אחת לשבוע דיירי האח הגדול מתיישבים מול המיקרופון ללא צנזורה, כדי לתת לכם הצצה בלעדית לחיים בתוך הבית הכי מדובר במדינה. שיחה אישית על החיים תחת עין המצלמות. בפרק הראשון: פרידה עוזיאל ואור בן דוד
תאריך עליית הפרק לאוויר: 16/06/2024.
[מוזיקה]
פרידה:שלום וברוכים הבאים ל"פודקאסט של האח". אני פרידה.
אור: אני אור.
פרידה ואור: נא להאזין בהתאם!
פרידה: אז מה אנחנו הולכים לעשות פה?
אור: נראה לי שאנחנו צריכים לקסקס קצת על כל מה שקורה בבית.
פרידה: אז אתם יכולים לצפות בנו באפליקציית "רשת" או לשמוע אותנו בכל הפלטפורמות שניתן לשמוע בהן פודקאסטים.
אור: אז צהריים טובים שותפה שלי לפוסקאסט, לפודקאסט, פרידה?
פרידה: צהריים טובים שותף שלי לפודקאסט. אני חייבת להתחיל את השיחה הזאת, שרק היום קלטתי איזה חיוך יפה יש לך.
אור: באמת?
פרידה: נשבעת לך.
אור: את יודעת שעשיתי גשר בגיל מאוחר.
פרידה: אשכרה.
אור: כן.
פרידה: אז איך זה מרגיש להיות הראשון שחונך את הפודקאסט?
אור: וואלה, האמת שמרגש, גם מרגיש איזשהו, את יודעת, כיף לפתוח דברים, גם בחיים האישיים, גם בבית האח, גם בכללי.
פרידה: האמת, שמחתי שאתה המאצ' שלי.
אור: באמת?
פרידה: כן.
אור: למה?
פרידה: אני אשאל אותך קודם, מה הייתה לך האינטואיציה הראשונית, כאילו, על מה חשבת שנדבר?
אור: האמת שלא עלה לי משהו מסוים, אבל, כמו שאת יודעת, לדבר על כל מה שקורה בבית, בין אם זה ישיבות תקציב, בין אם זה כל מה שקורה פה בשבוע האחרון ביחס של אנשים, בין כל הריבים האחרונים שקורים פה, וזה נראה לי פחות או יותר הסגנון, לא?
פרידה: וואלה, כן, וואלה, כן. האמת היא שאני חייבת להודות שאנחנו, בסופו של דבר, נראה לי שבאנו קצת לדבר על מה שקורה בבית, השהות בבית, איך זה ללכת בעצם בתוך הבית הזה. אבל אני חייבת להגיד שהאינטואיציה הראשונית שלי, קודם כל, זה רק היום התעוררתי לזה, כי באמת ראיתי איזה יפה אתה מחייך.
אור: באמת?
פרידה: באמת יש לך חיוך יפה, רק היום ראיתי. אתה, פתאום, לא יודעת, יש לך פה את הקימטוטים האלה מתחת.
אור: כן, בגלל זה אני לא עושה בוטוקס, דרך אגב.
פרידה: לא צריך, זה מאוד חינני, אתה פתאום יוצא ממך משהו אחר.
אור: באמת?
פרידה: אבל דווקא עניין אותי… דווקא עניין אותי לדבר על איך זה להיות… מזרחים משני קצוות שונים של הקשת.
אור: מה זאת אומרת?
פרידה: הרי שנינו מזרחים, אתה חצי תימני, חצי טריפוליטאי.
אור: טוניסאי.
פרידה: טוניסאי. אני תמיד מתבלבלת, זה קוסקוס מאוד דומה, שניהם קוסקוס דק. ואני, אני לא יודעת אם אתה יודע, אבא שלי נולד במרוקו, אמא שלי, ההורים שלה נולדו במרוקו. ובסופו של דבר, אתה יודע, גם בגלל התאקל הראשון שהיה לנו ב-10 שניות הראשונות.
אור: לא היה לנו תאקל.
פרידה: לא תאקל, אני לקחתי את זה מאוד קשה.
אור: אוקיי.
פרידה: אתה כבר יודע את זה, כי דיברנו על זה כמה וכמה פעמים. וזה רק, רק נראה לי, התאקל הראשון הזה שהיה לנו, זה רק מוכיח כאילו… איזה סוגים שונים של מזרחנות יש על הקשת, ואני גם חושבת שאתה לא יודע, כאילו, אני חשבתי שאנחנו הרבה יותר דומים, החמאתי לעצמי, חשבתי שאנחנו הרבה יותר דומים, אבל אני חושבת שעם השהות הבנתי ש…
אור: יש קצת שוני, כאילו, בכל מיני דברים.
פרידה: יש שוני, יש שוני. עם כמה שחשבתי שכאילו… דווקא בגלל האי נוחות הראשונית הזאת שהייתה לנו…
אור: לטעמך.
פרידה: הבנתי שלטעמי, לכף זכותי, לכאורה…
אור: לכאורה?
פרידה: לא, תראה, ברור ש"אל תשבי לידי" זה הצורת התבטאות שלך בקטע של צחוקים והומור.
אור: בצחוק, חד משמעי.
פרידה: אבל אני, אני לא יודעת אם אתה יודע, אתה ירדת במדרגות, הדבר הראשון שאמרתי, [נושמת עמוק] "בעלי".
אור: [צוחק]
פרידה: נשבעת לך.
אור: אז בואי נתחיל ככה את ה… אז קודם כל תודה על המחמאות, כן, אני חייב להגיד שאני ממש שמח לשמוע את כל המחמאות האלה, ואני חושב שגם אני החמאתי לך אתמול…
פרידה: נכון.
אור: שלשום, שהייתה בינינו שיחה, כי אמרתי לך את מה שאני חושב, את מה שחשבתי ואת מה שגרמת לי כאילו לשנות את החשיבה שלי. ויאללה, בואי נתחיל לדבר, שיהיה לנו כיף כזה, שנתחיל להבין פה איך זה הולך, מה הולך, לאן נושבת הרוח.
פרידה: בא לי לשאול, היום שאנחנו כבר נראה לי כמעט שבועיים, או כבר יש שבועיים?
אור: עוד מעט.
פרידה: משהו כזה, קרוב לשבועיים בבית האח.
אור: אוקיי.
פרידה: בא לי שתגיד לי איך זה הרגיש לך בהתחלה, ואיך זה מרגיש לך היום? כי, אתה יודע, הצופים בבית, אני… אחד הדברים שאני חווה פה, זה שאני אומרת כאילו, יאללה, הדחה ראשונה, מגז'דרים, מה אתם זה? אתם מכירים את הבן אדם ארבעה ימים. וכאילו, הצופה בבית לא יודע שארבעה ימים פה זה כאילו, שבועיים, שווה ערך לשבועיים. או שפה כאילו, תוך 24 שעות, 48, זה כבר מרגיש לך הגיוני שאת כאילו, שכבר יש לך קטע עם מישהו.
או, לא יודעת, עייפות, אנחנו כל הזמן אומרים, 'אוי, אנחנו עייפים, אנחנו גמורים'. אתה בבית, אתה לא עושה כלום, מה אתה זה? אז וואלה, בא לי שתגיד לי כאילו, איך זה היה בהתחלה, ואיך זה היום?
אור: קודם כל, אני חייב להגיד משהו, שגם אני מאמין שאת חווה אותו, את הסיטואציה הזאתי, שכל מה שראינו עד היום מבחוץ, זה לא תואם באמת למה שקורה.
פרידה: לא תואם.
אור: בין היתר, כל החיבור הזה שקורה בין דיירים, בין היתר, כל הסיטואציות האלה, כמו שאמרת, שאנשים עולים ואנחנו בוכים, בין היתר, כל הריבים פה, בין היתר, כל החיבורים שפתאום משתנים לך מקצה לקצה, ופתאום כל ההתלחששויות וכל הדברים האלה.
