top of page

חור בהשכלה - פרק 16: ארצות הברית חלק ב

אי אפשר להתעלם מארצות הברית – המדינה הזו נמצאת בכל מקום, גם אם נרצה וגם אם לא נרצה. המוזיקה שאנחנו שומעים מושפעת מהמוזיקה האמריקאית, הפוליטיקה שלנו תלויה בפוליטיקה האמריקאית וכלכלת העולם כולו נשענת על הכלכלה האמריקאית.

מכל הסיבות הללו הוחלט לעשות פרק ספיישל כפול על ארצות הברית לרגל הבחירות לנשיאות (אם אתם מאזינים לזה מהעתיד – אנחנו לפני הבחירות של טראמפ מול ביידן).

בחלק ב' של הספיישל נדבר על הגאוגרפיה והדמוגרפיה של ארה"ב ונפרט על האוכלוסיות השונות שארה"ב מורכבת מהן. בנוסף, נעסוק קצת בכלכלה האמריקאית וננסה להבין האם היא הכלכלה מס' 1 בעולם. בחלק השלישי של הפרק נדון בתרבות האמריקאית ונתהה האם מדובר בתרבות אחת או באוסף של תת-תרבויות שונות. חלקו האחרון של הפרק יתמקד בשאלה – האם האימפריה האמריקאית מתפרקת?

נושאים שיעלו בפרק: החלום האמריקאי, הגירה, אפרו-אמריקאים והיספנים, מדד ג'יני ותוצר לנפש, מוזיקת בלוז, מכנסי ג'ינס.

 

פתיח: שלום לכולם וברוכים הבאים, אתם מאזינים לחלק השני של ספיישל ארצות הברית של חור בהשכלה.

[מעברון מוזיקלי]

טוב, ברוכים הנמצאים, כמו שאמרתי ממש בפתיח, אז זה החלק השני של ספיישל ארצות הברית. אם לא שמעתם את החלק הראשון אז אני ממליץ לכם מאוד קודם לשמוע אותו, כי הרבה מהדברים שאני הולך לדבר בפרק הזה יתבססו על החלק הראשון.

מעבר לכך, אני חושב שבשביל להבין את הדברים שאני הולך לדבר עליהם בפרק הזה כדאי להבין קצת היסטוריה ופוליטיקה אמריקאית כדי להכניס את הדברים לקונטקסט המתאים.

אז על מה בדיוק נדבר בחלק הזה? אז אני אתחיל עם האמירה המאוד יומרנית שבפרק הזה אני פחות רוצה להתרכז באמריקה, ואני יותר רוצה לדבר על האמריקאים, האנשים שמרכיבים את אמריקה.

נתחיל בלדבר על הגיאוגרפיה והדמוגרפיה של ארצות הברית, זאת אומרת, על המאפיינים הפיזיים של ארצות הברית ועל האוכלוסייה שם, מה מאפיין אותה, זה לדעתי מאוד חשוב בשביל להבין את התמונה הגדולה של הדבר הזה שנקרא ארצות הברית. אחרי שנדבר על הדברים האלה נעבור לדבר על הכלכלה של ארצות הברית.

נדבר על המאפיינים של הכלכלה האמריקאית, על החוזקות שלה, על החולשות שלה, על כל מיני דברים כמו תמ"ג ושוויון ומדד ג'יני, ובהמשך ישיר לכל מה שקשור לכלכלה האמריקאית נעבור לחלק השלישי שבו נדבר על התרבות האמריקאית, ובחלק הזה ננסה להבין האם יש תרבות אמריקאית אחת או שמדובר בשתיים או יותר.

ובסוף, בחלק האחרון של הפרק, אני אדבר קצת על המעמד הבינלאומי של ארצות הברית ומה המשמעות של זה שהיא אימפריה, גם ברמה התודעתית, מה זה אומר אימפריה. טוב, יש המון נושאים שמעניין לדבר עליהם, אז בואו נתחיל.

[מעברון מוזיקלי]

בואו ונשאל שאלה פשוטה - איפה בדיוק נמצאת ארצות הברית על המפה? אז באופן הכי אינטואיטיבי אפשר להגיד שארצות הברית נמצאת בצפון אמריקה, בין מקסיקו לקנדה. וקל לחשוב עליה בתור המדינה של צפון אמריקה כמו שאוסטרליה היא המדינה של יבשת אוסטרליה, אבל זה לא ממש מדויק, כי קנדה גם נמצאת בצפון אמריקה וגם מקסיקו, וקנדה אפילו יותר גדולה מארצות הברית. בכל מקרה, 48 מתוך 50 המדינות של ארצות הברית נמצאות באמת בשטח שבין מקסיקו לקנדה. ואמרתי 48 מתוך 50, זה משאיר אותנו עם שתי מדינות נוספות - יש לנו את הוואי שנמצאת במרכז האוקיינוס השקט, ויש לנו את אלסקה, שנמצאת גם בצפון אמריקה, אבל היא רחוקה משאר מדינות ארצות הברית - היא יותר קרובה לרוסיה משהיא קרובה לשאר מדינות ארצות הברית. בכל מקרה, המיקום שלה הוא צפון-מערבית לקנדה והיא קרובה מאוד לקוטב הצפוני ולמצר ברינג, בעצם החלק שמפריד בין אסיה לצפון אמריקה.

אוקיי, אז עכשיו אנחנו יודעים איפה נמצאות כל המדינות של ארצות הברית, אבל האם סיימנו עם כל השטחים שבשליטת אמריקה? לא, כי יש גם שטחים שהם לא מדינות, כמו האי פורטו ריקו, שבכלל נמצא בקריביים והוא בשליטה אמריקאית, או כל מיני איים באוקיינוס השקט כמו האי גואם וכל מיני כאלה, כל השטחים האלה שנכבשו בזמן האימפריאליזם האמריקאי שהתרחש בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

יפה, אז עכשיו פחות או יותר עברנו על כל השטחים שבשליטת ארצות הברית. אז אפשר להגיד שארצות הברית היא מדינה ענקית, היא המדינה השלישית בגודלה בעולם כנראה, כי גם סין טוענת שהיא המדינה השלישית בגודלה בעולם, ובכל מקרה שתי המדינות היחידות שגדולות ממנה באופן חד משמעי הן קנדה ורוסיה. ובגלל שזו מדינה ענקית יש בה את כל סוגי האקלים האפשריים - יש שם אקלים מדברי בחלקים של דרום ארצות הברית, יש אקלים שהוא טרופי בהוואי ובפלורידה ובפורטו ריקו, ויש אקלים ארקטי לחלוטין באלסקה. בקיצור, הכל מהכל.

אבל אם אנחנו מדברים על 48 המדינות, בעצם מה שמרכיב את רוב המסה של ארצות הברית, אז אפשר להגיד שבחוף המזרחי, זאת אומרת, האזור של ניו יורק ופילדלפיה, יש מזג אוויר יחסית דומה לזה של אירופה, מזג אוויר ממוזג. כמו כן, מרכז ארצות הברית הוא אזור שמורכב ברובו ממה שנקרא "המישורים הגדולים", שהיום רובם מעובדים לחקלאות. והחוף המערבי, זאת אומרת אזור קליפורניה, המזג אוויר שם הוא יחסית ים-תיכוני, דומה לישראל. בדרום ארצות הברית יש לנו מדבריות וכל המדינה מלאה בהרים כמו הרי הרוקי וביצות בפלורידה, וכמו שאמרתי, אקלים מגוון.

ועכשיו נפסיק לדבר על הגיאוגרפיה ונתחיל לדבר על הדמוגרפיה, על האנשים.

אז בהקשר הזה ארצות הברית היא לא רק המדינה השלישית בגודלה בעולם מבחינת שטח, היא גם המדינה השלישית הכי מאוכלסת בעולם, אחרי סין והודו. ובאמת, בארצות הברית יש הרבה מאוד אנשים, יש כ-300 מיליון אזרחים אמריקאים. והשאלה שמיד עולה לי לפחות באופן אישי, היא מי אלה אותם אמריקאים? והתשובה לזה מורכבת, מורכבת מאוד אפילו.

נתחיל מהנתונים היבשים: בארצות הברית יש משהו כמו 60, 70 אחוז של אזרחים לבנים. כשאני אומר לבנים אני מתכוון לאנשים שבמקור המוצא שלהם הוא מאירופה, ובמקור יכול להיות גם לפני מאות שנים. ובאופן די מפתיע, רוב הלבנים האלה הם לא בריטים לשעבר אלא באים מכל מיני מדינות ברחבי אירופה, כי ארצות הברית היא מדינת הגירה והם קיבלו הרבה מאוד אירופאים. נתון שאני לא הכרתי עד הפרק הזה, הוא שהמוצא הכי נפוץ בקרב לבנים אמריקאים הוא בכלל גרמנים ולא בריטים.

אוקיי, אז אלה הלבנים האמריקאים. מהי קבוצת אוכלוסייה השנייה הכי גדולה בארצות הברית?

באופן אינטואיטיבי הייתי אומר שחורים, אבל בפועל מדובר בהיספנים, במהגרים שהגיעו ממדינות מרכז ודרום אמריקה, ומהווים כ-17% מאוכלוסיית ארצות הברית.

הקבוצה השלישית בגודלה בארצות הברית היא האפרו-אמריקאים, שמהווים כ-13% מאוכלוסיית ארצות הברית.

עכשיו, אני חייב לשים שני הדברים על השולחן. אני מדבר פה על גזע, בשנת 2020. זו בכלל חלוקה רלוונטית, זה לא גזעני לדבר ככה? אז לצערי, הנתונים לא משקרים, יש עדיין הבדלים גזעיים משמעותיים בארצות הברית, ואפשר להבין את זה בעיקר מהנתון הבא: רק כ-3% מהאמריקאים הם מה שנקרא ממוצא מעורב, זאת אומרת, לבנים היספנים או לבנים שחורים או שחורים היספנים, לא משנה. מדובר בנתון מאוד-מאוד זניח, ואפשר להבין מזה שהחלוקה בין הגזעים היא עדיין מאוד משמעותית. אפשר להבין את זה גם מדברים אחרים, אבל זה קצת סטטיסטיקה.

ומה לגבי התושבים המקוריים של אמריקה, הילידים האמריקאים, האינדיאנים? אז הם מהווים משהו כמו אחוז מכל האוכלוסייה, זאת אומרת שבארצות הברית יש יותר יהודים, שמהווים כ-2% מהאוכלוסייה, מאשר ילידים אמריקאים, אינדיאנים.

ואם כבר הזכרתי את העניין של הדת, אז בואו ונדבר על דת בארצות הברית, כי זאת עוד דרך לחלק את האוכלוסייה האמריקאית, לא רק את העניין של גזע, אלא גם דת.

אז הרוב המוחלט של האמריקאים הם נוצרים, וזה לא דבר שאמור להפתיע אף אחד בגלל שארצות הברית היא לא רק הדמוקרטיה הגדולה בעולם, אלא גם המדינה הנוצרית הגדולה בעולם. הנצרות היא חלק מאוד משמעותי מהתרבות של המדינה, כאשר אפילו המוטו הרשמי של ארצות הברית הוא "In God We Trust" או "אנו סומכים על האל", ונדבר על הדתיות של ארצות הברית יותר בחלק השלישי שיעסוק בתרבות.

אבל נחזור רגע לנצרות באמריקה. אם הקשבתם לפרק של הנצרות בעונה הראשונה של חור בהשכלה, אז אתם יודעים להגיד שאין נצרות אחת אלא כמה סוגי נצרות. ועכשיו בואו נדבר במספרים - משהו כמו חצי מהאמריקאים הם פרוטסטנטים, ולכן יותר נכון להגיד שארצות הברית היא מדינה פרוטסטנטית ולא סתם מדינה נוצרית.

וגם זה לא סוף הסיפור, כי מתוך אותם פרוטסטנטים, קצת יותר משליש הם אוונגליסטים, שגם עליהם דיברתי בפרק על הנצרות. נו, אתם מכירים אותם, זה אלה שתומכים בישראל ומחכים שישו יחזור. בואו נמשיך, משהו כמו רבע מהאמריקאים הם נוצרים קתולים, וזה בעיקר בגלל האוכלוסייה ההיספנית שהיא כמעט כולה קתולית. עוד נתון מעניין זה שכ-20% מהאמריקאים מגדירים את עצמם כחסרי דת, מושג שלא ממש קיים בישראל. ובנוסף לכל מה שאמרתי עד עכשיו, יש בארצות הברית גם אחוזים בודדים של יהודים, של מוסלמים, של הינדואיסטים.

וחשוב לזכור שבמדינה כל כך גדולה, אחוז או שניים זה הרבה מאוד אנשים - זאת אומרת שאם 2% מאוכלוסיית ארצות הברית הם יהודים, מדובר על 6 מיליון איש. מספר ממש לא קטן.

יפה, אז זה פחות או יותר הסיפור של דת בארצות הברית ברמה הדמוגרפית. ועכשיו אני רוצה לדבר על החלוקה האחרונה שמעניינת אותי בהקשר הדמוגרפי, וזה החלוקה בין עירוניים לכפריים.

משהו כמו 30% מהאוכלוסייה האמריקאית חיה בערים, ומשהו כמו 15% מאוכלוסייה אמריקאית חיה בכפרים. וזה משאיר אותנו עם משהו כמו 55% מהאוכלוסייה שגרים בפרברים, זאת אומרת בפריפריה של הערים הגדולות.

ועכשיו, נשתמש בנתון הזה בשביל לקחת את הניתוח הדמוגרפי צעד אחד קדימה. למה בכלל חילקתי את ארצות הברית לכל כך הרבה אוכלוסיות? שחורים, לבנים, היספניים, דתיים, חילונים, קתולים, עירוניים, פרברים, מה הקטע של זה?

אז לדעתי הנתונים האלה מאוד רלוונטיים כשאנחנו רוצים להבין מי אלה האמריקאים. גם ברמה הזהותית-סטריאוטיפית, זאת אומרת, מה הדמות של האמריקאי שאנחנו חושבים על אמריקאי, ואפילו ברמה הפוליטית, אנחנו עכשיו שנייה לפני הבחירות בארצות הברית, ושווה להבין מי מצביע למי.

בואו נדבר רגע על העניין הפוליטי, ואני רוצה להבהיר מראש שמה שאני אומר פה צריך לקחת אותו בערבון מוגבל, כי תמיד יש יוצאים מן הכלל. אז בואו ונתחיל לדבר על סטריאוטיפים פוליטיים. נתחיל מהפשוטים ביותר: רוב השחורים מצביעים למפלגה הדמוקרטית, רוב מי שחי בכפר יצביע למפלגה הרפובליקנית ורוב מי שחי בעיר יצביע למפלגה הדמוקרטית. הנתון האחרון נשמע קצת מוזר, אבל הוא מובהק. זאת אומרת שגם בערים בטקסס, כמו יוסטון ודאלאס, אנחנו נראה שהדמוקרטים מהווים את הרוב, למרות שרוב המדינה היא רפובליקנית ושמרנית.

נמשיך עם עוד כמה סטריאוטיפים פוליטיים. כמה שאתה יותר דתי, כנראה שתצביע למפלגה הרפובליקנית, וכמובן שאם אתה חילוני או אתאיסט, הסיכוי שתצביע למפלגה הדמוקרטית הוא גדול יותר.

יפה, אז אלו הדברים שהם יחסית מובנים מאליהם, אבל בואו נדבר על הנושאים הקצת יותר מורכבים. זאת אומרת, אוכלוסיות שהשיוך הפוליטי שלהן פחות ברור, כמו תושבי הפרברים.

אוכלוסייה נוספת שהשיוך הפוליטי שלה פחות ברור היא האוכלוסייה ההיספנית, כי מצד אחד הם אנשים יחסית שמרנים ורובם קתולים, ומצד שני רבים מהם מהגרים ולכן יש להם נטייה להצביע למפלגה פרוגרסיבית. ובגלל זה הם תקועים בין המפלגה הרפובליקנית והדמוקרטית, ולא לגמרי ברור איזה צד הם תופסים. ולכן הרבה מהמאמצים של המועמדים לנשיאות הם למשוך את הקולות האלה בדיוק, ההיספנים, אלה שגרים בפרברים, כל מי שהוא לא מוגדר פוליטי, שאין לו מפלגה על המצח.

ועכשיו אני רוצה לדבר על הנושא הדמוגרפי האחרון - הגירה. ארצות הברית היא מדינת הגירה. כ-99% מאוכלוסיית ארצות הברית היא לא במקור מצפון אמריקה, זאת אומרת, הם לא אינדיאנים. ואחד הסמלים הכי מפורסמים של ארצות הברית הוא פסל החירות, שעליו חרוטות המילים, מתוך השיר 'הקולוסוס החדש' של המשוררת היהודייה אמה לזרוס. מילות השיר הן: "הבו לי את בניכם היגעים והעניים, ערב רב של המונים כמהים לנשום כבני חורין את הפליטה האומללה של חופיכם המשופעים, שלחו אותם אליי, חסרי הבית וסחופי הסער, בפנס אאיר בואם בשער זה". באנגלית זה נשמע יותר טוב, אבל אני לא אקריא את זה באנגלית.

בכל מקרה, אפשר להבין שארצות הברית היא מדינת הגירה במובן הכי עמוק של המילה, זה אחד מהאתוסים המכוננים של האומה האמריקאית, ביחד עם החלום האמריקאי והחירות והקפיטליזם. אז מה אתם חושבים, ארצות הברית עדיין יכולה להיחשב כמדינת הגירה?

אז התשובה לזה היא כן, לגמרי, ממש מדינת הגירה. כמעט 20% מאוכלוסיית ארצות הברית הם מהגרים, זאת אומרת, לא נולדו בארצות הברית. וחשוב לומר שלא מדובר באיזה שהם מסתננים שעברו את הגבול בלילה, אלא אנשים שלחלוטין היגרו לארצות הברית לפי חוקי ההגירה שלה. והאנשים האלה באים מכל מקום - חלקם באים מישראל, חלקם באים מאירופה, והרוב הגדול בא באמת ממדינות דרום אמריקה ומרכז אמריקה ומסין.

האם זה דבר טוב לארצות הברית, זה דבר רע לארצות הברית? אז זאת כבר שאלה פוליטית, ולי אין את התשובה לזה. אבל אני כן יכול להגיד שלפחות ברמת המקרו, זה טוב לכלכלה האמריקאית כי הפריון בארצות הברית של הילודה הוא שלילי, זאת אומרת שבלי מהגרים אוכלוסיית ארצות הברית גם מזדקנת וגם מצטמקת, ולכן המהגרים עושים טוב לכלכלה האמריקאית כי הם פשוט מצעירים אותה. שוב, אני מדבר ברמה המקרו-כלכלית, ברור שיש גם טיעונים נגד הגירה, טיעונים תרבותיים וטיעונים כלכליים, כמו הם 'תופסים לנו את העבודות', אבל ברמה המקרו-כלכלית, זה טוב לארצות הברית שיהיה בה כוח עבודה ושהיא לא תהיה מדינה מאוד זקנה.

ועכשיו, כל הסוגיות האלה של פריון וצמיחה וכוח עבודה מובילות אותנו ישר אל הנושא של הכלכלה האמריקאית.

[מעברון מוזיקלי]

במידה רבה של ביטחון אפשר להגיד שהכלכלה האמריקאית היא הכלכלה המובילה בעולם, הכלכלה מספר 1 בעולם כולו. אבל מה זה בדיוק אומר? מה זה אומר להיות הכלכלה מספר 1 בעולם כולו? האם זה טוב, האם זה רע? איך בדיוק מודדים כלכלה של מדינות? אז ברמה הכי פשטנית מודדים כלכלות לפי תוצר. זאת אומרת, בודקים את היקף הפעילות הכלכלית שמתרחשת במדינה. וכשאני אומר פעילות כלכלית שמתרחשת במדינה, אני מתכוון לכל העסקאות שקורות, בין אם זה חברות והשווי שלהן, בין אם זה קניות של מוצרים על ידי צרכנים פרטיים, בין אם זה הוצאות של הממשלה, כל פעילות כלכלית נכנסת לתוצר.

אז אם אנחנו באמת בודקים מהי המדינה עם התוצר הכי גבוה בעולם, ארצות הברית ניצבת במקום הראשון בפער עם תוצר של משהו כמו 20 טריליון דולר, הרבה יותר מהתוצר של האיחוד האירופי ושל סין, שעומד בסביבות ה-15 טריליון. אבל זה לא הסיבה היחידה שמסתכלים על ארצות הברית בתור הכלכלה המובילה בעולם. סיבה נוספת זה השימוש בדולר - הדולר האמריקאי הוא המטבע הכי חשוב בעולם. רוב העסקאות הבינלאומיות מבוצעות בדולר אמריקאי ומדינות מסתכלות על הדולר האמריקאי בתור איזשהו מטבע בינלאומי, ולכן הבנק הפדרלי האמריקאי, זה שמדפיס את הדולר, הוא אחד הגופים הכי עוצמתיים בעולם.

אבל ישנם עוד הרבה מאוד דברים שבגללם הכלכלה האמריקאית נחשבת לכלכלה המובילה והמתקדמת בעולם. בין היתר, החברות האמריקאיות הן החברות הכי גדולות בעולם, וכולכם מכירים את אמזון וגוגל ופייסבוק ומיקרוסופט, שחוץ מזה שהן החברות הגדולות בעולם, הן גם החברות הכי מתקדמות טכנולוגית בעולם, מה שהופך את ארצות הברית גם למעצמה כלכלית-טכנולוגית.

אבל גם זה לא הכל, כי יש עוד סיבות למה ארצות הברית היא הכלכלה המובילה בעולם.

היא היבואנית והיצואנית מספר 1 בעולם, זאת אומרת שהיא קונה הכי הרבה סחורות מהעולם והיא גם מייצאת, זאת אומרת, מוכרת הכי הרבה סחורות לעולם. חוץ מזה, בארצות הברית יש משאבי טבע מאוד גדולים, ולאחרונה היא הפכה להיות אפילו יצרנית הנפט מספר 1 בעולם, עקפה את סעודיה.

בקיצור, אי אפשר להכחיש את זה שארצות הברית היא באמת הכלכלה המובילה בעולם, אבל האם היא הכלכלה הטובה בעולם? זאת כבר שאלה אחרת, וזו גם שאלה שקשה הרבה יותר לענות עליה, כי כל אחד יגדיר כלכלה טובה בצורה מעט שונה.

בואו ונחזור רגע אחורה.

אמרתי קודם, שארצות הברית היא המדינה עם התוצר הכי גבוה בעולם, אבל התוצר הוא לא המדד היחידי שמשתמשים בו כי בדרך כלל מסתכלים על מדד מעט שונה - תוצר לנפש, זאת אומרת לוקחים את כמות התוצר ומחלקים אותה בכמות האוכלוסייה, וכשאנחנו עושים את זה אז ארצות הברית עדיין נמצאת במקום מאוד טוב, אבל היא כבר לא המדינה הראשונה בעולם אלא החמישית, ומדינות כמו נורווגיה, שוויץ, לוקסמבורג ואירלנד עוקפות את ארצות הברית בדירוג. האם זה אומר שהתושבים של אותן מדינות הם עשירים יותר מהתושבים של ארצות הברית? לא בדיוק.

אבל בואו נמשיך, בואו נדבר על עוד שני מדדים כלכליים מאוד משמעותיים, מדד ג'יני ומדד האבטלה. אז מה זה בדיוק מדד ג'יני? מדד ג'יני זה מדד שבודק את אי השוויון במדינה, זאת אומרת שהוא בודק את התפלגות ההכנסות, את הפער בין ההכנסות של העשירים לעניים ומעמד הביניים. עכשיו, יש אנשים שיגידו שהמדד הזה לא רלוונטי, שזה בכלל לא מעניין להסתכל על הפער בין העניים לעשירים במדינה מסוימת. אז באופן אישי, אני אגיד שאותי זה מעניין ולדעתי גם יש לזה חשיבות, אבל אני לרגע גם אחבוש את הכובע של הכלכלן ואגיד שמדד ג'יני הוא שרירותי בדיוק כמו מדד של תוצר. אז אם מתייחסים למדד של תוצר ברצינות, למרות שמדובר במדד סופר בעייתי, אז אפשר גם להתייחס למדד ג'יני, למרות שגם הוא בעייתי.

ועכשיו ברשותכם אני אוריד את הכובע של הכלכלן כי הוא מכביד עליי, אבל אמשיך לדבר על כלכלה.

אז היינו במדד ג'יני ודיברנו על זה שהוא מודד אי שוויון. איפה ארצות הברית נמצאת במדד הזה? אז לפי המדד הזה, ארצות הברית היא אחת המדינות הכי פחות שוויוניות בעולם, כשהיא המדינה הכי פחות שוויונית בעולם המערבי. ושנייה לפני שאתם צועקים קפיטליזם, קומוניזם, סוציאליזם, תדעו שרוב המדינות הקפיטליסטיות נמצאות במצב שוויוני הרבה יותר מזה של ארצות הברית, ודווקא מדינות שהן כביכול קומוניסטיות, כמו סין, פחות שוויוניות ממדינות אירופה הקפיטליסטיות.

בקיצור, כאשר אנחנו מסתכלים על מדד ג'יני, אנחנו רואים שהכלכלה האמריקאית דומה יותר למדינות כמו טורקיה, איראן וארגנטינה ופחות דומה למדינות אירופאיות. חשוב גם להגיד שיש שיטענו שהאי שוויון האמריקאי הוא מאוד גבוה בגלל שיש שם אלפיון עליון מאוד מאוד חזק ויש שם הכי הרבה מיליארדרים בעולם. יכול להיות שיש בזה משהו, אבל בואו נמשיך.

בואו נדבר עכשיו על נתוני אבטלה. שיעור האבטלה האמריקאי עומד על משהו כמו 8%. עכשיו, לא מדובר בנתון קטסטרופלי, אבל אם משווים אותו לזה של האיחוד האירופי שמכיל מדינות כמו איטליה ויוון וספרד שהם במצוקה, אז הוא עדיין פחות טוב, כי באיחוד האירופי עומדים על 6% אבטלה.

עכשיו, אני לא אומר את כל הנתונים האלה בגלל שאני רוצה להראות שהכלכלה האמריקאית גרועה, כי היא לא גרועה, אבל אני רוצה לשקף פה תמונה מעט יותר מורכבת מהכלכלה הכי חזקה בעולם. ואולי בהקשר הזה שווה להגיד כמה מילים על השיטה הקפיטליסטית האמריקאית.

החוכמה המקובלת היא להתייחס לארצות הברית בתור המדינה הכי קפיטליסטית בעולם, וגם לייחס את ההצלחה שלה לקפיטליזם הזה. עכשיו, אני ממש לא רוצה לסתור את הטענה הזאת שההצלחה האמריקאית הגיעה בזכות הקפיטליזם כי יש כנראה הרבה אמת בדבר הזה. אבל הקפיטליזם האמריקאי הוא לא רק שיטה כלכלית, הוא גם תפיסה, תפיסה ערכית, שיש שיגידו שהיא מגולמת במושג שנקרא "החלום האמריקאי". וכשאני אומר "החלום האמריקאי", אני מתכוון לתפיסה, לתודעה שאם אני אעבוד קשה, אני אצליח ואני אתעשר, ואם אני מאוד מוכשר אז אני אוכל ללכת ללמוד בבתי ספר והאוניברסיטאות הכי טובות בעולם, ואולי אפילו להפוך לנשיא ארצות הברית.

אבל הבעיה היא שבשנת 2020 קשה מאוד להגיד שכל אחד יכול להגשים את החלום האמריקאי שלו, ואם אני אדבר שוב במושגים כלכליים, אז אני אגיד שהמוביליות החברתית בארצות הברית לא מספיק גבוהה. זאת אומרת שאם נולדתי למשפחה ענייה, כנראה שאני אשאר במעגל העוני.

עכשיו, אפשר להגיד שהדבר הזה קורה בהרבה מאוד מדינות, אבל בארצות הברית המצב אולי אפילו קצת יותר קשה. לצורך העניין, אחת הדרכים הכי יעילות לצאת מהן ממעגל העוני היא לרכוש השכלה, אבל בארצות הברית ההשכלה הגבוהה עולה המון כסף - אם בישראל אתה יכול לסיים תואר ראשון ב-30 אלף שקלים, בארצות הברית שנה באוניברסיטה נחשבת תעלה לך משהו כמו 200 אלף שקל לשנה אחת.

עוד דבר שמאוד מקשה על המוביליות החברתית בארצות הברית זה כל עניין הבריאות. הבריאות בארצות הברית אינה ציבורית וביטוחי בריאות פרטיים עולים הרבה מאוד כסף, ולכן אם במקרה חלית במשהו יחסית קשה ואין לך ביטוח בריאות פרטי, כנראה שלא תוכל לממן את הטיפול. בהקשר הזה אתם יכולים לראות את הסדרה 'שובר שורות', בה רואים את וולטר וייט חולה הסרטן שמתחיל למכור סמים פשוט בשביל לממן את הטיפולים שלו.

בקיצור, התמונה שאני מנסה לשקף לגבי הכלכלה האמריקאית היא כלכלה דואלית. מצד אחד מדובר בכלכלה מאוד חזקה ועשירה, ומצד שני מדובר בכלכלה שאינה מיטיבה במיוחד עם חלק מהאזרחים שלה. יש אנשים שיגידו שהמצב הזה הוא בסדר ושככה הכלכלה האמריקאית צריכה להיראות, ויש אנשים שיגידו שזה לא נכון וצריך לתקן את הכלכלה האמריקאית. ואפשר להגיד שהדבר הזה מהווה את אחד מצירי המחלוקת העיקריים היום בפוליטיקה האמריקאית.

טראמפ והרפובליקנים יגידו שהכלכלה האמריקאית עובדת כמו שצריך ולא כדאי לגעת בה, ואילו ביידן והדמוקרטים יגידו שצריך לתקן אותה כדי שהיא תעבוד יותר למען האזרח. במידה מסוימת זה ההבדל בין שמרנים, שרוצים להשאיר את המצב כמו שהוא, לבין פרוגרסיבים, שרוצים שינוי. והחלוקה הזאת בין שמרנים לפרוגרסיבים תלווה אותנו גם בחלק הבא, שידבר על התרבות האמריקאית.

[מעברון מוזיקלי]

אני אתחיל בלהגיד את המובן מאליו ואומר שאי אפשר לדבר על התרבות האמריקאית 10 דקות ולהגיד משהו. אפשר לדבר על התרבות האמריקאית כנראה שנתיים ברצף, לא יודע, עד אין סוף, אפשר תמיד לדבר על התרבות האמריקאית, אפשר לדבר שנתיים רק על הקולנוע האמריקאי או על מוזיקה אמריקאית. אבל אני אמרתי קודם משהו לגבי שמרנים ופרוגרסיבים, ובואו נתחיל עם זה.

אז לדעתי יש משהו מאוד מפתה בלחלק ככה את התרבות האמריקאית - מצד אחד יש לנו שמרנים, מצד שני יש פרוגרסיבים, ולכל אחד יש את התת-התרבות שלו. מצד אחד יהיה לנו את התרבות השמרנית שהיא תהיה יותר לבנה וישמעו בה יותר רוק נוצרי וקאנטרי, הדת וערכי המשפחה יהיו בה יותר מרכזיים ונראה לי שהבנתם פחות או יותר את הראש. נגיד תדמיינו איזה קאובוי במערב הפרוע.

לעומת זאת, התרבות הפרוגרסיבית תהיה יותר דומה לתרבות של ניו יורק או לוס אנג'לס. יהיה בה יותר ייצוגים של מוזיקת פופ או של סרטים הוליוודיים, ובכללי כביכול תהיה יותר חילונית ויותר תקבל מיניות ודברים כאלה. נגיד, תדמיינו את הכוכבים של חברים או סקס והעיר הגדולה.

רגע, אבל האם זה נשמע לנו הגיוני שאלו שתי התרבויות הדומיננטיות בארצות הברית? מה לגבי, נגיד, התרבות השחורה וכל התחום של ההיפ-הופ והדברים האלה? מה לגבי התרבות ההיפית? מה לגבי ההיספנים והתרבות שלהם?

בקיצור, לנסות לחלק את התרבות האמריקאית רק לשני מחנות של פרוגרסיבים ושמרנים זה מתכון לכישלון כי התרבות האמריקאית מורכבת מהמון תת-תרבויות שונות. אבל למרות כל זה, אני עדיין חושב שיש תרבות אמריקאית אחת שהיא פשוט מפוצלת לתת-תרבויות. עדיין כל אותן תת-תרבויות משפיעות על התרבות האמריקאית הגדולה, ואני אנסה להדגים את זה עם כמה דוגמאות.

אחת הדוגמאות המוכרות ביותר זה כל מה שקשור לתרומה של הקהילה השחורה בארצות הברית, האפרו-אמריקאים, למוזיקה האמריקאית. כשהעבדים האפריקאים הגיעו לצפון אמריקה מאפריקה, הם הביאו איתם גם תרבות, הם הביאו איתם את המוזיקה האפריקאית שהם ניגנו באפריקה. המוזיקה הזאת נשמרה גם בתקופת העבדות של השחורים, ולאחר שאלו שוחררו במלחמת האזרחים האמריקאית, התחילה להתפתח סצנה מוזיקלית חדשה בדרום ארצות הברית. הסצנה הזאת שילבה מוטיבים מוזיקליים משירי עבדים, משירים אפריקאים מקוריים, ומשירים נוצריים דתיים. (מנגינת בלוז קלאסי מתחילה להתנגן ברקע). כל ההשפעות המוזיקליות הללו השתלבו ביחד למה שאנחנו מכירים היום בתור בלוז.

עכשיו, אם התרומה של האפרו-אמריקאים למוזיקה האמריקאית הייתה נגמרת בבלוז, סבבה, הייתי ממשיך הלאה והייתי אומר בסדר, הם המציאו איזשהו ז'אנר. אבל הבלוז הוא פחות או יותר האבא הרוחני של כל המוזיקה האמריקאית המודרנית.

למה בדיוק אני מתכוון? אז קודם כל, כנראה שבלי מוזיקת בלוז לא הייתה מוזיקת ג'אז, שמבוססת עליה. אבל מלבד מוזיקת הג'אז, לבלוז הייתה השפעה על ז'אנר הרבה יותר פופולרי - בלי בלוז לא היה לנו רוק ורוקנרול, בגלל שחלוצי הרוק האמריקאי, אנשים כמו באדי הולי ואלוויס פרסלי, התבססו באופן חד משמעי על מוזיקה שחורה, על מוזיקת בלוז. ובלי אלוויס פרסלי ובלי רוק אמריקאי כנראה שגם לא היה לנו ביטלס, ולא היה לנו רוק מתקדם, ולא היה לנו רוק כבד, ולא היה לנו את רוב המוזיקה שנוצרה במאה ה-20.

ולכן, בפעם הבאה שתשמעו שהביטלס עשו מוזיקה בריטית, תדעו שהמקור של המוזיקה הזאת היה בעבדים שקטפו כותנה במאה ה-19. ואת כל זה אמרתי מבלי להזכיר בכלל את התרומה של התרבות השחורה להיווצרות ההיפ-הופ והראפ. בקיצור, קהילה שמונה רק כ-13% מהאוכלוסייה האמריקאית הצליחה להשפיע על כל התרבות האמריקאית, ובפועל, על כל התרבות העולמית.

דוגמה אחרת שאפשר לספר היא תרומתו של המהגר היהודי-גרמני לוי שטראוס לאופנה האמריקאית. לוי, שחי במהלך המאה ה-19 בסן פרנסיסקו, המציא סוג חדש של מכנסי עבודה - מכנסיים מבד חדש שהוא קרא להם 'ג'ינס כחולים' - blue jeans. מפה לשם, אני עכשיו בשנת 2020 יושב ומקליט את הפודקאסט הזה כשאני לובש מכנסי ג'ינס כחולים.

בקיצור, התובנה שעולה מכל הדוגמאות האלה היא שכל תת התרבויות הקטנות הללו משפיעות על התרבות האמריקאית הגדולה, ושגם אם יש זרם תרבותי של יהודים או של אפרו-אמריקאים, הם בסופו של דבר מתנקזים לתוך הזרם התרבותי הגדול שהוא התרבות האמריקאית כולה.

ועכשיו, אחרי כל הדברים הללו, בואו נדבר על מאפיינים תרבותיים שהם באמת ייחודיים לאמריקה, ועל כל מיני מחלוקות מרכזיות בתרבות האמריקאית. בואו נתחיל עם הדברים המאחדים ואז נעבור לדברים המפלגים.

אמרתי דברים מאחדים אז בואו נדבר על החגים האמריקאים. אמריקה היא מדינה נוצרית ולכן חוגגים בארצות הברית את החגים הנוצריים, כמו הכריסמס והפסחא, אבל חוץ מזה יש גם חגים לאומיים, כאשר המוכר שבהם הוא הרביעי ליולי, fourth of July, שבו חוגגים את יום העצמאות האמריקאי. וכמו שכולנו יודעים, אם יש יום העצמאות יש גם יום הזיכרון, ואמריקאים מציינים גם את יום הזיכרון שלהם, הממוריאל דיי.

שני חגים נוספים שהשתרשו בתרבות האמריקאית זה ליל כל הקדושים וחג ההודיה, כאשר הראשון כנראה התפתח מאיזשהו מנהג אירי קדום והפך לחג של תחפושות, דלעות וסרטי אימה, ואילו חג ההודיה התפתח מחג אסיף קדום, בדומה קצת לחג הסוכות היהודי. ויש לו גם איזושהי עלילת צד שקשורה לאינדיאנים ומתיישבים במאה ה-17 אבל אני לא אכנס לזה.

יופי, מעולה. אז אלה הם החגים האמריקאים והם באמת סוג של קונצנזוס אמריקאי. ועוד דבר שהוא יחסית קונצנזוס אמריקאי זה כל מה שקשור לספורט באמריקה. לאמריקאים יש תרבות ספורט מאוד מפותחת, שברובה מרוכזת סביב שלושה ענפים: כדורסל, בייסבול ופוטבול. וכשאני אומר מפותחת, אני מתכוון מאוד מפותחת.

סטודנטים אמריקאים יכולים לקבל מלגות ללימודים באוניברסיטה על ההצטיינות בפוטבול שלהם, לא על ההצטיינות בלימודים שלהם, והליגות של הספורט האמריקאי, ה-NBA וה-NFL, מגלגלות מיליארדים כל שנה. וזה מבלי להתייחס בכלל לכל התרבות שסובבת את הספורט האמריקאי, כמו מעודדות ודברים כאלה.

אוקיי, אז ספורט וחגים זה משהו שיחסית מאחד את התרבות האמריקאית, אבל בא לי לדבר קצת על הפצעים הפתוחים בארצות הברית.

איזה דברים מפלגים את החברה האמריקאית? אז גם כאן אני אדבר על שני נושאים שהם תמיד חמים ורלוונטיים בארצות הברית - נשק ודת.

אז מה הסיפור של נשק בארצות הברית?

בארצות הברית, בניגוד לרוב מדינות העולם המערבי, כמעט כל אחד יכול להחזיק נשק בלי שום צורך ברישיון. למה? כי האמריקאים תופסים את זה בתור זכות. זאת אומרת, יש לכל אדם את הזכות לשאת נשק להגנה עצמית. בדומה לזה שלבן אדם יש זכות לקניין, או לחופש דת או ביטוי. בכל מקרה, הסוגיה הזאת נהייתה רגישה בשנים האחרונות, בעיקר בגלל הרבה מאוד רציחות המוניות שקרו בארצות הברית, והיא גם הפכה לסוגיה פוליטית מקטבת, כאשר הרפובליקנים תומכים בזכות שכל אחד יישא נשק, לעומת הדמוקרטים שמבקשים להגביל את הזכות הזאת.

הסוגיה המקטבת השנייה בארצות הברית היא כל מה שקשור בדת. ובניגוד לסוגיה של הנשק, שהיא יחסית נקודתית, בסוגיה של הדת יש כמה חזיתות שהן בוערות באופן תמידי, כאשר החזיתות הבולטות ביותר זה כל מה שקשור לסוגיית ההפלות, האם מותר לאישה להפיל את העובר שלה או לא, סוגיית זכויות הלהט"ב, זאת אומרת, האם לאשר נישואים או לא ודברים כאלה, וכל העניין של דת מול מדע, שהגיע לידי פיצוץ במשפט מפורסם שמוכר בתור משפט הקופים שעסק בהוראת אבולוציה במערכת החינוך האמריקאית.

אז אלה כמה מנקודות המחלוקת היותר מרכזיים בתרבות האמריקאית, אבל חשוב לי להגיד שיש עוד המון נקודות מחלוקת בתרבות האמריקאית ובזמן האחרון אנשים אומרים שהיא משוסעת מתמיד, ובאמת על כל סוגיה אפשרית, אם זה תפיסות כלכליות, או אם זה עניינים של מגדר ופמיניזם, או אם זה עניינים של סביבה, בעד התחממות גלובלית, נגד התחממות גלובלית, זה נראה כאילו האמריקאים כל הזמן רבים בתוך עצמם. וכל השסעים האלה והריבים האלה גורמים להרבה מאוד אנשים להרגיש כאילו ארצות הברית מתפוררת לנו מול העיניים, ומדי פעם עולה השאלה, האם האימפריה האמריקאית שוקעת? ועל זה אני רוצה לדבר בכמה דקות האחרונות שנשארו לפרק.

[מעברון מוזיקלי]

אז האם אפשר להגיד שהאימפריה האמריקאית שוקעת? יש אנשים שיגידו שהסימנים לכך רבים - חלק יגידו שזה בגלל הכלכלה שהיא לא מה שהייתה פעם, חלק יגידו שזה בגלל האי-שוויון, חלק יגידו שזה בגלל שאמריקה כבר לא מתערבת צבאית בעולם, אחרים יגידו שההתמכרות למשככי כאבים בארצות הברית זה מה שיפיל אותה, ואחרים בכלל יאמרו שזה אובדן ערכי המשפחה ושהיום גבר יכול להיות אישה ואישה יכולה להיות גבר.

בסופו של דבר, כל אחד יכול לראות את התפוררות אמריקה מזווית אחרת ולחשוב מה שהוא רוצה. אבל הנקודה העיקרית פה והמעניינת פה היא שהרבה מאוד אנשים פשוט אומרים ש… "זהו, הגענו לקצה, אמריקה מתפוררת וזה לא משנה בכלל למה". ואפשר לחשוב על העניין הזה כל מיני דברים - זה נכון, לא נכון, זה טוב, זה רע, אבל לדעתי מה שמעניין להגיד על הדבר הזה, זה שזה פשוט נורמלי. זה מאוד הגיוני שארצות הברית לא תמשיך להיות האימפריה היחידה בעולם.

למה? כי אימפריות קמות ונופלות כל הזמן. תחשבו על זה רגע, עד לפני משהו כמו 30-40 שנה היו שתי אימפריות גדולות בעולם - היה את ארצות הברית והייתה את ברית המועצות, וזה היה מצב נורמלי לחלוטין. ואם אנחנו הולכים אחורה משהו כמו 70 שנה אז אנחנו כבר מדברים על הרבה מאוד אימפריות, על האימפריה היפנית, האימפריה הבריטית, האימפריה הגרמנית, הרבה מאוד דברים. ואם אנחנו הולכים לתחילת המאה ה-20, תקופה שסבא רבא שלי היה עוד חי בה, אז היינו מדברים עוד על האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה העות'מאנית.

זה מופרך, זה מוזר, אבל זה באמת שנייה במושגים היסטוריים. ולכן ניתן לומר במידה רבה של צדק, שדווקא התקופה האחרונה, 30 השנה האחרונות, הן אלה שחריגות. כי בסופו של דבר, כשאנחנו מסתכלים על ההיסטוריה, כמעט ולא הייתה איזושהי תקופה שבה היה רק כוח אחד מרכזי ששלט בעולם, ולכן הדעיכה של האימפריה האמריקאית, יחד עם עלייתם של כוחות נוספים כמו הסינים, היא די הגיונית, כי דברים משתנים כל הזמן.

דרך אגב, אני רוצה להגיד, שזה שאני אומר שהאימפריה האמריקאית דועכת זה לא אומר שהיא מחר בבוקר תתפורר למלחמת אזרחים ותיעלם. זה פשוט אומר שהיא לא תהיה הכוח הדומיננטי היחידי בעולם. גם מבחינה תרבותית, גם מבחינה צבאית, מכל הבחינות. ואולי נשמע פתאום השפעות של מוזיקה סינית על המוזיקה שלנו, ולכו תדעו אם זה רע או טוב.

ועם האמירה הפרובוקטיבית הזאת אני אסיים את הפרק השני של ספיישל ארצות הברית של חור בהשכלה.

תודה רבה לכם שהאזנתם, מבחינתי זה ממש לא מובן מאליו שמאזינים רוצים להקשיב לי שעה מדבר על אמריקה.

בכללי, כל הפודקאסט הזה לא מובן מאליו מבחינתי ואני שמח על כל מאזין שנהנה ממנו.

כרגיל, אני ממליץ לכם להיכנס לקבוצת הפייסבוק ולדף הפייסבוק ולהיות שותפים ליצירה של הפודקאסט הזה, להציע רעיונות ואולי אפילו להתארח.

זהו, תודה רבה לכם וניפגש בפרק הבא.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

1 view0 comments

Comments


bottom of page