שנודעו בתור המלחמה האתיופית-איטלקית הראשונה האתיופים ניצחו את האיטלקים והשמידו את הצבא שלהם באופן מוחלט. ובכך הם קיבלו אסמכתה רשמית שהם מדינה עצמאית מטעם האירופאים, דבר שממש לא היה ברור באותה תקופה של אימפריאליזם באפריקה.
מנליק השני נפטר בשנת 1916 ונכדו החליף אותו, אך שלטונו של הקיסר החדש לא שרד הרבה זמן והוא הודח על ידי בתו של מנליק, זאודיטו, שהפכה להיות הקיסרית הראשונה של אתיופיה. זאודיטו נחשבה לשליטה שמרנית מאוד ודתית מאוד, ובתקופתה אתיופיה הפסידה נכסים רבים לאיטליה ובריטניה השכנות.
וכאשר גם היא נפטרה בשנת 1930, מי שירש אותה היה האחיין שלה - בחור בשם ראס טפרי מקונן, או היילה סלאסי. היילה סלאסי כיהן כקיסר אתיופיה משנת 1930 עד שנת 1974, והוא דמות מרתקת שאפשר להקדיש לה פרק שלם, וגם לדבר על הרסטאפארים שהאמינו שהוא המשיח, תנועה שהתחילה באופן מפתיע דווקא בג'מייקה.
בתקופת שלטונו של היילה סלאסי, אתיופיה ראתה עליות וראתה מורדות. במלחמת העולם השנייה, אתיופיה נכבשה על ידי איטליה הפשיסטית של בניטו מוסוליני, ולאחר שאיטליה הפסידה במלחמה, היילה סלאסי חזר לשלטון והתחיל לעשות רפורמות של מודרניזציה באתיופיה.
באותה תקופה אריתריאה, שהייתה חלק מאתיופיה לאחר התבוסה האיטלקית במלחמת העולם השנייה, הכריזה על עצמאות מאתיופיה. וככה החלה מלחמה של כ-30 שנה בין אתיופיה לאריתריאה. בתחילת שנות ה-70 היילה סלאסי כבר היה אדם מאוד מבוגר בשנות ה-80 לחייו, ובשנת 1974 התרחשה באתיופיה הפיכה קומוניסטית בתמיכת ברית המועצות.
השלטון הקומוניסטי באתיופיה שרד 17 שנה, עד שנת 91', והוא אופיין בחוסר יציבות ובאלימות קשה נגד אזרחים. ובשנת 91', עם קריסת הגוש הקומוניסטי ברחבי העולם, אתיופיה הפסיקה להיות מדינה קומוניסטית והפכה להיות מדינה דמוקרטית. ועכשיו אפשר לדבר על המדינה האתיופית המודרנית, זאת שקיימת גם היום.
[מעברון מוזיקלי]
באופן רשמי סיימנו לדבר על ההיסטוריה של אתיופיה וסוף סוף אפשר לדבר על ההווה של אתיופיה. אבל החיים לא כאלה פשוטים, וצריך שוב לחזור טיפה להיסטוריה, כי אני רוצה לדבר על למה קוראים לאתיופיה אתיופיה.
אז הסיבה שקוראים לאתיופיה אתיופיה לא שונה מאוד מהסיבה שקוראים למדינות אחרות באפריקה ניגריה, ניז'ר וסודאן. כל השמות הללו מתייחסות [כך במקור] לצבע העור של האנשים שגרים במדינות האלה. צבע העור השחור. ומכך ניתן להבין שהשמות הללו ניתנו על ידי מישהו מבחוץ, ובמקרה של אתיופיה, משמעות השם אתיופיה ביוונית זה "פנים צרובות", כי ככה היוונים ראו את האתיופים, בתור אנשים שחומים עם פנים צרובות. ובשלב מסוים השם הזה פשוט אומץ באתיופיה על ידי האתיופים.
אז אתיופים זה מונח שהובא מבחוץ על ידי היוונים. אבל עכשיו יש אתיופים, במדינה האתיופית המודרנית יש אתיופים, נכון? אז זה חצי מדויק, כי אתיופיה מורכבת מעמים שונים - מאמהרים ומטיגרים ומאורומו, ומשבטים אחרים בכלל שנמצאים במערב ובדרום אתיופיה. והשבטים האלה לא חיים בהרמוניה ועד היום יש התנגשויות בין האמהרים לאורומו ולכל מיני שבטים אחרים.
