את העונה החדשה של הפודקאסט אנחנו פותחים עם יהודית קגן ("חרשתא") ששוחחה איתנו על הרצאות. איך בונים הרצאה טובה? האם ריבוי הרצאות עוזר לבניית קהל? למה אסור להיות סינדרלה ואיך יוצרים פאנל?
יחד שאלנו שאלות, התגברנו על תסמונת ה"מתחזה" ושוחחנו על השלבים מהרעיון ועד ההרצאה ההטובה
תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/04/2024.
[מוזיקת פתיחה]
ינון: שלום לכולם, וברוכים הבאים לפרק חדש של "ספרים עם כנפיים".
נעמה: עונה חדשה! אווו! [בהתלהבות]
ינון: אווו! [בהתלהבות] אז, בעונה הקודמת אנחנו בחנו ממספר זוויות, איך אפשר לשווק ולגרום לספר לעוף בדרכים שונות. אבל הזמן עבר, ויש עוד לא מעט דברים שניתן להוסיף.
נעמה: אני אגיד שמה שדיברנו עליו בעונה הקודמת עדיין רלוונטי. ואם לא שמעתם אותה, אתם מוזמנים לעשות בינג', כי הדברים נשארו עדכניים.
ינון: כן, עכשיו עשינו… תעשו pause, תתחילו מהתחלה. מה אכפת לכם?
נעמה: [צוחקת] 2,000 עוקבים ביקשו וביקשו שנמשיך לעונה שנייה, והנה אנחנו פה.
ינון: נכון. אז בעונה הזו אנחנו נמשיך לחקור ולהבין איך אפשר לייצר קהילה לספר. איך ניתן להגדיל את היכולת שלכם להגיע לקהל רחב. באמת, נפגוש לא מעט דמויות מעוררות השראה בנושא. אפילו בפרק הזה, אגב. ואפילו נתרחב לחו"ל, ונגלה… ונדבר קצת על איך משווקים ספר בחו"ל.
נעמה: כן, היה לנו בתקופה הזאתי נסיונות כאלה עם הספר, של שיווק לחו"ל, כי "מלאכיות עליון - מעיין הנשמות", הפך להיות The Arch…
ינון: "The Archangel Sisters".
נעמה: ו… וגם, השקתי אותו גם באנגלית, וככה הייתי בפרנקפורט, וביריד, וככה התעסקנו בזכויות, ובמכירה באמזון, ובמכירה באנגלית בארץ. זה, זה משהו מרגש שקרה, ומעיין ה… "שער הצללים" יצא בעונה הקודמת?
ינון: במהלך העונה הקודמת, הוא ממש… ממש הגיע הרגע שהוא יצא, כן.
נעמה: ואנחנו מתחילים את העונה החדשה.
ינון: נכון, ואנחנו גם נמשיך ונתעסק ונעמיק גם על הרשתות, גם על המכירה הפיזית בדוכנים, שיש לנו לא מעט מסקנות שצברנו בשנה האחרונה בנושא. אבל הגיע הזמן לפגוש מישהי שבעינינו היא סמל והשראה. ומישהי שיצרה קהילה, שמהרגע שהיא פרסמה את הספר שלה, היה טירוף, התפוצצות. אז מי שעוד לא שמע על יהודית קגן ו"חרשתא", אז הגיע הזמן לשמוע. יהודית במשך שנים גם הייתה מרצה, ועדיין מרצה, הרצאות מרתקות על… על שדים ביהדות ועל פנטזיה יהודית בכלל.
נעמה: אפילו נפגשנו כשהיא עשתה הרצאה בהשקה של "מלאכיות עליון", כי הנושא שלנו הוא היה ככה, של שדים ביהדות, משיק אחד לשני. וגם, אנחנו נדבר גם על פאנלים היום.
ינון: נכון. על פאנלים ואיך אפשר בתוכם למצוא מצד אחד את הקול שלך, ומצד שני את המקום לספר. והאם צריך לחכות, כמו סינדרלה, לנסיך על הסוס הלבן, שיזמין אותך לפאנל, או להיות בעצמך נסיך על הסוס הלבן.
נעמה: אז בוא נזמין את יהודית.
ינון: אז, שלום יהודית.
יהודית: אהלן, מה העניינים?
נעמה: מגיע לך מלא מזל טוב. כולנו חיכינו וחיכינו, שמענו ושמענו, וסוף סוף הספר שלך יצא. אז מזל טוב.
יהודית: [צוחקת] וואו, כן, תודה רבה רבה. איזה כיף, איזה כיף להיות פה, איזה כיף לדבר איתכם.
ינון: [צוחק] את ציפית לכל ההייפ המטורף מסביב של… מה שאת חווה כרגע? לפחות באיזושהי רמה?
יהודית: העניין הוא שאני תמיד מרגישה כזה קצת נבוכה להודות שלא, כי אני נשמעת מצטנעת, אבל… אבל באמת שלא.
ינון: כאילו humble brag כזה?
נעמה: [צוחקת]
יהודית: זהו, אני אומרת, זה כאילו… זה נשמע כאילו אני משקרת, אבל באמת באמת יש לי נטייה להערכות חסר. [צוחקת] ו… אז כן, אז כשיצאנו לדרך אמרתי, "בואנה, אם יהיה כזה 200 רכישות של הספר במכירה המוקדמת, איזה יפה זה יהיה, איזה נחמד זה יהיה". ואז גילינו שהיו 200 רכישות בשעה הראשונה ו…
ינון: וואו!
יהודית: בשב… טוב, בשבוע… ככה לקראת סוף השבוע הראשון היינו כזה, "רגע, יכול להיות שאנחנו צריכים למהר ולהכפיל את ההדפסה הראשונה". והתלבטנו והתלבטנו קצת יותר מדי, ואפילו שילמנו… אנחנו אומרים, שילמתי קנס צניעות, ואם הייתי מ… ואם הייתי מעזה להודות בפני עצמי שזה הולך לכיוון מטורף מוקדם יותר, אולי לא הייתי, הייתי משלמת איזה תעריף הדפסה נמוך יותר. אז… אז כן, זה קנס על צניעות יתר. [צוחקת]
נעמה: כיף גם לראות בדיעבד, אחרי שאנשים קונים, שהם גם מפרסמים…
יהודית: כן.
נעמה: וכותבים, מעלים סקירות, ומעלים תמונות, ומתלהבים, אפילו עד רמת העטיפה, כשמגיע אליהם הספר.
יהודית: כן. זה… זו חוויה, באמת, זו חוויה מטורפת. זה, אני מרגישה שזה אחד הדברים… מישהו ניסח את זה בצורה שמאוד ככה מצאה חן בעיניי, הוא אמר, "זה כמו book club אחד גדול, שכל האינטרנט משתתף בו."
ינון: [צוחק]
נעמה: מדהים.
יהודית: אז זה ממש תחושה של כאילו "יאיי, איזה כיף במסיבה, וכולם באו למסיבה שלי". [צוחקת]
ינון: שאלה, שאלה… אנחנו עוד נדבר על התהליך ועל… ועל לפני, אבל… וגם מה שדיברנו… סתם מעניין אותי, את מסתכלת היום על… על הדמויות שלך, על אופיר ובכלל, את מסתכלת עליהן אחרת בעקבות ההצלחה של הספר, או בעקבות מה שקוראים אומרים עליהם?
יהודית: או-וואה, אני חושבת שזה באמת… יש לי קצת איזשהו דיסוננס עדיין, אני כאילו במידה מסוימת לא קלטתי שזה שם בחוץ, עד הסוף. וכאילו מדי פעם אני רואה, נגיד, אנשים באינטרנט מדברים על הדמויות בלי קשר אליי, בלי לתייג אותי, בלי זה, ועדיין יש לי מן תחושה עמומה הזאתי של, "רגע, איך הם הצליחו להשיג את הקובץ מהמחשב שלי?" [צוחקים]
נעמה: אחת מהסיבות שגם התכנסנו לדבר בפרק… בפרק הזה של הפודקאסט, על הנושא של… אנחנו מדברים הרבה, דיברנו הרבה בעונה הקודמת על הנושא של קהילות, ועל החשיבות של קהילה, כשבעצם ספר יוצא לאור. שהוא לא יוצא לריק, אלא הוא יוצא לקהילה של אנשים שמחכים לזה. ואני יודעת להגיד שפעלת בהרבה דרכים כדי להכין את הפתח ליציאת הספר שלך, אבל אנחנו נתמקד היום, כמו שאמרנו קודם, בנושא של… של הרצאות ושל פאנלים, ושל בעצם לתת לקוראים ערך מוסף שיש לנו ומייחד אותנו כסופרים של… של התחום שבחרנו לכתוב עליו.
ינון: נתחיל, נתחיל אולי מההתחלה. כשניגשת להרצאה הראשונה שלך, כשהתחלת בכלל… דבר ראשון, מה הוביל אותך לרצות להרצות להרבה אנשים על הידע שצברת או על מה שאת חושבת, מה הוביל בכלל לכיוון הזה?
יהודית: אה… ש… בזמנו דיברנו עם רז קלמנוביץ', שכתב את "טרמלם הגמד". הוא אמר איזשהו ניסוח מאוד יפה בעיניי לנושא של קהילה…
ינון: [מהמהם]
יהודית: שממש הוא מרגש אותי, ואני עדיין חושבת עליו, שקהילה היא אנשים שאתה רוצה להעניק להם משהו. זה לא משהו שאתה… קהילה לא נבנית מסביב מישהו שרוצה לקחת משהו מאנשים, או למכור להם מוצר שהם לא מעניינ… מעוניינים בו, אלא זה באמת רצון של להעניק לזולת. ואני חושבת שזה גם קצת המניע או הסיפור מסביב הרצון להרצות. שהסיפור שלי מסביב להרצאה מתחיל די, די… אני חושבת, די מזמן אפילו. לי ולענבל יפה הייתה קבוצת פייסבוק גדולה מאוד שנקראה "לכל השדים והרוחות".
כשגם שם, אפרופו הנטייה שלי להערכות חסר, ולענבל גם, שמשו… ששותפה לחטא הזה. פתחנו קבוצת פייסבוק לדיונים על, בעצם נקרא לזה, שדים ורוחות מהמסורת היהודית, מאיזה זווית אקדמית יותר. וגם היינו בטוחים שנהיה 15 חבר'ה ונדבר ויהיה איזה צחוקים וכזה. ומסתבר שזו הייתה קבוצה של 1,500 איש בשיאה. וראינו שהרבה מאוד מהדברים שאנשים רוצים שנעשה בקבוצה הזאתי זו הנגשה של ידע. כי התחום של פנטזיה יהודית, שבו אני חיה, פועלת, הוא מקום שיש בו המון דברים מעניינים, אבל לאנשים קשה להגיע אליו.
אני חושבת שהוא יושב על ככה, באמת, על המחסום הטבעי של הידע או הניסיון של ארון הספרים היהודי. ובאמת היו המון המון בקשות, בקשות להנגשה. אז ברגע שהבנו שיש את הצורך הזה, את הרצון הזה, יצרנו את ההרצאה הראשונה שלנו על שדים והיכן למצוא אותם. באמת מתוך משהו שצמח מלמטה, מתוך הבנה שיש את החוסר הזה ואת הרצון הזה. וההרצאה הראשונה הזאתי הייתה sold-out. ואני חושבת שכשהגשנו אותה פעם ראשונה ל"עולמות", אני די בטוחה שכזה לא כל כך ידעו איך לאכול את האירוע, אז שמו אותנו באיזה כיתה צדדית כזאתי…
נעמה: אני רק אגיד למי שלא…
יהודית: וגם…
נעמה: לא מכיר, "עולמות" זה פסטיבל של פנטזיה, של האגודה למדע בדיוני ופנטזיה, שמתרחש בפסח. והוא כולל בעצם הרצאות, סדנאות, דוכנים, והוא מתקיים ממש בפסח, עוד 3 שבועות, ויש לך שמה הרצאות גם השנה, נכון?
יהודית: כן, בטח.
נעמה: אני אהיה שמה עם הדוכן של הספרים, ספרים שלי ושל ינון. אבל, זה למי שלא מכיר, כי לא כולם יודעים מה זה "עולמות". [צוחקת]
יהודית: זהו, אני חיה בבועה שלי, שבה "עולמות" זה האירוע הכי גדול… ו"אייקון" הם האירועים הכי גדולים של השנה. [צוחקת]
נעמה: כן.
ינון: כן.
נעמה: מעולה, אז תמשיכי, אנחנו איתך.
יהודית: אז וגם, שמו אותנו באיזה כיתה קטנה כזאתי, והיא הייתה sold-out תוך כלום זמן, ואז העבירו אותנו לכיתה קצת יותר גדולה, וגם היא הייתה sold-out, ובסופו של דבר מצאנו את עצמנו באשכול 2, שאני חושבת שהוא כזה יושב על בערך 60 או 70 מושבים, שזה האחד לפני שעולים ל-200 כיסאות, והוא היה מפוצץ. וזה היה חוויה מטורפת! באמת, זה היה, זה היה להבין משהו מאוד מאוד עצום על… על זה שיש צורך, ועל זה שיש צמא, ועל זה שיש רצון, ושיש לי ולענבל את היכולת ואת הדרך להעניק משהו לקהילה בחזרה בעצם.
ינון: הרגשת שנגיד, כשאת מדברת עם חילונים או עם דתיים, התכנים האלה מתקבלים אחרת?
יהודית: אני חושבת שאצל דתיים זה כן יושב עם… על איזושהי היכרות. נגיד, יש קומיקס מאוד מפורסם של שי צ'רקה, שבה בין היתר יש… מופיעים קצת שדים, יש בה את הדמות האייקונית ביותר לדעתי של "קֶטֶב מְרִירִי", ואפילו אם זה לא היה הקטע שלך בתור דתי, קראת את הקומיקסים האלה, אז כזה יש לך איזושהי תמונה בראש. אה… אני מתרשמת שלפחות מהמפגש שאני חוויתי, אצל חילונים יש יותר את התחושה של "יואו, זה מגניב, בא לי להכיר, אבל… אבל איך אני ניגש לזה עכשיו בכלל? מה, אני, אין לי כאילו טיפה זה…" אבל לפעמים זה יוצר גם קצת שיחות, באמת, קצת מכמירות לב של כזה "וואי, זה ממש מגניב, אני רוצה ללמוד יותר, איך אני לומד קבלה?" וזה אה, וואו, רגע, רגע. [צוחקת] יש… יש קצת לפני. יש מבואות וזה…
ינון: [צוחק]
יהודית: אבל אני חושבת שבסופו של דבר זה בא על אותו מקום פנימי שהוא יפה בעיניי של, של באמת רצון להבין יותר, וזה פשוט… זה קשוח, כן? אין לי איזה מילים מנחמות. זה קשוח. [צוחקת]
נעמה: אפשר להגיד שאת עושה הרבה הרצאות ופאנלים, נכון?
יהודית: כן.
נעמה: אפשר ככה להגיד את זה בכיף. את מרגישה שזה תורם לבנייה של הקהילה שלך? שזה… שהאנשים שבעצם התעניינו במה שאת מדברת עליו לאורך השנים, הם אותם האנשים שבסוף קנו את הספר?
יהודית: כן. אני חושבת שזה אפילו קורלציה כמעט ישירה, בקטע ש… פתאום אנשים מקבלים את התחושה שהם לא קונים חתול בשק, אלא הם יודעים בערך מי הבן אדם שעומד מולם, ובערך, נקרא לזה, לאיזה טון לצפות. אה…
נעמה: ואיך… איך ש… איך בתור סופרת את משמרת את הקשר עם הקוראים שבאו להרצאות ולפאנלים, ובעצם מספרת להם על הספר שלך שעומד לצאת, מזמינה אותם לקנות אותו?
יהודית: אז בקטע הזה אני די גרועה. אני יכולה לומר שיש לי רשימה תפוצה, שככה בשנה האחרונה הקפדתי להזמין אנשים להצטרף אליה, אבל אני גרועה בלשלוח מייל לרשימות תפוצה. אז אני חושבת שבעיקר דרך הפייסבוק ודרך הטוויטר, זה בעיקר…
נעמה: את מרשה לעצמך לדבר…
יהודית: היה הדרך שלי להודיע לאנשים.
נעמה: את מרשה לעצמך לדבר על הספר שלך בהרצאות? את… לתת לו גם מקום?
יהודית: לא. אני חושבת שזה עשוי ליצור אלמנט של שיווקיות לגרון מדי של אנשים. אני כן, ככה ב-2 דקות האחרונות עושה איזה… עושה איזה כותרת של, "עכשיו יהיה שיווק עצמי חסר בושה".
נעמה: [צוחקת]
יהודית: אני מרגישה שזה גם איזשהו עניין של להרשות לעצמי, לעצמי בעיקר…
ינון: כן.
יהודית: לעבור ל-state of mind הזה, ואז גם אני משתדלת להיות מאוד תמציתית, מאוד ממוקדת. לכל היותר מסר אחד. לא להתחיל עכשיו לחפור לאנשים, וגם תצביעו לי, וגם תקנו את זה, וגם תקראו… לא. אם יש לי shot אחד… מבחינתי זה one shot, כאילו… כי אחרת זה כבר עולה לאנשים על העצבים, ובצדק לדעתי. ואני חושבת מאוד על עצמי, אם הייתי יושבת בהרצאה, שגם שילמתי כדי לשמוע אותה, והמרצה היה מתחיל לחפור לי בשכל על כל הפרויקטים שהוא עשה מאז היסודי, גם הייתי חוטפת עצבים.
ינון: זה משנה, את חושבת, כשאת מרצה, זה משנה אם זו הרצאה בתשלום, או הרצאה שהיא לכנס כזה או אחר, לא… זה משנה באיך שאת עושה אותה?
יהודית: את ההרצאה, לא. את ה… מה המינונים השיווקים, אני כן מרשה לעצמי טיפה יותר, אם באתי בהתנדבות. כי אז זה, זה לכאורה, נקרא לזה איזשהו ערך מוסף, שאני יכולה… מרשה…
ינון: זה כאילו הבַּרְטֶר?
יהודית: כן, זה כאילו הברטר. אבל אם זה בתשלום, אז חד משמעית לסנן ולהקטין כמה שיותר. אבל אני כן חושבת שצריך פה להראות פה איזשהו… נקרא לזה, איזשהו היגיון בסיסי, כן? אם עשיתי הרצאה על שדים, אז אני יכולה לספר, "אה, ויש לי עוד הרצאות שנוגעות לנושאים האלה והאלה…" זה מאוד סביר והגיוני. אם אני מתחילה לעשות חפירות, לא מתאים, כן?
נעמה: איזה טיפים יש לך לסופר שמתחיל את דרכו בעולם ההרצאות, כדי להיפטר מתסמין המתחזה, שמפחד לעלות על הבמה ולדבר על…
ינון: מי אני? מי אני שאני בכלל אדבר לאחרים?
יהודית: אני חושבת שצריך לעשות…
ינון: מה שגם את חווית בהתחלה?
יהודית: [צוחקת] כן, אמרנו שיש לי נטייה ל… להערכת חסר. אני חושבת שמה שצריך באמת לחשוב, זה באמת מהנקודה של, "מה אני מעניק לשומעים שלי", וגם "מה הספר שלי, או התחקיר שעשיתי, יכול להעניק למי שבא לשמוע." ובקטע הזה אני מאמינה מאוד אדוקה וקיצונית בנושא של תחקיר של הספרים. אני חושבת שהשקעתי טונות של זמן בתחקיר בספר שלי, גם ב… גם בעיונים בספרים, גם עם פגישות עם חוקרים ואקדמאים בתחום של מגיה, שבעיניי זה משדרג פלאים גם את הספר עצמו וגם את ההבנה שלי. ובהתאם אני גם יכולה להעניק הלאה מידע על העולמות של הספר.
עכשיו בסדר, אצלי זה כאילו הכל מסודר בכותרות ככה רשמיות, אבל גם אנשים שכותבים רומן היסטורי צריכים לעשות איזשהו תחקיר, והתחקיר הזה הוא נושא נורא מעניין, בדרך כלל. הוא בדרך כלל יכול להיות… להחזיק או להעניק מידע ותוכן למי ש… למי שבתחום הזה. ואני חושבת שברגע ש…
ינון: הרבה פעמים התחקיר, ההיכרות הראשונית, הרבה מהתחקיר… עושים רומן היסטורי, זה דווקא איזושהי היכרות עם מאורע היסטורי היא שמציתה את הרעיון לסיפור, ואז…
יהודית: בדיוק, ממש. אני חושבת שגם שברגע שיודעים על מה אנחנו מדברים ולמה זה מגניב אותנו, אז אנחנו מסוגלים לשתף אנשים אחרים גם בתחושת ההתלהבות שלנו, ובתחושת הזה… ואז ממילא השאלות, "האם אני מתבייש לדבר או לא" או זה… אבל באנו למסיבה, And it’s your party and I can dance… and it’s my party and I can dance if I want to.
ינון: [צוחק] יש, יש דברים שנגיד, את מרגישה שאת השתנית, השתנית עם השנים כ… כמרצה, שאת היום עושה אחרת מאיך שפעלת בעבר?
יהודית: אני חושבת שב… עם הניסיון אני כן טיפה פחות פדנטית לגבי לעשות חזרות לפני. אבל אנשים נוטים לזלזל בלעשות חזרות על הרצאות לפני וזה big mistake, huge, וחייבים לתרגל לפני, וחייבים להתאמן לפני. וכן, אפילו לדבר למראה, זה מאוד מאוד משמעותי לדעתי. כי בסופו של דבר יש פה איזשהו הסכם של כבוד כלפי מי שבא לראות אותך, ו-You need to be your best.
נעמה: לפעמים הרצאות… אני לדוגמה, כשאני מרצה, אני בכלל מדברת על… לא על נושא היסטורי או תחקירי, אני מדברת על השלבים שאני עברתי כנערה וילדה דיסלקטית, ואיך הפכתי להיות סופרת של ספרים של, עכשיו לשמחתי עוד רגע טרילוגיה, ומחזאית וכל הדברים, למרות האתגר. לפעמים הרצאות יכולות לשבת גם על תהליך שעברתם, מאוד מעצים, שאתם רוצים לשתף אותו. ראיתי כל מיני סוגים של הרצאות. היה לנו פעם, אני וינון פעם דיברנו על הקשר בין הטיקטוק לספרים, ולמה דווקא מאז שהטיקטוק יצא יש יותר אנשים שקוראים ספרים.
יש כל מיני דרכים שאתה יכול לדבר עם הקהל, וזה יכול להיות גם משהו שמחובר לדוגמה רגשית אליך מאוד, כמו תהליכים שעברת, העצמה מסוימת, זה גם נושאים שאנשים צמאים אליהם, אני חושבת…
יהודית: כן, כן.
ינון: יש תכנים בעינייך שפחות מתאימים להרצאה, שהם תכנים שנגיד, היית כותבת אותם בספר, אבל להרצאה זה…
נעמה: פחות מתאים.
ינון: פחות מתאים?
יהודית: תראה, אני… אני כמובן מסכימה עם הדברים שאמרת. מנגד, ספציפית אותי פחות מעניין לדבר על הדברים האלה בתהליך שלי. ש… בסופו של דבר, בן אדם צריך לדבר על דברים שמלהיבים אותו.
ינון: ברור.
יהודית: וזה פשוט תחומים שפחות, פחות הקטע שלי. אז, אני חו… אני כן חושבת שצריך לזכור, ואני אגיד את זה קצת בסגנון הסובייטי הבוטה של אמא שלי, שיש גבול עד כמה אפשר למרוח את עולמי הפנימי המופלא כסופרת. וזה במובן הזה ש… בסוף צריך הקהל לצאת עם איזשהו ערך מוסף. וכל עוד זה, כמובן, סיפור של העצמה והתגברות על קושי, זה כמובן אוניברסלי, וזה תמיד נוגע לאנשים וזה מדהים, אבל גם קצת כסופרים יש לנו נטייה לפעמים לחשוב ש… שהחוויה שלנו של כתיבה היא משמעותית ומרתקת, כי ככה אנחנו חווים אותה, אבל לפעמים אנשים שלא כותבים… כאילו צריך לזכור שזה לא הקטע שלהם, ושזה בסדר. וככה, אני אקרא לזה, להיות באיזה טוב טעם כלפי כמה אנחנו משליכים את החוויה שלנו על הזולת.
נעמה: כן, ופה מגיע מאוד נושא הערך המוסף, ועם מה האנשים יוצאים, ומה אתה רוצה לתת להם.
יהודית: בדיוק, בדיוק.
נעמה: שזה משהו שאסור לאבד כשאתה בונה הרצאה.
יהודית: חד משמעית. חד משמעית.
ינון: אני אגיד מתוך עולם אחר שאני מקורב אליו, את העולם של להופיע ולשיר, שהרבה פעמים מדברים על הפער, שצריך לשים לב, יכול להיות זמר שהוא הכי בתוך המצב והכי בתוך הזה, אבל הוא לא שם לב שהקהל לא איתו, ו… ו… ולמרות שהציפייה, כביכול, זה להיות הכי מחובר והכי בתוכו, גם מאוד מאוד חשוב כל הזמן שיהיה את העין הזאת החוצה…
יהודית: כן.
ינון: להבין אם מה שקורה עובר עם הקהל.
יהודית: חד משמעית.
ינון: זה גם, את גם מתאימה את עצמך, נגיד, בתוך הרצאה? את נגיד קוראת את העיניים, מבינה ש"אווו, זה מעניין, אני אשאר פה יותר", "אווו, זה קצת פחות, אני…"
יהודית: כן, כן, מאוד. אני חושבת שגם הייתה לי… אני חושבת שגם ספציפית בנושאים שאני מתעסקת איתם יש גם איזשהו מנעד, נקרא לזה דוסי מול הומוריסטי, של… אני יכולה לעשות סטנד-אפ על מדרשים, אבל אני אצטרך להבין האם זה משהו שמדבר לקהל שלי או שזה, שזה פחות מתאים, כי כרגע הקהל יותר דוסי וצריך יותר לכבד, או שהוא יותר פתוח ל… למבט הטיפה יותר הומוריסטי. ויש בזה המון רגישות, ש… דווקא ספציפית בנושאים שאני מתעסקת איתם.
נעמה: זה בסדר שאני אתן עכשיו מקום קצת לשאלות מהקהל?
ינון: בטח.
נעמה: שואלים אותי, "איך סופר שהוציא עכשיו ספר ביכורים יכול ליצור לעצמו את הקשרים הנחוצים להתארח בפאנל?"
יהודית: אז אני אגיד על זה משהו טיפה זה… אני… אני לא מאמינה בלהיות סינדרלה. אני לא חושבת שאנשים צריכים לבוא ולחזר אחריי, אלא כשלי היה, כשאני רציתי לדבר על איזשהו נושא, יצרתי את הפאנל שרציתי לדבר בו. כולל לפנות לאנשים שאני מעריכה ואולי נראים לי קצת מורמים מעם, ולהזמין אותם, "בואו לדבר איתי על הנושא הזה והזה." ולהגיד…
נעמה: אני ממש ממש מסכימה איתך.
יהודית: אני חושבת ש… כשהגישה היא פרואקטיבית, אז אפילו אם זה לא פאנל החלומות שלך, זה יהיה פאנל מגניב, וזה יהיה מעולה. ולפעמים אנשים רק מחכים שמישהו יזמין אותם לפאנל. אז יאללה, אז בוא תזמין אותם אתה.
נעמה: אני חושבת שזה טיפ מעולה. דיברנו על זה גם בעונה הקודמת, על זה שאנחנו יוצרים לעצמנו את המציאות. שאי אפשר לחכות…
יהודית: חד משמעית.
נעמה: שמישהו יקבל אותנו, יעשה לנו, יקרא לנו.
יהודית: חד משמעית.
נעמה: כסופרים, במיוחד בארץ, חלקנו עצמאיים, חלקנו לא עצמאיים, אם אתה לא תיצור לעצמך את המציאות, היא לא… לא תקרה.
יהודית: לא. חד משמעית.
נעמה: שואלים, "מה גרם לך לכתוב את ההרצאה שכתבת?" שזה נראה לי, דיברת קצת על זה שעשית מחקר, וזה בעצם היה נושא שעניין אותך, ו"איך ידעת שיהיה לזה קהל, ובכלל, מאיפה מביאים קהל להרצאות?"
יהודית: טוב, אז אני חושבת שהאזור העיקרי שאני מרצה בו, זה באמת ההרצאות של "אייקון" ו"עולמות". ואני חושבת שברגע שמגישים משהו שהוא מעניין את הקהל הזה והוא מספיק, אני אקרא לזה, אקטואלי ומעניין, ויש לך משהו חכם לומר עליו, אז ממילא אנשים שעוברים על התוכניה ומסתכלים וזה, אז זה יתפוס אותם. עכשיו, כן צריך לשים לב, כמובן, לאלמנטים השיווקיים של לתת כותרת מושכת, לתת תקציר שמבטא את ההרצאה כמו שצריך. ברגע שזה קיים, אז… אז ממילא הקהל שמתעניין יבוא. עכשיו, ספציפית זה גם…
נעמה: יש לך טיפים, איך יודעים איזה כותרת היא מושכת וטובה?
יהודית: אז תואר ראשון ב…
נעמה: [צוחקת]
יהודית: לא. אני כן אגיד שאני חושבת שצריך משהו משחקי, משהו כיפי. לא יבשושי, לא אקדמי מדי. מצד שני, כאילו משהו שמבהיר שהבן אדם יודע מה הוא עושה והוא יודע על מה הוא מדבר. ואני חושבת ש…
נעמה: אפשר גם להסתכל על נושאים שאנשים השתמשו בהם בשנים קודמות, בכנסים קודמים.
יהודית: או להסתכל גם על ניסוחים קודמים. ללכת לתוכניות של שנים קודמות ולראות מה היה sold-out, מה יש בזה.
ינון: אגב, אני, אני קצת אקפוץ על מה שאמרת לפני רגע. זה מתחבר לי, אגב, ל… הרבה פעמים אני רואה, אם אנחנו מדברים על טעויות קלאסיות שעושים בתור התחלה, זה לנסות לתת קצת יותר מדי. יש המון המון אנ… יש אין סוף אנקדוטות, ואני בטוח שבתוך כל תהליך של עבודה על הרצאה, יש "את האנקדוטה הנפלאה הזאתי, אני הפעם לא אתן". ו"את הרגע ואת הדבר הזה, אני לא יכולה, כי זה לא…" כי צריך גם לדעת איך שדברים יהיו מכווצים נכון, ואיך, בסוף אם אתה שוטח את כל הידע ו… או אם אתה מנסה להגיע לזה, יוצרים עומס. וזה בדרך כלל הנטייה הראשונה כשלחוצים זה להישען על מה ש"אוקיי, אבל אני יודע הרבה, אז אני אספר לכם את כל הדברים שאני יודע", למשל. וזו יכולה להיות…
יהודית: אני, אני חושבת שאחת הדרכים להתמודד עם הקושי הזה, זה קצת להסתכל על זה כמו עבודות באקדמיה של תואר ראשון, ששמה יש תהליך מאוד מאוד מובנה של "הגדר שאלת מחקר, ואז תענה על השאלה". עכשיו, זה נשמע פשוט וטיפשי, אבל בדרך כלל כשמשהו טיפשי, זה בגלל שהוא נכון.
ינון: [צוחק]
יהודית: כאילו בקטע הזה ש… ברגע שמגדירים את הנושא של ההרצאה מאוד מאוד נכון, עם שאלת מחקר אחת, "איפה אפשר למצוא שדים?", "מה מערכת היחסים של השדים והחוק?", "איך נראים שדים?", ברגע שהשאלה מאוד מאוד מוגדרת, אז גם ההרצאה בדרך כלל פחות תלך לאיבוד, ויהיה יותר קל לעבוד עליה. ואם הולכים לאיבוד, אז לצמצם את השאלה עוד יותר.
נעמה: יש פה שאלה מאוד מאוד חמודה. שאלו… אם יש חוויה מיוחדת שקרתה, שקרה לך עם קורא שניגש אליך בסוף פאנל או הרצאה?
יהודית: או-וואה. אה… כן. אז ש… אני הייתי עם ענבל גם באיזושהי הרצאה, ובסוף ניגש, ניגשה אלי מישהי, ונתנה לי במתנה ספר מחגי דגן, שכתב מדריך לשדים יהודים, והוא כתב גם את "שדים ברחוב אגריפס", והוא שלח… כאילו הוא שמע על… על העיסוק בנושאים האלה דרך הפייסבוק, והוא שלח לנו ספר שלו, שיצא ממש ממש באותו זמן. וזה היה, זה היה ממש ממש מרגש ונוגע ללב.
נעמה: מקסים.
ינון: אני רוצה לעשות איזשהו aside קטן. אנחנו דיברנו הרבה על ההרצאות, אבל אם כבר את פה, נראה לי שיהיה שווה להגיד איזה מילה על "שעטנז".
יהודית: מעניין.
ינון: טוב.
יהודית: אז "שעטנז" היא בעצם קבוצה של יוצרים, איזשהו פורום של יוצרים, שבאמת התקבץ מסביב לעניין הזה של פנטזיה יהודית. שזה בעצם הרבה אנשים שיוצרים בתחום הזה, שפתאום אמרנו, "היי, בעצם אנחנו לא לבד", זה בעצם יש עוד כמה אנשים שעושים את הקטעים האלה, ונחמד לדבר על זה, ונחמד לשמוע על זה. וגם נחמד להיות בסיטואציה שבה לא צריך להסביר כל הזמן למה פנטזיה ולמה יהודית, משני הצדדים, כל הזמן.
אז כן, אנחנו מתכננים לעשות ב"עולמות" גם דוכן "שעטנז", גם למכור ספרים שלנו שיצאו לאור, גם פנזימנים ואסופות סיפורים קצרים שאנחנו עורכים, ובכללי להיות שמה ולהתלהב על הנושא הזה, שאנחנו חושבים שיש בו חידוש מסוים.
נעמה: אני חושבת ש"שעטנז" היא דוגמה מאוד טובה למה שדיברנו עליו קודם, של הליצור לך מציאות, כי…
יהודית: כן.
נעמה: כי יש בזה משהו של לא לחכות לאף אחד, אתם עושים כנס של "שעטנז"… עשיתם כנס של "שעטנז"?
יהודית: נכון, כן.
נעמה: אתם עושים הרצאות ביחד, אתם מדברים על הנושאים ביחד, ובעצם למרות שזה לא קהילת קוראים, זה סוג של… וזה גם קהילת קוראים, כי יש אנשים שבעצם הם חלק מהקהילה של "שעטנז", אבל יש פה גם קהילה של…
יהודית: יותר.
נעמה: של סופרים, של יוצרים שמתחברים ביחד, וזה בטח מאוד מעצים.
ינון: זה גם…
יהודית: כן, אני חושבת כבר אפילו ב… במימד הרגשי הבסיסי של "אני לא לבד".
ינון: זה גם יוצר איזשהו חיבור עכשיו.
יהודית: כי כתיבה היא בדרך כלל… כתיבה היא בדרך כלל מלאכה מאוד בודדה, אז זה נחמד לא להיות לבד בתוך התהליך הזה.
ינון: מה שהתחלתי להגיד, זה גם יוצר לתחושתכם איזשהו חיבור, של… אוקיי, עכשיו מישהו קרא ספר, עכשיו יצאו שני ספרים של… מתוך "שעטנז". את מרגישה שנגיד ספר אחד גם תומך בשני, בתחושה הזאתי…
יהודית: כן.
ינון: שהקוראים הם אותם קוראים?
יהודית: אני חושבת, אחד הדברים שאני אומרת, ואני מאוד מאוד תקיפה בנוגע אליהם, זה שמישהי אמרה לי, "וואי, איזה יפה שאת ואיל מפרגנים אחד לשני", ושזה לא מובן מאליו. ואחד הדברים שאני אומרת על זה, קוראים הם לא משאב מתכלה.
ינון: נכון.
יהודית: עוד לא פגשתי את הקורא שאמר, "וואי, אני ממש ממש נהניתי מהספר הזה, ולכן אני לא רוצה לקרוא יותר שום דבר בעולם שדומה לזה".
נעמה: [צוחקת]
יהודית: מה פתאום? זה עובד בדיוק להיפך.
נעמה: מדויק.
יהודית: "אני קראתי את הספר הזה, ממש נהניתי ממנו, אני רוצה עוד כזה". וברגע שיש מערכת יחסים הדדית, והר… ולהרים אחד לשני ולהתלהב ביחד, אז מי שעוקבת אחריי וקראה את הספר שלי ומאוד נהנתה, והיא אומרת, "אה, דרך הזה שמעתי על עוד ספר, אני אלך לקרוא את… גם את ההוא". וגם ראיתי בדיחות נורא חמודות על העניין הזה, שמישהו שאל אותי, "רגע, אם לא קראתי את "מסכת תהום", אני… האם אני אבין את ש… את "חרשתא"?"
ינון: [צוחק] גדול.
יהודית: אז יש בזה כל מיני כאילו… זה, אני חושבת שזה יוצר מרחב משחקי ובחירה גדולה יותר.
ינון: את, בסוף תהיו מן סוג של… בסוף זה יהיה מן סוג של מארוול יוניברס כזה, שהם נפגשו.
יהודית: זה ברבנהיימר.
ינון: [צוחק] כן.
נעמה: גדול. אני חושבת שזה משהו מאוד חשוב לזכור בין סופרים, שבעצם אין פה תחרות. כי כשמישהו אוהב לקרוא ספרים, הוא קורא ספרים. וזה שמישהו הוציא ספר אחד, לא אומר שהוא לא יקרא את הספר השני. אנחנו מאוד מרגישים את זה, אני חושבת בכלל על ז'אנר הפנטזיה בארץ שהולך וגדל, ככל שיש יותר ספרי פנטזיה, יש גם יותר קוראי פנטזיה. כי אתה מבין שפנטזיה ישראלית יכולה להיות טובה ומעניינת ומקורית ושלנו.
ינון: וזה בסדר שיש כמובן קנאת סופרים ו"וואי, איך הולך לה ואיך הולך לו ו…" אבל…
יהודית: תראה, אני חושבת שקנאת סופרים, כשיוד… אלף, יודעים לקחת אותה בפרופורציות ויודעים לנתב אותה ולשלוט אותה, היא יכולה להיות גם מאוד מאוד מצמיחה. ונגיד, אני חושבת שלי ולאיל… אני ואיל מדברים על זה מאוד בפתוח. "וואי, ממש קינאתי כשקיבלת רעיון על זה ואז זה…", או "וואי, ממש קינאתי כשמכרת את זה ואת זה", "וואי, איזה כיף, בהצלחה!" וזה, וזה כאילו, ברגע שגם מדברים על זה פתוח ומצד שני גם מפרגנים, אני חושבת שזה חיובי סך הכל.
נעמה: אז דקה וחצי של… של שיווק עצמי. ספרי איפה אפשר, ספרי על הספר שלך, כמה מילים, על השם שלו, איפה אפשר לקנות אותו, מעבר לדוכן של "שעטנז".
יהודית: כן, אז זה… אז זה דוכן "שעטנז" ב"עולמות". חוץ מזה, יש לי אתר אינטרנט שאני אתן לכם איכשהו קישור. ופשוט מחב… מחפשים באינטרנט "חרשתא" או "יהודית קגן" ורוב הסיכויים שתגיעו אל המקום הנכון. וגם ברשתות הספרים. הספר, בגדול, מדבר על בת שירות לאומי, שמוצאת את עצמה מסובכת בקרבות הירושה של עולם השדים במהלך השבעה של אשמדאי. ובעצם רודפים אחריה, גם שוטרים, גם שדים, גם בעלי השם וציידי השדים של הארץ הזאתי, ומצד אחד הכל מאוד ישראלי ומצד שני הוא קליל, הוא כייפי. ואני חושבת שזה משהו שמאוד מאפיין את הספר הזה. הוא מאוד לא מיוסר, אלא הוא באמת fun טהור.
נעמה: מדהים.
ינון: איזה כיף.
נעמה: אז אני אקנה את "חרשתא" ב"עולמות" ויהיה גם לינון, כי אנחנו חולקים בית.
ינון: כן. [צוחקים]
נעמה: והיה לנו תענוג לארח אותך.
יהודית: תודה לכם.
ינון: תודה לך יהודית, ותקנו את "חרשתא", תקנו את "מסכת תהום", תקנו… ו…
נעמה: תקנו ספרות ישראלית טובה.
ינון: ואנחנו נמשיך ונתראה בפרק הבא של "ספרים עם כנפיים". להתראות.
[מוזיקת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה