האימפריה הבריטית הייתה האימפריה הגדולה ביותר בתולדות ההיסטוריה האנושית, היא שלטה על 24% משטח העולם ועל 23% מאוכלוסיית העולם. בפרק הזה, שמהווה המשך לפרק על אנגליה, נדבר על תולדות האימפריה, ועל התהליכים החברתיים והכלכליים שהתחוללו בה. הפרק מתחיל בסקירה קצרה של איחוד שתי הממלכות – אנגליה וסקוטלנד אל יישות מדינית אחת בשם הממלכה המאוחדת, ועל איך האיחוד הזה מהווה את תחילתה של האימפריה הבריטית הראשונה (מה? יש שתי אימפריות בריטיות? כן). אחר כך הפרק עובר לדבר על התהליכים המרכזיים שהתחוללו באימפריה באותה תקופה – הקולוניאליזם והמהפכה התעשייתית. אל דאגה – אחר כך חוזרים לדבר גם על האימפריה הבריטית השנייה ועל התקופה הויקטוריאנית. נושאים שעולים בפרק: הסכם אוטרכט, המלחמות הנפוליאוניות, הנאורות הסקוטית, מנפטה, תמ"ג לנפש, רצח עם, ראשי ממשלה, המפלגה הוויגית, ססיל רודז, מלחמת הבורים, אדם סמית'.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 25/08/2021.
שלום לכל המאזינים, אני יובל שדה ואתם מאזינים לעוד פרק של "חור בהשכלה".
(מוזיקה)
היי, כיף שאתם כאן. אני רוצה להגיד עכשיו לכל המאזינים והמאזינות שאם אתם מאזינים לפרק הזה מבלי להאזין לפרק הקודם, אז חבל כי זה פרק המשך. בפרק הקודם דיברתי על אנגליה ועל ההיסטוריה המוקדמת שלה, ובפרק הזה אני ממשיך ומדבר על אנגליה, רק לוקח את זה צעד קדימה ומדבר על בריטניה והאימפריה הבריטית. ואם אנחנו רוצים להיות יותר פורמליים, אז אני אגיד שבפרק הקודם דיברתי על אנגליה, ובפרק הזה אני מדבר על הממלכה המאוחדת.
עכשיו, הפרק הזה הולך להיות ייחודי, בגלל שהוא הולך לשבור את כל הפרדיגמות שהיו עד עכשיו בפרקים של "חור בהשכלה", ואני לא הולך לחלק אותו לחלקים ברורים, לחלק 1, 2, 3 ו-3.5, אלא אני הולך לעשות יחסית פריסטייל. ומדי פעם פשוט לקחת הפסקות, שיהיה בהם את המוזיקה הזאת של הפסקות, שעמית דגן הנפלא עשה לנו.
אבל למה לפרק הזה לא יהיה מבנה ברור? בעיקר בגלל שההיסטוריה של האימפריה הבריטית מהנקודה שהיא הפכה לממלכה המאוחדת, היא כבר היסטוריה פחות לינארית. עד עכשיו היה לי קל לדבר בתאריכים, אבל פתאום צריך לדבר בתהליכים. לדבר על המהפכה התעשייתית, לדבר על קולוניאליזם, על אימפריאליזם, על דברים שהם קרו יחסית לרוחב, ולא רק לאורך. ואם אני לא מובן מספיק כרגע, אז פשוט תקשיבו לפרק ותבינו אולי מה אני רוצה.
אוקיי, אז הפרק הזה יעסוק בהיסטוריה של האימפריה הבריטית, וידבר על כל מיני תהליכים ודברים שהאימפריה הזאת עשתה, ועברה, ומקומות שהיא כבשה, ובאמת נדבר על המהפכה התעשייתית, ונדבר על קולוניאליזם ועל אימפריאליזם. ונדבר על דמוקרטיה וראשי ממשלה, ולא רק מלכים, ובקיצור הולך להיות מעניין, בואו נתחיל.
(מוזיקה)
הרצף ההיסטורי של הפרק הקודם הסתיים בנקודת זמן, בה אנגליה הפכה למונרכיה חוקתית. אבל 18 שנה לאחר מכן, ב-1707, אנגליה הפסיקה להיות ממלכה עצמאית, והיא נהייתה חלק מאיחוד, חלק מהממלכה המאוחדת, יחד עם סקוטלנד. מי שעוד לקחה חלק באיחוד הייתה ממלכת ווילס, שהאמת סופחה לאנגליה כבר קודם, אבל לא התייחסתי לזה כי זה לא היה אירוע היסטורי כל כך חשוב, זאת לא הייתה ממלכה עצמאית יותר מדי גם קודם.
על פניו מדובר באירוע קצת מוזר, כי במהלך כל המאה ה-17, אנגליה וסקוטלנד חלקו את אותו מלך, היה להם את אותו שלטון. אז מה בעצם השתנה כאן? אם יש לנו שתי מדינות שיש להן את אותו מלך, זאת לא אותה מדינה? אז אני רוצה להזכיר לכם שחוץ ממלך, יש עוד גוף שהוא מאוד חזק כבר גם בממלכת אנגליה וגם בממלכת סקוטלנד, והגוף הזה הוא הפרלמנט. ובשנים 1706 ו-1707, שני הפרלמנטים של אנגליה ושל סקוטלנד הצביעו בעד הפיכת המדינה למדינה אחת, לממלכה המאוחדת.
וב-1707 הייחוד הזה באמת נכנס לתוקף ונולדה לנו מדינה חדשה באירופה שהיא הממלכה המאוחדת. אבל לא נולדה רק מדינה, כי זאת נחשבת גם לנקודת הציון של הולדת האימפריה הבריטית הראשונה. רגע, מה זאת אומרת הראשונה? היו שתיים? כן, וגם לשם נגיע.
במקביל לכך שאנגליה וסקוטלנד הפכו לממלכה אחת ולאימפריה הבריטית, אז הצבאות שלהם, הצבאות הבריטים כבר היו עמוק בתוך מלחמה. המלחמה הזאת הייתה סוג של מלחמה עולמית. למה רק סוג של? כי זאת הייתה מלחמה רק בין כוחות אירופים, אבל התנהלה כבר בכל העולם.
כי באותה תקופה האירופאים התחילו לשגר את המושבות שלהם לכל רחבי העולם ובעיקר לאמריקה, אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית. ואגב, לא אמרתי, אבל למלחמה הזאת קראו "מלחמת הירושה הספרדית". וזאת הייתה בעצם סוג של מלחמת אזרחים ספרדית שכל שאר הכוחות האירופאים לקחו בצד. מצד אחד היו הצרפתים שניסו פחות או יותר להשתלט על בית המלוכה הספרדי, ומהצד השני היו שאר הכוחות האירופאים, פרוסיה שהייתה כוח הדומיננטי באימפריה הרומית הקדושה שתהפוך בהמשך לאוסטריה וגרמניה, וגם בריטניה הייתה שם וגם פורטוגל ועוד כל מיני כוחות שמאוד חששו מההתעצמות הצרפתית.
ובזמן שכל המדינות שציינתי נלחמו אחת עם השנייה בתוך אירופה, הבריטים שמרו על ריחוק אופייני ונלחמו עם הצרפתים בעיקר בים, עם הצי שלהם, ובמושבות בצפון אמריקה. לא ניכנס לכל הפרטים של המלחמה הזאת, אבל נגיד שבשנת 1713 היא הסתיימה בהסכם שנקרא "הסכם אוטרכט" על שם העיר הולנדית אוטרכט.
ובזמן שכל הכוחות האירופאים ליקקו את הפצעים שלהם מהמלחמה, הבריטים יצאו עם ידם על העליונה כי הם לא השתתפו באותה עצימות. ובסופו של דבר אחרי הסכם אוטרכט, בריטניה נשארה בתור הגוף המוביל ביותר בכל מה שקשור לצי ושליטה בימים וגם שליטה במסחר.
ובמהלך המאה ה-18 בריטניה החלה לבנות את אותה אימפריה בריטית ראשונה. אימפריה שהתבססה בעיקר על המושבות בצפון אמריקה. על איזה מושבות אני מדבר? אני מדבר על המושבות שנמצאות בחוף המזרחי של צפון אמריקה. מושבות שכללו ערים כמו ניו יורק, בוסטון, פילדלפיה, ערים שנמצאות היום בארצות הברית. וחלקן הוקמו על ידי מהגרים בריטים, ואחרות נכבשו על ידי הבריטים ממדינות אחרות, כמו ניו אמסטרדם שהייתה מושבה הולנדית שהבריטים כבשו ושינו את השם לניו יורק.
נחזור רגע למלחמות. אז 40 שנה לאחר הסכם אוטרכט פרצה עוד מלחמה, מלחמת שבע שנים, מלחמה בין בריטניה לצרפת. שהסיבה העיקרית שלה הייתה שהצרפתים והבריטים היו נלחמים מדי פעם בתקופה הזאת, הם היו שתי האימפריות המובילות והרבה מהמהלכים של המלחמה התרחשו באמת בקולוניות של שתי המעצמות הללו, באמריקה. גם בקריביים וגם בצפון אמריקה. ובסוף המלחמה בריטניה כבשה את כל קנדה מהצרפתים. אני רגע אסייג שזה לא כל השטח של קנדה המודרנית, אלא מה שאנחנו קוראים לו היום קנדה הצרפתית, קוויבק, בעצם החלק המערבי יותר של קנדה.
To make a long story short, מה שקרה פה זה שהבריטים השתלטו על רוב הקולוניות בצפון אמריקה, היה להם את כל החוף המזרחי וגם את קנדה. והשליטה האבסולוטית של הבריטים בצפון אמריקה היא האימפריה הבריטית הראשונה. ומתי האימפריה הבריטית הראשונה הזאת קרסה? עם מלחמת העצמאות האמריקאית, בעצם כש-13 המושבות שהיו חלק מהאימפריה הבריטית מרדו, הפכו להיות ארצות הברית. אבל פה קצת רצנו קדימה, ונראה לי שזה הזמן לשים איזשהו ברקס ולדבר על קולוניאליזם.
(מוזיקה)
אין הרבה מונחים שהם יותר טעונים ושנויים במחלוקת, וקיבלו קונוטציה שלילית כמו המונח קולוניאליזם. וגם חשוב לשים על השולחן את זה שאין הגדרה שהיא מוסכמת על כולם לקולוניאליזם, בגלל שזה מונח שהוא בסופו של דבר היסטורי או פוליטי, אבל קשה להגדיר משהו מדויק. נגיד, יש ויכוחים שלמים האם ישראל היא מדינה קולוניאליסטית, או אם אנחנו רוצים לקחת את זה לכיוון אחר, אז אפשר לדבר גם על האם יש בכלל הבדל בין קולוניאליזם לאימפריאליזם, והאם כל כיבוש הוא קולוניאליזם. בקיצור, זה לא באמת נגמר.
בכל אופן, אנחנו כן ננסה להגדיר את זה באיזושהי צורה כדי שנוכל לדבר על זה. אז כשאומרים קולוניאליזם, מדברים בדרך כלל על שליטה של אימפריה בשטחים שמרוחקים ממנה, הרבה פעמים יהיה ים שמפריד ביניהם, אבל לא חייב. ואותו קולוניאליזם, אותה שליטה, תלווה לרוב גם ביישוב מחדש של אוכלוסייה. זאת אומרת, אם אני הבריטים ששולטים בצפון אמריקה, אז אני מביא בריטים ומיישב אותם שם, ודיכוי של האוכלוסייה הקיימת.
אם נמשיך עם הדוגמה של הבריטים, אז בצפון אמריקה הייתה אוכלוסייה מקומית ילידית, הילדים האמריקאים. והבריטים דיכאו אותם. במה מתבטא הדיכוי? הוא יכול להיות דיכוי תרבותי, זאת אומרת, לנשל מהם את השפה שלהם, את התרבות שלהם, את המנהגים שלהם. זה יכול להיות ממש דיכוי פיזי, רצח עם. וזה הרבה פעמים גם מתבטא בדיכוי כלכלי. זאת אומרת, ממש שוד של המשאבים שלהם. נגיד שהספרדים כבשו את האימפריה האצטקית ואת האימפריה של האינקה, הם פשוט גנבו את כל הזהב שלהם, והעבירו אותו חזרה לספרד.
נהוג לומר שהתקופה הקולוניאליסטית החלה פחות או יותר במאה ה-15, והגיעה לסיומה פחות או יותר במאה ה-20. אם כי היום מדברים על הקולוניאליזם בתור משהו שהוא מאוד מאוד שלילי, גם לפי איך שאני תיארתי אותו, פעם לא חשבו שמדובר במשהו שלילי. לרוב היו מתייחסים לילידים שנכבשו בתור משהו שהוא ספק אדם, ספק חיה. ובמקרים אחרים, התייחסו לקולוניאליזם בתור איזושהי שליחות. זאת אומרת, אנחנו הכוחות האירופאים המשכילים, מחנכים את העמים המטומטמים שיש בשאר העולם.
ואולי הדוגמה הכי מייצגת של הלך הרוח הזה נמצאת בשירו של רודיארד קיפלינג, "משא האדם הלבן". אגב, קיפלינג כתב גם את "ספר הג'ונגל". בכל מקרה, בואו נצטט את הבית הראשון של השיר. נראה לי שתבינו לבד את התפיסה:
"עִמְסוּ מַשָּׂא הַלֹּבֶן,
שִׁלְחוּ מֵיטַב בְּנֵיכֶם
אֱלֵי גָּלוּת נִדַּחַת
לִדְאֹג וּלְרַחֵם
וְלַעֲשׂוֹת אֶת חֶסֶד
כּוֹבֵשׁ עִם נְתִינוֹ –
עַם עַגְמוּמִי וּפֶרֶא,
קְצָת שֵׁד וּקְצָת תִּינוֹק."
ממליץ לכם לקרוא את כל השיר, יש שם עוד כל מיני פנינים. הוא לא כזה ארוך.
נעזוב רגע את התרבות ונדבר על הפרקטיקה. איך בפועל התנהל הקולוניאליזם? איך עמים השתלטו על עמים אחרים? אז בכל מדינה ובכל קולוניה זה נראה קצת אחרת. הספרדים לצורך העניין ממש כבשו את האימפריות של האינקה והאצטקים, בזזו אותם, רצחו הרבה מהאוכלוסייה המקומית וניצרו את שאר האוכלוסייה. הקולוניאליזם הפורטוגלי וההולנדי התבטא בדרך כלל ביצירת תחנות מסחר במקומות שונים בעולם והרחבה שלהם. זאת אומרת, בוטקה הופך לנמל והנמל הופך לעיר והעיר הופכת למדינה בשלטון זר. אגב, כשאני אומר מסחר זה נשמע סופר לגיטימי, אבל הרבה פעמים זה לא היה רק סחר בתבלינים ובחקלאות, אלא סחר בעבדים, סחר בסמים או שלל של כל מיני מסכנים שגנבו אותם.
הצרפתים לעומת זאת עשו קולוניאליזם שהתבטא יותר בבריתות עם המקומיים. הם לחלוטין שלטו בהם, אבל היה שם יותר שיח ודיאלוג. אגב, חשוב להגיד שהרבה מהקולוניאליזם לא היה ממש יוזמה של המדינות עצמן, הרבה פעמים היו שם יוזמות מקומיות. לצורך העניין, הרננדו קורטז שהלך לכבוש את האימפריה האצטקית, כנראה לא דיווח כל הזמן אחורה לספרד, כי הוא פשוט לא יכל לעשות את זה. הרבה מהסוחרים ההולנדים והפורטוגלים עשו את זה כי הם רצו כסף, ואחר כך הדבר הזה יצא משליטה.
אבל בפרק הזה אני אמור לדבר על הבריטים, אז מה הייתה הפרקטיקה של הקולוניאליזם הבריטי? אז ככה, בכוונה השתמשתי בכל הדוגמאות הללו כדי להראות שהבריטים השתמשו בכל הפרקטיקות. וזה השתנה עם הזמן, וזה השתנה גם בין קולוניה לקולוניה.
נגיד, הבריטים השתמשו לגמרי באסטרטגיה הולנדית והקימו חברה פרטית שקוראים לה חברת "הודו המזרחית", והחברה הזאת הקימה הרבה מאוד תחנות סחר באסיה בעיקר ובהודו, ועם הזמן היא הפכה להיות חברה שיש לה מדינה, והיה לה את הצבא שלה, ודיברנו על זה קצת בפרק של הקפיטליזם, אם הקשבתם לו, אבל החברה הקפיטליסטית הזאת הובילה לכך שבסופו של דבר הצבא הבריטי נכנס להודו וכבש את כולה.
בדומה לצרפתים, גם הבריטים עשו כל מיני בריתות עם המקומיים, ונגיד, במלחמת שבע השנים, הבריטים דווקא כרתו הרבה מאוד בריתות עם הילידים האמריקאים כנגד הצרפתים, והדבר הזה עזר לאימפריה הבריטית להשתלט על קנדה.
ואם כבר מדברים על השתלטות, אז לבריטים היו באמת עוד שתי פרקטיקות שלא דיברתי עליהן עד עכשיו. קודם כל, הם פשוט היו כובשים קולוניות של מדינות אחרות. כמו שהבריטים כבשו את קנדה, קוויבק מהצרפתים, אז הם כבשו המון קולוניות הולנדיות. אם זה ניו אמסטרדם, אבל גם דרום אפריקה, שהייתה בהתחלה בשלטון הולנדי, ונכבשה על ידי הבריטים.
ומאפיין נוסף של הקולוניאליזם הבריטי, לפחות בחלק מהמושבות, הייתה הגירה מאוד אינטנסיבית אל המושבות מבריטניה. וככה נוצרו מדינות אנגלוסקסיות, כמו ארצות הברית, קנדה, ניו זילנד, אוסטרליה. ומן הסתם הדבר הזה לא לווה רק בהגירה, אלא הרבה פעמים גם ברצח עם. כמו שקרה בחלק מהמקרים בצפון אמריקה, באוסטרליה וטזמניה, שם אין כבר ילידים מקומיים, כי הבריטים פשוט רצחו את כולם.
באופן לא מאוד אינטואיטיבי, דווקא ההתפתחות המאוחרת של הקולוניאליזם שנקראת אימפריאליזם, היא לרוב נתפסת כמשהו פחות אלים. כמובן שגם אימפריאליזם כרוך בכיבוש ובדיכוי של האוכלוסייה המקומית, אבל לרוב הדיכוי הזה נחשב לפחות אלים. זאת אומרת, הרבה פעמים הנוכחות של הכובש בשטח תהיה הרבה יותר קטנה לעומת קולוניאליזם. הדבר הזה הרבה פעמים לא ילווה בהגירה, או ברצח עם, אבל הוא כן ילווה בדיכוי כלכלי, וגניבה של המשאבים, וכל מיני דברים אחרים.
ואם נחזור רגע לרצף ההיסטורי, אז האימפריה הבריטית הראשונה, שלוותה בעיקר בשליטה בצפון אמריקה, הייתה אימפריה קולוניאליסטית קלאסית, של הגירה הלבנה לתוך צפון אמריקה, דיכוי של האינדיאנים, כיבוש של שטחים צרפתים והולנדים, והקמה של מושבות על טהרת הגזע הלבן. אם זה מושבות אנגלוסקסיות בחוף המזרחי, ואם זה מושבות דוברות צרפתית בחלק של קוויבק, שנכבש מצרפת.
אבל האימפריה הבריטית הראשונה, זו שהחלה את דרכה בהסכם אוטרכט, סיימה את חייה תוך פחות ממאה שנה עם מלחמת העצמאות האמריקאית. ואם אתם רוצים לדעת עוד על המלחמה הזאת, אתם מוזמנים להקשיב לפרק על ארצות הברית, מדברים שם על זה קצת יותר.
אבל אל תדאגו לבריטים, כי בסוף המאה ה-18 כבר החלה להתבשל האימפריה הבריטית השנייה, העוצמתית יותר, זאת שהשמש מעולם לא שקעה בה. האימפריה הכי גדולה בתולדות העולם, אבל בשביל להבין איך האימפריה הזאת נוצרה, צריך לחזור לבריטניה עצמה, ולהבין את התהליכים הפנימיים שהובילו להבשלת האימפריה.
(מוזיקה)
חזרנו שוב לבריטניה של המאה ה-18, אותה בריטניה שהתאחדה לו מזמן, וזאת ששולחת את החיילים והמתיישבים שלה לרחבי העולם, ובעיקר לצפון אמריקה בשלב הזה. חוץ מהעיסוק האימפריאלי במלחמות ובקולוניאליזם, ובכל מה שקשור לממשקים עם העולם החיצון, גם פנימה בבריטניה קרו הרבה מאוד דברים מעניינים באותה תקופה.
קודם כל, עלתה לשלטון שושלת מלוכה אחרת, שושלת הנובר, שהמקורות שלה היו גרמנים, ולא צרפתים או סקוטים, כמו הרבה מהשושלות הקודמות. הדבר הזה הוביל לכך שבהתחלה, לפחות המלכים הראשונים של השושלת בכלל לא ידעו אנגלית, וזה גרם להרבה מאוד חיכוכים בינם לבין האזרחים, האצולה והפרלמנט. אבל אחרי איזה מלך או שניים, כל הדברים הסתדרו, והם הפכו להיות בריטים לכל דבר. אבל בואו נגיד את האמת, החלפה של שושלות מלוכה זה לא הדבר הכי מעניין שקרה בבריטניה באותה תקופה.
זוכרים שדיברנו על הרנסנס האנגלי? אז בתקופה הזאת אנחנו מקבלים סוג של רנסנס שני, אבל אנחנו קוראים לו אחרת, אנחנו קוראים לו תקופת הנאורות הבריטית. ובתוך אותה נאורות בריטית, יש לנו גם את הפלג של הנאורות הסקוטית, שבלט במיוחד. אותה תקופת נאורות לא הגיעה משום מקום, והתבססה באמת על אותו רנסנס אנגלי שדיברנו עליו, ועל אנשים כמו פרנסיס בייקון, שציטטתי אותו בסוף הפרק הקודם. רק שבניגוד לאותו רנסנס אנגלי, במקרה הזה אנחנו מדברים על התפתחות מאוד גדולה במדע ובפילוסופיה, ופחות בענייני אמנות כאלה ואחרים.
אחד מהמייצגים הבולטים של אותה תקופה הוא אייזק ניוטון, שהמציא את הפיזיקה המודרנית ואת האינפי ועוד כל מיני דברים נחמדים. עוד הוגים אנגלים שעבדו באותה תקופה היו אדמונד ברק השמרן וג'ון לוק, שהיה ממבשרי הליברליזם והדמוקרטיה.
וכמו שאמרתי קודם, המייצגים הבולטים של אותה תקופת נאורות היו דווקא הסקוטים. אנשי נאורות סקוטית בולטים כוללים את אדם סמית, ממציא הכלכלה והקפיטליזם המודרני, ודיוויד יום, אחד הפילוסופים היותר מעניינים שיצא לי להכיר, הבן אדם שהצליח לשבור פחות או יותר את כל הפילוסופיה שהייתה לפניו, והוא השאיר אחריו הרס כל כך גדול שרק עמנואל קאנט הצליח לתקן אותו איזה 50 שנה אחר כך.
אבל מה זה בעצם משנה? מה זה משנה שהיו שם את כל ההוגים והפילוסופים והפיזיקאים והמתמטיקאים באותה תקופה? אז מצד אחד הדבר הזה קידם את אנגליה מאוד ברמה הפילוסופית-אזרחית, זאת אומרת, ברגע שיש לנו אנשים כמו ג'ון לוק שמדברים על זכויות, אז המסרים האלה מחלחלים ומשפיעים בסופו של דבר, אבל בואו ניקח את זה לכיוון אחר לגמרי. כי כשיש לנו אנשים כמו אדם סמית וניוטון, אז נוצר לנו בסיס שלא היה לנו קיים קודם, כי גם אנחנו מתחילים לחשוב על דברים בצורה כלכלית, וגם אנחנו מתחילים לחשוב ברצינות על דברים בצורה מדעית. ושני הדברים הללו יהפכו להיות המנועים המרכזיים של האימפריה הבריטית.
מצד אחד, חשיבה כלכלית קפיטליסטית שמקודמת על ידי אנשים באמת כמו אדם סמית, דיוויד ריקרדו, תומאס מלתוס, כל מיני אנשים שלקחו את החשיבה הזאת ויישמו אותה על מדיניות האימפריה הבריטית, חלקם אפילו היו חברי פרלמנט. לדוגמה, דיוויד ריקרדו היה מההוגים הראשונים שהתעסקו ביתרון יחסי ובסחר בינלאומי. והמחשבות התאורטיות הללו הובילו לכך שבריטניה החלה ליישם אותן בפועל. ובמקום הכלכלה הקולוניאליסטית המטומטמת שהייתה לפני, שפשוט כללה ביזה של משאבים והבאתם חזרה לארץ המוצא, נוצר מצב של סחר בינלאומי. בקובה היו מגדלים סוכר והיו מוכרים את זה לבריטניה, ובבריטניה היו מייצרים נגיד טקסטיל.
ואם כבר הזכרתי את הטקסטיל, אז מדובר באחד המייצגים המובהקים ביותר של המהפכה השנייה שהתחוללה, זו שהתבססה על התפתחות המדעית באותה תקופה. ואני מדבר כמובן על המהפכה התעשייתית. המהפכה התעשייתית החלה במאה ה-18 באנגליה, ורוב ההמצאות שהובילו לפרוץ המהפכה באמת הומצאו בבריטניה.
אבל עכשיו נעשה רגע הפסקה. כי מה כל כך מיוחד במהפכה התעשייתית? בסוף מדובר ברצף של המצאות טכנולוגיות והתקדמות מדעית, נכון? זה הרי משהו שקרה במהלך כל ההיסטוריה, תמיד הייתה התפתחות טכנולוגית. למעט אולי כמה מאות שנים בימי הביניים, אבל מה הביג דיל? נגיד כשאני מדבר על קפיטליזם או על דמוקרטיה, אנחנו ממש רואים איזשהו שינוי סוויץ' מחשבתי. אבל במהפכה התעשייתית אנחנו פשוט רואים עוד מאותו דבר, רק בקצב קצת יותר גבוה. מה העניין פה?
אז ככה, הבעיה בפודקאסטים זה שאני לא יכול להראות לכם גרפים, ואני מאוד אוהב להראות גרפים בחלק מהמקרים, ולכן אני אבקש מכם עכשיו לדמיין גרף. הגרף שאני רוצה שתדמיינו הוא התמ"ג לנפש, התוצר לנפש באנגליה, ב-2000 השנים האחרונות. ועכשיו נדבר מספרים. היסטוריונים כלכליים אומרים שהתמ"ג לפני משהו כמו 2000 שנה של תושב אנגליה, עמד על בערך 600 דולר לנפש. בתחילת המאה ה-18, 1700 שנה לאחר מכן, התמ"ג הזה עמד על בערך 1000 דולר. זאת אומרת שזה אפילו לא הכפיל את עצמו. אבל בערך באמצע המאה ה-18 משהו קרה, והמשהו הזה הוא כמובן המהפכה התעשייתית. ומאותה נקודה הגידול הפך להיות אקספוננציאלי. ואם ב-1800 שנה הייתה לנו פחות או יותר הכפלה של התמ"ג, ב-200 השנים האחרונות אנחנו מדברים על הכפלה פי 30. כן, זה מספרים פסיכים, והדבר הזה התחיל באמת במאה ה-18. עם המצאות די פשוטות, כמו מנפטה, מכשיר שמייעל את ייצור הטקסטיל, אבל כשאני אומר מייעל, אני מתכוון להגדלת התפוקה פי 1200. כן, פי 1200. ותוסיפו לזה המצאות כמו מנוע הקיטור, והצמנט, וכל מיני טכניקות להפקת ברזל ופלדה, ותקבלו תקופה שבה אנשים עברו תוך מאה שנה מסוסים וכרכרות לרכבות. תקופה שפתאום אפשר להסתובב בה בחוץ בלילה, כי יש תאורת רחוב. ובמקום בתי מלאכה מתחילים להיות לנו מפעלים.
כמובן שלכל הדבר הזה יש גם השפעות שליליות. והתקופה הזו אופיינה בניצול מאוד גדול של כוח אדם, שהוביל ללידת הסוציאליזם והקומוניזם, ולשריפת דלקים ופחם מוטרפת שהובילה אותנו למשבר האקלים הנוכחי, ואפילו להקמה של תנועות חברתיות כמו הלודיטים, שהתנגדו לקדמה ופשוט הלכו ושברו מכונות ומפעלים.
אבל אם נשים לרגע את כל ההשפעות השליליות הללו בצד, נקבל שינוי מדהים. שינוי שהוביל לכך שאני יכול להקליט עכשיו פודקאסט ויש לי מחשב. וכן, כמה שזה נשמע מוזר, הקשר הוא ישיר בין המנפטה לבין המחשב. ויש אנשים שאומרים שאנחנו בעצם עדיין בתוך המהפכה התעשייתית.
אחת השאלות שהכי מעניינות היסטוריונים כלכליים זה, למה זה קרה דווקא באנגליה? כי זה יכול לקרות בכל מקום אחר, בסין, בגרמניה. למה האנגלים זכו ליצור את אותה מהפכה? והאמת, שהתשובות האלה כבר נידונו בפרק הזה. זה המדע, זה המסחר, זה הקפיטליזם, זה הזכויות שניתנו לאנגלים במשך כל השנים עם כל המגנות כרטות והפרלמנט. וחוץ מזה, זה גם כנראה קצת עניין של מזל, כי מדי פעם פשוט נולד איזה אדם סמית או אייזיק ניוטון שמקפיץ את המדינה שלך קדימה. ולאף אחד אין שליטה על זה.
וכמו שכבר אולי הבנתם, הדבר הזה הוביל ליתרון מטורף של בריטניה על כל שאר המדינות. פתאום התפוקה בה הייתה חסרת תקדים. ואפשר להגיד שזה מה שהוביל ליצירת האימפריה הבריטית השנייה.
(מוזיקה)
בואו נדבר עליה. האימפריה הבריטית הראשונה סיימה את דרכה עם הכרזת העצמאות של ארה"ב. אבל גם אחרי אותה הכרזה, לבריטניה היו כל מיני קולוניות אחרות ברחבי העולם. קודם כל, קנדה נשארה בשליטה בריטית, וחוץ מזה לבריטים היו עוד כל מיני מושבות באמריקה. היה להם את ג'מייקה, והיה להם את בליז, ועוד איזו מושבה בדרום אמריקה, ועוד כמה איים בקריביים, אבל בסוף, אחרי שארה"ב כבר הכריזה על עצמאות, הבריטים החליטו שהם מסתכלים לכיוונים אחרים.
והכיוונים האחרים היו בשלב הראשון, אפריקה והודו. עכשיו, לבריטים כבר הייתה נוכחות במקומות הללו, אבל הם לא השתלטו על שטחים נרחבים. היו להם בעיקר כל מיני מאחזים באזור החוף של הודו ובחוף האפריקאי. המאחזים הללו היו ספק קולוניות, ספק תחנות מסחר, וספק בסיסים צבאיים. והם היו ממוקמים על החוף בעיקר בגלל שככה, הם היו נגישים לצי הבריטי ולאוניות המסחר הבריטיות.
ההשתלטות הבריטית על הודו הייתה הדרגתית. היא התחילה עם הפעילות של חברת "הודו המזרחית" הבריטית, שהייתה חברה בורסאית שעסקה במסחר. מסחר של דברים כמו אופיום וסוכר ותבלינים וכל מה שכיף בעיקרון. החברה הזאת שכל הפרדה בינה לבין השלטון הבריטי היא לא ממש אפשרית, החלה להיכנס יותר ויותר לעניינים הפנימיים של הודו, שנשלטה אז על ידי האימפריה המוגולית. לא מונגולית, מוגולית. אין נון במילה הזאת.
בכל אופן, הבריטים שמו לב שהאימפריה המוגולית מתחילה להתפורר, והם התחילו להיות יותר ויותר דומיננטיים בהודו. והם לא היו היחידים, כי גם הצרפתים היו שם וגם ההולנדים וכולם ניסו לתפוס חלקים מהודו. אז איך חברה מסחרית משתלטת על תת היבשת ההודית, מקום ענקי?
ובכן, אם שאלתם את עצמכם, אז התשובה היא צבא. הרבה מאוד צבא ואוניות וחיילים. זאת אומרת שלמרות שלכאורה זאת הייתה חברה מסחרית בורסאית, בפועל היא שימשה בתור הזרוע הארוכה של הממשל הבריטי בהודו. ואם היא הייתה צריכה צבא, היא הייתה מקבלת צבא. ועוד דבר שהבריטים עשו היה מינוי של שליטי בובה, זאת אומרת הם היו שולטים בעזרת השליטים המקומיים, הם היו משחדים אותם או מאיימים עליהם או כל מיני דברים בסגנון הזה.
לקראת סוף המאה ה-18 הצטרפה יבשת נוספת לבנק המטרות הבריטי, והיבשת הזאת הייתה אוסטרליה. הבריטים גילו את אוסטרליה ואת אזור האוקיינוס השקט בגלל המסעות של ג'יימס קוק שנערכו באותה תקופה. וכמה עשורים לאחר מכן, הבריטים כבר החלו ליישב את אוסטרליה באופן אקטיבי, קצת כמו שהם עשו באמריקה הצפונית. זאת אומרת, לא על ידי כיבוש, אלא על ידי הזרמה של בני אדם, בעיקר אסירים. אבל על זה כבר דיברתי בפרק על אוסטרליה, מוזמנים להקשיב לזה בפרק מספר 2 של חור בהשכלה.
חוץ מאוסטרליה, הבריטים גם שמו לב לניו זילנד באותה תקופה, אבל ההתיישבות הבריטית בניו זילנד לקחה קצת יותר זמן, והגיעה לשיא שלה רק באמצע המאה ה-19.
אז אם נסכם לרגע תמונת המצב שהצגתי, בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, לבריטים כבר יש מושבות פחות או יותר בכל יבשת בעולם. אין להם שליטה עצומה בכל אחד מהמקומות הללו, אבל אפשר כבר עכשיו להגיד שהם האימפריה שבה השמש אף פעם לא שוקעת. כי בכל רגע נתון, השמש זורחת איפשהו באימפריה הבריטית, כי היא פרוסה על כל הגלובוס. גם אם מדובר בפריסה יחסית מוגבלת ומצומצמת, עדיין זה תופס.
אבל בסוף המאה ה-18 קרה אירוע נוסף, שהבריטים לא יכלו להתעלם ממנו. האירוע הזה היה המהפכה הצרפתית. לבריטים היו תגובות מעורבות לגבי מה שקורה באימפריה היריבה. מצד אחד, צרות בצרפת זה טוב לבריטים, אבל מצד שני, היה חשש שהמהפכה הזאת יתפשט. מהר מאוד החשש הזה יתממש, אבל לא כמו שהם ציפו, כי מי שעלה לשלטון בצרפת ישר אחרי המהפכה הצרפתית היה נפוליאון, ונפוליאון יצא למסע כיבושים באירופה.
וכמו תמיד, הבריטים מצאו את עצמם בצד שנלחם נגד הצרפתים, וגם בצד שנלחם נגד המדינה התורנית שמנסה להשתלט על אירופה ועל העולם, איכשהו תמיד הבריטים מתנגדים לטיפוסים האלה.
ב-1815, לאחר הרבה מאוד קרבות והרבה מאוד מלחמות, הבריטים מצאו את עצמם בצד המנצח. וכמו אחרי הסכם אוטרכט, בריטניה מצאה את עצמה בתור הגורם הדומיננטי והעוצמתי ביותר באירופה. וגם הפעם, הדומיננטיות של בריטניה באירופה הקרינה על כל העולם, ובמהלך המלחמה היא כבשה עוד מושבות אירופאיות אחרות, כמו דרום אפריקה, שהיא כבשה מההולנדים.
אולי אתם זוכרים את זה משיעורי ההיסטוריה, אבל המהפכה הצרפתית הציתה לאחר מכן גל של מחאות לאומיות וליברליות ברחבי אירופה. עמים דרשו הגדרה עצמית ודמוקרטיה. הגל המהפכני דילג על הבריטים, בגלל שהם חוו את חלק מהמהפכות הללו כבר מאה-מאתיים שנה קודם, וגם בגלל שהשליט בזמן המלחמות הנפוליאוניות ואחריהן, היה ג'ורג' הרביעי.
ג'ורג' הרביעי היה מלך חלש, והוא נתן לשרים שלו לנהל את ענייני הממלכה בפועל. לא רק זה, אלא שג'ורג' הרביעי קיבל את הנוהג שיש ראש ממשלה, שהוא מנהל את העניינים, והוא יהיה תמיד הנציג של המפלגה הגדולה בפרלמנט. עד 1830 מי ששלטה בפרלמנט הבריטי הייתה המפלגה השמרנית. כן, אותה מפלגה השמרנית שקיימת גם היום בבריטניה, ה"טוריז". מפלגת האופוזיציה הדומיננטית הייתה מפלגת הוויגים הליברלית.
ב-1830 הוויגים זכו סוף סוף ברוב בפרלמנט. הם מינו ראש ממשלה מטעמם, והחלו לעשות רפורמות מקיפות בשלטון הבריטי. בין היתר הם הפכו את העבדות ללא חוקית בכל רחבי האימפריה הבריטית, הם אסרו על העסקת ילדים קטנים בתנאים של ניצול, והם איפשרו לעוד ועוד אנשים להצביע בבחירות לפרלמנט. עדיין לא לכולם, אבל עם הזמן זה השתפר.
בשנת 1837 עלתה דמות חדשה לבמת ההיסטוריה הבריטית, והדמות הזו הייתה המלכה ויקטוריה. ויקטוריה ישבה על כס המלוכה בריטי עד 1901, כ-64 שנים. תקופת מלכותה, התקופה הוויקטוריאנית, נחשבת לתור זהב בריטי. ואני בכוונה אומר תקופת מלכותה ולא תקופת שלטונה. כי אפשר להגיד שהמלכה הבריטית כבר לא ממש שלטה בבריטניה, והיא הפכה להיות יותר סמל לאומי. מי שבאמת שלטו בבריטניה באותן שנים היו מנהיגי המפלגות, ראשי הממשלה, מטעם המפלגה השמרנית והמפלגה הוויגית ליברלית.
בתקופה הוויקטוריאנית, הבריטים קצרו את הפירות של המהפכה התעשייתית, ויחסית נמנעו גם ממלחמות מיותרות. התקופה הזאת ידועה גם בתור "פקס בריטניקה", התקופה של השלום הבריטי. אבל אולי אני צריך לדייק כאן קצת. כי כשאני אומר "נמנעו ממלחמות מיותרות", זאת אומרת, הם לא נלחמו עם כוחות אירופאיים אחרים. אבל הם כן נלחמו עם כל מיני ילידים שעדיין לא ממש נחשבו לבני אדם.
בתקופה של המלכה ויקטוריה, האימפריאליזם הבריטי הגיע לשיאו. הבריטים סיימו את ההשתלטות שלהם על הודו, כבשו את אוסטרליה וניו זילנד מהילידים האבוריג'ינים והמאורים, והגדילו משמעותית את ההשפעה שלהם ביבשת אפריקה.
אגב, לעומת הודו, שהייתה מאוד חשובה לבריטים מבחינה כלכלית ונחשבה ליהלום שבכתר הבריטי, אז האימפריאליזם הבריטי באפריקה היה הרבה פחות רציונלי. הבריטים רצו להשתלט על אפריקה בעיקר בגלל שזה פחות או יותר היה המקום היחיד שעוד היה אפשר לכבוש, וכל שאר המדינות האירופאיות גם ניסו להשיג נתחים מאפריקה באותה תקופה. ואם כולם רוצים להשיג נתח, אז ברור שגם הבריטים הצטרפו.
בנוסף, הבריטים רצו להשתלט על אפריקה הרבה בגלל הודו. ב-1869 הצרפתים חנכו את תעלת סואץ, והבריטים מאוד רצו להשתלט עליה. למה? בגלל שאם הם ישלטו בתעלת סואץ, יהיה להם קל יותר להעביר את הסחורות שלהם מהודו למערב.
ראש הממשלה הבריטי באותה תקופה היה אדם שם בנג'מין דיזראלי, שהיה יהודי מומר. וב-1875 הוא קנה מהשליט המצרי 44% מהשליטה בתעלת סואץ. אבל כמו שכנראה כבר הבנתם, הבריטים מתחילים עם עניינים מסחריים ומסיימים עם צבא. ופחות מעשור לאחר מכן, הבריטים כבר כבשו את מצרים בשביל לשלוט על התעלה.
וכך נוצר מצב שהבריטים שולטים בשני הקצוות ההפוכים של אפריקה, הקצה הצפוני במצרים והקצה הדרומי בדרום אפריקה. ואם הם כבר שולטים בשני הקצוות, אז הם לא ישלטו על הכל, זה הרי טיפשי? אז אנשים כמו ססיל רודס, שהיה אימפריאליסט בריטי, היה מושל שם בכל מיני מדינות ועסקן, החלו לקדם את הרעיון שבריטניה צריכה לשלוט בכל הציר של אפריקה מצפון לדרום, כדי להעביר רכבות וקווי טלגרף וכל מיני דברים כאלה. ובדיוק כמו בהודו, יוזמות אישיות קפיטליסטיות הניעו את הקולוניאליזם, וגרמו לבריטניה לכבוש עוד ועוד שטחים באפריקה. עד שהם באמת יכלו להעביר קו טלגרף מדרום אפריקה עד צפון אפריקה במצרים.
ואם מלחמת העצמאות האמריקאית הייתה נקודת המפנה שאפשר להגיד שהובילה לקריסת האימפריה הבריטית הראשונה, אז בדרום אפריקה אנחנו מקבלים את נקודת המפנה שהובילה לקריסת האימפריה הבריטית השנייה.
בשנת 1899, סוף התקופה הוויקטוריאנית, הבריטים היו בשיא כוחם. האימפריה התפרסה באמת על כל הגלובוס. הם שלטו על רוב אפריקה ועל קנדה ועל אוסטרליה ועל ניו זילנד ועל הודו ועל עוד כל מיני מדינות באסיה, ונראה כאילו הכוח שלהם היה בלתי מוגבל. ובאותה שנה הבריטים נכנסו למלחמה. מלחמה עם התושבים של דרום אפריקה. לא התושבים השחורים המקוריים, אלא ההולנדים שהתיישבו שם כמה מאות שנים יותר מוקדם, הבורים. ולמלחמה הזאת קראו "מלחמת הבורים השנייה", כי הייתה גם מלחמה קודמת שלא דיברנו עליה. בגלל הקוצר בזמן אני לא אכנס לכל המהלכים ולכל הסיבות של המלחמה הזאת. אבל אני אגיד שהבורים ההולנדים השתמשו במלחמת גרילה ובחיילי קומנדו נגד הצבא הבריטי המנומנם, שהגיב באכזריות לא אופיינית. לפחות, לא אופיינית נגד לבנים. הבריטים השתמשו בטכניקות של אדמה חרוכה, הציתו שדות ואסמים וגם הכניסו חלק מהבורים למחנות ריכוז.
מלחמת הבורים השנייה נחשבת לאחת מהמלחמות האכזריות בהיסטוריה, ואחת המלחמות הראשונות שאפשר לכנות אותן - מלחמות מודרניות. ברמת העיקרון הבריטים ניצחו במלחמה, אבל בגדול הם הפסידו, והפסידו המון. הממשלה הבריטית השקיעה משהו כמו 200 מיליארד פאונד במלחמה הזאת, במונחים של היום. ו-22 אלף חיילים בריטים נהרגו במלחמה, פי 4 מכמות הבורים שנהרגו במלחמה. חיילים מפורסמים שהשתתפו במלחמת הבורים השנייה מהצד הבריטי כוללים את ווינסטון צ'רצ'יל, ארתור קונן דויל שכתב את שרלוק הולמס, ומהטמה גנדי, המנהיג הלאומי של הודו.
מלחמת הבורים השנייה לא הובילה לפירוק האימפריה הבריטית. אבל המלחמה הזאת סימנה את גבולות הכוח של האימפריה, אימפריה שעד אז נראתה פחות או יותר כמו משהו בלתי מנוצח.
בשנת 1901 המלכה ויקטוריה מתה, ו-13 שנה לאחר מכן בריטניה כבר נכנסה למלחמת העולם הראשונה, ובסוף המלחמה הזאת היא אולי עדיין הייתה האימפריה הכי גדולה מבחינה פיזית, אבל היא כבר לא הייתה האימפריה המובילה בעולם, ואת התואר הזה לקחה ארצות הברית.
אגב, גם בסוף מלחמת העולם הראשונה בריטניה השיגה את השטחים האחרונים שהתווספו עוד לאימפריה שלה במסגרת הסכם סייקס-פיקו. אחד מהשטחים הללו היה המנדט הבריטי בפלסטינה, או המנדט הבריטי בארץ ישראל. אבל על זה כבר לא נדבר בפרק הזה, כי הפרק הזה עוסק באימפריה הבריטית. ואפשר להגיד שבסוף מלחמת העולם הראשונה כבר אין ממש אימפריה בריטית, אלא צל של מה שהיה פעם האימפריה הבריטית.
ולפני שנעבור לחלק הבא, אני רוצה להתנצל. להתנצל על זה שלא הצלחתי באמת להקיף את כל ההיסטוריה של האימפריה הבריטית. בפרק הזה לא דיברתי על ההסתבכות הבריטית באפגניסטן, ולא דיברתי על היריבות בין בריטניה לרוסיה במאה ה-19, ולא דיברתי על מלחמות האופיום ומלחמות העולם, ועל הטענה שהאימפריה הבריטית באמת סיימה את תפקידה בכלל ב"מבצע קדש" של ישראל בשנת 56. אבל זה מה יש, ועם זה ננצח.
ועכשיו בואו ניתן עוד כמה מילות סיכום על האימפריה הזאת ועל המורשת שלה.
(מוזיקה)
האימפריה הבריטית האימפריה הבריטית היא האימפריה הגדולה ביותר בתולדות ההיסטוריה. ב-1920 האימפריה שלטה על 24% מכל שטח העולם, ועל 23% מאוכלוסיית העולם. באופן טבעי קל מאוד לקחת את הדבר הזה, את השליטה העצומה הזאת לכיוון של כוח וצבא, ושליטה אימפריאליסטית, ומפות היסטוריות שמראים בדיוק איפה האימפריה הבריטית שלטה. אבל אם רוצים לדבר על ההשפעה של האימפריה הבריטית, אולי כדאי להשוות אותה לאימפריה של אלכסנדר הגדול. אימפריה שאולי לא החזיקה המון זמן, אבל השאירה מורשת תרבותית שנמשכה מאות שנים לאחר מכן, המורשת התרבותית ההלניסטית. ובדומה אליה, האימפריה הבריטית השאירה מורשת גם שפה בינלאומית, השפה האנגלית, וגם מורשת דמוקרטית.
עם כל הכבוד לאמריקאים שפולשים לעיראק לוייטנאם ולאפגניסטן ומנסים להקים שם דמוקרטיות, האימפריה הבריטית באמת עשתה את זה. רוב המקומות שהאימפריה הבריטית יצאה מהם הפכו לדמוקרטיות מתפקדות, אם זה אוסטרליה, ואם זה הודו, ואם זה ישראל. ורוב המדינות הללו העתיקו את מבנה השלטון הבריטי. גם השיטה הפרלמנטרית, אבל מעבר לזה גם התפיסה הפוליטית. אפילו המפלגות בישראל הן העתק של המפלגות הבריטיות. הלייבור והמפלגה השמרנית, העבודה והליכוד.
ובסופו של דבר, גם אם כולנו מושפעים בעיקר מהתרבות האמריקאית, גם התרבות הזאת היא תולדה ישירה של האימפריה הבריטית. בקיצור, גם אם אנחנו לא חיים בתקופה בה האימפריה הבריטית שולטת על חיינו, אנחנו חיים בתקופה שתרבותית היא עדיין מושפעת בעיקר משלטון האימפריה הבריטית. הרבה מהפילוסופיה הפוליטית שלנו היא בריטית. המנגנון הכלכלי שאנחנו משתמשים בו הוא בריטי. המוזיקה שאנחנו צורכים היא בשפה של האימפריה הבריטית. ובקיצור, כל הפרספקטיבה שלנו, אם נרצה או לא נרצה, מושפעת עדיין מהאימפריה שעד לפני פחות מ-100 שנה הייתה האימפריה הכי גדולה בתולדות העולם.
יש לי עוד המון מה להגיד על האימפריה הבריטית ועל הבריטים ועל אנגליה, אבל אני אפסיק כאן, כי אני יכול לדבר לנצח.
תודה רבה לכם שהאזנתם לעוד פרק של "חור בהשכלה". אתם מוזמנים לעקוב אחר דף הפייסבוק של הפודקאסט ולהיכנס לקבוצת הפייסבוק של הפודקאסט, בה אנחנו מדברים על עוד דברים שקשורים לפרקים ומציעים רעיונות לפרקים הבאים.
אני יובל שדה, ואני מודה לכם מאוד.
ביי ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
コメント