אז קודם כל, אני חייב להגיד שהכניסה שלי לבית הייתה קצת כמו שדמיינתי, אבל לא ציפיתי שזה ירגש אותי ברמות כאלה שפתאום אני, את יודעת, אכנס ואעשה את הלבבות, לבבות, לבבות מזוזה, ואני כזה…
פרידה: אשכרה.
אור: את יודעת, כי אני רגיל בין היתר בחיים שלי האישיים להופיע כל יום מול קהל ו…
פרידה: אז אתה חשבת שאתה תהיה כאילו ה… זה שעושה את הדברים, את הרגעים האייקונים של העונה, או שחשבת שאתה תהיה יותר בעל הבית?
אור: האמת שחשבתי שאני אהיה בן אדם מאוד דומיננטי בבית, ואני על פניו בן אדם שלא אוהב לדבר על עצמי, אבל אני כן חושב שבאיזשהו מקום אני מקבל את הכבוד שאני אמור לקבל בבית, גם מבחינת קטע של הנוכחות שלי, וגם מבחינת קטע שאני חושב שאני מעניק לכולם כבוד, אז אין סיבה שלא יכבדו אותי.
פרידה: בוא נדבר על הלילה הראשון.
אור: אוקיי.
פרידה: רגע, איך היה לך הלילה הראשון?
אור: האמת שהלילה הראשון היה מאוד קשה, בקושי הצלחתי להירדם. גם הגעתי לסיטואציה, את יודעת, שבן אדם נכנס למיטה ומנסה לישון, אז אחד הדברים הכי קשים זה הסיטואציה של הצלילות האלה. ולא היה לי צלילות, ואז איך שהגעתי למצב של צלילות, פתחתי את העיניים וראיתי אותך רוקדת לצלילי שיר, שאני לא יודע להגדיר את המילים שלו, כי אני לא הכי חזק באנגלית. ואני זוכר אותך רוקדת ספציפית בבוקר ראשון, את הלילה הזה, את הבוקר הזה, סליחה שאת רוקדת על המיטה, וואלה, את יודעת, העברנו אותה, וגם הלילה השני היה קצת קשה.
אבל אני חושב שבמקום שאני נמצא בו היום, וגם את, אני מאמין, של כל החוויה הזאת שאנחנו חווים, זה משהו שהולך ונבנה פה לאט לאט. זאת אומרת שהלילה הראשונה היה קשה, הלילה השני קצת התחיל להיות יותר קל.
פרידה: לגמרי.
אור: וכן הלאה.
פרידה: אני חושבת שאם תשאל את דיירי הבית, כולם ישנו אתמול ממש טוב, יחסית לשאר הלילות.
אור: כן, אבל את יודעת מה הבעיה? שברגע שאת מתחילה לישון יותר טוב, אז את גם קמה יותר מבאס. אז כאילו, אני פתאום מתגעגע לימים הראשונים, שהאדרנלין עוד היה לי בגוף, שהייתי מחכה לקום בבוקר.
פרידה: כן, נכון.
אור: היום התחיל להיות לי קצת יותר קשה.
פרידה: וואלה.
אור: כן. אבל בסדר, נעבור ונתגבר. עכשיו…
פרידה: אבל רגע, אני רוצה לספר על הלילה הראשון שלי.
אור: בטח. סליחה, לא שאלתי אותך, סליחה. יצאתי קצת אגואיסט, אבל לא משנה, תיקנו את זה.
פרידה: שטויות, יאללה. אז אני, הלילה הראשון, היה לי קשה ברמות, כי כשאני נכנסתי לבית האח הגדול, לפני שנכנסתי, אז חברים שלי אמרו לי, 'בוא'נה, את נכנסת לאח הגדול' ואני כזה, 'כן, סבבה, כן, נכנסת לאח הגדול, הכול טוב.' וירדתי במדרגות, והיה לי… היה לי ערב שלא חוויתי, ולא בקטע טוב.
גם התאקל, תקשיב, באמת הייתי מעדיפה שיהיה לי תאקל עם כל בן אדם אחר, בטח לא על מזרחנות, אתה יודע, בחוץ קוראים לי "הנסיכה המרוקאית"?
אור: אוקיי, לא ידעתי.
פרידה: כי כל האינסטגרם שלי…
אור: רגע, את עדיין מדברת על התאקל שלי ושלך?
פרידה: כן, אבל כי…
אור: פרידה, את חייבת להבין ולעצור משהו. לא, לא, אני חייב לקטוע אותך, סליחה.
פרידה: לא, זה רק דוגמא, כי מדברים על… תקשיב, זה לא מלווה אותי היום, הוא נסגר, הוא נסגר, הוא ננעל, הוא זה. אבל תשמע, דברים פה, קודם כל, אני חייבת להגיד לך משהו על ההנה תדע, סקופ, אני, יש לי דילהיי [כך במקור] אני מבינה דברים רק אחרי 24-48 שעות.
אור: מהמם, אז די… קודם כל, לדעתי, עצם זה שאת מבינה בסופו של דבר, זה גם משהו וואו, כי יש אנשים שגם מדברים איתם 30 פעם לא מבינים, אז את יודעת מה אומרים, עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא.
פרידה: לגמרי.
אבל קודם כל, לגבי התאקל שלי ושלך, סליחה, ככה שאני קוטע אותך…
פרידה: זה לא מלווה אותי. אוקיי.
אור: זה משהו שלא היה ולא נברא, זה היה הומור שאולי לא הבנת אותי באותו רגע…
פרידה: כן.
אור: כולל כל הבלבול הזה של ההתרגשות…
פרידה: בדיוק.
אור: מזה שירדנו במדרגות וכל הבלבוליזציה הזאת.
פרידה: אני מעדיפה שאני הייתי יורדת במדרגות, ומישהו היה אומר לי… לא יודעת, היה אומר לי משהו על הבושם. לא יודעת, רק לא לריב על מזרחנות בחייאת אבוק.
אור: לא, לא היה ולא נברא, וגם עוד פעם אני…
פרידה: אני הלכתי לחדר האח וגיז'דרתי, ואמרתי, 'עליי? אני?'
אור: באמת?
פרידה: כן, כי…
אור: בגללי?
פרידה: מה זה בגללך?
אור: בגלל הסיטואציה?
פרידה: כי אני עכשיו הייתי בטוחה שאנחנו הולכים להיות שפרה ויוסי בובליל, אתה מבין?
אור: אוקיי.
פרידה: וזה לא אני, כאילו, אני לא יודעת איך אני… תשמע, מה שאנחנו בחוץ זה לא מה שאנחנו בפנים.
אור: חד משמעית.
פרידה: המארג פה משתנה, אבל בסופו של דבר, זה מה שאמרתי לך גם בהתחלה, אנחנו אותו דבר, אבל שונים. כאילו, וואלה, נראה לי באנו מרקעים די דומים.
אור: אוקיי.
פרידה: ואני, את המלחמות שלי בחוץ עושה על הדברים האלה. אז כשאני באה לפה, והעשר דקות הראשונות שלי, זה זאתי מהזה, וגם דובר על זה לפני שנכנסתי וטו טו טו, אמרתי, אוי ואבוי לי, אוי ואבוי לי. וזה מטורף, אתה יודע, כי בתל אביב אני הפרחה ופה אני שפרה.
אור: שפרה. עכשיו תגידי, רציתי לשאול אותך שאלה, אפרופו, אם סיימת ככה ל…
פרידה: אז רק אני אגיד שהיה לי לילה מזעזע, ברגע שעצמתי את העיניים…
אור: לטעמך האישי.
פרידה: לטעמי, סליחה, לטעמי, לעניות דעתי, לכאורה, טפו טפו טפו חמסה.
אור: ניקח את זה לכף זכות.
פרידה: לקחו את זה לכף זכות. עצמתי את העיניים, וואלה, במקום להתחיל לחשוב, לדמיין, התחלתי לראות את אחיינית שלי, חברה שלי מאי בוכה, זה, זה, טו, אמא שלי, דודה שלי, אני בכיתי, קמתי בבוקר, השיר הזה בא לי בול. זה שיר שאני אוהבת משאני ילדה.
אור: אוקיי.
פרידה: וכן, זה גם ריגש אותי, הבית שלנו בקצה הרחוב וזה הבית שלנו וזה… אז אמרתי, אני חייבת בררררררררררררר לתת לזה רגע.
אור: אוקיי.
פרידה: זהו, אז וואלה, השיר הזה נראה לי, שינה לי את ה…
אור: שינה לך קצת את האווירה.
פרידה: שינה לי את העונה.
אור: למרות שאני על פניו, לכאורה, לטעמי האישי, ניקח את זה לכף זכות, יכול לספור על יד אחת הכמות, את שעות השינה שלך פה בבית האח הגדול.
פרידה: [צוחקת]
אור: תגידי, אז אפרופו, דיברנו על זה, שכאילו, את בחוץ רגילה להיות משהו אחד, וכאילו, נכנסנו לפה, ואת יודעת, דברים משתנים, ו… כזה, איך אמרנו? אנחנו לא יודעים מה קורה פה, הכל פה משתנה מדקה לדקה, פתאום חברים הכי טובים נהיים אויבים ופתאום האויבים נהיים החברים הכי טובים, וכל דבר כזה או אחר.
אם הייתי יכול להגדיר אותך בתור תפקיד בבית האח הגדול, 2024…
פרידה: אוקיי…
אור: איזה תפקיד הייתי מגדיר אותך? או איזה תפקיד את בעצם היית יכולה להגדיר את עצמך?
פרידה: אז אתה יודע משהו? אני, לפני שנכנסתי, הייתי בטוחה שאני אהיה המצחיקה… יותר על הבחוץ, על הבחוץ, על הרעש, על הזה, אבל דווקא אחרי כמעט שבועיים בבית האח הגדול, אני חושבת שהתפקיד שלי זה להיות ה…
אור: הווי ובידור.
פרידה: מכילה.
אור: הווי ובידור.
פרידה: לא הווי ובידור.
אור: בין היתר.
פרידה: שמע, הווי ובידור מה יש בזה? אין בזה…
אור: לא. יש בזה משהו מושלם, לדעתי.
פרידה: שמע, אני… כשנכנסתי לפה, אכלתי… אחרי כמה ימים כבר שבן אדם מתחיל להבין את מקומו, אכלתי על זה כאפות, אמרתי, 'בוא'נה, את לא… את לא… את בנמוך, את שקט דממה.' אמרתי, בוא'נה, רגע, אולי הייעוד שלי בבית זה להיות השקט הדממה.
אור: כאילו, במילים אחרות, מה שאני מבין ממך, שבעצם בחוץ, בחיים הרגילים והאישיים שלך והפרטיים שלך, את רגילה להיות בן אדם שיותר מביע דעה ויותר, מה שנקרא, נלחם על שלו או שעומד על המילה שלו, או כל דבר כזה או אחר. כאילו, בן אדם קצת יותר כוחני. ופה בבית, בעצם, את מרגישה שאת כאילו שאת כאילו קצת פחות מביעה דעה.
פרידה: אז אני אגיד לך משהו.
אור: אוקיי.
פרידה: אני הבנתי, שלהוציא אנרגיה על דברים שהם לא שלי, זה חסר טעם.
אור: אוקיי.
פרידה: ואם הייתי יכולה להדגים לך את זה, זה חורים בכיסים. הכסף בורח. יש דברים שאני מרגישה שאין לי צורך לצאת עליהם בקולות ובהצהרות. כשיהיה לי משהו חשוב להגיד, אני אגיד.
אור: אוקיי. עוד פעם, אמרתי, לפעמים, גם אני, כמו ששמת לב, אני חושב…
פרידה: גם להיות בשקט.
אור: ואני אביע את הדעה שלי. אני חושב שנכנסתי לפה באש ותמרות עשן, כי גם כזה אני בן אדם בחוץ, ואני חושב שדווקא עכשיו, בשבוע השני…
פרידה: לגמרי.
אור: כשאנחנו תכף מסיימים את הדבר…
פרידה: לגמרי.
אור: אני חושב שנכנסתי אור שהציג משהו אחד. בשבוע הזה אור הזה מתבשל.
פרידה: לגמרי.
אור: ומבשיל, והולך להיות משהו קצת אחר. ואני מאמין שגם שמים לב לזה כל אחד ואחד.
פרידה: אני פתאום חושבת… אתה יודע מה הטעם שלי?
אור: שמה?
פרידה: מה הטעם שלי, בוא נדבר על זכרים רגע.
אור: אוקיי.
פרידה: וואלה, הטעם שלי בזכרים זה ערס רגיש.
אור: אוקיי.
פרידה: ואני אספר לך סיפור. יצאתי פעם עם מישהו, בחור… בוא נגיד, יש לו נוקיה…
אור: הבנתי.
פרידה: הוא שלח לי ביום האהבה פרחים. אתה יודע מה הוא רשם לי?
אור: מה?
פרידה: וכפרה, יצאתי עם משוררים, עם להיטים בגלגלצ.
אור: מה הוא רשם לך?
פרידה: "ציפור זרה לקחה אותך ממני, יא צ'וץ'".
אור: מעלף.
פרידה: למה יש דבר כזה?
אור: זה הדרך של הבן אדם, לבטות [כך במקור] בעצם את האהבה שלו אלייך. או ציפור זרה לקחה אותך ממני, או לקחו אותך ממני.
פרידה: איזה דבר?
אור: מושלם לדעתי.
פרידה: זה…
אור: אני חושב שכל דבר…
פרידה: אני יכולה להגיד לך שהגבר הזה… אין משהו… אני תכף אקביל את זה אליך.
אור: אוקיי.
פרידה: אין משהו יותר יפה מלראות איזה מצ'ואיזם, איזה… רהבהבהבהבה [מחקה דיבור אגרסיבי] 'אח שלי, אל תדאג, אני חוזר אליך דוד', מכניס את הנוקיה לכיס. ואז בסוף אומר, 'אה מלאך יפה טהור'.
אור: חד משמעית.
פרידה: זה גומר אותי. ואני חושבת שאני כבר איזה 4, 5, 6, 7 שעות, פתאום אני קולטת אתה ערס רגיש.
אור: אני מאוד רגיש. אבל בשביל להוציא ממני רגש, צריך לדעת איך ליגוע לי בנקודות הנכונות, או לדבר איתי על נושא מסוים, או פשוט שסתם ראיתי בן אדם אחר עומד בסיטואציה לא נעימה, וידע לצאת ממנה וקרה פה איזה משהו מרגש שגורם לי להתרגש.
עכשיו, אחד הדברים שהכי קשה לי פה, עם עצמי, לכאורה לטעמי, זה הסיטואציה שאני לא יכול לבכות. כי אני חושב שבחוץ יש פה משהו שאנשים לא הרבה יודעים עליי. יש לי את הפעמים האלה עם עצמי שאני אוהב את ההתבודדות, שאני אוהב לבכות, כי אני חושב שלבכות זה לא משהו רע, זה משחרר.
פרידה: בטח.
אור: ואני חושב שמהרגע שנכנסתי בשבועיים האחרונים, עוד מעט, לא בכיתי פה אף פעם. אפילו דמעה לא הזלתי. כמעט בכיתי בסיטואציה שקרתה איתך ועם אמילי ועם חיים, כל הדבר המרגש הזה.
פרידה: אה.
אור: נתקעה לי כאילו ממש פה בתעלה, אבל באיזשהו מקום, כאילו הצלחתי לעשות ככה ולהחזיר אותה, כדי שלא זה…
פרידה: אתה לא נותן לעצמך לבכות פה, או שזה לא מגיע?
אור: אני חושב שעדיין לא הגעתי לסיטואציה הזאת, למרות שלא קל לי פה, למרות הגעגועים שלי לבית, למרות הגעגועים שלי לילד שלי, למרות הרכושניות שלי לאמא שלי, למרות כל הדבר הזה שאני עובד, קורה איתי, ואני חווה על אחת כמה וכמה פה.
אבל אני חושב שעוד לא הגעתי לנקודת שבירה, למרות שאצלי הנקודת שבירה יכולה להיות יותר קרובה מתמיד. זאת אומרת שזה יכול להיות עוד דקה, שתיים, שלוש. כרגע אני מנסה לגרור את עצמי למהלך הזה, שזה יקרה קצת בשלב יותר מאוחר. אבל את יודעת, מה שצריך להיות שיהיה.
פרידה: תן לעצמך.
אור: אז איך רצית, כאילו, סליחה שקטעתי אותך בזה שהבעתי את עצמי, אבל איך רצית לקשר אותי לזה ששלח לך פרחים ואמר לך, 'ציפור זרה לקחה אותך ממני, צ'וץ'?
פרידה: איי, צ'וץ', אתה אומר צ'וץ', זה נשמע אותו דבר.
אור: [צוחק]
פרידה: צ'וץ'.
אור: צ'וצ'י.
פרידה: אתה יודע היינו מדברים רק בטלגרם.
אור: בסדר, אני מבין עכשיו למה, אבל לא משנה. נשמור את זה לפרטיות שלנו האישית.
פרידה: [צוחקת] זה סיפור, אתה נגנב מהסיפור. אתה מבין שלושה חודשים אני ברומן עם בן אדם בלי תמונה?
אור: מהמם.
פרידה: עזוב, שלא תדע.
אור: יש לפעמים תמונה מאכזבת, דרך אגב.
פרידה: שלח לי תמונה, ראיתי, לא לטעמי, לכף זכות, ובכל זאת אמרתי, אין, זה ציפור.
אור: אני גם בחיים שלי הפרטיים, אני חושב שאני מסתכל על נשים ואני יכול לתת לך את הגרף שלי, ובעזרת השם שנצא מפה, אני אראה לך את הגרף שלי. יצאתי עם בחורות שלטעמי, הן פחות יפות, ולטעמי, הן יותר יפות. הגרף שלי לא עובד כאילו מקיצון לקיצון, אבל מה שקונה אותי ספציפית את אור בבחורה, זה העניין של הקסם האישי.
זה לא משנה איך תראי, זה לא משנה איך תתלבשי, ואני אומר גם משפט שרודף אותי במיוחד בכל השנים האחרונות, במיוחד אחרי כל מיני דברים ותקריות שעברתי בחיים, זה סיטואציה שאני חושב שחיצוניות אפשר לשנות בכל מחיר.
היום את טסה ואת יכולה לעשות כל ניתוח אפשרי. את יכולה לשנות ולהרים את העפעפיים ולהוריד את העפעפיים ולקצר את האף ולהגדיל את האף ולעשות שפתיים ולעשות חזה, ולעשות כל דבר כזה או אחר.
אבל ברגע שהנשמה שלך מכוערת והנשמה שלך לא הכי יפה בעולם, זה דברים שאף ניתוח בעולם לא יכול לשנות אותם, ואף פלסטיקאי בעולם לא יכול לשנות לך את זה.
זה כביכול המוטו שלי כזה שעובד אצלי בתקופה האחרונה, וגם אפרופו, אני לפי זה יודע פחות או יותר לאן לכוון.
פרידה: אתה מרגיש שאתה משתנה?
אור: אני חושב שיש פה משהו שהבנתי אותו רק בשבוע האחרון, שגם מורגש בשינוי בהתנהגות שלי. שאם אני אנצח פה את הבעיית עצבים שיש לי, ופה אני אלמד להשתלט על הדבר הזה, ובמיוחד על הפה שלי, אז אם אני אצליח לנצח את זה בבית הזה, אז אני מאמין שאני אצליח לנצח את זה על אחת כמה וכמה בחוץ. לדעתי.
פרידה: ויש לי עוד שאלה. לא, זו לא שאלה, אבל בא לי שאנחנו נספר למאזינים שלנו מה שהם לא יודעים, כאילו, איך זה באמת להיות באח הגדול.
אור: זה בדיוק מה שבאתי.
פרידה: למה הם רואים, כאילו, הם רואים כמה, 40 דקות פרק, רואים את ההוא רב, את ההוא זה ואומרים, 'וואלה, זה קרקס מדראנו'.
אור: כן, אבל גם אחד הדברים…
פרידה: אני רוצה גם שתסביר להם כמה שעות אנחנו חווים ביממה.
אור: קודם כל, כמו שכולם יודעים, כן? אנחנו ישנים את השעות המטכ"ליות, נקרא לזה, כאילו, כשאנחנו בצבא, אנחנו ישנים…
פרידה: כשאנחנו מתעוררים בשעה שמוגדרת לנו וישנים בשעה שמוגדרת לנו.
או: שמוגדרת לנו. וכולם חושבים, את יודעת, שכאילו, בית האח הגדול זה מלון. יש לך בריכה, יש לך מטבח, יש לך מן הסתם חדר שינה, מקלחת. הם לא יודעים שהבית הזה מנוהל על פי חוקים של הבית הזה. יש פה חוקים. זה כל אחד פה חשב אולי שהוא יכול לבוא ולעשות מה שהוא רוצה.
אני חייב להגיד שבאחת העונות שראיתי, אמרתי, וואו, איזה כיף להם. מה הם צריכים להיות בבית? יש פה בריכה, מה אתם שרוצים…
פרידה: ריזורט.
אור: ריזורט. לא שאני חס וחלילה בא להגיד משהו לא טוב על הבית…
פרידה: מעלף הבית לטעמי.
אור: אבל אני מאמין שכל בית, שכל בית בישראל יש לו את החוקים שלו. יש אנשים שמעשנים בבית, יש אנשים שלא מעשנים בבית, יש אנשים שמתקלחים רק בערב, יש אנשים שאין להם אפשרות להתקלח בכלל. כל בית יש בו את החוקים שלו.
אבל חייב משהו להגיד את זה, מה שנקרא כלל עם ועדה. הבית הזה מנוהל על פי חוקים, שאנחנו הדיירים, כביכול, צריכים לעמוד בחוקים האלה, כמו שבחוץ יש חוקי מדינה ויש חוק, גם בבית הזה יש חוק.
פרידה: אתם יודעים שאסור לנו לישון צהריים.
אור: ויש אבא ואמא לבית הזה, במקרה שלנו יש רק אבא. ואנחנו צריכים לשמוע ולציית לחוקים, כי במידה ולא נציית לחוקים, הדבר הזה יכול להוביל אותנו לבעיות תקציב.
פרידה: סנקציות.
אור: בעיות תקציב, הדחות, להיות מועמדים. יכול, מה שנקרא, לתת לנו עונשים, כמו שאמא שלך בבית, אם לא תעשי את הכביסות לפי החוקים של הבית.
פרידה: כפרה בבית, אני לא מזיזה מזלג, אני לא מזיזה. בבית של אמא שלי, אני מגיעה מלכה.
אור: דווקא פה אני רואה שאת מזיזה יותר מדי תרתי משמע.
פרידה: איי, דיוס מיו! הנה, יושב לו, הוא לא משחרר.
אור: [צוחק] למה? מה אמרתי לך? אמרתי לך, 'תקשיבי, פרידה, פתחי את הבוקר באיזה ריקוד'.
פרידה: איי! דיוס מיו.
אור: אז תגידי, בואי, אפרופו בית, ונדבר על החוקים ועל כל הדברים האלה.
פרידה: כן.
אור: רציתי לשאול אותך שאלה קצת אישית, שאני מאמין, את יודעת שמעניינת פה את האנשים, את המאזינים, הצופים.
פרידה: דבר אליי.
אור: צהריים טובים לכל המאזינים, והצופים שלנו נא להאזין.
פרידה: בהתאם.
אור: שאלה שאני מאמין שמסקרנת ככה את כל הצופים, בין אם זה המאזינים או הצופים שצופים בנו, זה איך זה לישון בחדר עם כל כך הרבה אנשים, שמן הסתם שעד כמה שאני יודע, ואני מאמין שאני יודע, שאנחנו לא מכירים שהם אנשים זרים בשבילנו. איך זה לישון עם כמות כזאת מטורפת של אנשים באותו חדר? כאילו, את יודעת. איך את חווה את זה? איך החוויה שלך עם הדבר הזה?
פרידה: אז בלילה הראשון התעוררתי אחרי איזה שעתיים, פתחתי, פקחתי את העיניים ואמרתי, פאק, אני באח הגדול, אני לא בטיול בצופים.
אור: אוקיי.
פרידה: אבל, וואלה, לי אין בעיה. כי נראה לי שדווקא בקטע הזה, אגב, תדעו, הבית הרבה פחות גדול משהוא נראה בטלוויזיה. הרבה פחות גדול, והיום הרבה יותר ארוך, אוקיי? זה, זה, 24 שעות זה… 78.
אור: חד משמעית.
פרידה: אה, לי אין בעיה. אין לי בעיה לישון גם באוהל עם עוד אנשים וזה, וגם, דווקא חדר השינה מסודר די סבבה. אני זוכרת בעונות קודמות היה להם את המסיבת נקניקיות, שכולם היו ישנים במזרון אחד גדול, ג'ימבורי. וואלה, זכינו, לא נפלנו על זה העונה, יש פרטיות.
אור: האמת שאני חייב להגיד לך שאני בין הדיירים, אני הדייר הראשון שנכנסתי לחדר שינה, באותו רגע שפתחו את החדר שינה, מהרגע שנכנסנו לבית.
אחד הדברים שהיה חשובים לי, במטרה שלי, כאילו, את יודעת, במטרה, בחוויה שלי פה בבית האח הגדול, זה שאמרתי לעצמי, לא משנה מה קורה, אני חייב להיות לבד. יש לי בעיה בלישון עם אנשים בחוץ, מהחוויה שלי האישית.
פרידה: ומה, ומה עם מערכות יחסים, איך זה פוגש אותך עם בחורות?
אור: פוגש אותי עם בחורות בזה שאני לא מתבייש להגיד את האמת, שאני חושב שאפשר להכיר, אפשר להתקדם, אפשר לעשות מה שצריך לעשות. לא חייב לישון.
פרידה: וואו.
אור: כן, אני חושב…
פרידה: לישון זה אינטימי.
אור: אני חושב שלטעמי האישי, לכאורה, אני אקח את זה לכף זכות, הסיטואציה שלי בשינה, איך שאני מסתכל על שינה, אני חושב שזה משהו הרבה יותר אינטימי.
פרידה: שמעתן בנות? אם אור מזמין אתכן לישון אצלו, זה הרבה יותר…
אור: זה אומר ש…
פרידה: מה, לא קרה לך שהיית עם מישהי ואמרת לה 'מה, אולי תישארי לישון?'
אור: קרה לי האמת עם האחרונה, והגדרתי לה את זה גם בפעמים הראשונות שדיברנו, שיש לי בעיה עם שינה, במיוחד עם אישה שאני מכיר אותה, את יודעת, מה שנקרא, לא באתי איתה מהבית, ועל אחת כמה וכמה לא מכיר האופי שלה ולא יודע אם היא נוחרת, ישנה כמו שצריך, בועטת, מתנדנדת. אני מגיע לאיזושהי סיטואציה בשינה, ברמה האישית, שאני מת על חיבוקים, אני חייב לישון כפית דרך אגב.
פרידה: גם אני. אור, מי הזוכה?
אור: וואו, האמת שלא יודע, זה שאלה קצת קשה ששאלת אותי. האמת שהייתי רוצה שכולם…
פרידה: עזוב הייתי רוצה, לא הייתי רוצה. מי הזוכה? לא מי היית רוצה.
אור: מי הזוכה? אני [צוחק] אמיתי. כאילו, את יודעת, נשמע קצת… גאוותני, פלצני, שחצני.
פרידה: למה אתה הזוכה?
אור: קודם כל, כי אין אני לי מי לי, ונכנסתי לפה מן הסתם כדי לדבוק במטרה, וגם לפגוע במטרה. בין היתר, אני חושב שלכל בן אדם פה מגיע את הזכות לזכות בתוכנית הזאת, מעבר לפרס, לנצח את התוכנית הזאת, גם אם בתוכנית הזאת לא היה פרס. אני חושב שלכל בן אדם פה מגיע את הלזכות, ובואי רגע נשאיר את מה שצריך בצד. גם לפרידה, כלפי פרידה, מגיע להגיד שהיא הזוכה, ומגיע לה לזכות.
פרידה: לגמרי. היא עוד עובדת על זה, זאתי.
אור: היא תעבוד על זה, ואני מאמין שהיא גם תגיע לזכות.
פרידה: כי אם היא לא תעבוד על זה, היא בהדחה הבאה עולה במדרגות, אין זה, הכל…
אור: אז זה בדיוק, פה הדחות, מה הדחות, לטעמך האישי, לכאורה, ניקח את זה.
פרידה: לכף זכותי.
אור: לכף זכות.
פרידה: נו.
אור: לכף זכותך האישית, וממש שלך. יש לנו הדחה, אני חושב, במוצאי שבת או ביום ראשון, אני לא באמת יודע, כי אנשים פה לא מבינים שאנחנו לא באמת יודעים מתי יש.
פרידה: אני לא יודעת אבל מי מועמד.
אור: אנחנו גם לא יודעים. אבל סתם לטעמך האישי, כאילו לדעתך האישי, ובגלל זה פתחתי ככה את השאלה הבאה שאני הולך לשאול אותך.
מי לדעתך, בין הדיירים פה, שסובבים אותך בבית, מן הסתם שאנחנו גם יודעים מה המספר, מי לדעתך עולה במדרגות ומודח, בהדחה הקרובה שהולכת להיות פה?
פרידה: אני לא יודעת, אור. אני לא יודעת.
אור: אין לא יודעת, לדעתך, לטעמך, את יודעת, אנחנו לא…
פרידה: אני יכולה… אני יכולה להגיד שמי ש… אני יכולה רק להגיד לך…
אור: אמרתי לדעתך ולטעמך האישי.
פרידה: אז אתה יודע מה לדעתי ולטעמי האישית? אני אגיד לך משהו. יש לי לדעתי ולטעמי האישית מישהו ואולי מישהי שהייתי שמחה, לא שמחה מדליקה קונפטי, אבל שאין לי בעיה שהם יעלו במדרגות, לא אתגעגע, ויש לי מישהי או מישהו שלטעמי, לא מביאים את עצמם מספיק לידי ביטוי, וזה עלול לעלות להם במקום שלהם כאן.
אור: אוקיי. זה עדיין, לדעתי, לא עונה על השאלה. ואם את רוצה לדלג על שאלה, זה גם בסדר גמור, כדי לא לציין שמות. אבל, את יודעת, מסקרן את כולם לדעת. אני מאמין שלכל אחד יש את האני שלו הפנימי שאולי גורם לו לחשוב או לעשות את ההימור.
פרידה: אז אתה יודע, אני… תשמע, אני אגיד לך משהו. גם אחת החוויות, חבר'ה פה, מאזינים יקרים.
אור: וצופים.
פרידה: מאזינים, צופים, מה שביניהם. אין לך מושג מה קורה בחוץ. אני כאילו, מבחינתי עכשיו, אני…
אור: חד משמעית.
פרידה: הפוסטמה הלאומית שנפלה למשולש אהבה, ועשתה לה… 'עליי, את באה? עליי! את בת אחותי!'
עכשיו, לך תדע, אולי, כאילו… מי יודע, אולי זה לא שודר? אולי זה לא זה. עכשיו, אני אומרת… אני אומרת, אני יכולה להגיד כאילו, נגיד… הוא חבר שלי. הוא חבר שלי, אני אוהבת אותו. אני יכולה להגיד עידן. שהוא לא… בכותרות פה של הבית.
אבל מצד שני, לך תדע… מאיפה אתה יודע איזה שיחות היה לו פה אחד על אחד עם אנשים? דיבר, פתח, סיפר על ה… איך הוא קפ… לא יודעת מה, חבר שלו קפץ על רימון. אז מאיפה אני יודעת איך זה בחוץ?
אור: קודם כל, אני חייב להגיד משהו. אני… לטעמי האישי, לכאורה, אני אקח את זה לכף זכות. אני חייב להגיד שנכנסתי לבית האח הגדול, והייתי בטוח שיש פה קצת, את יודעת, דברים שמעבר קצת, וקצת דברים, את יודעת, שמודעים מראש, כמו אנחנו יודעים מתי יש שידור או אנחנו יודעים מתי יש משימה או אנחנו יודעים כל דבר כזה או אחר. חשוב לציין שכל מה שקורה בתוכנית הזאת, קורה בחוסר תיאום מוחלט מול הדיירים.
פרידה: חבר'ה, חבר'ה, שנייה.
אור: שום דבר פה…
פרידה: אני באתי מהבריכה, האח הגדול אומר לי, 'שומעת? בואי, יש לך פודקאסט עם אור'.
אור: אף אחד פה לא יודע מה הולך להיות.
פרידה: עכשיו, אם הייתי יודעת שהיה לי פודקאסט, בוא, אני הייתי מסדרת קצת.
אור: גם אני הייתי מסתפר, למרות שאני משתדל לעשות זה רק בימי שישי, ואני רגיל בחוץ לעשות זה שלוש פעמים בשבוע, אבל לא משנה, אני מדלג על זה.
אבל חשוב לציין גם למי שרואה אותנו, וגם למי שרואה אותנו ומי שמאזין לנו, ששום דבר בבית האח הגדול לא מתואם. אנחנו לא יודעים, אנחנו חיים פה בהרגשה שלא נודע, שאת קמה לישון, את קמה לישון, את קמה בבוקר עם ההרגשה הזאת, ואת הולכת לישון עם ההרגשה הזאת בלילה.
אור: איך זה מרגיש לך? קשה לך לשחרר השליטה? או שאתה נהנה מזה?
אור: האמת ש… קשה לי קצת, מאוד. אבל אמרתי לך, אני חושב שאחד הדברים שאני אישית באתי לעבור פה זה ללמוד לשלוט פה בדברים שבחוץ לא בטוח שהייתי שולט בהם, ולא בגלל שיש פה מצלמות ואני מנסה להתיפייף מול המצלמות, כי אני חושב שבאמת אני לטעמי האישי, כולם בבית הבינו מי אני. וכמו שטענו פה אנשים שאני שייח' ולא שייח' וכן שייח', אז אני רוצה לציין גם שהמילה שייח' והמושג הזה של שייח', הוא בא ממקום ששייח', כולם מכבדים אותו כי הוא מכבד את כולם.
אז ככה לכל אלה שחשבו שאני שייח', תדעו שאני לא שייח', אני פשוט נותן כבוד ומקבל כבוד, וכבוד לא קונים בכסף. ואת יודעת מה…
פרידה: אבל אתה יודע, יש עוד משפט.
אור: מה?
פרידה: מי שמפחד מכבד. איך אתה מרגיש עם המשפט הזה?
אור: לא בדיוק. לא בדיוק, לא בדיוק. אני חושב שמי שמכבד מכבד, כי מי שלא אז הוא בעצם לדעתי האישית ולטעמי האישית הוא צבוע, כי הוא מה שנקרא משאיר אותי, את יודעת, זה כמו שאומרים את המשפט, בעצם בין המילים שלך, מה שאני מבין זה… מי שאתה לא יכול עליו, תהיה איתו.
פרידה: למה אתה… למה קוראים… למה קוראים לך שייח'?
אור: יש פה דיירים שטענו שאני שייח' מסיבות כאלה או אחרות שצברתי פה קשר עם כל דייר ודייר פה. כמובן שיש כאלה שפחות יש לי איתם תקשורת, אני מכבד את כולם ואין לי משהו אישי נגד כולם. אני מאמין שכל אחד פה בחוץ יכול להיות חבר שלי, גם אם הדעות שלנו פחות מסכימות או יותר מסכימות.
פשוט יש משהו בבית הזה שעובד על חלוקה, ויש פה אנשים שקצת קשה להם לחלוק פה המון דברים, כמו שאני סתם יכול להגיד לך שקשה לי מאוד עם הבגדים שלי ועם הבשמים שלי, אבל אני עדיין בוחר כן לעשות את זה בעבודה שלי האישית.
וזהו, מה אני אגיד לך? אז, את יודעת, בהתאם לשאלה קודמת, מה שנקרא, ששאלתי אותך של… מי לדעתך עולה, אז אני אעשה לך את זה קצת בשיטה יותר קלה.
פרידה: יאללה, דבר אליי.
אור: שיהיה לך כוח כזה, את יודעת גם לדבר, ואני מאמין שלהגיד. וחשוב לי להגיד שלפני השאלה הזאת, אין בעיה שתגידי כל שם, ואין בעיה שתשימי את עצמך גם בפנים.
האם בראש שלך, או במצב שלך כרגע כאילו שאת בבית, ואמרתי, ודעתי האישית עלייך, את יודעת מה הדעה שלי האישית, אבל האם במקום שפרידה נמצאת בו היום, ובכמות זמן הזאת שאת נמצאת פה היום, האם יש תיאורטית בראש חמישיית גמר שאת כבר רואה אותה כאילו מתקדמת קדימה?
פרידה: כן.
אור: כן?
פרידה: שוב, זה לא… אני יכולה לעשות לך רשימת גמר בלב שלי מה אני רוצה, ורשימת גמר מה אני רואה.
אור: אז אני רוצה שתעשי לי שתי רשימות.
פרידה: אין בעיה.
אור: תעשי לנו חיים קלים, תני לנו שתי רשימות.
פרידה: לא, אתה יודע מה, אני אתן לך… אני אגיד לך משהו, אני בן אדם שהוא מאוד מונע מרגש, כמו שכבר בטח הספקת לשים לב.
אור: כנ"ל.
פרידה: אבל אני גם בן אדם חם וחד. חד וחכם.
אור: חד משמעית.
פרידה: אז אני חושבת ש…
אור: רגע, איזו רשימה בעצם אנחנו מתחילים עכשיו? לבבית או את ה…
פרידה: עזוב לבבית, שחרר את הלבבית, לא לבבית, מבחינתי אין לי פה שום דבר.
אור: אז את נותנת לי כרגע רשימה אחת.
פרידה: רשימה רציונלית שלדעתי, לכף זכותי, לפי מה שאני רואה.
אור: ראויים להיות בבית.
פרידה: עזוב ראויים.
אור: אוקיי, אוקיי.
פרידה: עושים, ראויים או לא ראויים? עושים.
אור: עוד פעם, אני שואל אותך שאלה קשה, וגם ציינתי את זה לפני, שביחס לזמן שלך בבית…
פרידה: נותנים עבודה. יאללה, בסדר.
אור: במשך השהות שלך בבית, פה בשבועיים האלה כמעט…
פרידה: אתה…
אור: אוקיי.
פרידה: אורית.
אור: אוקיי.
פרידה: קורלי, חיים.
אור: אוקיי. ואת מן הסתם, כי…
פרידה: ויאללה, אני אשים את עצמי.
אור: חד משמעית.
פרידה: שומע? יש מצב?
אור: אם אין אני לי מי לי.
פרידה: אני חייבת לשים את עצמי, למה אם אני לא אשים את עצמי, אני לא… תקשיב, אני חייבת לעבוד על זה, אני לא… באתי לפה, אני חייבת וואלה גם לדבר על זה. כאילו, אני לפני שנכנסתי לכאן, ב… בוא נגיד בשנתיים האחרונות, אני… כאילו, מה זה, ראית את הסרטון שהיה, כש… איך דיברתי על עצמי לפני שלוש שנים. עבדתי על ההתפתחות האישית שלי מה זה חזק, כאילו, אמרתי, זהו, יש לך אותך, ו… וכאילו, ו… וכל השאר זה נספחים. קודם כל, יש לך אותך, תלכי ברחוב, כאילו, יש לך אותך.
ופה, כשמגיעים לבית, אז בעיניי, לכף זכותי, אתה חוזר קצת אחורה ב… אני לפחות חזרתי קצת אחורה בהתפתחות האישית. פתאום, פתאום, אכפת לי, פתאום זה לא נראה לי, פתאום הבטן שלי ככה, הגב שלי ככה, מה יגידו עליי, ואולי אני רוקדת יותר מדי וזה. ובבית? מי?
אור: קודם כל, אני רוצה להגיד לך משהו, אפרופו מה שדיברת עליו, אני חושב שיש פה חלק מהדיירים שבאו לעבור תהליך גם, שהוא תהליך מדהים, של… יש משפט שאומר, קודם אני אוהב את עצמי, אחר כך אני אוהב אחרים.
ו… אם תעברי את התהליך הזה פה, למרות שאני לא חושב שיש לך סיבה לעבור אותו, כן, אבל, את יודעת, יש לך, אני שומע, את יודעת, טענות כאלה או אחרות, וגם ביומיים שלוש האחרונים אפשר להגיד ששמעתי, ואפרופו גם הסרטון שראיתי.
אז כמו שאמרתי לך, שזה גם קשור לנושא הקודם שדיברנו, של בעצם אומר, תאהבי את עצמך כמו שאת.
פרידה: אני מאוד אוהבת את עצמי.
אור: שאת יכולה להיות הכי טובה לעצמך.
פרידה: מאוד, אני פשוט מרגישה שכאן, בגלל שאני עם אנשים שיכול להיות בחוץ לא הייתי, יושבת איתם למאץ' ראשוני, ואני נתקלת פה במבני גוף שונים ובבנים שמדרגים, וההיא ככה וההיא ככה, זה מחזיר אותי קצת אחורה, בזה. פתאום אני מרגישה, נגיד לפעמים, הרגשתי, היה לי איזה יום אחד שהרגשתי שאני יותר מדי בחוץ, יותר מדי בקול, במקום, כשבבית אני מאוד בפנים, את יודעת, בשקט זה.
אבל שוב, אתה יודע, בבית האח הגדול, 24 שעות זה…
אור: זה יותר מדי.
פרידה: זה יותר מדי, בדיוק. אז יום אחד אתה צעד אחורה, וכמה ימים אחר כך… אני מרגישה שככל שעובר הזמן פה בתוך הבית, אני חוזרת להיות… אתה יודע, אמרתי ביום השני שפרידה מבחוץ באה לתת לי כיף. לתת לי כיף להביא לי חיבוק וזה. אחר כך היא באה, היא כבר הביאה לי נשיקה, ואז היא כבר טיפסה, באה…
אור: באה לצעוק לך.
פרידה: ישבה איתי לארוחת צהריים, אני מאמינה, עוד שבועיים היא כבר תבוא ותהיה פה דיירת.
אור: בעזרת השם.
פרידה: כן.
אור: תגידי, אפרופו דיירים.
פרידה: כן.
אור: דיירת ופרידה שהשאירה בבית וכל ה… כל התיאוריות האלה. צפית מן הסתם בעונות קודמות של האח הגדול?
פרידה: לא הייתי צופה אדוקה, אני יותר מאלה שבטיקטוק ראו את הרגעים האייקונים, אבל צפיתי.
אור: את הרילסים, כאילו, את כל הרילסים.
פרידה: בדיוק. מה שצריך לראות, ראיתי. ה-26 לא היה פתוח אצלי בבית, מודה, סליחה.
אור: לא אני אודה ואני אגיד שאמא שלי קנתה ערוץ 26, אני פשוט, בגלל העבודה שלי והתחום שאני מתעסק בו, אז בלילות אני קצת יותר עסוק ואין לי זמן לראות, אבל אולי, בואי, נודה באמת שברגעים כאלה או אחרים שכן הייתי בבית ואכלתי ארוחת צהריים והערוץ היה פתוח…
פרידה: אז ראית עם…
אור: אז ראיתי… כאילו, במה שהצלחתי.
אבל אפרופו עונות קודמות, זה מה שבאתי לשאול אותך, יש איזה דייר מסוים, מעונה קודמת, שהתחברת אליו, כאילו, שאהבת אותו, שראית איזשהו מסע שהוא עבר פה ועבר תהליך יפה עם עצמו, שאת מעריצה את הדרך שלו בין אם הוא זכה או לא זכה, בין אם הוא יצא ראשון או יצא אחרון, מישהו שהתחברת אליו שממש הרגשת שהוא כאילו ראוי להערכה מבחינתך?
פרידה: אז אני אגיד שתי דיירות. הדיירת הראשונה, זאת יובל מעתוק. וואלה היא הייתה ממש מודל. קודם כל, לא יצא לה הקוף, זה דבר ראשון. היא נשארה עממית ואותנטית לאורך כל הדרך.
אור: אוקיי.
פרידה: ומשהו שהדליק אותי בה, זה שהיא שפטה אנשים, וזה, אני אומרת לך, זה מוביל אותי פה לנגד עיניי בבית הזה.
אור: אוקיי.
פרידה: היא שפטה אנשים לפי האינטראקציה שלה מולם, לא לפי האינטראקציה שלהם עם הבית, סבבה? יענו אם אור לא תלה כביסה והכביסה הסריחה במכונה, וזה עיצבן את דיט ודוט, זה לא מה שיגרום לי לא לאהוב את אור.
אור: אוקיי.
פרידה: כשאור יהיה איתי מולי לא סבבה, אז אני אבין שאור לא סבבה.
אור: אוקיי.
פרידה: ואפילו היה איזה רגע שיובל בא, לקחה את סתיו לצד, אמרה לה, 'וואלה, סתיו, שמעי, וזה מה שעשית, וואלה, זה פחות מתאים, וזה…' זה היה מזה מוערך בעיניי.
אור: האמת שאני חייב להגיד שאפרופו יובל מעתוק וסתיו וכל העונה הקודמת, זה עונה קודמת שממש לפני פחות משנה, לדעתי, נגמרה, וזו עונה שהיה בה מלא מלא מלא מלא מלא רגעים שהם רגעים ש…
לא היה סוף, כאילו, הייתי נכנס כל יום לאינסטגרם ולפייסבוק ולמה שצריך, וכל יום עולה רילס אחר בסיטואציה כזאת או אחרת. ואת יודעת, כאילו, לא היה אפשר להתעלם מהעונה הזאת בין היתר של דיירים שפרשו באמצע, בין היתר לתקריות, ובין היתר שיצאה סיטואציה שכביכול דיברו על הלאום או חרם או כל דבר כזה או אחר, שחס וחלילה לא יהיה לנו, כי אנחנו לא שואפים לשם ולא לדעתי…
פרידה: זה גם לא מתאים… העונה הזאת צריכה להיות, לדעתך אולי, לדעתי כן, אבל קצת שונה מעונות קודמות?
אור: אני חושב שאנחנו צריכים, מטעמי שלי האישי, יותר להתייחס למה שקורה בחוץ, למרות שנורא קשה, מכל הניתוק הזה, ואני חושב שאנחנו צריכים…
פרידה: איך זה מרגיש לריב על אוכל כש…?
אור: אני חושב שזה אחד הדברים המזעזעים, לריב על אוכל, בין אם מה שאנחנו חווים בחוץ, ובין אם זה בחיים שהיו לנו לפני השביעי לעשירי, כי אני חושב שאוכל זה דבר קיומי וכל בן אדם יש פה את הדרך שלו לאכול יותר, לאכול פחות, אבל מה שכן, אני אשמח שכולנו ניישם את הסיטואציה הזאת, של כן להתחשב באחר, ואין ספק שלשביעי לעשירי יש תפקיד מאוד קשה, מאוד גדול בחלק הזה, שבא לדבר…
פרידה: אתה חושב שהעונה צריכה להיות קצת יותר שונה?
אור: אני חושב שאנחנו צריכים, לא העונה.
פרידה: נכון.
אור: כי לנו נותנים את כל הכלים שבעולם להיות פה.
פרידה: מי רוצה לריב בכלל?
אור: ואנחנו צריכים לדעת שבזמן שאנחנו רבים על אוכל, ייתכן ואחים שלנו והאחיות שלנו נמצאים עכשיו בשבי בעזה. מי ייתן ובעזרת השם הקב"ה ידאג להחזיר את כל החטופים והנעדרים והשבויים וחיילי צה"ל וכוחות הביטחון לבית שלהם במהרה בימינו, בריאים ושלמים, אבל אני כן חושב שזה משהו שאנחנו כן… עדיף, ואני מאחל שכל אחד יקח על עצמו את הדבר הזה, ואין ספק שאני, את יודעת, כל מה שאני מאחל ומקווה שיקרה עם אחרים, אני… את יודעת, בא לידי ביטוי גם עליי, ו… וזהו.
פרידה: אז עכשיו, בא לי רגע שנחזור לשאלה הקודמת. אני סיפרתי מי חמישיית הגמר בעיניי, לא לטעמי, אלא בעיניי. מי חמישיית הגמר שלך?
אור: אז חמישיית הגמר שלי לטעמי ודעתי האישית, זה כרגע, במצב הנתון שאנחנו נמצאים בבית, ואני לא מדבר מבחינת לב, אני מדבר מבחינת מה כרגע אני רואה.
קודם כל, אין ספק שאת, ולא בגלל שאת יושבת איתי פה, ולא בגלל שאת שותפה שלי לכל הפודקאסט הזה.
פרידה: וואלה.
אור: אני תפסתי אותך לשיחה אתמול ואמרתי לך שאני פשוט רואה בך משהו שחשבתי עלייך דמות מסוימת, ובסוף היא הצטיירה לדמות אחרת לגמרי ושונה ממה שמאפיין. כי אחד הדברים שלנו בתור בני אדם לעשות בהם טעויות זה שאנחנו שופטים בן אדם על מבט ראשוני, בין אם אנחנו מביעים את הדעה הזאת או לא. באני שלי הפנימי, אני מאמין שלכל אחד יש את הדעה שלו, כמו שחשבת שאני ערס בהתחלה, אבל לא שמרת את זה לעצמך, אבל לא נורא, סלחתי לך.
פרידה: ערס זה מחמאה.
אור: לא משנה.
פרידה: ואם אתה ערס רגיש, תוציא טבעת.
אור: קודם כל, אני חושב שזאת את ואני חושב שזה חיים, כי אני חושב שחיים בן אדם מדהים ואני חושב שהוא משתדל לא להביע את הדעה שלו, למרות שהוא מביע את הדעה שלו, אבל יש לו את הדרך שלו הכי נכונה לפנות לבן אדם ברגע כזה או אחר.
אני חושב שזה… שזאת אורית טנג'י. אני חושב שאורית כמוני, היא בחורה שהיא כולה הומור, ואין ספק שמבחינתי בבית הזה היא בין האנשים הכי קרובים אליי, אם לא הכי קרובה אליי. שלא האמנתי שהפערי גילאים האלה יגרמו לי, את יודעת, בכל זאת אישה בת 61 וגבר בן 29…
פרידה: [צוחקת]
אור: את יודעת, יש פה פער עצום מטורף, סבתא לנכדים וכל דבר כזה או אחר.
פרידה: אוקיי.
אור: אבל אני חושב ששתינו יש לנו דעות ולפעמים גישה שהיא לא הכי נכונה בעולם, ואנחנו שתינו חולי הומור ואנחנו שתינו שנוציא מהפה שלנו לתת לאחרים, בין אם זה לא מצולם ומשודר ככה. ואני מאמין בה באמונה שלמה שאם היא תעבור ותנצח את האח הגדול, אז היא תהיה הרבה יותר נעימה כלפי חוץ, למרות שכלפי חוץ אנחנו לא יודעים איך החיים בחוץ.
פרידה: אוקיי.
אור: כנ"ל לגבי לירון.
פרידה: אז גם לירון.
אור: גם לירון.
פרידה: אוקיי.
אור: ואני חושב ש…
פרידה: אתה, לא אמרת את עצמך.
אור: חד משמעית, אני.
פרידה: אז זהו, אז יש לנו חיים, לירון, אורית.
אור: רציתי לתת הרבה יותר.
פרידה: גם עליי אני רציתי לתת הרבה יותר. רציתי ש… זה לא קשור.
אור: אני אוהב את כולם, אין לי משהו אישי.
פרידה: זה לא קשור, זה לא קשור לאהבה, גם אני נתתי בחמישיית גמר אנשים שיש אנשים שאני אוהבת יותר, אבל אני ריאלית.
אור: אבל תראי מה שהכי הכי, כאילו, זה, פחות או יותר אמרנו אותם אנשים.
פרידה: וואלה כן, כי…
אור: את חושבת על זה?
פרידה: וואלה כן. וואלה כן.
אור: ואני יכול להגיד את זה כאילו בפה גלוי, לא תיאמנו שום דבר לפני.
פרידה: לא תיאמנו, חבר'ה, אנחנו מהבריכה, הנה.
אור: לא ציפינו שאנחנו נהיה זוג, אני עם גופיה, בכלל ישבתי בחוץ, קראו לנו לדבר הזה, לפודקאסט הזה, להסביר לנו. ודרך אגב, לא אני בחרתי להיות עם פרידה ולא פרידה בחרה להיות איתי, היה לי מאוד כיף איתך.
פרידה: גם לי.
אור: ותודה רבה לך שחלקת איתי את האולפן שלנו, המשותף כרגע. ורצינו להגיד בשמי ובשם פרידה.
פרידה: שהגיע הזמן לסיים.
אור: ולהגיד תודה רבה.
פרידה: אבל לא לפני שנגיד תודה לכל מי שהאזין לנו.
אור: לכל הצופים, לכל המאזינים, ובעזרת השם גם עכשיו אנחנו נאחל שכל חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, שהקב"ה ישמור עליהם, וכל החטופים יחזרו במהרה לבית שלהם.
פרידה: אמן, בריאים ושלמים.
אור: שיהיה די למלחמה הזאת, ושנדע ושעם ישראל ידע ימים יפים וטובים ומאושרים יותר, ושיהיה לנו רק טוב במדינה הזאת, ותודה רבה.
פרידה: תודה רבה, ניפגש בפרק הבא.
אור: ניפגש בפרק הבא, ותודה רבה לאח הגדול, על ההזדמנות הזאת.
פרידה: תודה לאח הגדול.
אור: ותודה רבה לך, פרידה.
פרידה: תודה לך, אני חושבת שאתה השותף הכי מעניין שהייתי יכולה לעשות את זה איתו.
אור: תודה רבה לך.
[מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentarios