ברוכים הבאים לעונה השלישית של חור בהשכלה! בפרק 22 אדבר על הויקינגים, או יותר נכון על הנורדים. בחלק הראשון של הפרק אספר קצת על מי הם היו, למה הם פלשו לכל אירופה ומתי הם סיימו את תפקידם ההיסטורי. בחלק השני של הפרק אדבר על וינלנדסאגא – המסע של אריק האדום ובנו לייף אריקסון לגרינלנד וקנדה. החלק השלישי של הפרק יעסוק במיתולוגיה הנורדית, באלים, במושגים בסיסיים ובראגנארוק – סוף העולם. בדקות האחרונות של הפרק אדבר על המורשת התרבותית של הויקינגים. נושאים שיעלו בפרק: דנמרק, קרל הגדול, הממלכה הרוסית הראשונה, ממלכת הים הצפוני, הקופירייטר הראשון, סקראלינג, תור, לוקי, אלפים, ימי השבוע, וואגנר והתקופה הרומנטית.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/06/2021.
שלום לכל המאזינים והמאזינות וברוכים הבאים לעוד פרק של "חור בהשכלה".
(מוזיקה)
אז אחרי הרבה זמן, יש שיגידו יותר מדי זמן, אני חוזר להקליט את העונה השלישית של "חור בהשכלה". היו לי הרבה מאוד סיבות למה לא להקליט את העונה הזאת, והאמת שבגלל זה התעכבתי איתה כל כך, אבל אני אספר לכם שבכמה חודשים האחרונים אני גם התחתנתי וגם התחלתי לעבוד בתור עיתונאי ב"כלכליסט", והחיים שלי נהיו קצת יותר לחוצים וקשה לי להקליט פשוט. אבל אני אוהב את הפודקאסט הזה, ואני אוהב את המאזינים של הפודקאסט הזה, ומאוד מאוד חשוב לי להמשיך אותו, גם אם זה יהיה במינון קצת יותר נמוך מבעבר.
ולפני שנעבור לדבר על הפרק שעוסק בויקינגים, אני רוצה להגיד תודה לשני אנשים שעזרו לי מאוד, אחד זה עמית דגן ששוב פעם הרביץ פה מוזיקה מדהימה לפתיח וגם לקטעי המעבר, וליואב צ'ייט שעזר לי עם העיצוב המחודש של "חור בהשכלה", של הלוגו. אז המון המון תודה לשניכם, יואב צ'ייט ועמית דגן, ובואו נדבר על ויקינגים.
אז נתחיל מגילוי נאות, אני לא ראיתי את הסדרה "ויקינגים", אין לי מושג מה קורה שם, אני יודע שיש שם דמות בשם רגנאר, וזהו, זה כל מה שאני יודע על זה. אותו רגנאר הוא באמת דמות היסטורית, או חצי היסטורית, אבל זהו, לא נדבר על הסדרה "ויקינגים" בפרק הזה, מצטער, מי שרוצה לשמוע על הסדרה הזאת, לא יודע, יצליח לעשות את זה במקום אחר.
על מה כן נדבר? נדבר על האנשים שמוגדרים בתור ויקינגים, זה בדרך כלל מתייחסים לעם הנורדי, זאת אומרת לאנשי סקנדינביה של פעם, של תחילת ימי הביניים, זאת התקופה שנדבר עליה.
למה לדבר על ויקינגים? האמת שזה נושא שפשוט חזר על עצמו שוב ושוב בבקשות של מאזינים. אנשים רוצים לשמוע על הויקינגים, והאמת, אנשים מעניינים, אתה יודע, אתה לא כל יום פוגש אנשים עם זקן מאוד ארוך וקרניים, אז בגלל זה אני מדבר על זה, הקולות שלכם משמעותיים, אתם משפיעים עליי, ועל נושאי הפרק. כמו תמיד, הפרק הזה הולך להתחלק לשלושה חלקים מרכזיים, ועוד חלק אחד קטן בסוף. החלק הראשון ידבר באמת על הויקינגים עצמם, מי הם היו מבחינה היסטורית, מה זה התקופה הוויקינגית, וכל מיני דברים כאלה. החלק השני של הפרק יעסוק במה שנקרא וינלנד סאגה. רגע, מה זה אומר, מה זה וינלנד סאגה? זה בעצם גילוי אמריקה על ידי הויקינגים. החלק השלישי של הפרק יעסוק במיתולוגיה הנורדית, באמונות של הויקינגים ובאלים שלהם ובסיפורים. החלק האחרון של הפרק יעסוק במורשת הוויקינגית, בעצם בהשפעה תרבותית שהם השאירו עד היום. יאללה, בואו נתחיל.
(מוזיקה)
אז כשאת אומרת ויקינגים, למה את מתכוונת? מה זה ויקינגים? מי אלה היו האנשים האלה? האם מדובר באנשים מפחידים עם זקן או שמדובר פשוט בעם שחי את חייו ועשה כל מיני דברים טובים ורעים, כמו כל עם אחר? אז על זה ננסה לענות עכשיו בחלק הזה של הפרק.
כמו תמיד, נתחיל מההתחלה. הפעם הראשונה שהויקינגים דרכו על בימת ההיסטוריה הייתה בשנת 793. אם התאריך הזה לא מסתדר לכם ואתם לא יודעים מה קרה בו, אז בואו נגיד שזו תקופה שאפשר לקרוא לה ימי ביניים קלאסיים. זה הכי ימי ביניים שאפשר לחשוב עליהם. תקופה עם מעמדות מאוד חזקים. יש לנו את האצולה ששולטת במעמדות הכפריים העניים, הווסלים. יש לנו כנסייה מאוד עוצמתית. עוני מאוד גדול. אפשר ממש לדבר על חזרה אחורה בטכנולוגיה ובתרבות לעומת התקופה של האימפריה הרומית, זאת אומרת, ממש נסיגה. חוץ מזה יש מאבק רציני בין האסלאם לנצרות. זאת גם התקופה שקרל הגדול מקים את האימפריה הפרנקית, שאחר כך תתפתח לשתי ממלכות שאנחנו פחות או יותר מכירים, אחת מהן נקראת צרפת, והשנייה נקראת האימפריה הרומית הקדושה, שבעתיד תתגלגל להיות גרמניה ואוסטריה. בקיצור, ימי הביניים הרדקור. אבירים ונסיכות, עוני, כנסייה, כל הדברים האלה.
ובאותו זמן יש לנו גם את הויקינגים. והפעם הראשונה שאנחנו באמת מקבלים תיעוד על האנשים האלה, על הויקינגים, היא מסוף המאה השמינית, שבו יש לנו תיעוד של ברברים נוראים שפולשים למנזר בבריטניה, ושודדים אותו והורגים את כל הנזירים. סך הכל, נשמע כמו אירוע די רגיל בימי הביניים, הרי בימי הביניים כולם הסתובבו והרגו אחד את השני, היה כל הזמן מלחמות בין כנופיות. אתם יכולים לקרוא לכנופיות האלה אצילים, אבל בתכלס זה כנופיות.
אז מה כל כך חריג בעניין של הויקינגים? אז יש פה כמה דברים. קודם כל מדובר באנשים שהגיעו משום מקום, פשוט באו עם סירות מהים ופלשו למנזר. והדבר השני הוא באמת עניין המנזר עצמו. הרי באותה תקופה הכנסייה הייתה מאוד עוצמתית ומאוד חזקה ואף אחד לא התעסק איתה. מי מתעסק עם הכנסייה? ולויקינגים האלה לא אכפת. ממש לא אכפת להם, כי הם פשוט לא נוצרים. והדבר הזה קורה בתקופה שבכלל אי אפשר לדמיין קריאת תיגר על הכנסייה. מי בכלל התעסק עם הכנסייה באירופה בימי הביניים? ולויקינגים האלה לא אכפת. הם מתעסקים עם הכנסייה והורגים נזירים ושודדים אותה. אז מה הסיפור? מי האנשים האלה? איך זה שיש לנו אנשים לבנים לא נוצרים באירופה? בואו נדבר על האנשים האלה קצת ביותר פירוט וננסה להוריד את המעטה של הברבריות מהם.
טוב, קודם כל בואו נפסיק לקרוא להם ויקינגים כי זה לא הביטוי הנכון. הביטוי היותר מדויק הוא נורדים, זאת אומרת אנשי הצפון, סקנדינבים. ואותם נורדים זה האנשים שחיו בנורבגיה, דנמרק ושוודיה באותה תקופה, בימי הביניים והאמת שעד היום. ולכן כשאנחנו מדברים על העם הזה אנחנו מדברים על הנורדים, אנחנו מדברים על הדת שלהם, המיתולוגיה הנורדית. אנחנו מדברים על התרבות הנורדית ואנחנו לא מדברים על ויקינגים. מה זה ויקינגים? ויקינגים זה כשהם יוצאים להילחם. דהיינו שויקינג הוא נורדי שלובש את בגדי הקרב שלו, עולה על סירה ופושט על כל מיני מדינות אירופאיות מסכנות וגונב להם את הכסף ורוצח להם את הנזירים. אבל אותו נורדי כשהוא נמצא בבית שלו עם אשתו ומגדל את הכבשים שלו הוא לא ויקינג, הוא פשוט נורדי או דני או שוודי, לא משנה.
אוקיי, אז אנחנו מדברים על הנורדים, והנורדים אמרתי קודם שהם חיים בדנמרק, בשוודיה ובנורבגיה. אבל חשוב להגיד שבין שלושת הארצות הללו דנמרק היא הכי דומיננטית. כל כך דומיננטית שלפעמים היו קוראים לפושטים הנורדים לויקינגים פשוט דנים, כי הם באו לרוב מדנמרק.
אוקיי, בואו נדבר על אותם נורדים. איך נראו החיים שלהם ביום יום? אז אפשר להגיד שהם חיו חיים די רגילים לאותה תקופה. לא היה שם ממש את המעמדות הפיאודליים כמו בשאר ימי הביניים, כי באמת לא הייתה שם כנסייה. אבל חוץ מזה הם חיו די כמו שאתם יכולים לדמיין כפרים בימי הביניים, היה חקלאים, היה חרשי ברזל, היו שם סוחרים ודייגים. בקיצור, הם חיו את החיים שלהם. מבחינה גנטית או תרבותית או סוציולוגית או לא משנה איך תרצו לקרוא לזה, העמים הנורדים היו עמים גרמניים, וזה אומר שהיה להם הרבה נקודות דמיון לעמים גרמניים אחרים שבאזור כמו האנגלים והסקסונים והגרמנים והגוטים והם דיברו שפות יחסית דומות, האמינו בדברים יחסית דומים, עד ששאר העמים הגרמניים התנצרו והנורדים לא. הם ידעו קרוא וכתוב. הכתב שלהם היה מבוסס על האלפבית הרוני שזה בעצם הצורת כתיבה, זאת אומרת, האותיות שהשתמשו בהם לפני שכל העמים האירופאים התחילו להשתמש בכתב הלטיני שהרומאים הביאו, מה שאנחנו מכירים בתור ה-ABC.
ולסיכום, אפשר להגיד שהיה להם המון מאפיינים דומים לכל העמים שהם אחר כך תקפו. זאת אומרת, הם פשטו על אנגליה ועל העמים האנגלוסקסיים, אבל בתכלס הם היו מאוד דומים להם. וגם מבחינת מראה, אפשר להגיד שהנורדים לא היו מאוד שונים מהגרמנים והאנגלים. נכון, הם אולי היו קצת יותר בלונדינים, אבל בסופו של דבר, היה המון דמיון בין העמים הנורדים לבין העמים שמסביבם, בין אם זה הולנדים, גרמנים, אוסטרים, אנגלים, סקוטים, לא באמת משנה.
ואז נשאלת שאלה, אם הם כל כך דומים לעמים שמסביבם, למה יצא להם את אותה תדמית אגרסיבית ואלימה? למה הם התייחסו אליהם כמו ברברים? אז קודם כל הם לא היו נוצרים, ומי שכתב את ההיסטוריה באותה תקופה היו בעיקר נזירים והכנסייה. זאת אומרת שהם הסתכלו עליהם בצורה לא טובה, הם היו פגאנים. ומעבר לכל הדבר הזה, הם באמת התנהגו כמו ויקינגים, הם באמת פשטו על כפרים ושדדו אותם ובזזו אותם והתנהגו בצורה מאוד אגרסיבית ואלימה.
אז השאלה היא, למה ואיך הדבר הזה נראה? בואו נתחיל מהלמה, מה גרם לאותם נורדים לעלות על סירה ולתקוף את השכנים שלהם? מה הסיבה לדבר הזה? אז היסטוריונים מצאו לדבר הזה כל מיני סיבות. הסיבה הראשונה היא הסיבה הדמוגרפית. לפי הסיבה הדמוגרפית, במאה השמינית בסקנדינביה היו יותר מדי אנשים, היה להם טוב, הם התרבו ופשוט התחיל להיות צפוף. ולכן הם התפשטו לצדדים. וחוץ מזה, גם אומרים שאולי היה חסר להם נשים, אז הם יצאו לצוד נשים. עכשיו הסיבה הזאת היא לא נשמעת כל כך אמינה, אבל זאת סיבה, שתדעו, שתכירו שיש היסטוריונים שאומרים את זה, אבל רוב ההיסטוריונים חושבים שזה לא נכון.
אז בואו נעבור לסיבות היותר רציניות. הסיבה השנייה היא הסיבה הכלכלית. והיא מתארת שהנורדים שחיו בכפרים בצפון אירופה, פתאום נחשפו ליישובים עירוניים ולמסחר. זאת אומרת, פתאום אתה מגיע לסקוטלנד ואתה רואה איזשהו יישוב מבוסס שיש מה לקחת ממנו. עד אז פשוט לא היה מה לקחת. ולכן הויקינגים יצאו ולקחו את זה. מעבר לזה, הטענה היא שגם היישובים העירוניים המבוססים באותה תקופה היו מאוד חלשים. זאת אומרת, היה עושר אבל לא היה כל כך צבא.
הסיבה השלישית היא הסיבה האידיאולוגית וקצת דיברנו עליה. הויקינגים היו עובדי אלילים, הם האמינו במיתולוגיה הנורדית ומסביבם התחילו העמים להתנצר. והויקינגים חששו מזה ולא כל כך אהבו את זה, ולכן הם יצאו למלחמה נגד הכופרים.
ואילו הסיבה האחרונה היא הסיבה הטכנולוגית. הסיבה הזאת אומרת שלויקינגים, לנורדים, היה פשוט יתרון יחסי על השכנים שלהם. ואותו יתרון יחסי התבטא ביתרון טכנולוגי בתחום הימי. זאת אומרת שהנורדים ידעו לשוט הרבה יותר טוב מכל עם אחר באותה תקופה. היו להם סירות שבאנגלית קוראים להם long boats, או בעברית פשוט סירות ארוכות, שהיו להם מפרשים גדולים. והויקינגים ידעו לשוט 24/7, מה שעמים אחרים באותה תקופה לא ידעו לעשות. אם אין לכם בראש, אם אתם לא מצליחים לדמיין איך נראית סירה נורדית, סירה ויקינגית, אז תדמיינו קאנו מאוד מאוד ארוך, קייק מאוד ארוך עם מפרש עצום. ככה נראית long boat, ככה נראית סירה ויקינגית.
אוקיי, אז התחלנו להבין למה אותם נורדים יצאו להילחם עם השכנים שלהם. אולי זה בגלל שהיה שם פיצוץ אוכלוסין, אולי כעס דתי, אולי בגלל שהשכנים שלהם פשוט היו עשירים והם רצו לגנוב מהם, אבל מה שברור זה שלא הייתה שם איזושהי החלטה מרכזית. לא היה את מלך הויקינגים שהכריז בואו נפשוט על כל אירופה. כי באמת באותה תקופה לא היה מלך של ויקינגים. הם חיו בממלכות מאוד קטנות שהן פחות או יותר כפרים. לא היה שם שום שלטון מרכזי. ולדעתי זה אחד הדברים הכי מעניינים בתקופה הזאת. זאת אומרת, הייתה לנו סוג של רוחה של תקופה שהייתה מעין אווירה. זאת אומרת, היה מקובל לצאת מהכפר שלך, ללכת עם כמה חברים לסירה, ולפשוט על כפר אחר שנמצא במדינה אחרת, בארץ אחרת. זה מה שעשו, זה היה פשוט ספונטני, מאוד מעניין.
בכל מקרה, הפשיטות הספונטניות האלה הגיעו לכל אירופה. היו בצפון אירופה, מה שדיברנו על הבריטים והגרמנים וההולנדים, וגם לצרפת הם הגיעו, ולסקוטלנד, אבל גם לאזורים אחרים. הם פשטו על מזרח אירופה, בים הבלטי, לכל מה שאנחנו מכירים היום בתור אסטוניה, ליטא, לטביה, כל האזורים האלה. הם גם נכנסו דרך הנהרות של אירופה ופשטו ממש בפנים היבשת. ואם לפשוט על פנים היבשת דרך הנהרות נשמע יומרני, אז הויקינגים גם הקיפו את אירופה ונכנסו לים התיכון ופשטו שם על ערי הים התיכון, על ערים באיטליה ובספרד ואפילו בטורקיה על קונסטנטינופול, איסטנבול של היום. תחשבו איזה משוגע זה שאתה יוצא מהכפר שלך בדנמרק ואתה הולך לפשוט על עיר בטורקיה. זה הזוי.
עכשיו, מעבר לכל אותן פשיטות והרס וביזה, הנורדים עשו דבר נוסף. הם גם התיישבו בכל מיני מקומות. זאת אומרת, הם יצאו מדנמרק או נורווגיה ופשוט התיישבו והקימו ממלכות ברחבי אירופה. עכשיו, בהמשך הפרק נדבר קצת על הנורדים, בעיקר נורווגים שהתיישבו באיסלנד ואחר כך גם בגרינלנד, אבל אותם נורדים התיישבו גם במקומות אחרים והתיישבו בסקוטלנד ובאירלנד והקימו כל מיני ממלכות במזרח אירופה, התיישבו באזור של הים הבלטי ואפילו אפשר לומר שהממלכה הרוסית הראשונה שהוקמה בקייב, הייתה ממלכה על בסיס התרבות הנורדית. זאת אומרת שנורדים הקימו אותה. אז אם פוטין נראה לכם קצת כמו ויקינג זה בגלל שרוסיה מבוססת במקור על איזושהי ממלכה נורדית עתיקה.
בכל מקרה התחלנו לדבר על ממלכות, להקים ממלכות ובלה בלה בלה, אז גם בדנמרק, נורווגיה ובשוודיה התחילו להקים ממלכות. זאת אומרת שאותם נורדים, אותם ויקינגים התחילו להתמסד. ומפה לשם אנחנו מקבלים ממלכות של ויקינגים, ממלכת דנמרק, ממלכת נורווגיה, ממלכת שוודיה. ובהתחלה אותן ממלכות הן ממלכות באמת אכזריות של ויקינגים, כמו שאתם יכולים לדמיין ומנהיגים אותן כל מיני אנשים עם שמות כמו האראלד האיום ורגנאר. ובמאה ה-11 לספירה אנחנו מגיעים לאיזה שהוא שיא, שיש לנו את ממלכת דנמרק וממלכת נורווגיה שמתאחדות לממלכה אחת וכובשות המון שטחים והופכות לממלכת הים הצפוני.
הם אפילו כובשים כל מיני חלקים מאנגליה ומצרפים אותם לממלכה, אבל בתכלס כל הממלכות הללו הן תחילת הסוף. סוף התקופה הוויקינגית. כי ברגע שיש שלטון מרכזי אין כל כך פשיטות ספונטניות. זאת אומרת, רוח התקופה משתנה. ועם הזמן אותן ממלכות גם הופכות להיות ממלכות נוצריות. ומפה לשם אנחנו במאה ה-13 והתקופה הוויקינגית נגמרת. ואנחנו מוצאים את עצמנו עם ממלכות משעממות כמו שוודיה, ונורווגיה ודנמרק של היום ותוך רגע הן הופכות להיות סוציאל דמוקרטיות שכולנו רוצים להיות כמוהן. אבל לפני שהנורדים הויקינגים הפכו להיות סוציאל דמוקרטיים, הם הגיעו לעוד הישג. ולהישג הזה קוראים גילוי אמריקה. בואו נדבר על זה.
(מוזיקה)
הסיפור שאני הולך לספר לכם עכשיו היה נחשב במשך שנים לאגדה. ולא כל כך האמינו לו. והוא היה מבוסס על שני טקסטים; שתי סאגות איסלנדיות. אחת נקראת "הסאגה על אריק האדום", והשנייה נקראת "הסאגה על הגרינלנדרים", יעני אנשי גרינלנד. עכשיו אני לא הולך להפריד באמת בין שני הטקסטים הללו, אלא לספר לכם את הסיפור הכללי. והוא מתחיל ככה:
במאה העשירית לספירה חי ילד בשם אריק טורוולצון בנורבגיה ובגיל עשר אבא שלו הואשם ברצח והעונש היה גלות ולכן כל המשפחה הוגלתה לאיסלנד. אריק הצעיר גדל והתחנך באיסלנד, והייתה לו גם חווה, ולאט לאט עם הזמן הוא קיבל את הכינוי "אריק האדום". ובדומה לאביו הוא הסתבך עם החוק. הוא מצא את עצמו הורג את העבדים שלו, כי אתם יודעים, למי זה לא קורה? ובדיוק כמו אביו אריק קיבל את אותו עונש, גלות. רק שהפעם הגלות הייתה מאיסלנד. וכשאתה רוצה לשוט מאיסלנד, אתה כבר צריך להיות מאוד יצירתי. ואריק מצא את עצמו שט בימים לא מוכרים. ופתאום הוא מצא את עצמו, מגיע לארץ רחוקה וענקית. אריק הסתכל על הארץ הקשוחה והקפואה שהוא גילה. והבין שאף אחד לא ירצה לגור בה, כי זה מקום נוראי. ולכן הוא חשב על טריק שיווקי. בעצם אריק האדום היה הקופי רייטר הראשון. והוא החליט לקרוא לארץ הקפואה שהוא גילה, "גרינלנד", הארץ הירוקה. כי ככה הוא יוכל למשוך לשם בעתיד מתיישבים.
ובאמת, בעקבות הגילוי של אריק האדום, ויקינגים נוספים מאיסלנד הגיעו לגרינלנד. והקימו שם כמה מושבות שחיו בהם אלפי אנשים. אחד האנשים שהתגורר בגרינלנד בעקבות הגילוי היה בנו של אריק האדום, לייף אריקסון. ובשנת 986 לספירה, אריקסון פגש סוחר נורדי, שסיפר לו שהוא נסחף עם הסירה שלו וראה איזושהי אדמה מרוחקת בכיוון מערב. לאריקסון לקח קצת זמן, משהו כמו 15 שנה. אבל אחרי 15 שנה, הוא הוציא משלחת לאותו מקום, לאותו חוף מערבי לא מוכר. המשלחת ברשות אריקסון סיירה באותו חוף לא מוכר ותיארה שהגיעה לשלושה מקומות שונים- הלו לנד, ארץ האבנים השטוחות, מרק לנד, ארץ היערות, וויינלנד, ארץ היין. למה ארץ היין? כי הם גילו שם כל מיני פירות יער שכנראה חלק מהם תססו, והובילו את אחד מאנשי המשלחת להשתכר. ולכן ארץ היין.
בעקבות אותו גילוי מרעיש, החל משנת 1001 לספירה, נורדים מגרינלנד החלו להתיישב באותו חוף מסתורי, בוויינלנד. הנורדים הקימו שם התיישבות של ממש, הביאו בעלי חיים, הקימו בתים, ובסך הכל אפשר להגיד שהם היו די מבסוטים מהארץ החדשה שהם מצאו.
ואז הכל התחיל להסתבך. אחיו של לייף אריקסון, ת'ורוולד אריקסון, הצטרף גם הוא למושבה בוויינלנד, והוא שוטט באזור ופתאום הוא פגש אנשים שלא היו נורדים אלא מעם אחר. הויקינגים קראו להם "סקרלינג", שזה השם שהם גם נתנו לתושבים המקומיים של גרינלנד. בקיצור, ת'ורוולד פגש ילידים אמריקאים, או מה שאנחנו קוראים לו בצורה עממית "אינדיאנים". ובגלל שתורוולד בסופו של דבר היה ויקינג חמום מוח, הוא רצח את הסקרלינג, את האינדיאנים, חוץ מאחד מהם שנמלט. היליד שנמלט הזעיק את חבריו שבאו לתקוף חזרה את ת'ורוולד והרגו אותו. ויריית הפתיחה העגומה הזאת הובילה לעשור שלם של התנגשויות בין הילידים האמריקאים לבין הנורדים שהתיישבו במקום. בסופו של דבר כנראה שידם של הילידים הייתה על העליונה, והנורדים עזבו את המקום.
ועכשיו נשאלת השאלה, איך אנחנו יודעים שהסיפור הזה אמיתי? מאיפה לנו לדעת שהם באמת הגיעו לאמריקה? ולאן הם הגיעו? אולי הם הגיעו לארץ אחרת ואנחנו סתם חושבים שזה אמריקה? אז במשך מאות שנים באמת חשבו שמדובר בהגדה, בתור סתם איזה ניסיון סקנדינבי להראות שהם הגיעו לאמריקה לפני קולומבוס. ואז משהו השתנה, כי ב-1960, כאלף שנה לאחר שלייף אריקסון הקים את המושבה בוויינלנד, מצאה ארכיאולוגית נורבגית בשם אן אינגסטד את אותה המושבה בדיוק. היא מצאה בניופאונדלנד שבקנדה, התיישבות נורדית מהמאה ה-11 שכללה מספנה ובתים ונפחייה וכלי בישול. בקיצור, היא מצאה את ההתיישבות הנורדית בצפון אמריקה. ובאותו רגע היא הפכה להיות אחד מהאנשים הבודדים שמצליחים לקחת אגדה ולהפוך אותה למציאות. היא בעצם לקחה את אותו גילוי מרעיש של קולומבוס והוכיחה שהנורדים, הויקינגים, היו הראשונים שגילו את אמריקה, והם אפילו הקימו בה מושבה. לדעתי זה אחד הגילויים הארכיאולוגיים הכי מגניבים בהיסטוריה.
ועכשיו בואו נדבר קצת על מה שהנורדים האמינו בו, בואו נדבר על המיתולוגיה הנורדית.
(מוזיקה)
המיתולוגיה הנורדית היא אוסף האמונות והפולקלור שהאמינו בו הנורדים. אפשר להגיד שהמיתולוגיה הנורדית היא חלק ממשהו יותר רחב שנקרא הפגאניזם הנורדי או אפילו כל התרבות הנורדית כולה. למה? כי כשאנחנו מדברים על מיתולוגיה נורדית, אנחנו מדברים על אוסף הסיפורים ועל האלים ועל האינטרקציות ביניהם. כמו שמדברים נגיד על התנ"ך בהקשר של היהדות. אבל כשאנחנו מדברים על פגאניזם נורדי, אנחנו מדברים על כל ההתנהלות הדתית שם. אנחנו מדברים על הפולחן, מדברים על הקרבת קורבנות, על כל מיני דברים כאלה שהמיתולוגיה היא רק מה שמאמינים בו, רק חלק מכל הדבר הזה.
ואם אנחנו רוצים להרחיב את זה אפילו יותר ולדבר על תרבות, אז המיתולוגיה הנורדית היא חלק מהתרבות. זאת אומרת, זה סיפורים שעוברים נגיד מאב לבן, או מראש השבט לשאר האנשים, ולכן יש להם גם איזשהו נפח מאוד גדול בתרבות, וגם במילים ובשפה ובכללי בתפיסת המציאות. אבל אנחנו בעיקר רוצים לדבר על המיתולוגיה ונדבר טיפה על פגאניזם גם בסוף החלק הזה.
אז מיתולוגיה זה אוסף של סיפורים, אוסף של מיתוסים. איך אנחנו מכירים את אותם מיתוסים מלפני משהו כמו אלף שנה? אז האמת שרוב המידע שלנו הוא מאוחר. זאת אומרת, מהמאה ה-13, כל מיני איסלנדים בעיקר, כתבו סיפורים על המיתולוגיה הנורדית, כשכמעט כבר לא היו אנשים שמאמינים בדבר הזה, רוב האנשים כבר התנצרו. וזה אומר שהמידע שיש לנו על אותה מיתולוגיה הוא מאוד חלקי, הוא מידע מאוחר, ויכול להיות שהוא גם לא מייצג את מה שאנשים האמינו בו במאה ה-9, לדוגמה. אבל זה מה יש, ועם זה ננצח.
אז בואו נדבר על הדמויות המרכזיות ועל המושגים המרכזיים, אותה מיתולוגיה מהמיתולוגיה הנורדית. האל המרכזי במיתולוגיה הנורדית הוא אודין. ובדומה לשני אלים אחרים במיתולוגיה הנורדית, שנזכיר שהם ת'ור ופריג, הוא לא היה רק אל נורדי, אלא גם בכללי אל גרמני. זאת אומרת, כל השבטים הגרמניים שחיו באירופה לפני שהם התנצרו, האמינו באל אודין, והאמינו בתור ובכל הטיפוסים האלה. זה לא היה שייך רק למיתולוגיה הנורדית.
ועכשיו בואו נדבר על אודין. האל בעל העין האחת. בניגוד לאלים במיתולוגיה היוונית, האלים הנורדיים לא היו כל כך מצומצמים, לא היה להם תחום אחריות אחד. ולכן כשאנחנו מדברים על אל כמו אודין, אנחנו לא יכולים להגיד הוא פשוט מלך האלים, כי הוא היה מלך האלים, אבל מצד שני הוא גם היה האל שהתעסק בשירה וכתיבה, וגם ידע, הוא נגיד מכר את אחת מהעיניים שלו בתמורה להמון ידע וחוכמה, ומצד שלישי אתם יודעים הוא היה מלך האלים, הוא היה אגרסיבי והוא היה יוצא למלחמות כל היום. זאת אומרת שהוא לא היה רק איזה אמן מיוסר וגאון, הוא גם היה ויקינג. ובאמת אודין הוא סוג של מייצג של האלים הנורדיים, הוא אל מאוד לא חד מימדי, מצד אחד אל החוכמה, מצד השני אל השיגעון, אל המוות ואל החיים. ובכדי להשלים את התמונה, בניגוד נגיד לזאוס מהמיתולוגיה היוונית, אז אודין הוא לא איזה בחור שרירי וחזק, הוא יותר נראה כמו זקן עם זקן מאוד גדול וכובע וגלימה ועין אחת. זאת אומרת הוא נראה יותר כמו קוסם מבוגר מאשר מלך האלים. בגזרת בעלי החיים שהיו לאודין, כי הרי כל אל רציני חייב בעלי חיים, אז היו לו שני עורבים ושני זאבים, וסוס עם שמונה רגליים שהוא היה נוסע איתו ממקום למקום, רוכב עליו יותר נכון.
ועכשיו בואו נדבר על העזר שכנגדו, על האלה הבכירה במיתולוגיה הנורדית, שהיא פריג. פריג היא באיזשהו מקום אלה יותר קלאסית מאודין, התפקיד שלה הוא, התפקיד שלה המטריארכית הראשית, היא אלת האימהות, אלת הנישואים וגם אלת הנבואה. אגב, בגלל שהמקורות של המיתולוגיה הנורדית הם בעייתיים קצת, אז יש עוד אלה שקוראים לה פריה, שיש אנשים שחושבים שהיא ופריג זאת פשוט אותה אלה, רק עם איזושהי בעיית תרגום. ופריה היא אלת הפריון, אלת היופי, אלת האהבה, קצת כמו כזה אפרודיטה במיתולוגיה היוונית, ויש שאומרים שזאת פשוט אותה אלה, רק בואו נגיד סוג של שני צדדים שלה, או איזשהו פיתוח שלה. סתם, שתדעו.
אז אלה היו אודין ופריג ופריה. בואו נדבר על האל שכנראה יותר שמעתם עליו, כי הוא מופיע הרבה בטלוויזיה ובקולנוע בשנים האחרונות, וזה ת'ור, הבן של אודין. ת'ור הוא אל הרעם במיתולוגיה הנורדית, והוא ידוע בתור בחור שרירי שמחזיק פטיש. חוץ מזה שהוא באמת אל הרעם והסערות, אז הוא גם נחשב למגן האנושות ולאל הפוריות, כיאה לאל חתיך. בדומה לפריג ולאודין, אז לת'ור יש היסטוריה מיתולוגית מאוד ענפה, זאת אומרת שגם בתקופה הגרמנית דיברו על ת'ור, ולא רק הנורדים האמינו בו, ובכל המיתולוגיות השונות הוא מתואר בתור איזשהו אל ג'ינג'י עם זקן ג'ינג'י או בלונדיני, שמחזיק פטיש. ולפטיש שלו יש גם שם, קוראים לו מיולניר, והוא משמש גם בתור כלי נשק קטלני, וגם בתור איזשהו אמצעי לברכות, זאת אומרת, יש לו כוחות קסם.
והדמות המשמעותית האחרונה שאני אציג היא לוקי. בכוונה אמרתי דמות ולא אל, כי לפעמים מתארים אותו בתור אל, ולפעמים מתארים אותו בתור משהו קצת אחר. לוקי הוא אחת הדמויות היותר מעניינות במיתולוגיה הנורדית, לפעמים הוא בצד של האלים, והוא ממש חלק מהם, ולפעמים הוא נלחם נגדם. לפעמים מציגים אותו בתור איזשהי דמות שעושה כל מיני תעלולים ותכסיסים, ולפעמים כרע של ממש, ממש קונטרה לאלים. המאפיין הבולט ביותר של לוקי, זה היכולת שלו לשנות צורה. הוא יכול לשנות את הצורה שלו לכל דבר, מגברים לנשים לחיות, למה שאתם רוצים, והוא יכול להישאר בצורה הזאת הרבה מאוד זמן.
שינוי הצורה של לוקי הביא לחלק מהסיפורים היותר ביזאריים במיתולוגיה הנורדית, שנגיד באחד מהם הוא משנה את הצורה שלו לסוסה, ואז הוא מקיים יחסי מין עם סוס אחר, סוס מאוד מוצלח, וככה הוא מוליד את הסוס בעל שמונת הרגליים שאודין רוכב עליו. מאוד מוזר.
טוב, אז אלה חלק מהדמויות הבולטות במיתולוגיה הנורדית, אבל הם ממש לא היחידים. יש עוד הרבה אלים, ויש עוד הרבה יצורים שהם לא אלים, כמו ענקים וכל מיני חיות אגדיות, וכל מיני יצורים שאנחנו מכירים מסיפורי פנטזיה, כמו גמדים ואלפים וכל מיני דברים כאלה.
חוץ מזה, אנחנו יכולים לדבר גם על מקומות משמעותיים במיתולוגיה הנורדית, נגיד הגיאוגרפיה של המיתולוגיה הנורדית, ולדבר על אסגרד, ששם חלק מהאלים חיים. אפשר לדבר על ולהלה, המקום שבו אודין מתגורר, ואיתו כל הלוחמים המהוללים שמתו, כל הגיבורים בעצם, סוג של גן עדן כזה. מי שמובילות את הלוחמים המתים אליה, ולהלה הן הוולקיריות, שגם להן יש תפקיד במיתולוגיה הנורדית, הן גם משפיעות על קרבות. בקיצור, יש לנו עולם תוכן שלם.
אבל בגלל שאנחנו לא יכולים לדבר על הכל, נדבר רק על עוד דבר אחד בהקשר של המיתולוגיה הנורדית, וזה רגנארוק. רגנארוק הוא סיפור אחרית הימים, סוף העולם של המיתולוגיה הנורדית. ובדומה לסיפורי אחרית הימים אחרים, כמו נגיד מלחמת גוג ומגוג, הוא עדיין לא קרה, אבל הפרטים לגביו ידועים באופן מחשיד.
אז איך התחיל כל הסיפור הזה של סוף העולם? הוא התחיל מלידה של שלושה יצורים מפלצתיים. כולם צאצאים של האל לוקי. שלושת היצורים הללו כוללים את הזאב הנורא פנריר, אלת המתים והגיהנום הלה, והנחש הענק יורמוגנדר. איך ששלושת היצורים הללו נולדו, האלים הבינו ששום דבר טוב לא הולך לצאת מהם, והם ניסו להיפטר מהם ולכלוא אותם. זה לא כל כך עזר בהמשך. מפה לשם, לוקי עשה עוד כל מיני דברים מאוד רעים ומרושעים, והאלים ניסו כבר להפסיק עם הדבר הזה, והם כלאו אותו, קשרו אותו בעזרת האיברים הפנימיים של אחד הילדים שלו, ודאגו לזה שיהיה נחש שיטפטף ארס על הפנים שלו לכל החיים. עונש מידתי.
אז הדבר הזה הוא הרקע לרגנארוק, אבל עכשיו אנחנו מתחילים להתגלגל ממש לסוף העולם. סוף העולם יתחיל בשלושה חורפים רצופים, וחורפים סקנדינביים זה דבר די קשוח. עכשיו חוץ מחורפים הדבר הזה יוביל להיעלמות המוסר ולהמון מלחמות. אחרי החורפים הללו, זאבים יאכלו את השמש ואת הירח, והאדמה תרעד כל כך הרבה, שלוקי והבן שלו, הזאב פנריר, ישתחררו מהכלא הנצחי שלהם. ואחרי שכל האסונות הללו יקרו, וכל הענקים והמפלצות ישתחררו מהכבלים שלהם, יתחיל הקרב האחרון, רגנארוק.
בקרב האחרון יתנגשו שני צבאות, אחד בהובלת אודין והאלים, והשני בהובלת לוקי וכל המפלצות והענקים. במהלך הקרב, הזאב פנריר יאכל את אודין, ויבלע אותו ויהרוג אותו. בנו של אודין, ת'ור, ילחם בנחש הנורא יורגמונד, יהרוג אותו, אבל ימות מהארס שלו כמה שניות לאחר מכן. לוקי, חברנו הוותיק, ייהרג על ידי אל אחר, שנחשב ליריב מושבע שלו. והקרב יסתיים בכך שסורט, ענק האש, יתפרץ כמו הר געש, וישמיד את תשעת העולמות של המיתולוגיה הנורדית, בעצם את היקום כולו.
לאחר שהכל נשרף, התגלה שלא כולם נהרגו ברגנארוק. וכמה אלים שרדו, נכון, ת'ור ואודין לא, אבל אלים אחרים. לא רק האלים שרדו את האסון, גם שני בני אדם, איש ואישה, ליף וליפטרסיר, שרדו את הקרב, והם יהיו ההורים של כל האנושות שתקום מחדש אחר האסון. ומתוך המוות הזה יצמח עולם חדש, הרמוני ומופלא, בו כולם יחיו בשלום. אין מה לומר. סוף יחסית אופטימי.
ועכשיו בואו נדבר ממש דקה על הפגאניזם הנורדי, בעצם, על מנהגי הדת הנורדית עצמה. בואו נדבר על המקומות בהם מבצעים את הפולחן. אז במאות השנים הראשונות ביצעו את הפולחן הנורדי, בעיקר במקומות בטבע, ביערות, באגמים, בהרים, במקומות מרשימים. ובשלב מסוים, חלק מהמקומות הללו התחלפו בבתי פולחן.
עכשיו, איך נראה הפולחן עצמו? אז גם היה שם כל מיני דברים שאפשר להתייחס אליהם היום, כמו איזושהי כשפות, שמאניזם, וגם הם ממש הקריבו קורבנות, גם שתו תוך כדי, והשתכרו והרגו בעלי חיים, הקיזו את הדם שלהם, וכן, גם קורבנות אדם. זה גם משהו שהויקינגים עשו, מי שהוקרבו היו בדרך כלל פושעים, או שבויים, שבויי קרב.
הדבר האחרון שניגע בו הוא קבורה. הנורדים קברו את המתים שלהם בכל מיני צורות, חלקן ממש סטנדרטיות, אבל חלקן נקברו עם כל הרכוש שלהם. וכשאנחנו מדברים על כל הרכוש שלהם, אנחנו מדברים גם על סירות קבורות. עוד דבר מעניין, שלפעמים הם היו שורפים את מתיהם, אבל גם עם הרכוש שלהם, יש תיעוד אחד לפחות של סירה נורדית, שנשרפה בים עם המתים שלה, כטקס. בסך הכל, בטח היה מראה מרשים.
ועכשיו, בואו נדבר על המורשת הויקינגית.
(מוזיקה)
למה אנחנו מדברים עכשיו על הויקינגים, על הנורדים? למה אני לא מדבר על ההונים? למה אני לא מדבר על כל מיני עמים שישבו בבורמה? על החיתים שישבו במרכז אסיה? מה הפך את הויקינגים לכאלה כוכבים? אז אפשר להגיד קודם כל שהמיתולוגיה הנורדית תמיד הייתה בתת מודע של התרבות המערבית. לצורך העניין, ימות השבוע באנגלית נקראים על שם האלים הנורדים. וונסדיי זה היום של אודין, ת'רסדיי זה היום של ת'ור, ופריידי קרוי על שם פריג. אבל מרבית ההסבר נמצא בתקופה שנקראת תקופת התחייה הוויקינגית או תקופת ההתעוררות הוויקינגית. ואפשר להגיד שהיא חלק מהתנועה הרומנטית של המאה ה-18 והמאה ה-19. מי שלא מכיר, אז התנועה הרומנטית הייתה תנועה טרום לאומית, שעמים שונים ניסו להתחבר לשורשים הקדומים שלהם ולטבע, אז העמים הסקנדינבים, וגם באיזשהו מקום העמים הגרמניים, מצאו פתאום את הויקינגים ואת המיתולוגיה הויקינגית. ופתאום החלה התעניינות מאוד גדולה בתרבות הנורדית הנשכחת, ווגנר שהיה המלחין גרמני ידוע, שהיה גם קשור לנאציזם, אבל זה סיפור אחר, הלחין אופרות שהיו בהם דמויות של ויקינגים ודמויות מהמיתולוגיה הנורדית. ווגנר היה טיפוס עם דמיון מפותח, ובאופרות שלו לויקינגים היו קסדות עם קרניים. והוא בעצם הראשון שהמציא את הדמות הזאת של הויקינגים הקרניים על הקסדה. זה לא היה קיים במציאות, ובגלל זה עד היום אנחנו חושבים ככה.
אבל מה שהחל בווגנר המשיך מהר מאוד לכל תרבות הפופ המערבית. טולקין, שכתב את "שר הטבעות", שאב המון השראה מהמיתולוגיה הנורדית, וכל האלפים והגמדים וכל הדמויות הללו מגיעות משם. ומ"שר הטבעות" זה כבר התפשט לכל עבר, לכל ספרות הפנטזיה, וניל גיימן משתמש בזה, וגם "משחקי הכס" כמובן משתמשים בזה, ומשחקי מחשב כמו "וורקראפט" או "הירוז" משתמשים במוטיבים המיתולוגיה הנורדית, וכמובן שגם יש סדרות טלוויזיה ומשחקי מחשב על הויקינגים עצמם. והדוגמה הכי עדכנית והכי פופולרית היא סרטי גיבורי העל והקומיקס של מארוול שהפכו את ת'ור לגיבור על ואת לוקי לנבל, ובכללי אימצו המון מוטיבים מהעולם של המיתולוגיה הנורדית.
ואסיים בטענה שבאמת מתכתבת עם ההתעוררות הויקינגית של התקופה הרומנטית. כשאירופאים מנסים לחשוב על השורשים שלהם לפני שהם התנצרו ולפני שהם אימצו את הדת של ישו, אז הם מגיעים בדרך כלל לדברים בסגנון של המיתולוגיה הנורדית. לברברים שחיו באירופה לפני התרבות. זה יכול להיות גם קלטים, אבל המיתולוגיה הנורדית יותר נגישה ויותר מוכרת, ולכן ההתעניינות בה גדולה. כי כמו שיהודים מחפשים את השורשים שלהם ומגיעים לתנ"ך, גם האירופאים מחפשים איזשהו משהו קדום להתחבר אליו. והם מגיעים למיתולוגיה הנורדית. ועם זה נסיים.
תודה רבה לכולכם לכל מי שהאזין עד לכאן, עד לדקה 36. תודה שוב לעמית דגן על הסאונד, ליואב על העיצוב, וניפגש בפרק הבא, או במילים אחרות, אני הייתי יובל שדה, ואתם האזנתם לעוד פרק של "חור בהשכלה".
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments