יוסי ועינב נפגשים לשיחה אינטימית מול המיקרופון. איך היתה החוויה עבורם להיכנס לבית בכניסה שלישית? מה הקושי שלהם בבית? מה באמת חושבים על מערכת היחסים של הדר ויהב? ולמה עינב נפגעה מיהב?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 06/07/2024.
[מוזיקה]
עינב: שלום וברוכים הבאים ל"פודקאסט של האח", אני עינב.
יוסי: אני יוסי.
עינב: נא להאזין בהתאם. אז מה אנחנו עושים פה בעצם?
יוסי: הולכים לקסקס על כל מה שקורה בבית.
עינב: אתם יכולים לצפות בנו באפליקציית רשת או לשמוע אותנו בכל הפלטפורמות שניתן לשמוע בהן פודקאסטים. וואו!
יוסי: ווייוו! היכנסו לאפליקציה, תודה רבה. אני רוצה להגיד משהו לפני.
עינב: כן…
יוסי: נכון שהיה עכשיו את הפתיח?
עינב: נו?
יוסי: זה הזכיר לי את הפרסומת, את זוכרת את הפרסומת שהם היו מנגנים?
עינב: של הנגנים, כן!!!
יוסי: אומר לאסתריקה, תראי מה זה!
עינב: יש תקציב!
יוסי: ואני קם, אני אומר, תקשיבי, נכנס! ואני עושה הליכות בבית, סתם שתדעי, יאללה.
עינב: טוב.
יוסי: ברוך, אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.
עינב: אמן.
יוסי: טוב.
עינב: אוקיי.
יוסי: קודם כל, אני יוסי פריינטי וזאת עינב שרי, לא חשוב.
עינב: לא. לא.
יוסי: לא חשוב.
עינב: אבל חשוב לציין שאנחנו עינב ויוסי 2024.
יוסי: אמת לגמרי.
עינב: זה ענק.
יוסי: אנחנו באנו לחדש את העינב והיוסי.
עינב: נכון. למרות שאנחנו מאוד אוהבים את עינב ויוסי בובליל, באנו להוסיף.
יוסי: שרופים עליהם.
עינב: יאללה, אתה מתחיל?
יוסי: כן. אני רוצה להתחיל. טוב, נכנסת לפה שבוע אחרי כולם.
עינב: נכון.
יוסי: סבבה? אני רוצה שתגיד לכולם פה, אני חושב שלא משנה כמה אנחנו נבלבל על זה את השכל בתוך הבית, אני לא יודע אם אנשים בתוך הבית מבינים את זה. כשאני הייתי בבית, וכאילו, וידעתי שאני מגיע כמעט שבוע אחרי כולם, אמרתי לעצמי "אה קטן עליי. מה זה שבוע אחרי כולם? מי הם בכלל?" אמרתי, "מה, אני בא לטרוף, אני יוסי כאילו".
עינב: אני בא לעשות הצגה.
יוסי: ואז כשירדתי במדרגות, הלו, מה זה?
עינב: לא, כאילו, אני באה לפתוח את המסיבה.
יוסי: ואז שירדתי במדרגות, הפכתי להיות קרחון.
עינב: כן.
יוסי: סבבה? אז אני רוצה שבאמת, מנקודת מבט שלך, שאת תסבירי לאנשים רגע שיבינו, מה ההרגשה לרדת במדרגות? איך זה נראה?
עינב: אוקיי, אז קודם כל, בגלל שאנחנו גם ראינו פרקים, אז יכולנו לדמיין איך זה נראה, ראינו איך הבית נראה, זה כאילו לא היה לרדת ו"וואי, איזה יפה הבית", זה היה כאילו, "אה, אמא'לה, זה אמיתי", קודם כל.
אני חייבת להגיד שאנשים בטלוויזיה נראים יותר גדולים ממה שהם נראים במציאות. פיזית גדולים, לא שמנים.
יוסי: זה מרגיע אותי קצת. זה קצת מרגיע אותי.
עינב: אמיתי, בטלוויזיה, אתה לא מסכים איתי? כולם היו נראים לי כאלה גדולים, וזה, פתאום אני רואה אנשים קטנים, חמודים כאלה וזה. אז זה אני חייבת להגיד, אם אני נראית לכם גדולה, אני קטנה. והאמת, שכאילו, כל מה שאתה מתכנן, חושב לעצמך, מדמיין, אתה יורד, אהההה… אין לך מוח גם, חצי מוח נשאר בבית.
יוסי: את לא זוכרת את שם המשפחה בכלל…
עינב: כאילו, אני לא יודעת מי. אומרים "עינב" ואני אומרת "מי זאת?" ככה.
יוסי: נכון, נכון.
עינב: אז זה מה שאני הרגשתי, אתה רוצה לשתף איך אתה הרגשת?
יוסי: כן. אז אם שאלת, יש אלה של ה"אם שאלת…" לא. אמרתי שלפני שירדתי במדרגות, הייתי בטוח שאני ארד, וכאילו והכל יקרה לי ככה, את יודעת, ירוץ, כאילו, סבבה, האח הגדול, יאללה, בואו, סבבה, צחוקים.
ואני יורד במדרגות, ואני רואה שהכל כבר נהיה, כאילו, כולם כבר חברים של כולם, יש לכל אחד את החונטה שלו, את הפינה שלו.
עינב: זה היה מאיים, זה היה מפחיד.
יוסי: ואמרתי, "יואו, מה האח עשה לי? יואו!" אמרתי, "לא מאמין".
עינב: קצת נדפקנו, כאילו מהבחינה הזאת.
יוסי: אמרתי לעצמי, "תוך שבוע אני בבית". כאילו, אני לא מצליח, לא יודע איך. זו פעם ראשונה שבאמת מבחינה חברית, אמרתי, "אני לא אמצא את עצמי. וזה היה נוראי, היה לי שלוש ימים פה של סטירה כזאת", לא ידעתי. כלום, אמרתי, "אלוהים, מה עשיתי? איזה מפגר אני".
עינב: אתה גם מכיר את עצמך מבחוץ, ואתה מכיר את עצמך במלא סיטואציות, אבל סיטואציה כזאת בחיים לא פגשנו, זה כאילו באמת סיטואציה שלא, אי אפשר לפגוש אותה.
יוסי: בחוץ, תזרקי אותי באצטדיון כדורגל, 30 אלף צופים, לכולם אני מתחבר. לכולם, 30 אלף, אחד-אחד, אני אומר. פה אני יורד, אני אומר, כולה 18 איש.
עינב: וזה הכי מפחיד בעולם, אתה מרגיש סופר לבד.
יוסי: ואתה גם לא רוצה, כאילו, אתה… אתה גם לא רוצה שזה יהיה עשוי מדי, כאילו, שאתה תבוא ותתחבר לאנשים.
עינב: שיחשבו שאתה כאילו בא לנסות.
יוסי: בדיוק. אעהההה, לא, זה לא.
עינב: האמת שזה גם משהו שהעסיק אותי, כאילו, שאמרתי, אני יודעת מה אני שווה, אני יודעת שאני מתחברת עם הכל, אותו דבר בדיוק. ואז אמרתי, אתה כן אומר "לא אכפת לי מהמצלמות, אני אהיה אני", אבל אתה כן מפחד מאיך שזה יצטייר, כאילו, מבחינת… שלא יצטייר כאילו אני מנסה מדי.
יוסי: נכון.
עינב: כאילו אני מנסה להתחבר לאנשים שאני יודע שהם חזקים. בחוץ, ידעתי שהם גם אוכלים עלינו סרטים שכאילו…
יוסי: נכון.
עינב: והאמת, אני כאילו, יכולה להגיד את זה פה כי רק שנינו פה. לא ראינו יותר מדי.
יוסי: נכון.
עינב: זה היה הפרקים הראשונים ולא ידענו כלום עדיין, לא התחיל שום דבר.
יוסי: לגמרי.
עינב: שאלה הבאה?
יוסי: שאלה הבאה. קודם כל, אני לא רוצה לשאול אני את כל השאלות, אז גם את תחפרי לי קצת.
עינב: אז אני אעשה.
יוסי: שנייה. אני חושב שיש לנו פה אחלה הזדמנות כי בסוף האח הולך להעביר את זה כמו שזה, קומפלט, לאנשים בחוץ.
עינב: נכון.
יוסי: אז אני רוצה שכאילו, חמש דקות, נקדיש, שאנשים באמת יבינו מה קורה בתוך הבית הזה. ברמת המצלמות, ברמת שזה באמת שעה למים חמים.
עינב: זה באמת שעה למים חמים.
יוסי: ברמה שמכבים לכם את הפן באמצע.
עינב: את הפן מייבשת ווש, זהו.
יוסי: כי אני תמיד בבית, מה הייתי אומר?
עינב: אה…
יוסי: לא עוצר באמצע המקלחת עכשיו, הוא נותן לו לסיים, ואחרי זה כאילו…
עינב: אין, עוצרים, פתאום בום, מים קרים. וגם בשנייה, זה לא שכאילו נגמרים המים הקרים, זה כאילו מישהו כיבה את זה לגמרי.
יוסי: חתך את הכבל של המים קרים.
עינב: בול, לגמרי.
יוסי: הוא חתך את הכבל.
עינב: והאמת שגם בהתחלה זה היה מאוד קשה, גם כשהיינו יותר אנשים, וגם כשהיו מלחמות על המקלחת. אני ראיתי את זה בעיניים שלי בתור… "בואו ניתפס על כמה דברים שאפשר להיתפס עליהם כדי שזה יצטלם טוב ושיהיה עניין". ככה אני ראיתי את זה אצל האנשים הספציפיים האלה. אבל עכשיו נהיה קצת יותר רגוע מהמקלחות, אני מקווה שזה לא מבאס אף אחד שאין ריבים.
יוסי: לגמרי. אני רוצה להגיד גם לצופים בבית, לגבי כל העניין עם המצלמות האלה. כשאני רואה את זה מהבית וכאילו אנשים פתאום היו, הייתי רואה אותם מדברים על דברים כאילו… שכאילו לא היה מצלמה.
עינב: שאומרים "אתה יודע שיש מצלמות, איך אתה אומר את זה? איך אתה לא מחזיק את זה?"
יוסי: או שכל מישהו שבוכה, את אומרת "אה, בטח הוא בוכה למצלמה", זה כאילו, רגע…
עינב: תקשיבו, אין את זה פה.
יוסי: המצלמות האלה מחזיקות פה שבוע, שבוע וחצי. שבוע וחצי, אתה מסתכל, אתה אומר "רגע, יש מצלמה, אה, היא מסתובבת, היא עליי" וזה וזה. ואז אתה כבר מתחיל לאכול סרטים, וזה לא סרטים, אתה אומר לעצמך "טוב, יש פה שמונה עשרה איש, היא לא עליי, יאללה".
עינב: גם וגם אני, כאילו, אומרים "אתה שוכח מהמצלמות", אתה לא שוכח מהמצלמות, אתה שוכח מזה שזה מוקרן איפשהו.
יוסי: בדיוק.
עינב: סבבה שזה מצולם, זה כמו שאני אצלם כל היום עם האייפון שלי, אבל זה נשאר אצלי באלבומים.
יוסי: נכון, לגמרי.
עינב: ופה, גם אני עדיין אוכלת את הסרטים האלה, עדיין כאילו, כשאני רואה שמצביעים לי, אני אומרת "אבל מה הם ראו?"
יוסי: נכון.
עינב: למה?
יוסי: לגמרי.
עינב: אז יוסי…
יוסי: אז רגע, אז אני רוצה רגע לקנח, להגיד שכל מה שקורה פה זה אמיתי לגמרי.
עינב: נכון.
יוסי: אני הייתי הכי מאלה שאומרים שהכל חרטא.
עינב: זה אפילו אמיתי יותר.
יוסי: כן, זה הרבה יותר אמיתי. כאילו ברמה שאני מתחנן, אני אומר "כפרה עליך, תן לי שתי דקות מים חמים רגע".
עינב: כלום.
יוסי: אין עם מי לדבר, זה אמיתי, זה קורה.
עינב: את האוכל…
יוסי: לוחצים על הכפתור כשנכנסים לאח.
עינב: לוחצים על הכפתור.
יוסי: הכפתור נלחץ, הכל קורה. שאלות שאני חייב לענות לעצמי בחוץ.
עינב: אני הייתי בטוחה שלא לוקחים את הדברים. לוקחים הכל, מרוקנים את המטבח. גם דברים שאנחנו מבשלים מראש, חלק מהם לוקחים, זה לא שאנחנו כאילו מכינים סנדוויצ'ים שנשארים.
יוסי: אין פה קומבינות, אין איך לעבוד על האח חבר'ה, בואו.
עינב: יש מצלמות, הוא רואה הכל.
יוסי: כן, הוא רואה הכל.
עינב: אוקיי, יוסי, מה אתה חושב שהתפקיד שלך בבית?
יוסי: התפקיד שלי בבית? אני אגיד לך מה, אני… אני ישר הולך לזה כאילו שאני מצחיק. אבל אני לא רוצה שזה יהיה התפקיד שלי בבית, אני לא איזה ליצן חצר.
עינב: אתה יותר מזה, לגמרי.
יוסי: זהו, אני לא איזה ליצן חצר. אני לא יודע להגיד על עצמי, אני כן יודע להגיד שאני חושב שאני מאוד דומיננטי פה וכאילו יש לי מקום. אני חבר של… אני חושב שאני חבר של המון המון אנשים בבית. זאת אומרת שאני יודע שאני כתף חמה של הרבה אנשים.
עינב: ואתמול זה גם עשה לך בעיות?
יוסי: אתמול זה עשה לי הרבה בעיות. אתמול זה עשה לי פה צרות, חבר'ה, אני לא הייתי בבלבלות כאלה… וואו. אני כאילו, אני ישר הולך למצחיק, כאילו להצחיק את הבית, אבל לא רוצה.
עינב: כן.
יוסי: סבבה, אני מצחיק כאילו… אני גם מצחיק.
עינב: כתוספת.
יוסי: אני גם מצחיק.
עינב: כתוספת להרבה דברים שאתה עושה.
יוסי: בסוף אני חושב שיש לי פה הרבה לתת, אני חושב שאני דומיננטי מאוד, אני חושב שאני… כשאני נכנס למטבח אני עושה לכם אוכל טעים.
עינב: מאוד.
יוסי: אני חושב ש… שאני כתף חמה להמון אנשים פה, באמת, אבל, ואוזן קשבת. ויש לי גם הרבה להגיד כשבאים לשאול אותי. אני לא אגיד לך מה שאת רוצה לשמוע, בכלל לא.
עינב: נכון. ואני גם רוצה להוסיף על זה שגם כשאתה אומר, אתה לא אומר מה שאני לא רוצה לשמוע כדי "אני אומר את האמת" [אומרת בטון מנופח באגו], לא, אתה גם מסביר לי, אתה גם מסביר לי איך אתה רואה את זה, אתה גם משתף אותי בקטע שכאילו… שאתה דואג לי, ואתה… אני אוהבת את הצורה שאתה מסביר דברים, מאוד אוהבת, זה גם משהו שאני רואה ככה. אני אוהבת את הדימויים, את הדוגמאות, זה גורם לי להבין הרבה דברים.
ואני גם זוכרת שנראה לי היינו מועמדים כאילו אחרי כמה ימים שלנו פה…
יוסי: שבוע, כן.
עינב: זה אפילו לא היה שבוע, ואמרת לי "מה את חושבת שרואים?" וזה, ואני כאילו הבן אדם האולטימטיבי שצופה באח הגדול, ואמרתי לך, אמרתי לך נה, נה, נה והדבר הראשון שאמרתי לך זה שאתה מצחיק, וראיתי שהתבאסת. כי אתה לא רוצה להיות רק המצחיק, ואני אומרת לך שאתה לא רק המצחיק, התוספת זה המצחיק, אבל אתה גם מעצבן.
יוסי: נכון.
עינב: אתה בלתי נסבל. הוא דוחף לי רגליים לפרצוף.
יוסי: יש אישה בבית שתסכים איתך, כן?
עינב: [צועקת] באמת, אני ואסתריקה הולכות להיות חברות הכי טובות.
יוסי: יש צופה אחת שיודעת שהיא מסכימה איתך בטוח.
עינב: יו, אני שרופה, הלוואי שהיא אוהבת אותי.
יוסי: טוב, יש לי שאלה שבאמת מעניינת אותי.
עינב: יאללה.
יוסי: למה את חושבת שהצלחת לשרוד עד עכשיו את כל ההדחות האלה?
עינב: אין לי מושג. אני… אין לי מושג, יש לי תסמונת המתחזה, אני חייבת להודות. ואני…
יוסי: את צריכה גם להסביר מה זה, כי אני לא יודע מה זה. [צוחק]
עינב: תסמונת המתחזה זה בן אדם שקורים לו דברים בחיים, לרוב חיוביים, ואולי אני אומרת את זה לא נכון, אבל כאילו, קחו את זה ב… תבינו, פלוס מינוס. והוא פשוט מרגיש כאילו שזה לא היה באמת הוא. נגיד עכשיו יגידו, "וואי, איזה סלט מדהים חתכת", אני כאילו, "מה… לא, זה כנראה לא הייתי אני, או לא יודעת מה אתם רוצים, כאילו, זה לא כזה זה"…
וכל פעם כשאומרים פה את השם שלי, אני יודעת שאני עינב, אבל אני שוכחת, אני כאילו, מי זאת? אני לא יודעת מי זאת, אני לא יודעת את מי אוהבים בחוץ. אני כן אני פה ואני לא מתחזה ואני לא משחקת אותה ואני גם משוגעת, וגם עושה קולות וגם זה, אבל… כשאני נשארת פה, אני כאילו… מי מצביע לי? אני כאילו חושבת שההפקה עושה תרגיל. אומרת יאללה, נשאיר אותה סתם כדי שתאכל סיבובים על זה שהיא כאילו… זה מה שאני מרגישה אז, אין לי מושג.
יוסי: מצוין, תשובה טובה.
עינב: למה לדעתך היית מועמד להדחה בהדחה הראשונה שהייתה? ואסור לך לענות "כי הייתי חדש והיה להם נוח". אם יש לך עוד דברים.
יוסי: לא, אז אני בא להגיד משהו. הכי קל להגיד, זה "הייתי חדש והיה להם נוח". זה הכי קל להגיד. אני חושב…
עינב: אני בטוחה שזה גם היה חלק מהסיבה, כן, אבל…
יוסי: אני לא יודע, אבל אני חושב, באמת באמת, שמהרגע שהגעתי, ראיתי את זה גם על אנשים מסוימים, אני לא אגיד פחדו. אני יכול להגיד שהרגשתי כאילו… כאילו הם מבואסים, כאילו חוששים כזה, כי יודעים שאני מתישהו יהפוך להיות אני, את מבינה?
עינב: ואתה מאוד דומיננטי.
יוסי: כשאני מגיע למקום, רואים שאני מגיע, סבבה? זה לוקח לי קצת זמן לפתח, לפעמים זה קורה בשנייה, לפעמים לוקח בשבוע. אני חושב שיש אנשים שלא רצו שאני אגיע לרגע הזה, את מבינה?
עינב: כי אתה תגנוב להם.
יוסי: זה התסביך שהיה לי בראש. זה כאילו, וכאילו, כל פעם הייתי אומר לך, "אני לא יודע מה אני מעדיף, שיגידו כי אני חדש או שיגידו בגלל זה. כי גם זה לא פייר וגם זה לא פייר".
עינב: גם זה מבאס וגם זה. לגמרי.
יוסי: שניהם לא פיירים. אני לא יודע, לא יודע מה העדפתי, אבל זה הכי תפס אותי, כאילו, יותר מה… יותר מהכל. להגיד חדש זה חרטא כי היינו פה…
עינב: כן.
יוסי: באנו שש ימים אחריהם ובשבוע הכירו אותי מה שלא הכירו פה אנשים אחרים.
עינב: נכון.
יוסי: זו דעתי האישית.
עינב: יפה.
יוסי: מה את חושבת, הדבר הכי מפתיע שהיה פה מאז שבאת? טו טו טו טוטוט [מזמזם את מנגינת הנושא של האח הגדול]. [מילה לא ברורה]
עינב: הכל פה מפתיע, אני חייבת להגיד, אין יום שאתה קם בבוקר ואומר, וואי, איזה יום רגוע ורגיל. תראו, תראו את הבן אדם, אוקיי? לוקח לי את המים.
יוסי: נגמר לי המים, שקט.
עינב: הכל פה, הכל פה הזוי, הכל פה מוזר. אתה קם בבוקר, אתה לא מבין מה קורה פה, משנים לך את הבית, הם אומרים לך להתלבש ככה, נותנים לך משימות הזייתיות, אז כאילו, אין שום דבר שהוא לא מפתיע.
אני כן… אני לא הופתעתי ש… איך קוראים לה? שאורית הודחה, כי הרגשתי שזה מה שצריך לקרות, אבל כן הופתעתי ברמה הטלוויזיונית. ברמת לספק תוכן, היא סיפקה פה תוכן מצוין, היה לה את הקולומיקה, את השוקולד אגוזים. היה לה ממש, לפי הספר, כל מה שצריך להיות לדייר שנשאר פה להרבה זמן, עושה המון בלגן. אוהבים אותו, הוא גם מצחיק וזה, כאילו, היא הייתה מאוד מאוד צבעונית ומאוד טלוויזיונית. היא או שהיא ידעה לעשות טלוויזיה, או שהייתה הטייפקאסט מושלם כדי לעשות איתו טלוויזיה. אז כן הופתעתי קצת, כי אמרתי, "אוקיי, אז מה הלאה?"
כאילו, עכשיו בתקציב לא יהיו ריבים כי את הגרנולה אנחנו נביא להם ושוקולד אגוזים לא כזה אכפת לנו, אפילו אולי נזמין שוקולד אגוזים לעצמנו, והניקיון של הבית יישאר בול אותו דבר כי זה לא שהיא עשתה פה איזה הבדל משמעותי. פשוט יפסיקו להגיד לנו שאנחנו מסריחים, אבל זה נראה לי היה הכי מפתיע וזהו. הכל מפתיע פה. אתמול היה מפתיע, אתמול גם הופתעתי מאוד.
יש דברים שאתה לא מספר לדיירים מסוימים פה בבית?
יוסי: וואי, יש לי המון. יש לי המון. אני תמיד אומר על עצמי שאני בן אדם ששומר את הקלפים שלו מאוד מאוד קרוב. מאוד קרוב. אני יודע פה הרבה דברים שקורים.
עינב: הרבה משתפים אותך גם, הרבה מרגישים איתך מאוד בנוח.
יוסי: הרבה משתפים אותי מכל הכיוונים. אז אני יודע הרבה דברים עלייך, אני יודע הרבה דברים על… על כולם.
עינב: פרידה, אייל…
יוסי: ואני מעדיף לשמור את זה ממש קרוב ככה, כי…
עינב: כי אתה אמין, מקום ראשון.
יוסי: זהו, אז… לא הייתי מקום ראשון, הייתי שלישי.
עינב: בסדר, שלי אתה מקום ראשון, שתדע.
יוסי: חיים שלי. וגם דברים על עצמי, המון המון דברים אני לא רוצה לספר כי מתישהו אני מאמין שזה יפגע בי בהמשך. יכול להיות שאני טועה, אבל מתישהו אני מאמין שמישהו ישלוף את זה נגדי. מישהו יוצא לי את הקלף הזה.
עינב: זה פעם קרה לך?
יוסי: וזה הג'וקר, ברור. אז יש גם, למשל, הרבה ריכולים שאני שומע עליי. עכשיו, מי שמדבר, הוא מדבר עד היום, והוא לא יודע שזה מגיע אליי לאוזן, סבבה?
עינב: וואו, מעניין אותי עכשיו.
יוסי: כן. ואני באמת, אני יודע מילה במילה מהדברים שנאמרו, אני יודע כאילו מתי לקחו הפסקה גם ב…
עינב: וואו.
יוסי: עכשיו, אני יודע שאני צריך לשמור את זה ממש קרוב, כי מתישהו אני אצטרך לשלוף את הג'וקר. את מבינה?
אז הרבה דברים אני לא משתף אנשים, הנה גם את לא יודעת את הדברים האלה שאני יודע שמדברים עליי יום יום, ואני כאילו מעביר את זה סבבה, זה בית האח הגדול, מתישהו, מתישהו כאילו… אם מישהו ינסה את יודעת, זה, אהלן וסהלן. וגם על עצמי, אני… יש לי הרבה דברים מהעבר ודברים כאלה שאני לא אוהב לשתף. אני לא אוהב, כי אני… אני חושב שזה… זה שריטה כזאת, זה כאילו אתה הופך להיות פגיע עכשיו. את מבינה? אתה כאילו מוריד איזו שכבה, ולא בא לך להוריד את השכבה הזאתי.
עינב: אני יכולה להגיד שבאמת כשתיארת את עצמך, אז אמרתי, אתה גם מצחיק ולא רק, ואתה גם מאוד… מקשיב ואמין וחבר ומייעץ, ויש לך דעה ואתה אומר אותה, אבל אתה באמת בטוח לא פגיע פה. כאילו, אין משהו אחד שאני יכולה להגיד, וואו, הוא פגיע, חוץ מהעובדה שאתה מאוד אוהב את אסתריקה ואת כפיר…
יוסי: נכון.
עינב: שאני לא חושבת… זה לא פגיעות, זה פשוט משהו שהוא מאוד קרוב לליבך ואני לא חושבת שמישהו הולך להשתמש בזה, אבל אתה באמת לא פגיע פה, ו… מעניין אותי אם כאילו כן יש אופציה שזה יקרה, כאילו או שאתה ממש מפחד שזה יקרה, או שאתה… אתה יותר מפחד להיפגע, או שאתה יותר מפחד לתת לאנשים את ה… את ההנאה של לדעת שאתה פגיע.
יוסי: אני חושב שאני יותר מפחד לתת לאנשים את ההנאה. אני יותר מפחד לתת להם שהם יבינו שיש אופציה כזאת. את מבינה? לא רוצה שהם ידעו שיש אופציה כזאת, אני לא… היה לי פעם שיחה על זה עם האח, יש דברים שאנשים אמרו לי בחיים שלי שהולכים איתי עד היום. עד היום אני סוחב את זה איתי, לטוב או לרע. אה… ו… ואני לא רוצה לתת לאנשים את ההנאה הזאת, שהם ידעו שיכול להיות שהם יעשו לי משהו, יגידו לי משהו ואני… ואני אסחוב את זה איתי על הגב, לא בא לי. אז אני תמיד נותן גם הרגשה של אני לא פגיע, כאילו, אתם לא יכולים פה, אין, אין, אין פה את המשחק הזה, אל תשחקו איתי ככה.
אבל מלא פעמים, כשאת רואה אותי הולך למיטה לבד עכשיו וחושב עם עצמי איזה חצי שעה, זה על הדברים האלה, אז אני יושב רגע ומחשב עם עצמי עכשיו, רגע, שנייה, שמעתי שמישהו אמר משהו, מה אני עושה?
עינב: אתה קודם מסנכרן עם עצמך…
יוסי: אני קם רגע עכשיו לתת לו את הזה?
עינב: ואז אתה מגיב…
יוסי: בדיוק, אני קם לתת לו את ה… שיבין שכאילו וואלה פגע בי, או שאני לא עושה את זה, ומלא פעמים אני לא עושה את זה. ויכול להיות שאני גם, לפעמים עושה טעות שאני לא עושה את זה, כן? אבל מצד שני, יש לי שריטה עם עצמי שלא בא לי שיראו את הילד הפגיע, את מבינה?
עינב: כן.
יוסי: לא בא לי שאף אחד ידע שיש פה איזה ילד פגיע.
עינב: אני גם מבינה אותך, וגם אני רוצה להגיד לך ש… אני הבנתי, גם עם החיים וגם למדתי את זה ממש, שלהיות פגיע זה הכי מקרב. לא כאילו, "איי, אני פגיע, אתם יכולים לעשות לי…" לא כזה, אלא… ברמת כאילו, להחליק ושהדברים ישפכו לך, זה מקרב, זה לא פדיחה. זה מצחיק בהתחלה, "וואי, איזה באסה נפל לו", אבל בסוף, אנשים רוצים לראות שאנשים אנושיים. וכשאתה רואה איש ברזל שמצליח הכל, זה כמו שהדר סיפרה על מלאני, שהיא פתאום סיפרה על עצמה, על החיים, ואז כאילו הדר אמרה, "יופי, גרמת לנו להרגיש כאילו אנחנו אפסים".
יוסי: כן.
עינב: זה מרחיק.
יוסי: נכון.
עינב: אולי היא מדהימה והיא נראית מקסימה והייתי רוצה להתקרב אליה בתור בן אדם, כי היא אחלה בן אדם, אבל זה גם מרחיק, כי כאילו היא כל כך מושלמת, אני ארגיש כל כך חרא עם עצמי. אז אם מישהי כמו מלאני תבכה או תיפול או משהו הכי כאילו קטן ומעפן שיש, זה יקרב, כי היא כל כך וואו.
יוסי: כן.
עינב: אז סתם בשבילך, אולי אתה כן יכול להראות גם פגיעוּת, כי זה יכול לקרב אליך אנשים.
יוסי: אני חושב שלאט לאט עם החברים הקרובים שלי, הם יראו את זה ראשונים. בסוף אני, אם אני אהיה פה בעזרת השם, בעזרת השם, בזכותכם, שלושה חודשים, אז לא תהיה לי ברירה…
עינב: אז יראו את זה.
יוסי: כאילו, זה לא איזה, אני לא… אני גם… בהתחלה למשל לא הייתי נכנס בכלל לחדר האח לפרוק.
עינב: גם אני, אתה יודע?
יוסי: מה אני צריך לפרוק לו עכשיו? מה אני צריך לפרוק לדבר איתו?
עינב: זה הרגיש לי משחקי, והייתי צריכה את זה, אבל עצרתי את עצמי, זה קטע.
יוסי: בדיוק. ואז כבר הגעתי לאיזה יום שאני ממש מדבר איתו, מת להגיד לו דברים, ואני אומר, "לא, אל תלך להגיד לו, לא, לא, אל תלך, לא", ואני כאילו, יום שלם רב עם עצמי. ובסוף אמרתי… בערב נכנסתי אליו, אמרתי, רגע, אם בחרו אותי להיכנס לבית ואם הקהל השאיר אותי פה הדחות, אז רוצים לראות אותי לטוב ולרע. רוצים לראות שיש לי גם, שאני גם יכול להיות קצת בכיין, כן? רוצים לראות את זה.
עינב: כן.
יוסי: וכאילו, נכנסתי לחדר האח והתחלתי, אמרתי לו, "שומע? אני כל היום בתסביך אם להיכנס אליך או לא, אני עד עכשיו לא נכנסתי כאילו, בשביל לפרוק כאלה דברים, אבל הנה, אני פה. כאילו, תדע, הנה, עכשיו אני, אני בא אליך באמת ערום, אחד, שתיים", זה היה לי רגע מאוד קשה עם עצמי. באמת זה היה רגע נוראי, עם עצמי. ושחררתי את זה בסוף, כאילו, יאללה, כולם רוצים לראות אותי באמת, את כל הכיוונים, זה לא רק מצחיק וזה לא רק עושה דאווין.
עינב: גם אתה רוצה להראות את עצמך מכל הכיוונים.
יוסי: כן. אז זהו, אז עברנו את זה.
עינב: מדהים.
יוסי: לי יש שאלה, אני חושב שאני יודע מה תעני. מי איכזב אותך בבית? על אמת.
עינב: אתמול התאכזבתי מיהב. אני עדיין מאוד אוהבת אותו, עדיין חברה שלו, עדיין הוא חשוב לי.
יוסי: תסבירי גם למה.
עינב: אבל אתמול התאכזבתי. למי שלא יודע, אז… כל דייר שירד למטה, היינו למעלה, מול הדלת שנפתחת, ודייר קרא… דייר, דייר.
יוסי: דייר, דייר.
עינב: קרא לדייר הבא, שהוא קרא לדייר הבא שככה הם הצילו אחד את השני שישארו בבית. לא ידענו מתי זה יפסק, אם זה יפסק, מה זה אומר, יש מצב… כאילו, כבר העלינו כל תרחיש אפשרי, שאפילו מי שלמטה אולי יהיה לו… לא ידענו כלום.
אבל האינסטינקט הראשוני הוא לחשוב שאתה מציל את הבן אדם ודני טעה ואמר יוסי, ואז אתה אמרת יהב, ואני תיארתי לעצמי שתגיד או יהב או עינב או פרידה ואיכשהו, לך זה היה קצת יותר… פחות פגע בי, כי באמת האמנתי שאתה באמת מתחבט בין השלושה האלה.
ואז כשיהב ירד, אמרתי, וואו, אני מאמינה שיש לו או אותי או את הדר. אם אתה היית למעלה, זה היה אתה, הדר, או אני, אבל אתה כבר למטה. ואז אמרתי, אוקיי, אני מרגישה שאני חברה שלו ברמה החברית, ברמה שאני מרגישה אחת האחים שלו.
יוסי: נכון.
עינב: זה אפילו מצחיק, כי אנחנו ככה, אנחנו אומרים כאילו שאתם האחים הגדולים שלי פה, וזה ככה גם מרגיש. והדר, יש לו חיבור משיכתי, רומנטי או לא יודעת מה. משהו כזה, ואז אני אומרת, אוקיי, אז מה יותר חזק בסופו של דבר? חבר או מישהו שאתה נמשך אליו בקטע לקשר, או בקטע מושך. ונפגעתי, כי הבנתי, אני ראיתי את זה, אני ראיתי… ראיתי כאילו שהוא מרים לה את הצלחת תמיד ושוטף לה את הצלחת, ותמיד דואג שיהיה לה מים וכאלה. שזה מאוד אבירי, וזה מאוד כאילו יש לי משיכה אליך.
יוסי: נכון, גברי.
עינב: בדיוק. ובמקום הזה, אז אמרתי, זה המקום שלו להראות שהוא אח שלי, באמת. ואני יכולה להגיד שנפגעתי בעיקר כי אני, כשהייתי למעלה, אמרתי, אם נגיד אתה אומר אותי, אז אמרתי, אוקיי, יש לי פה הרבה אנשים שאני רוצה שהם יהיו, אבל מי אני הכי רוצה? כי יש מצב שכל השאר הולכים הביתה.
יוסי: נכון.
עינב: ככה ראיתי את זה.
יוסי: נכון, מסכים.
עינב: ואני אמרתי לעצמי "מי הבן אדם שאני הכי, הכי, הכי רוצה?" והיה לי שם. אז או שאני רוצה להאמין שאנשים חשבו כמוני ואז אני נפגעת בגלל זה, או שאני נפגעת בגלל שהוא פשוט בחר את הדר ולא אותי, ונראה לי שזה השניים ביחד.
התבאסתי עליו מאוד ואפילו יותר התאכזבתי שכשנכנסתי, אז הוא אמר לי, וזה בסדר, הוא היה עונה לי את זה ככה או ככה, וזה גם מה שהייתי צריכה לשמוע. "את לא מבינה איך התבאסנו, תפסנו את הראש, חיכינו שתחזרי", אבל זה לא מעניין אותי כי אני נפגעתי, אז לא אכפת לי שהתבאסתם, גם אני התבאסתי.
יוסי: נכון, מסכים.
עינב: וזה מה שאכזב אותי. מי אתה רואה או חושב שיכול להגיע לגמר אבל זה יהיה משהו שאתה תתבאס לדעת שהוא בגמר?
יוסי: וואו!
עינב: האמת שזה מאוד קשה עכשיו, כי זה באמת איזשהו הרכב שהוא דווקא מאוד חיובי.
יוסי: זה שלב מאוד קשה.
עינב: אבל אתה חייב לענות.
יוסי: אני אענה. קודם כל, זה שלב מאוד קשה, לדעתי כולם פה, אני לא אגיד לכולם מגיע. כי זה הכי, זה, לא לכולם מגיע, אבל פתאום זה הפך להיות כאילו כולם חבר'ה טובים פתאום ואנחנו אוכלים ארוחות בוקר ביחד.
עינב: וואו, זה מדהים.
יוסי: וקורה פה משהו קצת אחר, ובאמת יש כאילו דבר כזה שלא ראיתי אף פעם.
עינב: אף פעם בתולדות האח הגדול, נראה לי.
יוסי: אני חושב שהיחיד שאני מתבאס עכשיו שזה, אולי קצת מלאני. נטו כי היא באה חודש אחרי כולם.
עינב: כן, והיא באה עם כוח שהיא יודעת מבחוץ.
יוסי: והיא באה מהבית והיא יודעת בדיוק מה היה, מה לא היה, וזה מאוד עוזר לה להלך פה בין הטיפות. בדיוק לדעת איפה לגעת במי. אז נטו בקטע הזה אני חושב שלה יהיה הכי פחות מגיע. כי כאילו זה צ'יטים, זה לבוא עם צ'יטים לפה.
עינב: כן.
יוסי: את מבינה, זה…
עינב: מעניין אם אומרים את זה עלינו כי אני מרגישה שלא באנו עם צ'יטים.
יוסי: מה ראיתי? פרק אחד? ראיתי כניסות.
עינב: תקשיבו, גם הפרקים שראינו לא היה להם כלום.
יוסי: חבר'ה, ראיתי כניסות. ראיתי את עידן יורד במדרגות ואת חיים. חיים מחכה עם רגליים למעלה, אני זוכר. את זוכרת את זה? חיים חיכה עם רגליים למעלה.
עינב: אני זוכרת, אבל שאמרו שחיים נכנס כבר לפני. הוא הדייר הראשון שאי פעם נכנס לבית האח הגדול לפני, כדי לוודא שהוא יכול להתנהל שם.
יוסי: נכון, נכון, נכון.
עינב: אני עכשיו אעשה לך את זה מאוד קשה.
יוסי: לא, לא, לא, אל תעשי לי קשה. לא, אל תלכי עכשיו על השאלה הזאתי.
עינב: [צועקת]
יוסי: לא, אל תלכי על השאלה הזאתי.
עינב: אתה חושב שבין הדר ויהב יכול לקרות משהו אמיתי פה שימשך בחוץ?
יוסי: וואו!
עינב: או שאתה חושב שלא יקרה פה כלום ואז בחוץ יקרה?
יוסי: אני חושב שעושים סצנה, יואו.
עינב: אויויויויוי! יש לנו, יש לנו פרומו.
יוסי: יואו, התחננתי לפני איזה שלוש שניות שלא תשאלי, סתם.
עינב: באמת, באמת אני שואלת.
יוסי: טוב, אני עכשיו נותן לכם דעה הכי אמיתית שלי. מי שיאהב יאהב, מי שלא לא, אני מצטער. זה באמת הכי אמיתי שלי, הכי כנה.
קודם כל, ליהב, אני אמרתי גם שאני חושב שהטעות הכי גדולה שהוא יוכל לעשות פה זה להיכנס לזוגיות, לא משנה עם מי.
עינב: באופן כללי.
יוסי: לא משנה עם מי. יהב בא לפה, הוא בחור מאוד מיוחד, וברגע שאתה נכנס לזוגיות יש הרבה צדדים שנעלמים ממך. סבבה, אתה בזוגיות, זה יכול לרוץ. טוב, כמה זה יכול לרוץ אבל? אני חושב שאם הוא והיא רוצים את זה, הם צריכים לנסות את זה בחוץ.
פה, הבעיה פה שאני כל הזמן שואל את עצמי, אני אומר את זה גם ליהב, שתדעו שאני אומר את זה גם ליהב, אני כל פעם אומר לו, "יהב, אחי, אני לא יודע להגיד אם זה משחק או לא. לא יודע להגיד".
עינב: אמרת לי את זה גם.
יוסי: זה מאוד קשה לי. אני לא יודע להגיד, כי גם לפני יהב, היא הייתה פה בסוג של מערכת יחסים עם תום. אז אני כאילו, זה מה שמתסבך פה בתוך הבית הזה. שאני לא יכול לשלוח שנייה הודעה לאמא שלי, "אמא כפרה עלייך, מה, הדר עושה סתלבט, מה?" אין לי את זה.
עינב: כן.
יוסי: אז כאילו, אני לא מצליח להבין אם זה חלק ממשחק, או שבאמת יש פה חיבור אמיתי. וקשה לי נורא עם זה. כי יהב, אני רואה אותו כמו אחי הקטן פה, כי הוא באמת ילד קטן, אנשים בבית אולי רואים אותו, זה, אבל הוא ילד קטן, יש לו לב ענק.
עינב: מחוץ לכל זה, יש ילד קטן כמו בתמונה…
יוסי: בול.
עינב: שרק רוצה שיהיה לו חיים פשוטים.
יוסי: לגמרי, ושיאהבו אותו. באמת חשוב לו שיאהבו אותו.
עינב: לגמרי, לגמרי.
יוסי: בלי שהוא יגיד את זה.
עינב: בגלל זה אני גם…
יוסי: ואני נורא פוחד עליו פה, שהוא יפגע, נורא פוחד. עשיתי לו כבר הרבה שיחות, אני בדרך כלל לא אוהב לחפור, אני אוהב להגיד פעם אחת ולסיים, כאילו, הנה, אמרתי לך, אני משחרר אותך.
מהצד של הדר, אני באמת לא יודע להגיד אם זה אמיתי או לא. אני רוצה להאמין שכן, אבל אני לא יודע להגיד.
וגם כאילו כל העניין הזה, שעד שבוע לפני שהיא נכנסה לבית, היה עניין עם האקס וזה, אז אני אומר, רגע, יכול להיות שזה כאילו… יש פה איזה פאוזה של שלושה חודשים, ואחרי זה הכל חוזר להיות כמו שהיה, אני לא יודע. אז זאת התשובה שלי בגדול, אני באמת לא יודע להגיד, אני, התסביך שלי בראש כל היום אם זה משחק או אמיתי. זה מה שאני שואל את עצמי כל היום במיטה. משחק אמיתי, משחק אמיתי, משחק אמיתי?
ויש רגעים שזה מושך למשחק, ויש רגעים גם שזה מושך לאמיתי. אני… לא יודע, זה קשה לי, קשה לי. קשה לי, לא יודע, קשה לי, כאילו, זה מאוד מורכב.
עינב: אין תשובה חד משמעית. אני יכולה להגיד לך שאני רואה את זה, אני מסכימה איתך שאני חושבת שלשניהם לא כדאי להיכנס למשהו כזה פה.
יוסי: אבל מהצד של יהב זה לא משחק בכלל, ההפך.
עינב: אני יודעת.
יוסי: אני חושב שמבחינתו הוא היה מת להישאר פה לבד עד הסוף.
עינב: אני חושבת שבאמת, אני לא חושבת שזה משחק משניהם, אני פשוט חושבת שלהדר, היא גם אמרה את זה, היא רגילה להיות בזוגיות, זה הברירת מחדל שלה. זה גם כיף יותר, בוא, זה כיף להיות בזוגיות, במיוחד במקום כזה שאתה מרגיש הכי בודד בעולם. אני יכולה להגיד שאני ראיתי את עידן ואמילי ואמרתי, "איזה כיף להם. הוא דואג להכין לה טוסט, היא דואגת לו שיהיה לו ככה". אין פה, כאילו, אין יום שהם יודעים שהם יהיו לבד, כי אין לבד. גם אם הם כועסים אחד על השני או היה להם יום חרא, יש להם אחד את השני, כי זוגיות, זה מנצח הכל.
ואני חושבת שזה משהו שגורם לכולם פה, אתה נגיד מחוץ לדבר הזה, אבל יש פה אנשים שאני מרגישה שהם נמשכים לדבר הזה כדי שיהיה להם את הביטחון פה. ואני חושבת שיכול להיות שיש לה את זה מתוך הרגל, כי היא רגילה לזה. ודווקא בגלל זה אני חושבת שלא כדאי לה להיכנס לזה, כדי שהיא תראה שהיא יכולה לבד, והיא תראה לכולם שהיא יכולה לבד. ו… מעניין מה יהיה.
יוסי: כן, אבל מצד שני גם כל הזמן הם…
עינב: הם אומרים את זה…
יוסי: הם דואגים להזכיר אחד לשנייה שזה לא.
עינב: זה כן, זה נגיד מחרפן אותי.
יוסי: את מבינה מה אני אומר?
עינב: זה מרגיש לי שזה מזלזל באינטליגנציה שלי. כי שניהם חברים שלי ושניהם באים ואומרים לי, "לא, לא, לא. לא, לא, לא". ואז אני רואה אתכם כאילו כל היום מתחבקים, אז אתם מזלזלים באינטליגנציה שלי, אבל תגידו את האמת.
יוסי: אז בגלל זה אני לא מצליח להבין אם זה משחק, את מבינה את הקטע?
עינב: תראה איך התעצבנתי.
יוסי: אם אתם רוצים להיות בזוגיות, תפאדל, תהיו בזוגיות. אבל זה לא קורה. אז מה קורה פה?
עינב: אבל אני גם מרגישה ש… שבוע להחזיק ידיים, שהופכים להיות חיבוק בלילה, זה יהפוך לנשיקה. ואם זה מה שצריך לקרות, אז אני מאחלת להם…
יוסי: באהבה גדולה.
עינב: כן, אבל אני באמת אומרת, כאילו, זה יותר חזק מכם, אז תחליטו.
יוסי: אני חושב שיהיה הכי טוב ליהב בעולם להישאר לבד פה עד סוף התוכנית. אם הוא רוצה זוגיות, לדעתי, הוא… שינסה אחרי זה.
עינב: כן.
יוסי: אני מאחל לו זוגיות, אני רוצה שתהיה לו מישהי שתאהב אותו ותכיל אותו, ותעשה איתו קידושים, ובאמת בא לי. זה אח שלי פה.
עינב: ותהיה לו משפחה.
יוסי: אבל מצד שני, לא בא לי לראות אותו נפגע פה עוד חודש, וכאילו, אני הופך להיות פה… את מבינה?
עינב: כן, אתה מסתכל על זה בתוך קטע מגונן.
יוסי: בדיוק.
עינב: יש לי שאלה שלא כתובה פה.
יוסי: יאללה. יאללה. אדרבא, מכירה את האלה? אדרבא, יאללה.
עינב: יש מישהו בבית שהיית חושב שהוא מתאים לי? ואם לא, אז תגיד דברים. תסביר.
יוסי: וואו.
עינב: [צועקת]
יוסי: יייאו… אני לא מאמין ששאלת את זה. אני לא מאמין. אהההה… וואו! רגע. טוב. אני חושב שכרגע בתוך הבית, כרגע, כרגע, כרגע, במניין הגברים שנמצאים בתוך הבית, אין מישהו שמתאים לך. אני כן חושב שעידן כשהיה פה היה מתאים לך.
עינב: כן? וואו.
יוסי: עזבי רגע את אמילי בצד. כי עידן היה גבר. עידן היה גבר. ממש גבר כמו פעם. חוטב עצים.
עינב: אווו.
יוסי: לא, עידן היה גבר. הוא לוחם גם בנפש. הוא היה בחור ממש טוב וזה. והכי חשוב הוא היה מכיל. בכל הרגעים את רואה שהוא היה מכיל את אמילי.
עינב: הוא היה גם גבר וגם רגיש.
יוסי: אמילי הייתה מתפוצצת על מישהו בחדר, באסיפת דיירים, אמילי מתפוצצת. הוא היה מחכה, מושך את זה לערב, "מה אמילי, מה זה?"
עינב: נכון.
יוסי: את מבינה? ופה, בחבר'ה שנמצאים פה כרגע, אני יכול למצוא להם זיווג בשניה. אבל אני חושב שזה לא, שיהיה קשה להם להכיל אותך. ואת צריכה מישהו שידע לחבק אותך. שידע רגע שעינב יש לה רגעים של צעקות, של צחוקים, שהיא עושה גם קצת פדיחות.
עינב: [מצחקקת]
יוסי: ולא להתבייש.
עינב: אשכרה, זה נכון.
יוסי: לא להתבייש. זאת עינב. זה הדבר הכי כיף שיש בעולם. ואני, את מבינה?
עינב: כן.
יוסי: בגלל זה, אני חושב שאם היה פה בבית, זה היה עידן. כרגע, לדעתי, אף אחד לא יצליח להכיל אותך כמו שאת, בגלל זה אני מעריץ את י'.
עינב: [צועקת]
יוסי: כל הכבוד לך, אני באמת לא יודע איך אתה עושה את זה. אנחנו פה…
עינב: אני לא יודעת אם הוא בכלל עושה או רוצה לעשות את זה.
יוסי: עצם העובדה שבכלל ניסית, אני מעריך אותך, אני לא יודע איך…
עינב: הוא נקלע לסיטואציה.
יוסי: אני לא…
עינב: הוא נקלע לסיטואציה.
יוסי: ליבי, ליבי, אח שלי. ליבי, ליבי. לא משנה, י', אוהבים אותך, אם אתה מחכה או לא, אני אוהב אותך, אחי. כל הכבוד לך, אני לא יודע איך אתה עושה את זה.
עינב: ואני מקווה שהוא ראה שרציתי להכין לו עוגה וכל הבית יצא עליי.
יוסי: נכון.
עינב: ואז…
יוסי: בזכות העוגה שלך, היא כמעט עפה הביתה, נכון.
עינב: אני רשמתי לו על המראה, יום הולדת שמח ושאני מתגעגעת.
יוסי: ונשיקה, היה נשיקה גם על המראה, אני ראיתי את זה.
עינב: חיחיחיחי.
יוסי: אני ראיתי את זה.
עינב: אוקיי, אני חייבת להגיד שאני, לפני שנכנסתי לפה, אמרתי, "אני כזאת, אני כזאת, וטה, טה, טה". ואתה פה מנמיך בעצמך הרבה דברים, לא בקטע של משנה את עצמך, אלא אתה מבין את הסיטואציה, אתה מבין שאתה מצולם, אתה מבין שגם בת דודה שלי רואה את זה וגם סבתא שלי רואה את זה וגם השכן,
יוסי: וגם י'.
עינב: וגם בעזרת י' וגם הבוסית שלי לשעבר. כאילו, הרבה אנשים רואים את זה.
עכשיו, זה לא כמו באינסטגרם שלי, שזובי, אני מעלה את מה ש… שביפ! אני מעלה את מה שאני רוצה והם לא חייבים לעקוב, או שאני יכולה לחסום אותם מהסטורי. פה, זה כאילו פיור, הם רואים אותי ושומרים על הפה ובגלל זה יש אנשים שאני לא מעריכה את הדרך שלהם כי הם לא עושים את זה. והם שוכחים שגם בת דודה של בת דודה של סבתא של השכנה ראתה עכשיו את ההתנהגות הזאת שלך וזה לא נעים. מה השאלה שלך?
יוסי: אה…
עינב: שחרר אותי.
יוסי: טוב, אנחנו כאן בתוך האח הגדול, אנחנו בין ארבעה קירות, אין לנו מושג מה קורה בחוץ.
עינב: נכון, שזה נורא.
יוסי: אנחנו כאן כבר חודש, ואנחנו כאילו… ואני לא יודע איך זה נראה מהבית, אבל אני יודע להגיד שאם אני הייתי בבית, הייתי אומר בואנה… כאילו, איך הם צוחקים, יש חטופים עכשיו, איך זה…
עינב: נכון.
יוסי: ומצד שני, אני אומר, אני ער פה שש עשרה שעות ביום, ואין לי מושג…
עינב: מה הולך פה?
יוסי: הדבר שאני הכי רוצה לשמוע פה, הכי הכי רוצה לשמוע פה, זה שהחטופים חזרו. באמת, שהוציאו את הצבא כבר מעזה, שהכל נגמר. כאילו…
עינב: לנשום לרווחה.
יוסי: באמת לנשום. וזו מועקה שיש פה על כולנו, אבל אני לא יודע אם היא עוברת.
עינב: נכון.
יוסי: כי אני יודע שאם אני הייתי בבית, הייתי שופט. באמת הייתי שופט.
עינב: כן, יש מצב שזה אפילו לא עובר, ו…
יוסי: אז רציתי רגע שאת… תתני את נקודת המבט שלך, איך את רואה את זה מכאן? כאילו, איך את חווה את הדבר הזה?
עינב: אני יכולה להגיד שקודם כל, כל מי שנכנס לפה, יש לו מישהו שהוא מכיר, שהוא בעזה, שהוא לוחם, שהוא אולי חטוף, שאולי קרה לו משהו, או שאולי עושה לטובה את הדבר הזה.
יוסי: אפילו מפונה.
עינב: כן, או מפונה, זה כמו שהיה לנו את דנה, שהייתה מפונה, והיא גם בישלה לחיילים, ואני בטוחה שכל אחד פה עשה את מה שהוא יכל לעשות, ויש את הסיפור שלך, ויש המון. אז אני בטוחה שכל אחד פה, יש בו משהו, מעבר לדבר הגדול שקורה, אז זה דבר ראשון. אני מרגישה גם שכל פעם שאנחנו מתלבשים ואנחנו שמים את הסיכה, יש פה אנשים שאפילו מסתובבים איתה כל היום. זה באמת כואב.
גם אני יכולה להגיד שכשראיתי את מלאני נכנסת, וראיתי שיש לה את הסיכה, זה שרף אותי. וזה עשה לי…
יוסי: זה הרגע שהבנו שבאמת צריך להמשיך, כאילו ש…
עינב: שפאקינג, שממשיכים לשים את הסיכה ושכאילו, עדיין יש חטופים, וזה מצב נוראי בעיניי.
יוסי: הייתי מת לראות אותה יורדת בלי הסיכה.
עינב: בדיוק.
יוסי: ולהגיד וואי, סבבה.
עינב: זה משהו שממש, כאילו, כשראיתי את זה אמרתי, "זה לא נגמר". ואני מקווה שנצא מפה לבשורות טובות, ושיש בשורות טובות בינתיים, יותר טובות מרעות.
יוסי: מקווה בעזרת השם.
עינב: ואני מקווה שכל התרחישים הרעים שאנחנו חושבים עליהם כל הזמן, אני חייבת להגיד שכל פעם כשאומרים לנו "נא להתכנס בסלון", לכולם עובר "משהו קורה, משהו קורה, משהו קורה בחוץ", כאילו נהיה לנו כזה בבפנים פחד, שאומרים לנו שאולי משהו, אולי זה, אנחנו מתחילים לאכול סרטים פה.
יוסי: נכון.
הדר: וזה רע, זה נוראי, ואנחנו מרגישים את זה יום-יום, אני לא יודעת אם זה עובר החוצה, אני לא יודעת אם זה עובר לא טוב בחוץ.
יוסי: כל מסוק שרואים מעל החצר, אנחנו בסרטים.
עינב: כל מסוק, זה בחילות, כולם בלחץ.
יוסי: נכון.
עינב: אף אחד לא חושב שזה כאילו, רק חושבים שזה דברים רעים, ואני חייבת להגיד, ששכחתי מה אני רוצה להגיד. אה! שאני מאוד מאוד מאוד מאוד מקווה ורוצה להאמין שאנחנו מצליחים לתת איזשהו ברייק למוח כזה, ושאנחנו באמת מצליחים להצחיק פה, ולעשות טוב, ולגרום לאנשים שנייה להתנתק ולנטרל את עצמם. באמת, אני מקווה שזה מה שאנחנו עושים, זה מרגיש לי, השליחות שלי באופן כללי, ואני מקווה שזה מה שקורה.
יוסי: טוב.
עינב: אז בוא נגיד מי חמישיית הגמר שלנו לקינוח.
יוסי: את תגידי מי חמישיית הגמר שלך.
עינב: אני?
יוסי: רגע, חמישיית הגמר, ואז את צריכה להגיד גם זוכה מביניהם.
עינב: [צועקת]
יוסי: יאללה.
עינב: טוב, אני לא יודעת. אני חושבת, אני רואה את יהב ואת פרידה בגמר בוודאות. אני חושבת שגם אתה תהיה בגמר. אני רוצה להגיד שגם אני אולי אהיה בגמר, אני רוצה להאמין, ויש מצב שזה יקרה, כי בינתיים אני שורדת הדחות. ואולי קורלי? או אור?
יוסי: ומי הזוכה?
עינב: האמת שהזוכה, אני חושבת שזה יהיה או אתה או פרידה או יהב וזה באמת תלוי מי יפתח פה הרבה, מי יראה ויחשוף ויהיה הכי פגיע והכי נקי והכי האמת שלו תצא החוצה.
יוסי: לגמרי.
עינב: או שזאת תהיה אני. חיחיחי!
יוסי: טוב, חמישיית הגמר שלי, אני רוצה לקוות שאני אהיה אחד מביניהם. אני רוצה לקוות, אני לא יודע מה קורה בחוץ, כאילו, מה הזה. יהב, פרידה, את, ואור.
עינב: אתה באמת רואה אותי בחמישייה? תהיה אמיתי. או שאתה חבר שלי?
יוסי: אני רוצה לראות. אני לא רואה, בתכל'ס לא רואים פה אף אחד בחמישייה, בואי.
עינב: ברור, אנחנו לא רואים כלום.
יוסי: איזה קשה.
עינב: כשיש הדחה אתה כאילו, מה??? [צועקת]
יוסי: נו את מבינה?
עינב: אתה לא מדמיין כלום.
יוסי: אורית, לא ראית אותה בחמישייה?
עינב: כן, כן.
יוסי: נו, אז אני לא רואה פה כלום. אז באמת אני חושב שזה, יהב, אני, פרידה, את ואור? אני רוצה לחשוב ככה.
עינב: מי לדעתך יזכה?
יוסי: וואו, זוכה, אני, אני רוצה שזה יהיה יהב. באמת אני רוצה. אני רוצה שהוא ינוח קצת.
עינב: כן, מגיע לו לגמרי.
יוסי: אני רוצה שהילד ינוח קצת, באמת. מעבר לזה, אני רוצה לסיים עם כמה מילים, מילות תקווה, שבעזרת ה', בעזרת ה', בעזרת ה', כל החטופים יחזרו במהרה.
עינב: אמן.
יוסי: באמת זה הדבר שאני הכי רוצה בעולם, שכל חיילי צה"ל יחזרו בשלום. החלמה מהירה לכל הפצועים, שכל המפונים יחזרו לבתים שלהם, שנחיה כבר בשלום ושהעם הזה באמת יתאחד כבר. אני באמת, אני לא רוצה.
עינב: ושהוא לא יתאחד בגלל הדברים האלה.
יוסי: אני לא רוצה לראות יותר ברחוב מישהו עם חולצה ספציפית ולהגיד "אהה, מה זה החולצה?" לא רוצה, אני אוהב אותך, לא אכפת לי מי אתה ומה אתה. אני אוהב אותך, אתה אחי.
עינב: ושנהיה מאוחדים בלי סיבה נוראית.
יוסי: סבלנו 3,000 שנה, אנחנו ביחד עוד 3,000 שנה, ושהאויבים שלנו ייכחדו כבר. אמן.
עינב: אמן. אז הגיע הזמן לסיים, אבל לא לפני שנגיד תודה לכל מי שהאזין לנו.
יוסי: תודה לכל מי שצפה בנו באפליקציית רשת.
עינב: ונפגש בפרק הבא, שהוא יהיה בלעדינו, אז כנראה שהוא יהיה משעמם יותר, אבל ווי לאב יו!
יוסי: אוהבים אותכם, אחים שלי.
עינב: סליחה לכל מי שאני עושה לו מיגרנה עם הקול שלי.
יוסי: אסתריקה, שרוף עלייך, יפה שלי, כפירוש, אוהב אותך, אבא. מקווה שישמיעו לך את זה.
עינב: ביי!
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments