בפרק מספר 1 של חוזק חבית: 1. הצגתי את עצמי וסיפרתי למה אני מדבר מול מיקרופון 2. הסברתי בקצרה מה ההגדרה של וויסקי 3. קצת חדשות מהעולם והמבקבק העצמאי בלאקאדר שהגיע לארץ 4. פינת ההיסטוריה - גלנפידיך, גאונות ולמה כל שתיין ושתיינית חייבים לומר לה תודה 5. טעמתי את גלנפידיך גראנד קרו ובאלמנך של בלאקאדר 6. הזכרתי לכולם.ן שוויסקי זה כיף
תאריך עליית הפרק לאוויר: 20/12/2020.
[מוזיקה]
עומף: שלום לכולם ולכולן. ברוכים וברוכות הבאים לפודקאסט ״חוזק חבית״, פודקאסט וויסקי שלא לוקח את עצמו ברצינות יותר מדי, לי קוראים עומֶף. מכיוון שזה הפרק הראשון אני אציג את עצמי. אני ב-18 השנים האחרונות עובד בתעשיית האלכוהול הלילה והברים בכל מיני תפקידים: הייתי ברמן שכיר ומנהל בר בכל מיני מקומות 12 שנים, בין השאר, נגיד, ב״מולי בלומס״, ב״ננוצ'קה״ ולימדתי בקורסי ברמנים של ״זמן אמיתי״, במשך חמש שנים העברתי סדנאות אלכוהול, ולפני שש שנים פתחתי את הבר הראשון שלי עם עוד שותף, את ״המוזנר״. לפני שנה וחצי הצטרף אליו ״הטרביץ״ עם עוד שתי שותפות. ועכשיו, בתקופת הקורונה בעצם, הברים שלי סגורים פעם שנייה כבר השנה, שהם סגורים, הפעם באמת לפרק זמן ארוך מאוד.
הקורונה היא הזדמנות נהדרת לעשות דברים חדשים, דברים שלרוב אין זמן להם, לי לפחות לא היה זמן, והרבה זמן חשבתי על להקליט פודקאסט וויסקי, ואני מנצל את ההזדמנות בשביל לעשות את זה. הפודקאסט הזה צריך להיות כיף. אני לא הולך להפוך את ההתעסקות במשקה שאני הכי אוהב לאיזה משהו טרחני או יותר מדי מעמיק, למרות שאפשר, וגם יש כאלה שעושים את זה וזה אחלה, אלא בעיקר לפנות למי שאוהב לשתות וויסקי אבל לא מאוד מיודע בנושא ולתת לכם איזשהו חטיף… ולכן… נחמד כזה של חצי שעה - ארבעים דקות, מתאים לריצה, מתאים לטיול עם הכלב, מה שתרצו לעשות, איך שתרצו לעשות את זה.
אני רוצה להגיד משהו שהוא מבחינתי מאוד מאוד חשוב, לא רק בוויסקי, בכלל, אבל במיוחד בעולם הוויסקי. אני הולך לדבר בלשון זכר מסיבה אחת פשוטה והיא נוחות. אם אני אצטרך לחזור על כל פועל או פנייה פעמיים, זה פשוט ייקח הרבה יותר זמן, אבל שאף אחד לא יגיד לכן שוויסקי זה משקה גברי, או שוויסקי זה משקה לגברים או שוויסקי מיוצר על ידי גברים, כי כל אחד מהדברים האלה, בדגש על האחרון, הוא שקר ושטות מוחלטים. וויסקי הוא משקה. כל אחד יכול לשתות אותו וכל אחת יכולה לשתות אותו וליהנות. לנשים יש חוש ריח מפותח בדיוק כמו של גברים, אם לא יותר מזה. יש כאלה שאומרים שחוש הטעם והריח של נשים אפילו יותר מפותח מזה של גברים ויש מלא דוגמאות לנשים שיש להן תפקידי מפתח משמעותיים וחשובים בתעשיית הוויסקי, אם זה הכוורת הנשית שמנהלת את מזקקת "טאליסקר" (Talisker), ואם זו, למשל, דוקטור רייצ'ל ברי, ובקיצור, אני מוציא את הדבר הזה מהדלת, זה פשוט קישקוש. וויסקי זה כיף וזה לכולם.
אני מתחיל עם הפינה הראשונה של הפודקאסט הזה ״חוזק חבית״, פודקאסט וויסקי שלא לוקח עצמו ברצינות מדי, ואני… בכל פודקאסט אני אתחיל עם איזשהו מונח מתחום עולם הוויסקי שאפשר קצת להרחיב עליו, טיפה להסביר אותו, מה בעצם הוא אומר. ואני חושב שבשביל הפרק הראשון, המונח הזה, הכי הגיוני שהוא יהיה וויסקי. כלומר, מה זה בכלל אומר כשאנחנו משתמשים במילה הזאת? למה אנחנו מתכוונים? האם אני יכול להגיד את זה על כל דבר? על כל נוזל אלכוהולי? כמובן שלא.
אז בקצרה, ההגדרה של וויסקי היא שלוש מילים: תזקיק דגנים מיושן, מה כל אחת מהן אומרת? "תזקיק", אומר שמדובר במשקה אלכוהולי שעבר זיקוק, משקה עתיר אלכוהול בניגוד למשל לשיכר. שיכר הוא תוצר תסיסה, כלומר, הוא משקה שאחוז האלכוהול שלו הוא יחסית נמוך. אני אתן שתי דוגמאות אחרות, למשל יין ובירה הם שיכר, בירה היא שיכר דגנים ויין הוא שיכר ענבים, הם תוצר של תסיסה. יש בהם אחוז אלכוהול מוגבל. בגלל זה 12, 13, 15, 16 אחוז, תוצר תסיסה שמגיע ל… נגיד… 30 אחוז. המילה השנייה היא "דגנים". כלומר, וויסקי מיוצר מדגנים, זה יכול להיות שעורה, חיטה, שיפון, תירס, יכול להיות גם שיבולת שועל, יכול להיות שבאיזשהו מקום עושים גם מאיזשהו דגן אחר, אבל הוא בהחלט לא עשוי מפירות. לצורך העניין, נגיד, ברנדי הוא תזקיק פירות. למשל, קוניאק מענבים או קלבדוס מתפוחים. והמילה השלישית היא "מיושן", כלומר הוא עובר איזשהו תהליך של אחסון בחביות מעץ, לרוב מעץ אלון, אני מניח שבפרק כלשהו אנחנו נדבר על למה דווקא עץ ולמה דווקא עץ אלון, יש לזה סיבות שהן קודם כל היסטוריות ולאחר מכן סיבות הקשורות לאפקט. אבל זו בעצם ההגדרה של וויסקי.
אפשר לעשות אותו בכל מקום, יש מדינות שעושות אותו הרבה מאוד שנים, לכן יש במדינות האלה גם חוקים שמסדירים וממסדים את התעשייה הזאת, גם מבחינת מה מותר ומה אסור, גם מבחינת איכות, איזשהו ניסיון לשלוט על התוצר ולייצר איזושהי האחדה, כמובן שאם השנים יש את היצרנים, כמו בכל דבר אחר, אני אציין את המדינות החשובות בעשיית וויסקי שהן סקוטלנד, אירלנד, ארצות הברית, קנדה ויפן, זאת החמישייה המסורתית, נקרא לזה ככה. יש מדינות רבות מאוד שמייצרות וויסקי, גם כאן בישראל יש כבר כמה מזקקות. דרום אפריקה, אוסטרליה וניו זילנד, גרמניה, צרפת, שוודיה ועוד ועוד ועוד. אז זו הייתה פינת המונח שלנו היום ואני ממשיך לחדשות.
אני הולך להביא כל פעם קצת חדשות, גם מהעולם וגם מהארץ. כמובן שבתעשייה הזו, שהיא היום שוקקת ומלאה באירועים, זה פשוט לא נגמר. זאת אומרת, אפשר כל יום להקליט פינה של איזה רבע שעה - 20 דקות על חדשות, ואני מנסה לרכז דברים שלי שנשמעים מעניינים, אני מקווה שגם יעניינו אתכם ואתכן. אז אני אתחיל עם האייטם הראשון של חדשות מהעולם, מזקקת "טוברמורי" (Tobermory) מהאי מאל (Mull) משיקה ביטוי חדש מהליין המעושן שלה, לליין המעושן שלה קוראים "לצ'ייג" (Ledaig), כותבים את זה לדאיג, אבל צריך להגיד לצ'ייג. למה? כי בגאלית זה מוזר, אוקיי?
אז ה״לצ'ייג״ הזה הוא וויסקי ללא ציון גיל, הוא מתיישן בחביות ״אקס בורבון״, חביות שהיה בהן בורבון, מאלון אמריקאי, והוא עובר פיניש של שנה וחצי בחביות של יין אדום ספרדי ״ריוחה״. השם של הוויסקי הזה הולך ככה, שימו לב, הוא נקרא: ״Sinclair Series Rioja Cask Finish״. "ריוחה קאסק פיניש" כבר הבנו, כלומר פיניש, עישון קצר נוסף בחבית של ריוחה. מה זה בעצם אומר ״סינקלר סיריז״? אז ככה, את הסינקלר אפשר להסביר די בקלות, ג'ון סינקלר הוא מי שהקים את מזקקת ״טוברמורי״, שדרך אגב, כשהוא הקים אותה ב-1798, קראו לה ״מזקקת לצ'ייג״, והמילה סיריז רומזת לנו שלמרות שזה הביטוי הראשון שזוכה לשם "Sinclair Series", סביר להניח שאנחנו נראה עוד ביטויים בסדרה הזאת, שלי זה נשמע נהדר. השילוב הזה של חבית יין אדום ושל וויסקי מעושן, עובד מעולה בעיניי, לא כולם אוהבים אותו. לפעמים יש בחביות יין איזה שהן שאריות כאלה של גופרית, אני משוגע על זה, אני ממש ממש אוהב גופרית, והוויסקי הזה מגיע ב-46.3% אלכוהול בצבע טבעי וללא chill filtration, שזה עוד משהו שאני רושם לפני שצריך לדבר עליו בפינת המונח. אפילו שני הדברים האלה, מה זה אומר צבע טבעי? האם צובעים וויסקי? בהחלט כן.
אוקיי, נעבור לאייטם הבא, המבקבק העצמאי "קיידנהדס" (Cadenheads) מוציא עוד סדרת ביקבוקים לחנויות שלו, בעצם "קיידנהדס", יש להם רשת של חנויות בכל מיני מקומות באירופה, והם מדי פעם מוציאים סדרה של ביקבוקים, שכל ביקבוק הוא סינגל קאסק (single cask). כלומר, חבית אחת שמבוקבקת כשלעצמה, לא מעורבבת עם שום דבר אחר, וכל חבית כזו מיועדת לאחת מהחנויות שלהם. כלומר, יש איזושהי חבית של וויסקי מסויימת, שכולה שייכת אך ורק לחנות בוינה, חבית אחרת, רק לחנות במילאנו וכן הלאה וכן הלאה. אז מה יש לנו הפעם? יש שם לא מעט דברים.
הבאתי כמה דברים שנשמעים לי הכי מגניבים ומעניינים. קודם כל, "מקאלן" (Macallan) בן 31, בחבית בארל, חבית אקס בורבון. מקאלן ידועים מאוד בחביות שרי, הם משתמשים הרבה מאוד בחביות אקס שרי, ו"מקאלן" בחבית בורבון, במיוחד שהוא בוקבק כשלעצמו, זה דבר די נדיר. אחלה. הדבר הבא זה "היילנד פארק" (Highland Park) בן 28 ו״היילנד פארקים״ מבוגרים לטעמי, כל אלה שטעמתי היו ממש ממש מצוינים. יש לנו ״גלנפארקלס״ (Glenfarclas) בן 17 שהדבר הכי מעניין בו זה שכתוב עליו את המילה ״גלנפארקלס״. ולמה אני מתכוון? ״גלנפארקלס״, המזקקה מהספייסייד (Speyside), לרוב לא מרשים למבקבקים עצמאים להשתמש בשם שלהם. זאת אומרת, קנית חבית? על הכיפאק, אתה תקרא לה באיזשהו שם אחר.
יש כאלה ששמים את השם "בליירפינדי" (Blairfindy), יש כאלה שכותבים איזה משהו כמו ״Secret Speyside״ או ״המזקקה הכי מכובדת מהספייסייד״, כל מיני שמות שכאלה. ומשום מה, מותר לכתוב עליה "גלנפארקלס". זה לא פעם ראשונה שהם עושים את זה וזה מעניין, אני אציין שיש שם גם "בנריח" (Benriach) צעיר בפיניש של חבית קוניאק וזה מה שאנחנו רואים יותר ויותר, חביות הקוניאק האלה, וזה מגניב וזה אחלה.
אני עובר לאייטם הבא, ופה האייטם הזה הוא חצי אייטם, כאן לא עשיתי את העבודה בשבילכם, ובשבילכן, אני ממליץ לעשות את זה ולבדוק, זה במיוחד מומלץ למי שמעניין אותו שיווק, בלי קשר אפילו לתעשיית הוויסקי. אז יש מזקקה חדשה בשם "בנריח", המזקקה הזאת הולכת להיות מנוהלת… מובלת, יותר נכון, מי שינהיג אותה יהיה ריצ'רד פטרסון או כמו שהוא קרוי בתעשיית הוויסקי "The Nose". ריצ'רד פטרסון שמאוד מוכר ממזקקת "דלמור" (Dalmore), שם הוא מייצר וויסקי תוך כדי שימוש בהמון סוגים של חביות, בעיקר ״חביות שרי״ מכל מיני סוגים, גם חביות "מדרה", "פורט", "מרסלה", יין אדום ועוד.
והוא הולך להיות הפנים, או אולי יותר נכון להגיד, האף של מזקקת ״וולפקרייג״ (Wolfcraig). מה שמעניין במזקקה הזאת, וזה מה שאני ממליץ לעשות, להיכנס לאתר שלהם, תחפשו אותם ותראו איך פרויקט חדש שעולה המון המון כסף, מנסה לרתום כבר מתחילת דרכו שתייני וחובבי וויסקי מכל העולם, גם בשביל, מן הסתם, לגייס כסף וגם בשביל לייצר לעצמו קהל לקוחות. עוד לא בוקבקה שם טיפה אחת של וויסקי וכבר אפשר להיות חלק מהדבר הזה בכל מיני מסלולים, זה נורא נורא נורא מגניב. והנה החתול מגיע ועושה קולות רקע. תודה רבה לג'ין, החתולה הכי סתומה בעולם.
אני ממשיך לאייטם האחרון אחרי "וולפקרייג", לכו תבדקו את זה, והאייטם האחרון הוא האייטם שקצת מבאס אותי, ובגלל זה הבאתי אותו. אז ככה, כדאי שתשבו: מזקקת "גלנמורנג'י״ (Glenmorangie) הולכת להשיק בקרוב בקבוק שקוראים לו ״איקס״, פשוט ככה. הוא נקרא ״איקס״. זה סינגל מאלט, הוא צעיר בלי ציון של גיל עליו, הוא מגיע ב-40% אלכוהול, וכתוב עליו שהוא מיועד לייצור קוקטיילים. הוא מיועד לערבוב, הוא מיועד למיקסולוגים ולברמנים שעוסקים בקוקטיילים, והתגובה שלי לדבר הזה, זה 2020 תגמרי כבר! מספיק, די, אני לא יכול לשאת את השנה הזאת יותר!
ולפני שאתם קופצים עליי, שאני לא אוהב קוקטיילים, או מתנגד לקוקטיילים או כל מיני כאלה דברים, זאת לא הנקודה שלי בכלל. תראו, אני 18 שנים מאחורי הבר, מעולם לא הייתי ברמן קוקטיילים, אני לא מדבר על ברמן קוקטיילים טוב, מעולם לא הייתי ברמן קוקטיילים. זה לא הקטע שלי, זה לא העניין שלי, זה לא מעניין אותי, ולשמחתי הרבה היום יש בתוך המנעד של ברים וברמנים מקום לכל מיני סוגים של ברמנים וזה על הכיפאק. אני מאוד מעריך ברמני קוקטיילים, לראות ברמן או ברמנית שהם מיקסולוגים טובים, שיודעים לעבוד זה פשוט מחזה כייפי ולפעמים אפילו מרגש. העניין שלי פה עם הבקבוק הזה, הוא שאני לא מבין מה זה אומר וויסקי לקוקטיילים, אפילו אני יודע שכשמכינים קוקטייל, אתה רוצה לבחור מרכיבים שעובדים טוב ביחד, ויש שם פאזל כזה שמקיים את הביטוי "השלם שעולה על סכום חלקיו".
אז אני יכול לבחור, לצורך הדוגמה נגיד, קוקטייל שעובד לי יותר טוב עם "פורט שארלוט" (Port Charlotte), וקוקטייל שעובד לי יותר טוב עם "באלאנטיינס" (Ballantine's), קוקטייל שעובד לי יותר טוב עם "ג'ים בים" (Jim Beam), נגיד. כל אחד ומה שהוא אוהב. אנחנו בוחרים את הוויסקי לקוקטייל בגלל התכונות שלו, מה זה אומר, שיש וויסקי שהתכונות שלו זה שהוא מתאים לקוקטייל? הוא מתאים לכל הקוקטיילים? כל קוקטייל וויסקי ה״Glenmorangie X״ הזה יכול להיכנס לתוכו? זה לא קצת הפוך מהכוונה? לא יודע, לי זה נשמע מוזר. זה נשמע לי כמו לנסות לרכוב על טרנד וזה גם אומר לי, שאני, בתור מישהו שלא מתעסק עם קוקטיילים, כאילו מראש אומרים לי: "אל תקנה את הבקבוק הזה, זה לא בשבילך, הוא לא מיועד לשתיה נקי, זה צריך לעשות איתו דברים".
אוקיי, זה מצטרף לחוויה הכללית שלי משנת 2020, מ"גלנמורנג'י" שהוציאו השנה מהדורה, יש להם כל שנה מהדורה שנקראת "פרייבט אדישן" (Private Edition), וה"פרייבט אדישן" של 2020 קראו לה "A Tale of Cake", סיפור של עוגה. בפיניש של יין קינוח הונגרי בשם ״תוקאי״ והוא פשוט היה ה״גלנמורנג'י״ הכי מזעזע שטעמתי בחיים שלי, הוא באמת וויסקי ממש ממש גרוע ולהוציא ממני מילים רעות על וויסקי שהיה בחביות, שהיה בהם יין לבן זה מטלה לא פשוטה.
אני מאוד אוהב חביות אקס יין לבן. ומאוד חבל לי, כי ״גלאנמורנג'י״ זאת מזקקה שאני מאוד מאוד אוהב, אני חושב שההוצאות השנתיות שלה הן לרוב מאוד מוצלחות. אם זה ה"קומפנטה" (Companta), שלמיטב זכרוני, מ-2014 שהוא פשוט מהמם, וויסקי אדיר ואם זה ה"ספיוס" (Spios) מ-2018 שאהבתי, אם זה ה"אלטה" (Allta) מ-2019, סליחה, אני פשוט לא מצליח להבין איך קורה דבר כזה, 2019, מוצאים וויסקי שהקטע שלו זה לדבר על שְמַרי פרא, אולי צריך להגיד שִמְרי פרא.
אבל, השמרים והשעורה הם היו הלב של המהדורה הזאת, ומשם עוברת שנה, מוצאים מהדורה רזה, לא טעימה, שמזכירה מן גרסת דיאט או זירו ל״נקטר דאור״ (Nectar D'Or) שלהם וקוראים לה עוגה-עוגה עם העיצוב המצועצע הזה. אם הוויסקי היה טעים, אז העיצוב היה אחלה, אבל הוויסקי לא טעים. בקיצור ״גלנמורנג'י״, אני בטוח שאף אחד לא ייכנס למשרד של דוקטור בי למסדן מחר ויגיד לו "אתה לא מאמין מה עומף אמר עליך" אבל בחייאת, תתעוררו! אוקיי, נרגעתי.
בסדר, אני ממשיך הלאה לאייטם אחרון בחדשות, והפעם הוא אייטם מהארץ וזה שיש לנו יבואן וויסקי חדש ובוטיקי שקוראים לו "דוק וויסקי". והוא הביא לארץ משלוח ראשון ובהחלט לא אחרון של מבקבק עצמאי בשם "בלאקאדר" (Blackadder). אני מציין לפני שגם מבקבק עצמאי זה משהו שאפשר להשתמש בו כמונח לפינת המונח בפרקים באים, אני קצת אספר על ״בלאקאדר״, זה מבקבק שחוגג השנה 25 שנות פעילות. מבקבק יחסית קטן, זאת אומרת אין שם איזה היצע פסיכי של בקבוקים כל שנה כמו מבקבקים גדולים, זה לחלוטין מבקבק עצמאי שהולך על 100% איכות וממה שאני טעמתי, נראה שרובין הבעלים של ״בלאקאדר״ הוא חצי כלב תחש, כי האף שלו מצליח לבחור את החביות הטובות ביותר.
זאת אומרת, עד שהגיע המשלוח הנוכחי לארץ, כבר טעמתי טעמתי איזה 20 ״בלאקאדרים״ שונים, הם נעו בין טובים מאוד למצוינים וממה שהגיע עכשיו לארץ טעמתי עוד כמה. אני ככה אציין שהביאו "ארדמור" (Ardmore) מאוד מאוד טעים ויש "בלנמח" (Balmenach) שאני אחרי זה הולך להרחיב עליו. ״בלמנח״ בן 12 בפיניש שרי, בפינת 'עומף טועם' תשמעו עליו עוד יותר, ושני בקבוקים שונים מהליין של ״בלאקאדר״, שנקרא "רד סנייק" (Red Snake) שזה ליין מאוד מסקרן, מה מסקרן בו? זה בעצם בקבוקים של סינגל קאסקים ממזקקה אחת, סודית, שרובין לא מוכן לגלות מהי.
ומה שמעניין בה, זה שיש שלוש דרגות של עישון ב״רד סנייק״, כלומר ״רד סנייקים״ יכולים להיות או לא מעושנים או מעושנים בינוני, נקרא לזה ככה, או מעושנים מאוד. עכשיו, אין הרבה מזקקות בסקוטלנד שעושות גם וויסקי מעושן וגם וויסקי לא מעושן, אז מזקקה שעושה שתי דרגות של מעושן ולא מעושן בכלל? זה מאוד מאוד מסקרן. מה שהגיע לארץ, ״רד סנייק״ אחד מעושן קל, מעושן ברמה של 20ppm, אפילו לא חושב שזה כזה קל, נגיד בינוני, ואחד לא מעושן בפיניש של רום ממזקקת "המדן" (Hamdan), שזה אחלה.
ובקבוק האחרון שאני אזכיר זה "לוחינדל" (Lochindaal), שזה אחד הליינים היותר מעושנים של "ברוכלאדי" (Bruichladdich). לא יוצרו הרבה כאלה ״לוחינדל״ בין השנים 2007 ל-2010 בלבד, והם קצת יותר מעושנים מ"פורט שארלוט", רמה של 50ppm, אני רכשתי בקבוק כזה. אני הולך לדווח עליו ברגע שאני אפתח אותו. ה"לוחינדל״ שהגיע מ״בלאקאדר״ הוא מ-2007, הוא בן 10, והוא מגיע בלא פחות מ-63.3% אלכוהול, יאמיי! אני הולך לפתוח אותו וליהנות ממנו בהחלט, כן. גילוי נאות, אני מכור למה שיוצא ממזקקת "ברוכלאדי״ אז סליחה שאני מרייר לכם בשידור חי ואני מקווה שאני לא אהרוס את המיקרופון פה עם הריר. כן, ואנחנו נתעלם מזה שאמרתי "שידור חי" כי זה לא באמת שידור חי, אבל מה אכפת לי?
ואני עובר הלאה לפינה הבאה. סיימנו עם פינת החדשות והפינה הבאה אני קורא לה פינת ההיסטוריה, בפינת ההיסטוריה אני כל פעם אקח איזשהו מותג או יצרן או מזקקה או אולי אפילו תהליך היסטורי כלשהו ואתן עליו כמה דקות של היסטוריה, כדי, ככל שעובר הזמן לכסות יותר ויותר יצרנים וסיפורים, כי לרוב הסיפורים האלה יש בהם כל מיני טוויסטים מעניינים, הדברים הם לא כל כך פשוטים כמו "יום אחד מישהו בא, הקים מזקקה, וזהו". חשבתי לעצמי מה המותג או היצרן או, מי המזקקה שהכי מגיע להם להיות ראשונים, להיות בפרק הראשון של ״חוזק חבית״ פודקאסט וויסקי שלא לוקח את עצמו כל כך ברצינות?
הגעתי למסקנה שאין לי באמת ברירה, בתור סטודנט להיסטוריה, בתור בוגר תואר ראשון בהיסטוריה, אי אפשר להתעלם מאבני דרך מסוימות שנמצאות בהיסטוריה של המשקה הזה, ויש מיוחדים של המשקה הזה, ויש מזקקה שאנחנו כולנו חייבים לה איזשהו חוב והיא צריכה להיות הראשונה, זו מזקקת ״גלנפידיך״ (Glenfiddich). למה אנחנו חייבים לה חוב? בגלל ש״גלנפידיך״ הייתה הראשונה שבעצם שיווקה סינגל מאלט כמוצר מוצר מדף סדרתי לכל השווקים שלה, אני אגיע לזה במהלך הסקירה שאני אעשה, אבל הטענה שלי היא, שההיסטוריה של וויסקי יכלה להיות מאוד שונה, גם יכול להיות שלא, אי אפשר לדעת. יכול להיות שאם לא הם, אז היו… לא יודע מה… ״גלן גירי״ (Glen Garioch) היו עושים את זה, או "בלמנח" היו עושים את זה, או כל מזקקה אחרת. אי אפשר לדעת. אבל, השורה התחתונה היא ש״גלנפידיך״ היו הראשונים שעשו את זה, ויכול להיות שבזכותם המדף שלנו בבית והטיול האחרון שלנו לסקוטלנד נראה כמו שהוא נראה ובלעדיהם הוא יכול היה להראות אחרת מאוד.
אז מזקקת ״גלנפידיך״ החלה להיבנות ב-1886 על ידי בחור בשם ויליאם גרנט, ויליאם גרנט כבר היה איש די ותיק בתעשיית הוויסקי. כשהוא התחיל לבנות את המזקקה, הוא כבר היה עם ותק של בערך 20 שנה מתפקידים זוטרים ועד לתפקיד של מנהל מזקקה. הוא קנה שטח אדמה בספייסייד בדאפטאון (Dufftown). דאפטאון, שהיא אחת מהעיירות בספייסייד, שהיו בה כבר כמה מזקקות. היא נחשבת לבירת הספייסייד ויחד עם שבעת בניו ושתי בנותיו הוא התחיל לבנות את המזקקה. לוויליאם היה קצת מזל, בגלל שבאותו זמן שהוא התחיל לבנות את המזקקה, הייתה מזקקה אחרת מהספייסייד שכבר אז הייתה די ותיקה, היא הוקמה ב-1811 וקוראים לה "קרדו" (Cardhu).
"קרדו" ייצרה וויסקי שהיה מאוד פופולרי אצל בלנדרים שונים. קנו את הסינגל מאלט שלה, בשביל לערבב אותו עם וויסקי אחר כדי לייצר בלנדד וויסקי, מה שהיה הפרנסה בעצם של כל מזקקה אז. ו״קרדו״ הייתה צריכה להתרחב, אז מה עושים כשמתרחבים? מוכרים את דודי הזיקוק הקטנים ומביאים דודי הזיקוק יותר גדולים, כלומר מייצרים בצ'ים יותר גדולים של וויסקי כל פעם, מי קפץ על המציאה ולקח את הדודים הקטנים והישנים של "קרדו"? ויליאם גרנט! אז המוניטין הסקוטי הזה, של להיות קמצנים עובד גם בשימוש בחביות, עוד פעם ועוד פעם, וגם מסתבר עובד על נחושת. ויליאם גרנט לקח את הדודים האלה, ואומרים שבערב של שנת 1887 זרם וויסקי בפעם הראשונה במזקקת "גלנפידיך", זה עמק האיילים.
ולמעשה, אפשר לומר שמאותו רגע ההיסטוריה של ״גלנפידיך״ היא היסטוריה די משעממת, כל כך משעממת כי… כי לא קרה הרבה, בתכלס לא קרה הרבה. יש מזקקות, שההיסטוריה שלהם נראית כמו טלנובלה בערוץ ויוה פלוס - 200 פרקים, 9 עונות. נמכרו ונמכרו עוד פעם, נסגרו ונפתחו, והמחסן נשרף, ומלא מלא דברים שקורים. ליד דלמור, היה מפעל של מוקשים ימיים, והיה שם פיצוץ בשנות ה-20 של המאה הקודמת. בקיצור. מלא מלא דברים שקרו. ואצל ״גלנפידיך״, הם פשוט רק התרחבו והתרחבו והתרחבו ועשו עוד ועוד ועוד דברים אבל הם עד היום שייכים לאותה משפחה, למשפחת גרנט. ומה שכן מעניין לספר על ״גלנפידיך״, שהיום בעצם שייכים להם עוד ועוד עסקים בתחום הזה, אם זה ״מזקקת בלוויני״ (Balvenie) ואם זה ה"הנדריקס ג'ין" (Hendrick's Gin), "סיילור ג'רי רום" (Sailor Jerry Rum), "מילגרו טקילה" (Milagro Tequila) ועוד מותגים מעולם האלכוהול. מה שהכי מעניין זה בעצם איך הם הגיעו למצב הזה שבו הם הסינגל מאלט הכי נמכר בעולם?
אז יש פה שילוב של מוצר טוב, כי אם המוצר לא היה טוב כנראה שהוא לא היה מגיע לאיפה שהוא הגיע. יש פה שילוב עם שיווק פשוט מעולה, יצירתי ועקבי לאורך הרבה מאוד שנים וזה נורא מגניב. אני אתן כמה דוגמאות לפעולות שיווקיות שהחבר'ה מ״גלנפידיך״ עשו. לדוגמה: ב-1956, הם משיקים את הבקבוק המשולש שלהם, מה שנכנס לתוכו היה הבלנד שלהם שנקרא "גרנטס" (Grant's) והוא בעצם בקבוק שמאוד בולט על המדף. זו הייתה המטרה שלו, בולטות.
יש עליו היום מלא סיפורים על למה עשו אותו, הנקודה הבסיסית היא שהבקבוק הזה היה שונה וחריג וכל אחד ישר ראה אותו. אני עובר קדימה ל-1963 ״גלנפידיך״ מבקבקת את הסינגל מאלט שלה שנקרא ״גלנפידיך״ ובפעם הראשונה, המוצר שנקרא סינגל מאלט יוצא לכל השווקים וכל אחד יכול לקנות אותו. עכשיו חשוב להדגיש, זאת בהחלט לא הפעם הראשונה שמישהו יכול היה לבוא ולקנות בקבוק של סינגל מאלט, ברור שלא. אני גיליתי שבמאה ה-19 אפשר היה לקנות בקבוקים של וויסקי אחר, שנקרא "גלן גרנט" (Glen Grant). לא קשור למשפחת גרנט הזאת, למשפחת גרנט אחרת, אבל היה גלן גרנט באוסטרליה, אבל הוא לא היה בכל מקום והוא לא היה באופן קבוע. פה, זה הפך להיות ממש מוצר מדף.
עוד דבר ש״גלנפידיך״ עשו, זה להיות הראשונים שאורזים את הוויסקי שלהם ב״טיובה״, מה שהיום נראה לנו מאוד הגיוני שיש קופסה יפה לוויסקי אבל זה לא היה דבר שנהגו לעשות, הם היו הראשונים שעשו את זה. ב-1969 הם פתחו מרכז מבקרים, פעם ראשונה שאפשר לבוא ולבקר את המקום שעושה את הוויסקי שאתה כל כך אוהב, עכשיו, זה לא משהו שהוא מובן מאליו.
מי שהיה במזקקה יודע שמזקקה זה מפעל גדול, בחלק מהזמן לפחות רועש, יש שם ריחות של תסיסה, ריחות של אלכוהול, זאת אומרת, צריך לנקות את זה, ולהנגיש את זה, ולהפוך את זה להרבה יותר יפה, כשאתה פותח את זה לקהל הרחב, ו״גלנפידיך״ היו הראשונים שעשו את זה.
והדבר האחרון שאני אציין, הוא משהו שאני מודה שאני לא יודע אם זה השיווק של "גלנפידיך", או שזאת יוזמה של התסריטאים. בסרט משנת 2016, "Star Trek Beyond" או כמו שתרגמו אותו לעברית ״מסע בין כוכבים אל האינסוף״, אחלה תרגום, יש סצנה שמופיע בקבוק של "גלנפידיך" 30 שנה והבקבוק מרובע. אם הבקבוק המרובע הזה, זה יוזמה שיווקית של "גלנפידיך", יש בזה הרבה הומור עצמי, ובעיניי זה אחלה. אם הוא לא יוזמה של "גלנפידיך", אלא איזה מישהו ממש בא וכתב את זה שבעתיד בקבוק של "גלנפידיך" יהיה מרובע, זה אפילו רק מעצים את הכוח של הוויסקי, של המותג, של המזקקה הזאת. אז אלה היו כמה דקות על ההיסטוריה של המזקקה ששינתה עבורנו את העולם כצרכנים.
ואני עובר לפינה האחרונה שקוראים לה "עומף טועם", תנחשו רגע מה קורה בפינה "עומף טועם", (עצירה) בהחלט כן, עומף טועם וויסקי ומספר לכם על זה. אז אני הולך להתרכז כל פינה כזו בקבוק אחד, שניים אולי שלושה, אני אשתדל שיהיה מדובר בדברים שלפחות את חלקם אפשר להשיג בארץ ויחסית בקלות. אם אני אטעם איזה משהו שאני ממש ארצה לספר עליו שהזמנתי מחו"ל, קיבלתי מחו"ל, שלחו לי טעימה שלו, אז אני אעשה את זה. אני בגדול הולך להיות בכיוון חיובי, זאת אומרת אני לא חושב שאני אביא דברים שאני לא אוהב אותם, סתם בשביל לטנף עליהם או משהו כזה, זה פחות מעניין אותי לעשות.
אז מה יש לנו היום בפינה "עומף טועם"? אז ככה, קודם כל בהמשך ישיר לפינת ההיסטוריה, ״גלנפידיך״ חדש יחסית בארץ שנקרא "גרנד קרו" (Grand Cru). מדובר בסינגל מאלט בן 23 שנים, הוא הושק ב-2019 בעולם, הגיע לארץ רק לפני איזה כמה חודשים. ואת 23 השנים שלו הוא מבלה בעיקר בחביות מעץ אלון אמריקאי ואירופאי. מה שמעניין פה זה הפיניש שלו, הוא עובר פיניש בחביות ש״גלנפידיך״ מגדירים אותם כ״חביות קווה״ (cuvée casks), מה זה בעצם ״קווה״? לא לבלבל עם קאווה, קאווה זה יין מבעבע ספרדי.
קווה זה מונח בתחום היין שיש לו כל מיני משמעויות. בתור התחלה, קווה זה איזשהו משהו שנקרא ווט, מעין מיכל ערבוב כזה שמערבבים בו יין ממספר סוגים של ענבים, הוא גם יכול לסמן איזושהי דרגת איכות, לרוב זו דרגת איכות גבוהה. בשמפניה, למשל, משתמשים בו בשביל לתאר את הסחיטה הראשונה של הענבים, זאת אומרת התירוש שיוצא בסחיטה הראשונה, שזה 80% הראשונים של התירוש נחשבים ליותר איכותיים. יש יצרני שמפניה שמשתמשים רק בקווה ולא משתמשים ב-20% הנוספים שנחשבים לפחות טובים.
אז בעצם ה״הגלנפידיך גראן קרו״ עובר פיניש בחביות מעץ אלון צרפתי שהותסס בהם יין מבעבע צרפתי. יש מקומות שכתוב כאילו זה ממש ״שמפניה״ במוצר, ויש מקומות שכתוב ״French sparkling wine״. האמת היא שאני לא יודע להגיד מה זה, אני כן יכול להגיד שבאתי לוויסקי הזה קצת בחשדנות, כי הוא מגיע ב-40% אלכוהול שזה קצת נמוך וזה קצת מבאס. למה לא 46% או נגיד 43%? ודבר שני, החביות האלה קצת נשמעו לי בהתחלה כמו איזה מין גימיק כזה, אבל בתור מישהו שמאוד אוהב, כמו שאמרתי כבר קודם, חביות יין לבן מכל הסוגים וכל מה שקשור אליהן, החלטתי לטעום אותו. ומה אני אגיד לכם? אחת ההפתעות הכי הכי גדולות שהיו לי ב-2020, עד כדי כך. ואני טעמתי, לדעתי, בלי להגזים, נגיד איזה 200-250 סוגים של וויסקי במהלך השנה, אם זה בסדנאות וויסקי ואם זה בטעימות אחרות וגם דברים שאני קניתי לעצמי.
אז מה היה לנו? ״גלנפידיך גראן קרו״, קודם כל זה לא ״גלנפידיך״ מתחנף, תוציאו את זה בכלל מהראש ובאיזשהו מקום הייתי אומר, ההפך ״מגלנפידיך 21 גראן רזרבה״ שהוא אובר פיניש בחביות רום והוא מאוד מאוד מתוקי חמודי כזה, "תאהבו אותי", שזה דרך אגב לא רע, פה יש לנו יצור אחר לגמרי. גם באף וגם בחיך, יש כאן נגיעה מאוד קלילה ודי יבשה של התפוח הירוק הקלאסי של ״גלנפידיך״, ובעיקר יש פה קשת טעמים שקשורה לשמרים. אני אתן לכם דוגמה, נגיד ריח של לחם טרי. לא של מאפייה, לא איזה משהו מתוק, ריח של, נגיד, קרסט כזה של לחם, משהו מאוד מאוד שמרי כזה. מי שפעם היה במבשלת בירה בזמן תסיסה והריח את הריח באוויר, אז משהו כזה. שמרים, משהו יבש. והגוף שלו בפה, יש לו גוף טוב, זאת אומרת כשאני אומר גוף אני מתכוון לסמיכות, הוא מרגיש כמו וויסקי עם קצת יותר אחוז אלכוהול. נראה לי שבטעימה עיוורת הייתי מהמר על כזה 43-44% והוא ממש ממלא את כל הפה, יש לו איזה מין עוקצנות כזאת על הלשון, עוקצנות של תבלין, לא עוקצנות של אלכוהול לא טוב. וגם הסיומת שלו ארוכה, זאת אומרת, אחרי שבולעים את הוויסקי, הוא נשאר בפה איזה דקה דקה וחצי, גם קצת על השפתיים. מאוד מפתיע, מאוד נחמד, זה בהחלט לא וויסקי לכל אחד, כלומר, אני טעמתי אותו בטעימה עיוורת וחלק מהמשתתפים לא אהבו אותו. אני מאוד יכול להבין את זה, זה ממש וויסקי שונה ומיוחד, גם ביחס ל״גלנפידיך״ וגם בכלל.
המחיר שלו הוא 1500 שקלים בממוצע בחנויות, אני חושב שבטווח מחיר כזה, לדבר על תמורה למחיר זה קצת מטופש. זאת אומרת, זה באמת סכום שהוא סכום גבוה, מאוד סביר בעיניי, אפילו מחיר טוב ביחס לוויסקי בן 23. לרוב מוצרים בגיל כזה מתומחרים סביב 1500 שקל, easy, גם יכול להיות יותר מזה. אבל מי שאוהב ״גלנפידיך״, מי שאוהב וויסקים לא כל כך מתחנפים כאלה, מי שאוהב וויסקי קצת יבש, אז הוא בשבילכם. אני ממליץ עליו בהחלט.
ואני עובר לעוד וויסקי בסגנון הזה, היום אנחנו על סגנון היבש והוא ה"בלמנח" של ״בלקאדר״. אז כמו שאמרתי ״בלקאדר״ הגיע לארץ, כבר קצת סיפרתי עליו אני טיפה אספר על ״בלמנח״ כי זו מזקקה שאנחנו לא רואים אותה הרבה. ״בלמנח״ היא מזקקה מדרום הספייסייד, היא הוקמה ב-1824, ובלי להיכנס לעניינים טכניים, בגדול, הוויסקי של ״בלמנח״ לו ולי יש תכונה משותפת, שלי היא פחות מחמיאה ולו יותר מחמיאה, וזה ששנינו שמנמנים מאוד. לוויסקי זה טוב. וויסקי שמנמן, וויסקי שבתהליך הייצורי שלו יש פחות מגע של אדי האלכוהול עם הנחושת, מכל מיני סיבות טכניות שאני מניח שבעתיד בפינת המונחים ובפינת ההיסטוריה אפשר יהיה להיכנס אליהם, התוצאה היא סינגל מאלט שמאוד מאוד מחמיא ומשפר בלנדים בתור מרכיב שלהם, כלומר, הוא גורם לבלנד להיות קצת יותר עמוק ועשיר, ועם גוף יותר נוכח, ובגלל זה, למרות שיש הרבה מזקקות שכמובן התחילו את חייהן כיצרניות סינגל מאלט עבור בלנד, ״בלמנח״ נשארה כזו.
עד 1993 היא הייתה שייכת ל״DCL״, שהיום אנחנו מכירים כ"דיאג'ו" (Diageo), תרמה את הוויסקי לבלנדים שלה. היא עמדה סגורה ארבע שנים ומ-1997 היא שייכת לחברה בשם "אינוור האוס" (Inver House) שיש לה כבר מזקקות אחרות, שאותם הם כן מציעים כסינגל מאלטים, לדוגמה "בלבלר" (Balblair) ולדוגמה "אולד פולטני" (Old Pulteney). יש להם עוד כל מיני דברים שקשורים לתעשיית האלכוהול, כמו בירה ״צ'אנג״ (Chang), יש להם ג'ין מהמם שאני ממש ממש ממליץ עליו, ג'ין סקוטי שקוראים לו "קרון" (Caorunn), ״קרון ג'ין״, מומלץ בחום תחפשו אותו. בגדול רק בגלל מבקבקים עצמאים אנחנו יכולים להגיע לתוצרת הזאת של ״בלמנח״.
וה״בלמנח״ הזה היה כל מה שלא חשבתי שהוא יהיה וזה באמת אני חושב אחת החוויות הכי מיוחדות שעברתי עם וויסקי בכלל. קודם כל, אם רק פותחים את הפקק שלו ומסניפים אותו מהבקבוק, יש לו ריח של תות שדה, ממש אבל. תות שדה אדום מתוק, נורא נורא מגניב. מזגתי אותו לכוס, מה אני אגיד לכם, לא תותים ולא יער. לא היה שם שום זכר לתות הזה. הוא מאוד מאוד יבש, מאוד מאוד עשבוני, משהו קצת מינרלי, האף שלו בהתחלה היה מאוד סגור, אני חיכיתי בערך שעה עד שבאמת התחלתי לצלול לתוכו, נתתי לו זמן בכוס. עשיתי בעצם שתי כוסות, אחת עם כמה טיפות של מים ואחת בלי, טעמתי אותן לאורך שעה, ומה שאני אומר לכם כאן, אני מתאר את הוויסקי הזה אחרי שהוא ישב שעה בכוס ובלי מים. אחרי זה אני אגיד מה קרה לו עם מים, זה גם מעניין. יש שם מתיקות קלה בתחילת ה… מה שנקרא, בהגעה, בקצה של הלשון, מין מתיקות שמזכירה קצת ענבים, ענבים ירוקים כאלה, או ענבים לבנים, אם תרצו.
אחר כך, גוף מלא מאוד, הוויסקי הזה מגיע ב 58.9%, מאוד מאוד מאוד מלא ומורגש, והוא פשוט עטף לי את כל הפה בטעמים עשבוניים ירקרקים כאלה והאפטר-טייסט שלו, פשוט ייבש לי את הלשון, פלפל לבן ואגוז מוסקט. עכשיו מה העניין? מה לא אמרתי לכם? לא אמרתי בן כמה הוא ולא אמרתי באיזה חבית הוא. אז הוויסקי הזה בן 12 והוא מרגיש הרבה יותר, והוא מיושן בחבית אקס בורבון ועובר פיניש בחבית שרי, עכשיו את הפיניש לא כל כך רואים על הצבע שלו ומרגישים באף רק כשמריחים אותו מהבקבוק.
אני מאוד מאוד סקרן לראות מה יקרה לו לאורך זמן בבקבוק, איך הוא יגיב לחמצן, ואם השרי יצא החוצה. אבל אני מניח, כמו שזה נראה לי, שמדובר בחבית ריפיל שרי, זאת אומרת, חבית שכבר השתמשו בה איזה פעם-פעמיים לפני זה, שלא נתנה מלא לוויסקי, ובדיעבד זה לא מה שחשבתי שהוא יהיה, אני מאוד שמח על זה. וויסקי פשוט מגניב ואני הולך לצאת באיזושהי הצהרה קצת גרנדיוזית, ״הבלמנח״ הזה של ״בלקאדר״ הוא היין הלבן הכי טוב שאני טעמתי בחיים שלי.
הוא ממש ממש הזכיר לי איזה בקבוק יין לבן, מאיזה יקב בצפון מזרח איטליה, יקב שנקרא ״Lis Neris״ ובאופן כללי הירקרקות, המינרליות, היובש הזה, הוא ממש מזכיר איזה מין ״סוביניון בלאן״ מהזן היותר… מהסוג היותר עשבוני. אם הייתה לו קצת יותר חמיצות, הוא היה ממש כמו מין ״ריזלינג״ הזה מ-אלזס. יש בו איזה משהו קצת חד בהתחלה ואז הוא נרגע. עכשיו אמרתי שאני אדבר על מה קורה כשמוסיפים לו מים, אז אני לא באמת יכול להסביר, אבל זה מה שקרה. אחרי שהוא ישב עם מים שעה, הוא הפך להיות חריף כמו פלפל ירוק, ממש חריף צ׳ילי, הוא שרף לי את הלשון, משהו מוזר מאוד. החריפות הזאת לא הייתה כל כך מוצלחת, בעיקר כי היא התגברה על כל הטעמים, מה שנקרא הוויסקי טבע.
יש וויסקי שמוסיפים להם מים והם טובעים, המים מפרקים אותם ולא עושים להם טוב. אז אני בגדול מאוד מאוד סקרן לטעום עוד דברים של המזקקה הזאת. זה היה פעם שנייה שאני שותה… זאת היתה פעם שניה שאני שותה ״בלמנח״ של ״בלקאדר״, שניהם היו מעולים. אני גם מאוד רוצה לטעום עוד מהמזקקה הזו. והמחיר שלו הוא ארבע מאות שמונים שקלים, גם זה לחלוטין וויסקי מתקדמים כזה, ואני ממליץ עליו בחום. יש עוד מלאי קטן בארץ. לדעתי, לכו לקנות. הוא לא דומה לשום דבר שיש לכם בארון אני מבטיח לכם את זה.
זו הייתה פינת "עומף טועם", ואני הולך לסיים באיזה פרייסטייל קטן. תראו הפודקאסט הזה, אני מודה שאני מאוד מאוד מתרגש מזה שאני יושב ומדבר מול מיקרופון. אני אשמח מאוד לשמוע מה חשבתם? מה חשבתן? לשיפור, שאלות, דברים שהייתם רוצים שאני אדבר עליהם, או כמובן אם אמרתי איזה משהו שהוא לא נכון, בבקשה תתקנו אותי ואני אעדכן על טעויותי ואכה על חטא בפרקים הבאים.
אני רוצה לחזור למשהו שאמרתי בהתחלה ולהדגיש אותו. וויסקי זה כיף. וויסקי חייב להיות משהו שכיף לשתות וכיף לדבר עליו, יש היום ברשתות הח… אתם שומעים את החתול שלי שמסכים איתי, נכון, ג'ין? כן, בהחלט כן, אין ספק. וויסקי צריך להיות כיף וחתול לא חייב להיות כיף, הוא יכול להיות גם מעצבן. יש ברשתות החברתיות היום כל מיני קבוצות שלעיתים, זה לא כל כך נעים להיכנס אליהן, הן יכולות בחלקן קצת להיות לא נעימות. כמובן שאני לא מעיד פה על אף אדם שום דבר, אבל אני מבקש שתזכרו שהמשקה הזה יוצר כדי שישתו אותו לבד, או עדיף אפילו ביחד עם חברים, ואל תעבדו בזה, פשוט תשתו את זה, פשוט תהנו. תעשו מה שטוב לכם, שתו איך שאתם רוצים, עזבו אתכם, רוצים לשתות עם קרח? תשתו עם קרח, תשתו עם קולה, תשתו עם ״ג'ינג'ר ביר״, תעשו קוקטיילים, תחפפו את השיער שלכם עם וויסקי. מי שרוצה לשתות לי מהפופיק, כמובן בכפוף לאישור של אישתי, אפשר גם את זה לארגן, זה הכל עניין של כסף, ועכשיו בתקופת הקורונה (צחוק) זה לא הרבה כסף.
אז זהו תודה רבה שהקשבתם והקשבתם זה היה הפרק הראשון של "חוזק חבית". תודה רבה, ביי.
[מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Yorumlar