top of page

ספרים עם כנפיים- איך לגרום לספר לעוף - פרק 4 - שיווק ספרים בספר הפנים-פייסבוק

עתליה יופה

Updated: Jul 13, 2024

אז איך מצליחים לשווק את הספר שלכם ברחבי הרשת החברתית הותיקה והמוכרת "פייסבוק"? האם לערבב בין הפרופיל האישי פוסטים פרסומיים? האם כדאי להקים עמוד עסקי? איך משתלבים בקבוצה ומשווקים ספר בתוכה? האם להקים קבוצה משלך כל זה בפרק מיוחד שכל כולו עוסק בשיווק ספרים ברשת של מארק צוקרברג.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/12/2022.

ינון: שלום לכולם, וברוכות וברוכים הבאים לפודקאסט "ספרים עם כנפיים - איך לגרום לספר לעוף". אני ינון בר שירה, אני כתבתי את הספר "כדורסל מהעתיד" ואת הספר "הכלבלב שרצה חיבוק".

נעמה: ואני נעמה בר שירה ואני כתבתי את הספר "מלאכיות עליון - מעיין הנשמות" שהוא הספר הראשון בסדרת ספרי פנטזיה, ובתקווה באפריל הקרוב יצא הספר השני.

ינון: נכון מאוד. אני מתנצל בפני כל אלה שחיכו לפרק הרביעי, שלקח לו איזה שלושה-ארבעה שבועות להגיע. הייתי בקדחת חלוקת תשורות להדסטארט, שלקחה הרבה-הרבה זמן ואינטנסיביות. אבל זהו, עכשיו כשהספרים שלי מחולקים ברחבי הארץ, אפשר לחזור ולדבר על איך משווקים ספרים.

נעמה: כן, הרגעים המרגשים האלה שאנשים מתחילים לשלוח תמונות שלהם עם הספר, "וכמה חיכינו, והנה הוא הגיע", ושולחים הערות, "אנחנו בפרק הזה והזה, ואתה באמת חושב שככה וככה".

ינון: כן.

נעמה: ואם אתם שומעים אותנו, אתם מוזמנים לשלוח לינון עוד דברים שחשבתם על הספר שלו. הוא מחכה לשמוע ממכם.

ינון: כן, זה מאוד מאוד כיף. ואם אתם לא קראתם, אז אתם מוזמנים, "כדורסל מהעתיד". במיוחד לכל מי שגם טיפה מחובר לכדורסל ולספרות, מתאים מאוד.

אבל היום אני לא רוצה לדבר כל כך הרבה על "כדורסל מהעתיד", אלא הרבה יותר על פלטפורמה שאני חייב להודות, שמאוד עזרה לי בשיווק הספר שלי. פלטפורמה שאני מוצא את עצמי מגולל בה איזה 15 שנה פחות או יותר. ספר הפנים, פייסבוק. אותה רשת חברתית ידועה לשמצה של מארק צוקרברג. מה את חושבת, נעמה? האם הדבר הזה, הפייסבוק הזה, זה משהו שהוא עדיין רלוונטי לנו בימינו?

נעמה: אה, עזוב אותך מפייסבוק, איזו פלטפורמה ישנה, עייפה, כבר איזה 15 שנה. ניסיתי לספור כמה שנים מאז שהתחברנו לפייסבוק פעם ראשונה. למה צריך כזאת פלטפורמה ישנה, שבני נוער של היום אומרים ש"אה, סבתא שלי בפייסבוק", כמו שאמרנו בפרק הקודם שלנו על טיק-טוק.

ינון: כן, כשאתם מנסים להבין איך בני נוער מסתכלים עליכם כשאתם בפייסבוק, דמיינו איך אתם מסתכלים על אבא שלכם, שהם קוראים עיתון או…

נעמה: לא, לא עיתון, מקומון.

ינון: מקומון. וואו. מקומון, או רואים את… או יושבים מול מהדורת יומן לחדשות או משהו כזה. ככה מסתכלים עליכם כשאתם בפייסבוק. אבל עם כל זה, מה שאני חייב להגיד לזכותה של אותה רשת, זה שנכון, הרבה חדשים מהגילאים הצעירים לא מגיעים לשם, חלק כן, אבל רוב מוחלט לא, אבל מי שהתחיל, עדיין נשאר על אותו גלגל ענק.

נעמה: כן, זה לא באמת דעתי על פייסבוק. אם זה לא היה ברור מהציטוט של בני הנוער של ימינו.

ינון: לא, אני אומר, בסדר, אני כן חושב שצריך להגיד שזה רשת שבסופו של דבר היא מצד אחד כאילו היא מזדקנת, מצד שני, זה שונה מעיתונות.

נעמה: כן, גם מזדקנת זאת רק הגדרה יפה לבני ה-30 ומעלה. יש שם אפילו כמה בני עשרים ו… נכון שבני הנוער פחות שם, אבל יש שמה הרבה הרבה הרבה אנשים, ואני מניחה שלרוב האנשים הם כן קהל היעד של הספרים שלהם, ואם הם לא קהל היעד, אז ההורים של אותם קהל יעד נמצא בפייסבוק.

ינון: נכון.

נעמה: או סבתא וסבא, זה גם בסדר, זה לא מילה גסה.

ינון: נכון, נכון, נכון. שוב, מי שהתחיל, נרשם לפני 10 שנים, 15 שנים, לפני 8 שנים לפייסבוק, רובם הגדול שם ופעילים בפייסבוק.

נעמה: כן, גם אנשים נכנסים לפייסבוק בגלל הקבוצות שלהם. גם אנשים חדשים.

ינון: נכון.

נעמה: אנחנו נדבר עוד מעט על קבוצות, אבל פעם שמעתי איזשהי אמירה באחד מהפודקאסטים שאני הקשבתי אליו, על זה שהרבה קבוצות, אנשים נכנסים אליהם בכל הגילאים, כמו קבוצות אימהות או הורות, שברגע שאתה מחפש למצוא לעצמך קהילה, אז אתה, אז גם בני העשרים ו… ומגיעים לפייסבוק.

ינון: נכון. אני אגיד גם, דוגמה, כל הקבוצות כדורסל, שאני חבר בקבוצות על NBA, זה משהו שאין אותו בפלטפורמות אחרות, היכולת להיות קבוצת עניין. כן, בטוויטר התחילו לנסות לעשות את זה, אבל זה לא באותה רמה. זאת אומרת, מאוד מאוד ברור שזה כרגע, כל האנשים החדשים, זה כרגע הכוח הגדול של פייסבוק כפלטפורמה.

נעמה: פעם, פעם, פעם, אז לכל כלל יש יוצא מן הכלל. ולפייסבוק יש את הקהילות.

ינון: נכון.

נעמה: קבוצות.

ינון: נכון. אבל בואי באמת…

נעמה: נתחיל מההתחלה.

ינון: נתחיל מההתחלה, כן.

נעמה: התחלנו מהסוף.

ינון: כן, זה בסדר, כי גם חשוב להבין בכלל מה ולמה, אבל בוא ננסה להבין מה אנחנו יכולים לעשות עם הכלים האלה שפייסבוק נותן לנו. בגדול, אפשר לחלק את זה לשלושה חלקים?

נעמה: נכון. אז נזרקה פה המילה "קהילה" כמה פעמים. אני חושבת שהנושא של לבנות קהילה, היא מאוד מאוד חשובה אצלנו כסופרים, בכללי לכל מי שיש לו מוצר, אבל בוא נדבר רגע עלינו כסופרים. כדי שספר…

ינון: את מדברת כרגע, אני רק מדגיש, אנחנו מדברים על שלושת הדברים העיקריים, אז את עכשיו נכנסת לקבוצות.

נעמה: לא, אני מדברת על קהילה באופן כללי.

ינון: אוקיי.

נעמה: עוד לפני הדברים העיקריים, אני מדברת כרגע על קהילה.

ינון: סבבה.

נעמה: כשיש לך ספר, ואתה, במיוחד אם אתה רוצה להגיע להרבה אנשים, אתה צריך שלספר הזה יהיה קהילה. ואתה צריך שיהיה אנשים שיכירו את הספר, ולא משנה אם אתה מוכר אותו בחנויות, או באתר אינטרנטי, או בדוכנים. שאנשים ידעו מה הספר הזה עוד לפני שהוא יוצא, וגם אחרי שהוא יוצא, יכירו את התוכן, ישמעו עליו, יהיו שגרירים שלו, שיספרו לאנשים, שיעלו את החוויות שלהם כשהם קנו את הספר, שבעצם, מה שנקרא, יהיו המעטפת של אותו ספר ואותו סופר, כדי לאפשר לספר כמה שיותר להתקדם. נכון? מסכים איתי?

ינון: לגמרי.

נעמה: ודיברנו בפודקאסט הקודם שלנו על הקהילה שמאפשרת ליצור בטיק-טוק, אבל פייסבוק יש לה, בתור פלטפורמה הרבה יותר וותיקה, יש לה הרבה יותר כלים להגיע להרבה יותר אנשים. זה המטרה של הפייסבוק, יצירת הקשרים האלה. והיא מאפשרת פה משהו מאוד מעניין, לנו כסופרים שרוצים ליצור את אותה קהילה. ובאמת, נדבר עכשיו על שלושה דברים שהם דרכים ליצור את הקהילה הזאת.

ינון: אז הדרך הראשונה והקלאסית, והדרך שבה פעם 99% מאיתנו היינו מתנהלים, זה דרך הפרופיל האישי, קודם כל, סטטוסים אישיים שלנו. וישר חלקכם תחשבו, רגע, אבל סטטוסים האישיים הם אישיים, זה המקום שבו אני משתף את מה שקורה לי בחיים הפרטיים שלי. האם אני רוצה לערב את הספר שלי, את היצירה האמנותית שלי, אם "יו, ממש התבאסתי על וולט, איך הם הגיעו ב-40 דקות איחור, איזה ביזיונות, לה לה לה", או כל מיני סטטוסים שאני משתף, כי פשוט אני רגיל לשתף את החיים שלי ברשת חברתית. את חושבת שזה משהו שבכלל אפשר? זאת אומרת, לערבב בין הדברים?

נעמה: נתחיל מזה שזה החלטה. אתה יכול להחליט להיות לגמרי, לא יודעת, מקצועי, ולא לשתף בפייסבוק שום דבר, ואתה יכול להיות בן אדם עמוק עם דמות עגולה עם מגוון של דברים בחיים שלו, והפייסבוק מאפשר את המקום הזה. עכשיו, תוך כדי שדיברת, חשבתי על פוסט שראיתי היום בקבוצה של להוציא ספרים לאור, שמישהי סיפרה שהיא עומדת להוציא באמת את הספר שלה, וההוצאה מבקשת ממנה את כל הסיפורים האישיים שלה, דברים שהם יותר ספייסים כאלה, כדי להשתמש ביח"צ. והיא התייעצה, והיא אמרה שהיא לא רוצה לשתף את הדברים האישיים האלה, והיא התייעצה, מה צריך לעשות? האם היא חייבת להיות הפנים של הספר שלה, או האם הספר יכול לעמוד בשם עצמו?

אז אתה בהחלט יכול, אני אומרת, אתה בהחלט יכול להיות מה שנקרא מקצועי לחלוטין, שהדמות שלך יהיה נקי מדברים כאלה. אבל לי יש איזושהי הרגשה שבתור הפנים של הספר, לפחות אני משתמשת עם פנים שלי בספר שלי, יש גם יתרונות בכן לתת איזושהי הצצה לעולם האישי שלך, ופייסבוק מאפשר את הקשר האישי הזה.

ינון: אני שואל את זה אבל מכיוון הפוך בעצם. האם להכניס, זאת אומרת, בין כל הפוסטים האישיים, להכניס גם את הפוסט, כביכול, איך פייסבוק בכלל יכול לקבל את זה שבעמוד האישי והפרטי שלי פתאום מכניס פרסומת?

נעמה: כן.

ינון: זאת אומרת, האם זה בכלל לא משהו שנועד לעמוד, שניגע בו בהמשך, לעמוד העסקי?

נעמה: נכון, אתה יכול להכניס פרסומת, אבל נקיה, אבל רואים את זה מקילומטרים.

ינון: נכון.

נעמה: מה שנקרא. העמוד האישי הרבה פעמים רוצה אותך אישי.

ינון: נכון, אני אגיד שגם פייסבוק עושה מאמצים מאוד מאוד גדולים, זאת אומרת, הוא אוהב את התוכן שלכם, הוא אוהב תוכן מיידי, זאת אומרת, תמונות מהפלאפון הוא הרבה יותר יאהב והרבה יותר יקדם מתמונות מהמחשב.

נעמה: כל סטטוס שיש בו תגובות של מזל טוב, זה מיד מקפיץ אותו.

ינון: זה מעלה טראפיק. בעיקר שימו לב, כל פוסט של, כל דבר שהוא מאוד, פייסבוק מתרגם אותו כהחיים האישיים של אותו בן אדם, אוו, יש פה פוסט כנה, כן, שלא תכעסו עליי, סופרים יקרים או סופרות יקרות, בעצם, אז פייסבוק יבחר לקדם אותו.

נעמה: כן, ובאמת יש משהו מרגש, במיוחד בהתחלה. הוצאתי ספר, הגשמתי חלום.

ינון: זה בדיוק הנקודה. זאת אומרת, אם הפוסט שלכם על הספר, בעמוד האישי, יהיה ממקום אישי, יש מצב שתהיה לזה תנועה.

נעמה: נכון, וגם אני חושבת שאם תעצרו ותחשבו רגע על החיים שלכם, יהיה לכם הרבה יותר קל לכתוב פוסטים כאלה. כי פייסבוק הוא מקום למלל. הוא לא מקום לתמונה עם שקיעה ולכתיבים של הספר, וואו, כמה זה מדהים. זה לא מספיק, פייסבוק אוהב מילים. ואנחנו בתור סופרים, זה היתרון שלנו, אנחנו יודעים לכתוב מילים.

ינון: נכון.

נעמה: אנחנו גם יודעים לכתוב רגשות בדרך כלל.

ינון: נכון, ואני חושב שזה גם בסדר שספר נכנס לעמוד האישי, כי גם הספר הוא אישי לנו. זאת אומרת, זה שונה, אני חושב שזה דבר פחות בריא אם נתייחס למקצוע שלנו ככתיבת ספרים כאיזה משהו שהוא רחוק ומנוכר מהאישיות שלנו ומה שעובר עלינו ביום יום.

נעמה: נכון, אני גם יקרה לספר על עצמי, ראיתי לפני, אתמול, או אפילו היום בבוקר, פוסט של חברה, סופרת, שסיפרה שהיא סיימה לכתוב את הטיוטה הראשונה של הספר הבא שלה, ובאמת התרגשתי בשבילה, נהניתי לראות את התמונות המחוייכות שלה, נהניתי לקרוא על התהליכים שהיא עברה. אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי נכנסת לפייסבוק כדי לקרוא מה אנשים עוברים בחיים שלהם. זה באמת מעניין אותי, וזאת לא מילה גסה. זה באמת בסדר שתספרו ותשתפו, ואנשים, לפחות אני יכולה להגיד על עצמי, נהנים לקרוא את זה, בגלל זה הם גם מגיבים.

ינון: זה קצת כמו, זה קצת בן דוד של, בזמנו, כל כותב שאני מכיר היה כותב בישראבלוג. אז עכשיו בישראבלוג, אז היית כותב, או כמובן, יש את במה חדשה שכותבים.

נעמה: לא נשכח את במה חדשה.

ינון: לא נשכח את במה חדשה ואת ישראבלוג. אבל כל העניין הזה של לכתוב בלוג, מה זה אם לא אני אבטא את כישרון הכתיבה שלי, ואשתף מהחיים האישיים שלי, ועל מה שעובר עליי. מה מעניין אנשים, אני בתור נער בן 15, שלומד למבחן בספרות, יכול להיות שזה יעניין אותם, יכול להיות שזה בכלל לא, אבל הסיכוי שזה יעניין אותם, זה אך ורק אם אני אצליח לבטא את הרגש שמגיע משמה, ולתת לזה עולם ומילים, כמו סופר.

נעמה: נכון. אז אני יכולה לתת טיפ מהחיים שלי, מהדרכים שבה אני מתמודדת עם הפייסבוק. אני משתדלת לשבת לפחות פעם בשבוע, ולנסח, לחשוב על השבוע שעבר עליי, לחשוב על עצמי, מה שאני רוצה להגיד, ולנסח לעצמי פוסטים, חלק, תכף נדבר על זה, לעמוד העסקי, וחלק לעמוד הפרטי, ולחשוב על מה אני רוצה לספר לעולם, ואיך אני רוצה להיות נוכחת בחיים של הקהילה הזאת שאני בונה בשביל הספר שלי. נכון, זה פחות ספונטני, נכון, זה פחות… אבל זה יוצר איזשהו מסגרת של תקשורת ביניכם לבין האנשים שאתם חשובים להם, ושהספר שלכם הוא משהו שהם רוצים לעקוב אחריו, וגם ליצור חשיפה.

ינון: אני יכול אבל גם להעיד עלייך בהקשר הזה. זאת אומרת, זה יכול להישמע למי שלא מכיר אותך, כאיזה משהו נורא מלאכותי. היא עכשיו מסנתזת את הרגש שהיא רוצה… עכשיו אני אכתוב פוסט אישי על טי-טי טא-טא. אבל, מזהים, זאת אומרת, אם זה משהו מזויף בפייסבוק, מריחים את זה מקילומטרים. מה שעובד בפוסטים אישיים, שלך, זה שהם אמיתיים, וזה שהרגשות שמשתקפים בהם הם אמיתיים.

נעמה: כן, זה גם באמת זה לא תמיד פשוט. אבל ברגע, זה קצת דומה ללהכריח את עצמך לשבת ולכתוב כשאתה כותב ספר. לפעמים כשאתה יושב מול המחשב ואומר, עכשיו אני רוצה לכתוב סטטוס, אז פתאום יוצאים דברים שלא יכולת לחשוב עליהם. פתאום יוצאת איזשהי כנות, איזשהו קשר אישי, משהו ש… אחת מההרצאות שאני מעבירה, התחילה מפוסט בפייסבוק, שכתבתי על עצמי ועל החוויה שלי כילדה דיסלקטית, ופתאום, ועל האתגרים שעברתי בדרך ללהפוך להיות סופרת, ואז פתאום פנו עליי מכל מיני קבוצות שמלוות הורים שהילדים שלהם מתמודדים עם אותה התמודדות, וביקשו הרצאה.

ינון: וזה לא פשוט.

נעמה: ובחיים לא הייתי חושבת על זה. דבר שזה היה לי לא פשוט לחשוף את זה, ולא היה לי פשוט לבחור לכתוב על זה, אבל אני מול המקלדת, פתאום זה עלה.

ינון: אני חושב שזה עוד יותר פשוט במיוחד, כי ההתמודדויות שלך כסופרת דיסלקטית הם קשות לאין ערוך מכל אחד אחר, כי, אוך, כמה שסופרים אוהבים להגיד בפוסט משתפך שלך, שכותבים…

נעמה: לא סופרים. כל אחד שקורא פוסט, יש הרבה אנשים שהנושא הזה מפריע להם, ואני בוחרת לקבל את זה לתוך מי שאני, ולא לנסות לשנות את מי שאני.

ינון: כן, שוב, את עדיין, את לפעמים, תערכי את השגיאות, וזה, במיוחד כשאת כותבת את זה, אבל את לא יכולה…

נעמה: נכון, אבל אני מנסה לא לתת לזה להיות מעצור. פעם הייתי לא מגיבה, כי לא הייתי רוצה להגיב עם שגיאות, או לא… כאילו, היום אני בוחרת להבין שזה מי שאני, ומה שנקרא, לקדם את זה הלאה.

ינון: כן, זה מאוד חשוב.

נעמה: אבל זאת אנקדוטה לא קשורה לפייסבוק.

ינון: מה?

נעמה: אבל זאת אנקדוטה צדדית.

ינון: היא בעיניי דווקא מאוד קשורה לפייסבוק, כי אני חושב שגם פייסבוק מעמת אותנו הרבה מאוד פעמים, גם עם כל מיני מורכבויות של מי שאנחנו. עם כל מיני דברים, במיוחד אם אנחנו רוצים להיכנס לתחום האישי, ולכתוב על עצמנו ממקום אישי, אז כן, אז לך יש את הקושי עם דיסלקציה, ואיפה זה פוגש אותך, ולי יכול להיות קשיים אחרים, קושי בכלל ב…

נעמה: כמו הפוסט שכתבת על ההתמודדויות הכלכליות שהיה לנו.

ינון: נכון. זאת אומרת, זה משהו שעכשיו יותר קל לשתף אותו ממקום שאנחנו כאילו מאחורי זה, אבל בסופו של דבר…

נעמה: אבל זה אף פעם לא קל לשתף.

ינון: זה אף פעם לא קל. לא קל לשתף כשאתה נמצא במקום פגיע. ופייסבוק מאוד אוהב את זה, כי יש בזה משהו מאוד כנה ואמיתי, אבל לא תמיד אנחנו אוהבים את זה. זאת אומרת, זה חושף אותנו במקום שהוא, כמו אני מקווה, כל יצירה שלנו כסופרים.

נעמה: נכון, והפייסבוק והעמוד האישי, הוא הפנים שלנו. ולכן חשוב גם לראות את זה ממקום אחר. גם יש חשיבות מאוד גדולה בלבחור גם לפעמים לא להגיב. כי הנושא הזה של זה שזה הפנים שלך, גם שלך כבן אדם וגם של הספר שלך, אז צריך לדעת גם לפעמים לא להגיב על דברים. לדוגמה, על פוסטים פוליטיים, או על פוסטים מאוד מאוד טעונים רגשית אצל אנשים. צריך לחשוב פעמיים. עכשיו אתם לא רק הפנים האישיות שלכם, עכשיו גם אתם הפנים של הספר שלכם.

ינון: מה שאת אומרת, הרבה מאוד אנשים עלולים לתפוס אותו כמקומם, וזה גם בסדר. מה, אני עכשיו צריך להסתיר את מי שאני? עכשיו, אם אני שמאלני, ימני, אנטי חיסונים, בעד חיסונים… עכשיו אני צריך… זה חלק ממרכיבי הזהות שלי, אז מה, אני אטאטא אותם הצידה? אני אייצר איזה משהו… אז…

נעמה: אז אתם צריכים להבין שזו בחירה.

ינון: נכון. אתם יכולים לשים את זה בפרונט. אבל, קחו בחשבון שזה…

נעמה: שזה יהיה בפרונט גם של הספר שלכם.

ינון: כן. זה… אני מודה שיש אמן ש… זאת אומרת, במאי תיאטרון, שבאופן כללי עבדנו איתו ושיתפנו איתו פעולה בעבר לא מעט, וראיתי כל מיני תגובות שלו, בכל מיני… חלק מהבעיה שבכל העמודים הגדולים, בסטטוסים מצייצים, בצינור וזה, אתה ישר תראה תגובות של מי שהם חברים שלך. זאת אומרת, תקחו בחשבון שאתם מגיבים שם, לא רואה אותכם הציבור. קודם כל, מי שרואה אותכם זה החברים שלכם, זה אנשים שמכירים אתכם, יראו את התגובה שלכם. ואז כשאני רואה אותו פעם אחר פעם, מגיב תגובות שהם גזעניות או…

נעמה: או משהו שאתה מאוד לא מסכים איתם.

ינון: מה שאני מאוד לא מסכים איתם, אז…

נעמה: אז זה יוריד לך ממנו.

ינון: אוטומטית, לא רוצה… היה לי מאוד מאוד קשה אחרי זה לחבר את זה לשיתוף פעולה אמנותי שוב. אז קחו את זה בחשבון.

נעמה: נכון.

אז אחרי שדיברנו על הדף האישי, שזה בעצם הראשון מבין שלושת הדברים, אז אנחנו רוצים לדבר על קבוצות. יש שתי אפשרויות לעבודה עם קבוצות. הצטרפות לקבוצה קיימת, או הקמת קבוצה משלך.

ינון: כן.

נעמה: בוא נתחיל מהצטרפות לקבוצה קיימת.

ינון: אוקיי. אז כשמצטרפים לקבוצה, גם בזה יש בסופו של דבר שתי דרכים. אפשר להשתמש בקבוצה, ואפשר להיות חלק מקבוצה. עכשיו, בפועל זה נראה כביכול על פניו אותו הדבר. אני עושה join לאחת הקבוצות, אני מצטרף לקבוצה מסוימת, ומאותו רגע אני יכול לפרסם שם תוכן. יאי. אבל מה? יש הרבה מאוד אנשים, ונעמה, את יכולה לשתף ממקומך כ…

נעמה: כמגייסת צוותי עובדים?

ינון: כן, כמגייסת צוותי עובדים לתיאטרון שלנו.

נעמה: יש קבוצות שאני לא פעילה בהן. לדוגמה, אני מחפשת הרבה פעמים עובדים לצוות המאוד גדול בתיאטרון שלנו. יש לי קבוצות של דרושים, המון המון המון קבוצות, ואני נכנסת אליהם, מפרסמת את המודעה, ויוצאת, אני לא חלק מהקבוצה, אין לי בה נוכחות, מה שנקרא, מעבר לפרסום אותה מודעת דרושים.

ינון: לא יעניין אותך הפרסום של החבר האחר בקבוצה, אין לך מושג מי החברים בקבוצה, זה גם לא משנה, יש לך איזה 300 קבוצות כאלה.

נעמה: כן.

ינון: מה שמעניין הוא, הנה, תוכן, ואולי מישהו רלוונטי, שבמקרה כן נכנס לקבוצת דרושים הזה, יסתכל על התוכן שלו.

נעמה: מי שבאותו רגע, מעניין אותו דרושים במודיעין, ייכנס ויחפש, ושבוע הבא זה כבר לא יעניין אותו, והוא עדיין יהיה חבר בקבוצה.

ינון: נכון. וזה איזושהי דרך אחת. אני אגיד שגם פעם זה גם היה הרבה יותר רווח, בכלל בקבוצות, השיטה הזאת. זאת אומרת, אני עכשיו עושה הצגת תיאטרון, ויש בכורה, אני מפרסם את זה ב-80 קבוצות על תיאטרון. אני הוצאתי ספר, אני רוצה לפרסם את זה בכל הקבוצות שקשורות, והרבה פעמים זה גם פתאום כזה קישור רעוע.

נעמה: כן.

ינון: ספרים בימי הביניים. ספרות קלאסית. אוהבי… אוהבי צ'כוב, כזה. אה, אוקיי, צ'כוב היה גם סופר. בוא נפרסם…

נעמה: כן, היה תקופה שבקבוצת פנטזיה שלנו, פתאום מישהו פרסם שיר שלא קשור לפנטזיה.

ינון: ואז זה כאילו, הבעיה היא של הדבר הזה מזהים מראש של כזה…

נעמה: שאתה פשוט באת וזרקת פה את הפוסט שלך, ובוא, אתה לא חלק מהקבוצה.

ינון: נכון.

נעמה: ויש קבוצות, לעומת זאת, שהן קבוצות מאוד מאוד מאוד פעילות, עם כללים מאוד מאוד ספציפיים והתנהלות. ומה שאני תמיד מציעה לעצמי וגם לכם עכשיו, זה להיכנס לקבוצה, ובהתחלה להיות בה נוכחים שקטים. קחו כמה ימים.

ינון: תהיו תיירים.

נעמה: כן. תקראו את הפוסטים, תכירו את השטח שבו אתם נמצאים, ותכירו את הקבוצה לפני שאתם מתחילים להיות נוכחים בה, ולפני שאתם מתחילים לפרסם בה. וזה בדרך כלל מאוד מאוד מקדם לקשר עם אותה קהילה שכבר קיימת, שאתם מבקשים להצטרף אליה.

ינון: נכון. זה גם… וגם אחרי שאתם ראיתם, הייתם נוכחים נפקדים, מה שנקרא, והכרתם מה שהולך בקבוצה, אתם מבינים כבר את ההתנהלות, את ה, באיזושהי רמה, את מה שקורה שם בפנים. אז הייתי מתחיל להגיב לדברים קיימים. לפני שהייתי מפרסם תוכן שלי, כי מי אני, אז כשאני נכנס לדבר כזה, אז הרבה, אנשים אוהבים שמגיבים לתוכן הקיים שהם עשו. זה נחמד להם.

נעמה: וגם באמת לפעמים לקבוצות יש מה לתת לכם.

ינון: נכון.

נעמה: אתם יכולים גם לקבל דברים מקבוצות, כמו מפגשים, מפגשי כתיבה, מפגשי זום, כל מיני הרצאות בלייב. הרבה פעמים קבוצות כאלה שהם גם באמת קבוצות איכותיות שמובלות על ידי נשים או גברים שהם, באמת אכפת להם, אז אתה יכול גם באמת באמת להרוויח הרבה מהקבוצה.

ינון: נכון. ובסופו של דבר, כשעושים את זה, שוב, גם פה, אתם, יהיה לכם מאוד מאוד קשה לעשות את הדבר הזה אם זה לא באמת מעניין אתכם.

נעמה: נכון.

ינון: זאת אומרת, אם אני נמצא בקבוצה של סופרים שמדברים על אה.. על פנטזיה, יהיה לי מעניין להגיב שמה, כי זה מעניין אותי, כי זה, זה ז'אנר שיכול לעניין אותי. אם אני נמצא בקבוצה שהיא רחוקה ממני, אז כמה זמן אני אוכל למשוך בקבוצה כזאת?

נעמה: כן, למרות הערכתי למקצוע, אני לא יודעת כמה אני אצליח למשוך בקבוצה על שחמט.

ינון: נכון. אז בסופו של דבר, אחרי שאתם מגיבים, ואחרי שאתם נמצאים, ואתם באיזושהי קבוצה מרגישים שאתם חלק בקבוצה.

נעמה: זה הזמן לתת תוכן.

ינון: נכון.

נעמה: ותוכן שהוא באמת מעניין, ותוכן שבאמת יכול לתרום לחברי הקבוצה, כי פה מה שנקרא נמצא הסוד בגרשיים, למי שלא צופה בסרטון, זה המקום שבו אתם יכולים לתרום לקבוצה וגם לגרום לאנשים להכיר אתכם, ברגע שאתם נותנים להם תוכן איכותי, מעניין ועקבי. גם אני חושבת שיהיה מאוד מעניין שתספר על התהליך שלך עם קהילת הספורט. שזה תהליך ארוך, כבר איזה שלוש וחצי שנים, אני חושבת שאתה…

ינון: כן. בגדול, אז אני בתור, במשך שנים הייתי כותב, בעיקר כותב לתיאטרון, וגם היה לי את הקטע שלי עם כדורסל, ועם NBA באופן ספציפי. ליגת הכדורסל האמריקאית, הליגה הטובה בעולם. אז זה משהו שתמיד עניין אותי, אבל זה היה שני דברים מנותקים. עד שפתאום, זה לא כזה פתאום, אבל הייתה לי איזושהי תובנה של "היי, למה שאני לא אשלב? למה שאני לא אכתוב על כדורסל?" אז עד אז לא הייתי מאוד מאוד פעיל או מעורב בקבוצות פייסבוק על כדורסל, אבל נכנסתי, וראיתי, והכרתי. ועניין אותי גם להשתתף בדיונים, וגם לתת… זאת אומרת, גם לתת את דעתי על כל מיני דברים, וגם בעצמי, לשאול שאלות. זאת אומרת, תוכן זה גם, "מה דעתכם על", כמו כל מיני סקרים כאלה ואחרים, שמעוררים דיון, ודיון זה תמיד מעניין, כי זה פותח את הראש. גם משחקים שלמים, משחקים של דראפט, שמערבים את כל חברי הקבוצה שפתאום יזמתי ועשיתי. גם תוכן שהוא… התחלתי לכתוב תוכן שהוא איכותי ומעניין, שהוא ממש כתיבה.

נעמה: ואפשר להגיד שיש לך מסורות של פוסטים בנושאים מסוימים שאתה עושה גם אחד לשנה, וכאילו, אחד לשנה, וגם כאלה שאתה עושה כל שבוע. יש לך מחויבות לקבוצה.

ינון: נכון.

נעמה: הם מחכים לקרוא את אותם פוסטים שאתה מעלה, על הנושא שעליו בחרת לכתוב.

ינון: נכון. הקטע של המסורות, באמת, מייצר את זה שאנשים חוזרים כל שבוע. יש לי בטוויטר, ניגע בטוויטר מתישהו, בטוויטר פוסט שאני עושה, שני פוסטים שהם יומיים, שאנשים מחכים. זה הפוסט של ינון בשעה הזאת והזאת, ציוץ, לא משנה, של ינון בשעה הזאת והזאת, בפייסבוק יש לי דירוג שבועי שהוא 3000 מילים שאני זורק לי בשבוע, ככה כל פעם, אנשים מחכים לזה.

נעמה: יש לך כתבות תוכן על נושאים שאתה בוחר להתעמק בהם.

ינון: ויש לי כתבות תוכן על נושאים שאני בוחר להתעמק בהם.

נעמה: יש לך גם פעם בשנה את המשחק הזה שאתה עושה מדי פעם.

ינון: מה, של הדראפט?

נעמה: כן.

ינון: כן. בסופו של דבר, אז זה מייצר מצב שבגלל שכל התוכן, זה התוכן שמעניין אנשים, ורלוונטי לאנשים, ובגלל שבמקביל הייתי גם פעיל, זאת אומרת, בפוסטים של אחרים, עניין אותי השאלות שלך, הייתי חלק. זה היה מאוד מאוד ברור שאני חלק מהקהילה.

נעמה: כן, והם גם מקבלים טעימה של הכתיבה שלך. הספר שלך התחיל מפוסט שכתבת.

ינון: נכון.

נעמה: שנתן לך את הרעיון לספר.

ינון: בעצם, מה שקרה, מי שלא יודע, הספר שלי התחיל, הרעיון התחיל מזה שהיה את כל תקופת הקורונה, ובזמנו ביטלו את המשך עונת המשחקים של הכדורסל. אז עשיתי סיפור בהמשכים שהמשיך כאילו אין קורונה, כדי שאנשים בואו תעקבו, וממש סיפור בהמשכים, שקראו לזה "העתיד שלא יהיה", על איך ממשיכה עונת הכדורסל בעולם שבו הקורונה לא קיימת.

נעמה: והתגובות היו מטורפות, ואנשים כל כך נהנו מזה.

ינון: אנשים חיכו לזה, ומה יהיה, ומה פה, ומה שם, וזה היה כל הזמן, המשכתי, כל שבוע המשכתי, לעשות להם מין סיפור בהמשכים הזה. אני אגיד שבאמת גם חלק מהטיקט שלי היה, הרבה אנשים כותבים על ספורט מזווית מאוד מאוד מסוימת, ואני הבאתי תמיד את הצד האחר, את הצד הספרותי, את הלראות את האנשים, את ה…

נעמה: המקום התיאטרלי גם של סצינות ודמויות.

ינון: כן.

נעמה: את היתרונות שלך ככותב.

ינון: וזה משהו שהיה מאוד רענן לאנשים. אז זאת אומרת, כשהבאתי את הדבר הזה, אז זה מאוד מאוד מאוד סיקרן אנשים. וזה נתן לי את הרעיון, מה אם אני אכתוב ספר על עתיד, עוד ארבע שנים, ואשתמש בדמויות שהן כרגע דמויות אמיתיות שכולם מכירים, אבל…

נעמה: וזה באמת מאוד מסקרן להיכנס למאחורי הקלעים ולחדרי ההלבשה, ולמערכות יחסים של אותם שחקנים מוכרים, ולהכיר אותם. ובעצם מתוך הקשר שיצרת עם אנשים, שבאמת אכפת לך מהם, הם באמת חברים שלך, הם באמת הקהילה שלך, הם באמת אוהבים את מה שאתה עושה. אז כשבסופו של דבר פנית אליהם ואמרת להם אני רוצה להוציא ספר על הנושא הזה והזה, דומה לאותם, סיפור שעשיתי, ושאלת אנשים, אתם רוצים לקנות? עובדה, ש-400 אנשים באו ואמרו, כן, אני רוצה לקנות את הספר, כי אני אוהב את הכתיבה שלך, כי אתה מעניין אותי, כי אתה חלק מהקהילה שלי, כי אכפת לי ממך כסופר, כבן אדם, והנה, עובדה, מה שקרה, הם הצביעו ברגליים, וזה מבחינתי הבייסיק של לבנות קהילה, כי זה אנשים שהם, לך אכפת מהם ולהם אכפת ממך, אתה מכיר אותם, הם מכירים אותך ונוצרה פה, נוצר פה דבר.

ינון: ברגע שראיתי שעושים עליי memes בתוך הקבוצה, אז אוקיי, כנראה שאני חלק מההווי של מה שקורה פה. עכשיו, צריך גם באמת להבין, לא כל קבוצה היא כזאת. יש קבוצות

נעמה: יש משהו מאוד מיוחד בקבוצה שאתה נמצא בה.

ינון: כן, קבוצה שקוראים לה NBA All Around, שגם קבוצה שהיא הוקמה מתוך זה שאנחנו רוצים לעשות דברים בצורה קלילה וכיפית, ובאמת לעשות מזה קהילה. ואותם אנשים שהתעניינו בכדורסל, הקימו מלא קבוצות-בת שבכל התחומים שמעניינים אותם בחיים. מוזיקה All Around, ותיאטרון All Around, וספרים, ואוהדי כדורגל All Around.

נעמה: כן, אני אגיד אבל שלדוגמה, גם הקבוצה של להוציא ספרים לאור, של סופרים מתייעצים שאני חברה בה, זה, גם שם אני רואה כיוונים של… אתה יודע, היה מפגש ענק של סופרים, ואני הכרתי משם חבר'ה, סופרים מדהימים, שאנחנו מלווים אחד את השני ואת התהליכים אחד של השני. וגם קבוצות כתיבת פנטזיה, לדוגמה. כל הקבוצות האלה הם בסיס להכרה של אנשים שהתחומים שלך מעניינים אותם, ואפשר ליצור פה קהילות אמיתיות. זה המשמעות של פייסבוק.

ינון: נכון.

נעמה: בטיק-טוק אתה פחות יוצר קהילות. גם באינסטגרם, גם ב, אני מניחה שגם בטוויטר, שאני לא נמצאת בו. פייסבוק נותן מקום מאוד מאוד מיוחד ליצור את הדבר המאוד אישי הזה.

ינון: דווקא טוויטר, טוויטר הוא

נעמה: כן?

ינון: טוויטר הוא מאוד קהילתי במובן הזה.

נעמה: מעניין. אנחנו נדבר עליו יום אחד. אולי גם אני…

ינון: אני תוהה אם לעשות סוגריים בסוף הפרק הזה, או שנקדיש פרק לטוויטר.

נעמה: תחשוב, עוד נראה כמה זמן יהיה בסוף הפרק, ולפי זה תחליט.

ינון: אוקיי.

נעמה: אז אנחנו בעצם מזמינים אתכם להשתמש בכלים האלה בחוכמה. בכלי הזה של הקהילה הקיימת שאתם נכנסים אליה. אבל יש גם את הנושא של להקים קבוצה בשביל עצמכם.

ינון: נכון. עכשיו, כשמקימים קבוצה, זה קודם כל היתרון המאוד מאוד גדול, זה שאתם קובעים את הכללים. זה המשחק שלכם. זאת אומרת, אף אחד…

נעמה: אתם מזמינים את כולם לבית שלכם, למפגש.

ינון: עכשיו, כשמזמינים את כולם לבית, זה מצד אחד כיף, נמצאים בבית, אף אחד לא יגיד לכם מה לעשות, אבל…

נעמה: במיוחד בהתחלה יש הרגשה של הקיץ של אביה.

ינון: כן. ודבר ראשון, צריך גם לקנות את הכיבוד, ולסדר את זה, ולהכין, ולארגן, וזה דורש המון המון עבודת שטח של להביא את האנשים. עכשיו, כשאתם מביאים את האנשים…

נעמה: אז מתחילה העבודה הקשה באמת.

ינון: טעות מספר אחת היא פשוט להזמין את כולם. זאת אומרת, אם אני מקים קבוצה של אוהבי שימי תבורי, כי אני מת על שימי תבורי, והוא כזה זמר גדול, והבן שלו, בן אל, לא מתייחס אליו יפה, וטי-טי טא-טא. אם אני מקים כזאת קבוצה, גם אם יש לי המון חברים טובים…

נעמה: שמוכנים לבוא להיות בקבוצה.

ינון: והם אפילו סבבה עם איזה שיר אחד של שימי תבורי, כי הם שמעו שאני שרוף עליו, אני לא באמת מכיר שירים של שימי תבורי יותר מדי, אבל לא משנה. אם אני… נדבק בדוגמה הזאת. אז זה יהיה נחמד להזמין אותם, אם אפילו יאשרו אותי. זה לא אנשים…

נעמה: זה יכול להיות שיעשו גם שלושה לייקים לפני שהם יידחו.

ינון: לפוסט הראשון. אבל זה לא אנשים שישארו שם. לא איתם אני בונה קהילה.

נעמה: לא.

ינון: אני צריך למצוא את האנשים. ובטח ובטח לא, יש כל מיני קבוצות שפעם היו נורא פעילות של לייק תמורת לייק, או כל מיני דברים כאלה. לא יתן לכם כלום.

נעמה: לא. זה רק יבלבל את המילה הזאת שדיברנו עליה כמה פעמים כבר, על אלגוריתם.

ינון: נכון. זה, זה ממש… הדרך לגרום לדבר הזה לא לעבוד.

נעמה: כן. הדרך הטובה להקים קבוצה זה דבר ראשון, להזמין אליה אנשים אמיתיים שהנושא מעניין אותם, גם אם תהיו קצת בהתחלה, אם הקבוצה טובה, השם שלה ילך ויגדל. ואנשים שמחפשים את אותו נושא יבואו, כי פייסבוק הוא גדול ויש הרבה אנשים, ואם יהיה לנושא שלכם ביקוש, לאט לאט הקבוצה תגדל.

ינון: וצריך להגיד בהתחלה, שכל עוד לא מתפתחת שיחה עצמאית, זה קצת… אתם צריכים להיות הסטארטר.

נעמה: כן.

ינון: זה כל הזמן לייצר תוכן. כל הזמן.

נעמה: תוכן מעניין, ולנסות לגבש את הקבוצה הזאת לקהילה, סביב הנושא שעליו אתם רוצים לדבר. ואפשר גם להזמין אנשים לעשות תוכן. לא לפחד מחברים שנמצאים בקבוצה, שיבואו ויכתבו גם בעצמם פוסטים. לפעמים אפשר, אם אתם רואים שמישהו פעיל, להציע לו בוא תכתוב, בוא תשתתף, בוא תהיה חלק, תוך כדי שגם אתם מעלים, וגם פה יש משמעות מאוד גדולה למסורות. לחשוב על נושא יומי לפוסט, נושא דו-יומי לפוסט, לדאוג שהקבוצה הזאת תהיה קיימת.

ינון: נגיד, לצורך העניין, אם אני דבק שוב במטאפורה של שימי תבורי, אז אני עכשיו עושה סקר יומי, תחרות בין התבורי'ז, מי התבורי האהוב עליך? ואני מעמיד כל פעם שניים אחרים. ויש ויכוחים, לא נכון, הוא יותר טוב והיא יותר טובה. בקבוצה הזאת זה יכול להיות משהו שימשוך אותה במשך שבועות.

נעמה: נכון.

ינון: ברגע שאני עושה איזשהו משהו שמעורר דיון.

נעמה: האתגר היומי, הקושי היומי, המקום שבו פגשת. מה שנקרא אפשר לבנות רשימה מאוד ארוכה של רעיונות לפוסטים. וזה חשוב שיהיה לכם את הרשימה הזאת, חשוב שאתם פותחים את הקבוצה, לעשות לעצמכם רשימה של 30 רעיונות לחודש הראשון, של איזה פוסט אתם מעלים כל יום, לעבוד בפיתוח הקבוצה. אני אגיד שלנו מגיע פויה, כי לנו יש קבוצה עם 3000 אנשים, אנחנו שנינו מרכינים את הראש בבושה, שהיא לא קבוצה שעומדת בקריטריונים האלה. כשהקמנו אותה, היא הייתה מתופעלת כמו שצריך, והיו בה מפגשים, והיו בה המון דברים. ובעצם שינוי הסטטוס שלנו בחיים, והמעבר מהתחום של הפרינג', של התיאטרון, שפעם היינו מאוד פעילים בו, למקום שבו אנחנו נמצאים היום, הקבוצה שיצרנו, כבר לא היה לנו בה, היא לא נתנה לנו ערך, כי כבר פחות התעסקנו בעולם שלה, והיא הפכה לקבוצה של אנשים…

ינון: ללוח מודעות.

נעמה: כן, אנשים מפרסמים בה תוכן שלהם, אבל לא נוצרת שיחה ואין ניהול של הקבוצה.

ינון: נכון.

נעמה: זהו. פויה לנו.

ינון: כן, לגמרי פויה. סליחה, תיאטרון מחוץ לקופסה.

נעמה: עכשיו קוראים לזה יצירה מחוץ לקופסה.

ינון: נכון, שינינו את זה, כדי שזה יהיה יותר רלוונטי אלינו.

אז נגיד, אני רוצה לחזור, נגיד, דוגמה, יש קבוצה שנדמה לי נקראת "האמנות השביעית" על קולנוע. אז איך הם יצרו תוכן? הם עשו טורניר, קודם כל, של שחקנים בנים, ואז של שחקניות בנות. ממש בואו נבעט עד שנמצא את השחקן טוב ביותר. כל פעם מעלים זה נגד זה. תצביעו. ויכוחים. האם אני בעד טום הנקס או טום קרוז? טה טה טה טה, וכל אחד, וטיעונים, מה כל אחד נתן, זה. ורק טום הנקס וטום קרוז. כי אחרי זה, אם הוא יעלה לשלב, מי יעלה לשלב הבא שיתחרה? ואז פשוט כל הזמן היה לזה תוכן. עכשיו נעלה, השחקנים האלה, ג'ק ניקולסון ו…

נעמה: אני חושבת שגם לך היה פעם איזשהי מסורת שעשית.

ינון: כן. אז היה לי הרבה מאוד כאלה, גם על שחקני כדורסל. ועל קבוצות כדורסל. מי לדעתכם היה יותר ככה וככה? זה פרויקטים. וברגע שעשינו את הדבר הזה…

נעמה: אני אגיד שגם, זה לא בדיוק מתקשר למה אנחנו מדברים עליו עכשיו, אבל אני נגיד כסופרת, הרבה פעמים, עוד פעם מתחברת למקום של השאלות שאני חווה בתהליכי הכתיבה שלי. אם פתאום הייתה לי שאלה, הייתי צריכה לבחור איזה דמויות אני מקימה לתחייה באחרית הימים. אז זה אחלה שאלה לשאול את הקהילה שבמקרה הזה אני חברה בה. מי אתם חושבים צריך לקום לתחייה. או כשהייתי צריכה לבחור את גב הספר שלי ומה יהיה כתוב בו, אז הקהילות האלה הם מקום מצויין להעלות את השאלה. מי יכול לעזור לי בכתיבה? וזה יכול להיות שאלות כמו איך הייתם קוראים, עוד פעם, איך הייתי קוראת למדורי השאול… ברגע שאתה נוכח שמה, אז אתה יכול לקחת את המילים ואת המחשבות שיש לך בראש, ולהפוך אותם להיות תוכן ומקום לפנות לאותה קהילה, כי זה באמת חשוב לי, הייתי צריכה את התשובה. ובמקום לשאול את אמא או את אבא, או את… את מי שאני מכירה.

ינון: אותי?

נעמה: כן, אותך אני שואלת, אני גם ככה שואלת על הכול. אז יש פה עוד קבוצה של אנשים שהם חלק מהחיים שלך בזכות הפייסבוק, והם אחלה אנשים לשאול אותם.

ינון: ואז גם האנשים האלה נהיים שותפים שלך.

נעמה: נכון.

ינון: זאת אומרת, בין אם זה כי את אחרי זה תיקחי אותם להיות קוראי בטא, או בין אם זה כי, כשאנשים, שאלת אותם שאלות, באמת בתוך תהליך הכתיבה, אז הם גם מרגישים חלק.

נעמה: נכון.

ינון: הם ראו מה שנקרא, את הדבר הזה נבנה, וזה הרבה יותר יגרום להם לרצות לגלות מה יצא. אני בחרתי לעזור לך בדבר הזה, אז פתאום זה נהיה לי משמעותי.

נעמה: נכון. אז למרות שזה דורש הרבה זמן והרבה השקעה של בנייה של קבוצות, זה נכס. נכס אמיתי. אם יש לכם קבוצה איכותית, טובה ופעילה שלכם, זה נכס. כי היא מדויקת לכם, ולמה שאתם צריכים ומחפשים. וגם פייסבוק נותן לנו הרבה כלים טובים לנהל קבוצות. היום בתור מנהל קבוצה, הפייסבוק זה משהו, הנושא של הקבוצות, בגלל שפייסבוק יודעים שזה הדבר החזק שלהם ומה שמייחד אותם, הם גם משקיעים בזה הרבה מאוד כלים.

ינון: מנהל קבוצה יכול, דבר ראשון הוא רואה את כל מי שנמצא בקבוצה, גם כאלה שהוא חסם. הם לא רואים אותו, הוא רואה אותם. מנהל קבוצה יכול להחליט למחוק תגובות, זה אגב מאוד חשוב.

נעמה: נכון.

ינון: מישהו מתנהל בצורה לא נעימה, או לא לעניין, הוא יכול למחוק את התגובה, הוא יכול להשעות מהקבוצה.

נעמה: היום אפילו אפשר גם לתייג את כולם.

ינון: נכון.

נעמה: שזה דוגמה לכלי שצריך להשתמש בו בחוכמה.

ינון: כדי לא לעצבן את כולם.

נעמה: כן.

ינון: היום אנשים מאוד לא אוהבים שמתייגים אותם, במיוחד אם זה מרגיש להם כמו ספאם. אם זה לא מרגיש כמו ספאם, אז אולי.

נעמה: אז עכשיו בוא נדבר על החלק השלישי בפירמידה. הנושא של עמוד, וניהול עמוד אישי עסקי. אז נתחיל מזה שבלי עמוד אי אפשר לעשות פוסט ממומן.

ינון: נכון. עכשיו, פוסט ממומן, אנחנו לא ניגע ממש בכל הפרמטרים של זה, כי אני חושב שזה משהו שץ.. זה פרק נפרד, שיווק ממומן. אבל בכללי, כשאתם עושים כבר פוסט ממומן, החלטתם לעשות פוסט ממומן בתור הספר "מלאכיות עליון - מעיין הנשמות", או בתור, אתם רוצים שמישהו יגיד, אוו, מעניין אותי, והוא לא ייכנס דווקא ללינק, אלא הוא ילחץ על העמוד.

נעמה: אתם רוצים עמוד פעיל ויפה.

ינון: שלא נראה כמו, אוו, אין פה כלום.

נעמה: כן, זה לא מספיק שיש את התמונה שהעליתם כשפתחתם את העמוד, את התמונת רקע של הזה, ופוסט אחד. זה לא מספיק, זה לא עושה רושם טוב. כשמישהו, ואנשים נכנסים, אם אתה מתייג את העמוד שלך, גם מתוך המקום של התיאטרון, אני יכולה להגיד לכם שזה מוכר. כשאתה נכנס לעמוד שיש בו פוסטים פעילים, שבו יש אנשים, שבו יש תגובות של אנשים, ופרגון לעצמכם, אז זה מאוד מאוד משפיע על הספר, וזה מאוד מאוד חשוב. עכשיו, אז תעשו את אותו עמוד, תכניסו לשם, גם שם יש כלים. לדוגמה, הנושא הזה של תזמון פוסטים. קודם דיברנו על הנושא של לשבת לכתוב לפחות פעם בשבוע לעצמכם פוסטים. כן, גם לעמוד העסקי צריך לכתוב את הפוסט, אחד או שניים, שאתם יכולים להכניס לתזמון. אני מתזמנת לי פוסטים לשעה 11 בצהריים, כי בשעה 11 בצהריים, אני אף פעם אין לי זמן לחשוב על להעלות פוסטים, אבל זאת שעה טובה. ואז פתאום זה קופץ לי. אה, הוא עשה לייק, היא עשתה לייק, היא הגיבה. ואז אני נזכרת, אה, נכון, תזמנתי לעצמי את הפוסט. שאין לי זמן באמצע היום לחשוב על פוסטים. אין לי, אני בעבודה, אני בדברים אחרים. אבל זה חשוב. זה חשוב לעמוד שלכם שהפוסטים האלה יעלו בשעות טובות, שאנשים נמצאים ומחפשים לקרוא. וזה חשוב להשקיע את הזמן הזה. עכשיו, עמוד עסקי, העמוד העסקי שלכם הוא לא העמוד הפרטי. הוא לא המקום לכתוב על החיים האישיים שלכם, על הקשיים וההתמודדויות שלכם. זה, העמוד עסקי הוא כמו להיכנס לחנות. אתם לא רוצים שיהיה כתוב מתחת לטלוויזיה שאתם קונים, שהיא לפעמים מתקלקלת ועושה שחור לבן. לא. זה המקום לעשות את הפנים שלכם הכי יפות, הכי מעניינות, הכי מוכרות, הכי… זה המקום להצלחה שאתם רוצים. והתגובות חשובות. אז אם בהתחלה העמוד שלכם יחסית שקט, חשוב כן לפנות לחברים ומכרים, ולבקש שיגיבו. בשונה ממה שאמרנו קודם על הקהילות. ממש קצת fake it till you make it, עד שיבואו אנשים בעצמם שייכתבו, "וואו, קראתי את הספר שלכם, הוא מדהים, אני מחכה לספר השני". צריך שיהיו תגובות, כי עמוד ריק ולא פעיל לא מוכר.

ינון: עכשיו כן אני אגיד, זה בסדר אם בתוך… זה לא צריך להיות רק ממש פרסומות…

נעמה: לא, זה לא צריך להיות לגמרי, חייב להיות אישי והכל.

ינון: בדיוק.

נעמה: וזה לא יכול להיות שלילי.

ינון: גם בעמוד העסקי, נגיד, אתן דוגמה. אז בעמוד העסקי של "הכלבלב שרצה חיבוק" שרשמתי, אז רשמתי על כמה אני מתרגש להביא את הספרים האלה לבית חולים ולשמח ילדים. כמה זה עושה לי טוב על הלב. עכשיו, זה רגש אמיתי, לא שיקרתי לאף אחד, זה באמת מרגש אותי, זה באמת חשוב לי. אבל זה לא היה עכשיו המקום ל… אם הייתי רושם משהו בסגנון… ויש את הימים שלא בא לי בכלל, או משהו כזה של… ועם כל הזה, זה ישב עליי לא טוב, כי הייתי עסוק בדברים אחרים, וכאב לי הראש כי הייתה לי מיגרנה. זה פשוט לא המקום.

נעמה: לא.

ינון: אבל כן לייצר… מה שיקרה כשבסופו של דבר, הדבר הזה זה משהו שמוציא את הספר שלכם טוב, ואתכם טוב, ואז, זה חשוב לייצר את הדבר הזה. זה מאוד מאוד קשה לעמודים העסקיים לצבור טראפיק בלי ממומן, וגם יש… וגם הממומן זה איזשהו מלכודת הרבה פעמים, כי אם אתם תממנו…

נעמה: כי זה ממכר את את העמוד.

ינון: כן, אם אתם תממנו משהו בקטנה ב-50 שקל, אז אחרי זה הוא ירצה כל הזמן, הוא ירצה… הוא לא ירצה לתת לכם טראפיק אורגני, כי הוא ירצה שרק תבחרו בממומן. אז צריך לחשוב כשאתם נכנסים לממומן, אם בכלל, כמה, למה ומתי.

נעמה: כן, וגם פה אני כן מזמינה חברים לעמודים שלי, אבל זה צריך להיות הזמנה עם חוכמה. כי אחרי זה העמוד הולך לאותם אנשים שהם בז'אנרים דומים. כאילו, כשזה עושה טירגוטים, עושים דברים כאלה, אז אם, לא יודעת, דודה שלכם לא רלוונטית לספר שלכם, אל תזמינו אותה.

ינון: אל תזמינו לעמוד.

נעמה: אבל אם יש לכם חבר או חברה שהוא דווקא נמצא בתוך קהל היעד, ואתם יכולים להזמין אותו ולבקש ממנו קצת להיות פעיל בעמוד, אז זה בול מה שאתם מחפשים.

ינון: נכון.

נעמה: ולסיום אנחנו נדון בנושא שהוא קצת שנוי במחלוקת, אבל יש לנו דעה מאוד ספציפית עליו, על הודעות בפרטי.

אז אני אישית חושבת, וכל מי שמכיר אותי יודע, שאם אתם פוגשים בדרך בפייסבוק מישהו שהתוכן שלכם מעניין אותו, אין שום סיבה לא ליצור קשר אישי, בעיניי. אם מישהו יגיב לי על הפוסט שלי, או על פוסט שאני עושה בקבוצה, או על, או התקיים דיון שבו אני שותפה, שעוסק בדברים האלה, ואני רואה שמישהו, הפוסט שלי מעניין אותו ורלוונטי לו, אני לא אתבייש לפנות אליו בפרטי, כי בעיניי לזה פייסבוק מיועד. אני מעל לשמחה ליצור קשר עם מישהו שהגיב לי, ובדרך כלל אנשים מגיבים בהתלהבות, כי הסופרת הגיבה לי, או הסופרת פנתה אליי, בדרך כלל אנשים מאוד מאוד נחמדים ושמחים, ליצור קשר, כי זה המטרה של הפייסבוק, אנחנו פה כדי להכיר אחד את השני.

ינון: זה פשוט ההבדל, אני חושב שהרבה פעמים שהאנשים נכווים מעניין ההודעות, כי הרבה פעמים אנשים פונים להודעות, כמו שסיפרתי קודם, על איך שפונים לקבוצות, שפונים לאיזה 80 או 100 קבוצות, ולא באמת חלק. כל ההעתק הדבק הזה, או לכתוב "היי" ואז כשעונים "היי", רציתי להזמין אותך לעשות לייק לספר שלי, הספר "מלאכיות עליון - מעיין לנשמות", הוא ספר ש… ההודעות האלה שנשמעים כאילו עכשיו העתקתי אותו 80 פעמים, או 100 פעמים, או 200 פעמים, זה משהו שאנשים לא אוהבים, כי הם מרגישים שמפרסמים להם. שוב, בעיניי, זה שונה מכמעט כל מוצר אחר, כי פה זה הנשמה של הבן אדם, אבל…

נעמה: כן, אתם פונים, גם אם אתם פונים לאנשים בקשר לספר שלכם, בלי קשר לא לפייסבוק, לא לטיק-טוק, ולא, להכל. אתם בסופו של דבר לא מוכרים להם ספה בחנות. אתם מוכרים להם משהו שהוא אתם, שהוא הנשמה שלכם, שעבדתם עליו מאוד קשה, ובדרך כלל אתם תפנו אליו כי הוא מישהו שנראה לכם רלוונטי למה שאתם מנסים לעשות. אז זה כבר, דיברנו על זה בפרק הראשון, לא להרגיש רע.

ינון: נכון. אבל באמת, כמו שאת אומרת, אבל לא לעשות את הפנייה הגנרית הזאת למאה אנשים, כי זה באמת יתפס לא טוב.

נעמה: נכון. סתם, אני יכולה לספר שבפעם האחרונה שפניתי למישהי אחרי שדיברנו באותו פוסט על איזשהו נושא, וככה היא הייתה נראית לי מאוד בן אדם מסקרן, שהספר שיכול לעניין אותה, ופניתי אליה, נוצרה שיחה מדהימה. אחר כך משם עברנו לוואטסאפ, ואחרי זה דיברנו בפרטי על כל מיני דברים, וזה כיף. זה כיף, כי גם אתם פוגשים מישהו שיכול להיות קהל היעד שלכם, וגם יכול להיות שאותו בן אדם אחר כך יצטרף לקהילה שלכם, ואתם תצטרפו לקהילה שלו, ואתם יווצר פה איזשהו קשר, ובשביל זה אנחנו פה, במיוחד במיוחד בפייסבוק.

ינון: ואמירה אחרונה לגבי עניין הקהילות, ולמה אנחנו חושבים… קצת נגענו בזה בפרקים קודמים, אבל חשוב לי להדגיש את זה גם פה. אין גבינה אחת.

נעמה: אחח, כל כך נכון.

ינון: אין, יש תמיד מין תחושה כזאתי של הכל כל כך צפוף, וכל תוכן שמישהו מעלה הוא נלחם בי, ואם מישהו מעלה בקבוצה איזשהו משהו על הספר שלו, אז אנשים עלולים לקנות את הספר שלו ולא את הספר שלי.

נעמה: אין גבינה.

ינון: זה לא דרך נכונה להסתכל, לא על עולם הספרות, לא על הפייסבוק ולא על העולם בכללי. הרבה יותר נכון בעיניי ההסתכלות, אולי בעולם המציאות אני טועה, אבל לי הרבה יותר נוח לחשוב ולהאמין שככל שאנשים יקראו יותר ספרים, גם ספרים של אחרים, זה יעשיר את, יהיה יותר קוראים, וזה ייתן ליותר אנשים סיבה להגיע אליי. כי בסופו של דבר, כשיש ספרות טובה ואיכותית, שיש לצורך העניין, פתאום רנסנס של פנטזיה ישראלית, אז אנשים פתאום יודעים שהז'אנר הזה קיים.

נעמה: כן. כמה פעמים השנה קראתי פוסט של, עד עכשיו לא ידעתי שיש כותבי פנטזיה ישראלית, זה ז'אנר חדש, וזה באמת, אני חושבת שיש מקום להעצמה הזאת, לקהילה הזאת, וככל שיותר אנשים יקראו פנטזיה ישראלית…

ינכון: אז הם יחפשו עוד.

נעמה: כן, לגמרי.

ינון: כי זה מעניין אותם. אוי, קראתי את הספר המעניין של נעמה, עכשיו אני רוצה לקרוא עוד פנטזיה ישראלית.

נעמה: וגם אם יהיו 200 ספרים של פנטזיה ישראלית, האנשים שקוראים ספרים, קוראים ספרים. והם קוראים אותם. ואם הוא טוב, הם יקראו אותו ביומיים, והם יחפשו את הספר הבא.

ינון: תחפשו באנשים שותפים, ואל תראו בהם אויבים. בסוף זה רק יעזור לכם.

נעמה: או מתחרים.

ינון: או מתחרים. שוב, כולנו מקנאים לפעמים, הכל בסדר, זה אנשים…

נעמה: חלקו אהבה לעולם, והעולם יחבק אתכם בחזרה.

ינון: אבל תוך כדי שאתם מקנאים ומחפשים איך בסוף לדרוך עליו ברגע המכריע, סתם לא, לא, לא.

נעמה: זה לא הדרך ליצור קהילה. לא. אז אנחנו לגמרי מקדמים פה את האהבה והפרגון ההדדי, ומניסיון ארוך בחיים הווירטואלים האלה, אנחנו, נראה לי שזה מוכיח את עצמו.

ינון: אם עוד היה דברים כאלה כמו "שנטיפי" ו"בומבמלה", אז היינו מביאים אותם לפרסם בפודקאסט. אבל בסדר.

נעמה: ובנימה אופטימית זו, אנחנו היינו אנחנו, אתם הייתם אתם.

ינון: אנחנו נתראה בפרק הבא שאני מבטיח שהוא יהיה בתדירות קצת יותר טובה, סליחה.

נעמה: אחרי שהמונדיאל יגמר.

ינון: בסדר, אני עכשיו מקליט כשחצי הגמר כבר התחיל. בסדר, לא ללכלך. אנחנו נתראה בפרק הבא של "ספרים עם כנפיים". יאללה, ביי.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

Commenti


אוהבים פודטקסטים? הישארו מעודכנים!

הרשמו וקבלו עדכונים לכל תמלולי הפודקאסטים

תודה שנרשמת

  • Whatsapp
  • Instagram
  • Facebook

כל הזכויות שמורות © 

bottom of page