גוף ידע - פרק #17 - אומנות הלחימה ורצפת האגן עם ארז מאיר דישבק - חלק ב'

בפרק השני של השיחה עם ארז מאיר דישבק, אנו מעמיקים אל עולמות התנועה, ההוראה והחיבור הפנימי. ארז משתף כיצד רצפת האגן מהווה את הבסיס לכוח וליציבות בגוף, ומדבר על התפתחות אישית ורוחנית דרך עבודה פיזית. הפרק כולל תובנות מעשיות על התאמת שיטות מהמזרח למערב, תהליכי שיקום, ולימוד ילדים ומבוגרים כאחד. זהו פרק על מסע אישי, הוראה מתוך אהבה, ועל הכוח שבשילוב בין גוף, נפש ורוח.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 08/12/2024.

[מוזיקת פתיחה]

דניאל: שלום, שמי דניאל רם, וברוכים הבאים והבאות לעוד פרק של "גוף ידע". בכל שבוע אשוחח עם אנשים מנוסים ומעוררי השראה, בנושאי תרגול ואימון, התנועה והרוח בדרך הגוף. בפרק זה תימשך השיחה בין ארז וביני, על אומנויות לחימה, והכח המרפא של רצפת האגן. האזנה מיטיבה.

ארז: אממ… רצפת אגן, מבחינה אנטומית, זה בעצם השריר הכי נמוך של הגוף, של הטורסו. הגוף, אנחנו לא מתייחסים לרגליים, אנחנו מתייחסים לגוף עצמו. כלומר, אם נתייחס לאגן, אז רצפת האגן זה כמו מין טרמפולינה, שנמצאת בתחתית של האגן. אם נגיד נחזיק שקית קניות, אז התחתית של שקית הקניות, היא רצפת האגן שלנו.

ברצפת האגן, שהוא שריר שטוח, יש סוגרים, יש שרירים טבעתיים, לגבר יש שני סוגרים, לאישה יש שלוש סוגרים. הטעות הקלאסית היא להגיד "לכווץ רצפת אגן", שזה בעצם כיווץ הטבעתיים, אבל הטבעתיים הם לא רצפת אגן, הם רק שוכנים בתוך רצפת האגן. רצפת האגן למעשה זה שריר, שהוא גם, אחד הכינויים שלו, זה "הסרעפת הקטנה", מאחר והתנועתיות שלו היא כמו הסרעפת. זה עולה ויורד, קמור וקעור, קמור וקעור, שאצל רוב האוכלוסייה רצפת האגן לא פעילה, והיא במצב רפוי מאוד, ואפילו קעור כלפי מטה, מעצם החיים והדחיסה. רצפת אגן בריאה אמורה להיות מתוחה, כמו טרמפולינה, ורצפת האגן בשליטה גבוהה, יודעת להתקמר פנימה לתוך הגוף, ובעצם מהווה כח, אני קורא לזה "כח המעלה", שבעצם נותנת עילוי לגוף מלמטה, ואז כל הנושא של יציבה ואה… שלד, ו… אה… שימוש ברקמות, הוא משתנה מהקצה לקצה.

כלומר, אין דילוג, או אין "פלייה ורלווה" שלא אמור להיות מגובה מרצפת אגן שפוגשים את הקרקע. אין בעצם מכה, או שימוש בזרימה של אש, שלא אמור, ש… שמתבצע ללא שימוש ברצפת אגן ברגע האמת. אבל עוד פעם, זה חומר שהוא מורכב ועדין. עד לרמה של שימוש ב… ב… יותר רפואי, לטיפול בפרוסטטה ובריחות שתן, וכל מיני בעיות סוגרים למיניהם, שאנשים חווים באופן די אה… נרחב באוכלוסייה. כמובן אונות, כן, גם לאישה וגם לגבר, זה מאוד משנה התפקוד של רצפת האגן. היכולת, בעצם, אם זה לשריר הנרתיק או זה שרירי ה… לכוח הגברא, מה שנקרא.

אמממ… עיכול, כן? כל העניין של הסיום של מערכת העיכול נמצא בעצם ברצפת האגן, ועובר דרכה, ורצפת אגן בריאה בעצם עוזרת לתהליך העיכול, ומחזקת את ה… כל החלק האחרון של מעי, המעי העיוור, החלחולת, לשמותיו… המעי הישר. כן, יש לו כל מיני שמות באנטומיה בעברית, גם בלעז. אממ… ולמעשה, זה הבולם זעזועים העיקרי של הגוף. הנטייה לחשוב, שהרגליים זה הבולמי זעזועים, היא נכונה במקצת. כלומר, למעשה זה חלוקה לשלוש. זה רצפת אגן, בולם זעזועים המרכזי של הגוף, ואחריו הרגליים.

עכשיו, כמו כל מערכת מכנית, תוציא חלק אחד שלא עובד, החלקים האחרים עובדים בעומס. אז כל עוד הבן אדם הוא פעיל, והוא בריא או צעיר, זה לא מורגש החיסרון. העניין הוא הנזק המצטבר שנוצר עד ליום אחד ש… פתאום… "פתאום נתפס לי הגב". לא נתפס לך הגב פתאום, זה דבר שנבנה לאורך חצי שנה, שנתיים, חמש שנים, ועד שהגעת לדרגה, משבר ש… פתאום פריצת דיסק. זה לא פתאום, "לא עשיתי כלום, כאילו התכופפתי ופתאום…" [צוחק] כן, להתכופפות הזאת, קדמו הרבה שנים של חוסר בנתינה וחוסר בתשומת לב, והיו אזהרות והגוף דיבר והגוף ביקש, ואתה… ברפואה הסינית מדברים על זה שהגוף לוחש. הגוף לוחש לך. עכשיו, העומק של עבודה עם הגוף, עבודה פנימית, זה להגיע למקום שאתה שומע את הלחישות. דבר מאוד שגרתי, בן אדם מגיע, "שמע כואב לי המרפק". -"אוקיי, כמה זמן כואב לך המרפק?" -"מה… אה… ארבע חודשים". -"ומה עשית?" -"שום דבר". -"ומה עכשיו?" -"תשמע, זה מפוצץ, אני לא יכול, אני הולך מחר לאורתופד, אין ברירה", -"הוא יתן לך אנטיביוטיקה, הוא יתן לך קורטיזון". -"אין משהו אחר לעשות?" -"היה. לפני ארבע חודשים שזה התחיל ללחוש, היה מה לעשות. עכשיו שהגעת לקצה, אתה נתון לידיים של הרופא, וזה לא יעזור הרבה". [צוחק]

אז ה… הלחישות, אני גם לא הייתי ער ללחישות, עד שהגעתי לנקודת משבר, ולא הייתי ער לזה שאשתי עוד אמרה לי הרבה לפני, "תשמע, חביבי, אתה מורה, תפסיק להתעסק בעבודות מאוד טובות ומאוד מקצועי עם הידיים בהרבה תחומים, אבל תעזוב את זה, תתמקד בהוראה ובתנועה". אז הייתה, יותר מלחישה, אבל… [צוחק]

ובעצם, אני חייב הרבה למקום הזה של התאונה, של הפציעה ש… עצר את כל העולם, והכריח אותי, זה היה לפני יותר מעשור כבר, והכריח אותי להתמקד אך ורק ב… קודם כל בתנועה שלי, ואיך שהצלחתי לזוז קצת, אז מיד חזרתי ללמד ולהכניס את התובנות שאני מביא מתוך עבודת השיקום, לתוך ההדרכה שלי.

דניאל: אז בוא ניקח באמת, עוד כמה מהנקודות האלה שאתה מדבר עליהן, וננסה באמת לשים אותן בנקודות. שומעים אותנו אנשים ש… או מתעניינים בתנועה, או שכבר יש להם ניסיון, חלקם מורים, חלקם גם מורים מאוד בכירים. והייתי שמח שנצליח לפשט, ולא להשטיח, אבל כן לשטח בפני השומעים, דברים שהם יחסית בהירים, ממה שאתה ספגת לאורך השנים והצליח להתמצק אצלך, והבנתי באמת מהשילוב המיוחד הזה, בדרך הוראה שלך.

ארז: מה שדיברתי מקודם על ה… לבוא בתור תלמיד לכל שיעור ולכל אימון. כלומר, שאני ניגש לאימון, אם זה אימון עצמי או העברת קבוצה, אז אני אוהב את ה… אפילו שזה יהיה חמש שניות של השקטה. רגע לעמוד, ולהיות שם בשקט ולייצר קשר עם הגוף, לחפש את הלחישות. וגם אממ… לשאול את עצמי מתי פעם אחרונה התאמנת? כלומר, מתי פעם אחרונה עשית מה שאתה הולך לעשות עכשיו? אם אתה במתח אימונים גבוה, זה יכול להיות שזה היה אתמול, או לפני יומיים או לפני שלוש, או עבר שבוע ולא התאמנת. ולפי זה גם היחס לגוף. כלומר, אה… אני תמיד משתדל לבוא רך. אני פותח את האימונים שלי בצורה מאוד מאוד רכה, של התבוננות פנימה, הקשבה, מן לעשות מדיטציית פתיחה, כן? לא לקפוץ פנימה ולהתחיל ל… לסיבובים ושבשבות ולא יודע, כל אחד איך שהוא שפותח את האימון שלו. וישר להיכנס לאיזה שהוא דריל מוכר.

נגיד הבן אדם עושה יוגה המון שנים, ויש לו את הדריל הקבוע שזה כל בוקר, כל יום. אני חושב שצריך, לפני שמתחילים, לעשות את ההשקטה הזאתי ואת ההתבוננות. ואז לבוא, וזה נותן המון. זה מחבר אותנו לרגע, מחבר אותנו לגוף, נותן לנו שימת לב לפרטים שאולי לא שמנו לב, או שאולי אנחנו לא רוצים לשים לב אליהם. זה יכול להעלות בחשיבות פתאום את הקרסול שכואב, ואמרתי "לא חשוב, אני… אני אתעלם ממנו", אני בכל זאת עושה, או כדאי לא לעשות אולי. אבל עם זאת לא לוותר על ה… [מגחך] על התרגול שזה גם אה…

היה לי פעם חבר מאוד טוב שטיפלתי בו, בסוף הוא נפטר, הסרטן ניצח. אבל הייתי מטפל בו כל יום, שעה וחצי, במשך תקופה ארוכה מאוד. זה היה ממש עבודה שיקומית ו… ויום אחד הגעתי, והכאבים ביד שמאל היו… אנחנו לא מבינים בכלל את הסקיילים של הכאב, רמות הכאב שהחבר'ה חווים במחלות קשות. ואני… ריחמתי עליו. אמרתי לו "אייל, אולי היום…", באמת המצב היה מאוד קשה. "אולי היום לא נעשה את התרגילים של יד שמאל?" הוא מסתכל עליי וצעק עליי, "איזה מין מורה אתה? למה אני משלם לך? איך אתה בכלל מעז לוותר לי? לא בשביל זה אתה פה" [צוחק]. אז אני חושב שזה גם לעצמנו, אז מצד אחד לא לוותר, אבל כן להתחיל במקום היותר רך, ואז לעלות לאט לאט את המינון של האימון, ואת האינטנסיביות של האימון. שזה… אני יודע מעצמי שהרבה פעמים לא הייתי עושה את זה, ואז הייתי נכנס לאימון ובסוף אתה יוצא, אה! פתאום נמתח, פתאום נתפס, פתאום משהו לא במקום, ו… ואתה יודע גם מה עשית, אתה יודע גם איפה הטעות שלך.

אבל אה… ובמיוחד, במיוחד לאנשים שהם יותר מתקדמים, במיוחד למורים, במיוחד גם למי שהוא כבר מקצועי, שמה יש את הקאטצ'ים האלו. ש… כל כך… אנחנו כל כך בטוחים בעצמנו, כל כך רגילים, כל כך מכירים את הגוף וכל כך מכירים את מה שאנחנו עושים ש… שוכחים לרגע, ש… להתחיל מחדש כל פעם. שזה נראה לי אחד המפתחות בתוך ה… בתוך התחום הזה.

דניאל: ועכשיו מגיע אליך תלמיד חדש, והוא אומר "אין לי שום ניסיון בתנועה, ממה לדעתך עליי להתחיל?".

ארז: אז אה… זה, בשיחה הראשונה, זה כבר באמת השאלה מה המצב הבריאותי-תפקודי שלו. שמה אני עושה את הבירור הראשון. יכול להיות שאני לא אקבל אותו לקבוצה. יכול להיות שאני אגיד לו, "תשמע, חביבי, אתה צריך לבוא למפגש פרטני, שאני אוכל בכלל להעריך את המצב שלך, ואת היכולות שלך, ולראות למה אתה מתאים. ויכול להיות שזה ייגמר במפגש הזה, ויכול להיות שאתה… סביר שתקבל תרגילים ושיעורי בית, ו… תבוא אחרי כמה זמן לעוד מפגש, ורק אחרי זה אני אוכל לשלב אותך בקבוצה". ויש כאלו ש… ישר אפשר לשלב. תראה… התחום של הצ'י קונג, שיעורי צ'י קונג ביחסי, הם מאפשרים. על אף שהשיעורים שלי לא שיעורים קלים, אתה יכול למצוא בהם מורים עם המון שנים של ניסיון מאחוריהם, או מתרגלים מאוד ותיקים, עם אנשים מאוד מבוגרים. בני 75-6, ומתרגלים יחד באותה קבוצה, וכל אחד מקבל מה שהוא צריך. כלומר, כל אחד עושה לפי מה שהוא יכול גם. אז גם מי שהוא מורה, אז בשיעור הזה הוא יקבל, מה שנקרא מילוי ותרגול עמוק ומשמעותי, וגם מי שהוא יותר מאותגר, ויותר מורכב לו המצב, הוא יעשה לפי לפי היכולות שלו. זה בדרך כלל הפלטפורמות שאני מקבל אליהם אנשים, אם זה לא פרטני.

אה… ויש כאלה שבאים מלכתחילה, כי הם רוצים פרטני. אה… הם רוצים להתקדם, יש לי מורים שבאים לפרטני, או תלמידים, או מתרגלים מאוד ותיקים שמגיעים מרחוק, מהמרכז, מהדרום, מגיעים פעם בכמה זמן ל… לזריקה כזאתי של איזה שעתיים - שעתיים וחצי אנחנו נסגרים בסטודיו, ו… בדרך כלל אני גם מצלם את החומר והם מקבלים אותו, ויש להם עכשיו חומר לרוץ איתו לשנה-שנתיים הקרובות, אם הם בעלי מקצוע כבר. אז זה גם פן של עבודה שאני עושה עם בעלי מקצוע.

אה… ובתחום של לחימה זה באמת יותר מורכב. כיום אני עובד בעיקר עם ילדים. ילדים עד נוער, אני כרגע סגרתי את הקבוצות של המבוגרים. קצת מחוסר עניין. אה… אני יותר נהנה לטפח מגיל 5, מאשר לקבל בן אדם בן 35 שחשקה נפשו להתאמן באומנות לחימה, אבל הוא מתחיל מאפס. וזה המון המון המון סבלנות, ואתה צריך לשמור עליו ב… לא ב-100, ב-200 עיניים שלא יעשה שטויות, ולא יפצע את עצמו, ואתה יותר בייביסיטר עליו, מאשר על הילד בן 5 בשיעור.

אז אני קצת בתקופה האחרונה זנחתי, כביכול, את המבוגרים, ואני מאוד מאוד נהנה מהילדים. עם כמה שקשה, ומפריעים ויש לי גם ילדים על הספקטרום בתוך האימונים, וכל מיני הפרעות קשב וריכוז למיניהם, שזה מאוד מאתגר, מצד אחד. מצד שני אתה זוכה בעצם לקחת ילד בן 5, תיקח תלמיד שסיים אצלי עכשיו שנה, ועולה לכיתה ב' ותשאל אותו טכניקות נשימה, הוא ייתן לך לפחות שלוש.

תחשוב איזה זרע שתלת פה, כן? ילד בכיתה… בגיל 6 יודע שלוש טכניקות נשימה בצורה טובה. מי ידע בגיל כזה טכניקות נשימה? איפה הוא יהיה בגיל 40? לאן זה יקח אותו? מי יודע, אבל זה… שמת… עשית משהו מאוד משמעותי. כלומר, יש מה, שיש עניין בלרפא מבוגרים ולתמוך בהם, ולשקם אותם ולתת להם כלים, זה נפלא. אבל היום אני מוצא מאוד את הסיפוק בגילאים הצעירים. זה גם הישתנות, כי לפני עזור לא יכלתי ללמד ילדים. לא היה לי סבלנות ולא סבלתי את זה, והייתי מתפוצץ מאוד מהר [צוחק]. אה… את התחום של הילדים פתחתי חזרה רק לפני שנתיים. כלומר, אני מסיים עכשיו שנה שנייה, עם הגילאים הקטנטנים, ואני פשוט מוצא את עצמי נהנה.

ואז היום שלי הוא גם מאוד, יכול להיות שבבוקר אני פותח… פותח עם קבוצת צ'י קונג עם חבר'ה מבוגרים. אחרי זה אני עובר לטפל בבן אדם סיעודי, ואז אחר כך אני מגיע ל… לשיעור של ילדים בני 5. כלומר, זה מאוד אה… זה גם נותן לי מה שנקרא מניפה מאוד מאווררת במהלך היום שלי, המעברים בין הסוגי עבודה האלו. אבל בהחלט, הדגל, אני חושב, זה שיטה שהולכת ונרקמת. עוד לא קראתי לה בשם, ולא באיזה שהיא הצהרה, אבל אני כן אינדיבידואל בתוך ה… איך שאני מלמד, במיוחד את הצ'י קונג.

אה… הוא לא דומה למה שלמדתי, הוא לא דומה לדברים אחרים. אממ… ואני מביא המון לתוך העבודה הזאתי, לתוך השיעורים. ובעצם זה פלטפורמה שהיא מורכבת באמת משלוש, מהאומנויות לחימה, הצ'י קונג ורצפת האגן, ובשילוב של כלים.

כלומר, אני מביא, הבאתי את הכלים מתוך אומנויות הלחימה לתוך הצ'י קונג. על אף שנהוג, יש בצ'י קונג כלים. אה… אבל אני די יצרתי ופיתחתי לי סדרות משלי, עם מקל ארוך ומקל קצר ו… ועם מערוך סיני. שזה… וכדור. שזה תחום שהוא פחות מתורגל בארץ, הכדור הסיני. ש… זה, זה גם, גם עלויות, זה קצת בעייתי, שאתה… כדור בסיסי עולה מתחיל ב-250 שקל, וזה, בנאדם שבא לאימון, הוא לא ישר יקנה כזה מוצר. אז זה קצת יותר למתקדמים, אבל התחום מעניין בפני עצמו. אבל בעיקר אני מתמקד ב… בתנועה ובמקלות, שזה חלק מה… חלק גדול למעשה מהעבודה שלי, בתוך השיטה הזאתי שאני בונה לאט לאט. אני בן 46 עכשיו, אני מניח שבגיל 50 אני אצא באיזה שהיא הכרזה, הכרזה רשמית.

דניאל: אז אנחנו עכשיו נתקרב לסוף הראיון. ושמעתי אותך מדבר גם על השלבים הראשונים, גם על אומנויות הלחימה, גם על השיקום, גם על הצ'י קונג. באמת דרך מאוד ארוכה, גם לפני זה שעוד פעם לפני שפתחנו את המיקרופון, ושיתפת אותי בתוכניות להמשיך וללמוד, וכבר אני יכול להגיד לך שזה מאוד מאוד מרגש אותי. לפגוש בן אדם שכל כך הרבה שנים בדבר, וכל פעם פותח דלת חדשה, ואוסף עוד חומרים ועוד כלים עם כזאת חדווה של… של ללמד.

אני מזמין אותך עכשיו ככה לכמה דקות האחרונות, לרגעים האחרונים, אם יש משהו שלא התמצק בצורת של שאלה, משהו שעוד לא נגענו בו, איזה דגש שלך. משהו שאולי שקשור בין תנועה והתשובה, או משהו שאתה רואה שהוא מאוד מאוד נפוץ היום או בזמן המלחמה או בכללי, בדורות שאתה מלמד, מה שהיית רוצה להתייחס אליו ולשתף את מי שמאזין.

ארז: אממ… כן. יש לי איזה שהיא סלוגן שאני קורא לו "בן אדם מערבי שווה בן אדם חולה". שזה קצת מזעזע אנשים, אבל אה… דבר שהבנתי לאורך השנים שה… ה… גם דיברנו על זה טיפה, נגעתי בזה. שהתרגול שמגיע מהמזרח ומהודו, קודם כל מותאם לאנשים שגדלו במזרח. אנשים שרגילים, למשל, לשבת נמוך, תנוחת הכובסת או כריעה או ישיבה על הברכיים, זה דבר אצלם שהוא כאילו טבעי ומסורתי חברתי. בן אדם מערבי אין לו את זה.

דניאל: כן, הכריעה הזאת קרעה לי את המיניסקוס…

ארז: כן, בדיוק.

דניאל: …עם השנים.

ארז: בדיוק. הבן אדם המערבי לא מורגל בעבודת קרקע ועבודה נמוכה. ואז יוצא שאתה מביא את היוגה, ואתה מביא את הקראטה והנינג'יצו והטאקוונדו, לא משנה מה, איזה שיטה, גם השאולין וכולי. אתה, אתה בא בדברים שמותאמים לבן אדם מזרחי. וזה לא מתאים דה פקטו למערביים. ויש המון חומר שאני חושב שהוא צריך אה… שינוי אממ… והתאמה, והרבה הכנה לפני שעושים אותו, ולא להתייחס אליו כי… כי זאתי הסדרה ביוגה, אז ככה עושים אותה, כי ככה עושים אותה. לא. אז פשוט לא. והרבה מורים מפחדים מזה. מפחדים לקחת את העצמאות, ובעצם העצמאות הזאת, זה לשמור עלינו, ועל התלמידים שלנו. ואתה רואה פציעות, ואתה רואה תלמידים שנפצעים, ואתה איפשהו אתה ישן, אבל אתה… בעצם זה אחריות מאוד גדולה, אני חושב, לעשות את ההתאמה הזאתי בין המזרח למערב. שזה אחד הדברים שהם לפני כמה שנים, פשוט העירו אותי לנקודה הזאתי ש… אוקיי. אז מה אם ככה וככה, ואם למדתי ככה 20-30 שנה, זה לא מתאים. זה מקום להגיע אליו, אז זה מקום טוב, אבל הוא דורש הרבה התאמות.

דוגמה מאוד נפוצה, יש בצ'י קונג עבודה עם סטטיות, עם ידיים פרושות לצדדים או ידיים בחיבוק כמו חיבוק עץ מקדימה. חמש דקות, עשר דקות, רבע שעה. אז לאדם עם פריצת צווארית או טרם פריצת צווארית, תעמיד אותו רבע שעה בתנוחת "חיבוק עץ", אתה תגרום לו לפריצה. זהו, זה עליך. אה… אתה בתור מורה, לא היית ער לו, אולי לא תיחקרת אותו, או לא חשבת, אבל זה זה מתקדם מאוד. לעמוד סטטי, אפילו חמש דקות, זה מתקדם. זה צריך רצפת אגן בשביל זה. לימדת אותו רצפת אגן? אתה יודע שצריך? אתה לא יודע שצריך? כלומר, יש הרבה הכנה בשביל להגיע להרבה מאוד מהחומרים, כמו למשל כפיפות ישרות קדימה, שמאוד מאוד נפוצות ביוגה. גם בצ'י קונג, הם מאוד אוהבים לעמוד מעמידה זקופה, לעשות קיפול מלא במותניים של גב ישר, קדימה ולמטה ולמעלה. זה מסוכן. זה מאוד מעמיס את הגב. אתה יכול ברגע לפוצץ לבן אדם חוליה.

אז זה… זה איזשהו נושא שאני אוהב, חושב שהוא חשוב מאוד לשימת לב למורים, ועיקר הקושי של ה… שמתעלמים ממנו, כי לא ככה ולא ככה למדנו. מפחדים לקחת את הצעד הזה קדימה, ולעשות שינויים, וטיפה לפתוח ולאוורר את החומר, ולהתאים אותו למתרגל המערבי, בעיקר.

דניאל: אני חוזר אחורה להמלצה הראשונה שלך, או שנתנו לך כבר בגיל 18, להתחיל ללמד, והמלצה שאתה גם נותן למורים צעירים. ויש פה משהו שיכול להישמע כמו איזה פער, שמצד אחד תתחילו ללמד כמה שיותר מהר. מצד שני אתם צריכים גוף ידע מאוד מאוד גדול, כדי להיות אחראים בצורה מלאה על התלמידים שלכם. איך אתה עוזר ל… חברים שלך לגשר על זה?

ארז: אממ… קשר. קשר. קודם כל אני יודע מה נתתי לתלמידים שלי. ומאחר והם קיבלו ממני את החדשנות הזאתי, אני יודע שזה עובר הלאה. אממ… אני מגיע לשיעורים של תלמידים שלי. אני אפילו מפתיע אותם. אני פתאום מופיע בשיעור, גורם לו קצת להסמיק, ויושב בצד עם מחברת ועט. אה… מגיע לסדנאות שלהם לפעמים, בשביל באמת לתת משוב, לתת בקרה. אה… ולתמוך. הרבה תמיכה. כלומר, זה קשר עם תלמידים, במיוחד שהם מלמדים, הוא קשר חי. וכן, אין מה לעשות, זה צריך לצאת, אבל צריך צריך להיות אחראי על מה שיצרת בתור מורה.

דניאל: כן, היה לי את הדיון הזה עם אחד המורים שלי, שהוא אמר לי, אתה יודע א', תלמד א'. מאוד אהבתי שדיברת ללמד א' ב… בהרבה הטיות. בכל העיצורים וכל האפשרויות. וכן, זה תמיד איזה שאלה, של האם אתה צריך לחכות ללמוד את ה-א' עד ת' בכל הצורות והכיוונים, ורק אז להתחיל ללמד את השפה. אבל אני גם לוקח משהו מהתובנות שלך, שאמרת בראיון, שגם אני מאוד מזדהה איתם, שאתה לא באמת יכול ללמוד א' עד ת' עד שאתה לא מתחיל ללמד. זה מעין איזה… איזה פרדוקס כזה, ש… צריך ש… להתחיל ללמד, ללמד יביא לך יותר ידע, שהיית צריך מלכתחילה כדי להתחיל ללמד, או משהו בסגנון. מאוד מאוד מזדהה עם הדברים. עוד משהו שעולה, שקופץ ככה לקראת הסוף?

ארז: אה… לא, אין איזה משהו ש… שרוצה לצאת.

דניאל: משהו אולי לחיבור בין האמונה והתשובה, לדרך שאתה מלמד? או…

ארז: אממ… לפני הרבה שנים, היה לי אה… מקום כזה של ספק, האם עבודת הגוף היא בעצם מגבירה את היצר המתאווה של הבן אדם. ואז זה בעצם יצר לי איזושהי, אני היום חושב שאני מבין שזה דמיון, אבל זה דמיון שהוא היה חשוב בשביל לדחוף אותי קדימה. כלומר, האם זה שאתה מתעסק כל כך עם הגוף, ואתה רוצה בעצם להגיע למקום רוחני, האם זה מוריד אותך? כלומר, זה גורם לך להיות יצור יותר גשמי ויותר מתאווה? ואף נטיתי להאמין לזה, מה שנקרא.

יאמר לזכותו של אחד המורים שלמדתי אצלהם קבלה, שיום אחד שנסענו רק הוא ואני ברכב, וראינו איזה חבר אחד מהשיעור עושה הליכה. בחור שהיה בעבר איירון מן, לפני שהוא חזר בתשובה. אבל איירון מן פר אקסלנס. זה חבר'ה שמתחילים את הבוקר שלהם ב… יוצאים לריצה של 25 קילומטר, ואז אופניים עוד כך וכך, ואז שחייה [צוחק] עוד. עושים כל יום כאילו זה, ו… הוא ראה אותו עושה הליכה, הוא אומר לי "אנשים כמוך וכמו דוד, אסור להם לעולם להפסיק להתאמן". אומר, "אם אתה תפסיק להתאמן, זה יתבטא אצלך במחלה נפשית". וזה סידר לי את הראש.

כלומר, יש אנשים שזה במהות שלהם לעבוד עם הגוף, לא כולם. יש כאלו שמספיק להם שתי שיעורי פילאטיס בשבוע, וזה סוגר להם את הפינה. ויש כאלה שאה… הנפש שלהם רעבה לקשר עם הגוף. יש לה התפתחות משם, ויש לה הארות רוחניות דרך הגוף. וזה דבר שאני מניח שאפשר להרחיב עליו פרק שלם, על הקשר בעצם בין ה… נפש וההארה הרוחנית, שמתלבשת דרך עבודת הגוף. שזה דבר שבאמת התפתח אצלי מאוד לעומק, לאורך השנים. זה פחות מתבטא בהדרכה שלי. היו כמה סדנאות שנגעתי בנושא. אה… יותר מכמה סדנאות, היה גם קורס שהעברתי שכלל, קורס איזון גוף-נפש לגברים, שהעברתי, אז שמה היה לכתחילה הרבה חומר קבלי, ומדיטציות ועבודות נשימה.

אממ… כן, אני חושב שזה פרק שלם, ועולם שלם בפני עצמו, במיוחד ליהדות עצמה וליהודים היושבים בישראל כיום. זה פרק בתוך היהדות שהיה קיים מאז ומתמיד, והוחבא במשך המון המון שנים. מעצם הסיבה הפשוטה שהיינו בגלות. ו… לפני 250 שנה, בפולין או בתימן או בעיראק, ליהודים לא היה זמן לשבת ולהתעסק במדיטציה. הם היו ב… עבודה קיומית יומיומית, ואפילו איום קיומי ברמה יומיומית, כן? מיוחד באירופה זה היה יותר ניכר, שב… בשעות הערב אין לך הרבה מה לעשות, חוץ מלהתחבא בבית, ולקוות שהם יוצאים שיכורים מהבית מרזח, שהם לא יעברו דרך הבית שלך או דרך העסק שלך, ויעשו איזה שהוא מיני פוגרום כזה לשעת ערב מאוחרת, אז אתה כשאתה במצב גלותי ומדוכא, אתה לא יכול להתפתח רוחנית, ובטח לא לעבוד עם הגוף יותר מדי.

וחלק מהמתנה של הדור הזה בעצם, שאנחנו עם כל המצב שאנחנו במלחמה כרגע, ועל הקיום שלנו, עדיין יש פה הרבה מקום שאנשים יכולים להתרווח רגע ו… להכיל את עצמם, ולהכיל את המציאות ו… להיכנס למקומות שלא נכנסו אליהם קודם, במיוחד מבחינת היהדות.

אני גם חושב שזה חלק מהמיזוג של כל מה שהגיע לארץ מתחילת שנות ה-70 מהמזרח, ובעיקר ישראלים, זה הרבה מהשיטות, הראשונים שחדרו פנימה במזרח, זה הישראלים. הרבה מאוד מהשיטות שהיום מגיעות לכל העולם, הישראלים היו הראשונים שדחפו את האף שלהם, ולא סתם. [צוחק] ככה אני רואה את זה.

דניאל: יש לנו יתרון, יש לנו אף ארוך יותר.

ארז: כן, אף ארוך ותעוזה להיכנס ו… למצוא את המורים ולא להתבייש, ו… וגם להיות תלמידים.

דניאל: ידידי היקר, אני רוצה להודות לך, על ה… היענות להסכים, לפתוח ככה גם את הלב, גם לחלוק מהניסיון שלך. לי זה היה מאוד יקר, אני מאחל שגם למאזינים שלנו. תודה רבה.

ארז: תודה רבה לך. אמנם אני אוהב לדבר, אבל זה… [צוחק] זה תמיד זכות.

דניאל: עד הפעם הבאה.

ארז: תודה.

[מוזיקת רקע]

דניאל: עד כאן להפעם. תודה לארז מאיר דישבק על השיחה המרתקת ועל פתחון הלב והרצון הטוב לחלוק מניסיונו הרב. תודה לכם, המאזינים והמאזינות ששמעתם עוד פרק. אני מאוד מאוד מאחל שההאזנה גם לפרק זה היטיבה עמכם. מוזמנים לחלוק, לשתף וללחוץ על כפתור המעקב בפלטפורמה בה אתם מאזינים, ונשתמע בפרק הבא. ועד אז, תמשיכו, תמשיכו לזוז ולרקוד.

[מוזיקת רקע מתגברת ומסתיימת]