בפרק הזה דני והדר מתיישבים מול המיקרופון ופותחים הכול על היחסים בניהם, על הזוגיות של הדר עם תום, על איך לדעתם הם תורמים לבית ומי חמישיית הגמר שלהם
תאריך עליית הפרק לאוויר: 22/06/2024.
[מוזיקה]
הדר: שלום וברוכים הבאים לפודקאסט של האח, אני הדר.
דני: אני דני.
ביחד: נא להאזין בהתאם.
הדר: אז מה אנחנו עושים פה בעצם?
דני: אנחנו הולכים לדבר על כל מה שקורה אצלנו בבית.
הדר: אתם יכולים לצפות בנו באפליקציית רשת או לשמוע אותנו בכל הפלטפורמות שניתן לשמוע בהן פודקאסטים.
דני: אוקיי, את רוצה אני אתחיל, את תתחילי, מה בא לך?
הדר: שוט.
דני: אז מה התפקיד שלך בבית?
הדר: שאלה ששואלים אותי פה הרבה, שתמיד קשה לי לענות עליה.
דני: אוקיי.
הדר: אני חושבת שהדעה שלי פה נשמעת על כל דבר ועל כל עניין, לפחות פעם ביום. אני חושבת שהתפקיד שלי זה להיות קוֹל, קול לדעה אחרת.
דני: אוקיי.
הדר: בן אדם שלא מתבייש להשמיע את הדעה שלו.
דני: אוקיי, והאם את חושבת שזה שאת רוצה להשמיע קול, הוא לא תמיד, הקול הזה בא בזמן הנכון?
הדר: חד משמעית. האם זה יגרום לי…
דני: איך את מסתדרת עם זה? כי סתם דוגמה, אם נגיד יש איזו שיחה ופתאום את נכנסת לשיחה ואת כאילו זה, ואת אומרת זה הסגנון שלך, זה הסטייל שלך, להיכנס לשיחה. איך כאילו את מרגישה אם נגיד אנשים אחרים רוצים את זה פרטני וכאילו את נכנסת להם לשיחה?
הדר: אז בוא, קודם כל כשיש שיחה פרטנית, כששני אנשים יושבים ומדברים, שם אני לרוב לא נכנסת ואם אני נכנסת אני מבקשת רשות.
דני: אוקיי.
הדר: כשמדברים על המוח שלי על משהו ובוער בי…
דני: אוקיי.
הדר: משהו שצריך להגיד, משהו שמפריע, משהו שבעיני לא תקין, משהו שבעיניי חייב להיאמר ואם אני לא אגיד את זה עכשיו אז אני אצא צבועה כי נגיד אמרתי את זה למישהו אחר…
דני: אוקיי.
הדר: או אמרתי את זה או שאני חושבת את זה ואני מרגישה נגיד אם אני ואתה חברים ואני לא אגיד את זה זה בעיניי לא כנה, אז אני כן אגיד את זה. ברגע שאנשים רוצים לדבר ביניהם והם רוצים להשאיר את זה ביניהם, מבחינתי, קחו את עצמכם. דברו בצד, קחו את עצמכם או אפילו אתה יודע, תוך כדי השיחה, פשוט להמשיך בשלכם.
כאילו תנו את הסיגנל של "אנחנו מדברים בינינו", אבל ברגע שמדברים בקבוצה זה אין, זה לא עובד ככה, מצטערת. אין, פתח, יש פה פתח, אין.
דני: לא, הבית הוא גדול אבל הוא קטן.
הדר: חד משמעית.
דני: וכל מילה שהולכת פה היא תתגלגל בדיוק לאן שצריך להתגלגל בבית הזה.
הדר: חד משמעית. רוצה לשאול אותך עוד לפני זה רגע שנייה, מה אתה חושב שהתפקיד שלי בבית?
דני: אני? מה אני חושב על התפקיד שלך בבית?
הדר: למה אתה חושב שאני פה? מה אתה חושב? איזה דמות?
דני: אני חושב שהביאו אותך פה כי… גם בגלל מה שאת אומרת, שאת נכנסת לדעות ומתפרצת לדעות, כאילו זה מה שאת אומרת. וזה יכול ליצור הרבה דברים, זה יכול גם ליצור פאן, זה יכול גם ליצור אינטריגות, זה יכול ליצור הרבה דברים, אז זה מפלפל ככה את העסק פה. ואת כן רוצה להיות חברותית ושכולם יהיו בחברה שלך. ו… בסדר, את זורמת, את עושה את המשחק שלך, מה שכאילו, מה שאת באת לפה. וסבבה, זה שלך. כל אחד והזה שלו.
אני אגיד שהתפקיד שלי בבית, התפקיד שלי בבית, אני בתור בן אדם, גם בחוץ, גם בפנים, אני אותו בן אדם. זאת אומרת, אין לי, לא נכנסתי עם איזה מסכה ששמתי אותה פה בשביל לייצר איזה דמות. לא, זה לא אני. אני ביום יום שלי, גם עם חברים, אני תמיד, אנחנו תמיד יושבים, תמיד צוחקים, תמיד…
הדר: אתה חושב שגם הכניסו אותך בגלל שכאילו חשבו שיהיה לך פה איזה משהו?
דני: אני חושב שכן, שאני חושב שאני מודע לעצמי כאילו איך אני נראה. ו…
הדר: כולם מודעים, דני.
דני: תודה רבה.
הדר: אהוב, כולם מודעים.
דני: לא, באמת, לא בקטע של השתחצנות. אני חושב שכאילו, הכניסו אותי, ואולי הכניסו… או בהמשך, או אפילו עכשיו, ככה, לייצר לי איזו זוגיות נוצצת כזאת, שזה יכול להיראות גם טוב, עובר מסך ודברים כאלה. כן, אני פתוח לזוגיות, והראש שלי הוא פתוח.
הדר: בעזרת השם.
דני: אבל לא מצאתי…
הדר: חיבור כזה, כן.
דני: חיבור ומישהו שאני מתחבר אליה, גם בנראות וגם בזה. שזה בסדר גמור, אני לא…
הדר: לא צריך…
דני: אין לי עכשיו איזה לחץ מסוים, ו-וואלה, הכל סבבה. אנחנו זורמים והכל בטוב.
הדר: מעלף בעיניי.
דני: איך זה לקום בבוקר, ולהגיד "בוקר טוב", לדייר שרבת איתו אתמול?
הדר: אין מביך כזה.
דני: כן.
הדר: אבל אני חושבת שאחד הדברים הכי חשובים פה, שאנשים בחוץ אולי לא מבינים, זה שיממה פה זה פיזית מרגיש לפעמים כמו שבוע. וכשרבתַ בבוקר אחד עם מישהו, ועבר יום, ביום שאחרי אם אתה אומר לו "בוקר טוב", ולפני נגיד 15 שעות פתחת עליו על 200, זה לא צביעות, ואנחנו לא מחורפנים [מצחקקת] זה פשוט… שא', אתה מרגיש שעבר לך וכבר קרו מאה דברים מאז, כבר נשברו צלחות, כבר היה משימה, כבר היה איזה משהו, והרבה דברים השתנו ואתה כבר במקום אחר.
וגם כי אתה בסיטואציה שאתה גר עם הבן אדם…
דני: אוקיי.
הדר: אז אתה יודע שהוא יהיה על הפרצוף שלך כל היום. אתה אומר או שאני אפתח את היום הזה ואני אהיה איתו במקולקל עכשיו, או שאני אומר "בוקר טוב, מתישהו נדבר, יהיה בסדר, בוא נהנה מהיום הזה".
אז זה קשה, זה מביך, אבל זה לא בא ממקום צבוע. ואנשים פה חושבים שאם אתה נחמד למישהו, אחרי שרבת איתו, או שאתה אסטרטגי, או שאתה זה, או שאתה מחורפן, או שאתה לא מאופס על החיים שלך. הקטע זה שבאמת הרגשות פה הם לכאן ולכאן והם לכאן ולכאן, וזה כל כך משתנה ודינמי.
דני: ואם זה קורה לך כל יום, כל יום כזה, כמעט אותו ריב, סתם דוגמה, קורה לך כל יום אותו ריב כמעט עם הבן אדם הזה…
הדר: אז זה לא תקין.
דני: ואת קמה בבוקר, וואלה, לא יכולה לראות אותו.
הדר: וואלה, אז אני יכולה להגיד לך שגם כרגע בבית יש בן אדם שאני לא אמרתי לו "בוקר טוב". האם הייתי שמחה באיזשהו שלב כן להיות מסוגלת להגיד לו "בוקר טוב" ויותר מזה? ברור. אבל כרגע זה לא שם, זה באמת יהיה לא, זה לא הגיוני כרגע. כאילו, צריך לדבר לפני כן.
כאילו, יש ריבים שהם בעיניי קטנים יותר וגדולים יותר, ולצורך העניין, אפילו אני ואתה, הריב שלנו היה יחסית מטומטם ובלהט הרגע, [דני מהמהם] וכן הרגשתי בבוקר שאחרי, עם כל זה שאתה יודע, הייתי פגועה, בטוחה שגם המילים, היו עצבים, וברור שבאותו רגע בבוקר אני אומרת לעצמי "וואי, זה היה לפני שבועיים, חיים, זה לא עכשיו לפני ארבע דקות, הרגשות נרגעו לי". אז כן, יותר הגיוני להגיד לך "בוקר טוב" או "אני אשמח שנדבר", אני מרגישה שכן יש, כאילו האגו בצד, יחסית, אצלי. אני חושבת שגם אצלך, זה לא עניין של אגו, זה עניין של שנייה להירגע ומתקדמים.
דני: לא, אצלי זה, לפעמים, אם זה כבר קורה לי יום, דרך יום, דרך יום, אני אגיד את האמת, אני לא יודע איך לשחק אותה "בוקר טוב אחי, אוהב אותך", אין לי את זה. זה יכול להיות בוקר טוב קולקטיבי כזה לכולם, ושכולם כאילו, שיהיה להם בוקר טוב, את מבינה מה אני אומר?
ואני כן קשה לי, אני לא, האגו לא מעניין אותי, אין לי אגו בקטע הזה, וגם בכללי אני לא בא למשחקים של אגו כי בבית הזה זה לא משנה מי אתה בחוץ, כולם פה שווים, כולם אותו דבר. כולם, באמת, אותו דבר, אין פה מישהו, זה גם לא העונה של האח הגדול VIP, אז אף אחד פה, אז אני אומר, שכאילו, את יודעת, זה לא האח הגדול VIP ואף אחד פה לא כוכב, אני רואה את כולם בקו אחד.
ולפעמים כן קשה לי להגיד בוקר טוב, אבל אני גם, אין לי את היכולת לשבת עם בן אדם שאני פחות כאילו מתחבר אליו ורבתי איתו, או מה שזה לא יהיה, שאני אהיה איתו כל היום…
הדר: כאילו הכל טוב.
דני: זה קצת קשה לי. אבל הבית הוא קטן, כמו שאמרנו, הבית גדול קטן, אז אין ברירה, אני אראה אותו…
הדר: אתה תראה אותו.
דני: זה ובוקר… כאילו…
הדר: אבל אתה לא חושב שבגלל סיטואציות מסוימות שהוציאו מבן אדם משהו שפחות אהבת, אתה לא חושב שאתה יכול לפספס את הבן אדם ואולי כן להתחבר אם היית מנסה יותר?
דני: כן, זה קורה בהתחלה, אבל אנחנו כבר פה איזה… עשרים יום.
הדר: וואי, ואתה לא מרגיש שמשתנה לך הרבה? האנשים שסביבך וכמה שאתה מרגיש?
דני: לא, אני רואה, אני רואה, כל הזמן אני רואה [מילה לא ברורה], אבל אני רואה גם דברים שמחזקים.
הדר: האם אתה חושב שכדאי להיות בזוגיות בבית האח? אם אתה מוצא מישהו, כאילו, שמעניין אותך?
דני: קודם כל זה משהו ש… אני חושב לפני צריך לבוא בראש מוכן. אם את נכנסת לזוגיות, את צריכה להבין את כל הדברים שבאים עם זה פה באח הגדול. זה גם אלף מצלמות, וזה גם את צריכה להבין כאילו אם זה זוגיות את צריכה להתבטא שזה באמת, באמת זוגיות, ובאמת את מרגישה את זה, כאילו…
הדר: אתה צריך להוכיח כאילו?
דני: מה זה להוכיח? אני לא חושב, יום למחרת זה כבר זוגיות.
הדר: לא?
דני: זה נבנה.
הדר: ברור.
דני: זה נבנה, אבל… זה הימור. ואם כבר נכנסת להימור הזה ולקחת אותו, אז קחי אותו בשתי ידיים, כי כן יצאו פה דברים יפים וכן יש פה זוגות שהתחתנו מחוץ לאח הגדול וקרו ניסים ונפלאות, אבל צריך גם לדעת, כשאתה נכנס לזוגיות, אז אתה בסוף מייצג שתי אנשים בבן אדם לפעמים פה.
הדר: אז אני מה זה לא מסכימה, אמא'לה, אמא'לה, תקשיב.
דני: לא, אני מבין שזה לא, אבל אתה הולך לאיבוד. אתה יכול להתעוור מאהבה פתאום, ואתה יכול לשכוח מי אתה ולמה באת לפה. ואז אתה מקבל החלטות, שאולי אחרי זה… נגמר הזמן. אז…
הדר: אתה אומר שזה משאיר מקום לטעויות.
דני: זה יכול להשאיר מקום לטעויות, אבל… זה צריך לבוא גם מבחינת הרגש.
הדר: אני יכולה להגיד שכאילו… אני בן אדם מאוד מאוד חם. אבי מאוהבי.
דני: אוקיי.
הדר: וכאן, א', אתה בסיר לחץ, בלי קשר לזוגיות, ואז אתה סוחב איתך שני תיקים. אתה כאילו… לא משנה, יש לך את הסכסוכים שלך, את הרגשות שלך, את המורכבות שלך, משהו שמעצבן אותך, משהו שמפריע לך, זה יכול להיות משהו מטומטם, כמו כלים, זה יכול להיות משהו… אפילו שמישהו אמר על הכלים. זה יכול להיות הדבר הכי מטומטם בעולם, אתה שניה מנסה להירגע מזה, כי הכל פה ככה חזק.
דני: כן.
הדר: ואז מישהו בא וקורה לו משהו, ואתה צריך גם להרגיע אותו ואתה צריך לדאוג גם לו, ואז כל הבית גם בא אליך ושואל אותך, "מה היה איתו? הוא לא בסדר, הוא כן בסדר, את צריכה להגיד לו, תגידי, תגיד… טו, טו, טו, טו, טו", זה לא נגמר. זה כאילו שני תיקים ממש כבדים. כאילו גם ככה התיק שלך פה הרבה יותר כבד מבחוץ. אז בעיניי זה קשה ברמות, במיוחד כשאנשים מתקשים להפריד בין שני אנשים שהם בקטע פה, אני אפילו לא רוצה להגיד את המילה זוגיות, זו מילה שמלחיצה אותי ברמות.
דני: אוקיי.
הדר: כאן.
דני: אני בן אדם מאוד מאוד חם, התחלתי עם זה ולא סיימתי, וכאן מביך אותי עד עמקי…
הדר: אבל מה קורה איתך פה עם הזוגיות שלך?
דני: כאילו, התחלת פה משהו, זה לא שקר ולא סוד.
הדר: אני יכולה להגיד שאני רק מנסה להבין באיזה דרך נעים לי ולו לעשות את זה, כי זה מביך של החיים. עזוב, אתה יודע מה, גם אם אני מתעלמת מהמצלמות, סבבה, נגיד שאבא שלי לא רואה, נגיד שאח שלי לא רואה, נגיד שהשכנים שלי לא… נגיד שאף אחד לא רואה, סבבה? מספיק כאן בבית, עם חבורה, עם כל הכבוד, של זרים, אין מביך כזה, אין מביך.
אני מרגישה כאילו אני ביסודי, והתנשקתי פעם ראשונה וכל הבית מתלחשש, וזה וזה וזה. עכשיו, תכל'ס זה לא באמת מעניין אף אחד מה קורה בני לבין תום, אבל זו השיחה שיש לדבר היום. אין מביך כזה, אני באה למטבח, אני רואה חיוכים. התחתנתי ולא ידעתי? כאילו, רגע. עכשיו, זה מביך לי את הנשמה. אמיתי, זה מביך לי את הנשמה, ואני לא בן אדם שמובך בקלות. יש לי קצת ביטחון עצמי, אני לא הכי ביישנית בבית, בוא נגיד את זה ככה. בקטע הזה, אני בשיתוק, דני, שיתוק. אני לא יודעת אם רואים את זה, אני לא יודעת מה רואים, מה לא רואים. שיתוק, אני מנסה להתגבר על זה. אבל, תשמע, בסוף, אם אני אצליח, יכול לגדול פה משהו מהמם. וכן חשוב לי שאנשים יצליחו להפריד. כי לא כל מה ש… אני אקרא לו בשם תום, עושה, זה משהו שאני אישית, נגיד, יכולה להסכים איתו ב-100%. האם אני אצא עליו מול כולם? לא, אני אתקן אותו בפרטי, אני אגיד לו מה שאני חושבת.
דני: אוקיי.
הדר: לא כל מה שאני עושה, אני… בכלל רוצה שהוא יתערב. מי שיודע, יודע. אני מבקשת ממנו שלא. כשקורית סיטואציה ואומרים, "היא ביקשה ממנו לדבר, היא ביקשה ממנו לשים אותה, היא ביקשה ממנו לזה, היא ביקשה ממנו לדבר, היא מטפטפת לו, היא זה". זה מה, זה… וואי, זה מה זה לא נכון. וזה מה זה לא פייר, כי אני אומרת, ההפך.
ואז אני מוצאת את עצמי משכנעת אנשים שפאקינג לא אכפת לי מהם, שיבינו שזה לא אני. והבן אדם אכפת לו אקסטרה, אז הוא עושה אקסטרה, אבל זה לא ממני, אני לא ביקשתי, אני גם לא חושבת שאני צריכה אף אחד. אני לא חושבת שאף אחד פה חושב שאני צריכה אף אחד באמת.
אני עומדת פה בפני עצמי, גם בשבוע הראשון הייתי בסדר גמור, לא היה חסר לי שום דבר, יש פה איזשהו חיבור שאני מנסה לא לפספס אותו פשוט כי זה חבל, כאילו.
דני: אוקיי.
הדר: אבל איך זה לך כשיש זוג אנשים שפתאום הם בלאבי דאבי לידך, זה מביך אותך? או שזה לא מזיז לך?
דני: לא, מצחיק.
הדר: מצחיק?
דני: בטח, להסתכל על זה מהצד, זה כאילו כמו פרק ב"ויוה". אתה מחכה להתקרבות, אתה מחכה לנשיקה, אתה מחכה לאיזה משהו כזה רומנטי, פתאום לא יודע, ממלא איזה כוס זכוכית של יין.
הדר: תירוש.
דני: ושם בה מים ומזמין אותה לדייט בנסט. אתה מחכה לדברים כאלה.
הדר: אני גם מחכה לדברים כאלה, אני לא אשקר.
דני: אני הייתי עושה את זה בכיף, אבל אין לי למי לעשות, אבל סבבה, זורמים.
הדר: עוד יכול להיות.
דני: לכי תדעי.
הדר: אתה חושב שיותר קל להתאהב כאן או בחוץ?
דני: פה, כי בגלל שאתה הרבה לבד פה, אבל אתה לא לבד. ויש פה הרבה דברים שקורים בלי הפסקה, ביום אחד יכול לקרות פה אלפיים דברים. אז אפשר להתאהב בבחורה פה, שהיא כתף תומכת שלך והיא מבינה אותך, ואתה יכול להיקשר אליה זוגי בקטע הזה. ואתה גם נמצא מולה הרבה, אז ההתאהבות תהיה יותר חזקה…
הדר: ברור.
דני: כי בחוץ אני יכול לצאת לדייט שתיים. ואז, לא יודע, נעלמנו לתקופה של חודש-חודשיים. זה יכול לרדת גם.
הדר: למה שתיעלם, אם אתה מעוניין?
דני: לא, פתאום טס לחו"ל, פתאום זה, אין לדעת עם עבודה, אין לדעת. הכול יכול להיות. ופה זה כאילו, אתה רואה אותה בבוקר, ואתה רואה איך היא נראית בבוקר, ואתה רואה איך היא נראית כשהיא נותנת, דופקת הופעה, לערב לשידור, ואתה, זה יכול לעשות פרפרים, ברור, ברור, ברור.
הדר: אני חושבת שפה אתה גם יותר, כאילו, רואים אותך במצבים שכאילו, בחורה בחוץ שרק הכרת, לא תראה.
דני: כן, אחרי תקופה. אחרי איזה שלושה שבועות, חודש.
הדר: לפחות. כאילו, תוך יום.
דני: כן.
הדר: אז לפעמים אתה, לא יודעת מה, קורית איזו סיטואציה, או שאתה רוצה לפרוק למישהו, וכשמישהו פה מבין אותך, כי אתה מרגיש הרבה פעמים שלא מבינים אותך פה. אני יכולה להגיד, בינינו אפילו יש הרבה פעמים אי הבנות ביני לבינך, שאני באה להגיד משהו טוב, ואתה מבין משהו רע או ההפך.
דני: אוקיי.
הדר: אז כשמישהו בא פה ומבין אותך, זה כאילו כמו שלא שתית שנה, ופתאום מביאים לך מים. זה כאילו, אמא, אני מאוהב. כאילו, אמא, כאילו, אין, אין, אוטומטית, כאילו, יא, בוא נתנשק. כאילו, אין מה לעשות. זה כאילו, זה צורך, זה צורך אמיתי. כאילו, אנשים פה נקשרים כמו, לא יודעת מה. וזה לגמרי, אני חושבת שפה יותר קל להתאהב…
דני: כן?
הדר: ויותר גם קל להתאכזב ויותר גם קל להתפוצץ. אז הכל פה, הכל פה יותר קל. למה אתה חושב שיש ביני לבינך קצרים או אי הבנות?
דני: ביני לבינך?
הדר: כן.
דני: קודם כל…
הדר: לא הרבה, אבל כמה, אתה יודע?
דני: לא, אצלי ואצלך אין לי יותר מדי אי הבנות. בהתחלה, כשרבתי איתך, אז רבתי איתך כי הרבה פעמים באת אליי ואני ראיתי את זה בטון כאילו טיפה מזלזל, שכאילו, "זוז, אתה לא מבין בזה, זוז, אתה לא זה", כאילו, דברים כאלה. עכשיו, "זוז, אתה לא מבין בכמה דברים", הסתכלתי על זה ואמרתי כאילו, באמת, בלי עכשיו לזלזל או משהו. כאילו, איך היא אומרת לי את זה? כי עברתי א', ב', ג', ד' והייתי בהמון סיטואציות ובמצבים שאת לא מכירה. וגם אני, גם כבר גר לבד מגיל צעיר באירופה בעולם, והסתדרתי בהמון סיטואציות קשות, לא קשות, כל מיני דברים. ואז אמרתי כאילו, שאת אומרת עליי דבר כזה, איך את אומרת לי דבר כזה, אם את אפילו לא…
הדר: אבל דיברתי על המטבח פה, לא דיברתי על המטבח בכללי.
דני: לא, בכללי, על מטבח, על כל מיני, גם באוכל, כל מיני דברים.
הדר: כמו מה? תגיד, תן לי דוגמא, אני מתה לדעת, מתה לדעת שאני אוכל גם לתקן, כי זה לא מה שאני חושבת עליך בכלל.
דני: לא, גם בעניין של הקניות, "אני יודעת יותר טוב ממך, אני יודעת זה".
הדר: דיברנו על תקציב, נכון. לא, אין, אני לא, זה גם לא היה הטון ולא מה שהתכוונתי, יש פה אי הבנה.
דני: בסדר, אי הבנה.
הדר: והייתי שמחה שתראה בזה שאני אומרת את זה, שיש מצב שלפעמים אנחנו לא מדברים באותה שפה. זאת אומרת, שאני אומרת, "אתה יכול בבקשה לזוז קצת?" אני לא אומרת, "אתה לא מבין, תעוף". אני אומרת, אני לא מצליחה לראות.
דני: לא, אבל אני… תאמיני לי שאני מבין את כל השפות.
הדר: לא, לא שאתה לא יודע.
דני: לא, אני מבין, אני מבין מה את באה להגיד, אבל אני אומר לך שאני מבין את כל השפות, את כל המינים, את כל השאלות, את כל התשובות. באמת שאני יודע הכל ואני יודע לקרוא 100% בן אדם, ואני אישית ראיתי שבאת אליי בטון מזלזל ואני אישית, אפילו אם אשים את האגו לא אגו, לא ראית, כאילו, לא, לא, לא, לא, לא. אמרתי, איך, כאילו, איך היא אומרת לי את זה? כי בואי, כאילו, בת כמה את היום?
הדר: 24.
דני: 24. אז אני בן 29, ואני יכול להגיד לך שאני כמו בדרך שעברתי, כמו בן איזה 35, כבר איזה אבא לילדים, ככה אני בזה. וכשאת באה ואומרת לי דבר כזה, אז אני אומר, אני מצטער, את עוד ילדה בעולם הזה, ככה אני ראיתי את זה. ככה אני ראיתי את זה, וככה, כאילו…
הדר: סבבה. אני מקבלת מה שאתה אומר, אני בעיניי, גיל זה לא אינדיקציה לשום דבר. יש פה ילדה בת 21, שעושה פה בית ספר למאה איש. אבל, שוב, אם אתה נתפס על מה שראית ואתה דובק בזה, זה שלך. אני באה לכאן לתרגם את מה שאני התכוונתי.
דני: אין בעיה.
הדר: ומאיפה אני באה, אני לא מזלזלת בך בשום צורה.
דני: אוקיי.
הדר: וההפך, אני חושבת שיכלנו להיות פה הרבה יותר קרובים וזה התפספס, ואני באה ממקום הכי טוב שיש.
דני: לא, לא, הכול סבבה.
הדר: יאללה, בוא נמשיך.
דני: יאללה.
הדר: טוב, בוא נהמר קצת. מי אתה חושב שיהיה המודח הבא?
דני: מי אני חושב שיהיה המודח הבא?
הדר: פה מותר לדבר, אז לך על זה.
דני: אני באמת, כאילו, אני אומר לך בפה שלם, אני חושב שאת תהיי המודחת הבאה כי אני חושב שיצרת בבית הרבה אינטריגות והרבה ריבים. ככה אני רואה את זה. ואולי הבית עושה לך לא טוב. אולי זה מחרפן אותך, אולי זה עושה לך בלאגן בראש, אולי זה עושה לך… כי לפעמים אני רואה אותך מהצד, ומה שאני רואה זה שכאילו… אי אפשר כבר… כמה אפשר ללקק את הפצעים? כאילו, אני מבחינתי, אני רואה אותך, עשית הרבה גם נזק לעצמך. ככה אני רואה. ולפי דעתי, כנראה זאת תהיי את. אל תתבאסי על איזה מה שאני חושב.
הדר: אני מחכה שתסיים…
דני: את יכולה, אין בעיה, את יכולה להגיד גם עליי מה שבא לך. אבל זהו, ככה אני רואה את זה, כי אני לפי דעתי, לא באת לפה להיות אמיתית. באת לפה… לשחק איזה משחק, באת לפה באיזה אסטרטגיה.
אני לא באתי בשום אסטרטגיה, ואין לי מילות קוד בחוץ שאם אני מתנהג לא טוב או לא טוב, אני אומר…
הדר: גם לי אין את זה.
דני: בסדר, אני אומר בכללי. ואני חושב שפה, בבית האח הגדול, מגיע למי שמתקדם ולהגיע כמה שיותר בגמר, זה לאנשים אמיתיים שיש בהם דברים אמיתיים, שיש בהם תוכן, שוואלה, אני מסתכל עליהם ואני אומר, וואי, זה מגניב, יש לו סטייל, יש לו זה, יש לו פה, הוא מעניין, הוא מביא דברים קצת אחרת, הוא… יש לו את זה. וואלה, גם יש לו לב זהב וכל מיני כאלה.
ולא יודע, אצלך אני רואה שזה לא אורגינל, זה לא אמיתי, שבאת לעשות איזה משחק. ואני חושב שכאילו, יש עוד הרבה בחוץ כזה שיכולים לעשות את מה שאת עושה פה, וזהו, זה מה שאני חושב.
הדר: אני…
דני: שוב, את יכולה לעשות מה שאת רוצה, להתבאס, לא להתבאס, כאילו, זה האמת, ככה אני רואה את זה.
הדר: סבבה, אני לא הספקתי להגיד מילה אחת.
דני: אין בעיה, אין בעיה.
הדר: אני… לוקחת את זה כמחמאה.
דני: אוקיי.
הדר: כי אני כאן להישאר, כי אני אמיתית, ואם זה מספיק מעניין כדי שתחשוב שזה משחק, הדובדבן שבקצפת. עכשיו, לא חייב לאהוב כל אחד, לא חייב להתחבר לכל אחד. אני חושבת שהאינטריגות שיצרתי זה כי אני אמיתית, לא כי אני פייק. אני חושבת שאם הייתי פייק, הייתי עושה פה דברים אחרת.
דני: אוקיי.
הדר: הייתי בוחרת להיות עם קבוצות אחרות.
דני: אוקיי.
הדר: הייתי נמנעת מטעויות מסוימות. אני בן אדם, באתי לפה לעבוד על עצמי, על מלא דברים, ואני עובדת. אני לא רק שעושה לי פה טוב, אני עפה על עצמי, על דרך ההתמודדות שלי פה בסיטואציות אלימות, בסיטואציות של לחץ, בסיטואציות שאנשים מנסים להוציא ממך את הקוף, בסיטואציות שאנשים מנסים לפגוע בך בכוח, אני מוצאת את עצמי עומדת מולם, עונה בדרך שאני רוצה לענות, שומרת על עצמי, שומרת על הלב שלי, ומשתפרת מפעם לפעם. שזה הכי חשוב בעיניי.
דני: אוקיי.
הדר: אם אתה רואה את זה כמשחק, כל זה זה שלך, אבל אנחנו, די, בסוף אנחנו… ניפגש בקלפי. [צוחקת]
דני: לא, בסדר, אם אני דייר בבית.
הדר: זה דעתך.
דני: פחות מעניינת אותי, לא יודע, אני כאילו צופה, ואני אומר, לא יודע, אין, לא יודע. כאילו, לא מביאה לי משהו שאני מתפלא עליו או משהו ככה מעניין, מרתק. לא, כאילו, יש לך את הסכסוכים, את הריבים, את כל הזה, שאולי זה נותן לך עוד קצת שהייה פה. ככה אני רואה את זה. בסדר, את יכולה…
הדר: אתה יכול להגיד שאין תוכן, אבל הריב זה תוכן. הריב הוא המשמעותי, הריב הוא לא… הריב המטומטם היחיד שהיה לי זה איתך. היחיד המטומטם שהיה לי פה.
דני: אוקיי.
הדר: זה איתך שלא היה בו תוכן. וזה בסדר גם לא להתחבר, זה ממש בסדר. ההפך, אני שמחה שאתה אומר לי כדי שאני אפסיק לנסות להיות איתך.
דני: אוקיי.
הדר: במֶעֶבר, כאילו, לא רוצה להציק לאף אחד. אבל בוא, תשמע, אני לא באתי לפה להוכיח את עצמי לך.
דני: לא, בסדר גמור.
הדר: אני באתי לפה להראות לעצמי משהו.
דני: מעולה.
הדר: ואני מראה, ואני מבסוטית.
דני: מעולה.
הדר: וזהו.
דני: אני גם מבסוט פיצוצים.
הדר: אני לא יודעת מי המועמדים, קשה לי להגיד מי המודח הבא. יש הרבה שהייתי מתה שיעופו, אבל מי יהיה המודח הבא, באמת קשה לי שנייה, כי גם לאנשים שאני איתם בביף, אני לא רואה אותם הולכים כרגע, כי זה… בטוח יש להם את הקהל שלהם.
אני חשבתי בפעם שעברה, דווקא חשבתי באמת שאחד החדשים ילכו כי לא הספיקו להביא את עצמם. הייתי בשוק על לירון, אמיתי הייתי בשוק, כי אמרתי לעצמי, כאילו, היא הביאה את עצמה. בוא, בין אם התחברתי ובין אם לא, סבבה, זו שיחה אחרת, אבל הייתי בשוק טוטאלי. אבל בדרך כלל זה ההימור שלי, הוא די אובייס, אבל בטח לא אני.
דני: אין בעיה.
הדר: מי לדעתך בוודאות בחמישיית הגמר? לא מי אתה רוצה, מי לדעתך בוודאות?
דני: אני חושב פרידה. אחרי זה אני חושב, אני יכול לעשות… פרידה, אני, שאני חושב שמגיע לי. יכול להיות אפילו עידן.
הדר: אתה חושב שאור יהיה בגמר?
דני: אני חושב שאור יהיה בגמר, כן.
הדר: נשאר לך אחד.
דני: נשאיר את זה ככה כרגע. אצלך?
הדר: אתה יודע, אני חייבת להגיד, שהתשובה שלי תשתנה כנראה עוד יום. [צוחקת] אז… באמת אי אפשר לדעת.
דני: לא, ברור, בוא, אין לדעת, זה יכול, כל אחד יכול להיות בגמר. זה יכול להיות אני, זה יכול להיות את, זה יכול להיות הוא, זה יכול להיות, הכל טוב, מה שקורה זה לטובה.
הדר: אני יכולה להגיד שאני רואה מלא מלא פוטנציאל בעידן להיות בגמר כי הוא גם מתבשל לאט לאט ויש בו הרבה תוכן. וגם כי הוא באמת בן אדם טוב, אני חושבת שגם פה וגם זה עובר, כאילו אין מצב שזה לא עובר. אני רואה את יוסי, אני רואה את אמילי, ואני רואה את פרידה.
דני: גם עם קורלי יש לי התלבטות שם. וקורלי ויהב יש לי התלבטות.
הדר: ויהב, זה מה שחיפשתי בראש.
דני: אוקיי.
הדר: את עצמי אני לא אומרת, זה, אתה יודע, בעזרת השם. הזוכה הגדול קשה לי להגיד. קשה לי להגיד, זה באמת תלוי, באמת דברים יכולים לקום וליפול פה תוך יום. כאילו יש אנשים שהיו בעונות קודמות, מספיק ריב אחד שהם זרקו איזה מילה לא במקום והכל הלך לפח, כאילו.
תספר לי על הרגע הכי מצחיק, כן. או כמה.
דני: הרגעים הכי מצחיקים זה בלילה לפני השינה…
הדר: שאסור לדבר.
דני: לא, לא, לא. בלילה… הרגעים הכי מצחיקים שלי זה לפני כמה ימים. קודם כל אתמול עם הנפילה של דנה לבריכה ועם הצחוקים של אורית בלילה, לפי דעתי. הצחוקים של הלילה לפני השינה, זה מזכיר לי את התקופה עם החברים במחנה של כדורגל, בטיסות לחו"ל, זה הכי צחוקים מבחינתי. אצלך?
הדר: מה, היה לי פה כמה רגעים של פיפי בתחתון עם אמילי של סתם התקפי צחוק. אתמול היה לנו אחד כזה, שאני לא יכולה, היא משוגעת הילדה הזאת. וגם, כן, לפני השינה, אני כשאסור לצחוק, אני מהאנשים האלה שבכיתה, כאילו, אני לא הייתי מפריעה, אני חנונית טורבו, אבל כשאסור לצחוק והמורה כבר כועסת ואתה כאילו, אתה מחזיק את זה, אין, אין, אין. אני שרופה על זה, ובלילה, אין, זה גומר אותי. זה גומר אותי, אין, אין.
זה הרגעים האלה שפתאום… כי גם, למה דווקא כשמכבים את האורות וכולם ישנים, קורים דברים הכי מצחיקים? כאילו, מה, מה, מה? אתמול נכנסו עם טוּנות לחדר, זה נראה לך הגיוני?
דני: לא.
הדר: זה נראה לך הגיוני?
דני: לא, מצחיק.
הדר: עוד דבר בעיניי מצחיק בבית, זה שאתה בקצה כבר, במשהו מסוים, רב, לא יודעת מה, משהו מחרפן אותך.
דני: כן.
הדר: אתה כבר, אתה עוד שנייה נופל מצוק, ואז יוסי עם השטויות שלו, איזה מישהו בסגנון הזה, פתאום נכנס לך במוד מסוים.
דני: מתפרץ.
הדר: אתה פשוט, אתה עף לכיוון השני, אין, אתה בקצה פה, אתה בקצה. אז הכל הרבה יותר מצחיק והכל הרבה יותר מעצבן והכל הרבה יותר כאילו, זה.
דני: כן.
הדר: מי האנשים בבית, שכשאתה רואה אותם, אתה פחות נינוח?
דני: איתך ועם תום.
הדר: באמת?
דני: בטח.
הדר: יש עוד אנשים?
דני: לא. האמת שלא. לא, באמת, זה לא סוד, אני אומר את האמת. פחות מרגיש איתכם בנוח כי כל יום משתנה לכם הדעה וכל יום אתם עושים איזה טעות, ולמחרת אתם עושים את אותה טעות. ככה אני רואה את זה.
הדר: טעות לדעתך.
דני: כן, טעות לדעתי.
הדר: אבל שוב, שוב, אתה עושה את הדבר הזה של ה"אתם". אני…
דני: לא, אני כבר אומר למה.
הדר: לא, אתה אומר את האתם כאילו, אתם עושים טעויות.
דני: כן, אבל אני אומר…
הדר: זה שאני בסוף נותנת לו חיבוק, זה לא אומר שאני מסכימה עם כל דבר.
דני: לא, לא קשור לזוגיות ביניכם. כששאלת אותי מי לא נוח לך, אז אמרתי את והוא. אז אמרתי, זה כבר נקרא אתם.
הדר: לא, סבבה, אני מנסה להעביר את הדבר הזה.
דני: לא, אני לא התכוונתי כאילו אתם כזוג, כי אתם, את שאלת אותי מי. אני חושב שגם הוא עם הקריזות שלו, זה לא נורמלי עם זה. כאילו, הוא לא ב-UFC פה, והוא לא בקרבות איגרוף. זה לא שייך לפה, כל הקריזות האלה. ואת, אמרתי לך… לא יודע, זה לא…
הדר: אני לא באתי לדבר על תום פה, כן? אני באתי…
דני: לא, בסדר. לא, אני לא אכפת לי. אני את המילים שלי אומר לכולם בפנים. אני לא מפחד מזה, אני כאילו זה בית האח הגדול. צריך להיות פה אמיתי. צריך להיות פה באמת, משהו שהקהל בבית יגיד, "וואלה, אני אוהב אותו". למה? כי…
הדר: לא, צריך להיות אתה ואם הוא אוהב, הוא אוהב.
דני: בסדר.
הדר: לא צריך להיות משהו שהקהל אוהב.
דני: לא, לא, זה לא נכון מה שאת אומרת. אני אומר שאם אני הקהל ואני מסתכל על בן אדם ואני מתחבר אליו, אז…
הדר: מעלף. זה משהו אחר, זה דרך אחרת להגיד את זה.
דני: אוקיי.
הדר: כי זה או שאתה מנסה למצוא חן או שאתה מנסה להיות אתה. יש הבדל.
דני: לא, לא, כל אחד שיעשה את המשחק שלו. מה זה משחק שלו, כל מה שהוא בא לפה ואיך שהוא עושה את זה, בדרך שלו, הוא יכול לבחור אם זה להיות אמיתי או לא להיות אמיתי, ושהפרסונליטי שלו כמה שיותר תזרח ואנשים יאהבו אותו, אז לפי דעתי, הוא יזכה והוא יגיע רחוק.
הדר: מעלף.
דני: אז זהו.
הדר: מה החוק בבית, או האיסור, או משהו שאין פה, שהכי קשה לך איתו?
דני: אין לי קושי.
הדר: לא קשה לך שאין לך מכון? לא קשה לך שאתה זה?
דני: לא, אני מסתדר פה עם המדרגות, אני מסתדר פה עם הרצפה, אני עושה מתח, אני עושה שכיבות סמיכה, תרגילי בטן. אולי האנשים פה לא מבינים שהם באו לתחרות, לא באנו לישרוטל אגמים חמש כוכבים. זה לא זה. כאילו, לפעמים אני שומע את התלונות שלכם על ארוחות בוקר ודברים כאלה, אתם אולי לא…
הדר: מה זה התלונות שלכם?
דני: לא, אני אומר, אני שומע לפעמים תלונות של ארוחות בוקר. מה זה זה?
הדר: כמו מה?
דני: אה?
הדר: כמו מה?
דני: מה זה, למה נגיד, למה רק תפוח? למה רק אנרג'י, למה רק קורנפלקס?
הדר: אין מה לעשות, אבל מותר לדבר, מותר להגיד. אתה מוציא, ואז זה לא נשאר.
דני: לא, בסדר. לא, אבל אני בעיניי חושב שיש פה הרבה אנשים שהם לא מבינים איפה הם נמצאים. אנחנו לא בבית מלון פה, אבל אנחנו לא עושים פה פגישות עם הדודים, שאנחנו מסוכסכים איתם מכיוון אחר ובאנו להשלים. לא, לא, אף אחד פה לא בא עם חבר 15 שנה מהבית, זה תחרות.
הדר: חד משמעית.
דני: ומתחרים אחד בשני.
הדר: אבל יש דברים שהם קשים. לצורך העניין, אני נגיד, גועל נפש מבחינתי, כל העניין של הניקיון בשירותים ומקלחת, אני מרגישה שכשאני נכנסת לשם, כשאני נכנסת לשם ואני מזועזעת, כאילו מגבות על הרצפה, דברים שנשארים. אמא! אני נגעלת, כי אתה צריך לנקות בסוף אחרי אנשים אחרים.
דני: אבל זה דברים שאת לקחת בחשבון, כי את יודעת לאן באת.
הדר: לא חשבתי שאנשים יהיו כאלה מסריחים.
דני: נו מה אבל באת לבית עם עשרים איש. גם בטירונות, את…
הדר: לא הייתי בטירונות ואני יכולה להגיד לך שאני הבן אדם הכי מפונק בארץ. [צוחקת] בערך או בטופ 10 מפונקים, סבבה? ועדיין אני עושה את הדברים האלה מתוך הבנה שאין ברירה אחרת. אבל אתה יודע, כל אחד וה… והזה שלו.
דני: לא, כל הכבוד.
הדר: אבל זה הקושי שלי פה הכי הרבה. כאילו מבחינת הדברים שאסור ואין.
דני: אין בעיה.
הדר: הגיע הזמן לסיים.
דני: תודה לכל מי שצפה בנו באפליקציה של רשת. היה כיף, היה מזין, נעים.
הדר: מלא אינפורמציה.
דני: מלא אינפורמציה, שיעשו עם האינפורמציה מה שהם רוצים. כל הצופים, כל הדיירים. וואלה, היה נחמד מאוד, היה נחמד מאוד. אין לי בעיה להרביץ פה עוד שעה, שעתיים וזהו, זהו. אנחנו נמשיך בדרך.
הדר: תודה לכל מי שהאזין לנו וניפגש בפרק הבא.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentarios