מה זו טקסונומיה? טקסונומיה היא "סיווג שיטתי של עצמים מאותו תחום" או בקיצור מיון - וסיווג. למה זה חשוב לנו? כי אנחנו ממיינים דברים כל הזמן, גם אם אנחנו רוצים וגם אם אנחנו לא.
הפרק יעסוק בטקסונומיה של בעלי חיים. נדבר על שיטת המיון בעולם החי, על מי פיתח אותה ועל הקשר שלה לאבולוציה וגנטיקה. אחר כך אפרט על הטקסונומיה המודרנית של עולם החי ואסקור במהירות את התפתחות החיים מ"האב הקדמון" עד האדם. חוץ מזה, הפרק יעסוק בסוגיות כמו אבולוציה מתכנסת, חוליות חסרות וספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/05/2020.
שלום לכולם וברוכים הבאים לעוד פרק של "חור בהשכלה".
כאן יובל שדה ואני רוצה להזמין אתכם להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו ולעקוב אחר דף הפייסבוק שלנו, שם תוכלו לקבל מידע נוסף על דברים שנאמרו בפרקים ותוכלו להשפיע בעצמכם על התכנים של הפרקים הבאים.
יאללה, בואו נתחיל עוד פרק.
[פתיח מוזיקלי]
שלום לכולם וברוכים השבים. בפרק הזה נדבר על טקסונומיה, טקסונומיה של בעלי חיים, וישר עולות כמה שאלות. השאלה הראשונה היא מה זה, לעזאזל, טקסונומיה? והשאלה השנייה היא למה טקסונומיה זה ידע כללי? הרי זה פודקאסט שמדבר על ידע כללי. אז אני אנסה לענות על שתי השאלות הללו.
דבר ראשון, טקסונומיה זה סיווג או מיון. מה זאת אומרת? זה למיין דברים לקטגוריות שונות. לדוגמה, אפשר לדבר על טקסונומיה של כלי רכב. מה זה טקסונומיה של כלי רכב? זה מיון של כלי רכב שונים. אז יש לנו כלי רכב מסוג מכונית, ויש לנו כלי רכב מסוג אופנוע, וכלי רכב מסוג אופניים. וזו הטקסונומיה של כלי הרכב.
לרוב טקסונומיה תהיה היררכית, זאת אומרת שהיחס הוא חד-צדדי. מה זאת אומרת? זאת אומרת שכל מכונית היא כלי רכב אבל לא כל כלי רכב הוא מכונית. למה יש טקסונומיות, למה בני האדם אוהבים למיין דברים בצורה שיטתית? כי זה משהו שטבוע בנו, זה משהו שהוא בלתי נשלט. אנחנו ישר לוקחים את העולם ומחלקים אותו לקטגוריות, גם אם אנחנו רוצים וגם אם אנחנו לא רוצים.
אנחנו מחלקים את העולם לאנחנו והם, אנחנו מחלקים את העולם לחי-צומח-דומם, אנחנו מחלקים את העולם למדינות, לסוגים שונים של רהיטים, כיסא, שולחן, שרפרף. בקיצור, אנחנו לא יכולים להתנתק מהנטייה הטבעית שלנו לעשות טקסונומיה כל הזמן.
אני אשים רגע כוכבית בצד ואגיד שכל הסיפור הזה של למיין דברים ולהגיד שהם שייכים לאיזה שהם קבוצות, כמו נגיד קבוצת השולחנות, זה איזשהו דיון פילוסופי מאוד-מאוד רחב שמתמקד בסיפור של אוניברסלים. זאת אומרת, האם אפשר להגיד שיש משהו שהוא שולחן כללי, שאליו אנחנו מתייגים את כל השולחנות הספציפיים. אבל זה דיון פילוסופי שאם אתם רוצים אפשר לנהל אותו, לא בתוכניתנו, לא בפרק הזה.
אז על מה אנחנו כן הולכים לדבר בפרק הזה? אנחנו נדבר על טקסונומיה של בעלי חיים. זאת אומרת, איך אנחנו מחלקים את עולם החי, שזה כולל בתכל'ס גם צמחים ופטריות וכל מיני דברים כאלה, לקבוצות.
למה זה ידע כללי? בגלל שזה משהו שאנחנו עושים אותו מגיל מאוד-מאוד צעיר ובאופן טבעי. בתור ילדים אנחנו ישר יודעים להגיד שזה כלב וזה חתול, ושיש איזשהו קשר ביניהם והם שונים מזיקית, שזאת חיה שונה לחלוטין.
אז הדבר הראשון שנעשה זה נסביר איך עושים את המיון הזה, נסביר על מה המיון הזה מבוסס, על גנטיקה, ונדבר קצת על ההיסטוריה של זה. אחר כך נדבר על המיון עצמו ועל החלוקה השונה של ממלכת החי, איך היא מתבצעת בפועל. ובסוף נדבר על כל מיני תופעות שמקשות על המיון הזה. נדבר על אבולוציה מתכנסת, נדבר על חוליות חסרות וכל מיני דברים כאלה. ונסיים את הפרק עם זה שנדבר על טקסונומיה יהודית מסורתית, שמחלקת את העולם לדומם- צומח-חי, מדבר ויהודי, ונדבר על השלכות של חלוקה מסוג כזה.
יאללה, בואו נתחיל.
[מעברון מוזיקלי]
אז כמו שאמרתי קודם, בני אדם ממיינים את הסביבה שלהם גם בלי שליטה, אי אפשר להימנע מזה. ולכן הטקסונומיה הראשונה של בעלי החיים הייתה טקסונומיה עממית. מה זו טקסונומיה עממית? דמיינו חלוקות כמו בהמות או חיות משק או ברווזים, חרקים. טקסונומיות מאוד מאוד פשוטות וברורות.
עכשיו, יש כאן איזושהי בעיה בגלל שאפשר לחלק כל דבר להרבה מאוד קבוצות. אפשר לשים ברווזים בקבוצה של העופות, אפשר לשים את הברווזים בקבוצה של חיות המשק יחד עם הפרות. אז איך בדיוק מחליטים, איך אנחנו יכולים להגיד מהי החלוקה הנכונה?
ובכן, בתחילת המאה ה-17 נולד אדם בשם קארל פון לינה, והוא החליט שהוא עושה סדר בכל הסיפור הזה. קארל שלנו היה אמור להיות איש דת, כומר, בדיוק כמו כל שאר המשפחה שלו. אבל בתור ילד הוא התעניין יותר בגן הבוטני ובאיסוף צמחים וההבנה שלהם מאשר שהוא התעניין בדת.
רופא המשפחה של קארל שם לב שלילד יש פוטנציאל והוא גרם לזה שישלחו אותו ללמוד רפואה במקום שהוא יהיה כומר. לאחר לימודיו הוא הצליח להשיג עבודה בגנים הבוטניים של העיירה אופסלה ומשם, משם הכל היסטוריה.
למה? כי קארל פון לינה התחיל להסתובב בעולם והתחיל לתעד את עולם החי ולמיין אותו, למיין אותו בשיטתיות. הוא המציא לכל החיות שמות בלטינית, שמות שנראו לו הגיוניים. נגיד, לבני האדם הוא קרא הומו סאפיינס, האדם הנבון, ואילו לקבוצת היונקים הוא קרא יונקים בגלל שהם יונקים חלב.
קארל, שהיה עילוי בתחום החדש שהוא יצר, עזב מהר מאוד את עולם הרפואה והפך להיות פרופסור לבוטניקה במשרה מלאה. העדויות והסיפורים על קארל מתארות [כך במקור] בן אדם מאוד נחמד וחביב אבל זה לא אומר שהוא לא היה נאמן לדרך המדעית שלו, והוא גם לא פחד להתעמת, אפילו עם הכנסייה.
לדוגמה, קארל, שחי כמאה שנה לפני דרווין ובכלל לא ידע מה זה אבולוציה, החליט שהוא מסווג את בני האדם בתוך קבוצת הקופים. למה? כי זה נראה לו הגיוני, זה נראה לו נכון מבחינה זואולוגית, גם אם הכנסייה אומרת הפוך.
הישגים נוספים של קארל פון לינה כוללים את המצאת הסמלים של זכר ונקבה, כמו שאנחנו מכירים אותם היום, העיגולים האלה עם החץ והפלוס, וחוץ מזה הוא היה ממייסדי האקדמיה השוודית המלכותית למדעים, המוסד שהיום מחלק את פרסי הנובל.
מה שמעניין בשיטת הטקסונומיה של קארל פון לינה זה שהוא ביסס אותה בעיקר על דמיון פיזי - על שלדים של בעלי חיים ועל דמיון בין צמחים שונים. זה כביכול שיטה די פרימיטיבית, היום אנחנו משתמשים בגנטיקה ואבולוציה בשביל למיין בעלי חיים, אבל באופן די מרשים השיטה שפון לינה פיתח היא פחות או יותר הבסיס לשיטה המודרנית, ולא נוצרו שם יותר מדי שינויים מאז.
אז אם כבר הזכרנו את השיטה המודרנית, בואו נספר על איך זה נראה היום, איך מתייחסים היום למיון של בעלי חיים. כיום, השיטה המודרנית מבוססת על כרונולוגיה, זאת אומרת מי התפתח ממי. כמו בפוקימון, יש לנו פוקימון כמו צ'רמנדר והוא מתפתח לצ'רמיליון ולצ'ריזארד.
ועכשיו אני אנסה להסביר את זה לאנשים שלא גדלו בשנות ה-90 - תדמיינו שיש לכם חיה עם אב קדמון משותף. אפשר לקחת דוגמה יחסית קלה, כלב. האב הקדמון של כל סוגי הכלבים, וזה לא משנה אם זה דלמטי או לברדור או פודל או לברדודל, כולם מוצאם מהזאב, הוא האב הקדמון.
ולכן, אם נמיין לפי שיטת המיון המודרנית, אנחנו נצטרך לדמיין איזשהו עץ, כמו עץ משפחה, שבראש שלו נמצא הזאב וממנו מסתעפים כל סוגי הכלבים האחרים. וככה נראית כל הטקסונומיה המודרנית. יש איזשהו אב קדמון וממנו מתפצלים כל שאר הזנים.
רגע, אבל איך בעלי חיים עושים את זה? כאילו, אנחנו יודעים שהאדם ביית את הזאב והפך אותו לכלב, אבל איך זה קורה בטבע? אז התיאוריה שמדברת על התפתחות של בעלי חיים מבעלי חיים אחרים נקראת אבולוציה והיא כבר מזמן לא נחשבת לתיאוריה אלא קונצנזוס מדעי.
אני אנסה עכשיו לתאר באופן מאוד-מאוד בסיסי מה זה אבולוציה, רק בשביל שניישר קו. אז המנגנון האבולוציוני מתבסס על הישרדותם של המתאימים. זאת אומרת שבעלי חיים שהם יותר מותאמים לסביבה שלהם הם בעלי החיים ששורדים והם מורישים את הגנים שלהם לצאצאים שלהם. עד כאן זה די אינטואיטיבי - בעל החיים שיותר מתאים לסביבה הוא זה ששורד. באזורים קרים ישרדו בעלי חיים עם פרווה עבה והרבה שומן, ואילו במדבריות ישרדו בעלי חיים שלא צריכים הרבה מאוד מים.
אבל איך מכל מה שתיארתי נוצר שינוי? נשמע בדיוק הפוך, מי שהכי מתאים שורד, ולכן המערכת צריכה סוג של "להתקבע" דווקא. אז פה נכנס לנו הסיפור של מוטציות. מה זאת אומרת מוטציות, כמו בצבי הנינג'ה? לא ממש.
מוטציה גנטית מתארת בעל חיים שנולד עם תכונה שלא הייתה להורים שלו. זאת אומרת שיש איזושהי מניפולציה בגנים שהיא אקראית, היא פשוט קרתה. בואו נדמיין את זה רגע. יש חיה בסוואנה של אפריקה שאוכלת עשב, היא נראית כמו גמל. ופתאום החיה הזאת מזדווגת ויוצא לה צאצא, והצאצא הזה גבוה קצת יותר מכל שאר החיות.
עכשיו, לאותה חיה יש יתרון על שאר החיות בגלל שהיא גבוהה יותר והיא יכולה לאכול את העלים של העצים, מה ששאר החיות פשוט לא מצליחות. לכן החיה הזאת שורדת, כי היא הכי מותאמת לסביבה שלה לעומת שאר החיות האחרות, והיא מביאה הרבה מאוד צאצאים שהם גם גבוהים כי זה עובר בגנים.
ואם התהליך הזה יימשך מספיק זמן אז נקבל חיה שהיא גבוהה יותר משאר החיות ונקבל ג'ירפה, ככה נוצרת ג'ירפה. עכשיו, אני מקווה מאוד שברור לכם שמה שתיארתי הוא השטחה של התהליך האבולוציוני, שנמשך בתכל'ס אלפי שנים, ואפילו מיליוני שנים, אבל זה העיקרון. חיה מקבלת באופן אקראי לחלוטין תכונה שהיא מהווה יתרון ולכן הצאצאים שלה שורדים ומעבירים את הגן הזה.
חשוב לי להדגיש שההסבר הזה שונה מההסבר התכליתי של האבולוציה, שהוא פשוט טעות. מה זאת אומרת הסבר תכליתי? דוגמה להסבר תכליתי זה "הג'ירפה נהייתה גבוהה כדי להגיע לעצים". שימו לב שבהסבר הזה יש כוונה, יש תכלית, הג'ירפה נהייתה גבוהה יותר בגלל שזה שירת איזושהי מטרה. אבולוציה לא עובדת ככה, אבולוציה היא אקראית לחלוטין. אם יצא בטעות שיש לך איזשהו יתרון ניצחת, אבל אין פה שום כוונה של אף אחד.
זהו, זה כל ההסבר שלי על אבולוציה. למה הסברתי את זה? כי הטקסונומיה המודרנית משתמשת באבולוציה ובגנטיקה כדי להבין מי בא קודם, או מי התפתח ממי. ועכשיו, כשסיימנו עם כל ההסברים ועם כל הקדמות, אפשר להגיע לתכלס ולענות על השאלה מי התפתח ממי?
[מעברון מוזיקלי]
לפני כשלושה וחצי מיליארד שנים חי לו יצור. ליצור הזה קראו "האב הקדמון הכולל". אף אחד לא יודע בוודאות האם האב הקדמון הכולל הוא החיה הראשונה אי פעם או היצור החי הראשון. יכול להיות שהיו לו עוד כל מיני בני דודים ואבות קדמונים משלו, אבל אנחנו נקרא לו "האב הקדמון הכולל" בגלל שהוא המקור של כל היצורים החיים שאנחנו מכירים היום, לא משנה אם זה צמחים או פטריות או בני אדם.
מה אנחנו יודעים להגיד על אותו יצור קדמון? האמת, שלא הרבה בכלל, אבל אנחנו כן יכולים להגיד שהיה לו דנ"א, שזה כבר משהו, ושהוא ענה להגדרה של יצור חי, זאת אומרת שהוא קיים את התנאים הביולוגיים שאנחנו מגדירים כמספקים לחיים. זאת אומרת שהיצור הזה התרבה, חוץ מזה היה לו חילוף חומרים, היה לו איזשהו סדר פנימי די ברור של האיברים שלו. הוא קיים סוג של מחזור חיים, זאת אומרת שהוא נולד ומת, והוא העביר את המטען הגנטי שלו לצאצאים שלו. ואם יש לנו יצור שמעביר את המטען הגנטי לצאצאים שלו אז יש לנו גם אבולוציה.
אז רגע, מי היו אותם צאצאים של האב הקדמון המשותף? אפשר לאפיין את הצאצאים של אותו אב קדמון לשלוש קבוצות: קבוצה אחת נקראת חיידקים קדומים, קבוצה שנייה נקראת בקטריות, ואילו הקבוצה השלישית נקראת איקריוטים.
שתי הקבוצות הראשונות הן משפחות עצומות של חד-תאיים, ואילו הקבוצה של האיקריוטים היא הקבוצה שמעניינת אותנו יותר. אז מה זה איקריוטים? איקריוטים זה יצורים חיים שיש להם גרעין ואברונים, והמשמעות של המילה איקריוטים היא באמת בעלי גרעין. אז מה בעצם אמרתי עכשיו? דיברתי על תאים. תאים זה המבנה הבסיסי של עולם החי, וגרעין זה החלק בתא שבו נמצא הדנ"א, ואברונים מתייחס לכל האיברים הקטנים שנמצאים בתוך התא שעושים כל מיני תפקידים למען קיום החיים, כמו חילוף חומרים. בטח שמעתם על המילה ריבוזום, אז ריבוזום הוא סוג של אברון.
רגע רגע רגע, למה אני מבלבל את השכל עכשיו על תאים? דיברנו על מיון בעלי חיים לקבוצות. אז דיברתי על זה כי האיקריוטים הם הקבוצה הכי מעניינת בעולם הטבע בגלל שאנחנו איקריוטים. ולא רק אנחנו, גם פטריות הם איקריוטים וגם עצי אקליפטוס הם איקריוטים. כל היצורים האלה הם יצורים בעלי תאים, שבתאים האלה יש גרעין ואברונים.
אז אם עדיין לא נפל האסימון, מאותה קבוצה של איקריוטים, שהם גם סוג של אבות קדמונים שלנו, התפצלנו לקבוצות יותר קטנות - קבוצה של צמחים ואצות וקבוצה של בעלי חיים ופטריות. את הצמחים נעזוב בצד בינתיים ונישאר עם הקבוצה של בעלי החיים ופטריות, שבאיזשהו שלב גם היא התפצלה ובעלי חיים לקחו כיוון אחד ואילו פטריות לקחו כיוון שני.
רגע, רגע, רגע, תנו לזה לחלחל שנייה - הדבר הזה אומר שפטריות יותר קרובות גנטית אלינו מאשר לצמחים. המטען הגנטי של פטריות שיושבות אצלכם במקרר, נגיד שמפיניון, יותר דומה למטען הגנטי של בני אדם, מאשר שהוא דומה למטען הגנטי של המלפפון שיושב במגירה ליד. מבחינתי זה די בלתי נתפס, אבל אולי זה רק אני.
טוב, אז עזבנו את עולם הפטריות והמשכנו הלאה, אנחנו בקבוצת בעלי החיים. התפצלנו כבר מהצמחים ומהאמבות ומכולם, ועכשיו זה רק אנחנו. אז מה ההבדל בין בעלי חיים לבין כל שאר היצורים שדיברנו עליהם, צמחים, איקריוטים, בלה בלה בלה?
ההבדל הוא שבעלי חיים הם יצורים רב-תאיים, זאת אומרת שאנחנו לא מורכבים רק מתא אחד אלא מהרבה מהם. חוץ מזה אנחנו נושמים חמצן, אנחנו עשויים מחומר אורגני, אנחנו יכולים לזוז, אנחנו מתרבים. זאת אומרת, משתדלים להתרבות, לא כולם מצליחים - ולא כולם רוצים גם.
בכל מקרה, קבוצת בעלי החיים היא קבוצה מאוד מגוונת ומאוד גדולה - יש כמיליון וחצי מינים שונים של בעלי חיים שמוכרים למדע. אבל גם את הקבוצה הזאת של בעלי חיים אנחנו נוהגים לחלק, והחלוקה הראשונה היא חלוקה די פשוטה: בעלי חיים עם סימטריה לעומת בעלי חיים בלי סימטריה.
רגע, לאיזה ממיני בעלי החיים אין סימטריה, כולנו הרי יפים ואסתטיים, לא ככה? אז קודם כל, אתה לא חייב להיות סימטרי בשביל להיות יפה - יש בעלי חיים מאוד יפים שנמצאים בקבוצה של החיות הלא סימטריות, כמו אלמוגים לדוגמה. ומלבד אלמוגים, הקבוצה של החיות חסרות הסימטריה כוללת עוד חיות מקסימות, כמו מדוזות.
אבל אנחנו, כמובן, מתעניינים בחיות הסימטריות, כי אנחנו סוג של חיות סימטריות בעצמנו. אז גם את החיות הסימטריות נהוג לחלק לשתיים, וזו חלוקה כבר יותר מוכרת שאולי שמעתם עליה. מדובר בחלוקה של חסרי חוליות ובעלי חוליות. אני רוצה לדבר קודם על החסרי חוליות.
קודם כל, חשוב לי להגיד שהאיפיון של חסרי חוליות כקבוצה הוא לא מדעי אלא עממי. זאת אומרת שמדובר בקבוצה שמי ששייך אליה הוא פשוט לא שייך לקבוצה השנייה של בעלי חוליות. אז מי נמצא שם? בקבוצה של חסרי חוליות כלולים כל הפרוקי רגליים, זאת אומרת עכבישים, עקרבים, חרקים, סרטנים. חוץ מזה גם כל הרכיכות כלולות שם - תמנונים, שבלולים, פוליטיקאים, כל מי שאין לו חוט שדרה. סליחה על הבדיחת אבא, לפעמים זה מתפלק לי.
ומי נמצא בקבוצה של בעלי החוליות? ובכן, האבות הקדמונים שלנו. ולא, אני לא מדבר על קופים, אלא על דגים. דגים, מה הקשר דגים? האבות הקדמונים שלנו הם בכלל קופים, אנחנו יונקים. על מה אתה מדבר, יובל, על מה אתה מדבר?
אז לפני שהאדם התפתח מהקוף, קודם כל, היה דג שהיה צריך לצאת מהמים, והדגים הם הקבוצה הקדומה ביותר של בעלי חוליות, זאת אומרת, חיות שיש להן עצמות וחוץ שדרה. ובאמת, לפני כ-500 מיליון שנה, הדגים היו החיות הכי מפותחות בעולם. הם היו טכנולוגיית ה-5G של עידן הקמבריון. אבל כל הטכנולוגיות סופן להתיישן ולפני בערך 370 מיליון שנה קמו יורשים לדגים, חיות שהתפתחו מהדגים עצמן. לחיות האלה קראו דו-חיים, והן התפתחו מדגים שפלירטטו עם היבשה.
אז מה זה דו-חיים? דו-חיים זה חיות בעלות ארבע גפיים, ממש כמונו, שמסוגלות לנשום חמצן מחוץ למים, בדיוק כמונו. מה הם שאר המאפיינים של דו-חיים? אז דו-חיים כשמם כן הם, הם חיים גם בתוך המים וגם מחוץ למים. אני לא אכנס עכשיו לכל המחזור החיים של הדו-חיים שכולל ראשן ובלה בלה בלה, אבל תדעו שיש חיות כאלה.
איזה סוג בעלי חיים מוכרים הם דו-חיים? אז צפרדעים, קרפדות, סלמנדרות, טריטונים, כל מיני חיות חמודות כאלה. אבל גם הדו-חיים לא היו ההתפתחות האחרונה, כי לפני 300 מיליון שנה קמו בעלי חיים חדשים שהתפתחו מאותם דו-חיים. בעלי החיים האלה הם זוחלים.
מה זה זוחלים? חיות שאנחנו מכירים כמו צבים ותנינים, לטאות, נחשים. מה החידוש הגדול בזוחלים לעומת דו-חיים? בעיקר שהם כבר לא תלויים בסביבה המימית. זוחלים יכולים להיוולד על הקרקע, לנשום רק חמצן, ואפילו חלקם לא יראו מים בחייהם, כמו זוחלים שחיים במדבר. מאפיינים נוספים של זוחלים כוללים בדרך כלל עור שמורכב מקשקשים, וזה שהם לא מסוגלים לשמור על חום הגוף שלהם. זאת אומרת, אין להם יכולת לווסת את הטמפרטורה שלהם כמו בני אדם על 36.5.
אבל גם הזוחלים, שהם כבר היו גרסה ממש ממש מודרנית של בעלי חיים, לא היו הגרסה האחרונה, ומקבוצת הזוחלים יש פיצול לשתי קבוצות אחרות. קבוצה אחת היא קבוצת הדינוזאורים ואילו הקבוצה השנייה היא קבוצת היונקים. אני לא ארחיב יותר מדי על דינוזאורים, אבל להגיד שההבדל העיקרי בינם לבין זוחלים היה שדינוזאורים כנראה כן ידעו לווסת את חום הגוף שלהם. אבל למי אכפת? הרי כולם נכחדו בכל מקרה.
אז האמת שזה לא נכון, כי יש דינוזאורים שמסתובבים איתנו כל הזמן. הדינוזאורים האלה הם כמובן העופות. כל העופות שאנחנו מכירים היום, וזה לא משנה אם זה יונים או בנות יענה, הם צאצאים ישירים של הדינוזאורים. מוזר? יכול להיות, אבל לדעתי זה לא יותר מוזר מזה שבני אדם הם יונקים שהמקור שלהם הוא זוחלים שהתפתחו מהדו-חיים שהתפתחו מדגים. והדגים האלה גם התפתחו מכל מיני מינים פחות ברורים. ולכן אני זורם עם זה שעופות הם סוג של דינוזאורים.
אז הזכרתי יונקים, ויונקים זה מעניין כי אנחנו יונקים. אז היונקים התפתחו מזוחלים. כן, מאותם לטאות עם קשקשים. התהליך הזה החל בערך לפני 200 מיליון שנה, כשהחלו לצוץ בעלי חיים שאנחנו קוראים להם היום דמויי יונקים. דמיינו סוג של חיות שהם חצי לטאה וחצי עכבר, משהו כזה.
וההשערה המחקרית הרווחת מתארת את זה שהיונקים חיו באנדרגראונד במשך מיליוני שנים, והסיבה שהם התחילו לשגשג וכביכול להשתלט על העולם זה בגלל שהמתחרים הגדולים שלהם, הדינוזאורים, נכחדו. וככה, היונקים הקדמונים שהחלו בתור משהו שנראה בערך כמו חדפים, עכברים מאוד מאוד קטנים, התפתחו למגוון הביולוגי שאנחנו מכירים היום. זאת אומרת, מאותם חדפים התפתחו הטיגריסים והפילים והלוויתנים וגם אנחנו. ואם איבדתם אותי, עכשיו אני אעשה תקציר מאוד מאוד מקוצר של כל ה-10 דקות האחרונות.
אז מה אמרנו? אמרנו שפעם היה איזשהו אב קדמון, סוג של חיה שבערך היה לה רק דנ"א. מאותו אב קדמון התפתחו יצורים שקראו להם איקריוטים, שזה בעלי חיים עם גרעין ואברונים. מאותם איקריוטים עברנו לבעלי חיים קצת יותר מורכבים שיש להם כבר הרבה תאים, ומשם גם הגענו לחיות סימטריות יותר. אותן חיות סימטריות פיתחו שלד וחוליות, ומשם נולדו הדגים. חלק מאותם דגים עלו לקרקע והחלו לנשום חמצן מחוץ לקרקע, אנחנו מכירים אותם בתור דו-חיים. לחלק מאותם דו-חיים נמאס מהמים והם הפכו להיות זוחלים. וחלק קטן מאותם זוחלים החליף את הקשקשים בפרווה, פיתח בלוטות חלב והופה, יש לנו יונקים. מיונקים, הדרך לבני אדם כבר קצרצרה. סחתיין עליכם שהגעתם עד לכאן. כל מה ששמעתם היה כל התורה על רגל אחת.
אז מה עכשיו? עכשיו נמשיך ונעסוק בסוגיות קצת יותר קטנוניות בטקסונומיה, סוגיות שאותי מאוד מעניינות ואני ממליץ לכם להישאר.
[מעברון מוזיקלי]
זוכרים שדיברתי בהתחלה על קארל פון לינה ועל הטקסונומיה שלו, ואמרתי שהוא חילק את בעלי החיים לפי דמיון פיזי, ולא לפי גנטיקה או אבולוציה, פשוט כי עוד לא המציאו את הדברים האלה בתקופה שלו?
אז מה שיפה בחלוקה של לינה, זה שרוב הפעמים הוא הצליח לחלק את הדברים ממש כמו שאנחנו מחלקים אותם היום לפי אבולוציה וגנטיקה, למרות שלא היו לו את הכלים. אבל עולה השאלה, מה קורה כשבעלי חיים הם מאוד דומים פיזית, אבל אין להם שום קשר גנטי והן חיות מאוד מאוד שונות?
אז לדבר הזה, שבעלי חיים מאוד מאוד שונים נהיים דומים אחד לשני, קוראים אבולוציה מתכנסת, וקצת התייחסתי לזה בפרק של אוסטרליה. אז מה זו אבולוציה מתכנסת? מדובר בתהליך בו שני מינים שונים לחלוטין נהיים דומים אחד לשני בגלל הסביבה שלהם.
דוגמה די מוכרת לכך הם דולפינים וכרישים - חיות בעלי מבנה גוף מאוד-מאוד דומה, אבל עם קשר גנטי מאוד קלוש. דולפינים הם יונקים ואילו כרישים הם דגים, ועוד אפילו דגים מאוד פרימיטיביים, סוג של דג שנקרא דג סחוס. אז למה אותם בעלי חיים נהיו דומים אחד לשני? בגלל שהם ממלאים את אותה נישה במערכת האקולוגית. גם דולפינים וגם כרישים הם טורפים ימיים, ולכן הם התפתחו בצורה כזאת שמותאמת לחיים של טורף ימי.
דוגמה נוספת לכך היא צמחים מדבריים. אנחנו יכולים ללכת למקסיקו ולראות שם שלל קקטוסים, ואז לטוס לאפריקה ולראות שם כל מיני סוקולנטים שהם מאוד-מאוד דומים. אם אין לנו בדיקות גנטיות, אנחנו נניח ששני הצמחים האלה הם מאותה משפחה, ובצדק. אבל באופן די מפתיע, באבולוציה המתכנסת, הקשר הגנטי כמעט ולא קיים, ומה שאנחנו מזהים זה שני יצורים שהצליחו להשתלט על אותה נישה, ובגלל זה הם נהיו דומים.
האבולוציה המתכנסת היא תהליך מאוד מעניין שעשה הרבה מאוד צרות לטקסונומיה בראשית דרכה, אבל יש עוד נקודות אחרות שאני רוצה לדבר עליהן בהקשר של בעיות בטקסונומיה, ואחת מהן היא חוליות מקשרות, או חוליות חסרות.
אז מה זה חוליות חסרות? זה בעלי החיים שהם בין קבוצות. נגיד, החיה שהיא הפסיקה להיות זוחל אבל עדיין לא הפכה להיות יונק, או הרגע בו הקוף הפסיק להיות קוף אבל עוד לא ממש היה בן אדם. בעלי החיים האלה קריטיים בגלל שהם מהווים סוג של הוכחה לתיאוריה האבולוציונית. אנחנו צריכים למצוא את המאובנים האלה כדי לאשש את ההשערות שלנו.
בגלל זה, כשמוצאים מאובן כמו של הארכיאופטריקס, שהוא סוג של דינוזאור מכונף, זה נותן לנו סוג של הוכחה שבאמת הציפורים באו מהדינוזאורים. ולפעמים אותן חוליות חסרות הן לא מאובנים, אלא חיות שקיימות עד היום. בפרק על אוסטרליה דיברתי על יונקי הביב, סוג של יונקים שיש להם ביצים, כמו הברווזן והקיפודן. עכשיו, הברווזן והקיפודן הם לא חוליות חסרות קלאסיות בגלל שבני האדם ושאר היונקים לא התפתחו מהברווזן והקיפודן, אבל הם מראים לנו שדבר כזה יכול לקרות. יש חיות שהן באמצע, שהן יונקים אבל מטילים ביצים [כך במקור], ופתאום המעבר בין יונק לזוחל נראה קצת יותר הגיוני.
נעבור לסוגיה הטקסונומית הבאה והסוגיה הזאת היא בעלי חיים שנויים במחלוקת, ואני לא מדבר על חיות מופרעות או מוזרות במיוחד, אלא על חיות אהובות ומוכרות כמו דוב הפנדה. אז אני זוכר שכשהייתי ילד היה לנו קלטות טבע, והיה לנו קלטת שמסבירה על דובים. בקלטת הזאת הזכירו גם את דוב הפנדה, אבל הם אמרו שם שפנדה היא לא באמת דוב, למרות מה שחשבו כל השנים, אלא סוג של חיה אחרת כמו דביבון. ואני, כמו ילד טוב, חשבתי שהם צודקים כי זה מה שהמדע אמר. אבל בשנים האחרונות, בעקבות מחקרים גנטיים, דובי הפנדה חזרו להיות דובים אחרי שכבר הוציאו אותם משם בכוח. למה? כי מחקרים גנטיים מודרניים אומרים שדוב הפנדה התפצל משאר הדובים לפני כ-19 מיליון שנה. ולא רק זה, אלא שאותם מחקרים קובעים שדוב הפנדה יותר דומה לדוב המקורי מאשר שאר הדובים. זאת אומרת שדוב הפנדה הוא הכי דוב מבין כל הדובים, וזה, רבותיי, חתיכת טוויסט בעלילה.
אז מה היה לנו כאן? היה לנו פנדה שהגדירו אותה כדוב, ואז החליטו שהיא לא דוב, ואז אמרו שהיא הכי דוב מבין כל הדובים. ומי הקורבן בסיפור הזה? הקורבן הוא הפנדה האדומה. למה? כי בתקופה שהפנדה הוגדרה כ-לא דוב, אז החליטו שהיא קרובת משפחה של חיה אחרת שקראו לה פנדה אדומה. וכך השתי הפנדות היו מין בפני עצמו, מין בשם פנדה. ועכשיו, אחרי שהפנדה הפסיקה להיות פנדה וחזרה להיות דוב, השארנו את הפנדה האדומה בתור הפנדה היחידה. וזה קצת מבלבל כשיש לנו פנדה שהיא לא פנדה, ופנדה אדומה שהיא כן פנדה. בקיצור, בלגן. בלגן טקסונומי.
וזה לא הבלגן היחיד. בלגן טקסונומי נוסף הוא קבוצת מכפילי הפרסה. קבוצה של בעלי חיים שאנחנו מכירים כמו הג'ירפה, והגמל, והפרה, והחזיר, והלוויתן, והדולפין. רגע, מה הקשר לוויתן ודולפין לפרסות? אז זהו, שיש קשר. הקשר הוא גנטי, כי כנראה שהלוויתן והדולפין התפתחו מבעלי חיים שדומים קצת להיפופוטם, והיפופוטם הוא, כאמור, מכפיל פרסה.
וככה יש לנו מצב שבקבוצה של בעלי החיים שיש להם פרסות, אנחנו מוצאים חיות שאין להם [כך במקור] פרסות ואפילו אין להם רגליים, אלא סנפירים. מאוד מבלבל כל העולם הזה של טקסונומיה. אני חושב שדיברנו על מספיק סוגיות טקסונומיות, ואפשר להמשיך לחלק האחרון, שבו נדבר על טקסונומיה יהודית שנויה במחלוקת. יאללה, בואו נמשיך.
[מעברון מוזיקלי]
נחשפתי לסוגיה שאני הולך לדבר עליה עכשיו דרך פוסט בפייסבוק. אותו פוסט הכיל תמונה ובתמונה מוצגים חמש דרגות [כך במקור] הבריאה לפי, כביכול, היהדות. בתמונה מוצגת חלוקת העולם לפי חמש קטגוריות - הקטגוריה הראשונה היא דומם, השנייה צומח, השלישית חי, הרביעית מדבר ואילו החמישית יהודי.
אני מניח שאני לא צריך להרחיב פה לאף אחד מה זה דומם צומח וחי, אבל מה זה מדבר? ובכן, מדבר בעצם מתייחס לבני אדם, ובאותה תמונה באמת מוצגים בני אדם שונים. מוצגים שם יפנים ליד ערבים וליד אנגלים, וזה יפה שלפחות הם התייחסו לכל בני האדם כשווים. אבל לפי התמונה הזאת יש סוג אחד של בני אדם שהוא לא שווה, ואותו סוג הוא יהודי. אז בואו נדבר על זה רגע ולא נתייחס שנייה למימד הערכי.
החלוקה הזאת של צומח, חי, דומם, מדבר היא חלוקה נפוצה, המקור שלה הוא ימי הביניים, והיא הייתה מקובלת גם בעולם הנוצרי וגם בעולם היהודי. היא הייתה מבוססת גם על התנ"ך וגם על תורתו של אריסטו. סך הכל מדובר בתורה היררכית שרואה את הדומם בתור הדבר הכי נחות בעולם, מעליו את הצומח, אחריו את החי, ובסוף את האדם שמעליו נמצא רק האל. וזה לא משנה אם זה האל הנוצרי או היהודי.
אז מאיפה הגיעה אותה דרגה חמישית, הדרגה של יהודי? אז הדרגה הזאת הגיעה מספרו של רבי יהודה הלוי במאה ה-12, ספר שנקרא "הכוזרי". באותו ספר מתואר כי בני האדם הרגילים, אותם מדברים, ניחנו ביכולת שכלית, אך אין להם את העניין האלוהי, את אותה נפש מיוחדת שיש רק ליהודים.
תורה זו פותחה יותר מאוחר על ידי חלק מהחסידויות, שטענו כי לבני האדם הרגילים יש נפש בהמית, לעומת היהודים שיש להם נפש אלוקית. אני הבאתי לכם פה את הפשט ולא את הדרש, ובאמת ניסיתי למצוא פרשנויות שונות לעניין הזה, ומצאתי כל מיני דברים שחלקם פירשו את זה לכיוון מסוים וחלקם לכיוון אחר.
חלק טענו כי רבי יהודה הלוי בכלל לא התכוון לדבר הזה. והחלק השני, החלק השני פשוט קיבל את זה, והסכים עם הטענה שלגויים חסר משהו שיש ליהודים, אותו עניין אלוהי, ושאכן לגויים יש נפש בהמית.
מה אני חושב על זה? אני חושב שדעתי האישית לא מאוד מעניינת, אבל הדעה שלי היא בעיקר שצריך לחשוף את הדברים האלה לכמה שיותר קהל, בעיקר כדי להכיר את המציאות שבה אנחנו חיים.
ולמרות שאמרתי שלא אביע לדעתי, אני רק רוצה להגיד שהפעם האחרונה שערבבו גנטיקה וטקסונומיה ואבולוציה עם כל מיני תיאוריות ערכיות, אז זה לא נגמר טוב. וזה, זה הלקח העיקרי לדעתי.
בנימה אופטימית זו אסיים את הפרק. תודה רבה לכם שהקשבתם. אם הפרק הזה היה נשמע לכם מוכר, אז הוא מבוסס על הרצאת TED שפעם העברתי באיזשהו ערב של האוניברסיטה, אולי יצא לכם לשמוע.
שוב תודה לכם שהקשבתם, מקווה שהצלחתי למלא לכם קצת את החור בהשכלה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments