top of page

חור בהשכלה - פרק 24: כתב

בפרק 24 נדבר על משהו שאתם כנראה מכירים אם אתם מצליחים לקרוא את התיאור הכתוב הזה 😉 הפרק יעסוק בכתב, אחת מההמצאות החשובות בהיסטוריה, ששינתה את האנושות לחלוטין.

החלק הראשון של הפרק ידבר על מה זה כתב, מה ההבדל בין כתב לשפה ועל סוגים שונים של כתב. החלק השני של הפרק יעסוק בהיסטוריה של הכתב, לא ממש נדבר על למה הכתב הומצא, אלא יותר על איך הכתב התגלגל ממסופוטמיה, לסיני וללבנון – ומשם לכל העולם. בחלק השלישי של הפרק אסביר קצת על אנאלפבתיות כתופעה ועל ההשפעה הכלכלית שלה ובסוף הפרק אחפור קצת על כתב כ"מאפשר". נושאים שיעלו בפרק: שפה, לוגוגרפיה, מערכת כתב אלפביתית, אבג'ד, הכתב הסיני, כיוון הכתיבה, פיניקים, ארמית, לטינית, האימפריה הרומית, יהושע בן גמלא, תווים מוזיקליים, שפות קוד.

נ.ב. – הפרק הזה כמעט ונגנז עקב טעויות חמורות בעברית וחלק גדול ממנו הוקלט מחדש!

 

שלום לכל המאזינים והמאזינות וברוכים הבאים לעוד פרק של ״חור בהשכלה״. 

(מוזיקה)

טוב אז אם בפרק הראשון של העונה הזאת דיברנו על ויקינגים, שהם משהו שאולי אתם מכירים אבל הוא לא ממש ידע כללי נפוץ, אז בפרק השני דיברנו על אוניות וספינות, שזה כבר מושג שכולנו מכירים. אבל בפרק הזה אנחנו הולכים לדבר על משהו שכל אחד מאיתנו עושה ורואה וחווה ביום יום שלו. זאת אומרת, אין יותר ידע כללי מזה, והדבר הזה הוא כתב. כן, כתב, כמו קרוא וכתוב, כמו כתיבה. ואני אגיד משהו שאני אגיד אותו אחר כך שוב במהלך הפרק, הפרק הזה לא עוסק בשפה אלא בכתב, שזה שני דברים שונים.

אז החלק הראשון של הפרק יעסוק במה זה כתב, וסוגים שונים של כתב ודברים כאלה. החלק השני של הפרק יעסוק בהיסטוריה המאוד מעניינת של הכתב. החלק השלישי של הפרק יעסוק באנאלפביתיות, אנשים שלא יודעים לקרוא ולכתוב ובמשמעות הכלכלית של הדבר הזה. ובחלק האחרון של הפרק אני אבלבל קצת את השכל ואדבר על כתב כדבר מאפשר. הולך להיות לנו פרק מעניין בואו נתחיל.

(מוזיקה)

בפרק הזה אני מדבר על כתב, אבל למה אני לא קורא לזה פשוט שפה? למה אני לא מדבר על שפה? אז הסיבה המרכזית לכך שכתב ושפה זה לא ממש אותו דבר. הכתב הוא ביטוי מסוים של השפה. שפה זה תחום הרבה יותר רחב. זאת אומרת שכתב הוא בסופו של דבר איזשהי דרך להציג שפה באופן ויזואלי. זאת אומרת הוא עזר לשפה. עכשיו אתם יכולים להגיד שגם שפת סימנים זאת דרך להציג שפה באופן ויזואלי, אבל אני אגיד לכם שזה לא אותו דבר. למה? כי זה פשוט לא אותו דבר. כי שפת סימנים היא ממש כמו שפה דבורה. זאת אומרת משתמשים בה באינטראקציה בין שני אנשים או יותר. לעומת זאת כתב הוא משהו מעט שונה. במהות שלו כתב הוא פשוט לא אקטואלי, זאת אומרת לא משתמשים בו בזמן אמת. אבל היום גם בזה כבר אפשר להטיל ספק ולהגיד שלצורך העניין בוואטסאפ אנחנו מדברים רק בכתב וזה לגמרי אקטואלי. זה ממש כמו שפה דבורה. כן זה מסובך. בסופו של דבר אם נרצה ממש להגדיר את זה אז כתב זה ייצוג של שפה באמצעות קידודים או סימנים ויזואליים. זה ברמה הכי בסיסית.

אבל בואו נפתח את זה עוד טיפה. למה בעצם שפה קודמת לכתב? אז נתחיל מזה שברמה ההגדרתית כל כתב מייצג שפה כלשהי. זאת אומרת אין לנו כתב שהוא לא משוייך לאיזושהי שפה. לעומת זאת יש לנו שפות שאין להן כתב. לצורך העניין אם אתם וחברים שלכם תמציאו איזושהי שפה סודית, אז היא לא חייבת להכיל איזשהו כתב שילווה אותה. אבל כל כתב שאתם תמציאו הוא כנראה מייצג איזושהי שפה, כי הוא מייצג איזושהי תקשורת כלשהי. בקיצור השפה תמיד קודמת לכתב במובן הכי הכי בסיסי. 

אבל בואו נדבר בעוד מובנים. תינוקות וילדים קטנים כנראה ידעו לדבר באיזושהי רמה בשפה לפני שהם יידעו לכתוב או לקרוא. זה כמעט אין מקרים הפוכים כאילו כמובן שתמיד יש משהו יוצא מן הכלל, אבל כמעט ואין מקרים הפוכים. השפה קודמת לכתב. וגם אם אנחנו מדברים היסטורית, שאחרי זה נעסוק יותר בהיסטוריה, אז השפה קיימת הרבה הרבה יותר זמן ממה שהכתב קיים. כתב הוא המצאה הרבה יותר מודרנית, ולכן אני לא רוצה להגיד שהפרק הזה עוסק בשפה כי שפה זה פשוט משהו הרבה יותר גדול מזה. ולכן נדבר על כתב, זה משהו שהוא מספיק טוב בפני עצמו ולא צריך מעבר. טוב, בואו נמשיך. 

בואו נדבר על פרוטו-כתיבה. פרוטו-כתיבה זה סוג של שלב ביניים בין נגיד ציור לבין כתיבה. ובניגוד לכתיבה הפרוטו-כתיבה לא חייבת להיות משוייכת לשפה ספציפית, והדוגמאות יסבירו את עצמן. בואו נתחיל דווקא מדוגמה היסטורית. נגיד ויש לנו אדם קדמון ואותו אדם קדמון ערך מסע ציד, ואחרי אותו מסע ציד הוא חזר למערה שלו וצייר שלושה ציורים אחד אחרי השני, הראשון זה צבי, השני זה חץ, והשלישי צלחת. יצא לי הרבה צדיק במשפט הזה- צבי, חץ, צלחת. טוב לא משנה. מה אתם מבינים מהציור הזה? כנראה שאתם מבינים איזה שהוא מסר, איזה שהוא סיפור, זאת אומרת כנראה שהוא צד את הצבי בעזרת החצים, ואז הייתה לו ארוחה בצלחת. זה סוג של מסר שאפשר להגיד שהוא דומה לכתב, אבל הוא לא ממש כתב כי הוא לא משויך לאף שפה נכון? זאת אומרת, זה לא משנה אם אתם הודים או אסקימוסים כנראה שאתם תוכלו לפצח את הציור הלא מאוד מורכב הזה. מצד שני, קשה להגיד שהציור הזה הוא נטו אמנות, זאת אומרת לא בטוח שהוא דווקא רצה שתרגישו איזה משהו ויש פה איזשהו מסר נסתר ואסתטי, יכול להיות שהוא באמת רצה להעביר מסר- אם תיקחו את החץ, ותירו בצבי תקבלו אוכל. ממש כמו איזה שהיא משוואה של פעם. וזו דוגמה לפרוטו-כתיבה, איזה שהוא שלב ביניים בין אותו ציור ללכתב. עכשיו, למרות שנתתי דוגמה עתיקה הפרוטו-כתיבה מלווה אותנו עד היום. לצורך העניין תמרורים זה סוג של פרוטו-כתיבה, גם אפשר להגיד שאימוג'ים זה סוג של פרוטו-כתיבה, וגם הסימן של גבר ואישה בשירותים זה סוג של פרוטו-כתיבה. אתם רואים את זה, אתם מבינים שמעבירים לכם מסר, אבל לא ממש כתבו לכם משהו וזה סוג של ציור, בקיצור, יש פה איזה שהוא מישמש ביניים.

בוא נתעכב רגע על האימוג׳ים שזרקתי ככה בדרך אגב. האם אימוג׳ים הם פרוטו-כתיבה או שהם כבר איזה שהוא שלב יותר מתקדם? מה שנקרא לוגוגרפיה, כתיבה בעזרת סמלים. כמו נגיד הכתב חרטומים של המצרים, זאת אומרת יש לנו ציורים ואנחנו מבינים את הציורים האלה משהו. אז זאת שאלה באמת מעניינת שאני לא חושב שיש עליה תשובה חד משמעית, אבל אפשר להגיד שאימוג׳ים כבר הרבה פעמים מייצגים משהו שהוא נרמז, זאת אומרת הוא לא ישיר. אז יש לנו דברים יחסית ברורים כמו סמיילי שהוא פשוט משדר איזשהו רגש, אבל כשאנחנו שולחים למישהו מחיאות כפיים או שאנחנו שולחים לו חציל, הרבה פעמים אנחנו לא מתכוונים לדבר עצמו, הדברים הללו מרמזים על משהו אחר. זאת אומרת, מחיאות כפיים מרמזות נגיד על הערכה, זה מסר שאומר כל הכבוד, וחציל אני לא אפרט מה זה יכול להגיד. אבל כנראה שחלקכם גם מכירים את המשמעות הנסתרת של הירק הזה. 

בכל מקרה האימוג׳ים הללו לוקחים אותנו באמת לשלב הבא- ללוגוגרפיה. למערכות הכתב שמורכבות בסופו של דבר מייצוגים גרפיים. איזה שפות מודרניות משתמשות בכתב כזה? אז קודם כל השפות האסייתיות המרכזיות כמו הסינית והיפנית, גם הקוריאנית, וגם כל מיני שפות עתיקות כמו השפה של בני המאיה והמצרים, שהשתמשו בכתב חרטומים. 

מה שייחודי בלוגוגרפיות לעומת האלפבתיות, שנדבר עליהן עוד מעט, זה שבמערכות הכתב הללו כל אות שמציירים מייצגת מילה, זאת אומרת יש לנו אות מסוימת שמייצגת לדוגמה דג. והאמת שיש גם איזה שהוא תרשים יפה, שאני אשתדל לצרף אותו אחר כך לפייסבוק, שמתאר איך בעצם הציור במקור של דג הפך לסמל נגיד הסיני שמשתמשים בו היום בשביל להגיד דג,  בשביל לכתוב דג, סליחה. 

אפשר להגיד שצורת הכתב הלוגוגרפית היא מאוד מוגבלת, כי בשפות מודרניות יש לנו עשרות אלפי מילים. אז האם מי שכותב סינית לצורך העניין צריך לדעת עשרות אלפי סימנים שונים? לא ממש. והאמת שאין כמעט מערכות כתב שהן לוגוגרפיות טהורות, זאת אומרת שלכל מילה יש לנו סימן אחד. ובדרך כלל יהיה לנו נגיד כמה סימנים שונים שיובילו למילה אחת, או כן כל מיני אלמנטים שהם פונטיים, זאת אומרת שכן מתייחסים להברות. בקיצור, זה יכול להיות מאפיין מרכזי בשפה במערכת כתב, אבל זה כמעט לא יהיה בלעדי. 

אבל אם כבר הזכרתי את המילה ״פונטיקה״ או פשוט בעברית ״הגיה״, שזאת מילה שדי קשה להגות, אבל לא משנה. אז בואו נעבור לדבר על מערכת הכתב שכולנו מכירים, האלפבית. מערכות כתיבה אלפבתיות בעצם מתייחסות לכך שבמקום שכל סימן בשפה, כל אות תייצג איזושהי מילה בעולם האמיתי, אז הן מייצגות צלילים, כמו שאנחנו מכירים מה-ABC ומהאלפבית העברי. לדוגמה, אם אני לוקח מילה אנגלית כמו dog, אז אין לי כל כך איפה לטעות, יש דרך אחת לכתוב dog, משתמשים באות שעושה d, את האות שעושה o, ואת האות שעושה g. ואז יוצא לי d o g, dog, על פניו נראה מאוד פשוט. אבל אפילו אם אני לוקח את המילה cat, חתול, אז כבר יותר מסובך, כי אני בעצם כותב c a t  אבל אז יכול להיות לי cat ויכול להיות לי cat, איך אני בעצם יודע מה אני אמור להגיד? מה אני אמור לכתוב? 

ומפה אנחנו מגיעים למסקנה הדי מבאסת שגם מערכות אלפבתיות הן לא מושלמות. זאת אומרת אין לנו שפות מודרניות שהן באמת בשימוש אלפבתיות לגמרי, זאת אומרת שמה שאני שומע אני ישר יכול לכתוב אותו בלי לטעות, ומה שאני קורא אני ישר יכול להגות אותו בלי לטעות. זאת אומרת, באנגלית יש לנו כל מיני מילים מעצבנות כמו action שכותבים אותם אקטיון וכל מיני דברים כאלה. וזה קיים בכל השפות, חוץ מאספרנטו שזה היה איזשהו ניסוי שלא הצליח, אז כל השפות היום הן לא אלפבתיות מושלמות. 

ואם נגיע לשפות כמו עברית או ערבית, אז נמצא שהאלפבית העברי והערבי הם בכלל מורכבים, כי הם סוג של אלפבית שנהוג לקרוא לו אבג'ד. מה זאת אומרת? זאת אומרת באלפבית העברי יש לנו עקרונית רק עיצורים, אין לנו מה שנקרא תנועות. זאת אומרת, יש לנו אות שעושה ג׳ ויש לנו אות שעושה ד׳ ואות שעושה מ׳. אבל אין לנו את כל הבין לבין, את ה o את e את a, בשביל זה יש לנו ניקוד, אבל בתכלס אנחנו לא משתמשים בניקוד. ולכן זה אומר שהעברית היא אלפבית מסוג אבג'ד, אלפבית שמורכב אך ורק מעיצורים, והתנועות צריך פחות או יותר לנחש אותם. זאת אומרת בן אדם שלא יודע עברית ותתנו לו לקרוא את המילים ״ראש״ ו״ראשון״, אז אין שום סיבה שהוא יבין למה בהתחלה זה o ובשני זה e. כאילו זה סתם כי אנחנו מכירים את השפה. 

ואלו שפות אבג'ד, שכמעט כולן הן שפות שמיות, כמו העברית והערבית ועוד כמה שפות מהאזור שלנו. ואם רוצים עוד יותר לסבך את זה, אז אפשר להגיד שעברית עם ניקוד היא בכלל אלפבית מסוג אחר שנקרא, אבוגידה. שזה סוג של אלפבית שיש לו סימנים לעיצורים ותנועות ביחד, זאת אומרת בית עם קמץ זה סימן שאומר בא. עכשיו הרבה מהשפות בדרום ומזרח אסיה משתמשות באמת במערכת כתב אבוגידית, זאת אומרת יש להן אותיות שמייצגות עיצורים ותנועות ביחד. זאת אומרת יש להם אות לבא, יש להם אות לבה, יש להם אות לגי, אבל אין להם ג' וי', זאת אומרת זה בא ביחד. זה אומר פשוט שיש להם המון המון אותיות. 

טוב נראה לי שסיבכתי אתכם לגמרי עם כל האלפבית ואבוגידות ולוגוגרפיות וכל הדברים הללו, אז בוא נסיים עם עוד דבר אחרון שקשור ממש להגדרת הכתב, וזה כיוון הכתיבה. גם כאן קשה לא להתייחס בכלל להיסטוריה, אז נגיד פשוט שמערכות הכתב הראשונות, לא היה ממש עניין של מאיזה כיוון אתה כותב אותן, זאת אומרת יכלת לכתוב מימין לשמאל, ומשמאל ימין, והיית עושה איזשהו חץ או משהו שאנשים היו מבינים. והאמת שעד היום יש שפות שאתה יכול לכתוב אותן בכל מיני כיוונים, נגיד גם מלמעלה למטה וגם משמאל לימין. ככה זה נגיד בסינית, ויש אפילו שפות באזור אינדונזיה שאפשר לכתוב אותן גם מימין לשמאל וגם משמאל לימין, כמו פעם. אבל רוב השפות כן התקבעו על איזה שהוא כיוון ורק השפות השמיות נשארו מימין לשמאל. כל השפות שמושפעות מהכתב הלטיני והיווני, זאת אומרת בתכלס כל השפות האירופאיות, כותבים אותן משמאל לימין.

עכשיו נשאלת השאלה למה דווקא השפות שנכתבות משמאל לימין הפכו להיות שפות דומיננטיות, ורק העברית והערבית פחות או יותר נשארו מימין לשמאל? אז התשובה לכך היא מורכבת משני דברים. קודם כל אפשר להגיד ברמה הפוליטית-היסטורית שפשוט השפות הללו ניצחו במלחמה. זאת אומרת הבריטים, והצרפתים, והרומאים, והיוונים כבשו הרבה מאוד חלקים מהעולם והכתיבו את הכתב שלהם. מצד שני יש גם איזה שהוא הסבר פיזיולוגי או התנהגותי, שאומר שרוב בני האדם הם ימנים, ולכן יותר קל להם לכתוב משמאל לימין, כי אם אתה כותב מימין לשמאל אתה מסתיר לעצמך חלק מהטקסט. זאת אומרת שיש פה גם איזה שהוא היגיון שאנחנו ישראלים או ערבים לא ממש עומדים בו. אבל מה לעשות זאת ההיסטוריה וככה התרגלנו, בואו נדבר על ההיסטוריה עכשיו. 

(מוזיקה)

אם רוצים לעסוק בהיסטוריה של הכתב אז כדאי להתחיל משאלה יחסית פשוטה. השאלה הזאת היא: מי המציא לראשונה את הכתב? ולשאלות פשוטות יש תשובות פשוטות, מי שהמציא לראשונה את הכתב היו השומרים, והם עשו את זה בערך בשנת 3400 לפני הספירה, זאת אומרת לפני 5400 שנה. מי שלא מכיר אז השומרים היו עם שחי באזור מסופוטמיה, זאת אומרת אזור עיראק הקדומה לפני משהו כמו 5000 ומשהו שנים. עכשיו התשובה הזאת אולי ברורה אבל היא קצת מטעה כי היא מסתירה בתוך הוויכוח היסטורי מאוד גדול, שבעצם שואל: האם הכתב הומצא רק פעם אחת או שהוא מצא בכמה מקומות במקביל? אם נתייחס רגע רק לעולם הישן, יש ממש ויכוח האם הכתב הסיני והכתב המצרי, הומצאו בעקבות ההמצאה של כתב השומרי או שמדובר בפיתוח עצמאי של כל אחת מהציוויליזציות הללו? 

בעבר הדעה המקובלת בקרב היסטוריונים הייתה שהכתב באמת הומצא על ידי השומרים ומשם הוא התפשט גם לסינים, וגם להודים, וגם לאזור מצרים. היום יש כאלה שחולקים על זה, אומרים שהמצרים המציאו כתב שונה לגמרי אז זה לא כל כך הגיוני, ושהשומרים והסינים מעולם לא נפגשו, אתם יכולים להחליט לאיזה גרסה אתם רוצים להאמין, ואני לא אכעס עליכם. 

מה שבטוח זה שהכתב הומצא בעוד מקום באופן עצמאי לגמרי, וזה באזור אמריקה, במרכז אמריקה ובצפון דרום אמריקה הומצאו מערכות כתב שהיו נפרדות לחלוטין מאלו של השומרים, כי הם באמת מעולם לא נפגשו. אבל בואו נחזור רגע לעולם הישן. גם הכתב השומרי וגם הכתב המצרי התפתחו באמת מדברים שמזכירים ציורים, כמו שדיברנו קודם. ומערכות הכתב שהתפתחו היו מערכות כתב לוגוגרפיות, זאת אומרת שמבוססות על ייצוגים, כמו שדיברנו קודם. ועכשיו מתחיל הסיפור המעניין יותר. אם המחשבה על זה שכל סוגי הכתב בעולם התפתחו מהכתב השומרי נשמעת לכם הזויה, אז תפסיקו לשמוע פה, כי זה מתחיל להיות עוד יותר מוזר. 

בחלק הקודם דיברנו על כך שרוב מערכות הכתב שקיימות כיום הן מערכות כתב אלפבתיות, זה לא משנה אם זה אבג'רדים או אבודיגות או כל דבר אחר. בכל מקרה, אם יש איזה שהוא ויכוח על איזה כתב הוא הכתב הראשון, אין שום ויכוח לגבי מהו הכתב האלפביתי הראשון. הכתב הזה נמצא בסיני, כן כן אצל השכנים שלנו. הכתב האלפביתי הראשון שזכה לכינוי הנפלא הכתב הפרוטו-סיני, התגלה בתחילת המאה ה-20 על ידי ארכיאולוג בריטי בשם סר פלינדרס פיטרי. מי שכנראה היה אחראי לכתב הזה היו עמים כנעניים, כן עמים מארץ ישראל, שהיו עבדים של המצרים באזור סיני, ובעצם עבדו בשביל המצרים וקרעו אבן טורקיז, זאת אומרת אבן חן ירוקה. ומה שמסתמן זה שאותם עבדים כנענים ממצרים ניסו לקחת את כתב החרטומים המצרי ולהפוך אותו לכתב שידבר בצלילים, זאת אומרת להפוך אותו לכתב אלפביתי. ואם לדעתכם אותם עבדים כנעניים במצרים היו בני ישראל והם אלה שהמציאו את הכתב האלפביתי, אז אין שום מחקר שאומר את זה, אבל גם לי זה ישר קפץ. 

בכל אופן רק חלק קטן מהכתובת הזאת שנמצאה בסיני פוענחה, אבל כתובות דומות נמצאו באזור ארץ ישראל והן מתוארכות לכמה מאות שנים לאחר מכן, שזה די קרוב. בכל מקרה מאותו כתב פרוטו-סיני התפתח הכתב הפרוטו-כנעני, שזה כבר כתב של ממש. יש בכתב הזה בין 27 ל 30 אותיות וממנו התפתח כתב שאנחנו מכירים, הכתב העברי הקדום, שממנו התפתח כמובן הכתב העברי הלא קדום. 

עכשיו גם בכתב הפרוטו-כנעני אנחנו רואים כל מיני השפעות של הלוגוגרפיה, זאת אומרת האות דג׳ או ד׳- נראתה כמו דג. והאות ע׳ נראתה כמו עין אנושית, והאות פ׳ נראתה כמו פה אנושי. בקיצור לוגוגרפיה, אבל למתקדמים. עכשיו סך הכל זה נחמד ומגניב שמאותו כתב פרוטו-כנעני יצאה עברית ויצאה גם הארמית, ויופי זה השפה שלנו וכולנו שמחים. 

אבל הכתב המשמעותי יותר שיצא מאותו כתב פרוטו-כנעני, זה כתב הפיניקי. הפיניקים שיצא לנו לדבר עליהם גם בפרק הקודם, היו עם שחי באזור לבנון, בצור ובצידון ובעוד כל מיני מקומות, והם היו עם של יורדי ים, זאת אומרת הם היו סוחרים ששתו בכל רחבי הים התיכון. בגלל שהפיניקים שתו בכל רחבי הים התיכון, אז יצא להם לפגוש הרבה מאוד עמים. אחד מאותם עמים שהם פגשו היו היוונים. והיוונים שלא היו פראיירים ראו את הכתב של הפיניקים והתלהבו. אמרו, אנחנו גם רוצים את הדבר הזה. ומה שקרה זה שהיוונים פשוט לקחו את האלפבית הפיניקי והלבישו אותו על השפה היוונית. הם עשו שם כל מיני שינויים אבל בסופו של דבר זה ממש האלפבית הפיניקי. אפילו במיתולוגיה היוונית מתואר שהמלך הראשון של תבאי, קדמוס, לקח את האלפבית מהפיניקים, זה משהו שהוא לחלוטין מוצהר. 

אבל השפה היוונית לא התאימה רק באספקט אחד של הכתב הפיניקי. כתב הפיניקי היה כתב שמי, בדומה לעברית, והוא היה בעצם כתב אבג'ד, אבל היוונים רצו משהו אחר, שיתאים יותר לשפה שלהם, ולכן הם לקחו את הכתב הפיניקי והפכו אותו לכתב אלפביתי טהור, כזה שיש בו גם עיצורים וגם תנועות. אבל מעבר לזה הם שמרו גם על הסדר של האותיות וגם על איך שהן נראות וגם על השם שלהן. ובגלל זה עד היום אנחנו יכולים לראות נקודות דמיון בין האותיות, זאת אומרת, ביוונית קוראים לזה אלפא, ביתא, גמא ובעברית א' ב׳ ג', זה בגלל שיש להם אב משותף שהוא הכתב הפרוטו-כנעני.

ומהיוונים זה כבר התחיל להתגלגל לכל שאר השפות האירופאיות. הרומאים שדיברו בכלל לטינית לקחו את האלפבית היווני והלביש אותו על השפה שלהם, וככה נוצר לנו האלפבית הלטיני, מה שאנחנו מכירים בתור ה-ABC. והרומאים כמובן כבשו את כל אירופה והלטינית הפכה להיות השפה של הכנסייה. ומפה לשם כתב הזה, הכתב האלפביתי, הופץ לכל אירופה והפך להיות ברירת המחדל בכל השפות האירופאיות וזה לא משנה אם זה הולנדית, או רוסית, או אנגלית, או ספרדית. 

ואחרי זה אנחנו יכולים לעשות fast forward ולדבר על הקולוניאליזם ולהבין שככה הם גם הפיצו את זה לכל שער העולם. הספרדים הפיצו את זה לדרום אמריקה, אנגלים הפיצו את זה לאוסטרליה וארצות הברית, וכן הלאה. בגלל זה עד היום אנחנו יכולים למצוא נקודות דמיון משונות בין האותיות העבריות לאותיות אנגליות, זאת אומרת גם בעברית מסיימים ב ק׳ ר׳ ש׳ ת׳, ובאנגלית מסיימים ב q r s t, זה לא מקרי, זה ממש הכל בגלל אב קדמון משותף שהוא הכתב הפרוטו-כנעני. 

אבל זה רק חצי מהסיפור, וזה מה שבאמת מגניב לדעתי. זאת אומרת, עד עכשיו דיברתי על איך הכתב הפיניקי השפיע על כל המערב, וגם על הכתב העברי ועל ערבית ועל השפות השמיות, אבל הכתב הפיניקי השפיע גם לכיוון השני, כי מהאלפבית הפיניקי התפתח האלפבית הארמי, והארמית הייתה שפה מאוד דומיננטית במזרח התיכון הקדום. היא הייתה השפה הרשמית של הממלכה הבבלית, והממלכה הקדית ואחר כך גם של הממלכה הפרסית. ומה שהרבה מאוד היסטוריונים אומרים היום שדרך אותה הממלכה פרסית שהגיעה עד להודו, הכתב האלפביתי המשיך מזרחה. והאלפבית הארמי המשיך והשפיע גם על השפות ההודיות שאימצו אותו, ומשם גם לטיבט ולמונגוליה, וגם לכל מיני עמים בדרום מזרח אסיה, או במילים אחרות- הכתב הפיניקי, או יותר נכון האבא שלו, הכתב הפרוטו-כנעני, הוא האבא של כל מערכות הכתב האלפביתיות בעולם, וזה לא משנה אם הם בקמבודיה או בבריטניה. כולם הגיעו מאותם פיניקים שישבו באזור צור וצידון ומהאבות הכנעניים של אותם פיניקים שהסתובבו באזור לבנון, ארץ ישראל, וסיני, של לפני משהו כמו 3000 שנה.

אבל שנייה לפני שאנחנו מפסיקים את העיסוק בהיסטוריה של הכתב אני רוצה להתייחס לעוד סוג אחד של התפתחות של כתב, וזאת ההתפתחות הלא ליניארית, זאת אומרת אין פה איזה שהוא תהליך, אלא משהו שרירותי. מלך אחד מחליט אוקיי, מעכשיו כותבים אחרת. אז באופן די מפתיע הדבר הזה הוא די נפוץ. זה גם היה קיים בסין ובקוריאה, שפשוט הקיסרים החליטו שמעכשיו כותבים דברים אחרת. אבל הדבר הזה גם קיים בתקופות הרבה יותר מודרניות, ואם למישהו מכם יצא לראות טורקית או וייטנאמית לאחרונה, אז שמתם לב שהכתב שלהם הוא כתב לטיני כמו אנגלית. אז איך הדבר הזה קורה?

בטורקיה נגיד זה קרה לפני פחות ממאה שנה, ב-1928, כשמנהיג הטורקים דאז, מוסטפא כמאל אטאטורק, שהקים את טורקיה המודרנית, החליט שכחלק מתהליכי המודרניזציה של טורקיה זונחים את הכתב שהיה יותר דומה לערבית, ועוברים לכתב מודרני, שמבוסס על האותיות הלטיניות. וזה מה שהוא החליט וזה מה שהיה. בווייטנאם לעומת זאת זה היה קצת שונה, כי לעומת הטורקים שהחליטו בעצמם כביכול שהם רוצים לשנות את הכתב שלהם, בווייטנאם זה הוכתב להם מלמעלה, על ידי השלטון הקולוניאליסטי הצרפתי, שפשוט הגדיר להם, מעכשיו אתם כותבים באותיות שאנחנו נבין. גם הרפורמה הזו התרחשה בערך לפני מאה שנה בתחילת המאה ה-20, ועד לאותו זמן הווייטנאמים בכלל כתבו באותיות סיניות. זאת אומרת שבמקרה שלהם אפילו היה מעבר מלוגוגרפיה ישר לאלפבית, שזה שינוי די רדיקלי. ועכשיו בוא נדבר על דברים אחרים.

(מוזיקה)

דיברנו בפרק הזה המון על אלפבית ומערכות אלפביתיות, והבודידג'ה, ואבג'דים וכל מיני דברים כאלה, אבל עכשיו בא לי לדבר בדיוק על הדבר ההפוך, על אנאלפבית או אנאלפביתיות, שזאת תופעה שכנראה שמעתם עליה. אז כפי שכבר נאמר בפרק הזה, שפה היא תנאי לכתב. אבל יש לנו הרבה פעמים מצבים בהם יש שפה, אבל אין כתב. וכשאני מדבר על מצבים אני לא מתכוון לשפה שאין בה כתב, אלא יותר נכון לאדם שיודע לדבר עם השפה, אבל לא יודע לכתוב או לקרוא אותה. זאת אומרת שהוא בפועל אנלפבית, וכן הביטוי זה תופס גם לאנשים שלא יודעים לכתוב כתב שהוא לא אלפביתי, כמו נגיד סינים שלא יודעים לכתוב, הם גם אנאלפביתים. למה? ככה. זה ככה השתרש. 

בכל מקרה, פעם אנאלפביתיות לא הייתה תופעה יותר מדי מעניינת בגלל שאף אחד לא ידע לכתוב, אני מדבר על פעם, לפני שהמציאו את הכתב. אבל אחרי שהמציאו את הכתב, הכתב נהיה יותר ויותר חשוב עם הזמן, אבל עדיין ברוב החברות, ברוב השנים, רוב האנשים לא ידעו לקרוא ולא ידעו לכתוב. ומי שכן ידע לכתוב זה או אנשים שזה היה התפקיד הרשמי שלהם, נגיד ממש הכותבים של המלך שכותבים את החוקים שלו, או מתמטיקאים, כל מיני אנשים שצריכים לכתוב, או הרבה פעמים מי שהתעסק עם הדברים האלה היו אנשי דת, זאת אומרת אם יש לך ספר קדוש, אז אתה צריך לדעת לקרוא את הספר הזה, ואתה צריך גם לכתוב עותקים שלו. ולכן גם לרוב אנשי דת היו יודעי קרוא וכתוב. אבל רוב האנשים, זה לא משנה אם היו סוחרים או דייגים או חקלאים או נפחים, פשוט לא היו צריכים את זה, הם לא היו נתקלים בכתב ביום יום שלהם והם היו פשוט יכולים לחיות בלי הדבר הזה. הם היו יודעים כנראה שהדבר הזה קיים אבל הוא היה על ידם. 

לפי היסטוריונים החברה הראשונה בה הקרוא וכתוב הפך להיות משהו דומיננטי שרוב העם צריך להכיר לפחות בצורה בסיסית, הייתה כמובן… כולם חושבים עם הספר, לא- האימפריה הרומית. הרומאים השתמשו הרבה מאוד בכתב, הם היו פשוט אומה מאוד מסודרת, היה להם ממש שילוט וכתובות בכל מקום, ולכן רומאי ממוצע היה פשוט צריך לדעת לפחות איזושהי רמה של אוריינות בסיסית בקרוא וכתוב בשביל להסתדר. ולא מן הנמנע שהיהדות אימצה את העניין הזה שרוב העם צריך להכיר קרוא וכתוב, באמת מהרומאים. 

כי מי שנחשב למייסד האוריינות היהודית היה יהושע בן גמלא, שהיה הכהן הגדול בבית המקדש השני בתקופה הרומאית. יהושע בן גמלא החליט שכל היהודים צריכים ללכת לבית ספר. ועל יהושע בן גמלא נאמר: ״ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל שבתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה מי שאין לו אב לא היה למד תורה עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שהוא מושיבים מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסים אותן כבן שש כבן שבע״. במילים אחרות יהושע בן גמלא, אותו כהן גדול מימי בית שני הוא זה שהכניס את המשמעת החינוכית בעם ישראל. אבל בוא נמשיך. 

האימפריה הרומית קרסה באיזשהו שלב והיהודים היו מיעוט זניח. ולאחר קריסת האימפריה הרומית, האנאלפבתיות חזרה לאיך שהיא הייתה קודם, בעיקר אנשי דת ונזירים, וכל מיני משרתים ובעלי תפקידים של האצולה, ידעו לקרוא ולכתוב, וכל השאר פשוט לא היה להם מושג. 

המציאות הזו החלה להשתנות לאט לאט עם סוף ימי הביניים. בהתחלה עם זה שפשוט הנייר הגיע לאירופה, ולאחר מכן שתי המצאות נוספות גרמו לשינוי משמעותי באחוז האוריינות באירופה.הראשונה הייתה הדפוס והשנייה הייתה הרפורמציה, זאת אומרת, הדת הפרוטסטנטית, שבעיקר הנגישה את התנ"ך ואת כתבי הקודש לכל האנשים. אפשר היה סוף סוף לתרגם אותם ולהוציא אותם מהלטינית. 

וכל התהליכים הללו הובילו לכך שיותר ויותר עמים החלו להיות בעלי אוריינות מלאה, והסקנדינבים נחשבים לראשונים שחיסלו את האנאלפבתיות. וככל שהתקרבנו לתקופה המודרנית עם המהפכה התעשייתית ועם המהפכה הצרפתית וזכויות האדם, הדבר הזה השתנה ללא היכר. יש גרף מאוד יפה שאפשר לראות בו את אחוז האוריינות, זאת אומרת את אחוז האנאלפבתיות באוכלוסיה בצרפת. ובגרף הזה אפשר לראות שבשנת 1720 אחוז האנאלפביתיות בצרפת עמדה על 65%, שזה המון. ו-150 שנה לאחר מכן, ב-1870 אנחנו מגיעים לאחוז האנאלפבתיות שעומד בערך על 5%.

עכשיו דיברתי הרבה על היסטוריה, אבל אנלפבתיות זו תופעה שעדיין קיימת והיא עדיין נוכחת בכל המדינות. האנאלפבתיות בארצות הברית עומדת על אזור ה-5% מהאוכלוסייה, ובישראל היא עומדת על משהו כמו 2-3% מהגברים ו-6 ומשהו אחוז מהנשים. ואם אנחנו מסתכלים על זה כתופעה גלובלית אז אנחנו רואים שבאמת ברוב העולם המודרני האנאלפבתיות כמעט מוגרה ועומדת על אחוזים בודדים בכל מדינה, אבל בעולם הפחות מודרני האנאלפבתיות קיימת ובגדול. וברוב המדינות האפריקאיות וחלק לא קטן מהמדינות האסייתיות, אנחנו מדברים על קצת יותר מחצי מהאוכלוסייה הם, לא אנאלפבתים, אבל יש כמה עשרות אחוזים טובים שהם אנאלפבתים. יכול להיות שליש אוכלוסייה, חמישית מהאוכלוסייה, הרבה מאוד אנשים.

אבל מה המשמעות של הדבר הזה? למה אני מתייחס לזה כל כך הרבה? למה כל כך חשוב לקרוא ולכתוב? אז אדבר על זה באמת איזה שתי דקות בחלק האחרון, אבל מעבר לזה יש קשר הדוק בין רמת האלפבתיות, רמת האוריינות במדינה, לבין כמה היא מתקדמת מבחינה כלכלית ובתכלס כמה טוב לגור בה. ומה שמעניין פה זה שיש ויכוח לא קטן בין כלכלנים וסוציולוגים ואנשי חינוך, לבין כיוון הסיבתיות במקרה הזה. האם כלכלה מפותחת יוצרת אוריינות מפותחת? או להפך- האם מדינה שיש בה הרבה מאוד אנאלפבתים תהיה מדינה נחשלת? 

ודווקא במקרה הזה אנחנו רואים שכמה שהמדינה יותר ריכוזית ויותר דיקטטורית, הרבה פעמים היא מצליחה לכפות על האוכלוסייה לימודי קרוא וכתוב וחינוך חובה, והרבה פעמים מדינות כמו סין או קובה באופן היסטורי הצליחו למגר אנלפבתיות מאוד גדולה. האם זה הוביל לפיתוח כלכלי? בחלק מהמקרים כן ובחלק מהמקרים לא. ושוב זה באמת דיון שהוא עדיין מתקיים. 

ואם אנחנו כבר עוסקים במה שהכתב מאפשר אז בואו נדבר על זה עוד איזה 2-3 דקות ונסיים את הפרק. 

(מוזיקה) 

עכשיו אני אעשה פה סוג של freestyle ואני אדבר על החשיבות של קרוא וכתוב. עכשיו אין דבר יותר מובן מאליו מלדבר על החשיבות של קריאה וכתיבה, זה משהו שהוא בכלל לא מוטל בספק. אז זה נורא קל להגן על הקרוא וכתוב. אבל אני עדיין אנסה לתת פה איזשהו משהו מעבר. טוב, אז ברמה הכי בסיסית קרוא וכתוב מאפשר לנו פשוט לשמר ולתעד דברים. אם אני כותב ספר, אני יכול לקחת את כל הידע שיש לי בראש, ואת הידע של כל האנשים שאני מעריך, ולשים אותו במקום אחד, והדבר הזה יישמר להרבה מאוד זמן. ובגלל זה הכתב באמת נחשב למה שמאפשר חינוך והתקדמות וגם מה שאיפשר לנו בעצם לעשות היסטוריה. זאת אומרת לכתוב את ההיסטוריה, כי אם יש לנו תיעוד כלשהו אנחנו יודעים מה היה. 

אבל אני רוצה לתת כאן משהו שהוא קצת מעבר, ולכן אני אדבר על הדברים שכתב מאפשר שמעבר לגיבוי או העתקה של השפה הדבורה למימד כתוב. ולכן אני אדבר על דברים כמו ספרות. ספרות זאת דוגמה יחסית מובנת מאליה, כי ברור לנו שאם יש לנו ספר שהוא של 300 עמודים אז הוא לא יכול להתקיים בכלל במימד של הדיבור, בגלל שהוא לא רלוונטי, כי אף אחד לא יכול להעתיק את ה-300 עמודים האלה לאיזושהי יצירה שהיא בעל פה. גם כנראה שכולם ימותו משעמום או שפשוט יהיו רעבים באמצע או משהו כזה. אבל גם הז'אנר הזה של הספרות יש לו חוקים משלו, ולכן שפה דבורה ושפה כתובה לא נשמעים אותו דבר. יש אפילו שפות שזה ממש התפצל כמו ערבית המדוברת והערבית הספרותית. אבל גם במקרה הזה זו דוגמה קלה, ואני רוצה ללכת עוד יותר רחוק. 

אז בואו נדבר על מוזיקה. ברמה האינטואיטיבית אנחנו לא חושבים על מוזיקה בתור משהו שתלוי בכתב, אבל בלי כתב בעצם לא היה לנו תווים, ואם לא היה לנו תווים היה מאוד קשה לכתוב יצירות מוזיקליות מורכבות. ואפשר לקחת את זה עוד יותר רחוק ולדבר על מתמטיקה. מתמטיקה לא יכולה להתקיים ללא כתב כי לכו תכתבו את כל המשוואות האלה בלי כתב. זאת אומרת, אי אפשר לעשות בכלל את הפעולות האלו בעל פה אלא אם אתם מאוד גאונים שיכולים לדמיין את כל הדברים האלה בראש, וכנראה שגם לא תוכלו לדמיין אותם בראש, כי גם בראש הייתם מדמיינים אותם בצורה כתובה. זאת אומרת אולי יש פה אנשים שיכולים לדמיין מתמטיקה בלי מטריצות ובלי פונקציות כתובות, אני לא מסוגל לחשיבה המופשטת הזאת. 

בכל מקרה אפשר ללכת גם עוד כמה צעדים אפילו ולהתחיל לדבר על שפות תכנות. כי שפות תכנות מבוססות על קוד, כתיבת קוד, ובלי הכתיבה השפות האלו לא אומרות כלום. האמת שזאת אפילו דוגמה טובה לשפות שקיימות רק במימד הכתוב ולא ניתן להשתמש בהן בעל פה. זאת אומרת אנחנו מגיעים לאיזשהו קצה שהוא כבר הפוך מהממשק המקורי שבין שפה לכתב, כי פה יש לנו כתב שהוא מנותק משפה. זאת אומרת הכתב יוצר את השפה ולא הפוך. לא משנה, חפרתי.

בקיצור מה שאני מנסה להגיד פה זה שתתנו הרבה מאוד כבוד לכתב, כי הוא מאוד למובן מאליו. אני יודע זה היה קל מדי להגן על הכתב, אבל עדיין רציתי לתת פה איזשהו טייק על זה. 

תודה רבה לכם שאתם מאזינים לי מבלבל את השכל ואומר כל מיני דברים שהם יחסית ברורים ומובנים מאליהם. ככה זה כשעושים פודקאסט ידע כללי.  בפרק הבא נחזור למסורת של הפודקאסט ונדבר על ארץ בא׳. אני מקווה שאתם מתרגשים כמוני.

תודה רבה לכם שהאזנתם. אני הייתי יובל שדה, הפודקאסט הוא כמובן ״חור בהשכלה״ וניפגש בפרקים הבאים.

4 views0 comments

Comments


bottom of page