top of page

חור בהשכלה - פרק 11: מפלצות

האם מפלצות באמת קיימות? לא, ברור שלא. אבל הן כן קיימות במוח שלנו ובתרבות שלנו ואת זה אי אפשר להכחיש.

בפרק הראשון של העונה השנייה נדבר על הפסיכולוגיה מאחורי המפלצות ונסביר מדוע בני אדם יצרו את היצורים הללו ועל איזה צורך זה עונה. נדבר גם על ההתפתחות ההיסטורית של המפלצות ונתמקד בסיפור המוזר של חד הקרן. החלק השלישי של הפרק יעסוק במפלצות ביהדות, נושא שפותח צוהר לתחום המרתק של מיתולוגיה יהודית.

ולמרות שאמרתי שמפלצות לא קיימות - החלק האחרון של הפרק ידבר על מפלצת אחת שכן קיימת, מפלצת עצומה, עוצמתית ומפחידה.

 

שלום לכולם. מה נשמע? מקווה מאוד שהתגעגעתם, כי אני התגעגעתי. אז ברוכים השבים לעונה השנייה של "חור בהשכלה" - הפודקאסט שמלמד אתכם את כל הדברים שאתם הייתם אמורים לדעת אבל אף אחד לא לימד אתכם. בואו נתחיל.

[מוזיקה קצבית עם בסים גבוהים, המשלבת גם קטעי קולות ואפקטים]

תודה רבה לעמית דגן על הפתיח המחודש. אני מאוד אוהב את הגרסה הזאת, אני מקווה שגם אתם. אז באמת שאין לי הרבה מה להכביד במילים על העונה החדשה. אני רק מבטיח לכם שהיא תהיה לפחות טובה כמו הקודמת, ואני מקווה שגם יותר טובה מהקודמת. אני עברתי דירה ואני מקווה שחדר ההקלטות החדש שלי הוא טוב לפחות כמו החדר הקודם. אם יש איזשהם עניינים של סאונד, בעיות, משהו, אז תגידו לי ואני אנסה לתקן. ועכשיו, בלי יותר מדי בלבולי שכל, נתחיל לדבר על הנושא של הפרק הנוכחי.

אז אנחנו הולכים לדבר על מפלצות. מה זאת אומרת מפלצות? מה יש לדבר על מפלצות? מפלצות הרי לא קיימות. למה שנדבר על משהו שלא קיים? אז באותה מידה אפשר להגיד גם שזכויות אדם זה לא משהו שקיים אבל עדיין אני חושב שיש מה לדבר עליו. גם זכויות אדם וגם מפלצות הם דברים שבני אדם המציאו מכל מיני סיבות וזה דברים שמלווים את חיינו.

אז איך בעצם אפשר לדבר על מפלצות? מאיזה פרספקטיבה בכלל אנחנו רוצים להסתכל? פְּרֶסְפֶּקְטִיבָה או פֶּרְסְפֶּקְטִיבָה? לא יודע. בכל מקרה, אנחנו רוצים להסתכל על מפלצות מכל מיני זוויות שונות. אנחנו לא נסתכל על מפלצות מהזווית הקריפטוזואולוגית. מה זה קריפטוזואולוגית? זה כל מיני אנשים שמנסים להוכיח שמפלצות קיימות, כמו כל החבר'ה האלה בערוץ ההיסטוריה ונשיונל-ג'יאוגרפיק. אני לא חושב שמפלצות קיימות ולכן לא נתעסק בזה בכלל. אז מאיזה זוויות כן נבחן מפלצות? אנחנו נסתכל על מפלצות מהזווית הפסיכולוגית. זאת אומרת, למה בני אדם הרגישו צורך לפתח מפלצות, או למה מפלצות מסוימות התפתחו בצורה מסוימת. נסתכל על זה אולי קצת מזווית ספרותית. אפשר להסתכל על זה גם מזווית תיאולוגית, זאת אומרת מפלצות בדת. ואפשר כמובן לדבר על פולקלור, על סוציולוגיה, לא חסר זוויות מעניינות שמפלצות נכנסות בהן.

רגע… אבל זה פודקאסט על ידע כללי, למה אנחנו מדברים על מפלצות? האם עיסוק במפלצות הוא ידע כללי? אז אני חושב שכן, קשה מאוד להתחמק ממפלצות. מפלצות נמצאות בכל מקום. כל מי שיש לו ילד כנראה נתקל כל יום או יומיים באיזה חד-קרן או דרקון. וכל מי שרואה סרטים או קורא יצירות ספרותיות, בטח מי שאוהב פנטזיה ומדע בדיוני, כל הזמן נחשף למפלצות. זאת אומרת, זה משהו שהוא מאוד-מאוד מובנה בתרבות שלנו. אבל זה לא רק בתרבות הפופולרית העדכנית. גם יצירות קלאסיות כמו האודיסאה ואפילו התנ"ך מכילות בתוכן מפלצות. התמונה של הפרק הזה, שמופיע בה סוג של אביר שהורג דרקון עם רומח, לקוחה מתוך סיפור נוצרי מאוד-מאוד מוכר שמדבר על ג'ורג' הקדוש או גיאורגיוס הקדוש שהורג את הדרקון. בכל אופן, כמעט בכל תרבות וכמעט בכל גיל שאנחנו נמצאים בו, אנחנו נחשפים בצורה כזאת או אחרת למפלצות. ולכן אני חושב שמדובר בידע שהוא מאוד מאוד בסיסי, להבין מה זה כל הדברים האלה שמקיפים אותנו כל הזמן, גם אם הם מומצאים.

אז החלק הראשון של הפרק הזה יעסוק ב-למה מפלצות? זאת אומרת, איזה צורך פסיכולוגי גורם לבני אדם להמציא ולהאמין, בחלק מהמקרים, למפלצות. ובכללי נדבר על פירושים פסיכולוגיים במפלצות ועל הפסיכולוגיה של המפלצות, שמסתבר שזה סוג של תחום שקיים. משם אני אדבר קצת על הבינלאומיות של מפלצות, זאת אומרת, למה יש לנו מפלצות די דומות בתרבויות שונות. ואני אקח כסיפור מרכזי את הסיפור של חד הקרן ואדבר על איך החד-קרן הפך מחיה עוצמתית למשהו די סוטה בימי הביניים, לגוש ורוד של מתיקות בשנים האחרונות. משם, בחלק השלישי, נדבר על מפלצות ביהדות. כן, יש דבר כזה. ונסיים עם מפלצת אמיתית שכן קיימת ואני רוצה לדבר עליה. יאללה בואו נתחיל את הפרק.

[מוזיקת מעבר קצרה וקצבית]

אני אתחיל לדבר עכשיו על הפסיכולוגיה של המפלצות. והאמת, זה משהו שלא הייתי מגיע אליו בעצמי, אלא הגעתי אליו בעקבות תגובה בקבוצת פייסבוק של אלי גולן, שהפנה אותי למשהו שקשור לקרל יונג, שנדבר עליו ממש עכשיו. למי שלא מכיר, קרל יונג היה פסיכולוג שוויצרי שהיה תלמידו ואחר כך גם ממשיכו של זיגמונד פרויד, ממציא הפסיכולוגיה והפסיכואנליזה. קרל יונג האמין שהנפש האנושית מורכבת משלושה חלקים: האני המודע, האני הלא מודע והלא מודע הקולקטיבי, או התת-מודע הקולקטיבי. לא ניגע בכלל בשני החלקים הראשונים, למרות שהם מעניינים, ונדבר באמת על התת-מודע הקולקטיבי. לפי יונג, זאת מין ירושה שאנחנו מקבלים מהדורות הקודמים ולא רק מההורים שלנו, אלא זה סוג של מורשת תרבותית שמכילה את כל הידע והניסיון שכל המין האנושי חווה. לא כל כך מצליחים להתחבר לרעיון? תחשבו על זה כמו על מטען היסטורי, נגיד, מקובל להגיד שהיהודים סוחבים מטען היסטורי שהם לא יכולים להיפטר ממנו. אז תיקחו את התחושה הזאת, תעבירו אותה אל התת-מודע ההיסטורי ותרחיבו אותה שזה לא נוגע רק לדת והיסטוריה, אלא גם לרעיונות ומוסר וחוויות שממש קרו, לצורך העניין - מלחמות וטראומות. יונג טען שהתת-מודע הקולקטיבי הזה משפיע עלינו וגם מכתיב לנו את האופי בצורה מסוימת. הוא טען שיש כל מיני סוגים של התת-מודע הקולקטיבי הזה והוא חילק אותו באופן די פשטני לארבעה ארכיטיפים. שווה לציין שהוא לא חשב שאלה ארבעת הארכיטיפים היחידים, אלא שאלה פשוט הארכיטיפים המרכזיים.

ועכשיו נסביר מה זה ארכיטיפים, כמובן. אז ארבעת הארכיטיפים המרכזיים הם: העצמי, הפרסונה, האנימה/אנימוס, והצל. כן, הצל כמו אושיית הפייסבוק והספק-ראפר. בגלל שאנחנו מדברים פה על הפסיכולוגיה של מפלצות ולא על הפסיכולוגיה בכללי, אנחנו נתמקד אך ורק בצל.

אז מהו ארכיטיפ הצל? ארכיטיפ הצל מייצג את כל הדברים המודחקים בתת-מודע הקולקטיבי של החברה שלנו. מה מודחק בחברה שלנו? כל מיני דברים כמו מין, תשוקות, חולשות, פחדים, דחפים, אינסטינקטים, כל מיני דברים שהם יותר חייתיים. אבל לא מדובר רק בדברים שהם לא מקובלים ברמה החברתית של כל תרבות, אלא על דברים שהם לרוב לא מקובלים באף תרבות, כמו אגרסיות, נגיד, אם יש לכם רצון נוראי לרצוח מישהו או קנאה, דברים שהם באמת לא סבבה. בכל מקרה הצדדים הלא מודעים האלה בנפש הקולקטיבית, שנמצאים בכל אחד מאיתנו, קיימים בנו והם צריכים לצאת איכשהו. ולפי יונג, הם יוצאים דרך חלומות או דרך כל מיני דברים שאנחנו ממציאים כי אנחנו חייבים לתת להם פורקן. וככה בחלומות שלנו וביצירות הספרותיות שלנו מופיעים פתאום דברים כמו נחשים או תנינים, או דברים קצת פחות ברורים כמו דרקונים, שדים, מפלצות. ולפי יונג, הדברים האלה קיימים כי פשוט הם נמצאים בנו ואנחנו צריכים להוציא אותם החוצה.

אוקיי, אז הבנו שמפלצות וכל הדברים האלה קיימים כי אנחנו צריכים לתת איזשהו פורקן לפחדים והצדדים האפלים באישיות שלנו. אבל למה באמת זה לא חיות אמיתיות כמו נחשים ודברים שאנחנו מפחדים מהם? מאיפה המוח שלנו המציא את המפלצות? אז ההסבר לכך הוא גם פסיכולוגי, אבל הוא בא מתחום אחר בפסיכולוגיה, תחום שיותר קשור למדעי המוח והקוגניציה. מחקרים פסיכולוגיים הראו שכשאנחנו מפחדים מדברים אנחנו לרוב לא מתרכזים בהם במאה אחוז. נגיד, אם אני מפחד מעכביש כנראה אני אראה עכביש ואני ישר אברח ממנו ואסיט את המבט. עכשיו, השילוב הזה של חוסר ריכוז יחד עם פחד יוצר לנו במוח פרספקטיבה מעוותת של דברים. זאת אומרת, שאם אני ראיתי את העכביש לשניה, יכול להיות שהוא עכביש מאוד-מאוד קטן אבל במוח שלי הוא ייראה ענק. זאת אומרת, יש פה איזשהו עיוות של המציאות מצד התפיסה שלי. בנוסף, אנחנו נוטים לחבר תחושות דומות ביחד. זאת אומרת, שאם אני מפחד מזאבים ואני מפחד מנחשים אז בשני המקרים יהיה לי את אותה התגובה פחות או יותר של פחד, והתחושה הזאת תתחבר לי. וגם התמונה הויזואלית המפחידה של הנחש ושל הזאב פתאום יכולה להתחבר לי לאיזשהו בליל של תפיסות ויזואליות משונות. וככה היצורים שהעפנו בהם רק מבט חטוף כי פחדנו מהם, וסוג של הגדלנו אותם בראש שלנו ועיוותנו את הצורה שלהם, התחברו עם יצורים אחרים שחווינו את אותו דבר כלפיהם. וככה נוצרות לנו מפלצות שהן לרוב חיבור בין דברים אחרים שראינו. תחשבו על זה, כמעט ואין מפלצות שהן לא מבוססות על חיות אמיתיות. בדרך כלל זה משהו כמו לטאה עם כנפיים, או שילוב בין עז לבן אדם, או כל מיני דברים כאלה שהם בסופו של דבר מבוססים על דברים שראינו ויזואלית ואז שילבנו אותם ועירבבנו אותם בראש.

אז לפי יונג, וגם לפי אחרים, המפלצות האלה נוצרות בגלל שהן מבטאות כל מיני דברים שאנחנו מדחיקים, בין אם זה המודע שלנו או התת-מודע הקולקטיבי שלנו. והמפלצות האלה נראות כמו שהן נראות בגלל כל מיני מאפיינים קוגניטיבים במוח שלנו, שמחברים את הפחדים עם הפרצופים והדברים שראינו ומעוותים אותם. אבל, אלו לא ההסברים והגורמים הפסיכולוגיים היחידים שמתארים למה בני אדם המציאו מפלצות. יש הסברים שמדברים על מזוכיזם, זאת אומרת, שאנחנו נהנים מליצור דברים שאנחנו מפחדים מהם, בדומה קצת לכמה שאנחנו נהנים לאכול חריף, מי שאוהב חריף. כמו כן, יש פסיכולוגים שאומרים שמפלצות מאפשרות לנו לשחרר את הדחפים הנונקונפורמיסטיים שלנו, זאת אומרת, לבצע דברים שהיינו רוצים לבצע אבל אנחנו לא מבצעים אותם, או ממש מרידה, זאת אומרת, אני יוצר מפלצת כדי לצאת נגד הסדר הקיים.

עכשיו, כל ההסברים הללו מסברים בצורה מאוד טובה למה בני אדם תמיד חשו צורך ליצור מפלצות. אבל, יש כמה הסברים פסיכולוגיים שמתייחסים יותר למפלצות של התקופה המודרנית. אותם חוקרים טוענים שהמפלצות המודרניות, זאת אומרת, מפלצות שנוצרו בערך במאה ה-18, המאה ה-19 והמאה ה-20, הן סוג של תגובה למודרנה, תגובה לרציונליות. וגם את המפלצות הללו החוקרים מחלקים לארבע קבוצות, שכל אחת מהן מייצגת פחד שונה, פחד מודרני. המפלצת הראשונה היא המפלצת מהטבע. המפלצות האלה מייצגות את הפחד שלנו מזה שאנחנו לא באמת שולטים בטבע כמו שאנחנו רוצים. שוב, משהו שאנחנו מרגישים אולי בתקופת הקורונה טוב מאוד. מפלצות כאלה זה מפלצות כמו המפלצת מלוך נס או גודזילה, כל מיני חיות שפתאום יוצאות החוצה ותוקפות אותנו. המפלצת השנייה היא המפלצת שהאדם יצר. הדוגמה הכי טובה לזה זה פרנקנשטיין, אבל אפשר לחשוב באותה מידה על רובוטים ועל "כוכב הקופים". במקרה הזה, הפחד הוא מהעוצמה האנושית הבלתי נשלטת, זאת אומרת, מהטכנולוגיה שלנו. הפחד הוא מהקדמה. המפלצת השלישית היא המפלצת הפנימית, זאת אומרת, המפלצת שבתוכנו. אפשר לחשוב על זה, על דמויות כמו הענק הירוק או ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, זאת אומרת, אנשים נורמליים שהופכים פתאום למשהו בלתי נשלט. במקרה הזה, הפחד הוא מהרוע האנושי, אותו רוע שנחשפו אליו באופן די משמעותי במאה ה-20, בתקופה של האידיאולוגיות הגדולות כמו הקומוניזם והפשיזם והנאציזם. והמפלצת הרביעית היא המפלצת מהעבר. כל מיני מפלצות שמייצגות תקופות עתיקות יותר, כמו נגיד, ערפדים ומכשפות שמייצגות את ימי הביניים. הפחד שהמפלצות הללו מעוררות זה כל מה שקשור למודרנה ברמת החברה, זאת אומרת, שהמסגרות שדרכן אנחנו חיים, הן לא באמת תואמות אותנו, ולכן יש כל מיני דברים מהעבר שמערערים אותם, כי אולי הם אלה שצריכים להתקיים. הניתוח הזה של ארבעה סוגי המפלצות הוא, לדעתי, די טוב וממצה. זאת אומרת, אין כמעט מפלצת, לפחות שנוצרה בתקופה המודרנית, שלא נכנסת לאחת המשבצות הללו, ולא מייצגת פחד אנושי כלשהו שבאמת קיים בתקופה הזאת.

אז באמת דיברנו הרבה על פסיכולוגיה ועל הפסיכולוגיה של המפלצות, והאמת שאפשר לדבר עוד לא מעט בנושא הזה. אבל אני אנצל את זה שדיברנו על פחדים כדי לעבור לחלק הבא, שבו נדבר על מפלצת שהיא לא בדיוק מפחידה - אנחנו הולכים לדבר על חדי-קרן. יאללה, בואו נמשיך.

[מוזיקת מעבר קצרה וקצבית]

בעיקרון בחלק הזה רציתי לדבר על דרקונים, ענקים וחדי-קרן. אבל גיליתי שיש פרק שלם בפודקאסט של דורון פישלר שעוסק רק בנושא של דרקונים, ואם אתם מאוד רוצים לשמוע על דרקונים, אז תקשיבו לפודקאסט ההוא. ולגבי ענקים, לא היה לי כל כך מה להגיד. בעיקרון ענקים זה ענקים וגמדים בתכלס, זה משהו שקיים כמעט בכל תרבות. אבל זה די הגיוני, זה פשוט בני אדם שמאוד גדולים ומאוד קטנים. זה מפלצת שמאוד קל להמציא. בכל מקרה, מכל הסיבות הללו החלטתי לא לדבר על דרקונים וענקים, אבל החלטתי לדבר על חדי-קרן, כי הסיפור של חדי-קרן הוא סיפור מאוד מעניין.

אז בואו ונתחיל מהסוף. כנראה שבני אדם המציאו את המפלצת חד-קרן בגלל כל מיני חיות אחרות שהן ראו שדומות לחד-קרן. יש כמה חיות שהן מועמדות טבעיות להיות חד-קרן. החיה הראשונה היא ראם. כן, סוג של אנטילופה שקיימת גם בארץ, שפשוט מהצד נראית כמו חד-קרן, לא שמים לב שיש לה שתי קרניים ומאוד טבעי להתבלבל אם אתה מסתכל במבט חטוף. המועמד השני להיות חד-קרן הוא גם מפתיע וגם לא מפתיע. אנחנו מדברים, כמובן, על הקרנף. הרי זאת חיה שיש לה קרן אחת, היא חד קרן. אבל היא לא כל כך דומה לאיך שאנחנו מדמיינים חד-קרן היום. זאת אומרת, זה לא נראה כמו סוס בשום צורה, אבל יש סיכוי לא רע שזה המקור לאגדה של החד-קרן. המועמד השלישי להיות חד-קרן הוא בעל חיים מימי, סוג של לוויתן שנקרא חַדְשֵׁן חד-קרן, או באנגלית Narwhal. מדובר בסוג של לוויתן שיש לו שן אחת מאוד-מאוד ארוכה שנראית כמו קרן של חד-קרן. עכשיו, ההשערות אומרות שכנראה שאנשים מצאו את הקרן הזאת בלי הלוויתן וחשבו 'איזה חיה יכול להיות לה קרן כזאת? ' זה כנראה משהו שנראה כמו חד-קרן. ובאמת, השיניים של אותו חדשן חד-קרן נמכרו במהלך שנים בתור קרניים של חד-קרן. יש עוד כל מיני חיות שמועמדות להיות ההשראה של החד-קרן. אחת מהן זה האוֹקָאפִּי, שזה סוג של קרוב משפחה של הג'ירפה שחי באפריקה, ששנים נודע בתור חד הקרן האפריקאי, למרות שהוא לא דומה לחד-קרן. האוקאפי הזה הוא גם הסמל של אגודת הקריפטוזואולוגיה, התחום שדיברתי עליו בתחילת הפרק.

סבבה, הבנו. אז יש כל מיני חיות שיכלו ליצור את הרושם שיש חדי-קרן, או לגרום לזה שיפתחו את האגדה הזאת, אבל אנחנו הרי בטוחים שחדי-קרן לא קיימים, נכון? אין באמת את חיות האלה. אז זה מה שרוב העולם חושב. אבל, בשנת 2012, צפון קוריאה, המדינה המאוד אמינה, הכריזה שהיא מצאה מאורה של חדי-קרן. כל הכבוד להם, סחטיין, הם הצליחו לעשות משהו שאף אדם אחר לא הצליח מעולם. ועכשיו נחזור לענייננו.

לדעתי, מה שמעניין בחדי-קרן זה לא איך המציאו את החיה הזאת, אלא איך היא התפתחה עם השנים. זאת אומרת, איך הדמות של החד-קרן השתנתה מלפני אלפיים שנה להיום. האזכור המערבי הראשון של חדי-קרן התרחש ב-400 לפני הספירה על ידי ההיסטוריון היווני קטסיאס. קטסיאס תיאר יצור שנראה קצת כמו סוס. הוא כולו בצבע לבן, יש לו עיניים כחולות, קרן בצבע אדום וראש בצבע סגול. מי שהצליח לשתות מהקרן של אותו חד-קרן היה מוגן מרעל, אפילפסיה וכאבי בטן. וכמובן, שהיה מאוד-מאוד קשה לתפוס אותו. מהתיאור הזה אפשר להבין שהחד-קרן העתיק לא היה מאוד דומה לחד-קרן כפי שאנחנו מכירים אותו היום. אבל היו לו כל מיני תכונות שכן משייכים אותם לחדי-קרן במהלך כל השנים - יש לקרן שלו סגולות רפואיות ומאוד-מאוד קשה לתפוס אותו.

עכשיו, ההתפתחות הבאה בכל תחום חדי הקרן הייתה אצל איש הטבע, חוקר הטבע הרומאי פליניוס הזקן. פליניוס, שחי במאה הראשונה לספירה, כתב אנציקלופדיה בת 37 כרכים בשם "תולדות הטבע". והאנציקלופדיה הזאת נחשבה לסוג של סמכות מדעית מאוד-מאוד רצינית עד בערך המאה ה-17, זאת אומרת, במשך 1, 600 שנה. עכשיו, הבעיה עם האנציקלופדיה של פליניוס הייתה שהייתה מאוד-מאוד מקיפה, אבל אי אפשר להגיד שהייתה מדויקת. ובאמת, בכרך שעוסק בחיות הוא מציג את החיה הקסומה חד-קרן. לפי פליניוס, חד הקרן היא החיה הכי אכזרית בטבע ובני אדם לא מסוגלים לתפוס אותה כי היא כל כך פראית. לחד-קרן של פליניוס היה גוף של סוס וראש של צבי, רגליים של פיל וזנב כמו של חזיר. הקרן של חד הקרן הייתה בצבע שחור. מה שבאמת מעניין בתיאור של פליניוס את החד-קרן הוא שהוא לא מתייחס אליו בתור מפלצת, אלא פשוט בתור עוד חיה. יש לנו פילים, יש לנו ג'ירפות, יש לנו חדי-קרן. וזאת באמת הייתה התפיסה במשך שנים.

עם הזמן, ויותר לכיוון ימי הביניים, חדי הקרן התחילו לתפוס את הצורה שכולנו פחות או יותר מכירים - סוסים שהם בדרך כלל בצבע לבן ויש להם קרן לבנה מקדימה. עם זאת, חשוב לציין שחדי הקרן של אותה תקופה, בהמשך ישיר של חדי הקרן היוונים והרומאים, נתפסו בתור חיות אכזריות, לא בתור שום דבר חמוד. סיפורים ואגדות מימי הביניים מתארים קרבות של חדי-קרן עם פילים, ומתארים איך חדי הקרן פוצעים את הפילים בבטן והורגים אותם. אבל, החל מהמאה ה-7 לספירה נוסף נדבך מאוד חשוב לכל האגדה של חד הקרן - וזה שכן אפשר לצוד חד-קרן. זה לא משימה בלתי אפשרית, פשוט צריך את הכלים המתאימים. מהם הכלים הללו? כמובן, שמדובר על נשים בתולות. אם חד-קרן חוזה באישה בתולה והיא חושפת בפניו את החזה שלה, אז הוא עוצר הכול ושם את הראש שלו על החזה שלה ונרדם. כן, כן, זה לא משהו שאני ממציא, זה האגדות שהיו בימי הביניים. וכך, ברחבי אירופה בתקופת ימי הביניים, עשרות ציידים מנוסים הסתובבו יחד עם נשים בתולות וניסו לצוד יחדיו את חד הקרן הקסום.

עם הזמן, בדומה לדרקונים, חלק מאותם חדי-קרן הפכו להיות סמלים של בתי מלוכה, בגלל שהם היו כל כך מלכותיים וייחודיים והיו קשורים לנשים בתולות, שהרי כל מלך רוצה להיות קשור לנשים בתולות, בטח בתקופה הזאת. וככה נוצר לנו סוג של תהליך מיסוד של החד-קרן - מחיה אלימה שאי אפשר לשלוט בה ואי אפשר לצוד אותה, לחיה קצת סוטה, שמתעסקת עם בתולות, לחיה מאוד ממוסדת שקשורה למלוכה ובתי מלוכה ועידון אירופאי.

התהליך הזה הגיע לשיאו בתקופה הוויקטוריאנית, זאת אומרת, בבריטניה של המאה ה-19. בתקופה הזאת חדי-קרן התחילו להיות משהו הרבה פחות מפחיד והתחילו להופיע בספרי ילדים, ומצד שני הם נשארו משהו מאוד מיני ואפילו היה קצת פורנו של חדי-קרן שאנשים היו קוראים. כן, פורנו של חדי-קרן. וכן, פעם אנשים היו קוראים פורנו ולא רואים פורנו, כי לא היה להם איך לראות. אוקיי, בסדר.

בתקופה הוויקטוריאנית נוצר גם החיבור שבין חד הקרן לבין הקשת בענן, חיבור שהבשיל כ-100 שנה אחר כך, בשנות ה-70 של המאה ה-20. באותה תקופה, אנחנו מדברים על לפני בערך ארבעים-חמישים שנה, החלה תנועת המחאה שדרשה זכויות שוות ללהט"בים, זאת אומרת ללסביות, הומואים וכו'. הדגל של אותה תנועת מחאה היה דגל הגאווה, דגל שמבוסס על הקשת בענן. ולכן, די מהר התחבר כל הסיפור הזה של דגל הגאווה וקשת בענן עם חדי-קרן. וגם חד הקרן הפך להיות סוג של סמל של הקהילה הלהט"בית. מה שמעניין זה שדווקא הלהט"בים הפכו את חדי הקרן למשהו מאוד לא מיני. זאת אומרת, זו חיה שבכלל לא ברור אם היא זכר או נקבה, והורידו ממנה את כל המימד האירוטי שהיה קיים אצלה במשך שנים. זאת כבר לא חיה שמתעסקת עם בתולות, אלא חיה שהיא הידידה המושלמת, נקרא לזה ככה.

עכשיו, אחרי שהורדנו את כל המימדים האירוטיים והמיניים והאגרסיביים מחד הקרן, אנחנו מקבלים את חד הקרן שאנחנו מכירים היום - סוג של סוס פוני בצבעי הקשת שמאוד ידידותי לילדים כי הוא לא מכיל לא מיניות ולא אגרסיות. וככה, חד הקרן עבר תהליך מאוד ארוך שהתחיל בתור חיה משוגעת שהולכת מכות עם פילים, המשיך לחיה סוטה שמחפשת בתולות כדי לשים את הראש שלה על החזה שלהן, משם לסוג של סמל מלכותי ויקטוריאני, ואז סמל להט"בים, ובסוף קיבלנו סוס פוני צבעוני שמסתובב עם ילדות בנות שמונה. סך הכל, מהלך די מעניין למשהו שהתחיל בתור מפלצת אכזרית.

טוב, נראה לי שמיצינו את הסיפור של חד הקרן. לדעתי, כל המהלך הזה מעניין בעיקר כי הוא מראה לנו איך ייצוג תרבותי משתנה עם השנים. זאת אומרת, איך משהו יכול להתחיל בתור סמל של דבר אחד ולסיים בתור הדבר ההפוך. ככה זה בתרבות האנושית. ואם אנחנו כבר מדברים על תרבות שמשתנה, אז בואו נדבר על מפלצות ביהדות.

[מוזיקת מעבר קצרה וקצבית]

בשנת 1661 יצא לאור הספר "לווייתן" של תומאס הובס. הספר, שהוא קלאסיקה של פילוסופיה פוליטית שמדבר על למה צריך מדינה וכל מיני דברים כאלה, הוא מאוד מעניין אבל אנחנו לא נעסוק בו בכלל. מה שכן נעשה זה נתעכב רגע על השם שלו כי השם של הספר באנגלית הוא Leviathan, כאילו לווייתן. זה לא תרגום של whale, אלא פשוט הביטוי לווייתן. אז מה זה לווייתן? באופן די מפתיע אנחנו לא מדברים כאן על החיה לווייתן. זאת אומרת, היונק שחי במים שהוא החיה הכי גדולה בעולם. אלא על משהו אחר, יצור מיתולוגי בשם לווייתן. רגע, אבל מאיזה מיתולוגיה יש יצור שקוראים לו לווייתן - זה המיתולוגיה היוונית, המיתולוגיה הנורדית, המצרית, הסינית? מאיזה מיתולוגיה אנחנו מדברים? אז אנחנו מדברים על המיתולוגיה היהודית. כן כן, המיתולוגיה היהודית, יש ביטוי כזה.

אז המיתולוגיה היהודית זה כל המיתוסים והסיפורים שהם פלאיים שקיימים בתרבות היהודית. עכשיו, הרבה מהסיפורים האלה קיימים בתנ"ך, כמו נגיד, בספר בראשית או בספרים אחרים. והרבה מהסיפורים האלה קיימים ממקורות חוץ-תנ"כיים. מה זה מקורות חוץ-תנ"כיים? זה, נגיד, ספרים שלא נכנסו לתנ"ך אבל נכתבו באותה תקופה. זה התלמוד, זה המשנה, זה ספר הזוהר, כל מיני סיפורים אחרים שהסתובבו במהלך השנים ליד היהדות. אלו המקורות החוץ תנ"כיים.

אז מה נכלל במיתולוגיה היהודית? סיפורים שכולנו מכירים כמו סיפור בריאת העולם, ואדם וחווה, ומגדל בבל, וגם סיפורים אחרים כמו דוד וגוליית, ושמשון הגיבור ודברים כאלה. אבל חוץ מהסיפורים האלה שהם קצת יותר מוכרים, המיתולוגיה היהודית מכילה גם סיפורים שהם פחות מוכרים. כמו הסיפור על הילל בן שחר שהוא מלאך שנפל מהשמיים והפך להיות לוציפר - השטן, סיפור שמופיע בספר ישעיהו. או, הסיפור על לילית שהייתה אשתו הראשונה של אדם, ואז גורשה מגן עדן והפכה להיות אשתו של סמאל, המלאך הרשע. הדמות של לילית מופיעה גם בסיפורי חז"ל וגם בספר הזוהר ובעוד מקורות.

עכשיו, אם אנחנו הולכים קצת יותר רחוק במיתולוגיה היהודית, אנחנו מגיעים לא רק לסיפורים על שדים ומלאכים, אלא על סיפורים שמדברים על מפלצות של ממש. שהרבה מהמפלצות האלה מוזכרות בתנ"ך, ואחת מהן היא הלווייתן שדיברתי עליו קודם. אז מה זה בדיוק הלווייתן שמופיע בתנ"ך ובמיתולוגיה היהודית? מדובר על סוג של מפלצת שנראית כמו דרקון או תנין או נחש מים. בטוח שהלווייתן הזה חי במים, על זה יש קונצנזוס. הלווייתן מופיע חמש פעמים בתנ"ך בתור מפלצת נוראית, וכנראה שגם האזכורים שמתייחסים לנחש עֲקַלָּתוֹן והתנינים הגדולים גם מדברים על הלווייתן.

אבל הלווייתן, מפלצת המים, היא לא המפלצת היחידה בתנ"ך, והיא מופיעה כחלק משילוש: יש לנו את הלווייתן שהוא מפלצת המים, ויש לנו את מפלצת היבשה בהמות, ומפלצת האוויר זיז, או זיז שדי. השילוש הזה של מפלצת שמיים, מפלצת אדמה ומפלצת מים הוא די נפוץ במיתולוגיות אחרות, ובכללי ביצירות ספרותיות של פנטזיה. אפשר אפילו למצוא את השילוש הזה בפוקימון, עם הפוקימון עם קאיוגר, גראודון וראיקווזה.

בכל מקרה, הבהמות מתואר בתור מפלצת היבשה, ויש כל מיני תיאורים שונים שהם מציגים אותו אחרת. בחלק מהמקורות, כמו התנ"ך, הוא מוצג בתור סוג של היפופוטם, או איזה בהמה ענקית, בחלקם הוא גם מוצג בתור איזשהו שור עצום. אבל במקומות אחרים, כמו ספר חנוך, הוא מוצג בתור סוג של תנין יבשה, כמו גרסה זכרית ללווייתן, שהוא מפלצת נקבית. בכללי, הרבה פעמים לוקחים את הלווייתן והבהמות ושמים אותם ביחד. לדוגמה, בחזון אחרית הימים שמוצג בספר ברוך א', מתואר שבאחרית הימים, הבשר של הלווייתן והבהמות יחולק לכל בני האדם שיהנו ממנו בתור סעודת מלכים.

הזכרתי קודם גם את ה-זיז, שזה סוג של המקבילה השלישית של שני החבר'ה האלה, שהוא עוף או איזה משהו שיותר דומה לגריפין, שהוא מפלצת השמיים. יש עליו פחות אזכורים ולכן אני לא אפרט עליו, אבל זה גם מפלצת שקיימת בספרה הזאת של המיתולוגיה היהודית. עוד מפלצות שמוזכרות בתנ"ך, כוללות, נגיד, ענקים ורפאים וכל מיני שדים אחרים.

הרבה מהיצורים האלה ובכללי, הסיפורים שמופיעים במיתולוגיה היהודית מושפעים מאוד ממיתולוגיות אחרות באזור, כמו המיתולוגיה המסופוטמית. לצורך העניין, האלה המסופוטמית תיאמת, שמוצגת לפעמים בתור איזשהו דרקון, כנראה השפיעה מאוד על המיתוס של הלווייתן. אבל, חשוב לציין שלא כל המיתולוגיות האלה הן מאוד עתיקות. המיתולוגיה המסופוטמית היא באמת מלפני מעל שלושת אלפים שנה, אבל המיתולוגיה היהודית ממשיכה גם לתקופות הרבה יותר מודרניות.

הרבה ממנה מופיעה בספר הזוהר, שנכתב במאה ה-13 כנראה, ואחד הסיפורים הכי מפורסמים שלה נכתב במאה ה-16, וזה כמובן הסיפור של הגולם מפראג. אני לא אספר את כל הסיפור של הגולם מפראג, אבל באופן מאוד מקוצר, זה סוג של מפלצת שנוצרה על ידי רבנים בשביל להגן על הקהילה היהודית. מה זאת אומרת? זאת אומרת שהרב, במקרה הזה המהר"ל מפראג, בנה לעצמו פסל וכתב לו על המצח את המילה "אמת", וככה הפסל התעורר לחיים. עכשיו, ברגע שהפסל מתפרע וחי יותר מדי, אז מוחקים לו את האות א' מהמצח, וכך הוא הופך להיות מת, והוא מתפורר ומתפזר. מזכיר לכם משהו? כן, את הסיפור של פרנקנשטיין שדיברנו עליו בחלק הראשון, המפלצת שהאדם יוצר.

אז הגולם הוא באמת עוד אחת מאותן מפלצות שאפשר להתייחס אליהן בתור שייכות למיתולוגיה היהודית. ואם עוד לא הבנתם ולא השתכנעתם, אז אני מאוד אוהב את המיתולוגיה היהודית, זה נושא שהוא סופר מעניין, ואני ממליץ לכולכם לקרוא עליו עוד קצת, אפילו משיטוט בוויקיפדיה. סך הכל זה נושא שהוא חלק מהתרבות שלנו, אבל הוא קצת מודחק, כי היהדות המונותאיסטית לא כל כך אוהבת להתעסק בקסמים וכשפים, אבל מה לעשות? גם בתרבות שלנו יש את הדברים האלה. ועכשיו אנחנו כבר ממש לקראת סוף הפרק, אבל דיברנו על לווייתן, ואני רוצה להקדיש את הכמה דקות האחרונות בשביל לדבר על מפלצת מים ענקית שכן קיימת.

[מוזיקת מעבר קצרה וקצבית]

אז המפלצת שאני הולך לדבר עליה, המפלצת האמיתית שקיימת, היא הקראקן. הקראקן הוא יצור מהמיתולוגיה הנורדית שמופיע גם ב"שודדי הקאריביים", וזה סוג של ספק-תמנון, ספק-סרטן, ספק-דיונון ענק שמטביע ספינות. עכשיו, אני הייתי קצת דמגוגי בזה שאמרתי שהקראקן קיים, כי הקראקן לא קיים, זה יצור מיתולוגי. אבל, מה שכן קיים זה דיונונים ענקיים, וכשאני אומר דיונונים ענקיים, אני מתכוון דיונונים עצומים, או דיונונים קולוסליים - זה השם הרשמי שלהם. לא יודעים הרבה על בעלי החיים האלה, בעיקר בגלל שהם חיים בעומק של 2 ק"מ בתוך האוקיינוס, והם חיים בעיקר באזור אנטארקטיקה. בקיצור, לא באזורים נגישים לבני אדם. אבל, מה שכן יודעים עליהם זה שהם יכולים להגיע לגודל של עד 15 מטר, ולמשקל של משהו כמו חצי טון. עכשיו, אם לא מספיק שזאת חיה מפחידה שזה דיונון ענקי, אז הוא גם מכוסה כולו בקרסים, ככה שאם הוא באמת תופס איזשהו טרף, לטרף אין שום סיכוי לברוח ממנו. אז זה נשמע סך הכל כמו חיה שאתה לא רוצה להתעסק איתה. אבל, באופן מפתיע, יש חיה אחרת שכן מתעסקת איתה, וזו חיה בשם ראשתן גדול-ראש, או Sperm Whale. החיה הזאת, שהיא בסופו של דבר סוג של לווייתן, ניזונה מאותם דיונונים. זאת אומרת, שהיא אוכלת את הדיונונים הענקיים בגודל 15 מטר, ובגלל שהדיונונים האלה הם סך הכל די קשוחים, אז הלווייתנים והדיונונים הולכים מכות בעומק 2 ק"מ יותר בתוך האוקיינוס. וככה אנחנו מוצאים לא מעט לווייתנים שיש עליהם סימני זרועות עצומים של דיונונים. סך הכל סצנה שבדמיון שלי לקוחה מתוך סרט אימה או משהו כזה.

איך יודעים שאותם לווייתנים אוכלים אותם? כי הפעם הראשונה שגילו בכלל את הדיונון הזה היה רק ב-1925 שבה מצאו חלק של דיונון בתוך קיבה של לווייתן. עכשיו, הנקודה המעניינת היא שהסיפורים על הקראקן נשמעים בדיוק כמו הדיונון העצום, אבל כנראה שאותם ויקינגים, או מי שהמציא את הסיפורים האלה, מעולם לא נתקל בחיה הזאת, כי הוויקינגים חיו בחצי הכדור הצפוני, ואילו הדיונון הזה חי בחצי הכדור הדרומי, זאת אומרת באזור אנטארקטיקה. עכשיו, כנראה שהוויקינגים פשוט הכירו דיונונים יותר קטנים וביססו על זה את המפלצת שלהם, אבל זה די מגניב שבסופו של דבר הם המציאו משהו שכנראה היה קיים. בכללי אני חושב שאם אתם רוצים למצוא מפלצות עדיין בעולם, אז כנראה שאתם צריכים לרדת לעומק של 2 ק"מ לתוך המים, ושם תמצאו חיות מאוד מאוד משונות כמו דגי חכאי ודיונונים ענקיים ומלא-מלא דברים שנראים באמת כאילו הם יצאו מתוך סרט אימה.

ונראה לי שזהו, נראה לי שאמרתי את כל מה שרציתי להגיד. בפרק הזה דיברנו על למה בני אדם המציאו מפלצות מצורך פסיכולוגי, דיברנו על מפלצות שונות ועל חדי-קרן, ודיברנו על מפלצות ביהדות, ובסוף דיברנו על הדיונון הענקי והקראקן. ברור לי שאפשר לדבר עוד המון על מפלצות, אבל אם זה מאוד מעניין אתכם אני מקווה שתקראו על זה בעצמכם, ואם יש לכם בקשות מיוחדות אולי אני כן אוכל להתייחס אליהם בפרק אחר. ובסוף הפרק באמת דיברתי על הדיונון העצום שחי באזור אנטארקטיקה ואני אשתמש בזה בתור מעבר לפרק הבא שיעסוק באנטארקטיקה, ארץ באלף.

מקווה מאוד שנהנתם מהפרק הזה, ובכללי שתישארו איתי לכל העונה השנייה של "חור בהשכלה", ותודה רבה לכם שהאזנתם.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

5 views0 comments

Comments


bottom of page