חור בהשכלה - פרק 37: רדיו

זהו, נגמר. אבל כל סוף הוא התחלה חדשה. הפרק ה-37 של חור בהשכלה הוא גם הפרק האחרון של הפודקאסט, ובמקביל עלה היום הפרק הראשון של הפודקאסט "אחד שיודע", פודקאסט חדש שלי בבית הפודקאסטים "אקוסיסטם" של אקו 99FM. אשמח שתאזינו לי גם שם! הפרק האחרון של חור בהשכלה יעסוק ברדיו - בפיזיקה של הרדיו ועל מה זה בעצם גלי רדיו, ועל ההיסטוריה של הרדיו מהממציאים ועד לכמה רגעי רדיו ששינו את העולם. בסוף אגיד כמה מילות פרידה. תודה לכולכם, אתם מדהימים אחד אחד. נושאים שיעלו בפרק: רדיו, גלים אלקטרומגנטיים, AM, FM, ברץ, מרקוני, אורסון וולס, כ"ט בנובמבר, קול ישראל

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 20/07/2025.

‏יובל: ש-לום לכל המאזינים והמאזינות. אתם מקשיבים לפרק האחרון של "חור בהשכלה".

‏[מוזיקה]

‏טוב, שמח שאתם פה. ברוכים הבאים למסיבת הסיום לפרק האחרון של "חור בהשכלה". רגע, זו מסיבת סיום עם כוכבית, עוד רגע תבינו.

‏אז אומרים שהווידאו הרג את כוכב הרדיו. "Video Killed the Radio Star". מכירים את השיר הזה? א… כזה שיר קופצני, זה היה השיר שפתח את שידורי ה-MTV וסימן את המעבר מעידן הרדיו לעידן הטלוויזיה. מאז קרו הרבה דברים. אפשר להגיד ש-MTV די מת בעצמו והרדיו עוד איתנו, אבל לא בגלל זה אנחנו פה. הרי רק על עצמי לדבר ידעתי.

‏נכון, אמנם לא הייתי כוכב רדיו, אבל גם לפודקאסט הזה, א… היו את ימי הזוהר שלו. ואז נכנסתי לעיתונות, ועכשיו לטלוויזיה, והפודקאסט דעך, זו האמת.

‏אז זו ההזדמנות להכריז שהרדיו לא מת וגם הפודקאסט לא. "חור בהשכלה" אמנם ייצא לפנסיה מוקדמת, אבל אני חוזר להקליט, הפעם תחת הכנפיים הרחבות של תחנת הרדיו המהממת "אקו 99FM". אז יש פודקאסט חדש. קוראים לו "אחד שיודע", והאמת היא שכבר יצא פרק ראשון ואתם ממש יכולים להאזין לו [בהתלהבות] באופן מיידי, כאן, עכשיו, להיכנס לספוטיפיי או לאפל מיוזיק או לכל מקום אחר בו אתם שומעים את השטויות שלכם, ולהפסיק להאזין לי פה ולהתחיל להאזין לי שם. סתם, אל תלכו כל-כך מהר. תשמעו את הפרק הזה ואז תעברו לפודקאסט החדש.

‏אז "אחד שיודע" יהיה מאוד-מאוד דומה ל"חור בהשכלה", אבל גם קצת אחר. אולי קצת יותר אקטואלי, אולי יותר מהודק, בטוח שהוא יהיה ערוך יותר טוב. בוא נגיד, "גיברת [כך במקור] אחרת באותה אדרת". תוכלו לפגוש אותי שם בכל שבוע, יהיה כיף, כמעט כמו פעם. אבל עדיין יש פרק אחרון של "חור בהשכלה". ואם כבר הזכרתי את הצטרפותי לנבחרת של 99FM, אז הפרק הזה יעסוק ברדיו.

‏כן, רדיו. נדבר על מה זה רדיו בעצם, מבחינה פיזיקלית וכל העניינים האלה, וגם על ההיסטוריה של הרדיו בעולם ובישראל. בסוף אסיים עם כמה דברי פרידה מנומסים. בכל זאת, המעמד מחייב. יאללה, בואו נתחיל את הסוף.

‏[צליל מעבר]

‏רדיו. איזה כאב ראש זה לדבר על הפיזיקה של הרדיו. בעיקר בגלל שזה נושא שאני מניח שיש הרבה מאזינים שמבינים בו הרבה יותר ממני, כי הם עשו, נגיד, 5 יחידות פיזיקה בבית-ספר, או שהם הטיסו רחפנים בצבא, או לא יודע מה הם עושים במילואים או בחיים האזרחיים שלהם. אבל לקחתי על עצמי את האתגר, ואם אני לא מדייק, אז מוזמנים לא להאזין לפרק הבא של "חור בהשכלה", אבל כן לפודקאסט החדש, "אחד שיודע".

‏כשאנחנו מדברים על רדיו ביום-יום, אנחנו מתכוונים למכשיר הזה שקולט תדר מסוים, ואז אתם שומעים סאונד. נגיד שמים א… 99FM. כן, אני עושה פה שיווק אגרסיבי, אני אפסיק עם זה. סליחה. ואז אתם שומעים את השידור של התחנה במקרה הטוב, או רעש נוראי במקרה הרע. אבל מה זה בעצם כל הדבר הזה? ואיך זה עובד? ובכן, ננסה לעשות את זה פשוט.

‏במקרה של רדיו, כמו באוטו, יש לנו אירוע חד-כיווני. מצד אחד יש מישהו כמוני, שמבלבל את המוח מול מיקרופון, ומהצד השני יש מישהו כמוכם, שיושב ומקשיב לבלבולי המוח האלה דרך א… רמקול. אבל מה קורה ב-בין לבין?

‏נתחיל מהצד המקליט, ונתעלם רגע מכל מיני התפתחויות טכנולוגיות כמו רדיו דיגיטלי וכאלה, ונדבר רק על רדיו רגיל. ופה אנחנו מסתבכים, כי האמת שזה מסובך. נשים רגע את הרדיו בצד. בואו לא ניבהל ונדבר על אלקטרו - מגנטיות. כן, כן, אני מבין למה להיבהל, זה באמת מפחיד, אלקטרומגנטיות, אבל לא נורא.

‏יש לנו תחום שלם בפיזיקה שעוסק בכל הדברים שקשורים למִטען חשמלי. נגיד, שדות חשמליים, זרמים, מגנטיות, אור, כל מיני חלקיקים כמו פוטונים, אלקטרונים, דברים כאלה. כן, נשמע מפחיד, אבל שוב, בואו נרגיע. למה זה נקרא "אלקטרומגנטי"? כי כל התופעות האלה שקשורות למגנטיות, נגיד, מחוברות באופן ישיר לתופעות של חשמל. הן בעצם אותה תופעה, אותה תופעה פיזיקלית שיש לה שני היבטים שונים. שוב, לא ניכנס לזה יותר מדי לעומק.

‏מה אני כן אגיד? אני אגיד, שהכוח האלקטרומגנטי הוא אחד מארבעת כוחות היסוד של הטבע. זאת אומרת, יש פה משהו מאוד מהותי ב-איך העולם עובד, מתנהג. עכשיו, בתוך הדבר הזה, בתוך האלקטרומגנטיות, יש מושג שנקרא "קרינה אלקטרומגנטית". בואו ננסה רגע להסביר את זה. בואו נדמיין רִיק, ואקום, כלום, שום דבר. עכשיו, אם אנחנו רוצים להציג את הכלום הזה, את ה"שום דבר לא זז", "שום דבר לא קורה", בצורה גרפית, אנחנו יכולים לעשות את זה אממ, כמו קו ישר.

‏דמיינו, נגיד, מוניטור של בית חולים. כשיש תנועה, זאת אומרת - חיים, אז יש גלים בקו הזה. אבל כשאין כלום, זאת אומרת שיש מוות, אז יש לנו קו ישר, לא קורה שום דבר. וזה איזשהו… איזשהי צורה גרפית לדמות את הריק הזה. בואו ניתן עוד איזשהי דוגמה. נגיד יש לנו בריכה או שלולית והיא סטטית, בעצם אין בה תנועה, זה לא רִיק, אבל היא… לא, לא קורה שם כלום. ואז אנחנו זורקים לאמצע של אותה בריכה אבן, ואז האבן, הפגיעה שלה, ההפרעה במים, תיצור אדוות עגולות בצורה של גלים. אז תחשבו על המטאפורה הזאת, ובואו נדבר על קרינה אלקטרומגנטית.