ובאופן מפתיע, האמהרים, שכביכול שולטים באתיופיה, אפילו לא מהווים את רוב המדינה, והאורומו הם העם הכי גדול באתיופיה. מבחינת הדת, רוב האתיופים הם נוצרים, אבל כ-33% מהאתיופים הם מוסלמים. ויש גם מאמינים של דתות אחרות, ואפילו לא מעט פגאנים באתיופיה, בעיקר בשבטים שמדרום המדינה ובמערב המדינה.
ואם אני כבר מדבר על שבטים, אז איך נראים החיים באתיופיה? האם החיים הם עירוניים או כפריים? או בקיצור, איך הכלכלה האתיופית? אז באופן מפתיע, ואני לא ציני, זה באמת הפתיע אותי, אתיופיה נחשבת לכלכלה די מפגרת אפילו בהקשר האפריקאי. התמ"ג לנפש האתיופי הוא בערך 2,000 דולר לשנה, וזה ממקם אותה במקום מאוד גרוע מבחינת דירוגים עולמיים - 166 בעולם ו-35 ביבשת אפריקה. מה זה אומר בפועל? שהאתיופים מאוד עניים.
אבל, וזה אבל מאוד חשוב, אתיופיה היא אחת המדינות הכי צומחות בעולם, עם צמיחה של פחות או יותר 8% בשנה. זאת צמיחה מאוד גבוהה. זאת אומרת שלאתיופיה יש פוטנציאל לצאת מהמצב הנוכחי שלה.
כיאה למדינת עולם שלישי, הכלכלה האתיופית היא מבוססת חקלאות, והאתיופים מייצאים הרבה מאוד תוצרת חקלאית לעולם כמו קפה, סוכר, דגנים, שומשום, תפוחי אדמה וירקות אחרים. החקלאות האתיופית היא ברובה מקומית, וכ-80% מהאתיופים חיים בכפרים מאוד-מאוד קטנים ובתנאים מאוד דלים.
כמה דלים? בית טיפוסי בכפר באתיופיה הוא בית יחסית קטן שגרים בו הרבה מאוד ילדים וגם חיות המשק של המשפחה. זאת אומרת שבני המשפחה חיים צמוד לכבשים ולפרות שלהם, וזה לא איזשהו תיאור פסטורלי. זה בעיקר משקף עוני מאוד-מאוד קיצוני. העוני הקיצוני באתיופיה גרם לכך שהיא תלויה הרבה פעמים בסיוע ממדינות אחרות כמו ארה"ב. דבר זה הוביל לתלות מאוד גדולה של המדינה האתיופית במדינות אחרות.
מלבד ארה"ב, סין מאוד מעורבת באתיופיה. הממשלה הסינית בונה פרויקטים ענקיים באתיופיה, כמו הרכבת הקלה באדיס אבבה. ובעולם שלנו אין מתנות חינם, והתלות הזאת של אתיופיה במעצמות הופכת אותה להיות כלי משחק בין ארה"ב לסין. ובכך אתיופיה, שהצליחה להיחלץ מהאימפריאליזם האירופאי, הופכת להיות קורבן לאימפריאליזם כלכלי של המאה ה-21.
ואלה לא הדברים היחידים שמטרידים את אתיופיה בהקשר של יחסים בינלאומיים. לאתיופיה יש סכסוך די עדכני עם מצרים וסודאן בגלל שהיא רוצה לבנות סכר על הנילוס, דבר שיפגע במצרים קשות.
אבל יש גם כמה נקודות אור ביחסי החוץ של אתיופיה. ראש ממשלת אתיופיה הנוכחי, אבי אחמד, זכה בפרס נובל לשלום בשנה שעברה, וזאת לאחר שהצליח לכונן שלום עם השכנה אריתריאה. ובאופן כללי, אפשר להגיד שראש הממשלה החדש נוטע תקוות אצל רבים. הוא בן לאב מוסלמי ואם נוצריה, הוא נושא עמו מסר של פיוס, והוא גם לא אמהרי אלא מבני שבט האורומו. ואם יהיה לו ולאתיופיה מזל, הוא אולי יצליח להפוך את אתיופיה למדינה קצת יותר עשירה וקצת יותר משגשגת.
ועכשיו, במעבר חד, אני רוצה לדבר על האוכל האתיופי. אבל בגלל שאני לא חובב אוכל אתיופי ואני גם לא מומחה לדבר, אני רוצה להזמין את חברתי ענבל שלו שתדבר על האוכל האתיופי.
ענבל: היי, אני ענבל, אני מעריצה של 'חור בהשכלה' ואני מאוד אוהבת אוכל אתיופי. אני הולכת לדבר על שני מאפיינים מאוד מרכזיים באוכל האתיופי, האינג'רה והקפה האתיופי. אינג'רה היא סוג של פיתה גדולה שהמרקם שלה קצת מזכיר פנקייק. האינג'רה עשויה מדגן בשם טף שמגדלים אותו באתיופיה. הוא מאוד ייחודי ויש לו סגולות בריאותיות מאוד-מאוד טובות, הוא נחשב אפילו לסופר פוד.
את האינג'רה לא אוכלים בלי כלום אלא היא מגיעה עם כל מיני תוספות, כמו למשל שירו, שזה סוג של מחית עדשים אדומה, טיפס, שזה בשר עז, או ביינטו, שזה פשוט אומר קצת מכל דבר. את האינג'רה אוכלים על צלחת גדולה כמה אנשים ביחד. אם תיכנס למסעדה באתיופיה ומישהו יאכל באינג'רה לבד, סביר להניח שהוא יציע לך לבוא לאכול איתו. הקפה האתיופי, הקרוי בונה, הוא מאפיין מאוד-מאוד חשוב בתרבות האוכל ובמסורת האתיופית. הבונה עשויה מפולי קפה טריים. את הבונה מגישים לאורחים בטקס בונה מסורתי, הכולל הבערת קטורת, קליית פולי הקפה אל מול האורחים, נותנים לאורחים להריח את פולי הקפה נשרפים על המחבת, מכינים את הבונה ושותים שלוש כוסות קטנות. כל כוס מסמלת משהו אחר. את הכוסות ממלאים עד הסף ומוסיפים להן המון המון סוכר. הקפה הוא מקור לגאווה במסורת ובתרבות האתיופית, והוא מפורסם מאוד באיכותו ובטעמו ברחבי העולם.
יובל: תודה רבה לענבל. כמובן שבונה ואינג'רה הם לא המאכלים היחידים שיש באתיופיה, הם פשוט מאוד דומיננטים ואוכלים אותם כמעט 24/7. עוד פריט מידע יחסית מעניין על האוכל האתיופי זה שאתיופים בני כל הדתות, כולל נוצרים, לא אוכלים לא חזיר ולא פירות ים. למה? כנראה שזה קשור לערבוב מסורות שהיה בין הדתות השונות באתיופיה.
ואם אנחנו כבר מדברים על ערבוב מסורות, בואו נדבר על האפוס הלאומי האתיופי, הכברה נגסט.
[מעברון מוזיקלי]
זוכרים שבתחילת הפרק דיברנו על ממלכת סבא ועל מלכת שבא, ושאמרנו שממלכת שבא כנראה התקיימה אבל היא הייתה בתימן? אז הכנסייה האתיופית חושבת אחרת, ואת כל זה אפשר לקרוא באפוס הלאומי האתיופי, כברה נגסט.
מדובר באוסף סיפורים שבעל פה שמדברים על הסיפורים של אתיופיה, קצת דומה לתנ"ך רק של אתיופיה. וכל האפוס הזה נכתב בגעז, השפה האתיופית העתיקה.
אז מה הקשר למלכת שבא? לפי האפוס מלכת שבא, או בשמה האמיתי מקדה, הייתה מלכה אתיופית ולא מלכה תימנית חס וחלילה, והיא זאת שפגשה את המלך שלמה בירושלים. עכשיו, לפי המסורת האתיופית, היא לא רק פגשה את שלמה אלא היא גם עשתה איתו כל מיני דברים וכתוצאה מכך נולד ילד. ולילד הזה קראו מנליק.
לאחר שמנליק גדל והתבגר הוא נסע לירושלים עם פמליה ושם שלמה המלך, אביו, הכתיר אותו לקיסר אתיופיה. וכך כמובן נוסדה השושלת הסולומונית, סולומונית על שם שלמה המלך.
הפמליה של מנליק לא רק ליוותה אותו, אלא גם בדרך חזרה גנבה את ארון הקודש מירושלים ולקחה אותו חזרה לאתיופיה. השושלת הסולומונית, שהתחילה מפרי אהבתם של שלמה המלך ומלכת שבא, מנליק, הפכה להיות השושלת ששלטה באתיופיה מאז ומתמיד, עד המלך היילה סלאסי. כך, לפחות, לפי האמונה העממית האתיופית.
טוב, אז סך הכל זה נשמע די חיובי. הממלכה האתיופית רואה את עצמה כממשיכת דרכה של ישראל והיהודים. זאת אומרת שהם כנראה די אוהבים אותנו, נכון? אז לא בדיוק, כי מצד אחד, האפוס הזה מאוד מעריך ומאדיר את ישראל הקדומה. אבל מצד שני, הוא קצת מסמן את היהודים בתור סוג של אויב. וכשאני אומר אויב אני מתכוון מילולית, אויב. כי בחלק האחרון של האפוס מתואר איך ממלכת אתיופיה יוצאת למלחמה עם הממלכה היהודית.
רגע, על איזה ממלכה יהודית הם מדברים? איזה ממלכה יהודית הייתה קיימת בתקופה הזאת? האפוס הזה מדבר על התקופה של אחרי הולדת ישו, על המאה השישית לספירה, התקופה שבה בישראל שלטה האימפריה הביזנטית וממש לא הייתה שם ממלכה יהודית. אז על איזה ממלכה יהודית הם מדברים?
אז באופן די מפתיע, הממלכה היהודית שמדברים עליה בכברה נגסט זאת ממלכה בשם חִמְיַר, ממלכה שהייתה קיימת בתימן של ימינו והחליפה את ממלכת סבא. אז האם הייתה שם באמת ממלכה יהודית שנלחמה באתיופים?
התשובה המפתיעה לכך היא שיכול להיות שכן כי יש עדויות שמלכי חִמְיַר באמת התגיירו, וייתכן שהייתה תקופה בה הייתה בתימן ממלכה יהודית. והאם היא נלחמה עם אתיופיה? זה גם מאוד הגיוני, כי בתקופה הזאת ממלכת אקסום באמת נלחמה עם הממלכות המקומיות בתימן. אני לא ידעתי את זה כשהתחלתי להקליט את הפרק וגיליתי את זה בתחקיר, והאמת שלדעתי זה פריט מידע מאוד מאוד מגניב. אחלה נושא שיחה.
שאר הכברה נגסט עוסק בכל מיני עניינים שקשורים לנצרות ולאימפריה הביזנטית. אם מישהו פה מעוניין לעלעל או לקרוא בכברה נגסט המקורי, אז אני אצרף קישור לזה ולקבוצת הפייסבוק של 'חור בהשכלה'.
אתיופיה זה נושא מרתק. התרבות שלהם מאוד-מאוד מעניינת וגם ההיסטוריה, וגם כל הקשר המאוד מיסטי הזה לישראל. אני לא אומר את זה בציניות, באמת יש פה משהו שהוא מיוחד. אם הייתי יכול הייתי מדבר על זה גם שעתיים, אבל כנראה שלא הייתם מקשיבים לזה שעתיים אז אני אסיים את הפרק פה.
תודה רבה לכם שהאזנתם. תודה רבה גם לענבל שלו שדיברה על האוכל באתיופיה.
אני מקווה שהפרק הזה היה לכם מעניין לפחות כמו שהוא היה לי מעניין כשעשיתי עליו תחקיר. עוד אציין משהו שלא אמרתי בתחילת הפרק, שהפרק הזה הוא חלק מסדרה, סדרה שקוראים לה ארצות בא'. אוסטרליה הייתה הפרק הראשון, ועכשיו אתיופיה זה הפרק השני.
תודה רבה לכם על ההאזנה, ותודה שהקשבתם לחור בהשכלה.
[סגיר מוזיקלי]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentarios