top of page

חור בהשכלה פרק 14: אסלאם

כולנו מכירים את דת האסלאם, אבל כמה מאיתנו באמת בקיאים בה?

בפרק ה-14 של חור בהשכלה נעסוק בכל הרעיונות הכי בסיסיים של האסלאם. החלק הראשון של הפרק יספר את הסיפור של הנביא מוחמד, החלק השני של הפרק יעסוק בעקרונות הדת המוסלמית (חמשת עמודי האסלאם, קוראן, חדית', חגים) ואילו החלק השלישי יציג גרסה מקוצרת של ההיסטוריה המוסלמית. בחלק האחרון של הפרק אארח את אוריה בן-משה שידבר על האסלאם הסופי ועל המאפיינים הייחודיים שלו.

נושאים שבין היתר יעלו בפרק: הפיצול השיעי-סוני, האימפריות המוסלמיות, הכעבה, מכה ומדינה, דת מוחמד בחרב (ג'יהאד), ח'ליפות וסולטנות.



 

שלום לכם וברוכים הבאים לעוד פרק של "חור בהשכלה" הפודקאסט שמלמד אתכם את כל הדברים שהייתם אמורים לדעת, אבל אף אחד לא לימד אתכם.

חור בהשכלה הוא פודקאסט ידע כללי. כולנו יודעים את זה, זה ידע כללי שהוא פודקאסט ידע כללי.

ואני חושב שהאסלאם זה אחד התחומים שהם הכי קלאסיים לפודקאסט הזה.

כולנו מכירים את האסלאם, זאת אומרת, יודעים שיש דבר כזה, ואנחנו מוקפים במוסלמים כל היום, אבל כמה מאיתנו באמת מכירים את האסלאם, מכירים את תולדות מוחמד, מכירים את הסיפורים, מכירים את חמשת עמודי האסלאם ואת ההיסטוריה של האסלאם?

כנראה שלפחות כל המאזינים היהודים של הפודקאסט הזה לא מכירים את האסלאם כמו שהם בעצמם חושבים שהם אמורים להכיר אותו.

זה אפילו יותר בסיסי מלהכיר את השפה הערבית, שלדעתי זה גם משהו שהוא די בסיסי.

הרי איך בן אדם יהודי שגר במזרח התיכון יכול להבין את המציאות סביבו מבלי שהוא יודע מה המורשת ההיסטורית של האזור הזה, מלבד כל מה שקשור לתנ"ך וליהודים, שכנראה את זה רובנו יודעים יחסית בסדר.

איך אפשר לדבר על קיצונים מוסלמים כשאנחנו בכלל לא יודעים מה זה אסלאם?

איך אנחנו יכולים לדבר על שיעים באיראן וסונים בערב הסעודית כשאנחנו בכלל לא יודעים מה זה שיעים וסונים?

וכן, משהו כמו 20% מאזרחי מדינת ישראל הם מוסלמים.

ולדעתי זה מאוד חשוב שנדע מה זו הדת הזאת, האסלאם, מה קורה שם, על מה מדובר.

זה לא סתם דת שלא שותים באלכוהול, יש מעבר.

אז נראה לי שהבנתם שהפרק הזה הולך לעסוק באסלאם.

החלק הראשון של הפרק יעסוק בנביא מוחמד, החלק השני של הפרק יעסוק בתיאולוגיה המוסלמית, זאת אומרת בעקרונות הדת, ואילו החלק השלישי של הפרק יעסוק בהיסטוריה המוסלמית של המזרח התיכון.

זאת אומרת, מי היו השליטים המוסלמים הבולטים, מה זה חליפות, מה זה סולטנות, כל מיני דברים כאלה שמשפיעים עלינו אפילו עד היום.

בחלק הממש אחרון של הפרק אני אדבר קצת עם אוריה בן משה על האסלאם הסופי.

נושא מאוד מעניין ואני ממליץ לכם להישאר.

אחלה, יופי, אז בואו נתחיל.

בואו ונדבר על מייסד דת האסלאם, הנביא מוחמד.

בואו נתחיל בהבהרה.

בהרבה מאוד מהדתות אנחנו נתקלים בכל מיני נביאים או אישים בולטים אחרים, שלהיסטוריונים קשה מאוד להוכיח שהם אכן חיו במציאות.

לדוגמה, משה רבנו, אין לנו הוכחה אמיתית, חיצונית מהתנ"ך, שהוא באמת חי.

זה הגיוני כי לפי התנ"ך הוא חי לפני 3500 שנה או משהו כזה, ובאמת יהיה קשה למצוא תיעוד של זה.

אבל זה לא רק משה רבנו ודברים יהודים, גם יהיה מאוד קשה למצוא תיעוד לזה שבודהה היה קיים.

יש הרבה מאוד היסטוריונים שמטילים ספק בכלל שסוקרטס, הפילוסוף היווני היה קיים, ואולי הוא היה רק איזה המצאה של אפלטון.

ויש שגם מפקפקים בכך שישו היה בן אדם אמיתי.

בניגוד לכל האנשים האלה, אי אפשר לפקפק בכך שמוחמד היה בן אדם אמיתי, בשר ודם.

הסיבה העיקרית לכך שמוחמד הוא יחסית נביא מודרני, הוא נולד בתקופה הרבה יותר מאוחרת מרוב הנביאים שאנחנו מכירים.

אם משה רבנו חי לפני 3500 שנה כביכול, אז מוחמד חי לפני 1400 שנה, תקופה יחסית מודרנית.

ובגלל שהתקופה היא יחסית מודרנית, אז יש לנו הרבה מאוד תיעוד על מה שקרה, ואפשר להצליב מקורות ולראות שהבן אדם אכן חי.

עם זאת, יש כל מיני ויכוחים על פרטים שונים הנוגעים לחייו של מוחמד.

זאת אומרת, אין שום ספק בכך שזה היה בן אדם אמיתי, והוא ייסד את דת האסלאם, ואחר כך יצא לכיבושים בחצי האי ערב, אבל יש כל מיני טענות לפה ולשם בקשר לדיוקים היסטוריים מסוימים.

בכל מקרה, בואו ונתחיל לדבר על מוחמד.

מוחמד נולד בשנת 570 לספירה בעיר מכה שנמצאת בחצי העיר ערב, בערב הסעודית של היום.

מוחמד היה שייך לשבט קורייש, שהיה השבט השליט באותה תקופה במכה.

שני הוריו של מוחמד נפטרו כשהוא היה צעיר, אבא שלו נפטר לפני שהוא נולד, ואמא שלו נפטרה כשהוא היה בן 6. ומוחמד גדל אצל סבו ולאחר מכן אצל דודו.

כשמוחמד היה בן 25, הוא התחתן עם אישה בת 40 בשם חדיג'ה.

האישה הזאת הייתה אישה עשירה מאוד וכנראה שגם אלמנה.

למוחמד ולחדיג'ה נולדה בת אחת בשם פטמה.

אז אמרתי שמוחמד גדל בעיר מכה, איך נראתה העיר מכה באותה תקופה?

מכה של אותה תקופה הייתה עיר די חשובה ומשמעותית משני כיוונים שונים.

מצד אחד היא הייתה סוג של מרכז מסחרי, זאת אומרת עברו שם שיירות סחר ודברים כאלה, ומהצד השני היה מדובר בעיר פולחן.

כן, כמו היום.

איזה פולחן בדיוק התקיים שם?

התקיים שם פולחן פגאני שהתרכז סביב הכאבה, האבן השחורה שנמצאת במכה.

זאת אומרת שמכה הייתה עיר קדושה גם לפני תחילת האסלאם.

וחשוב להגיד שלא רק היו שם פגאנים, אלא במכה כנראה גם חיו קצת נוצרים ויהודים זורואסטרים וכל מיני בני דתות אחרות.

ומוחמד שהיה סוחר כנראה פגש את כל האנשים האלה, זאת אומרת שמוחמד פגש יהודים ופגש נוצרים לפני שהוא הקים את האסלאם.

ולכן הקונספט הזה של מונותאיזם כנראה לא היה זר לו.

נחזור שנייה למוחמד.

אז מוחמד היה סוג של סוחר במכה בתחילת המאה השביעית לספירה, וככה התנהלו החיים שלו עד שהוא הגיע לגיל 40.

בגיל 40 מוחמד יצא למסע התבודדות והלך להתבודד במערה.

זה אולי נשמע קצת מוזר, אבל היה מדובר במנהג יחסית נפוץ באותה תקופה בחצי העיר ערב.

אנשים היו יוצאים להתבודד בשביל לעשות חשבון נפש, לא מאוד שונה מהרבה פרקטיקות שקורות היום במקומות אחרים.

באותה התבודדות התגלה המלאך ג'יבריל, שליח האל, אל מוחמד.

ג'יבריל בעצם העניק סוג של גרסה מוקדמת של הקוראן למוחמד, ולאחר ההתגלות מוחמד הפך להיות בעצם נביא.

מוחמד חזר למכה ומיד סיפר לאשתו חדיג'ה את סיפור ההתגלות שלו.

חדיג'ה האמינה למוחמד והיא מוגדרת בתור המאמינה המוסלמית הראשונה אי פעם.

לאחר מכן מוחמד גם התחיל לנאום ברחובות מכה והתחיל לאסוף סביבו עדת מאמינים.

הוא סיפר למאמינים את סיפור ההתגלות שלו וגם על התגלויות נוספות כי המלאך ג'בריל המשיך להופיע בפני מוחמד ולספר לו כל מיני דברים.

בשלב הזה גם מתערבבות האגדות עם ההיסטוריה ואנחנו מקבלים כל מיני סיפורים של ניסים, כמו שמוחמד, לצורך העניין, עלה השמיים על חיה פלאית בשם אל-בוראק ושם הוא פגש כל מיני אנשים כמו ישו ומשה רבנו.

אבל נעזוב רגע את החלק הניסי והפלאי כי נדבר עליו יותר בכל מה שקשור לאסלאם ולא למוחמד עצמו.

בחזרה למוחמד. בשלב מסוים כל ההטפות שלו והנאומים שלו ברחובות מכה התחילו לעלות על העצבים של הסוחרים הרציניים של מכה.

למה?

בגלל שהם התפרנסו מהפגאנים, מהעלייה לרגל והדת החדשה הזאת לא כל כך באה להם בטוב.

ולאחר שדודו של מוחמד, שהיה האדם שגידל אותו מת, השבט של מוחמד, שבט קורייש, הסיר ממנו את החסות באופן רשמי ולמוחמד בעצם כבר לא היה גב והוא היה חייב להימלט ממכה כמה שיותר מהר.

והוא אכן נמלט, ויחד עם 70 מתומכיו הוא הגיע לעיר ית'רב שידוע היום בתור העיר מדינה.

והמהלך הזה של ההימלטות ממכה נקרא ההיג'רה.

וזהו ציון דרך משמעותי מאוד בכל מה שקשור לתולדות האסלאם ולוח השנה המוסלמי אפילו מתחיל את ספירת השנים שלו מההיג'רה.

זו השנה הראשונה בעצם.

בית'רב, ששמה שונה אחר כך למדינה, בגלל שמדינה זה פשוט המילה עיר בערבית, אז זה מדינת אלנבי, עיר הנביא, או מדינת אל רסול אללה, העיר של שליח האל.

אני מצטער אם הערבית שלי על הפנים, אם אתם יודעים ערבית, אבל אני לפחות מנסה.

בכל מקרה, בניגוד למכה, מדינה הפכה להיות עירו של מוחמד.

אנשים הקשיבו לדרשות שלו ותמכו בו, ורוב מדינה פשוט התאסלמה די מהר.

אגב, הביטוי "אין נביא בעירו" מתייחס בדיוק לסיפור הזה של מוחמד.

במכה, העיר שלו, הוא לא יכול להיות נביא, כי כולם הכירו אותו.

אבל כשהוא הגיע למקום חדש, למדינה, פתאום הדרשות שלו תפסו.

עכשיו, מעבר לכך שמדינה הפכה להיות איזשהו מרכז דתי של האסלאם, היא הפכה להיות גם המרכז הצבאי של מוחמד.

כי בשלב הזה מוחמד לא היה רק מנהיג דתי, הוא גם היה מנהיג פוליטי ומנהיג צבאי.

ומהעיר מדינה, תומכיו של מוחמד התחילו לתקוף כל מיני שיירות מסחר של שבטים אחרים, ובשלב מסוים גם שיירות מסחר של שבטו המקורי של מוחמד, שבט קורייש.

כמו כן, מוחמד ותומכיו התחילו לאסלאם אנשים בכפייה, זאת אומרת, לכבוש איזשהו מקום ולהכריח את כל האוכלוסייה הפגאנית להתאסלם.

מקורות שונים מדברים גם על כך שמוחמד הכריח יהודים להתאסלם, וגם נוצרים.

מפה לשם, בשנת 629, לאחר כל מיני חיכוכים שהיה לתומכי מוחמד עם שבט קורייש, מוחמד יצא בראש צבא של אלפיים איש, שמטרתם הייתה לכבוש את העיר מכה.

מוחמד הצליח במשימתו, ואכן כבש את העיר מכה, ולמעשה, בשנת 630, הצליח לאחד לראשונה את כל חצי האי ערב, תחת שלטון אחד, שלטון מוסלמי.

לאחר כיבוש מכה, מוחמד החליט להמשיך להישאר במדינה, ולהמשיך לנהל את ענייניו המדיניים והדתיים ממדינה, ולא ממכה.

ובשנת 632, מוחמד, שהיה כבר די מבוגר, הוא היה בן 63, וסבל מכל מיני מחלות, הוא נפטר בביתה של אשתו הצעירה, עאישה.

למוחמד היו כמה נשים, וחדיג'ה, אשתו הראשונה, כבר נפטרה.

מוחמד השאיר אחריו רק בנות, היו לו כל מיני בנים, אבל הם נפטרו בגיל צעיר.

הוא נקבר בעיר מדינה, ומי שירש אותו בתור ראש האימפריה המוסלמית שהקים היה הח'ליף אבו באכר, שהיה האבא של אותה אישה.

יש עוד הרבה מאוד דברים שאפשר להגיד על מוחמד.

יש הרבה מאוד אגדות שעוסקות באיש, גם בקוראן, וגם בספרות שבעל פה, שנדבר עליה עוד מעט.

אבל אני חושב שאת עיקרי הדברים אמרנו. שווה אולי לציין שצריך לשים לב כמה מוחמד הספיק לעשות ב-20 ומשהו שנה.


רק בגיל 40 הייתה לו את אותה התגלות, וב-20 שנה שלאחר מכן, הוא הצליח לאחד את כל השבטים הערביים תחת חרבו, ולאסלם את כל חצי האי ערב. הספק מרשים לבן אדם שעד גיל 40 היה ספק רועה צאן, ספק סוחר.

ויש משהו בסיפור הזה שמזכיר לי קצת את הסיפור היהודי של רבי עקיבא, ועד גיל 40 הוא לא ידע כלום, וכל מיני דברים כאלה. אבל אולי זה רק אני.

טוב, יש לנו עוד הרבה נושאים לדבר עליהם בפרק הזה, אז יאללה, בואו נמשיך.

בחלק הזה של הפרק נדבר על התיאולוגיה של האסלאם. זאת אומרת, נדבר על הדת עצמה, על עקרונות הדת ועל דברים שונים שצריך לדעת לגביה. בואו נתחיל עם הבסיס של הבסיס.

למה קוראים לאסלאם אסלאם?

אז אפשר לחשוב שהמילה אסלאם מזכירה קצת את המילה שלום, אבל היא מזכירה גם מילה אחרת בעברית, את המילה השלמה. והמשמעות של המילה אסלאם היא באמת סוג של השלמה. השלמה אם כך שהאל שולט בי, או לצורך העניין, איזושהי התמסרות.

ועכשיו, בואו נדבר על הטקסטים שעומדים בלב האמונה המוסלמית.

הטקסט המוכר ביותר, וכמובן גם הקדוש ביותר למוסלמים, הוא הקוראן.

לפי האסלאם, הקוראן מכיל את דבריו של אללה, שנאמרו למוחמד על ידי המלאך ג'יבריל, במשך 22 שנה, מאז ההתגלות.

מפני שהקוראן הוא ציטוט ישיר של דברי האל, אז אסור לתרגם אותו כדי לא לעוות דברי האל, ולכן באופן רשמי מותר לקרוא את הקוראן רק בערבית.

הקוראן מכיל 114 פרקים, או סורות, והם לא מסודרים באופן כרונולוגי אלא לפי האורך שלהם.

זאת אומרת שבהתחלה יש את הפרקים הכי ארוכים, ובסוף יש את הפרקים הקצרים, חוץ מהפרק הראשון, שהוא קצר במיוחד ואחריו מתחילים כל הפרקים הארוכים.

למה זה משנה שהפרקים לא מסודרים באופן כרונולוגי? זה משנה בגלל שלפי האסלאם יש חשיבות לסדר כרונולוגי.

זאת אומרת שאם יש לנו סתירות בין שני דברים שמוחמד אמר בקוראן, אז מה שהוא אמר יותר מאוחר תופס, ולכן חשוב לדעת מה נאמר יותר מאוחר כדי לדעת מה צריך לעשות. 

וחכמים מוסלמים שברו את הראש על זה במשך שנים, וסידרו את הקוראן גם בסדר כרונולוגי. בואו רגע ניתן דוגמה שמסבירה טוב את כל העניין הכרונולוגי הזה.

בחלקים המוקדמים של הקוראן, זאת אומרת שנמצאים יותר מוקדם כרונולוגית, אין איסור מפורש על שימוש באלכוהול. זאת אומרת מדברים על כך שאלכוהול זה דבר שלילי, והוא יכול לגרום לך להתנהג בצורות לא טובות, אבל לא אומרים לך שאסור להשתמש בו. אבל בחלקים היותר מאוחרים של הקוראן אומרים שאסור להשתמש באלכוהול. ולכן הפסיקה היותר מאוחרת, זאת שאוסרת על האלכוהול,היא זו שתופסת. מקווה שהבנתם.

בכל מקרה, כמו שאמרתי, הקוראן הוא בעצם דבריו הישירים של אללה. אבל זה לא הטקסט המוסלמי היחיד שרלוונטי.

קצת בדומה ליהדות, יש לנו את ספר הקודש, הקוראן, שמקביל לתנ"ך, ויש לנו את התורה שבעל פה, שנכתבה יותר מאוחר. אם ביהדות אנחנו מדברים על דברים כמו המשנה והתלמוד, אז באסלאם אנחנו מדברים על החדית'.

החדית' הוא בעצם אוסף של כל מיני סיפורים והלכות ופסיקות שיכולות לעסוק בכמעט כל דבר, בין אם זה מצוות עשה ואל תעשה, או לחילופין סיפורים על מוחמד.

בדומה ליהדות, הפרקטיקות של האמונה המוסלמית, שהיום מוסלמים מקיימים ברחבי העולם, היא שילוב של הקוראן והחדית'. ועכשיו בואו נדבר באמת על אותם עקרונות אמונה, או על חמשת עמודי האסלאם. 

 הביטוי הזה של חמשת עמודי האסלאם הוא בעיקרון שייך לאסלאם הסוני,אבל אפשר להגיד שכל המוסלמים מקיימים אותו. הוא לא מבוסס באופן ישיר על הקוראן, אלא יותר על החדית', אבל זה לא משנה.אלו עקרונות הבסיס של האמונה, ומוסלמים שהם דתיים צריכים לקיים אותם.

 אז בואו רגע נגיד את כל חמשת העמודים ברצף.

העמוד הראשון הוא ה"שהאדה", או העדות. העמוד השני הוא תפילה, השלישי הוא צדקה, הרביעי הוא צום, והחמישי הוא עלייה לרגל.

העמוד הראשון, ה"שהאדה", הוא המרכזי והחשוב מכולם. בעיקרון כל ה"שהאדה" הזאת זה משפט. זה משפט של "אני מאמין". ואני לא אגיד אותו בערבית, פשוט כדי לא לטעות, אבל התרגום שלו זה "אני מעיד כי אין אל מלבד אללה, ואני מעיד כי מוחמד הוא שליחו של אללה".אני מניח שלא מעט מכם שמע את המשפט הזה בעבר.

הוא ידוע בעיקר כי כל מי שרוצה להתאסלם בעצם יכול להגיד את המשפט הזה ולעשות את המצוות המוסלמיות, והוא פשוט נחשב כמוסלמי, בניגוד לתהליך הגיור, שהוא תהליך מפרך מאוד.

אפשר להגיד שה"שהאדה" מהווה את תמצית האסלאם, האמונה הכפולה: האמונה באללה והאמונה בשליח האל, מוחמד.

מוסלמים אומרים את המשפט הזה בכל תפילה שלהם, וחוזרים עליו בעצם כל יום, בשאיפה שזה יהיה המשפט האחרון שהם יגידו בחייהם והמשפט הראשון שתינוקות יגידו אחרי שהם נולדו. בקיצור, משפט סופר חשוב, ובגלל זה זה העמוד הראשון והמרכזי ביותר מבין חמשת עמודי האסלאם.

עמוד האסלאם השני הוא כאמור תפילה. והתפילה היא בעצם מצווה להתפלל חמש פעמים ביום לכיוון מכה. התפילה לא חייבת להיעשות במסגד, חוץ בימי שישי בצהריים שאז היא כן חייבת להיות במסגד.

האם התפילה חייבת להיות מלווה במואזין? לא. התפקיד של המואזין הוא פשוט להזכיר ולקרוא למוסלמי להתפלל. זה סוג של שעון מעורר קדום. נכון שהיום זה נעשה עם רמקולים, אבל פעם זה פשוט היה בן אדם במסגד עם קול מאוד חזק.

עמוד האמונה השלישי הוא צדקה, ואין לי יותר מדי מה לפרט עליו. פשוט אומרים שמוסלמי שיכול להרשות לעצמו צריך לתרום לעניים. זאת איזושהי חובה.

עמוד האסלאם הרביעי הוא הצום, שאומר שמוסלמים צריכים לצום במהלך כל חודש הרמדאן. במהלך הרמדאן המוסלמים צמים במהלך היום וחוגגים ואוכלים במהלך הלילה. 

עמוד האסלאם החמישי והאחרון הוא החאג' או העלייה לרגל.

מדובר במצווה שכל מוסלמי צריך לקיים במהלך חייו. לעלות לרגל, למכה, ל"כעבה".

כמו שנאמר כבר בחלק שעסק במוחמד, מדובר במנהג שיש לו שורשים פגאניים, וה"כעבה" הייתה מקום קדוש שעלו אליו לרגל גם לפני האסלאם.

סבבה, אז אלה חמשת עמודי האסלאם, אבל אנחנו יודעים שבאסלאם יש גם כמה חגים, נכון?

אז קודם כל יש איזשהו בלבול שמתייחס לרמדאן בתור חג. לא, זה לא חג, אלא חודש שיש לו כל מיני משמעויות, אבל בסופו של דבר זה חודש.

יש לנו באסלאם שני חגים מרכזיים, עיד אל פיטר ועיד אל אדחא, או חג שבירת הצום וחג הקורבן.

נתחיל עם עיד אל פיטר. מדובר בחג ששובר את הצום של חודש הרמדאן.

לא ברור לחלוטין למה חוגגים את החג הזה, ואחת המסורות מייחסת את החג למועד שבו הסתיימה כתיבת הקוראן. בכל מקרה, המנהגים של החג כוללים גם הרבה מפגשים קהילתיים וחברתיים, גם מתן צדקה, גם חגיגות מאוד גדולות עם הרבה אוכל, בקיצור, חגיגה.

החג השני הוא כאמור איד אל אדחא, חג הקורבן.

חג הקורבן מציין את המועד לקיום העלייה לרגל למכה, או החאג'. ובמהלך החג שנמשך כארבעה ימים, נהוג להקריב טלה, שמהווה את הקורבן בחג הקורבן.

מנהגים נוספים בחג כוללים מנהגים שקצת מזכירים את עיד אל פיטר, כמו באמת מפגש עם חברים ומשפחה וקנייה של בגדים חדשים, ובכללי חגיגות.

יש שמקשרים בין חגיגת חג הקורבן לסיפור שנקרא "עקדת ישמעאל", שבמידה רבה דומה מאוד לסיפור עקדת יצחק היהודי, רק שבמקום יצחק יש לנו את ישמעאל בתור הכמעט קורבן.

להזכירכם, ישמעאל ויצחק היו אחים, שני בניו של אברהם, וישמעאל ידוע בתור מייסד האומה הערבית לצורך העניין. 

יפה, אז עד עכשיו עברנו על הרבה מהתיאולוגיה המוסלמית אבל יש עוד משהו שלדעתי שווה לדבר עליו, וזה כל מה שקשור לדת מוחמד בחרב.

במילים אחרות, אנחנו מתייחסים עכשיו למה שהרבה אנשים קוראים לו "ג'יהאד", זאת אומרת "מלחמת קודש להפצת האסלאם".

נתחיל בלהגיד שהמונח "ג'יהאד" לא לחלוטין מתאים פה, והמקור שלו הוא פשוט מונח שמתאר את החובה של כל מוסלמי לשמור את חוקי האסלאם, יותר מאוחר זה הפך להיות מה שאנחנו מכירים אותו היום. בעיקרון, הדת המוסלמית מחלקת את כל העולם שהוא לא מוסלמי לשניים, אנשי הספר ופגאנים.

אנשי הספר או "אהל אל כתאב" זה בעצם כל מי שמאמין בדתות מונותאיסטיות, נוצרים ויהודים. זאת אומרת, מאמינים בדתות לא פגניות. עכשיו, לפי האסלאם אין שום חובה לאסלאם את האנשים האלה, ובעיקרון לא צריך לגעת בהם.

לעומת זאת, את הפגאנים יש חובה לאסלאם. זאת אומרת שמי שמדבר על איזשהו "ג'יהאד" שמטרתו לאסלאם את עמי אירופה הנוצרים הוא לא כל כך בכיוון, כי זאת לא בדיוק המצווה המוסלמית. חוץ מזה, כל הסיפור הזה של דת מוחמד בחרב ולאסלם בכפייה, הוא לא מצווה כל כך מרכזית בדת המוסלמית. זה נכון, זה קיים בכתבי הקודש ואי אפשר להכחיש את זה, אבל זו ממש לא מצווה מרכזית.זה לא מופיע בחמשת עמודי האסלאם. וזה קיים בדת המוסלמית בדיוק כמו שביהדות קיימת מצווה לסקילת הומוסקסואלים. ובכללי בא לי לסיים את החלק התיאולוגי הזה בעוד השוואה בין האסלאם ליהדות.

כמו ביהדות, יש באסלאם הרבה מאוד חוקים, אבל, בדומה ליהדות, הרבה מהם מבוססים על פסיקות והלכה שבעל פה, וכמו שבתנ"ך ובתורה שבעל פה ניתן למצוא הצדקה כמעט לכל מעשה, אז אותו דבר בכתבי הקודש המוסלמים והחדית', כי יש המון מהם, וכל מי שרוצה לעשות משהו מוטרף, פשוט יכול לעשות את זה.

בקיצור, כל הסיפור הזה של מצוות בדת המוסלמית ובכללי בדתות, הוא מאוד אפור, ותמיד אפשר לקחת אותו לכאן או לכאן.

ואני אנצל את האמירה הזאת בשביל לעבור ולדבר על ההיסטוריה המוסלמית. היסטוריה שלעתים הייתה מאוד סובלנית ומתונה, ולפעמים להפך. בואו נמשיך.

לאחר מות הנביא מוחמד בשנת 632, מי שהחליפו אותו היו "הראשידון" שהיו ארבעת הח'ליפים שהחליפו את מוחמד, בכוונה אני משתמש באותו שורש כי זאת המשמעות של המילה, ח'ליף, מחליף.

הח'ליפים החליפו את מוחמד בהנהגה פוליטית של האימפריה שאותה הוא הקים, והח'ליף הראשון היה אבו בכר, השני היה עומר, השלישי עותמן, והרביעי עלי. תזכרו את השם עלי. בתקופתם של הראשידון התקיימה הח'ליפות הראשונה, בעצם האימפריה המוסלמית הראשונה שהמשיכה את כיבושי מוחמד.

ובתקופתם שנמשכה כ-30 שנה, התפשטה האימפריה מחצי האי ערב לכל המזרח התיכון, ממצרים עד פרס, כולל ארץ ישראל. חשוב לציין שכל האזור הזה ברובו נשלט לפני כן על ידי האימפריה הביזנטית, ותושביו היו נוצרים. ואז כשהערבים המוסלמים כבשו את האזור, הם איסלמו בכוח את כל מי שהיה שם. בואו נדבר קצת על הראשידון עצמם.

אבו בכר, שהיה הח'ליף הראשון, היה האבא של אשתו של מוחמד, עאישה, זאת שהוא נפטר אצלה בבית.

גם ביתו של עמר, שהחליף את אבו בכר לאחר מותו, הייתה נשואה למוחמד. עותמאן, הח'ליף השלישי, היה נשוי לביתו של מוחמד בעצמו, ואילו עלי, הח'ליף הרביעי, היה נשוי לביתו הראשונה של מוחמד, פאטמה. במילים אחרות, אפשר להגיד שהראשידון היו המקורבים של מוחמד, וזה די טבעי שהם אכן תפסו את מקומו לאחר מותו. כי להזכירכם, למוחמד לא היו בנים. ופה בדיוק העלילה מתחילה להסתבך.

מי שהיה כאמור הח'ליף הרביעי היה עלי, ועלי היה נשוי לביתו הראשונה של מוחמד, פאטמה. והיו להם שני בנים, חסן וחוסיין. ואלה לא היו סתם שני בנים, אלה היו הנכדים של הנביא מוחמד.

ולאחר שעלי מת, בנו, חסן רצה לרשת את הח'ליפות ולהיות הח'ליף החמישי. אבל חוץ מחסן, היה עוד אדם שהכריז על עצמו בתור הח'ליף החדש של האימפריה המוסלמית, ולאדם הזה קראו מוּעַאוִיָה, והוא היה קצין בכיר בצבא המוסלמי.

בסופו של דבר, מה שקרה זה שמוּעַאוִיָה ניצח בקרב הירושה, והקים את שושלת בית אומיה ששלטה במשך כ-90 שנה באימפריה המוסלמית, והרחיבה אותה עד ספרד ומרכז אסיה.

מוּעַאוִיָה העביר את מרכז השלטון לדמשק, וחסן, נכדו של מוחמד, חזר למדינה.

אבל פה לא נגמר הסכסוך, ומאותו רגע העולם המוסלמי התפצל לשניים.

קבוצה אחת הייתה בעצם הקבוצה של החליפות, של האימפריה, שבראשה עמד מוּעַאוִיָה. את הקבוצה הזו אנחנו מכירים היום בתור סונים.

הקבוצה השנייה הייתה סבורה שבניו של עלי, נכדיו של מוחמד, הם אלה שצריכים לרשת את השלטון, וקבוצה זו נודעה בתור סיעתו של עלי, או סיעת עלי. שיעת עלי, או בקיצור, שיעים.

וכך, כמה עשרות שנים לאחר מות מוחמד, נולד הפיצול הגדול בעולם המוסלמי.

 אפשר להגיד שבאותה תקופה, ההבדל היחיד שהיה באמת קיים בין הסונים והשיעים, זה התפיסה שלהם לגבי השלטון.

הסונים היו פרגמטיים, הם אמרו שמי שחזק והוא המנהיג הפוליטי, אז הוא כנראה גם המנהיג הדתי. ולעומתם, השיעים החזיקו בתפיסה גנטית, והיו סבורים שרק הצאצאים המשותפים של מוחמד ועלי ראויים לשלוט ולהיות המנהיגים הדתיים והפוליטיים.

והסכסוך הזה הגיע לשיאו במה שנודע בתור קרב כרבלא.

בקרב זה, התמודד בנו של עלי ונכדו של מוחמד, חוסיין, מול צבא שלם של האימפריה האומיית.

כוחותיו של חוסן שהיו קטנים משמעותית מהכוח השני הובסו, וחוסיין נהרג.

וברגע הזה, בו השושלת הסונית בסופו של דבר חיסלה את בנו של מוחמד, התרחש הפיצול השיעי-סוני באופן מוחלט.

נחזור רגע לבית אומיה.

אמרנו שהם שלטו במזרח התיכון במשך כ-90 שנה. ההישג הכי גדול שלהם היה באמת הפצת האסלאם וכיבוש של הרבה מאוד שטחים, אבל הם לא נחשבים לשושלת מוצלחת במיוחד, ותקופתם הייתה לוויה בחוסר יציבות ומתחים דתיים.

ובשנת 750 מי שהחליף אותם הייתה שושלת בית עבאס, שהעבירה את עיר הבירה מדמשק לבגדד.

בניגוד לבית אומיה, השושלת העבאסית שלטה במזרח התיכון במשך מאות שנים, ותקופתה נחשבת לתור הזהב של האסלאם.

האימפריה המוסלמית העבאסית נהנתה משגשוג צבאי, כלכלי ותרבותי מאוד מאוד גדול, ובתקופה הזאת היא הייתה מתקדמת הרבה יותר ממקבילותיה אירופאיות, שהיו עמוק עמוק בימי הביניים.

העבאסים ימצאו חוכמה יוונית ופרסית שהאירופאים כבר שכחו, ופיתחו את תחומי המתמטיקה ואדריכלות והפילוסופיה והרבה מאוד דברים אחרים.

רוצים דוגמאות קצת יותר ספציפיות?

אז בתקופה הזאת העבאסים הניחו את היסדות של הרפואה המודרנית, של תחום האופטיקה, של אלגברה, הרבה מאוד המצאות, יחסית לזה שבאירופה עסקו בעיקר בפיאודליזם, ציד מכשפות.

בכל מקרה, לכל דבר טוב יש סוף, ומי ששם את הסוף לאימפריה העבאסית היו המונגולים, יורשיו של ג'ינג'יס חאן.

בשנת 1258 הם כבשו את בגדד והרסו אותה לגמרי. הם אחרי זה אפילו הגיעו עד ארץ ישראל ונעצרו רק ליד עין חרוד בקרב אין ג'אלות.

אבל בתכלס אפשר להגיד שהאימפריה העבאסית כבר נפלה 200 שנה קודם, כששבטים סלג'וקים, זאת אומרת עמים טורקיים ממרכז אסיה, התחילו להיכנס לאימפריה ולהשתלט עליה מבפנים. בכללי אפשר לומר שמתקופת המאה ה-12 פחות או יותר, התחיל איזשהו שינוי בעולם המוסלמי, והכוח עבר מידיים של ערבים לידיים של טורקים. וככה המושג של החאליפות איבד לאט לאט את המשמעות שלו.

 לח'ליפים עוד כן הייתה איזושהי השפעה סמלית ודתית, אבל בתכלס מי ששלט בשטח היו סולטנים, שלהם היה את הכוח הפוליטי.

ואם כבר אנחנו מדברים על טורקים ועל סולטנות, אי אפשר שלא לדבר קצת על האימפריה המוסלמית הגדולה האחרונה באזור, האימפריה העותמנית.

האימפריה העות'מאנית שלטה באזור של המזרח התיכון מסוף המאה ה-13 עד תחילת המאה ה-20, זה המון המון זמן.


והמקור שלה היה בעצם כל מיני שבטים טורקיים שפלשו לאסיה הקטנה, טורקיה של היום, והשתלטו על האימפריה הביזנטית העתיקה. הם כבשו את קונסטנטינופול, עיר הבירה הביזנטית והכריזו עליה בתור עיר הבירה שלהם, איסטנבול.

האימפריה העות'מאנית שלטה כל כך הרבה זמן שהיו לה תקופות של שפל ותקופות של שיא, אבל כשהייתה באמת חזקה, הייתה מאוד מאוד חזקה, ואיימה אפילו על כל אירופה.

הצבאות המוסלמים של האימפריה העות'מאנית הגיעו כמעט עד לוינה באוסטריה, והם שלטו על הונגריה ועל רומניה ועל כל הבלקן ועל צפון אפריקה וערב הסעודית וכמעט כל האזור.

אבל גם האימפריה הזאת קרסה במלחמת העולם הראשונה. כן, אנחנו מדברים כבר על היסטוריה מאוד מאוד מודרנית. ואיתה הלכה האימפריה המוסלמית האחרונה.

קשה לומר שבאמת הצלחתי להקיף את כל ההיסטוריה של האסלאם. אפילו לא הגעתי לקמצוץ מההיסטוריה של האסלאם. לא הצלחתי לדבר לא על מזרח אסיה ואיך המוסלמים הגיעו לאינדונזיה ושלטו על הודו ואפילו לא דיברתי על ירושלים. או על סלאח אדין והממלוכים ופרס ומלא דברים. אני מקווה שזה ישאיר לכם טעם טוב של עוד, כי אולי אני אחזור לנושאים האלה, כי באופן אישי הם מעניינים אותי.

בקשר להיסטוריה המוסלמית המודרנית, אפשר להגיד שהמדינות המוסלמיות הנחשלות שקיימות היום בעולם, הן במידה רבה תוצר של הקולוניאליזם והאימפריאליזם האירופי, שפשוט כבש אותם וחילק אותם לגבולות שרירותיים.

מדינות כמו עיראק או לבנון או טוניסיה או אלג'יריה מעולם לא התקיימו בהיסטוריה, ולכן יש להן בעיות גם היום. זה אגב לא מאוד שונה מהסיפור של הרבה מדינות אפריקאיות ואסיאתיות. פשוט האירופאים הרסו הכל. מה לעשות? אני לא יכול לדבר על היסטוריה ולא לדבר על הקולוניאליזם. ככה זה.

ועכשיו, בכמה דקות האחרונות שנשארו לפרק, אני רוצה לדבר עם אוריה בן משה, חברי הטוב, על האסלאם הסופי.


יובל שדה: מה נשמע אוריה? הכל בסדר? אירחתי אותך כמו שצריך?

אוריה: אצלי אחלה, עכשיו שנגמר פה השיעור קלרינט בדירה ליד ואפשר להקליט.


יובל שדה: יש דברים שהקהל לא צריך לדעת. טוב, אז אני הזמנתי את אוריה כדי שידבר על האסלאם הסופי, ועכשיו הוא יציג את עצמו ויתן פה מונולוג.

אוריה: מונולוג, אחלה! אז שלום, אני אוריה בן משה, אני סטודנט לתואר ראשון בלימודי האסלאם והמזרח התיכון, ולכן אם יש לכם הערות, ברכות ונאצות, להפנות אותם בבקשה לדף הפייסבוק של חור בהשכלה, זה לא האקדמיה פה. אז, בקשר לסופים. הסופים הם זרם מיסטי באסלאם הסוני, שמנסה להגיע לקשר בלתי אמצעי עם האל. הסופים מטיפים לפשטות וזניחת הבלי העולם הזה בניסיון להתקרב לאלוהים.

מקור השם לא ברור, אבל הגישה המקובלת אומרת שהם נקראים על שם הבגד צמר שהם היו לובשים בעבר, גם כאות לפשטות וצניעות. סוף בערבית זה צמר, רושמים את זה עם צדיק למי שרוצה לחפש, לא עם סמך.

נהוג לזהות את הסופים הראשונים כבר בתקופת הנביא מוחמד. הם מאמינים שהיו בוכים בתפילה מרוב התרגשות.

לאורך המאות הראשונות הם היו בעיקר מין נזירים ומאמינים אדוקים שהסתובבו בשולי האימפריות, בעיקר כי המוזרניקים האלה לא באו טוב בעין לשלטונו ולאורתודוקסיה, למיינסטרים המוסלמי.

עם השנים התפתחו מסדרים שונים עם מסורות וטקסים שונים, כשהטקס שהכי מזוהה עם הסופים הוא ה"זיקר". זיקר מלשון הזכרה של שם האל.

בטקס הזה משתמשים במנטרות שכוללות בדרך כלל את השם "אללה" כמו ה"שהאדה" לדוגמה, ופעמים רבות משתמשים גם במוזיקה וריקודים כדי להגיע למצב של טראנס והתעלות. 

זיקר מפורסם מאוד הוא של המסדר ה"מבלבי" בטורקיה שהחסידים שלו מסתובבים במשך דקות ארוכות בלי להסתחרר. הזיקר שלהם יכול להיות מרשים מאוד ושווה לראות אותו. אנחנו נוסיף קישור בדף הפייסבוק של הפודקאסט.

זיקרים של מסדרים אחרים יכולים לכלול ריצה במעגלים או ניעור של הראש והגוף ביחד עם תרגילי נשימה, שתפקידם להגיע לתחושה של התעלות רוחנית. בקיצור, תיכנסו לקישורים בדף הפייסבוק.

קל מאוד להקביל את הסופים לחסידויות אצלנו, שהם זרם קצת יותר רוחני שמתקבץ סביב אדמו"ר שמוביל אותו, וזה למרות שאין קשר בין התנועות והם התפתחו במקביל ובנפרד לגמרי.

חשוב להדגיש שסופיות היא לא דבר נפרד מהזרם הסוני. היא משפיעה על הסביבה, גם מבחינה דתית וגם מבחינה תרבותית. כמו לדוגמה ששולי רנד הוא זמר חסידי ששר בגלגל"ץ.

בנימה הזאת אני אעזוב אתכם עם סמי יוסף, סוג של עידן רייכל איראני, שממלא אולמות בכל העולם ובשירים שלו יש השפעות סופיות ברורות, למרות שההופעות שלו די חילוניות.


יובל שדה: אני לא יודע אם מה ששמענו עכשיו זה עידן רייכל האיראני או ג'סטין ביבר האיראני, אבל היו שם השפעות סופיות, זה בטוח.

אני רוצה להגיד המון, המון תודה לאוריה בן משה שגם דיבר פה על כל העניין הזה של הסופים, אבל עזר לי עם התחקיר של כל הפרק. אז שוב תודה לך אוריה.


אתם מומחים במשהו?

אתם מרגישים שאתם יכולים לתרום לפודקאסט בזה שתדברו ותיתנו את הטון שלכם?

אם התשובה לזה היא כן, אז אני מאוד אשמח אם תתארחו בפודקאסט, אפשר לארגן את זה.

בכל מקרה שתדעו שאני פתוח להצעות.

איך עושים את זה? איך פונים אליי? נכנסים לדף הפייסבוק של חור בהשכלה או לקבוצת הפייסבוק של חור בהשכלה. עדיף שתיכנסו לשניהם ופשוט שולחים לי הודעה, אני תמיד עונה.

חדי האוזן מביניכם יכלו עכשיו לשמוע את החתול שלי.

אני מקווה מאוד שנהנתם מהפרק, לי הוא היה מאוד מעניין והיה לי חשוב לעשות אותו. מעניין אתכם עוד דברים שקשורים לאסלאם? יש לכם שאלות? שוב, כנסו לקבוצת הפייסבוק, תציפו את זה ואני מקווה לענות על כמה שיותר דברים.

ועכשיו נותר רק להודות לכם שהאזנתם לעוד פרק של חור בהשכלה.


14 views0 comments

Comments


bottom of page