‏קרינה היא בעצם איזשהי הפרעה במרחב שיוצרת תנודה, כמו גל. זאת אומרת, כמו שאמרנו עכשיו עם הדוגמה עם השלולית א… סלאש בריכה. אז במקרה הזה היה לנו את האבן שיצרה את ההפרעה, במציאות של הקרינה האלקטרומגנטית, אנחנו מדברים נגיד על איזשהו זרם חשמלי או משהו כזה. וההפרעה הזאת יוצרת התפשטות גלית במרחב, במרחב האלקטרומגנטי הזה שאנחנו מדברים עליו. אם זה לא היה ברור, ומאוד הגיוני שזה לא היה ברור, כי זה הסבר קצת סבוך, המרחב, השדה האלקטרומגנטי הזה הוא… סביבנו. אנחנו חיים בתוך השדה האלקטרומגנטי, זה פשוט איזשהו מימד שאנחנו לא ממש קולטים אותו - אנחנו כן קולטים אותו, נדבר על זה - אבל אנחנו לא חווים אותו ברמה המוחשית, הפיזית, כמו לגעת בשולחן. אבל הוא סביבנו כל הזמן. זה לא באמת איזשהו ריק. וגם ההפרעות הללו, הקרינה האלקטרומגנטית הזאת, היא סביבנו כל הזמן, ונדבר על זה ממש עכשיו.

‏אז אמרתי שקרינה אלקטרומגנטית היא הפרעה בשדה האלקטרומגנטי שיוצרת התפשטות גלית במרחב. עכשיו, יש הבדל באורך של הגלים. את אורך הגדלים [כך במקור] מודדים בתדירות, כאשר המדד נקרא "הֶרץ", על שמו של הפיזיקאי הגרמני-יהודי, היינריך רודולף הרץ, שגילה את הקרינה האלקטרומגנטית. נזכיר אותו אחרי זה שוב.

‏בואו נדבר על סוגי הגלים השונים ואז תבינו קצת יותר, אולי, מה זה אותה קרינה ולמה אנחנו מדברים עליה. הגלים הקטנים ביותר, תדמיינו אותם כמו, נגיד, גלים מאוד צפופים באותו מוניטור של בית חולים, הם גלי גמא. גלים מהירים שקיימים בפעילות מוחית א… נגיד אצלנו. המוח האנושי, ובכלל כל מערכת העצבים, פועלת דרך אותות חשמליים. זה סתם לידע כללי. בכל זאת, "חור בהשכלה".

‏גלים קטנים פחות, אבל עדיין קטנים מאוד, הם גלי רנטגן. הנה, עוד מושג שאנחנו כבר מכירים, מהצילומים של העצמות. זאת אומרת, איזשהו שימוש שאנחנו כבר יודעים מה זה הגלים האלה. אחרי זה יש לנו גלים שאנחנו מכירים מאוד טוב, זה בעצם הספקטרום של גלי האור. זאת אומרת, האור, הוא מתבטא בקרינה אלקטרומגנטית. כל צבעי הקשת פלוס אולטרה-סגול, אינפרה-אדום, כולם חלק מהספקטרום האלקטרומגנטי, נקרא לו ככה. גלים שהם כבר יחסית גדולים, כוללים את גלי המיקרו, גלים כמו שיש לנו ב…מיקרוגל. מיקרו - גל. כן, בגלל זה קוראים לו ככה.

‏הגלים הגדולים ביותר בכל מה שקשור לקרינה אלקטרומגנטית, נמצאים בטווח המדידה שבין 3 הרץ ל-300 ג'יגה הרץ. והם מגיעים גם לטווחים הכי רחוקים. זאת אומרת, אם יש לנו גל כזה, הוא יכול להגיע למרחק של מאות קילומטרים והרבה יותר מזה. לגלים האלה קוראים גלי רדיו. כן, חזרנו לרדיו, זה היה סיבוב ארוך. ננסה לעשות סיכום בכמה שניות.

‏יש לנו מרחב אלקטרומגנטי, במרחב הזה, יש בו הפרעות, הפרעות מתבטאות בגלים בתדירות ובגדלים שונים, והגלים הכי גדולים, הכי ארוכים, שמגיעים הכי רחוק, נקראים גלי רדיו.

‏עכשיו, כשאנחנו מדברים על רדיו, דווקא הגל הכי אינטואיטיבי הוא גל קול. אבל, אממ, קול הוא לא גל אלקטרומגנטי, הוא גל מסוג אחר, לא ניכנס פה לכל הדקויות. אבל מה שקורה, זה שמכשיר הפלא שנקרא "מיקרופון", שאליו אני מדבר ברגע זה, לוקח את גלי הקול שלנו והופך אותם לאותות חשמליים, בעצם מקודד אותם. השלב הבא הוא השידור שמתבצע באמצעות משדר, כמה נוח. ברדיו, למשל, יש לנו אנטנה גדולה, שבאמצעות זרם חשמלי - ההפרעה, לצורך העניין, שיוצרת את האדוות, מייצרת את גלי הרדיו האלקטרומגנטיים שנעים למרחקים ארוכים. בצד השני של האירוע הזה, מרחק מאות קילומטרים משם, יש לנו מַקלט, רסיבר, שגם הוא יכול להכיל אנטנה קטנה כמו נגיד שיש לנו באוטו, ויחד עם הרמקול הוא מתרגם חזרה את האות החשמלי לגל קול, ואז המאזינים שומעים את מה שהוקלט בצד השני. זאת אומרת שגלי הרדיו, הם לא מעבירים את גלי הקול שלנו ממקום למקום, הם מעבירים אותות חשמליים ש… המכשירים בקצה מתרגמים אותם ל-גלי קול ומ-גלי קול.

‏כל הדבר הזה קורה מאוד-מאוד מהר. המהירות של גלי רדיו ברִיק היא בעצם מהירות האור, כי אור הוא גם אירוע אלקטרומגנטי. אמנם האטמוספרה של כדור הארץ היא לא רִיק, אבל עדיין זה זז מאוד-מאוד-מאוד מהר, ובגלל זה אנחנו מקבלים שידור כמעט מיידי, שידור חי. ואמנם הפרק הזה עוסק ברדיו במובן המאוד "רדיואי", כן? זאת אומרת, תחנות רדיו, אבל צריך להגיד שהטכנולוגיה של הרדיו, בעצם העברת מידע באמצעות גלים אלקטרומגנטיים, משמשת אותנו להרבה מאוד דברים מעבר לסיפור הזה של שידורי רדיו.

‏כל הטכנולוגיה הזו שאפשר לקרוא לה אלחוטית, wireless, בעצם כל מה שקשור לטלפונים ניידים, לשידורי טלוויזיה, ללוויין, ל… מיליון ואחד שימושים צבאיים, כל הדברים הללו של העברת מידע - אינטרנט כמובן - באמצעות דברים שלא כוללים חוטים, זה מתבסס על הרדיו ועל הקרינה האלקטרומגנטית. אז יש לנו עכשיו הזדמנות למחוא כפיים לקרינה האלקטרומגנטית או לכעוס עליה אם אתם מאלה. אבל כן, המצאה ששינתה לחלוטין את העולם.

‏נסיים את החלק הזה עם ההבדל בין שני מושגים שאנחנו שומעים לא מעט. AM ו-FM. גם פה לא ניכנס לעובי הקורה, אבל נגיד שמדובר בשתי שיטות שידור שונות. AM זה ראשי תיבות של Amplitude Modulation. אפשר לתרגם את זה באופן גס ל"אִפנון לפי גובה". אפנון זה בעצם אותו תהליך קידוד שהופך את גלי הקול לגלי רדיו. בשידור AM, צורת הגל האלקטרומגנטי מחקה את זו של גל הקול. כשהקול מתחזק, אז גם גל הרדיו מתחזק.

‏לעומת זאת, ב-FM - Frequency Modulation או "אפנון תדרים", גל הרדיו הזה דווקא נהיה צפוף יותר כשגל הקול מתחזק, אבל אורך הגל נשאר זהה כל הזמן. השימוש הראשוני בתחנות רדיו היה ב-AM, אבל בשלב מסוים FM נהיה נפוץ יותר, כי הוא פחות רגיש להפרעות ומאפשר איכות סאונד גבוהה יותר, שזה חשוב מאוד. ועכשיו תנשמו, כי החלק הקשה, הפיזיקלי, מאחורינו. בואו נמשיך.

‏[מוזיקת מעבר קצרה]

‏שורה ארוכה של אנשים יכולה לזקוף לעצמה קרדיט על המצאת הרדיו. בניגוד למה שנהוג לחשוב, כמעט אף פעם אין באמת ממציא אחד להמצאות טכנולוגיות או אפילו לתיאוריות מדעיות. ואם יש כזה, אז בדרך כלל מדובר בעניין שיווקי, ולאו דווקא עובדתי. נגיד, חלק גדול מההמצאות של תומס אדיסון לא הומצאו על-ידו, אלא על-ידי עובדיו, או על-ידי אחרים במקביל. אבל אני גולש פה, אז בואו נחזור לרדיו.

‏האבות המייסדים של הרדיו היו הפיזיקאים ג'יימס קלרק מקסוול הסקוטי, שהגה את התיאוריה על האלקטרומגנטיות, והיינריך רודולף הרץ שהזכרתי ממקודם [כך במקור], שאפשר להגיד שהוא הוכיח את התיאוריה הזו באמצעות ניסויים. שניהם פעלו במחצית השנייה של המאה ה-19, ובאותה תקופה כבר העבירו מסרים באמצעות אותות חשמליים. בהתחלה באמצעות טלגרף, ואחר-כך גם טלפון. זאת אומרת, כבר היה את הקטע הזה שאתה לוקח קול, מעביר אותו לאות חשמלי ואז מחזיר אותו להיות קול. זה לא החידוש של הרדיו. אבל כל הדברים הללו נעשו באמצעות כַּבֶּלִים. לא הייתה לנו תקשורת אלחוטית.

‏מי שנחשב לממציא של הרדיו היישומי הוא גוליילמו מרקוני [ברי"ש מתגלגלת] האיטלקי. בתקופתו של מרקוני כבר תיאוריה על רדיו הייתה ידועה, אבל לא ממש עשו איתו דברים פרקטיים. ומרקוני חשב שזה כיוון ששווה לבדוק. הוא צדק. מרקוני ערך ניסויי שדה, ובשנת 1895 הצליח להעביר בהתחלה אותות רדיו למרחק של מייל וחצי, שזה הישג מרשים. בכל זאת, הצליח לעשות תקשורת אלחוטית. אבל עדיין לא משהו שנחשב פורץ דרך, כי המדענים של אותה תקופה אמרו שזה בערך המרחקים שהרדיו יכול להעביר. זאת אומרת, הוא לא הצליח להוכיח משהו שלא חשבו שיוכלו לעשות. וזו גם הסיבה שלא השקיעו כל-כך בפיתוח של רדיו, חשבו שזה טכנולוגיה מוגבלת.

‏מרקוני לא התייאש. הוא שיפר את האנטנה שלו, את המשדר, את המקלט, והוא הצליח להגדיל את הטווח, וגם לשדר מעבר למכשולים כמו גבעות. מרקוני הבין שיש לו משהו ביד, והוא הלך ורשם על זה פטנט במשרד הפטנטים הבריטי, ומשם התחיל להוכיח שהוא צודק ושכולם טעו. ב-1897 מרקוני פתח עסק לשידור אלחוטי. הוא הצליח להעביר תדרי רדיו בין אנגליה לצרפת, ולאחר מכן העביר מסרים גם מעבר לאוקיינוס האטלנטי, בין בריטניה לארצות הברית. הרדיו של מרקוני היה מסורבל, ואחריו ממציאים ומהנדסים רבים שיכללו אותו למה שאנחנו מכירים היום.

‏שידורי הרדיו הראשונים, ואני מתכוון לשידורי רדיו כמו שאנחנו מכירים היום, עם מאזינים ותחנה שמשדרת תוכניות ומוזיקה - כל הדבר הזה התחיל דווקא בהולנד של שנת 1919, אחרי מלחמת העולם הראשונה. בשנים שלאחר מכן החלו שידורים גם בארגנטינה, בארצות הברית, בבריטניה. מכשיר הרדיו המסחרי הראשון שהותקן במכונית היה בשנת 1930, זה היה רדיו של חברת מוטורולה, חברה שאני מניח שחלקנו מכירים. הוא היה מאוד יקר, מאוד-מאוד יקר, תקופה. המכשיר שהתאים לרכב מודל A של פורד עלה 540 דולר, הוא נחשב למוצר מותרות מוחלט. אבל עם הזמן המחירים ירדו וממוצר מותרות זה הפך להיות למשהו שרואים כמעט בכל בית ובכל רכב.

‏התחלתי את הפרק עם הציטוט של "וידאו יהרוג את כוכב הרדיו". אבל כשהטכנולוגיה של הרדיו נולדה, אז היה חשש דומה. חשבו ששידורי הרדיו יהרגו את התקליטים, כי זה יאפשר לציבור לשמוע מוזיקה בחינם. ברור שזה לא קרה, ומה שהרג את התקליטים זה אחרי זה, טכנולוגיות אחרות.

‏בואו נגיד שהיו חברות שאסרו על אמנים שהן החתימו להשמיע את המוזיקה שלהם ברדיו, ממש חששו מזה. במקביל, באותה תקופה, תחנות הרדיו עצמן היו צריכות להבין איך עושים מכל הדבר הזה של השידורים כסף. ואז התחילו להכניס פרסומות, ובמקביל מוזיקאים ואחרים שהשמיעו את היצירות שלהם בחינם, התחילו להפעיל את עורכי-הדין שלהם, וככה נולד לנו גם עולם זכויות היוצרים והתמלוגים, שמלווה אותנו בכיף ובשמחה עד היום.

‏ב-1931, כבר לרוב משקי הבית האמריקאים היה רדיו. אנחנו במציאות שהתפתחה מאוד-מאוד מהר, ממצב שהדבר הזה לא קיים למוצר חובה בכל בית. בשנת 1938, הבמאי, התסריטאי והשחקן הצעיר אורסון ולס, אותו אחד שיצר שלוש שנים מאוחר יותר את יצירת המופת "האזרח קיין", הגיש תוכנית רדיו. תוכנית הרדיו הזו הוגשה ב-30 באוקטובר, יום לפני Halloween, ליל כל הקדושים. התוכנית של ולס הייתה עיבוד של ספר של בחור אחר שקראו לו ולס, H.G Wells - סופר שנחשב לאבא של ז'אנר המדע הבדיוני לצד ז'ול ורן הצרפתי. הספר של H.G Wells נקרא "מלחמת העולמות", והוא מתאר פלישה של חייזרים לכדור הארץ. עשו גם סרט על הספר הזה בכיכובו, בגילומו של טום קרוז.

‏בכל מקרה, אורסון ולס שהגיש את התוכנית, הגיש אותה, נגיד, בטון חדשותי למדי. ולס בעצם עשה סוג של תוכנית רגילה, עם דיבורים ומוזיקה, שבתוך התוכנית הזאת היו מבזקים מתפרצים לכאורה. זה התחיל מדיווח על עצם לא מזוהה שנפל בחווה בארצות הברית, ואז מתוך העצם הזה יוצא יצור, שמתברר שהוא חללית של חייזרים. ואז התחילו תיאורים של תקיפות של שוטרים ואנשים אחרים באמצעות א… קרניים כאלה, קרני חום, "raze", לא יודע איך אומרים את זה בדיוק בעברית. ואז היה שקט. כאילו משהו קרה, כאילו הרדיו הפסיק לשדר. ואז אחרי זה חזרו פרסומות, החלק השני של התוכנית היה כבר דומה יותר לסיפור עלילתי. ולס מספר איך הוא נמלט מהחייזרים, מנסה לשרוד, אבל מי שהקשיב רק לחלק הראשון, כמו שהרבה פעמים קורה ברדיו, אתם לא מקשיבים לתוכנית מהתחלה, אתם סתם פותחים אותו מתישהו, יכול היה לחשוב שמדובר באמת בפלישה של חייזרים לארצות הברית. וככה החלה פאניקה ציבורית. בסוף השידור של התוכנית כבר המשטרה זרמה לתוך תחנת הרדיו ותפסה שם את ולס.

‏התקשורת כמובן חגגה על הסערה הציבורית. ובואו נגיד שזה כנראה, בסופו של דבר, לא פגע יותר מדי בקריירה של ולס, אלא להפך, אבל לא משנה. היום יש ויכוח גם לגבי כמה באמת הייתה היסטריה בציבור. יש מי שמדברים על זה שזה היה שולי למדי והתקשורת ניפחה את זה. מצד שני, יש מחקרים שאומרים שהיו מעל מיליון מאזינים שחשבו שהם מקשיבים באמת לדיווח חדשותי ושחששו לחיים שלהם, כי יש פלישה של חייזרים. בכל מקרה, לא תמיד צריך לקלקל סיפור טוב עם עובדות. ולס הבין את זה טוב, את הביטוי הזה.

‏נדבר בכמה מילים על הרדיו בישראל, כי בכל זאת חייבים. שידור הרדיו הראשון בעברית בישראל היה ב-1932, בתקופת המנדט, בארץ ישראל, לא במדינת ישראל. הדבר הזה קרה במסגרת "יריד המזרח" בתל אביב. 4 שנים לאחר מכן החלה לפעול תחנת רדיו עברית קבועה בשם "קול ירושלים". ב-1940, ארגון "ההגנה" הקים תחנת רדיו מחתרתית בשם "קול ישראל". מפתה להגיד ש"קול ישראל" של אז הייתה הבסיס של "קול ישראל" של רשות השידור, אבל בתכלס היא הייתה יותר הבסיס לגלי צה"ל. בכל זאת, תחנת רדיו שמשודרת על-ידי הארגון הצבאי, ה"הגנה", של המדינה שבדרך, אחרי זה ימצאו את המודל.

‏מה שכן, השם "קול ישראל" אחרי זה באמת עבר לתחנת הרדיו הממלכתית הראשונה של רשות השידור, שהוקמה מיד עם המדינה. וגלי צה"ל הוקמה שנתיים אחר-כך, ב-1950, גם מאוד ותיקה. בניגוד לארצות הברית, שמה יש חייזרים וכיף ועובדים עליך, אז שידור הרדיו המפורסם ביותר בישראל הוא קצת יותר לאומי ורציני כזה. מדברים, כמובן, על הכ"ט בנובמבר - ההקלטה המלאה של ההצבעה באו"ם על הקמת המדינה היהודית. יש תיאורים שאזרחים נצמדו למקלטי הרדיו, למי שהיה, לא לכולם היה. ואפילו בגלל זה התקינו רמקולים ענקיים בתל אביב במקומות כמו כיכר דיזנגוף וקולנוע מוגרבי, שזה איפה שפגע הטיל האיראני ממש לא מזמן. ואחרי השידור ההוא, אחרי שהיה רוב בעצם להצבעה, פרצו ריקודים ברחובות, ואז גם, א… פרצה מלחמת העצמאות. עוד משהו שפרץ.

‏עברו כמה שנים והקימו עוד ועוד תחנות רדיו, ביניהן 99FM, המקום שיהפוך להיות הבית לפודקאסט החדש, "אחד שיודע", מוזמנים כבר להאזין לפרק הראשון. ועם זה נסיים.

‏[מוזיקת מעבר קצרה]

‏טוב, וואו. מה נגיד? אממ, הפודקאסט הזה, "חור בהשכלה", התחיל לפני משהו כמו 5 שנים. אז הייתה מגפה עולמית, אני גרתי בירושלים. אני לא הייתי נשוי, לא הייתי אבא, לא הייתי עיתונאי. לא היה השבעה באוקטובר, לא היו טילים מאיראן, הכל היה קצת-קצת שונה. אממ, זה קלישאה להגיד שמשהו היה מסע. אבל זו קצת התחושה שהייתה לי עם "חור בהשכלה". מסע עם עליות, עם ירידות, עם שיאים מטורפים וגם תקופות מגומגמות. וכל המסע הזה הגיע כעת לסיומו.

‏לא קל לעשות פודקאסט אינדי בישראל, הפקה עצמאית. אבל הוכחתי, הוכחנו שזה אפשרי. כאמור, אני נשאר בז'אנר, אז לא צריך לבכות יותר מדי, אין על מה להתאבל.

‏[מוזיקת רקע]

‏אני אנצל את הבמה, את הפלטפורמה שעוד נותרה לי, בעיקר בשביל להגיד תודה.

‏קודם כל, תודה באמת, אמיתית, לכם, המאזינים. אתם אלו שהחזקתם את הפודקאסט, לא אני. אתם תמכתם בו, ואתם האמנתם בו, ואתם האמנתם במה שאני עושה הרבה יותר ממה שאני האמנתי במה שאני עושה. ובזכותכם הגענו עד הלום. בזכותכם אני גם ממשיך, כי אני יודע שיש קהל, וזה מטורף.

‏תודה לכל מי שדחף - לבן זבלודובסקי שנתן את הפוש הראשון, אי-אז במילואים בחרמון. תודה לעמית דגן שעזר לי בטירוף עם המוזיקה והסאונד, ליואב צ'ייט על העיצוב, לכל האורחים הנפלאים שבאו לדבר. וכמובן, אי אפשר בלי זה, תודה רבה לאשתי, בעיקר לה, לענבל, שבלעדיה ובלי התמיכה שלה, כלום בחיים שלי לא יכול לקרות.

‏זהו. תודה רבה.

‏אני יובל שדה ואתם האזנתם ל"חור בהשכלה".

‏[מוזיקה ממשיכה להתנגן]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה