top of page

בלוקבסטר - פרק 12: אוולין הגואל, אל תלכי!

אחת השחקניות הגדולות של ישראל באה לדבר איתנו על הזעם הגדול שהיא מרגישה כבר חודשיים והתפקידים שתרצה לגלם בעקבותיו, וגם על חמישה סרטים: "ירח מר" שעורר לראשונה בהסכת מחלוקת אמיתית; "חתונה מאוחרת" שמזכיר שוב כמה אהבנו את רונית אלקבץ; "לעבור את הקיר", שכולו אמונה ואופטימיות בדיוק כשצריכים אותן; "שעת הצוענים" שהיה המון חלום וקצת מציאות; ו"חולה אהבה בשיכון ג'", בזכותו ביקשנו ממנה כראוי - אוולין! אל תלכי.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/12/2023.

אתן מאזינות ואתן מאזינים לכאן הסכתים, הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

[פתיח]: בלוקבסטר עם זוהר אורבך.

זוהר: שלום, אני זוהר אורבך ואתם ב״בלוקבסטר״, הסכת הקולנוע שמנסה להבין יחד עם אנשי התרבות המובילים בישראל, אם כדאי לשבת מול החדשות ולכעוס ולבכות, או לברוח לקולנוע. בצד אחד יש לנו את עקיבא נוביק ואת מאיה ראכלין, ובצד שני יש לנו אנשים כמו טום הנקס ומריל סטריפ, אז כמובן שהתחרות מטבע הדברים צמודה, ובכל זאת אפשר לתת צ'אנס גם לקולנוע.

היום אנחנו עם אחת האנשים הגדולות בקולנוע הישראלי, אישה שהתחבאה לנו מתחת לאף במשך כמה שנים, עד שהבנו מה היה לנו שם כל הזמן הזה. אוולין הגואל, שפרצה בתפקיד ברוריה פסקל בטלנובלה ״פיקאפ״, ומאז עיצבה את עצמה כאחת השחקניות הטובות של הקולנוע, התיאטרון והטלוויזיה הישראלית.

אוולין: וואו! אפשר את זה בכתוב? שאני אתלה את זה בבית.

זוהר: באהבה, אבל יש הרגשה שיש לך דברים כתובים הרבה יותר מעניינים מזה.

[צוחקת] לא, לא, לא. אני זוכרת שיצא הפיקאפ, והסוכנת שלי דאז אמרה לי שאמרו לה מההפקה, תגידי, מי זאת השחקנית הזאת? איפה היא התחבאה עד היום? זאת אומרת, אני חושבת שזה… אני לוקחת את זה כמחמאה.

זוהר: רגע, ובאמת, בואי שנייה נדבר, לפני שאני אדבר על הסרטים הגדולים ועל ה-סרטים ה-גדולים. בואי נדבר שנייה על ברוריה פסקל. כי זה חתיכת תפקיד לפרוץ איתו.

אוולין: נכון, מאוד קל לפרוץ איתו. יש משהו בלשחק ביץ׳ (Bitch), שהוא… מותר לך לעשות הכל.

זוהר: ברוריה פסקל, למי שפספס…

אוולין: היא פרסרית.

זוהר: היא פרסרית

אוולין: בחברת תעופה Trans Airlines.

זוהר: שאוהבת להתעלל בדיילות שתחתיה.

אוולין: אז זהו, מה זה אוהבת להתעלל…

זוהר: אחת מהן היא בר רפאלי. חשוב לציין שיש לנו כאן עסק עם אישה, שעמדה מול בר רפאלי בימי הזוהר שלה, ראתה את ההצגה של גברת רפאלי ואמרה, לא, לא, לא, זה שלי, זרקור אליי, בבקשה!

אוולין: אז קודם כל, אני המצאתי שם לבר רפאלי את הכינוי ברבי. אבל שאלתי אותה לפני כן אם היא מרשה, היא אמרה שכן. אז זהו, אתה אומר התעללה. אתה יכול להסתכל על זה כמו שהיה כתוב, אגב, בבית על תיאור הדמות, ״פרסרית מהגיהנום שמתעללת ביפות והצעירות ממנה״. אבל אני לא הסתכלתי על זה ככה, כי אם הייתי משחקת את הדבר הזה, שופטת את הדבר הזה, לא הייתי יכולה לשחק אותה כמו שיחקתי אותה. אני דווקא התייחסתי אליה כאישה שעושה את העבודה שלה הכי טוב שיש, והיא מבקשת מכולם לעשות את זה בצורה שלה, ומי שלא עושה, היא מתעללת. עכשיו, מי מתעלל? מי שמתעללים בו. זאת אומרת, ככה אני ראיתי את זה. אז אני, אז רבקה מיכאלי, אמא שלי, התעללה בי, ויכולתי להעביר את זה הלאה.

זוהר: אני רואה אותך, ואני חד משמעית רואה מולי את הבת של רבקה מיכאלי. אין מתאים יותר ממך.

אוולין: נכון?!

זוהר: אין מתאימה עם איך לשחק את הבת של רבקה מיכאלי.

אוולין: אין, ואני זכיתי לקבל אמא שחקנית מדהימה. פשוט מאוד, באתי רעבה לתפקיד הזה. בגיל 43, למדתי משחק, סיימתי… בגיל 34 התחלתי, בגיל 37 סיימתי. אז תחשוב, רק בגיל 43, להתחיל לעשות משהו, אז באתי רעבה, וברוריה פסקל גם כן אישה רעבה.

זוהר: את עדיין רעבה?

אוולין: תמיד.

זוהר: כן?

אוולין: תמיד. אני חושבת, יש לי בבית משפט שכתבתי, ומסגרתי אותו, ״אמן צריך להיות לפעמים רעב״. לא תמיד, אבל לפעמים. יש משהו ברעב שמשאיר אותך ערני, שמשאיר אותך בפוקוס, שמשאיר אותך לרצות להתאתגר, לרצות לעשות, ואני רוצה להישאר רעבה כל הזמן.

זוהר: את יודעת, אוולין, משהו מאוד מרגש אותי, בחמש הדקות האחרונות של שיחה שהייתה איתך, שהצלחנו לא לדבר על המצב לרגע! הצלחנו לא לדבר על העובדה שיש בחוץ מלחמה.

אוולין: נכון.

זוהר: איך את, אבל? מה שלומך? זאת שאלה שלאחרונה נראית כמו מתקפה, נכון?

אוולין: כן.

זוהר: מה שלומך?

אוולין: מה שלומך? טוב, אני חושבת ששלומי הוא כמו שלום רוב מדינת ישראל, רוב. כועסת, זועמת, עצובה.

זוהר: על מי את כועסת?

אוולין: וואו, על האויב.

זוהר: רק עליו?...

אוולין: אני עכשיו, אני עכשיו כל הכעס שלי על האויב. לא רוצה להפנות את הכעס שלי עכשיו למי שאחראי לדבר הזה. אני, אתה עסק ב-״נו, נו, נו״ אחרי. אני עכשיו כועסת על האויב, ואני מבקשת נקמה.

זוהר: את מבקשת נקמה?

אוולין: רק נקמה. לא מעניין אותי יותר שום דבר.

זוהר: תראה, את פעם אמרת ש...

אוולין: וגם בגלל זה אני כועסת על האויב. כי אין לי את זה.

זוהר: את לא אדם נקמן?

אוולין: לא.

זוהר: לא?

אוולין: לא, ממש לא. אני אדם שמאמין במחילה וסליחה, ואני אדם שמאמין במה שקרה קרה, ובוא נתקדם, ואל תחיי עבר אלא תכבדי אותו, ותלמדי ממנו. ומה שקרה בשביעי לאוקטובר, מהשביעי לאוקטובר עד עצם הרגע הזה, אני עסוקה רק בצבע הזה.

זוהר: רק באדום.

אוולין: רק בנקמה. אני לא רוצה שום דבר, רק נקמה.

זוהר: את לא רואה גם את הסכנות שיש בנקמה הזאת שאת מבקשת?

אוולין: אני עיוורת עכשיו לדבר הזה. אני עיוורת להיגיון של מה שאני אומרת.

זוהר: את יודעת, אמרת פעם שאת לא הולכת לפסיכולוג, כי התפקידים שלך הוא הפסיכולוג שלך.

אוולין: נכון.

זוהר: את יכולה לחשוב על תפקיד אחד שיגרום לך לעבור…?

אוולין: אמן.

זוהר: שיעזור לך לעבור את זה?

אוולין: אמן, איזה אשת שב"כ, או איזה...

זוהר: את רוצה לשחק שב"כניקית?

אוולין: אני רוצה לשחק משהו שאני יכולה לתת בראש. פיזית.

זוהר: את יודעת, אם יורשה לי, נשים בגילך, שהוא כמובן 37, [אוולין צוחקת] לעתים קרובות מקבלות באיזשהו שלב בעיקר תפקידי אימהות. אבל את...

אוולין: לא, לא רוצה לעשות עכשיו תפקיד שלי.

זוהר: אין לך כוח להיות אימא של חייל?

אוולין: זה לא עניין של כוח. אני רוצה משהו אחר, אני רוצה משהו קשוח.

זוהר: להיות גנרלית. בא לך להיות גנרלית?

אוולין: בא לי להרביץ.

זוהר: כן?

אוולין: כן.

[מנגינה]

זוהר: אנחנו עם ״ירח מר״, שביים רומן פולנסקי בשנת 1992. אוולין, אני חייב לומר לך את האמת, וזה דווקא לא הולך להיות ככה בארבעת את הסרטים האחרים, אני חייב להבין ממך מה את מצאת בסרט הזה. למה הסרט הזה ראוי להגיע לחמישייה שלך?

אוולין: קודם כל הבימוי של רומן. דבר שני...

זוהר: אח שלנו היקר, רומן. [צוחקים]

אוולין: דבר שני, קודם כל, איך שהסרט עשוי, מבוים, המוזיקה, הכול, אבל באמת באמת, זאת השאלה שאת… אדם שואל את עצמו, בתוך מערכת יחסים של אהבה, עד איפה זה יכול להידרדר?

זוהר: מתי שאלת את עצמך את זה?

אוולין: אוי, היו לי כאלה מערכות יחסים, לא כאלה…

זוהר: לא כאלה?

אוולין: לא כאלה.

זוהר: תכף נספר לכם מה זה ״כאלה״ בהקשר של ״ירח מר״, כי ה"כאלה" הזה...

אוולין: לא, לא, לא, לא כאלה.

זוהר: לא כאלה.

אוולין: לא כאלה.

זוהר: זה לא הסיפור של אוולין.

אוולין: אבל זה היופי, וזה גם… העקב אכילה של האהבה. זאת אומרת, היופי באהבה זה באמת שאתה פוגש אדם, ואתם… ואי אפשר, אי אפשר בלעדיו, אי אפשר בלעדיו. אם זה הקשר הפיזי, אם זה הקשר הרגשי, אתה לא יכול בלעדיו, זה מסנוור, לא אומרים… לא סתם אומרים ״הסתנוורתי מהאהבה״. והעניין הוא שהם פשוט, כמו ארץ אוכלת יושביה, הם פשוט אוכלים את עצמם דרך הקשר הזוגי הזה.

זוהר: אבל זה אי פעם קרה שראית נורה אדומה אחת כזאת, שאומרת, שלום, הולך להיות כאן רעל?

אוולין: הולך להיות קטסטרופה. אז אני ידעתי לצאת עוד לפני.

זוהר: מתי?

אוולין: כשהייתי צעירה יותר. היום זה לא יכול לקרות לי, אני כבר בת 63. אני לא רוצה ולא מאמינה שיכנס לי כזה קשר הרסני. כי היום אני במקום אחר, אני במקום של… הקשר שאני ארצה להיות בו, זה הקשר שיעשה לי טוב וישדרג אותי. וב""ירח מר"" אתה לא רואה שדרוג, אתה רואה פה חורבן והרס. אבל עוד פעם, סרט שלי הוא עשה את זה. זאת אומרת, הייתי מרותקת למסך, והייתי מרותקת לאן האהבה יכולה להוביל.

זוהר: אנחנו עם נייג'ל, בריטי מאורגן, שעולה על אוניית פאר יחד עם אשתו בדרך לטיול בהודו.

אוולין: כן, הסרט מתחיל מהסוף והולך אחורה.

זוהר: כן, הסרט מתחיל מהסוף והולך אחורה בסיפור מסגרת. נייג'ל הוא בחור בריטי מאורגן, שעולה על אונייה מפוארת יחד עם אשתו בטיול להודו, ושם הוא נתקל באוסקר, סופר מתוסכל על כיסא גלגלים, שהוא שוטח בפניו את סיפור אהבתו לאישתו, מימי.

אוולין: שנוסיף רק שהנסיעה הזאת, היא הגיעה ממקום של, בוא ננסה לשקם את היחסים שלנו. אז בוא ניסע…

זוהר: נייג'ל ואשתו פיונה מנסים לשקם את היחסים. ועל הדרך מגלים סיפור על יחסים אחרים, שצריכים שיקום הרבה יותר אינטנסיבי.

אוולין: נכון.

זוהר: אני אגיד לך מה פשוט, אוולין, אני חייב להיות כנה איתך.

אוולין: בטח.

זוהר: ראיתי את הסרט הזה ולא סבלתי אותו.

אוולין: למה?

זוהר: למה? בגלל שמה שהרגיש לי, שרומן פולנסקי, חשוב לציין, אנחנו רק דיברנו כאן כל הזמן, על כמה שהם רעילים ורעילים ורעילים. חשוב לציין, הזוג הזה, אוסקר ומימי, באיזשהו שלב מתחיל להתעסק במין קינקי, בסקס קינקי, אלים, מהסוג שחלקנו אפילו יגדיר בטעות כסוטה, למרות שאיש איש והעדפותיו, כמובן, אנחנו לא פה כדי לשפוט מה מישהו עושה בחדר המיטות, אבל זה הרגיש לי שהסרט יותר מדי מתלהב מהסקס הקינקי הזה, ולא פשוט מתייחס אליו כאל חלק טבעי מהחיים, כאל חלק טבעי ממיניות. כאילו רומן פולנסקי הוא יותר אשמאי זקן עם מצלמה, מאשר במה היא גדול, ואני יודע שהוא במה היא גדול.

אוולין: אני לא חושבת שאתה צודק, כי מה שאתה מתייחס לקינקי ויכול לקרוץ, זאת אומרת, אנשים מנסים, תראה, זה כמו שאדם שהוא חזיר. "לאכול, לאכול, לאכול, לאכול, לאכול, לאכול, לאכול..." והסרט הזה מתעסק בעד כמה אפשר להיות חזיר בסקס או במערכת יחסים, בהתלהבות, בלשמר את הקשר. זאת הסיבה שאני גם לא מבינה מה זה מערכת יחסים פתוחה, הרי, אני עכשיו הגעתי אותך, אני רוצה אותך, אתה רוצה אותי, המחיר שאנחנו נשלם, כן, כי אני נשבעתי לך, זה ברית.

זוהר: כן.

אוולין: אתה נשבעת לי. זאת אומרת, אנחנו חייבים להבין שאין עוד גבר ואתה, אין עוד אישה. זו מערכת יחסים בריאה בעיניי. זאת הסיבה שאני רוצה, נכון, אנחנו נוותר על עוד בן זוג או עוד בת זוג, אבל זו הסיבה שבחרת בי ואני בחרתי בך.

זוהר: ומה אם ישעמם לך?

אוולין: אני לא אעשה שישעמם, אבל אני גם לא אלך למקומות האלה. של ״ירח מר״, לא.

זוהר: ב״ירח מר״ באמת יש כמה וכמה סצינות.

אוולין: לא, זה מקומות...

זוהר: אני רוצה רק שוב להתעכב על איך הסרט הזה מתייחס לסקס, בגלל שמה שהפריע לי זה שהסרט הזה מתייחס לסקס כמו שפעם התייחסו לסקס, כאל הדבר האסור, הדבר הנסתר. כמו שאנחנו נראה בסרט הבא שלנו, שאפשר להתייחס לסקס כאל משהו שאנשים עושים, ובסרט הזה פה, למשל, יש סצנה שבה מימי מנסה לפתות את אוסקר בכך שהיא שופכת על עצמה חלב, ברקע השיר "Faith" של ג'ורג' מייקל.

אוולין: כן. [צוחקת]

זוהר: אוולין, כמו שאת צוחקת עכשיו, אני לא הבנתי למה אני אמור לקחת את הסצנה הזאת ברצינות. כמובן שאני לא הקליינטורה למה שמימי מוכרת.

אוולין: אבל גם אני לא הקליינטורה, אבל זה היופי בקולנוע, הוא מראה לך תפיסת עולמו. אתה יכול להסכים איתה, אתה יכול לא להסכים איתה.

זוהר: עכשיו, את יודעת מה באמת באמת חרה לי בסרט? מה באמת חסר לי בו? שחקנית גדולה. אבל עמנואל סיניה אולי, אישה יפה שתהיה בריאה.

אוולין: בין היפות.

זוהר: אני אישית חושב שאנחנו ראינו כמה יפות ממנה, אבל זה לא רלוונטי אם היא יפה יותר או פחות. אני חושב שהיא לא שחקנית גדולה, וזה תפקיד ששחקנית גדולה הייתה יכולה לעשות ממנו בונבוניירה. וגם את זה אנחנו נראה בסרט הבא, איך סרט טוב הופך לסרט ענק בזכות שחקנית ענקית.

אוולין: אני מסכימה איתך, אבל אתה יודע מה? אני עושה לה הנחות כי היא כל כך יפה, והיא כל כך מימי בעיניי.

זוהר: [צוחק] כן?

אוולין: כן, היא כזאת עלובה, היא חלשה, היא יפהפייה, וכאילו אתה מסתכל עליו ואתה אומר, יכולת לקחת את העולם! כל העולם שלך, את בין האנשים היפות שיש, ועדיין אנחנו נזכיר שהיא החלשה פה בדבר הזה. ככה זה יוצא בכל אופן. נכון, היא לא שחקנית גדולה. אני לא חושבת שמדובר בתפקיד דרמטי.

זוהר: באמת? אני חושב שמדובר בתפקיד שהיה יכול להיות תפקיד דרמטי מטורף.

אוולין: אני חושבת שזה יותר מה שזה מתעסק, וכמה אני נהיית עיוורת באהבה, וכמה אני יכולה ללכת הכי רחוק והכי קיצוני, כי אני אוהבת.

זוהר: כמובן שיש גם עוד משהו אחד אחרון שצריך להזכיר בירח מר, וזאת העובדה שהאיש מאחורי המצלמה, אותו רומן פולנסקי, יהודי ניצול שואה, הוא גם אנס מורשה. האיש הזה קיים יחסי מין אסורים, והורשה באינוס קטינה בשנות ה-70, וברח מארה"ב, אליה לא ישוב יותר, בגלל שאם ישוב, ייכנס לכלא. מודה שלא תמיד אני, אני עדיין חלוק לגבי מה אנחנו עושים עם סרטים של במאים כאלה, בגלל שאני עדיין רוצה לראות סרטים של רומן, ואני עדיין רוצה לראות סרטים של פולנסקי, אבל בספציפית כאן, אתה רואה שיש… יש לנו עסק עם אדם שמתייחס למין בצורה מאוד מפונה.

כן, מעוותת. תראה, כשאני ראיתי את הסרט, אז אני לא ידעתי את הפרטים האלה. אם היום היית אומר לי, "בואי תראי סרט של אנס מורשע״, לא הייתי רואה. לא יודעת, אני מדברת עליו כיצירה קולנועית, אתה פחות התחברת אליה. לי זה נתן בעיטה בבטן, כי אני אישה. אני לא יודעת איך להסביר את זה.

זוהר: כן?

אוולין: כן.

זוהר: טוב, אולי בסרט הבא אנחנו נבין טוב יותר.

[מנגינה]

זוהר: אנחנו עם ״חתונה מאוחרת״ שביים דובר קוסאשווילי בשנת 2001. אוולין, פרגני לנו באיזו אחת. מה זה ״חתונה מאוחרת״ בשבילך?"

אוולין: וואו, ״חתונה מאוחרת״ זה רונית אלקבץ שאני מאוד אוהבת, עדיין, למרות שהיא לא איתנו, אבל אני תמיד אוהב אותה. נמק, נמק של קנאה, שאתה רואה שחקנית כל כך טוטאלית, וכל כך שם, ואתה אומר, "יאה, אני בחיים לא אוכל לעשות את מה שהיא עושה פה. ואם אנחנו הולכים עכשיו לסצנות הסקס עם ליאור אשכנזי, אני לא יודעת אם אני יכולה להגיע לרמה הזאת של האותנטיות.

זוהר: אנחנו עוד נדבר הרבה על רונית אלקבץ, שדרך אגב הופיעה כבר שבוע שעבר, כשהשחקנית טליה בארטפלד בחרה ב״גט״, סרט שאת מכירה טוב מאוד בעיניי.

אוולין: נכון.

זוהר: אבל אני רוצה שנייה, רק בשביל מי שפיספס בזמן אמת, כי כבר עברו למעלה מ-20 שנה, ״חתונה מאוחרת״ מספרת סיפורו של זאזא, בן למשפחה גרוזינית מסורתית כמו שצריך, שפשוט לא מוכן לשתף פעולה עם אף אחד מהשידוכים, שהמשפחה שלו מנסה לארגן לו, והוא כבר בן 31, הוא אמור להיות בחצי הדרך לסבאות כבר! אבל, הוא תפוס. האיש הזה מאוהב, והוא מאוהב ביהודית. אישה גרושה, מרוקאית וחד הורית. כל אחד משלושת הסעיפים.

אוולין: אישה מבוגרת ממנו.

זוהר: מבוגרת ממנו. בכל השלוש הסעיפים, אבל מבוגרת. כל אחד מהסעיפים האלה מספיק כדי שההורים שלו יכריזו עליה מוקצה.

אוולין: כן, אבל אנחנו מדברים על תרבות, נכון. אנחנו מדברים על תרבויות שונות, שזה גרוזינים מול מרוקאים, ויש תרבויות שיש להן את החוקים שלהן. ופה אנחנו מדברים על התרבות הגרוזינית, שאתה מתחתן עם גרוזינית, בוכרית, זאת אומרת, זה צריך להיות מהמקום שלנו. וכמובן, היא אמורה להיות צעירה, ובטח ובטח לא חד הורית.

זוהר: ובטח שלא מישהי שכבר...

אוולין: ולא מרוקנית!

זוהר: לא מרוקנית.

אוולין: ולא מרוקנית. בוא נאמר, סלאש, בתולה.

זוהר: היא צריכה להיות בתולה.

אוולין: כן, זה החוקים של התרבות הזאת.

זוהר: אתה תביא לנו את הסדין עם אדום אחר כך.

אוולין: בדיוק, זה התרבות של הקהילה הזאת.

זוהר: בכלל, זה סרטים, ויהיו עוד כאלה בהמשך. את מאוד אוהבת סרטים שמראים לנו קהילות מסוימות, שלא כל הצופים שלהן מכירים.

אוולין: נכון. אני אוהבת, אני, מאתגר אותי תרבויות.

זוהר: כן?

אוולין: מאתגר אותי שפות. מאתגר אותי עולמות שונים. אני, נתחיל את זה ככה, אני יהודיה, מרוקאית, ישראלית, זה הסדר.

זוהר: כן?

אוולין: כן. אני קודם כל יהודייה.

זוהר: ואת, חלק מהסרטים הכי זכורים שלך, זה סרטים שלימדו את כל עם ישראל, מה זה משפחה מרוקאית.

אוולין: [צוחקת] אני מרוקאית, ואני ישראלית, זה הסדר. עכשיו, אני חושבת שדובר פה מביא לך פה משקל של שתי עדות מאוד שונות אחת מן השנייה, מאוד שונות, ובתוך זה יש סיפור אהבה.

זוהר: זה העניין שההלכה למעשה, זה סיפור אהבה מהסוג שאנחנו, או רק כבר שמענו, זה סוג של רומיאו ויוליה בעצם.

אוולין: כן, בדיוק.

זוהר: סוג של...

אוולין: ואתה אומר לעצמך, הוא יוותר, הוא לא יוותר. הוא יוותר עליה, הוא יוותר עליהם. ואנחנו מבינים, כשאנחנו רואים את הסרט, שהבחור הזה, זאזא, הוא לא נוהג את המנהגים של העדה, שלא לפעמים אפילו בז להם, הוא לא מתחבר לעתיקות של ה״מתמטיקה״ של העדה, ולכן הוא גם, יכול להיות שגם בגלל זה הוא בועט בכל המוסכמות האלה, ואז הולך דווקא עם אישה שהיא חד הורית מרוקאית מבוגרת ממנו. אבל אתה לא יודע, הוא ילך איתה, הוא יוותר עליה, הוא ילך עם העדה, הוא ילך עם המשפחה, עם העדה, עם השפה, הוא ישנה את זה? וזה קשה.

זוהר: אני הבנתי שזה בעצם, לפחות אני, מבחינתי, זה לא סיפור אהבה באמת, וזה גם לא באמת רומיאו ויוליה, זה סיפור על גבר שמבין ששתי אנשים בחיים שלו חזקות ממנו. מצד אחד יש לו את יהודית, שהיא כל כך חזקה, שלעומתו היא לא מנסה אפילו להילחם! היא לא אומרת, תתעקש עליי, תתעקש עליי. היא פשוט אומרת, אה, המשפחה הגרוזינית שלך, תהרוג אותי, אם אנחנו נשאר ביחד, אז כאן הדלת, כאן הדלת אדוני.

אוולין: כן, אבל אתה הולך צעד אחורה, אם אנחנו הולכים טיפה קדימה, היא כן עושה לו את הכישוף שהיא רוצה שהוא נשאר.

זוהר: נכון, ועל הכישוף אנחנו נדבר עוד מעט, אבל גם חשוב לדבר על אמא של זאזא, לילי. אותה מגלמת לילי קוסאשווילי, אמא של דובר קוסאשווילי.

אוולין: נכון.

זוהר: מי שירצה להסיק מה כאן ביוגרפי, אוטוביוגרפי ומה כאן לא, זה שלו. אבל לילי קוסאשווילי גם משחקת כאן אישה שהיא חזקה יותר מהבן שלה. היא זאת שמנצחת אותו, לא אבא שלו, אותו מגלה מוני מושונוב, ותפקיד נפלא נפלא.

אוולין: נפלא!

זוהר: נכון. אגב, זאת ההזדמנות, לפני שאני אדבר על הגברת הראשונה, רונית אלקבץ, אני רוצה לתת כבוד לעוד שחקנית שמופיעה כאן בסצנה אחת בלבד, רוזינה קמבוס, גם היא הלכה לעולמה, קצת לפני רונית אלקבץ, אני מאמין. וכשראיתי אותה עכשיו בסרט, באמת, היא מבליחה לתפקיד של אמא של השידוך הפוטנציאלי של זאזא.

אוולין: נכון.

זוהר: והיא הגרוזינית הכי אמינה בסרט בעיניי, מכל השחקנים שאינם גרוזינים, בגלל שהרי רוב הסרט, היא...

אוולין: היא יותר גרוזינית ממושונוב, בעיניך?!

זוהר: מוני בולגרי, בחייאת, גם רואים...

אוולין: כן, אבל הוא… לא, אני לא מסכימה איתך.

זוהר: אני חושב שבגלל שמוני הוא כל כך מוני מושונוב, אתה לא יכול לראות אותו...

אוולין: הוא ממש לא מוני שם.

זוהר: כן?

אוולין: לא, מה פתאום. הוא ממש, הוא לבוש בחליפה אחרת ממנו. השפה, האטיטיוד, הגוף, השפה הגופנית וה… הוא ממש לא מוני, אני חושבת שאחד הפרסים הכי מוצדקים לפרס אופיר זה זאזא, זה מוני מושונוב כזאזא. אהה.. כאביב של זאזא, סליחה.

זוהר: את יודעת איך אני אוהב כשאת מדברת איתי על שאלת מי הפרסים הכי מוצדקים בתולדות פרס אופיר?! אנשים לא נכנסים איתי לרזולוציות האלה בדרך כלל!

אוולין: [צוחקת] אני שחקנית!

זוהר: אז מה שאת שחקנית, את קיבלת שני פרסי אופיר, והסרט הזה דרך אגב עשה סוויפ ענק בפרסי אופיר, והם היו שני הסרטים היחידים שלקחו את ארבעת פרסי המשחק. כדאי שאני אדבר על הסצנה האחת הזאת, אוולין.

אוולין: איזו?

זוהר: על איזו סצנה מדברים כשמדברים על ״חתונה מאוחרת״? כמו שדיברנו.

אוולין: סקס.

זוהר: סצנת הסקס.

אוולין: כן.

זוהר: זאת סצנת הסקס כנראה הארוכה ביותר בתולדות הקולנוע הישראלית.

אוולין: הארוכה ביותר, האמיתית ביותר, החופשית ביותר, המנותקת מצלמה ביותר. הם שניהם שמה… עד שאתה מאמין שכמעט אולי זה באמת קרה.

זוהר: אשכרה. ואת יודעת מה? זה מה שהיה חסר לי ב״ירח מר״, כי כאן הסרט הזה מתייחס לסקס כאל משהו שאנשים באמת עושים. וזה בגלל ש...

אוולין: אבל זה סיפור אחר.

זוהר: כמובן שזה סיפור אחר.

אוולין: סיפור אחר.

זוהר: אני רק רוצה להגיד שאחד הדברים הכי קונקרטיים בסצנת הסקס הזאת, הרי זאת לא סתם סצנת סקס, זאת סצנה של משא ומתן. רונית רוצה מליאור דבר אחד בלבד.

אוולין: את הזרע.

זוהר: בדיוק. דרך אגב, אם לא נעים לכם לדבר על סקס או לשמוע על סקס, בבקשה תעבירו כמה דקות קדימה.

אוולין: כן, תעבירו.

זוהר: כי אנחנו עומדים לדבר על רזולוציות.

אוולין: [צוחקת] כן.

זוהר: רונית מבקשת מליאור פשוט, סליחה על הביטוי, שהוא יגמור בחוץ. תגמור בחוץ. למה לא גמרת בחוץ? עכשיו תגמור בחוץ. ואנחנו חושבים שזה מכל מיני סיבות של אנטומיות, גופניות, בסיסיות, עד הסצנה הבאה, שהיא...

אוולין: הכישוף.

זוהר: הרגע הכי אלקבצי בתולדות הקולנוע הישראלי, רגע שהוא כל כולו אלקבץ! יהודית, האישה שרונית מגלמת, היא לוקחת את המטפחת, שספוגה בזרע של זאזא, ליאור אשכנזי, שולפת גפרור, מעלה אותה באש, ואומרת…

[נשמע סאונד מתוך הסרט]: ״שהלב שלך ישרף עליי״

זוהר: שהלב שלך ישרף עליי.

אוולין: ישרף עליי.

זוהר: כמו המטפחת. אמן, אמן, אמן.

אוולין: זה מלחיץ אותי, כל ה… השחור הזה. אני לא יכולה. זה מלחיץ אותי. אני לא מאמינה ב...

זוהר: וליהודית זה לא עבד בסרט.

אוולין: ברור שהוא… תראה, אנחנו לא יודעים, סוף הסרט הוא שם נותן שם מונולוג ציני על המשפחה שלו, ובאמת, עד הרגע האחרון אתה חושב שהוא הולך להביא את רונית לשם, ובסוף הוא מראה את האישה הזאת שלו, ואתה לא יודע. אני מאמינה, אני כצופה, מאמינה שהוא עוד יחזור אליה 200 פעם.

זוהר: באמת?

אוולין: בטח.

זוהר: איזה קטע.

אוולין: הוא לא מאושר.

זוהר: אני רוצה שנייה לדבר איתך על המכשפה, אבל. לא על הכישוף, אלא על המכשפה. אוולין, אני רוצה לשאול מה רונית אלקבץ נתנה לך, כאישה, כשחקנית, כשחקנית מזרחית.

אוולין: וואו! קודם כול, רונית אלקבץ, זכרונה לברכה, הביאה אותי למקום שמעריכים.

זוהר: מה זאת אומרת?

אוולין: לפני רונית עשיתי טלנובלה, ואנחנו לא צריכים להגיד מה טלנובלה אומרת על שחקנים, אה, זה שחקן טלנובלה. והיא הביאה אותי למקום של, הנה שחקנית טובה, הנה שחקנית מעורכת, ונתנה לי… קודם כול, היא כתבה לי את אוולין.

זוהר: היא כתבה לך את אוולין בסרט ״שבעה״.

אוולין: בסרט שבעה.

זוהר: גיסתה של ויויאן בסרט שבעה.

אוולין: נכון. ומכל התפקידי משנה שהיו, כי כולן היו משנה, ושחקניות נפלאות אחרות.

זוהר: סרט שמלא בשחקנים.

אוולין: מלא. מה זה זה? זה ארסנל מטורף של שחקנים ושחקניות. והיא מעמידה רק אותי. זאת אומרת, היא שולחת פרוזקטור רק עליי בפרסי אופיר.

זוהר: בפרסי אופיר, צוות ההפקה שולח את השחקנים, שמבחינתו אמורים להיות מועמדים בכל הקטגוריות.

אוולין: כן, אלה המועמדים שלנו.

זוהר: ואת היית הנציגה היחידה לקטגוריית שחקנית המשנה?

אוולין: אני הייתי… בדיוק, נכון.

זוהר: ומה קרה בסוף, אוולין?

אוולין: בסוף זכיתי. ואני זוכרת שכשהיא העמידה אותי, היא אמרה לי, "הסיבה שאני מעמידה רק אותך מכולן, זה כי את עשית את הבלתי אפשרי, וכי אני מאמינה שאת תקחי את זה".

זוהר: עשית את הבלתי יאומן. אז מה קיבלת בתפקיד הזה של אוולין שמגלמת את האישה אוולין?

אוולין: אוולין… קודם כול, קיבלתי הכרה...

זוהר: ב״שבעה״ וב״גט״, דרך אגב, חזרת לתפקיד הזה גם ב״גט״ אחר כך.

אוולין: נכון. ולא הייתי… תחילת הדרך, מה שהיא סללה לי… תראה, אני אומרת שאדם תמיד זהו ורק הוא אחראי על הכישלונות שלו או על ההצלחות שלו. אבל יש אנשים בדרך שעוזרים. ואני חושבת שפה האלקבצים, ואנחנו מדברים על רונית, אבל אנחנו...

זוהר: וגם על שלומי אחיה.

אוולין: ברור. חייבים גם לדבר פה על שלומי, כי הם היו אחד בעיניי. אח ואחות שהם אחד, אחד משלים את השני. אני חושבת ששניהם נתנו לי את המקום הזה של… לתת את הדחיפה, שבלעדיהם אולי זה לא היה קורה.

זוהר: ואיך זה היה להיות איתם על הסט? מה זה לקבל הוראת בימוי משלומי ורונית בגט?

אוולין: מדהים, מדהים, מדהים, מדהים. כי רונית, אסתטיקה של מצלמה, היא… מבחינתי, כן? ממנה למדתי איך אני מזייפת לפה, מזייפת לשם, כי הם הרי צילמו בוואן שוט. הם לא צילמו… שרק נסביר מה זה לצופה וואן שוט. זאת אומרת, יש סצנה שמצטלמת, קאט, מהצד הזה, קאט, מהצד הזה, קאט, ואז בעריכה. ופה זה וואן שוט. זאת אומרת, אין קאטים, זה הולך מההתחלה...

זוהר: כמו תיאטרון בעצם.

אוולין: בדיוק. זה הולך מההתחלה עד סוף הסצנה בוואן.

זוהר: המצלמה עובדת מההתחלה עד הסוף, תמיד, תמיד, בלי לחתוך לשום מקום.

אוולין: לשום מקום. ובעצם בלי לעשות לך הנחות, אתה כצופה מתאמץ, כי לפעמים זה מוסתר וזה. ודרך רונית למדתי איך אני עדיין אותנטית וטבעית, ואם זאת כן דואגת שפה רואים אותי, או פה עם הפרופיל רואים אותי, זה גם בסדר. ושלומי, כמובן, עסוק במילה ובהגשה של המילה, ובהגשה של הטקסט. נסיך אמיתי.

זוהר: את יודעת, אני הכי נהניתי איתך ב״גט״, שוב, את מגלמת שם את אוולין הרווקה הזקנה.

[סאונד מהסרט]: כבוד הרב, למרשתי אין מאהב".

"לי אין, אז לה יהיה?!".

זוהר: שלה יהיה מאהב ולי לא?!

אוולין: שלה יהיה?!

זוהר: אז בואי נדבר אבל על פרסי אופיר רגע. בואי נדבר על הרגע שבו את, אוולין הגואל, מוכרזת כזוכה בפרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על הסרט "שבעה". איך הרגשת?

אוולין: טוב, קודם כול, מי שהגיש את הפרס הזה היה עמוס לביא, זכרונו לברכה, ועמוס לביא הוא האקס שלי.

זוהר: אה, זה היה כשהייתם כבר גרושים.

אוולין: פרודים, כן. ואז הוא אמר, הם ביקשו ממני להגיש את הראשית, ואני ביקשתי להגיש את המשנה, והם אמרו לי, אבל למה לך, עמוס, תגיש את הראשית, יותר מעמד. והוא אמר, האימא של הילדה שלי מועמדת, ואם היא זוכה, אני רוצה להגיש.

זוהר: וואו.

אוולין: ואני זוכרת שישבתי באולם עם רונית, כל הצוות של ההפקה, ועמוס פותח את המעטפה ומרים את הידיים באוויר, ואני כבר נעמדתי. זאת אומרת, איזה בושת הבושות, אם זה לא היה אוולין הגואל! ואני נעמדתי כמו איזה מטומטמת. ואז הוא אומר, והזוכה היא… ומרים את היד באוויר, ואני, יש!

זוהר: אני לא מכיר אף מקרה של אישה שזוכה בפרס אוסקר, אופיר, אמי, שמגיש לה את הפרס בעלה לשעבר.

אוולין: נכון.

זוהר: אני מכיר מקרים שבהם האקסית מנצחת את האקס, זה קרה באוסקר 2009.

אוולין: ש…?

זוהר: קתרין ביגלו הייתה לאישה הראשונה שזוכה כבמאית, ומנצחת את בעלה לשעבר, ג'יימס קמרון.

אוולין: אוי, זה מהמם.

זוהר: יש תמונה מהממת שבה הוא מנסה לחבק אותה, אבל יש תחושה שהוא בעצם מנסה...

אוולין: לחנוק אותה.

זוהר: שהידיים ניגשות לחנוק אותה. [צוחקים] לך ולעמוס זה לא היה ככה.

אוולין: לא, מה פתאום. אני עליתי לבמה, ואנחנו התנשקנו והתחבקנו.

זוהר: גרושה עליזה.

אוולין: הוא היה מאושר בהצלחה שלי.

זוהר: ואת מרגישה שזה היה קו פרשת מים?

אוולין: בוא נאמר, תשמע, אם אנחנו מסמנים נקודות בחיי, אבני דרך, תשמע, כולם אומרים שאני טובה, הכי טובה.

זוהר: והאמנת להם?

אוולין: האמנתי בעצמי, אבל אם הם באים ואומרים שאני הכי טובה, אז אני הכי טובה.

זוהר: אז את לא רק, לא רק את מאמינה בעצמך, יש עוד שמאמינים בך.

אוולין: בדיוק. בדיוק, הרי מה זה פרס? אנחנו כשחקנים, כשאנחנו מקבלים תפקיד, אנחנו לא עובדים על הפרס. אנחנו עושים את התהליך ועובדים על התפקיד. אבל מה הפרס הזה אומר? מה שאת עושה הוא נכון. זה נותן לך אישור, זה מאשרר לך שמה שאתה עושה הוא נכון, שאתה בדרך הנכונה. זה מה שזה עושה. זה עוד ממתק בתוך הדרך המרה והארוכה הזאת.

[סאונד מתוך הסרט]: ״איך קוראים לך נשמה?״

״מיכל״

״כמה את רוצה להתחתן?״

״מאוד״

״בלי שקרים״

״למה שאני אשקר?״

זוהר: ״לעבור את הקיר״ שביימה רמה בורשטיין שי בשנת 2016. קודם את אוולין, מה זה ״לעבור את הקיר״ בשבילך?

אוולין: היוצרת, שזה רמה, שאני מאוד מאוד אוהבת אצלה את השיח התמידי שלה עם אלוהים, בכל מה שהיא עושה. אני אוהבת את השיח הזה, כי הוא אמיתי. היא גם כועסת עליו, היא גם מכבדת אותו, היא גם לא מאמינה לפעמים. יש לרמה, האישה הדתייה עם האלוהים. אז קודם כל, כל דבר שהיא עושה אני אוהבת לראות. כי הוא מעניין אותי, הוא מאתגר אותי. להבין, זה אמיתי גם, גם אני כועסת לפעמים על אלוהים, גם אני שואלת שאלות, גם אני מאמינה בו. ״לעבור את הקיר״ מבחינתי הוא סרט שמדבר על אמונה, על תקווה.

זוהר: אז רק בשביל מי שפספס, ״לעבור את הקיר״ הוא סיפורה של מיכל, חוזרת בתשובה, שלרגע היה לה ארוס ולרגע היה לה הכל, אבל כמה שבועות לפני החתונה, החתונה עצמה בוטלה, והיא נשארה עם אולם ושמלה וקייטרינג. מה היא תעשה? היא תבטל? לא מדובר בפראיירית הרי. מיכל מאמינה באלוהים ולכן היא חושבת שאלוהים הוא זה שצריך להאמין בה בחזרה, ולכן היא אומרת, קטן על השם, למצוא לי חתן. יש שמלה, יש אולם, שיבוא החתן. והיא יוצאת למערכה.

אוולין: ״קטן על השם להביא לי חתן״.

זוהר: היא יוצאת למערכה מול הקדוש ברוך הוא ואומרת לו, אתה תביא לי חתן, אתה תביא לי חתן, אתה תביא לי חתן.

ואנחנו נצטרך לחכות עד סוף הסרט כדי להבין אם זה באמת קרה.

אוולין: אז היא אומרת לו, למה יש על השם?

זוהר: וזה באמת פשוט סרט נהדר, אוולין. אני חייב לומר, אם אני הייתי אישה דתייה, אם הייתי בחורה דתייה, הסרט הזה היה חקוק לי על לוח הלב. פעם יצאתי עם בחור שאמר לי שאני מדבר כמו בלח״י - בחורה לחוצת חתן, זה ביטוי של המגזר הדתי. ואז שראיתי את הסרט אמרתי, זה סרט הבל״חיות האולטימטיבי. זה סרט על אישה שכל כך רוצה חתן, שהיא אומרת, אתה, הקדוש ברוך הוא, תביא לי חתן. ומצד אחד, אוולין, זה אידיוטי, מצד אחד זה מגוחך, מצד אחד אני אמור לבוז למיכל. ומצד שני היא גיבורה.

אוולין: אתה רואה גיבורה, ואתה רואה גם את הרגעים שהיא נשברת, כשהיא הולכת לאומן שם ונשברת. היא נשברת. היא נשברת, היא בוכה, היא מתחננת. היא לרגע לא מאמינה. זה היופי בסרט הזה. ובוא נדבר על נועה קולר.

זוהר: אגב, האורחת הראשונה שלנו בתולדות הפודקאסט, נועה קולר, שאם אתם רוצים, סיפרה קצת על הסרט בפרק הראשון, מוזמנים להאזין. בואי נדבר עליה רגע.

אוולין: בנועה יש את כל מה שיש במיכל. נועה קולר, יש את האותנטיות, יש את העוצמות, יש את הפחד, את הקומי, יש את העצוב, יש את הנידיות הזאת, I must, אתה יודע, אתה מאמין לה. אתה מאמין לה לכל מילה שהיא אומרת.

זוהר: נועה קיבלה תפקיד שהיה יכול להיות פארסה בידיים של שחקנית אחרת. זה היה יכול להיות מגוחך בידיים של כל שחקנית אחרת, אבל נועה מצליחה למכור לי את מיכל. והיא מצליחה להבהיר לי שבעצם מדובר באישה שמסתכלת בפני האלוהים, ואומרת לו, נראה לך שאתה משאיר אותי רווקה? נראה לך שאתה לא מסדר לי חתן?

אוולין: נכון.

זוהר: זה גיבורת על.

אוולין: זה גם מה שהרבנים אומרים לה, מי שמך להגיד לאלוהים מה לעשות ומי לא לעשות? והיא אומרת…

[סאונד מתוך הסרט]: ״בשבילי נברא העולם״

זוהר: בשבילי נברא העולם.

אוולין: בשבילי נברא העולם.

זוהר: איזו דרך מושלמת זאת להסתכל על אמונה.

אוולין: נכון.

זוהר: כי על משהו שלא רק אתה חייב לאלוהים, אלא משהו שהאלוהים חייב לך.

אוולין: לגמרי. לגמרי. אתה הכול יכול, נכון? אתה הכול יכול, אתה אלוהי האלוהות, אז תביא לי את מה שאני רוצה. ואני מאמינה בך, אז למה לא תיתן לי מה שאני מאמינה בו?

זוהר: זה סרט שהוא חלק מז'אנר שאני אישית מאוד מאוד אוהב, וגם לא קיבלנו ממנו מספיק בפודקאסט עד עכשיו. זאת בעצם קומדיה רומנטית. אבל זאת לא קומדיה רומנטית בדיוק. המבקר האהוב עליי, יאיר רווה, אמר שזאת קומדיה רומנטית שהיא סוג של מותחן בלשי, כי אנחנו צריכים להבין, יחד עם מיכל, אנחנו הבלשים, מיכל היא התעלומה, ובמקום רוצח יש לנו חתן שמחכה לנו אי שם בחופה, ואנחנו צריכים להבין מי יהיה החתן המסתורי הזה.

אוולין: נכון. מי יפריך את הדבר הזה, או מי יאשרר את הדבר הזה, שנקרא אמונה.

זוהר: ואת יודעת, בהקשר הזה אני רוצה לומר, קודם כל, באמת, זה תפקיד אייקוני של נועה קולר, קצת לפני ״חזרות״. כמה שנים לפני ״חזרות״, האמת.

אוולין: הרבה שנים לפני חזרות.

זוהר: ארבע. ארבע בדיוק לפני ״חזרות״. הסרט הזה יצא ב-16׳, ו״חזרות״ יצא בסוף ׳20.

אוולין: האמת, וואה, אני רק כאילו...

זוהר: הכל נראה מזמן עכשיו, כשיש לנו מלחמה על הכתפיים.

אוולין: כן.

זוהר: אבל קודם כל, זה באמת תפקיד שהוא התגלמות האופטימיות. התגלמות האופטימיות גם ובעיקר כשקשה, וזה משהו שאני חושב שאנחנו צריכים לקחת לתקופה הזאת, לדעת שאופטימיות היא הרבה יותר מעניינת וחשובה ומיוחדת, דווקא כשלא טוב לך.

אוולין: לא, זה הדרך… אופטימיות ותקווה, זה הדרך היחידה להתגבר על השבר והאובדן.

זוהר: אוולין, אני רוצה שתספרי לי רגע על טייק אחד בקריירה שלך, שבו את הרגשת שנתת את זה.

אוולין: וואו, את שואל אותי שאלה מאוד קשה.

זוהר: אני שמח לשמוע את זה.

אוולין: כי מבחינתי כל טייק שלי הוא האחרון.

זוהר: למה זה?

אוולין: זאת הגישה שאני באה לטייק. אני לא באה לטייק בניסיון, 1, 2, 3 ניסיון.

זוהר: אז קחי אותי.

אוולין: כל טייק מבחינתי, אוולין, את חייבת להביא את זה עכשיו, אני מבחינתי, על הטייק הראשון להביא את זה.

זוהר: אוולין, "לעבור את הקיר" זה לא עוד סרט בשבילך.

אוולין: נכון.

זוהר: "לעבור את הקיר" זה תפקיד שבעצם את נכנסת לנעליים שלו.

אוולין: נכון.

זוהר: את, בגרסה הבימתית, שעלתה בבית ליסין ממש לפני שנתיים בעצם

אוולין: נכון.

זוהר: את גילמת את אמא של מיכל, שבסרט גילמה אותה השחקנית עירית שלג.

אוולין: נכון.

זוהר: את יכולה להסביר לנו, לנצל את ההזדמנות הזאת, ולהסביר לנו מה ההבדל בין במה למסך בשבילך כשחקנית?

אוולין: וואו, איזה הבדל עצום. קודם כל, מסך, אל תשכח שהוא קורה בעריכה, אוקיי? אתה עושה, כמה פעמים אתה מצלם את הסצנה הזאת? 20 פעם, 30 פעם, ואז העריכה מוציאה את הטייק הטוב ביותר. מה שקורה על הבמה זה משהו אחר.

זוהר: מה קורה על הבמה?

אוולין: זה הטייק, אין עריכות. זה הטייק, פישלת, הלך.

זוהר: איפה את נהנית יותר?

אוולין: אני נהנית בשתי עולמות, כי מבחינתי במה, תיאטרון מבחינתי זה קילומטראז', זה משמר לי את הכישרון, זה כמו אותו טוב שנוסע. הוא עובד, הגוף שלי עובד, הכישרון שלי עובד. וזה ערב ערב, ערב ערב, וזה משאיר אותי חמה, זה משאיר אותי דרוכה ומאוד מרוכזת, כי זה קורה כאן ועכשיו, זה לייב.

[מנגינה]

זוהר: אנחנו עם ״שעת הצוענים״. ״שעת הצוענים״ שביים אמיר קוסטריצה בשנת 1988. אוולין, מה זה ״שעת הצוענים״ בשבילך?

אוולין: כמו שאמרתי לך, אני אוהבת תרבויות אחרות, שפות אחרות, בי יש את הצוענייה, אני מאוד צוענייה, אני מרגישה שאני צוענייה. יכול להיות שבגלגול הקודם הייתי ממשפחה הצוענית.

זוהר: כבר אמרת את זה למוטי רייף, אז אני בחברה טובה.

אוולין: מה?

זוהר: שאת צוענייה ושאת יכולה ללכת שעות יחפה.

אוולין: לא, ברור, תמיד.

זוהר: כן?

אוולין: כן, ברור.

זוהר: את מרגישה צוענייה?

אוולין: כן.

זוהר: מה זה אומר שעת צוענייה בעצם?

אוולין: נודדת.

זוהר: נודדת?

אוולין: כן. אומנם אני מאוד, אבל זה המורכבות אצלי. אני מאוד ארצית ומאוד מסודרת ומאוד תל אביב ומאוד עובדת, אבל אני גם מאוד מאוד נודדת. יחפה. זה ה… באלאנס.

זוהר: ״שעת הצוענים״ הוא למעשה סרט שאני יכול לנסות לספר לכם מה קורה בו, אבל זה לא רלוונטי מה מתרחש בו.

כמובן, זה סיפורו של פרחאן, שהוא בחור שגדל במשפחה צוענייה בכפר צועני ביוגוסלביה.

אוולין: יש לו כוחות.

זוהר: יש לו כוחות מיוחדים שבאים לידי ביטוי, כמו מטילדה משבוע שעבר, בטלקנזיס, הוא יכול להזיז חפצים בכוח המחשבה. יש לו את הס...

אוולין: שוסרט של היום.

זוהר: בדיוק. יש לו את הסבתא שלו שהוא אוהב,

אוולין: אוי.

זוהר: שמגדלת אותו, וגם לה יש כוחות מיוחדים, ואת אחותו המתוקה. הוא רואה, כדי להיעמד על הרגליים ולהיות קצת פחות עני, ממה שהוא נועד להיות, הוא הולך אחרי השייך של הצוענים, אחמד, אל רחובות מילאנו. שם הוא חושב שהוא עומד למצוא עבודה, אבל הוא למעשה מתפרנס כעבריין קטן, שהופך עם הזמן להיות עבריין קצת גדול.

אוולין: לא, זה צוענים ששולחים את הילדים שלהם לעבודות של לקבץ נדבות, ובתוך הדבר הזה יש חלום ושברו, ויש את ה… בכלל, כל השפה, המוזיקה של גורן ברקוביץ', אימאלה, זה… תראה, בכל סרט יש מוזיקה, והמוזיקה אמורה, אתה יודע, לעטוף את הסרט. פה המוזיקה בסרט הזה, היא שחקן ראשי, כאילו, היא אחת השחקניות הראשיות, מבחינתי, המוזיקה שקורית שם.

זוהר: זה סרט שהוא כל כולו קסם, זה סרט שהוא, כמו שאמרת, זה לא רק החלום ושברו, זה בעיקר החלום, אני מרגיש. יש סצנות בסרט הזה, זה סרט באמת מומלץ לכל מי שיש לו אנרגיה לשעתיים ועשרים בשפת הרומא, בגלל שאנחנו מרגישים לפעמים שאנחנו מצד אחד בסרט דוקומנטרי של נשיונל ג'אוגרפיק, על קהילה בכפר נחשל,

אוולין: כן, פשוט.

זוהר: ומצד שני, אנחנו באותה מידה מרגישים שאנחנו בסרט פנטזיה, שאנחנו רואים חלום לנגד עינינו, ואנחנו לא יודעים מה חלום ומה מציאות, אבל למי אכפת מה אמור לקרות כשאנחנו מרגישים את הכול.

אוולין: כן, והויזואליות! אתה זוכר את הסצנה של החתונה עם הפרחים? אוי…

זוהר: הסצנה היפיפייה על האגם, שהכתום והאדום והמים מתערבבים אחד עם השני.

אוולין: די, אני הולכת לראות אותו היום, אני חייבת.

זוהר: יאללה, תלכי לראות אותו!

אוולין: אגב, זה אחד הסרטים הראשונים שראיתי שאמרתי, אני חייבת להיות שחקנית, אני חייבת להיות שחקנית.

זוהר: זה מה שגרם לך להבין שאת רוצה להיות שחקנית?

אוולין: כן, התפקיד של האמא שם, כן.

זוהר: למה?

אוולין: היא מדהימה!

זוהר: מה מדהים בה?

אוולין: היא… לא יודעת, היא מדהימה, היא אותנטית, עם הסיגריות שלה ועם הצחוק שלה, כולו מלא בלחש הסיגריות. האמת שיצאה… שמע, אני לא מבינה יוגוסלבית, אבל לא יודעת, אני הייתי שם, אני הייתי שם. זה אחד הסרטים שמאוד השפיעו עליי.

זוהר: כן?

אוולין: כן, גם מאוד שרפו לי את הלב, האמת. מאוד הכאיבו לי כל הניצול.

זוהר: מה הכאיבו?

אוולין: כל הניצול הרע של הילדים האלה.

זוהר: עד היום מכאיב לך לראות את זה?

אוולין: בוודאי.

זוהר: את מרגישה שהאימהות משפיעה על הדרך שבה את משחקת? אתה רואה, כאימא, ולאחרונה גם, אם יורשה לי להשתמש במילה הזאת, סבתא. את מרגישה שהאימהות והסבתאות משפיעה על הדרך שבה את משחקת?

אוולין: אני חושבת שכל דבר שקורה לך בחיים משפיע על איך אתה משחק. אתה לא יכול לנתק דברים שעוברים עליך, בין אם זה טובים או רעים, אם זה חוויות טובות או מרגשות או לא. וכשאתה בא לשחק, אתה… לא, נכון, אני יכולה להרגיש לא טוב, פיזית, ויש לי יום עבודה, אז אני מתגייסת לעשות את העבודה. אני יכולה להרגיש שבורת לב מפרידה או ממשהו, ואני צריכה פה לגלם קומדיה, ואני אעשה קומדיה. כל מה שקורה לי או קרה לי או יקרה לי, הוא בעצם איזושהי מזוודה ענקית שאיתה אני באה לתפקיד.

זוהר: וואלה. ומה האביזר האחד שאת אוהבת הכי להוציא מהמזוודה הזאת כשאת באה לתפקיד?

הלב שלי. משם אני עובדת. אחר כך הוא עולה לראש. אבל קודם כול, זה צריך לגעת לי בבטן ובלב, ואז יוצא לראש.

איזה תפקיד הכי נגע לך בבטן ובלב?

אוולין: רמה, ״אחותי היפה״.

זוהר: את יכולה לספר לי על הפעם הראשונה שקראת את התסריט והבנת שהתפקיד הזה פוגש אותך במקום שאף תפקיד אחר לא פגש אותך?

אוולין: כן, היא, אחותה מתה בעצם של הדמות. אחותה מרי מתה, והיא לא קוברת אותה ליד האימא, כי מרי הייתה נשואה לערבי. ומבחינת רמה, אני לא קוברת אותך ליד אימא, כי הייתי עם ערבי, עשית פדיחות, כאילו. ויש שם את הקטע שהיא יושבת על התלולית שלה, על התלולית של הקבר שלה, ושם יושבת שבעה, הרמה הזאת. עכשיו רמה היא אישה אטומה שמדברת לקירות, נשואה לרוברט, משה איבגי, חיה בבית שהגבר שלה הולך לבתי זונות מהבוקר עד הלילה, הוא לא בבית, מאוהב באחותה מרי שמתה. אי אפשר לחיות בבית כזה כאישה, היא הכי מושפלת והכי למטה. ורמה מוצאת איזושהי נחמה בקיר הזה, שהיא מאכילה אותו עוגיות, ומדברת אליו.

זוהר: אבל איפה זה תפס אותך ספציפית?

אוולין: זה תפס אותי במקום של איפה הייתי דחויה בחיי, איפה לא ראו אותי, איפה קינאתי, איפה לא הייתי יפה בעיניי, לא שווה בעיניי. ולאט לאט, תוך כדי הישיבה על התלולית של השבעה של אחותה, בעצם אחותה, זה רוח הרפאים,

זוהר: רוח הרפאים, בגילומה של ריימונד אמסלם.

אוולין: בעצם מתחילה להראות לה כמה היא יפה וכמה היא שווה, גם שווה בין שווים, ובעצם היא מחזירה אותי לנשיות שלי, זה הכול בעיני ראשי, כן? בעיני רוחי, לבד עם עצמי. לנשיות שלי, לחוזקות שלי. היא מחייה אותי. היא מקימה אותי על הרגליים. ובסרט הזה, בתחילת הסרט, אני מתחילה כאטומה, וכמוזנחת, וכחלשה. בסוף הסרט אני מאוד יפה, מאוד חזקה.

זוהר: מתי את הבנת שאת יפה?

אוולין: חושבת שבשנים האחרונות.

זוהר: מה גרם לך להבין את זה?

אוולין: התחלתי להאמין בעצמי יותר.

זוהר: איך את מצליחה להאמין בעצמך יותר?

אוולין: זה מורכב. זה גם אולי בגלל המקצוע שבחרתי, ואני מקבלת עליו את הגושפנקות, ואת ה… איך אומרים? אמא שלי הייתה אומרת ״סטמפה״, חותמת, שאני טובה. משהו בי, אתה יודע, עניין של סקסיות ויופי… מה זה פָּנִים? זה פְּנִים, זה מהבפנים שלי. ואני חושבת שכמה שאני טוב לי עם עצמי, ואני מאמינה בעצמי, ואני מצליחה עם עצמי, אז היופי יוצא החוצה. יופי זה דבר מאוד, אתה יודע, זה עניין של טעם, ואני חושבת שאני נראית טוב, כי אני מרגישה טוב.

זוהר: שמעי, לרוב אני לא אומר את זה מראש כדי לא ליצור היררכיה בין הסרטים, אבל הפעם אני ממש הקפדתי לדרג מהכי פחות אהוב לאהוב ביותר. והסרט הבא הוא סרט לא רק מהטובים שהגיעו אלינו לפודקאסט עד עכשיו, הוא פשוט באמת סרט ענק. הסרט האחרון שלנו להיום הוא ״חולה אהבה משיכון ג'״, שביים שבי גביזון בשנת 1995. אוולין, בפעם האחרונה להיום, מה זה ״חולה אהבה משיכון ג'״ בשבילך?

אוולין: וואו, זה השיכונים, זה הכבלים, זה הפיראטים, זה לגור עם הגבר הזה שגר אצל אמא שלו, זה הגבר שחי פנטזיות מיניות דרך הסרטים שהוא מקרין, הפיראטים, הגבר הדכאוני הזה, המבוגר הזה שחי עם אמא שלו. אני גדלתי בשכונה.

זוהר: איזו שכונה?

אוולין: פתח תקווה, פג׳ה, אוקיי?

זוהר: פג'ה, אוקיי.

אוולין: ואני זוכרת את הפיראטי הזה, אני זוכרת את ה...

זוהר: תסבירי לי את זה, לפני שאנחנו נתכנס לעליית הסרט, הכבלים.

אוולין: הכבלים, אוקיי. כן, הכבלים הפיראטיים, תראה, היום אתה רוצה כבלים, אתה מתקשר לי, יש, הוט, וואטאבר. אז בודדים אנשים שלא היה להם טלוויזיה בכלל. עכשיו, היה איתה כבלים הפיראטיים שהיו באים ומחברים אותך, היו באים, העבריינים האלה מחברים אותך לאיזה מקום, והיית רואה סרטים.

זוהר: מה שהם מחליטים.

אוולין: מה שהם מחליטים. מה שהם מחליטים.

זוהר: אז זה הפער הלוגיסטי שהייתי צריך, כדי באמת להבין מה קורה ב״חולה אהבה משיכון ג'״, מצטער, הסרט הזה יצא בערך שנה לפני שנולדתי.

אוולין: אה, הו!

זוהר: סליחה, אוולין על זה, אני לרוב מגלה לכם את זה רק אחרי שכבר הסכמתם להקליט, רק אחרי שאתם נכנסים לאולפן, אני אומר, אני בן 27!

אוולין: כמה אני מבוגרת, אתה אומר.

זוהר: זה את אמרת, גברת!

אוולין: מה אכפת לי!

זוהר: מה אכפת לי!

אוולין: מה אכפת לי! [צוחקים]

זוהר: אז ״חולה אהבה בשיכון ג'״ מספר את סיפורו של ויקטור, מתקין כבלים פיראטיים בקריית ים, חי עם אימא שלו, לוזר...

אוולין: ויש לו את הפנטזיות המיניות שלו, ואותן הוא הוא משדר.

זוהר: פנטזיות מיניות, כן. הוא בגדול לוזר גדול, שאף אחת לא נוגעת בו, אבל מבחינת הסיפורים שהוא מספר לחברים הזקנים שלו בשכונה, מדובר בסולטן.

אוולין: או-הו! מה זה? ביצועיסט היסטרי!

זוהר: בדיוק. יום אחד לשכונה מגיעה מיכאלה.

אוולין: כן.

זוהר: צעירה, בלונדינית, נאה, מהעיר.

אוולין: כן.

זוהר: ולצידה גם מגיעה בן הזוג שלה, לא שזה משנה לויקטור, חלילה.

אוולין: ממש לא.

זוהר: הוא רואה אותה, הוא אומר שלום, את רוצה? היא אומרת לו, לא. אבל הוא לא מפסיק ולא מפסיק ולא מפסיק.

אוולין: מה שמתחיל כחיזור בחנניות בהתחלה הופך להיות אובססיביות, והאמונה… וזה לא משנה מה היא אומרת, האמונה, את אשתי. את אשתי לעתיד.

זוהר: אז אולי כדי שנתחיל בזה, בגלל שבעצם אולי בשנות ה-90 זה היה קצת מביך בשבילנו לראות את ויקטור, היום אנחנו נסתכל עליו כעל סוג של פושע, כעל עבריין מין.

אוולין: כן. לא, ברור, הטרדה...

זוהר: זאת הטרדה לכל דבר ועניין.

אוולין: ברור!

זוהר: וזה אולי אחד הסיבות שהסרט הזה, בניגוד למשל ״ירח מר״, בעיניי עוברת מבחן הזמן. בגלל שהסרט הזה לרגע לא חושב שוויקטור אדם שפוי, רציונלי, בריא...

אוולין: לא, הוא בחוסר מודעות מטורף.

זוהר: והוא באמת, בשלב מסוים, מאבד את שפיות דעתו, בגלל האובססיה שלו, והוא מתאשפז במוסד פסיכיאטרי.

אוולין: לא, אני חושבת שהוא לא מאבד את שפיות דעתו, היה אדם בריא ומאבד את שפיות דעתו, תמיד זה היה שם. אבל איך אומרים, זה ה… נקודת מפנה.

זוהר: תמיד ידעתי שאני צריך לראות את ״חולה אהבה בשיכון ג'״ אבל בחינות הייתה תקופה ארוכה מאוד, שהוא פשוט לא היה זמין בשום מקום. עכשיו, באתר הארכיון של סינמטק ירושלים, שם הוא זמין להשכרה, בחמישה עשר שקלים בלבד, ובאיכות נפלאה!

אוולין: איזה יופי.

זוהר: זה אחד הסרטים הישראלים הכי טובים שראיתי. קודם כל, יש כאן סיפור באמת בנוי לתלפיות, על גבר עם אובססיה שמנסה למצוא לה מזור, ומוצא לה מזור בסופו של דבר כשהוא מתאהב בקולגה שלו, במוסד פסיכיאטרי.

אוולין: כן, אנחנו אומרים, מת בל אמת.

זוהר: בדיוק, בגילומה של חנה אזולאי הספרי הנפלאה.

אוולין: הסצנה היפהפייה בבית לחץ שמה.

זוהר: סצנה שגם היום אנשים...

אוולין: היא מדברת ומתפשטת, ומדברת ומתפשטת.

זוהר: ככה היא פוגשת אותו.

אוולין: כן, כן.

זוהר: ומה שהבמאי שבי גביזון עושה כאן, זה לעשות משהו מעבר לסיפור הבסיסי הזה של הגבר המתאהב, הוא בונה לנו עולם.

אוולין: כן.

זוהר: שיכון ג' מצד אחד נראה כמו כל שיכון שאנחנו מכירים, ומצד שני הוא רווי בכל כך הרבה צבעים,

אוולין: כאילו פלנטה אחרת.

זוהר: זאת פלנטה אחרת, צבעונית ומצחיקה ועצובה. זה באיזשהו שלב מרגיש כמו אגדה די סוטה.

אוולין: כן.

זוהר: אגדה סוטה.

אוולין: לגמרי.

זוהר: על שני אנשים לא שפויים שמתאהבים, בגלל שמיכאלה הזאת היא תירוץ, מיכאלה מקסימה, אבל היא תירוץ.

לעומתה, חנה אזולאי הספרי, וזה באמת כבר קשור לאנסמבל השחקנים המבריק שגביזון אסף פה.

אוולין: ותכף נמשיך לשמיל בן ארי.

זוהר: שמיל בדיוק, שמיל בן.

אוולין: חרפוף.

זוהר: אסור לדבר עם אוולין הגואל על ״חולה אהבה בשיכון ג'״ בלי לדבר על אוולין!

אוולין: אל תלכי!

[סאונד מתוך הסרט]: אוולין!

הוא קורא לי?

אוולין אל תלכי, אל תלכי, אל תלכי, אוולין. אוולין! אל תלכי!

אני רוצה ללכת.

זוהר: אוולין אל תלכי! מאז שהסרט הזה יצא כמה פעמים אנשים אמרו לך ״אל תלכי״?

אוולין: וואו, תקשיב, זה פשוט היה מטורף. אני לא השתתפתי בסרט הזה לצערי הרב. עד לא עבדתי בכלל.

זוהר: מה, איפה היית כשהסרט הזה יצא?

אוולין: עבדתי במסבאה.

זוהר: זה התקופת המלצרות שלך.

אוולין: כן, כן, כן. לא, לא, לא, לא, לא שיחקתי בכלל, הם לא ידעו מי אני בכלל. וכל פעם, אמרו, את חייבת לראות הסרט הזה, את חייבת לראות הסרט הזה. וכולם, אוולין אל תלכי, אוולין אל תלכי, עד היום.

זוהר: עד היום עושים את זה, אוולין אל תלכי?

אוולין: עד היום.

זוהר: את פגשת עם את שמיל?

אוולין: בטח, עבדתי איתו גם.

זוהר: ושמיל עשה מה שצריך כדי שתביני שאסור לך ללכת?

אוולין: איי, שמיל הוא חבר טוב. אני מאוד מעריכה ואוהבת את שמיל. ומבחינת החברות שלנו, כן, הוא יעשה את הכל כדי שאני לא אלך. חברי, חברי, חברי נקי אותנטי.

זוהר: יש כאן כל כך הרבה שחקנים טובים, מעבר לשמיל, בתפקיד שמוכיח שאין כזה דבר שחקנים קטנים, כמו שחברי היקר אור סיגולי אמר עליו פעם. הוא מופיע בלעדית לסצנות שבהן הוא צועק אוולין אל תלכי, בלי שום סיבה נראית לעין.

אוולין: הוא סגירת המעגל של השגעון הזה.

זוהר: כי בסופו של דבר אוולין מגיעה אליו,

אוולין: כן.

זוהר: הוא אומר לה שלום, אבל הוא ממשיך לצעוק אוולין אל תלכי!

אוולין: כן, ברור.

זוהר: כי הרי הסרט לא באמת מספר על מי שרוצה אהבה.

אוולין: ברור.

זוהר: הוא סרט על מי שרוצה נקודה.

אוולין: נכון.

זוהר: הוא על הרצון לרצות.

אוולין: נכון.

זוהר: זה סרט על אובססיה, וסרט על כל מה שיפה גם באובססיה.

אוולין: נכון. וזה מה שעצוב גם באובססיה הזאת, של שניהם.

זוהר: אבל יש כאן מישהו אחד שחייב לדבר עליו, וזה לא פיל בחדר, זה פשוט הכוכב של הסרט. בואי נדבר על איבגי רגע, על משה איבגי. הרי אם זה היה כל סרט אחר, אני לא הייתי מזכיר את מה שאנחנו יודעים כבר על משה איבגי, השחקן הישראלי הגדול של תקופתו. אבל זה סרט על גבר שלא יודע לקבל לא כתשובה, סרט על גבר שלא מוכן להתייחס לאישה שמסרבת לו בכבוד.

אוולין: כן.

זוהר: מה את הרגשת כששמעת לראשונה על מה שאנחנו יודעים עכשיו על איבגי, שמדובר בגבר שהטריד מינית.

אוולין: אני לא רוצה לדבר על זה.

זוהר: אוקיי.

אוולין: אני חושבת אבל שאסור שהדברים האלה יקרו, ואף אדם לא יכול לעשות מה שהוא רוצה, ואף אדם אין לו את הזכות לנצל מרות על איש אחר. ובזה אני מסכמת את מה ששאלת.

זוהר: אוולין, את יודעת, ב״חולה אהבה בשיכון ג'״ אתה מקבל… אני עומד להשתמש במילה אחת נפיצה ככל שזה נוגע לקולנוע ישראלי… יש ריח של בורקס. יש ריח של בורקס. יש לך את השכונה, יש לך את העממיות הזאת, אבל מצד שני, יש לך משהו כל כך ספציפי, כל כך אומנותי אפילו.

אוולין: פליני.

זוהר: פליני, זה קצת פליני.

אוולין: נכון.

זוהר: אבל אני רוצה לדבר שנייה על הבורקסיות הזאת. אני רוצה לדבר שנייה על השכונתיות הזאת, כי אחד התפקידים הכי גדולים שלך, אוולין, בשנים האחרונות, הוא בשנות ה-80. שזאת יצירה שאני יודע שנגעה במאות אלפים, לא במיליונים,

אוולין: מיליונים.

זוהר: של ישראלים. ספציפית עכשיו כשהסדרה הפכה לסרט בשם "ההילולה".

אוולין: נכון.

זוהר: מה את תגידי למי שאומר, די, בחייאת, זה תרבות זה. מה את תגידי להם?

אוולין: אני… תשמע, אי אפשר להתווכח עם אותנטיות. כל מה שקורה בשנות ה-80 קרה כשהייתי ילדה.

זוהר: כן?

אוולין: בוודאי!

זוהר: את קיבלת את התסריט ואמרת, זאת סבתא שלי?

אוולין: אני משחקת את אמא שלי, מה זה פה?

זוהר: את משחקת את אמא שלך?

אוולין: ברור. הדלתות הפתוחות, הגרוזיני, מהמכולת, הפיראטי, רק אני קובע פה, האבא עם הבית כנסת שרוצה להיות חזן ולהיות גבאי. ברור! כל זה, אין שם משהו שאני אגיד, נו, באמת. לא. אז אולי במקום ההודי יש גרוזיני אולי, אז במקום הפרסי יש תימני אולי, אבל הם קיימים, האנשים האלה, אני חייתי איתם, אני עברתי את החוויות האלה של הספר תורה, של המלחמה, של המסיכות, הכול! האמא הזאת, זה אמא שלי, ליליאן היא אמא שלי. היא אמא שלי, ככה אמא שלי התנהלה. אז יבוא בן אדם ויגיד, אין בעיה, נשמה, אבל אני ככה גדלתי. ממתק נוסטלגי, זה מה שקוראים לשנות ה-80.

זוהר: ואת מרגישה שיש משהו ביצירה הזאת שמצליח לאחד עם?

אוולין: זה מצחיק, זה חמוד, זה מתוק. אין פה, זה לא פוליטי, זה לא קשה. השפה שם היא לא גסה. זאת אומרת, מה שיפה בשנות ה-80, שהנין, הנכד, הילד, האבא, סבא, דודה כולם יכולים לשבת לראות את זה ביחד. זה מרכז, זה מלכד. זה כמו הסרטים הערבים שאני גדלתי עליהם. היינו יושבים, כל המשפחה רואים אותם, כי לא היה גסויות בסרטים בערבית. אתה מבין? וזה מה שקורה. זאת אומרת, האבא, הסבא, הנכד, ענין, כולם יכולים לשבת, קה קה קה קה קה. אז מה רע בזה? אתה יודע. זה לא משנה כמה פרסים יש לי, זה לא משנה כמה קולנוע עשיתי. זה לא משנה איזה סדרה צרפתית עשיתי מדהימה, ״דיבוקים״. זה לא משנה. עובדה שכשפונים אליי, ליליאן, תגיד לי אותה מה זה אומר?

זוהר: זה אומר שהצלחת.

אוולין: תודה רבה.

זוהר: תודה רבה לך, אוולין הגואל.

אוולין: תודה לך! אוי, היה לי מה זה מעניין. אולי אני אעבוד פה?

זוהר: יאללה, תבואי. אני זוהר אורבך.

תודה רבה לעורכת שלנו, דניאל מאורר, למפיקה נועה טייב, הפודקאסט "בלוקבסטר", זמין באתר כאן ובכל יישומוני ההסכתים, שלא נאמר אפליקציות הפודקאסטים. נתראה בשבוע הבא עם הסרטים הבאים, ועד אז, בבקשה, תשמרו על עצמכם בעורף ובחזית.

אוולין: אמן.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

4 views0 comments

Hozzászólások


bottom of page